מסחר

(ראה גם: אומנות, פרנסה, קנין, רכוש)

וישמע אברהם אל עפרון, וישקל אברהם לעפרון את הכסף אשר דבר באזני בני חת, ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר. ויקם שדה עפרון אשר במכפלה אשר לפני ממרא, השדה והמערה אשר בו, וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבולו סביב. לאברהם למקנה לעיני בני חת, בכל באי שער עירו. (בראשית כג טז)

לא תגנובו, ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו... לא תעשוק את רעך ולא תגזול, לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר. (ויקרא יט יא ויג)

לא תעשו עול במשפט, במדה במשקל ובמשורה... מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם, אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. (שם שם לה)

וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיך. במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך, במספר שני תבואות ימכר לך... ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלקיך, כי אני ה' אלקיכם. (שם כה יד)

ואני עשה המלך שלמה בעציון גבר אשר את אילות על שפת ים סוף בארץ אדום. וישלח חירם באני את עבדיו אנשי אניות יודעי הים עם עבדי שלמה. ויבואו אופירה ויקחו משם זהב ארבע מאות ועשרים ככר ויביאו אל המלך שלמה. (מלכים א ט כו)

דומו יושבי אי סוחר צידון עובר ים מלאוך. ובמים רבים זרע שיחור קציר יאור תבואתה ותהי סחר גוים... (ישעיה כג ב)

בא העת הגיע היום הקונה אל ישמח והמוכר אל יתאבל, כי חרון אל כל המונה, כי המוכר אל הממכר לא ישוב, ואיש בעונו חיתו לא יתחזקו. (יחזקאל ז יב)

תרשיש סוחרתך מרוב כל הון, בכסף ברזל בדיל ועופרת נתנו עזבוניך. יון תובל ומשך המה רוכליך, בנפש אדם וכלי נחושת נתנו מערבך, מבית תוגרמה סוסים ופרשים ופרדים נתנו עזבוניך, בני דדן רוכליך, איים רבים סחורת ידך, קרנות שן והבנים השיבו אשכרך. ארם סוחרתך מרוב מעשיך, בנופך ארגמן ורקמה ובוץ וראמות וכדכוד נתנו בעזבוניך. יהודה וארץ ישראל המה רוכליך, בחטי מנית ופנג ודבש ושמן וצורי נתנו מערבך, דמשק סוחרתך ברוב מעשיך, מרוב כל הון ביין חלבון וצמר צחר, ודן ויון מאוזל בעזבוניך נתנו ברזל עשות קדה וקנה מערבך היה. דדן רוכלתך בבגדי חופש לרכבה. ערב וכל נשיאי קדר המה סוחרי ידך, בכרים ואילים ועתודים בם סוחריך. רוכלי שבא ורעמה המה רוכליך, בראש כל בושם ובכל אבן יקרה וזהב נתנו עזבוניך... (שם כז יב, וראה שם עוד)

שמעו זאת השואפים אביון ולשבית עניי ארץ. לאמר מתי יעבר החודש ונשבירה שבר והשבת ונשבירה בר, להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעות מאזני מרמה. לקנותך בכסף דלים ואביון בעבור נעלים, ומפל בר נשביר. (עמוס ח ד)

היתה כאניות סוחר, ממרחק תביא לחמה... זממה שדה ותקחה מפרי כפיה נטעה כרם... סדין עשתה ותמכור וחגור נתנה לכנעני... (משלי לא יד)

ועמי הארץ המביאים את המקחות וכל שבר ביום השבת למכור לא נקח מהם בשבת וביום קודש, ונטש את השנה השביעית משא כל יד. (נחמיה י לב)

מכילתא:

והישר בעיניו תעשה, זה משא ומתן, מלמד שכל מי שנושא ונותן באמונה רוח הבריות נוחה הימנו, ומעלין עליו כאלו קיים את כל התורה כולה. (בשלח ויסע פרשה א)

ספרא:

מנין כשהוא מוכר לא תהיה מוכר אלא לעמיתך, תלמוד לומר וכי תמכרו ממכר לעמיתך, ומנין כשהוא קונה לא תהיה קונה אלא מיד עמיתך, תלמוד לומר או קנה מיד עמיתך. אין לי אלא קרקעות שבהם דבר הכתוב, מנין לרבות דבר המטלטל, תלמוד לומר או קנה מיד אל תונו, המיטלטלים יש להם הונייה, ואין הוניה לקרקעות...

אל תונו איש את אחיו, זו הניית ממון, יכול זו הניית דברים, וכשהוא אומר לא תונו איש את עמיתו הרי אוניית דברים אמורה, את אחיו, הא מה אני מקיים אל תונו איש את אחיו, זו אונאת ממון...

ואל תונו איש את אחיו, אין לי אלא איש, אשה מניין, ואשה את איש מניין, תלמוד לומר את אחיו מכל מקום. רבי יהודה אומר תגר להדיוט יש לו הונייה, הדיוט לתגר אין לו הונייה... (בהר פרשה ג, וראה עוד ערך אונאה)

מנין שאין אדם רשאי למכור את שדהו ולהניח אפונדתו וליקח לו בהמה וליקח לו כלים וליקח לו בית אלא אם כן העני, תלמוד לומר כי ימוך ומכר, הא אינו מוכר אלא אם כן העני... (שם פרק ה)

ספרי:

מנין כשאתה קונה לא תהא קונה אלא עבד עברי, שנאמר כי תקנה עבד עברי, מנין שבית דין מוכרים אותו אינו נמכר אלא לך, תלמוד לומר כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה... ראה קיח)

...מיכן אמרו אין מערבים פירות בפירות אפילו חדשים בישנים, אפילו סאה בדינר ואפילו יפה בדינר וטריסית לא יערבם וימכרם סאה בדינר. כל עושה עול, קרוי חמשה שמות, עול, שטאי, משוקץ, חרם ותועבת. (תצא רצה)

...ואין עמו אל נכר, שלא יהו בכם בני אדם שעוסקים בפרגמטיא של כלום, כענין שנאמר יהי פיסת בר בארץ, שיהיו חטים מוציאים גלוסקאות כמלא פיסת יד... ואת בא ונוטל הימנה מלא פיסת זו של יד כדי פרנסתך. (האזינו שטו)

שמח זבולון בצאתך, מלמד שהיה זבולון סרסור לאחיו, והיה לוקח מאחיו ומוכר לגוים, ומן הגוים ומוכר לאחיו. (ברכה שנד)

תלמוד בבלי:

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם, ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם, ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו, אבל תלמידי חכמים עצמן עין לא ראתה אלקים זולתך. (ברכות לד ב)

אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה... (שבת לא א)

...אמר לו בשעה שאמרת לי תן לי שכרי ואמרתי אין לי מעות במה חשדתני, אמרתי שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לך ולקחת בהן... (שם קכז ב)

תניא נמי הכי, סוחרי כסות היוצאים בטליתות מקופלות ומונחות על כתיפן בשבת, חייבין חטאת, ולא סוחר כסות בלבד אמרו, אלא כל אדם, אלא שדרכן של מוכרין לצאת כך... (שם קמז א)

אלא מהא דתניא, הולכין ליריד של נכרים ולוקחים מהן בהמה ועבדים ושפחות בתים שדות וכרמים, וכותב ומעלה בערכאות שלהן מפני שהוא כמציל מידן, ואם היה כהן מטמא בחוצה לארץ לדון ולערער עמהן, וכשם שמטמא בחוצה לארץ כך מטמא בבית הקברות,... (עירובין מז א)

רבי יוחנן אמר לא בשמים היא, לא תמצא בגסי רוח, ולא מעבר לים היא, לא תמצא לא בסחרנים ולא בתגרים. (שם נה א)

תניא אמר רבי אילעאי שאלתי את רבי אליעזר מהו שיצא אדם בחלות תודה ורקיקי נזיר, אמר לי לא שמעתי. באתי ושאלתי לפני רבי יהושע, אמר לי הרי אמרו חלות תודה ורקיקי נזיר שעשאן לעצמו אין אדם יוצא בהן, למכור בשוק יוצא בהן... וטעמא מאי, אמר רבה כל לשוק אימלוכי מימלך, אמר, אי מזדבן מזדבן, אי לא מזדבן איפוק בהו אנא. (פסחים לח ב)

וכנעני מנלן דאיקרי תגר, דכתיב וירא שם יהודה בת איש כנעני... דכתיב כנען בידו מאזני מרמה, ואיבעית אימא מהכא, אשר סוחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ. (שם נ א)

תנו רבנן, המצפה לשכר אשתו וריחים אינו רואה סימן ברכה לעולם, שכר אשתו מתקולתא (משכירה מאזנים בשוק), ריחייא אגרתא, (שמשכירין והוא טורח גדול ושכר מועט), אבל עבדה ומזבנה אישתבוחי משתבח בה קרא, דכתיב סדין עשתה ותמכור. תנו רבנן, המשתכר בקנים ובקנקנים אינו רואה סימן ברכה לעולם, מאי טעמא, כיון דנפיש אפחזייהו שלטא בהו עינא. תנו רבנן תגרי סימטא ומגדלי בהמה דקה וקוצצי אילנות טובות ונותנין עיניהן בחלק יפה, אינו רואה סימן ברכה לעולם. מאי טעמא דתהו ביה אינשי.

תנו רבנן, ד' פרוטות אינו רואה סימן ברכה לעולם, שכר כותבין, ושכר מתורגמנין, ושכר יתומים ומעות הבאות ממדינת הים... משום דלאו כל יומא מתרחיש ניסא, אלא שכר כותבין מאי טעמא, אמר רבי יהושע בן לוי כ"ד תעניות ישבו אנשי כנסת הגדולה על כותבי ספרים תפילין ומזוזות שלא יתעשרו, שאילמלי מתעשרין אין כותבין. תנו רבנן כותבי ספרים תפילין ומזוזות הן ותגריהן ותגרי תגריהן וכל העוסקין במלאכת שמים לאיתויי מוכרי תכלת אינן רואין סימן ברכה לעולם, ואם עוסקין לשמה רואין... (שם נ ב)

תנו רבנן שבעה דברים צוה רבי עקיבא את רבי יהושע בנו... והוי משתדל עם אדם שהשעה משחקת לו, אמר רב פפא לא למיזבן מיניה ולא לזבוני ליה, אלא למעבד שותפות בהדיה, והשתא דאמר רב שמואל בר יצחק מאי דכתיב מעשה ידיו ברכת, כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך, אפילו למזבן מיניה ולזבוני ליה שפיר דמי. (שם קיב א)

ג' דברים ציוה רבי ישמעאל ברבי יוסי את רבי... ואל תעמוד על המקח בשעה שאין לך דמים... (שם שם ב)

...אמר ליה לאיבו בריה, טרחתי בך בשמעתא ולא מסתייע מילתא, תא אגמרך מילי דעלמא, אדחלא אכרעיך (כשהחול עוד על רגליך מהדרך) זבינך זבין, כל מילי זבין ותחטר, בר מחמרא דזבין ולא תחטר, שרי כיסיך פתח שקיך, (קודם קח המעות ואחר כך תפתח ותתן), קבא מארעא ולא כורא מאיגרא, (טוב להשתכר מעט במקום קרוב, מהרבה ברחוק), תמרא בחלוזך לבית סודנא רהיט (יש לך תמרים בכלי, תמהר לעשותם שכר, שלא תאכלם), ועד כמה, אמר רבא עד תלתא סאה... אמר רב פפא כל אגב (שבשטר) גביה בעי, כל אשראי (פורע זוזא זוזא) ספק אתי ספק לא אתי, ודאתי מעות רעות נינהו. (שם קיג א)

...מעשה באבא שאול בן בטנית שהיה ממלא מדותיו מערב יום טוב ונותנן ללקוחות ביום טוב, אבא שאול אומר אף במועד עושה כן מפני ברורי המדות, וחכמים אומרים אף בחול עושה כן מפני מצוי המדות... תנא אף במועד עושה כן מפני בטול בית המדרש. תנו רבנן הוא כנס שלש מאות גרבי יין מברורי המדות, וחבריו כנסו שלש מאות גרבי שמן ממצוי המדות והביאום לפני הגזברים לירושלים... (ביצה כט א)

...כי הא דשבתאי בר מרינוס אקלע לבבל, בעא מנייהו עסקא ולא יהבו ליה, מזוני מיזן לא זינוהו, אמר הני מערב רב קא אתו... (שם לב ב)

 אמר רב יהודה מאי לשון דרור, כמדייר בי דיירא ומוביל סחורה בכל מדינה. (ראש השנה ט ב)

אמר רבי חנניא בן עקביא כותבי ספרים תפילין ומזוזות הן ותגריהן ותגרי תגריהן וכל העוסקין במלאכת שמים, לאיתויי מוכרי תכלת, פטורין מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצוות האמורות בתורה... (סוכה כו א)

אילפא ורבי יוחנן הוו גרסי באורייתא, דחיקא להו מילתא טובא, אמרי ניקום וניזיל וניעבד עיסקא ונקיים בנפשין אפס כי לא יהיה בך אביון... (תענית כא א)

תני רב יוסף... אמר לו שם יזבחו זבחי צדק, סימן זה יהא לך, כל הנוטל ממך בלא דמים אינו מועיל בפרקמטיא שלו כלום... (מגילה ו א)

...וחד אמר תיתי לי דלא עבדי שותפות בהדי כותי. (שם כח א)

ואמר רבא פרקמטיא כל שהוא אסור, אמר רבי יוסי בר אבין ובדבר האבד מותר. רבינא הוה ליה ההוא עיסקא דהוה מזדבן בשיתא אלפי, שהייא לזבוניה בתר חולא דמועדא, וזבניה בתריסר אלפי... (מועד קטן י ב)

...כל גויי הארץ, אפילו ספינות הבאות מגליא לאספמיא אינן מתברכות אלא בשביל ישראל... ואמר רבי אלעזר אין לך אומניות פחותה מן הקרקע... רבי אלעזר חזיא לההיא ארעא דשרי ביה כרבא לפותיא (חרושה לרחבה), אמר ליה אי תשדייה לאורכיך הפוכי בעסקא טב מינך... אמר רבא מאה זוזי בעיסקא כל יומא בשרא וחמרא, מאה זוזי בארעא מילחא וחפורה, ולא עוד אלא מגניא ליה אארעא ומרמיה ליה תגירי (משכיבתו על הארץ וגורמת מחלוקות)... (יבמות סג א)

תנא עסקא רבה ותנא עסקא זוטא, וצריכא, דאי תנא עסקא רבה דנפיש רווחא, אבל עסקא זוטא דזוטר רווחא אימא לא, צריכא, ואי אשמעינן עסקא זוטא דזוטר זיונא (יציאה ואחריות)... (כתובות סו ב)

תא שמע, דההוא גברא דזבין ארעא לרב פפא דאצטריכו ליה זוזי למיזבן תורי, לסוף לא איצטריכו ליה, ואהדריה ניהליה רב פפא לארעיה, רב פפא לפנים משורת הדין הוא דעבד... והלכתא זבין ולא איצטריכו ליה זוזי, הדרי זביני. (שם צז א)

כיוצא בדבר אתה אומר, לאהבה את ה' אלקיך ולדבקה בו, וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה, אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים... מעלה עליו הכתוב כאילו מתדבק בשכינה. (שם קיא ב)

ארבעה נדרים התירו חכמים, נדרי זרוזין... כיצד, היה מוכר חפץ ואמר קונם שאיני פוחת לך מן הסלע, והלה אומר קונם שאיני מוסיף לך על השקל, שניהם רוצין בשלשה דינרין... (נדרים כ ב)

שאיני נהנה לישראל לוקח ביותר ומוכר בפחות, שישראל נהנין לי, לוקח בפחות ומוכר ביותר ואין שומעין לו... אמר שמואל הלוקח כלי מן האומן לבקרו ונאנס בידו, חייב, אלמא קסבר הנאת לוקח היא... תניא כוותיה דשמואל, הלוקח כלים מן התגר לשגרו לבית חמיו, ואמר לו אם מקבלין אותן ממני אני נותן לך דמיהם, ואם לאו אני נותן לך לפי טובת הנאה שבהן, נאנסו בהליכה חייב בחזרה פטור, מפני שהוא כנושא שכר... (שם לא א, וראה שם עוד)

...אלא כהלל ושבנא, דכי אתא רב דימי אמר הלל ושבנא אחי הוו, הלל עסק בתורה, שבנא עבד עיסקא, לסוף אמר ליה תא נערוב וליפלוג, יצתא בת קול ואמרה אם יתן איש כל הון ביתו וגו'. (סוטה כא א)

אמר רבי יוחנן ג' חינות הן... חן מקח על מקחו. (שם מז א)

והאמר רב הונא תלוה וזבין זביניה זביני, לא קשיא, הא דאמר רוצה אני, הא דלא אמר רוצה אני. (בבא קמא ס ב)

אמר ליה הכי אמר שמואל האשה שמכרה נכסי מלוג בחיי בעלה ומתה, הבעל מוציא מיד הלקוחות. אמרוה קמיה דרבי ירמיה בר אבא, אמר להו אנא מתניתא ידענא, דתנן הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו, הבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב, והאב אינו יכול למכור מפני שהן כתובין לבן, מכר האב מכורים עד שימות, מכר הבן אין לו ללוקח עד שימות האב... (שם פח ב, וראה שם עוד)

...רבי יהודה אומר אף המוכר שמן מזוקק לחבירו כל ימות השנה, הרי זה מקבל עליו לוג ומחצה שמרים למאה... והאמר שמואל המשתכר אל ישתכר יותר על שתות... זבון וזבין תגר איקרי... (בבא מציעא מ א וב)

ואמר רבי יצחק, לעולם ישליש אדם את מעותיו, שליש בקרקע, ושליש בפרקמטיא, ושליש תחת ידו. (שם מב א)

הזהב קונה את הכסף, הכסף אינו קונה את הזהב... מטלטלין קונין את המטבע, מטבע אינו קונה את המטלטלין, זה הכלל כל המטלטלים קונין זה את זה, כיצד, משך הימנו פירות ולא נתן לו מעות אינו יכול לחזור בו, נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות יכול לחזור בו, אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדבורו, רבי שמעון אומר כל שהכסף בידו ידו על העליונה... (שם מד א, וראה שם עוד)

האונאה ארבעה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע, שתות למקח, עד מתי מותר להחזיר, עד כדי שיראה לתגר או לקרובו, הורה רבי טרפון בלוד האונאה שמונה כסף מעשרים וארבע כסף לסלע, שליש למקח, ושמחו תגרי לוד, אמר להם כל היום מותר לחזור, אמרו לו יניח לנו רבי טרפון במקומינו, וחזרו לדברי חכמים... (שם מט ב, וראה שם עוד וערך אונאה)

אין מושיבין חנוני למחצית שכר, ולא יתן מעות ליקח בהן פירות למחצית שכר, אלא אם כן נותן לו שכרו כפועל... אבל מקבלין עגלין וסייחין למחצה ומגדלין אותן עד שיהו משולשין, וחמור עד שתהא טוענת... (שם סח א, וראה שם עוד)

אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער, יצא השער פוסקין, ואף על פי שאין לזה יש לזה, היה הוא תחלה לקוצרים, פוסק עמו על הגדיש ועל העביט של ענבים ועל המעטן של זיתים ועל הביצים של יוצר, ועל הסיד מששקעו בכבשן, ופוסק עמו על הזבל כל ימות השנה... ופוסק עמו כשער הגבוה, רבי יהודה אומר אף על פי שלא פסק עמו כשער הגבוה יכול לומר תן לי כזה או תן לי מעותי... (שם עב ב, וראה שם עוד)

