(ראה גם: מנין, צבור, קדושה, תפלה)
...ולא ירדה שכינה למטה, והכתיב וירד ה' על הר סיני, למעלה מעשרה טפחים, והכתיב ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים, למעלה מעשרה טפחים. ולא עלו משה ואליהו למרום, והכתיב ומשה עלה אל האלקים, למטה מעשרה, והכתיב ויעל אליהו בסערה השמים, למטה מעשרה... (סוכה ה א)
בעשרה מאמרות נברא העולם... עשרה דורות מאדם עד נח, להודיע כמה ארך אפים לפניו... עשרה דורות מנח עד אברהם, להודיע כמה ארך אפים לפניו... עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם, להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו. עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים, עשר מכות הביא הקב"ה על המצרים במצרים ועשר על הים, עשר נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר, שנאמר וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי (במדבר י"ד). עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש... עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות... (אבות פרק ה א והלאה)
וירדו אחי יוסף עשרה, ולמה עשרה, שיש בהן כח לדחות הפורעניות, שכן כשבא הקב"ה להחריב את סדום, והיה אברהם אבינו מבקש עליהן רחמים מן השמים, התחיל לספר מן חמשים עד עשרה, שנאמר אולי ימצאון שם עשרה (בראשית י"ח), כי עשרה היא עדה, שנאמר (במדבר י"ד) עד מתי לעדה וגו', וכתיב (תהלים פ"ב) אלקים נצב בעדת א-ל, לכך נאמר וירדו אחי יוסף עשרה. (מקץ ו)
עלי עשור ועלי נבל, כל עדות נאמנות לישראל בעשרה, הכנור שהיה מנגן בו דוד בעשרה נבלים, עדות ברית מילה בעשרה, עדות המת בעשרה, עדות ברכת השם בעשרה, עדות חליצה בעשרה, עדות ברכת נשואין בעשרה, שנאמר (רות ד') ויקח בועז עשרה אנשים וגו'... (פרק יט)
אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה, ואין נושאין את כפיהם, ואין קורין בתורה, ואין מפטירין בנביא, ואין עושין מעמד ומושב, ואין אומרים ברכת אבלים ותנחומי אבלים וברכת חתנים, ואין מזמנין בשם פחות מעשרה, ובקרקעות תשעה וכהן, ואדם כיוצא בהן. מנא הני מילי, אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן דאמר קרא ונקדשתי בתוך בני ישראל, כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה, מאי משמע, דתני רבי חייא אתיא תוך תוך, כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל, וכתיב התם הבדלו מתוך העדה, ואתיא עדה עדה, דכתיב התם עד מתי לעדה הרעה הזאת, מה להלן עשרה, אף כאן עשרה... (מגילה כג ב, וראה שם עוד)
והאמר רב נחמן אמר לי הונא בר נתן תנא, מנין לברכת חתנים בעשרה, שנאמר ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה וישבו... (כתובות ז א)
