(ראה גם אבות, אברהם-בני חת, קבורה)
רבי יהודה אמר, אברהם היה יודע סימן באותה מערה, ולבו ורצונו שם היה, משום כי מקודם לכן נכנס שם וראה את אדם וחוה צפונים שם, ומאין היה יודע שהם היו, (שהרי לא הכירם קודם), אלא ראה צורתו של אדם ונסתכל בה, ונפתח לו שם פתח אחד של גן עדן, (הבין) כי צורה ההיא של אדם עומדת אצלו, כי הבין שמתוך שהיה בחייו בגן עדן, זכה להקבר לאחר פטירתו בפתחו של גן עדן... אבל אברהם נסתכל בו וראה צורתו, ונתקיים וראה אור מאיר בתוך המערה ונר אחד דולק, אז חמד אברהם מקום ההוא למשכנו, ולבו ורצונו היה תמיד במערה.
תא חזי, בחכמה עשה אברהם עתה, בשעה שבקש קבר לשרה, כי כשבקש לא בקש מיד באותה שעה המערה, ולא אמר שרוצה להפרד מהם, אלא שאמר תנו לי אחוזת קבר עמכם, (ולא הזכיר לא את עפרון ולא את המערה), ואם תאמר שעפרון לא היה שם, (אינו כן, אלא) היה שם, שכתוב ועפרון יושב בתוך בני חת, (אף על פי כן) לא אמר לו אברהם באותה שעה מאומה... (חיי שרה פח)
רבי אלעזר שאל את אביו, אמר, מערה הזו איננה מכפלה, שהרי כתוב מערת המכפלה, ואחר כך קרא אותה הכתוב מערת שדה המכפלה, הרי שהשדה נקרא מכפלה, ולא המערה. אמר לו רבי שמעון כן קוראים אותה מערת המכפלה, כמו שאתה אומר, ויתן לי את מערת המכפלה, אבל ודאי חייך לא המערה היא מכפלה, ואין השדה נקרא מכפלה, אלא שדה הזה והמערה נקראים יחד על שם מכפלה, אבל שדה המכפלה ודאי, ולא המערה, כי המערה בשדה היא, והשדה הוא בדבר אחר, כמו שכתוב לפנינו.
תא חזי, ירושלים כל ארץ ישראל מקופלת תחתיה (שהיא סוד המלכות), והיא נמצאת למעלה ולמטה באופן זה, ירושלים למעלה (בינה) וירושלים למטה (מלכות)... (ונמצאת) ירושלים של מעלה אחוזה בשני צדדים למעלה ולמטה, וירושלים של מטה אחוזה בשני צדדים למעלה ולמטה...
ועל כן שדה הזה הוא ממכפלה ההיא, (שהיא מלכות כנ"ל), ששם הוא שורה, כעין זה שכתוב ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה', שהיא המלכות, והיא כפולה למעלה ולמטה, וירושלים של מטה אחוזה בשני צדדים למעלה ולמטה...
ועל כן שדה הזה הוא ממכפלה ההיא, (שהיא מלכות כנ"ל), ששם היא שורה, כעין זה שכתוב ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה', שהיא המלכות, והיא כפולה למעלה ולמטה, ומשום זה כתוב שדה המכפלה, ודאי, ולא שדה כפול, (כי סובב על המלכות הכפולה שנקראת שדה). עוד סוד הדבר הוא שדה המכפלה ודאי, מי הוא מכפלה, היינו ה' שבשם הקדוש, שהיא מכפלה, (שיש ב' ההי"ן בשם הוי"ה), ושתיהן נמצאים בו כאחת, (כלומר שנכללין זו בזו בסוד השיתוף דמדת הרחמים בדין כנודע), ובשבילה אומר הכתוב בדרך העלם ה' מכפלה, שאין בהשם הקדוש הוי"ה אות אחר שתהיה כפולה חוץ ממנה.
ואף על פי שמערה כפולה היתה ודאי, שהיא מערה לפנים ממערה, אבל על שם אחר נקראת מערת שדה המכפלה, כמו שאמרנו (והיינו על שם המיתוק של מלכות בבינה, ולא על מה שהמערה היתה מכופלת), ואברהם ידע זה, וכשאמר לבני חת העלים הדבר, ואמר ויתן לי מערת המכפלה, דהיינו על שם שהמערה היתה כפולה, (ולא אמר שדה המכפלה על שם המיתוק דבינה), אבל התורה אינה קוראת אותה אלא מערת שדה המכפלה, כראוי להיות, (דהיינו על שם המיתוק של המלכות בבינה, שהיא שורה רק בשדה, ולא במערה כנ"ל). (שם קיא, ועיין שם עוד)
...עוד שצוה אותם על דבר המערה שהיא קרובה לגן עדן, ושם אדם הראשון קבור. תא חזי, מקום זה נקרא קרית ארבע, מה הטעם, משום ששם נקברו ארבעה זוגות, אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה. ויש קושיא כאן, שלמדנו האבות הם מרכבה קדושה, ואין מרכבה פחותה מארבע, ולמדנו שהקב"ה חיבר את המלך דוד עמהם... ואם כן דוד היה צריך להקבר עם האבות, ויהיו עמו... אלא דוד המלך מקום מתוקן היה לו כראוי, ומי הוא, הוא ציון, (שהוא יסוד דז"א), שיתחבר בו כאחד, ואדם שנקבר עם האבות, המה נקברו עמו, משום שהוא היה מלך הראשון, שנעבר ממנו המלכות וניתנה לדוד המלך, שמימיו של אדם נתקיים דוד המלך... (ויחי תתא, ועיין שם עוד)
תא חזי, כשנכנס יעקב במערה, כל הריחות שבגן עדן נמצאו במערה, ובמערה היה אור, שנר אחד היה דולק, וכשבאו האבות אל יעקב למצרים להמצא עמו, נסתלק אור הנר (מן המערה), כיון שבא יעקב במערה חזר הנר למקומו, אז נשלמה המערה בכל מה שצריכה. ובכל ימות עולם לא קבלה המערה אדם אחר, ולא תקבל, ונשמות הצדיקים עוברים (לאחר פטירתם) לפני האבות בתוך המערה, כדי שיקיצו ויראו הזרע שעזבו בעולם, וישמחו לפני הקב"ה. (שם תתנג)
...אלעזר בני יפה אתה אומר כפי מה שלמדת, אבל חס ושלום, אף על גב שרחל היתה עקרה באותו הזמן, יעקב היה חכם, ואם לא היה יודע יעקב שלאה היא אשתו, לא היה קובר אותה במערת המכפלה, להתחבר עמו בחבור אחד, והיה קובר אותה מחוץ למערה...
