(ראה גם: מתנה)
מנחה לעשו - דורון. (בראשית לב יד)
מנחה - תקרובתא. (שם)
יזכור מנחותיך - הן התפלות. (תהלים כ ד)
יזכור מנחותיך - יש אומרים שהוא הכתוב והרעותם בחצוצרות ונזכרתם ונושעתם, ויש אומרים שבשעת המלחמה עושים עולות... (שם)
את ברכתי - המנחה, וכן עשו אתי ברכה והשיבו לי מנחה, וכן קח נא ברכה מאת עבדך, ויקראו המנחה שישלח האדם לרצונו ברכה, כי הוא שולח מאשר ברך אותו השם. כענין אשר ברכך ה' אלקיך תתן לו... והמנחה אשר התנו בה למלך בדבר ידוע תקרא מס. (בראשית לג י)
מנחה - משרש נח, יניח ידו, רוצה לומר כניעה, ובא גם על מתנה ומס משפל לנכבד, והניתן לשפל נקראת משאת, ונקראת תפלת מנחה שהיום רד... (ויקרא ב א)
שליחות או הבאת המנחה היא על כמה פנים, לפעמים תהיה המנחה לכפר עוון ולהסיר חטאת, ואז לא יבא החוטא בעצמו עם המנחה, רק ישלחנה ביד שליח, ואחר שיתרצה המלך ויסלח לו חטאתו, אז יהיה לו רשות לבא לקבל פניו. ובזה האופן צריך שיהיה המנחה גדולה או בערך המקבל או בערך הנותן, שאם החוטא השולח הוא עשיר, צריך שישלח מנחה גדולה שתהיה רבה וחשובה בעיני המלך, שבעבורה ישא פניו ויסלח חטאתו, או תספיק גם מנחה קטנה אם היא רבה בערך הנותן, כמו עני הנותן כופר נפשו כל אשר לו, הגם שהוא מעט בערך המקבל, יחוס עליו המלך באשר נתן כל אשר לו.
אופן שני שיביא מנחה אל הגדולים בעת ראיית פנים, כמו שנאמר "מה נביא לאיש האלקים", וזה הוא לכבוד הנותן, שמורה שהגדול קבל אותו בסבר פנים יפות במציאות חן בעיניו, לקבל מאתו התשורה והמנחה, ובזה אין צריך שיהיה דוקא מנחה גדולה, ודי אף בקטנה, כמו שנאמר "ולא יראו פני ריקם, איש כמתנת ידו". אבל בזה צריך דוקא שיביא הנותן את המנחה בעצמו, ולא שישלחנה על ידי אחרים, שבזה יתכבד הנותן שיקח מידו מנחה. אופן ג' שיקובל אף מנחה קטנה ואף על ידי שליח, והוא שאם שלח דבר שיש בו סימן ברכה, כמו יעקב שאמר לעשו "קח נא את ברכתי", אחר שהוא סימן ברכה קח אותה, אשר הובאת לך - הגם שהובאה על ידי שליח, מאחר שמתנתי היא סימן ברכה, כדאי היא לך לקחתה אף על ידי שליח. (הכרמל)
מנחה - אולי משורש נחה, המקריב מעמיד את עצמו תות ההנהגה של המקבל, וזו תקרובת הערצה... (בראשית ד ג)
מנחה - מתנה המשמשת את האינטרסים של הנותן. (שם מג יא)
מנחה - תשורה שעל ידה מבטא הנותן את עליונותו של המקבל עליו, ואת תלותו בו. (ויקרא ב א)