(ראה גם: כסף, נכסים, עשיר, פרנסה, רכוש)
אנשי חיל, אלו עשירים ובעלי ממון... שונאי בצע, אלו שהם שונאים לקבל ממון בדין... שונאי בצע, ששונאים ממון עצמם, ואם ממון עצמם שונאין, קל וחומר ממון אחרים. (יתרו פרשה ב)
תניא רבי אליעזר אומר, אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך, ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך, אלא אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו, לכך נאמר בכל נפשך, ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו, לכך נאמר בכל מאדך... (ברכות סא ב)
והתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר משום חילפא בר אגרא שאמר משום רבי יוחנן בן נורי, המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו, יהא בעיניך כעובד עבודה זרה, שכך אומנותו של יצר הרע... (שבת קה ב)
אמר רבא מתוך שאדם בהול על ממונו, אי שרית ליה אתי לכבויי... (שם קיז ב)
קים להו לרבנן דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו... (שם קנג א)
דניחא ליה לאיניש לקיומי מצוה בממוניה. (פסחים ד ב)
הניחא למאן דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי... (שם ה ב)
...בגופיה אטרחוהו רבנן, בממוניה לא אטרחוהו (לענין בדיקת חמץ), או דילמא לא שנא, תיקו. (שם י ב)
...התם מתוך שאדם בהול על ממונו אמרינן אי שרית ליה במקום שאין עושין בו מום אתי למעבד במקום שעושין בו מום, ורבנן כל שכן דאי לא שרית ליה כלל אתי למעבד... (שם יא א)
תנו רבנן, המצפה לשכר אשתו וריחים אינו רואה סימן ברכה לעולם, שכר אשתו מתקילתא, (משכירה מאזנים בשוק בשכר מועט), ריחיא אגרתא, (משכירין, טורח גדול ושכר מועט), אבל עבדה ומזבנה אישתבוחי משתבח בה קרא, דכתיב סדין עשתה ותמכור. תנו רבנן המשתכר בקנים ובקנקנים אינו רואה סימן ברכה לעולם, מאי טעמא, כיון דנפיש אפחזייהו (נפחם) שלטא בהו עינא. תנו רבנן תגרי סימטא ומגדלי בהמה דקה וקוצצי אילנות טובות ונותנין עיניהן בחלק יפה אינו רואה סימן ברכה לעולם, מאי טעמא דתהו ביה אינשי. תנו רבנן, ד' פרוטות אין בהן סימן ברכה לעולם, שכר כותבין, ושכר מתורגמנין, ושכר יתומים, ומעות הבאות ממדינת הים... אמר רבי יהושע בן לוי, כ"ד תעניות ישבו אנשי כנסת הגדולה על כותבי ספרים תפילין ומזוזות הן ותגריהן ותגרי תגריהן, וכל העוסקים במלאכת שמים, לאיתויי מוכרי תכלת, אינן רואין ברכה לעולם,ואם עוסקין לשמה רואין. (שם נ ב)
מאן ניהו בנן של קדושים, רבי מנחם בר סימאי, ואמרי קרו ליה בנן של קדושים, דלא איסתכל בצורתא דזוזא. (שם קד א)
דאמר רב שמואל בר יצחק, מאי דכתיב מעשה ידיו ברכת, כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך, אפילו למיזבן מיניה ולזבוני ליה שפיר דמי. (שם קיב א)
...ואת כל היקום אשר ברגליהם, אמר רבי שמעון בן לקיש, זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו. (שם קיט א)
התורה חסה על ממונן של ישראל. (יומא לט א)
תנו רבנן, מעשה במרים בת בילגה שהמירה דתה והלכה ונשאת לסרדיוט אחד ממלכי יוונים, כשנכנסו יוונים להיכל היתה מבעטת בסנדלה על גבי המזבח, ואמרה לוקוס לוקוס עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל... (סוכה נו ב)
אמר ליה מי קמדמית איסורא לממונא, איסורא בטיל, ממונא לא בטיל. (ביצה לח ב)
...אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות ולא במנעל ולא בסנדל ולא בתפילין ולא בקמיע, שמא יעני ויאמרו מעוון הלשכה העני, או שמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר, שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום, שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל, ואומר ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם. (שקלים ח א)
...דאמר מר איוב וותרן בממוניה הוה, שהיה מניח פרוטה לחנוני מממוניה. (מגילה כח א)
...ושמואל אמר זה הממציא מעות לעני בשעת דחקו, אמר רבא היינו דאמרי אינשי זוזא לעללא לא שכיחא, לתליתא שכיח (לתבואה, ולקנות בשעת הדחק או להפסד). (חגיגה ה א)
