(ראה גם: אחשורוש, אסתר, ושתי, מרדכי, פורים)
ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תוקף, לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית. וישלח ספרים אל כל היהודים, אל שבע ועשרים ומאה מדינה מלכות אחשורוש, דברי שלום ואמת... ומאמר אסתר קיים דברי הפורים האלה ונכתב בספר. (אסתר ט כט)
בעא מיניה אחי תנא דבי רבי חייא מרבי חייא בהלל ובמגילה מהו שיפסיק, אמרינן קל וחומר, קריאת שמע דאורייתא פוסק, הלל דרבנן מבעיא, או דלמא פרסומי ניסא עדיף, אמר לי פוסק ואין בכך כלום. (ברכות יד א)
...אמר רב אשי כדתניא, אין בין ספרים למגילה, אלא שהספרים נכתבים בכל לשון ומגילה עד שתהא כתובה אשורית על הספר ובדיו... (שבת קטו ב)
אמר רב אסי למה נמשלה אסתר לשחר, לומר לך, מה שחר סוף כל הלילה, אף אסתר סוף כל הנסים, והא איכא חנוכה, ניתנה לכתוב קא אמרינן, הניחא למאן דאמר אסתר ניתנה לכתוב, אלא למאן דאמר אסתר לא ניתנה לכתוב מאי איכא למימר... (יומא כט א)
מגלה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו, לא פחות ולא יותר, כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בט"ו, כפרים ועיירות גדולות קורין בי"ד, אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה... אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן זו דברי רבי עקיבא סתימתאה, דדריש זמן זמניהם, אבל חכמים אומרים אין קורין אותה אלא בזמנה... (מגילה ב א, וראה שם עוד)
ואמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות במקרא מגלה, שאף הן היו באותו הנס... ואמר רבי יהושע בן לוי, חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום, שנאמר אלקי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי... דכולי עלמא מיהא מגילה בשבת לא קרינן, מאי טעמא, אמר רבה הכל חייבין בקריאת המגילה, ואין הכל בקיאין במקרא מגילה, גזירה שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ללמוד, ויעבירנה ד' אמות ברשות הרבים. רב יוסף אמר מפני שעיניהם של עניים נשואות במקרא מגילה (לקבל מתנות לאביונים, ואי אפשר בשבת)... אמר רב מגילה בזמנה קורין אותה אפילו ביחיד, שלא בזמנה בעשרה, רב אסי אמר בין בזמנה בין שלא בזמנה בעשרה, הוה עובדא וחש ליה רב להא דרב אסי... (שם ד א, וראה שם עוד)
אמר רב שמואל בר יהודה שלחה להם אסתר לחכמים קבעוני לדורות, שלחו לה קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות, שלחה להם כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס. רב ורב חנינא ורבי יונתן ורב חביבא מתנו בכוליה סדר מועד כל כי האי זוגא חלופי רבי יוחנן ומעייל רבי יונתן, שלחה להם אסתר לחכמים, כתבוני לדורות, שלחו לה הלא כתבתי לך שלישים, שלישים ולא רבעים, עד שמצאו לו מקרא כתוב בתורה, כתב זאת זכרון בספר, כתב זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה, זכרון מה שכתוב בנביאים, בספר מה שכתוב במגלה... אמר רב יהודה אמר שמואל אסתר אינה מטמאה את הידים, למימרא דסבר שמואל אסתר לאו ברוח הקודש נאמרה, והאמר שמואל אסתר ברוח הקודש נאמרה, נאמרה לקרות ולא נאמרה לכתוב... תניא רבי אליעזר אומר אסתר ברוח הקודש נאמרה, שנאמר ויאמר המן בלבו, רבי עקיבא אומר אסתר ברוח הקודש נאמרה, שנאמר ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה, רבי מאיר אומר אסתר ברוח הקודש נאמרה, שנאמר ויוודע הדבר למרדכי, רבי יוסי בן דורמסקית אומר אסתר ברוח הקודש נאמרה, שנאמר ובבזה לא שלחו את ידם, אמר שמואל אי הואי התם הוה אמינא מלתא דעדיפא מכולהו, שנאמר קימו וקבלו, קימו למעלה מה שקיבלו למטה... (שם ז א)
אמר רבי יוחנן וי"ו דויזתא צריך למימתחה בזקיפא כמורדיא דלברות, מאי טעמא, כולהו בחד זקיפא אזדקפו. אמר רבי חנינא בר פפא דרש רבי שילא איש כפר תמרתא כל השירות כולן נכתבות אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח, חוץ משירה זו ומלכי כנען, שאריח על גבי אריח, ולבינה על גבי לבינה, מאי טעמא, שלא תהא תקומה למפלתן... (שם טז ב)
...אמר רבי יהודה קטן הייתי וקריתיה למעלה מרבי טרפון וזקנים בלוד, אמרו לו אין מביאין ראיה מן הקטן. תניא אמר רבי קטן הייתי וקריתיה למעלה מרבי יהודה, אמרו לו אין מביאין ראיה מן המתיר... אין קורין את המגילה ולא מלין ולא טובלין ולא מזין... עד שתנץ החמה, וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר... (שם כ א, וראה שם עוד)
ראה מגילת איכה, בבא בתרא טו.
