מעשר שני

 

וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא, קדש לה'. ואם גאל יגאל איש ממעשרו, חמישיתו יוסף עליו. (ויקרא כז ל)

לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך, וכל נדריך אשר תדור ונדבותיך ותרומת ידך. כי אם לפני ה' אלקיך תאכלנו במקום אשר יבחר ה' אלקיך בו אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך, ושמחת שם לפני ה' אלקיך בכל משלח ידך. (דברים יב יז)

עשר תעשר את כל תבואת זרעך, היוצא השדה שנה שנה. ואכלת לפני ה' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם, מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכרות בקרך וצאנך, למען תלמד ליראה את ה' אלקיך כל הימים. וכי ירבה ממך הדרך כי לא תוכל שאתו, כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשום שמו שם, כי יברכך ה' אלקיך. ונתת בכסף, וצרת הכסף בידך והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו. ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר ובכל אשר תשאלך נפשך, ואכלת שם לפני ה' אלקיך ושמחת אתה וביתך... (שם יד כב)

...לא אכלתי באוני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא ולא נתתי ממנו למת, שמעתי בקול ה' אלקי עשיתי ככל אשר ציויתני. (שם כו יד)

ספרי:

...אין לי אלא טהור, טמא מנין, תלמוד לומר דגנך, לקוח בכסף מעשר מניין, תלמוד לומר תירושך, אין לי אלא טהור, טמא מניין, תלמוד לומר ויצהרך, רבי שמעון אומר מכלל שנאמר לא אכלתי באוני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא, היכן הוא מוזהר איני יודע, תלמוד לומר לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך, יכול הנותן במתנה יהא חייב, רבי יוסי אומר יכול לא יהיו חייבים אלא על טבל שלא הורם ממנו כלום, מנין הורם ממנו תרומה ולא הורם ממנו מעשר ראשון, מעשר ראשון ולא הורם ממנו מעשר שני, מעשר שני ולא הורם ממנו מעשר עני מניין, תלמוד לומר לא תוכל לאכול בשעריך...(ראה עב)

עשר תעשר, מלמד שאין מעשרים משנה לחברתה, אין לי אלא מעשר שני שבו דבר הכתוב, מניין לרבות שאר מעשרות, תלמוד לומר עשר תעשר... מכלל שנאמר ואכלת לפני ה' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירושך ויצהרך, יכול אין חייב אלא על דגן תירוש ויצהר, מניין לרבות שאר פירות, תלמוד לומר תבואת זרעך, יאמר זה שאלמלא כן הייתי אומר מה תבואה מיוחדת שמכניסה לקיום ודרכה להאכל כמות שהיא, אף אני ארבה אלא כיוצא בה, הא מה אני מרבה את האורז ואת הדוחן ואת הפרגים ואת השומשמים, מניין לרבות שאר קטניות, תלמוד לומר עשר תעשר. מרבה אני את הקטניות שדרכו להאכיל כמות שהם, ועדיין לא ארבה את התורמוסים ואת החרדל שאין דרכם להאכיל כמות שהם, תלמוד לומר עשר תעשר, יכול אף על פי שלא השרישו, (תלמוד לומר היוצא השדה, יכול אף שאינם ראוים לאכילה), תלמוד לומר ואכלת. מניין לרבות ירקות למעשרות, מזרע הארץ, תלמוד לומר וכל מעשר הארץ, לרבות מזרע הארץ שום ושחליים וגרגיר, יכול שאני מרבה לפת צנונות וזרעוני גינה שאינן נאכלים, תלמוד לומר מזרע הארץ ולא כל זרע הארץ מפרי העץ, לרבות פירות האילן, יכול שאני מרבה חרובים חרובי שטה וחרובי צלמונה וחרובי גירודא שאין נאכלים, תלמוד לומר מפרי העץ ולא כל פרי העץ. מנין שאדם מעשר את שאוכל, תלמוד לומר תעשר, מנין שזורע, תלמוד לומר היוצא השדה, יכול אף על פי שלא נגמרה מלאכתו בשדה, תלמוד לומר כדגן מן הגורן, והרי היא כשדה וכמלאה מן היקב, עד שהיקב בשדה, יכול יהיה אדם אוכל אכילת עראי (קבע) בשדה, תלמוד לומר עשר תעשר, מנין (מה) שזורע, תלמוד לומר היוצא השדה, מנין (מה) שכונס, תלמוד לומר תבואת זרעך, אמרו, חרבו חניות בני חנן שלש שנים קודם לארץ ישראל שהיו מוציאים פירותיהם מיד מעשר, שהיו דורשים עשר תעשר ואכלת, ולא מוכר, תבואת זרעך (ולא לוקח). (שם קה)

ואכלת לפני ה' אלקיך וגו'... שמעון בן עזאי אומר, יכול כשם שנתנה תורה מחיצה בין קדשים לקדשים קלים, כך נתנה תורה מחיצה בין בכור למעשר שני, ודין הוא, בכור טעון הבאת מקום (ומעשר טעון הבאת מקום), מה בכור אינו נאכל אלא לפנים מן החומה, אף מעשר שני אינו נאכל אלא לפנים מן החומה, מה לבכור שכן מיעט מקום אכילתו, שכן מיעט זמן אכילתו, תאמר במעשר שני שריבה זמן אכילתו, הואיל ורבה זמן אכילתו ירבה מקום אכילתו, תלמוד לומר ואכלת לפני ה' אלקיך במקום אשר יבחר וגו', מה בכור אינו נאכל אלא לפנים מן החומה, אף מעשר אינו נאכל אלא לפנים מן החומה.

רבי ישמעאל אומר, יכול יהיה אדם מעלה מעשר שני בזמן הזה ואוכלו, ודין הוא, בכור ומעשר טעונים הבאת מקום, מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית, אף המעשר שני אינו נאכל אלא בפני הבית, לא, אם אמרת בבכור שכן יש ממנו דמים ואימורים למזבח, תאמר במעשר שני שאין ממנו דמים ואימורים למזבח, בכורים יוכיחו... תלמוד לומר ואכלת לפני ה' אלקיך במקום אשר יבחר וגו', מקיש בכור למעשר שני (מעשר שני לבכור), מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית, אף מעשר שני אינו נאכל אלא בפני הבית... (שם קו)

וכי ירבה ממך הדרך, (יכול) ברחוק זמן הכתוב מדבר, (תלמוד לומר כי ירחק ממך המקום), ברחוק מקום הכתוב מדבר, אין לי אלא בזמן שהוא מרובה, מנין אפילו למועט, תלמוד לומר כי לא תוכל שאתו, אין לי אלא עני, עשיר מנין, תלמוד לומר כי יברכך ה' אלקיך. (שם קז)

ונתת בכסף, מלמד שאין מתחלל אלא על הכסף, ומנין לעשות שאר מטבע ככסף, ודין הוא, הואיל והקדש מתחלל (על הכסף) ומעשר שני מתחלל, מה הקדש עשה בו שאר (מטבע) ככסף, אף מעשר שני נעשה בו שאר מטבע ככסף, מה להקדש שעשה בו שאר מטלטלין ככסף, תאמר במעשר שלא עשה בו שאר מטלטלין ככסף, (תלמוד לומר כסף) כסף ריבה. וצרת הכסף, דבר שדרכו ליצרר, דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר דבר שיש בו צורה, פרט לאסימון שאין עליו צורה, בידך פרט לכשיצא חוץ מרשותך. (שם קח וקט)

ונתת הכסף (ג' כספים) נאמרו בענין, אחד למעשר טהור, ואחד למעשר טמא, ואחד ללקוח בכסף מעשר. רבי יהודה אומר יכול הלקוח בכסף מעשר שנטמא יפדה, ודין הוא, ומה מעשר שני שנטמא הרי נפדה, הלקוח בכסף מעשר שנטמא אינו דין שיפדה, תלמוד לומר הכסף, כסף ראשון ולא כסף שני... (שם קיא, וראה שם עוד)

תלמוד בבלי:

ולא את מעשר שני וכו', פשיטא, לא צריכא דנפדו ולא נפדו כהלכתן, מעשר שפדאו על גבי אסימון, דרחמנא אמר וצרת הכסף בידך, דבר שיש בו צורה... (שבת קכח א)

