מבול

(ראה גם: דור המבול, נח)

 

ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ, לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת השמים, כל אשר בארץ יגוע. (בראשית ו יז)

כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה, ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי מעל פני האדמה... ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו אל התיבה מפני מי המבול... (שם ז ד)

ויהי לשבעת הימים, ומי המבול היו על הארץ. בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש, ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה, וארובות השמים נפתחו. ויהי הגשם על הארץ, ארבעים יום וארבעים לילה. בעצם היום הזה בא נח ושם וחם ויפת בני נח, ואשת נח ושלושת נשי בניו אתם אל התבה... ויהי המבול ארבעים יום על הארץ, וירבו המים וישאו את התיבה ותרם מעל הארץ. ויגברו המים וירבו מאד על הארץ, ותלך התבה על פני המים. והמים גברו מאד מאד על הארץ, ויכוסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים. חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכוסו ההרים. ויגוע כל בשר הרומש על הארץ בעוף ובבהמה ובחיה ובכל השרץ השורץ על הארץ, וכל האדם. כל אשר נשמת רוח חיים באפיו, מכל אשר בחרבה מתו. וימח את כל היקום אשר על פני האדמה, מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים וימחו מן הארץ, וישאר אך נח ואשר אתו בתיבה. ויגברו המים על הארץ, חמשים ומאת יום. (שם שם י והלאה)

ויזכר אלקים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתיבה, ויעבר אלקים רוח על הארץ, וישכו המים. ויסכרו מעינות תהום וארובות השמים, ויכלא הגשם מן השמים. וישובו המים מעל הארץ הלוך ושוב, ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום... והמים היו הלוך וחסור עד החודש העשירי, בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים... (שם ח א)

ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ, ויסר נח את מכסה התיבה, וירא והנה חרבו פני האדמה. ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש, יבשה הארץ. (שם שם יג)

וירח ה' את ריח הניחוח, ויאמר ה' אל לבו, לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם, כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ולא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי. (שם שם כא)

כי מי נח זאת לי, אשר נשבעתי מעבר מי נח עוד על הארץ, כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך. (ישעיה נד ט)

זהר:

כי לימים עוד, רבי יהודה אמר, ארבעים יום וארבעים לילה הללו מה ענינם, ומשיב, אלא ארבעים יום הוא להלקות בהם רשעי עולם, וכתוב ארבעים יכנו לא יוסיף, כנגד ארבע רוחות העולם, לכל אחד עשרה, שהם ארבעים, משום שהאדם נברא מארבע רוחות העולם, ועל זה אומר הכתוב ומחיתי את כל היקום, וצריכים ארבעים להלקות ולמחות העולם. (נח נה)

אמר לו מפני מה דן הקב"ה את העולם במים, ולא באש ולא בדבר אחר, אמר לו סוד הוא, כי הם השחיתו דרכם בזה, במים עליונים ומים תחתונים לא נתחברו זכר ונקבה כראוי, כי כל מי שמשחית דרכו, הוא משחית כמו זה מים דכירין ונוקבין, ועל כן נדונו במים במה שהם חטאו. והמים היו רותחים, והפשיטו העור מהם, כמו שהשחיתו דרכם במים רותחים דין כנגד דין, וזה שאמר נבקעו כל מעינות תהום רבה, זה מים תחתונים, וארובות השמים נפתחו, זה מים עליונים, שלקו על ידי מים עליונים ומים תחתונים. 

רבי חייא ורבי יהודה היו הולכים בדרך, הגיעו אל הרים הגדולים ומצאו בין ההרים עצמות בני אדם שהיו מאותם של בני המבול, ופסעו שלש מאות פסיעות בתוך עצם אחד, תמהו ואמרו, היינו שאמרו החברים שהם לא היו יראים מדינו של הקב"ה, כמו שאמרו ויאמרו לא-ל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו. מה עשו, היו סותמים עם רגליהם את מעיינות התהום, (אבל) המים היו רותחים ולא יכלו לעמוד בהם, עד שהיו נשמטים ונופלים על הארץ ומתים. (שם נח)

...ואם תאמר מי נתן כאן משחית, הרי רק המים היו ונתגברו ונעשו למבול, בא וראה אין לך דין בעולם, אם (העולם) מוכה, או כשהעולם רק נמסר לדין, שלא ימצא אותו המשחית הולך בתוך הדינים הנעשים בעולם, אף כאן כן הוא, מבול היה, והמשחית הלך בתוך המבול הוא נקרא כן (בשם מבול), כי נכלל בשם הזה, ועל כן אמר הקב"ה לנח להסתיר עצמו (בתוך התבה) ולא להראות בעולם. ואם תאמר הרי התיבה נראתה בעולם הזה שהמשחית הלך בו, כל עוד שפניו של אדם אינם נראים לפני המשחית אינו יכול למשול על האדם... רבי חייא ורבי יהודה היו הולכים בדרך ופגשו בהרי אררט, ראו בהדרך רשומות בקעים, שהיו מימי המבול, והקב"ה הניח אותם לדורי דורות, שלא ימחו לפניו עונותיהם של הרשעים. כי כך דרכיו של הקב"ה, אשר להצדיקים שעושים רצונו רוצה שיזכרו אותם למעלה ולמטה, ולא ישכח זכרונם לדורי דורות, כעין זה, להרשעים שאינם עושים רצונו (רוצה גם כן שיזכרו אותם), כדי שלא ישכחו עונותיהם, ולזכור עונשם, וזכרונם לרע לדורי דורות, והיינו שכתוב נכתם עוניך לפני וגו'. (שם פ)

רבי יוסי היה מצוי לפני רבי שמעון, יום אחד אמר לו, מה ראה הקב"ה לכלות כל חיות השדה וכל עוף השמים ביחד עם הרשעים, אם בני אדם חטאו, בהמות ועוף השמים ושאר הבריות מה חטאו, אמר לו משום שכתוב כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, כולם היו משחיתים את דרכם, עזבו את מינם ונתדבקו במין אחר. תא חזי, רשעי העולם האלו גרמו כן לכל הבריות, (שיתדבקו באינו מינם), ובקשו להכחיש מעשה בראשית, והם גרמו לכל הבריות להשחית דרכם כמו שהם השחיתו. אמר הקב"ה, אתם רוצים להכחיש מעשה ידי, אני אשלים רצונכם, ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי מעל פני האדמה, אחזיר העולם למים כמו שהיה העולם מתחלה מים במים, וכבר בארוהו, מכאן ואילך אעשה בריות אחרות בעולם כראוי. (שם קצב)

רבי יהודה אמר, הרי ששה חדשים (דנים את הרשעים בגיהנם) במים, וששה חדשים באש. והנה כאן בהמבול רק דין של מים היה, למה נדונו י"ב חדש, אמר לו רבי יוסי בשני הדינים, של גיהנם נידונו, במים ובאש, נדונו במים כי המים שהיו יורדים עליהם מלמעלה היו קרים כשלג, נדונו באש, כי המים היו שהיו יוצאים מלמטה מן התהום היו רותחים כאש... מ' יום לקו שכתוב ויהי המבול ארבעים יום וגו', וכל שאר הזמן עד י"ב חדש נמחו מן העולם, וזה שאמר הכתוב וימחו, כמו שאמר שמם מחית לעולם ועד, כי אפילו לעמוד בדין לא יקומו, כלומר שלא יהיו אפילו בין אותם שיקומו לדראון עולם.

רבי אבא פתח ואמר רומה על השמים אלקים וגו', ווי להם להרשעים שהם חוטאים ומכעיסים את רבונם בכל יום, ובחטאיהם דוחים את השכינה מהארץ, וגורמים שתסתלק מן העולם... תא חזי מה כתוב, וישאו את התיבה, פירושו שדחו אותה לחוץ התיבה, היינו השכינה, ותרם מעל הארץ פירושו שהשכינה לא שרתה בהעולם ונסתלקה מהעולם. וכאשר נסתלקה מהעולם הרי אין מי שישגיח על העולם, ואז הדין שולט בהעולם, ואחר שימחו רשעי עולם ויסתלקו ממנו מחזרת השכינה את המדור שלה בהעולם... (שם רב)

מתי נתעורר הדין של מעלה לשרות על העולם, ביום המבול, ועל כן לא נשאר אז כלום בעולם חוץ מהתיבה של נח, שהיא כעין התיבה העליונה, (המלכות), הסובלת לאותו תוקף הדין, שהיא אשא דסביל אשא, ואם לא שהכין לו הקב"ה תיבה ונמצא ברחמים על העולם, היה נאבד כל העולם, שכתוב ה' למבול ישב (ששם הוי"ה הוא רחמים), ועל כן אין שורה הדין של מעלה על העולם, כי העולם לא היה יכול לסובלו אפילו רגע אחד. (תצוה קמג)

תא חזי, כשהקב"ה הביא מבול על העולם כדי להשחית הכל, אמר לו הקב"ה לנח, אתה צריך להשמר שלא להראות עצמך לפני המשחית, (שהוא מלאך המות), שלא ישלוט עליך, משום שאין מי שיגן עליו. כיון שנקרב הקרבן שהקריב נח, אז נתבשם העולם, ולא נתבשם כל כך עד שעמדו ישראל על הר סיני, כיון שעמדו ישראל על הר סיני, אז נתבשם העולם והמשחית לא נמצא עוד בעולם... אמר רבי יוסי בימיו של המבול מי נתן שם משחית, הרי המים התגברו, (ומה היה לנח להשמר מפני משחית). תא חזי, אין לך דין בעולם, או כשהעולם מוכה בדין, שלא יהיה נמצא ביניהם המשחית ההוא, שהוא הולך בתוך אלו הדינים שנעשים בעולם, אף כאן, מבול היה, והמשחית הלך בתוך המבול, והוא נקרא כך (מבול), ועל כן אמר הקב"ה לנח שיסתיר עצמו, ולא יתראה בעולם. (פקודי קטו, ועיין שם עוד)

אלא בסדום נעשה דין ולא לכלות העולם, ומשום זה נתערב הוא (ז"א) עם הדין. (דהיינו שכלול ברחמים), אבל במבול כלה כל העולם וכל אלו שנמצאים בעולם, ועל כן נאמר שם אלקים, שיורה על דין בלבד, שאין כלול ברחמים). ואם תאמר הרי נח ואשר עמו נצחו, הוא משום שהיה נסתר מעין שלא היה נראה, אבל כל מה שהיה נמצא בעולם השחית אותו. ועל כן אם כתוב וה', הוא בגלוי ואינו מכלה הכל, ואם כתוב אלקים הוא סתום וצריכים להשמר כי מכלה הכל, ועל כן במבול אלקים בלבד היה, וזה סוד ה' למבול ישב. מהו ישב, אם לא היה מקרא כתוב, לא היינו יכולים לאמרו, כי ישב ישב לבדו, ולא היה נכלל עם הדין (של המבול)... (שם קכד, ועיין שם עוד)