הכל חייבין במקרא מגלה, כהנים ולוים וישראלים, פשיטא, לא צריכא ליבטיל עבודתם, וכדרב יהודה אמר שמואל, דאמר רב יהודה אמר שמואל כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן מבטלים עבודתם ובאין לשמע מקרא מגילה. (ערכין ד א)
פורים דאיכא ניסא לימא (הלל), אמר רבי יצחק לפי שאין אומרים שירה על נס שבחוצה לארץ... רב נחמן אמר קרייתה זו היא הלילא. (שם י ב)
אמר רבי יהושע דרומיא שלשה דברים גזרו בית דין של מטה והסכים בית דין של מעלה עמהן, ואלו הן, חרמה של יריחו, ומגילת אסתר, ושאילת שלום בשם... מגילת אסתר קיימו וקבלו וגו', רב אמר וקבל כתיב, מלמד שהסכימו... (ברכות סז ב)
רבי זעירא בשם רבי יוחנן אף במגילת אסתר נהגו הכל כרבי מאיר (לקרות כולה)... (עירובין מג א)
תני בשם רבי נתן כל החודש כשר לקריאת המגילה, מה טעמא, והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה וגו', אמר רבי חלבו ובלבד עד חמשה עשר... רבי חלבו רבי חונה בשם רב והימים האלה נזכרים ונעשים, נזכרים בקריאה ונעשים בסעודה, זאת אומרת שמגילת אסתר ניתנה להדרש, רבי חלבו רבי יסא בשם רבי לעזר נאמר כאן דברי שלום ואמת, ונאמר להלן אמת קנה ואל תמכור, הרי היא כאמיתה של תורה, מה זו צריכה שירטוט, אף זו צריכה שרטוט, מה זו ניתנה להדרש, אף זו ניתנה להדרש. רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק מגילה שמסר שמואל לדוד ניתנה להדרש, מה טעמא הכל בכתב, זו המסורת, מיד ה' זו רוח הקדש, עלי השכיל, מיכן שניתנה להדרש... (שם א ב, וראה שם עוד)
קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה קורין אותה באדר השני... מתניתא כשעיברו ואחר כך קראו אותה, אבל אם קראו אותה ואחר כך עיברו, לא, בדא מתניתא לא אמרה כן, אלא קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה קורין אותה באדר השני. רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רבי יצחק, מה עשו מרדכי ואסתר, כתבו אגרת ושלחו לרבותינו, שכן אמרו להם מקבלין אתם עליכם שני ימים הללו בכל שנה, אמרו להן לא דיינו הצרות הבאות עלינו, אלא שאתם רוצין להוסיף עלינו עוד צרתו של המן, חזרו וכתבו להן אגרת שניה, הדא הוא דכתיב, לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית, מה היה כתוב בה, אמרו להן אם מדבר זה אתם מתייראים, הרי היא כתובה ומעלה בארכיים... רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן שמונים וחמשה זקנים ומהם שלשים וכמה נביאים היו מצטערין על הדבר הזה, אמרו כתיב אלה המצוות אשר צוה ה' את משה, אלו המצוות שנצטווינו מפי משה, כך אמר לנו משה, אין נביא אחר עתיד לחדש לכם דבר מעתה, ומרדכי ואסתר מבקשים לחדש לנו דבר, לא זזו משם נושאים ונותנין בדבר, עד שהאיר הקב"ה את עיניהם, ומצאו אותה כתובה בתורה ובנביאים ובכתובים, הדא היא דכתיב ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר, זאת תורה, כמה דתימר וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, זכרון אלו הנביאים, ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' וגו', בספר אלו הכתובים, ומאמר אסתר קיים את דברי הפורים האלה ונכתב בספר, רב ורבי חנינה ורבי יונתן ובר קפרא ורבי יהושע בן לוי אמרו המגילה הזאת נאמרה למשה מסיני, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה... רבי שמעון בן לקיש אומר, אף מגילת אסתר והלכות אינן עתידין ליבטל, נאמר כאן קול גדול ולא יסף, ונאמר להלן וזכרם לא יסוף מזרעם... (שם ו ב)
