(ראה גם: אפיקורוס, כופר, מינות, רשע)
ורבי יוחנן האי קרא דרבי שמעון בן לקיש מאי עביד ליה, מיבעי ליה לכדתניא, מעם הארץ פרט למומר... (שבת סט א)
ואיבעית אימא לא קשיא, כאן במומר לחלל שבתות בצנעא, כאן במומר לחלל שבתות בפרהסיא, כמאן אזלא הא דתניא מומר וגילוי פנים הרי זה אינו מבטל רשות, גילוי פנים מומר הוי, אלא מומר בגילוי פנים אינו יכול לבטל רשות... אמר רב הונא איזהו ישראל מומר, זה המחלל שבתות בפרהסיא, אמר ליה רב נחמן כמאן, אי כרבי מאיר דאמר חשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה כולה, אפילו באחד מכל איסורין שבתורה נמי, אי כרבנן האמרי חשוד לדבר אחד לא הוי חשוד לכל התורה כולה, עד דהוי מומר לעבודת כוכבים, אמר רב נחמן בר יצחק ליתן רשות ולבטל רשות, וכדתניא, ישראל מומר משמר שבתו בשוק מבטל רשות, שאינו משמר שבתו בשוק אינו מבטל רשות... רב אשי אמר האי תנא הוא דחמירא עליה שבת כעבודה זרה, כדתניא, מכם ולא כולכם, פרט למומר, מכם, בכם חלקתי ולא באומות. מן הבהמה, להביא בני אדם הדומים לבהמה, מכאן אמרו מקבלין קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בתשובה, חוץ מן המומר והמנסך יין והמחלל שבתות בפרהסיא, הא גופא קשיא, אמרת מכם ולא כולכם, להוציא את המומר, והדר תני מקבלין קרבנות מפושעי ישראל, הא לא קשיא רישא במומר לכל התורה כולה, מציעתא במומר לדבר אחד, אימא סיפא, חוץ מן המומר והמנסך יין, האי מומר היכי דמי, אי מומר לכל התורה היינו רישא, אי לדבר אחד קשיא מציעתא, אלא לאו הכי קאמר חוץ מן המומר לנסך ולחלל שבתות בפרהסיא, אלא עבודה זרה ושבת כי הדדי נינהו, שמע מינה. (עירובין סט א)
אלא בו למה לי, בו המרת דת פוסלת (בפסח), ואין המרת דת פוסלת בתרומה... (פסחים צו א)
...פשוט מיהא חדא, גר תושב הרי הוא כעובד כוכבים, כותי וישראל מומר אמרי לה כעובד כוכבים, ואמרי לה כישראל. (גיטין מד א)
דתני רב המנונא בריה דרבא מפשרוניא, ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן מין ומסור עובד כוכבים ועבד וקטן וכותי וישראל מומר פסולין, שנאמר וקשרתם וכתבתם, כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה... (שם כה ב)
...אמרו ליה רבנן לרבי אמי האי ישראל מומר הוא, דקא חזו ליה דקאכיל נבילות וטריפות, אמר להו אימא לתיאבון הוא דקאכיל, אמרו ליה והא זימנין דאיכא היתירא ואיסורא קמיה, ושביק היתירא ואכיל איסורא, אמר ליה זיל, לא קא שבקי לי דאפרקינך. (שם מז א)
מומר אוכל נבילות לתיאבון, דברי הכל פסול (לעדות), להכעיס, אביי אמר פסול, רבא אמר כשר, אביי אמר פסול, דהוה ליה רשע, ורחמנא אמר אל תשת רשע עד, ורבא אמר כשר, רשע דחמס בעינן... (סנהדרין כז א)
