(ראה גם: אשמדי, סטרא אחרא, לילית, רוחות, שדים)
בשעה שנתעוררה המחלוקת בתוקפו של השמאל, נתרבה ונתגבר ערפל של אש, ונולדו משם רוחות והם נקרשו מיד, ונשארו בלי לחלוחית (של חסדים), ואלו הרוחות היו זכר ונקבה, ומהם נולדו ונפרדו מזיקים רעים למיניהם, וכאן התגברות רוח הטומאה בכל אלו רוחות העזים, והם סוד הקליפה דערלה. רוחות אלו נתגברו בטומאה במזיקים העזים, שאחד נקרא אפעה ואחד נקרא נחש, ושני מינים הללו נעשו אחד, אפעה מוליד לשבעים שנה, והנחש רק לשבע שנים, אמנם בהתחברם יחד חוזר הכל לשבע שנים דנחש... (בראשית סד, ועיין שם עוד)
ועל מקום הזה יש מלאך אחד ממונה עליו ושמו טהריא"ל, ועם המלאך טהריא"ל יש ע' ממונים המעופפים ונמחים על ידי זיקי שלהבות שיש ממעל להם, מהם שאינם מתקיימים, ומהם שמתקיימים אבל אינם נראים, ומהם שנראים, וכשמתקרבים לראותם אינם נמצאים, ולעת הבקר כולם מתחדשים, ואינם נמצאים למה שנכנסים בנקב אחד של התהום, ואינם נראים, למה, מפני שבעת שנחשך הלילה הם נמחים על ידי אותן הלהבות הנ"ל, עד שבא הבקר. (בראשית ב' מא, ועיין שם עוד)
אמר רבי יוסי הרי למדנו שלא יסמוך אדם על הנס, מאין לנו משמואל, שכתוב איך אלך ושמע שאול והרגני... אבל אנחנו שלשה, וההיזק אינו מצוי לעין, אם משם מזיקין, הרי למדנו שלשלשה אינם נראים ואינם מזיקים, ואם משום לסטים, הלא לא נמצאים כאן... (ויחי תכד)
אדון הוא הקב"ה באדנ"י, (כי אדון מלשון דין), לדון בכל מיני דינים לשפחה רעה כי תירש גברתה, שממנה נמצאים כל הנזקים שהם מלאכי חבלה, שמהם הנשמות של הרשעים כמו שהעמידו בעלי המשנה, נשמות הרשעים הן הן המזיקים שבעולם, אל אחר מזיק גזלן רשע, ובת זוגיה סם המות. (משפטים תמח)
והעמדנו, נשמות של הרשעים הן הן המזיקים שבעולם, והדין שלהן, העמידו בעלי המשנה עליהן, שנשמתם נשרפת ונעשית אפר תחת כפות רגלי הצדיקים, ובמה הן נשרפות, היינו באש הכסא, שהוא המלכות), שנאמר בו כרסיית שביבין די נור גלגלוהי נור דליק, (באש) של ארבע חיות אש המסבבים את כסא דין שהוא אדנ"י, דינא דמלכותא דינא. (ויקרא רעח, ועיין שם עוד)
תא חזי, בשעה שמחשיך הלילה הפתחים של העליונים והתחתונים נמצאים סתומים, וכל אלו הרחוקים (החיצונים) מתעוררים והולכים משוטטים כל העולם ומחזירים על גופי בני אדם, ומסבבים מקומותיהם ומטותיהם, ורואים צורת המלך הקדוש (השומר אותם), ומפחדים (להזיק) כי מתחזקים במטותיהם בדברים השם הקדוש, ונשמות בני אדם עולות כל אחת כראוי לה, וכבר העמידוהו... (שם שסח)
אוי לאלו הרשעים שנפשותיהם אינן זוכות בעולם הזה, כל שכן בעולם הבא, עליהם כתוב ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע, שהולכות ומשוטטות בעולם, ואינן מוצאות מקום לנוח להתקשר בו, ונטמאות בצד הטמא, וכרוז קורא אומר נפש כי תמעול מעל בה' מקדש ה' טמא, (היינו נפש שלו)... והם מזיקי העולם משום שמתדבקים (בסטרא אחרא) ונטמאות. (שם תכה)
וב' רוחות נקבות היו באות ומזדווגות עמו, והולידו, ואלו שהולידו היו מזיקי עולם, ונקראים נגעי בני אדם. ואלו מעופפים לבני אדם, ושורים בפתח הבית ובבורות ובבתי כסא, ועל כן אדם שבפתח ביתו נמצא השם הקדוש, ש-די, שבספירות העליונות, כל (המזיקים) בורחים ממנו, זה שאמר ונגע לא יקרב באהליך, מהו ונגע לא יקרב, הוא נגעי בני אדם.
ולמדנו בשעה שירד אדם בצורה העליונה בצורה הקדושה, וראו אותו עליונים ותחתונים, קרבו עליו כולם, והמליכוהו על העולם הזה. אחר שבא הנחש על חוה, והטיל בה זוהמא, הולידה אחר כך את קין. משם נתייחסו כל רשעי דורות העולם, והמדורים של שדים ורוחות נמצאים משם ומצדדיו, ומשום זה כל הרוחות והשדים שבעולם חצים יש בהם מבני אדם למטה, וחצים ממלאכי עליונים שלמעלה, (כי נולדו חצים מזוהמת הנחש, שמלאך סמאל היה רוכב עליו, ועל כן חצים ממלאכים וחצים האחר הוא כבני אדם, משום שנולדו מקין שהיה אדם). וכן אלו שדים האחרים כשנולדו מאדם, (על ידי ב' רוחין נוקבין הנ"ל), נמצאים כולם באותו אופן, שחצים מתחתונים וחצים מעליונים.
אחר שנולדו (השדים) מאדם, הוליד בנות מאלו הרוחות שהיו דומות יופי של העליונים, ויופי של התחתונים, על כן כתוב, ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה וגו', והכל היו טועים אחריהם, וזכר אחד נמצא, שבא לעולם מן הרוח שמצד קין, וקראו אותו תובל קין, ונקבה אחת יצאה עמו, והיו הבריות טועים אחריה, ונקראת נעמה, ממנו יצאו רוחות ושדים אחרים, והם תלוים באויר, ומודיעים דברים לאלו האחרים הנמצאים למטה. ותובל קין זה, הוציא כלי הריגה לעולם, (שהיה לוטש כל חורש נחשת וברזל). ונעמה זו היתה מתרגשת ברגשיה, ונדבקת בצד שלה, ועל דעתה היא עומדת ושוכנת בין שאון הים הגדול, ויוצאת ומצחקת בבני אדם ומתחממת מהם בחלום באותה התשוקה של האדם, ומתדבקת בו, היא לוקחת (ממנו) התשוקה, ולא יותר. ומאותה תשוקה היא מתעברת ומוציאה מינים (שדים) אחרים לעולם.