הקורא את המגלה למפרע לא יצא... דכתיב ככתבם, קראה על פה לא יצא, דכתיב ככתבם, קראה תרגום לא יצא, דכתיב ככתבם, בכל לשון לא יצא, דכתיב ככתבם וכלשונם... רבי יוסה בשם רבי אחא רבי זעירה בשם רבי לעזר והוא שתהא כתובה בלעז, מה אנן קיימין, אם כשהיתה כתובה אשורית ותירגמה בלעז, הדא דתנינן בכל לשון, אם כשהיתה כתובה בלעז ותירגמה אשורית, הדא היא דתני מה בין ספרים למגילת אסתר, אלא שהספרים נכתבין בכל לשון ומגילת אסתר אינה נכתבה אלא אשורית... (שם יח א, וראה שם עוד)
הקורא את המגלה עומד ויושב... מה לשעבר הא בתחלה לא, הוא תני מעשה ברבי מאיר שקרייה מיושב בבית הכנסת של טיבעין, ונתנה לאחר ובירך עליה... (שם כז ב)
...השיב רבי ברכיה, הרי מגילת אסתר היה יודע לקרותה אשורית ולעז, אינו יוצא בה אלא אשורית... (סוטה כט א)
ככתבם - למקרי ית מגלתא במכתב רושם עבראי בבית כנשתהון, וכזמנם - בחד עשר... ובחמשה עשר בגו פציחיא... (אסתר ט כז)
בזמניהם - באדר בתראה בזמן עיבורא. ונכתב - ועל ידוי דמרדכי אתכתבת מגלתא. (שם שם לא ולב)
אין במגלה זכר השם, והיא מכתבי הקודש, ויש אומרים "ממקום" אחר, ואינו, שהשם לא נקרא בכתבי הקודש מקום אלא מעון... והנראה שמרדכי חיברה, והעתיקוה הפרסים עכו"ם, שהיו כותבים שם תועבותם תחת השם הנכבד, ולכן לא הזכירו מרדכי במגילה. (שם א א)
אגרת - מלשון אגרה מאכלה, רוצה לומר מחברת המלים, ככתבם - ובעבור שעזרא הסופר הפסיק הפסוקים ולא היה אחר שנים רבות, ציוו חז"ל שלא יפסוק הקורא אלא בסוף פסוק. (שם ט כז)
ותכתב אסתר - כי ישראל נטשו מצוה זו, והצריך מרדכי שאסתר תכתב, שהיא מלכה. השנית - שהראשונה כתב מרדכי. (שם שם כט)
קריאת המגילה בזמנה מצות עשה מדברי סופרים, והדברים ידועים שהיא תקנת הנביאים, והכל חייבים בקריאתה, אנשים ונשים וגרים ועבדים משוחררים, ומחנכין את הקטנים לקרותה, ואפילו כהנים בעבודתן מבטלין עבודתן ובאין לשמע מקרא מגילה, וכן מבטלים תלמוד תורה לשמע מגילה. קל וחומר לשאר מצוות של תורה, שכולן נדחין מפני מקרא מגילה, ואין לך דבר שנדחה מקרא מגילה מפניו חוץ ממת מצוה שאין לו קוברין.
אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא יצא ידי חובתו, והוא שישמע מפי מי שהוא חייב בקריאתה, לפיכך אם היה הקורא קטן או שוטה השומע ממנו לא יצא. מצוה לקרות את כולה, ומצוה לקרותה בלילה וביום, וכל הלילה כשר לקריאת המגילה, וכל היום כשר לקריאת היום. ומברך קודם קריאתה בלילה שלש ברכות, ואלו הן, אשר קדשנו במצוותיו וציונו על מקרא מגילה, שעשה נסים לאבותינו בימים ההם ובזמן הזה, שהחיינו. ומקום שנהגו לברך אחריה מברך הא-ל הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתנו והנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשינו, ברוך אתה ה' הנפרע לישראל מכל צריהם הא-ל המושיע.
איזהו זמן קריאתה, הרבה זמנים תקנו לה חכמים, שנאמר בזמניהם. ואלו הן זמני קריאתה, כל מדינה שהיתה מקומה חומה מימי יהושע בן נון, בין בארץ בין בחוצה לארץ, אף על פי שאין לה עכשיו חומה, קורין בט"ו באדר, ומדינה זו היא הנקראת כרך. וכל מדינה שלא היתה מוקפת חומה בימות יהושע, ואף על פי שהיא מוקפת עתה, קוראין בי"ד, ומדינה זו היא הנקראת עיר... בני הכפרים שאינם מתקבצים בבתי כנסיות אלא בשני ובחמישי תקנו להם שיהיו מקדימין וקוראים ביום הכניסה... וכל אלו שמקדימין וקוראין קודם י"ד, אין קוראין אותה בפחות מעשרה (ראה ראב"ד)... אבל בזמן הזה אין קוראין אותה אלא בזמנה, שהיא יום י"ד ויום ט"ו... קראו את המגלה באדר ראשון ואחר כך עיברו בית דין את השנה, חוזרים וקוראין אותה באדר השני בזמנה.
