מגלת תענית

(ראה גם: הסטוריה-בית שני)

תלמוד בבלי:

תנו רבנן, מי כתב מגילת תענית, אמרו חנניה בן חזקיה וסיעתו שהיו מחבבין את הצרות, אמר רבן שמעון בן גמליאל, אף אנו מחבבין את הצרות, אבל מה נעשה, שאם באנו לכתוב אין אנו מספיקין... (שבת יג ב)

איתמר, רב ורבי חנינא אמרי בטלה מגילת תענית, רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי לא בטלה מגילת תענית. רב ורבי חנינא אמרי בטלה מגילת תענית, הכי קאמר, בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה, אין שלום צום, והנך נמי כי הני. רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי לא בטלה מגילת תענית, הני הוא דתלינהו רחמנא בבנין בית המקדש, אבל הנך כדקיימי קיימי... מותיב רב אחא בר הונא, בתלתא בתשרי בטילת אדכרתא מן שטרייא, שגזרה מלכות יון גזרה שלא להזכיר שם שמים על פיהם, וכשגברה מלכות חשמונאי ונצחום התקינו שיהו מזכירין שם שמים אפילו בשטרות... אותו היום עשאוהו יום טוב. ואי סלקא דעתך בטלה מגילת תענית, קמייתא בטול אחרנייתא מוסיפין. הכא במאי עסקינן בזמן שבית המקדש קיים. ותיפוק ליה דהוה ליה יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם, אמר רב לא נצרכה אלא לאסור את שלפניו... דתניא הימים האלה הכתובין במגילת תענית אסורין בין לפניהם בין לאחריהם, שבתות וימים טובים הם אסורים, לפניהן ולאחריהן מותרין, מה הפרש בין זה לזה, הללו דברי תורה, ואין דברי תורה צריכין חיזוק, הללו דברי סופרים, ודברי סופרים צריכין חיזוק... מתיב רב טובי בר מתנה בעשרים ותמניא ביה אתת בשורתא טבתא ליהודאי דלא יעידון מאורייתא, שגזרה המלכות גזרה שלא יעסקו בתורה, ושלא ימולו את בניהם ושיחללו שבתות, מה עשה יהודה בן שמוע וחביריו, הלכו ונטלו עצה ממטרוניתא אחת שכל גדולי רומי מצויין אצלה, אמרה להם בואו והפגינו בלילה... ואי סלקא דעתך בטלה מגילת תענית, קמייתא בטול אחרנייתא מוסיפין. וכי תימא הכא נמי בזמן שבית המקדש קיים, והא יהודה בן שמוע תלמידו של רבי מאיר, ורבי מאיר בתר הכי הוה... תנאי היא, דתניא הימים האלו הכתובין במגילת תענית, בין בזמן שבית המקדש קיים, בין בזמן שאין בית המקדש קיים אסורין, דברי רבי מאיר, ורבי יוסי אומר, בזמן שבית המקדש קיים אסורין, מפני ששמחה היא להם, אין בית המקדש קיים מותרין מפני שאבל הוא להם. והלכתא בטלו, והלכתא לא בטלו. קשיא הלכתא אהלכתא, לא קשיא, כאן בחנוכה ופורים, כאן בשאר יומי. (ראש השנה יח ב)

דתניא במגילת תענית כל איניש דייתי עלוהי מקדמת דנא יאסר, כיצד יחיד שקיבל עליו שני וחמישי ושני של כל השנה כולה, ואירעו בהם ימים טובים הכתובין במגילת תענית, אם נדרו קודם לגזרתנו יבטיל נדרו את גזירתנו, ואם גזירתנו קודמת לנדרו תבטל גזירתנו את נדרו... (תענית יב א)

כל הכתוב במגילת תענית דלא למיספד, לפניו אסור לאחריו מותר. תנו רבנן, אילן יומאי דלא להתענאה בהון, ומקצתהון דלא למספד בהון. מריש ירחא דניסן ועד תמניא ביה איתוקם תמידא, דלא למספד, למה לי עד סוף מועד, לימא עד המועד, ומועד גופיה יום טוב הוא ואסור. אמר רב פפא כדאמר רב לא נצרכא אלא לאסור יום שלפניו, הכי נמי לא נצרכה אלא לאסור יום שלאחריו, כמאן, כרבי יוסי, דאמר בין לפניו בין לאחריו אסור. אי הכי בעשרים ותשעה נמי, מאי איריא דהוי יומא דמקמי יומא דמיתוקם תמידא, תיפוק להי דהוה ליה יומא דבתר עשרין ותמניא ביה, דתניא בעשרים ותמניא ביה אתת בשורתא טבתא ליהודאי דלא יעידון מן אורייתא... אמר אביי לא נצרכה אלא לחדש מעובר, רב אשי אמר אפילו תימא לחדש חסר, כל שלאחריו בתענית אסור בהספד מותר, וזה הואיל ומוטל בין שני ימים טובים עשאוהו כיום טוב עצמו, ואפילו בהספד נמי אסור... 

