ותאהב מיכל בת שאול את דוד, ויגידו לשאול וישר הדבר בעיניו. (שמואל א יח כ)
ויקם דוד וילך הוא ואנשיו ויך בפלשתים מאתים איש, ויבא דוד את ערלותיהם וימלאום למלך להתחתן במלך, ויתן לו שאול את מיכל בתו לאשה. וירא שאול וידע כי ה' עם דוד, ומיכל בת שאול אהבתהו. (שם שם כז)
וישלח שאול מלאכים אל בית דוד לשמרו ולהמיתו בבקר, ותגד לדוד מיכל אשתו לאמר, אם אינך ממלט את נפשך הלילה מחר אתה מומת. ותורד מיכל את דוד בעד החלון וילך ויברח וימלט. ותקח מיכל את התרפים ותשם אל המטה ואת כביר העזים שמה מראשותיו, ותכס בבגד. וישלח שאול מלאכים לקחת את דוד ותאמר חולה הוא. וישלח שאול את המלאכים לראות את דוד לאמר, העלו אותו במטה אלי להמיתו... ויאמר שאול אל מיכל למה ככה רמיתני ותשלחי את איבי וימלט, ותאמר מיכל אל שאול הוא אמר אלי שלחיני למה אמיתך. (שם יט יא)
ושאול נתן את מיכל בתו אשת דוד לפלטי בן ליש אשר מגלים. (שם כה מד)
ויאמר טוב אני אכרת אתך ברית, אך דבר אחד אנכי שואל מאתך לאמר, לא תראה את פני כי אם לפני הביאך את מיכל בת שאול בבואך לראות את פני. וישלח דוד מלאכים אל איש בשת בן שאול לאמר, תנה את אשתי את מיכל אשר ארשתי לי במאה ערלות פלשתים. וישלח איש בשת ויקחה מעם איש, מעם פלטיאל בן ליש. וילך אתה אישה הלוך ובכה אחריה עד בחורים, ויאמר אליו אבנר לך שוב, וישב. (שמואל ב ג יג)
והיה ארון ה' בא עיר דוד, ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון, ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה', ותבז לו בלבה... וישב דוד לברך את ביתו, ותצא מיכל בת שאול לקראת דוד ותאמר מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הריקים. ויאמר דוד אל מיכל לפני ה' אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו לצוות אותי נגיד על עם ה' על ישראל, ושיחקתי לפני ה'... ולמיכל בת שאול לא היה לה ילד עד יום מותה. (שם ו טז)
ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול את ארמוני ואת מפיבושת, ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל בן ברזילי המחולתי... (שם כא ח)
דתניא מיכל בת כושי היתה מנחת תפילין, ולא מיחו בה חכמים... (עירובין צו א)
...שאלו תלמידיו את רבי יוסי היאך נשא דוד שתי אחיות בחייהן, אמר להן מיכל אחר מיתת מירב נשאה. רבי יהושע בן קרחה אומר קידושי טעות היו לו במירב, שנאמר תנה את אשתי את מיכל אשר ארסתי לי במאה ערלות פלשתים, מאי תלמודא, אמר רב פפא מיכל אשתי ולא מירב אשתי. מאי קידושי טעות, דכתיב והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול וגו', אזל קטליה, אמר לו מלוה אית לך גבאי, והמקדש במלוה אינה מקודשת, אזל יהבה לעדריאל, דכתיב ויהי בעת תת את מירב בת שאול לדוד וגו', אמר לו אי בעית דאתן לך מיכל, זיל אייתי לי מאה ערלות פלשתים, אזל אייתי ליה, אמר ליה מלוה ופרוטה אית לך גבאי, שאול סבר מלוה ופרוטה דעתיה אמלוה, ודוד סבר מלוה ופרוטה דעתיה אפרוטה... ורבי יוסי האי תנה את אשתי את מיכל מאי דריש ביה, רבי יוסי לטעמיה, דתניא רבי יוסי היה דורש מקראות מעורבין, כתיב ויקח המלך את שני בני מיכל אשר ילדה לעדריאל המחולתי וגו', וכי לעדריאל נתנה, והלא לפלטי בן ליש נתנה, דכתיב ושאול נתן את מיכל בתו אשת דוד לפלטי בן ליש וגו', אלא מקיש קידושי מירב לעדריאל לקידושי מיכל לפלטי, מה קידושי מיכל לפלטי בעבירה, אף קידושי מירב לעדריאל בעבירה. ורבי יהושע בן קרחה נמי הכתיב את חמשת בני מיכל בת שאול, אמר לך רבי יהושע וכי מיכל ילדה, והלא מירב ילדה, מירב ילדה ומיכל גידלה, לפיכך נקראו על שמה, ללמדך שכל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו...