כמו שעשו כל שאר האבות, כן עשה אדם הראשון, תחילה מתה חוה ונקברה שם, ושם ידע אדם שמקום ההוא ראוי לו, מת אדם נקבר בתוכה בחבור אחד (עם חוה). מתה שרה נקברה שמה, וחוה ראתה ושמחה כנגדה, וקמה וקבלה אותה. שיעור (המרחק) בין חוה לשרה הוא שיעור של ב' אמות ולא יותר. מת אברהם נקבר אצל שרה בחבור אחד, מתה רבקה נקברה שמה, ושרה ראתה וקמה וקבלה אותה. מת יצחק נקבר עמה בחבור אחד. מתה לאה ונקברה שמה, ורבקה ראתה אותה וקמה וקבלה אותה. מת יעקב נתחבר עמה בחבור אחד, וכולם היו דכר ונוקבא יחד בחיבור אחד.
הסדר שלהם איך שוכנים, נשים אצל נשים ודכורין אצל דכורין. אדם בראש, חוה סמוכה לו, שרה אצל חוה, אברהם סמוך לשרה, יצחק סמוך לאברהם, רבקה סמוכה ליצחק, לאה סמוכה לרבקה, יעקב סמוך ללאה, נמצא אדם בצד זה יעקב בצד זה, זה בראש וזה בסוף.
בספרו של שלמה המלך הוא כראוי, וכך הוא, אדם וחוה בתחילה, ושרה ואברהם סמוכים לו, יצחק ורבקה בזוית האחר (כנגדם) בדרך ישר בשורה אחת. יעקב ולאה באמצע, והם נשים אצל נשים, וזכרים אצל זכרים, דהיינו אדם וחוה, שרה ואברהם, יעקב ולאה, רבקה ויצחק, ונמצא אדם בצד זה, ויצחק בצד זה, ויעקב באמצע. יצחק אצל אביו אינו דרך העולם, ועל כן היה יעקב צריך להיות באמצע... (שלח קלג, ועיין שם עוד)
הפתח הראשון נכנסת הנשמה במערת המכפלה, שהיא סמוכה לגן עדן, ואדם הראשון שומר עליו, זכתה הוא מכריז ואומר פנו מקום, שלום בואך, ויצאה מפתח הראשון. (זהר חדש נח לה)
כשנולד שת, סילקו הקב"ה לאדם הראשון למעלה מכל הארצות לתבל, במקום ארץ ישראל, בחברון, ושם חצב לו קבר, ועשה מערה לפנים ממערה, סמוך לגן עדן, ושם היתה קבורתו, וקבורת אברהם יצחק ויעקב והאמהות. רבי קיסמא אומר, מערת המכפלה סמוך לפתח גן עדן, בשעה שמתה חוה בא אדם לקברה שם, ושם הריח מריחות גן עדן, באותו הריח שהיה שם, רצה לחצוב יותר, יצתה בת קול ואמרה דייך, באותה שעה עמד ולא חצב יותר, ושם נקבר, מי נתעסק בו, שת בנו שהוא היה בדמותו ובצלמו.
אמר רבי רחומאי, הקב"ה נתעסק בו כשנוצר, ונתעסק בו כשמת, ולא היה מי שיודע בו, עד שבא אברהם אבינו ע"ה, ונכנס לשם, וראה אותו, והריח ריח בשמים של גן עדן, ושמע קול מלאכי השרת אומרים, אדם הראשון קבור שם, ואברהם יצחק ויעקב מוכנים יהיו למקום הזה, ראה הנר דולק, ויצא. מיד היתה תאוותו על המקום הזה.