...יחידים בסקילה (בעבודת כוכבים), לפיכך ממונן פלט, מרובין בסייף לפיכך ממונן אבד... (יבמות ט א)
אמר רבא מאה זוזי בעיסקא, כל יומא בשרא וחמרא, מאה זוזי בארעא מילחא וחפורה, ולא עוד אלא מגניא ליה אארעא ומרמיא ליה תיגרי, (משכיבתו על הארץ וגורמת ריב). (שם סג א)
לכדתניא, רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בר ברוקה אומר, לפי שמצינו למומתים בידי שמים שנותנין ממון ומתכפר להן, שנאמר אם כופר יושת עליו, יכול אף בידי אדם כן, תלמוד לומר חרם מן האדם לא יפדה... (כתובות לז ב, וראה שם עוד)
...ממונא מאיסורא לא ילפינן, וכי תימא נילף מקנסא, ממונא מקנסא לא ילפינן... (שם מו ב)
...אמר לה, בתי, ממון של בית אביך היכן הלך, אמרה לו, רבי, לא כדין מתלין מתלא (משל), מלח ממון חסר, ואמרי לה חסד. ושל בית חמיך היכן הוא, אמרה לו בא זה ואיבד את זה... (שם סו ב)
מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופירנס את אשתו, חנן אומר איבד את מעותיו, נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו ישבע כמה הוציא ויטול, אמר רבי דוסא בן הרכינס כדבריהם, אמר רבי יוחנן בן זכאי, יפה אמר חנן, הניח מעותיו על קרן הצבי. (שם קז ב)
...אמר רבי אלעזר מכאן לצדיקים שממונם חביב עליהן יותר מגופן, וכל כך למה, לפי שאין פושטין ידיהן בגזל. (סוטה יב א)
ואם הראה לה (מעות) על השולחן אינה מקודשת, פשיטא, לא צריכא, דאף על גב דנקט דמי בעיסקא... דאי אשמעינן גבי זוזי משום דעבידי אינשי דמצנעי... (קדושין ס ב)
אמר רבה בר רב אחא אמר רב כל הנושא אשה לשום ממון הוויין לו בנים שאינן מהוגנים, שנאמר בה' בגדו כי בנים זרים ילדו, ושמא תאמר ממון פלט, תלמוד לומר עתה יאכלם חדש את חלקיהם, ושמא תאמר חלקו ולא חלקה, תלמוד לומר חלקיהם, ושמא תאמר לזמן מרובה, תלמוד לומר חדש, מאי משמע, אמר רב נחמן בר יצחק חדש נכנס וחדש יצא וממונם אבד. (שם ע א)
...דאין הולכין בממון אחר הרוב. (בבא קמא כז ב)
אמר רבי חייא בר אבא זאת אומרת חלוקים עליו חביריו על סומכוס, דאמר ממון המוטל בספק חולקין, (ואומרים המוציא מחבירו עליו הראיה)... (שם לה ב)
...שלחו ליה אסור להציל עצמו בממון חבירו, אבל אתה מלך אתה, ומלך פורץ גדר לעשות לו דרך ואין מוחין בידו... (שם ס ב)
...קרי רב עילויה בניך עולפו שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר, מה תוא זה כיון שנפל במכמר אין מרחמין עליו, אף ממון של ישראל כיון שנפל ביד עובדי כוכבין אין מרחמין עליו... (שם קיז א)
ממון מסור, רב הונא ורב יהודה, חד אמר מותר לאבדו ביד... לא יהא ממונו חמור מגופו... אמר רבי יוחנן כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה כאילו נוטל נשמתו ממנו, שנאמר כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח... (שם קיט א)
ואמר רבי יוחנן מי שהניח לו אביו מעות הרבה ורוצה לאבדן, ילבש בגדי פשתן, וישתמש בכלי זכוכית, וישכור פועלים ואל ישב עמהן... (בבא מציעא כט ב)
...ותו, לא דחינן איסורא מקמי ממונא... (שם ל א)
אלמא מספיקא לא מפקינן ממונא, ולא אמרינן אוקי ממונא בחזקת מריה... (שם לז א, וראה שם עוד)
...אמר רבא אמר רב יצחק אמר קרא וצרת הכסף בידך, אף על פי שצרורין יהיו בידך, ואמר רבי יצחק לעולם יהא כספו של אדם מצוי בידו, שנאמר וצרת הכסף בידך, ואמר רבי יצחק לעולם ישליש אדם את מעותיו, שליש בקרקע, שליש בפרקמטיא ושליש תחת ידו. (שם מב א)
איתמר רב ולוי, חד אמר מטבע נעשה חליפין, וחד אמר אין מטבע נעשה חליפין... (שם מה ב, וראה שם עוד)
אמר רבי יוחנן דבר תורה מעות קונות, ומפני מה אמרו משיכה קונה, גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעליה... (שם מז ב, וראה שם עוד)
אמר עולא היינו דאמרי אינשי אסתירא בלגינא קיש קיש קריא, (מטבע בכד ריק מרעיש). (שם פה ב)
כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול... (בבא בתרא ט ב)
...אדם קרוב אצל עצמו, ואין אדם קרוב אצל ממונו. (סנהדרין י א)
