(ראה גם: לשון הרע, רכילות)
כי יקח איש אשה, ובא אליה ושנאה. ושם לה עלילות דברים והוציא עליה שם רע, ואמר את האשה הזאת לקחתי, ואקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים... וענשו אותו מאה כסף, ונתנו לאבי הנערה, כי הוציא שם רע על בתולת ישראל, ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל ימיו. (דברים כב יג)
וענשו אותו מאה כסף, מצוה זו לדון בדין מוציא שם רע, זה שאמר וענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה, כי הוציא שם רע על בתולת ישראל. (אמר רעיא מהימנא), חכמים, זה הוא אחר הנשואין, שהרי אמר, לא מצאתי לבתך בתולים. ואין כל שם רע שוה, כי המרגלים שהוציאו שם רע על הארץ נענשו בשבילה, ומתו ולא זכו לה, ואשה היא קרקע בארץ, (לפיכך נחשבו המרגלים כמו מוציא שם רע על האשה)... (תצא א, ועיין שם עוד)
ומשום זה לא כל שם רע שוה, המרגלים שהוציאו שם רע על ארץ ישראל מתו, מי שמוציא שם רע על השכינה, כל שכן שהם מוכים בנשמותיהם, כי אלו שהוציאו שם רע על הארץ לקו בגופיהם, ומיתת עצמם מתו. אבל מי שמוציא שם רע על השכינה, הנשמה שלו מוכה, וזה הוא למי שיודע סוד הזה, ועיניו פתוחות, אבל מי שעיניו סתומות, אין לו עונש כל כך. (שם יא)
וישראל משום שהם כלולים ימין ושמאל, שם ה' י' שלך הן בשלמות, יש לך להתיחד עמה ביניהם, ומשום שנאמר בך כי הוציא שם רע על בתולת ישראל, נאמר בך, ולא תהיה לאשה, לא יוכל לשלחה כל ימיו, (דהיינו כשהיא בגלות, אינו יכול לפרוש ממנה כל ימיו. ואיפה הוא השם רע שהוצאת עליה, אלא אחר (שהמלכות) ניתנה לישראל, כל מי שמוציא שם רע על ישראל הוא כמוציא שם רע על המלכות, והשם רע היה במה שאמרת להקב"ה, למה ה' יחרה אפך בעמך, דהיינו ישראל, והקב"ה אמר וכי אתה הוצאת שם רע על ישראל שעשו את העגל, לך רד כי שחת עמך, שהם הערב רב ודאי, שאתה גיירת אותם, הם עשו את העגל, ומשום זה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל,ועל כן ולו תהיה לאשה. (שם כב, ועיין שם עוד)
...ושם לה עלילות דברים, יכול אפילו אמר לה הקדחת לי את התבשיל והיא לא הקדיחה, תלמוד לומר עלילות דברים עלילות דברים לגזירה שוה, מה עלילות דברים האמור להלן טענת בתולים, אף עלילות דברים האמור כאן טענת בתולים... (תצא רלה)
...כי הוציא שם רע, ולא על זו בלבד הוציא שם רע, אמרו, אלא על בתולת ישראל. תהיה לאשה, מלמד ששותה בעציצו, ואפילו היא חיגרת ואפילו היא סומא ואפילו היא מוכת שחין... (שם רלח, וראה שם עוד)
הגיורת שנתגיירה בתה עמה וזינתה הרי זו בחנק, אין לה לא פתח בית האב ולא מאה סלע, היתה הורתה ולידתה בקדושה, הרי זו בסקילה ואין לה לא פתח בית האב ולא מאה סלע, היתה הורתה ולידתה בקדושה, הרי היא כבת ישראל לכל דבריה. יש לה אב ואין לה פתח בית האב, יש לה פתח בית האב ואין לה אב, הרי זו בסקילה, לא נאמר פתח בית האב אלא למצוה... (כתובות מד א, וראה שם עוד)
