משה   ברכתו

(ראה גם: משה-וישראל)

 

וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלקים את בני ישראל, לפני מותו... (דברים לג א, וראה שם כל הפרק)

זהר:

תא חזי, מה כתוב, וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלקים, (פירושו) אדון הבית, אדון המטרוניתא, כמו שכתוב אישה יקימנו ואישה יפרנו, כי כלת משה כתוב, (שהשכינה נקראת כלת משה, פירוש שמשה היה מרכבה למעלה מחזה דז"א, ונבחן משום זה שהיה בעלה דמטרוניתא כמו ז"א, והיה המשפיע אל השכינה, שהמשפיע הוא אדון למקבל, ועל כן נקרא איש האלקים). ועל כן ברך משה את מי שרצה ולא ירא (מפני פגם השכינה, כי היה יכול לתקן אותה כפי שרצה), כמבואר. ומשום זה אמר יעקב, אני רואה שבני אלו הם בצד דין הקשה, יבא אדון הבית ויברך אותם.

משה היה ודאי איש האלקים, וכרצונו עשה בביתו, כמו שאתה אומר אישה יקימנו שישפיע לה מוחין דחכמה המכונים קימה)... ועל כן יעקב שלא היה אחוז בעץ החיים (שהוא ז"א), לא היה אדון הבית, כי הוא היה אחוז למטה (מחזה דז"א), משה הוא למעלה... ועל כן מסר אותם יעקב לאדון הבית (שיברכם). (ויחי תקנט, ועיין שם עוד)

תא חזי, בשעה שהגיעו הברכות ליד משה לברך את כל השבטים, ראה את דן שהיה קשור בנחש, חזר וקשר אותו באריה, (שהוא חסד), זה הוא שכתוב, ולדן אמר דן גור אריה יזנק מן הבשן, מהו הטעם, הוא כדי שיהיה ההתחלה והסוף של ד' הדגלים קשורים במקום אחד, (באריה שהוא חסד). (שם תשכד)

ספרי:

וזאת הברכה, לפי שאמר להם משה לישראל דברים קשים תחילה, מזי רעב וגו'... חזר ואמר להם דברי נחומים, וזאת הברכה אשר ברך משה, וממנו למדו כל נביאים... דבר אחר וזאת הברכה, זה מוסף על ברכה ראשונה שברכו יעקב אביו, וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם, נמצינו למדים, שממקום שסיים יעקב אבינו לברך את בניו, משם התחיל משה וברכן, שנאמר וזאת הברכה, הרי זה מוסף על ברכה ראשונה, ואיזו, זו תפילה, שנאמר תפלה למשה איש האלקים... כשהוא אומר וזאת הברכה, הוי אומר תפילה קודמת את הברכה. אילו אחרים ברכו את ישראל, כדיי היא ברכתם, אלא שבא משה וברכן, נמצינו למדים, שכדי היה משה לברך את ישראל, וכדי ישראל שיברכם משה... (ברכה שמב)

ה' מסיני בא וגו', מגיד הכתוב שכשפתח משה לא פתח לצורכם של ישראל תחילה, עד שפתח שבחו של מקום... וחזר וחתם בשבחו של מקום, שנאמר אין כא-ל ישורון... (שם שמג)

מדרש רבה:

אז חללת... רבנן אמרי איני לא מרחקך ולא מקרבך, אלא הרי אני תולה אותך ברפיון, עד שיבא משה, שכתוב בו (שמות י"ט) ומשה עלה אל האלקים, מה שדעתו רואה לעשות בך עושה, כיון שבא משה התחיל מקרבו, יחי ראובן. (בראשית צח ח)

ה' אלקיכם הרבה אתכם וגו', אמר להן היום אתם ככוכבים, אבל לעתיד לבא לרב אתכם, עתידים להיות דומין לרבכן, כיצד כתוב כאן כי ה' אלקיך אש אוכלה, וכתיב בישראל לעתיד לבא והיה אור ישראל לאש (ישעיה י')... (דברים א י, וראה עוד משה-וישראל)

דבר אחר וזאת הברכה, אמר רבי שמואל בר נחמן, כיון שבא משה לברך את ישראל, באו התורה והקב"ה לברך את ישראל, וזאת הברכה, זו התורה, שנאמר בה (דברים ד') וזאת התורה אשר שם משה, אשר ברך משה זה משה, איש האלקים זה הקב"ה, שנאמר (שמות ט"ו) ה' איש מלחמה, וכל כך למה, לקיים מה שנאמר (קהלת ד') והחוט המשולש לא במהרה ינתק. (שם יא ד)

