(ראה גם: הקדש, קדשים, קרבן-מעילה)
נפש - לרבות כהן משיח למעילה, כי תמעול מעל - אין מעילה אלא שזנו, וכן הוא אומר וימעלו בה' אלקי אבותם ויזנו אחרי הבעלים, וכן הוא אומר בסוטה כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל. כי תמעול מעל מקדשי ה', יכול נהנה ולא פגם או פגם ולא נהנה במחובר לקרקע, ובשליח שעשה שליחותו, תלמוד לומר וחטאה, נאמר כאן חטא ונאמר בתרומה חטא, מה חטא האמור בתרומה פגם ונהנה, מה שפגם נהנה, בדבר שפגם בו נהנה, פגמו והנאתו כאחד, בתלוש מן הקרקע, פרט לשליח שעשה שליחותו, אף חטא האמור כאן...
בשגגה פרט למזיד, והלא דין הוא, ומה אם שאר מצוות שזדונן כרת פטר בהם את המזיד, מעילה שאין זדונה כרת, אינו דין שיפטור בהם את המזיד, לא, אם אמרת בשאר מצוות שאין בעוון מיתה, תאמר במעילה שהיא בעוון מיתה, הואיל והיא בעוון מיתה לא יפטור בה את המזיד, תלמוד לומר בשגגה, פרט למזיד... (ויקרא-נפש, פרשה יא)
מקדשי ה' - המיוחדים לשם, יצאו קדשים קלים שאינם לשם, אין לי אלא פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שכולם לשם, יצאו קדשים קלים שאינם לשם, אין לי אלא פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שכולם לשם, מניין לרבות עולה שעירה מתנה לכהן... תלמוד לומר קדשי ה' ריבה... הקדיש תרנגולת למזבח מועלים בה ובביצתה, חמורתא למזבח מועלים בה ובחלבה, תורים לבדק הבית מועלים בהם ובביציהם, בור מלא מים, אשפה מלאה זבל... ומניין שמועלים במה שבתוכו, תלמוד לומר קדשי ה' ריבה, יכול אפילו הקדיש תורים למזבח יהיו מועלים בביציהם, הקדיש בור ואחר כך נתמלא מים... תלמוד לומר מקדשי ה', מיעט, רבי יוסי אומר המקדיש את השדה ואת האילן מועלים בהם ובגידוליהם, מפני שהם גידולי הקדש... (שם פרק כ, וראה שם עוד)
ואם - הרי מוסיף על ענין ראשון, לומר שספק מעילות באשם תלוי, דברי רבי עקיבא, אמר לו רבי טרפון, מה לזה שמביא שתי אשמות, אלא מביא מעילה וחומשה, ומביא אשם בשתי סלעים, ויאמר, אם ודאי מעלתי זו היא מעילתי וזו היא אשמי, ואם ספק מעות לנדבה ואשם תלוי, שממין שמביא על הודע מביא על לא הודע... ועשתה אחת - לחייב על כל אחת ואחת... (שם פרשה יב)
בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא, תנור שהסיקו בעצי הקדש ואפה בו הפת, לרבנן דשרו בקמייתא מאי, אמר לו הפת אסורה,ומה בין זו לערלה, אמר רבה הכי השתא, ערלה בטילה במאתים, הקדש אפילו באלף לא בטיל. אלא אמר רבא אי קשיא ליה הא קשיא, והלא מעל המסיק, וכל היכא דמעל המסיק נפקו להו לחולין, אמר רב פפא הכא בעצי שלמים עסקינן, ואליבא דרבי יהודה, דאמר הקדש בשוגג מתחלל במזיד אינו מתחלל, במזיד מאי טעמא לא, כיון דלאו בר מעילה הוא לא נפיק לחולין, שלמים נמי, כיון דלאו בר מעילה נינהו לא נפקא לחולין. וכל היכא דמעל המסיק נפקי לחולין, והא תניא כל הנשרפין אפרן מותר חוץ מעצי אשרה, ואפר הקדש לעולם אסור, אמר רבי בר חמא כגון שנפלה דליקה מאליה בעצי הקדש, דליכא אינש דנמעול... (פסחים כז ב)
...דתניא האוכל חמץ של הקדש במועד מעל, ויש אומרים לא מעל, מאן יש אומרים, אמר רבי יוחנן רבי נחוניא בן הקנה היא, דתניא רבי נחוניא בן הקנה היה עושה את יום הכפורים כשבת לתשלומין... (שם כט א)
...רבי היא, דתניא, הזיד במעילה רבי אומר במיתה, וחכמים אומרים באזהרה, מאי טעמא דרבי, אמר רבי אבהו גמר חטא חטא מתרומה... ומיניה, מה תרומה בכזית, אף מעילה בכזית... מר בריה דרבנא אמר, הכי קאמר, לא, אם אמרת בשאר מצוות שלא עשה בהן שאין מתכוין כמתכוין, שאם נתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר שפטור, תאמר במעילה שאם נתכוין להתחמם בגיזי חולין ונתחמם בגיזי עולה שמעל... (שם לג א, וראה שם עוד)
דתניא, אמרו עליו על הלל, מימיו לא מעל אדם בעולתו, אלא מביאה חולין לעזרה ומקדיש, וסומך ידו עליה ושוחטה... (שם סו ב)
מעילות (הן מקרא מועט והלכות מרובות), מיכתב כתיבן, אמר רמי בר חמא, לא נצרכה אלא לכדתנן השליח שעשה שליחותו בעל הבית מעל, לא עשה שליחותו, שליח מעל, וכי עשה שליחותו אמאי מעל, זה חוטא וזה מתחייב, היינו כהררין התלויין בשערה... (חגיגה י ב, וראה שם עוד)
בעא מיניה רבה מרב נחמן, יש מעילה בקונמות או לא, אמר ליה תניתוה, מקום שנוטלין עליה שכר תיפול הנאה להקדש, למימרא כי הקדש, מה הקדש יש בו מעילה אף קונמות יש בהן מעילה, כתנאי, קונם ככר זו הקדש ואכלה, בין הוא ובין חבירו מעל, לפיכך יש לה פדיון, ככר זו עלי להקדש ואכלה, הוא מעל חבירו לא מעל, לפיכך אין לה פדיון, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים בין כך ובין כך לא מעל, לפי שאין מעילה בקונמות... (נדרים לה א, וראה שם עוד)