...אבל המינין והמסורות והמומרים היו מורידין ולא מעלין, אמר ליה אני שונה לכל אבידת אחיך לרבות את המומר, ואת אמרת מורידין, סמי מכאן מומר. ולישני ליה כאן במומר אוכל נבילות לתיאבון, כאן במומר אוכל נבילות להכעיס, קסבר אוכל נבילות להכעיס מין הוא. איתמר, מומר, פליגי רב אחא ורבינא, חד אמר לתיאבון מומר, להכעיס מין הוי, וחד אמר אפילו להכעיס נמי מומר, אלא איזהו מין, זה העובד אלילי כוכבים. מיתיבי אכל פרעוש אחד או יתוש אחד הרי זה מומר, והא הכא דלהכעיס הוא וקתני מומר, התם בעי למיטעם טעמא דאיסורא... (עבודה זרה כו ב)
אמר רבי יוחנן אכל חלב והפריש קרבן והמיר וחזר בו, הואיל ונדחה ידחה, הכי השתא, מומר לאו בר אתויי קרבן הוא, האי בר אתויי קרבן הוא... אמר רב המנונא מומר לאכול חלב ומביא קרבן על הדם איכא בינייהו, מר סבר כיון דמומר לאכול חלב לדם נמי מומר הוי, ומר סבר לדם מיהא שב בידיעתו הוא. והא רבא אמר דכולי עלמא מומר לאכול חלב לא הוי מומר לדם, אלא הכא באוכל נבלה לתאבון ונתחלף לו בשומן ואכלו קמיפלגי, מר סבר כיון דלתאבון אכיל במזיד מומר הוא, ומר סבר כיון דאילו אשכח דהיתרא לא אכל דאיסורא לא מומר הוא.
תנו רבנן, אכל חלב זהו מומר, ואיזהו מומר, אכל נבילות וטרפות שקצים ורמשים ושתה יין נסך, רבי יהודה אומר אף הלובש כלאים. אמר מר, אכל חלב זהו מומר, ואיזהו מומר אוכל נבילות וכו', מאי קאמר, אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הכי קאמר, אכל חלב לתיאבון הרי זה מומר, להכעיס הרי זה צדוקי. ואיזהו מומר דבסתמו צדוקי, הוי אומר אוכל נבילה וטרפה שקצים ורמשים, ושתה יין נסך, רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף הלובש כלאים. מאי בינייהו, איכא בינייהו כלאים דרבנן, מר סבר מדאורייתא הוי מומר, דרבנן לא הוי מומר, ומר סבר כלאים כיון דמפרסם איסוריה אפילו בדרבנן הוי מומר... (הוריות יא א)
רב אשי אמר הכי קתני, הכל שוחטין ואפילו ישראל מומר, מומר למאי, לאכול נבילות לתיאבון, וכדרבא, דאמר רבא ישראל מומר אוכל נבילות לתיאבון, בודק סכין ונותן לו ומותר לאכול משחיטתו, אבל לא בדק ונתן לו לא ישחט, ואם שחט בודק סכינו אחריו, נמצאת סכינו יפה מותר לאכול משחיטתו, ואם לאו אסור לאכול משחיטתו... (חולין ג א)
