(ראה גם: יוסף-ומצרים, פרעה, רעב)
הנה שבע שנים באות שבע גדול בכל ארץ מצרים. וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל השבע בארץ מצרים, וכלה הרעב את הארץ. ולא יוודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי כן, כי כבד הוא מאד... (בראשית מא כט)
ותחילנה שבע שני הרעב לבא כאשר אמר יוסף, ויהי רעב בכל הארצות ובכל ארץ מצרים היה לחם. ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם, ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו. והרעב היה על כל פני הארץ, ויפתח יוסף את כל אשר בהם וישבר למצרים ויחזק הרעב בארץ מצרים. וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף, כי חזק הרעב בכל הארץ. (שם שם נד)
ולחם אין בכל הארץ כי כבד הרעב מאד, ותלה ארץ מצרים וארץ כנען מפני הרעב. וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען בשבר אשר הם שוברים, ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה. ויתום הכסף מארץ מצרים ומארץ כנען, ויבאו כל מצרים אל יוסף לאמר הבה לנו לחם ולמה נמות נגדך, כי אפס כסף. ויאמר יוסף הבו מקניכם ואתנה לכם במקניכם, אם אפס כסף... ותתם השנה ההיא, ויבאו אליו בשנה השנית ויאמרו לו לא נכחד מאדוני כי אם תם הכסף ומקנה הבהמה אל אדוני, לא נשאר לפני אדוני בלתי אם גויתנו ואדמתנו... ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה, כי מכרו מצרים איש שדהו כי חזק עליהם הרעב, ותהי הארץ לפרעה... (שם מז יג)
וכשראה יעקב השלם כל זה, וראה כל אלו שבע שנים העליונות שהסכימו שיהיה רעב בעולם, על העוון שגרמו בניו, שמכרו את הצדיק הקדוש הזה והוציאוהו ממקומו, (דהיינו שהפרידו היסוד מן המלכות), אז התפלל אל הקב"ה, והסיר מהם חמש שנים. מהו הטעם שהסיר חמש שנים, אלא בא וראה סוד הדבר כך הוא, באלו ימים העליונים (חג"ת נהי"מ) יעקב אחוז בספירה החמישית מהם, (שהיא תפארת), שכן היא ממטה למעלה, (דהיינו ממלכות ולמעלה), אבל באלו ב' ימים (שעל התפארת), שאחוזים בהם אבותיו, לא היה לו רשות לבטל משהו, לפיכך עד חלקו ביטל גזרת הרעב ולא יותר... (וישב כה, ועיין שם עוד)
שבע פרות, רבי יהודה אומר י"ד שנה היו, שכן פרעה רואה, רבי נחמיה אומר כ"ח שנה היו, שכן פרעה אמר ליוסף, רבנן אמרי מ"ב שנה היו, שכן פרעה רואה ואומר ליוסף, ויוסף חוזר ואומר לפרעה. אמר רבי יוסף בר חנינא שתי שנים עשה הרעב, שכיון שירד יעקב אבינו לשם כלה הרעב, ואימתי חזרו, בימי יחזקאל, הדא הוא דכתיב (יחזקאל כ"ט) ונתתי את מצרים שממה בתוך ארצות נשמות, ועריה בתוך ערים מחרבות תהיין שממה ארבעים שנה. (בראשית פט יא)
ותכלינה, יצאו מכוללות, ותחילנה וגו', נכנסו חולניות, עד שהם יושבים על השולחן בקשו אפילו פת קיבר ולא מצאו, אמרו לא כל כך אמר יוסף והיה האוכל לפקדון וגו', ויהי רעב בכל הארצות, בשלש ארצות, בפנקי"א ובערבי"א ובפלסטינ"י. ותרעב כל ארץ מצרים וגו', אשר יאמר לכם תעשו, רבי אבא בר כהנא אמר כפאן למול, רבי שמואל בר נחמן אמר חייתנו אין כתיב כאן אלא החייתנו, נתת לנו חיים בעולם הזה וחיים בעולם הבא. והרעב היה וגו' את כל אשר בהם, את המאושרין שבהם. (שם צ ו)