אמר רבי יוחנן ואיתימא רבי אלעזר, אין אשתו של אדם מתה אלא אם כן מבקשין ממנו ממון ואין לו, שנאמר ואם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך. (שם כב א)
...דיני ממונות אדם נותן ממון ומתכפר לו, דיני נפשות דמו ודם זרעיותיו תלויין בו עד סוף העולם... (שם לז א)
...הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן... (שם סח א)
דקים להוא דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו... (שם עב ב)
...אמר להם כמשק גבים שוקק בו, מה גבים הללו מעלין את האדם מטומאה לטהרה, אף ממונם של ישראל כיון שנפל ביד עובדי כוכבים מיד טיהר. (שם צד ב)
אמר רבי שמעון מפני מה אמרה תורה נכסי צדיקים שבתוכה יאבדו, מי גרם להם שידורו בתוכה, ממונם, לפיכך ממונם אבד. (שם קיב א)
...ממון מצטרף, (כששניהם משלמים את הסכום), מלקות לא מצטרף. (מכות ה א)
רבי יוסי אומר יהי ממון חבירך חביב עליך כשלך... (אבות ב יב)
...ועל הגזל, דכתיב וצוה הכהן ופנו את הבית, תנא הוא כונס ממון שאינו שלו, יבא הכהן ויפזר ממונו. ועל צרות עין, דכתיב ובא אשר לו הבית וגו', ותנא דבי רבי ישמעאל מי שמיוחד ביתו לו. (ערכין טז א)
...הצדקה נוהגת בממונו של אדם, וגמילות חסדים נוהגת בין בממונו בין בגופו... (פאה ג א)
מי שיש לו מאתים זוז לא יטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני... מי שיש לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהן הרי זה לא יטול. (שם לו ב)
אנשי הגליל חסו על כבודן ולא חסו על ממונן, אנשי יהודה חסו על ממונן ולא חסו על כבודן... (כתובות לא א)
...אמר רבי לעזר, מוכיח בדבר בלוט, שלא ישב בסדום אלא מפני ממונו, אף הוא יצא וידיו על ראשו, הדא הוא דכתיב מהר המלט שמה, דייך שאת ממלט את נפשך. (סנהדרין נד ב)
אמר רבי מאיר וכי מה מטמא לו... על מה חסה התורה, על כלי חרסו ועל פכו ועל טפיו, אם כך חסה התורה על ממונו הבזוי, קל וחומר על ממונו החביב... (נגעים יב ה)
ויחץ את העם, לימדך תורה דרך ארץ, שלא יהא אדם נותן כל ממונו בזוית אחד... (בראשית עו ב)
...זו מלכות הרשעה, שהיא מכנסת עין רעה בממונו של אדם, פלן עתיר נעבידניה ארכונונוס, פלן עתיר נעבידניה בליוטוס... (שם שם ה)
...ואם עמד העשיר בנסיונות ועושה צדקות, הרי הוא אוכל ממונו בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא, והקב"ה מצילו מדינה של גיהנם... (שמות לא ב)
דבר אחר אם כסף תלוה את עמי, כיון שבנה שלמה את הבית אמר להקב"ה בתפלתו, רבון העולם אם יש אדם שיתפלל לפניך שתתן לו ממון, ואת יודע שרע לו, אל תתן לו... (שם שם ד)
דבר אחר אם כסף תלוה את עמי, הדא הוא דכתיב (משלי כ"ח) מרבה הונו בנפש ותרבית לחונן דלים יקבצנו, יש אדם שהוא עשיר ומלוה ברבית ומכנס ממון הרבה, והוא מת בלא בנים, וכל הממון שלו נכנס לטמיון. מה המלך עושה באותו ממון, בונה בימסאות ומרחצאות ואיצטבאות ובתי כסאות, כדי שיהא לצרכי העניים, הוי לחונן דלים יקבצנו. (דבר אחר, מרבה הונו בנשך זה עשו הרשע, שהוא מלוה בנשך ותרבית, ולמי הוא מכניס כל הממון לישראל, שנאמר לחונן דלים... (שם שם י, וראה שם עוד)
...מיד עמד (יעקב) ונטל את כל הממון שהיה בידו ועשה אותו כרי, ואמר לעשו, אחי, חלק שיש לך במערה זו תרצה או הכסף והזהב הזה. באותה שעה אמר עשו הרי זה בית קבורה מצוי בכל מקום, ובשביל קבר אחד שיש לי במערה אני מאבד כל הממון הזה... (שם שם יח)
רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, בא וראה כמה חס הקב"ה על ממונם של ישראל, אמר להם מי שנתחייב להביא קרבן יביא מן הבקר, אם עולה קרבנו, ואם לא מצא מן הבקר יביא כבש, אם כבש, ואם לא מצא מן הכבשים יביא מן העזים, ואם עז, ואם לא מצא מן העזים יביא מן העופות, ואם מן העוף, ואם לא מצא מן העוף יביא סולת, סולת מנחה תמיד... (ויקרא ח ה)
...לכך נקרא שמם נכסים, שנכסים מזה ונגלים לזה, ולמה נקרא שמם זוזין, שזזים מזה וניתנים לזה, ממון, מה אתה מונה אינו כלות, מעות מה לעת... (במדבר כב ז)
...ולב כסיל לשמאלו, אלו בני ראובן ובני גד, שעשו את העיקר טפל ואת הטפל עיקר, שחיבבו את ממונם יותר מן הנפשות... (שם שם ח, וראה שם עוד)