...ואלו בנח כתיב ויאמר אלקים לנח קץ כל בשר בא לפני וגו', אמר לו נח, ולי מה אתה עושה, אמר לו, והקימותי את בריתי אתך וגו', עשה לך תבת עצי גופר, ולא בקש רחמים על העולם, וירדו מים והאבידו בני העולם, ומשום זה, מי נח כתוב, מי נח ודאי, כי בו היו תלוים שלא יבקש רחמים על העולם... אבל זאת לי מה הוא אומר, אלא אמר הקב"ה מי נח גרמו לי שנגלה זאת (המלכות) בעולם, שכתוב ואני זאת בריתי אותם, וכתוב זאת אות הברית וגו' את קשתי נתתי בענן, כלומר (הקשת מורה) שאין מי שישגיח (על העולם ויתפלל עליו) אלא אני עושה לכבוד שמי הרמוז בזאת, ומי גרם לי לזה, מי נח (שלא התפלל ולא הגן על העולם)... (ויקרא רלו, ועיין שם עוד)

והחכמה אומרת, למה הביא הקב"ה מבול לעולם, בתחלת דינו, ולא דבר אחר, אלא ראה הקב"ה שהעולם נברא בברית אש, וראה שעם ידין העולם בדין אחר, אפשר שיוכלו הרשעים לעמוד בעולם, מפני אותו ברית אש, כאשר נברא העולם, אלא מה עשה, דן את העולם במים, בדבר הראוי לכבות את האש, כדי להעביר את הרשעים מן העולם שנמשלו לאש, שנאמר מהאש יצאו והאש תאכלם, רוצה לומר, מהאש יצאו בתחלת העולם כשנברא. לכן בתחלה אמר אמחה את האדם אשר בראתי במים, שנאמר והרשעים כים נגרש, על כן היו נמוקים במים, מכאן ואילך מהאש יצאו והאש תאכלם, וכשחטאו אחר כך דן אותם באש, שנאמר וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש, ואימתי נתבשם העולם, כשעמדו על הר סיני ונתמלא כולו אש... (זהר חדש בראשית רעז, ועיין שם עוד)

אלא אמר רבי יצחק בא וראה בכל מקום את מוצא אלקים מדת הדין, ה' מדת הדין, ה' מדת הרחמים, ואף על פי שמדת הדין היא, מדת רחמים היתה בו, שאלמלא כך אתחרב עלמא. אבל למען אותו מדת רחמים אתיישב עלמא. וכן אתה מוצא רפואה זו בכל דין שהוא עושה, וכן וה' המטיר על סדום נשאר ממנו פליטה. (שם נח סא)

תלמוד בבלי:

...שבשעה שהקב"ה בקש להביא מבול לעולם נטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם, וכשבקש לסתמה נטל שני כוכבים מעיש וסתמה, וליהדר לה, אין הבור מתמלא מחוליתו, אי נמי אין קטיגור נעשה סנגור, וליברי לה תרי כוכבי אחריני, אין כל חדש תחת השמש, אמר רבי נחמן עתיד הקב"ה להחזירן לה, שנאמר ועיש על בניה תנחם. (ברכות נט א)

דתניא רבי אליעזר אומר כל האוחז באמה ומשתין, כאילו מביא מבול לעולם... (שבת מא א)

אמר רבי אמי כל האוכל מעפרה של בבל כאילו אוכל מבשר אבותיו, ויש אומרים כאילו אוכל שקצים ורמשים, דכתיב וימח את כל היקום, אמר ריש לקיש למה נקרא שמה שנער, שכל מתי מבול ננערו לשם, אמר רבי יוחנן למה נקרא שמה מצולה, שכל מתי מבול נצטללו לשם... (שם קיג ב)

...דתניא בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש, רבי יהושע אומר אותו היום י"ז באייר היה, יום שמזל כימה שוקע ביום ומעינות מתמעטין, ומתוך ששינו מעשיהן שינה הקב"ה עליהן מעשה בראשית, והעלה מזל כימה ביום, ונטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם. רבי אליעזר אומר, אותו היום י"ז במרחשון היה, יום שמזל כימה עולה ביום ומעינות מתגברים, ומתוך ששינו מעשיהם שינה הקב"ה עליהם מעשה בראשית, והעלה מזל כימה ביום, ונטל שני כוכבים והביא מבול לעולם. בשלמא לרבי יהושע היינו דכתיב שני, אלא לרבי אליעזר מאי שני, שני לדין. בשלמא לרבי יהושע היינו דשינה, אלא לרבי אליעזר מאי שינה, כדרב חסדא, דאמר רב חסדא ברותחין קלקלו, וברותחין נידונו, ברותחין קלקלו בעבירה, וברותחין נידונו, כתיב הכא וישכו המים, וכתיב התם וחמת המלך שככה. תנו רבנן חכמי ישראל מונין למבול כרבי אליעזר, ולתקופה כרבי יהושע, חכמי אומות העולם מונין אף למבול כרבי יהושע. (ראש השנה יא ב)

הבה נתחכמה לו, להם מיבעי ליה, אמר רבי חמא ברבי חנינא באו ונתחכם למושיען של ישראל, במה נדונם... אלא בואו ונדונם במים, שכבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר כי מי נח זאת לי וגו', והן אינן יודעין שעל כל העולם כולו אינו מביא, אבל על אומה אחת הוא מביא, אי נמי הוא אינו מביא, אבל הן באין ונופלין בתוכו... (סוטה יא א)

אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן, וקשין לעולם יותר מדור המבול, שנאמר אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף פרצו ודמים בדמים נגעו, מאי משמע, כדמתרגם רב יוסף מולדין בנין מנשי חביריהון, חובין על חובין מוסיפין, וכתיב על כן תאבל הארץ ואומלל כל יושב בה, בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו וגו', ואילו בדור המבול לא נגזרה גזירה על דגים שבים, שנאמר מכל אשר בחרבה מתו, ולא דגים שבים... (קדושין יג א)

...וימח את כל היקום אשר על פני האדמה, אם אדם חטא בהמה מה חטאה, תנא משום רבי יהושע בן קרחה, משל לאדם שעשה חופה לבנו והתקין מכל מיני סעודה, לימים מת בנו, עמד ופזר את חופתו, אמר כלום עשיתי אלא בשביל בני, עכשיו שמת חופה למה לי, אף הקב"ה אמר כלום בראתי בהמה וחיה אלא בשביל האדם, עכשיו שאדם חוטא בהמה וחיה למה לי... אמר להם הוא מביא מבין עקבי רגליכם, שנאמר נכון למועדי רגל. תניא מימי המבול קשים כשכבת זרע, שנאמר נכון למועדי רגל, אמר רב חסדא ברותחין קלקלו בעבירה, וברותחין נידונו, כתיב הכא וישוכו המים, וכתיב התם וחמת המלך שככה. ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ, מה טיבם של שבעת הימים, אמר רב אלו ימי אבילות של מתושלח, ללמדך שהספדן של צדיקים מעכבין את הפורענות לבא, דבר אחר לשבעת, ששינה עליהם הקב"ה סדר בראשית, שהיתה חמה יוצאת ממערב ושוקעת במזרח. דבר אחר שקבע להם הקב"ה זמן גדול ואחר כך זמן קטן... (סנהדרין קח א, וראה עוד דור המבול, נח)

עשרה דורות מאדם עד נח, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שהביא עליהם את מי המבול. (אבות ה ב)

מר סבר ירד מבול לארץ ישראל, ומר סבר לא ירד, אמר רב נחמן, ושניהם מקרא אחד דרשו, בן אדם אמר לה את ארץ לא מטוהרה, היא לא גושמה ביום זעם. רבי יוחנן סבר אתמוהי מתמה קרא, ארץ ישראל מי לא מטוהרה את, מי לא ירדו עליך גשמים ביום זעם... איתיביה מכל אשר בחרבה מתו, בשלמא לדידי דאמינא ירד מבול לארץ ישראל, משום הכי מתו, אלא לדידך, אמאי מתו, משום הבלא, כדרב חסדא, דאמר רב חסדא ברותחין קלקלו, וברותחין נידונו... דאמר רב חסדא בדור המבול לא נגזרה גזרה על דגים שבים, שנאמר מכל אשר בחרבה מתו, ולא דגים שבים. בשלמא למאן דאמר לא ירד מבול לארץ ישראל, היינו דקם רימא (ראם) התם, אלא למאן דאמר ירד, רימא היכא קם, אמר רבי ינאי גוריות הכניסו בתיבה... אמר רבי יוחנן ראשו הכניסו לתיבה... אמר ריש לקיש קרניו קשרו בתיבה. והאמר רב חסדא אנשי דור המבול ברותחין קלקלו ברותחין נדונו, ולטעמיך תיבה היכי סגיא, ועוד עוג מלך הבשן היכא קאי, אלא נס נעשה להם שנצטננו בצידי התיבה... (זבחים קיג א)

...נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע, ואמרו לו מה קול ההמון אשר שמענו, שמא מבול בא לעולם, אמר להם ה' למבול ישב וישב ה' מלך לעולם, כבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם, אמרו לו מבול של מים אינו מביא, אבל מבול של אש מביא, שנאמר כי הנה באש ה' נשפט, אמר להן כבר נשבע שאינו משחית כל בשר... (שם קטז א)

...ויבא הפליט ויגד לאברם העברי, ואמר רבי יוחנן זה עוג שפלט מדור המבול. (נדה סא א)

תלמוד ירושלמי:

ותניא כיי דמר רבי אחייא בר זעירא נח בכניסתו לתיבה הכניס עמו אבנים טובות ומרגליות, בשעה שהיו כיהות היה יודע שהוא יום, ובשעה שהיו מבהיקות היה יודע שהוא לילה, למה, יש חיה אוכלת ביום, ויש חיה אוכלת בלילה, והא כתיב צוהר תעשה לתיבה, כמאן דאמר לא שימשו המזלות בשנת המבול. (פסחים א ב)

...אמר רבי יוחנן כל טפה וטפה שהיה הקב"ה מוריד עליהן היה מרתיחה בתוך גיהנם ומורידה עליהן, הדא הוא דכתיב בחומו נדעכו ממקומה... (סנהדרין נג א)

תוספתא:

...אבל בטוחין אנו שאין המקום מביא מבול לעולם, שנאמר ולא יהיה עוד המים למבול, רבי מאיר אומר, מבול של כל בשר אינו מביא, אבל מבול בשר מביא, כיצד נפל לים ומת, טבע ספינתו בים ומת, זה הוא מבולו. רבי יהודה אומר מבול של מים אינו מביא, אבל מבול של אש וגפרית מביא, כדרך שהביא על סדום. רבי יודי אומר מבול של מים אינו מביא, אבל מבול של דבר באומות העולם לימות המשיח... (תענית פרק ג)

סדר עולם:

מאדם עד המבול אלף ותרנ"ו שנים, וזה פרטן... מן המבול עד הפלגה ש"מ שנה... (פרק א)