...וכן יעקב כשבא הרעב התקין לו הקב"ה יוסף שיכלכלנו במצרים, שנאמר ויכלכל יוסף את אביו (בראשית מ"ז), הוי וירא יעקב כי יש שבר, מה כתיב למעלה וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף, לפי שהוא עצמו נתן, שנאמר ויצבר יוסף בר. ותכלינה שבע שני השבע וגו', ותחילנה שבע שני הרעב לבא כאשר אמר יוסף, מהו כאשר אמר יוסף, אמר רבי יהודה בר שלום י"ד שנה של רעב היו ראויין לבא, שכן יוסף אומר שבע פרות הרקות והרעות שבע שנים הנה, ושבע השבלים הרקות שבע שנים הנה, הרי י"ד, אלא שגזר יוסף ונעשו שבע שנים, שנאמר יהיו שבע שני רעב, לפיכך אמר כאשר אמר יוסף. מיד שמע יעקב שהיה שבר במצרים ואמר לבניו רדו שמה ושברו וגו'. וירדו עשרה, ולמה עשרה, שיש בהם כח לדחות הפורעניות. (מקץ ו)
ותרעב כל ארץ מצרים - שהרקיבה תבואתם שאצרו חוץ משל יוסף. אשר יאמר לכם תעשו - לפי שהיה יוסף אומר להם שימולו, וכשבאו אצל פרעה ואומרים כך הוא אומר לנו, אמר להם למה לא צברתם בר, והלא הכריז לכם ששני רעב באים, אמרו לו אספנו הרבה והרקיבה, אמר להם אם כן כל אשר יאמר לכם תעשו, הרי גזר על התבואה והרקיבה, מה אם יגזור עלינו ונמות. (בראשית מא נה)
ויברך יעקב - ...ומה ברכה ברכו, שיעלה נילוס לרגליו, לפי שאין מצרים שותה מי גשמים אלא נילוס עולה ומשקה, ומברכתו של יעקב ואילך, היה פרעה בא על נילוס, והוא עולה לקראתו ומשקה את הארץ. (שם מז י)
ותן זרע - ואף על פי שאמר יוסף ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר, מכיון שבא יעקב למצרים באה ברכה לרגליו, והתחילו לזרע וכלה הרעב... (שם שם יט)
ויקבץ את כל אוכל - יוסף הנזכר למעלה, וגם אחרי כן ויצבר יוסף וכו', כי חדל לספור יוסף הנזכר... והנכון בעיני שקבץ את הכל אל תחת ידו, והוא נתן להם ממנו בכל שנה כדי פרנסתם שלא יבזבזוהו (בשני השבע), והוא שאמר ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות ויצברו בר תחת יד פרעה ושמרו... וכן ויקבוץ את כל אוכל, ויצבור יוסף בר יורה שקבצו כל הנאכל לאדם, בר ולחם ומזון, אפילו תאנים וצמוקים וכיוצא בהם, ויצברו מהם הבר אל תחת יד פרעה, והוא התבואה שהובאה ברחת ובמזרה, ויתן בערים כדי אכלם מכל הפירות, והיה כל האוכל למשמרת לצורך שני הרעב, שיקחו ממנו כדי חיתם, והנשאר בבר קיים באוצרותיו. ויתכן שנתן להם דמים כשער הזול מגנזי המלך, ולכן היה הבר לפרעה, ומכרן להם בשני הרעב, כמו שכתוב "וילקט יוסף את כל הכסף". (שם מא מח)
וישבר למצרים ויחזק הרעב - יאמר כי לא פתח יוסף אשר בהם עד שחזק הרעב בארץ, לא כאשר צעקו אל פרעה מיד, כי העם צועקים כשיש להם מחיה מעט, והוא רצה שלא ישאר להם כלום, זה טעם והרעב היה על פני כל הארץ, ועוד חזר לבאר שלא מכר להם עד שחזק עליהם מאד, או שיפליג הכתוב לומר שהיה רעב של מהומה. (שם שם נו)
הוא המשביר - אינו ראוי שיהיה השליט על הארץ, משנה למלך מצרים, מוכר לכל אחד סאה או תרקב של תבואה, ולכן נתעוררו בזה רבותינו ואמרו שצוה לסתום כל האוצרות חוץ מאחד בעת ההיא, ועל דרך הפשט יתכן שהיו באים לפניו מכל הארצות, והוא שואל וחוקר עליהם ומצוה לפקידים תמכרו לאנשי עיר פלונית כך וכך תבואה ממין פלוני, והוצרכו בני יעקב לבא לפניו בתוך הבאים מארץ כנען לצוות עליהם כמה ימכרו לארצם, כי הם ראשונים לאשר באו מארץ כנען. (שם מב ו)
