(ראה גם: אלקים-כבוד, חיות הקדש, כסא הכבוד, כרובים, מלאך, מעשה בראשית)
...מיכאל רשם רשימה לצד דרום, וכל ג' הפנים, שהם פני אריה פני שור פני נשר, מסתכלות אל פני אדם, אדם הוא זכר ונקבה, ולא נקרא בשם אדם זולתם, וממנו נצטיירו הציורים שבסוד הכתוב רכב אלקים רבותים אלפי שנאן, (שהוא סוד מרכבה תתאה, המכונה רכב אלקים)... (בראשית פב, ועיין שם עוד)
אמר רבי אלעזר, בא וראה, כמה מרכבות עשה הקב"ה למעלה, כמה המונים, כמה צבאות, וכולם קשורים אלו באלו, כולם הם מרכבות אלו לאלו, (כל התחתון מרכבה לעליונו), הם מדרגות על מדרגות, ומצד שמאל נמשכות מרכבות שולטות שאינם קדושות, וכולם הם מדרגות ידועות למעלה... (בשלח רסב, ועיין שם עוד)
מעשה מרכבה זהו מלכות, (להיותה נעשה על ידי המרכבה שהם נה"י), הוא חכמה בינה דעת (של המלכות, כי חב"ד דמלכות נעשים מראשי נה"י דז"א), ומשום זה העמידו בעלי המשנה, שאין דורשין במעשה מרכבה ביחיד, אלא אם כן הוא חכם ומבין מדעתו, (היינו מי שזכה לחב"ד, כי חכם הוא חכמה, ומבין הוא בינה, מדעתו, הוא דעת).
ויש מרכבה למטה, (מן נה"י דז"א), שהוא מטטרון, (המכונה) אדם הקטן, שבמרכבה שלו, שהוא פרדס, רדופים מים התורה, היוצאים מפרדס שלו, לג' מארבעה, שנאמר עליהם, ארבע נכנסו לפרדס, (פירוש מרכבת מטטרון הוא סוד ארבעה נכנסו לפרדס, והחכמה יוצאת מפרדס הזה נקראת מים, שבאלו המים נכשלו בן עזאי ובן זומא ואלישע חוץ מרבי עקיבא)... (פנחס קצז, ועיין שם עוד)
תקון השביעי הוא כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם, אמרו חכמים מן וארא וגו' עד כמראה הקשת הן הן מעשה מרכבה, ואמרו חכמים כשהיה רבי עקיבא דורש במעשה מרכבה, ירדה אש מן השמים וסבבה האילנות, והיו מתקבצים מלאכי השרת בתענוגי חתן וכלה, (כי המרכבה הוא סוד יחוד הוי"ה אדנ"י, שהוא סוד חתן וכלה, ועל כן נשלם מעשה מרכבה בפסוק כמראה הקשת), משום שאין יחוד וקשר ומרכבה לשם הוי"ה באדנ"י, אלא על ידי צדיק (שהוא יסוד), הנקרא קשת, שבו המרכבה, היא יאהדונה"י שלמה.
השכינה היא מעשה בראשית, והעמידו אין דורשין במעשה בראשית בשנים, משום שענפי האילן (שהם החיות), הם פרודות מלמעלה בכנפי החיות, הוי"ה לימין ואדנ"י לשמאל, (כי ז"א הוא סוד חסדים שבימין והמלכות היא סוד שמאל, בלי יחוד זה בזה, ונמצא שהחתן הוא לימין, והכלה היא בשמאל... (פנחס שלד, ועיין שם עוד)
וכך כשפתח רבי עקיבא במעשה מרכבה פיו, היה סיני, וקולו היה סולם, שבו המלאכים עולים ויורדים. בכל דבור שלו היה רוכב עליו המלאך מטטרון, הוא רכב אל השכינה, כי כלולים בו ספירות עמוד האמצעי (שהוא ז"א), שהוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א, הם בפנים, והשכינה הכלולה מיו"ד ספירות היא בחוץ (עליו). והקב"ה ושכינתו הם רכב ומרכבה, עמוד האמצעי, הוא רכב לעלת העלות (שהוא א"ס), ושכינתו היא רכב לעמוד האמצעי... (שם שמג, ועיין שם עוד)
אמר לו הנה זה הוא סוד המרכבה, בא וראה שלמדנו במשנה לנו, ארבעה מלאכים קדושים נוסעים במסעם של כסא הכבוד של המלך הקדוש, ומי המה אלו המלאכים, הם אלו הנקראים חיות הקודש... (זהר חדש בראשית תצב, ועיין שם עוד)
ומשום זה נקראת השכינה מעשה מרכבה בעת שהיא רוכבת באותה חיה הנקראת נשר, או שור, או אריה, או אדם, והמעולה מכל הבריות שברא הוא האדם, שהוא צורה (כלולה מכל העולם, ומכל הבריות שיש בעולם, ומשום זה הוא חביב עליו מכל הבריות... (שם יתרו יד, ועיין שם עוד)
כי אתא רב דימי אמר רבי יהודה ורבי שמעון תלמידי דרבי יוחנן אמרי לכל אין מפסיקין חוץ מן יהא שמו הגדול מבורך, שאפילו עוסק במעשה מרכבה פוסק, ולית הלכתא כוותיה. (ברכות כא ב)
וכי הא דההוא בר גליל (דאיקלע לבבל), דאמרו ליה קום דרוש לנו במעשה מרכבה, אמר להו אדרוש לכם כדדרש רבי נחמיה לחבריה, ונפקא ערעיתא מן כותל ומחתיה באנדיפי ומית, ואמרו ליה מן דיליה דא ליה (מידו היתה זאת לו). (שבת פ ב)
אין מפטירין במרכבה, ורבי יהודה מתיר. (מגילה כה א)
