כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך, ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו. (דברים כב ח)
כי תבנה בית חדש אין לי אלא בונה, לקח וירש ונתן לו במתנה מנין, תלמוד לומר בית מכל מקום. לא תשים דמים בביתך, אין לי אלא בית, מנין הבונה בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות, תלמוד לומר לא תשים דמים בביתך, יכול אף הבונה בית שער אכסדרה ומרפסת, תלמוד לומר בית, מה בית מיוחד שהוא בית דירה, יצאו אלו שאינן בית דירה. ועשית מעקה לגגך, אין לי אלא גג, מנין לרבות שיחים ומערות ונעיצים, תלמוד לומר ולא תשים דמים בביתך, אם כן למה נאמר גג, פרט לכבש. בית לרבות היכל, גג פרט לאולם. חדש, רבי אומר משעת חדשתו עשה לו מעקה, כמה הוא מקום מעגילו, שלשה טפחים, בית בורדו עשרה. ועשית מעקה לגגך, מצות עשה, לא תשים דמים בביתך, מצות לא תעשה... בית שאין בו ד' על ד' פטור מן המעקה ומן המזוזה ומן העירוב, ואין עושים אותו עיבור לעיר... (תצא ריט)
מעקה, אף על גב דכתב רחמנא לגגך, דידך אין, דשותפות לא, כתב רחמנא כי יפול הנופל ממנו, אלא גגך למאי אתא, למעוטי בתי כנסיות ובתי מדרשות. (חולין קכו א)
דתני בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המזוזה ומן המעקה... (מעשרות טז ב)
ועושין מעקה לגג ולמרפסת מעשה הדיוט אבל לא מעשה אומן (במועד)... לגג שלשה, ולמרפסת עשרה. (מועד קטן ז א)
מעקה - גדר סביב לגג, ואונקלוס תרגם תיקא, כגון תיק שמשמר מה שבתוכו. (דברים כב ח)
מעקה - טעמו ידוע מהמקום, ואין לו ריע, ומדקדק הוציאו מגזרת עקת רשע, והביא עצמו בעקה... (שם)
מעקה - מצות מעקה מחודשת, או מבוארת מ"לא תעמוד על דם רעך"... (שם)
מצות עשה לעשות אדם מעקה לגגו, שנאמר ועשית מעקה לגגך, והוא שיהיה בית דירה, אבל בית האוצרות ובית הבקר וכיוצא בהן, אינו זקוק לו, וכל בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המעקה, בית של שני שותפין חייבין במעקה, שנאמר כי יפול הנופל ממנו, לא תלה אלא בנופל, אם כן למה נאמר גגך, למעט בתי כנסיות ובתי מדרשות, לפי שאינן עשויים לדירה. היתה רשות הרבים גבוהה מגגו אינו זקוק למעקה, שנאמר כי יפול הנופל ממנו, לא לתוכו.
גובה המעקה אין פחות מעשרה טפחים, כדי שלא יפול ממנו הנופל, וצריך להיות המחיצה חזקה, כדי שישען אדם עליה ולא תפול, וכל המניח גגו בלא מעקה, ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה, שנאמר "ולא תשים דמים בביתך", ואין לוקין על לאו זה, מפני שאין בו מעשה. אחד הגג ואחד כל דבר שיש בו סכנה, וראוי שיכשל בה אדם וימות, כגון שהיתה לו באר או בור בחצירו, בין שיש בו מים בין שאין בו מים, חייב לעשות חוליא גבוהה עשרה טפחים, או לעשות לה כסוי כדי שלא יפול בה אדם וימות, וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה יפה, שנאמר השמר לך ושמור נפשך ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאין לידי סכנה, ביטל מצות עשה ועבר בלא תשים דמים... (רוצח פרק יא א והלאה)
להסיר המכשולים והנגפים מכל משכנותינו, ועל זה נאמר ועשית מעקה לגגך. והענין הוא שנבנה קיר סביב הגגות וסביב הבורות והשיחין ודומיהן, כדי שלא תכשל בריה ליפול בהם או מהם, ובכלל מצוה זו, לבנות ולתקן כל כותל וכל גדר שיהיה קרוב לבא תקלה ממנו, וזה שהזכיר הכתוב "לגגך", דבר הכתוב בהווה.