כתיב פלטי וכתיב פלטיאל, אמר רבי יוחנן פלטי שמו, ולמה נקרא שמו פלטיאל, שפלטו א-ל מן העבירה, מה עשה, נעץ חרב בינו לבינה, אמר כל העוסק בדבר זה ידקר בחרב, והכתיב וילך אתה אישה, שנעשה לה כאישה, והכתיב הלך ובכה, על המצוה דאזיל מיניה. עד בחורים, שנעשו שניהם כבחורים, שלא טעמו טעם ביאה... (סנהדרין יט ב)
והא הואי מיכל, אמר רב עגלה זו מיכל, ולמה נקרא שמה עגלה, שחביבה עליו כעגלה, וכן הוא אומר לולי חרשתם בעגלתי וגו'. ומי הוו למיכל בני, והכתיב ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה, אמר רב חסדא עד יום מותה לא היה לה, ביום מותה היה לה. מכדי בנים היכא קא חשיב להו בחברון, ואילו מעשה דמיכל בירושלים הוה, דכתיב ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה' ותבז, ואמר רב יהודה ואיתימא רב יוסף, שקלתה מיכל למיטרפסה, אלא אימא עד אותו מעשה היה לה, מכאן ואילך לא היה לה. (שם כא א)
...התיבון הרי מיכל בת שאול היתה לובשת תפילין, אשת יונה היתה עולה לרגל ולא מיחו בידם חכמים. רבי חזקיה בשם רבי אבהו אשתו של יונה היא שבה (הושבה), מיכל בת שאול מיחו בה חכמים... (עירובין נט א)
...כתיב ויאמר המלך אני אתן, ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול את אדמוני ואת מפיבושת וגו', ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה, ואת אמר אכן, אמור מעתה בני מירב היו, וגידלתן מיכל ונקראו על שמה. (קידושין מב ב)
...אמרה לו היום נגלה כבוד בית אבא, אמרו עליו על בית שאול שלא ראו אותן לא עקב ולא גודל מימיהן... ובמה נענשה, ולמיכל בת שאול לא היה לה וולד, והכתיב והששי יתרעם לעגלה אשתו, אלא שגעת כעגלה ומתה. (סנהדרין יב א)
ותלד רחל ותקש בלדתה, שלשה הן שנתקו בשעת לידתם ומתו כשהן חיות, ואלו הן, רחל ואשת פנחס, ומיכל בת שאול... מיכל שנאמר (שמואל ב' ו') ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה, אמר רבי יהודה בר סימון עד יום מותה לא היה לה, ביום מותה היה לה, הדא הוא דכתיב (דברי הימים א' ג') הששי יתרעם לעגלה אשתו, ולמה הוא קורא אותה עגלה, אמר רבי יהודה בר סימון שפעת כעגלה ומתה. (בראשית פב ח)
...כיון שראתה אותו משים עצמו כהדיוט נתבזה בעיניה... לאחר שנפטרו כל ישראל ממנו נפנה לברך את ביתו ולשמחם מרוב שמחת הארון, יצאת מיכל לקראתו ובזתהו על שבזה עצמו לכבוד הארון לעיני הנשים, הדא הוא דכתיב (שמואל ב' ו') וישב דוד לברך את ביתו וגו', לא הניחתו ליכנס לתוך הבית אלא יצאת לחוץ והיתה מקפחתו בדברים, ותאמר מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו, מכאן אתה למד שהיה הופך