תנן התם, השליח שעשה שליחותו בעל הבית מעל, לא עשה שליחותו שליח מעל, מאן תנא, אמר רב חסדא מתניתין דלא כרבי עקיבא, דתנן כיצד, אמר לו תן בשר לאורחים ונתן להם כבד, כבד ונתן להם בשר, השליח מעל, ואי רבי עקיבא, הא אמר רבי עקיבא כל מילתא דמימליך עלה שליח מיניה הוא, למעול בעל הבית ולא למעול שליח, אמר אביי אפילו תימא רבי עקיבא, מי לא מודה רבי עקיבא דצריך אימלוכי... (שם נד א)
לימא כתנאי, המקדיש עבדו אין מועלין בו, רבן שמעון בן גמליאל אומר מועלין בשערו, מאי לאו בהא קמיפלגי, דמר סבר דקדוש ומר סבר לא... והכא בשערו העומד ליגזז קמיפלגי... (גיטין לט א)
והדתניא שליח שלא עשה שליחותו שליח מעל, עשה שליחותו בעל הבית מעל, כי עשה שליחותו דבעל הבית בעל הבית מיהא מעל, אמאי, נימא אין שליח לדבר עבירה, שאני מעילה דילפא חטא חטא מתרומה... (קידושין מב ב)
...תא שמע כתנות כהונה שבלו, מועלין בהם, דברי רבי מאיר, מאי לאו אפילו לא בלו, לא בלו דוקא, תא שמע מועלים בחדתין ואין מועלין בעתיקים, דברי רבי יהודה, רבי מאיר אומר מועלין אף בעתיקים, שהיה רבי מאיר אומר מועלין בשיירי הלשכה, ואמאי נימא הואיל וניתנו ליהנות, לפי שלא ניתנה תורה למלאכי השרת... (שם נד א, וראה שם עוד)
בעי רמי בר חמא בעל בנכסי אשתו מי מעל, אמר רבא מאן לימעול, לימעול בעל, דהיתרא ניחא ליה דליקני, איסורא לא ניחא ליה דליקני, תימעול איהי, דהיתרא נמי לא ניחא לה דליקני, נימעלו בית דין, כי עבדו רבנן תקנתא ואמרו בעל לקוח הוי להיתרא, לאיסורא לא עביד רבנן תקנתא, אלא אמר רבא בעל מעל לכשיוציא, מידי דהוי אמוציא מעות הקדש לחולין... (בבא מציעא צו ב)
תנן התם, כל הראוי למזבח ולא לבדק הבית, לבדק הבית ולא למזבח, לא למזבח ולא לבדק הבית, מועלין בהן ובמה שבתוכן, כיצד, הקדיש בור מלאה מים אשפות מלאות זבל... מועלין בהן ובמה שבתוכן, אבל הקדיש בור ואחר כך נתמלא מים, אשפה ואחר כך נתמלאה זבל... מועלין בהן ואין מועלין במה שבתוכן, דברי רבי יהודה, רבי יוסי אומר המקדיש את השדה ואת האילן מועלין בהן ובגידוליהם, מפני שהן גידולי הקדש... תנו רבנן הקדישן ריקנין ואחר כך נתמלאו מועלין בהן ואין מועלין במה שבתוכן, רבי אלעזר ברבי שמעון אומר אף מועלין במה שבתוכן... (בבא בתרא עט א, וראה שם עוד)
...וכולן אין מטמאין בבית הבליעה ומועלים בהן, חוץ מחטאת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת, עולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת, רבי אליעזר אומר מועלים בה, רבי יהושע אומר אין מועלין בה... (זבחים סו ב, וראה שם עוד)
תנו רבנן מלח שעל גבי האבר מועלין בו, שעל גבי הכבש ושבראשו של מזבח אין מועלין בו... תנן התם על המלח ועל העצים שיהו הכהנים נאותין בהן, אמר שמואל לא שנו אלא לקרבנם, אבל לאכילה לא... (מנחות כא ב, וראה שם עוד)
חומר בחלב שהחלב מועלין בו... מה שאין כן בדם. מנא הני מילי, אמר רבי ינאי דאמר קרא כאשר יורם משור זבח השלמים, וכי מה למדנו משור זבח השלמים, מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד, מקיש שור זבח השלמים לפר כהן משיח, מה פר כהן משיח יש בו מעילה, אף שור זבח השלמים יש בו מעילה, אמר ליה רבי חנינא כעורה היא זו ששנה רבי כל חלב לה' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה, אמר אביי איצטריך, דאי כתב רחמנא חלב הוה אמינא חלב אין יותרת ושתי כליות לא, כתב רחמנא אשר יורם... מה שאינו כן בדם, מנא הני מילי, אמר עולא דאמר קרא לכם, שלכם יהא, דבי רבי ישמעאל תנא לכפר, לכפרה נתתיו ולא למעילה... (חולין קיז א, וראה שם עוד)
אמר מר מוקדשי עכו"ם לא נהנין ולא מועלין, לא נהנין מדרבנן, ולא מועלין מדאורייתא, מאי טעמא, דכתיב נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה, וילפינן חטא חטא מתרומה, ובתרומה כתיב בני ישראל ולא עובדי כוכבים... (תמורה ג א)
...והאמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא, קול ומראה וריח אין בהן משום מעילה, ריח אחר שתעלה תמרתו אין בו מעילה, שהרי אין לך דבר אחר שנעשה מצותו ומועלין בו, אלמה לא, והרי תרומת הדשן דנעשית מצותה ומועלין בה... (כריתות ו א, וראה שם עוד)
תנו רבנן, ואם נפש, לחייב על ספק מעילות אשם תלוי, דברי רבי עקיבא, וחכמים פוטרים... (שם כב ב, וראה שם עוד)
