(ראה גם: מדה, משקל)
רבי יהודה אומר שוקל אדם בשר (ביום טוב) כנגד הכלי או כנגד הקופיץ, וחכמים אומרים אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר... (ביצה כח א, וראה שם עוד)
החנוני מקנח מדותיו פעמים בשבת, וממחה משקלותיו פעם אחת בשבת, ומקנח מאזנים על כל משקל ומשקל. אמר רבן שמעון בן גמליאל, במה דברים אמורים בלח, אבל ביבש אינו צריך. וחייב להכריע לו טפח, היה שוקל לו עין בעין נותן לו גירומין, אחד לעשרה בלח ואחד לעשרים ביבש... תנו רבנן מניין שאין מעיינין במקום שמכריעין ואין מכריעין במקום שמעיינין, תלמוד לומר אבן שלמה, ומניין שאם אמר הריני מעיין במקום שמכריעין ולפחות לו מן הדמים, והריני מכריע במקום שמעיינין ולהוסיף לו על הדמים, שאין שומעין לו, תלמוד לומר אבן שלמה וצדק... תנו רבנן, נפש מאזנים תלויה באויר ג' טפחים, וגבוהה מן הארץ שלשה טפחים, וקנה ומתנא שלה שנים עשר טפחים, ושל צמרים ושל זגגין תלויה באויר שני טפחים, וגבוהה מן הארץ שני טפחים, וקנה ומתנא שלה ט' טפחים, ושל חנוני ושל בעלי הבית תלויה באויר טפה, וגבוהה מן הארץ טפח, וקנה ומתנה שלה ששה טפחים. ושל טורטני תלויה באויר שלש אצבעות, וגבוהה מן הארץ שלש אצבעות, וקנה ומתנה שלה איני יודע... תנו רבנן אין עושין משקלות לא של בעץ ולא של אבר ולא של גיסטרון ולא של שאר מיני מתכות, אבל עושה הוא של צונמא ושל זכוכית... (בבא בתרא פח א, וראה שם עוד)
רבי אבון בשם שמואל אפילו לתלותו (ביום טוב) בכף מאזנים מפני העכברים אסור... (ביצה טו א, וראה שם עוד)
קנה מאזנים והמחוק שיש בהן בית קבול מתכות, ואסל שיש בו בית קבול מעות... הרי אלו טמאין, ועל כולן אמר רבי יוחנן בן זכאי אוי לי אם אומר, אוי לי אם לא אומר. (כלים יז טז)
חוט מאזנים של חנונים של בעלי בתים טפח... חוט מאזנים של צמרים ושל שוקלי זכוכית טפחים... (שם כט ה)
השוקל לחבירו במשקלות חסרות מן המשקל שהסכימו עליו בני אותה המדינה, או המודד במדה חסרה שהסכימו עליה, הרי זה עובר בלא תעשה, שנאמר לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה... ואין לוקין על לאו זה, מפני שהוא חייב בתשלומין... היו המדות והמשקלות של בני העיר חתומות בחותם ידוע, וזו המדה או המשקל החסרים בלא חותם, הרי זה מותר להשהותם לשאר תשמישי הבית... אחד הנושא והנותן עם ישראל או עם עכו"ם, אם מדד או שקל בחסר עובר על לא תעשה, וחייב להחזיר... (גנבה פרק ז א והלאה)
מצות עשה לצדק המאזנים והמשקלות והמדות יפה יפה, ולדקדק בחשבונן בשעת עשייתן, שנאמר מאזני צדק וגו'... אין עושין משקלות לא של ברזל ולא של עופרת ולא של שאר מיני מתכות כאלו מפני שמעלין חלודה ומתחסרין, אבל עושין של צחיח סלע ושל זכוכית ושל אבן שוהם וכיוצא בהן... אין טומנין את המשקלות במלח כדי שיפחתו...
מוכרי עששיות של ברזל וכיוצא בהן צריך להיות חוטי המאזנים שאוחז השוקל בידו תלוי באויר שלשה טפחים, וגבוהין מן הארץ שלשה טפחים, ואורך קני המאזנים ואורך החוטים שנים עשר טפח. מאזנים של מוכרי צמר ושל מוכרי זכוכית יהיה אורך החוטים שבה שהן תלויין בו שני טפחים, וגבוהין מן הארץ שני טפחים, והקנה והחוטין ארכן תשעה טפחים. מאזנים של חנוני ושל בעל הבית יהיה אורך החוט שהן תלויים בו טפח, וגבוהין מן הארץ טפח, והקנה והחוטין ארכן ששה טפחים. החוט שתולין בו הפלס, וכן חוט מאזנים של זהב ושל מוכרי ארגמן טוב ארכו שלש אצבעות, וגבוהין מן הארץ שלש אצבעות, ואורך הפלס ואורך השלשלאות שלו כפי מה שהוא רוצה.
מניין שחייב המוכר להכריע ללוקח בעת ששוקל לו, שנאמר אבן שלמה וצדק יהיה לך, אמרה תורה צדק משלך ותן לו. וכמה, בלח אחד למאה וביבש אחד לארבע מאות... במה דברים אמורים במקום שנהגו למכור עין בעין, אבל במקום שנהגו להכריע חייב להכריע לו טפח. היה שוקל לו עשר לטרים לא יאמר לו שקול אחת אחת והכרע, אלא שוקל לו עשרה בבת אחת, והכרע אחד לכולן... והחנוני מקנח (מדותיו) פעמים בשבת, וממחה משקלותיו פעם אחת בשבת, ומקנח מאזנים על כל משקל ומשקל, שלא יחלידו... חייבים בית דין להעמיד שוטרים בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך שיהיו מחזרין על החנויות ומצדקין את המאזנים ואת המדות ופוסקין השערים. וכל מי שנמצא עמו משקל חסר או מדה חסרה או מאזנים מקולקלים, יש להם רשות להכותו כפי כחו ולקנסו כפי ראות בית דין לחזק הדבר... (שם ח א והלאה)