אמר רבי יוחנן המוכר פרה לחבירו ואמר לו פרה זו נגחנית היא, נשכנית היא, בעטנית היא, רבצנית היא, והיה בה מום אחר וסנפו בין המומין, הרי זה מקח טעות, מום זה ומום אחר אין זה מקח טעות... (שם פ א)

תניא האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך, אף על פי שאין בו אלא לתך, הגיעו, שלא מכר לו אלא שמא, והוא דמתקרי בית כור, כרמא אני מוכר לך, אף על פי שאין בו גפנים הגיעו, שלא מכר לו אלא שמא, והוא דמתקרי כרמא... (שם קד א)

רבא אמר אסמכתא היא, ואסמכתא לא קניא... אמרי נהרדעי האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון עבוד רבנן מילתא דניחא ליה ללוה וניחא ליה למלוה... (שם קד ב, וראה שם עוד)

אמר רב האי מאן דאחזיק ביני אחי וביני שותפי חציפא הוי, סלוקי לא מסלקינן ליה, ורב נחמן אמר נמי מסלקינן, ואי משום דינא דבר מצרא לא מסלקינן, נהדרעי אמרי אפילו משום דינא דבר מצרא מסלקינן ליה, משום שנאמר ועשית הישר והטוב בעיני ה'. אתא אימליך ביה, אמר ליה איזיל איזבון, ואמר ליה זיל זבון, צריך למיקנא מיניה או לא, רבינא אמר לא צריך למיקנא מיניה, נהרדעי אמרי צריך למיקנא מיניה. והלכתא צריך למיקנא מיניה... אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי, הכי אמרי נהרדעי משום דרב נחמן אין אונאה לקרקעות... מתנה לית בה דינא דבר מצרא, אמר אמימר אי כתב ליה אחריות אית בה משום דינא דבר מצרא. זבן מעכו"ם וזבין לעכו"ם לית בה משום דינא דבר מצרא... שמותי ודאי משמתינן ליה, עד שמקבל עליה כל אונסי דאתי ליה מחמתיה. משכנתא לית בה משום דינא דבר מצרא... למכור ברחוק ולגאול בקרוב, ברע ולגאול ביפה לית בה משום דינא דבר מצרא. לכרגא ולמזוני ולקבורה לית בה משום דינא דבר מצרא, דאמרי נהרדעי לכרגא למזוני ולקבורה מזבנינן בלא אכרזתא. לאשה וליתמי ולשותפי לית בה משום דינא דבר מצרא. שכיני העיר ושכיני שדה, שכיני העיר קודמין, שכן ותלמיד חכם, תלמיד חכם קודם, קרוב ותלמיד חכם תלמיד חכם קודם... (שם קח א, וראה שם עוד)

דתנן רבי יהודה אומר לא יחלק חנוני קליות ואגוזין לתינוקות מפני שמרגילן אצלו, וחכמים מתירין, אפילו תימא רבנן... דאמר ליה אנא קמפלגינא אמגוזי, את פלוג שיוסקי, אבל הכא אפילו רבנן מודו, דאמר ליה קא פסקת ליה לחיותי. מיתיבי עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו, ומרחץ בצד מרחצו של חבירו, ואינו יכול למחות בידו, מפני שיכול לומר לו אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלי, תנאי היא... אמר רב הונא בריה דרב יהושע פשיטא לי בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב, ואי שייך בכרגא דהכא לא מצי מעכב, בר מבואה אבר מבואה דנפשיה לא מצי מעכב... אמר רב נחמן בר יצחק ומודה רב הונא בריה דרב יהושע ברוכלין המחזירין בעיירות דלא מצי מעכב, דאמר מר עזרא תיקן להם לישראל שיהו רוכלין מחזירין בעיירות כדי שיהו תכשיטין מצויין לבנות ישראל, והני מילי לאהדורי, אבל לאקבועי לא, ואי צורבא מרבנן הוא אפילו לאקבועי נמי... (בבא בתרא כא ב, וראה שם עוד)

המוכר את הבית לא מכר את היציע, ואף על פי שהיא פתוחה לתוכו, ולא את החדר שלפנים הימנו, ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים... (שם סא א, וראה שם עוד)

לא את הבור ולא את הדות, אף על פי שכתב לו עומקא ורומא, וצריך ליקח לו דרך, דברי רבי עקיבא, וחכמים אומרים אינו צריך ליקח לו דרך, מכרן לאחר, רבי עקיבא אומר אינו צריך ליקח לו דרך, וחכמים אומרים צריך ליקח לו דרך... מאי לאו בהא קא מפלגי, דרבי עקיבא סבר מוכר בעין יפה מוכר, ורבנן סברי, מוכר בעין רעה מוכר... (שם סד א, וראה שם עוד)

תנו רבנן, הלוקח ירק מן השוק ובירר והניח, אפילו כל היום כולו לא קנה ולא נתחייב במעשר, גמר בלבו לקנותו קנה ונתחייב במעשר, להחזירו אי אפשר שכבר נתחייב במעשר, ולעשרו אי אפשר שכבר מפחיתן בדמים... הסיטון מקנח מדותיו אחד לשלשים יום, ובעל הבית אחד לשנים עשר חודש, רבן שמעון בן גמליאל אומר חילוף הדברים, חנוני מקנח מדותיו פעמים בשבת, וממחה משקלותיו פעם אחת בשבת, ומקנח מאזנים על כל משקל ומשקל, אמר רבן שמעון בן גמליאל, במה דברים אמורים בלח, אבל ביבש אינו צריך, וחייב להכריע לו טפח, היה שוקל לו עין בעין נותן לו גירומין, אחד לעשרה בלח ואחד לעשרים יבש, במקום שנהגו למוד בדקה לא ימוד בגסה, בגסה לא ימוד בדקה, למחוק לא יגדוש, לגדוש לא ימחוק. (שם פח א, וראה שם עוד)

תנו רבנן, נפש מאזנים תלויה באויר ג' טפחים, וגבוהה מן הארץ שלשה טפחים, וקנה ומתנא שלה שנים עשר טפחים... ושל חנוני ושל בעל הבית תלויה באויר טפח וגבוהה מן הארץ טפח, וקנה ומתנא שלה ששה טפחים... (שם פט, וראה שם עוד)

תנו רבנן, אין משתכרין בארץ ישראל בדברים שיש בהן אוכל נפש, כגון יינות שמנים וסלתות, אמרו עליו על רבי אלעזר בן עזריה שהיה משתכר ביין ושמן, ביין סבר לה כרבי יהודה, בשמן באתריה דרבי אלעזר בן עזריה שכיח משחא. תנו רבנן אין משתכרין פעמים בביצים... תנו רבנן מתריעין על פרקמטיא ואפילו בשבת, אמר רבי יוחנן כגון כלי פשתן בבבל ויין ושמן בארץ ישראל, אמר רב יוסף והוא דזל וקם עשרה בשיתא. תנו רבנן אין יוצאין מארץ לחוצה לארץ אלא אם כן עמדו סאתים בסלע... (שם צא א)

המוכר פירות לחברו וזרען ולא צמחו, ואפילו זרע פשתן, אינו חייב באחריותן, רבן שמעון בן גמליאל אומר זרעוני גינה שאינן נאכלין חייב באחריותן. איתמר המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן, רב אמר הרי זה מקח טעות, ושמואל אמר יכול לומר לו לשחיטה מכרתיו לך... (שם צב א, וראה שם עוד)

האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך, היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים אינן נמדדין עמה, פחות מכאן נמדדין עמה, ואם אמר לו כבית כור עפר אפילו היו שם נקעים עמוקים יותר מעשרה טפחים, או סלעים גבוהין יותר מעשרה טפחים, הרי אלו נמדדין עמה... (שם קב ב, וראה שם עוד)

רב ספרא שבק אבוה זוזי, שקלינהו עבד בהו עיסקא, אתו אחי תבעוהו בדינא קמיה דרבא, אמר להו רב ספרא גברא רבה הוא, לא שביק גירסיה וטרח לאחריני. (שם קמד א)

דאמר אבוה דשמואל אסור לאדם שיעשה שותפות עם העובד כוכבים, שמא יתחייב לו שבועה ונשבע בעבודת כוכבים שלו, והתורה אמרה לא ישמע על פיך. (סנהדרין סג ב)

...שלשה ימים אסור ולתת עמהם, ומי בעינן כולי האי, והתנן בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו אמה מכרתי לשחוט, בתה מכרתי לשחוט, ואלו הן ערב יום טוב האחרון של חג... התם דלאכילה סגיא בחד יומא, הכא דלהקרבה בעינן תלתא יומי... (עבודה זרה ה ב)

אלו דברים אסורים למכר לעכו"ם, אצטרובלין ובנות שוח ופטוטרות ולבונה ותרנגול הלבן... ושאר כל הדברים סתמן מותר ופירושן (לעבודת כוכבים) אסור... (שם יג ב, וראה שם עוד)

תנו רבנן מוכרין להן אילן על מנת לקוץ וקוצץ, דברי רבי יהודה, רבי מאיר אומר אין מוכרין להן אלא קצוצה, שחת על מנת לגזוז וגוזז דברי רבי יהודה, רבי מאיר אומר אין מוכרין להן אלא גזוזה... (שם כ ב)

המוכר יינו לעובד כוכבים, פסק עד שלא מדד דמיו מותרין, מדד עד שלא פסק דמיו אסורין, אמר אמימר משיכה בעובד כוכבים קונה, תדע דהני פרסאי משדרי פרדשני להדדי ולא הדרי בהו. רב אשי אמר לעולם אימא לך משיכה בעובד כוכבים אינה קונה... (שם עא א, וראה שם עוד)

ולא כל המרבה בסחורה מחכים... (אבות ב ה)

רבי מאיר אומר הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה... (שם ד י)

ומאן דבעי למיעבד בעיסקא ובעי למידע אי מצלח אי לא מצלח, לירבי תרנגולא, אי שמין ושפר מצלח. (הוריות יב א)

רבי מני דייק וזבין כחומרי מתניתא, אמר ליה ההוא סבא הכי עבוד קמאי דקמך ואצלח עסקייהו. תנו רבנן הלוקח טלית מצוייצת מן השוק, מישראל הרי היא בחזקתה, מן העובד כוכבים מן התגר כשרה מן ההדיוט פסולה, ואף על פי שאמרו אין אדם רשאי למכור טלית מצויצת לעכו"ם עד שיתיר ציציותיה... (מנחות מג א)

מיתיבי בית בביתי אני מוכר לך, ונפל, מראהו נפול, עבד בעבדי אני מכור לך ומת, מראהו מת, ואמאי ליחזי היידן נפל היידן מת, לוקח קא אמרת, שאני לוקח דיד בעל השטר על התחתונה (מנחות קח ב)

תנו רבנן לוקחין ביצים מן העובדי כוכבים בכל מקום, ואין חוששין לא משום נבלות ולא משום טרפות, ודילמא דעוף טמא נינהו, אמר אבוה דשמואל באומר של עוף פלוני טהור... (חולין סג ב)

הלוקח עובר חמורו של עובד כוכבים והמוכר לו אף על פי שאינו רשאי, המשתתף לו והמקבל הימנו והנותן לו בקבלה, פטור מן הבכורה, שנאמר בישראל אבל לא באחרים... (בכורות ב א, וראה שם עוד)

אמר רבי יצחק בר נחמני אמר ריש לקיש משום רבי אושעיא, ישראל שנתן מעות לעובד כוכבים בבהמתו בדיניהם, אף על פי שלא משך קנה וחייבת בבכורה, ועובד כוכבים שנתן מעות לישראל בבהמתו בדיניהם אף על פי שלא משך קנה ופטור מן הבכורה... אלא אמר אביי בדיניהם שפסקה להם תורה, או קנה מיד עמיתך, מיד עמיתך הוא דבמשיכה, הא מיד עובד כוכבים בכסף, ואימא מיד עובד כוכבים כלל וכלל לא, אמרי, לא סלקא דעתך, קל וחומר הוא, אם גופו קונה ממונו לא כל שכן, ואימא מיד עובד כוכבים עד דאיכא תרתי, אמרי ולאו קל וחומר, גופו באחת ממונו בשתים... (שם יג א, וראה שם עוד)

החשוד על הבכורות אין לוקחין ממנו בשר צבאים ולא עורות שאינן עבודים, רבי אליעזר אומר לוקחין ממנו עורות של נקבה, ואין לוקחין ממנו צמר מלובן וצואי, אבל לוקחין ממנו טוי ובגדים... החשוד על השביעית אין לוקחין ממנו פשתן ואפילו סרק, אבל לוקחין מהם טוי ואריג... החשוד להיות מוכר תרומה לשום חולין, אין לוקחין ממנו אפילו מים ומלח דברי רבי יהודה, רבי שמעון אומר כל שיש בו זיקת תרומה ומעשרות אין לוקחין ממנו... (שם כט ב, וראה שם עוד)

כל פסולי המוקדשים הנאתן להקדש נמכרין באיטליז ונשחטין באיטליז ונשקלין בליטרא חוץ מן הבכור והמעשר שהנייתן לבעלים... ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור... (שם לא א, וראה שם עוד)

תנו רבנן, המוכר בשר לחבירו ונמצא בשר בכור, פירות ונמצא טבלים, יין ונמצא יין נסך, מה שאכלו אכלו ויחזיר להם את הדמים, רבי שמעון בן אלעזר אומר דברים שהנפש קצה בהן יחזיר להן את הדמים, ושאין הנפש קצה בהם ינכה להם את הדמים... (שם לז א)

...אם כן למה נאמרו שלש גרנות למעשר בהמה, שעד שלא הגיע הגורן מותר למכור ולשחוט, הגיע הגורן לא ישחוט, ואם שחט פטור... (שם נז ב)

המוכר את שדהו בשעת היובל אינו מותר לגאול פחות משתי שנים, שנאמר במספר שני תבואות ימכר לך, היתה שנת שדפון וירקון או שנת שביעית אינו עולה מן המנין, נרה או הובירה עולה לו מן המנין... (ערכין כט ב, וראה שם עוד)

שמעת מינה, מאן דאמר לשלוחו זיל זבן לי כורא דארעא, ואזל וזבן ליה ליתכא, קני לוקח, אמרי הכא היכי דמי, כגון דאייתי ליה שוה ו' בשלש, אימא סיפא, רבי יהודה אומר בעל הבית לא מעל, שהוא יכול לומר לו חלוק גדול הייתי מבקש, והבאת לי חלוק קטן ורע... (מעילה כא ב, וראה שם עוד)

דרש רב יוסף, מאי דכתיב אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני, במה הכתוב מדבר, בשני בני אדם שיצאו לסחורה, ישב לו קוץ לאחד מהן התחיל מחרף ומגדף, לימים שמע שטבעה ספינתו של חברו בים, התחיל מודה ומשבח... (נדה לא א)

...שלשה דברי דרך ארץ, מה יעשה אדם ויחכם, אמר להן ירבה בישיבה וימעט בסחורה, אמרו הרבה עשו כן ולא הועיל להם, אלא יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו... מה יעשה אדם ויתעשר, אמר להן ירבה בסחורה וישא ויתן באמונה, אמרו לו הרבה עשו כן ולא הועילו, אלא יבקש רחמים ממי שהעושר שלו, שנאמר לי הכסף ולי הזהב, מאי קא משמע לן, דהא בלא הא לא סגי. (שם ע ב)

תלמוד ירושלמי:

המקבל עליו להיות חבר אינו מוכר לעם הארץ לח ויבש ואינו לוקח ממנו לח... הא יבש מותר, שעמי הארץ נאמנים על הכשירות... (דמאי ט ב)

הלוקח טבל מב' מקומות מעשר מזה על זה, אף שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך. (שם כג א)

...כהן שמכר שדה לישראל, ואמר לו על מנת שיהיו המעשרות שלי, המעשר שלו, מהו שימכרה לכהן, נישמעינה מן הדא, דרבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום, וולדי שפחתו לחבירו לא עשה כלום, עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום, אויר חורבתו לחבירו לא עשה כלום, אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיה, מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה, מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה, מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירא, והיאך אפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו, תיפתר באומר לו תלוש מן החורבה הזו שתיקנה לך אוירה (המעיט ממנה שיוכל לבנות זיזין וגזוזטראות)... (שם כו ב, וראה שם עוד)

...מכר לו חטין יפות ונמצאו ברורות, מהו שינכה לו דמי אותו הרובע, מיליהון דרבנין אמרין אינו מנכה לו דמי אותו הרובע, דאמר רבי יעקב בר אחא אבא בר חייא בשם רב הבורר צרורות מתוך חיטין של חבירו חייב להעמיד לו חיטין יפות תחתיהן... (כלאים ו א, וראה שם עוד)

מוכרי כסות מוכרין כדרכן (כלאים), ובלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, והצנועין מפשילין לאחוריהן במקל... (שם מא ב)

אלו כלים שאין האומן רשאי למוכרן בשביעית, מחרישה וכל כליה, העול והמזרה והדקר, אבל מוכר הוא מגל יד ומגל קציר ועגלה וכל כליה, זה הכלל כל שמלאכתו מיוחדת לעבודתו אסור, לאיסור ולהיתר מותר... אמר רבי יונה כיני מתניתא, אילו כלים שאין האומן רשאי למוכרן בשביעית, לחשוד על השביעית, סתמן מהו, ומה דתני לאיסור ולהיתר מותר, הדא אמרה סתמן מותר... תני המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן, רב אמר מקח טעות הוא, ושמואל אמר יכול הוא מימיר לשחיטה מכרתיו לך, מה אנן קיימין, אם בשמכרו לאריס, דברי הכל לחרישה מכר, אם בשמכרו לטבח, דברי הכל לשחיטה מכר, אלא כי נן קיימין בשמכרו לסירסור, רב אמר מקח טעות הוא, שמואל אמר יכול הוא מימר לשחיטה מכרתיו לך... (שביעית יד ב)

...הצבע צובע לעצמו, לא יצבע בשכר, שאן עושין סחורה בפירות שביעית, ולא בבכורות ולא בתרומות, ולא בנבלות ולא בטרפות, ולא בשקצים ולא ברמשים, ולא יהא לוקח ירקות שדה ומוכר בשוק, אבל הוא לוקט ובנו מוכר על ידו, לקח לעצמו והותיר מותר למוכרו... צידי חיה עופות ודגים שנתמנה להן מינין טמאין מותר למוכרן, רבי יהודה אומר, אף מי שנתמנה לו לפי דרכו לוקח ומוכר, ובלבד שלא תהא אומנתו לכך, וחכמים אוסרין... (שם יח א, וראה שם עוד)

תני המוכר מוכר לאוכלין, והלוקח לוקח לעצים, לא הכל ממנו, (אין מחשבתו של הלוקח כלום להפקיע מקדושת שביעית), המוכר מוכר לאוכלין והלוקח לוקח לאוכלין וחישב עליהן לעצים (נמלך אחר כך), לא הכל ממנו, המוכר מוכר לעצים והלוקח לאוכלין וחישב עליהן לעצים מה אנן קיימין, אם כשנתן לו מעות ואחר כך משך דמי עצים נתן לו, אם בשמשך ואחר כך נתן לו מעות, דמי אוכלין נתן לו... (שם כב א, וראה שם עוד)

כל המטלטלין נקנין במשיכה, וכל המקיים דברי חכמים רוח חכמים נוחה הימנו... רבי חייא בשם רבי יהודה אמר הנושא והנותן בדברים, זמנין דאת אמר אין רוח חכמים נוחה הימנו, וזימנין דאת אמר אין מוסרין אותו אלא למי שפרע... (שם ל ב, וראה שם עוד)