אין דורשין... ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו... (חגיגה יא ב)
תני רבי חייא אבל מוסרין לו ראשי פרקים. אמר רבי זירא אין מוסרין ראשי פרקים אלא לאב בית דין ולכל מי שלבו דואג בקרבו, ואיכא דאמרי והוא שלבו דואג בקרבו. אמר רבי אמי אין מוסרין סתרי תורה אלא למי שיש בו חמשה דברים, שר חמשים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש... אמר ליה רבי יוחנן לרבי אלעזר תא אגמרך מעשה המרכבה, אמר ליה לא קשאי, כי קש נח נפשיה דרבי יוחנן, אמר ליה רבי אמי תא ואגמרך במעשה מרכבה, אמר ליה אי זכאי גמירתא מרבי יוחנן רבך. רב יוסף הוה גמיר מעשה מרכבה, סבי דפמובדיתא הוו תנו במעשה בראשית, אמרו ליה ליגמור לן מר מעשה מרכבה, אמר להו אגמרון לי מעשה בראשית, בתר דאגמרון אמרו ליה ליגמרון מר במעשה מרכבה, אמר להו תנינא בהו דבש וחלב תחת לשונך, דברים המתוקין מדבש וחלב יהו תחת לשונך, רבי אבהו אמר מהכא כבשים ללבושך, דברים שהן כבשונו של עולם יהיו תחת לבושך. אמרו ליה תנינן בהו עד ויאמר אלי בן אדם, אמר להון הן הן מעשה המרכבה. מיתיבי עד היכן מעשה המרכבה, רבי אומר עד וארא בתרא, רבי יצחק אומר עד החשמל, עד וארא מגמרינן, מכאן ואילך מסרינן ראשי פרקים, איכא דאמרי עד וארא מסרינן ראשי פרקים, מכאן ואילך אם הוא חכם מבין מדעתו אין, אי לא לא. ומי דרשינן בחשמל, והא ההוא ינוקא דדרש בחשמל, ונפקא נורא ואכלתיה, שאני ינוקא, דלאו מטי זמניה... (שם יג א)
תנו רבנן, מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה מהלך בדרך, ורבי אלעזר בן ערד מחמר אחריו, אמר לו, רבי, שנה לי פרק אחד במעשה מרכבה, אמר לו לא כך שניתי לכם ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו, אמר לו רבי, תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני, אמר לו אמור, מיד ירד רבן יוחנן בן זכאי מעל החמור, ונתעטף וישב על האבן תחת הזית, אמר לו רבי, מפני מה ירדת מעל החמור, אמר אפשר אתה דורש במעשה מרכבה, ושכינה עמנו, ומלאכי השרת מלוין אותנו, ואני ארכב על החמור, מיד פתח רבי אלעזר בן ערך במעשה המרכבה, ודרש, וירדה אש מן השמים וסיבבה כל האילנות שבשדה, פתחו כולן ואמרו שירה, מה שירה אמרו, הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות, עץ פרי וכל ארזים, הללויה, נענה מלאך מן האש ואמר הן הן מעשה המרכבה, עמד רבן יוחנן בן זכאי ונשקו על ראשו, ואמר ברוך ה' אלקי ישראל שנתן בן לאברהם אבינו שיודע להבין ולחקור ולדרוש במעשה מרכבה. יש נאה דורש ואין נאה מקיים, נאה מקיים ואין נאה דורש, אתה נאה דורש ונאה מקיים, אשריך אברהם אבינו שאלעזר בן ערך יצא מחלציך.
וכשנאמרו הדברים לפני רבי יהושע היה הוא ורבי יוסי הכהן מהלכים בדרך, אמרו אף אנו נדרוש במעשה מרכבה, פתח רבי יהושע ודרש, ואותו היום תקופת תמוז היה, נתקשרו שמים בעבים ונראה כמין קשת בענן, והיו מלאכי השרת מתקבצין ובאין לשמוע כבני אדם שמתקבצין ובאין לראות במזמוטי חתן וכלה, הלך רבי יוסי הכהן וסיפר דברים לפני רבן יוחנן בן זכאי, ואמר אשריכם ואשרי יולדתכם אשרי עיני שכך ראו, ואף אני ואתם בחלומי מסובין היינו על הר סיני, ונתנה עלינו בת קול מן השמים עלו לכאן עלו לכאן, טרקלין גדולין ומצעות נאות מוצעות לכם, אתם ותלמידיכם ותלמידי תלמידיכם מזומנין שלישית. איני והתניא רבי יוסי ברבי יהודה אומר, שלשה הרצאות הן, רבי יהושע הרצה דברים לפני רבן רבן יוחנן בן זכאי, רבי עקיבא הרצה לפני רבי יהושע, חנניא בן חכינאי הרצה לפני רבי עקיבא, ואילו רבי אלעזר בן ערך לא קא חשיב, דארצי וארצו קמיה קחשיב, דארצי ולא ארצו קמיה לא קא חשיב. והא חנניא בן חכינאי דלא ארצו קמיה וקא חשיב, דארצי מיהא קמיה מאן דארצי. תנו רבנן שלשה נכנסו בפרדס, ואלו הן בן עזאי ובן זומא אחר ורבי עקיבא, אמר להם רבי עקיבא, כשאתם מגיעים אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, משום שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. בן עזאי הציץ ומת, עליו הכתוב אומר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, בן זומא הציץ ונפגע, ועליו הכתוב אומר דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו, אחר קיצץ בנטיעות, רבי עקיבא יצא בשלום. (שם יד ב)
