(ראה גם: שינה)
מטה ושולחן וכסא ומנורה, סדר הכתוב אינו כסדר השמוש, שהרי כסא צריכים מתחילה, ואחר כך שולחן, ואחר כך מנורה, ואחר כך מטה, למה הקדימה מטה, משום שמטה חביבה עליה יותר מכל, ואדם מקדים מה שחביב עליו, (כי במטה ראתה קדושה עליונה יותר מבכולם, כלקמן)... (בשלח ח)
תניא אבא בנימין אומר, על שני דברים הייתי מצטער כל ימי, על תפלתי שתהא לפני מטתי, ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום... דאמר רבי חמא ברבי חנינא אמר רבי יצחק כל הנותן מטתו בין צפון לדרום הוויין ליה בנים זכרים, שנאמר וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים, רב נחמן בר יצחק אמר, אף אין אשתו מפלת נפלים... (ברכות ה ב)
...ומי רגלים עד שיטיל לתוכן מים... בין לפני המטה בין לאחר המטה (שהמטה מפסקת), רבן שמעון בן גמליאל אומר לאחר המטה קורא, לפני המטה אינו קורא... אמר רב יוסף בעאי מיניה מרב הונא מטה פחות משלשה פשיטא לי דכלבוד דמי, שלשה ארבעה חמשה ששה שבעה שמנה תשעה מהו, אמר לי לא ידענא... (שם כה ב, וראה שם עוד)
נשיתי טובה... רבי יצחק נפחא אמר זו מטה נאה וכלים נאים שעליה, רבי אבא אמר זו מטה מוצעת ואשה מקושטת לתלמידי חכמים. (שבת כה ב)
...ומציעין את המטות מלילי שבת לשבת, אבל לא משבת למוצאי שבת... (שם קיג א)
תנא אוכלין ומשקין תחת המטה, אפילו מחופין בכלי ברזל רוח רעה שורה עליהן. (פסחים קיב א)
הישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו, אמר רבי יהודה נוהגין היינו שהיינו ישנים תחת המטה בפני הזקנים ולא אמרו לנו דבר, אמר רבי שמעון מעשה בטבי עבדו של רבן גמליאל שהיה ישן תחת המטה ואמר להן רבן גמליאל לזקנים, ראיתם טבי עבדי שהוא תלמיד חכם, ויודע שעבדים פטורין מן הסוכה, לפיכך ישן הוא תחת המטה... תרגמא שמואל במטה עשרה (בגבהה). (סוכה כ ב, וראה שם עוד)
הסומך סוכתו בכרעי המטה כשרה... אמר אביי לא שנו אלא סמך, אבל סיכך על גב המטה כשרה... (שם כא ב)
מסרגין את המטות (במועד), מאי מסרגין ומאי ממתחין, כי אתא רב דימי אמר פליגי בה רבי חייא בר אבא ורבי אסיף ותרווייהו משמיה דחזקיה ורבי יוחנן, חד אמר מסרגין שתי וערב וממתחין שתי בלא ערב, וחד אמר מסרגין שתי בלא ערב, וממתחין שאם היה רפוי ממתחו. (מועד קטן י א)
רבי יהודה היה מחייב בכפיית המטה (בתשעה באב), ולא הודו לו חכמים, תניא אמרו לו לרבי יהודה, לדבריך עוברות ומיניקות מה תהא עליהן, אמר להם אף אני לא אמרתי אלא ביכול, תניא נמי הכי, מודה רבי יהודה לחכמים בשאינו יכול, ומודים חכמים לרבי יהודה ביכול, מאי בינייהו, איכא בינייהו שאר מטות, כדתניא, כשאמרו לכפות המטה, לא מטתו בלבד הוא כופה, אלא כל מטות כולן הוא כופה... (תענית ל ב)
פוריא, אמר רב פפא שפרין ורבין עליה. (כתובות י ב)
ונותן לה (לאשתו) מיטה ומפץ וכו', מפץ ומחצלת למה לה דיהב לה, אמר רב פפא באתרא דנהיגי דמלו פוריא בחבלי דמבגר לה. תנו רבנן אין נותנין לה כר וכסת, משום רבי נתן אמרו נותנין לה כר וכסת, היכי דמי, אי דאורחה, מאי טעמא דתנא קמא, ואי דלאו אורחה, מאי טעמא דרבי נתן, לא צריכה, כגון דאורחיה דידיה ולאו אורחה דידה... (שם סה א)