אמר רב הונא קודם שבא אברהם, רבים היו מבקשים ליקבר שם, ומלאכי השרת היו שומרים המקום, ורואים אש דולקת שם, ולא יכלו לכנוס, עד שבא אברהם ונכנס, וקנה את המקום. (שם רות ריג)
מערת המכפלה, רב ושמואל, חד אמר שני בתים זה לפנים מזה, וחד אמר בית ועלייה על גביו, בשלמא למאן דאמר זה על גב זה היינו מכפלה, אלא למאן דאמר שני בתים זה לפנים מזה, מאי מכפלה, שכפולה בזוגות. (עירובין נג א)
...כיון שהגיעו למערת המכפלה אתא עשו קא מעכב, אמר להן ממרא קרית הארבע היא חברון, ואמר רבי יצחק קרית ארבע, ארבע זוגות היו, אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה, איהי קברה ללאה בדידיה, והאי דפייש דידי הוא, אמרו ליה זבינתה, אמר להו נהי דזביני בכירותא, פשיטתא מי זביני, אמרו ליה אין, דכתיב בקברי אשר כריתי לי... (סוטה יג א)
רבי בנאה הוה קא מציין מערתא, כי מטא למערתא דאברהם אשכחיה לאליעזר עבד אברהם דקאי קמי בבא, אמר ליה מאי קא עביד אברהם, אמר לי גאני בכנפה דשרה, וקא מעיינא ליה ברישיה, אמר ליה זיל אימא ליה בנאה קאי אבבא, אמר ליה ליעול, מידע ידיע דיצר בהאי עלמא ליכא, עייל ונפק, כי מטא למערתא דאדם הראשון יצתה בת קול ואמרה, נסתכלת בדמות דיוקני, בדיוקני עצמה אל תסתכל, הא בעינא לציוני מערתא, כמדת החיצונה כך מדת הפנימית, ולמאן דאמר שני בתים זו למעלה מזו, כמדת עליונה כך מדת התחתונה. (בבא בתרא נח א)
אמר אדם, מה הלוחות שהן עתידין להכתב באצבעו של הקב"ה, ועתידין מימי הירדן לברח מפניהם, וגופי שגבל בשתי ידיו, ורוח נשמת פיו נפח באפי, ולאחר מותי יקחו אותי ואת עצמותי ויעשו להם דמות עבודת גלולים, אלא אעמיק אני ארוני למטה מן המערה ולפנים מן המערה, לפיכך נקראת מערת המכפלה, שהיא כפולה... (פרק כ)
...באותה שעה שהיתה שרה לשה ראתה ארח נשים, לפיכך לא הגיש להם מן העוגות, ורץ להביא בן בקר, וברח לפניו בן הבקר ונכנס למערת המכפלה, ונכנס אחריו, ומצא שם אדם וחוה שוכבים על המטות וישנים ונרות דולקין עליהם, וריח טוב עליהם כריח ניחוח, לפיכך חמד את מערת המכפלה לאחוזת קבר. וכי יבוסים היו, והלא חתיים היו, אלא על שם עיר יבוס נקראו יבוסים. ולא קבלו האנשים, התחיל כורע ומשתחוה אליהם, שנאמר (בראשית כ"ג) וישתחו אברהם לפני עם הארץ, אמרו לו אנו יודעים שהקב"ה עתיד ליתן לך ולזרעך את כל הארצות האל, כרות עמנו שבועה שאין בני ישראל יורשים את עיר יבוס, כי אם ברצונם של בני יבוס, ואחר כך קנה את מערת המכפלה במכר זהב ובכתב עולם לאחוזת עולם, שנאמר (שם) וישמע אברהם אל עפרון וישקל אברהם לעפרון את הכסף אשר דבר וגו'... (פרק לו)
שדה עפרון אשר במכפלה, מלמד שנכפלה בעיני כל אחד ואחד, דבר אחר, שכל מי שהוא קבור בתוכה בטוח ששכרו כפול ומכופל, אמר רבי אבהו שכפף הקב"ה קומתו של אדם הראשון וקברו בתוכה. (בראשית פרשה נח י)
דבר אחר נבהל להון זה עפרון, שבשעה שמתה שרה והיה אברהם מבקש מקום לקברה, אמר להם שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צוחר, מיד הלכו מינוהו אותו היום אסטרטיגוס עליהם, אמרו לו מכור את המערה לאברהם, אמר להם איני מוכרה לו, אמרו לו אם אין אתה עושה אנו מעבירין אותך מן אסטרטיגוס שלך, מיד עמד אברהם ושקל לו... ועל ידי שהכניס עין רעה בממונו של אברהם חסרו הכתוב וי"ו, הוי ולא ידע כי חסר יבואנו, האיש שעינו רעה חסרו הכתוב וי"ו, ולא עוד אלא שלא נקראת המערה לשמו, אלא לשמן של בני חת, שנאמר (בראשית מ"ט), אשר קנה אברהם מאת בני חת.
דבר אחר נבהל להון זה עשו, בשעה שמת יצחק באו יעקב ועשו וחלקו את הכל, אמר יעקב, רשע זה עתיד הוא ליכנס הוא ובניו למערת המכפלה ויהא לו חלק ודירה עם הצדיקים הקבורים בתוכה, מיד עמד ונטל את כל הממון שהיה בידו, ועשה אותו כרי, ואמר לעשו, אחי, חלק שיש לך במערה זו תרצה או הכסף והזהב הזה, באותה שעה אמר עשו הרי זה בית קבורה מצוי בכל מקום, ובשביל קבר אחד שיש לו במערה אני מאבד כל הממון הזה, מיד עמד ונטל כל אותו הממון, ונתן לו חלקו... (שמות פרשה לא יח)
...ואף על פי כן קשה בין לחיים בין למתים ללכת לגן עדן, מפני פחד של המזיקים של גיהנם העומדים בצפונו של עולם, לכן גזרה חכמתו יתברך לעשות מחילות עפר ממערת המכפלה שבחברון עד חוץ עולם השפל סמוך לגן כדי שיעברו נשמות הצדיקים דרך ישר שם, ולא יפגעו במזיקים, ואדם וחוה שיודעים סוד זה השתדלו להיות שם קבורתם, ומיום שנקברו שם אדם וחוה נסתמה פי המערה מפני הבריות, שלא ידעו מעלת המקום, ובאותו יום שהלך אברהם אחר הבקר עם ישמעאל בנו ליטול ג' פרים ממקנה שלו, הלך אחריו רפא"ל בנסתר, ולאחר שנטל ב' פרים ונתן ביד הנער להוליכן, והיה משתדל ליקח שלישי, ונדמה רפאל לפניו לפר חשוב ומשובח, זהו רפאר פ"ר א"ל, וכשבא אברהם ליטלו היה הפר נשמט עד שהוליכו בפתח מערה, ונפתח פתח המערה, וכן זה בשליחות של מקום, וכשראה אדם וחוה קבורים שם והריח ריח גן עדן, מיד ידע מעלת המקום, וחמד להיות שם קבורתו... ודע כי המערה כחצר לגן עדן. (בראשית וירא)
ויתן לי את מערת המכפלה, בהיות שאברהם אבינו ידע מעלת המקום ההוא שהוא בית שער לעדן על כן בחר בו, כי שם יכנסו לגן עדן, וזה סוד עובר לסוחר, כי הג"ן נקרא סוחרת. בקש משה לכנוס לארץ ישראל, שהראהו הקב"ה גן עדן למטה שיש שם שבעה פתחים, כדאיתא בזוהר חדש פרשת לך לך, הפתח הראשון שהנשמה יוצאת בעת יציאתה מן הגוף דרך מערת המכפלה, ששם נקברו אבות ואמהות, אדם וחוה, וכן כל תפלות שלנו עולות למעלה דרך מערת המכפלה...
