מדינה

(ראה גם: ארץ, גוי, לאום, מלכות, עם, צבור)

חובת הלבבות:

...ואילו היה כל אחד מבני אדם חושש לעצמו ולדחות מעליו לא היו מסכימים על בנין מגדל ולא חומה, והיו עניניהם מקרים, ועם כל זה שהמושל בהם שומר חקי התורות ומנהיגם במשפטים צדיקים ובדרכים טובים וישרים, והוא מקרב לתורה ושומר מנהג הצדק ובהם תכון ממשלתו, ותתמיד ממלכתו, כמו שכתוב (משלי כ') "חסד ואמת יצרו מלך וגו'", ואמרו רז"ל הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו... (שער ב פרק ה)

מורה נבוכים:

כבר התבאר תכלית הביאור, כי האדם מדיני בטבע, ושטבעו שיהיה מתקבץ, ואינו כשאר בעלי חיים אשר אין לו הכרח להתקבץ. ולרוב ההרכבה בזה המין, מפני שהוא המורכב האחרון כמו שידעת, היה ההבדל רב בין אישיו, עד שאפשר שלא תמצא שני אנשים מסכימים במין ממיני המדות... ומפני שטבעו נותן שיהיה בין אישיו זה החלוף וטבעו, צריך אל הקיבוץ צורך הכרחי, אי אפשר בשום פנים שישלם קבוצו אלא במנהיג בהכרח, ישער פעולותיהם וימלא המחסר וימעיט מן המרבה, ויחזק פעולות ומדות יעשום כלם על חק אחד תמיד, עד שיעלם ההתחלפות הטבעי ברוב ההסמכה ההנחיית, ויסודר הקבוץ... והיה מחכמת אלקים בהעמיד זה המין למה שרצה מציאותו ששם בטבעו שיהיה לאישיו כח הנהגה, ומהם מי שיהיה הוא עצמו אשר ניבא בהנהגה ההיא, והוא הנביא או מניח הנימוס, ומהם מי שיהיה להם כח לחייב לעשות מה שצוה הנביא ההוא ולהמשך אחריו ולהוציאו לפועל, והם המלך הלוקח הנימוס ההוא... ואמנם ארצה להודיעך ההנהגות אשר יאמר בהם שהם נבואיות, כי יש מהם נבואיות אמתיות, רוצה לומר אלקיות, ויש מהם נימוסיות, ומהם שיאמר אומרם שהוא אמרם מלבו, ולקחם מזולתו, כי כשתמצא תורה שכל כונתה וכל כונת נותנה אשר שיער פעולותיה אמנם הוא סדר המדינה וענינה ולהסיר העוול והחמס ממנה, ולא יהיה בה הטבה בשום פנים לענינים עיוניים, ולא השגה להשלים הכח הדברי, ולא ירגיש בה על היות הדעות בריאות או עולות, אבל הכונה כלה סדר עניני בני אדם קצתם עם קצתם באי זה פנים שיהיה, ושיגיע להם הצלחה כפי דעת ראה אותו הראש ההוא, דע כי התורה ההיא נימוסית... (חלק ב פרק מ)

כונת התורה שני דברים, והם תיקון הנפש ותקון הגוף. אמנם תקון הנפש הוא שינתנו להמון דעות אמיתיות כפי יכלתם... ואמנם תיקון הגוף יהיה בתקון עניני מחיתם קצתם עם קצתם. וזה הענין ישלם בשני דברים, האחד מהם להסיר החמס מביניהם, והוא שלא יעשה כל איש מבני אדם הישר בעיניו וברצונו וביכלתו, אבל יעשה כל אחד מהם מה שבו תועלת הכל, והשני ללמד כל איש מבני אדם מדות מועילות בהכרח, עד שיסודר ענין המדינה. ודע ששתי הכוונות האלה האחת מהן בלא ספק קודמת במעלה, והוא תקון הנפש, רצוני לומר נתינת הדעות האמיתיות, והשנית קודמת בטבע ובזמן, רצוני לומר תקון הגוף, והוא הנהגת המדינה ותקון עניני אנשיה כפי היכולת, וזאת השנית היא הצריכה יותר תחלה, והיא אשר הפליג לדקדק בה ולדקדק בחלקיה כלם, מפני שאין יכולת להגיע אל הכוונה הראשונה, אלא אחר שיגיעו אל השניה הזאת, והוא שכבר התבאר במופת, שהאדם יש לו ב' שלמיות, שלמות ראשון והוא שלמות הגוף, ושלמות אחרון והוא שלמות הנפש. ושלמותו הראשון הוא, שיהיה בריא על הטוב שבעניניו הגשמיים, וזה לא יתכן אלא במצאו צרכיו בכל עת אשר יבקשם, והם מזונותיו, ושאר הנהגת גופו כדירה ומרחץ וזולתם, וזה לא ישלם לאיש אחד לבדו כלל, אי אפשר להגיע כל אדם אל זה השיעור אלא בקבוץ המדיני, כמו שנודע שהאדם מדיני בטבע, ושלמותו האחרון הוא, שיהיה משכיל בפועל... והתורה האמיתית אשר בארנו שהיא אחת ושאין זולתה, והיא תורת משה רבינו, אמנם בא לתת לנו שתי השלמויות יחד, רצוני לומר תקון עניני בני אדם קצתם עם קצתם בהסיר העוול ובקנות המדות הטובות המעולות, עד שתתכן עמידת אנשי הארץ והתמדתם על סדר אחד, להגיע כל אחד מהם אל שלמותו הראשון, ותקון האמונות ונתינת דעות אמיתיות, כאשר יגיע השלמות האחרון... (חלק ג פרק כז)