קדשי קדשים ששחטן בדרום מועלין בהן, שחטן בדרום וקיבל דמן בצפון, בצפון וקיבל דמן בדרום, שחט ביום וזרק בלילה, בלילה וזרק ביום, או ששחטן חוץ לזמנו וחוץ למקומו, מועלין בהן, כלל אמר רבי יהושע כל שהיה לה שעת היתר לכהנים אין מועלין בה, וכל שלא היה לה שעת היתר לכהנים מועלין בה... (מעילה ב א, וראה שם עוד)
בשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים, רבי אליעזר אומר מועלין בו, ואין חייבין עליו משום פיגול נותר וטמא, רבי עקיבא אומר אין מועלין בו, וחייבין עליו משום פיגול נותר וטמא... (שם ה ב, וראה שם עוד)
...קדשי קדשים לפני זריקת דמים מועלין באימוריהן ובבשר, לאחר זריקת דמים מועלין באימוריהן ואין מועלין בבשר, ועל זה ועל זה חייב משום פיגול נותר וטמא, נמצא מעשה דמים בקדשי קדשים להקל ולהחמיר, ובקדשים קלים כולן להחמיר... (שם ז ב, וראה שם עוד)
חטאת העוף מועלין בה משהוקדשה, נמלקה הוכשרה להפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה, הוזה דמה חייבין עליו משום פיגול נותר וטמא, ואין בה מעילה. (שם ח א, וראה שם עוד)
חלב המוקדשין וביצי תורין לא נהנין ולא מועלין, במה דברים אמורים בקדשי מזבח, אבל בקדשי בדק הבית הקדיש תרנגולת מועלין בה ובביצתה, חמורה מועלין בה ובחלבה... כל הראוי למזבח ולא לבדק הבית, לבדק הבית ולא למזבח, לא למזבח ולא לבדק הבית, מועלין בה, כיצד, הקדיש בור מלא מים... מועלין בהם ובמה שבתוכה, אבל אם הקדיש בור ואחר כך נתמלא מים... מועלין בהם ואין מועלין במה שבתוכה, רבי יוסי אומר המקדיש את השדה והאילן מועלין בהן ובגידולה, מפני שהן גידולי הקדש... (שם יב ב, וראה שם עוד)
קדשי מזבח מצטרפין זה עם זה למעילה, ולחייב עליהם משום פיגול נותר וטמא. קדשי בדק הבית מצטרפין זה עם זה, אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית מצטרפין זה עם זה למעילה. (שם טו א, וראה שם עוד)
הנהנה מן ההקדש שוה פרוטה אף על פי שלא פגם מעל, דברי רבי עקיבא, וחכמים אומרים כל דבר שיש בו פגם לא מעל עד שיפגום, ושאין בו פגם, כיון שנהנה מעל, כיצד, נתנה קטלא בצוארה, טבעת בידה... כיון שנהנה מעל, לבש בחלוק כסה בטלית ביקע בקורדום, לא מעל עד שיפגום, נהנה מן החטאת כשהיא חיה לא מעל עד שיפגום, כשהיא מתה כיון שנהנה מעל... אין לי אלא אוכל והנהנה בדבר שאין בו פגם מנין, אכילתו ואכילת חברו הנייתו והניית חברו, הנאתו ואכילת חברו, אכילתו והניית חברו שמצטרפין זה עם זה אפילו לזמן מרובה מנין, תלמוד לומר תמעול מעל מכל מקום, אי מה חוטא האמור בתרומה לא צירף שתי אכילות כאחד, אף חטא האמור במעילה לא צירף שתי אכילות כאחד, מנין אכל היום ואכל למחר ואפילו לזמן מרובה, תלמוד לומר תמעול מעל מכל מקום... (שם יח א, וראה שם עוד)
נטל אבן או קורה של הקדש הרי זה לא מעל, נתנה לחברו, הוא מעל וחברו לא מעל, בנאה בתוך ביתו הרי זה לא מעל עד שידור תחתיה בשוה פרוטה, נטל פרוטה של הקדש הרי זה לא מעל, נתנה לחברו הוא מעל וחברו לא מעל, נתנה לבלן אף על פי שלא רחץ מעל, שהוא אומר לו הרי המרחץ פתוח לפניך הכנס ורחוץ. אכילתו ואכילת חברו, הנייתו והניית חברו, אכילתו והניית חברו, הנייתו ואכילת חברו מצטרפין זה עם זה, ואפילו לזמן מרובה... (שם יט ב, וראה שם עוד)
תמן תנינן, פרוטה של הקדש שנפלה לתוך הכיס, או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש, תנא על הראשונה מעל מספק, ועל השניה מעל בודאי, דברי רבי עקיבא, וחכמים אומרים על כולן מעל בספק, ועל האחרונה מעל בודאי... (דמאי לא ב, וראה שם עוד)
תני מועלין היו בדמים דברי רבי מאיר ורבי שמעון, וחכמים אומרים אין מעילה בדמים, רבי אבהו בשם רבי יוחנן כי הדם הוא בנפש יכפר, אין לו בו אלא כפרת נפש בלבד... (יומא לא א, וראה שם עוד)
נפש כי תמעול מעל, מכאן אתה דן לצדקה, הרי הוא אומר נפש כי תמעול מעל שוה פרוטה, ופרוטה א' מח' באיסר האיטלקי, ומהו משלם, אשם בשתי סלעים, וכמה פרוטות בב' סלעים, אלף ותקל"ו, מדה טובה מרובה ממדת פורענות ת"ק, ומה אם מי שמעל בשוה פרוטה משלם אלף ותקל"ו, הנותן צדקה על אחת כמה וכמה שאין סוף למתן שכרה. אמר רבי לוי קשה גזל הדיוט מגזל גבוה, שזה מקדים חטא למעילה, וזה מקדים מעילה לחטא... (ויקרא פרק ה, תעה)
תמעול מעל - שנתכסה עליו, מגזרת מעיל, והטעם כי חטאת הוא בקדשי השם, יביא איל שוה כסף שקלים. (ויקרא ה טו)
ומעלה מעל בה', על מצות לא תעשה מדבר, שהוא בינו ובין אדם. (שם שם כ)
אסור להדיוט ליהנות מקדשי השם, בין מדברים הקרבין על גבי המזבח, בין מקדשי בדק הבית, וכל הנהנה בשוה פרוטה מקדשי השם מעל.