איספירס ומשוויר, שכן היא אומרת לו אשר נגלה היום, התחילה עושה מריבה כנגדו, מבקשת לאכול פניו, אמרה לו אם ראית כבודך מה נכבד היום מלך ישראל, עכשיו הודעת שאתה מלך אשר נגלה היום, הלוואי בצניעות, אלא לעיני אמהות עבדיו, ואלו הן נשי ישראל שהוא קורא אתהן אמהות, כהגלות נגלות אחד הריקים, אמר רבי אבא בר כהנא הריק שבריקים זה ארכסיטס שאין ריקם הימנו מכל מצוה, כן היה דוד מרקד לפני הארון, אמר לו היום נגלה כבודו של בית אבא, בא וראה מה בינך לבין בית אבא, כל בית אבי היו צנועים וקדושים, אמרו עליו על בית שאול שלא נראה מהם לא עקב ולא גודל מימיהם, הדא הוא דכתיב ויבא אל גדרות הצאן על הדרך (שם א' כ"ד)... ואת עומד ומגלה לבושך כאחד הריקים, כיון שגמרה דבריה אמר לה, וכי לפני מלך בשר ודם שחקתי, ולא לפני מלך מלכי המלכים שחקתי אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו... ולפי שאמרה מיכל כן נענשה, שכן כתיב אחריו (שם ב' ו') ומיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה... (במדבר ד כא)
דבר אחר, מצא אשה מצא טוב, זו מיכל בת שאול שהיתה אוהבת לדוד יותר מלאביה, אימתי בשעה ששלח שאול לשמור את הבית, הדא הוא דכתיב למנצח אל תשחת... ורבנן אמרי שער אחד היה לו, והיו עומדין על השער והיו משמרין שלא יברח, מה עשתה מיכל, שלשלה אותו בעד החלון וברח, כיון שעלו שלוחין של שאול מה עשתה, נטלה את התרפים ונתנה על המטה, ונטלה כביר העזים ונתנה אותו תחת ראשו, שנאמר (שמואל א' י"ט) ומיכל בת שאול לקחה את התרפים, מיד בקשו את דוד, אמרה להם שהוא חולה ומוטל במטה, הלכו ואמרו לו לשאול, אמר להם הביאוהו במטה לכאן, הלכו והביאו את המטה אצלו ומצא בה את התרפים, התחיל כועס עליה כך רמיתני והברחת את שונאי, אמרה לו אתה נתתני ומסרתני לליסטים שלך, ועמד עלי עם החרב להרגני, ואמר לי אם אינך מברחת אותי אני מתיז את ראשך בסייף, ומיד נצטן דמי ונתפחדתי והברחתיו, ומרוב המורא נתחלחלתי... ולמה נקרא שמה עגלה, שנאמר (שמואל ב' ג') והששי יתרעם לעגלה אשת דוד, זו מיכל, מה העגלה הזאת אינה מקבלת עול על צוארה, כך מיכל לא קבלה עול אביה אלא קינטרה אותו. (תהלים נט)
...ותקח מיכל את התרפים ותשם על מטה וגו', תני בשם רבי איבו ניקודים של ברוקלי (כלי של עור עשוי בצורת אדם). ויאמר שאול אל מיכל למה ככה רימיתני וגו'. כתיב הששי יתרעם לעגלה אשת דוד, למה נקראת שמה עגלה, אמר רבי יהודה ברבי על שפעתה כעגלה ומתה, ורבנין אמרי על שפעתה לפניו ואמרה לו, אבא, לא היה לך להשיאני לאדם בעולם אלא ללסטים שלך השיאתני, שלף חרבו ואמר אם אין את משלחני הריני ממיתך. (מדרש שמואל פרשה כב)
