(ראה גם: גלות מצרים, יוסף, יציאת מצרים, עשר מכות, פרעה, קריעת ים סוף)
ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען. (בראשית י ו)
ומצרים ילד את לודים ואת ענמים ואת להבים ואת נפתוחים. ואת פתרוסים ואת כסלוחים אשר יצאו משם פלשתים ואת כפתורים. (שם שם יג)
ויהי רעב בארץ, וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ... והיה כי יראו אותך המצרים ואמרו אשתו זאת, והרגו אותי ואותך יחיו... (שם יב י)
וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה, שכון בארץ אשר אומר אליך. (שם כו ב)
וישימו לו לבדו ולהם לבדם, ולמצרים האוכלים אתו לבדם, כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם כי תועבה היא למצרים. (שם מג לב)
וישם אותה יוסף לחק עד היום הזה על אדמת מצרים לפרעה לחומש, רק אדמת הכהנים לבדם לא היתה לפרעה. (שם מז כו)
הירא את דבר ה' מעבדי פרעה, הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים... (שמות ט כ)
ויאמר משה אל העם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום, כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. (שם יד יג)
כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו, וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחקותיהם לא תלכו. (ויקרא יח ג)
רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס, וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד. (דברים יז טז)
לא תתעב אדומי כי אחיך הוא, לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו. בנים אשר יוולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה'. (שם כג ח)
והשיבך ה' מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה, והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה. (שם כח סח)
והוא הכה איש מצרי איש מראה וביד המצרי חנית וירד אליו בשבט ויגזל את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו. (שמואל ב כג כא)
ויתחתן שלמה את פרעה מלך מצרים, ויקח את בת פרעה ויביאה אל עיר דוד עד כלותו לבנות את ביתו ואת בית ה' ואת חומת ירושלים סביב. (מלכים א ג א)
עתה הנה בטחת לך על משענת הקנה הרצוץ הזה על מצרים אשר יסמך איש עליו ובא בכפו ונקבה, כן פרעה מלך מצרים לכל הבטחים עליו. (מלכים ב יח כא)
משא מצרים, הנה ה' רוכב על עב קל ובא מצרים, ונעו אלילי מצרים מפניו ולבב מצרים ימס בקרבו. וסכסכתי מצרים במצרים, ונלחמו איש באחיו ואיש ברעהו, עיר בעיר ממלכה בממלכה. ונבקה רוח מצרים בקרבו ועצתו אבלע, ודרשו אל האלילים ואל האיטים ואל האובות ואל הידעונים. וסכרתי את מצרים ביד אדונים קשה, ומלך עז ימשל בם נאם האדון ה' צב-אות. ונתשו מים מהים והנר יחרב ויבש... ואנו הדייגים ואבלו כל משליכי ביאור חכה, ופורשי מכמורת על פני מים אומללו. ובושו עובדי פשתים שריקות ואורגים חורי... אך אוילים שרי צוען חכמי יועצי פרעה עצה נבערה, איך תאמרו אל פרעה בן חכמים אני בן מלכי קדם, אים איפוא חכמיך ויגידו נא לך וידעו מה יעץ ה' צב-אות על מצרים... ה' מסך בקרבה רוח עועים והתעו את מצרים בכל מעשהו כהתעות שכור בקיאו... ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען ונשבעות לה' צב-אות, עיר ההרס יאמר לאחת. ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים ומצבה אצל גבולה לה'. והיה לאות ולעד לה' צב-אות בארץ מצרים כי יצעקו אל ה' מפני לוחצים וישלח להם מושיע ורב והצילם. ויודע ה' למצרים וידעו מצרים את ה' ביום ההוא, ועבדו זבח ומנחה ונדרו נדר לה' ושלמו. ונגף ה' את מצרים נגוף ורפוא, ושבו עד ה' ויעתר להם ורפאם. ביום ההוא תהיה מסלה ממצרים אשורה ובא אשור במצרים ומצרים באשור ועבדו מצרים את אשור. ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה למצרים ולאשור ברכה בקרב הארץ אשר ברכו ה' צב-אות לאמר, ברוך עמי מצרים ומעשי ידי אשור ונחלתי ישראל. (ישעיה יט א והלאה)
...כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש נערים וזקנים ערום ויחף וחשופי שת ערות מצרים. וחתו ובושו מכוש מבטם ומן מצרים תפארתם... (שם כ ד)
ההולכים לרדת מצרים ופי לא שאלו, לעוז במעוז פרעה ולחסות בצל מצרים, והיה לכם מעוז פרעה לבושת והחסות בצל מצרים לכלמה. כי היו בצוען שריו ומלאכיו חנס יגיעו כל הבאיש על עם לא יועילו למו לא לעזר ולא להועיל כי לבושת וגם לחרפה. (שם ל ב)
הוי היורדים מצרים לעזרה ועל סוסים ישענו, ויבטחו על רכב כי רב ועל פרשים כי עצמו מאד, ולא שעו על קדוש ישראל ואת ה' לא דרשו... ומצרים אדם ולא אל, וסוסיהם בשר ולא רוח, וה' יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזור ויחדו כלם יכליון. (שם לא א)
ובא והכה את ארץ מצרים, אשר למות למות, ואשר לשבי לשבי, ואשר לחרב לחרב. והצתי אש בבתי אלהי מצרים ושרפם ושבם, ועטה את ארץ מצרים כאשר יעטה הרועה את בגדו ויצא משם בשלום. ושבר את מצבות בית שמש אשר בארץ מצרים, ואת בתי אלהי מצרים ישרוף באש. (ירמיה מג יא)
ותזני אל בני מצרים שכניך גדלי בשר ותרבי את תזנותך להכעיסני. (יחזקאל טז כו)
ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה ולא עליהם תהיה המגפה אשר יגוף ה' את הגוים אשר לא יעלו לחוג את חג הסוכות. וזאת תהיה חטאת מצרים וחטאת כל הגוים אשר לא יעלו לחוג את חג הסוכות. (זכריה יד יח)
וירד אברם מצרימה וגו', מה הטעם שירד למצרים, ואומר, אלא משום שהיא נדמה לגן ה', (דהיינו גן עדן), שכתוב כגן ה' כארץ מצרים, כי שם שקול ויורד נהר אחד שהוא לימין, שכתוב שם האחד פישון וגו'... (ולפיכך היתה חכמת מצרים יותר מכל העולם, וזה הנהר שראה יחזקאל בנבואתו, ועל כן אמר הכתוב כי מלאה הארץ דעה את ה', שאותם מים מגדלים תמיד הידיעה בעולם)...
ואברהם אחר שידע ונכנס באמונה שלמה, (דהיינו הנוקבא דז"א הנקראת אמונה), רצה עתה לדעת כל המדרגות הנאחזות למטה, (דהיינו היכולים להשפיע מלמעלה למטה)... ומצרים היתה נוסעת מימין, (כלומר שהיא מבחינת נהר פישון, שהוא סוד החכמה שבקו ימין), ומשום כך ירד למצרים, (להוציא משם כל ניצוצים הקדושים שמבחינת החכמה ההיא שמצד ימין, ואחר זה חזר לארץ ישראל ונשלם בזה עם המוחין דחכמה הללו)... (לך קו, ועיין שם עוד)
תא חזי, כתוב כגן ה' כארץ מצרים, עד כאן עוד לא נודע מהכתוב אם ארץ מצרים היא כגן ה' ואם ארץ סדום היא כגן ה', ואם גן ה' הוא הגן הנקרא גן עדן, שיש בו מלא ועדון לכל, כן היה סדום וכן היה מצרים, מה גן ה' אין אדם צריך להשקותו, כן מצרים אין אתה צריך להשקותה, משום שנהר נילוס עולה ומשקה את כל ארץ מצרים... (ויקרא רצב)
אי הכי, כבוד גדול הוא למצריים, שלא דומה מי שתפשו המלך למי שתפשו הדיוט, ועוד אין לך אומה מזוהמת בכל טומאה כמו המצרים, דכתיב בהו אשר בשר חמורים בשרם וגו', שהם חשודים על משכב זכור, והם באים מחם, שעשה מה שעשה לאביו, וקלל אותו ולכנען בנו... אמר הקב"ה אומה זו של מצרים מזוהמת ומטונפת, ואין ראוי לשגר מלאך ולא שרף, ולא שליח, שאני אומר ממקום קדושתי יהא כך ומיד נעשה, מה שאין המלאך יכול לעשותו, אבל הקב"ה ממקום קדושתו אומר יהא כך ומיד נעשה מה שהוא רוצה לעשות, ולפיכך לא נעשית נקמה זו על ידי מלאך ושליח, בשביל קלון המצרים, ולהראות גדולתו של מקום שלא רצה שיכנס ביניהם דבר קדושה... (שם תטו)