דברים שהותרו באכילה מן הקרבנות, כגון בשר חטאת ואשם אחר זריקת דמן, או שתי הלחם אחר זריקת דם שני הכבשים, אין בהן מעילה, אפילו אכל הזר מאלו וכיוצא בהן, הואיל והן מותרין למקצת בני אדם ליהנות בהן, כל הנהנה מהן לא מעל, ואפילו נפסלו ונאסרו באכילה, הואיל והיתה להן שעת היתר, אין חייבין עליהן מעילה.
כל המועל בזדון לוקה ומשלם מה שפגם מן הקדש בראשו, ואזהרה של מעילה מזה שנאמר "לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וגו' ונדריך", מפי השמועה למדו שזו אזהרה לאוכל מבשר עולה, הואיל וכולו להשם, והוא הדין לשאר כל קדש שהוא להשם לבדו, בין מקדשי המזבח בין מקדשי בדק הבית, אם נהנה בהן שוה פרוטה לוקה. מעל בשגגה משלם מה שנהנה ותוספת חומש, ומביא איל בשני סלעים ומקריבו אשם ומתכפר לו, וזהו הנקרא אשם מעילות, שנאמר "וחטאה בשגגה מקדשי ה', והביא את אשמו וגו', ואת אשר חטא מן הקודש ישלם ואת חמישיתו וגו'", וישלם הקרן בתוספת חומש עם הבאת הקרבן מצות עשה...
יש דברים שאין חייבין עליהן מעילה מדברי תורה, אבל אסור ליהנות בהן מדברי סופרים, והנהנה מהן משלם קרן בלבד, ואינו מוסיף חומש ואינו מביא אשם.
כל קדשי מזבח בין קדשי קדשים בין קדשים קלים אסורין בגזה ועבודה, שנאמר לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך, והוא הדין לשאר קדשים, והגוזז את השור או העובד בצאן לוקה מן התורה...
קדשי בדק הבית אסורין בגזה ועבודה מדברי סופרים, אבל מן התורה אינן אסורין, לפיכך הגוזז אותן או העובד בהן אינו לוקה, אבל מכין אותו מכת מרדות. המקדיש עובר למזבח, אמו אסורה בעבודה מדברי סופרים, מפני שעבודתה מכחשת את העובר גזרו בה, והרי היא מותרת בגיזה שאין בזה הפסד לולד. הקדיש אבר אחד מן הבהמה בין לבדק הבית בין למזבח, הרי הדבר ספק אם אסורה כולה בגיזה ועבודה או אינה אסורה, לפיכך אין לוקין עליה. (מעילה פרק א א והלאה, וראה שם עוד)
קדשים קלים אין מועלין בהן עד שיזרק הדם, נזרק הדם מועלין באימוריהן עד שיצאו לבית הדשן, שהרי הן לאשים, ואין מועלין בדבר הנאכל כמו שביארנו, אפילו העלה אימורין שלהן למזבח קודם זריקה אין מועלין בהן עד שיזרק הדם, הוציא אימוריהן לחוץ קודם זריקה אין מועלין בהן עד שיזרוק הדם, נזרק הדם אף על פי שעדיין הן בחוץ ולא החזירן מועלין בהן, שהזריקה מועלת ליוצא בין להקל בין להחמיר.
כל קדשי קדשים מועלין בהן משהוקדשו עד שיזרק הדם, נזרק הדם מועלין בהן בדבר שכולו לאשים, עד שישרף ויצא לבית הדשן, ואין מועלין בדבר הנאכל כמו שביארנו...
המנחות מועלין בהן משהוקדשו, אף על פי שעדיין לא נתקדשו בכלי שרת, עד שיקטיר הקומץ. קרב הקומץ הותרו השירים באכילה, ואם נפסלו השירים או חסרו ואחר כך הקטיר הקומץ, הואיל והקטרה זו אינה מתרת השירים באכילה, הרי הדבר ספק אם יצאו ידי מעילה או לא יצאו...