שמואל אמר דרבי מאיר היא, דרבי מאיר אמר אין מתנה כמכר (לקבוע למעשרות)... (מעשרות ז א)

לא ימכור אדם את פירותיו משבאו לעונת המעשרות למי שאינו נאמן על המעשרות, ולא בשביעית למי שהוא חשוד על השביעית, ואם ביכרו נוטל את הבכורות ומוכר את השאר... (שם כב ב, וראה שם עוד)

רבי יוסי בי רבי בון בשם שמואל בר רב יצחק פתר לה בשיטת אפיוטות (פעוטות), דתנינן תמן אפיוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין... (מעשר שני כג ב)

אמר רבי יונה צריכה לרבי יודה המוכר שביל לחבירו מקום דריסה הוא מכר, או עד התהום מכר... (בכורים א ב)

...מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין, למה שהיא מוציאה מידי גיזה, הגע עצמך שהיתה עז, שהוא מוציאה מידי בכורה, הגע עצמך שהיה זכר, שהוא מוציאו מידי מתנות, מעתה חיטין אל ימכור לו שהוא מוציאן מידי חלה, יין ושמן אל ימכור לו שהוא מוציאן מידי ברכה... (פסחים כז א, וראה שם עוד)

רבי יעקב בר אחא בשם רבנן פרקמטיא אבדה, שרי מטלטלתא במועדא, רבי יעקב בר אחא בשם רבי יסא הדא שיירתא שרי מיזבון מינה במועדה, הוה ידע דשיירתא מיעול ומיזלא עבידתיה, אמר רבי מנא אין ידע דלא מיזבן והוא פחת מן אגרא יזבין, ואי לא לא יזבין... (מועד קטן ח ב, וראה שם עוד)

...אף למידת הדין כן, האומר לחבירו צא וקח לי מקח פלוני, והלך ולקחו לעצמו, הרי זה זריז ונשכר, ונקנה המקח, אלא שנהג מנהג רמיות. רבי זעירא מיקל להון דחמי לחבריה זבין זבינא ומעלה לי עלוי (מקלל לאותן שמייקרין הסחורה), אמר רבי אבון בשם רבי זעירא אף לעושה עלוי חבילה, (חבורת המוכרים שלא ימכרו לו אלא ביוקר). (קידושין לא א)

אמר רבי אבין הדא מסייעא לרבי שמעון בן לקיש דרבי שמעון בן לקיש אומר אין למקח הוניה לעולם (בקרקע), אמר רבי יוחנן אם היה המקח מופלג יש לו הוניה... (כתובות סב ב)

...תמן תנינן וכן שלשה שהטילו לכיס הותירו או פחתו כך הן חולקין, אמר רבי בון נראין דברים בשנטלו מרגלית, דיכול מימר ליה אילו לא עשרתי דינריי לא הייתה מזבין כלום, אבל דבר שדרכו לחלק מביאין לאמצע וחולקין, אמר רבי לעזר ואפילו דבר שדרכו לחלק דיכיל מימר ליה את פרגמטיא דידך סגין ואת מנעה מזבנתא, אנא פרגמטיא דידי קליל ואנא הפך ומתהפך בדידי ומטי בך. עד כדון בשהיתה פרגמטיא נתונה כאן, היתה פרגמטיא נתונה ברומי, דיכיל מימר ליה עד דאת סליק לרומי אנא הפך ומתהפך בדידי הכא, ומטי בך (הסחורה שלי הייתי יכול למכר כאן, ואיני צריך לשלחה לרומי). (בבא קמא יח א, וראה שם עוד)

...כל דבר שאיסורו מדבריהם מותר לעשות בו סחורה, והרי חמור, למלאכתו הוא גדל, והרי גמל, למלאכתו הוא גדל... (שם לג ב)

אמר רבי יונה ותשמע מינה בר נש דיהב לחבריה שמנה דינרין דזבין ליה חיטין מטבריא וזבן ליה מצפורי, אמר ליה אילו זבנת לי מטיבריא הוון עשרין וחמשה מודי, כדון דזבנת מציפורי ליתנון אלא עשרין מודי (מדות), את אובדת דידך אנא לא אובד דידי, תני הנותן מעות לחבירו ליקח לו חטים ולקח לו שעורים אם פחתו פחתו לו, ואם הותירו הותירו לו, ותני חורין אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לשניהן... (שם לט א, וראה שם עוד)

תני המוכר שדה לחבירו ואמר לו על מנת שאהא בה אריס, על מנת שאהא בה שותף, על מנת שהמעשרות שלי, על מנת שכשתמכרנה לא תמכרנה אלא לי, שכל זמן שאני רוצה נותן דמיה ונוטלה מותר, היה חייב לו מעות וכתב לו שדהו במכר, כל זמן שהמוכר אוכל פירות מותר, כל זמן שהלוקח אוכל פירות אסור, רבי יודה אומר בין כך ובין כך מותר... (בבא מציעא כ א, וראה שם עוד)

שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן המוכר בית לחבירו כיון שמסר לו מפתח קנה, רבי אמי בשם רבי יוחנן המוכר בית לחבירו, כיון שצבר לתוכו פירות קנה, אמר רבי שמואל בר רב יצחק ובלבד פירות שראויין ליצבר... (בבא בתרא ז ב, וראה שם עוד)

לפני אידיהן של נכרים שלשה ימים אסורין מלשאת ומלתת עמהן... רבי חמא בר עוקבא שמע כולהון מכא והביאו לבוקר זבחיכם לשלשת ימים מעשרותיכם, אמר ליה רבי יוסי אין כיני אפילו בגלויות, דתני נחום המדי אומר יום אחד בגליות אסור, מאי כדון תמן בדקו ומצאו שהן עושין צרכיהן ליום אחד, ואסרו יום אחד, ברם הכא בדקו ומצאו שעושין צרכיהן לשלשת ימים, ואסרו להן שלשת ימים... (עבודה זרה א א)

מדרש רבה:

והשקה את כל, רבי אליעזר בשם רבי יוסי בר זמרא אמר, הכל מתברך, משא ומתן מתברך, והפרגמטוטין מרויחין... (בראשית פרשה יג יח)

לאברהם למקנה לעיני בני חת, אמר רבי אלעזר כמה קולמוסין משתברין כדי לכתוב בני חת עשרה פעמים כתיב בני חת בני חת, עשרה כנגד עשרת הדברות, ללמדך שכל מי שהוא מברר מקחו של צדיק כאלו מקיים עשרת הדברות... (שם נח יב)

רבי ורבי יוסי ברבי יהודה היו מהלכין בדרך, ראו עכו"ם אחד בא לקראתם, אמרין תלת מילין הוא שאיל לן, מה אתון, ומה אומנתכון, ולאן אתון אזלין. מה אתון יהודאין, מה אומנתכון פרגמטוטין, ולאן אתון אזלין למזבן חטים מן אוצריא דיבני... (שם עו ז)

טוב מי שיש לו עשרה זהובים ונושא ונותן ומתפרנס בהן, ממי שהולך ולווה ברבית... (ויקרא פרשה ג א)

לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה, אם עשית כן לא יהיה לך מה לישא ומה ליתן, ומה ליקח ומה למכור, אמר הקב"ה אני אמרתי לא תעשה איפה גדולה וקטנה ועשית, חייך שאפילו בקטנה אינו מספיק אותו האיש... (שם טו ז)

שמעון אחי עזריה אמר משמו, והלא שמעון היה גדול מעזריה, אלא על ידי שהיה עזריה עוסק בפרקמטיא ונותן בפיו של שמעון, לפיכך נקרא הלכה על שמו, ודכוותה ולזבולון אמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך, והלא יששכר גדול היה מזבולון, אלא על ידי שהיה זבולון מפרש מיישוב ועוסק בפרקמטיא ובא ונותן לתוך פיו של יששכר, נותן לו שכר בעמלו, לפיכך נקרא הפסוק על שמו... (שם כה א)

מהו צנה וסוחרה אמיתו, אמר רבי שמעון בן לקיש אמר הקב"ה זיין אני עושה לכל מי שהוא סוחר באמיתה של תורה... (במדבר פרשה יב ג)

זה שאמר הכתוב (תהלים ע"ה) כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים, כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים. מהו כי לא ממוצא וממערב, לא ממה שאדם יוצא ועמל בסחורה והולך ממזרח למערב נעשה עשיר, אפילו פורש בספינות והולך ממזרח למערב וחוזר על המדברות ועל ההרים אינו נעשה עשיר, מהו ולא ממדבר הרים, אמר רבי אבא מרומניא כל הרים שבמקרא הרים, חוץ מזה שהוא רוממות, שאין אדם מתרומם מן הדברים האלו, מה הקב"ה עושה נוטל נכסים מזה ונותן לזה... (שם כב ז)

דבר אחר ברוך אתה בבואך בפרקמטיא שלך, וברוך אתה בצאתך בפרקמטיא שלך... (דברים פרשה ז ח)

רבי יודן אומר כל הרוכלות שישראל עושין ומצליחין בעולם הזה, בזכות אותו האבק של אבינו יעקב, רבי יודן אמר חורי, כל פרגמטיא שישראל עושין ומצליחין בעולם הזה, בזכות האבק של יעקב אבינו... (שיר השירים פרשה ג ה)

יש רעה אשר ראיתי תחת השמש, אמר רבי שמואל בר אמי זו מחשבתן של רמאין, כגון המערב מים ביין, מי בלקיא בשמן, מי מאיס בדבש... קנה מאזנים ארוך מצד זה וקצר מצד זה, ועל כולן אמר רבי יוחנן בן זכאי אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר, אם אומר שמא ילמדו הרמאין, ואם לא אומר, שמא יאמרו הרמאין אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו... (קהלת פרשה ו א)

מדרש תנחומא:

עקילס הגר בן אחותו של אדריאנוס היה מבקש להתגייר, והיה מתירא מן אדריינוס דודו, אמר לו אני מבקש לעשות סחורה, אמר לו שמא אתה חסר כסף וזהב, הרי אוצרותי לפניך, אמר לו אני מבקש לעשות סחורה לצאת לחוץ לידע דעת הבריות, ואני מבקש לימלך בך היאך לעשות, אמר לו כל פרקמטיא שאתה רואה שפלה ונתונה בארץ לך עסוק בה, שסופה להתעלות ואתה משתכר... (משפטים ה)

ויקחו לי תרומה, זהו שאמר הכתוב כי לקח טוב נתתי לכם (משלי ד'), אמר רבי שמעון בן לקיש, שני פרקמטוטין עומדים זה עם זה, אחד בידו מטכסא, ואחר בידו פלפלין, אמרו זה לזה בא ונחליף ביני ובינך... מה שביד זה אין ביד זה, ומה שביד זה אין ביד זה, אבל התורה אינה כן זה שונה סדר זרעים... השנו זה לזה, נמצא ביד זה שנים וביד זה שנים...

מעשה בחבר אחד שהיה בספינה עם פרקמטוטין הרבה, היו אומרים לאותו חבר היכן פרקמטיא שלך, היה אומר להם פרקמטיא שלי גדולה משלכם, בדקו בספינה לא מצאו לו כלום, התחילו שוחקים עליו. נפלו עליהם לסטים, שללו ונטלו כל מה שנמצא בספינה, יצאו ליבשה ונכנסו למדינה לא היה להם לא לחם לאכול ולא כסות ללבוש. מה עשה אותו חבר, נכנס לבית המדרש ישב ודרש, עמדו בני המדינה כשראו שהוא בן תורה מרובה, נהגו בו כבוד גדול, ועשו לו פסיקתו כהוגן... כשראו הפרקמטוטין כך, באו אצלו ופייסו ממנו, ואמרו לו בבקשה ממך עשה עמנו טובה ולמד עלינו זכות לפני בני העיר, שאתה יודע מה היינו ומה אבדנו בספינה... אמר להם הלא אמרתי לכם שפרקמטיא שלי גדולה משלכם, שלכם אבדה ושלי קיימת, הוי כי לקח טוב נתתי לכם. (תרומה ב)

דבר אחר נבהל להון איש רע עין, אלו סוחרי שביעית שמתבהלין להעשיר ואין משמרין את השביעית, וסבורין שהן מתעשרין, אמר הקב"ה, חייך, חסרון יש לך בדבר, כיון שלא שמר את השמטה התחילה המארה נכנסת בממונו והוא מוכר... 

וכשחטאתם לפני מכרתי אתכם, שנאמר (תהלים מ"ד) תמכור עמך בלא הון ולא רבית במחיריהם, לפיכך אם צריך אדם למכור בית או שדה או חפץ לא תהיו מונין אלו את אלו, לכך כתיב לא תונו איש את אחיו... (בהר א)

...למה בנגב, שכן דרך התגרים עושין, מראין את הפסולת תחילה ואחר כך מראין את השבח. (שלח ו)

זה שאמר הכתוב וחרפה לא נשא על קרובו (תהלים ט"ו), בנוהג שבעולם אדם עוסק בפרקמטיא עם חברו והפסיד, פירש ממנו ואינו רוצה לראותו... (חקת יב)

כי אתם באים אל הארץ כנען, מהו כנען, ארץ של פרקמטיא, ארץ שבה סחורה, כמה דאת אמר (ישעיה כ"ג) אשר סוחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ. (מסעי ט)

עשר תעשר, עשר כדי שלא תתחסר, רמז למפרשי ימים להפריש אחד מן עשרה לעמלי תורה. (ראה יח)

מסכת כלה:

והתניא לא בשמים היא, לא תמצא בסוחרים ובתגרין וספרנון, הנהו תורה לא משתכחא בהו, ערמה ודאי משתכחא, ומאי משמע דהאי מעבר לים סוחרים הוא, דכתיב ויעברו אנשים מדינים סוחרים. (פרק ח)

אבות דרבי נתן:

הוא היה אומר מת מתוך... דברי סחורה סימן רע לו... (פרק כה)

פרקי דרבי אליעזר:

ואלו שוברין את רעבון בתיהם ואלו באין לשבור אוכל, ואלו שואלין לאלו בכמה שער המכר, וכשהיו באין אל יוסף היה אומר להם כשם ששמעתם כן הוא, בשביל שלא יצא שער הממכר פחות, מכאן אמרו כל המוציא שער הממכר פחות, אינו רואה סימן ברכה לעולם. (פרק לט)

שוחר טוב:

...כי פסו אמונים מבני אדם, אמר רבי פנחס מן בני אדם פסו, מן המלאכים לא פסו, ובמה היו בני אדם עוסקין, שוא ידבר איש את רעהו. מעשה היה בעיר אחת שלא היה בה מלח כלל, והיה בה חבורה אחת של חמרים, אמרו נלך ונביא מלח ונמכור עד שלא יביאו אחרים. והיה להם ראש, באו אצלו ואמרו לו נלך, אמר להן יש לי לחרוש היום ומחר, אבל המתינו לי עד שאחרוש ולמחרתים נלך ביחד, אמרו לו הן. בבקר מה עשה, אמר לאשתו הסימן הזה בידך, אם אני אומר ליך תני את העול, את תני לי את האוכף, תני את הקנקן, את תני לי את השק. מה עשה נתן את השק על גבי החמור והלך לו. לבוקר עמדו אותן והלכו לביתו וקראו לו, אמרו להם השכנים כבר הלך לו מאמש, והם כששמעו כך הלכו להם בדרך ומצאוהו חוזר, אמרו לו למה עשית כן, אמר להם אי אתם יודעים למה, אם הלכנו כולנו ביחד היתה בזול, עכשיו הבאתי אני, עד שאתם באים שלי נמכרת, וכשתבואו אתם תמכרו ביפה, לכך נאמר שוא ידברו איש את רעהו.

מעשה היה ברבי יונתן שהיו עדשים ביוקר, והיה לו קרוב בעיר, ירד אצלו ואמר לו עדשים אני מבקש, יש מהן בעיר, אמר לו הן, אמר לו בכמה מוכרין, אמר לו בכך וכך, וכל עת שתבא אצלי אני מוכר לך. לאחר ימים הלך רבי יונתן בעיר לבית קרובו, שאל בעדו אנה הוא, אמרה לו אשתו בשדה הוא, המתין לו ולא בא. הלך ושאל לאחד יש כאן עדשים, אמר לו רצונך בחטים, עדשים אין כאן. אמר לו עדשים אני מבקש, אמר לו תטול מכך וכך, הרבה עליו את הדמים יותר ממה שאמר לו קרובו, הלך ונטל ממנו. בא קרובו, ואמר לו רבי יונתן ולא אמרת מכך וכך הן עדשים, הרי העלו עלי את הדמים ממה שאמרת לי, אמר לו שמא עדשים שאלת להם תחלה, אמר לו הן, אמר לו אילו אמרת חטים תחלה, היו אומרים לך רצונך בעדשים, עכשיו שאמרת עדשים אמרו לך חטים, לכך נאמר שוא ידברו איש את רעהו... (תהלים מזמור יב)

דבר אחר טובים השנים, טובים שנים שעסוקין בפרקמטיא מאחד בפני עצמו, ואם היו שלשה הרי יפה, שנאמר והחוט המשולש. (שם מזמור נט)

תנא דבי אליהו רבא:

...כיצד פירוש קורא אדם תורה נביאים וכתובים משנה הלכות אגדות ומדרש, וירבה בישיבה וימעט בסחורה, מיד רוח הקודש בתוך מעיו ומלתו על לשונו... (פרק ב)

אוצרי פירות ומלוי ברבית ומקטני איפה ומפקיעי שערים, עליהם הוא אומר (עמוס ח') נשבע ה' בגאון יעקב אם אשכח לנצח כל מעשיהם, כל אלו אין מורישין לבניהם, ואם הורישו לבניהם, אין מורישין לבני בניהם... (פרק טו)

וכל תלמיד חכם שהוא קורא ושונה ואינו נושא ונותן באמונה, עליו היה רבי יהושע שונה, חסיד שוטה ורשע ערום ואשה פרושה ומכות פרושין והתנאין הרי אלו מבלי עולם... (תנא דבי אליהו זוטא פרק טז)

ילקוט שמעוני:

זבולן לחוף ימים ישכן, בסחורתו, ויששכר בתורתו, וזה עם זה שותפות בעולם הזה ובעולם הבא. (בראשית ויחי פרק מט, קסא)

והישר בעיניו תעשה, זה משא ומתן, מלמד שכל מי שהוא נושא ונותן באמונה רוח הבריות נוחה הימנו, ומעלה עליו הכתוב כאילו קיים כל התורה כולה. (בשלח פרק טו, רנז)

משוש כל הארץ, אמר רבי יונתן בר אלעזר מעשה היה בפרקמטוט אחד שהלך לארץ ישראל למכור פלפלין, הלך וישב לו ולא מכר, אמר לו זו היא שאמרו משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון, לשעה אחת מכר כל פרקמטיא שהיה בידו, אמר ודאי זו היא משוש כל הארץ, וכל השבח הזה בשביל שהיא קרית מלך רב. (פקודי פרק לט, תיז)

...ובזמן שאדם קורא ושונה ואין מקחו ומשאו נאה, ואין מקחו ומשאו באמונה, מה הבריות אומרים עליו, אוי לו לפלוני שלמד תורה... כמה דרכיו מכוערים ומקולקלים, עליו הכתוב אומר באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו. (ירמיה פרק ג, רסט)

דבר אחר טובים שנים שעוסקים בתורה ובפרקמטיא, מאחד שעוסק בה בפני עצמו. (קהלת פרק ד, תקעא)

ילקוט ראובני:

ישמור אדם בלבו שלא יעשה שותפות בכותי ולא יכרות ברית עמו, שכן מצינו באברהם, שנאמר ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך, וכשכרת עמו ברית נתקבצו כל מלאכי שרת לפני הקב"ה, אמרו לו אדם יחיד שבחרת מכל שבעים אומות נתחבר עם הכותי... (בראשית וירא)

אמונות ודעות:

ואבאר עוד הזכיות אשר על כל פנים יש בהן גמול בעולם הזה, ואפילו כפר האדם. ואומר שהן שש, תחלתן כבוד ההורים, כמאמרו כבד את אביך ואת אמך, והרחמנות על בעלי חיים... והמשא ומתן בצדק, כאמרו "אבן שלמה וצדק יהיה לך"... (מאמר ה פרק ו)

חובת הלבבות:

ומה שצריך לך לבחון בו ולהבין סימני החכמה העליונה והיד הטובה ממנו, הוא הסכמת בני אדם על המקח ועל הממכר בזהב ובכסף והשתדלם להרבות מהם בחמלת הבורא עליהם, שיהיה בהם תקון ענינם ואם לא יעשה להם חפץ בנפשם, כי כל מי שימצאהו רעב או צמא מחסרון המזון והמים לא יועילהו רובם ולא ימלא מחסורו, וכן אם ימצאהו באחד מאבריו כאב לא ירפא בזהב ובכסף והרבה משתמשים בשאר המוצאים במיני הרפואות, ומעט שמשתמשים בזהב ובכסף ומפלאי סימני החכמה בהם שהם הרבה אצל קצת בני אדם, מצד שאינם ריקים מהם, והם מעט אצל רובם, ואלו היה הרבה אצל כלם לא היו מגיעים בהם אל חפץ ומהם מעט מצד והרבה מצד... (שער ב הבחינה פרק ה)

רש"י:

ואת הארץ תסחרו - תסובבו, וכל לשון סוחרים וסחורה על שם שמחזרים וסובבים אחר הפרקמטיא. (בראשית מב לד)

נפש כי תחטא - אמר רבי עקיבא, מה תלמוד לומר ומעלה מעל בה', לפי שכל המלוה והלוה והנושא והנותן אינו עושה אלא בעדים ובשטר, לפיכך בזמן שהוא מכחש, מכחש בעדים ובשטר. אבל המפקיד אצל חבירו ואינו רוצה שתדע בו נשמה אלא שלישי שביניהם, לפיכך כשהוא מכחש מכחש בשלישי שביניהם. ובתשומת יד - שיש בידו ממון להתעסק או במלוה. (ויקרא ה כא)

ולא תונו איש את עמיתו - כאן הזהיר על אונאת דברים, שלא יקניט את חבירו ולא ישיאנו עצה שאינה הוגנת לו לפי דרכו והנאתו של יועץ, ואם תאמר מי יודע אם נתכוונתי לרעה, לכך נאמר ויראת מאלקיך, היודע מחשבות הוא... (שם כה יז)

עלו זה בנגב - שכן דרך התגרים, מראין את הפסולת תחלה ואחר כך מראים את השבח. (במדבר יג יז)

...דבר אחר עמים הר יקראו על ידי פרקמטיא של זבולן תגרי אומות העולם באים אל ארצו, והוא עומד על הספר, והם אומרים הואיל ונצטערנו עד כאן נלך עד ירושלים ונראה מה יראה של אומה זו ומה מעשיה... (דברים לג יט)

והמוכר אל יתאבל - כדרך המוכר שדהו, כי סופכם לגלות, ועוד בחיים חייתם - לא ישובו מהגלות לראות עוד השדה שמכר. (יחזקאל ז יב)

מצאתי און - ...ופשוטו אני ה' שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור וכו', אני נפרע ממאזני מרמה, כל ידי יגיעי - מוטב שתאמר בלבך, כל ממוני לא יוכל לכפר עונותי, אושיבך באהלים - אכרית מתוכך סוחרי מרמה, ואעמיד תלמידים עוסקים בתורה... (הושע יב ט וי)

רמב"ן:

..וטעם ופגעו לי, כי היה עפרון עשיר ונכבד כאשר אמר "ביני ובינך מה היא", ולא יהיה לו לכבוד למכור נחלת אבותיו, כענין נבות היזרעאלי, על כן לא הלך אברהם אליו להרבות לו מחיר השדה, ובקש מאנשי העיר שיפגעו בעבורו דרך כבוד, וטעם ויתן לי, ויתננה לי, שאחשוב אותה כמתנה, אם בכסף מלא אקחנה ממנו, ועל כן הזכיר לשון מכירה, וכן "אוכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי", שהמים הנתנים במתנה אתן בהם כסף, או שהוא דרך הלשון להזכיר בו במכירות. (בראשית כג ח)

...וכן דרך התורה לפרוט בכיוצא בזה, כי אחרי אזהרת פרטי הדינין וכל משא ומתן שבין בני אדם, לא תגנוב, ולא תגזול, ולא תונו ושאר האזהרות, יאמר בכלל ועשית הישר והטוב, שיכניס בעשה היושר וההשויה וכל לפנים משורת הדין לרצון חבריו, כאשר אפרש בהגיעי למקומו... (ויקרא יט א)

...ולפי דבריהם יראה לי בפסוק, כי היה לפנים בישראל כשצריך אדם למכור שדהו, שיבא הקודם בירושתו ויקנה אותה, הוא הנקרא גאולה, שנאמר "קנה לך את שדי אשר בענתות, כי לך משפט הגאולה לקנות", וכן המפורש שם בענין בועז. ונראה בעיני שהיו דנים לו דין קדימה, כאשר הנהיגו לנו רבותינו בדינא דבר מצרא, והיו קונים מן הגואל הראשון בקנין סודר, כמו שעשה בועז... (שם כה לג, וראה שם עוד)

ועשית הישר והטוב - ...ולרבותינו בזה מדרש יפה, כי אמרו זו פשרה ולפנים משורת הדין, והכוונה בזה, כי מתחלה אמר שתשמור חקותיו ועדותיו אשר צוך, ועתה יאמר גם באשר לא צוך תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו, כי הוא אוהב הטוב והישר, וזה ענין גדול, לפי שאי אפשר לזכור בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותקוני הישוב והמדינות כולם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה, כגון לא תלך רכיל, לא תקום ולא תטור וגו', חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר, עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין, וכגון מה שהזכירו בדינא דבר מצרא, ואפילו מה שאמרו פרקו נאה ודבורו בנחת עם הבריות, עד שיקרא בכל ענין תם וישר. (דברים ו יח)

...ומדרש חכמים בלשון עשר תעשר - עשר בשביל שתתעשר, עשר שלא תתחסר, רמז למפרשי ימים להוציא אחד מעשרה לעמלי תורה. (שם יד כב)

משנה תורה:

משאו ומתנו של תלמיד חכם באמת ובאמונה, אומר על לאו לאו ועל הן הן, מדקדק על עצמו בחשבון, ונותן ומוותר לאחרים כשיקח מהן, ולא ידקדק עליהן, ונותן דמי המקח לאלתר, ואינו נעשה לא ערב ולא קבלן ולא יבא בהרשאה, אינו מחייב עצמו בדברי מקח וממכר במקום שלא חייבה אותו תורה, כדי שיעמוד בדבורו ולא ישנהו, ואם נתחייבו לו אחרים בדין, מאריך ומוחל להן ומלוה וחונן, ולא ירד לתוך אומנות חברו, ולא יצר לאדם לעולם בחייו, כללו של דבר, יהיה מן הנרדפים ולא מן הרודפים, מן הנעלבים ולא מן העולבים, ואדם שעושה כל המעשים האלו וכיוצא בהן, עליו הכתוב אומר "ויאמר לי עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאר". (דעות פרק ה יב)

ואסור לו לאדם להפקיר או להקדיש כל נכסיו, ויטריח על הבריות, ואל ימכור שדה ויקנה בית, ולא בית ויקנה מטלטלין, או יעשה סחורה בדמי ביתו, אבל מוכר הוא מטלטלין וקונה שדה, כללו של דבר ישים מגמתו להצליח נכסיו ולהחליף הכלה בקיים, ולא תהיה כוונתו ליהנות מעט לפי שעה או ליהנות מעט ויפסיד הרבה.

וכן אם היתה סחורה לתלמיד חכם מניחים אותו למכור תחלה, ואינן מניחים אחד מבני השוק למכור עד שימכר הוא. (תלמוד תורה פרק ו י)

שלשה ימים לפני חגם של עובדי כוכבים אסור ליקח מהם ולמכור להם דבר המתקיים, ללוות מהן ולהלוותם, ליפרע מהן ולפרע להם מלוה בשטר או על המשכון, אבל מלוה על פה נפרעין מהן מפני שהוא כמציל מידם, ומותר למכור להן דבר שאינו מתקיים, כגון ירקות ותבשיל עד יום חגם. במה דברים אמורים בארץ ישראל, אבל בשאר ארצות אינו אסור אלא יום חגם בלבד, עבר ונשא ונתן עמהם באותן השלשה ימים הרי זה מותר בהנאה, והנושא והנותן ביום חגם עמהן, הרי זה אסור בהנאה... כנענים עובדי כו"ם הם, ויום ראשון הוא יום אידם, לפיכך אסור לתת ולשאת עמהם בארץ ישראל יום חמישי ויום ששי שבכל שבת ושבת, ואין צריך לומר יום ראשון עצמו שהוא אסור בכל מקום, וכן נוהגין עמהם בכל אידיהם...

דברים שהם מיוחדים למין ממיני עבודת כוכבים שבאותו מקום, אסור למכור לעובדי אותה עבודת כוכבים שבאותו המקום לעולם, ודברים שאינן מיוחדין לה מוכרין אותם סתם, ואם פירש העכו"ם שהוא קונה אותם לעכו"ם אסור למכור לו, אלא אם כן פסלו מלהקריבו לעכו"ם, לפי שאין מקריבין חסר לעכו"ם. היו מעורבין דברים המיוחדין עם דברים שאין מיוחדין, כגון לבונה זכה בכלל לבונה שחורה, מוכר הכל סתם, ואין חוששין שמא ילקט הזכה לבדה לעבודת כוכבים, וכן כל כיוצא בזה.

כשם שאין מוכרין לעכו"ם דברים שמחזיקין בהן ידיהן לעכו"ם, כך אין מוכרין להם דבר שיש בו נזק לרבים, כגון דובים ואריות וכלי זיין וכבלים ושלשלאות, ואין משחיזין להם הזיין. וכל שאסור למוכרו לעכו"ם, אסור למוכרו לישראל החשוד למכור לעכו"ם. וכן אסור למכור כלי נזק לישראל לסטים. היו ישראל שוכנים בין העכו"ם וכרתו להם ברית, מותר למכור כלי זיין לעבדי המלך וגייסותיו מפני שעושים בהם מלחמה עם צרי המדינה, ונמצאו מגינים עלינו, שהרי אנו שרויין בתוכם. עיר שיש בה עכו"ם מותר להלך חוצה לה ואסור להכנס בתוכה, היה חוצה לה עכו"ם מותר להלך בתוכה.

אסור לבנות עם העכו"ם כיפה שמעמידים בה עבודת כוכבים, ואם עבר ובנה שכרו מותר, אבל בונה הוא לכתחילה הטרקלין או החצר שיש בה אותה הכיפה. עיר שיש בה עכו"ם והיו בה חנויות מעוטרות ושאינן מעוטרות, המעוטרות אסור ליהנות בהן בכל מה שבתוכן, מפני שחזקתן שבגלל עבודת כוכבים נתעטרו, ושאינן מעוטרות מותרות בהנאה. חנויות של עבודת כוכבים אסור לשכרן, מפני שמהנה עבודת כוכבים. המוכר בית לעבודת כוכבים דמיו אסורים בהנאה ויוליכם לים המלח, אבל עובדי כוכבים שאנסו ישראל וגזלו ביתו והעמידו בו עבודת כוכבים, דמיו מותרין, וכותב ומעלה בערכאות שלהם.

וחלילין של עובדי כוכבים אסור לספוד בהן, הולכין ליריד של עבודת כוכבים ולוקחין מהן בהמה עבדים ושפחות בגיותן, ובתים ושדות וכרמים, וכותב ומעלה בערכאות שלהן, מפני שהוא כמציל מידם, במה דברים אמורים, בלוקח מבעל הבית שאינו נותן מכס, אבל הלוקח שם מן התגר אסור, מפני שהוא נותן מכס, והמכס לעבודת כוכבים, ונמצא זה מהנה עבודת כוכבים. עבר ולקח מן התגר, אם בהמה לקח מנשר פרסותיה מן הארכובה ולמטה, ואם כסות וכלים לקח ירקבו, לקח מעות וכלי מתכות יוליכם לים המלח, לקח עבד לא מעלים ולא מורידין...

ההולכין לתרפות עכו"ם אסור לשאת ולתת עמהן, והבאים מותרין, והוא שלא יהיו קשורין זה בזה, שאם היו קשורין זה בזה שמא דעתן לחזור. ישראל ההולך לתרפות עכו"ם, בהליכה מותר לשאת ולתת עמו, שמא יחזור בו, ובחזירה אסור. ישראל מומר בין בהליכה בין בחזירה אסור. ישראל שהלך ליריד של עכו"ם בחזירה אסור לשאת ולתת עמו, שמא עכו"ם מכר להם שם, ודמי עכו"ם ביד ישראל אסורים בהנאה, וביד עכו"ם מותרין בהנאה, ומפני זה נושאין ונותנין עם עכו"ם הבא מן התרפות של עכו"ם, ואין נושאין ונותנים עם ישראל הבא מן התרפות ההוא, ולא עם ישראל מומר, לא בהליכתו ולא בחזירתו. (עכו"ם פרק ט א והלאה, וראה שם עוד)

אין מוכרין להם בתים ושדות בארץ ישראל, ובסוריא מוכרין להם בתים אבל לא שדות, ומשכירין להם בתים בארץ ישראל, ובלבד שלא יעשו שכונה, ואין שכונה פחות מג', ואין משכירין להם שדות, ובסוריא משכירין להם שדות, ומפני מה החמירו בשדה, מפני שיש בה שתים, מפקיעה מן המעשרות, ונותן להם חנייה בקרקע, ומותר למכור להם בתים ושדות בחוצה לארץ, מפני שאינה ארצנו... (שם פרק י ג, וראה שם עוד)

כל מאכל שהוא אסור בהנאה, אם נהנה ולא אכל, כגון שמכר או נתן לעכו"ם או לכלבים, אינו לוקה, ומכין אותו מכת מרדות, והדמים מותרין, וכל דבר שאסור באכילה ומותר בהנאה, אף על פי שהוא מותר בהנאה אסור לעשות בו סחורה ולכוין מלאכתו בדברים אסורים, חוץ מן החלב, שהרי נאמר בו יעשה לכל מלאכה, לפיכך אין עושין סחורה לא בנבלות ולא בטרפות ולא בשקצים ולא ברמשים. הצייד שנזדמנו לו חיה או עוף ודג טמאים וצדן, או שניצודו לו טמאים וטהורים מותר למוכרן, אבל לא יכוין מלאכתו לטמאים, ומותר לעשות סחורה בחלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו, ובגבינות העכו"ם וכיוצא בהן. זהן הכלל כל שאיסורו מן התורה אסור לעשות בו סחורה, וכל שאיסורו מדבריהם מותר לעשות בו סחורה בין בספיקו בין בודאו. (מאכלות אסורות פרק ח טז)

...וכן המודר שנדר שלא ימכור חפץ זה אלא בסלע והלוקח נדר שלא יקחנו אלא בשקל, ורצו בשלשה דינרין, שניהן פטורין, וכן כל כיוצא בזה, לפי שכל אחד מהם לא גמר בלבו, ולא נדר אלא כדי לזרז את חבירו, ולא גמר בלבו. ומנין שאפילו ארבעה מיני נדרים אלו שהן מותרים, שאסור לו לאדם להיות נודר בהן על מנת לבטלן, תלמוד לומר לא יחל דברו, לא יעשה דבריו חולין. (נדרים פרק ד ג)

ארץ ישראל המחולקת לשבטים אינה נמכרת לצמיתות, שנאמר והארץ לא תמכר לצמיתות, ואם מכר לצמיתות שניהם עוברין בלא תעשה, ואין מעשיהן מועילין, אלא תחזור השדה לבעליה ביובל. והמוכר שדהו לס' שנה אינה יוצאה ביובל, שאין חוזר ביובל אלא דבר הנמכר סתם או הנמכר לצמיתות.

לא ימכור אדם ביתו או שדה אחוזתו, אף על פי שהם חוזרין אחר זמן, אלא אם כן העני, שנאמר וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו, אבל למכור ולהניח הדמים בכיסו או לעשות בהן סחורה או ליקח בהן כלים או עבדים ובהמה אינו רשאי, אלא למזונות בלבד, ואם עבר ומכר מכל מקום הרי אלו מכורין... 

הלוקח שדה אחוזה ונטעה אילנות והשביחה, כשהיא חוזרת ביובל שמין שבח האילנות שבתוכה, ונותן בעל השדה דמי השבח ללוקח, שנאמר ויצא ממכר בית, ממכר חוזר ולא השבח... (שמטה ויובל פרק יא א, וראה שם עוד)

איזהו תגר, זה שהביא ב' וג' פעמים, אבל אם הביא פעם אחת, אפילו הביא שלש משואות בבת אחת, או שהביא הוא ובנו ופועל עדיין לא הוחזק תגר. (מעשר פרק יג ט)

אסור לקנות מן הגנב החפץ שגנב, ועוון גדול הוא, שהרי מחזיק ידי עוברי עבירה, וגורם לו לגנוב גניבות אחרות, שאם לא ימצא לוקח אינו גונב, ועל זה נאמר "חולק עם גנב שונא נפשו". הגונב ומכר ולא נתייאשו הבעלים, ואחר כך הוכר הגנב ובאו עדים שזה החפץ שמכרו פלוני הוא גנבו בפנינו, חוזר החפץ לבעליו, והבעלים נותנין ללוקח דמים ששקל לגנב מפני תקנת השוק, והבעלים חוזרין ועושים דין עם הגנב, ואם גנב מפורסם הוא לא עשו בו תקנת השוק... (גנבה פרק ה א, וראה שם עוד)

כל דבר שחזקתו שהוא גנוב, אסור ליקח אותו, וכן אם רוב אותו הדבר שהוא גנוב אין לוקחין אותו, ולפיכך אין לוקחים מן הרועים צמר וחלב או גדיים, אבל לוקחין מהן חלב וגבינה במדבר, אבל לא בישוב, ומותר ליקח מן הרועים ארבע צאן או ארבע גיזות של צמר מעדר קטן, או חמש מעדר גדול, שאין חזקתו שהוא גנוב בדבר זה. כללו של דבר, כל שהרועה מוכרו אם היה בעל הבית מרגיש בו מותר ללקחו מן הרועה, ואם אין בעל הבית מרגיש בו אסור ללקחו... (שם פרק ו א, וראה שם עוד)

השוקל לחבירו ממשקלות חסרות מן המשקל שהסכימו עליו בני אותה מדינה, או המודד במדה חסרה מהמדה שהסכימו עליה, הרי זה עובר בלא תעשה, שנאמר "לא תעשו עוול במשפט, במדה במשקל ובמשורה". אף על פי שהמודד או השוקל חסר גונב, אינו משלם תשלומי כפל, אלא משלם לו המדה או המשקל, ואין לוקין על לאו זה מפני שהוא חייב בתשלומין...