אזהרה למוציא שם רע מנלן, רבי אלעזר אמר מלא תלך רכיל, רבי נתן אומר מונשמרת מכל דבר רע, ורבי אלעזר מאי טעמא לא אמר מהאי קרא, ההוא מיבעי ליה לכדרבי פנחס בן יאיר... (כתובות שם כו א)
מוציא שם רע בעשרים ושלשה, וכי יש בו דיני נפשות מאי הוי, אמר עולא בחוששין ללעז קמיפלגי, רבי מאיר סבר אין חוששין ללעז, ורבנן סברי חוששין ללעז... (סנהדרין ח א, וראה שם עוד)
במוציא שם רע להקל ולהחמיר כיצד, אחד שהוציא שם רע על גדולה שבכהונה ועל קטנה שבישראל נותן מאה סלע, נמצא האומר בפיו חמור מן העושה מעשה, שכן מצינו שלא נתחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע, שנאמר וינסו אותי זה עשר פעמים וגו', אמר רבא אמר קרא כי הוציא שם רע, על שם רע שהוציא... (ערכין טו א, וראה עוד ערך לשון הרע)
רב אומר, אדם שסרח לחבירו ובקש ממנו ולא קיבלו, יעשה שורת בני אדם ויפייסנו, דכתיב ישור על אנשים וגו', ואם עשה כן מה כתיב תמן, פדה נפשו מעבור בשחת וגו', אמר רבי ייסה הדא דתימר שלא הוציא לו שם רע, אבל הוציא לו שם רע אין לו מחילה עולמית. (בבא קמא לו ב)
וראוי שאבאר במקום זה שכל העבירות יש להן תשובה חוץ משלש... ומי שהוציא שם רע על אדם כשר, שאינו יכול לחזור בו, ועליו נאמר פן יחסדך שומע ודבתך לא תשוב... (מאמר ה פרק ו)
...וטעם וענשו אותו מאה כסף - אחרי המלקות הנדרש מויסרו אותו, כי המנהג לכתוב לבתולות מוהר חמשים כסף, והנה זה הוציא עליה שם רע בעבור ששנאה ורצה להוציאה בלא כלום, ולכן ענשו הכתוב במאה כסף, כי התורה תעניש בכפל, כענין שנים ישלם... (דברים כב יט)
המוציא שם רע על בת ישראל ונמצא הדבר שקר, לוקה, שנאמר ויסרו אותו, ואזהרה שלו מלא תלך רכיל בעמך, ונותן לאביה משקל מאה סלעים כסף מזוקק, ואם היתה יתומה הרי הם של עצמה, והמוציא שם רע על הקטנה או על הבוגרת פטור מן הקנס ומן המלקות, ואינו חייב עד שיוציא על הנערה, שנאמר והוציאו את בתולי הנערה, נערה מלא דבר הכתוב. אין דנין דין זה אלא בפני הבית ובית דין של עשרים ושלשה, מפני שיש בדין מוציא שם רע דיני נפשות, שאם נמצא הדבר כמו שאמר הרי זו נהרגת...
כיצד הוצאת שם רע, הוא שיבא לבית דין ויאמר נערה זו בעלתי ולא מצאתי לה בתולים, וכשבקשתי על הדבר נודע לי שזינתה תחתי אחר שארסתיה, ואלו הם עדיי שזינתה בפניהם, ובית דין שומעין דברי העדים וחוקרים עדותן, אם נמצא הדבר אמת נסקלת, ואם הביא האב עדים והוזמו העדים שהביא הבעל ונמצא שהעידו שקר, יסקלו, וילקה הוא ונותן מאה סלעים, ועל זה נאמר ואלה בתולי בתי, אלו העדים שיזימו עדי הבעל. חזר הבעל והביא עדים אחרים והזימו עדי האב, הרי הנערה ועדי אביה נסקלין, על זה נאמר ואם אמת היה הדבר הזה... הוציא עליה שם רע והיא בוגרת, אף על פי שהביא עדים שזינתה תחתיו כשהיתה נערה, הרי זה פטור מן המלקות ומן הקנס, ואם נמצא הדבר אמת הרי זו תסקל, אף על פי שהיא בוגרת, הואיל ובעת שזינתה נערה היתה.