מהיכן העשיר אותו רשע (אחשורוש), אמר רבי תנחומא נבוכדנצר שחיק מחיק (ימח שמו) סיגל כל ממונו של עולם, והיתה עינו צרה בממונו, כיון שנטה למות, אמר מה אני אניח כל ממון זה לאויל, עמד וגזר ועשה ספינות גדולות של נחושת, מילא אותם ממון, וחפר והטמינם בפרת והפך פרת עליהם, ויום שעמד כורש וגזר שיבנה בית המקדש גילה אותן הקב"ה... (אסתר ב)
...אמר ליה אי רבי, אתון אורייתכן מוקרא לכון, ברם אנן אי לית לן ממונא לית בר נש דמוקר לן... (שם)
...כיון שראה דוד שהממון חביב עליו (על יהונתן כהן מיכה), עמד ומינה אותו קומסין תסברין, אמרו כיון שמת דוד חזר לסורו... (שיר ב טו)
הוא ענין רע נתן אלקים לבני האדם לענות בו, רבי בון אומר זו שיפוטו של ממון, אמר רבי יודן בשם רבי איבו אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאותו בידו, אלא אן אית ליה מאה בעי למעבד יתהון תרתין מאוון, ואן אית ליה תרתי מאוון בעי למעבד יתהון ד' מאה. (קהלת א לד)
...שכל מי שהוא הומה ומהמה אחר הממון וקרקע אין לו, מה הנאה יש לו... (שם ה ו)
שלשה אוהבים יש לו לאדם בחייו, ואלו הן, בניו ובני בניו, וממונו ומעשיו הטובים. ובשעת פטירתו מן העולם הוא מכניס לבניו ולבני ביתו, ואומר להם, בבקשה מכם בואו והצילוני מדין המות הרע הזה... ואפילו ממונו שהוא אוהב אינו יכול לפדותו, שנאמר לא יתן לאלקים כפרו, למה ויקר פדיון נפשם וחדל מדבר זה לעולם... וכשהוא רואה כן, מכניס את ממונו ואומר, הרבה טרחתי עליך לילה ויום בבקשה ממך פדני מן המות הזה והצילני, והוא משיבו והלא שמעת (משלי י"א ד') לא יועיל הון ביום עברה... (פרק לד)
ארבע פרוטות אין בהן סימן ברכה לעולם, ואלו הן, שכר כותבין, שכר מתורגמנין, והמעות הבאות ממדינת הים, והנושא אשה לשם ממון... עליו הכתוב אומר (הושע ה') בה' בגדו כי בנים זרים ילדו, עתה יאכלם חדש את חלקיהם... רבי אליעזר בן יעקב אומר, יושבי כפרים כיושבי קברים, וחייתם אינם חיים, וממונם אינם ממון, ונשיהם ובניהם אינן שלהם... (פרק טז)
דבר אחר, יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, כיצד, בזמן שיש לאדם מאה רבוא ונוטלים את כל ממונו, יפגום את עצמו בשוה פרוטה. (פרק טו א)
כיצד, מלמד כשם שאדם רואה את ממונו כך הוא רואה את ממון חבירו, וכמו שאדם רוצה שלא יצא שם רע על ממון שלו, כך יהיה רוצה שלא יצא שם רע על ממון חבירו. (פרק יז א)
רבי אלעזר הקפר אומר כל המכבד חבירו לשום ממון, סוף שנפטר ממנו בקלון... (פרק כט ד)
ואלו שאין מורישין לבניהם, ואם מורישין לבניהם אין מורישין לבני בניהם, המשחק בקוביא, ומלוה ברבית, והמגדל בהמה דקה, והנושא ונותן ממעות שביעית, והמעות הבאות ממדינת הים... (פרק ב א)
...אל תאמר אין לי ממון, שכל הממון שלו הוא, שנאמר (חגי ב') לי הכסף ולי הזהב נאום ה' צב-אות, אם עשית צדקה תזכה לממון, ואם זכית לממון עשה ממנו צדקה בעוד שהוא בידך, קנה ממנו העולם הזה ותנחל העולם הבא... (דרך ארץ זוטא פרק ד)
אוכלי עמי אכלו לחם, כל שלא אכל ממונם של ישראל כאילו לא טעם טעם לחם, וכל האוכל מנכסיהם כאילו טעם טעם לחם. (תהלים מזמור יד)
...ולא שמעת מה המשל אומר, לפי זוזי רקוד... (שם מזמור טז)
לא תחמוד - ...ככה כל משכיל צריך שידע, כי אשה יפה או ממון לא ימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו, רק כאשר חלק לו השם, ואמר קהלת "ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו", ואמרו חכמים בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא, ובעבור זה המשכיל לא יתאוה ולא יחמוד. (שמות כ יד)
...שאין כבוד הבריות דוחה איסור לא תעשה המפורש בתורה, ולמה נדחה בהשב אבדה, מפני שהוא לאו של ממון... (כלאים פרק י כט)
...שחמלת בני אדם על ממונם כחמלתם על נפשם, וקצת בני אדם יגדיל ממונו על נפשו... (חלק ג פרק מ)
...שהשלמיות הנמצאות לאדם ד' מינים, הראשון והוא הפחות שבהם, והוא אשר עליו יכלו ימיהם אנשי העולם, הוא שלמות הקנין, רוצה לומר מה שימצא לאדם מממון ובגדים וכלים ועבדים וקרקעות וכיוצא באלו... וזה שלמות שאין דביקות בינו ובין האיש ההוא כלל, אבל הוא יחס אחר רוב הנאתו דמיון גמור... (שם פרק נד)
