ממנו

(ראה גם: מ, מן)

אבן עזרא:

...ופירוש ממנו לשון רבים, כמו איש ממנו, וכבר ביארתי בספר היסוד למה נדגש נו"ן הרבים, ואנשי מזרח הקוראים אותו בלא דגשות יטעו... (בראשית ג כב)

ועצום ממנו - כל ממנו בספרי אנשי מזרח סימן לרבים הנו"ן רפה, כמשפט, להפריש בינו ובין "ממנו פנה", שהוא סימן לשון ליחיד שאיננו נמצא בפני המדבר, שהוא דגוש כמשפט. וכל ספרי מערב שניהן דגושים, בין שהוא סימן לשון יחיד ובין שהוא סימן לשון רבים, והיה כן כי ממני לשון יחיד דגוש היפך המנהג, כי מלת אני רפה. והנה מלת מן כפולה ונדגש הנו"ן ממני לחסרון הנו"ן האחר כאלו היה ממנני, כי הנו"ן הראשון תבא עם אות המ"ם כאילו הוא מן נו"ן ני לסימן המדבר, אם כן יהיה אשיממנו, שהוא לשון רבים, כאילו הוא ממננו, וטעם נו"ן ממנו דגוש להתבלע הה"א בחסרון כי יאמר מן ישמור ישמרו... (שמות א ט)

מהר"ל:

אל תקרי וכו', נראה שאין הצורך למחוק הגרסא, דאף על גב שאין הפרש בין ממנו שמדבר בעד היחיד הנסתר, ובין ממנו שמדבר בעד רבים המדבר בעדם, מכל מקום חלוק יש, וזה כי המקדקדים אמרו, כי ממנו שהוא ליחיד הנסתר כאלו כתיב ממנהו, רק שהפילו הה' ונשאר ממנו, ולפיכך יש דגוש בנו"ן של ממנו המורה על הה"א החסירה, וממנו שהוא למדברים בעד עצמם הדגש בנו"ן, והוא על נו"ן חסרה, כאלו כתוב ממננו, ומפני כי זה הפרש יש בקריאה, שצריך לדגוש נו"ן של ממנו הבא על רבים מדברים בעד עצמם, כענין זה שמורה נו"ן, ואילו בלשון ממנו הבא על יחיד הנסתר צריך להדגיש הנו"ן שיהיה מורה על ה"א. (חידושי אגדות סוטה לד ב)