...אף אליהו לא נפטר מאלישע אלא מתוך דבר של תורה, ויהי המה הולכים הלוך ודבר, במה היו עוסקין... ורבנן אמרין במרכבה היו עוסקין, היך מה דאת אמר והנה רכב אש וסוסי אש וגו'. (ברכות לז א)
רבי חייה בשם רבי יוחנן תלמיד וותיק היה לו לרבי ודרש פרק אחד במעשה המרכבה, ולא הסכימה דעתו של רבי, ולקה בשחין... ירד לו רבן יוחנן בן זכאי מן החמור, אמר אינו בדין שאהא שומע כבוד קוני ואני רכוב על החמור, הלכו וישבו להן תחת אילן אחד, וירדה אש מן השמים והקיפה אותם, והיו מלאכי השרת מקפצין לפניהן כבני חופה שמיחין לפני חתן, נענה מלאך אחד מתוך האש ואמר כדבריך אלעזר בן ערך כן הוא מעשה המרכבה, מיד פתחו כל האילנות פיהן ואמרו שירה, אז ירננו כל עצי יער... וכיון ששמעו רבי יוסף הכהן ורבי שמעון בן נתנאל אף הם פתחו במעשה המרכבה, אמרו יום א' בתקופת תמוז היה, ורעשה הארץ ונראתה הקשת בענן, ויצאה בת קול ואמרה להן הרי המקום פנוי לכם והטרקלין מוצע לכם, אתם ותלמידיכם מזומנים לכת שלישית, ואתיא כמאן דאמר שובע שמחות את פניך, שבע כיתות של צדיקים לעתיד לבא... רבי יודה בר פזי בשם רבי יוסי בי רבי יודה שלשה הרצו תורתן לפני רבן, רבי יהושע לפני רבן יוחנן בן זכאי, רבי עקיבה לפני רבי יהושע, חנניה בן חכיני לפני רבי עקיבה, מיכן והילך אין דעתן נקיה... (חגיגה ט א)
...אמרו לו הרבה דרשו במרכבה ולא ראו אותה מימיהם... (מגילה פרק ד)
ויעל מעליו אלקים, אמר ריש לקיש האבות הן הן המרכבה, שנאמר (בראשית י"ז) ויעל אלקים מעל אברהם... (בראשית פב ז)
אמר רבי אבין ד' מיני גאים נבראו בעולם, גאה שבבריות אדם, גאה שבעופות נשר, גאה שבבהמות שור, גאה שבחיות ארי, וכולן נטלו מלכות ונתנה להם גדולה, והם קבועים תחת המרכבה של הקב"ה... (שמות כג יג)
בן עזאי היה יושב ודורש והאש מלהטת סביבותיו, אמרו ליה שמא בסדרי מרכבה אתה עוסק, אמר להן לאו, אלא מחריז דברי תורה לנביאים, ונביאים לכתובים, ודברי תורה... (ויקרא טז ד)
רבי חיננא בר פפא פתר קרא בירבעם, (מלכים א' י"א) ושניהם לבדם בשדה, שהיה שקול כאחיה השילוני, וישבו שניהם, שישבו לדבר במעשה מרכבה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, אדם שהוא עתיד להעמיד שני עגלים את מגלה לו סדרי מרכבה, אמר להם ועכשיו מהו, אמרו לו צדיק, אמר להן איני דן את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה. (תהלים מזמור ה)
...בא מי שיש בידו תלמוד, הקב"ה אומר לו, בני, הואיל ונתעסקת בתלמוד צפית במרכבה, צפית בגאוה, שאין היה בעולמי אלא בשעה שתלמידי חכמים יושבים ועוסקין בדברי תורה, ומציצין ומביטין ורואין והוגין המון התלמוד הזה, כסא כבודי האיך הוא עומד, רגל ראשון במה הוא משתמש, שני במה הוא משתמש, שלישי במה הוא משתמש, רביעי במה הוא משתמש, חשמל האיך הוא עומד, וכמה פנים הוא מתהפך בשעה אחת... (משלי פרשה י, ועיין שם עוד)
...ושנו חכמים למי מוסרין מעשה המרכבה, אם חזית איש שהוא גבור על יצרו, ואוהב את שכניו, ומדבר בנחת עם הבריות, ומכלכל את כל דבריו בדין ובמשפט, ועיניו למטה ולבו למעלה, ואפילו כשהיה בנערותו לא יצא עליו שם ביש, ולא חטא קדם א-לוה כל ימיו, לזה מוסרין ראשי הפרקים... (פרק לא)
דבר אחר רכב אלקים, מלמד שירד הקב"ה בכ"ב אלף מרכבות, וכל מרכבה ומרכבה שראה יחזקאל אלפי שנאן... אמר רבי אלעזר פן פדת וכולן ירדו שנונים לכלות שונאיהם של ישראל, שאלו לא קבלו את התורה היו מכלין אותן... (שמות יתרו פרק כ, רפו)
ראה מעשה בראשית.
כמראה אש - חיזו יקר דלא יכילנא עינא למחזי ולא אפשר לאסתכלא ביה, ולעילא חיזו יקר דלא יכילנא עינא... (יחזקאל א כז)
ראה כסא הכבוד.