שורש אהבת ה'... ושלא לחמוד ממון במקום שיש קדוש ה' במונעו לקחת ממון, כמו שמצינו באברהם (בראשית י"ד כ"ג) "אם מחוט ועד שרוך נעל"... (יד)
שני הרהורים יש לו לאדם יומם ולילה, הרהורי אשה והרהורי ממון, ובשבילם הוא נותן נפשו... וכל אלו גומרים לבטל תורה, לכך נאמר (דברים ו' ה') "בכל לבבך ובכל נפשך" אצל העבודה והאהבה, כלומר עבוד ואהוב את המקום, ובכל מאדך, ובכל נכסיך לא נאמר אלא מאדך, בכל מדה ומדה שהוא מודד לך, גבה ממך ממון אל תהרהר אחריו, כי הכל לטובה, וזהו שנאמר (תהלים ס"ב י"ג) ולך אד-ני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, אל תקרי כמעשהו, אלא ממעשהו... ואם עשיר הוא גובה את עשרו בחייו, וזה חסד גדול שמשלם לו גמולו בעולם הזה, חיי הבל, כדי להביאו לעולם הבא. (קכג)
לעולם ישקול אדם אם יש לו כסף פשוטים ימנם קודם שיתנן מידו או כשיקבלם, אפילו הם נאמנים, שמא יחסרו בלא ידיעתו, או אחר יקחם, ואם לא ימנם או לא ישקול הכסף יחשוד לחבירו או חבירו יחשדהו. (תב)
...אבל אם יש טובות ואחיה טובים, ויש רעות ואחיה רעים ורצו לתת לו לאב ולאם ממון שיקח אשה מהם, והטובים אינם רוצים לתת לו לאב ולאם שום דבר, והאב והאם מצוים לו לקחת בת מי שנותנים להם ממון, והבן אינו רוצה ליקח אשה אלא מטובים, אף על פי שכועסים עליו אביו ואמו לא ישמע אליהם, כיון שעושין עמו שלא כהוגן. (תקסד)
...ולא יתן אדם לבנו ממון הרבה אלא לשם שמים. (תקסז)
...לא ישא אדם עליו ואפילו בכיסו מעות שיש בהם שתי וערב... (תשעג)
...ולומדים אנו שיש לחסיד להתפלל שיזמין לו הקב"ה אשה חסידה, ולא יחוש על עושר כי אם שתהא צדקת, ומפני מעשיו הטובים ירבו לו עשרו, ואם יתחתן בשביל העושר לבסוף יפול בידם ויקבל שכרו בעולם הזה, שנהנה ממעשיו הטובים, אבל אם לוקח מבנות הטובים וממילא בא לו העושר, זהו פירות מעשיו הטובים, והקרן קיימת לו לעולם הבא... (תתרטו)
כסף של בעלי ריבית וצרי עין ומגלחי מעות וכיוצא בהם ביד מי שיגיעו ירד מנכסיו, לכן יזהר אדם. (תתרעג)
כל אדם שהוא עצרן ומקפיד שלא ירויחו עליו ושלא לוותר כלום משלו, או לוקח ריבית, לעולם לא יצליחו כל אותם שיש בידם מממונו, וכל מי שיש בידו מממונו או ימות או יעני, אבל מי שהוא ותרן בממונו אצל אחרים, שנהנים ממנו והוא שמח, ומלוה לאחרים למחצה ואינו עצרן אצל אחרים שנהנים ממנו, ומקבל אורחים בסבר פנים יפות, כל אותם שיבא לידם מממונם יצליחו, כמו שהיה ממון של איוב שכל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך. (תתרעה)
וכובשי שכר שכיר, והקונים גניבה מן הנכרים, והמשתמשים בתשמישי עבודה זרה בנרותיהם ובתכשיטיהן ובכליהן, והעוברים חרם של מס כשהקהל גזרו לתת כך וכך מן הליטרא, והוא עובר מן החרם, ממונם מנודה ונגזר על אותו ממון ביד מי שהוא ילך לאיבוד, לכן יזהר אדם מלקבל אותו ממון ביד מי שיהיה לו להרויח. (תתרעח)
אין לאדם להתכבד בממון של אחרים, כגון אחד שעשה נשואין לבנו או לבתו ושלח למקום אחד לבא לנשואים, והאורחים יתאכסנו בבתי אחרים, הרי ג' או ד' פעמים יאכלו מסעודת נשואין, והשאר מסעודת בעלי בתים שכניו, נמצא מתכבד בחסרון של אחרים, הרי מחסר לאורחים ממונם. (תתשכא)
הודך - ממון, כח האדם וכבודו. (משלי ה ט)
ולפיכך בני גד ובני ראובן שהיה להם רבוי קנינים בחוצה לארץ, אין זה כסדר שנתן השי"ת לישראל, כי לפי הסדר ראוי שיהיה לישראל הארץ שנקראה ארץ ישראל, וכאשר הם בשביל אהבת הממון בחרו בחוצה לארץ, ודבר זה עושר שאינו כסדר הראוי, ולכך נאבד העושר קודם שאר ישראל... ורוצה לומר עוד כי מצד אחר אין לעושר קיום, כי העושר אינו כמו שאר הדברים אשר הם בעולם, כי אם הוא חכם, גם אחר יכול להיות חכם, ואין זה מבטל זה, אבל העושר הבא לאחד, הוא ממעט את האחר, והשי"ת משפיל את האחד קודם, ומגיע לאחר עושרו, ולפיכך כתיב "כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים"... וכל זה מטעם אשר אמרנו, כי העושר הוא דבר שאינו מתחבר לאדם, ולכך הוא עובר מן האדם בקלות מאד כמו שאמרנו. ועוד יש