משרשי המצוה, לפי שעם היות השי"ת משגיח בפרטי בני אדם, ויודע כל מעשיהם, וכל אשר יקרה להם טוב או רע בגזרתו ובמצותו, לפי זכותן או חיובן, וכענין שאמרו ז"ל (חולין ז' ב') אין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה, אף על פי כן צריך האדם לשמר עצמו מן המקרים הנהוגים בעולם, כי הא-ל ברא עולמו ובנאו על יסודות עמודי הטבע, וגזר שתהיה האש שורפת, והמים מכבין הלהבה, וכמו כן יחייב הטבע שאם תפול אבן גדולה על ראש איש שתרצץ את מוחו, או אם יפול האדם מראש הגג הגבוה לארץ שימות, והוא יתברך חנן גופות בני אדם ויפח בהם נשמת חיים בעלת דעת, לשמר הגוף מכל פגע, ונתן שניהם הנפש וגופה בתוך גלגל היסודות, והמה ינהגום ויפעלו בם פעולות. ואחר שהא-ל יתברך שעבד גוף האדם לטבע, כי כן חייבה חכמתו מצד שהוא בעל חומר, צוהו לשמר מן המקרה, כי הטבע שהוא מסור בידו יעשה פעולתו עליו אם לא ישמר ממנו. ואמנם יהיו קצת מבני אדם אשר המלך חפץ ביקרם לרוב חסידותם ודביקות נפשם בדרכיו ב"ה, המה החסידים הגדולים... שמסר הא-ל הטבע בידיהם, ובתחילתם היה הטבע אדון עליהם, ובסופן לגודל התעלות נפשם, נהפוך הוא, שהיו הם אדונים על הטבע... ורוב בני אדם בחטאם, לא זכו אל המעלה הגדולה הזאת, ועל כן תצונו התורה לשמר משכנותינו ומקומותינו לבל יקרנו מות בפשיעותנו, ולא נסכן נפשותינו על סמך הנס...
והרבה דברים אסרו ז"ל כדי להשמר מן הנזקים ומן המקרים הרעים, שאין ראוי לו לאדם שיש בו דעה לסכן בנפשו, ועל כן ראוי שיתן לבו לכל הדברים שאפשר להגיע לו נזק בהם, והעובר עליהם חייב מכת מרדות דרבנן, מהן מה שאמרו שלא יניח אדם פיו על הסילון וישתה... ואסרו מים מגולין מפני חשש שלא ישתה מהן הרחש בעל הארס... (כי תצא מצוה תקמו)
...ועל דרך הקבלה, ועשית מעקה לגגך, אחר שהזכיר בשלוח הקן הבינה, שהיא האם לשבעה בנים שגדלה, הוצרך להזכיר במצוה זו היראה והחכמה הדבקים עמה, כדי להשלים כל העשר, כי המעקה הוא דבר הסובב והמקיף, והוא מקור עליון קדוש, הוא בחכמה ובתבונה ובדעת, והגג הפרוש על הבית הוא החכמה, ולכך צריך הגג מעקה, כדי שלא יפריד ויקצץ, כי ראשית חכמה יראת ה', וזהו עשר ולא תשע, שאם לא כן ישים דמים בבית ה', וישים אשם בנפשו להסתכן בעצמו, ובודאי יפול ממעלתו ויכשל בהשגתו... (דברים כב ח, ועיין שם עוד)
ועשית מעקה לגגך - הוא הדין בכל מקום שיש סכנה ויוכל ליפול משם... ותפס גג פרט לכבש, שהאדם נשמר בעלותו עליו... בית חדש - חדש הוא למותר, ובא לומר שתיכף כשתרצה לחדש הבית צריך שתעשה מעקה... (שם)
בית חדש - הוא הדין בישן, ורוצה לומר שייסד הבית במצוה... (שם)