ואלו הבנים (השדים והרוחות) שהיא מולידה מבני אדם, נמצאים (נראים בחלום), כנגד הנקבות מבני אדם, ומתעברות מהם ומולידות רוחות, וכלם הולכים ללילית הראשונה, והיא מגדלת אותם, והיא יוצאת לעולם ומבקשת ילדים, ורואה ילד בני אדם ומתדבקת בהם להרג אותם, ולהתדבק ברוחם של ילדי בני אדם, והיא הולכת עם הרוח ההוא, ומזדמנים שם ג' רוחות קדושים ומעופפים לפניה, ולוקחים ממנה רוח ההוא ומניחים אותו לפני הקב"ה, ושם לומדים לפניו.
משום זה התורה מזהירה לבני אדם, והתקדשתם והייתם קדושים, ודאי, אם האדם הוא קדוש, אינו מפחד ממנה (מלילית), כי אז מזמין הקב"ה אלו ג' מלאכים הקדושים שאמרנו, ושומרים אותו הילד, והיא אינה יכולה להזיק אותו, זה שאמר לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהליך. מהו הטעם אשר לא תאונה אליך רעה, משום כי מלאכיו יצוה לך לשמרך, וכתוב כי בי חשק ואפלטהו... (אחרי שנח, ועיין שם עוד)
ושערי הלב שהם העינים נסתמים, כדי שלא יסתכלו באלו המזיקים, שהם לילית, ואינם שולטים באורות הלב, שהם המלאכים המתפשטים בכל האברים כענפי האילן לכל צד, בזמן ההוא כל האורות סתומים בלב, ומתאספים אליו כיונים אל ארובותיהם, כנח ואשתו, וכל מין שנכנסו עמו בתיבה.
והמזיקים המתגברים על כל אברי הגוף, הם כמי המבול שגברו עליהם י"ח אמה, משום שחטא בי"ה, ונסתלק י"ה מן הגוף, (דהיינו שנסתלקה י"ה מן אלקים, ונשאר אלם, בלי ראיה ושמיעה וריח ודבור, וסוד הדבר נאלמתי דומיה, דהיינו בזמן ההוא (של המבול), חמש עשרה אמה גברו המזיקים על הגוף, והם (מקיפים את הגוף) כמו תלם והערוגה. (פנחס קסח, ועיין שם עוד)
...כי הרגלים של המזיקים כולן עקלתון, ורגליהם, דהיינו הרגלים של החיות הקדושות נאמר בהן ורגליהן רגל ישרה, שהוא מצד חיה, שהוא ישראל... (שם שיז)
ושם (באדמה) יש צורות אנשים עליונים, אנשים שיצאו ונולדו מאדם הראשון בק"ל שנה שהיה משמש ברוחות נקבות, והם עצבים תמיד ואין בהם שמחה, והם משוטטים ויוצאים לעולם הזה ומתהפכים לצד הרע, דהיינו למזיקים, וחוזרים שמה, ומתפללים תפלה, ומתיישבים שם במקומם, וזורעים זרעים ודרכונים (מין צמח) ואוכלים, חטים אין שם, ולא אחד משבע מיני תבואה, במקום הזה נולדו קין והבל... (זהר חדש בראשית ריט)
אמר רבי יוסי, והרי למדנו, נפשותיהם של רשעים הן הן המזיקים בעולם, אמר לו רבי יהודה שפיר קאמרת, שהן המזיקות לבעליהם ומונעות כח הנשמה מעבודת בוראם, שאין מזיק לאדם אלא אותה הנפש, על שנכרתה וכלתה עם הגוף, ואמר רבי אחא, הרי לא למדנו כך, אלא נפשותיהם של רשעים כשיוצאות מן הגוף הן הן המזיקים שבעולם. אמר רבי יהודה וכך יפה, (כי הנזק הן עושות בעודן בגוף), אלא כשיוצאות מן הגוף נמצא הנזק, איך אותה הנפש הזיקה לגוף, והכל תמהים עליהן, איך אותן הנפשות הן המזיקות שבעולם... (שם תלו)
תנו רבנן מפני שלשה דברים אין נכנסין לחורבה, מפני חשד, מפני מפולת ומפני המזיקין... ותיפוק ליה משום מזיקין, בתרי... אי בתרי מזיקין נמי ליכא, במקומן חיישינן. (ברכות ג א)
ואמר רבי יצחק כל הקורא קריאת שמע על מטתו מזיקין בדילין הימנו, שנאמר ובני רשף יגביהו עוף, ואין עוף אלא תורה, שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו, ואין רשף אלא מזיקין, שנאמר מזי רעב ולחומי רשף. (שם ה א)
תניא אבא בנימין אומר, אלמלי נתנה רשות לעין לראות, אין כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקין, אמר אביי אינהו נפישי מינן וקיימי עלן כי כסלא לאוגיא, אמר רב הונא כל חד וחד מינן אלפא משמאליה ורבבתא מימיניה, אמר רבא האי דוחקא דהוי בכלה מינייהו הוי, הני ברכי דשלהי (עייפות) מנייהו, הני מאני (בגדי) דרבנן דבלו מחופיא דידהו, הני כרעי דמנקפן (נפצעים) מנייהו. האי מאן דבעי למידע להו, ליתי קיטמנא נהילא ונהדר אפורייא, (ישים אפר סביב מטתו), ובצפרא חזי כי כרעי דתרנגולא. האי מאן דבעי למחזינהו, ליתי שלייתא דשונרתא אוכמתא (שליה של חתול שחור) בת אוכמתא, בכורתא בת בכורתא, ולקליה בנורא ולשחקיה ולימלי עיניה מניה וחזי להו, ולשדייה בגובתא דפרזלא, ולחתמיה בגושפנקא דפרזלא דילמא גנבי מניה, ולחתום פומיה כי היכי דלא ליתזק. רב ביבי בר אביי עבד הכי, חזא ואתזק, בעו רבנן רחמי עליה ואיתסי. (שם ו א)
והא תניא עשרה דברים נבראו ערב שבת בין השמשות, אלו הן... ויש אומרים אף המזיקין... (פסחים נד א)
...אמר רב נחמן אמר קרא ליל שמורים, ליל המשומר ובא מן המזיקין... (שם קט ב, וראה שם עוד)
...הוה ההוא מזיק בי רבנן דאביי, דכי הוו עיילי בתרין אפילו ביממא הוו מיתזקי, אמר להו לא ליתיב איניש אושפיזא (לרב אחא), אפשר דמתרחיש ניסא. על בת (לן) בההוא בי רבנן, אידמי ליה כתנינא דשבעה רישוותא (ראשים), כל כריעה דכרע נתר חד רישא, אמר להו למחר אי לא איתרחיש ניסא סכינתין. (קדושין כט ב)
תנו רבנן, י"ג דברים נאמרו בפת שחרית, מצלת מן החמה... ומן המזיקין... (בבא מציעא קז ב)