כל נערה שאין לה קנס, אם נאנסה או נתפתתה כך, המוציא עליה שם רע פטור מן המלקות ומן התשלומין, וכן הכותית שנתגיירה והשפחה שנשתחררה פחותה מבת שלש שנים, אפילו היתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה... (נערה בתולה ג א, וראה שם עוד)
ראובן שהוציא שם רע על צדיק, ומתחלל שם שמים שמאמינים, ובא ראובן ובקש מחילה משמעון ומחל לו, צריך ראובן לומר שקר דברתי עליו, ואם כבר הלכו השומעים למדינת הים אין לראובן מחילה עולמית, ומועלת לו שמחל מלנקום מהרה נקמה מראובן, ומי שאומר טובה על הרעים ואומר על רמאי נאמן הוא, והאמינו לרמאי וכפר, כאילו גזל, ששיבח את הרמאי... אדם שסיפר רע על בני אדם אל תכריעו, אלא הרב מספר לתלמידיו כדי שלא יעשו כך. ודע שכל המספר על בני אדם רע תוכל לחשדו בדבר זה רע שמספר על אחרים, הרי אמרו כל הפוסל פסול ובמומו הוא פוסל, ולמה אמרו במומו הוא פוסל, כי הלב של הפוסל לא יוכל לחשוב מום לחבירו, אלא במה שמצוי בו אומר לאחרים... ודורש רעה תבואנו (משלי י"א כ"ז), אם ראית אדם שמדבר רעה על חבירו, אף מלאכי השרת מדברים רעה עליו לפני הקב"ה, כדאמר (תהלים ז' י"ז) ישוב עמלו בראשו. (תרלא)
אדם תבע את חבירו בפני קהל ואמר לו למה דברת עלי דברים שלא ראית, ואמרת כי חברתי עם רשעים והלכתי עמהם ושחקתי עמהם, השיב לו, הרי אתה בעצמך מעיד על מעשיך ועל מחשבותיך. (תרלג)
...ועם כל זה אמרו כשיראה בחבירו דבר עבירה לפי שלא יחשב כמוציא שם רע, כל שכן שיש לו לאדם להרחיק מלספר בגנותן של בני אדם, כי דבורו של אדם מעיד עליו ועל הדברים הנעלמים בו, שהאדם הכשר מדבר בשבחי בני אדם ואינו רוצה לספר בגנותן, אבל הפסול כל תאותו היא לדבר במומי בני אדם, כי בעבור שהוא פסול רוצה לפסול, כדגרסינן בקדושין ע' ב' תניא כל הפסול פוסל ואינו מדבר בשבחא לעולם, ואמר שמואל במומו פוסל. ואם המום הוא מפורסם בו או במשפחתו, הוא יותר צריך לשמור לשונו מלזכרו בשום ענין... למדנו שטוב לאדם להרגיל לשונו בשבחי בני אדם ולא במומן, ולהוכיח לבני אדם הנוטים לדרך לא טובה בינו לבינם עד שיחזרו למוטב. (נר ב כלל ד חלק א פרק א)
מדבר בנושא אשה, ורוצה לשלחה מפני שאינה מתאימה לו במזגו או כעורה, ורוצה להפטר מכתובה, ועל כן אומר עלילות דברים, שמחרפתו ואינה מכבדתו כדרך נשים. והוציא עליה שם רע, מפתה אחרים לומר עליה שאינה צנועה וענוה, ואומר חוץ מזה בבית דין לא מצאתי לה בתולים, ויסרו אותו, על הבזיון שזמם יקבל מלקות, מאה כסף - על מה שרצה להפסידה כתובתה, והיא תקבלם אחר כך מאביה. לא יוכל לשלחה - על מה שרצה לפטרה. (דברים כב יג)