אחד הנושא ונותן עם ישראל או עם עכו"ם, אם מדד או שקל בחסר עובר על לא תעשה, וחייב להחזיר, וכן אסור להטעות את העכו"ם, אלא ידקדק עמו, שנאמר וחשב עם קונהו, אף על פי שהוא כבוש תחת ידיך, קל וחומר לעכו"ם שאינו כבוש תחת ידיך, והרי הוא בכלל "כי תועבת ה' אלקיך כל עושה אלה", כל עושה עוול מכל מקום... (שם פרק ז א, וראה שם עוד)

אסור לקנות דבר גזול מן הגזלן, ואסור לסעדו על שינויו כדי שיקנהו, שכל העושה דברים אלו וכיוצא בהן מחזק ידי עוברי עבירה, ועובר על "ולפני עור לא תתן מכשול". (גזלה פרק ה א, וראה שם עוד)

ואסור למכור לעובדי כוכבים כל כלי המלחמה, ואין משחיזין להם הזיין, ואין מוכרין להן לא סכין ולא אולרין ולא תריסין שאינן אלא להגן. וכשם שאסור למכור לעובד כוכבים, כך אסור למכור לישראל שמוכר לעובד כוכבים, ומותר למכור כלי זיין לחיל של בני המדינה, מפני שהן מגינין על ישראל. כל שאסור למכור לעובד כוכבים אסור למכור לישראל שהוא ליסטים, מפני שנמצא מחזיק יד עוברי עבירה ומכשילו... (רוצח פרק יב יב)

המקח אינו נקנה בדברים ואפילו העידו עליהם עדים... אבל אם נקנה המקח באחד מהדברים שהוא נקנה בהם, קנה הלוקח, ואינן צריכין לעדים כלל, ואין אחד מהן יכול לחזור בו. ובמה יקנה המקח? הקרקעות באחד משלשה דברים, בכסף או בשטר או בחזקה... המוכר בית לחבירו ומסר לו את המפתח, הרי זה כמי שאמר לו לך חזק וקנה, וכן המוכר את הבור כיון שמסר לו דליו הרי זה כמי שאמר לו לך חזק וקנה, וכשהחזיק יקנה...

העכו"ם אינו קונה בחזקה, אלא בשטר הוא שקונה עם נתינת הכסף, וישראל שבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם, ואינו קונה אלא בשטר... (מכירה פרק א א והלאה, וראה שם עוד)

הבהמה בין דקה בין גסה נקנית במשיכה, אף על פי שאפשר להגביה אותה, לא הצריכוהו להגביה מפני שמתחבטת בארץ, ואם הגביה קנה, וההגבהה קונה בכל מקום, אבל המשיכה אין קונין בה אלא בסימטא או בחצר של שניהם, ואין קונין בה ברשות הרבים ולא בחצר שאינה של שניהם... (שם פרק ב ה, וראה שם עוד)

אחד הבהמה ואחד שאר המטלטלין נקנין במעות דין תורה, ומשנתן את המעות קנה ואין אחד מהן יכול לחזור בו, אבל חכמים תקנו שלא יקנו המטלטלין אלא בהגבהה או במשיכת דבר שאין דרכו להגביה... נמצאת למד, שהלוקח מטלטלין אף על פי שנתן כל הדמים יכול לחזור בו, וכן המוכר יכול לחזור בו עד שיגביה או ימשוך דבר שאין בו הגבהה, או ימסור המוכר ללוקח דבר שאין דרכו להמשיך, ומשהגביה או משך דבר שאין דרכו להגביה או נמסר לו דבר שאין דרכו להמשיך קנה, ואין אחד משניהם יכול לחזור בו, וכופין את הלוקח ליתן את הדמים... (שם פרק ג א, וראה שם עוד וערך קנין)

כבר ביארנו שהנושא ונותן באמונה, ואמר כך וכך אני משתכר, אין לו הונייה, ואפילו אמר זה לקחתי בסלע ובעשר אני מוכר, מותר, אבל בית דין חייבין לפסוק השערים ולהעמיד שוטרין לכך, ולא יהיה כל אחד ואחד משתכר כל מה שירצה, אלא שתות בלבד יפסקו להם בשכרם, ולא ישתכר המוכר יותר על שתות. במה דברים אמורים בדברים שיש בהם חיי נפש, כגון יינות שמנים וסלתות, אבל העיקרין כגון הקושט והלבונה וכיוצא בהן אין פוסקין להם שער, אלא ישתכר כל מה שירצה.

ואין משתכרין פעמים בביצים, אלא התגר הראשון הוא מוכרן בשכר, והלוקח ממנו מוכרן בקרן בלבד. אסור לעשות סחורה בארץ ישראל בדברים שיש בהן חיי נפש, אלא זה מביא מגרנו ומוכר, וזה מביא מגרנו ומוכר, כדי שימכרנו בזול, ובמקום שהשמן מרובה מותר להשתכר בשמן.

אין אוצרין פירות שיש בהן חיי נפש בארץ ישראל, וכן בכל מקום שרובו ישראל, שהרי מגיע מדבר זה צער לישראל. במה דברים אמורים, בלוקח מן השוק, אבל המכניס משלו מותר לעשות לו אוצר, מותר לאצור פירות שלש שנים ערב שביעית ושביעית ומוצאי שביעית, ובשני בצורת אפילו קב חרובין לא יאצור, מפני שמכניס מארה בשערים, וכל המפקיע שערים או שאצר בפירות בארץ או במקום שרובו ישראל הרי זה כמלוה ברבית. במה דברים אמור בפירות שיש בהן חיי נפש, אבל התבלין כגון כמון ופלפלין מותר לאצור אותן בארץ ישראל, ולהוציא אותן ממקום למקום כשאר העיקרין.

אין מוציאין פירות שיש בהן חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות מארץ ישראל לחוצה לארץ או לסוריא, ולא מרשות מלך זה לרשות מלך אחר בארץ ישראל. רשאין בני העיר לקוץ להם שער לכל דבר שירצו, ואפילו בשר ולחם ולהתנות ביניהם לכל מי שיעבור יענוש אותו כך וכך. רשאין אנשי אומניות לפסוק ביניהם שלא יעשה אחד ביום שיעשה חבירו, וכיוצא בזה, וכל מי שיעבור על התנאי יענשו אותו כך וכך.

במה דברים אמורים, במדינה שאין בה חכם חשוב לתקן מעשה המדינה ולהצליח דרכי יושביה, אבל אם יש בה אדם חכם חשוב אין התנאי שלהן מועיל כלום, ואין יכולין לענוש ולהפסיד על מי שלא קיבל התנאי, אלא אם כן התנה עמהם ועשו מדעת החכם, וכל מי שהפסיד לפי התנאי שאינו מדעת החכם משלם... (שם פרק יד א והלאה, וראה שם עוד)

גדולה הוניית דברים מהוניית ממון, שזה ניתן להשבון, וזה לא ניתן להשבון, וזה בממונו וזה בגופו, והרי הוא אומר בהוניית דברים "ויראת מאלקיך", לפי שהדבר מסור ללב, הא למדת כל דבר שהוא מסור ללב נאמר בו ויראת מאלקיך, וכל הצועק מהוניית דברים נענה מיד שנאמר כי אני ה'. (שם שם יח)

המוכר לחבירו במדה במשקל או במנין וטעה בכל שהוא חוזר לעולם, שאין הונייה אלא בדמים, אבל בחשבון חוזר. כיצד, מכר לו מאה אגוזים בדינר ונמצאו מאה ואחד או תשעים ותשעה, נקנה המקח ומחזיר את הטעות, ואפילו לאחר כמה שנים, וכן אם נמצאו המעות חסר או יתר מן המנין שפסקו חוזר ואפילו לאחר שקנו מידו, שלא נשאר לו אצל חבירו כלום חוזר, שקניין בטעות הוא, וכן כל כיוצא בזה. וכן המוכר לחבירו קרקע או עבד או בהמה או שאר מטלטלין ונמצא במקח מום שלא ידע בו הלוקח, מחזירו אפילו לאחר כמה שנים, שזה מקח טעות הוא, והוא שלא ישתמש במקח אחר שידע במום, אבל אם נשתמש בו אחר שראה המום, הרי זה מחל ואינו יכול להחזיר... (שם פרק טו א, וראה שם עוד)

אסור לרמות את בני אדם במקח וממכר או לגנוב את דעתם, ואחד עובד כוכבים ואחד ישראל שוים בדבר זה, היה יודע שיש בממכרו מום יודיעו ללוקח, ואפילו לגנוב דעת הבריות בדברים אסור. אין מפרכסין את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים הישנים כדי שיראו כחדשים, אבל מפרכסין החדשים, כגון שישוף ויגהץ וייפה כל צרכיו... (שם פרק יח א, וראה שם עוד)

אסור למכור לחבירו קרקע או מטלטלין שיש בה עסיקין ויש בה דין עד שיודיעו, שאף על פי שהאחריות עליו, אין אדם רוצה שיתן מעותיו ויורד לדין ויהיה נתבע מאחרים. המוכר קרקע לחבירו ואחר שקנה הלוקח באחד מן הדרכים שקונין בהן קודם שישתמש בה יצא עליו מערערין, הרי זה יכול לחזור בו, שאין לך מום גדול מזה, שעדיין לא נהנה בו ובאו התובעין, לפיכך יבטל המקח ויחזיר המוכר את הדמים ויעשה דין עם המערערין, ואם נשתמש בה הלוקח כל שהוא, ואפילו דש המצר שלה וערבו עם הארץ אינו יכול לחזור בו, אלא עושה דין עם המערערין... כל המוכר קרקע או עבד או שאר מטלטלין הרי זה חייב באחריותן, כיצד, אם הוציא המקח מיד הלוקח מחמת המוכר, חוזר הלוקח ונוטל כל הדמים שנתן מן המוכר, שהרי נלקח המקח מחמתו, כך הדין בכל ממכר, אף על פי שלא פירש הלוקח דבר זה אלא קנה סתם, אפילו מכר הקרקע בשטר ולא הזכיר בו אחריות, הרי זה חייב באחריותן... (שם פרק יט א, וראה שם עוד)

מקנה אדם הגוף לפירותיו, בין במכר בין במתנה, בין במתנת שכיב מרע, ואין זה מקנה דבר שלא בא לעולם, שהרי הגוף מצוי ומקנה הפירות, הא למה זה דומה, לשוכר בית או שדה לחבירו, שלא הקנה לו הגוף אלא הנאת הגוף... (שם פרק כג, וראה שם עוד)

המוכר דבר שיש לו תשמישין, לא מכר את התשמישין אלא אם כן פירש. כיצד, מכר את הבית לא מכר את היציע שסביבות הבית, אף על פי שהוא פתוח לתוכו. במה דברים אמורים, כשהיה רחב היציע ארבע אמות או יתר, אבל פחות מזה הרי הוא בכלל הבית... (שם פרק כה א, וראה שם עוד)

וכן כל הדברים האלה במקום שאין שם מנהג, כמו שביארנו, אבל במקום שיש מנהג, הלך אחר המנהג ואחר לשון רוב אנשי המקום הידועים להם. (שם פרק כח טו)

שלשה אין מקחן מקח ואין ממכרן ממכר דין תורה, החרש השוטה והקטן, אבל חכמים תקנו שיהיה החרש והקטן נושא ונותן ומעשיו קיימין, משום כדי חייו... במה דברים אמורים, בקטן שאין לו אפוטרופוס, אבל אם היה לו אפוטרופוס אין מעשיו כלום, אפילו במטלטלין, אלא מדעת האפוטרופוס, שאם רצה לקיים מקחו וממכרו ומתנתו במטלטלין קיים. בודקין את הקטן אם יודע בטיב משא ומתן או אינו יודע, לפי שיש קטן חכם ונבון שהוא יודע והוא בן שבע, ויש אחר שאפילו בן שלש עשרה אינו יודע בטיב משא ומתן... (שם פרק כט א, וראה שם עוד)

רוכלין המחזירין בעיירות אין בני המדינה יכולין לעכבן, שתקנת עזרא היא שיהיו מחזירין כדי שיהיו הבשמים מצויין לבנות ישראל, אבל אינן קובעין מקום ויושבין בו אלא מדעת בני העיר, ואם תלמיד חכם הוא קובע מקום בכל מקום שירצה.

הסוחרים שמביאין סחורתם למכור בתוך העיירות, בני העיר מעכבין עליהם, ואם מכרו ביום השוק בלבד אין מונעין אותם, והוא שימכרו בשוק, אבל לא יחזרו על הפתחים אפילו ביום השוק, ואם יש להן מלוה בעיר מוכרין כדי פרנסתם אפילו בלא יום השוק, עד שיפרעו חובן וילכו להן.

אחד מבני מבוי שאינו מפולש שביקש להעשות רופא אומן או גרדי או מלמד תינוקות של עכו"ם, בני מבוי מעכבין עליו, מפני שמרבה עליהם הנכנסין והיוצאין, וכן מי שיש לו בית בחצר השותפין לא ישכירנו לא לרופא ולא לאומן ולא לגרדי ולא לסופר יהודי שכותב השטרות, ולא למלמדי תינוקות של עכו"ם. חנות שבחצר יכולין השכנים למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולין לישן מקול הנכנסין והיוצאין, אלא עושה מלאכתו בחנותו ומוכר בשוק, אבל אינן יכולין למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולין לישן מקול הפטיש או מקול הרחיים שהרי החזיק לעשות כן, וכן יש לו ללמד תינוקות של ישראל תורה בתוך ביתו, ואין השותפין יכולין למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולין לישן מקול התינוקות של בית רבן... (שכנים פרק ו ט, וראה שם עוד)

אסור להרבות על המכר, כיצד, המוכר לחבירו קרקע או מטלטלין, ואמר לו אם מעכשיו תתן לי הדמים הרי הן שלך במאה, ואם עד זמן פלוני הרי הם שלך בעשרים ומאה, הרי זה אבק רבית, שזה דומה כמי שנוטל עשרים בשביל שנתן לו מאה להשתמש בה עד זמן פלוני... (מלוה פרק ח א, וראה שם עוד)

ספר חסידים:

...לכן לא יהיה בעל נפש רחבה נבהל להון, לא עצל ובטל ממלאכתו אלא בעל עין טובה, מעט עסק ועוסק בתורה, אותו מעט שהוא חלקו ישמח בו... (נא)

אל יפתה את בני אדם כך וכך רצו ליתן לו בסחורה, או שיאמר אני קניתי בכך וכך ועל זה נאמר (צפניה ג' י"ג) "שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב, ולא ימצא בפיהם לשון תרמית", ואל יתעה החפצים לקנות שיראה להם פנים, כאומר למכור אותם חפצים שבידו ואין בלבו, והם אינם קונים במקום אחר כי סבורים שזה ימכור להם, וכתיב (ויקרא כ"ה י"ז) "לא תונו", שהונהו בדברים, וכתיב (זכריה ח' ט"ז) "דברו אמת איש אל רעהו"... (שיא)

מעשה באדם אחד שלא היה עוסק בתורה אלא בשבת, כי בכל ימי המעשה היה עוסק במשא ומתן, שאל לחכם איזה דבר שקול כנגד הכל, שיביאהו לחיי העולם הבא.אמר לו אתה שעוסק במשא ומתן תהיה בטוב עם העולם, והזהר שלא יהיה ההכרע שלך אלא לחברך, וכן בירמיה הוא אומר (ל"ב ט') "ואשקלה לו את הכסף במאזנים", כלומר בכף מאזנים היו יכולים לראות שהכסף היה שוקל, ולא היה צריך לעיין בלשון למעלה שהמאזנים בהם, לכך כתיב במאזנים, וגם משא ומתן בסבר פנים יפות עם הכל והכל באמונה, ואל תקפיד כנגד חבירך. אל תאמין לאדם פן תצטרך להשביעו, כמו כן אל תקח באמונה, ואל יהיה משל אחרים בידך בריוח שלך, כי מה שאתה מרויח הוא יכול להרויח, נמצא שכל אותו הריוח גזלתו, אף על פי שאמרת לו המתן לי, כסבור כשיהא לך תפרע לו, אם תזהר באלה יהא חלקי עם חלקך, כשם שאתה צריך להיות נוהג באמונה עם ישראל, כך אתה צריך להתנהג עם הגוים, ואם טעה הגוי מעצמו תזהר שמא ידע אחר כך ויתחלל שם שמים על ידך, ואם אין בידך אלא משל אחרים אל תתן צדקה, שמא לא יהיה לך במה לשלם. (שצה)

אם הרויח אדם פשוט (מטבע) בעוולה, שהטעהו לבו ולא מרצונו, אותו פשוט לא יערב עם מעותיו, פן יספה הצדיק עם הרשע. (שצט)

לעולם ישקול אדם אם יש לו כסף פשוטים ימנם קודם שיתנם מידו או כשיקבלם, אפילו הם נאמנים, שמא יחסרו בלא ידיעתו, או אחר יקחם, ואם לא ימנם או לא ישקול הכסף יחשוד לחבירו או חבירו יחשדהו. (תב)

רוב בני אדם שיש להם עסקים עם המינים משמשי עבודה זרה, אינם עשירים עד יום מותם, כי לא יאריך עשרם עד סוף ימיהם, לפי שמספיקים להם תשמישי עבודה זרה, ועוד עוברים על "ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו" (דברים ז' כ"ו), לכך לבסוף מה שהרויחו על ידי הכמרים יפסידו. (תל)

...אבל לענין מקח וממכר שהתירה תורה עד שתות, מפני שאמרו זבין וזבין תגרא אקרי, לכך עד שתות מותר כנגד עמלו וטרחו, אבל בריבית אין טורח... (תקלב)

הקונה ספרים לא יאמר רע רע (כלומר הקנין רע וביוקר), אלא יאמר כך וכך אני רוצה לתת, אם תחפוץ תתן ואם בזול מאד, והוא יודע שיתן לו, יאמר לו בזול מאד, (והוא לא יאמר רימיתיך, והרי הזהרתיך), ואם יאמר אף על פי כן יהא שלך בכך, אז אין לו עוון, אבל אם הקונה יודע שהמוכר גנבם, כל מה שיוכל לקנות בזול יקנה בזול, ואפילו לרמותו שיתנם בזול מאד בטוב עושה, כדי שיחזיר למי שנגנב ממנו בדמים קלים, כדי שלא יוליכם הגנב במקום אחר... (תתקכה)

ויש אדם שאף על פי שאינו צריך לעשות מלאכה, שאף על פי כן מצוה שיעשה מלאכה, כגון שלבו מלא תוגה או נוטה לעבירה, או לדברים בטלים, אז מותר לו לעסוק בדרך ארץ שלא ישתטה ושלא יהרהר בעבירה, אבל אם על ידי עסק לימוד או עסק כתיבה או בעסק מצוה יוכל לבטל תוגות והרהורים שבלבו, אז אסור לו לעסוק בדרך ארץ, או אם יכול לחבר אליו חבר טוב וללמוד בפניו מלאכה, אף על פי שמבטל עסק תורה מותר. (תתקמא)

טוב אחרית דבר מראשיתו (קהלת ז' ח'), אם אדם לומד בשעת הקציר ובציר ובשעה שהיה יכול להרויח ואינו עוסק אז בריוח, ולא יהיה לו מה לאכול, הרי יותר טוב שבתחילה יעסוק במלאכה, ואחר כך יעסוק בתלמוד תורה, זהו טוב אחרית דבר מראשיתו. אבל אם יש לו ממון הרבה, והוא שיהא ממונו ביד נאמנים להרויח ויכול להתפרנס, אז יותר טוב שיעסוק בתורה... (תתקנא)