ואמר אביי, מריש הוה אמינא האי דלא יתבי תותי מרזיבא משום שופכים, אמר לי מר משום דשכיחי מזיקין. הנהו שקולאי (סבלים) דהוו דרו חביתא דחמרא, בעו לאתפוחי (לנוח), אותבוה תותי מרזיבא, פקעה. אתו לקמיה דמר בר רב אשי, אפיק שיפורי שמתיה, אתא לקמיה, אמר ליה אמאי תעביד הכי, אמר ליה, היכי אעביד כי אותביה באוני (שמוה באוזני), אמר ליה את בדוכתא דשכיחי רבים מאי בעית, את הוא דשנית, זיל שלים. אמרי ליה השתא נמי ליקבע לי מר זימנא ואפרע, קבע ליה זימנא, כי מטא זימנא איעכב, כי אתא אמר ליה אמאי לא אתית בזמנך, אמר ליה כל מילי דצייר וחתים וכייל ומני לית לן רשותא למשקל מיניה, עד דמשכחינן מידי דהפקרא. ואמר אביי מריש הוה אמינא האי דשדי מיא מפומא דחצבא משום ציבתא (קסמין וקשין שעליהם), אמר לי מר משום דאיכא מים הרעים, ההוא בר שידא דהוה בי רב פפא אזל לאתויי מיא מנהרא, איעכב, כי אתא אמרו ליה אמאי איעכבת, אמר להו עד דחלפי מים הרעים... (חולין קה ב)
בעון קמי אבא כהן ברדלא, אדם שת אנוש ושתק, אמר להו עד כאן בצלם ובדמות, מכאן ואילך נתקלקלו הדורות... ד' דברים נשתנו בימי אנוש בן שת... ונעשו חולין למזיקין, אמר רבי יצחק הן הן שגרמו לעצמן להיות חולין למזיקין, מה בין דגחין לצלמא למאן דגחין לבר נש, (וסר הצלם מעליהם ושלטו בהם מזיקין). (בראשית כג ט)
...עובדא הוה בחד איתתא (מדור המבול) דילידת בלילה, אמרה לברה זיל אדליק בוצינא דנקטע שורך (טבורך), נפק, פגע ביה שידא שמדון, אמר ליה זיל גלוג לאמך דקרא תרנגולא, ואלמלא דקרא תרנגולא הוינא מחי יתך וקטלתיך, אמר ליה זיל את (השד) גלוג לאמך, דלא קטעת אמא שורי, דאלמלי דקטעתיה הוינא מחי יתך וקטיל יתך, הדא הוא דכתיב (איוב כ"א) בתיהם שלום מפחד, מן המזיקין... (שם לו א)
לא תירא מפחד לילה, מן אגרת בת מחלת ומרכבתה ולא מכל המזיקים המושלים בלילה, מחץ יעוף יומם, אמר רבי ברכיה יש מזיק שהוא פורח באויר כעוף וקושט כחץ, ומי יצילך ממנו, שילוח הקן... מדבר באופל יהלוך, מי שמעשיו באופל הדבר שולט בו, וכן הוא אומר (חבקוק ג') לפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו, אף כאן הוא אומר מקטב ישוד צהרים. רבנן אמרין שד הוא, ולמה קרי ליה קטב, רבא בר כהנא אמר דהוא בזה סודיא דיומא מן ראשיהן דד' עד סופיהן דט' (שעות), ואינו שולט לא בצל ולא בחמה, אלא בין הצל לחמה, ראשו דומה לעגל וקרן אחד יוצא בתוך מצחו, והוא מתגלגל ככד. אמר רב הונא בשם רבי יוסף קטב מרירי עשוי קליפין קליפין, שערות שערות, עינים עינים, אמר רבי שמעון בן לקיש ועין אחת קבועה לו בלבו, וכל מי שהוא רואה אותו אין לו חיים מעולם, בין אדם בין בהמה. וכל מי שהוא רואה אותו נופל ומת, ומרירי שולט מי"ז בתמוז ועד ט' באב. חזקיה ראה אותו ונפל על פניו ומת. אמר רבי פנחס הכהן מעשה באחד שראה אותו ונכפה על פניו. אמרו יהודה בן רבי שמואל ראה ולא נפל, אמרו אף על פי כן מת. רבי אבהו הוה יתיב פשיט בחדא כנישתא מדוכתא דקיסרין, חמא חד פארי (רץ) אחר בתר חבריה ובידיה חד קטו בעי דימחיניה בה (רצה להכותו בו), חמא מזיקא פארי בתריה ובידיה חד קטו דפרזל, נפק רבי אבהו ופארי בתריה, אמר ליה לא תמחיניה דלמא הוא מיית, אמר ליה, רבי מן הדא הוא מיית, אמר ליה הוא מזיקא פארי בתרך ובידיה קטותא דפרזלא, את מחי ליה בהדא, והוא מחי ליה בההוא, והוא מיית.
יפול מצדך אלף... אמר רבי חנינא בר רבי אבהו אינו אומר ימסרו לך, אלא יפול, אם באים אלף מזיקין הם נופלים מן הצד שהיא שולטת על מצוה אחת, ואם באים הם רבוא מזיקין הם נופלין לפני הצד שהיא שולטת במצוות הרבה... אמר רבי יוחנן עד שלא הוקם המשכן המזיקין מתגרין בעולם לבריות, משהוקם המשכן ששרה השכינה למטה, כלו מזיקין מן העולם, הדא הוא דכתיב ונגע לא יקרב באהליך, זה אוהל מועד. אמר רבי שמעון בן לקיש, מה לך אצל ספר תהלים, והלא במקומו אינו חסר, יברכך ה' וישמרך מן המזיקין, אימתי, ויהי ביום כלות משה וגו', מהו ביום כלות, שכלו המזיקין מן העולם. (במדבר יב ג)
דבר אחר דום לה' והתחולל לו, אמר רבי יהושע בן לוי, בשעה שבאו השונאים להחריב את ירושלים, היו שם ששים רבוא של מזיקין, והיו עומדים על פתחו של היכל לפגוע בהם, כיון שראו את השכינה רואה ושותקת, מנין, שכתוב (איכה ב') השיב אחור ימינו מפני אויב, אף הם נתנו מקום... (דברים א טז)
דבר אחר מהו כי אם שמור תשמרון, אמר הקב"ה אם שמרתם דברי תורה, אני משמר אתכם מן המזיקין. אמר רב אבא בר זעירא, אין בית רובע בחללו של עולם שאין בו כמה אלפים מזיקין, וכל אחד פרמא נתונה בפניו שלא יביט באדם ויזיק, ובשעה שעונותיו של אדם גורמין, מעביר פרמא מעל פניו, והוא מסתכל בו ומזיקו, מנין, שנאמר (תהלים נ"ד) פדה בשלום נפשי מקרב לי וגו', אימתי, כי ברבים היו עמדי, ומי הם, אלו המלאכים שהן משמרין את האדם. אמר רבי יהושע בן לוי איקוניא מהלכת לפני האדם והכרוזות כורזין לפניו, ומה הן אומרים, תנו מקום לאיקונין של הקב"ה, ראה כמה שומרין משמרין אותך, אימתי, בשעה שאתה משמר דברי תורה... (שם ד ד)
דבר אחר שלח תשלח, אמר רבי ברכיה יש מזיק שקושט כחץ וטס כעוף, מנין, שנאמר (תהלים צ"ה) לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם, אמר הקב"ה אם קיימת מצות שילוח הקן, אני מציל אותם מאותן. (שם ו ג)
ויצא יעקב, זה שאמר הכתוב (תהלים צ"ח) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, אמר רבי מאיר עשה אדם מצוה אחת מוסרין לו מלאך אחד, עשה שתי מצוות, מוסרין לו שני מלאכים, עשה מצוות הרבה מוסרין לו מלאכים הרבה, שנאמר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך וגו'. ולמה, כדי לשמרו מן המזיקין, שנאמר יפול מצדך אלף וגו', ומה הוא יפול, משלימין לו... אמר רבי אבהו לא נאמר יהא מצדך, אלא יפול, שמאל שאינה פשוטה במצוות כמו הימין אינה מפלת אלא אלף מזיקין, אבל ימין שהיא פשוטה במצוות, מפלת רבוא מזיקין, לכך כתיב כי מלאכיו יצוה לך. (ויצא ג)