ראשי הכרובים - חיות המרכבה, שפני שור נהפכו לפני כרוב, ולרז"ל בקש רחמים, שאין קטגור נעשה סנגור, ונהפכו לכרוב. (יחזקאל י א)
ארבעה אופנים - לפי שנשתנה אחת מפני הכרובים חזר לומר שהיא אותה מרכבה עצמה. (שם שם ט)
והנה זה פירוש הפסוקים האלה לפי פשטם, והוא כדרך הספר הזה בתוכחותיו, רק בעלי הקבלה יפרשו ענין כי יש לכסף מוצא, כי ידבר במעשה המרכבה העליונה, ואומרים כי ארבעה מתכות הנזכרות בפסוק ירמזו למוצא יסודם שמכלל עשר ספירות, ואמר שיש להם מוצא... (איוב כח כח, ועיין שם עוד)
והגיע רבי עקיבא אל גבול קרוב מהנבואה, עד שהיה משתמש בעולם הרוחניים, כאשר אמרו עליו (חגיגה י"ד ב') ארבעה נכנסו לפרדס, אחד הציץ ומת, אחד הציץ ונפגע, אחד הציץ וקצץ בנטיעות, אחד בא בשלום ויצא בשלום, ומנו, רבי עקיבא. והיה המת מי שלא סבל ראיית העולם ההוא עד שנתקה הרכבתו, והשני נפגע ונטרפה דעתו הטירוף האלקי, ולא הועילו בו בני אדם, והשלישי הפסיד המעשים מפני שהשקיף על השכלים, אמר, אלה המעשים הם כלים ומשתמשים מגיעים אל המדרגה הזאת הרוחנית, ואני כבר הגעתי אליה ולא ארגיש על מעשה התורה, ונפסד והפסיד, ותעה והתעה, ורבי עקיבא היה משתמש בשני העולמות בלי נזק... (מאמר ג סה)
דברים אלו שאמרנו בענין זה בשני פרקים אלו, כמו טפה מן הים הם ממה שצריך לבאר בענין זה, וביאור כל העיקרים שבשני פרקים אלו הוא הנקרא מעשה מרכבה.
צוו חכמים שלא לדרוש בדברים אלו אלא לאיש אחד בלבד, והוא שיהיה חכם ומבין מדעתו, ואחר כך מוסרין לו ראשי הפרקים ומודיעין אותו שמץ מן הדבר והוא מבין מדעתו, וידע סוף הדבר ועומקו, ודברים אלו דברים עמוקים הם עד למאד, ואין כל דעת ודעת ראויה לסובלן, ועליהם אמר שלמה בחכמתו דרך משל, כבשים ללבושך, כך אמרו חכמים בפירוש משל זה, דברים שהן כבשונו של עולם יהיו ללבושך, כלומר לך לבדך, ואל תדרוש אותם ברבים, ועליהם אמר "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך", ועליהם אמר "דבש וחלב תחת לשונך", כך פירשו חכמים הראשונים, דברים שהן כדבש וחלב יהיו תחת לשונך. (יסודי התורה פרק ב יא)
ומה בין ענין מעשה מרכבה לענין מעשה בראשית, שענין מעשה מרכבה אפילו לאחד אין דורשים בו, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו מוסרין לו ראשי הפרקים, וענין מעשה בראשית מלמדין אותו ליחיד אף על פי שאינו מבין אותו מדעתו, ומודיעים אותו כל מה שיכול לידע מדברים אלו. ולמה אין מלמדין אותו לרבים, לפי שאין כל אדם יש לו דעת רחבה להשיג פירוש וביאור כל הדברים על בוריין...
וענין ארבע פרקים אלו, שבחמש מצוות האלו, הם שחכמים הראשונים קוראין אותו פרדס, כמו שאמרו ארבעה נכנסו לפרדס, ואף על פי שגדולי ישראל היו וחכמים גדולים היו, לא כולם היה בהן כח לידע ולהשיג כל הדברים על בוריין. ואני אומר שאין ראוי לטייל בפרדס אלא מי שנתמלא כריסו לחם ובשר, ולחם ובשר הוא לידע האסור והמותר, וכיוצא בהם משאר המצוות... שהן מיישבין דעתו של אדם תחלה, ועוד שהם הטובה הגדולה שהשפיע הקב"ה לישוב העולם הזה כדי לנחול עולם הבא... (שם יד יא והלאה)
...וזכרנו בהם, שמעשה בראשית הוא חכמת הטבע, ומעשה מרכבה הוא חכמת האלקות, ובארנו אמרם ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו מוסרים לו ראשי פרקים, אם כן לא תבקש ממני הנה זולת ראשי פרקים, ואפילו הראשים ההם אינם במאמר הזה מסודרים, ולא זה אחר זה, אבל מפוזרים ומעורבים בענינים אחרים ממה שנבקש לבארו, כי כוונתי שיהיו האמיתיות מושקפות ממנו ואחר יעלמו, עד שלא תחלוק על כוונה האלקית, אשר שמה האמתיות המיוחדות בהשגתו נעלמות מהמון העם, אמר סוד ה' ליריאיו. ודע כי הענינים הטבעיים גם כן אין ראוי לגלותם בלבד קצת התחלותיהם כפי מה שהם עליו בביאור, וכבר ידעת אמרם, "ולא במעשה בראשית בשנים"... ולזה הביאו הענינים ההם גם כן בספרי הנבואה במשלים, ודברו בהם רז"ל בחידות ומשלים להמשך אחר דרך ספרי הקדש, בעבור שהם ענינים ביניהם ובין החכמה האלקית קורבה גדולה, והם גם כן מסודות החכמה האלוקית. ולא תחשוב שהסודות העצומות ההם ידועות עד תכליתם ואחריתם לאחד ממנו, לא כן, אבל פעם יוצץ לנו האחת, עד שנחשבנו יום, ואחר כן יעלימוהו הטבעים והמנהגים עד שנשוב בליל חשוך קרוב למה שהיינו תחלה... וכפי הענינים האלו יתחלפו מדרגות השלמים. אמנם אשר לא ראו אור כלל אפילו יום אחד, אבל הם בלילה יגששו, והם אשר נאמר בהם "לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכון", ונעלם מהם האמת כולו, עם חוזק הראותו...