לך לדעת כי העושר שהוא ברכת השי"ת ראוי שיהיה סמוי מן העין. ולכך העושר מסוגל שיהיה נכסה בזמן היותר קצר, וזה כאשר עובר בו עיניו מצד זה לצד זה... ועוד ענין שלישי, מפני שהעושר הוא דבר גשמי, וכל דבר שהוא גשמי הוא תחת הזמן ותחת השינוי, ולכך אמר במדרש הזה שנקראו מעו"ת, כלומר מה הדבר נחשב, שהוא לעת מה ואינו דבר תמידי... ואמר במדרש הזה כי נקרא ממון, מה אתה מונה, ודבר זה רוצה לומר, כי המנין מורה על החשיבות והמעלה, כי כל דבר חשוב נמנה, כמו שאמרו את שדרכו למנות שנינו, ונקרא העושר ממון, כלומר, מה אתה מונה, מה חשיבותו של עושר שהוא נמנה כאילו היה לו חשיבות של מה... ועני בודאי אינו צריך למנות, כי יודע מה שיש לו, אבל העשיר אשר יש לו ממון הרבה, והוא מונה הממון, על זה אמר מה אתה מונה, כי מה חשיבות יש בו שיהיה נמנה... (נתיב העושר פרק ב, וראה עוד עושר)
ועניות כמו מיתה, וזה מפני כי הממון הוא חיות של אדם, דכתיב (ויקרא כ"ה) וחי אחיך עמך, וכאשר אין לו חיות ודבר זה נחשב אליו מיתה לגמרי כאשר יחסר לו החיות... (חידושי אגדות נדרים ז ב)
דבר זה מבואר, כי הצדקה מכפרת כי ממון של אדם כפרתו, כי הממון הוא כגופו נחשב, וכמו שאנו אומרים (בבא קמא קי"ט) הגוזל את חבירו שוה פרוטה כאילו נוטל את נפשו, ולפיכך כאשר הוא נותן נפשו אל השי"ת אל העני או לשאר מצוה, נחשב כפרה על נפשו, לפי שהוא ממעט נפשו... (שם בבא בתרא ט א)
ויהי בונה - לשון הווה, שלא נשלמה כל ימיו, כי אוהב ממון לא ישבע ממון. (בראשית ד יז)
בקע משקלו - לפי שבדקה אם היא בעלת עין טובה, ומצאה כן, נתן לה הבקע המכפר על עין הרע שבמנין ומגין עליו, ועוד היא ראויה לי' הדברות הכלולים בלא תחמוד. ועוד תמצא שם הפכים, כי בקע הוא דבר שנבקע לשנים, וצמידים לשון חיבור רמז בזה שטוב סחרה מכסף, כי קנין הכסף בקוע תמיד לחצאין, יש בידו מנה רוצה מאתים, על כן נקרא "ממון", כי הנגלה חצי הנסתר (מ"ם ו"ו נ"ן), לרמוז שאם יש בידו מ' רוצה עוד מ', אבל קנין התורה צמוד ומרבה השלום, לחבר הנפרדים, אם כן הממון נרמז בבקע, והתורה בצמידים, כי מצוה גוררת מצוה, והממון גורם ריב, והממון נפרד ובקוע מהאדם, וקנין התורה ילונהו מכל עמליו. (שם כד כב)
לחוף ימים - שהממון שלמותו בהוצאה, ועוד חסרון לעוסקים בקנין ממון, שהם בפיזור נפש, הוא ובני ביתו וסחורתו במקומות שונים, ואמר ישכן על ביתו, ובאניות הוא עצמו, וירכתו על סחורתו. (שם מט יג)
את עצמות יוסף - או נתעסק במת להורות לישראל שלא יהו להוטים כל כך אחר הממון. (שמות יג יט)
וזהו (דברים ל"ג) "ויגרש מפניך אויב", מפניך דקדושה, ויאמר השמד, לשון שמד, לשון ע"ז, היינו תאוות ממון, כי כל ישראל נקראים צדיקים, על שם הברית, ובשביל זה כשמגרש מפניהם דקדושה את האויב, הוא מפיל אותם האויבים בפני דסטרא אחרא, היינו השמד. נמצא כל צדיק וצדיק כשהקב"ה רוצה לגרש אויביו של צדיק הוא מפיל את האויב בתאוות ממון, כי צדיק הוא ברית עולם, וזה האויב של צדיק שחולק על צדיק אין לו מלח להמתיק מרירותו כי מלח ממון חסר, כי עיקר תאוות ממון שנתמעט אינו אלא על ידי ברית... (כג ד, וראה עוד ערך פרנסה)
אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם (תהלים נ"ה) היינו מי שהוא בעל מחלוקת נופל לתאוות ממון, וימיו כלים ברדיפה אחר מותרות. וזה לא יחצו ימיהם, שאין אדם מת וחצי תאוותו בידו (מ"ר קהלת א'), וזה לא יחצו, שאין משיג חצי תאוותו כמובא לעיל... וזה שסיים "ואני אבטח בך", שהוא ההיפוך מתאוות ממון, כי המשוקע בתאוות ממון אינו בוטח בה' כי הוא עובד כל עכו"ם, אך "ואני אבטח בך", שתוכל להזמין לי פרנסתי סבה קלה ואהיה שמח בחלקי ולא אהיה משוקע בתאוות ממון.
ועל כן אלו המשוקעים בממון, כל מה שיש לו עשירות יותר יש לו דאגות ועצבות ומרה שחורה ביותר, כי הממון והעשירות שלו הוא בבחינת "בעצבון תאכלנה", שהוא בחינת עצבות ומרה שחורה... וזהו שאמרו רז"ל (אבות ב') מרבה נכסים מרבה דאגה, כי בודאי הוא מרבה דאגה ועצבות על ידי ריבוי הנכסים והעשירות... ואין דבר שמפסיד החיות כמו הדאגה והעצבות כידוע לחכמי הרופאים...