אמר מר מתמניא ביה ועד סוף מועדא איתותב חגא דשבועיא דלא למספד, למה לי למימר מתמניא ביה, לימא מתשעה ביה, ותמניא גופיה אסור דהוה ליה יומא קמא דאיתותב ביה חגא דשבועיא... מאי ניקנור ומאי טוריינוס, דתניא ניקנור אחד מאפרכי יוונים היה, ובכל יום ויום היה מניף ידו על יהודה וירושלים, ואומר אימתי תפול בידי וארמסנה. וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, קצצו בהונות ידיו ורגליו ותלאום בשערי ירושלים, ואמרו פה שהיה מדבר בגאוה וידים שהיו מניפות על ירושלים תעשה בהם נקמה. מאי טוריינוס, אמרו כשבקש טוריינוס להרוג את לוליינוס ופפוס אחיו בלודקיא, אמר להם עם מעמו של חנניה מישאל ועזריה אתם יבא אלקיכם ויציל אתכם מידי, כדרך שהציל את חנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר... אף על פי כן הרגן מיד, אמרו לא זזו משם, עד שבאו דיופלי מרומי ופצעו את מוחו בגיזרין. (שם יז ב)

תנו רבנן, אילין יומיא דלא להתענאה בהון, ומקצתהון דלא למספד בהון, מריש ירחא דניסן עד תמניא ביה איתוקם תמידא דלא למספד, ומתמניא ביה ועד סוף מועדא איתותב חגא דשבועיא דלא למספד. מריש ירחא דניסן ועד תמניא ביה אתוקם תמידא דלא למספד, שהיו צדוקים אומרים יחיד מתנדב ומביא תמיד, מאי דרוש, את הכבש האחד תעשה בבקר, מאי אהדרו, את קרבני לחמי לאשי תשמרו, שיהיו כולן באין מתרומת הלשכה. מתמניא ביה ועד סוף מועדא איתותב חגא דשבועיא דלא למספד, שהיו בייתוסין אומרים עצרת אחר השבת, ניטפל להם רבן יוחנן בן זכאי אמר להם, שוטים מניין לכם, ולא היה אדם אחד שהיה משיבו חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו, ואמר משה רבינו אוהב ישראל היה, ויודע שעצרת יום אחד הוא, עמד ותקנה אחר שבת, כדי שיהו ישראל מתענגין שני ימים... (מנחות סה א, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

כל הכתוב במגלה די לא למיספד, לפניו אסור לאחריו מותר, רבי יוסי אומר לפניו ולאחריו אסור, די לא להתענאה, לפניו ולאחריו מותר. רבי יוסי אומר לפניו אסור ולאחריו מותר. מתניתין דברי רבי מאיר, דרבי מאיר אמר די לא למספד אסור להתענות, ודי לא להתענות מותר בהספד, ודי לא סתם כדי לא להתענייא. אמר רבי יונה אילין יומיא די לא למספד בהון, מקצתן די לא להתענייא בהון, אמר רבן שמעון בן גמליאל מה תלמוד לומר בהון בהון שני פעמים, אלא מלמד שהלילה מותר והיום אסור... לא כן תני בתרין עשר ביה יום טיריון, ואמר רבי יעקב בר אחא בטל יום טיריון, יום שנהרג לוליינוס ופפוס. יום תלת עשר ביה יום נקנור, מהו יום ניקנור, שלטון משל מלכות יון עובר לאלכסנדריא, ראה את ירושלים, חירף וגידף וניאץ, ואמר בשובי בשלום אתוץ את המגדל הזה, ויצא אליו אחד משל בית חשמוניי והיה הורג בחיילותיו עד שהגיע לקרובין שלו, וכיון שהגיע לקרובין שלו קטע את ידו וחתך את ראשו ותחבן בעץ, וכתב מלמטן הפה שדיבר באשמה והיד שפשטה בגאוה ותלוין בקונטס נגד ירושלים. על דעתיה דרבי מאיר ניחא, בא לאסר לפניו, על דעתיה דרבי יוסה מה בא לאסר, לאסר לפניו לית ליה, עצמו אסור מפני ארבע עשר, בא להודיעך שהוא אסור בהספד... בשית עשר ביה שריו למיבני שור ירושלים די לא למספד... בשבעת ביה קמון עממיא על פליטת ספריא במדינת בולקים ובית זבדין והוה פרקין... אמר רבי יוסה על אילין מילליא לא מסייען ולא תברן לא על דרבי מאיר ולא על דרבי יוסה, לא בא אלא למנות ימים שנעשו בהם נסים לישראל, תדע לך שהוא כן, דתנינן בריש ירחא דניסן דיתקן תמידא די לא למיספד, בלא כך אינו אסור מחמת ראש חדש... רבי חנינה ורבי יונתן תריהון אמרין בטלה מגילת תענית, רבי בא ורבי סימון תריהון אמרין בטלה מגילת תענית... אמר רבי בא ואפילו תימר בטלה מגילת תענית, חנוכה ופורים לא בטלו... (תענית יב א)

...נדר להתענות ונמצאו ימים הכתובים במגילת תענית, רבי חזקיה רבי יודן רבי ירמיה בשם רבי חייא בר בא, חד אמר מתענה ואינו משלים, וחרנה אמר לוקה ואיננו צריך היתר חכם... רבי זעירא ציים תלת מאוון דצומין, ואית דאמרי תשעת מאוון דצומין, ולא חש על מגילת תענית... (נדרים כו ב)