מחא כף

תלמוד ירושלמי:

ולא מטפחין, טיפוח הוא לרצונו, רבי יונה וחברייא חד אמר הכין שרי והכין אסור, וחרנא אמר בין הכין ובין הכין אסור, ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא, מן מה דאמר רבי יונה אית הוה סבין ביומינן והוון מטפחין לאחורי ידיהון בשובתא, הוי דו אמר הכין שרי והכין אסור. רבי הוה מסב לרבי שמעון בריה, והוון מטפחין לאחורי ידיהון בשובתא, עבר רבי מאיר ושמע קלהון, אמר, רבותינו הותרה השבת, שמע רבי קליה, אמר מי הוא זה שבא לרדותינו בתוך ביתינו... (ביצה כ ב)

מוהר"ן:

כשיש חס ושלום דינים כל ישראל, על ידי ריקודים והמחאת כף אל כף נעשה המתקת הדינין. (י א)

וזה בחינת ריקודין והמחאת כף, כי ריקודין והמחאת כף נמשכין מבחינת הרוח שבלב, כנראה בחוש, כי על ידי שמחת הלב הוא מרקד ומכה כף אל כף, וכמובא בתיקונים (תיקון כ"א דף נ"ד ב'), והאי רוחא נשיב בשית פרקין דדרועא ובשית פרקין דשוקין, והיא בחינת המחאת כף ובחינת ריקודין, וזהו בחינת לבו נשא את רגליו, (ב"ר ע'), היינו על ידי הרוח שבלב באים הריקודין, היינו על ידי הצדיק שהוא בחינת רוח כנ"ל נתבטל הגאוה כנ"ל, כמ"ש (תהלים ל"ו) "אל תבואני רגל גאוה"...

וגם זה בחינת המחאת כף כי על ידי הרוח נתגלה הארת הידים, כמ"ש (שה"ש ה') "קול דודי דופק", דופק זה בחינות רוח, כמובא בתיקונים (תיקון כ"ח דף ס"ח א'), וסמיך ליה "דודי שלח ידו מן החור" זה בחינת התגלות הארת הידים, היינו בחינת המחאת כף, ואז נתבטל הע"ז היינו הכפירות, וזה בחינת (שמות י"ז) "ויהי ידיו אמונה". נמצא שעל ידי הצדיק היינו בחינת רוח שבלב נתגלה הארת הידים והרגלים, היינו בחינת ריקודין והמחאת כף, ונתבטל הגאוה והכפירות, ונתרבה האמונה... (י ו)

מה שמכין כף אל כף בשעת התפילה, כי אמרו חז"ל (ב"ר פ"א) למה התחילה התורה מבראשית, כי העכו"ם יאמרו לנו גזלנים אתם שכבשתם ארץ ז' עממין. בשביל זה כח מעשיו הגיד לעמו, שהגיד שכל העולמות הכל מעשי ידיו... וכל הדברים נקראים כח מעשיו, כנגד כ"ח אתוון דעבודא דבראשית, כנגד כ"ח פירקין דידים. וזה ידוע כי אוירא דארץ עממין היא טמאה ואוירא דארץ ישראל הוא קודש וטהור... וכשאנו מחאן כף אל כף בזה נתעורר כ"ח אתוון דבראשית כח מעשיו, ונמצא שבידו לתת לנו נחלת גוים, כי הכל של הקב"ה, ובזה יש כח בידינו לטהר אויר ארץ העמים, כי נחזר ארץ העמים תחת ממשלת הקב"ה... ואז נטהר אויר המקום שאיש הישראלי מתפלל, ושואב אויר הקודש כמו בארץ ישראל.

