מנשה

(ראה גם: אפרים ומנשה, יוסף-בניו)

ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה, כי נשני אלקים את כל עמלי ואת כל בית אבי. (בראשית מא נא)

ויתן להם משה לבני גד ולבני ראובן ולחצי שבט מנשה בן יוסף את ממלכת סיחון מלך האמורי ואת ממלכת עוג מלך הבשן, הארץ לעריה בגבולות ערי הארץ סביב... וילכו בני מכיר בן מנשה גלעדה וילכדוה, ויורש את האמורי אשר בה... ויאיר בן מנשה הלך וילכד את חותיהם, ויקרא אתהן חוות יאיר... (במדבר לב לג)

בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו, בהם עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ, והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה. (דברים לג יז)

ויהי הגורל למטה מנשה כי הוא בכור יוסף למכיר בכור מנשה אבי הגלעד, כי הוא היה איש מלחמה ויהי לו הגלעד בבשן, ויהי לבני מנשה הנותרים למשפחותם... ויהי גבול מנשה מאשר המכמתת אשר על פני שכם והלך הגבול אל הימין אל יושבי עין תפוח...

וידברו בני יוסף את יהושע לאמר, מדוע נתת לי נחלה גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב עד אשר עד כה ברכני ה'. ויאמר אלהם יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה ובראת לך שם בארץ הפריזי והרפאים כי אץ לך הר אפרים. ויאמרו בני יוסף לא ימצא לנו ההר, ורכב ברזל בכל הכנעני היושב בארץ העמק לאשר בבית שאן ובנותיה ולאשר בעמק יזרעאל. ויאמר יהושע אל בית יוסף לאפרים ולמנשה לאמר, עם רב אתה וכח גדול לך לא יהיה לך גורל אחד. כי הר יהיה לך כי יער הוא ובראתו והיה לך תוצאותיו, כי תוריש את הכנעני כי רכב ברזל לו, כי חזק הוא. (יהושע יז א והלאה)

ובני חצי שבט מנשה ישבו בארץ מבשן עד בעל חרמון ושניר והר חרמון המה רבו... וימעלו באלקי אבותם ויזנו אחרי אלהי עמי הארץ אשר השמיד אלקים מפניהם. ויער אלקי ישראל את רוח פול מלך אשור ואת רוח תלגת פלנסר מלך אשור ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה ויביאם לחלח וחבור והרא ונהר גוזן עד היום הזה. (דברי הימים א ה כג)

בני מנשה אשריאל ואשר ילדה פילגשו הארמיה ילדה את מכיר אבי גלעד... (שם ז יד, וראה שם עוד)

וממנשה נפלו על דויד בבאו עם פלשתים על שאול למלחמה ולא עזרם, כי בעצה שלחהו סרני פלשתים לאמר, בראשינו יפול אל אדוניו שאול. בלכתו אל ציקלג נפלו עליו ממנשה עדנח ויזבד וידיעאל ומיכאל ויוזבד ואליהו וצלתי, ראשי האלפים אשר למנשה. והמה עזרו עם דויד על הגדוד כי גבורי חיל כלם, ויהיו שרים בצבא. (שם יב יט)

זהר:

הגואל אותי מכל רע, היינו שלא קרב מעולם לצד הרע, והרע לא יכול לשלוט בו, יברך את הנערים, אז (לפני פטירתו), היה יעקב מתקן את ביתו, (דהיינו את המלכות) כאדם ההולך לבית חדש, ומתקן אותו בתקוניו, ומקשטו בקשוטיו. יברך את הנערים, היינו הנערים הנודעים, אלו שנתמנו על העולם למשוך מהם ברכות, שהם ב' כרובים (מטטרון וסנדלפון). ויקרא בהם שמי, (דהיינו ת"ת מדתו של יעקב). עתה התקין ביתו, (שהיא המלכות), והוא עלה במדרגתו (בת"ת), משום שהחבור (של המלכות) הוא ביעקב, (שהוא ת"ת), הגוף (שהוא ת"ת) מתדבק במקום שצריך, (דהיינו במלכות), וב' זרועות עמו, (דהיינו ושם אבותי שהם חסד וגבורה)