ויבאו אליו בשנה השנית - רש"י וכך הוזכר בבראשית רבה... ואם כן לא נתקיימו בדברי יוסף כפתרונו, ויבא הענין לחשוד אותו בחכמתו. ואולי נאמר שהיה הרעב בארץ כנען כדבר יוסף, אבל במצרים ירד יעקב אבינו אל היאור לעיני פרעה ולעיני כל מצרים, וראה כל עמו שעלה נילוס לקראתו, וידעו כי ברכת ה' היא לרגלי הנביא... וראיתי שם בתוספתא דסוטה, אמר רבי יוסי כיון שמת יעקב אינו חוזר הרעב לאיתנו וגו', ועוד שנינו בספרי ויברך יעקב את פרעה, במה ברכו, שנמנעו שני הרעב, ואף על פי כן שלמו אחר מיתתו שנאמר "ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם", מה כלכול האמור להלן בשני רעבון הכתוב מדבר, אף כלכול האמור כאן בשני רעבון הכתוב מדבר. רבי שמעון אומר אין זה קידוש השם שדברי צדיקים קיימין לחייהם ובטלים לאחר מיתתן... ודעת רבי אברהם שהיו אלו שתי השנים לאחר בא יעקב למצרים, וכך כתב, מצינו במדרש כי נסתלק הרעב בזכות יעקב, גם יתכן שהיה רעב שלש שנים, ולא היה כמו ד' שעברו, ואין דבריו נכונים כלל, כי מספר החלום ושברו ישוה כל השבע שנים, ואלו היה כן יזכיר הכתוב ענינם של השנים האלה. אלא על דרך הפשט לקט יוסף כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען בחמש שנים והביא אותו אל פרעה, כי איך יתכן שיתום הכסף והמקנה בשנה אחת, אבל הכסף הספיק להם כל חמש שנים, כי כן דבר במנהגו של עולם... ואחר שתם הכסף ספר שבאו אל יוסף, והיה זה בשנה הששית, ונתן להם במקניהם לחם, רק נהלם בו שיאכלו לפי חיותם ולא לשבעה. ותתם השנה ההיא אשר נדר להם לנהלם בלחם בכל מקניהם, והיא השנה הששית, ויבאו אליו בשנה השנית ויאמרו לו שיקנה אותם ואת אדמתם בלחם שיאכילם בשנה הזאת השביעית, ואמר שתהיה הארץ לפרעה, ויתן להם זרע שלא תשם האדמה, כי ידעו כי כלו שני הרעב... (שם מז יח)
ולחם אין - ומצרים ידעו שאפשר לשנות דבר על ידי תשובה ותפלה, וכן אמר יוסף אצל השבע ז' שנים "באות", ואצל הרעב אמר "וקמו", רוצה לומר שיבאו אלו בודאי ואלו לא בודאי, ועתה יתלו ביעקב, שעם רגלי תלמיד חכם באה הברכה, ויש מפרשים שהיו עוד ה' שנים רעב אבל לא כמו הראשונים. (גור אריה בראשית מז יג)
בכל ארץ מצרים - דקדק לומר זאת בשבע, שהשבע רק במצרים והרעב בכל העולם, וכן כתב לקמן "השבע אשר היה בארץ מצרים", והוכיח זאת ממה שהיו הפרות דקות כל כך, שאם היה רעב רק במצרים, היה אפשר להביא מהחוץ, אבל על השבע לא מצא רמז לשאר הארצות בחלום. (שם מא כט)
כאשר אמר יוסף - שברעב יאמרו שהיה מקרה, או הוכרו דברי יוסף "ונשכח כל השבע", כי אכלו ולא שבעו מתחלת שנות הרעב. (שם שם נד)
ויפתח יוסף - לבדק איזה צריך למכר קודם, או שכל עיר תהיה סמוכה על מה שלפניה, ואינו דומה מי שיש לו פת בסלו וכו', או שיראו שיש הרבה, כי כשאדם רואה שיש מחסור יכנס רעבון בלבו, ואף על פי כן ויחזק הרעב. (שם שם נו)
ויקבצו ויצברו - קודם קבץ בעיר הנחוץ לעיר, ואחר כך צבר משם את המיותר לאסמיו, מהם ימכרו לחוצה לארץ, וזה שאמר אחר כך ויפתח יוסף את אשר בהם וישבר למצרים, רוצה לומר בעריהם, וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף, אלו מחוצה לארץ, וכן בפסוק ויקבצו את כל אוכל, ואחר כך ויצברו בר תחת יד פרעה, ולמצרים צבר את כל אוכל, ולבני חוץ לארץ רק בר, תבואה נקיה. (שם שם לח)