...והכל נקח בכסף מעשר חוץ מן המים ומן המלח... רבי אליעזר ורבי יוסי בר חנינא, חד מתני אעירוב וחד מתני אמעשר... לא שנו אלא מים בפני עצמו ומלח בפני עצמו דאין ניקחין, אבל מים ומלח ניקחין בכסף מעשר, מאן דמתני אמעשר כל שכן אעירוב, ומאן דמתני אעירוב אבל אמעשר לא, מאי טעמא פירא בעינן. מיתיבי העיד רבי יהודה בן גדיש לפני רבי אליעזר, של בית אבא היו לוקחין ציר בכסף מעשר, אמר לו שמא לא שמעת אלא כשקרבי דגים מעורבים בהן, ואפילו רבי יהודה בן גדיש לא אמר אלא בציר דשומנא דפירא היא, אבל מים ומלח לא, אמר רב יוסף לא נצרכה אלא שנתן לתוכן שמן. אמר ליה אביי ותיפוק ליה משום שמן, לא צריכא שנתן דמי מים ומלח בהבלעה. ובהבלעה מי שרי, אין, והתניא בן בג בג אומר בבקר, מלמד שלוקחין בקר על גב עורו, ובצאן מלמד שלוקחין צאן על גב גיזתה, וביין מלמד שלוקחין יין על גב קנקנו, ובשכר מלמד שלוקחין תמד משהחמיץ... במאי קמיפלגי רבי יהודה בן גדיש ורבי אליעזר והני תנאי דלקמן, רבי יהודה בן גדיש ורבי אליעזר דרשי רבויי ומיעוטי, והני תנאי דרשי כללי ופרטי. רבי יהודה בן גדיש ורבי אליעזר דרשי רבויי ומיעוטי, ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר מיעט, ובכל אשר תשאלך נפשך חזר וריבה, ריבה ומיעט וריבה ריבה את הכל, מאי רבי רבי כל מילי, ומאי מיעט, לרבי אליעזר מיעט ציר, לרבי יהודה בן גדיש מיעט מים ומלח. והני תנאי דריש כללי ופרטי, דתניא, ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך כלל, בבקר ובצאן וביין ובשכר פרט, ובכל אשר תשאלך נפשך חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע, אף כל פרי מפרי וגידולי קרקע, ותנא אידך מה הפרט מפורש ולד ולדות הארץ, אף כל ולד ולדות הארץ, מאי בינייהו, אמר אביי דגים איכא בינייהו, למאן דאמר פרי מפרי וגידולי קרקע הני דגים גידולי קרקע נינהו, למאן דאמר ולד ולדות הארץ דגים ממאי איברו... (עירובין כו ב, וראה שם עוד)

תא שמע, האומר מעשר שיש לי בביתי מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס, רבי יוסי אומר מחולל, איפוך, אימא רבי יוסי אומר לא חילל... (שם לז ב, וראה שם עוד)

תנו רבנן, יכול יוצא אדם ידי חובתו במעשר שני בירושלים, תלמוד לומר לחם עוני, מה שנאכל באנינות, יצא זה שאינו נאכל באנינות אלא בשמחה, דברי רבי יוסי הגלילי, רבי עקיבא אומר מצות מצות ריבה, אם כן מה תלמוד לומר לחם עוני, פרט לעיסה שנילושה ביין ושמן ודבש... (פסחים לו א)

...אמר רב אסי עיסה של מעשר שני לדברי רבי מאיר פטורה מן החלה, לדברי חכמים חייבת בחלה, מצות של מעשר שני, לדברי רבי מאיר אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח, לדברי חכמים יוצא בה ידי חובתו בפסח, אתרוג של מעשר שני, לדברי רבי מאיר אין יוצא בו ידי חובתו ביום טוב, לדברי חכמים אדם יוצא בו ידי חובתו ביום טוב, מתקיף לה רב פפא, בשלמא עיסה דכתיב עריסותיכם, משלכם, אתרוג נמי דכתיב ולקחתם לכם, לכם משלכם יהא, אלא מצה מי כתיב מצתכם, אמר רב ואיתימא רב יימר בר שלמיא, אתיא לחם לחם, כתיב הכא לחם עוני, וכתיב התם והיה באכלכם מלחם הארץ, מה להלן משלכם, אף מכאן משלכם... (שם לז ב, וראה שם עוד)

בעי רמי בר חמא מהו שיצא אדם ידי חובתו במרור של מעשר שני בירושלים, אליבא דרבי עקיבא לא תיבעי לך, השתא במצה דאורייתא נפיק, במרור דרבנן מיבעיא, כי תיבעי לך אליבא דרבי יוסי הגלילי, מאי במצה דאורייתא הוא דלא נפיק אבל מרור דרבנן נפיק, או דילמא כל דתקינו רבנן כעין דאורייתא תיקון, אמר רב מסתברא מצה ומרור. (שם לט ב)

סכו (לפסח) בשמן של מעשר שני לא יעשנו דמים על בני חבורה, שאין פודין מעשר שני בירושלים... (שם עה ב)

...איכא בינייהו מעשר שני שבירושלים אליבא דרבי מאיר, למאן דאמר לפי שאין בה היתר אכילה, הרי יש בה היתר אכילה, למאן דאמר לפי שאין בה דין ממון, מעשר שני ממון גבוה הוא, תסתיים דרבי אסי דאמר לפי שאין בה דין ממון, דאמר רב אסי אתרוג של מעשר שני לדברי רבי מאיר אין אדם יוצא בו ידי חובתו ביום טוב, לדברי חכמים אדם יוצא בו ידי חובתו ביום טוב... (סוכה לה א, וראה שם עוד)

...תניא כוותיה דחזקיה, מסת, מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין, בית שמאי אומרים יום ראשון מן החולין, מכאן ואילך מן המעשר, ובית הלל אומרים אכילה ראשונה מן החולין, מכאן ואילך מן המעשר, ושאר כל ימות הפסח אדם יוצא ידי חובתו במעשר בהמה... (חגיגה ח א, וראה שם עוד)

תלתא ממנו כתיבי במעשר, חד לגופיה, וחד לדרבי אבהו אמר רבי יוחנן, וחד לדריש לקיש, דאמר ריש לקיש אמר רבי סמיא מנין למעשר שני שנטמא שמותר לסוכו, שנאמר ולא נתתי ממנו למת, למת הוא דלא נתתי, הא לחי דומיא דמת נתתי, איזה דבר ששוה בחיים ובמתים, הוי אומר זו סיכה... (יבמות עד א, וראה שם עוד)

המקדש... במעשר שני בין שוגג בין מזיד לא קדש דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר בשוגג לא קדש במזיד קדש... מנא הני מילי, אמר רב אחא בריה דרבא משמיה דגמרא, וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא קדש לה' הוא ולא לקדש בו אשה, הרי תרומת מעשר דכתיב כן תרימו גם אתם את תרומת ה', ותנן המקדש בתרומה מקודשת, דלא כתיב ביה לה'... (קדושין נב ב)

תא שמע, אין מחללין על מעות של כאן והן בבבל, ושל בבל והן כאן, של בבל והן בבל מחללין, קתני מיהת אין מחללין על מעות של כאן והן בבבל, אף על גב דסופו למיסק להתם, הכא במאי עסקינן כשמלכיות מקפידות זו על זו... והתניא התקינו שיהו המעות יוצאות בירושלים מפני כך, אמר רבי זירא לא קשיא, כאן בזמן שיד ישראל תקיפה על אומות העולם, כאן בזמן שיד אומות העולם תקיפה על עצמן. (בבא קמא צז ב)

תנן התם בית שמאי אומרים לא יעשם סלעין דינרי זהב, ובית הלל מתירין, רבי יוחנן וריש לקיש חד אמר מחלוקת בסלעים על דינרין, דבית שמאי סברי כספא טבעא ודהבא פירא, טבעא אפירא לא מחללינן, ובית הלל סברי כספא פירא ודהבא טבעא, ופירא אטבעא מחללינן, אבל פירות על דינרין דברי הכל מחללינן, מאי טעמא מידי דהוה אכסף לבית הלל, כסף לבית הלל, אף על גב דכספא לגבי דהבא פירא הוי, לגבי פירא טבעא הוי, וחד אמר אף בפירות על דינרין מחלוקת... (בבא מציעא מד ב, וראה שם עוד)

...למימרא דסבר חזקיה דמזלזלינן במעשר שני, והאמר חזקיה מעשר שני שאין בו שוה פרוטה אומר הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות, לפי שאי אפשר לו לאדם לצמצם מעותיו, מאי ביפה בתורת יפה, דתרי זילי לא מזלזלינן ביה... (שם נב ב, וראה שם עוד)

...מתיב רב ששת מחללין אותו כסף על כסף נחושת על נחושת כסף על נחושת ונחושת על הפירות, ויחזור ויפדה את הפירות, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים יעלו פירות ויאכלו בירושלים, ומי מחללינן כסף על נחושת והא תנן סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו, מביא בסלע מעות ואומר, כל מקום שישנה סלע של מעשר שני מחוללת על מעות הללו, ובורר את היפה שבהן ומחללו עליה, מפני שאמרו מחללין אותו כסף על נחושת מדוחק, לא שיקיים כן אלא שחוזר ומחללן על הכסף, קתני מיהת מחללין מדוחק, מדוחק אין שלא מדוחק לא, אמר רב יוסף אף על פי שמיקל רבי מאיר בפדיונו, מחמיר הוא באכילתו, דתניא לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד, ובעל הבית בין כך וכך צריך לעשר, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים אחד הסיטון ואחד בעל הבית מוכר ושולח לחבירו ונותן לו במתנה ואינו חושש... (שם נה ב)

נטע רבעי ומעשר שני שאין דמיו ידועין בשלשה, תנו רבנן איזהו מעשר שני שאין דמיו ידועין, פירות שהרקיבו ויין שהקרים ומעות שהחלידו. תנו רבנן מעשר שני שאין דמיו ידועין פודין אותו בשלשה לקוחות, אבל לא בשלשה שאין לקוחות, אפילו נכרי אחד מהן, אפילו אחד מהם בעלים... (סנהדרין יד ב)