אחר שנערים אלו מתברכים כראוי (מטטרון וסנדלפון), אז וידגו לרוב בקרב הארץ, כי מדרך הדגים להרבות ולפרות בתוך המים... (בלק נד, ועיין שם עוד)

מדרש רבה:

מנשה גרם לשבטים לקרע (ששם הגביע באמתחת בנימין), לפיכך נתקרעה נחלתו, חציה בארץ הירדן וחציה בארץ כנען... (בראשית פרשה פד יט)

...והיה מנשה יושב לפני אביו, אמר אביו קום אתה, מיד עמד מנשה והכהו מכה אחת והכניסו לבית האסורים, ונתן עליו כבלים, ואמר להם זה יהיה חבוש עד שתביאו את אחיכם ויאמנו דבריכם... (שם צא ו)

כי המליץ בינותם - זה מנשה. (שם שם י)

מדרש תנחומא:

וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה, אמר רבי יהודה בר שלום, וכי לא היה מכירן, והלא בכל יום ויום יושבין ועוסקין בתורה לפניו, ועכשיו הוא אומר מי אלה, לאחר ששמשו אותו שבע עשרה שנה שעמד במצרים לא הכירן, אלא שראה לירבעם בן נבט ולאחאב בן עמרי שועמדין מאפרים עובדי כו"ם, ונסתלקה רוח הקודש ממנו... (ויחי ו)

פרקי דרבי אליעזר:

אנשי יבש גלעד היו גומלין חסד עם שאול ועם בניו בצום ובבכי ובמספד, שנאמר ויצומו שבעת ימים (ש"א ל"א י"ג), אמר הקב"ה אני נותן לכם ולבניכם שכרכם לעתיד לבא, כשעתיד הקב"ה לקבץ כל ישראל מד' פינות העולם, הוא מקבץ ראשון את שבט המנשה, שנאמר לי גלעד ולי מנשה, ואחר כך אפרים, שנאמר אפרים מעוז ראשי ואחר כך יהודה מחוקקי. (פרק יז)

ילקוט שמעוני:

...ולמה עשה (אהוד) אפוד, לפי שמנשה לא היה באבני אפוד כי אם אפרים, ולא היה לו מזל, לפיכך עשאו, ואף על פי שעשאו לשם שמים, היה למכשול לכל ישראל... ולפי שלא היה שבטו באפוד לא היה לו מזל באותו אפוד ובאותו תקון. (שופטים פרק ח, סד)

מדרש הגדול:

...לפי שמצינו ביוסף כשדר אצל פוטיפר שכח תלמודו, דכתיב כי נשני אלקים את כל עמלי ואת כל בית אבי... (בראשית וישלח לג יח)

על שם אחיהם יקראו בנחלתם, אמר רב חנין בשלשה מקומות מצינו אפרים נוטל מתוך חלקו של מנשה, והערים המבדלות לאפרים בתוך בני מנשה, גלעד בתוך אפרים בתוך מנשה, (יהושע ט"ז ט', שופטים י"ב ד'), וכאן, אמר רבי אמי אימתי שמותן של אלו מתיחסין, לכשיטלו נחלתם, שנאמר על שם אחיהם יקראו בנחלתם. (שם ויחי מח ו)

ילקוט ראובני:

ולמה לא זכו ראובן וגד וחצי שבט מנשה לבא לארץ ישראל... וחצי שבט מנשה הטעם אמו אסנת ידוע כי היתה בת דינה הנולדה משכם החוי, אלא פוטיפרע גדלה כבת, וחצי נפגם וחצי נכשור, לכן חציו נפגם וחציו הוכשר, ודוקא מנשה הבכור, ומאחר שחציו האחרון הוכשר, לא היה באפרים שום פסול. (בראשית ויצא)

