מ

(ראה גם: מן)

זהר:

ולמדנו, המ"ם אינה כוללת בתוכה אותה אחרת, (כי אות המילוי היא גם כן מ"ם), אלא שהיא פתוחה ומ"ם סתומה, מ' פתוחה מורה שהמלכות היא בזמן כשהדבר מתחבר עמה, והיא פתוחה לקבל ממנו השפעה, מ"ם סתומה מורה על יובל (שהיא בינה), שדרכיה סתומים... (אחרי קפז, ועיין שם עוד)

...משום שפנחס קנא בלבו לכך נתלבש ביצחק, ונתעלה להיות בחשבון ר"ח, וכן עולה יצחק, כיון שראה אות מ' מעופפת ברקיע חטף אותה וחברה עמו, ונעשה מיד רמח, זה שאמר ויקח רמח בידו. משום שאות מ' היתה סימן הראשון לאדם הראשון לבנות מות על העולם, משום שאות זו עפה על ראשו של אדם, בשעה שכתוב ותקח מפריו (הוא אותיות) מ' פריו, והמ' היתה מצפה אל האותיות ו' ת', בזמן שכתוב ותאכל, ותתן ותפקחנה, אז נבנה המות על העולם. וכן פנחס היה רואה אותה אות מ' שהיתה עפה על ראשיהם של ישראל, ואיך ראה אותה, ראה אותה מ' פתוחה מלאה דם, כיון שראה אותה, אמר, הרי ודאי היא סימן של מלאך המות, מיד חטפה, והזכיר עליה שם המפורש, והוריד אותה האות אצלו, ומה שהיה פנחס ר"ח (בגימטריא) עם המ' ונעשה רמח, ואז ויקח רמח בידו, ועל זה כתוב מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי... (על כן כתוב בתוכם, הוא אותיות בתוך מ', כי בתוך מ' היתה אותה הקנאה שקנא). מהו הטעם שקנא את המ' משום שהיא סימן המות, סימן מ' מלקות, היא סימן של ד' מיתות בית דין, ומשם עולה ויורדת, יורדת ועולה, כשעולה היא מ' וכשיורדת היא ד' יורדת לד', היינו ד' רוחות המתפרשים מזכר ונקבה דטומאה, ובשבילם הם ד' מיתות בית דין, ומשם עולים למ' והיינו שהמ' סימן וכלים של מלאך המות, וזה לקח פנחס וקם מתוך מ',ועל כן לא כיליתי את בני ישראל בקנאתי... (פנחס תסה, ועיין שם עוד)

רבי שמעון אמר, אלף (דאמן) היא עמקות הבאר, שכל הברכות נובעות ויוצאות משם ונמצאות. מ' (פתוחה) היא נהר הנמשך ויוצא (שהוא יסוד), ונקרא מ', וזהו סוד שלמדנו מ' פתוחה (יסוד), מ' סתומה (בינה), כמו שהעמדנו בכתוב לםרבה המשרה. (וילך מ, ועיין שם עוד)

אותיות דרבי עקיבא:

מ"ם, מפני מה מ"ם שנים קוראין אותן בבת אחת, מפני ששניהם עומדים במרכבה ברזי כסא הכבוד, וכולן חקוקין בטכסי שלהבת על כסא הכבוד וקושרין בראשון כתרים של אורה, וכיון שמגיע זמן קדושה ואין הקב"ה יורד ממרום רומו ודר במרכבה מתקרבים שניהם זה אצל זה, ואומרים אימתי ירד הקב"ה ממרום רומי רומים וירד במרכבה, ואנו נראה מראה דמות פניו ונאמר שירה לפניו... באות מ"ם פתוח הקב"ה נקרא מלך מלכים, באות מ"ם סתום נקרא מושל מושלים, שנאמר ומלכותו בכל משלה... וכיון ששומעין מ"ם פתוח ומ"ם סתום דבר זה מפי הקב"ה, פותחין את פיהם ואומרים שירה לפני הקב"ה, ומה שירה שהן אומרים, לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש... (מ"ם)

אחר כך נכנס מ"ם ועמד לפני הקב"ה, ואמר, רבונו של עולם, רצונך שתברא בי את עולמך, שבי עתידין באי העולם לומר מלכותך וממשלתך בכל... השיב הקב"ה ואמר לו לאו, אמר לו למה, אמר לו מפני שבך עתיד לבא יום מהומה, שנאמר כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה לה' וגו'.