תנן התם עיסה של מעשר שני פטורה מן החלה דברי רבי מאיר, וחכמים מחייבין, אמר רב חסדא מחלוקת במעשר שני בירושלים, דרבי מאיר סבר מעשר שני ממון גבוה הוא, ורבנן סברי ממון הדיוט הוא, אבל בגבולין דברי הכל פטור. מתיב רב יוסף, מעשר שני וכתבי הקדש יגנזו, במאי עסקינן, אילימא בירושלים, מי הויא עיר הנדחת... אלא לאו בגבולין, וקתני יגנזו, לא לעולם דעיר אחרת, ואסקוהו לגוה, והכא במאי עסקינן שנטמא, ולפרקיה, דאמר רבי אלעזר מנין למעשר שני שנטמא שפודין אותו אפילו בירושלים, תלמוד לומר כי לא תוכל שאתו, ואין שאת אלא אכילה... הכא במאי עסקינן בלקוח. ולפרקיה, דתנן הלקוח בכסף מעשר שנטמא יפדה, כרבי יוסי דאמר יקבר, אי הכי מאי איריא עיר הנדחת, אפילו דעלמא נמי, אלא לעולם בטהור, וכגון דנפול מחיצות, וכדרבא, דאמר רבא מחיצה לאכול דאורייתא, לקלוט דרבנן, וכי גזור רבנן כי אתנהו למחיצה, כי ליתנהו למחיצה לא. (שם קיב ב)

תנינא חדא זימנא מעשר שני והקדש שלא נפדו, אמר רבי יוסי בר חנינא סיפא במעשר שני טהור וגברא טהור דקא אכיל חוץ לחומה, רישא במעשר שני טמא וגברא טמא וקא אכיל ליה בירושלים, ומנא לן דמחייב עליה משום טומאה, דתניא רבי שמעון אומר לא בערתי ממנו בטמא, בין שאני טמא והוא טהור, בין שאני טהור והוא טמא, והיכן מוזהר על אכילה איני יודע, טומאת הגוף בהדיא כתיב, נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב ולא יאכל מן הקדשים וגו', אלא טומאת עצמו מנין, דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך, ולהלן הוא אומר בשעריך תאכלנו הטמא והטהור, ותניא דבי רבי ישמעאל אפילו טמא והטהור אוכלין בקערה אחת ואין חוששין, וקאמר רחמנא היאך טמא דשרי לך גבי טהור התם, הכא לא תיכול. ומנא לן דבר פדיה הוא, דאמר רבי אליעזר מניין למעשר שני שנטמא שפודין אותו אפילו בירושלים, תלמוד לומר כי לא תוכל שאתו, ואין שאת אלא אכילה שנאמר וישא משאות מאת פניו, אמר רב ביבי אמר רב אסי מנין למעשר שני טהור שפודין אותו אפילו בפסיעה אחת חוץ לחומה, שנאמר כי לא תוכל שאתו... יתיב רב חנינא ורב הושעיא וקא מבעיא להו אפיתחא דירושלים מהו, פשיטא הוא בחוץ ומשאו בפנים קלטוהו מחיצות, הוא בפנים ומשאו בחוץ מהו, תנא להו ההוא סבא בדבי רבי שמעון בן יוחי, כי ירחק ממך המקום, ממילואך... (מכות יט ב, וראה שם עוד)

רבי ישמעאל אומר, יכול יעלה אדם מעשר שני לירושלים ויאכלנו בזמן הזה, ודין הוא, בכור טעון הבאת מקום ומעשר טעון הבאת מקום, מה בכור אינו אלא בפני הבית, אף מעשר אינו אלא בפני הבית, מה לבכור שכן טעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח, ביכורים יוכיחו, מה לביכורים שכן טעונין הנחה, תלמוד לומר והבאתם שמה עולותיכם וגו', מקיש מעשר לבכור, מה בכור אינו אלא בפני הבית, אף המעשר אינו אלא בפני הבית... (זבחים ס ב)

באו לשילה נאסרו הבמות... קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים, וקדשים קלים ומעשר שני בכל הרואה... באו לירושלים נאסרו הבמות ולא היה להן היתר, והיא היתה נחלה, קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים קדשים קלים ומעשר שני לפנים מן החומה. (שם קיב ב)

אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן מעשר שני נמי ליתני, אמר ליה מעשר שם שם מארון קא ילפי, כיון דארון לא הוה, מעשר נמי לא הואי... דאמר רב אדא בר מתנה מעשר שני ומעשר בהמה נאכלין בנוב ובגבעון לדברי רבי יהודה, והא בעי בירה, ולא תני רבי יוסף שלש בירות הן, שילה ונוב וגבעון ובית עולמים. (שם קיט א)

...תודה מן המעשר ולחמה מן החולין יביא, היא ולחמה מן המעשר יביא, ולא יביא מחיטי מעשר שני אלא ממעות מעשר שני... (מנחות פא ב, וראה שם עוד)

התמד עד שלא החמיץ אינו ניקח בכסף מעשר, ופוסל את המקוה, משהחמיץ ניקח בכסף מעשר ואינו פוסל את המקוה... (חולין כה ב, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

רבי בא בר הונא בשם רב האוכל פירותיו טבולין למעשר שני חייב מיתה, מה טעם דרבי אליעזר, מכיון שהוא יודע שהוא בעון מיתה מפריש, מה טעם דרבנן, בלא כך קורא שם ואינו צריך להפריש. הנאמן ראו אותו מפריש מעשר שני, תני הנאמן לשני נאמן לראשון, דברי רבי אליעזר, וחכמים אומרים הנאמן לראשון נאמן לשני, הנאמן לשני אינו נאמן לראשון, מה טעם דרבי אליעזר, משום שאינו חשוד להקדים, או משום שהפריש שני חזקה שהפריש ראשון... (דמאי יח א, וראה שם עוד)

...כהדא דתני, מעשר שני שבחפץ זה מחולל על סלע שבכיס זה חילל, רבי יוסי אומר לא חילל, מאי טעמא דרבי יוסי, שאם אמר על הסלע הישנה ועל הדינר הישן שחילל, מודים חכמים לרבי יוסי, שאם אמר על הסלע שאטול מיד בני ועל הדינר שאטול מיד בני שלא חילל, שלא היה בידו באותה שעה... (שם לא א)

...ושאר כל הפירות אין משנין אותן מברייתן בתרומה ובמעשר שני אלא זיתים וענבים בלבד... (תרומות נו א)

מעשר שני אין מוכרין אותו ואין ממשכנין אותו ואין מחליפין אותו ולא שוקלין כנגדו, ולא יאמר אדם לחבירו בירושלים הילך יין ותן לי שמן, וכן שאר כל הפירות, אבל נותנין זה לזה מתנת חנם... אין מוכרין אותו מפני שכתוב בו קדושה, אין ממשכנין אותו מפני שכתוב בו ברכה... מאן תנא אין מוכרין אותו רבי מאיר, ברם כרבי יודה כדין הוא שהיא מותר למכרו מקל וחומר, מה אם תרומה שהיא אסורה לזרים מותר למוכרה, מעשר שני שהוא מותר לזרים אינו דין שיהא מותר למוכרו, לא, אם אמרת בתרומה שאינה טעונה מחיצה, תאמר במעשר שני שהוא טעון מחיצה... (מעשר שני א א, וראה שם עוד)

מתניתין דלא כרבי דוסא, דתני מחללין מעשר שני על אסימון, דברי רבי דוסא, וחכמים אוסרין, מה טעמא דרבי דוסא, וצרת הכסף, דבר שהוא נצרר מחבירו, שיש לו צורה ויוצא על גב צורתו, רבי יוסי בשם רבי יוחנן דברי רבי דוסא מחללין מעשר על ליטרא של כסף... הכל מודין שאין מחללין אותו על מעות הנתונות לאולייר, הדא דתימר בדרך שהן יפין אצל אולייר, אבל בדרך שהן יפין אצל התורמסר מחלל. מטבע שנפסל והמלכות מקבלתו, רבי יוסי בשם רבי יונתן כאסימון, רבי חייא בשם רבי יונתן כמטבע של מלכים הראשונים... (שם ג ב, וראה שם עוד)

הלוקח בהמה לזבחי שלמים וחיה לבשר תאוה יצא העור לחולין, אף על פי שהעור מרובה על הבשר, כדי יין סתומות מקום שדרכן לימכור סתומות יצא קנקן לחולין, האגוזים והשקדים יצאו קליפיהן לחולין... תני בן בג בג אומר ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך לוקח הוא אדם פרה מפני עורה וצאן מפני גיזתה ויין מפני קנקנו, אמר רב זעירא הדא דתימא כשהיה המוכר הדיוט, אבל אם היה המוכר אומן, נעשה כמוכר זה בפני עצמו וזה בפני עצמו... (שם ד ב, וראה שם עוד)

הלוקח מים ומלח ופירות המחוברין לקרקע, או פירות שאינן יכולין להגיע לירושלים לא קנה מעשר, הלוקח פירות, שוגג יחזרו דמים למקומן, מזיד יעלו ויאכלו במקום, ואם אין מקדש ירקבו... אין לוקחים עבדים וקרקעות ובהמה טמאה מדמי מעשר שני, ואם לקח יאכל כנגדן, אין מביאין קיני זבין וקיני זבות וקיני יולדות מדמי מעשר שני, ואם הביא יאכל כנגדן, זה הכלל, כל שהוא חוץ לאכילה ולשתייה ולסיכה מדמי מעשר שני יאכל כנגדן... (שם ז ב, וראה שם עוד)

...סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו, מביא בסלע מעות ואומר, סלע של מעשר שני בכל מקום שהיא מחוללת על המעות האלו, ובורר את היפה שבהן ומחללן עליה, מפני שאמרו מחללין כסף על נחושת מדוחק, לא שיקיים כן, אלא חוזר ומחללן על הכסף. בית שמאי אומרים לא יעשה אדם את סלעיו דינרי זהב ובית הלל מתירין, אמר רבי עקיבא אני עשיתי לרבן גמליאל ורבי יהושע את כספם דנרי זהב... תני רבי לעזר בי רבי שמעון אומר כשם שמחללין כסף על נחושת כך מחללין זהב על הכסף, אמר לו רבי מפני מה מחללין כסף על נחושת, שכן מחללין כסף על זהב, ויחללו זהב על כסף, שאין מחללין זהב על נחושת, אמר לו רבי לעזר בי רבי שמעון שכן מעשר שני של זהב מחללין אותו על מעות שבירושלים. מדברי שניהם מחללים כסף על כסף, ואין מחללין כסף על נחושת... (שם יא ב, וראה שם עוד)

