(ראה גם: ישראל-תורה, משה-מתן תורה, מתן תורה)
מאי ואתא מרבבות קדש, דתנינן, כאשר רצה הקב"ה לתת התורה לישראל, באו מחנות מלאכים העליונים, פתחו ואמרו ה' אדונינו וגו' אשר תנה הודך על השמים, ובקשו שינתן להם התורה. אמר להם הקב"ה וכי יש בכם מות, שכתוב אדם כי ימות באהל, וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת... יש בכם נשים שכתוב לא תנאף... למה אתם מבקשים התורה, מיד פתחו ואמרו ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ, ואילו תנה הודך על השמים לא כתוב, ועל כן נאמר ואתא מרבבות קדש, (שבא ממשא ומתן עם המלאכים). (שמות יז)
וכשתפלה ההיא עולה, אותו הממונה אחר שהשתחוה (אל התפלה מהטעם האמור בשרביט), הכה עם שרביט ההוא בסלע חזק המאיר, שהוא עומד באמצע הרקיע ההוא, ויוצאים מתוך הסלע שע"ה חיילות, שהיו גנוזים שם מיום שירדה התורה לארץ, משום שהתעקשו למאן שלא תרד התורה לארץ, וגער בהם הקב"ה ונכנסו תוך סלע ההוא, ואינם יוצאים משם חוץ מבאותו הזמן שהתפלה עולה למעלה, אז פותחים ואומרים ה' אדונינו מה אדיר שמך וגו'... (ויקהל קמד, ועיין שם עוד)
אמרו לו מלאכי השרת, משה, לא נתנה התורה אלא למענינו, חזר משה ואמר להם, כתיב בתורה כבד את אביך ואת אמך, וכי יש לכם אב ואם, ועוד כתיב בתורה אדם כי ימות באהל, מה שאין ביניכם מקרה מות, ולא נתנה אלא בשבילנו, וחשו ולא ענו עוד, מכאן אמרו עלה משה בחכמתו אל העליונים והוריד עוז מבטחן של מלאכי השרת, שנאמר (משלי כ"א כ"ב) עיר גבורים עלה חכם ויורד עוז מבטחה. (פרק מו)
וכן את מוצא במתן תורה, כשבא הקב"ה ליתן תורה לישראל, התחילו המלאכים מדיינין ואומרים לפניו, מה אנוש כי תזכרנו ואמרו לפניו אישורך שתתן תורה בשמים, למה שאנו קדושים ותורתך קדושה, אנו טהורים ותורתך טהורה, אנו חיים ותורתך חיים, אמר להם אינה ראויה להתקיים בכם, שנאמר (איוב כ"ח) לא תמצא בארץ החיים, וכי יש ארץ למעלה, והיכן היא מתקיימת, בתחתונים, שנאמר (ישעיה מ"ה) אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי... כך אמר הקב"ה למלאכים, אין התורה מתקיימת בכם, למה שאין ביניכם פריה ורביה לא מיתה ולא טומאה ולא חולי, אלא כולכם קדושים, וכתיב בתורה (במדבר י"ט) אדם כי ימות באוהל, (ויקרא י"ד) זאת תהיה תורת המצורע... ועשה הקב"ה חסדו ונתן אותה למשה ככלותו לדבר כל הדברים אל המלאכים. וכיון שירד משה ועשו ישראל אותו מעשה ונשתברו הלוחות, שמחו מלאכי השרת, ואמרו עכשיו תחזור תורה אלינו, וכשעלה משה לקבל פעם שניה את הלוחות, אמרו מלאכי השרת, רבונו של עולם, והלא אתמול עברו עליה, שכתבת בה (שמות כ') לא יהיה לך אלהים אחרים, אמר להם הקב"ה בכל שעה קטיגטין ביני ובין ישראל, והלא אתם כשירדתם אצל אברהם אכלתם בשר בחלב, שנאמר (בראשית י"ח) ויקח חמאה וחלב ובן הבקר... וכשביקש הקב"ה לשרות במשכן, אמרו מלאכי השרת לפניו, מה אנוש כי תזכרנו, רבי יהודה בשם רבי איבו ורבי יהודה ברבי סימון אמרו שניהם מפסוק אחד, פיתקין היו משליכין, שנאמר (תהלים ס"ח) מלאכי צב-אות ידודון וגו'... (תהלים ח)
...ובהכרח לומר, שרגש המלאכים היה על כי בנתינת התורה נמסר כל שפעם וקיומם בידי ישראל ובכשרון מעשיהם, אם כן הם מקבלים חיותם רק באמצעות ישראל, ונחשב להם לירידה ממעלתם. ומעתה יובן מה שנקראת התורה שבויה, שגם התורה עצמה היא ביד ישראל, שישראל בכשרון מעשיהם משפיעים בתורה... ואם כן היה הדבר רע בעיני המלאכים שיקבלו באמצעות קרוץ מחומר, וזהו שהזכירם הקב"ה, שירדו אצל אברהם אבינו ע"ה ואכלו בתוך ביתו, היינו שאברהם אבינו ע"ה המשיך רוחניות גבוהה מאד בסעודתו, והרוחניות היתה כל כך גוברת במאכל, עד שהיה מאכל גם למלאכים הנזונין מזיו השכינה... ובכן הראה להם הקב"ה לדעת, שדבר הזה ששפעם יהיה מכאן ואילך באמצעות ישראל, איננו ירידה להם אלא תוספת מעלה, שהרי סוף כל סוף ישראל יכשירו מעשיהם... (שבועות תרע"ה)
...ומעתה מובן, שלא היה פתחון פה למלאכי השרת אשר להם ראוי ליתן התורה ולא לישראל, באשר מהותם זכה וראויה יותר לתורה, שהרי ישראל למטה נמי יש להם מעלה זו שתשתנה מהותם לפי המצוה, ואם חמדה גנוזה זו צריכה למהות יותר זכה ונכבדה, בודאי תשתנה מהותם למהות יותר זכה ונכבדה, ולדעת זה ניתנה להם התורה, ושוב ישראל הם ראויים לתורה יותר מהם, כי אצלם אין זה רבותא כל כך, כי כך מהותם וטבעם לעולם... (שם תרע"ו)
...אך הענין הוא על פי מה שאמרנו, שמה שנתקנאו המלאכים על נתינת התורה, ואמרו אשר תנה הודך על השמים, לא נתקנאו על תורה שבכתב, דכתיבא ומנחא, וגם הם יכולים לראותה וללמדה, רק עיקר הקנאה על תורה שבעל פה שניתנה לישראל, עד שאמרו לא בשמים היא, והקב"ה אומר נצחוני בני (בבא מציעא נ"ט)... וזה ענין מתנה שניתן מכל וכל לישראל... (בראשית ט)