מערת המכפלה אשר בחברון, שם קבורת האבות, וידוע כי הוא מעבר לגן עדן התחתון, כי עובר לסוחר בגימטריא אור"ח לג"ן, כי לסחר חסר וי"ו כתיב, וגימטריא חצ"ר, כי המערה חצר לגן, כאשר יתבאר. וכן כל הנפטרים בה והנקברים בה זוכים לעלות נפשם ביתד תקוע לעבור לגן עדן התחתון בלי עיכוב, ולא מי שימחה בידם ללכת לגן עדן בלי מעצור, ומלת תקוע גם כן נרמז בתוכו, באמרו ויעקב תקע את אהלו בהר, ולבן תקע את אחיו בהר הגלעד... רוצה לומר כיון לתקוע אהל אשתו, את לרבות את עצמו בהר, רוצה לומר במערת המכפלה, שני הרים זו על גבי זו, ב' מערות בהר התחתון, וב' מערות בהר העליון, ומלת תקע גימטריא עב"ר לסח"ר... ולבן תקע את אחיו בהר הגלעד, רוצה לומר שכיון כח במכשפיו, להעתיק את אהל יעקב שלא יזכה למערת המכפלה, אלא להזיק אותו ולתקוע את אחיו שהם אדום וישמעאל, שהם יזכו לעבור דרך המערה לגן עדן, שהם נאחזים באברהם ויצחק, כנודע, ואם חס ושלום לא היה יעקב נקבר שם, לא היה שום אחד מישראל עובר דרך שם, כי אם אומות העולם חס ושלום היו עוברים דרך שם על ידי אחיזת אדום וישמעאל, וזהו אמרם ז"ל ולבן בקש לעקור את הכל... (שם חיי שרה, ועיין שם עוד)
דע והבן, שנתנה מערת המכפלה מקודם לעפרון, וכן הגורן וארונה היבוסי, ובת שבע לאוריה החיתי, וארץ ישראל לכנען, כולהו בחד מתקלא, ועון אדם גרם לכל זה...
ואחר כך קבר אברהם את שרה וגו', כשבא אברהם אבינו לקבור את שרה, עמדו אדם וחוה ולא רצו להיות שם במערה, אמרו מה אנו תמיד מתביישים לפני הקב"ה מפני החטא שעשינו, ואתם באים להוסיף עלינו ביוש שנתבייש מפני מעשיכם הטובים, אמר אברהם הריני מקבל עלי להתפלל לפני הקב"ה שלא תביישו עוד, מיד נכנס אדם במקומו, ועם כל זה לא נתרצית חוה להכנס, עד שהכניסה אברהם בידו אצל אדם, מיד ואחרי כן קבר אברהם את שרה וגו', לרבות את חוה. (שם)
מערת המכפלה - ויזבון לי ית מערת כפילתא דיליה דמתבניא בסטר חקליה... (בראשית כג ט)
מערת המכפלה - בית ועליה על גביו, דבר אחר שכפולה בזוגות, לשון רש"י, ואיננו נכון, כי הכתוב אמר שדה עפרון אשר במכפלה, והנה הוא שם המקום אשר בו השדה, ואין צורך לבקש טעם לשם המקומות. ובבראשית רבה אמרו שכפל הקב"ה קומתו של אדם הראשון וקברו בתוכה, ועל דעתם היה כל המקום ההוא נקרא כן מעולם, והם לא ידעו טעמו, כי עפרון בדמי השדה מכר לו הכל על דעתו שאין שם קבר, והנה אברהם לא היה מבקש רק למכור לו המערה, כי היא בקצה השדה, וישאר השדה לעפרון, והוא אמר לו דרך מוסר או מרמה שיתן לו השדה והמערה אשר בו, כי לא יתכן לאדם נכבד כמוהו שתהיה לו המערה לאחוזת קבר, והשדה יהיה לאחר. (שם)
והטעם שמה קברו את יצחק - שלא אמר קברתי, בעבור היות עשו עמו בקבורת אביהם, ולא ירצה עתה להזכירו, ועוד שלא יצטרך עתה להאריך... והזכיר להם בצואתו המערה והנקברים בה לגודל המקום כדי שיזדרזו לקברו שם, ואמר אשר קנה אברהם לאחוזת קבר, להודיע כי אברהם צוה שיהיה המקום ההוא בית הקברות להם לאחוזת עולם, אבל למטה כשאמר ויקברו אותו בניו אל מערת שדה המכפלה וגו', נכתב הכתוב לרמוז כי ביעקב נשלמה כונת הצדיק, כי לשלשתם קנאה, ולא יקברו בה עוד איש, ועל כן לא צוה יוסף שיקברו אותו במערה עם אבותיו... ויתכן שרמז להם באמרו "ושמה קברתי את לאה" שכבר החזיק הוא במערה, ואמר זה כנגד עשו, שלא יערער בו הוא או בניו בקבורתו לטעון שהמערה שלו, כי הוא הבכור... (שם מט לא)
...אבל אדם הראשון היא היתה אדמתו ובה מת כאשר קבלנו, כי במערה ארבעה זוגות, אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה... (מאמר ב יד)
על פני ממרא - שדה עפרון היה לאורך כל פני העיר ממרא היא חברון, ממרא בנה לו קריה על פני חברון חוצה לה, וחברון לפנים לבני חת, וקראה ממרא בשמו, ואלוני ממרא לפנים, ומכפלה לבני חת לרוח אחרת, ולאחר מיתת ממרא גבר הענק ארבע והחזיק בכולן, ונקראו קרית ארבע, וכאשר גברה יד ישראל קראוה חברון. (בראשית כג יז)