מדרש תנחומא:

וזאת הברכה, זה שאמר הכתוב רבות בנות עשו חיל וגו' (משלי ל"א), זו ברכתו של משה, שהרי האבות ראשונים ברכו כל אחד ואחד את דורו, ולא היתה בהן כברכתו של משה, שהרי נח ברך את בניו, היה בה מחלוקת, שברך אחד וקלל אחד... יצחק ברך את יעקב, והיתה בברכתו קטטה, שנאמר (בראשית כ"ח) ויתן לך את ברכת אברהם, ואמר לעשו בא אחיך במרמה, דכתיב (שם) וישטום עשו את יעקב. יעקב ברך את השבטים והיתה בהם קטטה, שהוכיח ראובן שנאמר (שם מ"ט) פחז כמים, וכן שמעון ולוי... יבא משה שעיניו יפות לברכן, הוא יברך את ישראל, ועליו אמר שלמה טוב עין הוא יבורך (משלי כ"ב), אל תהי קורא יבורך, אלא יברך, טוב עין זה משה רבינו שעיניו יפות לברך את ישראל, שברכן ארבע ברכות, הראשונה (שמות ל"ט), וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כן עשו, ויברך אותם משה. והשניה, (ויקרא ט') ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם. השלישית, (דברים א') ה' אלקי אבותיכם יוסף וגו'. הרביעית וזאת הברכה, לכך נאמר רבות בנות עשו חיל וגו' (משלי ל"א). וזאת הברכה למשה נאה לברך את ישראל, שנתן נפשו עליהם, בכל שעה ושעה, לכך נאמר וזאת הברכה... (וזאת הברכה א)

דבר אחר וזאת הברכה, אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, כיון שבא משה לברך את ישראל בזאת הברכה, אף הקב"ה ברך אותם בזאת, שנאמר (דברים ד') וזאת התורה אשר שם משה, ואומר וזאת הברכה אשר ברך משה. דבר אחר אמר רבי אבא אשר ברך משה זה משה, איש האלקים זה הקב"ה, שנאמר בו ה' איש מלחמה (שמות ט"ו)... אמר רבי שמעון בן לקיש, אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, כדרך שאדם גוזר על אשתו ועושה, כך הקב"ה גזר על משה ועשה לו, מהו את בני ישראל, שזכותן של ישראל גרמה לו. (שם ב)

שוחר טוב:

אמר רבי חלבו... ואחד עשר שבטים ברך, ולשבט שמעון לא ברך, שהיה בלבו עליו על מה שעשה בשטים, אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, אף על פי כן טפלו עם יהודה, שנאמר (יהושע י"ט) מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון. למה שמעון דומה, לשור אחד שהיו עסקיו רעים, מה עשו קשרו לו ארי על אבוסו, והוא רואה אותו ותש כחו... (תהלים צ)

ילקוט שמעוני:

...דבר אחר וזאת הברכה, אל תיקרי הברכה, אלא הבריכה, מה בריכה מטהרת טמאים אף משה מקרב רחוקים, להלן לטייה, וכאן יחי ראובן ואל ימות... (דברים פרק לג, תתקן)

...מה כתיב למעלה מן הענין, הרי הוא אומר ומות בהר, בא מלאך המות אצל משה, והיה סבור שמסור בידו, כיון שראה אותו משה הזכיר עליו שם ועקדו, והיה יושב ורואה היאך הוא מברך את ישראל, שנאמר לפני מותו. בני ישראל, מלמד שכל ישראל ברך כאחד, אתם נצבים היום כולכם, חזר ופרטן אחד אחד בפני עצמו, וחזר וכללן כולן בברכה אחת, אשריך ישראל. אמר רבי אבין כל ימיו של משה היה מבקש לברך את ישראל, ולא היה מניחו מלאך המות, מה עשה נעלו וכפתו והניחו תחת רגליו וברכן לפניו, הדא הוא דכתיב, וזאת הברכה אשר ברך וגו' לפני מותו, לפני מי, לפני זה שהיה מושלך תחת רגליו. ומה ברכה ברכן, הושיעה את עמך וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם. (שם תתקנא)