אמר רבא ישראל מומר אוכל נבילות לתיאבון, בודק סכין ונותן לו ומותר לאכול משחיטתו, מאי טעמא, כיון דאיכא התירא ואיסורא, לא שביק היתירא ואכיל איסורא. אי הכי כי לא בדק נמי, מיטרח לא טרח... לימא מסייע ליה, הכל שוחטין ואפילו כותי ואפילו ערל, ואפילו ישראל מומר, האי ערל הכי דמי, אילימא מתו אחיו מחמת מילה, האי ישראל מעליא הוא, אלא פשיטא מומר לערלות, וקא סבר מומר לדבר אחד לא הוי מומר לכל התורה כולה, אימא סיפא, ואפילו ישראל מומר, האי מומר הכי דמי, אי מומר לדבר אחד, היינו מומר לערלות, אלא לאו מומר לאותו דבר, וכדרבא, לא לעולם אימא לך מומר לאותו דבר לא, מאי טעמא, כיון דדש ביה כהתירא דמי ליה, אלא מומר לעבודת כוכבים, וכדרב ענן, דאמר רב ענן אמר שמואל, מומר לעבודת כוכבים מותר לאכול משחיטתו... (שם ד א, וראה שם עוד)
מומר בגילוי פנים הרי הוא כעכו"ם לכל דבר... (עירובין לח ב)
...גר ומומר לעכו"ם, מומר קודם, מפני מה מעשה שאירע (בישראל מומר שבא לפני יהושע בן פרחיה להחזירו בתשובה, ודחהו בשתי ידים)... (הוריות יט א)
מן הבהמה וגו' אם נאמר מן הבהמה למה נאמר מן הבקר ומן הצאן, מכאן אמרו מקבלים מיני זבחים מרשעי ישראל כדי להכניסן תחת כנפי השכינה, חוץ מן העובד עבודה זרה והמנסך את היין והמחלל שבתות בפרהסיא. (ויקרא ב ח)
כל בן נכר לא יאכל בו, למדנו מזה אחד ישראל מומר לעבודת כוכבים, ואחד עובד כוכבים במשמע, שכן מצינו ביחזקאל שהמומר לעבודת כוכבים נקרא בן נכר, שנאמר כל בן נכר ערל לב וערל בשר (יחזקאל מ"ד ט') ערל לב זה ישראל מומר לעבודת כוכבים, ערל בשר ישראל שמתו אחיו מחמת מילה ולא מלוהו. (שמות יב מג)
אבל המורד, הוא מי שקבע לו מצוה אחת שהוא מרשה לעצמו לעבור עליה תמיד, והמסורת קוראת אותו משומד, וציור הדבר כפי הנראה לי, שיש בבני אדם מי שחושב שבמצוה זו כבר החמירו בה יותר מדי, וליכך מזלזל הוא בה, ושמצוה זו כבר התרשלו בה, ולפיכך מתאמץ הוא בשמירתה, כגון מי שקשה בעיניו מצות הריבית או מצות המאכלים, וינהג באחת מהן איך שיהיה, ולפיכך אומרים שיש לכל אדם תורה בפני עצמו, בגלל שינוי דעותיהם... (מאמר ה פרק ד)
אמר החבר, צריך שנבדיל בין סיעת ירבעם ובין סיעת אחאב הבדלה גדולה, כי עובדי הבעל הם עובדי עבודה זרה לגמרי, וכן אמר אליהו "אם ה' הוא האלקים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו" (מלכים א' י"ח כ"א), ובהם היו מסופקים החכמים איך היה אוכל יהושפט מסעודת אחאב, ולא אמרו כזה בסיעת ירבעם, וגם אליהו לא דבר בעבודת העגלים כאשר אמר (שם י"ט י') "קנא קנאתי לה' אלקי צב-אות", כי סיעת ירבעם לה' אלקי ישראל היו כל מעשיהם, ומה שהיה להם מהנביאים היו נביאי ה', ונביאי אחאב נביאי הבעל, וכבר קם יהוא בן נמשי למחות את מעשה אחאב, והשתדל ההשתדלות ההיא בתחבולה עד שמחה זכר הבעל, ולא שלח יד בעגלים, ועושי העגל הראשון וסיעת ירבעם ובעלי במות ופסל מיכה לא היו מכוונים כלם רק לאלקי ישראל, אך עם עבירה שחייבים עושיה מיתה, כמי שנושא אחותו לצורך או לתאוה, אבל הוא מקיים כל מצוות הנשואים כאשר צוה בהם האלקים... (מאמר ד יד)