ואל הבקר רץ - בגימטריא למערה רץ, אותיות ואל הקבר רץ, שרץ אחריו למערה. (שם יח ז)
מעל פני מתו - כדי שעפרון לא יכיר במעלת המערה וירבה במחירה מאד, לא קנה אותה תיכף אחר שנכנס בן הבקר, וגם נתאחר הרבה בהספד, ובסוף עשה כאילו רוצה להפטר ממתו, ולא לחפש קבר לפי מעלת שרה. אל בני חת - כי עפרון יטען שאסור למכר קבר לגר, על כן התחכם ללכת קודם אל טובי העיר, שיחשיבוהו כתושב, ואם הם יהיו הסרסורים לא יוכל עפרון לעכב. (שם שם ג)
שנקברו שם ד' זוגות וכו', פירוש המקום הוא ראוי ליסודי עולם, והאבות הם יסוד לעולם, וכן אדם הראשון הוא גם כן יסוד לעולם, שהרי כל הבריות בני אדם הם, ולכך ד' זוגות נקברו שם... כי הכל דר ועומד ביסוד שלו, והמקום ראוי לארבע, כי לעולם שטח המקום ד' על ד', כמי שידוע שנתנו שיעור מקום האדם ד' על ד', וכן כל מקום שטח שלו מרובע, ולכך היו האבות שהם יסוד בני אדם נקברים במקום ששמו קרית ארבע... (חידושי אגדות סוטה יג א)
ויתן לי - בלשון מתנה, כי נתחכם לקנות באופן בטוח, ויוכל לטעון שלא ידע ערכה, ולירושלמי יש אונאה בקרקעות בחצי שוים, או שיערערו מטעם מיצר או שטר שיעבוד, על כן אמר בלשון מתנה ומכר, והוא קנין חליפין שאין בו אונאה, וכל בני העיר סרסורים, ואין טענת מיצר או שיעבוד, ושלא ימנע דריסת הרגל לקבורה, אמר לאחוזת קבר. (בראשית כג ט)
...וזה תכלית עבודת האדם לידבק עצמו בשורש העליון, וזה עצמו מה שזכתה שרה למערת המכפלה, שדרשו עליה "זממה שדה ותקחהו", ובמדרש שנקראה מכפלה, שמי שקבור בה שכרו כפול ומכופל, ובגמרא פליגי, חד אמר ב' בתים זו לפני מזו, וחד אמר בית ועליה על גביו, ומסתמא שניהם אמת, דיש גן עדן תחתון ועליון, וכמו כן בגן עדן עצמו יש חיצוניות ופנימיות, והכל תלוי בהכנת האדם בעולם הזה, כפי מה שמברר מעשיו להיות תוכו כברו, ומשתוקק תמיד להתדבק בפנימיות ובשרשו העליון, כי לכל דבר יש שורש למעלה, ולצד זה גם למטה יש פנימיות בכל דבר, כמו שכתוב בחכמה יסד ארץ, (ובאמת איתא דמערת המכפלה היא בחינת אות ה' שבשם, ויש בה מילוי ה', ויש ה' עילאה ותתאה, וזה מערת המכפלה התערבות והתדבקות בפנימיות ובשורש העליון, וכפי השתוקקות האדם כל ימיו להתדבק בשרשו, כך מכין לעצמו מקום לאחר פטירתו, ועל זה כתיב יתפלל כל חסיד וכו' לעת מצוא, זו קבורה, ושרה זממה שדה כל ימיה וזכתה למקום מובחר מכל המקומות. (בראשית חיי שרה תרנ"ג)
במדרש, זממה שדה ותקחהו, זממה ונטלה שדה המכפלה, ושם נקברה. ויש לדקדק שקניית מערת המכפלה מפורש שהיתה לאחר מיתתה. ונראה דהנה יש להתבונן בענין מערת המכפלה מהו, ובמדרש רבה (פרשה נ"ח), שכל מי שקבור בתוכה בטוח ששכרו כפול ומכופל, ויש להבין הלשון שכרו כפול ומכופל מהו. ונראה דהנה בזוהר הקדוש, תו רזא דמלה, שדה המכפלה ודאי מאן מכפלה, ה' דבשמא קדישא... הנה מבואר שהיא דוגמא להתחברות שתי ההי"ן שבשם הוי"ה ב"ה יחד. וידוע דה"א ראשונה נקראת עלמא עילאה, והתחתונה נקראת עלמא תתאה, וטעם הענין דמערת המכפלה יש לומר משום דבזוהר הקדוש שפתח יש לה למערה לגן עדן, וגן עדן באמצע העולם, והנה ידוע שכל פתח ההוא ממוצע בין הבית לבין החוץ, ואם כן מערת המכפלה יש בה ענין ממוצע בין עולם שאני בו לגן עדן, והגן עדן עצמו ממוצע, על כן יש בה ענין החיבור, והיא מחברת עלמא עילאה ועלמא תתאה, ובזה יובן שכל הקבור בה שכרו כפול ומכופל, שבודאי כל מי שקבור בה איננה הקבורה לבד, אלא שתהיה מערת המכפלה קולטתו, וזה לאות שיש לו שייכות למקום זה... כי צורת האדם לחבר את העולם התחתון להעליון ולזככו... וכבר הארכנו במקום אחר, שחיבור תחתונים לעליונים נעשה על ידי שהוא בעצמו שכלו וגופו מחוברים, וכאשר הם לאחדים, היינו שהגוף אין לו בחינה ותשוקה עצמית, אלא להיות נגרר ומחובר להשכל, מזה נצמח נמי ששלשלת חייו הארוכים כולם מחוברין יחד בלי הפסק... ואיש כזה יש לו שייכות למערת המכפלה והיא קולטתו, וזהו הפירוש שכרו כפול ומכופל, היינו בעלמא תתאה ובעלמא עילאה.
