ראה מספר-חמשה, שמות ג טו.
...וכבר ידעת כי הכרובים לפני ולפנים שמספרו שש. ועוד נראה לי בכתוב הזה ענין, והוא שידוע כי חלקי גוף האדם ג' כנגד ג' חלקי המציאות, וזה להורות כי הוא כולל כל העליונים והתחתונים, ומזה יש לו כח להמשיך הברכה ולהשפיע כח עליון בתחתונים, אף כי הכהן הגדול המיוחד לעבודת המקדש... (ויקרא טז ד)
...אבל שלמות ישראל המספר הראוי להם הוא שש מאות אלף, והטעם הוא ידוע, כי שש הוא מספר שלם וזה כי לא תמצא דבר שלם כי אם על ידי מספר ששה, וזה כי הנקודה היא אחת, והיא חסירה בעבור שאין לה התפשטות כלל, והקו אשר יש לו התפשטות באורך ויש לו שלימות יותר, בעבור שיש לו התפשטות באורך ורוחב, והשטח אשר יש לו התפשטות אורך ורוחב הוא שלם יותר, בעבור שיש לו התפשטות הצדדין הששה, דהיינו מעלה ומטה וארבע רוחות, ואין התפשטות יותר משש קצוות אלו, וכן הסכימו חכמי המחקר, כי הגשם הוא השלם בעבור שיש לו שש קצוות, ולפיכך דבר שהוא בעל שש צדדין הוא השלם, ולפיכך היה מספר ישראל שש מאות אלף, כי מספר שש הוא מספר שלם שאין עליו תוספת. ומה שהיה המספר שש מאות אלף, לא שש מאות או ששה אלף, וטעם זה ידוע, כי צריך להיות להם כל שלש מדריגות של מספר, דהיינו שש, ומאה, ואלף, שאם היה שם שש מאות עדיין היה מספר חסר בעבור שלא היה בו מספר אלף, שהוא יותר גדול, וכן אילו היה שש אלף, היה מספר חסר בעבור שחסר מאה שהוא בין שש ובין אלף, ולפיכך המספר השלם מספר שש מאות אלף כי עתה יש כאן כל המספרים... (גבורות ה' פרק ג)
...אמנם עיקר הדבר והפירוש כי ישראל מסוגלים למספר ששה, וזהו כי כאשר היו ישראל במצרים היו שש מאות אלף, וכן היו תמיד במדבר לא נתרבו על זה המספר דבר חשוב. שנראה מזה, כי מספר בני ישראל מסוגל במספר הזה. ואחר שהכלל של ישראל מסוגל במספר שש מאות אלף, היה הפרט ראוי להוליד שש פרטים, וכאשר היו עם ישראל יוצאים לפעל שש מאות אלף, היה תולדות הפרט דומה לתולדות הכלל, שהוא שש מאות אלף, כי זהו לפי ערך הכללי, כי כמו המספר שש מאות כללי, כך מספר שש הוא פרטי, שייך לפרטיים... וכדי להבין ענין המספר הזה, ואף כי נאריך בדברים שהם עמוקים מאד, כדי שתבין ענין מספר ששה ומספר ששים איך שייך לישראל, דע כי ישראל בלבד נקראו אומה יחידית, ובשביל כך שייך מספר ששה לישראל, שהיו שש מאות אלף, וזה כי מי שהוא יחיד אינו חלק, שכל שהוא חלק אינו אחד, וכל אשר הוא צד אחד בלבד אינו דבר שלם, וכבר אמרנו כי אשר הוא חלק היינו אחד, וכאשר יש בהם כל הצדדין שהם ששה צדדין, אז אין כאן חלק כלל, והוא כולל הכל, שיש בו שש צדדין, ובזה היה אחד לגמרי, ולפיכך יבא מלכות שמים בשש תיבות, שמע ישראל וכו', וזה מפני שאנו מודים שהוא יחיד בכל הצדדין, והצדדין הם מחולקים זה מזה, עד שיש לחשוב שיש כאן שניות הצדדין, וכאשר הוא יחיד מושל בכל הצדדין, הששה שהם חלוק המציאות, בזה תדע שהוא יתברך אחד, שאין כאן צד אחד, ולפיכך היו ישראל מסוגלים במספר זה שש מאות אלף, כי המספר שש הוא מורה על יחידות הגמור...