...אמר רבי יהושע בן לוי, מהו יפול מצדך אלף, הקב"ה מוסר לכל אחד ואחד מישראל רבוא ואלף מלאכים שיהו משמרין אותו ועושין לו דרך, ואחד מהן מכריז לפניו ואומר תנו כבוד לצלמו של הקב"ה, לפי שכל העולם כולו מלא רוחות ומזיקים, אמר רבי יהודה בר שלום בשם רבי לוי אין לך בית רובע בחללו של עולם שאין בו תשעה קבין מזיקין, והיאך עשויין, אמר רבי לוי פורמא בפניהם כגון חמורים של טוחנים, וכשהעונות גורמין הפורמא נגלה, והאדם נשתטה, וכשהמלאך כורז האדם בשלום, שתק מיד ניזוק, והמלאך אומר נשלם פלוני, שנאמר (איוב ל"ג) ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממיתים, למתים אינו אומר כאן, אלא לממיתים, לאותן מלאכי חבלה שהוא נמסר להם... (משפטים יט)
ויהי ביום כלות משה, אמר רבי יוחנן מהו ביום כלות, לשון כלה, ביום שהוקם המשכן נתכלו המזיקין מן העולם, עד שלא הוקם היו המזיקין מצויין בעולם, כשהיה משה עולה בהר היה אומר המזמור הזה, יושב בסתר עליון (תהלים צ"א), שיושב בסתרו של הקב"ה, שהוא עליון נורא, בצל ש-די יתלונן, שלן שם מאה ועשרים יום כמנין צל... ותחת כנפיו תחסה צנה וסוחרה אמיתו (שם), אמר רבי שמעון בן לקיש צנה אני נעשה לו ולכל מי שחוסה בתורה, לא תירא מפחד לילה (שם) מכאן שהיו מתיראין מן המזיקין, מחץ יעוף יומם, אמר רבי ברכיה הכהן ברבי יש מזיק שהוא פורח כעוף וקושש כחץ. מדבר באופל יהלוך ומקטב ישוד צהרים (שם), זה קטב מרירי, שכל מי שרואה אותו אין לו חיים בעולם, בין אדם בין בהמה בין חיה, כיצד עשוי, ראשו דומה לעגל וקרן אחת יוצאה בתוך מצחו, הוא עשוי אפסיין, ומרירי שולט משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב בצהרים, לפיכך מקטב ישוד צהרים... (נשא כג)
שמונה דברים נבראו ביום הראשון... ושמונה ביום השני, ואלו הן, הבאר והמן... והמזיקין... (פרק ג)
דבר אחר ותשלם כל המלאכה, זה שאמר הכתוב מה רבו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך (תהלים צ"ב), בא וראה נפלאותיו של הקב"ה, בורא עולמות תוך עולמות, וברא לתוכו בני אדם, ברא עולמו ברא בו בני אדם והמזיקין, מזיקין רואין בני אדם, ואין בני אדם רואין אותן, ברא מזיקין ומלאכי השרת, ומלאכי השרת רואין את המזיקים, והמזיקין אינם רואין למלאכי השרת... (פרק ו)
הפלה חסידך מושיע חוסים, אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם, תן לי מאותה היעוד וישמרך, לכך שמרני כאישון בת עין. אמר רבי יודן בשם רבי אין בית רובע בחללו של עולם כולו שאין בו ט' קבין מזיקין, אדם פושט ידו לתוך המזיק, והקב"ה משמרו, אמר רבי יהושע בן לוי בשעה שהולך בדרך איקוניא של מלאכים מהלכין לפניו, ומכריזין ואומרים תנו מקום לאיקוניא של מלך... (תהלים יז)
דבר אחר ליום השבת, ליום ששבתו המזיקין מן העולם, ליום שישבו עמו בשלום... (שם צב)
תסתיר פניך יבהלון, רבי ורבי נתן, רבי אומר אילולי איילו של הקב"ה שהוא נותן ומגין על האדם הזה, היו הורגין אותו המזיקין, שנאמר (ישעיה נ"ז) בורא ניב שפתים שלום שלום... (שם קד)
ברא בני אדם ברא שדים, ואלמלא רחמיו של הקב"ה ותקנה שתקן להם לא היתה יכולה בריה לעמוד לפניהם, שתקן להם שכל תקופת ניסן שרפים מתגברין ומרוממין ראשיהן ונופלת אימתן על המזיקים וסוככים באברתם על בני אדם כדי להגן מהמזיקים, כמו שנאמר (תהלים צ"א) באברתו יסך לך וגו' לא תירא וגו'. (לחג הסוכות)
וגר זאב עם כבש, זהו שאמר הכתוב מזמור שיר ליום השבת, למשבית מזיקין מן העולם שלא יזיקו, זהו שאמר הכתוב וגר זאב עם כבש... אמר רבי יוחנן אימתי הוא שבחו של הקב"ה, בזמן שיש מזיקין או בזמן שאין מזיקין, הוי אומר בזמן שיש מזיקין ואין מזיקין, והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו... (ישעיה פרק יא, תיז)
ברא הקב"ה בני אדם, ברא כנגדם שדים, ואלמלא רחמיו של הקב"ה ותקונים שתקן להם, אין כל בריה יכולה לעמוד בפני המזיקין, ומיד חוזרים חיליה מה תקנה יש להם, כל תקופת ניסן נותן הקב"ה כח בשרפים ומגברין ומתקמטין את ראש ונופל אימתן על המזיקין, וכן הוא אומר באברתו יסך לך, ואומר לא תירא מפחד לילה... (בראשית)
ערב שבת בין השמשות נבראו המזיקין, פחד אדם לנפשו וצעק צעקה גדולה, כי הנה אויביך ה', רוח הקודש השיב לו, כי הנה אויביך יאבדו. (שם)
לכל בריה עבד הקב"ה לבושין, ולמזיקין לא עבד לבושין, בגין דאמר למברא לאדם בערב שבת, ובגיניה לא ברא לון עד בין השמשות, ואשתארו בלא לבוש, הדא הוא דכתיב והנחש היה ערום, ולחויא דאינון מזיקין לא עביד לבוש, בגין דא אעיל קנאה בליביה דחיויא על אדם, על דאשתאר בגיניה בלא לבוש, ובגין דא גרם דאתפשט מאדם הלבוש וירתיה נמרוד ועשו שהם דיוקנא דחיויא. (שם)
רצה משה להכנס לארץ ישראל, להעביר אגרת בת מחלת וי"ח אלפי שעמה, שהיה כח בידה להזיק בראיה, בגמרא גבי אביי פגע וכו' אגרת בת מחלת, וגזר עליה שלא תהא בישוב, ומשה רצה לתקן זה המכשול, שהיו שכיחי מזיקין בעולם, וזהו אעברה נ"א ראשי תיבות נחמני אביי, מה שעשה אביי הנקרא נחמני, בקש הוא לעשות עתה, כי יועיל לו זכות ארץ ישראל.