קשים מזונותיו כפלים כיולדה, כי היולדת ראמת ע' קלין, והכא יש ק"מ קלין וכו'. עיין לעיל כי צריכים להתנסות ולהצטרף בתאווה זו של ממון קודם שזוכין למשא ומתן באמונה, להרויח ולהוליד ממון דקדושה, דהיינו שצריכים להתגבר מאד בשעה שעוסק במשא ומתן שלא יפול אז לתאוות ממון כלל חס ושלום, רק משאו ומתנו יהיה באמת ובאמונה ולשבר ולבטל כל המחשבות והבלבולים והתאוות של ממון שבאים עליו, רק כל כוונתו יהיה בשביל השי"ת בלבד, כדי שיזכה לעבוד השי"ת על ידי הממון שירויח וליתן צדקה להחזיק לומדי תורה ועובדי ה' וכו'. ובשביל זה קשים מזונותיו של אדם כפליים כיולדה, כי היולדת צריכה לסבול חבלי לידה, וצריכה לצעוק ע' קלין קודם הלידה, והכא יש ק"ם קלין שהשכינה צווחת חס ושלום קלני מראשי קלני מזרועי על הנופלים בתאוות ממון. וקודם שמרויחין ממון צריכין לילך ולעבור ולהתנסות ולהצטרף דרך אלו הק"ם קלין ולצעוק ולהתפלל להשי"ת לעבור עליהם בשלום ולהנצל מהם... (כג ה)
...כי באמת כל הרווח המכונה בשם לידה, וכל הממון וכל ההשפעות נמשכין רק משבירת תאוות ממון, שהיא בחינת אמת כנ"ל, וזהו בחינת קושטא קאי (שבת ק"ד), כי אמרו רז"ל (פסחים קי"ט) "ואת כל היקום אשר ברגליהם" זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו. ועל כן עיקר המעמד פרנסה, היינו ממונו של אדם שמעמידו על רגליו, הוא על ידי אמת, שהוא בחינת שבירת תאוות ממון כנ"ל, וזה בחינת קושטא קאי, היינו על ידי אמת יש לו ממון, שהוא בחינת עמידה שמעמידו על רגליו. אבל שקרא לא קאי, כי שקר הוא ע"ז, תאוות ממון, כמו שארז"ל המחליף בדיבורו כאלו עובד ע"ז, ועל כן על ידי שקר, שהוא ע"ז, תאוות ממון, אין לו שום קיום ומעמד, היינו שאין לו ממון הנקרא יקום וכו'... כי על פי רוב אלו הרודפים ביותר אחר תאוות ממון הם מתים בעלי חובות, ומאומה אין בידם. ואפילו אם אינם מתים בעלי חובות, הם בחינת בעלי חובות לתאוותם שהם מתאווים כל כך לממון הרבה, עד שהם רצים ויגיעים מאד כל ימיהם ביגיעות גדולות, ומסכנים עצמם בסכנות גדולות בשביל למלאות תאוותם, כאלו היה עליהם חוב גדול לשלם, היינו חוב הע"ז... ועל כן אי אפשר להמשיך שפע ומזונות ולהרויח ממון הנקרא ממון, דהיינו ממון דקדושה, שיהיה שמח בחלקו שזהו עיקר העשירות, כמו שארז"ל איזהו עשיר השמח בחלקו (אבות ד'), כי אם על ידי שבירת תאות ממון שהוא בחינת אמת, שמשם עיקר ההשפעה כנ"ל...
ועל כן צריך ליזהר כשיש מחלוקת על האדם שלא יפול לתוך תשוקת ממון, כי אולי הכירו פנים דקדושה נגדו, ויש לו כח להפיל אותו, והנפילה היא שמפילין אותו לתאוות ממון כנ"ל, על כן צריך ליזהר מזה... (שם)
...ובשביל זה העכו"ם תאיבין לממון ישראל, אף על פי שיש להעכו"ם כסף וזהב הרבה, תאיבים לדינר של יהודי כאלו לא ראה ממון מעולם, וזה מחמת שהכסף וזהב שיש תחת ידם אין הגוונין מאירין, ואין החן שורה על ממון שלהם, כי עיקר הפאר והחן לא נתגלה אלא אצל ישראל, ובשביל זה נקראים רשים... כי אין להם הנאה מממונם, כאלו הם עניים ותאיבין לממון של ישראל... אבל דע תיכף ומיד כשהעכו"ם מקבל ממון מישראל, תיכף ומיד נתעלם החן והפאר בתוך הממון, ובשביל זה העכו"ם בכל פעם תובע ממון אחר מישראל, ושוכח הממון שכבר קיבל כי נתעלם החן כשבא ליד העכו"ם... (כה ד, וראה עוד ישראל-ועמים)
ודע שראוי שכל ישראל יהיה להם ממון, אך יש מדה אחת שמפסדת ומאבדת מהם הממון, והיא מדה רעה מגונה שקשה מאד להנצל ממנה, ואפילו אם ירצה אחד להנצל ממנה, ובפרט בשביל תאות הממון, כדי שלא תפסיד לו את הממון, עם כל זה המדה רעה הזאת מתגברת עליו בילדותו ובקטנותו ועל ידי זה מפסדת ממנו הממון שהיה ראוי שיהיה לו. והמדה רעה ההיא היא מדת הכעס שעל ידי זה מפסיד ומאבד הממון הראוי לו. כי בבחינת שורש ההשתלשלות שמשתלשל הממון, ממקום שמשתלשל משם הוא בחינה אחת עם הכסף ממש. ועל כן הבעל דבר כשרואה שמשתלשל ויורד שפע לאדם שיהיה לו ממון, אזי יורד ומזמין לו כעס... כי הכעס הוא ממש בחינת אחת וענין אחד עם הממון במקום שורש ההשתלשלות, ואין ביניהם שום הפרש, כי שניהם יורדים מגבורות ונמשכין ממקום אחד ממש...