והנה במדרש רבה (נ"ח), יודע ה' ימי תמימים, ונחלתם לעולם תהיה, כשם שהם תמימים, כך שנותם תמימים, בת עשרים כבת ז' לנוי וכו'... שהנוי הגשמי רמז ודוגמא לנוי הרוחני, וכדמסיק זו שרה שהיתה תמימה במעשיה, והיינו כמו שהיתה בעצמה תמימה השכל והגוף לאחדים להיות דבקים בשרשם... ועל כן היתה לה שייכות למערת המכפלה כנ"ל, להיותה דוגמא להתחברות עלמא עילאה ותתאה.
ולפי האמור יובן מה שגילוי מערת המכפלה לאברהם היה בשעה שהיה עסוק במצות הכנסת אורחים, או במצות התפלה, כבזוהר הקדוש... כי ענין הכנסת אורחים הוא ענין התאחדות והתקרבות הנפרדים, ומעורר דוגמא דידיה למעלה שהתחתונים מתקבלים מן העליונים, שהתחתונים הם דוגמת אורחים לגבי העליונים... והכנסת אורחים גורמת קישור כל המציאות, ואברהם אבינו ע"ה לא השגיח על תועלת עצמית אור פני מלך חיים, והפסיק כדי להכניס אורחים... וכן מה שאיתא בזוהר הקדוש, בגין דאיהו צלי כל יומא, כי תפלה היא קישור העולמות כנ"ל...
והנה בזוהר הקדוש שאברהם ושרה הם נשמה וגוף, והיינו אף ששניהם הנם שלמים בגוף ונשמה, מכל מקום עיקר עבודת אברהם היתה להמשיך חסדים מלמעלה למטה, ועל ידי זה איחה את כל באי עולם, ומגייר את האנשים, ושרה היתה עיקר עבודתה מלמטה למעלה, להמשיך את תשוקת התחתונים לעליונים... הצד השוה שבהם שהיו מחברים את העליונים והתחתונים יחד, ושניהם זכו למערת המכפלה, שהיא מקום החיבור, אך באשר הוא פתח גן עדן, החיבור מלמטה למעלה, וזהו ההפרש בין מערת המכפלה למקום המקדש, ששם מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, שהוא חיבור מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, כמו שכתבנו, ובמערת המכפלה מצינו רק חיבור מלמטה למעלה, וכל הנשמות העולות לעולם העליון עולות דרך מערת המכפלה, על כן מתייחס מקום זה ביותר לשרה, שזו היא מדתה ביותר, ואברהם שנתגלה אליו המקום הזה היה נמי על ידי מצות הכנסת אורחים או תפלה כנ"ל, שהיא התדבקות ממטה למעלה... וזהו מאמר המדרש רבה זממה שדה ותקחהו, ששרה בכל ימיה היתה עבודתה בחד קטורא, לחבר תחתונים לעליונים... (בראשית חיי שרה תרע"ד)
יש להתבונן בענין מערת המכפלה, דמאחר שהיתה ראויה ומזומנת לאברהם מימות עולם, ובזוהר הקדוש לית מלה מתגליא אלא למרה, למה לא באה לידו בנקל כמו כל קנינו ורכושו... ונראה דיש לכאורה להקשות עוד יותר, איך היה מותר לאברהם להתאוות למערה אחר שלא באה לידו מאת ה' ממילא, ולא עוד אלא שהרבה רעים והפציר למוכרה לו, דזה אסור מדינא, והם לאוי דלא תחמוד ולא תתאוה...
ונראה דהנה בזוהר הקדוש שעפרון לא ידע מה דבגוה, ולא הוי חמי אלא חשוכא, ועל דא זבין לה, ובודאי שלא ידע מקבורת אדם הראשון שמה, מה גם שיש שם פתח לגן עדן, ושהנשמות הנכנסות לגן עדן עוברות דרך שם... ולפי זה מובן שבודאי כל הכחות החיצוניים היו מתאמצים לקבע שם מושבם להפריע את החיבור הזה... והיינו טעמא, שעפרון ראה שם רק חושך ואפלה, שהוא תולדות הכחות החיצוניים, אך כשנכנס אברהם שמה, שהוא היה אורו של עולם... ברחו משם לשעתו... ולפי זה אם היה עפרון בא למוכרה לאברהם במנהגו של עולם, היו כוחות החיצוניים שאיוו למושב להם שמה, מכניסין בלב עפרון שלא ימכרנה לעולם, באשר יודעים כאשר תבא ליד אברהם בהכרח יסתלקו משם סילוק עולמית... ועל כן היו הכוחות החיצוניים מתאמצים בכל כוחם לפעול על לב עפרון שלא ימכרנה לאברהם... ועל כן לא באה מערת המכפלה לידי אברהם בנקל בכלל כל רכושו, כמנהגו של עולם.