המבול היה כל י"ב חודש, שנאמר בשנת שש מאות שנה לחיי נח וגו', ודורו אינן חיין לעולם הבא ואינן נידונין, שנאמר (בראשית ו' ג') לא ידון רוחי באדם לעולם. רבי יהושע אומר בחדש השני בי"ז לחדש זה אייר, שהוא שני לניסן, שבו נברא העולם, ובו כימה שוקעת, ולפי ששינו את מעשיהן לפני המקום, שינה עליהן סדר בראשית. רבי אליעזר אומר בחדש השני בי"ז לחדש זה מרחשון, שהוא שני לתשרי שבו נברא העולם, ובו כימה עולה והיא היתה זמנה של רביעה. חכמים כדברי רבי אליעזר למבול, וכדברי רבי יהושע לתקופות. ויהי הגשם וגו', עד מתי מ' יום ומ' לילה, עד כ"ז בכסליו, ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום, עד מתי חמשים ומאת יום, עד א' בסיון היו עומדים ודמומין, ורשעים נידונין בהן כל אחד ואחד לפי מעשיו. ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום, והמים היו הלוך וחסור (שם ח' ג'), המים היו גבוהים מן הארץ ט"ו אמה, וכלו לס' יום, אמה לד' ימים, טפח ומחצה בכל יום, ותנח התיבה בחדש השביעי בי"ז יום, זה סיון, וכשאתה מתחיל למנות משפסקו הגשמים מלירד נמצאת נחה לט"ז יום, הא כמה היתה גבוהה מן הארץ ד' אמות, וכמה היתה משוקעת במים, י"א אמה. ויהי מקץ ארבעים יום, לקץ שהתחילו המים לחסור בעשרה בתמוז, ויפתח נח את חלון התיבה (שם ח' ו'), וישלח את העורב, שהה ז' יום וישלח את היונה וגו', שהה עוד ז' ימים ויוסף שלח היונה, ותבא אליו היונה וגו', שהה עוד ז' ימים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד, הלכה וישבה לה על ראשי ההרים, בעשירי באחד לחודש נראו ראשי ההרים, זה אב, כשאתה מתחיל למנות משהתחילו הגשמים לירד מא' באב ועד א' בתשרי נבלעו המים, ויהי באחת ושש מאות שנה (שם ח' י"ג) מקצת החודש ככולו, למדנו שכיון שנכנס יום א' בחדש מונין אותו חדש שלם, וחדש חרבו המים מעל הארץ, המים היורדין מלמעלה נגבה אותן הרוח, והעולים מלמטה נבלעו במקומן, ועדיין הארץ לחה ועשויה כמקפה, המתינו ולא זרעו עד שירדו להם גשמים, שמימי המבול סימן קללה היו, ואין בכלל קללה ברכה. וחדש השני בכ"ז לחדש יבשה הארץ, ונעשית גריד, הרי י"ב חדש שלימין וי"א יום היתרין מה טיבן, מלמד שימות החמה יתרין על ימות הלבנה י"א יום... (פרק ד)

פרקי דרבי אליעזר:

...אמרו אם מי המבול יבא עלינו, הרי אנו גבוהי קומה, ואין המים מגיעים עד צוארנו, ואם מי תהומות מעלה עלינו, הרי פרסות רגלינו לסתום את התהומות, מה היו עושין, פושטין כפות רגליהם וסתמו את כל התהומות. מה עשה הקב"ה, הרתיח מי תהומות והיו שולקים את בשרם ופושטים את עורן מעליהן, שנאמר (איוב ו') בעת יזורבו נצמתו בחומו נדעכו ממקומם, אל תיקרי בחומו אלא בחמימו. (פרק כב)

...רבי צדוק אומר, בעשרה במרחשון נכנסו כל הבריות אל התיבה, בט"ז בו ירדו מי המבול על הארץ, שהיו מים זכרים ועלו מן התהומות שהן מים נקבות, ונתחברו אלו עם אלו ונגברו להחריב את העולם, שנאמר (בראשית ז' י"ט) והמים גברו מאד מאד על הארץ, ונמחו כל היקום שבארץ, שנאמר (שם) וימח את כל היקום אשר על פני האדמה, חוץ מנח וכל אשר אתו בתיבה, שנאמר וישאר אך נח ואשר אתו בתיבה, וחוץ מעוג מלך הבשן, שישב לו על עץ אחד מן הסולמות של התיבה, ונשבע לנח שיהיה להם עבד עולם, מה עשה נח, נקב חור אחד בתיבה והיה מושיט לו מזונו יום ויום. וחוץ מארץ ישראל שלא ירדו עליה גשמים, שנאמר (יחזקאל כ"ב כ"ג) בן אדם אמר לה את ארץ לא מטוהרה היא לא גושמה ביום זעם, אלא נתגלגלו המים מכל הארצות ונכנסו לה... רבי צדוק אומר י"ב חודש עשו כל הבריות בתיבה, והיה נח עומד ומתפלל לפני הקב"ה ואומר, רבון כל העולמים, הוציאני מן המסגר הזה, כי עיפה נפשי מריח אריות ודובים ונמרים... (פרק כג)

אבות דרבי נתן:

...ויש אומרים כל זמן שמתושלח חי לא ירד מבול לעולם, וכשמת מתושלח עוד נתלה להם שבעת ימים אחר מיתתו, שנאמר (בראשית ז') ויהי לשבעת הימים... דבר אחר ויהי לשבעת הימים, מלמד ששינה הקב"ה עליהם סידורו של עולם, והיתה חמה יוצאת מן המערב ושוקעת במזרח, שמא יבינו ויתייראו ויעשו תשובה, ולא עשו, לכך נאמר ויהי לשבעת הימים. דבר אחר, מלמד שערך להם הקב"ה שולחנו והראה להם טובו מעין עולם הבא, כדי שידקדקו הן בעצמן, ויאמרו אוי לנו טובה זו שאבדנו וששיחתנו זרענו מן הארץ... (פרק לב א)

מדרש רבה:

אמר רבי יוחנן לא שימשו המזלות כל אותן י"ב חודש, אמר לו רבי יונתן שימשו, אלא שלא היה רישומן ניכר. לא ישבותו, רבי אליעזר אומר לא ישבותו מכאן שלא שבתו, רבי יהושע אומר לא ישבותו, מכאן ששבתו. (בראשית כה ב)

ויאמר ה' אמחה את האדם, רבי לוי בשם רבי יוחנן אמר אפילו אצטרובלין של רחים נמחה, רבי יהודה בר סימון בשם רבי יוחנן אמר אפילו עפרו של אדם הראשון נמחה, כד דרשה רבי יהודה בציפורי לא קבילו מניה, רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק אמר אפילו לוז של שדרה, שממנו הקב"ה מציץ את האדם לעתיד לבא, נמחה. (שם כח ג)

רבי יהודה אמר משל למלך שמסר את בנו לפדגוג והוציאו לתרבות רעה, כעס המלך על בנו והרגו, אמר המלך כלום הוציא את בני לתרבות רעה אלא זה, בני אבד הוא וזה קיים, לפיכך מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים. רבי פנחס אמר משל למלך שהיה משיא את בנו ועשה לו חופה, סיידה וכיירה וציירה, כעס המלך על בנו והרגו, מה עשה נכנס לתוך החופה, התחיל לשבר את הקנקנים, מפקיע בחיצאות, מקרע בכיליות, אמר המלך כלום עשיתי זו אלא בשביל בני, בני אבד וזו קיימת, לפיכך מאדם ועד בהמה ועד עוף השמים... (שם שם ו)

אמר רבי אלעזר (איוב כ"ב) אם לא נכחד יקימנו, בתחלה אבד הקב"ה את ממונן, שלא יהיו אומרים לממונינו הוא צריך, ויתרם אכלה אש, שהיו רואים בלריות של זהב נתכות באש. (שם שם ז)

...ואני הנני, הנני מסכים לדברי המלאכים שהיו אומרים (תהלים ח') מה אנוש כי תזכרנו. את המבול מים, מים היו, וכיון שהיו יורדין היו נעשים מבול. לשחת כל בשר, כל אשר בארץ יגוע, יצמוק. (שם לא טו)

ונח בן שש מאות שנה והמבול היה מים וגו', רבי יהודה אומר שנת המבול אינה עולה מן המנין, אמר לו רבי נחמיה אף על פי שאינה עולה מן המנין, עולה היא בתקופות ובחשבונות. ויבא נח ובניו ואשתו וגו', אמר רבי יוחנן נח מחוסר אמנה היה, אילולא שהגיעו המים עד קרסוליו לא נכנס לתיבה... ויהי לשבעת הימים, מלמד שתלה להם הקב"ה שבעת ימי אבילות של מתושלח הצדיק כדי שיעשו תשובה, ולא עשו. דבר אחר ויהי לשבעת הימים, אמר רבי יהושע בן לוי, ז' ימים נתאבל הקב"ה על עולמו קודם שיבא מבול לעולם, מאי טעמא, ויתעצב אל לבו, ואין עציבה אלא אבילות. (שם לב ט וי)

אמר רבי יוסי בן דורמסיקית, הם חטאו בגלגל העין שהוא דומה למים, אף הקב"ה לא פרע מהם אלא במים, אמר רבי לוי הם קלקלו סילונות שלהם, אף המקום שינה להם סידורו של עולם, דרך הארץ המטר יורד והתהום עולה, דכתיב (תהלים מ"ב) תהום אל תהום קורא לקול צינוריך, ברם הכא נבקעו כל מעינות תהום רבה, ואחר כך וארובות השמים נפתחו.

בעצם היום הזה בא נח, אמר רבי יוחנן אמר הקב"ה אם נכנס נח לתיבה בלילה עכשיו יהיו כל דורו אומרים, כך לא היינו יודעים בו, ואלו היינו יודעים בו לא היינו מניחין אותו ליכנס, אלא בעצם היום הזה בא נח, דרגיש ליה ימלל. (שם שם יא ויב)

ויסגור ה' בעדו, אמר רבי לוי משל למלך שקבע דרולומוסיא שלו במדינה, ונטל אוהבו וחבשו בבית האסורין, ונתן ספרגוס שלו עליו, כך ויסגור ה' בעדו. בקשו להפוך התיבה, והקיפה אריות שלא יגעו בה. (שם שם יד)

חמש עשרה אמה וגו', רבי יהודה אומר ט"ו אמה בהר, וט"ו בבקעה, רבי נחמיה אומר ט"ו אמה בהר, אבל בבקעה כל שהן. מכל אשר בחרבה מתו, פרט לדגים, ויש אומרים אף הן היו בכלל מאוספין, אלא שברחו לים הגדול לאוקינוס. (שם שם יז ויט)

ויהי באחת וגו', תנינן משפט דור המבול י"ב חודש, הא כיצד, בשנת ת"ר שנה לחיי נח בחדש השני בי"ז לחדש, וכתיב ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה, זה מרחשון וכסליו, ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום, הרי טבת ושבט אדר וניסן ואייר, ותנח התיבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט, זה סיון, שהוא שביעי להפסקת גשמים, לט"ז יום חסרו ד' אמות, אמה לארבעה ימים, טפח ומחצה בכל יום, נמצאת אומר שהיתה התיבה משוקעת במים י"ה אמה. וכולהם לששים יום חסרו, הדא הוא דכתיב והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי, זה אב שהוא י' לירידת גשמים. דבר אחר ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ, נעשית כמין טפיח, ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ נעשית כגריד. זרעו אותה ולא צמחה, למה שהיה סימן קללה, ואין סימן קללה הוה לברכה, והמתינו עד שירדו גשמים וזרעו, ולא הוה צריך קרא למימר אלא בט"ז יום לחדש השני יבשה הארץ, ומה תלמוד לומר בשבעה ועשרים יום לחדש השני יבשה הארץ, אלא אלו י"א יום שימות החמה יתירים על ימות הלבנה. (שם לג י, וראה גם בסדר עולם לעיל)

