ויש לך לדעת כי מה שנבראו המאורות ביום ד', מפני שיום ד' הוא אמצעי לשבעת ימי בראשית, והחמה קבועה בגלגל רביעי שהוא אמצעי לגלגל ז' המשרתים על דרך שצ"ם חנכ"ל, ועוד מפני ששני מאורות האלה משתנים בכל יום ארבעה פעמים ביום בד' משמרות, ובחדש בד' שבועות, ובשנה בד' תקופות, על כן נתייחד להם יום רביעי... (בראשית א יח)
...ואברהם יחידו של עולם מנצח הארבעה שהם מתנגדים לעיקר העולם, ואלו ארבעה מלכים הם כחות חיצוניות ולפיכך הם ארבע, כנגד ארבע צדדים שהם כחות חיצונות... מתנגדים אל דבר שהוא עיקר, ואינו צד, והוא אברהם... (גבורות ה' פרק ו)
עוד שם רב נחמן בנו של רבי שמואל בר נחמן אמר, כי לכך נגלה בסנה, מה הסנה יש לו חמש עלין, כך ישראל נגאלו בשביל האבות אברהם יצחק ויעקב, ובשביל משה ואהרן. ביאור זה, כי הגלות הוא פיזור האומה שהיא בגלות ואין להם התאחדות כלל, והגאולה היא הפך זה, שהיא קבוץ והתאחדות אותם שהיו פזורים ומפורדים, ולפיכך מספר ארבע מתיחס לגלות, לפי שמספר הארבע הוא נגד ארבע רוחות, שהפיזור הוא בד' רוחות, וחמשה הוא מספר מתייחס אל הגאולה, וזה כי החמשה ארבע לארבע רוחות ואחד באמצע, ואחד שהוא באמצע הוא מאחד כל הארבע, שכל דבר מתאחד על ידי אמצעי המאחד, ולפיכך חמשה הם אגודה, כמו ששנינו במסכת אבות, מנין לחמשה שיושבים ועוסקים בתורה וכו', שנאמר ואגודתו על ארץ יסדה... וראיה לזה, כי החמשה הוא התאחדות, כי אות ה"א שמספרה חמשה לא תתחלק, וכל האותיות הן מתחלקות, חוץ מן הה"א שאין חלוק לה, כאשר יבטא ה"א אין חלוק, ולאפוקי כל האותיות יכול לחלק מבטא שלהם כאשר ידוע, כי הפ"א נקראת פ"ף, וגם כן יש לה דגש ורפי... (שם פרק כג)
...ועוד הדל"ת מורה שיעבוד והה"א גאולה, לפי שהד' מורה התפזרות והתפשטות לכל ארבע צדדין, ולכך היה השיעבוד ד' מאות שנה, כמו שהתבאר למעלה בפרק עשירי, כי אין הפרש בין ד' ובין ת', רק שהד' מספר קטן והת' מספר גדול, ואי אפשר שיהא השיעבוד ארבע שנים, כי אין ארבע שנים חשוב שיעבוד, למעוט המספר, לכך היה ת' שנה השעבוד... (שם פרק כו)
דודאי ארץ ישראל ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה, לפי שמקום מדריגתה הוא כך, כי אין ספק שמקום, כאשר יש לה שלימות גמור מדריגתו הוא יותר עליון ממקום אשר הוא חסר, שאין מדריגתו כל כך גדולה במעלה עליונה, כמו שהוא גדול המקום אשר שלם, והמקום אשר שלם הוא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה, כי מקום שהוא מקום שלם לפי שהוא אינו חסר, כי חשבון ד' על ד' הוא חשבון מרובע ושלם מן המקומות, וזה תמצא בכל מקום כי חשבון ד' הוא חשבון שלם, לפי שהוא חשבון כולל, והחשבון אם הוא כולל הוא נחשב כאחד... (חידושי אגדות ראש השנה כג ב)
...שכמו שמנין ששים רבוא מורה על רבוי, כמו שהתבאר, כך מנין ארבע מאה רבוא מורה על מקום המיושב בחוזק, לפי שמנין ארבע הוא שטח המתפשט לד' צדדים, וכל מקום משוער בד', שכן נתנו לאדם מקום ד' אמות על ד' אמות, וכל מקום הוא מרובע, שכן מצינו במגילה ארץ ישראל ד' מאות על ד' מאות פרסה... (שם גיטין נז ב)
ראה עוד מספר-שלשה, סנהדרין פב ב.