מ"ם פתוח ומ"ם סתום, מלך פותח ומלך סותם, מ"ם פתוח מפני מה ראשו נמוך כלפי קרקע וידו זקוף כלפי מעלה, מפני שהוא מראה באצבע כלפי מלכו של עולם שהמלכות שלו, שנאמר כי לה' המלוכה וגו' (תהלים כ"ב), וידו כלפי מטה להורות מה שאמר דוד כי ממך הכל וגו'. מ"ם סתומה שאין מי שיודע מקומו.

מדרשים:

מ' ראשו נמוך כלפי קרקע וידו זקוף למעלה, שהוא מודה כלפי מעלה שהמלכות הוא של הקב"ה, שנאמר (תהלים כ"ב) כי לה' המלוכה. (מדרש האותיות)

מ"ם יש לכל אחד מהן שני זיינין, כנגד שתי כסאות שיש להקב"ה יתברך שמו, כסא דין וכסא רחמים, כסא דין לדון בו אומות העולם, וכסא רחמים לדון בו ישראל. (מדרש ר"ע על התגין)

ילקוט ראובני:

אות מ' הוא פ' כפול שני ממי"ן, א' מורה על שפע ברכות לעולם שנברא ברחמים, ומ' שהיא פתוחה מעט למטה, שהשפע שלה הולך עד התהום להשגיח במי תהום שלא יחריב העולם, גם כן שלא ימנעו המעינות לתת מים כראוי לעולם וכו', וממשלתה בשעת צדק. (נח)

מ"ם פתוחה ומ"ם סתומה רומזים לשתי מדות של רחמים, מ"ם פתוחה היא חסד ומשפיע לראוי מי שמעשיו טובים והגונים, והאחת משפיעה לשאינו ראוים, אף על פי שאין בידו מעשים טובים נותנים לו צדקה, שנאמר וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם, ולכן היא פתוחה, דאם לא כן יחרב העולם, אבל מ"ם סתומה היא העטרת, והיא הברכה של אברהם שמסורה ליצחק, ויצחק מסרה ליעקב בנו, שנאמר ויתן לך את ברכת אברהם, ומזאת הברכה ברך יעקב את בניו איש אשר כברכתו ברך אותם. וזאת הברכה היתה בידי משה. ודע והבין כי מי שנטל מזאת הברכה אינו נוטל שפע הנשפע לו, אלא לפי הדין, וכפי הראוי לו ובשיעור ובמדה ובמדידה נותנים לו ממנה, על כן אמר יצחק ויתן לך האלקים, ולכן לא אמר ויתן לך ה'... (כי תשא)

אבן עזרא:

מסיני - ...כמו בסיני. (דברים לג ב)

רמב"ן:

מעל הגמל - ...אבל כונתו שעל הגמל הטתה עצמה לצד אחר להסב פניה ממנו... ואז יהיה מעל הגמל כמו על, וכן מעל שמים חסדך... (בראשית כד סד)

מלבי"ם:

...שבמקום שבא שימוש המ"ם שני פעמים יש לו שני מובנים, שיש לפרש ששניהם שייכים אל הפעל הקודם, למשל אשר חטא מאחת, אשר חטא מאלה, כמו כי שודד מבית מבוא, שפירושו שודד מבית שודד מבוא, ויש לפרש ששם השני נקשר אל הראשון אשר חטא מאחת מאלה, רוצה לומר אחת מאלה... (ויקרא ה יג)

ר' צדוק:

...ואחריו המ' רומז לעצמיות מוחו המזוהם הנמשך אחר הלב חומד שלו הבא על ידי העין רואה שלו בכל מיני טומאה, ונשתנית אצלו הי' למ' כי המחשבה הקדושה שם היחוד הגמור שמייחדת כל י' כחות של התפשטות כל קומה להיות כולו חד ונקודה אחת, וזהו הי' שהוא אחד בעשירות. אבל בכחות הרע שהם עלמא דפירודין דיתפרדו כל פועלי און ופיזור לרשעים הנאה להם (סנהדרין ע"א ב'), אין שם יחוד כלל, ואפילו במחשבה שבמוח הכוללת כל י' כחות הקומה הם נפרדים שם לד' רוחות, שזהו כלל הפירוד... ונעשה מי' מ' סתומה שהוא גם כן נקודה סתומה כמו י' גדולה, אלא שאינה כולה חד כי יש חלל בתוכה המפריד כל רוחותיה זה מן זה, ואין מניחם להתייחד וחלוקה לד' רוחות, ועל כן מספרה ד' פעמים י', כי מכל מקום כל חלק כלול מי' והם מ'. והמ' פתוחה היא מוספת פירוד על פירוד, שאף שאינן מיוחדים עדיין הם מחוברים יחד במ' סתומה, אבל בפתיחה הם נפרדים מהחיבור גם כן... (חלק ד מחשבות חרוץ עמוד קו)