 מעשה ברבי יונתן שהיה מהלך אצל ניפולין של כותיים, והיה רוכב על החמור והבהמם עמו. נתלוה להם כותי אחד, הגיעו אצל הר גריזים, אמר אותו כותי לרבי יונתן, רבי, מהו דין דהדין טורא קדיש, אמר לו רבי יונתן למה הוא קדיש, אמר לו אותו הכותי שלא לקה במי המבול, אמר לו מנין לך, אמר לו לא כך כתיב (יחזקאל כ"ב) ארץ לא מטוהרה היא, לא גושמה ביום זעם, אמר לו רבי יונתן אם כן היה לו להקב"ה לומר לנח לעלות לשם ולא לעשות תיבה, אמר לו לא עשה אלא לנסותו. שתק רבי יונתן, אמר לו הבהמם תן לי רשות לומר לו דבר אחד, אמר לו אמור, אמר לו אותו הבהמם, אין ההר הזה תחת השמים, אמר לו אותו הכותי אלא חוץ לשמים, אמר לו אין, כתיב (בראשית ז') ויכוסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים, מיד ירד רבי יונתן מן החמור והרכיבו ארבעה מילין... (דברים ג ח)

...ומהיכן הביאה אותו, רבי לוי אמר משמטוטי ארץ ישראל הביאה אותו (היונה את העלה של זית), הדא הוא דאמרין ברייתא ארץ ישראל לא לקת במוי במבולא, הוא שנאמר על ידי יחזקאל (כ"ב) בן אדם אמור לה את ארץ לא מטוהרה היא, לא גושמה ביום זעם. אמר רבי יוחנן אפילו אצטרובלין של ריחים נמחו במים... (שיר ד ב)

מדרש תנחומא:

...מיד אמר להם ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה, אמר לו נח, רבון העולם, שמא אתה חוזר ומביא מבול, אמר לו לאו, נשבע אני שאיני מביא מבול עוד לעולם, שנאמר וירח ה' את ריח הניחוח וגו', ואומר כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח וגו' (ישעיה נ"ד), אתה מוצא מן אותה שעה עד שבנה שלמה בית המקדש ארבעים יום היו עושין גשמים כל שנה ושנה, לשום מי המבול שהיו מ' יום, וכשבנה שלמה בית המקדש ביקש רחמים עליהם ופסקו מן העולם, שנאמר (מלכים א' ו'), ובשנה האחת עשרה בירח בול, מהו ירח בול... ירח שבחרו (ספרים אחרים שחסרו) ארבעים יום של מבול... (נח יא)

...עתיד היה המבול לבא לעולם ויתפלט ממנו נח ובניו, דכתיב נח איש צדיק תמים היה, צפוי היה שצדיק היה עומד ועולם מתנהג בו והעמידו... (שמות יז)

ושמרתם את משמרת ה', שכך שמר הקב"ה שבעת ימים אבילות עד שלא הביא את המבול, כביכול, ומנין שנתאבל, שנאמר (בראשית ו') וינחם ה' כי עשה את האדם ויתעצב אל לבו, ואין עציבה אלא אבל... (שמיני א)

מדרש תנחומא הקדום:

היאך נשבע לו, רבותינו אמרו בברית אברהם נשבע לו, שנאמר וכרות עמו הברית (נחמיה ט' ח'), וכן ישעיה אומר כי מי נח זאת לי (ישעיה נ"ד ט') אתה מוצא אף על פי כן ארבעים יום בכל שנה היו עושין אותן המים רושם בעולם, עד שעמד שלמה ובנה את בית המקדש, ופסקו אותן מ' יום... (נח יז)

תנא דבי אליהו רבא:

...וכיון שהביא את המבול לעולם, אז פסק הקב"ה מלקרות ולשנות ומלעשות כל אותן מלאכות והיתה אותה מדה לפניו כמדת האבל, וכיון שבא נח לעולם ועשה רצונו של הקב"ה, אמר לו הקב"ה בא אתה וכל ביתך אל התיבה... (פרק לא)

לקח טוב:

ויגוע כל בשר, לפי שלא מתו כולם ביחד, אלא יש מהם ממתינים במיתתן כמו העופות, לפיכך נאמר בהם גויעה. (בראשית ז כא)

וימח את כל היקום, כי אמרו רז"ל מי המבול היו עבין וקשין כשכבת זרע, שבדבר שקלקלו בו נידונו. (שם שם כג)

ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום, שהן חמשה חדשים, ומכלות הגשם עד שבעה עשר יום לחודש השביעי עד שנחה התבה על הרי אררט, והיו המים חמש עשרה אמה על ההרים, מעת עמידת המטר עד שנראו ראשי ההרים עברו קפ"א יום, ובאלה הימים חסרו המים, שהיו חמש עשרה אמה מלמעלה, חלק קפ"א ימים לחמש עשרה אמות, נמצא באמה שנים עשר יום, כי חמשה עשר פעמים שנים עשר הם מאה ושמונים יום, למדנו כי בכל שנים עשר יום היו המים נחסרים עמה, ועתה יש לנו מעת שעמד הגשם עד שנחה התבה ק"י ימים, המה ל"ט חלקים מן י"ב ימים, ונחסרו בהם תשע אמות, ונשארו בהרים עוד שש אמות, ולא היו יכולים לסבול התבה ונחה, למדנו כי שש אמות היתה טבועה במים, אבל זה החשבון יש בו טעות, כי חושב חמשים ומאת יום עם הגשם עצמו, ולא הוא, שהרי כתוב מקצה חמשים ומאת יום התחילו לחסר, והחשבון של רבותינו עיקר. (שם שם כג)

ילקוט שמעוני:

ומכל החי מכל בשר, אפילו רוחות נכנסו לתיבה, שנאמר מכל החי, אותן שנבראו להם נפשות ולא נבראו להן גופים, רבי יהודה אומר ראם לא נכנס לתיבה, אבל גוריו נכנסו, רבי נחמיה אומר לא הוא ולא גוריו, אלא קשרו נח בתיבה והיה מתלם תלמיות כמן טבריא לסוסיתא, הדא הוא דכתיב התקשר רים בתלם עבותו אם ישדד עמקים אחריך... (בראשית פרק ו, נד)

ילקוט ראובני:

בזמן המבול היה משמש כוכב לבנה מן שצ"ם חנכ"ל, וכוכב ההוא מורה לחות מקור המים, לכן בטבע הולידו בנות, שנאמר ובנות יולדו להם, והם בקשו להוליד זכרים, מה עשו השתחוו לשמש ועבדו לשמש, כי כוונתם שהשמש יבטל כח הלבנה, מה עשה הקב"ה הגדיל כח הלבנה על כח השפע והביא מבול וכו'. (נח)

תרגום יונתן:

כי לימים - ארום הא אנא יהיב לכון ארכא שובעא יומין, אין יתובון ישתבק להון, ואם לא יתובון לזמן יומין תוב שובעה אנא מחית מטרא על ארעא ארבעין יממין... (בראשית ז ד)

והוה לזמן שובעא יומין מן בתר דשלים אובליה דמתושלח חמא ה' והא לא תבן בני נשא, ומוי טובענא הוו נחתין רתיחין מן שמיא עילוי ארעא. בשנת שית מאה שנין לחיי נח בירחא תנינא הוא ירח מרחשון, דעד כדון לא הוו מתמנן ירחייא אלהן מתשרי דהוה ריש שתא לשכלול עלמא, שבשבסרי יומין לירחא, ביומא הדין אתבזעו כל מבועי תהומא רבא והוון בני גובריא משוין תמן בניהון וסתמין יתהון, ובתר הכי חרכי שמיא אתפתחו. (שם שם י ויא)

למבול ישב - על כורסי דדינא, וישב ה' - על כורסי רחמותא ושציב ית נח ומלך על בנוי. (תהלים כט י)

רש"י:

משחיתם את הארץ - ...דבר אחר עם הארץ, אף ג' טפחים של עומק המחרישה נמוחו ונטשטשו. (בראשית ו יג)

מבול - שבלה את הכל, שבלבל את הכל, שהוביל את הכל מן הגבוה לנמוך, וזהו לשון אונקלוס שתרגם טופנא, שהציף את הכל והביאה לבבל שהיא עמוקה, לכך נקראת שנער, שננערו שם כל מתי מבול. (שם שם יז)

נבקעו - להוציא מימיה, תהום רבה - מדה כנגד מדה, הם חטאו ברבה רעה, ולקו בתהום רבה. ויהי הגשם על הארץ - ולהלן הוא אומר ויהי המבול, אלא כשהורידן הורידן ברחמים, שאם יחזרו יהיו גשמי ברכה, כשלא חזרו היו למבול. ארבעים יום - אין יום ראשון מן המנין, לפי שאין לילו עמו שהרי כתיב ביום הזה נבקעו כל מעינות, נמצאו ארבעים יום כלים בכ"ח בכסליו לרבי אליעזר, שהחדשים נמנין כסדרן, אחד מלא ואחד חסר, הרי י"ב ממרחשון, וכ"ח מכסליו. (שם ז יא ויב)

ויסכרו מעינות - כשנתפתחו כתיב כל מעינות, וכאן אין כתיב כל, לפי שנשתיירו מהם אותן שיש בהם צורך לעולם, כגון חמי טבריא וכיוצא בהן. מקצה חמשים ומאת יום, התחילו לחסור, והוא אחד בסיון, כיצד, בכ"ז בכסליו פסקו הגשמים, הרי ג' מכסליו וכ"ט מטבת, הרי ל"ב, ושבט ואדר וניסן ואייר, הרי ק"נ. (שם ח ב וג)

בשבעה עשר יום - מכאן אתה למד שהיתה התיבה משוקעת במים י"א אמה, שהרי כתיב בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים, זה אב שהוא עשירי למרחשון, לירידת גשמים, והמים היו גבוהים על ההרים חמש עשרה אמה, וחסרו מיום אחד בסיון עד אחד באב חמש עשרה אמה לששים יום, הרי אמה לד' ימים, נמצא שבי"ו בסיון לא חסרו אלא ד' אמות, ונחה התיבה ליום המחרת, למדת שהיתה משוקעת י"א אמה במים שעל ראשי ההרים. (שם שם ד)

בעשירי נראו ראשי ההרים - זה אב, שהוא עשירי למרחשון שהתחיל הגשם, ואם תאמר הוא אלול, ועשירי לכסליו שפסק הגשם, כשם שאתה אומר בחדש השביעי סיון והוא שביעי להפסקה, אי אפשר לומר כן, על כרחך שביעי אי אתה מונה אלא להפסקה, שהרי לא כלו ארבעים יום של ירידת גשמים ומאה וחמשים של תגבורת המים עד אחד בסיון, ואם אתה אומר שביעי לירידה, אין זה סיון, והעשירי אי אפשר למנות אלא לירידה, שאם אתה אומר להפסקה, שהרי לא כלו ארבעים יום של ירידת גשמים ומאה וחמשים של תגבורת המים עד אחד בסיון, ואם אתה אומר שביעי לירידה אין זה סיון, והעשירי אי אפשר למנות אלא לירידה, שאם אתה אומר להפסקה והוא אלול, אי אתה מוצא בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ, שהרי מקץ ארבעים יום משנראו ראשי ההרים שלח את העורב, וכ"א יום הוחיל בשליחות היונה, הרי ששים יום משנראו ראשי ההרים עד שחרבו פני האדמה, ואם תאמר באלול נראו, נמצאו שחרבו במרחשון, הוא קורא אותו ראשון ואין זה אלא תשרי, שהוא ראשון לבריאת עולם, ולרבי יהושע הוא ניסן. (שם שם ה)