תו אמרינן בקדושין מזיק היה בי רבנן אפילו לתרי בי יומא הוי מזיק, וההוא מזיק היה לו ז' ראשים, והענין כי הקליפות עשו הם ז' ראשין, ז' כוחות החיצוניים, ושר של עשו סמא"ל יש לו ז' שמות וכו', ורב אחא ביטל אותו מזיק, ומשה בקש גם כן לבטלו, זה שאמר אעברה נ"א, ראשי תיבות נחש אחא, והשיב הקב"ה רב לך, מה שמתקן הנקרא רב אתה רוצה לתקן, אל תוסף... (ואתחנן)
עד שיפוח היום - כל זמן שישראל אוחזין בידם אומנות אבותיהן בורחים מזיקין וכו' מביניהם, כי שכינת ה' בבית המקדש, ובורחים מריח הקטורת. (שיר ד ו)
כי יש מזיק שקורין אותו דרגו"ן בלשון יון, אם יכהו בחרב לא ינזק, אבל כיוצא בו נולד מן דרגון יכול להכותו, והיה שם אחד שנולד מבת המלך ומדרגון שד, אמר אותו דרגון שהיה בועל אשת המלך איני מתירא אלא מאותו דרגון בן בת המלך, ואותו היה בבית הסוהר, אמר המלך לאותו בן בת המלך אניח אותך בן חורין וצא מן הסוהר. הלך ולקח חרב אביו וישב תחת המטה של אשת המלך, מיד הריח אותו השד הריח, אמר אני מריח ממי שאני ירא, אמר אף על פי כן לא אניח מלבעול, הלך ובעל, וזה שתחת המטה יצא והמתין, לאחר ששימש וירד מן המטה הכהו ועשה בו חבורה אחת, אמר אותו השד הכני פעם שניה כדי להחיות, כי מי שפעם אחת יכהו ימות, ואם ישנה להכותו יחיה ויעשה לכמה ראשים ויעשה לכמה נזק. אמר המכה אתו פעם אחת ילדתני אמי ולא שתים, לא אכך עוד, ואשת המלך יצאה וזה המוכה היינו אותו הבועל מת, ונפח בשרו שד שנתמלא כל החדר שלא יכלו להוציאו דרך הפתח, וצוה המלך ושברו גג החדר וחתכוהו חתיכות חתיכות, וכמה עגלות מלאו מבשר דרגון ופנוהו משם... והוא דרגון כשהוא במקומו או בתוך בית לא יזיק, אבל כשהוא יוצא נשרף המקום, וכשיש רעמים וברקים הוא בורח, אם יכול יברח בבית אצל אדם, אז ינצל, ואז נלחמים ומורים חצים מיני מזיקים בשעת ברקים ורעמים, ובני אדם שניזוקים בשעת ברקים ורעמים כגון שמכסה על פניהם בשעת לידה, צריכים אז שימור מברק ומרעם, סוף דבר אין מזיקים מתגרים אלא במי שנתגרה בהם, כגון שכתב הוא או אבותיו קמיעות או עסק בהשבעות או בכשפים או בשאלת חלום, לכך לא יעסוק אדם בהם... (תסט)
...וכשבאים לתקן בתים ביער היתה מגפה ביושבים, לפי שהמקום מיוחד לשדים, וכל זמן שלא הורגלו בני אדם שם היו מתים, שאלו לחכם מה לעשות, אמר תבחרו להם החלקה ותמדדו לד' רוחות, ותשימו חבלים בהיקף, ותקחו עשרה ספרי תורה, וימתחו חבל על הקרקע באורך, ויוליכו ספר תורה אצל החבל ביושר, וילכו אחריו עשרה, וכשהלכו אותה השורה ישימו אותו החבל אצל דריסת רגליהם אשר הלכו כבר, וילכו אצל החבל ביושר שיהיו דריסות רגליהם מכוונות אצל דריסת שורה ראשונה, וכן יעשו עד שיהא דריסתם על פני כל הקרקע. לעולם ספר תורה הולך לפניהם, ויאמרו בלכתם כל שורה ברכת כהנים ושיר של פגעים, ואותם פסוקים וזכרתי את בריתי יעקב (ויקרא כ"ו מ"ב), אחריו אותו פסוק והשקל עשרים גרה עשרים שקלים וגו' עשרה וחמשה שקל המנה יהיה לכם (יחזקאל מ"ה י"ב), ואותו פסוק אחריו ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה, ואחר כך פסוק לא יאמר לך עוד עזובה (ישעיה ס"ב ד'), ואחריו לא תוהו בראה לשבת יצרה (שם מ"ה י"ח), ומזמור רצית ה' ארצך (תהלים פ"ה), ויגמור עד שיסבב דרך פעמיו, ואחר כך מזמור אלקים יחננו ויברכנו וגו' (שם ס"ז), ופסוק יצוה ה' אתך את הברכה באסמיך וגו' (דברים כ"ח ח'), כן יאמרו על כל שורה ושורה, ולא יחושו אם לא תהיה הליכתם על פני כל הקרקע, ולבסוף יאמר על דעת המקום ועל דעת התורה ועל דעת ישראל המשמרים אותה, שלא יהא רשאי שום מזיק ושום מזקת לבא במקום הזה מהיום ולעולם, אז יסירו המזיקים מאותו מקום. (תעח)
...וכן מזיקים כדרך בני אדם, כמו שבני אדם יראים ממזיקים, כך מזיקים יראים ממלאכים... (תקל)
ענף אילן אגוזים, במקום שהאגוזים תלויים יש עליהם ט' עלין, וראשו של זה בצד עיקרו של זה, כתספורת בן אלעשה, לפי שמזיקין שרוים עליו, ושדים מתחברים יחד ט' ט', וגם אנשי היער פראים ט' יחד, ומי שרוצה לרפאות האדם הניזוק מן השד יאמר הלחש ט' פעמים, כמו שעושים באשכנז, שמונין ט' קונפלי"ש, או מרפאין אותו בט' עצים שקורין שטלוטי"ש או נאוו"ן שמתקנין ותולין בצואר החולה לוקחים מט' גשרים מט' שערי מדינה, לפי שענין השדים ט' ט', סכנה לאותו שיישן תחת אילן אגוז... (תתשנג)
למה הרוחות מבלין ערב שבת, לפי שאין הרוחות בגיהנם, פירוש רוחות של רשעים במיתתן הם מזיקין כמו תולדות קין שמתו נעשו נשמותיהן מזיקין וניתן להם רשות להזיק למחללי שבתות, או אם היו עצבין בשבת או אם אינו מתעדן בו, לכך תחלואי רוחות בשבת, ולכך סמך שיר של פגעים לשיר של יום השבת, לכך אומר בשבת יקום פורקן ובריות גופא, ולא ביום טוב, ונשמות שמזיקין אין לאדם רפואה ברפואות בני אדם יותר כי אם בוראו, ומחץ מכתו ירפא. (תתשע)