כשרואה אדם שיש לו פרנסה והוא יכול להרויח במלאכת ארעי כדי צרכו, אז לא יאמר אם אין קמח אין תורה, ולא יעשה מלאכתו קבע ותורתו ארעי, אלא תורתו קבע ומלאכתו ארעי, ולא ישב אדם בטל רגע אחד, כי יותר מענישים אדם כשיושב בטל או עוסק בדברים בטלים, ממה שעוסק במלאכתו, אף על פי שיש לו הרבה. וכשרואה אדם שיש לו נאמן שיעסוק במה שיש לו והוא מאמינו, אז יעשה כרבי שמעון בן יוחאי, לקיים והגית בו יומם ולילה (יהושע א' ח'), ולא יעסוק במלאכה כלל... (תתקנג)

מי שנותן ונותן באמונה, נותנים לו שכר אף על משא ומתן שלא עשה, לפי שאם היה בידו היה עושה באמונה. כי בידו לעשות עולה ולא עשה, כי לבו לשמים, ולא הניח בשביל הבושת, שאפילו בסתר עשה אמונה, ואחר כך נעשה עני שאין לו במה לשאת ולתת, נותנים לו שכר כאילו היה עוסק באמונה... (תתרסב)

לא יאמר אדם לחבירו מכור לי יין שלשה הינין בפרוטרוט מעט מעט, אם תתן לי בזול, ונותן לו בזול, וכשיקח חצי הין לא יאמר אינו רוצה יותר, אף על פי שיכול לטעון, והלא לא משכתי ולא נתתי לך מעות, אלא כשהיית נותן לי כלי מלא יין הייתי נותן לך פשוט, בדיני שמים חייב, לפי שזה יכול לומר בשביל שנשענתי על דבריך שתקח הרבה מכרתי לך בזול. אבל אם אחרים באים לקנות יכול לומר מה הפסד עשיתי לך, הלא תוכל למכר. אף על פי שאמרו מי שלקח מקח רע לא יגנה לו, אבל לתקנתו יאמר לו חבירו מיד כדי שימכור אותו מיד. כשם שאסור לעמוד על המקח בשעה שאין לו דמים, כך אסור להראות שרוצה למכור חפצו בשעה שאינו רוצה למכרו, ואין לומר לראובן תקנה ואין דעתו למכרו, אלא יאמר כמה שוה זה. (תתרסח, וראה שם עוד)

...כי יש עשיר שהנוטל פרוטה ממנו אינו רואה סימן ברכה, לכן אל יקח אדם מעות מרוב בני אדם להרויח בהם, שמא מזל של אחד מהם יגרום לו להפסידם מידו, אף של אחרים שבידו, כי יש אדם שבכל מקום שיגע ממונו ביד מי שהוא, ירד מנכסיו או ימות, לכך יזהר אדם. כסף של בעלי רבית וצרי עין ומגלחי מעות וכיוצא בהם ביד מי שיגעו ירד מנכסיו, לכן יזהר אדם. (תתרעב)

אל יעשה אדם עוול אפילו לנכרי, ואלו דברים מורידים את האדם ואין הצלחה בנכסיו, ואם השעה עומדת לו יהיו נפרעין מזרעו... כל אדם שהוא עצרן ומקפיד שלא ירוויחו עליו ושלא לוותר כלום משלו, או לוקח ריבית, לעולם לא יצליחו על אותם שיש בידם ממונו... (תתרעד)

אל תאמר אשלמה רע, קוה אל ה' ויושע לך (משלי כ' כ"ב). אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו, אשיב לאיש כפעלו (שם כ"ד כ"ט), שלא תאמר כאשר נעשה לי במאזני מרמה ואבן כך אשלמה לו, ואם העיד עליך שקר והוכחש אל תאמר כן אעשה לו... (תתרפ)

רבינו בחיי:

ואת נבלתם תשקצו - אחר שאסרם באכילה, בא לבאר ואת נבלתם תשקצו, לומר שאסור לסחור בהן, זהו ואת נבלתם תשקצו, שכך דרשו רז"ל דגים טמאים לא יעשה בהן סחורה, שנאמר "ואת נבלתם תשקצו". והנה הם שמונה דברים שאסור לסחור בהן, ד' למעלתן וחשיבותן, וד' לפחיתותן, ד' למעלתן, הוא שאמרו רז"ל אין משתכרין בשל הקדש, לפי שההקדש הוא להקב"ה, והקב"ה אין לו צורך בריוח והרחבת ממון, כי הכל שלו... אבל הקדש תנאי, כגון המקדיש ממון על תנאי שילוו אותו וירויחו בו, הרי זו מותר, ולכך נהגו בכל הקהלות שהממונים על ממון ההקדש מלוים אותו ומרויחים בו, שעל תנאי זה הקדישו הבעלים... ולא בשל צדקה, לפי שהממונה על הצדקה אסור שיסחור במעות של צדקה ולהוציאו מרשותו כלל, כי לפעמים יבא שבוי ויצטרך לפדותו, ולא יהיו בידו מעות מזומנים, או יצטרך לזון את העניים ואין בידו וימותו ברעב... וגם אין לסחור בבכור ומעשר שנפל בהם מום ואי אפשר לשוחטן במקדש אלא שיאכלם, כענין שכתוב בשעריך תאכלנו, אבל לא שיסחור בהן, וגם פירות שביעית אסור לסחור בהן, שכך דרשו רז"ל לאכלה ולא לסחורה.

והד' לפחיתותן, ואלו הן, בשר נבלות וטרפות, שקצים ורמשים אם ישנן ברשותו מותר למכרן, שכן אמר הכתוב (דברים י"ד) "או מכור לנכרי", לומר שהתיר לך הכתוב למכור בהמה שהיתה כשרה וכונתך לאכול אותה, לולא סבת המקרה שקרה בה, אבל אין הכתוב מתיר בה שתוכל לסחור בהן כשאר הבהמות הכשרות והטהורות, ושקצים דגים טמאים הוא שכתוב כאן "ואת נבלתם תשקצו", ולכך הוסיף זה להיות האסור בו שוה, בין מת בין חי. (ויקרא יא יא)

וחשב עם קונהו - ...ואם החזיר לנכרי טעותו הרי זה קדוש ה', ומפני זה צוה יעקב לבניו להחזיר טעות של עכו"ם, הוא שכתוב (בראשית מ"ג) "ואת הכסף המושב בפי אמתחותיכם תשיבו בידכם", ואף על פי שהיו מצרים עובדי כו"ם, צוה להחזיר אותו מפני קדוש ה', והיה זה קודם מתן תורה, וכל שכן בזמן הזה שהאדם חייב בכך. גזלו אסור... וכן מצינו בתוספתא דבבא קמא הגוזל את העכו"ם חייב להחזיר, חמור גזל העכו"ם מגזל ישראל, מפני חלול ה'. טעם הדבר, כי הגוזל לישראל חבירו אינו קורא תגר, ואינו נותן דופי באמונת ישראל, אבל הגוזל את העכו"ם קורא תגר ונותן דופי באמונת ישראל ובתורת משה, והרי זה מחלל את ה'... (שם כה ה)

מדת האמונה נמשכת מן האמת, שהוא הקב"ה, ולפיכך כל מי שיחפוץ קרבת אלקים יצטרך שיתנהג במדת האמונה במשאו ובמתנו, כענין שנאמר "שכן ארץ ורעה אמונה", יאמר כשאתה שוכן בארץ ומתחבר עם בני אדם במשא ובמתן התחבר עם האמונה, ואל תחמוד משלהם כלום. וענין האמונה הזאת הוא ענין מושכל, כי מדרך השכל יש לו לאדם להתבונן, כי ראוי שיספיק לו את שלו, ואין לו כלום במה שיש לזולתו. וכבר שמענו כי יש ארצות היום בעולם שאין להם תורה כלל, ומדרך השכל יש להם אמונה גדולה במשאם ומתנם עם כל אדם, אלו באים בסחורתם ומניחים אותה במקום אחד, והולכים להם, למחר באים בעלי הסחורה ומוצאין הכסף על סחורתם, אם ייטיב להם ערך הדמים לוקחין הכסף, ואם לאו לוקחים סחורתם ומניחין הכסף. ורובם עושים כן מפני אמונה, לא מפני אימת מלכות... (כד הקמח אמונה)

ספר החינוך:

שנדין מקח וממכר כענין שצותה התורה עליו, כלומר שיש צדדין שתתקיים המכירה בין מוכר ללוקח, ויש צדדין שאין לה קיום, והוא חובה עלינו לדון ביניהם כמצות התורה... אף על פי כן באה המצוה על ענין המקח והממכר מיוחדת, מפני שהוא דבר תמידי אל הבריות וגו', ואתה מוצא שכך דרכה של תורה בהרבה מקומות, שלפי צורך הדבר או חומר שבו, תתייחד המצוה בו, וכמו כן תכפול האזהרות בדבר פעמים רבות... 

מדיני המצוה מה שאמרו ז"ל שדיני המקח והממכר חלוקים לפי הדברים הנמכרים הנלקחים, שהקרקעות והעבדים נקנים בדרכים אחרים, יש מהן שנקנין בהגבהה, וזאת הקניה גדולה ומספקת לכל המטלטלין, ויש מהן שנקנין בקניה פחותה מזו, והיא המשיכה, ומהן שנקנין בפחותה מזו, והיא המסירה... ואין ספק כי אלו הקניות כולן מתקנת חכמים הן, והביאו הכתובים לסמך בהם דבריהם, והאמת כי חכמתם היקרה העתידה להגלות על ידם היתה רמוזה וגנוזה בתוך הכתובים... (בהר מצוה שלו, וראה שם עוד וערך קנין)

שלא להונות אחד מישראל בין זכר בין נקבה במקח ובממכר, שנאמר וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו, ואמרו ז"ל בספרא, זו אונאת ממון... אבל עיקר האזהרה בין בקרקע בין במטלטלין הוא באמת, שהוזהרנו שלא להונות את הבריות לדעת, אבל החלוק שביניהן הוא, שאם נמצאת אונאה במטלטלין ביתר משתות שיבטל המכר, שדעת הבריות שלא לסבל אונאה יתרה מכאן במטלטלין, אבל בקרקע, לפי שהקרקע דבר קיים לעולם, דרך הבריות למחול בו כל אונאה אחר שלקחו אותו... 

שורש המצוה ידוע, כי הוא דבר שהשכל מעיד עליו, שאין ראוי לקחת ממון בני אדם דרך שקר ותרמית, אלא כל אחד יזכה בעמלו במה שיחננו האלקים בעולמו באמת וביושר, ולכל אחד ואחד יש בדבר הזה תועלת, כי כמו שהוא לא יונה אחרים, גם אחרים לא יונו אותו, ואף כי יהיה אחד יודע לרמות יותר משאר בני אדם, אולי בניו לא יהיו כן, וירמו אותם בני אדם, ונמצא שהדברים שוים לכל, ושהיא תועלת רבה בישובו של עולם, והשי"ת לשבת יצרו... (שם מצוה שלז)

בעל הטורים:

והין צדק יהיה לכם - וסמיך ליה ושמרתם את כל חקותי, לומר שהמעוות המדות כאילו עובר על המצוות כולן. (ויקרא יט כו)

אל תונו איש את אחיו - וסמיך ליה במספר, לומר לך דבר שבמדה ומשקל אין בו דין אונאה. (שם כה יג)

מנורת המאור:

חמדת בני אדם ורדיפתם אחר הנאות העולם גורמת להם לאונות לחבריהם בכל עסקיהם, ובמשאם ובמתנם, ובסחורתם. ולפי שאולי יחשבו שאונאה זאת כיון שאינה גניבה או גזילה שאין בה איסור, הזהירה תורתינו עליה, באומרה אל תונו איש את אחיו (ויקרא כ"ה י"ד), ללמדנו שחייב אדם לישא וליתן באמונה, ולא יתאוה לאונות במקחו או בממכרו, ואף על פי שכל המתעסק בפרקמטיא אין דעתו אלא להרויח בה, עם כל זה צותה תורה שלא יקח ולא ימכור ביתר או פחות מכדי שויו, אלא בפחות משתות, שהוא דבר מועט, שהורו חכמינו ואמרו, שמוחל אדם בסחורתו, ואף על פי ששיערו ז"ל בפחות משתות שהוא מחילה ושלא יכופו בית דין לבטל המקח או להחזיר האונאה, אבל מי שרוצה ללכת במדת החסידות ימכור בשוויו, ועם כל זה אם פירש ואמר זה המקח אינו שוה אלא כך, ואין דעתי למוכרו אלא למי שיקחנו בכפלו, אם תרצה קחנו בכפל על מנת שאין לך עלי אונאה, או אמר הוא שוה כך מכרהו לי בחצי אם תרצה, שאין דעתי לקנותו אלא בכך, אקחנו על מנת שאין לך עלי אונאה, דברו קיים, ואין בו אונאה, שכבר סבר וקבל... (נר א כלל ב חלק ב פרק ה)

מדרש שמואל:

ולא כל המרבה בסחורה מחכים, ושינה ואמר מלת כל בלימוד זה, מה שלא אמר בביישן ולא בקפדן, לפי שאי אפשר ששום ביישן ילמוד, או ששום קפדן ילמד לאחרים, אבל בענין הסחורה כבר נמצא מי שהרבה בסחורה ויחכם, כענין רבי אליעזר בן חרסום או אילפא, וכאלו רבים הביאום המפרשים, לכן אמר ולא כל המרבה בסחורה מחכים, כי לא כל אדם זוכה לשתי שולחנות... (אבות פרק ב ו)

אברבנאל:

לחוף ימים - יסחור עד צידון, וידוע שחרפה למושל להיות סוחר, או טבעו להיות נוטה לסחורה ולא למלוכה. (בראשית מט יג)

אלשיך:

וכי תמכרו ממכר - תמכור כך, שיוכל הקונה למכרו שוב בריוח, ועוד למכר תוכל לרדוף אחר הקונה, אבל אם אינו רוצה למכר אין לקונה לרדף אחריו. לפי רוב השנים, אם עדיין זמן קצירה ברוב השנה הנשארת יחשביה לו, שהרי מספר תבואות הוא מוכר. (ויקרא כה יד וטו)

מהר"ל:

וכן אמרו לא בסחרנים היא, שמאחר שהכתוב אמר כי אין לתורה הרחקים שיש לגשם, וזכר לא מעבר לים שהוא הרוחק הגשמי באורך, ולפיכך הסחרנים שהם סוחרים ומסבבים את העולם, שעל שם זה נקראים סוחרים, מלשון ואת הארץ תסחרו, והולכים הם בעולם לאורך ורוחב, ומפני זה אינם מסוגלים לתורה, שאין לתורה ענין גשמי שהם הרחקים הגשמיים... וזה אמרו כאן ולא המרבה בסחורה מחכים, כי מה שאמר המרבה בסחורה, כאילו אמר שהוא סוחר מסבב הארץ לארכה ולרחבה, והם מסוגלים לזה ואינם מסוגלים אל התורה. וכאשר תבין עוד הדברים שאמרנו אצל "על שלשה דברים העולם עומד", כי האדם שהוא בעל משא ומתן נותן לזה ומקבל מזה, בשביל כך הוא דומה אל העולם, עולם הזה הוא עולם ההרכבה, שהם מקבלים זה מזה כמו שבארנו למעלה, ודבר זה הפך עולם השכל, שאין שייך בו קבלה זה מזה, רק כל אחד עומד בעצמו, ולפי זה נכון עוד יותר מה שאמר ולא בסחרנים, הוא הסוחר שהוא בעל משא ומתן זה עם זה, ואינו דומה לבעל מלאכה, שהוא עושה מלאכה לעצמו, אף כי הוא מוכר אחר כך, אין עיקר הריוח רק מה שעשה מלאכה לעצמו והרויח במלאכה, אבל הסוחר שאינו מרויח רק מה שהוא מוכר לאחרים, ומקבל מן אחרים, ודבר זה הוא הריוח, כי לא השביח בעצמו דבר כמו בעל מלאכה, ולפיכך אינו מתייחס אל השכל, כי השכל אינו מקבל, אבל הוא מתייחס אל התחתונים בעלי גשם, שהם מקבלים זה מזה מפני שהם גשמיים בעלי חומר, ולפיכך אמר ולא כל המרבה בסחורה מחכים, שאין לו יחס אל השכל... (דרך חיים פרק ב ה)

ואמרו במה עסקתם, ואמרו הרבה שווקים וכו', יש לך להבין דבר זה, כי כח רומי על זה לעשות שווקים, כמו שהתבאר במסכת מגילה (ו' א') כרך גדול של רומי שיש בו שס"ה שווקים כמנין ימות החמה, ואמרו שיש להם מרחצאות מעלות עשן חוץ לחומה, וכל זה שאדום הוא מסוגל לאלו דברים... (חידושי אגדות עבודה זרה ב ב)

של"ה:

עוד ממדת וותרנות בינו לבין חבירו כתב הרמב"ם סוף פרק ו' מהלכות דעות, וזה לשונו, משאנו ומתנו באמת ואמונה... ומכל שכן שלא יכנוס אדם לריב אשר לא לו, כמו שאמרו רז"ל אשר לא טוב עשה, זה הבא בהרשאה... ואל תבואו במשפטים אפילו אם אתם זכאין, כי גנאי הוא לתלמיד חכם לבזות עצמו בפני דיינים, כי על השני בעלי דינים אמרו רז"ל יהיו בעיניכם כרשעים, ולא חלקו בין גברא לגברא, על כן מדה גרועה היא באדם שהוא להוט אחר מדת הדין, אף אם נתחייב לו חבירו בדין ראוי לוותר דבר מה, אם לא שהוא בלתי אפשר לעמוד בו, אז הדין יקוב את ההר, ואף גם זאת לא במהירות כי אם במתון, ואז יתדבק האדם במדת הרחמים של מעלה, ונגד הגוים מצוה רבה לקדש השם בממון להחזיר להם, כדי שיאמרו ברוך ה' אלקי ישראל. (שער האותיות אות ו' ותרנות)

...עוד יש לדקדק בויקהל אמר וביום הז' וגו', ויום הז' היה לו לעבוד עבודה היא עבודת הקודש אנחנו עובדים להשי"ת, ותכלית הבריאה לעבדה ולשמרה, לשמרו ולעשות ולקיים את כל דברי התורה, הרי עבודה היא מלאכת השמים העשיה היא מלאכת המעשה, שגם היא מצוה לישא וליתן באמונה, הם השאלות ששואלין את האדם בתחילת דינו, נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, על כן בא בציווי ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך לענין עבודת הקודש אמר ו' ימים תעבוד, כי הם נגד ו' אלפים שנה, ויום הז' הוא שבת נגד עולם שכולו שבת...

