מעשר עני

(ראה גם: מתנות עניים)

ספרי:

והגר והיתום אשר בשעריך, יכול בין חסירים בין שאינן חסירים, ואל תתמה, שהרי הוא אומר לא תחבול בגד אלמנה, בין עניה בין עשירה, תלמוד לומר עני, מה עני חסר אף כולם חסרים, יכול בין בני ברית ובין שאין בני ברית, תלמוד לומר לוי, מה לוי בן ברית אף כולם בני ברית. ואכלו ושבעו, תן להם כדי שבען, מיכן אמרו אין פוחתים לעני בגורן מחצי קב חטים או קב שעורים, בשעריך - מלמד שאין מוציאים מן הארץ לחוצה לארץ, אמרו משפחה בית נבלטה היתה בירושלים, ונתנו להם שש מאות ככרי זהב, ולא רצו להוציא חוץ מירושלים. (ראה קי)

תלמוד בבלי:

...אם היתה שניה נכנסת לשלישית, שניה מעשר ראשון ומעשר שני, שלישית מעשר ראשון ומעשר עני. מנא הני מילי, אמר רבי יהושע בן לוי, כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית שנת המעשר, שנה שאין בה אלא מעשר אחד, הא כיצד, מעשר ראשון ומעשר עני ומעשר שני יבטל, או אינו אלא אף מעשר ראשון נמי יבטל, תלמוד לומר ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם וגו', בנחלתכם, הקישו הכתוב לנחלה, מה נחלה אין לה הפסק, אף מעשר ראשון אין לו הפסק. תניא אידך כי תכלה לעשר וגו', שנה שאין בה אלא מעשר אחד, הא כיצד, מעשר ראשון ומעשר עני ומעשר שני יבטל... (ראש השנה יב ב, וראה שם עוד)

יכולה היא ליהנות בלקט שכחה ופאה, ולא קתני מעשר עני, והתניא בברייתא ובמעשר עני, אמר רב יוסף לא קשיא, הא רבי אליעזר והא רבנן, דתנן רבי אליעזר אומר אין אדם צריך לקרות שם על מעשר עני של דמאי, וחכמים אומרים קורא שם ואין צריך להפריש. מאי לאו למאן דאמר ספקו טובל, קסבר אית ליה טובת הנאה, וכיון דאית ליה טובת הנאה לא מהניא, ולמאן דאמר אינו קורא שם, קסבר ספקו אינו טובל, וכל שספקו אינו טובל לית ליה טובת הנאה, ושרי ליה לאיתהנויי. אמר ליה אביי דכולי עלמא ספיקו טובל, ורבי אליעזר ורבנן בהא קמיפלגי, רבי אליעזר סבר לא נחשדו עמי הארץ על מעשר עני, כיון דאילו מפקר נכסיה והוי עני ושקל ליה הוא לית ליה פסידא, ורבנן סברי נכסיה לא מפקר... רבא אמר כאן במעשר עני המתחלק בתוך הבית, דכתיבה ביה נתינה, ונתת ללוי לגר וגו', משום הכי אסור ליה לאיתהנויי, כאן במעשר עני המתחלק בתוך הגרנות, כיון דכתיב ביה והנחת בשעריך שרי ליה לאיתהנויי. (נדרים פד א)

המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן, מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין, ואינו חושש שמא מת הכהן או הלוי או העשיר העני. מתו צריך ליטול רשות מן היורשים, (שאין חוב זה מוטל עליהם לפרע), אם הלוון בפני בית דין אינו צריך ליטול רשות מן היורשין. ואף על גב דלא אתו לידיה, אמר רב במכרי כהונה ולויה, ושמואל אמר במזכה להם על ידי אחרים. עולא אמר הא מני רבי יוסי היא, דאמר עשו את שאינו זוכה כזוכה... תנו רבנן המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן, מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין, ופוסק עמהן כשער הזול, ואין בו משום רבית ואין שביעית משמטתו, ואם בא לחזור אינו חוזר, נתייאשו הבעלים (שנשתדפו שדותיו, וחזרו וניתקנו) אין מפריש עליהם, לפי שאין מפרישין על האבוד... (גיטין ל א, וראה שם עוד)