אין לוקחין תרומה בכסף מעשר מפני שהוא ממעט באכילתו, ורבי שמעון מתיר, אמר להן רבי שמעון, אם היקל בזבחי שלמים שהוא מביאן לידי פיגול ונותר וטמא, לא ניקל בתרומה, אמרו לו מה לא היקל בזבחי שלמים שכן מותרים לזרים, ניקל בתרומה שהיא אסורה לזרים. תני שלא יבא לידי פסול, מהו לידי פסול, אמר רבי יונה שנפסל בטבול יום... (שם יד ב)

...מעות נכנסין לירושלים ויוצאות, רבן שמעון בן גמליאל אומר אף פירות נכנסין ויוצאין, פירות שנגמרו מלאכתן ועברו בתוך ירושלים יחזור מעשר שני שלהם ויאכל בירושלים, ושלא נגמרו מלאכתן, סלי ענבים לגת וסלי תאנים למוקצה, בית שמאי אומרים מעשר שני יעלה ויאכל בירושלים, ובית הלל אומרים יפדה ויאכל בכל מקום, רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי יוסי לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על פירות שלא נגמרה מלאכתן שיפדה מעשר שני שלהם ויאכל בכל מקום, ועל מה נחלקו על פירות שנגמרה מלאכתן, שבית שמאי אומרים יחזור מעשר שני שלהם ויאכל בירושלים, ובית הלל אומרים יפדה ויאכל בכל מקום, והדמאי נכנס ויוצא ונפדה... (שם טז א, וראה שם עוד)

מעשר שני שנכנס לירושלים ונטמא, בין שנטמא באב הטומאה בין שנטמא בולד הטומאה, בין בפנים בין בחוץ, בית שמאי אומרים הכל יפדה ויאכל בפנים חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ, ובית הלל אומרים הכל יפדה ויאכל בחוץ חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים. כתיב כי לא תוכל שאתו, מה נן קיימין, אם בריחוק מקום, כבר כתיב כי ירבה ממך, אם בקירוב מקום, כבר כתיב ונתת הכסף, אלא מהו לא תוכל שאתו, לא תוכל לפדותו, וכתיב ונתת הכסף, תנא תני בר קפרא אומר אב הטומאה דבר תורה וולד הטומאה מדבריהן, רבי יוחנן אמר בין זה בין זה דבר תורה... (שם יח א, וראה שם עוד)

הלקוח בכסף מעשר שני שנטמא, יפדה, רבי יהודה אומר יקבר, אמרו לו לרבי יהודה מה אם מעשר עצמו שניטמא הרי זה נפדה, הלקוח בכסף מעשר שני טמא אינו דין שיפדה, אמר להן לא, אם אמרתם במעשר שני עצמו שכן הוא נפדה בטהור בריחוק מקום, תאמרו בלקוח מכסף מעשר שאינו נפדה בטהור בריחוק מקום. צבי שלקחו בכסף מעשר ומת יקבר על ידי עורו, רבי שמעון אומר יפדה, לקחו חי ושחטו ונטמא יפדה, רבי יוסי אומר יקבר, לקחו שחוט ונטמא הרי הוא לו כפירות... (שם יט א, וראה שם עוד)

המוליך פירות מעשר שני ממקום היוקר למקום הזול או ממקום הזול למקום היוקר, פודהו כשער מקומו. המביא פירות מן הגורן לעיר כדי יין מן הגת לעיר, השבח לשני ויציאה מביתו. פודין מעשר שני כשער הזול, כמות שהחנוני לוקח ולא כמות שהוא מוכר, כמות שהשולחני פורט ולא כמות שהוא מצרף, אין פודין מעשר שני אכסרה, את שדמיו ידועין נפדה על פי אחד, ושאת שאין דמיו ידועין נפדה על פי שלשה, כגון היין שקיסס ופרות שהרקיבו ומעות שהחליאו. אמר רבי יונה לא אמרו אלא המוליך אבל הא בתחילה אסור, ובפירות מעשר שני אבל בפירות שהן טבולין למעשר שני אפילו לכתחילה מותר... תני אין פודין מעשר שני אלא במין על מינו, דלא כן מה אנן אמרין פודין מן החטים על השעורין... אמר רבי חנניא רבי היה לוקח קישואין בכורות למלכות, וקובע מעשר שני שלהן על כל עוקץ ועוקץ, ראה אותן כאלו הן חתוכות... (שם כ ב)

...הפודה מעשר שני שלו מוסיף עליו חמשיתו, בין שהוא שלו ובין שניתן לו במתנה... אמר רבי יוחנן הקדש שפדייו ולא הוסיף חומש הרי זה פדוי, מעשר שני שפדייו ולא הוסיף חומש הרי זה אינו פדוי, מה בין הקדש ומה בין מעשר שני, אמר רבי הילא הקדש יש לו תובעין מעשר שני אין לו תובעין... מערימין על מעשר שני, כיצד, אומר אדם לחבירו, לבנו ולבתו הגדולים, לעבדו ולשפחתו העברים, הילך מעות האלו ופדה לך את מעשר זה, אבל לא יאמר כן לבנו ולבתו הקטנים, לעבדו ולשפחתו הכנענים, מפני שידן כידו. היה עומד בגורן ואין בידו מעות, אומר לחבירו הרי הפירות הללו נתונים לך מתנה, וחוזר ואומר לו הרי הן מחוללין על מעות שבבית. רבי אבון אמר איתפלגון רבי לעזר ורבי יוסי בר חנינה, דאמר למה מערימין עליו, מפני שכתוב בו ברכה, וחרנה אמר למה פודין אותו בשער הזול, מפני שכתוב בו ברכה... (שם כב א, וראה שם עוד)

...לא אכלתי באוני ממנו, הא אם אכלו באנינות אינו יכול להתודות, ולא בערתי ממנו בטמא, הא אם הפרישו בטומאה אינו יכול להתודות, ולא נתתי ממנו למת, לא לקחתי ממנו ארון ותכריכין למת, ולא נתתיו לאוננים אחרים, שמעתי בקול ה' אלקי, הביאותיו לבית הבחירה, עשיתי ככל אשר ציויתני, שמחתי ושימחתי בו... (שם לב א, וראה שם עוד וערך מעשר-בעור)

אלו חייבין בחלה ופטורין מן המעשרות... ומעשר שני והקדש שנפדו... רבי זעירא רבי יוסי רבי חמא בר עוקבא רבי הלל בן הליס מטא בה בשם רבי יודה דמן הדא מעשר שני שהקדימו בשבלין פטור מתרומה גדולה, רבי יונה בעי, כמאן דאמר אינו כנכסיו, ברם כמאן דאמר כנכסיו הוא חייב, אמר ליה אוף אנא סבר כן הוי מעשר שני הואיל וכל עמא מודיי שהוא כנכסיו חייב הוי פליגי היא (מעשר שני שנפדה כולי עלמא מודים שהוא כנכסיו, וחייב בחלה, ופליגי שהקדימו בשבלין)... (חלה ה ב, וראה שם עוד)

התרומה והבכורים חייבין עליהן מיתה וחומש, ואסורים לזרים, והן נכסי כהן, ועולין באחד ומאה, וטעונים רחיצת ידים והערב שמש, הרי אלו בתרומה ובכורים מה שאין במעשר... הן דתימר המעשר טעון רחיצה רבנין, הן דתימר המעשר אין טעון רחיצה רבי מאיר. (בכורים ג א, וראה שם עוד)

יש במעשר ובכורים מה שאין כן בתרומה, שהמעשר והבכורים טעונין הבאת מקום, וטעונין וידוי, ואסורין לאונן, ורבי שמעון מתיר, וחייבים בביעור ורבי שמעון פוטר, ואוסרים בכל שהן מלוכל בירושלים אף לזרים ולבהמה, ורבי שמעון מתיר, הרי אלו במעשר ובכורים מה שאין כן בתרומה. טעונין הבאת מקום, דכתיב והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם ואת תרומת ידכם... וטעונין וידוי דכתיב וענית ואמרת לפני ה' אלקיך... ואסורין לאונן דכתיב לא אכלתי באוני ממנו... כיני מתניתין ואוסרין כל שהן מלוכל בירושלים, רבי שמעון מתיר, וגדוליהן אסורין מלוכל בירושלים, ורבי שמעון מתיר ואף לזרים ואף לבהמה רבי שמעון מתיר, ואוף רבנין מודיי ליה... רבנין אמרין ירושלים עשו אותה כדבר שיש לו מתירין, אוסר בכל שהן, ודכוותיה ירושלים אוסר בכל שהן, מה פליגין רבי שמעון ורבנין בגידולין, אבל בעירובין אוף רבי שמעון מודיי... אמר רבי זעירא רבנן דתמן סברין ורבנין דהכא אמרין מי שיש לו מעשר בפני עצמו מתודה, מי שיש לו תרומה בפני עצמו אינו מתודה... (שם ז ב)