...והנה מערת המכפלה שהיה בה מטמון רוחני זה, היינו קבורת אדם הראשון ופתח גן עדן, שלא היה נודע לשום אדם ואינו רגיל להמצא, לא זכה עפרון כלל, וגשמיות המערה היתה טפלה למטמון היקר הזה. ומצד הסברא יש לומר, דמאחר שלא זכה בעיקר לא זכה בטפל, וכמו שמצינו לגבי הוצאת שבת, דהיכי דפטור על העיקר פטור על הכלי שטפל לו. ואפילו אי תימא שזכה בגשמיות המערה, מכל מקום, מאחר שזכה אברהם במטמון הרוחני שבה, דלית מלה מתגליא אלא למרה, הרי שאברהם היה בעליה, ושוב לא עדיף מחצר שאין בו דין חלוקה, דיכולין לומר גוד או אגוד... ואין זה בכלל לא תתאוה ולא תחמוד.
והנה ידוע שכחות החיצוניים ואפילו כל השכלים הנבדלים אינם יודעים מחשבת האדם, ואינה נגלית אלא להשי"ת לבדו היודע תעלומות, ואם כן לא היו יודעים החיצוניים מחשבת אברהם, וחשבו שהוא אינו יודע במטמון שבה, ושרצונו בגשמיות המערה, ולפי השערתם עבר אברהם אבינו ע"ה חס ושלום על לא תתאוה ועל לא תחמוד, ובעבירה באה ליד אברהם, ומאחר שיש בה ענף גזל, שוב תהיה המערה עוד יותר קן ומקום בטוח לחיצוניים... וכענין זה יש לומר במערת המכפלה, כי לולא שחשבו שעבירת ענף גזל יש כאן, היו מתאמצים בכח להכניס בעפרון רצון שלא למוכרה בשום אופן, אלא מחמת שחשבו שבעבירה באה ליד אברהם, התאמצו עוד להיפוך.
ולפי האמור יובן, מה שתחלה לא הזכיר אברהם אלא את המערה לבדה, ולא הזכיר כלל את השדה, אלא שעפרון מעצמו הציע לפניו גם את השדה, כי בשדה שלא היה בו הענין הרוחני אלא גשמיות השדה, שוב היו בזה לאוי דלא תתאוה ולא תחמוד, על כן לא דבר והשתדל אברהם אלא על המערה שבשדה, שאין בה משום הלאוים. ויובן עוד מזה, מה שתחילה רצה עפרון ליתן לו הכל במתנה, ואחר כך שינה את טעמו להיות רע עין כטבעו, שלא היה זה שקר וחנופה בעלמא, כי אלמלא כן לא היה זה נכתב בתורת אמת... אך מה שרצה תחילה ליתן במתנה, לא ממנו היתה זאת, אלא מחמת הכחות החיצוניים שהכניסו זה בלבו... כאשר על ידי זה תצמיח יותר גדולה, אז מוחלין על עשיית חסד וגמילות חסדים של זה... אך אחר כך כששמעו שאברהם אינו רוצה אלא במכירה דוקא, ושוב לא היה להם חשש שיבחר במתנת בני חת, סילקו מעפרון מה שהכניסו בלבו, ונשאר בטבעו רע עין כבתחלה. (שם תרע"ח)
ולפי דרכנו זה יש לבאר גם כן ענין מערת המכפלה ודברי הש"ס עירובין ודברי התנחומא הנ"ל. דהנה בזוהר הקדוש, המכפלה, ה' מכפלה, היינו שני ההי"ן, שכפולין בשם הוי"ה ב"ה... דהנה שני ההי"ן רומזים לעלמא תתאה ועלמא עלאה, דוגמתן למטה הם עולם התחתון הגשמי, וגן עדן התחתון שבארץ, והנה במדרשות שיש למערת המכפלה פתח לגן עדן, והנה יש לה שני פתחים, פתח לעולם הזה הגשמי, ופתח לגן עדן, ואם כן היא ממוצעת בין עולם הזה לגן עדן, ועל כן כל הנשמות העולות מעולם הזה לגן עדן עולות דרך מערת המכפלה, כי לרגלי ריחוק המהות גן עדן מן העולם הזה הגשמי, אי אפשר לעלות מזה לזה אלא דרך אמצעי, וזו מערת המכפלה. והנה ידוע, שכל אמצעי יש לו קצת מזה וקצת מזה, ועל כן יש בה דוגמא לשני ההי"ן בשם הוי"ה ב"ה, הרומזים לעלמא עלאה ועלמא תתאה...
ולפי האמור יש לפרש הפלוגתא דרב ושמואל בש"ס עירובין הנ"ל, חד אמר שני בתים, (פירוש מערות) זו לפנים מזו, וחד אמר בית ועליה. דהנה יש שני מרחקים, שלגודל הריחוק של זה מזה לא סגי באמצעי אחד, וצריכים לשני אמצעים, למשל בין דומם למדבר צריכין שני אמצעים, והם צומח וחי, כן נמי יש לומר, שלרגלי גודל ריחוק העולם הזה מגן עדן התחתון, אין די באמצעי אחד, וצריך לשני אמצעים, אחד שיהיה דומה ביותר לעולם הזה, ואחד שיהיה דומה ביותר לעולם הבא... על כן השכילו רב ושמואל לומר ששתי מערות המכפלה הן, היינו אחת יש לה קירוב לעולם הזה ביותר, ואחת קירוב לגן עדן התחתון ביותר. והפלוגתא חד אמר שאחת פנימית יותר מחברתה... ולעומת דעלמא תתאה נקראת נגלאה, ועלמא עלאה פנימאה, ומכל מקום הם בסוד ותלכנה שתיהן. וחד אמר שגן עדן התחתון באשר הוא למטה בארץ בעולם הזה תחת קו המשוה, ואף שהן נמי לפעמים בסוד ותלכנה שתיהן, מכל מקום אין לומר אלא שהוא על גביו, והיינו עליו במעלה... על כן יש לומר נמי, שהמערה שיש לה קירוב ביותר לעולם הזה הגשמי מתיחסת לשרה, ויהיה הפירוש "כפולה בזוגות" לא שהרבה זוגות נקברו בתוכה, אלא שכל הנקברים בה נקברו זוג זוג, שיהיה זה מתייחס לזה וזה לזה...