תא שמע עישור שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף כדי שיזכה בו לעניים, ומקומו מושכר לו, מאי מושכר, מושכר למעשר, ואי בעית אימא שאני רבי עקיבא דיד עניים הוה. (קדושין כז א)

תא שמע שני אחים, שני שותפין, האב ובנו, הרב ותלמידו פודין זה לזה מעשר שני, ומאכילין זה לזה מעשר עני, ואי אמרת משל בן (חייב לתת לאב), נמצא זה פורע חובו משל עניים, לא צריכא להעדפה, (שאביו צריך מזונות יתרות), אי הכי היינו דקתני עלה אמר רבי יהודה תבא מאירה למי שמאכיל את אביו מעשר עני, ואי להעדפה מאי נפקא מינה, אפילו הכי זילא ביה מילתא. (שם לב א)

דתניא, הרי שהיו לו בתים שדות וכרמים ואינו מוצא למוכרן, מאכילין אותו מעשר עני עד מחצה, (שוה מאה זוז, כששדותיו שוים מאתים זוז, ואינו יכול למוכרן אלא במאה)... (בבא קמא ז א, וראה שם עוד)

תנן התם מי שליקט את הפאה ואמר הרי זו לפלוני עני, רבי אליעזר אמר זכה לו, וחכמים אומרים יתננה לעני הנמצא ראשון. אמר עולא אמר רבי יהושע בן לוי, מחלוקת מעשיר לעני, דרבי אליעזר סבר מגו דאי בעי מפקר נכסיה והוי עני, וחזי ליה, השתא נמי חזי ליה, ומגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה... (בבא מציעא ט ב)

אמר רב אכל טבל של מעשר עני לוקה, כמאן, כי האי תנא דתניא, אמר רבי יוסי יכול לא יהא חייב אלא על הטבל שלא הורם ממנו כל עיקר, הורם ממנו תרומה גדולה ולא הורם ממנו מעשר ראשון, מעשר ראשון ולא מעשר שני, ואפילו מעשר עני מניין, תלמוד לומר לא תוכל לאכול בשעריך וגו', ולהלן הוא אומר ואכלו בשעריך ושבעו, מה להלן מעשר עני, אף כאן מעשר עני, ואמר רחמנא לא תוכל. אמר רב יוסף כתנאי, רבי אליעזר אומר אין צריך לקרות את השם על מעשר עני של דמאי, וחכמים אומרים קורא את השם ואינו צריך להפריש. מאי לאו בהא קמיפלגי, דמר סבר ודאי טובלו ומר סבר ודאי אינו טובלו, אמר ליה אביי אי הכי אדמיפלגי בספיקו ליפלגו בודאי, אלא דכולי עלמא ודאי טובלו, והכא בהא קא מיפלגי, מר סבר לא נחשדו עמי הארץ על מעשר עני של דמאי, כיון דממונא הוא אפרושי מפריש, ורבנן סברי כיון דטריחא ליה מילתא לא מפריש. (מכות טז ב)

בארבעה פרקים הדבר מתרבה... ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית, בשביעית מפני מעשר עני שבששית, ובמוצאי החג שבכל שנה ושנה מפני גזל מתנות עניים. (אבות ה ט)

תא שמע בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום וצריך ליטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני נוטל, ולכשיחזור ישלם, דברי רבי אליעזר, אמר רב חסדא מדת חסידות שנו כאן, אמר רבא תנא תני ישלם, ואת אמרת מדת חסידות שנו כאן, ועוד מדרבי אליעזר ליקום וליתוב, אלא מסיפא, וחכמים אומרים עני היה באותה שעה, טעמא דעני היה עשיר משלם, אמאי, ליהוי כמזיק מתנות כהונה או שאכלן, אמר רב חסדא מדת חסידות שנו כאן... איתיביה רב אידי בר אבין לרב פפא ארבע מתנות עניים שבכרם, הפרט והעוללות והשכחה והפאה, ושלש שבתבואה הלקט והשכחה והפאה שנים שבאילן, השכחה והפאה, אין בהם טובת הנאה לבעלים, ואפילו עני שבישראל מוציאין אותו מידו... ומעשר עני המתחלק בתוך הבית יש בו טובת הנאה לבעלים, מאי טעמא, נתינה כתיבא ביה, ואפילו עני שבישראל מוציאין אותו מידו, דאמר רבי אילעא גמר לגר לגר מהתם, מה להלן מוזהר עני על שלו, אף כאן מוזהר עני על שלו... (חולין קל ב)