ולא תגיע החכמה האלקית ההיא אלא אחר חכמת הטבע מצרנית לחכמת האלוקות, וקודמת לה בזמן הלמוד, כמו שהתבאר למי שיעיין בזה, ולזה שם פתיחת ספרו יתברך במעשה בראשית, אשר הוא חכמת הטבע כמו שביארנו, ועוצם הענין ויקרתו והיות יכולתנו קצרה מהשיג עוצם הענינים כפי מה שהם, הגיד לנו הענינים העמוקים ההם אשר הביא הכרח החכמה האלקית, להגידם לנו במשלים וחידות ובדברים סתומים מאד, כמו שאמרו רז"ל, להגיד כח מעשי בראשית לבשר ודם אי אפשר, לפיכך סתם לך הכתוב בראשית ברא אלקים וגו'... (הקדמה)
הסבות המונעות לפתוח הלמוד באלקיות ולהעיר על מה שראוי להעיר עליו ולהראות להמון חמש סבות, הסבה הראשונה קושי הענין בעצמו ודקותו ועמקו... ואין ראוי שיתחילו לו בלמוד בקשה ובעמוק להבין... הסבה השנית קצור דעות האנשים כלם בתחלתם, וזה כי האדם לא נתן לו שלמותו האחרון בתחלה, אבל השלמות בו בכח, והוא בתחלתו נעדר הפועל ההוא... והסבה השלישית אורך ההצעות, כי לאדם בטבעו תאוה לבקשת התכליות, והרבה פעמים יכבד עליו ויניח ההצעות... (חלק א פרק לד, וראה שם עוד)
...אמנם הדברים בתארים, ואיך ירוחקו ממנו, ומה ענין התארים המיוחסים לו, וכן הדברים בבריאתו מה שבראו, ובתאר הנהגתו לעולם, ואיך השגחתו בזולתו וענין רצונו והשגתו וידיעתו בכל מה שידעהו, וכן ענין הנבואה ואיך הם מעלותיה, ומה ענין שמותיו המורים על אחד, ואם הם שמות רבים, אלו כלם ענינים עמוקים, והם סתרי תורה באמת, והם הסודות אשר יזכרו בספרי הנביאים תדיר ובדברי רז"ל, ואלו הם הדברים אשר אין צריך לדבר בהם אלא בראשי הפרקים כמו שזכרנו, ועם האיש המתואר גם כן... (שם פרק לה)
...והנה בארו עומק מעשה מרכבה, והיותו רחוק מדעת ההמון, והתבאר שאפילו מה שיבין ממנו מי שחננו השם בתבונה, אסרה התורה ללמדו אלא בפנים בפנים, למי שיש לו המדות הנזכרות, ואין מוסרים לו אלא ראשי פרקים בלבד, וזאת היא הסבה בהפסק ידיעתו מן האומה לגמרי, עד שלא נמצא ממנו דבר קטן או גדול, וראוי היה להעשות בו כך, כי לא נעדר מקבל מפי מקבל, ולא חובר בו ספר כלל, ואחר שהוא כן איך יש לי תחבולה להעירך על מה שאפשר שנודע לי, והתבאר אליו בלא ספק במה שהבינותיו מזה, אבל המנעי מחבר דבר ממה שנודע לי בו, עד שיהיה אבדו באבדי, אשר אי אפשר מבלעדיו, היה בעיני אונאה גדולה מחקך וחק כל נבוך... (חלק ג הקדמה)
ממה שנצרך שתתעורר עליו אמרו "מראות אלקים", ולא אמר לשון יחיד, מפני שהם השגות רבות חלוקות במיניהם, רצוני לומר שלש השגות, השגת האופנים, והשגת החיות, והשגת האדם אשר למעלה מהחיות, ובכל השגה מהם אמר וארא, והוא שבהשגת החיות אמר "והנה רוח סערה וגו'", ובהשגת האופנים אמר "וארא החיות והנה אופן אחד בארץ וגו'", ובהשגת הענין אשר למעלה מן החיות במדרגה ובסדר אמר "וארא כעין חשמל וגו' ממראה מתניו וגו'", ולא השים מלת וארא כלל בספור המרכבה רק בשלש פעמים האלה. וכבר בארו חכמי המשנה זה ענין והם העירוני עליו. והוא אמרם ששתי השגות הראשונות, רוצה לומר השגת האופנים והחיות לבד מותר ללמדה, וההשגה השלישית, אשר היא החשמל ומה שנדבק בו, אין מלמדין ממנו אלא ראשי פרקים. ורבינו הקדוש חושב, שהשלש ההשגות כלם נקראות מעשה מרכבה, ואין מלמדין מהן אלא ראשי פרקים, ולשונם בזה הוא: עד היכן מעשה מרכבה, רבי אומר עד וארא בתראה, רבי יצחק אומר עד חשמל, מן וארא עד חשמל מגמרינן אגמורי, מכאן ואילך מוסרים ראשי פרקים... הנה התבאר לך מדבריהם שהם השגות