אין קורין את המגלה בשבת, גזירה שמא יטול אותה בידו וילך אצל מי שהוא בקי לקרותה, ויעבירנה ד' אמות ברשות הרבים, שהכל חייבים בקריאתה, ואין הכל בקיאין בקריאתה, לפיכך אם חל זמן קריאתה בשבת, מקדימין וקוראין אותה קודם השבת... (מגילה א א)
הקורא את המגלה למפרע לא יצא, קרא ושכח פסוק אחד וקרא פסוק שני לו, וחזר וקרא פסוק ראשון ששכח, וחזר וקרא פסוק שלישי, לא יצא, מפני שקרא פסוק אחד למפרע... קרא ושהה מעט וחזר וקרא, אף על פי ששהה כדי לגמור את כולה, הואיל וקרא על הסדר יצא. הקורא את המגילה על פה לא יצא ידי חובתו, הלועז ששמע את המגלה הכתובה בלשון הקדש ובכתב הקדש אף על פי שאינו יודע מה הן אומרין, יצא ידי חובתו, וכן אם היתה כתובה יונית ושמעה יצא, אף על פי שאינו מכיר, ואפילו היה השומע עברי. היתה כתובה תרגום או בלשון אחר מלשונות הגוים, לא יצא ידי חובתו בקריאתה, אלא המכיר אותו הלשון בלבד, והוא שתהיה כתובה בכתב אותו הלשון, אבל אם היתה כתובה בכתב עברי וקראה ארמית לארמי לא יצא, שנמצא זה קורא על פה.
הקורא את המגלה בלא כוונה לא יצא, כיצד, היה כותבה או דורשה או מגיהה, אם כיוון לבו לצאת בקריאה זו יצא, ואם לא כיון לבו לא יצא, קרא והוא נתנמנם, הואיל ולא נרדם בשינה יצא...
הקורא את המגילה וטעה בקריאתה וקרא קריאה משובשת, יצא, לפי שאין מדקדקין בקריאתה, קראה עומד או יושב יצא, ואפילו בצבור, אבל לא יקרא בצבור יושב לכתחלה, מפני כבוד הצבור... אין קוראין בצבור במגילה הכתובה בין הכתובים, ואם קרא לא יצא, אלא אם כן היתה יתירה על שאר היריעות או חסירה, כדי שיהא לה היכר. אבל היחיד קורא בה, ואפילו אינה חסרה ולא יתרה, ויוצא בה ידי חובתו.
אין כותבין המגלה אלא בדיו על הגויל או על הקלף כספר תורה, ואם כתבה במי עפצא וקנקנתום כשרה. כתבה בשאר מיני צבעונים פסולה, וצריכה שרטוט וכתב כתורה עצמה, ואין העור שלה צריך לעבד לשמה, היתה כתובה על הניר או על עור שאינו מעובד, או שכתבה עכו"ם או אפיקורוס פסולה. היו בה אותיות מטושטשות או מקורעות, אם רישומן ניכר, אפילו היו רובה כשרה... השמיט בה הסופר אותיות וקראן הקורא את המגלה על פה, יצא. המגלה צריכה שתהא תפורה כולה עד שיהיו כל עורותיה מגילה אחת, ואינה נתפרת אלא בגידין כספר תורה... וצריך הקורא לקרות עשרת בני המן ועשרת בנשימה אחת, כדי להודיע לכל העם שכולם נתלו ונהרגו כאחד. ומנהג כל ישראל שהקורא המגילה קורא ופושט כאגרת, להראות הנס, וכשיגמור חוזר וכורכה כולה ומברך. (שם פרק ב, וראה שם עוד)
על דרך השכל ענין המגילה הזאת וכל המאורעות שבה, הכל רמזים לעתיד, כי העולם השפל הזה הוא בעל תמורה והגלגל מתהפך, והאומה העולה תרד, והיורדת למטה לארץ תעלה, לפי שהעולם מתנהג על ידי שבעה כוכבי לכת, והם המנהיגים הפועלים בשפלים, ואף על פי שהם מנהיגים, אין ההנהגה מסורה להם מעצמם, כי כח העליון עליהם, ואינם רק כשליח שעושה שליחותו. ודבר ידוע כי שבעה כוכבי לכת המנהיגים העולם הזה, השנים מהם רעים ומזיקין לכל דבר, והם שבתאי ומאדים, והשנים מהם טובים ומועילים לכל דבר, והם נגה וצדק, והשנים מהם בעלי אורה, והם חמה ולבנה, והשביעי כוכב והוא בינוני, טוב עם הטובים ורע עם הרעים... אחשורוש והמן רמז לשבתאי ומאדים, אחשורוש לשבתאי ממה שידוע בחכמת המחקר כי השחרות מיוחס לשבתאי, ועל כן נקרא אחשורוש, ורז"ל הבינו במלת אחשורוש ב' לשונות לשון ראש ולשון שחרות... והמן למאדים, לפי שבא לשפוך דמן של ישראל, והוא מזרע עמלק הנקרא אדום... ולכן הוצרכו לעמוד בפרץ מרדכי ואסתר, שהם כנגד נגה