תלמוד ירושלמי:

...על מה נחלקו, על הלוקח פירות תלושין מחבירו בשנת מעשר עני, רבי יהודא הנשיא אומר אחד עני ואחד עשיר מוציאין מידו, ורבי אומר עשיר מוציאין מידו, עני אין מוציאין מידו, מאי טעמא דרבי יהודא הנשיא, כשם שאין אדם זוכה בלקט שכחה ופיאה שלו, כך לא יזכה במעשר עני שלו, מאי טעמא דרבי, לקט שכחה ופיאה אין טובלין, מעשר עני טובל, וכבר נטבל עד שהוא ברשותו של ראשון... (פאה ט ב)

...המחליף עם העניים, בשלו פטור ובשל עניים חייב, שנים שקבלו שדה באריסות זה נותן לזה חלקו מעשר עני וזה נותן לזה חלקו מעשר עני. המקבל שדה לקצור אסור בלקט שכחה ופאה ומעשר עני, אמר רבי יהודה אימתי בזמן שקבלה ממנו למחצה לשליש ולרביע, אבל אם אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך, מותר בלקט שכחה ופאה ואסור במעשר עני, (דאין לו חלק אלא בתלוש לא קרינן ביה קצירך). (שם כז א, וראה שם עוד)

אין פוחתין לעניים בגורן מחצי קב חטין וקב שעורים, רבי מאיר אומר חצי קב, קב וחצי כוסמין וקב גרוגרות או מנה דבילה, רבי עקיבא אומר פרס, חצי לוג יין, רבי עקיבא אומר רביעית, רביעית שמן, רבי עקיבא אומר שמינית, ושאר כל הפירות אמר אבא שאול כדי שימכרם ויקח בהן מזון שתי סעודות... חזקיה שאל לאבוי מנא אילין שיעורייא, אמר ליה אבן צררא סמך דא ברתא (סמוך על הקבלה)... מדה זו אמורה בכהנים ובלוים ובישראלים, היה מציל נותן מחצה ונוטל מחצה, (יש לו רשות להצניע מחצה בשביל קרובו עני), היה מועט נותן לפניהם והן מחלקין ביניהן... מי שיש לו מאתים זוז לא יטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני, היה לו מאתים חסר דינר, אפילו אלף נותנין כאחת הרי זה יטול, היו ממושכנין בכתובת אשתו או לבעל חובו, הרי זה יטול, אין מחייבין אותו למכור את ביתו ואת כלי תשמישו... מי שיש לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהן הרי זה לא יטול... (שם לו א, וראה שם עוד וערך צדקה)

אמר רבי יוחנן כיני מתניתא, ויכולה היא ליהנות בלקט בשכחה ובפיאה, תני ובמעשר עני, לית כאן מעשר עני, מעשר עני ניתן בזכייה, ואילו בעזיבה, רבי יוסי בן חנינא אומר אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה, ורבי יוחנן אמר אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה, מאי טעמא דרבי יוסי בן חנינה, ואיש את קדשיו לו יהיו, ורבי יוחנן אמר לו יהיה, יתנם לכל מי שירצה... (נדרים לז ב)

חד תלמיד מדרבי היה לו מאתים זוז חסר דינר, והוה רבי יליף זכי עימיה חדא לתלת שנין מעשר מסכינין, חד זמן עבדין בו תלמידוי עין ביש ומלון ליה, אתא בעי מיזכי עימיה היך מה דהוה יליף, אמר ליה רבי אית לי שיעורא, אמר זה מכת פרושים נגעו בו, רמז לתלמידיו ואעלונין לקפילין (לחנות לקנות), וחסיניה חד קרט, וזכה עימיה היך דהוה יליף. (סוטה טז ב)