ומיכל בת שאול וגו', אמרה ליה של בית אבא היתה מלוכתם נאה ממך, חלילה שלא ראה אדם בהם בימיהם פיסת יד ופיסת עקב מגולין, אלא כולם היו מכובדין ממך. ומה דוד אמר לה, לפני ה' אשר בחר בי מאביך וגו', אמר לה של בית אביך מבקשין כבוד עצמן ומניחין כבוד שמים, ואני איני עושה כן, אלא מניח כבוד עצמי ומבקש כבוד שמים, אמר תימר שהייתי שפל בעיני אחרים ונבזה ולא בפני עצמי, תלמוד לומר והייתי שפל בעיני ועם האמהות אשר אמרת וגו', אמר לה דוד, מיכל חס ושלום שאין את נקראת מן האמהות, אלא מן האימהות, ותאמר מה נכבד היום וגו', אמרה הלואי לעיני בני אדם, אלא לעיני אמהות עבדיו, כהגלות נגלות אחד הריקים, אמר רבי אבא בר כהנא כאלין ארכי לסטים. (שם פרשה כה)
למנצח אל תשחת לדוד מכתם בשלוח שאול וישמרו את הבית להמיתו, זה שאמר הכתוב טובים השנים מן האחד, טובים שנים האוהבים את האדם, מן האחד, זו מיכל בת שאול ויהונתן, שנאמר ומיכל בת שאול אהבתהו, וביהונתן כתיב, ויאהבהו יהונתן כנפשו, מיכל ממלטת את דוד מן הבית, ויהונתן מן החוץ... (תהלים נט, תשעז)
לפלטי - יש מרז"ל אומרים שקדושי פלטי היו בעבירה, ויש אומרים שלדוד היו קדושי טעות במיכל, שקדש במלוה, מה שאמר שאול יעשרנו המלך עושר גדול, ושאול חשב שדעת דוד על העושר, ויש אומרים שפלטי לא בא עליה, ונראה ששאול הכריח את דוד לתת גט, ודוד מסר מודעה ובטלו, ומיכל היתה שוגגת או אנוסה, ולכן היה דוד יכול להחזירה. (שמואל א כה מד)
לעגלה - לרז"ל זו מיכל, ולכן קראה אשת דוד, שהיתה אשתו הראשונה, ובפשט היתה זאת אחרת, ואולי אלמנת שאול, כדשנינו המלך נושא אלמנתו של מלך, ולכן קראה אשת דוד, שאינה ראויה להיות אשת אחר... (שמואל ב ג ה)
לא היה לה ולד, שלא אהבה כמו שאהבה קודם. (שם ו טז)
התרפים - צורת בן אדם, יש לעבודה זרה ויש לדעת השעות, ויש צורת אדם ויעשוהו הנשים בדמות בעליהן שיהיה תמיד לעיניהם, וכל זה עשתה לאהבתה אותו, ועל זה אמרו במדרש תהלים עליה, מצא אשה מצא טוב... (שמואל א יט יג)
לפלטי - נתנה לו לשמרה ולשמחה על שבעלה עזבה ולקח נשים אחרות, ולא נתנה לו לאשה. (שם כה מד)
שלחני - והייתי אנוסה, ואחר כך הסתרתי הדבר עד שתנוח חמתך. (שם יט יז)
לפלטי - שבית דין של שאול טעו שדוד קדש במלוה, או שהערלות אינן שוות פרוטה, ונישאת על פי בית דין מותרת לחזור לבעלה הראשון. (שם כה מד)
הביאך - שרצה להיות חתן המלך הקודם, ואז יש לו זכות מלוכה, וגם שלא יראה אבנר אליו כשר מורד במלכו, אלא כמוליך אשתו אליו ברשות אדונו. (שמואל ב ג יד)
לפני ה' אשר בחר בי - לא נבחרתי על ידי העם, על כן איני צריך לפרוש מהם ולהתכבד מולם... (שם ו כא)