מדרש הגדול:

איש האלקים, מלמד שהיה מברך והקב"ה מקיים, וכן דוד אומר צדיק מושל יראת אלקים (ש"ב כ"ג ג'), מצינו שהצדיקים מושלים במעשיו שלהקב"ה, שהרי גזר גזירות בעולם, ובאו צדיקים ובטלום... (דברים לג א)

רש"י:

מכה רעהו בסתר - ראיתי ביסודו של רבי משה הדרשן, י"א ארורים יש כאן כנגד י"א שבטים, וכנגד שמעון לא כתב ארור, לפי שלא היה לבו לברכו לפני מותו כשברך שאר השבטים, לכך לא רצה לקללו. (דברים כז כד)

ולזבולון אמר - אלו חמשה שבטים שברך באחרונה, זבולון גד דן נפתלי ואשר, כפל שמותיהם לחזקם ולהגבירם, לפי שהיו חלשים שבכל השבטים, הם שהוליך יוסף לפני פרעה, שנאמר (בראשית מ"ז) ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים, לפי שנראים חלשים.. (שם לג יח)

אבן עזרא:

יחי ראובן - הנה החל מהבכור, כי כן המשפט, ולא הזכיר שמעון בעבור בעל פעור, כי העובדים היו שמעונים, ומספרם לעד, גם נשיאם נהרג, או הלך על דרך יעקב שלא ברך שמעון ולוי, ובעבור כבוד אהרן נתלה השבט ממנו, ולא היה בשבט שמעון גדול כמותו. ואם יטעון טוען למה ברך ראובן, התשובה כי יעקב ברכו, והברכה היא אל תותר, שיהיה כאחד מאחיו, ואחר ראובן הזכיר יהודה, שהוא בעל דגל, והוא עולה בתחלה למלחמה, ואחר כן לוי, ואחריו בנימין, בעבור היות הלוים דרים בירושלים, שהיתה בין יהודה ובין בנימין, כן כתוב, ואחר כן שבט יוסף, שלא יאחרנו וכבר הקדים אחיו הקטן, ואחר כן זבולון, בעבור שהוא נלחם, ואחר כן יששכר, וכאשר תמו בני הגבירות החל מגד שהוא עם דגל בני הגבירות, ואחר כן דן שהוא בעל דגל, ואחר כן נפתלי, כי הוא גדול מאשר. (שם שם ו)

רבינו בחיי:

וזאת הברכה - על דרך הפשט סדר משה הברכה הזאת וברך בה לכל שבטי ישראל ביום מותו, כי כן דרך הצדיקים לסדר ברכתם ביום מיתתם, ועל דרך המדרש, וזאת הברכה, תוספת על הברכות שברך בלעם את ישראל, שהיה ראוי לברכם ז' ברכות כנגד ז' מזבחות, ולא ברכן אלא ג'... ועל דרך הקבלה, וזאת הברכה היא התרומה, והיא התורה, והיא הברית שכתוב בה (בראשית י"ז) זאת בריתי, ולכך התחיל משה ממנה, ממקום שפסק יעקב, לפי ששם הפסק הנבואה ליעקב, ומשם התחלת הנבואה למשה... (שם שם א)

עקדה:

...וזאת גם במשה רבינו ע"ה, וזאת הברכה - שנתוספה בו בעת ההיא נקרא איש האלקים, כשהיה מתפשט מן ההיולאניות, בני ישראל לפני מותו - וגם הם התכוננו אז לכך, וסמך הברכה לוזאת התורה ששם לפניהם, כי הם מיוחדים בטעם לקבל את התורה... ויהי בישורון מלך - קבלוה בהסמכת כל העם, ועל כן ראויה להם הברכה, וברכה זו ממקום שפסק יעקב אבינו, כדי להוסיף להם ברכה כפי מה שהוסיפו בשלמות, על ידי שבאו דברות התורה. (שם)

אברבנאל:

וזאת הברכה - וזכר ה' סבות שראויים לברכה: א' שה' כבדם במתן תורה, שיצא לקראתם, פירוש שעוררם והניעם לקבל התורה. ב' ששאר האומות לא רצו לקבל התורה, שלא היו מוכנים לה בטבעם, כי שורפת במצותיה. ג' כל קדושיו - מצד האבות שנפשותיהם בצרור החיים. ד' והם תכו - שנכנסו בתחתית ההר וקבלו עליהם המצוות ירושה. ה' ויהי בישורון מלך - שה' מלכם ואין להם שר בעליונים.