בו ביום אמרו עמון ומואב מה הן בשביעית, גזר רבי טרפון מעשר עני, וגזר רבי אלעזר בן עזריה מעשר שני, אמר רבי ישמעאל אלעזר בן עזריה עליך ראיה ללמד, שאתה מחמיר, שכל המחמיר עליו ראיה ללמד, אמר ליה רבי אלעזר בן עזריה, ישמעאל אחי, אני לא שניתי מסדר השנים, וטרפון אחי שינה, ועליו ראיה ללמד. השיב רבי טרפון מצרים חוצה לארץ עמון ומואב חוצה לארץ, מה מצרים מעשר עני בשביעית, אף עמון ומואב מעשר עני בשביעית, השיב רבי אלעזר בן עזריה, בבל חוצה לארץ, עמון ומואב חוצה לארץ, מה בבל מעשר שני בשביעית, אף עמון ומואב מעשר שני בשביעית, אמר רבי טרפון, מצרים שהיא קרובה עשאוה מעשר עני שיהיו עניי ישראל נסמכים עליה בשביעית, אף עמון ומואב שהם קרובים נעשים מעשר עני שיהיו עניי ישראל נסמכים עליהם בשביעית, אמר לו רבי אלעזר בן עזריה, הרי אתה כמהנן ממון, ואין אתה אלא כמפסיד נפשות, קובע את את השמים מלהוריד טל ומטר, שנאמר (מלאכי ג') היקבע אדם אלקים כי אתם קובעים אותי, ואמרתם במה קבענוך, המעשר והתרומה... נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית, וכשבא רבי יוסי בן דורמסקית אצל רבי אליעזר בלוד, אמר לו מה חדוש היה לכם בבית המדרש היום, אמר לו נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרים מעשר עני בשביעית, בכה רבי אליעזר ואמר, סוד ה' ליראיו (תהלים כ"ה), צא אמור להם אל תחושו למנינכם, מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו עד הלכה למשה מסיני שעמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית. (ידים ד ג)

תוספתא:

מעשר עני אין פורעין הימנו מלוה וחוב ואין משלמין הימנו גמולים, אין פודין בו שבויין ואין עושין ממנו שושבינות, ואין פוסקין הימנו צדקה, אבל משלחין הימנו דבר של גמילות חסדים וצריכין להודיע, ונותנים אותו לחבר עיר בטובה. (פאה פרק ד)

מדרש רבה:

דבר אחר (גלתה יהודה) מעוני - על שגזלו מתנות עני, כמא דאת אמר (ויקרא י"ט) לעני ולגר תעזוב אותם, דבר אחר מעוני, על שאכלו מעשר עני, רבי ביבי ורבי הונא בשם רב האוכל טבל של מעשר עני חייב מיתה... (איכה פרשה א כט)

רש"י:

שנת המעשר - שנה שאין נוהג בה אלא מעשר אחד משני מעשרות שנהגו בשתי שנים שלפניה, ששנה ראשונה של שמטה נוהג בה מעשר ראשון, כמו שנאמר "כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר" (במדבר י"ט), ומעשר שני, שנאמר (דברים י"ד) "ואכלת לפני ה' אלקיך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך", הרי שני מעשרות, ובא ולמדך כאן בשנה השלישית שאין נוהג מאותן שתי מעשרות אלא האחד, ואיזה זה מעשר ראשון, ותחת מעשר שני יתן מעשר עני, שנאמר כאן ונתת ללוי את אשר לו, הרי מעשר ראשון. (דברים כו יב)

משנה תורה:

מתנה אחרת ששית יש לעניים בזרע הארץ, והוא המעשר שנותנין לעניים, והוא הנקרא מעשר עני...

על הסדר הזה מפרישין בשנה ראשונה מן השבוע ובשניה וברביעית ובחמישית, אבל בשלישית ובששית מן השבוע, אחר שמפרישים מעשר ראשון מפריש מן השאר מעשר אחר, ונותנו לעניים, והוא הנקרא מעשר עני, ואין בשתי שנים אלו מעשר שני אלא מעשר עני, ועליו נאמר "מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההיא והנחת בשעריך ובא הלוי", ועליו נאמר כי תכלה לעשר...