הניעור בלילה וכו', יאמר הניעור בלילה, אפילו בבית, מפני המזיקין, לפי שפעמים מראין את עצמן ואדם מסתכן בראייתם, והמהלך יחידי - אפילו ביום, שהמזיקין המצויין בלילה הם מצויין בשדות אפילו ביום, וכן אמרו רז"ל כל הדרך בחזקת סכנה, ואמרו עוד היכא דשכיח היזקא שאני, שנאמר איך אלך ושמע שאול והרגני. והמפנה לבו לבטלה, שמפנה לבו מדברי תורה לדברי בטלה, הרי זה מתחייב בנפשו, מפני שבכל אחת מאלה נעשה גופו הפקר למזיקין, והמזיקין פוגעין בו, ואין צריך לומר כשהוא עוסק בתורה שהוא העיקר, ופורש מן החיים לדברי הבאי, שענינו יותר מסוכן לשלוט עליו מזיקין והמקרים. (פרקי אבות ג ד)
שנמנענו מלעשות השבעות על שום ענין, וזה הענין הוא, שיאמר אדם דברים, ויאמר לבני אדם שאלו הדברים יועילו או יזיקו לאחד מכל הענינים, ועל זה נאמר לא ימצא בך וגו' וחובר חבר, כלומר שיאמר עליהם דברים כדי שלא ישכהו לפי דעתו, וכן האומר דברים על המכה שינוח מעליו הכאב... ואולי יקשה עלי בהא דגרסינן בשבועות (ט"ו ב') בפרק ידיעות הטומאה, שיר של פגעים בכנורות ובנבלים, ואומר יושב בסתר עליון עד כי אתה ה' מחסי... פרוש פגעים, כלומר שאמירת אלו המזמורים תועיל לשמר מן המזיקין, ואמרו בברכות (ג' א') רבי יהושע בן לוי מסדר להו להני קראי וגאני (ישן), ואין הדבר חלילה דומה לענין חובר חבר שזכרנו, וכבר אמרו ז"ל על זה אסור להתרפאות בדברי תורה, אבל הזכירו לומר מזמורים אלו, שיש בהם דברים יעוררו נפש היודע אותם לחסות בהשי"ת ולהשים בו כל מבטחו... (שופטים מצוה תקיב)
ויש אומרים אף המזיקין, כי לתועלתם של ישראל נבראו, שהמזיקין נפרעין מן הרשעים סמא"ל וסיעתו ונשארה נפשם מתוקנת אחר שפורעים את חובם... (אבות ה ה)
הנה בריאת המזיקין עברה לשמה, וגדולה היא בצורך ההנהגה הישרה מסבת מצוה שלא לשמה שעשה תחלה בחפזון אבינו הראשון. והרי צריכה מרוק להרים קרן לעמו בטוהר המחשבה וזכוך הכונה. וכשנבראו המזיקין ערב שבת בין השמשות בשעה שהיה כעין חפזון מדה כנגד מדה פחד אדם לנפשו ויצעק צעקה גדולה, כי הנה אויביך ה', ורוח הקדוש בפיהו אמת, אף היא תשיב אמריה כי הנה אויביך יאבדו ותרם כראם קרני, כי על כן נבראו בריאה גרועה באותה שעה, לא מן היום שלא תשלם להם בריאה, ולא מן הלילה שאין בריאה כלל עם קדושת היום, אלא בין השמשות דוקא כהרף עין... והנה הופסקה בריאתם בתחלת מאדים דמאריהן לאט להון אבדון ומות, וזהו ודאי גמר מעשה בראשית להכין למזיקין מטבח, שהמה יאבדו וקדושת היום לעולם תעמוד לשומרי שבת וקוראי עונג... (מאמר חקור דין חלק ג פרק יא)
ועם מה שאמרנו יתאמת שהיתה בריאת המזיקין בריאה גרועה וחסרה מאד, כי המתין לה עד הרגע האחרון שבקושי הספיק הזמן להמציא להם צורה כל דהו פעם אחת ולא ישנה אלא כהרף עין, מלשון וירף ממנו, כביכול כאלו נסתלקה העין העליונה מרחם על העולם. והיינו דאמר הנביא ברגע קטן עזבתיך, ועם קדושת היום שיש בה סוכת שלום ברחמים גדולים אקבצך. (שם פרק יג)
ומה שאמר הלילה הזה משומר מן המזיקין, הוא ענין גדול מאד, נתבאר במה שיום פסח נקרא ראשון, אף על גב שמצאנו שנקרא יום ראשון של סוכות גם כן ראשון, אין ראשון כמו זה, כי הוא ראוי להקרא ראשון מצד שהוא בחדש ראשון גם כן, ואין המזיקים שולטים בזה, כי אין מזיקין שולטים רק בשניות, כמו שידוע במה שאמרו חכמים שלא לאכול זוגות ולשתות זוגות, כי המזיקים שולטים על זה, ואינם שולטים על אחדות. ודבר זה סוד נפלא... ועיקר זה הדבר שהוא בעצם הוא ראשון, והדבר שאינו בעצם הוא בשנים, והמזיקים אין בריאתם בעצם רק נבראים מפני שהם נמשכים אחר העולם כמו דבר המקרה, שהוא נמשך אחר מה שהוא בעצם, ולפיכך אינם שולטים רק על שניות ולא על ראשון... (גבורות ה' פרק לח)
ואחר שדרש ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך, והכיתי כל בכור אני ולא שרף, ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ולא השליח, דרש עוד אני ולא אחר, הם אלהים אחרים, שנתן השי"ת לעולם לפעול פעולות זרות, ואינם בכלל סדר מציאות העולם, ולא היתה הוצאה ממצרים בענין זה, כמו המזיקים והשדים אשר אין פעולתם נמשכת לסדר המציאות, ואף שכתוב א-ל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו, ואמרו רבותינו אלו השדים, ותלה יציאת מצרים בתועפות ראם, הוא דבר עמוק ומופלא, שבא לומר כי השי"ת הוציא את ישראל בפעולות יוצאות מן הקש הטבעי, במכות שבאו על מצרים, ודבר זה מתייחס אל מעשה שדים, שהם מזיקים, וכל פעולתם בלתי טבעית, כי הם ומעשיהם יוצאים מן סדר המציאות כמו שנתבאר בספר גור אריה, אפילו הכי לא היתה ההוצאה על ידיהם, רק היה הכל בסדר המציאות... (שם פרק נה)