חרבו - נעשו כמין טיט, שקרמו פניה של מעלה. בשבעה ועשרים - וירידתן בחדש השני בי"ז, אלו י"א ימים שהחמה יתרה על הלבנה, שמשפט דור המבול שנה תמימה היה. יבשה - נעשה גריד כהלכתה. (שם שם יג ויד)

עיש - כוכב גדול שבכימה, והרבה כוכבים קבועים בו, ונטל ממנו ב' כוכבים לפתוח ארובות השמים, ונקבעו בטלה, ועתיד להחזירם לה. (איוב לח לב)

אבן עזרא:

מבול - מלת מבול יש אומרים שהדגש תחת נו"ן מובלע, כמו מבוע, והוא מגזרת אבלה נבלה הארץ, ויש אומרים שהוא מגזרת בלולה בשמן, והיה ראוי להיות על משקל מסלול. (בראשית ו יז)

לימים עוד שבעה - כי ביום השביעי ימטיר עד סוף ארבעים יום, והנה זה היה בעשור לחדש השני, ובסוף המ"ם יום מההתחלה ישוב האמצעי אל הנכח, והוא סוד. (שם ז ד)

תהום - ...ולא הזכיר הנחלים, כי מהמעינות יצאו, וכאשר נבקעו עלו המים ונפתחו חלונות האוצרות בשמים, וירדו המים ונתבלבלה הארץ ואין מבדיל בין יום ובין לילה. והעד שאמר יום ולילה לא ישבותו. וכאשר נפסקו מן השמים, אז ידע נח כי עברו ארבעים יום וארבעים לילה, כי השם גלה לו זה הסוד... וביום הי"ז התחיל המבול נכנס נח וביתו בתיבה, והכניס בתוכה החיה והבהמה והרמש והעוף. (שם שם יא)

...וכבר נכתב ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה, אם כן מה טעם ויהי המבול על הארץ ארבעים יום, וכן פירושו, כאשר היה המבול ארבעים יום על הארץ רבו המים, ונשאו התיבה, וזה אות כי עד ארבעים יום לא זזה ממקומה. (שם שם טז)

וימחו מן הארץ - נמחה שמם מן הארץ, כי אין להם זרע... והנה זאת תשובה גמורה על חסירי הדעת מאחינו שאומרים שלא היה המבול בכל הארץ, ויגברו המים - בעבור שנבקעו המעינות גם היה גשם יורד יום אחד ופוסק יום אחד, כי פירוש אנכי ממטיר תמיד בלי הפסקה, והעד שאמר ויכלא הגשם. (שם שם כג וכד)

בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים - והנה נח קבע אחד לחדש ולא ראה הלבנה, כי עוד לא פתח חלון התיבה, ובעשור לחדש שבט שלח את העורב... ואחר שבעה ימים ששלח את העורב שלח את היונה, וזה היה ביום שבעה עשר לחדש שבט, שהוא החדש העשירי מיום המבול, והנה הוא על המבט המרובע... (שם ח ה)

ה' למבול ישב - המים שהשחיתו הרשעים, ונתגלתה מלכות ה', והמבול חלק מנפלאותיו. ויש אומר שהזכירו בעבור השבועה שלא תשחת עוד מלכות ה', שהוא מלך החיים. ויש אומרים שבמבול נראתה מלכותו ויפחדו מפניו. (תהלים כט י)

רמב"ן:

בראשית - ...וספור הבריאה ויצירת אדם וחוה וחטאם ועונשם לא יובן בינה שלמה מהכתוב, וכל שכן ספור דור המבול וההפלגה שאין הצורך בהם גדול... (בראשית א א)

...וכולם נכנסו בתיבה מפני מי המבול כאשר צוה אותו אלקים, וחזר ופירש החדש והיום שבא המבול, וכיצד בא, ואמר כי בעצם אותו היום הוא שבא נח אל התיבה, עמו כל הבשר, לא קודם לכן, וטעם ויבאו אל נח אל התיבה להודיע שלא נאספו אליו כלל, ולא באו עד עצם היום ההוא שהיה הגשם, ובא הוא בתיבה כי הא-ל צוה ורוחו הוא קבצן ברגע אחד. (שם ז ח)

וטעם ויגברו המים והמים גברו וגו', שנתרבו מאד, כי לרבוי הגדול יקרא הלשון גבורה... ויתכן כי טעם ויגברו שהיו באים בשטף ועוקרים האילנות ומפילים הבנינים, כי לכח יקראו גבורה... ואם כן יהיה פירוש גברו, שהיו בגבורתם אף על ההרים הגבוהים ושוטפים אותם. (שם שם יח)

וימח - אחר שאמר ויגוע כל בשר, ואמר כל אשר בחרבה מתו, הוסיף לאמר וימח, שנמחו הגופות ויהיו למים, כי היו המים רותחים כדברי רבותינו, אבל אם כן יהיו הדגים מתים, ואולי היה כמו שאמרו בבראשית רבה, מכל אשר בחרבה, ולא דגים שבים, ויש אומרים אף הם בכלל מאספים אלא שברחו לאוקינוס, ומכל מקום ניצולו הדגים, ושני הדעות האלו הפכיים, כי יתכן שמימי המבול הרותחים יתערבו במים, וימח עליוני הים בלבד, והדגים יבאו בעמקי המצולות... הנה מרבים הדגה באוקינוס, ושם לא ירד מבול, כמו שנאמר ויהי המבול על הארץ, ומשם ניצולו הדגים, שהרי לא נכנסו מהם בתיבה... (שם שם כג)

ותנח התיבה בשבעה עשר יום לחודש - רש"י... ואומר אני שאין החשבון הזה שאמרו נאות בלשון הכתוב, כי אם נסבול לפרש ותנח התיבה בחודש השביעי ליום הנזכר, שכלא בו הגשם ושבו המים מעל הארץ הלוך וחסור, שלא כמנין החדש השני בהתחלת הפרשה, וכמנין האמור בסוף הפרשה, איך יתכן שיחזור מיד בפסוק השני בהתחלת הפרשה, ויאמר עד החדש העשירי למנין אחר, שיהיה י' לירידת הגשמים והראיה מן התיבה שתהיה משוקעת במים מפני שנותן חסרון שוה לכל הימים, אמה לד' ימים, והידוע לחסרון המים כי הנחל הגדול כאשר יחסר בתחלתו אמה לד' ימים, יחסור בסופו ד' אמות ליום אחד. והרי לפי החשבון הזה באחד לחודש אב נראו ראשי ההרים, ובאחד בתשרי חרבו המים, והנה בשישים יום חסרו כל גובה ההרים הגבוהים שהם כמה אלפים אמה, ועוד כי שלח היונה בשבעה עשר יום לחדש אלול, והמים על פני כל הארץ והאילנות מכוסים, והנה חרבו כולם בשנים עשר ימים.

ועל דרך הסברא אם היתה משוקעת במים י"א אמה, והוא יותר משליש קומתה, תטבע, בעבור היותה רחבה מלמטה וכלה אל אמה, כי היא היפך הספינות, ויש בה כבדות גדולה.

והנראה מדרך הפשט, כי חמשים ומאת יום האמורים בתגבורת המים, יכלול ארבעים יום של ירידת הגשם, כי בהם עיקר הריבוי והתגבורת, והנה החלו לחסור בשבעה עשר בניסן, ותנח התיבה אחר שלשים יום על הרי אררט בשבעה עשר יום לחדש אייר, הוא החדש השביעי לרדת הגשם, ואחריה ע"ג ימים, באחד לחדש אב הוא החדש העשירי לירידה נראו ראשי ההרים. והנה תקננו תקון מועט בלשון הכתוב.

והנכון בעיני, כי חמשים ומאת יום היו משבעה עשר יום לחדש השני, הוא חדש מרחשון, עד שבעה עשר יום לחדש השביעי, הוא חודש ניסן, והוא יום מנוח התיבה, כי אז העביר השם רוח קדים עזה כל הלילה, שחסרו מאד, ותנח התיבה. והראיה כי לא אמר הכתוב בכאן ויחסרו המים בחדש פלוני ביום פלוני, והיו המים הלוך וחסור עד החדש השביעי, ותנח התיבה וגו' כאשר אמר בחסרון האחד שנראו בו ראשי ההרים, כי ביום החסרון נחה התיבה. והסדר בענין הזה, כי ביום רדת הגשם נבקעו מעינות התהום ונפתחו ארובות השמים, וירד הגשם ארבעים יום, ובהם גברו המים חמש עשרה אמה מלמעלה, ונפסק הגשם בסוף הארבעים, ונשארו מעינות תהום וארובות השמים פתוחות, והיה האויר לח מאד, וכל הארץ מלאה מים ואינם נגרים במורד, ולא יבשו לעולם, ועמדו כן בגבורתם על מלאת ק"נ יום לירידת הגשם, אז העביר השם רוח חזק מאד בשמים ובארץ, ויסכרו מעינות תהום, כי חזרו המים הנובעים מהם אל מקומם, עד אשר נתמלא התהום כמו שהיה בתחילה, ונסגרו פתחי מעיינותיו, וארובות השמים נסגרו, וייבש האויר מאד ברוח המייבש, והמים אשר בארץ לחכה. והנה חסרו המים הרבה ביום ההוא, ותנח התיבה שהיתה משוקעת במים בשתים ושלש אמות, ואחר שבעים ושלש יום באחד לחדש העשירי הוא חדש תמוז נראו ראשי ההרים, ומקץ ארבעים יום, בעשתי עשר חדש בעשרה לחדש פתח נח חלון התיבה, ואחרי שלש שבועות הלכה היונה מאתו, ואחר שלשים יום הסיר מכסה התיבה. וטעם ויעבר אלקים רוח על הארץ, שהיה רוח גדולה וחזקה יוצאת מבטן הארץ על פני תהום, ומרחפת במים ויסכרו בו מעיינות תהום, כי לא אמר הכתוב הדבר ויעבר אלקים רוח על המים וישכו המים, שהיו נובעין מן התהום, וינוחו מלשון וחמת המלך שככה, שנחה, או לשון הסתר הדבר והבלעו, ללמוד שנבלעו מי התהום במקומם, וכך אמרו זה בסדר עולם, המים העולים למעלה נגבה אותם הרוח, והיורדים למטה נבלעו במקומם. (שם ח א)

והמים היו הלוך וחסור - ...והודיענו הכתוב שחסרו בע"ג יום חמש עשרה אמה, אבל החסרון אשר מתחלה למנוח התיבה לא ידענו כמה היה, כי הוצרך הכתוב להודיע השקוע ולא החסרון, והנראה לדעתי בשוט התיבה כי היתה מפני היות המים נובעים מן התהומות, והיותם עוד רותחים כדברי רבותינו, כי בעבור כן תלך על פני המים, ואם לא מפני זה היתה נטבעת בכבדותה, כי רבים אשר בתוכה... וכאשר שככו המים מנביעתם או מרתיחתם גם כן וחסרו ברוח, מיד נכנסה התיבה אל תוך המים בכובד משאה, ותנח על ההר... (שם שם ה)