ומעתה יש לפרש דברי התנחומא, זממה שדה, זממה שרה ונטלה שדה המכפלה. ויתבאר על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה, שלשון לקיחה או נטילה היא לשון הגבהה... והיינו ששתי המערות, היותר קרובה לעולם הזה הגשמי מתייחסת לשרה, והקרובה לגן עדן התחתון מתיחסת לאברהם, ואם כן זו המתיייחסת לשרה לעולם צריכה להגבהה עד השניה שקרובה לגן עדן... והיינו משום כך היתה מדתה מעולם בהשתוקקות הלב ממטה למעלה, על כן זכתה להיות מערה זו מתייחסת אליה... (שם תר"פ)
...ויש לומר שכן נמי הענין שהיתה מערת המכפלה צריכה להיות כבושה מקודם תחת יד עפרון, והיינו דהנה כל מירוק הוא בידי זה שהוא היפוך לו לגמרי, ועל כן ישראל שהם קדושים וצנועים בטבע, היה המירוק שלהם בידי מצרים ערות הארץ... ומערת המכפלה, שענינה להיות אמצעי בין העולמות כמדת צדיק, דכתיב כי כל בשמים ובארץ, דאחיד בשמיא ובארעא, היינו דמחבר שמים וארץ, ושעל כן מדת צדיק נקראת חי, כי חיבור זה אי אפשר בלי החיות, ועל כן מערת המכפלה נמי עניניה חיות, ועל כן הוקצתה לקבורת האבות, שנקראים ישיני חברון, ועל כן המירוק שלה היה בידי מי שנעדר ממנו כל גוש חיות, אלא כגוש עפר, וזהו עפרן, אותיות עפר. אך מכל מקום בעוד היה צורך בו, שתהיה מערת המכפלה תחת רשותו, היה כמו קליפה השומרת לפרי, שיש בה חשיבות, ועל כן בהעלם היה בו מעט חיות, וזהו אות הוא"ו שהיא אות החיים כידוע... אבל כשהכניס עין רעה בממונו של צדיק, נפסקה ממנו מעלה זו, שהרי נעשה בלתי טפל לאברהם, על כן נחסרה ממנו אות וא"ו, ונשאר עפר ממש, ואז נתקיים במערה כמו שכתוב בכלל ישראל (ישעיה נ"ב) "התנערי מעפר וגו'". (שם)
...נראה עוד לומר, שכמו נשמות ישראל העולות למעלה דרך פתח גן עדן שבמערת המכפלה, כדאיתא בספרים הקדושים, כן נמי שתשוקת ישראל העולה היא למעלה לעורר זריעה הנ"ל, נמי היא דרך פתח גן עדן שבמערת המכפלה... ולפי האמור מערת המכפלה היא דוגמא להתחברות עלמא עלאה ועלמא תתאה, וזהו שבזוהר הקדוש רזה דמלה שדה המכפלה ודאי מאן מכפלה ה' דבשמא קדישא... ומעתה מבואר ענין מהות מערת המכפלה, שהיא מקום התשוקה שהתחתונים נמשכין ומתדבקים בעליונים, והנה תשוקה היא עצם החיות, וכל החיות באה מצד תשוקת הלב ממטה למעלה, וכמו מים הנובעים נקראים מים חיים, ועל כן צדיקים לעולם נקראים חיים...
ולפי האמור יש ליתן טעם מה שהיתה מערת המכפלה תחת יד עפרון, ויתבארו דברי המדרש בשביל שנתן עין רע בממונו של צדיק, לפיכך חסרו הכתוב אות אחת משמו, ולמה דוקא אות וא"ו ולא אחרת, שהיתה ניכרת גם בקריאה... ולפי האמור תובן התיחסות מערת המכפלה לשרה, שכל מהותה של מערת המכפלה שהיא מקום התשוקה שהתחתונים נמשכין ומתדבקים בעליונים מחמת תשוקת הלב ממטה למעלה, וגומרת התחברות העולמות, על כן מתיחסת לשרה, וכמו הזכות לחיין עלאין שמתייחסת אליה כנ"ל. ואף שבפועל לא נקנתה בחייה, מכל מקום מחמתה וזכותה יצאה מהיות בשביה תחת יד עפרון, עד שאחר כך באה לאברהם בפועל... (שם תרפ"א)
שדה המכפלה נקרא שדה אשר ברכו ה', וכמו שכתוב בזוהר הקדוש, ואחר העקדה כשנשלם אברהם אבינו ע"ה בכל העשר מדות, כמו שנאמר ואברהם זקן בא בימים, באינון יומין עילאין, אז קנה שדה המכפלה, ואיתא בזוהר הקדוש, שנפתח לו פתח גן עדן שם... וכן בבני חת עיקר החיות שלהם הוא שמם, וכשנכתב בתורה עשרה פעמים בני חת, ומורה שהוציאו מהם כל שורש החיים שלהם והקדושה שבהם, שכן מורה מספר עשרה על מספר שלם... (חיי שרה ב)