...ואמר כתועפות ראם לו, כי השי"ת יש בו שני דברים, כי הוא יתברך שומר ומנהיג העולם עד שהוא עומד על תיקונו, והוא מחריב ומאבד את העולם מפני עונש הבריות, כשיגזור זה מצד חכמתו, כמו שעשה בימי דור הפלגה ודור המבול. וזה שאמר כתועפות ראם לו, כתועפות אלו המלאכים, אשר הם ממונים על הנהגת העולם שיהיה מקוים, וראם אלו המזיקים שהם אינם ממונים להנהגת שמירת העולם, רק הם מפסידים את העולם, והשי"ת יש בו שניהם, וכך פעל עמהם כאשר הוציא אותם מארץ מצרים... (נצח ישראל פרק נח)
רב אמר מהכא, ויזרח לו השמש, בא לבאר מדריגת תלמיד חכם, כי מפני שהוא תלמיד חכם, לכך המזיקים מתחברים אליו ביותר, וכדאיתא בפרק קמא דברכות, דאמר הני מאני דרבנן דבלו מחופיא דידהו, וכן הרבה, וכל זה מפני שהתלמיד חכם יש לו התורה, שהיא נבדלת, ולכן הרוחניים והם הבריות הבלתי גשמיים כמו המזיקים נמשכים אליו, ובודאי התורה משמרתו, אבל אסור לו לסמוך על זה לצאת מביתו במקום אשר שולטים המזיקים ביותר, מן הטעם אשר אמרנו, ולפיכך אל יצא תלמיד חכם יחידי בלילה, בשעה שמזיקים שולטים. (נתיב התורה פרק יג)
...אמר רבי יצחק כל הקורא קריאת שמע על מטתו מזיקין בדילין ממנו, שנאמר ובני רשף יגביהו עוף, ואין עוף אלא תורה... יש לשאול מה ענין קריאת שמע אצל המזיקין, אבל פירוש דבר זה, כי המזיקין כחם כח השניות, ודבר זה ידוע, כי המזיקין שולטים דוקא בשניות, ולכך אסרו חכמים לאכול ולשתות זוגות, מפני שהמזיקים כחם על השניות דוקא, ודבר זה ידוע לחכמים, כי המזיקים אינם בראשונה, ולא נבראו בעצם ובראשונה כמו שאר הנבראים, אבל הם נמשכים אחר העולם הזה, ואינם עיקר הבריאה, ולכך נבראו בין השמשות של ערב שבת, ואין להם אחדות עם העולם, ומפני זה הם מזיקים את העולם, ומפני זה כחם השניות דוקא, ולפיכך כל מי שקורא קריאת שמע, שאומר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, כאילו אוחז חרב של ב' פיפיות, ואמר שתי פיפיות, מפני כי המזיקים הם מימין ומשמאל, ואוחז חרב של פיפיות להכרית המזיקים משני צדדים מימין ומשמאל, כי כאשר קורא קריאת שמע דבק באחדות ונצול מן השניות, שהם המזיקים, ודבר זה מבואר... כי טעם זה מצד שהתורה היא סבה להסתלקות המזיקים, כי התורה היא מושלת על המזיקין, ולפיכך המזיקים מסתלקים בשביל התורה, ודוקא בשביל קריאת שמע, וזה כי אף אם קרא התורה כבר נסתלק ממנו התורה אחר זמן שכשאינו עוד קורא בתורה, והוא ישן על מטתו, ואיך יהיה עליו הגנה, אבל קריאת שמע שפוטר כל הלילה, וכיון שפוטר כל הלילה, לכך כל הלילה מגין עליו תורה זאת... (נתיב העבודה פרק יט)
...ועוד אמרו מה שאסרו חכמים לשתות זוגות הוא ענין כשפים, ואין הדבר כך, וכי איך לא יאמין האדם במזמור יושב בסתר עליון, שם נזכר בפירוש שצריך האדם שמירה מן המזיקין, וכי הדבר הזה רע ללמוד האדם על מה הם שולטים להיות נשמר מהם, והנה דבר זה חכמה גדולה ללמד האדם שיהיה ניצול מן המזיקים, אבל חס ושלום שיהיו פועלים בזה רק להגן ולהציל, והרי דניאל קרא אותו נבוכדנצר רב חרטומיא, רוצה לומר גדול שבמכשפים ... וזה מוכח שידעו כישוף, וחס ושלום שיהיו הם מכשפים, רק להציל עצמם. ומפני שידעו בחכמתם שהשדים שולטים במי שאוכל או שותה שתים, היו מצילין האדם מזה... וענין זה הוא חכמה נפלאה מאד, צריך גם כן לגלות לפרש מה שמקובל מפי חכמים, כי השי"ת כאשר ברא עולמו יש בריאה שאינה עצם הבריאה, רק הם נמשכים אחר עצם הבריאה, ואינם עיקר הבריאה, וכבר ביארנו זה למעלה גם כן, ודבר זה תמצא בנבראים גשמיים ובנבראים בלתי גשמיים כמו הרוחות והשדים, והם אינן עצם הבריאה, אבל הם נמשכים לבריאה וטפלים אצל הבריאה, ובדברים הגשמיים כמו התולעים וכיוצא בזה אין בהן בריאה, רק בשביל שאין הבריאה זולתם, ומכל מקום אינם עצם הבריאה, ודבר זה נקרא שניות, כי בעצם ובראשונה אין בהם בריאה כלל, רק הם שניות לבריאה, לכך הם שולטים במקום שיש שניות, כי זהו כחם... (באר הגולה באר ב, ד"ה בפרק ד' מיתות)
...וזה דעת רבי אליעזר, שצד צפון שהוא מתייחס לשמאל, והשמאל הוא פחות והחסר מן הימין, וזהו חסרון העלול, שכל עלול אינו שלם לגמרי, ולפיכך סבר כי רקיע אינו בשלימות וזאת היא הפרצה, ולפיכך אמרו חכמים במדרש רוח צפונית שלג וברד וממנו גשמים יוצאים, ושם מדור המזיקים, שנאמר מצפון תפתח הרעה, הרי בארו כי אי אפשר שיהיה העולם בשלימות מפני חסרון העלול... ולפיכך שם מדור המזיקים, שהם בריות חסרות, וכמו שרמזו חכמים עליהם שקדש עליהם היום ולא נגמרו... (באר ו, ד"ה אין דורשין)