נתן לכם מטמון - ...פירוש שהטעם מה שהקדים ה' שיהיה במצרים שבע גדול ואחריו רעב בכל הארצות, הוא כדי לקיים מה שכתוב "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", ומצרים היתה אז עניה, והזמין ה' שכל הארצות הביאו לשם כסף וזהב, עד שנתעשרו והיה להם רכוש גדול... (שם מג כג)
ולא יודע השבע - גם בשנות השבע, שישמרו התבואה מפחד הרעב שאחריו. (שם מא לא)
כל אוכל - אף על פי שאינו מתקיים ונאכל חי על פי רוב, נתן בתוכה - שאוכל כזה מתקלקל אם מוליכין אותו למרחוק. כחול הים - אינו מציין את הריבוי, דכתיב הרבה מאד, אלא הקיום כחול המתגבר על מי הים, כך התגברה התבואה על ים האויר המקלקלה. (שם מח ומט)
בארץ מצרים - שבשאר הארצות כבר לא גדלה בשנה הז' שנקצרת לח', אבל במצרים אף על פי שיוסף לקח התבואה, מכל מקום היו בז' הרבה ירקות. בכל הארצות - היה רעב של בצורת, שגדלו מינים גרועים שהם מאכל עניים. (שם שם נג ונד)
ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם - שינוי הלשונות רוצה לומר בתחילה לא רעבו העשירים שהטמינו תבואה, ועניים היו רעבים, ויצעק העם - אנשי חיל שהיו מפוזרים בארץ וניזונים שם מאנשי הארץ. אשר יאמר לכם תעשו - שהמציא להם מלאכה כגון שמירת הארץ, ועל ידי זה חקר יפה ביאת אחיו. (שם שם נה)
ויחזק הרעב - שלא הועילו האוצרות שבערים להספיק, באו מצרימה - ואז באו כולם לכרך של מצרים, וכל זה בהשגחה שתהיה ברכה רק ביד יוסף, ויבואו אחיו אליו. (שם שם נו ונז)
בפסוק ולא נודע כי באו אל קרבנה, ובסיפור החלום בתורה לא נאמר זה, רק פרעה הוסיף זה, ומזה בא גם אחר כך "אשר לא ידע את יוסף", וביאור הענין כמו שכתבנו במקום אחר, כי שני הרעב שהם בחינת הסט"א יש בהם ניצוצי קדושה משני השובע, רק הרשעים אין מכירין זאת, לכן אמר ולא נודע, אבל יוסף הצדיק ביטל זה, ואמר חלום אחד הוא, שגם בו יש ניצוצות קדושה מהאחדות, וגם פתר החלום שיכין אוכל שנים הטובות וכו', כי הכל היה רמז על גלות מצרים, אך על ידי עבודת אבותינו ויוסף הצדיק הכינו רפואה מקודם המכה, שבזכותם היתה הגאולה אחר כך... (בראשית מקץ תרל"ו)
וילקט יוסף וגו', משמע שמקודם נתקבץ ביד יוסף, ואחר כך כשקיבץ את הכל הביא את כל הכסף יחד לבית פרעה. ויש להבין למה היה לו הטורח הזה, ולא נמסר כסף המכר של כל יום ויום לאוצר המלך כפי המנהג. ונראה לפרש על פי מה שהגיד כ"ק אדמו"ר זצללה"ה בטעם החזרת כסף איש בפי אמתחתו בפעם הראשונה והשניה, כי כל כסף וזהב שבעולם יוסף לקטו והביאו למצרים, וכשיצאו ישראל ממצרים לקחוהו עמהם, וברוחניות היו כל ההשתוקקות שבעולם ומכונה בשם כסף וזהב, וישראל לקחו כל אלה להשתוקקות הקדושה וקבלת התורה, וזהו הרכוש הגדול באמת. ולפי זה מובן אשר הכסף והזהב של יעקב לא היה צריך לבא מקודם ליד מצרים. לפי זה יש לומר דבכוונה עשה יוסף שלא הלך הכסף ישר לאוצרות פרעה, אלא תחילה באו תחת ידו, וכן ברוחניות היו באים כל הרצונות וההשתוקקות הגשמית והחומרית אליו, והוא זככם ודקדקם מקודם עד שלא היו כל כך מגושמים, כדי שתהיה אחר כך ביכולת ישראל לקחתם לקדושה... (בראשית ויגש תרע"ד)