חלוקות, והמעיד עליהם וארא וארא וארא, ושהן מדרגות, ושהשגה האחרונה מהם, והיא הנאמר עליה וארא כעין חשמל, רצוני לומר צורת האדם החלוקה אשר נאמר בו ממראה מתניו ולמטה וממראה מתניו ולמעלה, היא סוף ההשגות והעליונה שבהם. ויש מחלוקת גם כן בין החכמים אם מותר לרמוז בלמודו בשום דבר, רוצה לומר במסירת ראשי פרקים, או אין מותר כלל לרמוז בלמוד זאת ההשגה הג', ואפילו בראשי פרקים, אבל מי שהוא חכם יבין מדעתו, וכן יש מחלוקת עוד בין החכמים כמו שתראה בשתי ההשגות הראשונות גם כן, רצוני לומר החיות והאופנים אם מותר ללמד עניניהם בביאור, או אינו מותר אלא ברמיזות וחידות בראשי פרקים. וצריך שתתעורר גם כן על סדור אלו ההשגות השלש, וזה שהוא הקדים השגת החיות מפני שהם קודמות במעלה ובעלה, כמו שזכר כי רוח החיה באופנים, ובזולת זה גם כן, ואחר האופנים ההשגה השלישית אשר היא עליונה במדרגה מן החיות כמו שהתבאר, וסבת זה ששתי ההשגחות קודמות בלמוד בהכרח להשגת השלישית והם מורות עליה. (שם פרק ה, וראה גם בפרק א וב)
מכלל מה שצריך לחקור עליו, קושרו השגת המרכבה בשנה ובחדש וביום, וקשרה במקום, שזה מה שצריך לבקש לו ענין, ולא יחשב שהוא דבר אין ענין לו. וממה שצריך להסתכל בו והוא מפתח הכל, אמרו נפתחו השמים וגו', וזה נמצא מאד בדברי הנביאים ז"ל... וכל מה שהמשיל באלו ההשגות כלם הם כבוד ה', רצוני לומר המרכבה, לא הרוכב, כי לא ימשילוהו יתעלה, והבן זה. הנה נתתי לך גם כן בזה הפרק מראשי הפרקים מה שאם תשלים הראשים ההם יבא לך מהם כלל מועיל בזה הענין... (שם פרק ז, וראה שם עוד)
גם שמעתי בב' דברים מלאך המות קרוב לשמוע, מי שדורש מעשה מרכבה, ובמועד קטן, לכן נענה מלאך המות ואמר הן הן מעשה מרכבה, במעשה דרבן יוחנן בן זכאי ורבי אלעזר בן ערך... (רסא)
...וכבר התבאר למעלה, כי מציאות החשמל נמצא מזהרורי כסא הכבוד, ויש לך לדעת כי הוא מקיף את הכסא, והוא מוליד דבור הכבוד לחיות הקדש ולמלאכים ולכל צבאות המרום. ומה שדרשו ז"ל חשמל, חיות ממללות, לא יובן מזה שיהיה החשמל חיות הקדש, אלא בארו לנו על מעלת חשמל, כי חיות הקדש הם שפע החשמל, וכשם שחיות הקדש הן מנהיגים את האופנים, כי אין לאופנים תנועה מעצמם, כן חשמל הוא מנהיג את חיות הקדש, וכל הנהגתם על ידו, ועל ידו החיות חשות לקול המלול, ועל זה נקרא חשמל, להורות על פעולתו, כי הוא סבה שהחיות חשות וממהרות, שהוא מזרז אותם לאמר חשו מן המלול, מפני קול ה' חוצב להבות אש, ומיד החיות קופצות כמראה הבזק. ואמרו חכמים המעמיקים בסוד המרכבה, כי חשמל יש בו שלש מאות ושבעים ושמונה מיני מאורות, כמספרו, וקטן שבכולן כזיו גלגל החמה, והוא מתהפך ברגע אחד בכל הגוונים, ובכל מיני המאורות ההם, וכלן צורות נבדלות מתהפכות בדמות זכר ונקבה, ומתחברות אלו עם אלו, וכשאינם מתחברות כאחד אין להם צורה... וצריך אתה לדעת, כי חיות הקדש הם ברקיע השביעי, שהוא ערבות, וכן הזכירו רז"ל בחגיגה, כי ערבות הוא השביעי. וקצת מחכמי הקבלה אמרו, כי יש למעלה מערבות רקיע שמיני ששמו מעון, ושם נהרי שמחה, ולכך אנו אומרים שהשמחה במעונו, ולמעלה ממנו רקיע תשיעי ששמו מכון, ושלשתם יחדיו, השביעי והשמיני והתשיעי נקראים ערבות. והנה חיות הקדש הם באותו רקיע שביעי ששמו ערבות, והרקיע ששמו מעון נטוי על ראשיהם, וכסא הכבוד שעליו השכינה הוא התשיעי, ששם מכון הנקרא ערבות גם כן... (שמות כה יח, ועיין שם עוד)
ראה מעשה בראשית.
ראה מעשה בראשית.