בעל השדה שעברו עליו עניים והיה לו שם מעשר עני, נותן לכל עני שיעברו עליו מן המעשר כדי שבעו, שנאמר "ואכלו בשעריך ושבעו", כדי שבעו כמה, אם מן החטים נותן לא יפחות מחצי קב, ואם מן השעורים לא יפחות מקב... ואם נתן לו משאר הפירות לא יפחות מכדי שימכרם ויקח בדמיהן מזון שתי סעודות. היה לו דבר מועט והעניים מרובין, ואין בו כדי ליתן לכל אחד ואחד כשיעור, נותן לפניהם והן מחלקין ביניהם.

ומעשר עני המתחלק בגורן אין בו טובת הנאה לבעלים, אלא הענים באים ונוטלין על כרחו, ואפילו עני שבישראל מוציאין אותו מידו, אבל המתחלק בבית יש לו טובת הנאה לבעלים, ונותנו לכל עני שירצה. היה לו מעשר בגורן ורצה ליתנו לעני קרובו או מיודעו, יש להפריש מחצה ליתנו לו, והחצי מחלקו לכל עני שיעבור כשיעור שאמרנו. במה דברים אמורים שאינו נותן לעני אלא כדי שבעו בשדה, אבל אם היה המעשר בבית מחלקו לכל הענים אפילו כזית כזית, שאינו מצווה ליתן כדי שבעו אלא בשדה, שהרי אינו מוצא שם ליקח, שנאמר "ואכלו בשעריך ושבעו".

באו איש ואשה לבית, נותנין לאשה תחלה ופוטרין אותה, ואחר כך נותנין לאיש, אב ובנו, איש וקרובו, שני אחין, שני שותפין, שהיה אחד מהן עני, נותן לו האחר מעשר עני שלו. שתי עניים שקבלו שדה באריסות, זה מפריש מעשר עני מחלקו ונותנו לחבירו, וכן חבירו מפריש מחלקו ונותן לו... 

מעשר עני אין פורעין ממנו מלוה, ואין משלמין ממנו את התגמולין, אבל משלמין ממנו דבר של גמילות חסדים, וצריך להודיעו שהוא מעשר עני. ואין פודין בו שבויים ואין עושין בו שושבינות, ואין נותנין ממנו דבר לצדקה, ונותנין אותו לחבר עיר בטובת הנאה, ואין מוציאין אותו לחוץ לארץ, שנאמר והנחת בשעריך, ונאמר ואכלו בשעריך ושבעו. (מתנות ענים פרק ו א, וראה שם עוד)

אברבנאל:

ורעה עינך - לא תתן מעשר עני באמרך בשנה הבאה הכל הפקר שלו, והיה בך חטא - כי העשיר רק גזבר הקב"ה, והוא ציוה עליו לתת, ואם ימלא תפקידו באמונה ישאר גם לבניו. (דברים טו ט)

...נראה שעיקר הווידוי היה על מעשר עני, שירע עינו בו, גם לא יתננו בגלוי להראות נדיבותו כמו במעשר שני, על כן נצטוה להתודות עליו... (שם כו א)

של"ה:

ובשנה הג' ובשנה הו' לשמטה אז במקום מעשר שני נותן מעשר עני, וצריך לחלק בין העניים. ונוהגים בארץ ישראל כשמפרישים מעשר עני לומר הריני מפקיר נכסי, שאז הוא עני, ואחר כך זוכה בה, ואני התרעמתי על זה מיום בואי הנה, דהפקירם אינו הפקר... עוד יש כת אחרת נוהגת לשום המעשר כמה הוא שוה, ואחר כך כשנותנים כל השנה צדקה נותן על של מעשר עני, גם זה לא יתכן בעיני מתרי טעמי, חדא דזו הצדקה נותן בכל שנה ושנה אף כשאין מעשר עני נוהג, ועוד דאם עושה כן יצטרך בכל פעם להגיד להעני מה שאני נותן לך הוא ממעשר עני, כדי שלא יבא גם הוא לגמול חסד אם יחשבו שמשלו שלוח לו, כמבואר ברמב"ם ובטור יו"ד של"א, על כן מי שיש בו יראת שמים יעשה המצוה כתיקונה, ויודה לה' על שזיכהו לקיים מצוה זו, ולא יבקש טצדקי למפטר נפשיה, כי לא יענו מזה, אדרבא יתברך, כמו שאמרו בפרק במה מדליקין, בעון ביטול תרומה ומעשרות שמים נעצרו וכו', ואם נותנים מתברכים... (חלק א שער האותיות כלל צד, וראה שם עוד)