ועל מלאכת המעשה שהוא המשא ומתן באמונה אמר גם כן ועשית בציווי, כי גם הוא מצוה אמנם מלאכת המעשה נחלק לב' חלקים, חלק הא' הוא העסק שבינו לחבירו, כגון משא ומתן, חלק ב' המעשה אשר הוא עושה בינו לבינו כגון עשיית מלאכה, ועל חלק הב' רומז בויקהל שאומר תעשה בצירי ולא בפתח, כי מוטב שתעשה מאליה, כענין שמצינו בחסידים הראשונים שתורתן היתה קבע ומלאכתן נעשית מאליהן, אבל כשעוסק במשא ומתן, אז אדרבה, מצוה בו יותר מבשלוחו שיעסוק עבורו, כי אולי לא יעסוק באמונה עם חבירו כמו שהיה הוא בעצמו עוסק עמו, על זה אמר בי' דברות ועשית כל מלאכתך, אתה בעצמך תצא ותתן, ואז תראה שיהיה הן שלך צדק ולאו שלך צדק, ובויקהל מדבר בעשיית מלאכה, שזה יותר טוב להיות המלאכה נעשית על ידי אחרים, אז נעשית מאליה, על כן תעשה בצירי... (שער האותיות מסכת חולין פרק נר מצוה)

...וכשהולך למשא ומתן יאמר לשם יחוד קב"ה ושכינתיה, אני הולך בעסק זה, ואני בטוח שהשי"ת ישלח לי פרנסה וריוח מזה העסק, והעסק הזה הוא סבה שעל ידו ישלח ה' ברכה בכל מעשה ידי, וכשיתן לו השי"ת שיגיע לו ריוח אז יזכור בהשי"ת, ויתן לו הודיה יתברך, כמו שכתוב "וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל", וכשמשפיע לו השי"ת ברכה ברוחה, אזי לא ירום לבבו, אדרבא יהיה נכנע ויבוש מה אני כי הבאתיני עד הלום, ויפחוד מאד אולי הקב"ה מנכה לו מזכיותיו בעולם הזה, או אולי מנסה אותו השי"ת לראות כיצד יתנהג עם המעות... (שם)

סוד משא ומתן באמונה, להדבק במדותיו יתברך ויתעלה, כי ישר דבר ה' וכל מעשהו באמונה, הצור תמים וגו', א-ל אמונה ואין עוול, הנה משא ומתן של סוד החליפין מתהפך ממדת הרחמים למדת הדין, וממדת הדין למדת הרחמים, ואומר "ומעשה ידיו מגיד הרקיע, כלומר, מגיד על כי מעשהו באמונה, יום ליום יביע אומר ולילה ללילה וכו', הנה היום לוה מהלילה, והלילה מהיום, וכולן נפרעין וכבר נודע לילה מדת הדין והיום במדת הרחמים, והאמת והשלום ביניהם, לא כמשאן ומתנן בני אדם אשר מתחדש בהם דברי ריבות וקולי קולות לא יחדלון. פנימיות הסוד של משא ומתן באמונה של מעלה, הנה השי"ת נושא ומקבל התעוררות מלמטה למעלה, ונותן הברכה מלמעלה למטה, והכל על ידי האמונה סוד מדת מלכות. ואם האדם למטה נושא ונותן באמונה, אז הולך בדרכי קונו, וכמו שחותם הקב"ה אמת, כן תמצא בבריאת ימי בראשית, שהם ימי המעשה של משא ומתן, חתום אמת ו' פעמים, כמו שזכרו המפרשים, א' בראשית ברא אלקים, ב' וירא אלקים את, ג' ויברא אלקים את, ד' ויברא אלקים את, ה' וירא אלקים את, ו' ברא אלקים את. 

כשהולך למשא ומתן, יאמר אני הולך לישא וליתן באמונה לשם יחוד קב"ה ושכינתיה על ידי ההוא טמיר ונעלם. ויתפלל תפילה זו: ה' אלקים אמת תן לי ברכה והצלחה בכל מעשי ידי, ואני בטחתי בך שעל ידי עסק זה תשלח לי ברכה, ויקוים בו מקרא שכתוב השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך. וכשיזכיר השם יצייר במחשבתו שם ידו"ד בנקוד יהבך, ואלו נקודות עולות ע"ב, כי כל נקודה היא י' וכל שטח ו' נמצא קמץ עושה י"ו, נמצא הכל עולה ע"ב כמנין השם במלואו... (שם ועיין שם עוד)

המזוזה אשר בפתח הבית עם הכניסה ויציאה אשר מאסף האדם אל ביתו מה שחננו ה' להכניס ולהוציא, והכל יהיה באמת ובאמונה סוד משא ומתן באמונה, דהיינו מה שהאדם מכניס לביתו כלומר מה שמרויח יהיה באמונה, גם אחר כך מה שמוציא יהיה באמונה שלא יוציא לדברים בטלים, לתאוה יתירה, רק יהיה הוצאתו הכל לשמים, הוא בעצמו יסתפק בהכרחי, והמותר יוציא לתלמוד תורה ולעניים ולגמילות חסדים, כפי הברכה אשר ברכו ה'... (שם פרק דרך חיים תוכחת מוסר)

רמח"ל:

...אולם אף על פי שבכל העבירות משתדל היצר הרע להחטיא את האדם, כבר יש מהם שהטבע מחמדן יותר, ובהן מראה לו יותר היתרים, אשר על כן יצטרך בהן יותר חיזוק לנצח את יצרו ולהנקות מן החטא. וכן אמרו ז"ל (חגיגה י"א) גזל ועריות נפשו של אדם מחמדתן ומתאוה להן. והנה אנחנו רואים שאף על פי שלא רוב בני האדם גנבים בגלוי הם, דהיינו שישלחו יד ממש בממון חביריהם לקחת ולשום בכליהם, אף על פי כן רובם טועמים טעם גניבה במשאם ובמתנם, במה שיורו לעצמם להשתכר איש בהפסדו של חבירו, ויאמרו להרויח שאני, ואולם לאוין הרבה נאמרו בגזל, לא תעשוק, לא תגזול, לא תגנובו, ולא תכחשו, ולא תשקרו איש בעמיתו, לא תונו איש את אחיו, לא תשיג גבול רעך, הן כל אלה חילוק דינים שבגזל כוללים מעשים רבים מן המעשים הנעשים בכלל המשא והמתן המדיני, ובכלם איסורים רבים. אך לא המעשה הניכר ומפורסם בעושק ובגזל הוא לבדו האסור, אלא כל שסוף סוף יגיע אליו ויגרום אותו כבר הוא בכלל האיסור. ועל ענין זה אמרו ז"ל (סנהדרין פ"א) "את אשת רעהו לא טמא, שלא ירד לאומנות חברו". וכבר היה רבי יהודה אוסר לחנוני שלא יחלק קליות ואגוזים לתינוקות כדי להרגילן לבא אצלו, ולא התירו חכמים אלא מפני שגם חביריו יכולים לעשות כן, ואמרו ז"ל (בבא בתרא פ"ח) קשה גזל הדיוט מגזל גבוה, שזה הקדים חטא למעילה וגו'. וכבר פטרו את הפועלים העושים אצל בעל הבית מברכת המוציא ומברכות אחרונות דברכת המזון, ואפילו בקריאת שמע לא חייבום ליבטל ממלאכתן אלא בפרשה ראשונה בלבד (ברכות ט"ז), קל וחומר בן בנו של קל וחומר לדברי הרשות, שכל שכיר יום אסור בהן שלא לבטל מלאכתו של בעל הבית. ואם עבר הרי זה גזלן, הנה אבא חלקיה אפילו שלום לא השיב לתלמידי חכמים שנתנו לו שלום, שלא ליבטל ממלאכת רעהו (תענית כ"ג)... ואף איוב העיד על עצמו ואמר (איוב ל"א) "אם תטה אשורי מני הדרך ואחר עיני הלך לבי ובכפי דבק מאום". והבט יופי המשל הזה, כי דימה הגזל הבלתי נגלה כדבר המתדבק ביד האדם, שאף על פי שאין האדם הולך לכתחלה ליטול אותו, ונשאר דבק מאליו, סוף סוף בידו הוא. כן הדבר הזה, שאף שלא יהיה האדם הולך וגוזל ממש, קשה הוא שיהא ידיו ריקניות ממנו לגמרי. אמנם באמת כל זה נמשך ממה שתחת היות הלב מושל בעינים, שלא יניח להיות נעים להם את כל של אחרים, העינים מושכים את הלב לבקש היתרים על מה שנראה להם יפה ונחמד, על כן אמר איוב שהוא לא עשה כן, ולא הלך לבו אחר עיניו, על כן לא דבק בכפו מאום.

ראה בענין ההונאה, כמה נקל הוא לאדם להתפתות וליכשל כאשר לכאורה יראה לו שראוי הוא להשתדל ליפות סחורתו בעיני האנשים ולהשתכר ביגיע כפיו לדבר על לב הקונה למען יתרצה לו, ויאמרו על כל זה (משלי י') "יש זריז ונשכר ויד חרוצים תעשיר". אמנם אם לא ידקדק וישקול מעשיו הרבה, הנה "תחת חטה יצא חוח" (איוב ל"א), כי יעבור בעון ההונאה אשר הוזהרנו עליה (ויקרא כ"ה) "לא תונו איש את עמיתו", ואמרו רז"ל (חולין צ"ד) אפילו לרמות את הגוי אסור... ואם תאמר בלבבך איך אפשר לנו שלא להשתדל במשאנו ומתננו לרצות את חבירינו על המקח ועל שוויו, חילוק גדול יש בדבר, כי כל מה שהוא להראות את הקונים אמיתת טוב החפץ ויפיו הנה ההשתדלות ההוא טוב וישר, אך מה שהוא לכסות מומי חפצו אינו אלא אונאה ואסור. זה כלל גדול באמונת המשא והמתן, לא אומר מענין המדות, שהרי בפירוש כתוב בהם (דברים כ"ה) "תועבת ה' אלקיך כל עושה אלה", ואמרו (בבא בתרא פ"ח) "קשה עונשן של מדות מעונשן של עריות וכו'... (מסילת ישרים פרק יא)

כלי יקר:

לחוף ימים - שהממון שלמותו בהוצאה, ועוד חסרון לעוסקים בקנין ממון, שהם בפיזור הנפש, הוא ובני ביתו וסחורתו במקומות שונים, ואמר ישכון על ביתו, באניות הוא עצמו, וירכתו על צידו על סחורתו. (בראשית מט יג)

...שעקר טעם רבית, שמסיר בטחון מן האדם, כי כל בעל משא ומתן עיניו נשואות אל ה', לפי שמסופק אם ירויח, אבל ברבית ריוח שלו ידוע וקצוב, וסומך על ערבונו ומן ה' יסיר לבו, והלוה עובר שמחטיא את המלוה, כנודע שרוב המלוים אבירי לב רחוקים מצדקה, כי אין בטחונם בה'... (ויקרא כה לו)

...כאשר בדורנו חושבים לחכם כל מי שחריף לרמות, והכתוב אומר "בא אחיך במרמה", ולא בחכמה, אמנם מי שמקיים והצנע לכת עם אלקיך, ואיננו עושה שקר לחברו אפילו בצנעה, הוא הנקרא חכם, וזה שאמר "ואת צנועים חכמה"... על כן "ויבא עמלק ברפידים", לשון רפיון ידים, שרפו ידי דייניהם, כי לא יכלו להוציא בדין מה שחמסו בסתר... (דברים כה יג)

אור החיים:

מכרה כיום - לפי שהבכורה דבר שלא בא לעולם, נתחכם על פי מה שאמר בבא מציעא ט"ז צייד עני שמכר מה שיעלה במצודתו היום, ממכרו קיים, כי הוא כדי חייו, וגם בעשו העייף היה כדי חייו, וזה שאמר "הנה אנכי הולך למות". השבעה לי - כי יש בבכורה דברים שאין בהם ממש, כגון הכבוד והמעלה לעבודת בית ה', ואין להקנותם במכר ומתנה, על כן נתחכם כי השבועה חלה על דבר שאין בו ממש, אבל אינה מספיקה לקנות דבר שלא בא לעולם, על כן אמר כיום כדלעיל, אמנם הריב"ש סימן שכ"ח הביא מכאן ששבועה מועילה, ואינו כן. לי - השבועה על דעתי, שזולת זאת יוכל לבטלה בלבו, או שלא ימכור לאחר שאינו שייך בבכורה. וימכור - התורה קיימה המכר, וכן במהרי"ק אם מכר מדוחקו וזלזל יותר משהדעת טועה אינו יכול לחזור, דמפני דוחקו ידע ומחל, ובעוונותיו שעשה בו ביום נלכד, והוצאה ממנו הבכורה. (בראשית כה לא-לג)

...האמת הוא, שחובת ידיעת התורה על כל איש ישראל, ולא יגרע מצדיק עינו אם יחסר ידיעתו כל זמן שיש בישראל גדולים שישפטו ויורו, ואמר שאלה הדינים חייב כל אחד לדעת, כדי שידע בעת הקנין על השחרור... (שמות כא א)

אחר היובל - ולא אמר עד היובל, ללמד הדין, שאם קנה שנה לפני היובל, משלים שנה אחרי היובל, ואמר פעם תקנה ופעם ימכר, שהמצוה על המוכר ולוקח, והזכיר שנים ותבואות, שאם מכרה בראש השנה מלאה פרות, אוכל ג' תבואות בג' שנים... ומה שאסרה תורה להחזיר השדה בפחות מב' שנים, כי רצונו יתברך לבל ימכר אדם שדהו, ולפעמים ימנע מפני זה מלמכר, ואולי מדכתב במספר שנים אחר היובל הוציא הרמב"ם בפרק י"א הדין, שהמוכר שדהו לס' שנה אינה יוצאת ביובל, כי מכר במספר שנים ולא מכר גוף הקרקע. (ויקרא כה טו)

ולא תונו - שלא תטעה, שאין אונאה לקרקע, דכתיב מיד עמיתך, לעולם יש איסור אלא שהנחתי מלדון אותו, ואני אלקיכם השופט אותו, שאדם אינו יכול לדעת תמיד, כי הקונה מתרצה... (שם שם יז)

שמח זבולון - הגם שאין לשמח בעניני העולם הזה, אבל יציאת זבולן היא שיתקיים יששכר באוהליך. (דברים לג יח)

הגר"א:

רע - הקונה חפץ יאמר שהוא רע, ואחר כך יתהלל בו, וכן כשקונין תורה ומצוות בעולם הזה יגיעו גדול, אבל כשהלך לבית עולמו יתהלל. (משלי כ יד)

מלבי"ם:

אבי יושב אהל ומקנה - למדו לסחור בתוצרת הצאן, ומזה התחיל אסיפת העושר, והוא הנהר הראשון היוצא מעדן... (בראשית ד כ)

מארץ מצרים - ברבית ומשקלות הזכיר יציאת מצרים, ששם היו עניים ואינם מרמים, ואם רימו שוב יהיו עניים כאז, וישבו באהלים. (הושע יב י)

רש"ר הירש:

על הקניה של המערה עצמה: היום מבזים את היהודים ואומרים שהם רק סוחרים, בתנ"ך מצינו רק קניית קבר בתחלת התהוות האומה, וקניית שדה על ידי ירמיהו, כדי לחזק את אמונת הגאולה. מלגלגים על היהודים, שהיהודי קונה - אפילו את אשתו, אמנם כן, הוא רוכש אותה בקנין קדושין, אך היא נשארת מיוחדת לו, ולגביו היא הנכס היקר לו ביותר - צא והשוה לנהוג באומות האחרות בנדון זה! (בראשית כג בסוף)

וירכתו על צידון - אין מסחרו חובק עולם, ואינו ממלא את כל ישותו, הוא נסמך רק על שכניו הקרובים. (שם מט יג)

ומעלה מעל בה' - שהוא השלישי שביניהם, בכל משא ומתן שבין אדם לחבירו. (ויקרא ה כא)

ולא תשקרו - כל התחום הגדול של השקר, לא יכירנו מקומו בחיי המסחר והחברה, כי האמת, הכרת הדברים והיחסים כמות שהם, היא יסוד השלום והנאמנות לחובה, ודיברת האדם עריבה לכבודו ולייעודו... (שם יט יא)

עול במשפט - כל מי שמודד ושוקל הוא שופט על כמות, האיסור הוא משעת עשיית המדה הפגומה, או אי הקפדה על השלמתה לאחר שמוש מרובה, כי מדידה פגומה כשלעצמה היא גזל מעליא. (שם שם לה)

העמק דבר:

השבעה לי - שלא יחזור, דלרמב"ן בבא מציעא ס"ו במוכר דבר שלא בא לעולם מכרו קיים אם אינו חוזר, וכך לא יוכל לחזור בו... (בראשית כה לג)

שבת לה' - ואין לעשות דבר המביא לידי ריוח, וכמו כן אסור משא ומתן, אלא שאין בזה אזהרה להרמב"ם ורמב"ן, ודייק מקראי אחריני. (שמות כ יא)

ארץ כנען - ארץ הסוחרים, שבהם מצוי יותר לשון הרע להזיק לחבירו. (ויקרא יד לד)

עוול במשפט - אפילו שהוא מוחל, כי אם מקפיד הוא יכול להוציא במשפט, לכן אסור על כל פנים. מאזני צדק - באזהרות משקלות כמוס יסוד, שאף על גב שאנו מתנהגים בטבע במשא ומתן, מכל מקום השגחתו נסתרת במעטה הטבע, וכן יציאת מצרים, שהוציאנו ממקום פרנסה בשפע על מנת להשגיח שלא יחסר לנו, והמאמין בזה לא ישקר במדות. (שם יט לה ולו)

אפס כי לא יהיה בך אביון - שמיטת כספים לא תגרום שיהיה בך אביון, שהרי המלוה על המסחר אם לא יקבל חובו נעשה המלוה אביון, ואם כן יש לעשות תקנת פרוסבול או למסור לבית דין, ויראו בית דין שלא יהיה אביון. כי ה' אלקיך ברכך - אפילו במסחר, וכדלקמן שהיה רצונו שישבו בארץ ישראל על עבודת האדמה, דכל זמן שאין אדם עוסק בתורה נדרש לשמירה יתירה, ואין מקום משומר כארץ ישראל. (דברים טו ד וה)

כי תשמע - והטעם כי במסחר שאינו עוסק בתורה צריך שמירה יתירה, וזה רק בארץ ישראל, ולימות המשיח מבטיח שיעסקו מכל מקום בתורה. משפטיו - לעוסק במסחר, שאי אפשר לו לפלפל ולחדש, אבל יעסק בלמוד גוף התורה, ואז אין לפחד שיעשה נגד רצונו, כבקדושין ל', כל זמן שהרטיה עליך אכול מה שאתה רוצה וכו'. כי תשוב - בכל לב שהוא מאהבה, ואז אין לחוש שיתנודד ויסור על ידי המסחר. (שם ל ט וי)

ירכיבהו - מבאר מה שאמר ויכוננך, באופן שלא יבואו לידי חטא, כי במקדש ב' באו לשנאת חנם על ידי אהבת הממון יותר מדאי, שבא על ידי המסחר, ובאים למסחר על ידי דוחק פרנסה או בטלה, וה' נתן להם ארץ שעסקה מרובה. (שם לב יג)

משך חכמה:

ובנבלתם לא תגעו - כמו שנקרא עסק משלח יד, כן נקרא גם מגע, ופירושו שאסור לסחר בנבלתם, ורק מחיים כשאין עומדים לאכילה מותר... (ויקרא יא ח)

מוהר"ן:

...ועל ידי השלום זוכין לתפלה, ועל ידי זה זוכין לשלום הכללי, שלום בכל העולמות. ואזי כשזוכין לשלום הכללי, אזי יתבטל כל המשא ומתן מן העולם, כי כל המשא ומתן שבעולם הוא מהעדר השלום, כי אי אפשר שיהיה רצון המוכר והקונה שוה, כי זה רוצה למכור וזה רוצה לקנות, ואם היה רצונם שוה, לא היה אפשר שיהיה נעשה שום משא ומתן, נמצא שכל המשא ומתן והסחורות הוא רק על ידי בחינת מחלוקת, שאין שלום בין הרצונות. וזה בחינת (בראשית י"ג) "ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט והכנעני אז בארץ", כנעני בחינת סוחר, כמו שפירש רש"י על פסוק (הושע י"ב) "כנען בידו" וגו', היינו על ידי בחינת ריב ומחלוקת על ידי זה יש סוחרים ומשא ומתן בעולם. אבל לעתיד לבא, שיהיה השלום המופלא בעולם, כמ"ש "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי", אז יתבטל המשא ומתן, כמ"ש (זכריה י"ד) "ולא יהיה כנעני עוד"... (יד יב)

...וזה שאמרו חז"ל (שבת ל"ב ב') שאריכת ימים על ידי מזוזה, כי סמוך לוכתבתם למען ירבו ימיכם, כי על ידי אמונה במשא ומתן בא אור החיים כנ"ל... ובשביל זה קביעות המזוזה בשליש העליון של הפתח (מנחות ל"ג א'), כי אמרו חז"ל (ב"מ מ"ב) לעולם ישלש אדם את מעותיו שליש בפרקמטיא וכו' ושליש העליון הוא השליש שבפרקמטיא כמאמר חז"ל (ירושלמי פאה פ"ח) טבין חמשים דעבדין ממאתן דלא עבדין. ועיקר האמונה צריך להיות במשא ובמתן, כמ"ש (שבת ל"א) נשאת ונתת באמונה. נמצא שעיקר הממון ששם צריך אמונה הוא בשליש העליון שהוא בשליש שבפרקמטיא. (כג ד)

ראה עוד בערך ממון לכאן.