יש בתרומה ובמעשר מה שאין כן בבכורים, שהתרומה והמעשר אוסרין את הגורן, ויש להן שיעור, ונוהגין בכל הפירות בפני הבית ושלא בפני הבית, ובאריסין ובחכירות ובסיקריקין ובגזלן, הרי אלו בתרומה ומעשר מה שאין בבכורים. (שם ט א)

תני רבי ישמעאל, ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך הרי זה כלל, בבקר ובצאן ביין ובשכר הרי זה פרט, ובכל אשר תשאלך נפשך הרי זה כלל אחר, כלל ופרט וכלל ואין אתה דן אלא כעין הפרט, לומר מה הפרט מפורש דבר שהוא וולד וולדות הארץ, אף אין לי אלא דבר שהוא ולד וולדות הארץ, רבי עקיבה מפרש מה הפרט מפרש שהוא פרי וולד פרי מכשירי פרי, אף אין לי אלא דבר שהוא פרי וולד פרי ומכשירי פרי, מה נפק מביניהון, דגים וחגבים כמהין ופטריות, כרבי עקיבה נלקחים בכסף מעשר, כרבי ישמעאל אין נלקחין. (עירובין יח ב)

יעקב בן זבדי רבי יוחנן בשם רבי סימון וכל מעשר שני שאין בקרנו שוה פרוטה, אין מוסיף חומש... אמר רבין בן ממלל מתניתא לא כהדן ולא כהדן, דתנינן חמשה פרוטות הן, ולא תנינן עד שיהא בקרנו שוה פרוטה, ותנינן חמשה חומשין הן, ולא תנינן עד שיהא בחומשו שוה פרוטה. (בבא מציעא יז ב)

בראשונה היו אומרים מחללין על פירות עם הארץ, חזרו לומר אף על מעותיו, (ואין חוששין שהן מעשר שני)... (טבול יום ד ה)

ראה גם ערך מעשר, ידים ד ג.

תוספתא:

האוכל פירות מעשר שני בין בשוגג בין במזיד יזעק לשמים, ומזיד יחזרו דמים למקומן, האוכל מעות של מעשר שני, שוגג יזעק לשמים ומזיד יחזרו דמים למקומן... אין פודין מעשר שני בירושלים, אין מפרישין מעשר שני בירושלים בזמן הזה, אין מוציאין מעשר שני מירושלים בזמן הזה, אם הוציא הרי אילו ירקבו, המחלל מעות על הפירות בירושלים בזמן הזה, בית שמאי אומרים זה וזה מעשר שני, ובית הלל אומרים המעות כמות שהיו, הפירות כמות שהיו, בית הלל אומרים מפריש אדם מעשר ראשון של דמאי תורמו ואוכלו, אין צריך להפריש שני, ובית שמאי אומרים צריך להפריש שני, שאני אומר הורם השני הורם הראשון, הורם הראשון ולא הורם השני, והלכה כדברי בית שמאי. ראה אחד שהפריש מעשר שני נאמן על הראשון אין נאמן על השני, הפריש תרומה מעשר ראשון ומעשר שני ואכלן, על אותו המין נאמן, על מין אחר אינו נאמן, דברי רבי אליעזר, וחכמים אומרים נאמן על השני נאמן על הראשון, נאמן על הראשון אין נאמן על השני. הפריש תרומה מעשר ראשון ומעשר שני ואכלן, על אותו המין נאמן, על מין אחר אינו נאמן דברי רבי אליעזר, וחכמים אומרים אף על אותו מין אינו נאמן, לא כל הימנו שיתקן את עצמו ויבא ויקלקלנו. האומר מעשר שני שבחפץ זה מחולל על איסר זה, לא קבע לו מקום, רבי שמעון אומר קורא שם, וחכמים אומרים עד שיאמר לצפונו או לדרומו... (מעשר שני פרק ג)

ילקוט שמעוני:

יצחק הפריש מעשר שני, שנאמר וימצא בשנה ההיא מאה שערים, אמר רבי אבא בר כהנא והלא אין הברכה מצויה לא דבר המדוד ולא בדבר המנוי, ולמה מדדו, בשביל לעשור... (משלי פרק ו, תתקלט)

תרגום יונתן:

ומעשר תילתאי תיסק ותיכול קדם ה' אלקיך, ותימר הא אפרשנן קדושיא מן ביתא, ולחוד יהבנן מעשרא קמאה לליואי, עשרה תנינא לגיורי ליתמא לארמלא... (דברים כו יב)

רמב"ן:

עשר תעשר - כי גם זו מצוה שיבאר, כי אמר "וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא קדש לה'", ואמר "אם גאל יגאל איש ממעשרו חמישיתו יוסף עליו", ואין זה מעשר הלוים כי בו נאמר ואכלתם אותו בכל מקום, והוא חולין, ומה טעם לפדיונו, ועתה באר, כי הוא יחייב לעשר כל תבואות זרעך שיאכל הוא עצמו ובניו לפני השם, "למען תלמד ליראה את השם", כי הכהנים והשופטים העומדים שם לפני השם, שהם עמודי התורה ילמדוהו יראתו, ויורוהו התורה והמצוות, ופירושו בטעם הפדיון אשר הזכיר שם, בעבור כי לפעמים יהיה המעשר הרבה, כי יברכך השם והדרך יהיה רב ממנו, וטוב לפדותו בכסף ולהעלות כסף הפדיון, ולא הזכיר החומש, שכבר הוזכר. וטעם היוצא השדה שנה שנה - וכל היוצא השדה כאשר אמר "מזרע הארץ מפרי העץ", וטעמו היוצא מן השדה. ואין הכונה בכל תבואות זרעך שיעשר כל התבואה מכל אשר זרע, ולא כל היוצא מן השדה שנה שנה, אבל טעם הכתוב שיעשר במינים המחוייבים במעשר כל תבואתו, וכל היוצא בהן מן השדה יזכיר, שלא יעשר מן הבא בידו מהם המקצת ויפטור לו המקצת, אבל יעשר בין המדות שזרע בין הנתוסף עליהם הכל באמונה. ואם כן הזכיר המינים המחויבים להתעשר מעשר דגנך ותירושך ויצהרך, וכן יזכיר בכל מקום לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך וגו', וכן אמר בפרשת מתנות כהונה כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן ראשיתם אשר יתנו לה', כי אלו בלבד הם החייבים בתרומה ובמעשרות מן התורה, וכן מה שאמר הכתוב "וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ", אבל טעמו כל אשר תעשר מזרע הארץ שהוא דגן, ומפרי העץ שהוא תירוש ויצהר יהיה לה', וכלשון הזה כתב רש"י... ואין מין אחר בכל הזרעין ובכל פירות האילן חייבין מן התורה כלל, לא בתרומות ולא במעשרות, ויש ברייתות שנויות בתורת כהנים ובספרי לאסמכתות, והן מוטעות, אבל הדבר המתבאר בגמרא מן התלמוד הבבלי והירושלמי ופשוטו של מקרא כך הוא, שאפילו זיתים וענבים מעשר שלהם אינו מן התורה עד שיעשו תירוש ויצהר, ותהיה בזה נזהר שכבר הטעו בו מגדולי המחברים. וטעם שנה שנה - שנעשר אותו שתי שנים זו אחר זו, כפי קבלת רבותינו, ואחר כך פירש כי מקצה השלש שנים תוציא מעשר תבואתך של השנה ההיא ותאכילהו לעניים, כי השנה השלישית של מעשר עני היא... (דברים יד כב)

לא אכלתי באוני - אף על פי שהווידוי בכל המעשרות, כמדרש "וגם נתתיו ללוי ולגר וליתום ולאלמנה", אבל לא אכלתי באוני ממנו יחזור על הקדש לבדו, שהוא מעשר שני ונטע רבעי, והם שאסורין באונן ובטומאה. ולא נתתי ממנו למת לעשות לו ארון ותכריכין, לשון רש"י. ולא הבינותי זה, שהרי מפורש בכתוב שמעשר שני אין מחללין אותו חוץ לירושלים אלא על כסף צורה, ובירושלים יתן הכסף על דבר הראוי לאכילה בבקר ובצאן וביין ובשכר ויאכל לפני ה'... רבי עקיבא דורש ולא נתתי ממנו שלא עשיתי ממנו חליפין אפילו בדבר טהור הראוי לאכילה, כענין ששנינו אין מוכרין אותו ולא מחליפין אותו... ויהיה למת על דעתו מחובר למעלה, לא אכלתי ממנו באוני למת, וראיתי בירושלמי... ומשמעות זה שהן דורשים בו, שלא נתנו למת לא לגופו של מת בארון ותכריכין, ולא לאוננים שלו שהוא מתוודה על אנינות שלו ושל אחרים, ומפני אנינות של אחרים יתודה על הארון ותכריכין, אף על פי שגם לחי אסור. (שם כו יד)

 

משנה תורה:

אחר שמפרישין מעשר ראשון בכל שנה, מפרישין מעשר שני, שנאמר "עשר תעשר את כל תבואת זרעך", ובשנה שלישית ושישית מפרישין מעשר עני חלף מעשר שני... (מעשר שני א א, וראה עוד ערך מעשר)

כל הפטור ממעשר ראשון פטור מן השני ומן העני, וכל שחייב בראשון חייב בשניהם, וכל התורם מוציא מעשר, וכל שאינו תורם אינו מוציא מעשר זה... פירות שהוציא מהן מעשר ראשון קודם שיקבעו למעשר, הרי זה אוכל מהן עראי קודם שיוציא מעשר שני, שאין הראשון קובע לשני, אבל משנקבעו למעשר, אף על פי שהוציא את הראשון, אסור לאכול מהן עראי עד שיוציא את השני או את מעשר עני.