שנים הם המומרים מישראל, המומר לעבירה אחת, והמומר לכל התורה כולה. מומר לעבירה אחת זה שהחזיק עצמו לעשות אותה עבירה בזדון, והורגל ונתפרסם בה, אפילו היתה מן הקלות, כגון שהוחזק תמיד ללבוש שעטנז או להקיף פאה, ונמצא כאלו בטלה מצוה זו מן העולם אצלו, הרי זה מומר לאותו דבר, והוא שיעשה להכעיס. מומר לכל התורה כולה כגון החוזרים לדתי העובדי כוכבים בשעה שגוזרין גזרה, וידבק בהם ויאמר מה בצע לי להדבק בישראל שהם שפלים ונרדפים, טוב לי שאדבק באלו שידם תקיפה, הרי זה מומר לכל התורה כולה... כל אחד ואחד מעשרים וארבעה אנשים אלו שמנינו, אף על פי שהן מישראל אין להם חלק לעולם הבא... כל הרשעים והמומרים וכיוצא בהן שחזרו בתשובה, בין בגלוי בין במטמוניות מקבלין אותן, שנאמר שובו בנים שובבים, אף על פי שעדיין שובב הוא, שהרי בסתר שב ולא בגלוי, מקבלין אותו בתשובה. (תשובה ג ט ויד)
ישראל מומר לעבירה מן העבירות שהיה מומחה הרי זה שוחט לכתחלה, וצריך ישראל כשר לבדוק את הסכין ואחר כך יתננה למומר זה לשחוט בה, מפני שחזקתו שאינו טורח לבדוק, ואם היה מומר לעבודה זרה או מחלל שבת בפרהסיא או אפיקורוס, והוא הכופר בתורה ובמשה רבינו, כמו שביארנו בהלכות תשובה, הרי הוא כעכו"ם ושחיטתו נבלה. (שחיטה ד יד)
ישראל שהוא מומר לעבודה זרה או מחלל שבת בפרהסיא אין מקבלין ממנו קרבן כלל, אפילו העולה שמקבלין אותה מן הנכרים אין מקבלין אותה מן המומר הזה, שנאמר "אדם כי יקריב מכם", מפי השמועה למדו, מכם ולא כולכם, להוציא את המומר, אבל אם היה מומר לשאר עבירות מקבלין ממנו כל הקרבנות כדי שיחזור בתשובה, היה מומר לעבירה והוא מפורסם וידוע לעשותה, והורגל בה בין להכעיס בין לתיאבון, אין מקבלין ממנו קרבן לאותה עבירה, כיצד, כגון שהיה רגיל לאכול חלב, בין להכעיס בין לתיאבון, ושגג ואכל חלב והביא חטאת, אין מקבלין אותה ממנו. (מעשה הקרבנות, ג ד)
כבר ביארנו בהלכות מעשה הקרבנות, שהמומר לעבודה זרה או לחלל שבתות בפרהסיא, אין מקבלין ממנו קרבן כלל, והמומר לעבירה משאר עבירות אין מקבלין ממנו חטאת על אותו החטא. כיצד, מומר לאכול חלב שאכל חלב בשגגה והביא חטאתו, אין מקבלין ממנו עד שיחזור בתשובה, אפילו היה מומר לאכול חלב לתיאבון, ונתחלף לו חלב בשומן ואכלו, והביא קרבן, אין מקבלין ממנו, שמשאכל בזדון בין להכעיס בין לתיאבון הרי הוא מומר. היה מומר לאכול חלב ושגג ואכל דם, מקבלין ממנו, כמו שביארנו.