ואתה תדע להבין עיקר דבר זה, כי זאת הלילה אין המזיקים שולטין בה, מפני כי זאת הלילה היא מיוחדת לאכילת המצה, אשר המצה היא משומרת מן השאור והחמוץ, והמזיקים הם כלם נמשכים מן החמץ והשאור בעבור שהם נמשכים מן צד שמאל, ובמדרש בפרקי רבי אליעזר צפון שם הוא מדורן של מזיקים ושדים ורוחות, שנאמר מצפון תפתח הרעה, והלילה הזאת הפך הדבר, שהיא מתיחסת אל החסד, לפיכך אכילת מצה בלילה הזאת דוקא... (חידושי אגדות ראש השנה יא ב)
ויש המזיקים ומלאכי חבלה ורוחות הטומאה שהם רע ממש, והם ההיפך ממש לטוב ולשלמות, אותם שהשם העליון ב"ה מתעלם מהם העלם גמור, כטעם אין הקב"ה מייחד שמו על הרעה. ואמנם שלשלת החסרונות הוא שמוציא הרע, כי בהשתלשל הענין הזה ונוסף חסרון על חסרון, סוף סוף יוליד מה שהוא רע ממש, והנה קודם שחידש האדון ב"ה מציאות ההנהגה שחידש לצורך הנמצאים לא היה ענין לשום חסרון כלל, וכשחידש מציאות הלזה, נמצא שנתחדש מציאות סדר אחד, שבהשתלשלו יוליד רע, כי כיון שיש מציאות לחסרון סופו יהיה הרע ממש... (דעת תבונות קיח)
ונראה דהנה ידוע דכל הגלות נמשכת מחטא אדם הראשון, שנתערבו טוב ורע, וממנו נמשך קלקול הדורות... והנה בהאריז"ל שחטא אדם הראשון נסתעף ממה שלא המתין בזיווגו עד השבת, ובמגלה עמוקות דזה שאמר דוד המלך ע"ה אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב, כי בחפזון שלו גרם ממצוה שלא לשמה, שנבראו גם כן המזיקים כהרף עין, (פירוש, שחטא זה לא היה חטא מזיד בכוונת חטא, אלא חפזון בלי ישוב הדעת, על כן המזיקין שנבראו לתקן את חטא זה נמי לא נבראו בכוונה מיוחדת, אלא בחפזון, כמאן דשדי בתר כתפוי כהרף עין). וזה שאמרו ז"ל (נזיר כ"ג) גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה, עבירה לשמה נקראת בריאת המזיקין, (פירוש, שהקב"ה חפץ חסד, ובריאת המזיקין להזיק לבריות חשבה הקב"ה לעבירה לעצמו, אבל מכל מקום גם זה לצורך, שבאמצעות המזיקין יתם ויכלה החטא, ואם כן היא עבירה לשמה), ומצוה שלא לשמה היא חפזון דאדם הראשון, וזהו שהעבירה לשמה נצמחת מהמצוה שלא לשמה של אדם הראשון, שהוליד את ערלתו של קין, את פריו זה הבל. ובדברים אלו אנהיר לעיינין הענין של חפזון שכינה ביציאת מצרים, שהיה תיקון לחטא אדם הראשון, על כן נצרך נמי לתקן העבירה לשמה, זה החיפזון דשכינה בבריאת המזיקין כהרף עין קודם בין השמשות, שכמו שחטא אדם הראשון היה בחפזון, משך נמי העונש בברואים האלו שנבראו בחפזון כנ"ל, כן נמי התיקון לזה הוא סילוק כח המזיקין שהוא גלות מצרים, (שנעשה באכילת הפסח) נמי בחפזון... (ויקרא שמיני תרע"ט)
הנה מפורש בדברי המדרש שלשה מיני שמירות, אחת הפורמא שהיא נתונה בפני המזיק שלא יביט באדם, ושנית המלאכים שהם משמרים את האדם, והשלישית איקוניא מהלכת לפניו, שפירושו צלם אלקים. ונראה לפרש, דהנה ידוע שיש באדם שלשה חלקים, והם גוף ונפש ושכל, ובאשר את זה לעומת זה עשה האלקים, בודאי יש כנגדם כחות חיצוניים מקבילים לעומת שלשה אלו, והם הם המזיקים, יש מהם מתנקשים להזיק את הגוף, ויש מזיקים דקים מאלה שמתנקשים להזיק בנפש, ויש שמתנקשים להזיק את שכל האדם... ונראה שלעומתם יש ג' מיני שמירות, והיינו היות ידוע כח ראיית העין לפעול פעולה ממשית... ועל כן כשהמזיקין מביטים באדם חס ושלום, הנה נעשים מחוברים לחלק האדם הנראה, והוא הגוף, ומובן שהתחברותם גורמת נזק, והוא כענין חולי המתדבק ויותר מזה, אך לזה ניתנה הפורמא בפני המזיקים שלא יביטו באדם, והויא שמירה לגוף האדם. ויש מזיקים דקים מאלה, שמזיקים בהתקרבותם אל האדם ומזיקים את הנפש, והם אינם צריכים להבטת העין, כי העין היא מצמצום כח הנפש בכלי העין... נגדם יש מלאכים השומרים כשבאין להתקרב אל האדם פוגעים תחילה במלאכים הסובבים את האדם, והם נמסים כהמס דונג מפני האש... ורבי יהושע בן לוי הוסיף שמירת צלם האלקים, שזו שמירה בפני כחות החיצוניים עוד דקים מאלה, המזיקים את כל השכל... (דברים ראה תרע"ז)
ולפי זה יש ליתן טעם על ניצוח האויבים שמפסיק בין ברכה ששית לשביעית, על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה בטעם בריאת המזיקים בין השמשות ובשביל קידוש היום לא נגמרו, והלא הקב"ה ידע מראש שלא יספיק הזמן לגמרם עד שיקדש היום, ולמה לא התחיל בהם קודם, ובמדרש יש טעם (ב"ר סוף פרשה ז'), ללמד לאדם שיפסיק מלאכתו, והגיד הוא זצללה"ה עוד טעם לשבח, כי ברכה חלה על דבר שלם ולא על חסר בלתי נשלם ופגום, ועל כן ברכת השבת חלה אחר השלמת הבריאה, וקבל העולם הנגמר ברכה, ואם היתה נגמרת בריאת המזיקין, היתה חלה ברכה גם עליהם, והיו מחריבין את העולם, על כן בכוונה עשה השי"ת שלא יגמרו, כדי שלא תחול עליהם ברכת השבת. (שם תבא תרע"ה)