וצדק, לעזור ולהגן בעד ישראל. ומן הידוע בספרי חכמת המחקר, כי התכלת מיוחס לנגה, והירוק מיוחס לצדק, ועל כן מרדכי שיצא מלפני המלך בלבוש מלכות הוא רמז לנגה, כי לכל ישראל היה אור על ידו, וזהו שסמך לו מיד, ליהודים היתה אורה, ואסתר הנקראת הדסה, שדרשו עליה ירקרוקת היתה, היא רמז לצדק. ותוקף המלחמה הזאת ברקיע תוכל להבין מן המלחמה הראשונה שהיתה למשה ויהושע עם עמלק... לכך הוצרכה אסתר להעזר במי שהוא עליון ותקיף על הכוכבים העליונים התקיפים, והזכירה בשאלתה השם המיוחד, (יבא המלך והמן היום, ראשי תיבות השם), שהוא אלקי ישראל המנצח והמשדד המערכה, ובידו להשפיל ולבטל כח הכוכבים התקיפים, ורצתה להכנס בענין כאילו בטבע ועל ידי משתה. וידוע כי בכח השם הזה העליונים יורדים למטה והתחתונים עולים למעלה, וזהו שכתוב ותלבש אסתר מלכות, שלבשה רוח הקודש, והעיר הקב"ה רוחה שתעשה משתה להמן ובקשה המשתה מן המלך התחתון בהזכרת שם המלך העליון, כדי שיסכימו שניהם במפלתו של המן... ואחרי כן במשתה השני הזכירה השם הנעלם (יבא המלך והמן), והבן כי כיוונה בדבר זה ממטה למעלה, כדי להמשיך כח מלמעלה מלפני ולפנים, שהרי במשתה שני היה סוף מפלתו של המן, כי אז נחתם ונכתב בטבעת המלך העליון... והנה המן הרשע היה חכם גדול ויודע ענינם של ישראל, אבל היה נוטר בלבו המלחמה הראשונה שהיתה לישראל עם עמלק... ועל זה אמר וכל זה איננו שוה לי (השם בסופי תיבות)... יתכן לפרש שהיתה כונתו רעה וכפר בעיקר, והוא כלשון הנה אלקינו זה... לפי שגס רוח היה מאד, ולפני שבר גאון, ועוד שחת והעמיק סרה כי הזכירו הפוך, ועל כן נתהפכה עליו מדת רחמים למדת הדין, ועל האומות... ואחר שנתלה המן מסר המלך את טבעתו למרדכי, הוא שכתוב מיד, ויסר המלך את טבעתו וגו', ומן הידוע כי טבעת דבר עגול, והוא מרמז לגלגל, והכונה כי נהפך הגלגל שהמשילו לטבעת, והממשלה שהיתה להמן ניתנה למרדכי. ויש בזה רמז לעתיד, כי יתהפך הגלגל ויהיו עליונים למטה ותחתונים למעלה בכח השם המיוחד... (כד הקמח פורים)
אחשורוש - ...והנה כתיבת ספר הזה היתה כדי לפרסם הנס, כי המעשה נראה טבעי, שיאהב אשה ולמענה יעשה כל זה, ויעלה על הדעת חס ושלום שהכל היה דרך מקרה, לכן הודיענו תחלה, שאחשורוש זה לא היה מתפתה אחר אהבת נשים, ואפילו להציל אשתו עצמה ממות, ואין דבר במגלה שלא יסוב על זה. והשם נרמז רק בראשי וסופי תיבות, כפי שהנס היה נסתר... (שם א א)
פורים - כי מקצור המגלה ששלח מרדכי לרמז רק מה עבר בין המלך והמלכה, לא ידעו גודל הנס, וחשבו שהיה מפני אהבת המלכה, ומפני שהמן טעה בגורלו, והענין הוא בטבע המערכה. ומה ראו - לא ראו ממנה כל הצומות וזעקתם, ומה הגיע אליהם, רק קיצור האגרת. (שם ט כז)
ותכתב אסתר - כל פרטי הספור של הנס שידעו גדלו. (שם שם כט)
...ומרדכי שידע גודל הנס, שם על לבו שיקבלוהו חובה בכל מקום ולהודות, ולכן ויכתב מרדכי את הדברים האלה, המגלה, להראות גדולת המן בעיני המלך, ושאסתר שמה נפשה בכפה, ושגם המלך אינו חפץ בהם, כמשל חז"ל מבעל החריץ והתל, ושגם ה' רצה בדבר, ורק על ידי תשובתם נרפאו, וקודם כתב רק שיקבלוהו בדור ההוא שניצל, ועל זה וקבל היהודים בלשון היחיד, ומשקבלוהו כתב אגרת שנית שיקבלוה גם לדורות, ועל זה אמר קיימו וקבלו היהודים וגו'. נזכרים ונעשים - אמרו חז"ל כל הנביאים והכתובים בטלים לימות המשיח, חוץ ממגלת אסתר, שנאמר וזכרם לא יסוף מזרעם, וכן כל המועדים בטלים חוץ מפורים, רוצה לומר קרית המגלה היא הלולא דפורים, ועל ידי זה קונים ימים אלו קדושה שאינה בטלה לעולם. ועוד שלעתיד לבא יראו את כל האמור בנביאים ובכתובים מרומז בתורה, ולכן בטלים מהם, אבל ענין מגילה קיים את ישראל ונתקיימה גם התורה עצמה... (אסתר ט כ והלאה)