הנסכים מועלין בהן משהוקדשו, ירדו לשיתין אין מועלין בהן, מים שמנסכין בחג הסוכות, כל זמן שהן בכד של זהב אין נהנין בהן, והנהנה לא מעל, נתנו אותן בצלוחית מועלין בכולן, שהרי הן מכלל הנסכים...
כל דמי שחיטת הקדשים אין מועלין בו בין לפני כפרה בין לאחר כפרה, עד שיצא לנחל קדרון, יצא לנחל קדרון מועלין בו, מפני שהיה נמכר לגנות ודמיו הקדש. אבל המקיז דם לבהמת קדשים, הרי הוא אסור בהנייה ומועלין בו, הואיל ואינה יכול לחיות בלא דם, הרי הוא כגופה.
העצמות והגידים והקרנים והטלפים שפירשו מקדשי קדשים לפני זריקת דמים מועלין בהן, פירשו לאחר זריקת דמים אין מועלין בהן, עצמות העולה שפירשו לפני זריקה אין מועלין בהן לאחר זריקה, שהזריקה מתרת אותם, ואם פירשו אחר זריקתה מועלין בהן לעולם. עצמות העולה שפקעו מעל המזבח קודם חצות הלילה מועלין בהן, לאחר חצות אין מועלין בהן, אף על פי שפקעו קודם חצות, כיון שהגיע חצות הלילה נעשה כל האיברים כמי שנתאכלו ונעשו אפר. גחלת שפקעה מעל המזבח, בין לפני חצות בין לאחר חצות לא נהנין ולא מועלין, אבל גחלת של קדשי בדק הבית מועלין בה, והשלהבת לא נהנין ולא מועלין. דשן מזבח החיצון, בין קודם הרמת הדשן בין אחר הרמה מועלין בו. דישון המזבח הפנימי ודישון המנורה לא נהנין ולא מועלין.
כל בהמת קדשי קדשים שהיא בעלת מום, בין שקדם מום קבוע להקדשה, בין שקדם הקדשה למום קבוע, ואפילו היתה מחוסר זמן, מועלין בהם משהוקדשו עד שיפדו, אבל תורין שלא הגיע זמנן ובני יונה שעבר זמנן והן קדשי מזבח, אף על פי שאסור ליהנות בהן, הנהנה לא מעל, הואיל ואינן ראויות לפדיון, הרי הם כחטאות המתות, לפיכך אין מועלין בהן. (שם פרק ג א והלאה, וראה שם עוד)
קדשי מזבח שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה, אבל מועלין בהן מדברי סופרים, וכן אם נפסלו בדברים שיפסלו בהן הקרבנות שכבר ביארנום מועלין בהן מדברי סופרים, במה דברים אמורים בשלא היה להן שעת היתר לאכילת כהנים, אבל אם היה לקדשי קדשים הנאכלים שעת היתר ואחר כך נפסלו ונאסרו באכילה, הואיל והותרו שעה אחת אין מועלין באותו דבר שהיה ראוי לאכילה כמו שביארנו...
כל חטאות המתות כגון ולד חטאת ותמורתה וכיוצא בהן אסור ליהנות בהן, ואם נהנה לא מעל, וכל חטאת שתרעה עד שתפול בה מום, מועלין בה עד שתפדה...
כל חטאת העוף או עולת עוף שנפסלה בשינוי עשייתה או בשינוי מקום עשיתה, מועלין בה, חוץ מעולת העוף שנמלקה למטה כמליקת חטאת לשם חטאת, שאף על פי שלא עלתה לבעלים לשם חובה, אין מועלין בה, הואיל ושינה שמה ומקום עשייתה, ושינה מעשיה לשם דבר שאין בו מעילה.
מנחה שנתפגלה או שנעשית במחשבת המקום, וכן שתי הלחם ולחם הפנים שנתפגלו או שנפסלו במחשבת המקום, מועלין בהן, שהרי לא היתה להן שעת היתר. וכן קומץ שיצא לחוץ או לן וחזר והקטירו, מועלין בשירים, שהרי לא היה שם שעת היתר, אבל אם נטמא הקומץ והקטירו, אין מועלין בשירים, שהציץ מרצה על הטמא ואינו מרצה לא על הלן ולא על היוצא, יצאו השירים או נטמאו, ואחר כך הקטיר הקומץ, אף על פי שהן אסורין באכילה, אין מועלין בהן, שהרי קרב הקומץ כמצוותו.
הנהנה מקדשי קדשים כולם לפני זריקת דמים או מאימורי קדשים קלים לאחר זריקה, או שנהנה מן העולה כולה או מן הקומץ והלבונה ומנחת כהנים והחביתין, יפול מה שנהנה לנדבה, מעל בקרבנות הצבור יפול מה שנהנה ללשכה. נהנה קודם זריקה מבשר קדשי קדשים שנטמא, או שנהנה מאימורי קדשים קלים אף על פי שהעלן לראש המזבח הרי זה פטור.