מי ששגג והפריש חטאתו ואחר כך נעשה מומר וחזר בתשובה, או נשתטה וחזר ונשתפה, אף על פי שנדחה הקרבן בינתים הרי זה חזר ונראה, שאין בעלי חיים נדחין, כמו שביארנו בהלכות פסולי המוקדשין, לפיכך יקריבנה עצמה, וכשם שאם נולד בו מום עובר ונתרפא יחזור לכשרותו, כך אם נדחו הבעלים וחזרו ונראו יקרב. (שגגות ג ז)
האפיקורסין והם עובדי עבודה זרה או העושה עבירות להכעיס, אפילו אכל נבילה או לבש שעטנז להכעיס, הרי זה אפיקורוס, ושכופרין בתורה ובנבואה היה מצוה להרגן, אם יש בידו כח להרגן בסייף בפרהסיא הורג, ואם לאו היה בא עליהן בעלילות עד שיסבב הריגתן, כיצד, ראה אחד מהן שנפל לבאר והסולם בבאר, היה מסלקו ואומר הריני טרוד להוריד בני מן הגג, ואחזירנו לך, וכיוצא בדברים אלו... במה דברים אמורים בישראל בעל עבירה והעומד ברשעו ושונה בו תמיד, כגון רועי בהמה דקה שפקרו בגזל והם הולכים באיוולתן, אבל ישראל בעל עבירות שאינו עומד ברשעו תמיד אלא עושה עבירות להנאת עצמו, כגון אוכל נבילות לתיאבון, מצוה להצילו, ואסור לעמוד על דמו. (רוצח ד י ויב)
הממיר את הדת ומת, אין בוכין עליו ואין מספידין עליו, אל תבכו למת בכו בכה להולך מתורת ה' להמיר דתו בעוד שהוא חי, שמא ישוב, כי לא ישוב עוד כשמת, ואם שב ומת בוכין עליו, וכשהמיר ראוי לבכות, מה כשנאבד הגוף בוכין, כשנאבד הגוף והנשמה לא כל שכן. דבר אחר כי לא ישוב עוד נאמר על המחטיאין, לפי שלא ישוב עוד, שאין מספיקים בידו לעשות תשובה. יהודי שהמיר מכנים לו שם, שנאמר (תהלים קל"ה י"ח) "כמוהם יהיו עושיהם", כמוהם יש לכנות לו, כגון אם שמו אברהם יקרא אפרם... (קצ וקצא)
אם ראית שהמיר לא מפני זנות ולא מפני בלעות, דע כי הוא או אבותיו עסקו בהשבעות ובמעשה שדים, וניתן רשות להטעותו, ונפרעים מן האב שגרם. (רד)
אם יש נכרי שעשה טובות ליהודים, יכולים לבקש להקב"ה שיקל בדינו, וכן יכולים לבקש על מומר שעשה טובה ליהודים... אבל נכרי רע וכן מומר רע אין לבקש עליו, ויצחק אמר על עשו "יוחן רשע" (ישעיה כ"ו י'), והשיב לו "בל למד צדק", ודוד שבקש על אבשלום להצילו מדינה של גיהנם, כי גרמא של דוד היה, אם לא חטא בדבר אוריה לא היה אבשלום חוטא... מי שאביו מומר אין קוראין לספר תורה בשם אביו, שנאמר את אביה היא מחללת... יקראו לו על שם אבי אביו, אבל אם היה אביו ואבי אביו מומרים לא יקראו לו אלא על דור שהוא רביעי לו, זקנו הרביעי. (תשצ ותשצא)
מעשה היה במומר כשהיתה דליקה בשבת אמר ליהודי תן לי ספריך ואני אצילם מן הדליקה, שאוציאם לרשות הרבים, ולא נתן לידו, ולקח המומר הספרים מעצמו והצילם מן הדליקה. (תתנט)
כתיב אד"ם תע"ה מדר"ך השכל, בגמטריא משתמד. מי שאמר דבר של טעם מן התורה והמיר לעכו"ם, אין אומרים אותו משמו, ואם יאמר אדם טעם משמו, אין אומרים עליו ז"ל ולא שם רשעים ירקב, כי אם עשה טובה מן הדין היה שלא ליהנות ממנו, כמו איש אלקים שצוהו הקב"ה שלא ליהנות מירבעם... ואם מומר רצה לבנות בית הכנסת או ספר תורה להשכיר הסופר לכתבה, אין שומעין לו ואין מקבלים ממנו, דכתיב (יחזקאל ז' י"א) "החמס קם למטה רשע לא מהם", לא נהנים מהם... (תתקלח)