הנודר מן המטה מותר בדרגש, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים דרגש בכלל מטה, הנודר מן הדרגש מותר במטה... איתמר, איזהו מטה ואיזהו דרגש, אמר רבי ירמיה מטה מסרגין אותה על גבה, דרגש מסרגין אותו מגופו. מיתיבי כלי עץ מאימתי מקבלין טומאה, המטה והעריסה משישופם בעור הדג, ואי מטה מסתרגת על גבה, למה לי שיפת עור הדג, אלא הא והא מגופן, מטה אעולי ואפוקי בבזיני, (שמכניסין ראשי המשיחות שבבגד דרך הנקבים וקושרין אותן זה בזה), דרגש אעולי ואפוקי באבקתא (קושרים לולאות בעצי המטה ומכניסין ראשי משיחות בנקבים וקושרין בלולאות)... (נדרים נו א)
דאמר רבי יהודה אמר שמואל בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשנו במלייהו, במסכת, ובפוריא ובאושפיזא... (בבא מציעא כג ב)
מטה של תלמידי חכמים כיצד, כל שאין תחתיה אלא סנדלין בימות החמה ומנעלין בימות הגשמים, ושל עם הארץ דומה בלוס. (בבא בתרא נח א)
זקני בית אב ישינים שם, ואמאי, לעיילי מטות, אמר אביי לאו אורח ארעא לעיולי מטות לבית המקדש... (תמיד כו ב)
אמר רבי שמעון בן יוחאי ארבעה דברים הקב"ה שונאן ואני איני אוהבן... ומשתין מים ערום לפני מטתו... (נדה יז א)
נושאי המטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן, את שלפני המטה ואת שלאחר המיטה, את שהמיטה צורך בהן פטורין, ואת שאין המיטה צורך בהן חייבין (בקריאת שמע)... מאימתי כופין את המיטות, משיצא המת מפתח החצר דברי רבי אליעזר, ורבי יהושע אומר משיסתם הגולל. וכשמת רבן גמליאל, כיון שיצא מפתח החצר אמר רבי אליעזר לתלמידיו כפו את המיטות, וכשנסתם הגולל אמר רבי יהושע כפו את המיטות, אמרו לו כבר כפיתם על פי הזקן. בערב שבת הוא זוקף את מיטתו ובמוצאי שבת הוא כופן. תני דרגש נזקפת ואינה נכפית, רבי שמעון בן אלעזר אומר שומט קלבינטרין שלה ודיו... בר קפרא אמר איקונין אחת טובה היה לי בתוך ביתך וגרמתני לכופפה, אף את כפה מיטתך, ואית דמפקין לישנא ויכפה כפה הסרסור (לשון כפיה, שכפו להאיקונין, צלם האלקים לצאת מן העולם). רבי יונה ורבי יוסי תרויהון בשם רבי שמעון בן לקיש חד אמר מפני מה הוא ישן במיטה כפויה, שיהא נוער בלילה ונזכר שהוא אבל, וחרנה אמר מתוך שהוא ישן על מיטה כפויה, הוא נוער בלילה ונזכר שהוא אבל... (ברכות כא ב)
הישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו... תמן תנינן אבל פורס הוא על גבי נקליטי המטה וכא הוא אומר הכין, אמר רבי ליעזר תמן הוא וטליתו תחת הסוכה, ברם הכא הוא וטליתו תחת המטה... (סוכה ח א)
רבי מנא הוון בנויי דרבי חנינה אחוי מייתין, אתון ושאלון לרבי יוסי מהו לכפות את המיטה, אמר לון לא צריך, מהו לישן על גבי מיטה כפויה, אמר לון לא צריך... (מועד קטן טז א, וראה שם עוד)
ג' מטות הן, העשויה לשכיבה טמאה מדרס, של זגגין טמאה טמא מת, ושל סרגין טהורה מכלום. (כלים כד ח)
על משכבכם - במקום המיוחד להתבודד אדם עם יוצרו, ולא לחשוב מחשבות אוון... (מיכה ב א)
שם מטה שורש נטה, וכולל כל העשוי שיטה האדם עליו על צדו בין ביום ובין בלילה, בכל עת שינטה עליו, והוא לכל, בין לגדולים בין לקטנים, בין בריאים ובין חלשים, בין זכרים ובין נקבות. ועיין "ערש". (הכרמל)