רש"י:

...וכן אני אומר בבני מכיר שנחלקו לשתי משפחות, אחת נקראת על שמו ואחת נקראת על שם גלעד בנו. (במדבר כו כד)

עשרה (חלקים) - לו' בתי אבות המנויים, ולבנות צלפחד חלק אביהם שהיה מיוצאי מצרים, וחלקו עם אחיו בנכסי חפר שהיה גם כן מיוצאי מצרים, וחלק בכורה, וחלק אחי אביהם שמת בלא בנים. כן בבבא בתרא. (יהושע יז ה)

ברכני ה' - שנתרבו ממנין ראשון עד לשני כ' אלף ות"ק. כי הר לך - אחר שעם רב אתה, ראוי שאתם תעלו לברא היער ולהלחם בכנעני, ולא שבט אחר. ורבותינו פירשו, החביאו עצמכם ביערים מפני עין הרע. (שם שם יד ויח)

ולא הוריש מנשה - סיפר בגנותו, שהתחילו למעול בהקב"ה שציוה להורישם. (שופטים א כז)

רמב"ן:

לבני יוסף לבני אפרים - הקדים אפרים למנשה ויחס יוסף עליו, וכן למטות בדגלים, כי היה בעל דגל והוא הבכור, ואחיו משנהו כברכת יעקב, ועוד כי היו בני אפרים רבים מבני מנשה, אבל במנין השני בערבות מואב הקדים מנשה ויחס יוסף עליו, וכן למטה בדגלים כי היה בעל דגל והוא הבכור, ואחיו משנהו כברכת יעקב, ועוד כי היו בני אפרים רבים מבני מנשה, אבל במנין השני בערבות מואב הקדים מנשה, כי היו בעת ההיא בני מנשה הרבים, ולקחו נחלתם תחלה, וכן בנשיאי הארץ הקדימו וייחס יוסף עליו, אבל במרגלים הקדים אפרים, אבל ייחס יוסף על מנשה, "למטה יוסף למטה מנשה". והנראה אלי על דרך אגדה, כי בעבור הדבה שהביא יוסף על אחיו יחס עליו מוציא הדבה, או שחלק כבוד לשניהם, והיה די לאפרים בכבוד נשיאו (יהושע). (במדבר א לב)

ולחצי שבט מנשה - מתחלה לא באו לפניו שבט מנשה, אבל כאשר חלק הארץ לשני השבטים, ראה שהיא ארץ גדולה מן הראוי להם, ובקש מי שירצה להתנחל עמהם, והיו אנשים בשבט מנשה שרצו בה. אולי אנשי מקנה היו, נתן להם חלקם. וטעם לחצי - חלק אחד מהם... והנה עשו מן השבט כולו חלקים, ומצאו כי עשירית השבט בלבד נחלו בארץ הבשן, ועשר הידות נשארו ונתנו לו חלק שבט שלם עשרה חבלים, והאחד נשאר, ואולי בעבור היות שתי המשפחות האלה, המכירי והגלעדי המועטות בשבט, רצו להפרד משבטם, כדי שתהיה להם נחלה רבה מהם כי ילכדוה בחרבם, וכמו שנאמר כי הוא היה איש מלחמה, ויהי לו הגלעד והבשן, על כן הזכיר בשבט הזה חבלים, ולא הזכיר כן בשאר השבטים, כך נראה לי פירוש הכתוב הזה על דרך הפשט... (שם לב לג)

רד"ק:

כי הר יהיה לך - מבלי טורח רב, כי אין בו הרבה אויבים, כי תוריש - על ידי שתשב בהר תתגבר על הכנעני, כי היושב למעלה יותר חזק. (יהושע יז יח)

חזקוני:

בני מנשה - הקדים כאן מנשה, לפי שמספר משפחותיו עדפו על של אפרים, ובמדבר עדפו משפחות אפרים, לכך הקדימו, ועוד במדבר אפרים ראש דגל, אבל בנחלה הקדימו בני מנשה לקחת בעבר הירדן. למכיר - נחלק לח' משפחות, אחת על שמו, אחת על שם גלעד, וו' על שם ו' מבני גלעד. (במדבר כו כט)

למכיר - לפי שהיה בכור נתן לו תחילה, ולפי שהיה זקן נתן לו מבצר בעוד שהלכו בניו עם ישראל. (שם לב מ)

רבינו בחיי:

בני מכיר - נתקיימה ברכת אביו שאפרים גוי יותר עצום, וראה ממנו בני רבעים ולמנשה בני שלשים, ולאהבת יוסף לבכורו ייחס בניו אליו, שגודלו על ברכי יוסף. (בראשית נ כג)

אברבנאל:

ומה שאמר ויצא הגורל לבני יוסף וכו', שיצא למנשה ואפרים זה על יד זה, ולכן צווחו בני מנשה על יהושע שנתן להם נחלה מועטת, כי בידו להרבות ולהמעיט... (יהושע יד א)

גורל אחד - התרעמו אחר שלא יכלו להוריש הרבה מהכנעני, ואמרו כי נתן להם גורל אחד, פירוש במקום אחד, כך שגם מנשה וגם אפרים פגעו בכנענים הקשים ביותר... ונראה לי שבאו אפרים ומנשה, והתלוננו רק בני מנשה, שנתן להם חבל - חלק רע, או מדה קטנה. (שם יז יד)

הגר"א:

בפסוק וידגו לרוב בקרב הארץ, הנה רבים מקשים הלא בכל הפקודים לא תמצאם יותר משאר השבטים, כאשר נפקדו במדבר בערבות מואב. ויש לומר כי ברכת יעקב אבינו ע"ה לריבויים לא היתה רק על זמן כניסתם לארץ, כמו שסיים בדבריו "בקרב הארץ", ובאמת בהכנסם לארץ בשבע שנים שכבשו אז חלה עליהם ברכת יעקב, כי נתרבו כדגי הים שאין מספר לתולדותם, לכן כתיב (יהושע י"ז י"ד) "וידברו בני יוסף את יהושע לאמר, מדוע נתת לי נחלה גורל אחד וחבל אחד, ואני עם רב אשר עד כה ברכני ה'", כלומר עד אשר נכבשה הארץ, ולכן השיב יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה וגו', ועל זה שפיר אמרו רז"ל משום טפלא או משום עין הרע, כי בזמן לא כביר נתרבה עד כי חדל לספור. (קול אליהו ויחי)

מלבי"ם:

חבל אחד - אף על פי שהפילו להם ב' גורלות, עלה להם בתחום אחד שנחלק לב', וגורל אחד - רק כמות גורל שבט אחד. לא ימצא - ההר לא יספיק, וטוב להשאיר היער כדי שיהיה מחיצה בינינו לבין הכנעני החזק ורכבו. (יהושע יז יד וטז)

יהושע ראה שמוכרח להוסיף להם, כי הם עם רב, והוסיף הערים מאשר ומיששכר כדלעיל. (שם שם יז)

רש"ר הירש:

ותקרבנה - כבר הערנו שבמנשה גדולה במיוחד הנטיה ליסוד משפחות עצמאיות, באור זה יש להבין את טענתם למה יגרע שם אבינו וגו'. (במדבר כז א)

משך חכמה:

ועליו מטה מנשה - שמנשה גברו מאד במספר עד סוף מ' שנה. (במדבר ב כ)

למטה יוסף למטה מנשה - שלח מהחלק של השבט שחבבו הארץ והתישבו רק בה, כיוסף שאמר כי גונב גונבתי, ולא התכחש לארץ. (במדבר יג יא)