...למדנו שבעשרה מאמרות נברא העולם, ובעשרה מדות, ועשרה דברים נבראו ביום ראשון, וכנגדן נתן לישראל עשרת הדברות, ולכפר עליהן ביום העשור, ולתת כופר עשרה גירות, ונח מצא חן לפניו בדור העשירי, ובחר באברהם אבינו בדור עשירי לנח, אשר התחיל במעשרות... ונתן לישראל שבעה עממים משבעים אומות, ולעתיד אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים בכנף איש יהודי, ופורענות עשרה יביא על אויבי עמו, כמו שהביא במצרים עשר מכות, שנאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות... ואז ינגנו עלי עשור ועלי נבל. (בראשית א)
ודע כי האחד סוד כל מספר ויסודו, ושנים תחלת מספר הזוגות, ושלשה תחלת מספר הנפרדים. והנה כל המספרים הם תשעה מדרך אחת, והם עשרה מדרך אחרת, ואם תכתוב התשעה בעיגול ותכפול הסוף עם כל המספר תמצא האחדים שמאליים, ועשרות הדומות לאחדים לפאת ימין, ובהגיעך אל חמשה שהוא אמצעי, אז יתהפכו המספרים להיות העשרות אחדים והאחדים עשרות (ראה במהר"ל מספר-תשעה, דרך חיים). ומדרך אחרת הם י' ספירות בלי מה, כי לא תוכל להחל אחד אם לא יהיו עשרה, והנה עשרה הוא דומה לאחד, והוא שם כולל האחדים שהם מאחד ועד עשרה, ושם העשרה כוללם, עם היותם מספר ראשון, והתחלת המספרים הדומים לאחדים כי בהגיעך אל עשרים אז הם שני עשרות כנגד שם שני אחדים, ושלשים כנגד שלשה אחדים, וכן כל עשרות עד תשעים, הם תשע עשרות כנגד תשעה אחדים, ובהגיעך למספר מאה הוא דומה לאחד, ובהגיעך לתשע מאות גם הם כנגד תשעה אחדים, עד שתגיע לאלף, שהם עשר מאות, גם הוא האלף דומה לאחד... כי ראשי המספרים דומים לאחד, על כן אמרו חכמי המספר כי כל המספרים הם חלק מעשרה או התחדש מכפלו, או ממחברתו אל אחריו, או מהשנים דרכים נחברים.
והנה עשר ספירות כמספר עשר אצבעות חמש כנגד חמש, וככה הגלגלים תשעה שהם גופות נכבדות עומדות, והעשירי שהוא קודש נקרא כן בעבור שכחו בכל כסא הכבוד, והוא התקיף וכל הגופות מקיף... (שמות ג טו, וראה שם עוד)
עשר נשים - כי הוא סך חשבון, כי מנהג ישראל היה לאפות כל בית תנור לעצמו... (ויקרא כו כו)
תחת השבט - ...והנה הנבחר הוא הא' והעשירי שוה כמו זה, רק העשירי יגאלנו, ואין כן הבכור. והנה יתן הבכור והעשירי בבהמה ובזרע הארץ, שהיא תבואת הבכורים והמעשר. (שם כז לב)
עשרה אנשים - רוצה לומר רבים. (זכריה ח כג)
וכיצד היא תפלת הצבור, יהיה אחד מתפלל בקול רם והכל שומעים, ואין עושין כן בפחות מעשרה גדולים ובני חורין, ושליח אחד מהם, ואפילו היו מקצתן שכבר התפללו ויצאו ידי חובתן, משלימין להם לעשרה, הוא שיהיו רוב העשרה שלא התפללו. וכן אין אומרים קדושה ולא קוראין בתורה ומברכין לפניה ולאחריה, ולא מפטירין בנביאים אלא בעשרה. וכן לא יהיה אחד מברך ברכת שמע והכל שומעים ועונין אחריו אמן אלא בעשרה, וזה הוא הנקרא פורס על שמע, ואין אומרים קדיש אלא בעשרה, ואין הכהנים נושאים ידיהם אלא בעשרה והכהנים מן המנין, שכל עשרה מישראל הם הנקראים עדה, שנאמר עד מתי לעדה הרעה הזאת וגו', יצאו יהושע וכלב. וכל דבר קדושה לא יהא אלא בתוך העדה מישראל, שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל. וכל אלו הדברים אם התחילו בהם בעשרה והלכו מקצתם, אף על פי שאין רשאין יגמרו השאר. וצריך להיות כולם במקום אחד ושליח ציבור עמהם במקום אחד... (תפלה פרק ח ד והלאה)
