תנו רבנן היה עומד בתפלה ומים שותתין על ברכיו, פוסק עד שיכלו המים וחוזר ומתפלל. (ברכות כב ב, וראה שם עוד)
אמר רבא הלכתא צואה כחרס אסורה, ומי רגלים כל זמן שמטפיחין, מיתיבי מי רגלים כל זמן שמטפיחין אסורין, נבלעו או יבשו מותרים, מאי לאו נבלעו דומיא דיבשו, מה יבשו דאין רושמן ניכר אף נבלעו דאין רשומן ניכר, הא רישומן ניכר אסור, אף על גב דאין מטפיחין... דכולי עלמא כל זמן שמטפיחין אסור, הא רושמן ניכר שרי, והכא בטופח על מנת להטפיח איכא בינייהו... (שם כה א)
ואמר רבא בר שמואל משום רבי חייא, אין מי רגלים כלים אלא בישיבה, אמר רב כהנא ובעפר תיחוח אפילו בעמידה, ואי ליכא עפר תיחוח יעמד במקום גבוה וישתין למקום מדרון. (שם מ א)
(המוציא) מי רגלים נתר ובורית קמוליא ואשלג כדי לכבס בגד קטן פי סבכא, רבי יהודה אומר כדי להעביר על הכתם... תנא מי רגלים עד בן מ' יום. (שבת פט ב)
רבי חנינא אמר מי רגלים בני ארבעים יום ברזינא לזיבורא, רביעאה לעקרבא, פלגא ריבעא לגילויא, ריבעא אפילו לכשפים מעלו... (שם קט ב)
זה הכלל היה במקדש, כל המטיל מים טעון קדוש ידים ורגלים וכו', בשלמא רגלים משום ניצוצות, אלא ידים מאי טעמא, אמר רבי אבא זאת אומרת מצוה לשפשף, מסייע ליה לרבי אמי דאמר רבי אמי אסור לאדם שיצא בניצוצות שעל גבי רגליו מפני שנראה ככרות שפכה, ומוציא לעז על בניו שהן ממזרים. (יומא כט ב)
תנו רבנן, הלכה בסעודה, אדם יוצא להשתין מים נוטל ידו אחת ונכנס... (שם ל א)
יכול לאכול כזית דגן מרחיקין מצואתו וממימי רגליו ד' אמות. (סוכה מב ב)
אמר רב בר רב הונא המטיל מים משתי מקומות פסול. (יבמות עו א)
ומרחיקים... ואת מי רגלים מן הכותל שלשה טפחים... (בבא בתרא יז א)
אמר רבה בר בר חנה מותר לאדם להשתין מים בצד כותלו של חבירו, דכתיב והכרתי לאחאב משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל, והא אנן תנן ואת מי רגלים מן הכותל ג' טפחים, התם בשופכין... והא רבה בר בר חנה קרא קאמר, התם הכי קאמר, אפילו מידי דדרכיה לאישתוני בקיר לא שביקנא ליה, ומאי ניהו, כלבא. (שם יט ב)
בעו מיניה מרב ששת מי רגלים של חמור מהו, ותיבעי דסוסים וגמלים, דסוסים וגמלים לא מיבעיא להו דלא עכירי ולא דמו לחלב, מיא עול מיא נפוק, כי קמיבעיא להו דחמור דעכירי ודמו לחלב, מאי, מגופיה קא מימצצי ואסירי, או דלמא מיא עול מיא נפוק, והאי דעבידי הבלא דבישרא הוא, אמר להו רב ששת תניתוה, שהיוצא מן הטמא טמא והיוצא מן הטהור טהור... ואיכא דאמרי דסוסים וגמלים לא קא מיבעיא להו, דלא שתו אינשי, כי קמיבעיא להו דחמור, דשתו אינשי ומעלו לירקונא מאי... (בכורות ז א)
אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא משתינין מים בפני רבים, ואין שותין מים בפני רבים... ומעשה באחד שביקש להשתין מים ולא השתין, ונמצא כריסו צבה. שמואל איצטריך ליה בשבתא דרגלא, נגדו ליה גלימא, אתא לקמיה דאבוה אמר ליה אתן לך ד' מאה זוזי וזיל הדר עובדא, את דאפשר לך, דלא אפשר ליה ליסתכן. מר בר רב אשי איצטריך אגודה גמלא, אשתין, אמרו ליה חמתך קאתיא, אמר להו באודנא. ותיפוק ליה משום עלקא, בשותת. תנו רבנן שני נקבים יש בו באדם, אחד מוציא שתן ואחד מוציא שכבת זרע,ואין בין זה לזה אלא כקליפת השום, בשעה שאדם נצרך, אם נקבו זה לתוך זה נמצא עקר. אמר ריש לקיש מאי דכתיב לא יהיה בך עקר ובבהמתך, בזמן שבבהמתך (שתשים עצמך כבהמה שלא תהיה צנוע בהטלת מים)... אמר רב פפא לא ישתין אדם מים לא על כלי חרס ולא על מקום קשה, דאמר רב הני מורדי דבבל מהדרי מיא לעין עיטם. אמר אביי הא איתתא לא תקו להדיא באנפי ינוקא (דחוצפה היא), אגיסא לית לן בה. תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר עמוד החוזר מביא אדם לידי הדרוקן, סילון (מי רגלים) החוזר מביא אדם לידי ירקון... אמר ריש לקיש... מי רגלים רבין ירקון רבה. (שם מד ב)
תולדות למים היוצא מן העין... מי רגלים בין גדולים בין קטנים... (מכשירין ו ה)
ובענין הלילה שדרכן של בני אדם לעמוד ולהשתין, ירגיל אדם שיהיה לו עביט של מימי רגלים של מתכות או זכוכית שאינם בולעים כמו שכתבו התוספות והרא"ש בפרק מי שמתו, רק שיטיל לתוכו רביעית מים בכל פעם שמשתין, והכלי עצמו יהיה רחוץ ונקי, ואז מותר לו לעשות ברכת אשר יצר וללמוד תורה. ונראה לי אם הכלי נקי ואינו יוצא שום ריח מהכלי אז די כשירחצו הכלי מערב שבת לערב שבת, וטהור ידים יוסיף אומץ. (שער האותיות אות ט)