...ואמנם המכוון במעשה מרכבה הוא מה שאפשר השגתו מהעליונים וההשתלשלות קצת עם קצת. ולהיות הענינים ההם המקובלים בתכלית המעלה והרחקות, והבנת הענינים בחלקי מה שהם באלו הענינים יביא להריסה וירחיקו האדם מהצלחתו, חוייב בהם תכלית ההסתר והישוב, אשר בעבור זה נמנעה החכמה ההיא מהבחורים לרתיחת טבעם וקלות תנועתם, ומנעו לדרוש בהם אלא בתכלית ההסתר ובראשי פרקים. ואמנם צריך שיובן זה כשיבא לדרוש הכתובים הרומזים על זה וכל זה לקבוע בלב יראה לשומעים לא בעת הלמוד, כי לא עלה על דעת שענינים אלו החלוף בהם מרי עצום, ימסרו בראשי פרקים בעת הלמוד, וכל שכן בהיותם ענינים בלתי נודעים בחקירה, אבל למי שקבל הענינים בעצמם, הוא אשר כנוהו במשנה בשם חכם, אמרו, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו, הנה כשיבא לדבר עמהם בדרשות הכתובים, ולייחס הענינים ההם אליהם, ימסור בראשי פרקים אחר היותו חכם, ואז יקל לו להבין מדעתו, ישיב הענינים ההם על הכתובים ולהיות השם המפורש ונקודו ירמוז אל הענינים האלה, היה הגדלת השי"ת וקדושתו נמסר לכהנים, ואסרו הקריאה בו ככתבו אלא להם ובמקדש לבד, וזה אמנם להיותו מיוחד בהוראה על היכולת לפעול הנפלאות כמו שיורה זה אמרו ושמי ה' לא נודעתי להם... (מאמר ד דרוש י, ועיין עוד מעשה בראשית)
דרך א' בפירוש מעשה מרכבה כהקבלה, שהחיות משל למלאכים הרוחניים, שכלים נבדלים מכל גשמות, וכן האופנים, לדעת אחת גבוהים ולדעת אחת נמוכים מהחיות, והם ד' לד' מחנות מלאכים הסובבים כסא הכבוד... ויש אומרים שנקראים כאן חיות, שמושפעים ראשונה מהראשון יתברך, והאופנים עלולים מהם, ובכל האמור בזה ידיעות נפלאות על השי"ת, ואסור בו הלמוד המפורסם...
הדרך הב' ברמב"ם במורה, שהנביא ראה ג' השגות חלוקות, ד' החיות משל לגרמים השמימיים, ובהיותם חיים משכילים אמר "דמות אדם להנה", השניה באופנים, האופן הא' רמז לחומר הראשון, והד' לד' היסודות הפשוטים, שהחומר הא' משותף בהם ההשגה, הג' בחשמל על מציאות השכלים הנבדלים, כמפורש בחלק ג' בפרקים הראשונים, ועוד. והזהיר המעיין בספרו שלא לגלות הדברים כפי שהזהירו רז"ל, וזו דעת כל המתפלספים שמאנתי לקבלה, כי מה ליחזקאל המתנבא על גלות ולאלו...
הדרך הג' שהנבואה לנחם הגולים, שעוד יד ה' נטויה עליהם, האש היא על שרפת בית המקדש, וד' החיות ד' השרים המשפיעים על ד' מלכיות, מושלות בכפה ומרעות לישראל, ופני אדם לשר פרס שלא הרעו להם והשיבום לארץ... (יחזקאל א ד', וראה שם עוד, וערך כסא הכבוד)
רקיע - אינו הגלגל הט' כברמב"ם, או הח' כדעת מפרשיו, כי אם משל על המרכבה, המושב הנטוי על האופנים והחיות, דוגמא למרכבת המלכים, שפורשים על העגלה בגד נאה... והרקיע הוא לשפע האלקי המגיע למלאכים, ולכן אמר דמות רקיע שזה שכלי אלקי, והוא מגיע בעצם ובלי אמצעי לראשי החיות, שהם ראשי מחנות השמים, ומהם ישתלשל לשכלים שלמטה מהם... (שם שם כב)
דמות כסא - מפרשי הרב עשו מזה גבנונית או שקערורית הגלגל הגורמים מרוצתו, ולדעתי הכסא מורה על מעלת הממשלה, ודימה באדם שהיא הצורה הנכבדת ביותר, והוא המנהיג האמיתי, ודימה בספיר שהוא נעדר המראים (צבעים), לרמוז שלא ישיגו זאת בחוש.