והוגדר בספר הזה (ספר יצירה) בסוד העשרה האחדים שמסכימים עליהם במזרח ובמערב, מבלי שיביא אל זה טבע ולא יכריעם שכל, אבל סוד אלקי, מה שאמר עשר ספירות בלי מה, בלום פיך מדבר, בלום לבך מלהרהר, ואם רץ לבך שוב למקום, שלכך נאמר רצוא ושוב, ועל דבר זה נכרתה ברית, ומדתן עשר שאין להם סוף, נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן, כשלהבת קשורה בגחלת... (מאמר ד כז)
אולי יש חמשים - ...ומתוך פרשה זאת יש התעוררות גדולה לחשבון עשרה, שהוא קיום העולם, ממה שנתבאר כאן הפסד העולם בעבור חסרון העשרה. (בראשית יח כ)
...ועוד יש במנורה רמז למספר עשרה, שבעה קנים וכפתור וגביע ופרח, הרי עשרה, וכן במשכן הזכיר ואת המשכן תעשה עשר יריעות, גם גבהו של משכן עשר אמות כגובה הקרשים, שנאמר עשר אמות אורך הקרש, גם במזבח העולה מצינו מספר עשרה, הוא שכתוב חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב, הרי עשר אמות, שהיה המזבח בין אורך ורוחב, ועוד שהיה גבהו של מזבח עשר אמות, כאשר אבאר, ונמצא למד שמספר עשרה רשום בכל כלי המשכן. (שמות כה י)
...ומן הידוע במספר עשרה שהוא מספר נעלם, ולעולם השכינה שורה בעשרה, ואמרו בברכות עשרה קדמא שכינה ואתיא, וזהו לפי דעתי "ושכנתי בתוך בני ישראל", על דרך מה שדרשו רז"ל "ונקדשתי בתוך בני ישראל", אתיא תוך תוך, וזהו ושכנתי בתוך, ושכינתי בתוך, כלומר שהשכינה קודמת להם, ואין הכוונה קדימה זמנית, ובעבור כי הוא תכלית המספר ואין המספר אחריו, אמרו ז"ל אחד עשרה, ואחד מאה, ואחד רבוא. וכן אין דבר שבקדושה פחות מעשרה... וכן המילה בעשרה מסמך הכתוב "ותקח צפורה צור", וגמרינן קיחה קיחה מבועז, והוא הדין לכל דבר וענין שבקדושה, וכן מצינו עוד השכר והעונש במספר עשרה, העונש למצרים בעשר מכות, והשכר לישראל שיצאו מידם בעשרת הדברות, ובזכות מה, בזכות אברהם שנתנסה בעשרה נסיונות, והנה אברהם היה עשירי לנח, וכן נח היה עשירי לאדם, וכן לעולם העשירי קודש לה', עד שהעולם הזה שנברא בשביל הצדיקים נברא בעשרה דברים, והם עשרה מאמרות... (פרקי אבות פרק ה הקדמה)
...והמספר הזה תבין ממאמר רבותינו ז"ל , כל דבר שבקדושה לא יהא בפחות מעשרה, כי סוד הקדושה הוא סוד אחדות העשר ספירות זו בזו, ולכך אין לפחות מעשרה, ובמסכת כלים מנו עשרה קדושות בארץ ישראל זו לפנים מזו, גם עשר שמות שאינן נמחקין לרמוז על הענין הנכבד הזה... (יתרו)