ומזה אתה למד כמה גדול עונש החטאים בנפשותם, המוציאים דבה על המשפחות בקולות, ולא בקולות אלא בהברת רעועה ושבורה, שאין בהם ממש, מוציאים דבה על משפחות גדולות, ומבזין את חיים ואת המתים בדברי הבל, שלא נמצא לו סמך ולא סברה ולא טעם ולא ריח... ויש מן הכסילים אשר לא ידעו פירוש משנה אחת או ברייתא, ומכל שכן שאין מבינים פירוש דבר אחד בתלמוד, מחזיקים בידיהם דברים אלו עד שעצומים כל הרוגיהם, ורבים חללים מפילים, ולא שהיה צריך ראיה ודין לדבר הזה, דודאי לא מבעיא שלא נקרא דבר זה בשם קול, כי הקול היינו דוקא כאשר אומרים פלוני שמע מפלוני ופלוני מפלוני והלכו להם למדינת הים, וזה נקרא קול, אבל דבר זה לא נקרא רק הברה, וענין זה שאנו מדברים בו אין ראוי להיותו נקרא הברה גם כן, רק שנראה שחוק והתול של מוציא דבה, כמו שאמרנו למעלה... לכן אנו גוזרין בגזירת בית דין עליון ובית דין התחתון על דעת המקום ועל דעת הבריות, על כל איש ואשה שלא יוציאו עוד שם פגם של נאדלי"ר על שום אדם מישראל, לא ברמז ולא בפירוש, לא מכלל לאו ולא מכלל הן, כמו שדרכן של מוציאי דבה לכסות ולהעלים דבריהם בדברי חדודים, לא בפניו של המתבייש ולא שלא בפניו, ואף בחדרי חדרים עם אחיו וחבריו לא יוציא דבה זאת. כלל הדבר, אם יובן לבני אדם דברי המוציא דבה שרצה לקנתר ולבייש אף ברמז רחוק, יהיה בחרם ובנדוי ובשמתא באלה ובקללה הכתובה בספר התורה, ותיכף ומיד כשיצא מפיו הדבור שממנו נשמע הדבה הזאת יהיה נלכד בחרם בנדוי ובשמתא וממנו לא יצא, ויהיה לו דין עובר על החרם שנקרא חשוד על השבועה, כדפסק רבינו תם והרא"ש, ויהיה פסול לעדות ושבועה, ויהיה מובדל ומופרש מכלל ישראל, ואנו גוזרין על כל ש"צ בישראל שלא יוציא אותו בתפלה ובשום דבר קדושה. ועוד אנו גוזרין על כל דיין בישראל, שכאשר יהיה נתבע מוציא הדבה הזאת לפניו ויסכים דעתו של דיין שהיה מכוון הנתבע אל דבה הזאת, שיאמר לו הדיין הרי את נלכד במצודת החרם, ולא יהיה מתיר לו כי אם על ידי שלשה חכמים זקנים בעלי הוראה אנשי השם... (נתיב הלשון פרק ט, וראה שם עוד)
עוד אשמיעך עצה טובה להקל את הכעס ולעצור אותה הוא, שכאשר יהיה לך משא ומתן עם אדם לא טוב, יהיה מוסכם בלבך הסכמה שלימה לסבול ממנו כל מיני עלבון בדבור ובמעשה, כי כאשר ימתין אדם מחבירו שיעלבהו בדיבור ובמעשה, לא יבא לו פתאום ולא יכעוס, כן יעשה עד שינצל ממנו, אחר כך יברח ממנו כמו משור המועד בחודש ניסן, ובזה יהיו חייך טובים. (שער האותיות אות רי"ש)
והנה הוא שם עלילות - ולא אמר שם לה, כי מוציא שם רע על חינוכו של האב, ומשלם על בזיונו ק' כסף, ולוקה על מה שרצה להורגה, ואם כן הוא מכות לזה ותשלומין לזה, ולוקה ומשלם, וביתומה פטור מק' כסף. (דברים כב יז)