דרך חמישית: אמר סבות לברכתו, כי כמו שנתנה התשובה כדי שהחוטא לא יתיאש מרוב הענשים המוכנים לו, ויעשה חפץ לבו, כן רצה לנחמם שתהיה שמאל דוחה וימין מקרבת, וברכם אחרי פורעניות האזינו. וטעם שני כי לפני המיתה מגיע לשלמות עליונה ושופע חכמה וטובה עליונה, כי נחלש כח החומר... אחר כך מזכיר ד' זכויות לברכה, מצד אהבת ה' שבחר בהם ולא בשעיר וישמעאל, שאלו נדחו מעקרם למקומות אלו, ב' שאר האומות תחת רגליו, והם תכו - וישראל בידי השגחתו. ג' שיאמרו תמיד תורה צוה לנו, אף בצרות וגלות לא יסורו, ד' שה' בישורון מלך. (שם)

 

ספורנו:

וזאת הברכה - כשהראהו הא-ל יתברך את כל הארץ לפני מותו, כדי שיברך את הארץ ואת ישראל בה, כמו שהיתה כונתו, באמרו אעברה נא ואראה את הארץ, זאת הברכה היא שברך. (שם)

כלי יקר:

וזאת הברכה - ...דבר אחר במדרש אמרו משה התחיל ברכותיו ממקום שפסק יעקב אבינו ע"ה, שנאמר וזאת אשר דבר להם אביהם. ונראה לפרש מדרש זה, שמלת זאת נקבה, שכל שירות עולם הזה נאמרו בלשון נקבה, כי בכולם יש צער, ולעתיד לבא בלשון זכר, כזכרים לא יולדים. ויעקב בקש לגלות הקץ ונסתם ממנו, על כן היו כל ברכותיו ייעודי עולם הזה, על זה חתם הברכות במלת זאת, כי יעוד עולם הזה יש בו צער, אבל משה שהיה איש האלקים ושרתה עליו שכינה על כן התחיל בוזאת, אבל לא תמה ברכתו בזאת, כי תחלת דבריו גם כן ביעודי עולם הזה, כי המה הכרחיים להשיג על ידם שלמות האחרון אשר לא תושג בלעדם, אבל סוף דבריו ביעוד עולם הבא, אשריך ישראל וגו', וכן מה שכתוב עד הים האחרון, דרשו בו עד היום האחרון, דהיינו לעולם הבא... (דברים לג א)

אור החיים:

וזאת הברכה - וכמו כן העיד כאן כי ברכתו היא תוספת על ברכות הראשונים, כאומרו וזאת הברכה בה"א, שהיא המעולה יותר, וגמר הכתוב לומר הדברים שבהם תתעלה, א' אשר ברך משה, וידועה מעלתו... ב' איש האלקים, וצא ולמד מה עצמו רז"ל לדרש בתבה זו, עד שהגיעו לומר שהוא על דרך "איש נעמי", והכוונה שמשה היה גוזר וה' מקיים. ג' את בני ישראל שהם כלי מוכן לקבל הברכות מה שלא היה עד עתה, וצא ולמד שלא שרתה שכינה בכללות אלא על בני ישראל, כי נתקבצו כחות הקדושה שהם במספר ס' רבוא. ואמרו את בני ישראל, אולי נתכוון לצרף עמהם הנעלמת מעיני כל חי, שהיא השכינה שהיא עם ישראל... ד' לפני מותו, כי הגם שגדול ערך משה תוסף רוחו וכחו בעת אשר יגיע העת יאסף אל עמיו... (שם)

רש"ר הירש:

ויברך אתם משה - חז"ל מוצאים את תוכן ברכתו בפסוק המסיים את ה"תפלה למשה" (תהלים צ' י"ז), בפסוק זה מבטא משה את ברכתו העילאית לעתיד עמו, ומתפלל, שמשמעת  שבחירות זו תישאר תמיד תכונתם העיקרית של חיי המצוות בישראל, יראה אל עבדיך פעליך מתפלל משה רבינו, והדרך על בניהם וגו'... (שמות לט מג)