עשרה דברים נבראו ערב שבת וכו', כתב הר"י ן' שושן ז"ל אלה העשר עשרות שהזכיר בזה הפרק טעמם עיקר גדול במציאות, והוא כי עשר ספירות בלימה הם מעמידים את העולם, את השמים ואת הארץ, והנה הם העשרה מאמרות, ועד עשרה דורות לא נתמלאה סאתם, כי העמידום העשרה מליצים שהם הספירות, ומשנשתתקה הלצת העשר ספירות בא המבול לעולם ונשאר נח לבדו... ועשרה שמנח עד אברהם גם כן נשתתקה עד שבא אברהם אבינו ע"ה ונתן פתחון פה לעשר ספירות בזכות עשרה נסיונות, ולפיכך זכו לעשרה נסים שהליצו העשר יושר עליהם, ולקו המצריים בעשר מכות שעשו להם המקטרגים בעשרה... ונעשו עשרה נסים בבית המקדש ששם שכינה שורה שהיא מקבלת שפע מהעשר, ושמה גם כן עשרה דברים שמושכים השפע, ולזו הכוונה היתה גבהות השולחן על המסגרת עשרה טפחים... (אבות פרק ה ה, וראה שם עוד)
המספרים הבאים בתורה מכוונים, כמו שכתב הרב אבן עזרא, והנה אין מספר מפורסם מהי', הכולל מאמר העצם וט' מאמרי המקום, ואת י' הגלגלים, כמו שכתב הרב אבן עזרא, לכן אמרו חכמים שי' הדברות נאמרו נגדם... (שמות כ א)
אין אומרים קדיש בפחות מעשרה, כדגרסינן פרק הקורא את המגילה... והטעם לפי שבעשרה נשלמת הקדושה, שהיא למעלה מעשר ספירות, ולזה רומז מה שאמרו בפרק קמא דסוכה ה' א' תניא רבי יוסי אומר מעולם לא ירדה שכינה למטה, ולא עלו משה ואליהו למרום... ולעולם העשירי קודש, שהוא שלמות המנין, והוא תחת כסא הכבוד, ולזה רומז מאי דכתיב העשירי יהיה קדש (ויקרא כ"ז ל"ב), וארון תשעה וכפורת טפח, ולמעלה השכינה, וגם כל המעשרות והעשיריות, וגם הבכורות והבכורים והתרומה, ולזה רמז רבי אברהם בן עזרא באמרו הבכור והמעשר אחד הוא, ואין ביניהם, אלא חשוב ממטה למעלה או מלמעלה למטה, וכן הוא יום הדין ויום הכפורים לפי דעה אחת... (נר ג כלל ג פרק ה)
פירוש המשנה הזאת שאמר עשרה שיושבים ועוסקים בתורה, מספר זה ידוע ומפורסם בכל מקום שנקרא מספר עשרה עדה, ושם עדה נאמר על הכלל, שאין כלל ועדה פחותה מעשרה, והדבר נראה מן המספר, שהרי כל מספר לא יעלה רק עד עשרה, וכאשר יגיע עד עשרה מתחיל כבראשונה למנות א' וכן לעולם, כי אחר י' חוזר לספור אחד עשר... ומכל מקום כיון שעשרה אין עליו תוספות, אבל יש תוספות עד עשרה, ולפיכך כל המספרים שעד עשרה הם חסרים, והשם יתברך שהוא השלם, אין שכינתו עם הדבר החסר, ומפני כך אין השכינה שורה בפחות מעשרה, ואין דבר שבקדושה פחות מעשרה... כי אחר שנים יש להוסיף עליהם למנות שלשה ארבע, וכן עד י', אבל בי' יש משפט הכלל, שאין כאן תוספות, וכאשר אתה מוסיף עליו במספר, צריך למנות אחד עשר שנים עשר, ואין זה תוספות, כיון שאתה חוזר למנות אחד, ולפיכך אין עדה בפחות מי'... מכל מקום יש במספר חמשה שלימות מה שאין במספר שלשה, ויש במספר שלשה מה שאין במספר שנים, ויש במספר שנים מה שאין במספר אחד, ולפיכך בחר באלו המספרים. וזה כי לא שייך מספר בא', אבל ב' הם התחלת המספר ולפיכך יש בב' מה שלא תמצא בא', אמנם אין הב' אלא מספר זוג, ואין כאן מספר נפרד כלל, אבל ג' יש בו מספר נפרד... ובמספר חמשה תמצא מה שלא תמצא במספר הג' כי בחמשה יש בו מספר זוג ויש בו מספר נפרד, כי יש בו ב' וג', לפיכך מביא ראיה מן הכתוב שאומר "ואגודתו על ארץ יסדה", כי יקרא זה אגודה שלימה...