...ופירוש והנפש אשר תעשה ביד רמה, כגון העושה עבירות ידועות לבני אדם בפרהסיא, וכן הפורק עול מלכות שמים ואפילו בסתר, כי גם הוא עושה ביד רמה, וענין הפורק עול כגון הכופר לאכול נבילות או לאכל חלב ודם או לחלל יום טוב, ואף על פי שאינו עובר על שאר המצוות, אחרי אשר הסיר מעליו עול אזהרה אחת כבר מרד בשי"ת, אמנם כי גם פעמים הצדיקים נכשלים בחטא אחד, אבל אין זה בלתי על דרך מקרה, בהתגבר עליו היצר, ונפשו מרה לו על הדבר, ונזהר ממנו אחרי כן, אבל האומר בלבבו לפרוק מעליו עול אזהרה אחת כל עת אשר יתאוה לעבור, הוא הנקרא כופר לדבר אחד, וכבר הקדמנו לבאר זה בשער הראשון משערי התשובה... (שערי תשובה שער ג קמג)
אמרו חז"ל כי הפורק עול מן הרשעים הגמורים. ובכלל הפורק עול, האומר אקיים כל התורה זולתי אחת מן המצוות, לפי שלא למדוני רבותי עליה ולא הורגלתי מנעורי להזהר בה, או שאין נזהרין בה אנשי מקומי, כי לא יאמר העבד לרבו אבחר במלאכות אלה ולא אבחר באלה. וקראו חכמים את האיש ההוא משומד, דתניא הכל שוחטין ואפילו כותי ואפילו ערל, ואפילו ישראל מומר, ונתבאר בגמרא כי ענין משומד הנזכר בברייתא הוא משומד (מומר) לדבר אחד, ועליו נאמר (דברים כ"ז כ"ו) ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת, פשר הדבר, שאינו מקבל עליו כל המצוות שבתורה, והשונה בעבירה אחת מאה פעמים כעושה עבירות חלוקות, כמו שאמרו חז"ל אם אמרו לנזיר אל תשתה אל תשתה יין והוא שותה, חייב על כל אחת ואחת... (אגרת התשובה סז)
...ומה שמומר צריך לתת גט כשר, כי חבור איש ואשה בג', כבעלי חיים למשגל והולדה, שנית המיוחד לאדם אחד כדי שלא לערבב הזרע, השלישית היחוד כדת משה וישראל בכסף שטר וביאה, והמומר לא הסיר זאת בהמרתו... (דברים כד א)
מכם - לרז"ל למעט המומר, ומן הבהמה לרבות מומר, כיצד, למעט מומר לכל התורה ולעבודה זרה, ולרבות מומר שאינו לכל התורה, ולכן איחר לכתוב מכם, לומר שהרבוי בגרים והמיעוט בישראל לבד. ונראה עוד לפרש ברייתא בחולין דדריש מכם למעט מומר ומעם הארץ למעט מומר... ומיעוט בעולה הוא מיעוט לכל התורה, ומיעוט בחטאת אפילו מומר לעבירה אחת, אם היא באותה שמביא קרבן על שגגתה, וראה ברמב"ם פרק ג' ממעשה קרבנות. (ויקרא א ב)
מכם - להוציא את המומר, זה שנהיה לאחר, לבלתי יהודי, ועומד בנגוד ליהדות, הוא נשלל מן הגישה למזבח. לעומת זאת פתוח המקדש לכל נכרי בלי יוצא מהכלל, כל מי שנכלל, כל מי שנושא את היעוד "אדם". אך לגבי היהודי אין יעוד זה בלבדו מספיק... אסור לו להיות מומר, שיעזב את עקרונות החיים היהודיים, כגון על ידי עבודה זרה או חילול שבת בפרהסיא... (שם)
מעם הארץ - פרט למומר... אף בחטאת שהיא חובה, אין להתקרב לפני ה' אם אינו עומד על יסודות התורה... מי שהיה ברגע השגגה מומר לכל התורה או רק מומר לאותו דבר, לא יוכל להביא חטאת, גם אם יחזור בתשובה... (שם ד כז)
כי דבר ה' בזה - החטא של עבודה זרה אינו חטא מטפיזי-רעיוני, כי אם הרמת יד במצוות שנצטווינו בסיני, אנכי ה' וגו' ולא יהיה לך וגו', זו כפירה בכל יחסינו אל השי"ת, שנקבעו על ידי מצוותיו, לכן כל עבירה שנעשתה להכעיס, שייכת לסוג זה של עושה ביד רמה, כזדון עכו"ם... (במדבר טו לא)