קדשי המזבח חלבן וביציהן אסור ליהנות מהן, והנהנה לא מעל, לפיכך ולד הקדשים וכן המעשר לא ינק מאמו, אלא מבהמה אחרת חולין, ויש לאדם להתנדב ולומר חלב בהמה זו החולין יהיה הקדש לוולדות הקדשים שיינקוהו כדי שלא ימותו. הקדיש בהמה ועוף למזבח קדושת דמים, כגון אמר דמי בהמה זו לנסכים ודמי בן יונה זה לשלמים, הרי הן כקדשי בדק הבית ומועלין בחלבן ובביציהן, כמו שיתבאר. (שם פרק ג א והלאה, וראה שם עוד)
המפריש מעות לחטאתו לעולתו ולאשמו ולתורין ובני יונה מועלין בהן משעה שהפריש, הפריש לשלמים אין מועלין בהם. הקדיש אבר אחד לדמי למזבח הרי זה ספק אם פשטה קדושה בכלן או לא פשטה, לפיכך תקרב ולא יפדה, ואם נפדה אין מועלין בפדיונו... (שם פרק ד א, וראה שם עוד)
יש מעילה בדברים, כיצד, האומר ככר זו עלי קרבן או הקדש ואכלה, מעל, אף על פי שהיא מותרת לאחרים, לפיכך אין לה פדיון, שהרי אינה קודש אלא לזה בלבד... (שם שם ט, וראה שם עוד)
אחד המקדיש לבדק הבית דבר הראוי לחזק הבדק, כגון אבן או קורה, או המקדיש לבדק הבית דבר הראוי למזבח, כגון כבשים ותורים, או המקדיש למזבח דבר הראוי לבדק הבית, כגון אבן וקורה... מועלין בכולן משעה שהוקדשו עד שיפדו דברים הראויים להפדות.
כל קדשי בדק הבית עם דברים שמועלין בהן מקדשי מזבח מצטרפין זה עם זה למעילה, ואם נהנה בשוה פרוטה מכולם מעל. אכל והאכיל את חבירו או נהנה ומהנה חבירו אכילתו והניית חבירו או אכילת חבירו והנייתו כולן מצטרפין למעילה, ואם נעשה מן הכל הנייה בפרוטה מעל. המעילה מצטרפת לזמן מרובה, כיצד נהנה היום מן ההקדש ונהנה לאחר כמה שנים בהעלם אחד, הרי אלו מצטרפין לפרוטה, ומעל.
אין מעילה אלא בתלוש מן הקרקע, אבל הנהנה בקרקע עצמה או במחובר לה לא מעל, אפילו פגם, כיצד החורש שדה הקדש או הזורע בה פטור, נטל מאבקה ונהנה בה ופגמה מעל... וכן המקדיש בית בנוי הדר בו לא מעל, אבל המקדיש עצים ואבנים ובנה בהן בית, הדר שם מעל, כמו שיתבאר.
גידולי הקדש מועלין בהן, כיצד, הקדיש שדה והוציאה עשבים, אילן ועשה פירות מועלין בהן, אבל המקדיש את הבור ריקן ואחר כך נתמלא מים, הקדיש אשפה ואחר כך נתמלאת זבל, שובך ונתמלא יונים, הואיל ואינן גדולי הקדש אין מועלין בהן, וכן הזבל והפרש שבחצר הקדש, לא נהנין ולא מועלין, ומה יעשו בהן, ימכרו ויפלו דמיהן ללשכה...
כתנות כהונה שבלו מועלין בהן כשאר קדשים, והחדשים הואיל וניתנו ליהנות בהן אין מועלין בהן.
קדשי עכו"ם, אם לבדק הבית הקדישו מועלין בהן, ואם קדשי מזבח הן אין בהן מעילה מן התורה, שנאמר בקרבנות דבר אל בני ישראל, אבל אסור ליהנות בהן מדברי סופרים. קול ומראה וריח של הקדש לא נהנין ולא מועלין, במה דברים אמורים כשהריח בקטורת אחר שעלתה התימורית, אבל אם הריח בקטורת כשתעלה תמרתה מעל. (שם פרק ה א והלאה, וראה שם עוד)
יש דברים שהאדם נהנה בהן ולא יפגמו, כגון המשתמש בכלי זהב טהור, ויש דברים שיפגמו כגון בגדים וכלי כסף ונחושת וברזל וכיוצא בהן, והנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש שאינו מחובר בקרקע, אם נהנה בדבר שאין בו פגם, כגון שנשתמש בכלי זהב של הקדש מעל. נהנה בדבר שנפגם, כגון שלבש בגדי הקדש או בקע בקורדום לא מעל עד שיפגום בהקדש בשוה פרוטה באותו דבר עצמו שנהנה בו, ויתכוין ליהנות ויפגום ויהנה כאחת. נהנה בכחצי פרוטה ופגם בכחצי פרוטה, או שנהנה בשוה פרוטה ופגם בשוה פרוטה בדבר אחר, ולא נהנה במה שפגם ולא פגם במה שנהנה, הרי זה לא מעל עד שיהנה בשוה פרוטה ויפגום באותה הנייה בשוה פרוטה בדבר עצמו...
קדשי קדשים התמימים שתלש מצמרן, כיון שנהנה בפרוטה מעל, אף על פי שלא פגם, שהרי הן דומים לכוס של זהב שאינו נפגם, שאין תלישת הצמר פוסלת אותן מליקרב, אבל אם נפל בהן מום, הואיל ולמכירה עומדים והגיזה פוגמת דמיהן, לא מעל עד שיהנה ויפגום בפרוטה, תלש מהן אחר שמתו כיון שנהנה מעל, שאין פגם למתה, ומעילה זו מדבריהם, כמו שביארנו.
המועל בקדשי בדק הבית, כיון שמעל בשגגה נתחלל הקדש וזה שנהנה אחריו פטור, מעל בזדון הואיל ואינו חייב בקרבן מעילה לא נתחלל הקדש, אלא הרי הוא בהווייתו, ואם בא אחר ונהנה בו בשגגה מעל, במה דברים אמורים כשמעל בקדש והוציאו בתורת חולין והקנהו לאחר, אבל אם נהנה בו ופגמו ולא הקנה לאחר יש בו מועל אחר מועל. ואין מועל אחר מועל במוקדשים אלא בהמה וכלי תשמיש בלבד, כיצד, בקע בקורדום של הקדש ונהנה בפרוטה ופגם, ובא חבירו ובקע בו ונהנה ופגם, כולם מעלו. נטל הקורדום ונתנו לחבירו הוא מעל אבל חבירו לא מעל... וכן המשאיל קרדום של הקדש, הוא מעל לפי טובת הנאה שבו, וחבירו מותר לבקע בו לכתחלה, והוא הדין לבהמה.