ולמאן דאמר שהיו יולדות ששים בכרס אחד, סובר, כי מספר ששים מסוגל לישראל, לכך זכרו חכמים מספר ישראל ששים רבוא ביוצאי מצרים, וזה כי אף על גב שמספר ששה הוא כולל כל הצדדין, הנה השלימות הגמור על ידי שישים נעשה, וזה כי כל צד יש לו התפשטות באורך וברוחב, וכל התפשטות באורך וברוחב נעשה על ידי ס', כי כל אורך נעשה על ידי שלש שהם הראש והאמצע וסוף, כמו שהתבאר למעלה, וכאשר תעשה אורך ורוחב כגון זה, הרי הם תשעה. ועוד אחד נבדל לעצמו, שעל ידו נעשו החלקים אחד ומתחברים יחד, וכל זמן שאין העשירי הם מחולקים בחלקים. והעשירי הזה הוא נבדל מכל החלקים לעצמו, והוא מאחד את כולם דמיון הנקודה שבעיגול, שהוא נבדל מן העיגול עצמו, מחבר כל העיגול, לכך כל התפשטות אורך ורוחב הוא עשרה, וכן בכך השש צדדין, הרי לך ששים גבולין, כמו שנתבאר. הנה מספר ששים מורה על שלימות האומה, כי בזה המספר נעשה דבר שלם על ידי כל גבולין שהם ששים... ולמאן דאמר ששה, היינו כי ישראל שהם נגד אחד, יש בו מספר שש מאות אלף שהאחדות יש בו מספר שש, וכמו שתמצא בכללות שלהם מספר שש מאות אלף, כך ראוי שיהיה כל אחד ואחד מישראל במה שהוא פרטי ראוי שיוליד ששה פרטיים, כי חלק הדבר יש לו סגולת הכל... (שם פרק יב)
...כי מספר ששה יש לו מהות השלימות, כי במספר ששה בו יושלם הגשם, כי כל גשם יש לו ששה צדדין, ולפיכך מה שאמר כי העולם הוא שש אלפים פרסה, רוצה לומר כי יש לעולם השלימות מצד עצמו, ולכך ראוי לו מצד עצמו ששת אלפים, כי העולם הזה גשמי, ושלימות הגשמי הוא ששה, כמו שהתבאר, והרי העולם נברא בששה ימים, ובשביעי שהוא שבת קודש הוא נבדל מן הששה ימים, ולפיכך ראוי שיהיה גם כן כמו זה שעור העולם ששת אלפים פרסה... (באר הגולה באר ו, ד"ה עוד שם תנו רבנן חכמי ישראל אומרים)
...כי המצוע יש לו קיום ביותר, ויורה זה מה שנברא בששה ימים, כי אות הוי"ו מורה על השווי, וזה תבין מצד הצורה, שהיא עומדת כמקל זקוף בשוה, רק מעט היא עקומה בראשה, מכל מקום לא תמצא זה בשאר אותיות, וכן בקריאה שנקרא וי"ו שוה בקריאתו, וכן במספר הוא השוה ביותר, וכן כתב הרבי אברהם בן עזרא ז"ל בפרשת שמות, על הוי"ו שהוא מספר שוה במערכת האחדים, ולא תמצא מספר במערכת האחדים שהוא שוה כמו מספר הששה, כי ג' החלקים שנחלקים הששה אליהם הם ששה, כי נחלק לחציו הוא שלשה, והשלישי ממנו הוא שנים, והששית ממנו הוא אחד, וכלם ביחד הם ששה, הרי כי חלקיו שנחלק אליהם הוא שוה אל הכל, ולא תמצא זה במספר האחדים, כי ד' נחלק לחצי, והוא שנים ולרביעית הוא אחד, והם שלשה ביחד, אינם שוים לד'... ומפני כי העולם נברא בשוה, לכך נברא בששה ימים, שמורה המספר על השווי שבעולם, ואין לך בריאה מן הנבראים שהוא יותר בשוה מן האדם, ולכך נברא האדם בששי, המורה על השווי שיש באדם... (דרך חיים פרק ב ד)
...העבד העברי ירד למדרגת השש של העולם החושני-נברא, ולא הגיע למעלת השבע, האחד שמעל לחושני... על כן ישאר שש שנים, לומר לו, שהששה (חושים) כולאים את האדם, ורק השבע מוציא את האדם לחופש. (שמות כא ו)
...השש מסמל את עולם הבריאה החושני-גשמי, והא' בקשר אתו, את הבלתי-גשמי, העומד למעלה ממנו, סמל האלקות. הנר האמצעי של המנורה מסמל לפי זה את הרוח השואף להכרת ולעבודת ה', וששת הקנים את העולם הגשמי, ואת רציית האדם המכוונת אליו... (שם כה לט, וראה שם עוד)
וביום השמיני ימול - כבר פיתחנו בישורון שנה ד' וה' את הרעיון הטמון במילה, המצוה העומדת בראשית העם היהודי, שעבוד החושניות הפיסית של האדם לחוק האלקי, יציאה מן ההוויה הבלתי חפשית-בריאתית שבשש, למציאות החפשית שבשבע, והתחלת חיים חדשים באוקטבה יותר גבוהה בשמיני. (ויקרא יב ג)
קערות כסף - הקערה משקלה מאה ושלשים, המזרק שבעים והכף עשרה, אם נחלקם לעשר הם ביחד י"ג, ז' וא'. הו' הוא סמל הנברא הגשמי, האדם הוא בחוג הכפול של הנברא, הצמחוני וגם הבהמי, הקשורים יחד לאחדות על ידי האלקי שבו. בביטוי מספרי: הוא ו' ועוד ו' ועוד א', שהם יחד י"ג. לכן הקערה המסמלת את חפצי כלכלתו והנאתו היא במספר המלא של י"ג. הנפש המסומלת במזרק, שהוא הדם הנזרק על המזבח, המבטא את התמסרות הנפש לה', מתבטאת במספר ז', בה כבר חובר הנברא-הצמחי באלקי, וזהו מספר ז'. הקטורת המסמלת את ההתמסרות הכללית לה', שבה כבר נעלם הבהמי שבאדם, היא ז' פחות ו', שהם א'. (במדבר ז יג)
...בציצית אנו מוצאים את הו' הנברא-חושני, את הז' האלקי-אנושי, והח' האלוקי-יהודי. שלשתם נתנו לנו, ועל ידם עלינו להביא את חיינו לידי שלימות, ותנאי ראשון לכך הוא, שהשנים יקשרו את השלישי, את הששה של החושני... (שם טו מא)