...ואמר כי עשרה מקדמי שכינה ואתאי, תלתא עד דיתבי, וביאור ענין זה, כי עשרה הם מוכנים אל השכינה לגמרי, עד שאין חילוק בין עשרה ובין מאה ובין אלף, ולפיכך קדמה שכינה ואתאי, כי מלכם לפניהם והשי"ת בראשם, מאחר שעשרה עם השכינה. ולא שתאמר שצריך כאן מקבל, כי אין הדבר כך, כי מקבל היה שייך אלו היה המספר פחות מי', שהיה המספר שייך בעולם התחתון, כי מעולם לא ירדה שכינה למטה מי', ושייך לומר בעולם התחתון שהם מקבלים כבוד השכינה, אבל מספר עשרה הוא מיוחד בכל מקום למדריגת הקדושה, עד שהמספר הזה מגיע אל מדריגת עולם הנבדל הקדוש, ולפיכך אין צריך קבלה לכבוד, ולפיכך השכינה קודמת כראוי, דכתיב ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם, אבל כאשר הם שלשה נחשב האדם מקבל לשכינה, שהרי השכינה באה לאדם, כי אין מגיע מספר זה אל עולם הנבדל, ומכיון שנחשב האדם מקבל, ולפיכך צריכין שיהיו שלשה קודם, כי הם נחשבים מקבלים לכבוד השכינה אשר עמהם, אבל כאשר הם עשרה, שכבר אמרנו כי הם הגיעו למדריגה נבדלת לגמרי, ואין כאן קבלה, ואין צריך שיהיה המקבל קודם, אבל השכינה קדמה ואתאי... ועוד יש להבין בחכמה, דע כי הוא יתברך רוצה להיות עם הנבראים, מצד כי אין עלה בלא העלול, לכך השי"ת חפץ להיות עם אשר הוא עלה להם, ומפני כי העלה הוא קודם אל אשר הוא עלה להם, לכך השכינה מקדמת לפני י', כי בודאי השי"ת אשר הוא העלה קודמת אל מי אשר הוא עלול ממנו, ודוקא כאשר הם עשרה, כשהוא כלל שלם שאין תוספות עליו... (דרך חיים פרק ג ו)
...ולכך ציוה השי"ת לתת אחד מן עשרה אליו, ובזה הקריב ממון שלו לרשות השי"ת. ודוקא העשירי הוא קודש לה', מפני כי מספר הפרטיים הם עד ט', כי י' נחשבים עדה וכלל, שהרי אין המספר נוסף רק עד י', ומן י' ואילך חוזר לספור אחד עשר, שנים עשר, הרי כי לא יתווסף רק עד י', וזה מפני כי אין תוספות על הכלל, ועשרה ואלף נחשבים כאחד. ורז"ל למדו דבר זה מן הכתוב עד מתי לעדה הרעה, וכבר פירשנו זה למעלה, ומפני כי העשירי הוא המשלים לעשרה שהם כלל, יש אל העשירי סגולה זאת, שראוי לגבוה, שהוא יתברך כולל הכל ראוי אליו העשירי שהוא משלים המספר עד שהוא הכל... ולפיכך כאשר הוא נותן מעשר אל השי"ת בזה דבק בו יתברך במה שהוא יתברך כולל הכל, כי לכך נותן העשירי שהוא המשלים אל עשרה, שהוא מספר הכל אל השי"ת שהוא כולל הכל, אז יש לו ברכה ורבוי, כי הכלל הוא ברכה, שאין בכלל חסרון רק עושר... (שם ג יג, וראה עוד מספר-תשעה)
עשרה דורות - ...כבר בארנו למעלה כי אין מספר שעולה יותר מן עשרה, שמזה תדע כי כל אחד ממספר עשרה יש לו בחינה וחלוק בפני עצמו, ולפיכך השי"ת האריך אף נגד עשרה דורות, כי עד עשרה דורות יש לומר כי באולי דור זה שהוא דור בפני עצמו יהיה דור צדיק, וכבר אמרנו כי אחר המספר של עשרה חוזר כבראשונה לגמרי, ואין כאן השתנות... (שם פרק ה ב)