גם יש כמה בחינות בשינה, כי יש שינה שהיא בחינת לימוד פשטא אורייתא כפי הדביקות, ויש שינה שהיא בחינת משא ומתן באמונה, שהוא גם כן פשטא אורייתא, כי כשעוסק במשא ומתן באמונה אזי המוחין היינו נשמתו, באה לתוך אמונה בבחינת חדשים לבקרים, ונתחדשו שם ונתחזקו מעיפתם. וזה שאמרו חז"ל (ב"ב קע"ה ב') הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות, היינו הרוצה לחדש את שכלו, היינו נשמתו, יעסוק בדיני ממונות היינו משא ומתן באמונה, כי העוסק במשא ומתן באמונה, הוא בודאי עוסק בדיני ממונות, כי אי אפשר לעסוק במשא ומתן באמונה כי אם בקי בדיני ממונות, שלא יכשל בהם. וזה בחינת (משלי ל"א) "היתה כאניות סוחר", היינו על ידי משא ומתן, היינו על ידי פשטא אורייתא, אזי "ממרחק תביא לחמה", וממשיך שכל חדש מאור הפנים, כי השכל נקרא רחוק... (לה ו)

...ומשא ומתן הוא בחינת נוטה שמים כיריעה הנ"ל, היינו בחינת יחוד צדיק וכנסת ישראל הנ"ל, כי צדיק וכנסת ישראל הם בחינת משא ומתן, הצדיק נקרא משא, כי הוא נושא את העולם כאשר ישא האומן את היונק (במדבר י"א), והוא נושא כל הברכות, כמ"ש (משלי י') "וברכות לראש צדיק"... והוא נושא הטפה זרעיית של כל הנשמות, בבחינת (תהלים קכ"ו) נושא משך הזרע, ומשפיע לכנסת ישראל, והיא נותנת לכל העולם ועל שם זה נקראת כנסת ישראל מתן, על שם (משלי ל"א) "ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה". ויחוד של צדיק וכנסת ישראל נעשה על ידי משא ומתן, כי כל דבר שבעולם יש בו ניצוצות הקדושה שנפלו בשעת שבירה... (נד ג, ועיין שם עוד)

כל העושה משא ומתן באמונה מקיים מצות עשה של ואהבת, שהוא שורש לכל מצות עשה, כמ"ש בתיקונים (תיקון כ"א) על פסוק "ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי" מפקודין דעשה. וכיצד מקיימין מצות ואהבת, דאיתא בגמרא (יומא פ"ו) על פסוק ואהבת שתראה שיתאהב שם שמים על ידך...

גם במשא ומתן באמונה בא למדרגה שלמעלה מהזמן, כדאיתא בגמרא שם במסקנא ועליו הכתוב אומר "ישראל אשר בך אתפאר". וישראל הוא במחשבה, כמאמר חז"ל (ב"ר פ"א) ישראל עלה במחשבה, ומחשבה הוא למעלה מהזמן, וגם על ידי משא ומתן באמונה יכול להתפלל בשכל צח, כי תפלה היא גם כן למעלה מהזמן, כי הוא דבר העומד ברומו של עולם (ברכות ו' ב'), וגם מחמת שבא לאהבה מכח זה בא לגדלות המוחין ויכול להתפלל בשכל צח. (צג)

דע מי שצריך לדון לפני דיינים בדין תורה, זה לו עונש ונקמה שהתורה נוקמת בו, כי באמת כל המשא ומתן הוא תורה, כי למשל הדין המחליף פרה בחמור הוא תורה, ומכל שכן כשעושין הדבר בעצמו הוא בודאי תורה. (וכמו שמספרין כ"ז בשם הבעש"ט ז"ל), ועל כן כשעושין משא ומתן צריך שיקשר מחשבתו רק בהתורה והדינים המלובשים שם. ומי שעוקר המשא ומתן מן התורה, ונופל אל המשא ומתן בעצמו, ואינו מישר מחשבתו אל התורה המלובשת שם, אזי עונשו שאחר כך הוא צריך לדון בדין תורה... דהיינו שצריך לחזור ולספר הכל לפני הדיינים והם פוסקים על זה דין תורה, נמצא שחזר ונעשה מכל דברי המשא ומתן תורה, והוא לו נקמה, שהתורה נוקמת בו על אשר עקר הדינים המלובשים בהמשא ומתן... 

גם צריך אמונה בהמשא ומתן, דהיינו שישא ויתן באמונה, ויהיה הדיבור דיבור אמת, כמה שאמרו (שבת ל"א) נשאת ונתת באמונה, כי משא ומתן הוא בחינות שמנשאין ומרימין הדבר, ונותנין ומשיבין אותו למקומו. כי יש קדושות נפולות, היינו בחינות ניצוצות שנפלו, ועל ידי משא ומתן מנשאין ומרימין אותן, ונותנין אותן למקומן. וזה בחינות משא ומתן כנ"ל. ועיקר בירור הניצוצות מן הקליפות הוא על ידי אמונה, כי דרך האמונה לשכון תמיד אצל אלו הקדושות הנפולות, בבחינות (יחזקאל ה') "זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות", ירושלים היא קריה נאמנה, בחינות אמונה, היא שוכנת בתוך הגוים וסביבותיה וכו', כי היא ביניהם תמיד כנ"ל. ועל כן אלו הניצוצות שנפלו הם נדבקים ונתאחזין סביבות האמונה והיא מעלה אותם משם. ועל כן צריך לעשות משא ומתן באמונה... ועל ידי שמקשר פנימיות מחשבתו בשעת עשיית המשא ומתן אל התורה כנ"ל, זהו בחינת פנימיות המוחין דעשייה, היינו של המשא ומתן, שהוא בחינת עשיה, שעולה אל היצירה, דהיינו התורה כנ"ל... (רפ, ועיין שם עוד)

שם משמואל:

ונראה דהנה כשאדם נותן דבר לחבירו יש בו שני ענינים, גוף הדבר שחברו השיג, ועוד החיבור שבין הנותן והמקבל, ושני ענינים אלו מצינו בנושאים מתחלפין, שמוכר דבר לחברו, והמוכר מקבל המעות והולך לו, זהו רק הענין שהמוכר מקבל גוף המעות, אבל אין כאן חיבור בין המוכר והלוקח, ואפילו זה מסוף העולם וזה מסוף העולם ואין מכירין זה את זה. וקידושי אשה לדעתי אינם מענין זה כלל, שהרי איננו קונה מאומה, שום קנין אישות, רק בנשואין ולא בקדושין, וענין קדושי אשה הוא שבנתינתו אליה דבר היא מתחברת בו, והגם שמכירה נמי על כל פנים בשעת הנתינה מתחברין, אבל אחר כך זה פונה לכאן וזה לכאן, אבל קידושי אשה שכל ענין הנתינה הוא החיבור, נשאר חיבור זה לעולם ואפילו נתאכלו המעות... (שמיני עצרת תרע"ד)

ונראה דכוונת עפרון בתחילה היתה ליתנה במתנה לאברהם, אבל לא מחמת טובת לב ונדיבות לב, אלא לגרמיה, כדי שיהיה לו חיבור לאברהם כחיבור הנותן למקבל, ויהיה לו חלק עמו בברכת אברהם, ואם היה מתרצה לעזוב דרכו הרעה, שהיה משוקע בגשמיות כשמו עפרון, מלשון עפר... ולהתחבר באברהם היה טוב, אך לא רצה לסור מרעתו מאומה, אלא עם כל רוע מדותיו ומהותו וגשמיותו יהיה מחובר באברהם, למען יהיו לו תוספת ואומץ ברשעתו, ויקח את ברכת אברהם וקדושתו לחיצוניות, ואברהם הרגיש בכוונתו ולא רצה לקבל ממנו במתנה, אף שמן הדין לא היתה מתנה כלל, כי לא זכה בה עפרון כלל... ועל כן אף על פי שהיתה מכירה, מכל מקום איננה כמו מכירה דעלמא, שהיא בלי חיבור, אלא ברגע המכירה, ואף זה נמי נכרי כיון שהגיעו המעות לידיו אסתלק, כי עפרון לא הניח מעותיו להתחבר באברהם. (שם תרע"ח)

חכמה ומוסר:

וכאשר יתישב בלבו כל זה, ידע ויבין כי עסקו במשא ומתן לבד, כי הפנימיות ודאי נס הוא, אלא אף גם החיצוניות, היינו דרך סבה ומסובב, שיבין ויחשוב תוך תוכו גם כן נס הוא, וישמור חוקי הטבע העליונה לשאת ולתת באמונה על פי התורה, ולקבע עתים לתורה, איש איש לפי ערכו, בעמל ועיון לפי ערכו, כדי שלא תחסר סבה אחת כנ"ל, ויתאימו טבע החיצונה וטבע הפנימיות ויצליח...

והנה המאמר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון, אף שנתבאר בקצרה, אמנם צריך ביאור רחב, והוא כי כבר הקדמנו שכל הדברים אשר לא יתאימו החומר והצורה בפשוטו קשה להמשיך החומר אל הצורה העיונית מזה, וצריך תמיד להשכיל צורתו, ולחשב תמיד להמשיך החומר אל הצורה העיונית, ובאשר כי מהלך העסק ניתן ביד האדם בטבע כנ"ל, היינו בדרך סבה ומסובב, קשה מאד להמשיך תמיד מחשבתו כי פנימיותו נסית היא, וכמו שאמר הכתוב כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל, פירוש כי אף שהאדם אינו מרגיש כלל, כי יש מי שמשפיע לו כח לחשוב ולעשות חיל, אבל המשכיל יבין, כי הוא מעצמו אין לו כלום... אמנם מאשר הוא מרגיש רק עצמו, הוא חושב, הוא עושה, מוטעים בני אדם אף היותר גדולים, כי כחו עושה לו החיל, ורק אחרי העיון הדק ואחרי התמדת המחשבה בזה תמיד בעת עסקו במשא ומתן, ימשיך החומר אל הצורה הפנימית... 

...והנה להקים באדם על בוריו, בא לנו מתן תורתנו בראותו דרכיה צוויה אזהרותיה וגם בריאת יצר הרע בראתי לו תורה תבלין, היא תגלה עיני האדם לראות כבוד המטביע וכי מלכותו בכל משלה, ויבין היטב בעינים פתוחות, כי גם הטבע הוא נס, וכל זה כל זמן שעוסק בתורה לבד, אז החומר מתאים עם הצורה כנ"ל, נקל להשריש זאת בלבו, מה שאינו כן כשמתחיל לעסוק במשא ומתן, ונדמה בעיניו כי כחו עשה הכל, אז קשה להתאים החומר עם הצורה הפנימית כנ"ל, וצריך לזה יגיעה רבה ומחשבה תמידית כמבואר למעלה... (חלק א סימן מז)

נמצא מכל הנ"ל, ראשית דבר לברוח מן העבירה בכל האפשרי, ונכלל בזה להשתדל על ההסתפקות שלא יצטרך הרבה, ולא יבא לידי תרדמה של שטות ופזור הנפש, שנית העמלות בתורה להבין דברי התורה ומזה יבא לידי עיון בדבר, ואחר כך יבא לידי שכל החזק, אשר זה יסוד כל התורה באמונה ובהלכה למעשה... נכלל בזה שלא להיות משוחד במדות. העמל רב מאד... ובפרט בעלי עסק, אם יתאמצו תמיד להזהר מ"כחי ועוצם ידי", רק לידע כי זה גזירת "בזיעת אפיך תאכל לחם", פירוש להגדיל הנסיון לעסוק בעצות ותחבולות, ודע "כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל", ובזה תגדל מדרגתו מאד מאד להפוך החומריות לרוחניות.

וזהו שהאבות היו עוסקים במשא ובמתן מטעם זה, ויוסף שנטה דעתו פעם אחת בחייו כחוט השערה לשר המשקים, נענש שתי שנים בית האסורים בעולם הזה... (שם מט)

ותראה דבר נפלא, כי נכתב בתורה באותה פרשה של מדין עסק משא ומתן איך יחלק החלוקה של שלל מדין, ולא נמסר לבית דין של משה רבינו ע"ה לעשות החלוקה, כי בודאי היו זוכים לכוון כהלכה, אבל להודיע כי עסק משא ומתן על פי דין תורה, וכפי הצורך הוא גם כן תורה, כי כל תורה שאין עמה מלאכה וכו', ובפרט על פי שנתבאר במאמר "דרך אמונה", ולכן תיכף אחר פרשת גיעולי מדין נתבאר תיכף עסק משא ומתן איך תהיה החלוקה... (שם פב)

...צו, ופירש רש"י, רבי שמעון אומר ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס. ...ידוע כי הכהנים היו עשירים, כי הקטורת תעשיר, וגם ברכת ה' היא תעשיר, כי הם אוכלי שולחן גבוה, ומה גם שאין בה רק חסרון ריווח, ועם כל זה ידעה התורה שלבו של אדם תלוי בכיסו, וחסה התורה שלא ימעול בקדשים, אחרי שהם מורגלים בקרבנות הנאכלים לכהנים, יש לחוש שיטה לבו למעול בקרבן עולה.

ומזה נראה, כי התורה ידעה כמה דעת האדם קשורה בחמדת הממון, עד שגם לכהנים אשר אכילתם עבודה, ועם כל זה יש לחוש לחטא מעילה, על אחת כמה וכמה אנחנו, שעסקנו אינו עבודה ורק תאוה וחמדת הממון במותרות, מי לא יבין כי יש לחוש פן יתערב זר במעשה ידינו, כמו גזל על פי חושן משפט ותרמית, וגלתה לנו התורה כי אף על פי שכל התורה צריכה חזוק, אבל כשבא לעסק ממון צריך להקדים לעצמו, אני יודע כי דעתי נוטה לחמדת הבצע, אם כן אני צריך להזהר ולהתחזק תמיד שלא להטות דין התורה... (שם קמו)

מכתב מאליהו:

והנה ישאלונו הסוחרים בעלי המשא ומתן, אתם אומרים שאך הנתינה היא טובה, וכל נטילה היא מדה רעה, הלא בזה תפריעו את סדר כל העולם, הן כל הברואים בראם ה' להיות נותנים ונוטלים כאחת, וככה סידר את עולמו, האם אין האדם כאחד מהם, ולמה לא יטול וגם יתן?

אבל האמת תורה דרכה, כי גם באלה שני מינים המה, יש אשר יטלו הרבה, ואך מעט יתנו, הלא המה הסוחרים אשר ישתמשו בכל מקרה להרויח בו, מבלי התחשב אם טרחם ועבודתם אשר עבדו שוים המה באמת די הריוח אשר ישיגו בתמורתם, גם יתאמצו ליהנות בכשלון רעיהם וחסרון ידיעתם, האם אין זו גניבת הדעת ורמאות מבלי הפרש? או אלה אשר במחיר קל יעבידו את פועליהם ושכיריהם לעבוד עבורם עבודת פרך... נטילתם מרובה ונתינתם מועטת.

זאת ועוד אחרת, גם המעט אשר יתנו אין שרשו בטוב, בכח הנתינה, אך ממקור רע יביע, מכח הנטילה, הלא כל שאיפתם ומחשבותיהם בנטילה ידבקו, וגם אשר יתנו הוא על מנת שיטלו שבעתים נגדו...

ויש עוד רעה גדולה בכאלה, כי מאשר ישאפו אל הנטילה, יתחרו זה בזה, וכל אחד יתאמץ למשוך אל עצמו את כל אשר יוכל, אמנם אין עוול בזה במשפט בני האדם, אבל האם אין ההתחרות מביאה לידי צער ויסורין הרבה, וגם לפעמים לידי חלאים רעים ומיתה קדומה? ואיך יהיה המשא ומתן הטוב? הבה נסתכל במעשי שני גדולי עולם, האחד מן היותר קדומים, והשני מאחרוני האחרונים, ונמצא את הדרך הישרה, כי אם במסילתם נלך, לא נכשל לעולמים.

בתורה כתוב "ויתהלך חנוך את האלקים", ואמרו חז"ל כי חנוך תופר מנעלים היה, ועל כל תפירה ותפירה היה מייחד יחודים לקונו. ושמעתי בשם רבינו ישראל מסלנט זצ"ל, כי אין הכוונה שבשעת תפירתו היה דבק במחשבות עליונות, שזה אסור על פי הדין, כי איך יפנה את דעתו לדבר אחר, בשעה שעוסק במלאכת אחרים ששכרוהו, אלא תוכן היחודים שהיה מייחד הוא אשר שם על לבו ומחשבתו, בכל תפירה ותפירה, כי תהיה טובה וחזקה, וכי יהיו המנעלים טובים, למען יהנה מהם אשר ינעלם...

המעשה השני יספרו על רבינו ישראל מאיר הכהן זצ"ל בעל חפץ חיים, הלא עוד זכינו לראות את הצדיק הקדוש הזה בדורנו, הוא לא חפץ להתפרנס בתורתו, ויהי לחנוני, הסחורה שמכר היתה המעולה, המדה גדושה, והמשקל מכריע ללוקח תמיד, כמובן נהרו אליו כל הקונים. ויאמר רבינו ישראל מאיר זצ"ל, אם כן במה יתפרנסו שאר החנונים? ויעש לו לחוק, כי יפתח את חנותו רק לשעה או שעתיים, עד ירויח איזה פרוטות, די פרנסתו ליומו בצמצום, ויסגרנה אחרי כן, למען תהיה פרנסה מצויה גם לאחרים. ויתבונן אחר כך וירא כי גם בזה לא הועיל, כי רוב הקונים צמצמו עצמם לבא אל חנותו בעת הפתיחה, ויסגור את חנותו לגמרי, כי לא חפץ לגרום צער לחנונים האחרים.

ואמרו חז"ל גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים (ברכות ח' א'), במה היא מעלת הנהנה מיגיע כפיו? הנהנה מיגיע כפיו הוא האדם המעולה, אשר יחפוץ ויתאוה שתהיה נתינתו יתירה על נטילתו, האיש הזה בהשמרו שלא יכשל, לא יתפרנס מפרי מעלות שכלו ונפשו, בחכמה או באומנות, שבכל אלה אפשר שיקבל יותר על ערך שויון נתינתו, ויבחר לעבוד ביגיע כפיו ובזיעת אפיו, המלאכה הפשוטה, המשתלמת בקוטן התשלומין, וערך יגיעתו אשר יתן בה, ודאי מרובה היא על תשלומיה... (חלק א עמוד לג)