מונבז

(ראה גם: הלני המלכה)

תלמוד בבלי:

מונבז המלך היה עושה כל ידות הכלים של יום הכפורים של זהב... נעבדינהו לדידהו דזהב, אמר אביי בידות סכינין. מיתיבי אף הוא עשה כני כלים ואוגני כלים וידות כלים וידות סכינים של יום הכפורים של זהב, תרגומא אביי בקתתא דנרגי וחציני (קרדומות ומגלות). (יומא לז א)

תנו רבנן, מעשה במונבז המלך שבזבז אוצרותיו ואוצרות אבותיו בשני בצורת, וחברו עליו אחיו ובית אביו, ואמרו לו, אבותיך גנזו והוסיפו על של אבותם ואתה מבזבזם, אמר להם, אבותי גנזו למטה, ואני גנזתי למעלה, שנאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף, אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו, ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו, שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך, אבותי גנזו דבר שאין עושה פירות, ואני גנזתי דבר שעושה פירות, שנאמר אמרו צדיק כי טוב, כי פרי מעלליהם יאכלו. אבותי גנזו ממון ואני גנזתי אוצרות נפשות שנאמר פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם, אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי, שנאמר ולך תהיה צדקה, אבותי גנזו לעולם הזה, ואני גנזתי לעולם הבא, שנאמר והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך. (בבא בתרא יא א)

תא שמע בית מונבז המלך היו עושין ג' דברים ומזכירין אותן לשבח, היו משמשין מטותיהם ביום, ובודקים מטותיהם במילא פרהבא (צמר נקי ורך), ונוהגין טומאה וטהרה בשלגים... אימא בודקין מטותיהם ביום... (נדה יז א)

תלמוד ירושלמי:

מונבז המלך עמד ובזבז כל נכסיו לעניים, שלחו לו קרוביו ואמרו לו, אבותיך הוסיפו על שלהן ועל של אבותיהן, ואתה ביזבזתה את שלך ואת של אבותיך, אמר להם כל שכן, אבותי גנזו בארץ ואני גנזתי בשמים... אבותי גנזו בעולם הזה ואני גנזתי לעולם הבא, שנאמר וצדקה תציל ממות, ולא מות, אלא שלא ימות לעולם הבא. (פאה ג א)

מדרש רבה:

ומעשה במונבז המלך ובזוטוס בניו של תלמי המלך שהיו יושבין וקורין בספר בראשית. כיון שהגיעו לפסוק הזה ונמלתם את בשר ערלתכם, הפך זה פניו לכותל והתחיל בוכה, וזה הפך פניו לכותל והתחיל בוכה. הלכו שניהם ונימולו, לאחר ימים היו יושבין וקורין בספר בראשית, כיון שהגיעו לפסוק הזה ונמלתם את בשר ערלתכם, אמר אחד לחבירו אי לך אחי, אמר לו את אי לך, לי לא אוי, גלו את הדבר זה לזה, כיון שהרגישה בהן אמן הלכה ואמרה לאביהן, בניך עלתה נומי בבשרן וגזר הרופא שימולו, אמר לה ימולו, מה פרע לו הקב"ה, אמר רבי פנחס בשעה שיצא למלחמה עשו לו סיעה של פסטין, וירד מלאך והצילו. (בראשית מו ח)