...כי כבר ביארנו, כי עשרה יש בהם קדושה, כי לכל דבר שבקדושה צריך עשרה, והכל נרמז במה שכותב "כי בי-ה ה' צור עולמים", העולם הבא נברא ביו"ד, מפני כי היו"ד מספרה עשרה, שמספר עשרה שייך לכל דבר שיש לו מעלה קדושה, לכך השכינה עם מספר זה, אבל עולם הזה נברא בה"א, כי הה"א יש בה שני חלקים, רצו לרמוז כי העולם הזה שבו שני דברים, שהוא עולם גשמי, ומכל מקום דבק בו גם כן מדריגה עליונה קדושה, והה"א היא ד', ובתוך ה' יש בו יו"ד, ויש לדעת כי הד' מורה על רוחב ואורך, כאשר בצורת הד', קו נמשך ברוחב וקו נמשך באורך, וזהו רוחב ואורך, ומורה הדבר הזה על התפשטות השטח לאורך ורוחב, ודבר זה בארנו בכמה מקומות בספר גבורות ה', כי הד' מורה על התפשטות השטח באורך וברוחב, שהוא התחלת העולם הזה הגשמי, כמו שיתבאר בסמוך בענין התפשטות עולם הזה. והנקודה שהיא יו"ד נבדלת מן הד', עד שהה"א יש בה שני דברים, דלי"ת וגם יו"ד, מורה על התחלת התפשטות הגשמי, והיו"ד מורה שהעולם הזה מקבל מעלה עליונה נבדלת, ואין העולם הזה גשמי מכל וכל, ולכך היו"ד היא בתוך ה' והד' מקבל היו"ד, ואין היו"ד נוגע כי אין הדבר שהוא נבדל מעורב עם הגשמי, ולכך היו"ד הוא נבדל מן הד' ואינו נוגע... (דרך חיים פרק ה א)
...כי כשם שעולם האמצעי שיש בו ז' רקיעים, הנה עולם התחתון הזה עיקר שלו ד' יסודות, הרי כל ענין עולם התחתון הוא ד', ולכך סדר התנא מספר י' ואחר כך מספר ז', ואחר כך מספר ד' שהם מורים על ג' עולמות... (שם שם טו)
ראה עוד מספר-עשרה, דרך חיים ג ו.