וזכר י"א דברים, כי צריך האדם שיקנה המדרגה נבדלת וראוי לזה ביותר מספר י"א, כי עד מספר עשרה רשות התחתון, כמו שאמרו ז"ל מעולם לא עלו משה ואליהו למעלה מעשרה, לכך מספר י"א נבדל מעולם הזה, ועל ידי מספר זה יוצא מעולם הזה שהוא טבעי, ומתדבק בו יתברך, וכבר אמרנו כי הדבוק בו יתברך לא נקנה בפועל אחד, רק בהרבה פעולות מחולקות עד שהוא שלם... (תפארת ישראל פרק נד)
...ומאחר כי מספר עשרה שייך לארץ, ובודאי השמים הם נבדלים מן הארץ לגמרי, ולכך מספר המתייחס אל השמים הוא מאה, מאחר כי מספר עשרה שייך לארץ, ומספר עשרים אינו נבדל מן עשרה, כי שניהם לשון עשר, והוא לשון אחד, ושלשים מן שלשה, וכן כלם עד מאה שהוא מספר בפני עצמו והוא נבדל לגמרי מן עשרה, ולכך מספר מאה שייך אל השמים, ודבר זה מוכח מכמה מקומות... ודבר זה שניתן לו מאה ברכות אשר בברכות נראה שבחו וכחו, ובזה מכיר עלתו שהוא נבדל ממנו הוא בשמים והאדם על הארץ, ובזה יש יראה, ולכך חייב לברך השי"ת מאה ברכות... (נתיב העבודה פרק יד)
ומה שהוקבע יום השריפה דוקא בעשירי, כי כל מקום תמצא כי העשירי הוא קדוש גם כן כמו במעשר, דכתיב העשירי יהיה קדש... ומפני שהעשירי קדוש לה', לכך העשירי במיוחד שתתבטל בו הקדושה, שהיא שייכת אל העשירי... (נצח ישראל פרק ח)
עשר הוא קרוב לאסר, עצר, אזר, שכולם רוצים לומר קשר או הדוק יחד, ומכאן מספר עשר, כי בזה נשלם סכום. עשר היא הקבוצה הראשונה היוצרת שלמות, כל העולם החפצי נספר בעשיריות... (בראשית יד כ, וראה עוד ערך מעשר)
יש להתבונן בענין התוכחות שפתח בהן ברמז במדבר בערבה וגו' שהם במספר שבעה, כי ידוע שכחות הטומאה הם שבעה, מת ושרץ וכו'... ויש עוד שלשה חלקים מהם שלדעת רבי נחמיה בתוספתא (פרק א' דשבועות) אין חייבין עליהם על ביאת מקדש, והם טומאת פרה אדומה ומי חטאת, ופרים ושעירים הנשרפים, ושעיר המשתלח, או הם עשרה לעומת עשרה כחות הנפש, ששבעה מהם מדות שבלב, ושלשה במוח ושכל כידוע. ונראה שמהם מסתעפין עשר האומות שנתנו לאברהם אבינו ע"ה, שבע הם שבע האומות שירשו ישראל, והשלש הן קני קניזי וקדמוני שירשו אותן עמון ומואב ושעיר, ועל כן כשפתח משה רבינו ע"ה התוכחות לדור באי הארץ להישירם ליכנס לארץ לגרש את ז' העממין, רמז להם חטאים במספר שבעה לעוררם שיתקנו וידחו מהם את כחות הטומאה שבמספר שבעה, שנשתאבו בהם על ידי שבעת סוגי חטאים... (דברים תרע"ט)
ראה לעיל ערך מספר ומספר תשע.
...ולכן כתב הכוזרי כי מנין עשר הוא נגד י' ספירות שבהם הנהגת העולם, ואחר כך חוזר למספר אחד עשר, וכן כל העשיריות חוזר חלילה, וזה מורה כי הכל פונים לאחד. והנה לפי זה ניחא הענין שם עשרה מיקרי ציבור לקדושה, משום דבהתאספם לעבוד את השי"ת מורים, שהכל הוא הנכלל בעשר מאמרים לפי המחקרים, ועשר ספירות לפי חכמי האמת, הכל פונים לתכלית אחת, וזה קדושת שמו יתברך... (חלק ב סג)