מלבי"ם:

...והנה העשרה שקרינו בשם מעשר ודאי, מפני שיחוייב בהם בין אם הריוח הוא על ידי האדמה או על ידי העבודה, ובין שמקצתו על ידי אדמה ומקצתו על ידי עבודה... ונמצא שהמעשר הזה הוא כמו ספק או תערובת מעשר וחולין, ולכן צוה ה' ששתי שנים יחשב להביא מריוח האדמה ושיהיה קדש שיתאכל בירושלים הנבחרת גם כן מכל ארץ ישראל, וגם יאכלו בקדושתו, ומפני ספק או חלק הבעלים הרשה שגם הבעלים יכולים לאכול ממנו... ובשנה השלישית והשישית חשב להכנסת העבודה, על כן אין בו קדושה, (כחלק שהוא עבור אדמת הקודש המצמיחה), ועם כל זה לא תתבטל ממנו קדושת הארץ לגמרי, כי אין להוציאו מארץ לחוצה לארץ, ולעומת ספק או חלק המעשר יתחייב לתת לעניים, ומפני שחשבו להכנסת עבודה יחשב המעשר כממון הבעלים, ויקיימו בזה מצות הצדקה כמו מממון שלהם, ויקבלו עבורה ברכה בכל מעשה ידיהם, מה שלא נזכר אף במעשר ראשון...

היוצא מזה, שמעשר ראשון בא מאדמת המעשר שנשאר ביד בני ישראל (מחלק הלוים), וגם מעשר מעבודת בני ישראל בכל אדמתם, ושהוא נחלת הלוים, הן הבא מאדמת המעשר עבור שלא נטלו חלק בארץ וזה חלקם, והבא על ידי עבודת בני ישראל שהוא חלף עבודתם שהם עובדים גם תחת בני ישראל במקדש... ולפי שהמעשר הזה פעם בא רק מאדמת המעשר (אם כל הריוח רק מהאדמה), ופעם היה בא רק מעבודת בני ישראל, (כגון אם הריוח היה על ידי העבודה), ופעם היה בא משניהם, ולכן נקרא בשם מעשר בני ישראל, הוא שם הכולל.

ומעשר שני מתייחס להכנסת האדמה, ולכן הוא קדש, ונקרא "מעשר הארץ", ומעשר עני יתייחס אל הכנסת הבעלים, ולכן נקרא "מעשר תבואתך", שתבואה הוא לשון הכנסה, כמו והיה בתבואות וגו'... וזה שכתוב "תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההיא", שהיא שנה השלישית, ובשנה השלישית ייחס הכתוב את המעשר תבואתך שהיא הכנסתך, והנחת בשעריך, מעשר זה אין בו קדושה יתירה, רק שישאר בארץ... למען יברכך ה' אלקיך, אחרי שהמעשר הזה לא יתייחס להבא מהאדמה ויחשב שלך, ואתה עושה צדקה בממונך, לכן יברכך ה' ולא רק בתבואת השדה, אלא בכל מעשה ידיך.

ועתה נבאר פרשה זו: כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך, לפי דברינו נקרא כן מעשר עני, וכי תכלה בא על דבר שיש משך לזמן עשייתו, ויש לו תחלה וסוף... וקאי על מעשר שני שאמר לעיל, ועל זה נאמר מקץ שלש שנים מזמן מעשר שני יהיה מעשר עני, אבל לא שנה שביעית שאין בה מעשר... (דברים כו יב, וראה שם עוד)

אשר בשעריך - כפל זה ללמד שאין מוציאין המעשר לחוצה לארץ, כן כתב הרמב"ם (סוף פרק ו ממתנות עניים), ופירש שמשפחה זו הוצרכו שנה זו בחוצה לארץ, ולא רצו להוציא להם מעשר עני, ונתנו להם ככרי זהב לפרנסה, והגר"א גורס שאין מוציאין את העניים חוצה. (שם יד כט)