משנה תורה:

...וכן המדינה, אם היו זכויות כל יושביה מרובות על עונותיהן, הרי זו צדקת, ואם היו עונותיהם מרובין הרי זו רשעה... וכן מדינה שעונותיה מרובין מיד היא אובדת, שנאמר זעקת סדום ועמורה כי רבה וגו'... (תשובה ג א וב)

עקדה:

האלקים עשה את האדם בצורת מגדל ובית, ובו להנהגתו ד' כחות, הזן והמושך המזון לכל מקום, ב' המחזיק אותו שם עד גמר בשולו, ג' הטוחן או מבשל אותו, ד' המחלק אותו לכל האברים ודוחה את המותרות. ואלו הכחות גם במדינה, וכל אחד צריך להיות על משמרתו, שאם לא כן יתקלקל כל הסדר, וכמו שבגוף הלב שומר על כל הסדר הנמשך ממנו, כן בשאר ההנהגות אי אפשר קיומם אם לא ישמרו המשמרות ויחסם אל הראש. וכן במדינה היחס לראש ולמלך... (דברים טז יח)

אברבנאל:

וידועים - לרש"י לא מצא נבונים, והטעם שקשה להיות נבון בהנהגה המדינית יחד עם חכם השכל העיוני וחכמת התורה, כי כשיתעסק במושכלות, לא יוכל להכיר במפורסם, רק בבצלאל נמצא הכל בדרך פלא... ומה שמצינו אחר כך כל כך הרבה, הוא על ד' אופנים, א' שכל אחד ממונה על ריב בסכום ידוע, ב' שמתחלקים לפי נושא המשפט, נפשות, ממונות קרקעות וכו', ג' לפי מספר האנשים שתחתיהם, ד' יש דברים שיוחלטו בק', ויש בנ', ויש בי'. ואלו המחלקות קיימות בויניציה, כך יודע כל אחד אל מי לפנות... (שם א טו)

ספורנו:

ויתרון ארץ בכל - שגם הצדיקים לא יוכלו להתקיים בלי המדינה, כי צריכים חיי שעה. מלך לשדה - ואלמלא מוראו של מלכות לא היו עובדים השדה. (קהלת ה ח)

מלבי"ם:

ונהר יוצא - ...ובני קדם נדדו אז לאורך הנהרות, על כן הכין מנהר האחד הוא פרת, הסובב גם את ארץ הקדש, שתכונתה לגדל נביאים וחכמים, ד' נהרות לד' ארצות בעלות טבע שונה. כי יש בני אדם רודפים אחרי העושר, אחר תאות המשגל ועידונים, ואחר כבוד ומשרה, ואלו הג' הקנאה התאוה והכבוד מקור כל הרעות, ולכל מדינה תכונה אחת מאלו, ורק הנהר הד' קודש לה' לעסוק בחכמה וביראה... (בראשית ב י)

רש"ר הירש:

ויצו - אלו הדינים, לדאוג לקיום המצוות, ועל ידי זה מקבלת המדינה משמעות הרבה יותר עמוקה, מאשר על ידי החוקים הנמוסיים שהונחו, כביכול, על ידי הסכמה הדדית של בני אדם. (שם שם טז)

והבאתי אתכם אל הארץ - העם מושלם אל המדינה, כך שאין העם תלוי במדינה, אלא להיפך, בעלות הארץ תלויה במדה שהם ממלאים את תפקידם כעם. (שמות ו ח)

כי חרבך הנפת - גם את חיי המדינה עליך להקדיש, המשפט הצודק והאנושיות בם בונים את המזבח האלקי, ואין המזבח יכול לקדש את פעולת החרב כלל. (שם כ כב)

ונפש - מנחה אינה באה בשותפות, שאר הקרבנות מורים על תפקידיו של אדם, ובאלו כל ישראל ערבים זה לזה, המנחה מסמלת ומבטאת את כלכלתו של אדם, וזו ניתנת לכל אחד באופן אישי, הצבור אינו מביא מנחת נדבה, כי אין תפקידו המרכזי, כפי שנהוג בעמים אחרים, לדאוג לשפע כלכלי... (ויקרא ב א)

ועשיתם את חקותי - עשיית רצונו יתברך היא מטרת האומה, ובעשותינו זאת רכשנו זכות על הארץ, הכרה בחובת מילוי חוקיו זו חובתינו, זהו המדע שלנו, האמנות, המדיניות והכלכלה שלנו. (שם כה יח)

מורשה קהלת יעקב - הוודוי הלאומי מודיע כי רק התורה היא הירושה הנצחית שלנו, ולא הארץ ותולדותיה. הארץ והכח הלאומי הם רק תוצאות מותנות בתורה... (שם לג ד)

למה רגשו גוים - כל מדינה שאין דרכה וכוחה עומדים בהתאם ובשרות החוק המוסרי, סופה להאבד... (תהלים ב א)