מעשר שני הואיל וטעון הבאת מקום, אין מביאין אותו מחוצה לארץ כבכור בהמה, לפיכך לא חייבו להפריש מעשר שני בסוריא, (ראה ראב"ד שסבר שקדוש). וירא לי שמעשר שני שמפרישים בארץ שנער ובמצרים פודין אותו ומביאין דמיו לירושלים, וכן יראה לי שלא חייבו מקומות אלו במעשר שני אלא כדי לקבע מעשר עני, כדי שיהיו עניי ישראל סומכין עליהם. (שם שם יב והלאה)

מעשר שני נאכל לבעליו לפנים מחומת ירושלים, שנאמר "ואכלת לפני ה' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם וגו'", ונוהג בפני הבית ושלא בפני הבית, אבל אינו נאכל בירושלים אלא בפני הבית, שנאמר מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך, מפי השמועה למדו מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית, אף מעשר שני לא יאכל אלא בפני הבית. מדת חסידות שפודין מעשר שני בזמן הזה בשויו כדרך שפודין אותו בפני הבית, והורו הגאונים שאם רצה לפדות שוה מנה בפרוטה לכתחלה בזמן הזה פודה, לא יהיה זה חמור מן הקודש, ומשליך הפרוטה לים הגדול, וכן אם חלל מעשר שוה מנה על שוה פרוטה מפירות אחרות הרי זה מחולל, ושורף את הפירות שחילל עליהם כדי שלא יהיו תקלה לאחרים, כדין נטע רבעי בזמן הזה.

כשם שאין אוכלין מעשר שני בזמן הזה בירושלים, כך אין פודין אותו שם, ואין מחללין אותו ואין מוכרין אותו, ואם נכנס בירושלים אף בזמן הזה, אין מוציאין אותו משם, ומניחים אותו שם עד שירקב, וכן אם עבר והוציאו משם מניחין אותו עד שירקב, לפיכך אין מפרישים מעשר שני בירושלים בזמן הזה, אלא מוציאין את הפירות בטבלן חוץ לעיר ומפרישין אותו שם, ופודהו, ואם הפרישו שם בזמן הזה ירקב.

כל האוכל כזית מעשר שני או ששתה ממנו רביעית יין חוץ לחומת ירושלים לוקה, שנאמר "לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך וגו'", ולוקה על כל אחד ואחד בפני עצמו, לפיכך אם אכל שלשתן חוץ לחומה, לוקה שלש מלקיות, שנאמר "ואכלת לפני ה' אלקיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך", ונאמר "לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וגו'", למה פרטן ולא אמר לא תאכלם בשעריך, לחייב על כל אחד ואחד בפני עצמו.

אינו לוקה מן התורה עד שיאכלנו אחר שנכנס לחומת ירושלים, שנאמר "לא תוכל לאכל בשעריך וגו', ואכלת לפני ה' אלקיך", כיון שנכנס למקום אכילתו ואכלו בחוץ לוקה, אבל אם אכלו קודם שיכנסו לירושלים מכין אותו מכת מרדות מדבריהם...

אין פודין מעשר שני בירושלים, אלא אם כן נטמא, שנאמר "כי ירחק ממך המקום", בריחוק מקום הוא נפדה, ואינו נפדה בקירוב מקום, היה הוא בפנים ומשאו בחוץ, אפילו היה אוחז אותו בקנה, הואיל ולא נכנס המעשר הרי זה מותר לפדותו שם בצד החומה. 

מעשר שני שנכנס לירושלים אפילו של דמאי, אסור להוציאו משם, שכבר קלטוהו מחיצות, וכן פירות הנלקחין בכסף מעשר, שנאמר ואכלת לפני ה' אלקיך, עבר והוציאן או שיצאו בשגגה יחזרו ויאכלו בירושלים, וקליטת מחיצות מדבריהם, אפילו מעשר שאין בחומשו שוה פרוטה שהוא מדבריהם, מחיצות קולטות אותו, ואסור להוציאו, אבל מעות מעשר שני נכנסין לירושלים ויוצאין. פירות שנגמרה מלאכתן ועברו בתוך ירושלים ויצאו, אינו יכול להוציא עליהן מעשר שני מפירות אחרות שלא נכנסו לירושלים, אלא יחזור מעשר שני שלהן ויאכל בירושלים, ואינו נפדה בחוץ, אפילו עשה כל הפירות האלו מעשר שני אחר שיצאו על פירות אחרות שלא נכנסו, יחזרו ויאכלו בירושלים, חומר הוא במחיצות ירושלים, הואיל וקלטו קלטו... (שם פרק ב א והלאה, וראה שם עוד)

האוכל מעשר שני בטומאה לוקה, שנאמר ולא בערתי ממנו בטמא, בין שהמעשר טמא והאוכל טהור, בין שהמעשר טהור והאוכל טמא, והוא שיאכלנו בירושלים קודם שיפדה, שאינו לוקה על אכילתו בטומאה אלא במקום אכילתו, אבל אם אכלו בטומאה חוץ לירושלים מכין אותו מכת מרדות. ואפילו להדליק בו את הנר אחר שנטמא אסור עד שיפדה, שנאמר לא בערתי ממנו בטמא. כבר ביארנו שהמעשר שנטמא אפילו בירושלים פודין ואוכלין את דמיו בטהרה בתורת מעשר, כמו שיתבאר, אפילו נטמאו הפירות כולן כשהן טבל מפריש מעשר שני בטומאה ופודהו.

הערל כטמא, ואם אכל מעשר שני לוקה מן התורה כדרך שלוקה על אכילת תרומה, שהתרומה קרויה קדש, ומעשר שני קרוי קדש, שהרי נאמר בו קדש לה', וטמא שטבל אוכל מעשר שני אף על פי שלא העריב שמשו. האוכל מעשר שני באנינות של תורה לוקה, שנאמר לא אכלתי באוני ממנו, והוא שיאכלנו במקום אכילתו בירושלים, אבל אם אכלו בחוץ באנינות או שאכלו בפנים באנינות של דבריהם מכין אותו מכת מרדות...

אין נותנין פירות מעשר שני לעם הארץ, ולא פירות הנלקחות במעות מעשר ולא מעות מעשר, מפני שהוא בחזקת טומאה, ומותר לאכול מעשר שני של דמאי באנינות, וליתנו לעם הארץ, והוא שיאכל כנגדו, אין מפקידין מעשר שני אפילו אצל חבר, שמא ימות ונמצא המעשר תחת יד בנו עם הארץ, אבל מפקידים מעשר שני של דמאי אצל עם הארץ. מעשר שני אסור לאבד אפילו מיעוטו בדרכים, אלא מוליכו כל שהוא או מוליך דמיו לירושלים. ומותר לאבד מיעטו של מעשר שני של דמאי בדרכים...

מעשר שני ניתן לאכילה ולשתיה, שנאמר "ואכלת לפני ה' אלקיך", וסיכה כשתיה, ואסור להוציאו בשאר צרכיו, כגון ליקח בו כלים ובגדים ועבדים, שנאמר "ולא נתתי ממנו למת", כלומר לא הוצאתי אותו בדבר שאינו מקיים את הגוף, ואם הוציא ממנו בשאר דברים, אפילו בדבר של מצוה, כגון שלקח ממנו ארון ותכריכין למת מצוה, הרי זה אוכל כנגדו בתורת מעשר.

מעשר אוכל דבר שדרכו להאכל, ושותה דבר שדרכו לשתות, וסך דבר שדרכו לסוך, ולא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן, ולא יסחוט את הפירות להוציא מהן משקין, חוץ מזיתים וענבים בלבד. (ואין מפטמין את השמן אבל מפטמין את היין), ואין מחייבין אותו לאכול פת שעיפשה ושמן שנסרח, אלא כיון שנפסל מאוכל אדם פקעה קדושה ממנו...

מעשר שני ממון גבוה הוא, שנאמר לה' הוא, לפיכך אינו נקנה במתנה אלא אם כן נתן לו הטבל והמקבל מפריש המעשר, ואין מקדשין בו את האשה, ואין מוכרין אותו ואין ממשכנין אותו, ואין מחליפין אותו ואין מרהינין אותו... עבר ומשכנו מוציאין אותו מידו. כיצד אין מרהינין אותו, לא יאמר לו הא לך מעשר זה ויהיה בידך ותן לי עליו מעות...

מעשר שני אין שוקלין כנגדו אפילו דנרי זהב, ואפילו לחלל עליהם מעשר שני אחר, גזירה שמא לא יכוין ממנו משקלו, ונמצאו הפירות חסרים, והוא שוקל בהן מעות לחלל עליהם מעשר אחר, נמצא מוציא מעשר לחולין בפחות בדמיו... (שם פרק ג א, וראה שם עוד)

הרוצה לפדות פירות מעשר שני פודה אותן בדמיהן, ואומר הרי המעות האלו תחת הפירות האלו, או הפירות האלו מחוללות על המעות האלו, ואם לא פירש אלא הפריש מעות בלבד כנגד הפירות דיו, ואינו צריך לפרש, ויצאו הפירות לחולין, ויעלו המעות לירושלים ויוציאם שם, שנאמר "וכי ירבה ממך הדרך כי לא תוכל שאתו".

וכן אם רצה לחלל פירות המעשר על פירות אחרות, יעלו הפירות השנית ויאכלו בירושלים, ולא יחלל ממין על שאינו מינו, ולא מן היפה על הרע, ואפילו באותו המין, ואם חילל הרי הן מחוללות.