והנה עלה זית - ...והנה כוונתם שנעקרו האילנות ונמחו במקומות המבול, ואף כי יהיה העלה נבל, וכך אמרו אפילו איצטרובלין של ריחים נמוחו במבול, ודרשו בו אבנים שחקו מים, ומאמרם דלא טפת ארעא דישראל במיא דמבולא, שלא היה עליה גשם המבול, כדכתיב לא גושמה, ולא נפתחו בה מעיינות תהום רבה, אבל המים נתפשטו בכל העולם, וכסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים, כמו שכתוב מפורש, ואין סביב ארץ ישראל גדר לעכב המים שלא יבואו בה. וכך אמרו בפרקי רבי אליעזר ארץ ישראל לא ירד עליה מי המבול מן השמים, אלא שנתגלגלו המים מן הארצות ונכנסו לתוכה... לכן נשארו בה האילנות, ובכל העולם נשברו ונעקרו במבול ומטרות עוזו... (שם שם יא)

רד"ק:

ויברך אותם - ...ובברכה הזאת היו קיימים שרצי המים במבול... (בראשית א כב)

עד בהמה - למה נמחו, שכולם נבראו בשביל האדם, ועוד אם המים על האדמה ינצלו רק במופת, ואין ההשגחה חלה עליהם אלא במין, והמין ניצל על ידי נח. ומה שהיה המבול בכל הארץ כדי שלא יברחו בני אדם למקום שאין בו מים... (שם ו ז)

המבול - מגזרת נבול, ענין נפילה, כמו נובלת עליה, שנופלים משמים, כל אשר בארץ - ולא דגים, כי אינם עם בני אדם, ולא השחיתו דרכם. (שם שם יז)

נבקעו - החלה להבקע, ויום יום מוסיף לחלוח ויציאת המים עד שנבקעו כל המעינות. וארובות - אמר על רוב גשמים, כאילו נפתחו השמים ארובות. (שם ז יא)

ויגברו וירבו - ההתגברות היתה ברבוי, ולא רק בחוזק, ומתחלה נשאה הריבוי, ואחר כך הוליכה אותה הגבורה. (שם שם יח)

וכל האדם - הגם שיש לו תחבולות להשמר מהרע, ואפילו הנפילים שנשגבו בהרים הגבוהים טבעו. ויגוע - מיתה מהרה... (שם שם כא)

וימחו - לא נשאר מהם זכר ושום בנין. (שם שם כג)

ויעבר אלקים רוח - הרוח עמד בפני המים, ולא יכלו לעלות עוד. ויסכרו - שבו במספר הימים שבאו, אף שעתה מצאו פחות פתחים, כי הארץ התחזקה שוב ונסגרה. ויכלא הגשם - אפילו גשם מועט. וישובו המים - נוח היה בתיבה שס"א יום, ק"ן וק"ן, ומ' דגשם וכ"א של שילוחי היונה. (שם ח א-ג)

חזקוני:

חמשים ומאת יום - באמת התחילו המים לחסור מכ"ח סיון שבו פסקו הגשמים, וחסרו מקצה ק"נ יום משהתחיל המבול, שהוא מי"ז באייר עד י"ז בתשרי, ואז חסרו כל כך שנחה התיבה בי"ז תשרי, ובעשירי הוא טבת, באחד לחודש נראו ראשי ההרים, ומקץ מ' יום שהוא י"א בשבט פתח נח החלון ושלח העורב, ועד כ"ז באייר לא חרבו פני האדמה. (שם ז כד)

ויחסרו המים - ברש"י יש לפרש כך, ירדו מבקר י"ז מרחשון עד בקר י"ח כסלו, מ' יום ולילה, וק"נ יום של תגבורת המים אין צורך למנות שלמים לילות וימים, ודכתיב מקצה ק"נ יום, והוא מעלות השחר לכ"ח כסלו, עד צאת הכוכבים של א' בסיון או עד בקר א' סיון, לכך תמצא שנחה התיבה בי"ז לחדש השביעי, שחסרו ד' אמות לי"ו יום... ואם תאמר שנת המבול מעוברת היתה לפי החשבון, יש מפרשים שהמבול התחיל אחר אלף תרנ"ו או שמונה שנת תוהו, או שלא עלתה במנין שנים. (שם ח ג)

ותנח התיבה - ...ובא' באב נראו ראשי ההרים, ובי' אלול מ' יום אחר כך שלח העורב וכו', ובא' בתשרי חרבו המים, ובמרחשון בחודש השני בכ"ז חרבה הארץ, ומה שנראו ראשי ההרים אין בזה מנוח ליונה... (שם שם ד)

וישלח - ...ואף על פי שלא שימשו המזלות אורה היתה, וראיה לכך: נראו ראשי ההרים. (שם שם ז)

מבעלי התוספות:

והמבול היה - למה הביא דוקא מבול, משל למלך שהכניס עוורים לבית וכלכלם, וכל פעם ששומעים סוסי המלך, יוצאים ומהללים, אמר אם היו פקחים היו מהללים יותר, הכניס פקחים, וגאה לבם בטובה, וכל פעם שהמלך עובר מקללים על שכבש אותם, טרדם והחזיר הסומים, כך המים היו מקלסים שנאמר נשאו נהרות ה' וגו', לכן החזירם כאשר מרדו בני האדם מרוב טובה. (שם ז ו)

...ולפי עניות דעתי צריך לומר שהיו אילנות על ראשי ההרים, שנראו כבר, וכן היה מעשה, ויחסרו המים מקץ ק"נ יום הוא א' בסיון, ותנח התבה בחודש הז' בי"ז בסיון, ומ' יום אחר שהתחילו המים לחסור, ויפתח נח את חלון התבה הוא בי' בתמוז, וישלח את העורב, והמתין ז' ימים וישלח את היונה, הוא י"ז בתמוז, שהובקעה העיר ולא מצאו ישראל מנוח, והמתין ז' ימים ומצאה זית, ואותו יום צריך לומר שנראו ראשי האילנות, והמתין עוד ז' והוא חודש אב, שהוא ז' לירידה בא' לחודש, ולא שבה, כי מצאה מנוח על ראשי ההרים שנראו באותו יום, והוא ס' מפסיקת תגבורת המים... אבל קשה לי מדוע לא כתב יום ראיית האילנות כמו שכתב יום ראיית ההרים... (שם ח ג)

בעל הטורים:

וארובות השמים - בגימטריא: שלקח שני כוכבים כימה. (שם ז יא)

וישאר אך נח - אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, לומר שאף עוג נשאר, אך נח בגימטריא עוג. (שם שם כג)

עקדה:

את המבול - כי טבע המים לכסות את הארץ, ועומדים רק במאמרו יתברך המצוום, ואם בני אדם עוברים חוקם ומפרים בריתם, יסלק גם הוא ברייתו ויסיר גבולות ימים. משל לעושה אוצר חדש לאצור בו תבואה, ונתמלא תולעים ויבאש, תקנתו להדליק בו האש, או להעביר אמת המים לתוכו עד שיתוקן שוב. (שם ו יז)

...וזהו תועלת הספור הזה מענין המבול, שאם נתבאר מספור מעשה בראשית אמונת חדוש העולם, ומציאותו וחכמתו, מבאר במבול ההעדר ושינוי מערכות השמים, ונשארה רק התנועה היומית שעל ידה יחשבו ימי הגשם, כדי לקיים החדוש וממציאו גם מהצד השני, מצד ההעדר והאפיסה, וכי נקל בעיני ה' לשנות סדרי המערכות, ובזה יכניעו לבם לעבודתו, מה שאינו כן אם יצויר בלבם המנהג הטבעי למערכות השמים והארץ, כדעת הפילוסופים, ויתרשלו בעבודת האלקים אם נמסרה הנהגת המלכות ביד השרים, ואין ביד המלך לעשות קטנה או גדולה... נוסף למה שנלמד מהמבול על מעשה בראשית, מהיותו הפוך בטבע לבריאה, יש בו עוד הוראה נפלאה על חדוש העולם והתהוותו, חכמינו דימו העולם לאיש גם בבחינת זמנו, וכמו שעל האדם נאמר ימי שנותינו בהם ע' שנה, כך נאמר במעשה בראשית כי ששת ימים עשה ה' וכו', והרמב"ן שם חלק כל מעשה בראשית לו' אלפי שנות העולם, והנה מבואר כי עשיריות חיי האדם אינם שוים לפי שכלו ומעלליו, העשור הראשון וחלק השני הולך בהבל ובבהלה, בילדות ותעתוע הנערות, וכמו שאמר החכם גם במעלליו יתנכר נער, אם זך ואם ישר פעלו, רוצה לומר אם זך וישר פעלו הוא מתנכר, ומשם ואילך מתחזק שכלו ונהפך לאיש אחר, וכך היה ענין העולם, כי באלף הא' ורוב הב' היה העולם נער, וכמו שאמרו חז"ל ב' אלפים תוהו (סנהדרין צ"ז), והיה צריך להסיר חטאות הנעורים על ידי הכרח, וזה שאמר ה' לא אוסיף עוד לקלל וגו' כי יצר לב האדם רע מנעוריו, וזה עבר עתה... וגם השחית דור המבול רק על רעתם זה לזה, כמו שאמר כי מלאה הארץ חמס, ולא על מה שנשחתו לפני האלקים, להודיע ארך אפיו, ועוד המציא להם ריוח והצלה במעשה התיבה, אולי ישמעו ויחדלו. ועל למודים אלו מהמבול אמר ה' למבול ישב וכו' (תהלים כ"ט), כי המבול מורה על עוצם יכלתו ועל מלכותו שאינה בעריצות, כהמלכים השלמים. (שם ז א)

ויהי המבול - אם נכוון כראוי בפסוק ויגברו המים וגו' ק"נ יום, יסורו כל הקשיים בחשבון המבול, שאינו רוצה לומר שהמים הולכים וגוברים (מתרבים), ולא שעמדו בגבורתם עד היום ההוא, אלא שעד היום ההוא לא יכול שום דבר לנוח מפניהם, ותגבורת המים היתה במ' יום הראשונים, וכחז"ל שנידונו במ' יום, כקלקולם, ומיד אחרי המ' יום התחילו לחסור שוב, אלא שמחמת תנועתם וגבורתם לא יכלה התבה לנוח. ומה שאמר ויזכר אלקים את נח, היה מקצת המ' יום, שאז נסכרו המים, ובסוף ק"נ יום, י"ז בניסן, שהוא חודש ז' לתשרי נחה התבה על הרי אררט השפלים, והמים חסרו עוד עד שחרבו פני האדמה. (שם שם יז)

וירח ה' - ...והנה במבול נשלמה הבריאה, כי מהרושם החזק שנשאר בלבות האנשים ממנו הוקבעה בהם לדורותיהם יראה וידיעה שההולך בשרירות לבו ישמד, ועוד שמכאן והלאה יסתעפו בני אדם לג' ראשים, ומזה ימשך העדר ההסכמה על ענין אחד, ונמנע שיהיו כולם על השיעור ההוא מהרע, וזהו הריח הניחוח שבא לפניו יתברך, ואמר שלא יוסיף לקללם כי לא יבואו עוד להפסד כולל כדור המבול, ויצר הרע יהיה מעתה רק כפי מה שיחייבהו הנעורים והעדר השלימות... (שם ח כא)

אברבנאל:

...ומאין באו המים? יש לומר שההשגחה תהיה תמיד בסבות אמצעים, ונתדקדקו המים ופשטו מהתהום, ואולי לזה נתכוונו באמרם ז"ל ברותחים נדונו, וכך נהפך יסוד האויר למים, ולא כהר"ן שהאויר והארץ נהפכו למים... (ששם ז יז)

ספורנו:

ויגברו המים חמשים ומאת יום - מיום התחלת הגשם גברו עד תום חמשים ומאת יום מתחלת הגשם שהיה בי"ז לחודש השני ושלמו בי"ז לחודש השביעי, שהיו הק"נ יום ה' חדשים שלמים ואז נחה התיבה שלא היה שום תגבורת דוחה, כי אמנם מיום התחלת הגשם התחיל התגבורת מלמטה כאמרו נבקעו כל מעינות תהום רבה, אמנם לא התחילה התיבה ללכת על פני המים עד שהיו המים כל כך גבוהים שהתיבה רמה מעל הארץ, וכאשר שלמו ימי הגשם היה תגבורת מלמטה בלבד נמשך עד מלאת ק"נ יום, ואז בנוח התגבורת הדוחה, נחה התיבה. (שם שם כד)

אלשיך:

שבעה - ברוב רחמיו חשב בטרם ידחו מלפניו בל ידחו שנית, ואין תקנה רק להשבע א-ל עולם מלהביא עוד מי מבול, ולא היה מקום למצא חן לזה כי אם על ידי קרבן, כמו שכתבנו, ולכן צריך מהטהורים יותר משנים... (שם ז ב)

ויהי המבול - ויגברו המים - גברו מאד - ג' מדרגות בתגבורת המים, מ' יום רבו בטבע על ידי הגשם והרימו התיבה, ואחר כך גברו שלא בטבע עד שהתיבה הלכה על פניהם, ואחר כך גברו עד שכוסו כל ההרים, וגם ארץ ישראל שלא גושמה כוסתה על ידי המים. ואמר חמש עשרה אמה מלמעלה - לא מדרך הטבע כוסו, שהרי המים נשפכים סביב כדור הארץ, כי אם מכח עליון מגבורת הדין, וזה שאמר אחר כך וישובו המים, ששבו למקומם לתהום, ותגבורת הראשונה הספיקה להמית את הכל מהבל המים החמים, והתגבורת השניה כסתה גם ההרים הגבוהים, ארץ ישראל שהיא גבוהה מכל הארץ, כדי למחות את כל היקום. (שם שם יז וכ)

ה' למבול ישב - על ידי המבול חרד העולם וגדרו עצמם מעריות, עד שחרדה כל העיר כשנשק יעקב לרחל... (תהלים כט י)

מהר"ל:

ובבראשית רבה פרשת יקוו המים, אמר רבי לוי, יקוו לי המים, מה שאני עתיד לעשות בהן, משל למלך שבנה פלטין, והושיב בהן דיורין אלמים, מה עשו, היו משכימים ושואלים בשלום למלך ברמיזה ובאצבע. ואמר המלך אילו היו פקחים על אחת כמה וכמה, הושיב בהן דיורין פקחים, עמדו והחזיקו בפלטין, אמרו שלנו הוא, אין פלטין זה של מלך, אמר המלך תחזור הפלטין לכמות שהיתה. כך מתחלתו של עולם היה שבחו של הקב"ה עולה מן המים, דכתיב "מקולות מים רבים אדירים משברי ים", ומה היו אומרים "אדיר במרום ה'", אמר הקב"ה מה אלו שאין להם חכמה לא אמירה ולא דבור כך היו מקלסין אותי, לכשנברא אדם על אחת כמה וכמה. עמד דור המבול ומרד, דור אנוש ומרד, אמר הקב"ה יפנו אלו ויעמדו ויבא אלו, דכתיב "ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה". ביארו בזה מה שאמרנו למעלה, כי מתחלת בריאתו של עולם קודם שיצר וברא עיקר הצורה שהוא האדם, היו המים אשר הם פשוטים ואין בהם צורה, והם היו מציאות העולם, ואין ספק כי בהם יש גם כן מה שהם מורים אל אמיתת מציאותו יתברך, אף לפי מיעוט צורתן, מכל מקום יש בהם מציאות מה, ואותו מציאות יש בו שבח לממציא, ואמר הקב"ה לברא את האדם שיש לו מעלת הצורה, והוא יהיה מציאות יותר, מורה על שבח הבורא האמיתי... וזהו מחמת הצורה השלימה היה רוצה (האדם) שהוא יהיה עיקר המציאות בעולם, אבל כאשר יש בעולם חלש המציאות, הנה אין ספק שיש כאן מציאות אמיתי הוא יתברך. אבל האדם לפי מעלת צורתו היה רוצה שהוא יהיה עיקר המציאות, ולפיכך היה השי"ת אומר יפנו אלו ויחזרו המים, כלומר כי דבר זה בא לאדם מחמת הצורה, יחזרו אלו שאין להם צורה שלימה, כי לא חפץ הקב"ה בצורה זאת. ולפיכך תמיד היה הקב"ה מאבד רשעים כמו דור אנוש ודור המבול, וסיסרא ופרעה במים, לפי שהמים הם העברת צורת המציאות. וכאשר יש חטא בעולם, הקב"ה מעביר את הצורה, ומעביר אותו במה שהוא הערה אל הבריאה, כמו המים. ולכן כאשר הקים הקב"ה ברית עם נח, לא הקים רק שלא להעביר המבול, ומה מועיל שלא להעביר המבול, ויכול להעביר אש וגפרית, אלא שכל ענין העברת העולם העברת הצורה על ידי המים, כאשר נתבאר... אבל לא היה קיום הזה רק על הכללות, שלא יבואו המים ויעבור כלל העולם, שהוא צורת כלל המציאות, אבל דבר פרטי אין זה כלל, ועוד השבועה היה שלא יהיה מביא לעולם המים דרך העברה, כאשר הוא מביא המים ומגביר את המים על צורת הנמצאים וזהו העברה, אבל כאשר זורק הנמצא אל המים אין זה תגבורת המים, שהוא מעביר צורת הנמצא, אך הוא על ידי מעשיו, שמשליכו במים, והוא כמו שאר פורעניות. (גבורות ה' פרק יד)

ובמדרש, עץ גבוה נ' אמה, והיה מהן חוזר ומבקש קורה של נ' אמה ולא מצא אלא קורה שהיתה בתוך ביתו, לפי שהיה בנו פרשנדתא הגמון בקרדוניא, ונטל נסר אחד מתיבתו של נח, שעשה הקב"ה זכרון בעולם שידעו דורות העולם שבא מבול לעולם... כי המבול בא לשטוף כל העולם, ונח היה נצל על ידי התיבה שרחבה חמשים אמה, וזה כי העולם מגיע עד מ"ט כמו שהתבאר לעיל, וכל העולם היה נשטף בימי המבול, והיה העולם מקבל הצלה מן שער החמשים, שהוא על העולם, ומפני כך היתה התיבה שהיה על ידה הצלתו של נח חמשים אמה, ואמר מפני שהשי"ת עשה זכר לנפלאותיו וכו', פירוש כי השי"ת כאשר עושה נס ושנוי בריאה בעולם, אף אחר שעבר הנס, סוף סוף מאחר שהיה הנס בעולם, אי אפשר שלא יהיה נשאר רושם בעולם, מאחר שמשם היתה הצלת נח, ורוצה לומר, אף כי אין הנהגת העולם אחר המבול כמו שהיה במבול, שהיה הצלתו של נח משער החמשים, מכל מקום השי"ת עשה זכר לנפלאותיו, ויש כאן דבר מה מאותו כח עוד בעולם... ואמר שמצא נסר אף שהיה מתיבתו של נח, רוצה לומר, כח מה שהיה בהצלתו של נח, כי האדם שהוא פרטי, כמו המן, מקבל כח זה, הוא דבר מה בלבד, ואמר המן כי הוא מוכן ביותר לקבל כח זה, מפני כי בנו של המן היה הגמון בהרי אררט... ואמר שבשביל זה יש בו כח אלקותי, ובו היה גובר על מרדכי. וכן בפרק חלק (סנהדרין צ"ו א') דסנחריב מצא דפא מתיבתה דנח, ואמר היינו אלקא דשזבא מטופנא דנח, אמר אי אזיל האי גברא ומצלח מקריב להו לתרין בנוהי קמך. ודבר זה גם כן פירושו, שהיה יודע סנחריב כי אינו מצליח רק אם יגיע הצלחתו אל כח עליון לגמרי, וכי אפשר לבטל בענין זה, וזולת זה לא יוכל, ומפני כי המבול והצלת נח משער החמשים, ולכך רצה לעבוד לאותו דף, שזה היה הצלתו של נח, כלומר לאותו כח מה שהיה בו הצלתו של נח... (אור חדש)

דור המבול... ולכך קאמר משום שעיקר החטא של דור המבול בשביל רוב טובה שהשפיע השי"ת להם... ואם בשביל המטר צריכים לו לפי שהוא בא מלמעלה, על זה אמרו כי יש להם נחלים... ובשביל כי חטא שלהם בשביל רוב טובה, ראוי לדונם במטר שהוא טוב בעצמו ויהיה ברבוי כמו שהיה מחשבתם שיש להם רבוי טוב, ובזה הם נאבדים. ורבי יוסי סבר בשביל שהלכו אחר עיניהם, כדכתיב ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו, וכל אשר שאלו עיניהם הלכו אחריו, ולפיכך לקו בדבר שהעין דומה לו, כי העין דומה למים... ור' יוחנן סבירא ליה לא בשביל שחטאו בעין, רק בשביל שהחטא שלהם היה רב, כדכתיב וירא ה' כי רבה רעת האדם, ולכך ראוי שיהיו נדונים במים בתהום רבה, והבן זה מאד. (חידושי אגדות סנהדרין קח א)

רמח"ל:

...כי באותו זמן נגלה אור גדול מאד שהיה יכול לתקן כל העולם, והוא סוד אור הגנוז שיגלה להם ז' ימים, ואם אז לא היו מונעים היה נתקן הכל, וכיון שלא רצו כי החזיקו בטומאה, אז אדרבא זה האור הגדול עשה להם ענין שבירת הכלים ממש, שלא יוכל לסבול האור ונפלו, והוא סוד המבול... (אדיר במרום דף יא)

כלי יקר:

לקלל את האדמה - ...שנתנה באדם חומר גס הנוטה ביותר לחמריות, כמו שכתוב ותטמא הארץ ואפקד עונה עליה... מכל מקום שאר הארצות קבלו דינם וטהרו במי המבול, שג' טפחים של מחרשה נתקלקלו, ובזאת נתרכך חומר הארץ ומאז אין חומר הארץ רע כבתחלה... אבל בארץ ישראל נאמר בחזקאל ארץ לא מטוהרה היא ולא גושמה ביום זעם, אם כן טמותה בה, וכשיושבי הארץ חוטאים יש לתלות החטא בארץ... (בראשית ח כא)

אור החיים:

ואני - רש"י, ולפי מה דפירשתי למעלה, כי המשחיתים מלאו את הארץ והוכנו להשחית הודיע ה' כי הוא מסכים להרשותם לגמור הדבר, והגם שאין כאן אלא המטרת הגשם צא ולמד מה שאמרו בזהר הקדש על הפלגת המשחיתים אשר שם. (שם ו יז)

ויעבר ה' רוח - הכוונה להודיע כי ה' צוה על המים להתגבר... ולזה תמצא שאחר שנמחה היקום אמר הכתוב ויגברו המים וגו' והוא שלא צורך... כי היו המים עסוקים במצותם אשר גזר עליהם ה', ואין להם לדרוש דרשות למנע ההתגברות, עד שזכר ה' לנח, ואז צוה למים להיות נחים מתגבורתם. (שם ח א)