...והסדר שהוא חוץ וחיצון הם ארבע, נגד ארבעה צדדין, שכאשר אחד עומד יאמר לשון חיצון על ארבעה צדדין שלו, ולפיכך החיצוניות הם ד', וכנגד אלו באו ד' לאוין אלו (בעבודה זרה). ודע כי החיצוניות הראשונה הם ד' חיות המרכבה שעליהן כסא כבודו יתברך, שכסא כבודו הוא אחד לישב על הכסא, והתחלת החיצוניות הוא מן הכסא ולמטה, והם ארבע חיות הקודש, ולפיכך כאשר עשו ישראל את העגל שמטו אחד מן החיצוניות, הוא השור שבמרכבה, ועשו אותו אלוה, וכנגד זה הם ד' אזהרות... (תפארת ישראל פרק לח)
...ודבר זה נרמז במלת אדם, כי נקרא בשם אדם, מפני כי האדם כאשר נולד תחילה אין לו התפשטות כלל, כי הוא קטון מאד, עד אחר כך מתפשט כחו יותר בעולם, ולכן מתחלה הוא הא', כי האל"ף אין לה התפשטות כלל, כי הוא אחד ואין לאחד התפשטות. ואחר כך הד', כי מן הא' שאין לה התפשטות כלל מגיע אל הד', שהד' יש לה התפשטות בארבע רוחות העולם, שכאשר האדם גדל מתפשט כחו בארץ לד' רוחות, וכאשר עוד מוסיף בנים הוא בא מן הד' שהוא ארבע, עד שהוא ארבעים, והוא גם כן ארבע במספר קטון, כי האדם מתפשט לד' רוחות, ועוד מתפשט כחו יותר, עד כי התפשטות שלו מגיעה עד המיתה שנרמזת במ"ם הזאת, היא מ"ם סתומה... (דרשות מהר"ל, הספד)
וכבר הגדנו, שלמירוק חטא עבודה זרה שבשכל היו צריכין להיות ארבע מאות שנה שלמות במצרים, לעומת שנמצאים בעבודה זרה ד' לאוין, לא יהיה לך, לא תעשה לך פסל, לא תשתחוה להם ולא תעבדם, ועיין בספר התפארת למהר"ל (פרק ל"ח), שכתב בזה ענין נפלא, שהחיצוניות מתייחסת למספר ארבע, שבאשר חיצוניות הראשונה הם ד' חיות המרכבה, על כן כל ענין עבודה זרה שהיא חיצוניות מתיחסת למספר ארבע, ומשם נשתלשלו, וכאמרם ז"ל בעגל ששמטו אחד מהטטראמולין, היינו פני שור, על כן באו בזה ד' לאוין... ונראה עוד לומר מטעם כי התפשטות והתרחקות מהשורש היא לד' צדדים, וזהו הענין שעושין שתי וערב... (שמות בשלח תרע"ט)
ולכך הוא במספר ארבע מאות, כי לעולם ארבע הוא מספר האמצעי, כמו שאיתא (ב"ב ק' ב') דאורך אדם ארבע אמות, וכן מ"ם ארבע עשרות ותי"ו ארבע מאות, כי כל שטח מוגדר בארבע קצוות, שזהו סדר הבריאה שהוא נגדר בארבע רוחות השמים, שדבר זה מוכרח בכל גשם נברא להיות בעל ארבע קצוות. וכלל הבריאה הוא ההוה האמצעי בין הראשית והאחרית, כמו שנאמר "אני ראשון ואני אחרון" שהראשית הוא השי"ת וכן האחרית יהיה השי"ת לבדו, הוא אחרון והבריאה הוא האמצעי... ולכך גם כן הבריאה מדתה ארבע שהם ארבע עולמות הידועים למקובלים וארבע יסודות וארבע חלקי דומם צומח חי מדבר, וארבע תקופות בשנה וכיוצא הרבה שכללותם נמשך גם כן מתוך מדת ארבע רוחות של כל שטח, שזה נמשך להיות יסוד בבריאה בכלל שהיא בעלת ארבע, והוא מן הצד הזה שהיא אמצעית. והיינו כי כל אמצעית בהכרח כלולה משתים שהם ארבע כי בהכרח שיש לכל קצה ב' מדות שונות, והאמצעי כלול אחת מקצה הראשון ואחת מקצה האחרון כמו שנתבאר. ואם כן הרי הוא כלול משתים שהן ארבע בהכרח, כי הרי כל אחת גם הוא כלול משתיהן שהרי בקצה האחד הרי הם מיוחדים בו ב' הכחות. וכל אחד כלול גם כן משנים ומיוחדים בו. ואם כן כאשר האמצעי כולל אותו הכח הרי נכלל בו גם הכח השני, והרי הוא כלול מכל ארבעה הכחות ההפכיות זה מזה, שנים נגד שנים, והבן דבר זה כי עמוק הוא בחכמת הבריאה... (חלק א שיחת מלאכי השרת עמוד נז, וראה עוד ערך אמצע)