וארא - ...ופירשו דברי הרב בחשמל שהחצי העליון הסבה הראשונה, ויש מפרשים שהוא העלול הראשון, ולכן יש בו בחינות שונות, וכל זה קשה, ועיין שם. וכן מה שאמר שהמראה כבוד ה' הנברא, לא השי"ת, המרכבה ולא הרוכב, כי מה שכתב מראה דמות ה' הוא על הנוגה בלבד, ולא על החשמל. ונראה שהמראה היתה ליחזקאל כלמשה רבינו ע"ה, כשבקש הראיני נא את כבודך, וכמו שהותרה למשה רק ראיית האחוריים, כן ליחזקאל רק ממתניו ולמטה, ועל הכבוד עצמו שאי אפשר להשיגו, אמר כעין החשמל, חש מלמלל בו. והאש שסביב החשמל רומז לשפע האלקי היוצא ממנו בשכלים הנבדלים ראשונה, ובאמצעותם בגלגלים ובעולם, וממראה מתניו ולמטה, רוצה לומר שהשיג פעולותיו ומציאות הנבדלים שהתנועות השמימיות מורות עליהם, והנוגה שהשיג מכלל הפעולות ולא מעצמיות הא-ל, ולא ראה שם בית סביב, כי העיון שם אינו סכנה כוללת כל כך... (שם שם כו וכז, ועיין שם עוד)
וזה שאמר ולא במרכבה ביחיד, כי המרכבה מורה שהוא יתברך נבדל מכל הנמצאים, כי כל רוכב במה שהוא רוכב עליו הוא נבדל מן אשר רוכב עליו, וכל ענין המרכבה השגה המורה על שהוא יתברך נבדל מכל הנמצאים ואיך הוא רוכב עליהם ומנהיג, כי בזה שהוא נבדל מהם מנהיג אותם, כמו הרוכב המנהיג אשר רוכב עליו, וכמו הנשמה שבאדם שהיא נבדלת מגוף האדם, ובהמה שהיא נבדלת מן הגוף מחיה אותו ומנהיגו... (גבורות ה' הקדמה א)
...וכמו שאמרו בחגיגה אין דורשין בעריות בשלשה, ולא במעשה בראשית בשנים, ולא במעשה מרכבה ביחיד, פירוש המשנה, כי מעשה מרכבה דהיינו החכמה המגעת אל השי"ת בעצמו, כי המרכבה הוא שכבודו יתברך עליהם כמו חיות הקודש, ומפני מעלת חכמה זאת שמרבה בכבודו יתברך, ראוי להסתיר יותר, ומעשה בראשית הוא בריאת עולמו, שהוא יתברך פעל בעצמו, הוא מדרגה למטה מזה, לכך הוא בשנים, שבשנים אין לדרוש... (באר הגולה באר ה)
ועוד מבואר זה יותר בספר המכונה לרבי נחוניה בן הקנה ז"ל וזה לשונו, שאלו תלמידיו לרבי רחומאי, מאי דכתיב תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות, תהלה מבעי ליה, אלא כל המפנה לבו מעסקי העולם ומסתכל במעשה המרכבה, מקובל לפני הקב"ה כאלו מתפלל כל היום, שנאמר תפלה, מאי שגיונות, כמו שאמר באהבתה תשגה תמיד, ומאי ניהו מעשה מרכבה. ועוד בספר הנזכר זה לשונו, אמר רבי רחומאי מאי דכתיב ודרך חיים תוכחת מוסר, מלמד שכל הרגיל במעשה מרכבה ובמעשה בראשית, אי אפשר שלא יכשל, שנאמר והמכשלה הזאת תחת ידיך, דברים שאין אדם יכול לעמוד בהן אי אפשר שלא יכשל, והתורה אמרה תוכחת מוסר, אבל באמת זוכה לדרך חיים... (בעשרה מאמרות מאמר א)
אמר המקובל, הרי כבר תרצת בעצמך קושיתך, הלא הסכמת בעצמך שהנביאים רואים הכבוד העליון בדרך דמיונות, וכל הדברים האלה מפורשים בכתוב... והנביא שראה את ה' ומרכבתו היה רואה את כל המוזכר בדברי רבי שמעון בן יוחאי ז"ל ומפרשיו, וכל הנזכר בפרקי היכלות וכל הדומה להן, על כן בזאת תדע כי אינן משלים דרושי חכמה הזאת, כי אמיתיים הנה, כי הן הן מה שראו הנביאים בכבוד העליון ומרכבתו, אך זה ידוע שכל מה שרואים הנביאים הוא בדרך דמיונות, והם עצמם יודעים האמת בזה... (חוקר ומקובל)
כעין חשמל - חלילה לקבל דעת מהר"י אברבנאל, שהחשמל רומז לסבה הראשונה, שהוא נגד דעת המקובלים, שחשמל הוא בעולם היצירה, ונגד דעת חז"ל, שהן חיות ממללות אש, או חשות וממללות, אלא הן החיות מחנה שכינה, וגם התחיל מלמעלה שהשיג פה רק את האש לבוש החשמל, שהוא קל יותר להשיג, ולקמן השיג ממתניו ולמעלה זוהר אחר השגת מתניו ולמטה, ואמר על למעלה זוהר, שמציין השפע שמקבל מעולם הכסא, ולמטה מראה אש, כי היתה ההשגה במדת הדין שתחריב הבית. ונוגה לו - כי תכלית הדין הוא רחמים... (יחזקאל א כז)
...כי התבאר אצלי בפירוש מעשה המרכבה, שיחזקאל ראה במרכבה הראשונה צורת שור משמאל, ובמרכבה השניה ראה תמורתו צורת כרוב, ובארתי שם כי יחזקאל ראה את החיות נושאי המרכבה, שלפעמים ילכו ברגליהם, ופעמים יעופו בכנפיהם, והיינו שבעת ינהגו את האופנים שהם המערכת על פי הסדר הטבעי, זה יקרא הליכה, ואז יקראו בשם חיות, כמו שהחיה אין לה בחירה במעשיה... אבל בעת ינהיגו את האופנים למעלה מן הטבע, לפי ההשגחה והנס ולפי השכר והמעשה, אז יתרוממו למעלה וירומו האופנים עמהם, וזה נקרא עפיפה, ואז יתראו ידי אדם תחת כנפיהם, כי אז יפעלו ברצון ובחירה כאדם, ואז יקראו בשם כרובים, שהכרוב יש לו פני אדם, ורוצה לומר כנפים לעוף למעלה ולהתרומם מעל הארץ... (שמות לב א, וראה שם עוד)