מוץ

(ראה גם: תבואה, תבן)

ילקוט שמעוני:

ומשל את הר שעיר במגונה שבמינים, זהו מוץ, שנאמר לא כן הרשעים כי אם כמוץ לפני רוח, ואם תאמר מוץ שבבקעה שיש בה לחלוחית, אלא כמוץ לפני רוח, שנאמר יהיו כמוץ לפני רוח. (תהלים א, תריח)

רש"י:

מוץ - קש. (תהלים א ד)

אבן עזרא:

מוץ - דק מתבן, ונפש הצדיק כדגן העומד, והרשעים כתבן לפני רוח. (שם)

מלבי"ם:

כמוץ - שהוסר התבן ממנו, כן ההמון הנפרד מהצדיק... (שם)

המוץ הוא הקליפה על הדגן והתבואה כשומר לפרי, ובעת נגמר התבואה יזורו המוץ ברוח לנקות הפרי והתבואה, שהוא העיקר, והרשעים נדמו כמוץ אשר תדפנו רוח, כי המוץ כל עוד שהדגן בתוכו ודבוק בו לא יזיזנו הרוח, כי הדגן מגין עליו, וכן גם המון אדם בעוד שהם מתדבקים אל הצדיק לשמרו ולהקיף עליו, ימצאו בו סתרה גם הם, אבל הרשעים שאינם דבוקים אל הצדיק כשומר להפרי, הם כמוץ וקליפה הריקה מהבר והדגן, ורוח יהדפם לזרות ולהבר פסולת מהאוכל לבל יתערבו עם הצדיקים. (הכרמל)