הפודה מעשר שני מברך אשר קדשנו במצוותיו וצונו על פדיון מעשר שני, ואם חיללן על פירות אחרות או שחילל מעות על הפירות מברך על חילול מעשר שני, והפודה או המחלל מעשר שני של דמאי אינו צריך ברכה.

כשפודין מעשר אין פודין אותו לשם מעשר אלא לשם חולין, ואומדין כמה שוין פירות חולין אלו, ואף על פי שהכל יודעין שהן מעשר, כדי שלא יתבזה.

אין מחללין מעות מעשר שני על מעות אחרות, בין שהיו אלו ואלו כסף או אלו ואלו נחושת... ואם עבר וחילל הרי אלו מחוללין. אין מחללין מעות מעשר על הפירות, ואם חילל יעלו הפירות ויאכלו בירושלים, ויצאו המעות לחולין.

בשעת הדחק מותר לחלל מעות הכסף על של נחושת, לא שיקיים כן אלא שימצא ריוח ויחזור ויחלל מעות הנחושת על מעות הכסף. מעשר שני של דמאי מחללים אותו לכתחלה כסף על כסף וכסף על נחושת ונחושת על נחושת ונחושת על הפירות, ויעלו אותן הפירות ויאכלו בירושלים.

אין פודין פירות מעשר אלא בכסף, שנאמר וצרת הכסף, וכן אם פדה לעצמו והוסיף חומש לא יהיה חומש אלא כסף כקרן, ואין פודין בכסף שאינו מטבע אלא בכסף מפותח, שיש עליו צורה או כתב, שנאמר וצרת הכסף, ואם פדה בלשון של כסף וכיוצא בו, והוא הנקרא אסימון, לא עשה כלום, ואין פודין בפחות מפרוטה, מפני שהוא כפודה באסימון...

הפודה מעשר שני קודם שיפרישנו, כגון שאמר מעשר שני של פירות אלו פדוי במעות אלו, לא אמר כלום ולא קבע מעשר, אבל אם קבע ואמר מעשר שני שלהן בצפון או בדרום מחולל על המעות אלו, הרי זה פדוי.

כשפודין מעשר שני פודין אותו בשויו, ויש לו לפדות בשער הזול, כמות שהחנוני לוקח ולא כמות שהוא מוכר, ונותן המעות כמות שהשולחני פורט, ולא כמות שהוא מצרף, ואם עבר ופדה שוה מנה בפרוטה או חילל שוה מנה על שוה פרוטה, הרי זה מחולל.

היתה הסלע חסירה שתות או פחות משתות, אם היתה יוצאת על ידי הדחק מחלל עליה לכתחלה בשוה סלע, ואינו חושש, פדה בסלע ונמצאת רעה, יחליפנה.

אין פודין מעשר שני אכסרה, אלא מדקדק במדתו או במשקלו ונותן דמיו, אם היו דמיו ידועים כגון יין שהתחיל והחמיץ, ופירות שהרקיבו או מעות שהחלידו, יפדה על פי ג' תגרים, ואפילו היה אחד מהן עכו"ם או בעל המעשר, אפילו איש ושתי נשיו פודין על פיהם, וכופין את הבעלים לפתוח ראשון, וזה חומר במעשר מן ההקדש.

אין מוליכין פירות מעשר ממקום למקום להפדותם שם, והמוליך ממקום היוקר למקום הזול או ממקום הזול למקום היוקר, פודה כשער מקום הפדייה, ואם היו דמאי פודין אותו כשער הזול, הואיל ונראו להמכר בזול. היו לו פירות מעשר שני בגורן והוציא עליהם יציאות מביתו עד שהביאן לעיר והשביחו, פודה כשער העיר והפסיד יציאותיו. (שם פרק ד א והלאה, וראה שם עוד)

הפודה מעשרו לעצמו, בין שהוא שלו בין שנפל לו בירושה, בין שניתן לו בטבלו מתנה, הרי זה מוסיף עליו חומש, אם היה שוה ד' נותן חמשה, שנאמר "ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמישיתו יוסף עליו". ואשה שפדתה מעשר שני שלה לעצמה אינה מוסיפה חומש, מפי השמועה למדו איש ממעשרו, ולא אשה. וכן אם פדה פדיון פירות המעשר לעצמו מוסיף חומש...

מעשר שני שאין בחומשו שוה פרוטה אינו מוסיף עליו חומש, וכן מעשר שאין דמיו ידועין דין שיאמר הוא וחומשו מחולל על הסלע הזה, וכל מעשר שהוא אינו פודהו משלו אינו מוסיף חומש, ומעשר שני של דמאי אינו מוסיף עליו חומש.

מותר להערים על פדיון מעשרו, כיצד, אומר אדם לבנו ולבתו הגדולים ולעבדו העברי הא לך את המעות האלו ופדה לך בהן המעשר, כדי שלא יוסיף חומש, אבל לא יאמר לו פדה לי בהן, וכן אם אמר לו פדה לי משלך אינו מוסיף חומש. אבל לא יתן המעות לפדות לבנו ולבתו הקטנים, ולעבדו ושפחתו הכנענים מפני שידן כידו... וכן מערים ונותן המעשר מתנה כשהוא בטבלו, ואומר הנותן הרי הפירות האלו מחוללין על מעות שבבית. שני אחין או שני שותפין אב ובנו פודין זה לזה מעשר שני, כדי שלא יוסיף חומש, אשה שהכניסה לבעלה מעשר שני, הואיל והוא ממון גבוה, כמו שביארנו, לא קנה בעל, לפיכך אם פודהו אינו מוסיף חומש.

הפודה מעשר שני לעצמו, ונתן את הקרן ולא נתן את החומש, אף על פי שאין חומש מעכב, והרי נתחלל, לא יאכל עד שיתן החומש, ואפילו בשבת, גזירה שמא יפשע ולא יתן. מעות מעשר שני אם רצה לצרפם בדינרי זהב כדי להקל משאן מצרפן, ואם צרפן לעצמו אינו מוסיף חומש, שאין זה דרך פדייה. הפורט סלע ממעות מעשר שני, בין בירושלים בין חוץ לירושלים, לא יצרפנה כולה במעות נחושת אלא בשקל מעות כסף ובשקל מעות נחושת.

מותר לחלל כסף מעשר עם פירות מעשר על הכסף, והוא שיהו בפירות פחות משוה דינר, אבל אם היה בהן שוה דינר לא יחללם עם הכסף, אלא בפני עצמן, כיצד, היו לו פירות שוה דינר ושלשה דינרין של מעשר שני, אינו מחלל הכל על סלע אחת, אבל אם היה לו חצי דינר פירות וחצי דינר מעות, מחלל שניהם על דינר אחד. (שם פרק ה א והלאה, וראה שם עוד)

פירות הנלקחות בכסף מעשר שני אינן נפדין בריחוק מקום, אלא אם כן נטמאו באב הטומאה, אלא יעלו הן עצמן ויאכלו בירושלים. זה חומר בלקוח בכסף מעשר מפירות מעשר עצמן, ואם נטמא בולד הטומאה מדבריהם, יפדו ויאכלו בירושלים. אין נלקח בכסף מעשר אלא מאכל אדם שגידוליו מן הארץ או גידולי גידוליו מן הארץ, כגון הפרט המפורש בתורה בבקר בצאן וביין ובשכר. לפיכך אין לוקחין בכסף מעשר מים ומלח כמהין ופטריות, לפי שאין גידוליהם מן הארץ, ולא פירות מחוברין לקרקע, ולא פירות שאינן יכולים להגיע לירושלים, לפי שאינן דומין לבקר וצאן. הדבש והביצים והחלב הרי הן כבקר וצאן, שאף על פי שאינן גידולי קרקע הרי גידולי גידוליה...

אין לוקחין תרומות בכסף מעשר מפני שהוא ממעט אכילתו ואכילתה, שאין אוכלין אותה אלא כהנים מעורבי שמש, ומותרת לאונן, ונאכלת בכל מקום. והמעשר מותר לזרים ולטבול יום, ואסור לאונן ואינו נאכל אלא בירושלים, נמצא ממעט אכילת מעשר ואכילת התרומה. לוקחין בהמה לזבחי השלמים מכסף המעשר, שהשלמים נאכלים לזרים, בראשונה היו לוקחין בהמות לאוכלן חולין מכסף מעשר שני כדי להבריחם מעל המזבח, גזרו בית דין שאין לוקחין בהמה ממעות מעשר אלא לשלמים, אבל חיה ועוף לוקחין, שאינן ראויין לשלמים.

אין לוקחין פירות שביעית בכסף מעשר לפי שהוא חייב לבער כמו שיתבאר. הלוקח מים ומלח או פירות מחוברין או פירות שאינן יכולין להגיע לירושלים, לא קנה המעשר, אף על פי שיצאו המעות לחולין. הלוקח פירות חוץ לירושלים בכסף מעשר, בשוגג כופין את המוכר להחזיר את הדמים לבעלים, והן מעשר כמות שהיו, במזיד יעלו הפירות ויאכלו בירושלים, ואם אין מקדש יניחם עד שירקבו... וכן אין לוקחין בהמה בכסף מעשר שני חוץ לירושלים, ואם לקח בשוגג יחזרו הדמים למקומן, במזיד תעלה ותאכל בירושלים, ואם אין מקדש תקבר היא ועורה...