ודע שאפילו אם כבר הגיע לו השפע ונתהוה ממנו ממון, וכבר יש לו הממון, שהוא בחינת חומה כנ"ל, על כל זה לפעמים הבעל דבר מגרה אותו בכעס גדול כל כך עד שמפסיד ומאבד ממנו אפילו את הממון שיש לו כבר, אף שהיה ראוי שלא יכול אז להפסיד לו הממון על ידי הכעס, מאחר שכבר נתהוה מהשתלשלות השפע ממון, ושוב אי אפשר להתהפך לכעס, ואדרבא הממון שיש, שהוא בחינת חומה, ראוי שיגין עליו שלא יוכל להפסיד לו ולהזמין לו כעס, על כל זה יש כח ביד הבעל דבר להתגבר על האדם בכעס גדול כל כך, שיפסיד ממנו אפילו הממון שיש לו כבר... (סח, וראה עוד ערך כעס)
דע שהגוזל את חבירו ממון בזה הוא גוזל ממנו בנים, היינו שהגזלן נוטל מהנגזל בנים, כי עיקר הממון של האדם בא לו על ידי בת זוגו, כי על ידי אור נפשה מזה בא לו הממון, היינו על ידי שמתנוצץ ומתפשט אורות מאור נפשה, אלו האורות הם בחינת הממון, כי הממון הוא ממקום הנפש... (סט וראה עוד ערך בנים וגזל)
...ושמשון לא ידע זה עדיין ובטח בנפשיה כי אין ליצר שום שליטה עליו עוד, ובודאי הרגיש בה שגם היא כן נקיה מתאות, ושמה דלילה כאבר המדולדל על ידי חטא חוה שהביאה מיתה לעולם... והיא שנקראת על שם זה ביחוד השב דהיא ביחוד מוכנת לחזור ולהתחבר ולחיות חיי עולם על ידי שיגמר התיקון על ידה בתיקון חטא התאוה. ומה שאמרו ז"ל עליה דהיתה עושה צרכיה ממקום אחר זה היה אחר כך אחר שהכניסו בה הפלשתים תאוה דחמדת ממון דוגמת נחש הקדמוני, והם לא יכלו לה עוד בתאות אכילה וניאוף על כן התחכמו להסיתה בתאות ממון שהוא שורש התאוות, דעל כן נקרא כסף לשון כיסופין חמדה וחשק, כי היא חמדה הכוללת כל חמידות העולם דהכל משיגין על ידי ממון. ועל כן גם מי ששקוע באיזה חמדה אחרת אין נקי גם מזו, וגם הנקיים משאר חמדות מכל מקום אין נקיים מחמדת ממון, שיש שממונם חביב עליהם מגופן כמ"ש בפסחים ק"ה א', הרי דיש להם חמדה לממון הגם שלא ימולא בזה תאות גופו, ואדרבה עוד יזיק לו רק הוא אוהב הממון עצמו על דרך עכברא דשכיב אדינרא. וזהו שורש תאות הרשעים כהני עכברי רשיעי. והוא שורש הנחש הנושך אף על פי שאין לו הנאה כלל... ועל כן על ידי זה בא עיקר ההשכחה מהשי"ת יותר מבכל התאוות, וכמ"ש בפרשת עקב "פן תאכל ושבעת וגו' וכסף וזהב ירבה לך וגו' ורם לבבך ושכחת" וגו'. דעל ידי אכילה לבד שהוא התאוה הראשונה וחטא אדם עדיין לא היה מגיע לשכחה, רק על ידי ריבוי הממון דמזה בא לגיאות, דכל תאוה היא רק לשעה ורגע התאוה ואחר כך הוא כלא היה... מה שאינו כן ממון שיוכל האדם לתעות ולחשוב שהוא קנין הקיים בידו כל ימי חייו, על כן מזה יוכל לבא לכל רע ששרשם הגיאות כידוע... ונמצא חמדת ממון הוא שורש השרשים של כל מיני רע. (חלק ב ישראל קדושים עמוד כג)
...והראה לו מטבע של אש, היינו דעיקר חמדות עולם הזה הוא נכלל בתאות ממון, שהוא תאוה הכוללת דעל ידי זה יכול להשיג כל מיני פרטי התאוות, שיש לכל אחד בפרט תאוה לדבר מיוחד, ותאות ממון היא כוללת כל אחד שכל אחד מתאוה לזה כדי שישיג על ידי זה תאותו הפרטית. וזהו העולם הזה שנתן האלקים לבני אדם לענות בו, דאיתא במדרש (קה"ר א' י"ד) זהו שיפוטה של ממון, ובזה הוא כלל ההשתקעות דעולם הזה, ועל זה נאמר "בכל מאודך", דאז"ל בהרואה (ברכות ס"א ב') בכל ממונך, שזהו המאוד של האדם וזה תכלית שלימות האהבה שהאדם מוסר גם המאוד להשי"ת... (חלק ד מחשבות חרוץ עמוד ל)