בהמת קדשי מזבח אינה כן, אלא יש בה מועל אחר מועל עד כמה פעמים, כיצד, תלש מן החטאת ובא חבירו ותלש, ובא חבירו ותלש, כולן מעלו, וכן אם נתנה לחבירו וחבירו לחבירו כולן מעלו. ויראה לי שדין המנחות והעופות והנסכים וכלי שרת כדין הבהמה, שכולן קדושת הגוף הן.
בהמת קדשי קדשים שנפל בה מום, הואיל והיא עומדת לפדיון הרי היא כקדשי בדק הבית, שהיא קדושת דמים, ואם נתנה לחבירו וחבירו לחבירו הראשון בלבד מעל.
אמרו חכמים שהנוטל אבן או קורה של הקדש ונתנה לחבירו שניהם מעלו, ואם נתנה לזה הגזבר שהיתה תחת ידו הוא מעל והגזבר לא מעל. ויראה לי שאין אלו הדברים אמורים אלא במועל בזדון, שהרי לא נתחלל הקודש. הנוטל פרוטה של הקדש על דעת שהיא שלו, לא מעל עד שיוציא אותה בחפציו, או עד שיתן אותה במתנה, נתנה לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל, שאין מועל אחר מועל בשאר הקדשות כמו שביארנו, וכל כיוצא בזה. נטל אבן או קורה של הקדש לא מעל, שהרי לא נהנה עדיין, בנה אותה בתוך ביתו מעל, נתנה על גבי חלון שבתקרה ולא חיברה, לא מעל עד שידור תחתיה בשוה פרוטה, שאין זו הנייה הניכרת...
המוציא מעות הקדש בצרכיו על דעת שהן חולין, אף על פי שלא הוציאן בדברי חול, מעל, כיצד, המביא חטאתו ופסחו מן ההקדש, וכן מחוסר כפרה שהביא כפרתו מן ההקדש, מעל. וכולם אין מועלין עד שיזרק הדם, לפיכך המביא מנחות ונסכים ולחם תודה מן ההקדש, אף על פי שעבר עבירה, לא מעל, שאין כאן זריקת דם לכפר עליו... (שם פרק ו א והלאה, וראה שם עוד)
מי ששגג ולקח הקדש או מעות הקדש ונתנו לשליח להוציאו בתורת חולין, אם עשה השליח שליחותו המשלח הוא שמעל, ואם לא עשה שליחותו אלא עשה השליח מדעת עצמו, השליח הוא שמעל. כיצד, בעל הבית שאמר לשלוחו תן מאותו בשר לאורחין, הלך ונתן להן כבד... השליח מעל, וכן כל כיוצא בזה... ואפילו היה אותו השליח חרש או שוטה או קטן, שאין להן שליחות, אם עשה כמאמרו של בעל הבית מעל, ואם לא עשה שליחותו, בעל הבית פטור... במה דברים אמורים, כשהיו החתיכות קדשי בדק הבית, אבל אם היו בשר עולה וכיוצא בו, לא מעל אלא האוכל בלבד, שהרי הוא חייב באסור אחר יותר על המעילה, ובכל התורה כולה אין שליח לדבר עבירה אלא במעילה לבדה, שלא יתערב עמה איסור אחר...
השולח פרוטה ביד שלוחו לקנות לו בה חפץ ונזכר בעל הבית שהיא הקדש קודם שתגיע ליד החנוני, השליח מעל שהוא שוגג, ובעל הבית כבר נזכר, ואין המזיד חייב בקרבן מעילה כמו שביארנו. נזכר אף השליח וידע שהיא הקדש קודם שתגיע לחנוני, שניהם פטורים מקרבן מעילה, והחנוני חייב כשיוציא אותה פרוטה שנתערבה במעותיו, שהרי הוא שוגג. הודיעו לחנוני שהפרוטה שנתנו לו הקדש, שלשתן פטורין, ונתפס המקח להקדש. וכיצד יעשה כדי להציל החנוני מן החטא, עד שיהיה מותר להשתמש בכל המעות, נוטל פרוטה של חולין או כלי כל שהוא, ואומר פרוטה של הקדש בכל מקום שהיא מחוללת על זה, ותעשה אותה פרוטה או הכלי הקדש, ויותר החנוני להשתמש בכל במעות. וכן פרוטה של הקדש שנתערבה בכל הכיס או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש, מחלל אותה, ואחר כך ישתמש בכיס, ואם הוציא ולא חילל לא מעל עד שיוציא את כל הכיס... (שם פרק ז א והלאה, וראה שם עוד)
ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה, ולידע סוף ענינם לפי כחו, ודבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה, אל יהיה קל בעיניו, ולא יהרוס לעלות אל ה' פן יפרץ בו, ולא תהא מחשבתו בו כמחשבתו בשאר דברי החול. בא וראה כמה החמירה תורה במעילה, ומה אם עצים ואבנים ועפר ואפר כיון שנקרא שם אדון העולם עליהם בדברים בלבד נתקדשו, הנוהג בהן מנהג חול מעל בהם, ואפילו היה שוגג צריך כפרה, קל וחומר למצוה שחקק לנו הקב"ה שלא יבעט האדם בהן מפני שלא ידע טעמן, ולא יחפה דברים אשר לא כן על השם, ולא יחשוב בהן מחשבתו כדברי החול... (שם פרק ח ח)
האוכל מדבר שמועלין בו בחמשה תמחויין בהעלם אחת, אף על פי שהוא מזבח אחד, אם יש בכל אכילה ואכילה שוה פרוטה חייב אשם על כל אחד ואחד, שהתמחויין מחלקין במעילה, והרי הן כמינין הרבה, אף על פי שאין מחולקין בחיוב הכריתות, חומרא יתירה יש במעילה, שהרי עשה בה המהנה כנהנה, ומצטרפת לזמן מרובה, ושליח שעשה שליחותו חייב המשלח, מה שאין דברים אלו בשאר איסורין. (שגגות ט ט)
לשלם כל הנהנה מן ההקדש, אחד קדשי מזבח ואחד קדשי הבית, ואף בחרמי כהנים, וכן בקדשים קלים, או אוכל קודש בשגגה, כלומר התרומה, כל מה שאכל או נהנה ממנו בתוספת חומש, ויביא קרבן על שגגתו איל בשני סלעים או יותר, והוא הנקרא אשם מעילות, והוא אחד מחמש אשמות ודאי הידועים, שנאמר "נפש כי תמעול מעל וגו', והביא את אשמו וגו'", ונאמר "ואת אשר חטא מן הקודש ישלם ואת חמישיתו יוסף עליו".