המתפיס מעות מעשר לשלמים לא קנו שלמים, שקדושת שלמים אינה חלה על קדושת מעשר, שהמעשר ממון גבוה הוא, ואין צריך לומר אם התפיס המעשר עצמן לשלמים, שלא קנו שלמים. האוכל מעשר שני בתורת חולין, אפילו במזיד, אם פירות המעשר עצמן אכל יצא ידי שמים, ואם כסף מעשר אכל יחזרו דמים למקומם, ויעלו ויאכלו בירושלים או יאכל כנגדן בירושלים אם אין יכול להחזיר הדמים. (שם פרק ז א והלאה, וראה שם עוד)

ספר החינוך:

להוציא מעשר שני מן התבואה בארבע שני השמטה, כלומר אחר שנפריש מעשר ראשון הניתן ללוים, שנפריש עוד מעשר אחר, ועל כן הוא נקרא שני, וזה המעשר היה דינו שיאכל בירושלים, ועל זה נאמר עשר תעשר את כל תבואת זרעך, ובאר הכתוב שאם ירחק ממנו המקום ולא נוכל שאתו שם רק בטורח גדול ובהוצאה מרובה, שנפדה אותו, ונעלה דמיו לירושלים, ונוציאם שם בצרכי אכילה ושתיה לבד... (ראה מצוה תעג)

שלא לאכל מעשר שני של דגן חוץ לירושלים, ועל זה נאמר "לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך", והכתוב הבא אחריו יורה עליו, שבמעשר שני הוא מדבר, שנאמר "כי אם לפני ה' אלקיך תאכלנו וגו'", ואלו שאר מעשרות לענים או ללוים הם... וטעם היותו נאכל בירושלים כתבתי בסדר בחקותי במצות מעשר בהמה... (ראה מצוה תמב, וראה שם עוד מצוה תמג ותמד)

שלא לאכל מעשר שני באנינות... מי שמת לו אחד מקרוביו שהוא חייב להתאבל עליהם, אותו היום שימות ויקברנו נקרא אונן, וביום דוקא ולא בלילה, שנאמר ואכלתי חטאת היום... משרשי המצוה, לפי שהקדשים שלחן גבוה הם, ואין ראוי למי שהוא דואג וכואב מאד בלבבו לקרב אל שולחן המלך, ועל דרך משל כענין שכתוב "כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק", ועוד טעם כי באכילת קדשים תמצא כפרה אל הבעלים, ואין ספק כי באכלם את קדשיהם היו אוכלין אותם בכונה ובדעת שלמה, וכל מחשבותם וכל תנועותיהם נכונות נגד השם, ובהיות האדם צעור דואג וחרד ביום מות קרובו אין דעתו וכוונתו מיושבת כלל. (תבא מצוה תרח)

שלא לאכל מעשר שני בטומאה ואפילו בירושלים עד שיפדה, שהעיקר אצלנו שהמעשר שני שנטמא פודין אותו, ואפילו בירושלים... משרשי המצוה הרחקת הטומאה מן הקדש... (שם מצוה תרט)

הרקאנטי:

כי תכלה לעשר וגו', נסמכה פרשת וידוי מעשר לבכורים, כי ענינם אחד, וכבר פירשתי. וטעם "לא אכלתי באוני ממנו וגו'", ידוע כי המעשר צריך להאכל בשמחה, כמו דאמר "עבדו את ה' בשמחה", וכתיב "ושמחת לפני ה' אלקיך", כי הוא קרוב לשכינה ומתודה אליה כי לא אכלו באנינות כי המעשר אסור לאונן, ולא ביערתי ממנו בטמא, שלא יכנסו כחות הטומאה בהיכל קדש, גם טעם לא נתתי ממנו למת ידוע, כי הטומאה במת סבת מלאך המות שהטיל בה זוהמא. ויש מפרשים לא אכלתי באוני ממנו, שלא הפרישן לשם אנינות וטומאה, גם לא נתן מהם לכחות הגלגלים והיסודות שהם גופים מתים, ולא הפרישן לשמם רק עשיתי מצוותיך... (כי תבא, ועיין שם עוד)

מלבי"ם:

וכי ירבה ממך הדרך, אי אפשר לפרשו על ריחוק המקום, דאם כן למה כפל כי ירחק ממך המקום, ועל כן פירושו שירבה הזמן עד שתוכל ללכת בדרך, ולא תוכל להחזיק בפירות עד עת בואך... אם ירחק ממך המקום שאף משא מועט לא תוכל להוביל עמך, ולפי זה ממה שכתב כי לא תוכל שאתו שמדבר כשהוא מרובה... ומוסיף כי יברכך, אף שאתה עשיר ותוכל להובילם בסוסים ובחמורים. (דברים יד כד)

...ונמצא שהמעשר הזה הוא כמו ספק או תערובת מעשר וחולין, (ספק אם הוא ברכת האדמה או ברכת מעשה ידיו), ולכן צוה ה' ששתי שנים יחשב להבא מריוח האדמה, ושיהיה קדש שיאכל בירושלים הנבחרת גם כן מכל ארץ ישראל, וגם יאכלו בקדושתו, ומפני ספק או חלק הבעלים הרשה שגם הבעלים יכולים לאכל ממנו, ואינו סותר לענין המעשר שנתחייבו בנתינתו מפני שגם אכילת הבעלים בירושלים ובקדושה יחשב כמו נתינה לעובדי ה', שגם המה יחשבו אז כעובדי ה', ואינם אוכלים בתורת שהוא שלהם, רק משלחן גבוה קא זכו. ובשנה השלישית והששית יחשב להכנסת העבודה על כן אין בו קדושה, ועם כל זה לא תתבטל ממנו קדושת הארץ לגמרי, כי אין להוציאו מארץ לחוצה לארץ, כמבואר בספרי כאן... 

ולפי שהמעשר הזה פעם בא רק מאדמת מעשר, (אם היה כל הריוח על ידי האדמה), ופעם היה בא רק מעבודת בני ישראל, (כגון אם הריוח היה על ידי עבודת בני ישראל), ופעם בא משניהם, ולכן נקרא בשם מעשר בני ישראל, שהוא השם הכולל, ומעשר עני יתייחס אל הכנסת הבעלים, ולכן נקרא בשם מעשר תבואתך... (דברים כו יב, וראה שם עוד וערך מעשר-ביעור-עני)

רש"ר הירש:

מצות מעשר שני באה אחרי דיני מאכלות אסורות, וכאן מתקדשת האכילה הנעשית מול מקדש ה', "ואכלת לפני ה' אלקיך", והאכילה נהיית לאמצעי הוראה "למען תלמד ליראה את ה'". כי ביהדות אין הבדל בין הרוח והגשמיות, שניהם עומדים במדה שוה לשרות ה'... על ידי מעשרות ניתנים לנו המטרות של האמצעים החמריים שניתנו ברשותנו. ראשית טפוח הרוח הנרמז במעשר ראשון שניתן ללוים, וטפוח החלק הגופני, על ידי אכילת מעשר שני בירושלים, והדאגה לזולת על ידי מעשר עני. אם נתחשב בכך, שמהתורה מחוייבים רק דגן תירוש ויצהר, ורק אם נתמרח לאכילה ועוד ועוד, אם כן ברור שמטרות אלו אינן מסתיימות במתנות אלו, המעשר רק בא להביא עיקרים אלו לידי תודעתנו. (דברים יד כב)

וכי ירבה ממך - כפילות התנאים כאן, כי ירבה, כי לא תוכל, כי ירחק וגו', מורה שיותר טוב להעלות את הפירות כמות שהם, מאשר להעלות הכסף. (שם שם כד)

...בווידוי המעשר עומד מעשר שני במקום העיקרי, כאמרו "ביערתי הקדש מן הבית", למרות שמעשר זה רק במדרגה שניה בסדר ההפרשה. רוב דברי הוידוי הם בנוגע למעשר שני, וההלכה שגם אם הפריש תרומה ומעשר ראשון כהלכתם, אך לא היה יכול להפריש מעשר שני, כגון שנכנס לשדה רק בשנה הששית לשמטה, אינו יכול להתודות. אנו רואים כאן שוב, כי הקדשת החושניות הגופנית עומדת במרכז המצוות, וזו מסומלת במעשר שני... בלי הארת התורה ומצוותיה, נשאר האדם בחייו רק כבהמה נהנית, ובעל אנוכיות מופרזת... לכן מסיימת התורה את מצוותיה במצוה זו הנוגעת למעשר שני... (שם כו טו)

העמק דבר:

דגנך תירושך - להגאונים והרמב"ם יש להבין מדוע דייק כאן דגנך וגו', דבכלל דגנך כל דמדגן, זרעים ופירות האילן, לאפוקי משקה, משום הכי פירש תירוש שהוא משקה יין, ויצהר שהוא שמן. וגם קשה דכתב ובכורות שהוא מאכל כהנים... ובספרי ותוספתא קדושין כ"ג ועוד לא ניתן מעשר שני אלא בשביל תלמוד ויראה, דאי אפשר לבעלים לאכול ברגל כל עשירית תבואתו, ועל כן או ישב בעצמו בירושלים גם אחר הרגל, ועוסק בתלמוד וביראה, או שמניחו לתלמידים בירושלים, ובזה תכלית מעשר שני להגדיל תורה... אם כן מיירי כאן באכילת כל השנה לתלמידים ובכורות לכהנים. (שם יד כב)

וכי ירבה - מפרש ג' אופנים, שהדרך רבה למשא, כי לא תוכל שאתו - שנטמאו הבעלים, כי ירחק המקום, וכי יברכך. (שם שם כג)

ובכל אשר תשאלך נפשך - כל מיני תענוגים, ואין צריך לקמץ כדי להניח לתלמידים אחר הרגל. (שם שם כה)

פרי צדיק:

ראה מעשר.