ולא יכרת - לא יביא ה' מבול להכרית הכל, אבל מקצת אם יתחייב יביא ה' עליו רעת מבול, וחזר לומר ולא יהיה פירוש ואם יהיה מבול על המקצת אמר ה' שלא יהיה נשחת הארץ כדרך שעשה במבול... והנה מסוגיית סוטה גילה התלמוד כי מסופק במי מבול, אם כרת ה' עליהם ברית לבל יבא על חלק מהנבראים, והחליט התלמוד שהמבול לא נחלטו אלא מהבאתו על הנבראים, אבל לא הבאתו על בעלי חיים אלא כי בא סוס פרעה וגו', ונשאר לעמד על הוכחת בירור הדבר אם הברית גם על שאר פורעניות או דוקא במי המבול... (שם ט ט, וראה שם עוד)

 

מלבי"ם:

ונח מצא חן - שאם נח לא היה מוצא חן, לא היה שם לב להחריב את העולם, שאז לא היה החורבן לצורך תקון... רק אחר שנח מצא חן, וראה שאם יניח את העולם כמו שהוא יתקלקל גם נח, לכן השחית את הכל כדי שיעמוד נח בצדקו... (בראשית ו ח)

ואני - מפני שרבים מחכמי האומות אמרו שהמבול היה אז ענין טבעי מתחייב לפי מעמד הארץ בימי ילדותה, אמר שאין המבול מחויב מצד הטבע, רק אני אביא את המבול בהשגחה... מים על הארץ - לא שהארץ תפול אל המים... (שם שם יז)

ויהי - ...ואגב מבאר שהמבול בכלל לא היה דבר טבעי ולא על ידי סבה טבעית, רק השגחי, שהרס ה' את הטבע ושינה סדרי מעשה בראשית. ויהי לשבעת הימים - שהדבר שיגלה ה' לנביא טרם בואו ומגביל זמן בואו, מבואר שאינו טבעיי רק השגחיי, ב' ומי המבול היו - שלא הוחל כדרך גשם טבעי שבא תחלה לאט ואחר כך בשטף, רק תיכף בהחלו היה מי מבול כולל ומבלה הכל. (שם ז י)

בשנת - וכל חושב באצטגנינות יבין שזמן ההוא לא חייב את המבול... וכן אל תחשוב שהיה המבול על ידי טבע האויר אז שהרה וילד אדים רבים המולידים גשם, או על ידי הארץ שעל ידי רעש הארץ נבקעו מעינות תהום רבה, לא יקרו שני מקרים אלה הרחוקים זה מזה וסבת כל אחד נבדלת מחברו בפעם אחת וברגע אחד, כי ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום ונפתחו ארובות השמים, ואדרבא סבות שני אלה התנגדו זה לזה... וכבר בארו חז"ל שאז החזיר ה' את העולם לתחלת הבריאה, שכל העולם היה מים במים... (שם שם יא)

ויגוע - עתה יספר השינויים שנעשו בארבעים יום אלה בבעלי חיים, תחלה ויגוע כל בשר - שיצאו נפשותיהם, העוף לחלישותו גוע תחלה על ידי השטף הבא מלמעלה, ואחר כך מתו גם הבהמות... ואחר כך מת האדם כי אין ספק שהאדם שהוא בעל תחבולות יותר מכולם עלה על ראשי ההרים והשתגב בצורים... (שם שם כא)

וימח - אחר שמתו כולם נמחו גם גופותיהם שלא ימצא למו שארית על פני האדמה, ובזה היה בהפך, שגוף האדם נמחה תחלה, כי הוא מצד הרכבתו חלוש יותר... וימחו מן הארץ - שהגם שהרבה נשארו עצמותיהם החזקים כמטילי ברזל ולא נמוחו, בכל זאת נמחו מן הארץ, כי על ידי שטף המים הובלו הפגרים לתוך העמקים, ורובם נבלעו בעמקי תהום אשר האדמה פצתה את פיה מעומק תהום רבה... (שם שם כג)

ויזכר אלקים - וראה שאם יארך עוד ירידת הגשם ועלית התהום יארך גם כן זמן יבושת המים וימי עמידתם בתיבה וימותו ברעב, כי לא הכינו מזון רק לי"ב חודש, שהוא המשפט היותר גדול. (שם ח א)

ולא יספה שוב - ...וסדר החשבון לפי זה, המבול התחיל י"ז מרחשון וכלו הק"נ יום בי"ז ניסן, והמים היו הלוך וחסור עד החודש העשירי שהוא תמוז, ובא' לתמוז נראו ראשי ההרים, ומקץ ארבעים יום שהוא י' אב פתח חלון התיבה ושלח את העורב וכו', ושלח היונה שלישית ולא שבה, וזה היה בא' אלול, וב' בתשרי חרבו המים, ועדיין לא יבשו לגמרי עד כ"ז חשון... (שם שם יב)

עוד כל ימי הארץ - הנה התברר לחוקרי הטבע שכדור הארץ שינה מקומו בזמן מן הזמנים, באשר החופרים במעמקי האדמה בארצות הקרות מצאו עמוק באדמה עצמות פילים וקופים ויתר ברואים שלא יחיו רק באזור החם. וזה עדות שבימי המבול התמוטט כדור הארץ מדרום לצפון והמדינה שעמדה עד העת ההיא תחת קו המשוה באה רחוקה מן המשוה לצפון... וזה אחד מן ההשחתות שהיו לארץ... (שם שם כב, וראה עוד טבע אחר המבול)

העמק דבר:

את המבול - מלשון יובל או תובל קין, שהוביל העולם להשחתה, ובאיזה אופן שיהיה השחתת העולם, אם במים אם באש, היה נקרא מבול. לשחת - היינו שימותו, שנית להמחות כל הבשר על הארץ, לאפוקי אשר יהיה מונח בתוך הארץ. (בראשית ו יז)

ארבעים יום - אף על גב שהגשם היה מאה וחמשים יום, כדלקמן, מכל מקום לתכלית מחית היקום נדרש ארבעים יום. (שם ז ד)

נבקעו כל מעינות - שבגשם ארבעים יום לא היה נעשים שינויים באדמה עד אשר נבקעו, ובזה נעשה שמות בארץ. ויהי הגשם - דבשטף מים לא היו נימוחים, אבל על ידי הגשם הטורד על הגופים נמחה הבשר והיה למים. (שם שם יא ויב)

והמים גברו מאד - הוסיפו לעקור ארץ רבה ונעשה על ידי זה הרים וגבעות מה שלא היה לפני המבול, תדע שהרי לפי הנראה מפרשה זו היו הרי אררט גבוהים מכל הרים שבעולם, ובאמת אינו כן, אלא אותם ההרים הגבוהים נעשו בימי המבול, וגם שינו בעולם במעינות. (שם שם יט)

אשר על פני האדמה - אבל נשתיירו כמה גופות שנפל עליהם עפר הרבה על ידי שטף המים, ונשארו הגופות קיימין, והן הנה עצמות שמוצאין חופרי ארץ, ומוצאין עצמות מבריות שלא נמצא עתה בעולם... ואף על פי שנמצאים באקלים שאינם חיים שם, זה נעשה על פי ששינו את דרכם על הארץ לפני המבול, והלכו למקום אחר. ומה שמוצאין בריות משונות הוא ממה שהרכיבו שני מינים שונים... והיתה ההשגחה שישתיירו עצמות אלו כדי שיבא דור אחרון ויכיר סתרי הטבע, וזהו כבודו יתברך. אך באותו זמן היה הרצון שיהיו נימוחים מן הארץ, כדי שלא יהיו נראים, וינסו להרכיב עוד ולהעמיד בריות כאלו שנית... (שם שם כא)

ויחסרו המים - חשבון שהביא רש"י בשם רז"ל אינו בטבע, וכמו שהקשה הרמב"ן, שאינו דומה חסרון המים בשעה שהם מרובין, כמו שחסרין בשעה שמועטין, ולא היה אלא בדרך נס... (שם ח ג)

משך חכמה:

למשפחותיהם - לכך היו י"ב חודש בתיבה, כדי שיתחנכו על ידי הפחד האלוקי הבלתי טבעי, ויהיו נעצרים מתשמיש ובצמצום מזונותיהם ומורא אדם עליהם. (שם ח יט)

שפת אמת:

ראה- דור המבול.

שם משמואל:

במדרש רבה (כ"ה) נח על שם קרבנו נקרא, הענין דהנה כתיב לא אוסיף וגו' ולא יהיה עוד המים למבול, וצריך להבין, הלא המבול היה למען טהרת הארץ, וכמו שכתוב (יחזקאל כ"ב) ארץ לא מטוהרה, הרי שהמבול היה לטהר את הארץ, ואם כן אם חס ושלום יתקלקל עוד במה יטהר את הארץ, אך כוונתו יתברך היתה, שלא יתן לארץ שתתקלקל כל כך עד שתצטרך למבול, וזאת היתה פעולתו של נח בקרבן, דקרבן לשון קירוב שיקרב את הארץ לשמים... דעל ידי שהם קרובים להשי"ת אינם יכולים להתקלקל כל כך, ואם מתקלקלים במה, הקב"ה מקדים ומייסר אותם, טרם הגיעו לתכלית הרוע... (נח תרע"א)

ונראה לפרש, דהנה איתא בזוהר הקדוש שעם מי המבול היו מלאכי חבלה ומשחיתים, ועוד שם כי התיבה רומזת לענין רוחני וגבוה מאד, ובזה יש לפרש מה שנאמר בתיבה ותרם מעל הארץ, שבאשר שלטו אז הכוחות החיצוניים על הארץ, נסתלקה התיבה למעלה עד שלא היה לה חיבור לארץ. והארץ היתה אז בתכלית השפלות והירידה מפני ששלטו בה מי המבול והכוחות החיצוניים עד שאפילו ג' טפחים של מחרישה נטשטש ונמחה במים, על היפוך מדתו של צדיק יסוד עולם המחבר שמים וארץ. אך אחר שהמבול היה הלוך וחסור, נתמעטו גם כן הכחות החיצוניים והענין הרוחני שב להתדבק בארץ, והיה נעשה חיבור עליונים לתחתונים ממעלה ולמטה. וזהו ענין מה שכתוב ותנח התבה בחודש השביעי. והנה קרבן הוא כשמו, שמקרב הכחות, וביותר קרבן עולה, שעולה למעלה, היא מחברת התחתונים לעליונים ממטה למעלה... (שם תרע"ה)

איתא בזהר הקדש שמ' יום שירד המבול הם כענין מלקות ארבעים, ויש להבין, דאם כן ל"ט יום מיבעי ליה, ולמה ירד מ' יום שלמים? ונראה על פי מה שכתב המהר"ל בגור אריה תצא, בטעם דאתי הלכתא וגרעא לחדא, כי יש באדם ארבעים חלקי הנפש, ועל כן נגמרת צורתו בארבעים יום, ול"ט מהם סובבים לנקודה הפנימית שבו, שהיא משלימה למ'. ונקודה זו בפני עצמה טהורה היא, אלא כל זמן שהיא מחוברת לטמא הרי היא טמאה, שכל המחובר לו הרי הוא כמוהו... והנה זה ניחא בישראל שהפנימיות שלהם טובה, אבל באומות העולם שגם הפנימיות שלהם משורש נחש, אין ענין ל"ט מכות אלא ארבעים שלמות, ועל כן במצרים נמי לקו ארבעים מהאי טעמא... (שם)