ותכתב אסתר - הוסיפה המגילה מתחילה ועד איש יהודי, להודיע תקפו של אחשורוש וכעסו על ושתי וכו', שלא יאמרו שההצלה היתה בדרך הטבע, ומרוב עשרו לא היה הפסד מסי היהודים נחשב בעיניו, ושאינו חוזר מדבריו בלא משפט, ולכן הרג את אשתו למען אוהבו, ועל ידי זה נתחזק תוקף ימי הפורים בקרב היהודים. (שם שם כט)
ותכתב אסתר - התי"ו גדולה, לומר כי מלמעלה הכתיבה, שהיה עליה רוח הקודש מלמעלה, והעולם התחתון הוא קטון, ועולם של מעלה הוא גדול, ולכך התי"ו גדולה, כי היתה הכתיבה הזאת מלמעלה... ואחר שנת המעשה כתב אליהם מרדכי כמו שאמר למעלה, ובשנה השנית כתב עוד, ועם פעם הראשונה היו ג' פעמים. כך יש לפרש פשוטו. אבל רז"ל מפרשים (מגילה ו' ב') פורים השנית, אדר השני, ונראה שכך רוצה לומר, שכבר עשו פורים באדר הראשון, מפני שלא ידעו כי השנה ההיא מעוברת, וכאשר נתעברה השנה כתב להם שיעשו פורים שני באדר השני... ונראה לומר, כי מה שכתיב הפורים השנית היה אחר שקבעו ימי הפורים בכל העולם, וכתבו לקיים ימי הפורים השנית, כלומר כמו פורים השני שהיה בכל העולם, כך קיימו אותו בכל העולם, ומפני כי בפורים השני קבעו אותו בכל העולם, והפורים הראשון לא היה בכל העולם, לכך כתב שיהיו מקיימין פורים השנית... ויהיה נעשה כן לדורות... ויש לתרץ כי לכך למעלה כתיב ויכתוב מרדכי, וכאן ותכתוב אסתר ומרדכי, כי מרדכי היה בסנהדרין, והסנהדרין הם קובעים, שהם בית דין, ולכך כתיב מרדכי לבד, שהוא ראש סנהדרין, ואין אשה בבית דין, אף על פי שעליה רוח הקודש, אבל כאן שלא היה רק להחזיק בשעת מעשה, שיקיימו את אשר קבעו הסנהדרין, לדבר זה אסתר יותר, שיראים מן המלכה ביותר...
ונראה לי כי יש טעם לדבר שצריכה המגילה שרטוט, וזה כי השרטוט מורה על היושר הגמור שיש בספר שכותב, כיון שכותב אותה בשרטוט זהו היושר וזה ראוי דוקא לתורה, כי התורה היא היושר הגמור, ולכך נביאים אשר בהם נזכר כי השי"ת עושה טוב וחסד לישראל לפנים משורת הדין... אין צריכים שרטוט. אבל המגלה שהיה המן רוצה לכלות את ישראל לגמרי, חס ושלום שיהיה השי"ת מניח לכלותם, שיש להם התורה שהעולם עומד עליה, לכך מפלת המן הוא היושר הגמור, ולכך צריכה המגילה הזאת שרטוט יותר מן התפילין. ובשביל זה אמרו, כי עשרת בני המן יש למתוח אותם כמו קו שהוא שוה, כמו שאמרו בירושלמי (מגילה ג' ז'), שיש לכתוב אותם שניץ ונחיץ כהדין קנטרין, וכל זה כי תלייתם היתה במדה השוה הוא היושר הגמור... עוד פירשנו כי טעם זה שצריכה שרטוט מפני שאין לה קץ וסוף, כמו שאמרנו למעלה, ואלו שני הטעמים הם ענין אחד, ותולה בזה, כי הדבר שהוא היושר אין לו סוף, כמו שאמרנו, שהוא יתברך הוא יושר הגמור, והדבר שהוא ישר מצטרף אל השי"ת, שהוא היושר בעצמו, ולכך יש לו קיום עד עולם, ומפני כך מורה השרטוט שהולך ביושר, כי התורה היא נצחית... (אור חדש אסתר ט כט)
מצות קריאת המגלה חמורה ודוחה מצוה מהתורה, והיא מצוה הבאה פעם אחת בשנה, והעולם אין נזהרין בה לראות ולקרות ממגילה הכשרה הכתובה בספר ובדיו וככל הלכותיה, או לשמע אותה כולה מפי הש"ץ הקורא אותה ממגילה כשרה... כי צעקת העם מרובה בבית הכנסת, שאין אפשר לשומעה כולה מהש"ץ...על כן יתעורר האדם ויתן אל לבו דבר זה יעשה אחת משתים, או ילך ויעמוד אצל הש"ץ כשקורא המגילה, או יהיה לו מגילה כשרה כתובה פתוחה לפניו ויקרא ממנה... יש בחוצה לארץ כרכים גדולים וישנם ערים גדולות ובצורות, ויש להתספק בהם אולי היו מוקפות חומה בימי יהושע בן נון, על כן ראוי ליחיד אשר יראת אלקים בלבו להחמיר על עצמו ולקרות המגילה ממגילה כשירה גם בליל ט"ו ויום ט"ו, רק יקרא אז בלא ברכה... (מסכת מגילה עמוד הצדקה)