משרשי המצוה, לתת אימה ויראה על כל אדם מהתקרב בעניני הקודש, וכבר כתבנו למעלה תועלת היראה וההגדלה בקדש אל בני אדם... (ויקרא מצוה קכז)
שלא נעבוד עבודה בבהמות הקדשים, ועל זה נאמר לא תעבוד בבכור שורך, ושאר הקדשים נלמדים מן הבכור... מדיני המצוה מה שאמרו ז"ל כל קדשי מזבח בין קדשי קדשים בין קדשים קלים, אסורים בגזה ובעבודה, ואסור להדיוט ליהנות מקדשי השי"ת, בין מדברים הקרבים על גבי המזבח, בין מקדשי בדק הבית, וכל הנהנה בשוה פרוטה מקדשי השם מעל. דברים שהותרו באכילה מן הקרבנות, כגון בשר חטאת אחר זריקת דמן... אין בהן מעילה, אפילו אכל הזר מאלו וכיוצא בהן, הואיל והן מותרין למקצת בני אדם ליהנות בהן, כל הנהנה מהן לא מעל, ואפילו נפסלו ונאסרו באכילה, הואיל והיתה להן שעת היתר אין חייבין עליהן מעילה... אם נהנה מהן בשוה פרוטה לוקה, מעל בשגגה משלם מה שנהנה ותוספת חומש, ומביא איל בשתי סלעים ומקריבו אשם ומתכפר לו... (ראה מצוה תפג)
ומעלה - חללה קדש ה' שאהב וקדש האישות, בחבוק ונשוק זולת אישה, ודומיהם. (במדבר ה יה)
תמעול - כאבן עזרא, מלשון מעיל, שישקר בגלוי, ובגד מלשון בגד, שיבגד בסתר. וחטאה - מעל שייך גם אם רק נהנה ולא פגם, ומוסיף בזה שבדבר שיש בו פגם צריך שיפגום ויהנה, וצריך שניהם באיש אחד, ופגמו והנאתו כאחת, ובדבר תלוש מן הקרקע, כתרומה. תמעול מעל - מרבה אכל ונהנה בזמנים מחולפים, אכילתו ואכילת חברו מצטרפים, הוציא מהקדש להקדש מעל. ועל מה שלמד הרבה ריבויים מרמז אחד, אמרו, הלכות מעילות כהררים תלויים בשערה, שהן מקרא מועט והלכות מרובות, ולמדו בזה דבר מתוך דבר כצבת בצבת עשויה. מקדשי ה' - יצאו קדשים קלים, ומוסיף אין לי אלא פרים הנשרפים שכולם לה'... תלמוד לומר קדשי לשון רבים, ומרבה עולה אף שעורה לכהנים, קדשים קלים בשרם ואמוריהם לפני זריקת דמים, אמוריהם לאחר זריקה, חלב, קדשי בדק הבית... ועוד. מקדשי ממעט הדם, שאינו שוה לבשר בפגול נותר וטמא, ועוד... (ויקרא ה טו)
ואם נפש - זרות הפסוק שמתחיל באם ואחריו כי, ומזה אמר רבי עקיבא לחייב על ספק מעילות אשם תלוי, ובזה משתייך ה"אם" לחלוקה בקודם, ואם יחטא בספק מעילה וכו'... ולרבנן מלמד "אם", שגם אשם תלוי בכסף שקלים, בל תחשב שמלת כי מחלקת לגמרי. (שם שם יז)
תמעול - בגד הוא של הדיוט, וכן בגוד הוא בחולין, ומעיל הוא של כהן גדול, וכן מעילה בקדשים, לשנות דבר מהראוי לקדשי ה'. על כל העם מוטל לשמר על יעודם המקודש של הקדשים... (ויקרא ה טו)
כי תחטא ומעלה מעל בה' - כל שקר ביחסים שבין אדם לחברו קרוי מעילה בה', אם אדם נושא ונותן עם חבירו בלא עדים, הרי ה' הוא "שלישי שביניהם", כי ה' הוא ערב לישוב שבין הבריות... (שם שם כא)
...אין המקדש ירא מפני פשע, אלא מפני אדישות, הנה זה הרעיון המתבטא בהלכה, שהקדש בשוגג מתחלל, במזיד אינו מתחלל... שגגה הבאה מתוך אדישות, שכחה קלת-דעת של קדושת המקדש וזכויותיו כלפי מעשינו, היא החותרת תחת קדושת המקדש... (שם שם כו)