גם על ידי מחאת כף נתגרש אויר הטמא, כי על ידי מחאת כפים נשמע קול, וקול הזה הוא אויר קדוש, מכ"ח אתוון דעובדא דבראשית, מכ"ח פירקין דידים כמו שאנו רואים בחוש שנתגרש האויר על ידי מחאת כפים... (מד)

תפלות כנגד תמידין וכו', היינו בחינות ארץ ישראל, היינו על ידי מחאת כפיים נתבטל מחשבות עכו"ם, כי כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלקי, וכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלקי, ועל ידי מחאת כף אזי הוא דר באוירא דארץ ישראל, ויש לו אלקי, ונתבטל מחשבות עכו"ם. ותפילה היא בחינת אמונה, כמו שכתוב (שמות י"ז) "ויהי ידיו אמונה עד בא השמש", ותרגומו פרישן בצלו. ונגד אמונה הם הכפירות מחשבות עכו"ם, ותקונם על ידי תמידין על ידי ארץ ישראל, על ידי מחאת כף... (שם)

מחאת כפיים בתפילה, כי על ידי זה נתעוררים בחינות כנפיים שמשם בא הדיבור, וכמ"ש (קהלת י') ובעל כנפים יגיד דבר, וכתיב (יחזקאל י') וידי אדם מתחת כנפיהם, נמצא שעל ידי שאדם נתעורר בידים שלו, אזי הכנפים נתעוררים, היינו כנפי ריאה שמשם נתהווה הדיבור. אבל עדיין צריכין להכין ולתקן פה, לקבל את הדיבור בתוכו, ועל ידי שמכה כף אל כף על ידי זה נתהווה הפה, כי בכל יד חמשה אצבעות, והכאות האורות יד ימין ביד שמאל, היינו חמשה פעמים חמשה גימטריא כ"ה, והכאות יד שמאל ביד ימין חמשה פעמים חמשה, גימטריא גם כן כ"ה, שני פעמים כ"ה גימטריא חמשים, זה בחינות חמשים פעמים יציאת מצרים שנזכר בתורה, כי על ידי בחינות יובל יצאו מגלות מצרים, ועיקר גלות מצרים שהיה הדיבור בגלות... (מה ועיין שם עוד)

מחאת כף בשעת התפלה זה בחינות נתינת המטה בין צפון לדרום, כי מטה היינו בחינות זווג, בחינות תפלה (תיקון י' ועיין תיקון נ"ח), וצפון ודרום זה בחינות ידים...

גם על ידי מחאת כף נמתיק הדינים, כי יש ג' הוויות, שהם בחינת ג' ידים, יד הגדולה, יד החזקה, יד הרמה. ויד ימין זה יד הגדולה, ויד שמאל זה יד החזקה, ובשעת הכאה שנתחברים יחד זה בחינת יד רמה...

גם על ידי מחאת כף מבטל המחלוקת, כי כל המחלוקת נמשכים מבחינת קרח על אהרן, שהם בחינת שמאלא וימינא, ועל ידי מחאת כף נכללים שמאל בימין וימין בשמאל ונעשים אחדות... (מו ועיין שם עוד)

זה בחינת מחאת כף אל כף, כי על ידי זה מביטין בתמונת ה', כי תמונת ה' היינו דמיונות שאנו מדמין אותו רחום וחנון ושאר כינויים ודמיונות שאנו קורין אותו, כי אלו הדמיונות גילו הנביאים, ונביאים זה בחינת דיבור התפילה כמו ניב שפתים, וכשאנו מדברים בשפתינו את התמונות והדמיונות ומחאין בכפים, אזי נתקיים (הושע י"ב) "ביד הנביאים אדמה", כי הנביאים הם הדיבורים, והכפים הם יד הנביאים, ואז הדמיון נתגלה בבחינת וביד הנביאים אדמה, ונתקיים (במדבר י"ב) "ותמונת ה' יביט".

גם מחאת כף זה בחינת (יחזקאל י') "וידי אדם מתחת כנפיהם", כי הכנפים הם הדיבורים בבחינת ובעל כנפים יגיד דבר.

גם נכלל התפילה בתוך תורה שבכתב ותורה שבעל פה שהם שני ידים יד כותבת ויד חותמת. (רבי)