והקשה חכם אחד לרבינו זצוק"ל אם איתא שקריאת המגילות הללו הוא חיוב כל כך, איך מותרין לקרותן בשבת, ולמה לא נגזר עליהן גזירה דרבה שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים כמגילת אסתר, והשיב, שהגזרה דרבה לא שייכא אלא בחיובים המוטלים על כל יחיד ויחיד, כמו שופר לולב מגילה בזמנה, והיינו דדייק רבה הכל חייבין... אבל קריאת המגילות הללו, לא הוקבעו כלל על היחיד כי אם על הרבים, כמו קריאת ספר תורה, שאם אין כאן מנין עשרה אין חיוב כלל על היחיד... (דברי אליהו ראש השנה כט)
ותכתוב אסתר - רצתה שתשאר בין הכתובים, כבגמרא מגלה, כתבוני לדורות, ובתחלה לא רצו חכמים, וכן נפלה תלונה על הוספת יום טוב, ולכן הוצרכה להשתתף עם מרדכי, וכתבה בתוקף המלכות שבידה, וכתבה לחכמים לקיים מגלה זו שבידינו. (אסתר ט כט)
דברי שלום - כתבה דברים לעשות שלום בין החכמים המחולקים, ואמת - ולקבע הלכה. לקיים - שיעשום יום טוב מצד נדר וקבלה ולא מדין תורה, כאשר קיים - כפי שקבלו מרדכי ואסתר... ומאמר אסתר קיים - טענותיה קיימו כתיבת המגלה וקבלת יום טוב. (שם שם לא ולב)
מה שתקנו משתה ושמחה משלוח מנות ומתנות וכו', כי הנה ענין מגילה הזאת היא שורש ומפתח בנין בית שני. והנה בית המקדש הראשון היה ענין תורה שבכתב, ולכן אמרו חכמים שנחרב על ידי עבודה זרה גלוי עריות שפיכות דמים. אבל בית המקדש השני היה ענין תורה שבעל פה, לכן אמרו שנחרב על ידי שנאת חנם. ומגילה זאת היא ענין חיבור תורה שבכתב עם תורה שבעל פה, לכן נקראת ספר ונקראת אגרת, וענין תורה שבעל פה הוא באמת כללות המדות טובות שנטבעו בלבות בני ישראל בנפשותיהם, שהיא נמשכת משורש דביקות בני ישראל למעלה... והימים האלה מסוגלים לזאת ההתאחדות... (פורים תרל"ח)
...וכבר כתבנו במקום אחר, כי מגילה זו היא החיבור של תורה שבכתב ושבעל פה, שמאז התחילו כל תקנות אנשי כנסת הגדולה, ולכן נקראת אגרת ונקראת ספר... (שם תרנ"ו)
...ועכשיו מחמת אותו הרשע עמלק ימ"ש נסתם הפנימיות, וכשיש מחיית עמלק יש גילוי הפנימיות, וזה קריאת המגילה, ולכן הדר קבלוה בימי אחשורוש אחר מפלת המן הרשע... (שם תר"ס)
והימים האלה נזכרים ונעשים, פירוש על ידי הזכירה וקריאת המגלה מתעורר כח הנס, וזה שאמרו לעשות אותם ימי משתה ושמחה, שעל ידי המצוות שבפורים נעשין הימים ימי משתה, ומתגלה בהם שפע הקדושה ואור הנסים... זה שאמר וקבל וגו' את אשר החלו לעשות, שהיה אז התחלה לכל הדורות, וזה כח תורה שבעל פה שנמשכה התורה לישראל, שהגם שהכל בתורה, מכל מקום על ידי בני ישראל יוצאין הדברים מכח אל הפועל, וכן איתא שהיו מסופקין אי יכולין לכתוב המגילה, עד שהאיר הקב"ה עיניהם ומצאו רמז, כתוב זאת זכרון בספר רומז על המגילה, שמרוב תשוקתם האירה להם התורה זה הרמז, כמו שכתוב ומאמר אסתר קיים וגו', ונכתב בספר. וכמו כן בכל שנה על ידי הזכירה נעשין הימים ימי משתה, ולכן נראה הטעם דסעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא, לפי שגמר הזכירה ביום, ואחר הזכירה נעשין הימים ימי משתה, שכן כתיב נזכרים ונעשים... (שם)