ולחצי שבט - לא הזכיר התנאי אצלם, כי לכולם נתן יחד על תנאי... ועוד שארץ המנשי עוד לא נכבשה, ומשלא נעשה המעשה אין צריך גם במשפטי התנאים. (שם לב לח)

שני המטות - כפל הפסוק לומר שאם בני גד וראובן לא יקיימו תנאם, גם בני מנשה שלא התנה עמהם לא יתנחלו שם. (שם לד טו)

שפת אמת:

במדרש, הרועה אותי וכו' הגואל אותי, הקיש גאולה לפרנסה... והקדים פרנסה לגאולה, כמו שהקדים אפרים למנשה, כי שם מנשה כי נשני אלקים כל עמלי בחינה גאולה, ואפרים על שם הפרני היא פרנסה... (בראשית ויחי תרמ"ז)

שם משמואל:

ולפי האמור יש לפרש עוד ענין אפרים ומנשה שיוסף רצה להקדים את מנשה ויעקב הקדים את אפרים. דהנה מנשה הוא אותיות נשמה, ולפי דרכנו יש לומר שהיתה עבודתו בקודש בבחינת המוח והמחשבה, לעורר בשורש הנשמה את התהוות האורות העליונים במקומם, וזה שם מנשה, על שם כי נשני אלקים את כל עמלי, וידוע שעבירה נקראת עמל, כמו שאמר (במדבר כ"ג), ולא ראה עמל בישראל, והיינו כי יוסף הגביה עוף למעלה באותו עת שהוליד את מנשה, עד שנשכח ממנו לגמרי ענין עבירה, ובבחינה זו נולד מנשה, וכבר אמרנו במקום אחד, שבאותה בחינה שהמוליד הוא בעת הולידו, על פי רוב כך היא בחינת הנולד, ועל כן היה מנשה באותה בחינה, ודבר לא היה לו עם גשמיות עולם הזה, אבל אפרים נקרא על שם "כי הפרני אלקים בארץ עניי", והיינו שיוסף היה אז בבחינת המשכת האורות הגדולים למטה, שאף בארץ עניי הוא כחות חיצוניים יתרבה ויפרה ויתרחב האור האלקי. והנה יוסף רצה להקדים את מנשה בחינת נשמה, הוא התהוות אורות אלקיים, שכך הוא הסדר תחילה להתהוות ואחר כך להמשיכם למטה, וזהו כי זה בכור וגם בחינת נשמה לעולם נקרא בכור, כי זהו ראשית מכל חלקי האדם. אך יעקב הקדים את אפרים שזוהי רבותא יותר, שאף בגשמיות יהיה בו האור האלקי שזה התכלית המקווה לעתיד, וזה שאמר "ואולם אחיו הקטון יגדל ממנו" וגו', שימשיך האור האלקי שיאיר גם בגשמיות השמש והירח לעיני כל הגוים... (בראשית ויחי תרע"ז, וראה שם עוד)

ויש לומר דפלוגתא זו אתיא כפלוגתא של יעקב אבינו ע"ה ויוסף הצדיק, דיוסף רצה להקדים את מנשה, ויעקב שכל את ידיו והקדים את אפרים ברישא, כי שם מנשה על שם נשני אלקים את כל עמלי וכו', נמצא שם מנשה על שם סילוק החלק הרע, ושם אפרים על שם התפשטות וריבוי חלק הטוב, ויוסף סבר שסילוק חלק הרע קודם, ויעקב אבינו סבר שהתפשטות וריבוי חלק הטוב קודם... (ראש השנה תרע"ה)

העמק דבר:

למטה יוסף למטה מנשה - נכלל עם מנשה, כי מאז נדרשו להליכות הטבע, היה מנשה גדול מאפרים, וכאן רצו להכנס לעולם הטבע. (במדבר יג יא)

למכיר - ביארנו שהיו למנשה עוד בנים, ונקראו על שם מכיר הבכור. (שם כו כט)