...וזה נמי הענין של סעודת פורים, שאחר התגלות האורות הגדולים בקריאת המגלה, כי מגילה כשמה שנתגלה הנעלם, וכידוע בכתבי האריז"ל צריכין לעשות חיזוק שישארו האורות, ועל כן עושים סעודה גדולה ושמחה יתירה. ומאחר שעיקר קריאת המגילה ביום, כמו שכתבו התוספות (מגילה ד' ד"ה חייב), דעיקר פרסומי ניסא הוי בקריאה דיממא, הרי בודאי האורות המתגלין ביום נעלין משל לילה... (פורים תרע"א)
והנה יש לומר, שנסים שהם מן הסוג הראשון בביטול הטבע מתייחסים ביותר ללילה, שהוא זמן שביתת הטבע ומבחינת שינה שהיא בכל הדברים... אבל הנסים מן הסוג השני, שהטבע בעצמו פושט מעליו את ההסתר והצמצום מתייחסים ליום, זמן סילוק ההסתר והחושך בצד מה, ויש לומר שלעומת שני סוגי הנסים שהיו בפורים, תקנו שני זמני קריאת המגילה, קריאת הלילה לעומת הנסים שהיו אז מן הסוג הראשון, המתייחס ללילה, וקריאת היום, לעומת הנסים שהיו מן הסוג השני המתייחס ליום. ובאשר הנסים שמן הסוג השני, המתייחסים ליום הם רבותא יותר, ובהתדמות של לעתיד לבא, על כן עיקר הקריאה ביום, ואין יוצאין בשל לילה... (שם תרפ"א)
ויש לומר דהיינו הך דחייב לקרות המגילה בלילה ולשנותה ביום, כי לילה מתייחס לטבע הלב, שהרי השכל מסתלק בעת השינה, ולא נשאר בו אלא קיסטא דחייתא, והיום מתייחס לשכל שאורו בהיר, ואם כן בקריאה של לילה מוחין את עמלק בקלקול המדות שבלב, ובקריאה של יום בקלקול עיקום השכל... (שם תרפ"ד)
ועל דרך הפשט סיפור התוקף שלו בתחלה וסוף הוא מפני מורא מלכות בהיותם אכתי עבדי אחשורוש ויראים מהאומות, וכמ"ש בגמרא (מגילה ז' א') דשלחו לאסתר קנאה את מעוררת עלינו, רק דהשיבה דכבר כתובה וכו', ועל כל פנים הוכרחו לכתוב על דרך הכתוב, ולהראות כאילו באים לספר תוקפו וגדולתו דאחשורוש, ואף על פי שכפי זה יהיה כל זה שלא לצורך הנס, אבל בהיות המגילה כולה ברוח הקדש ומכלל הכתובים, אי אפשר שיהיה בה סיפורי דברים ממילי דעלמא. אבל גם זה גופו מכלל עיקר הנס וקדושת היום מה דאכתי עבדי אחשורוש אנן, עד שמפני מוראו וכבודו הוכרחו גם כן להזכיר תוקפו, ועם כל תוקפו לא עצר כח נגד ישראל... (חלק ד מחשבות חרוץ עמוד קצ)
והמגילה הוא הרשום בכתב אמת היא מדת אמת ליעקב דהיא סוד ספר התורה, וכן מגילה נקראת ספר כאמיתה של תורה (מגילה ט"ז), ועל כן מתחלת בו' ומסיימת בו', והוא הבריח התיכון המבריח מקצה אל הקצה שבו הוא עיקר התגלות האור שמתוך החושך, ועל כן מתחיל במלת ויהי המורה צער, כצדיקים שתחלתן יסורין (ב"ר ס"ו), וסופן שלוה הוא מלת זרעו, שזהו תכלית השלוה, כמ"ש וראה בנים לבניך שלום על ישראל, ושלום רומז למדת היסוד שממנה השפעת הזרע והוא סוף הו' קצוות שרומזת אליו אות הו'... (חלק ה רסיסי לילה עמוד קלט)
...ועל כן המגלה מתחלת באות ו' ומסיימת בו' שהוא אות אמת כידוע בזוהר (ר"פ ויקרא), והוא מדת האמת ליעקב שכולו זרע אמת, דזהו מדת האמת כאשר כולו כך מבריח מקצה אל הקצה ואין בו דבר מלבר כי שפת אמת תיכון לעד... (שם עמוד קעא)
...וכנגד ד' דברים הנ"ל יש ד' מצוות בפורים, מקרא מגילה, משתה ושמחה, משלוח מנות, ומתנות לאביונים. מקרא מגילה נגד אורה שהוא יו"ד חכמה תורה אור, והיינו תורה שבכתב, וכעין מה שאמרו שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה, ואף דמגילה דרבנן, מכל מקום אמרו (יומא כ"ט) ניתנה לכתוב קא אמרינן, והיינו דמגילת אסתר יש בה האור שנקבע בלב לדורות לעולמי עד, שעל זה מורה מה שניתן לכתוב... ובירושלמי (מגילה א' ה') איתא אף מגילת אסתר והלכות אינן עתידים להבטל... שיש בה האור שיאיר בלב ויוקבע האור בלב לעולמי עד, וזה לא יבטל, וזה שאמר מגלה נקראת, שאור זה שזוכין על ידי קריאת המגלה אמר נקראת, שהאור בא מהשי"ת, רק על ידי שישראל קורין למטה... (פרי צדיק פורים א)