דאמר רבי יוסי מים שבהם טפין יושבים מכח אותם ארבע נהרות, ראשון הוא, דכתיב שם האחד פישון, מאי שם האחד פישון, הוא המיוחד מכולם, פישון, והוא הנופל בארץ מצרים, ולפיכך היתה חכמת מצרים יותר מכל העולם, ומשנגזרה גזרה שאבדה חכמת מצרים, נטל קב"ה אותם טפות וזרק אותן בההוא גן, בההוא נהר דגן עדן, דכתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, וזה היה מוליד ארבעה אחרים, והאחד המיוחד הנולד ממנו פישון היה, משנטלו אלו הטפות שלא יצאו מהגן, אבדה החכמה ממצרים. (חיי קמו)
תא חזי, כתוב בהם במצרים, עגלה יפיפיה מצרים, ובסוד עגלה הזו היו ישראל תחת ממשלתה כמה זמנים וכמה שנים, ומשום שאחר כך עתידים ישראל למשול עליה, נרמז להם זה עתה (קחו לכם מארץ מצרים) עגלות וגו'. (ביאור המאמר, כבר ידעת שקליפת מצרים הוא סוד המשכת החכמה ממעלה למטה מסוד קו השמאל, כמו החטא דעץ הדעת, כי הכלים והניצוצין שפגם אותם אדם בחטאו בעץ הדעת נפלו לחלקם של המצרים)... (ויגש קיב, ועיין שם עוד)
ומכל חכמת מצרים זה הוא חכמה תתאה, הנקראת שפחה שלאחר הריחים, ומהכל נכללה חכמתה זו דשלמה, מחכמת בני קדם ומחכמת מצרים... (ויחי רצב, ועיין שם עוד)
תא חזי, המצרים כולם חכמים, ומצד הגבורה (דהיינו קו שמאל), יוצאים כמה צבאות וכמה מחנות וכמה מדרגות על מדרגות, עד שמגיעות אל מדרגות התחתונות. ומהמצרים היו מכשפים, והיו חכמים בהם, וידעו דברים הסתומים שבעולם, והסתכלו שבזמן שיעקב היה חי בעולם אין מי שימשול על בניו, וידעו שהם ישעבדו את ישראל ימים רבים... כיון שמת יעקב שמחו, (כי עתה יוכלו לשעבד את ישראל), הסתכלו מה שיהיה בסוף, עד שהגיעו לגורן האטד שהוא גזר דין השולט, כי אטד בגימטריא יד, כמו שאומר וירא ישראל את היד הגדולה וגו', כיון שהגיעו למקום הזה, ראו הגבורות שיצאו מאטד הזה (עליהם)... אז ויספדו שם מספד גדול וכבד, על כן קרא שמה אבל מצרים, אבל למצרים ולא לאחר. (שם תתכא)
משום שכל ארץ כנען זו וכל ארץ מצרים מכלה את הגוף ומרקיב אותו בזמן קצר מכל שאר הארצות, ובכדי לקיים את הגוף עושים זאת... (שם תתנז)
...מצרים לא היו שולטים על כל העולם עד שבאו ישראל ונכנסו שם בגלות, אז נתגברו על כל העמים שבעולם... מצרים (היו שפלים מכל העמים), שכתוב, מבית עבדים, עבדים ממש נקראים... (שמות עה)
דבר אחר ויקם מלך חדש, אמר רבי שמעון ביום ההוא ניתנה רשות לשרו של מצרים על כל שאר העמים, כי למדנו, עד שלא מת יוסף לא ניתנה שליטה לממשלת מצרים על ישראל, כיון שמת יוסף אז ויקם מלך חדש על מצרים, ויקם, כמי שהיה שפל וקם. (שם רפא)
אמר רבי יוסי כל שוקי מצרים היו מלאים אלילים, ועוד שבכל בית ובית היו נמצאים מיני (מכשפים) שמתקשרים בכשפיהם בכתרים התחתונים שלמטה ומעוררים רוח הטומאה ביניהם. (בא עו)
...ובזמן ההוא ממשלת מצרים היתה מושלת על כל שאר העמים, כיון שנשבר הכח של המצרים נשבר הכח של שאר העמים, מאין לנו, שכתוב אז נבהלו אלופי אדום וגו', וכתוב שמעו עמים ירגזון, משום שכולם היו נאחזים בעבודת מצרים ונאחזים במצרים שיושיעום, בו בזמן ההוא בקשו כולם עזרה ממצרים להתחזק, ועל כן כיון ששמעו הגבורות שעשה הקב"ה במצרים רפו ידיהם... (בשלח קו, ועיין שם עוד)
מבית עבדים, כמו שכתוב, הכה כל בכור בארץ מצרים, ולמדנו, שהם אלו כתרים התחתונים שמצרים בטחו בהם, כמו שיש בית למעלה יש בית למטה, בית הקדוש למעלה, כמו שכתוב בחכמה יבנה בית, בית תחתון למטה בקליפות שאינו קדוש, כמו שכתוב מבית עבדים. (יתרו שצ)
ולמדנו עשרה מיני חכמות אלו (דקליפות) ירדו לעולם, וכולם ניתנו ונטמאו במצרים, חוץ מאחד שנתפשט בכל העולם (חוץ ממצרים), והם כל מיני כשפים, ומהם ידעו מצרים כשפים יותר מכל בני העולם, וכשהמצרים רצו לעשות אסיפת כשפים למעשיהם, היו יוצאים לשדה להרים הרמים, וזובחים זבחים, ועושים חפירות בארץ, ומסבבים הדם מסביב אותם החפירות ושאר הדם מתקבץ בתוך החפירות, ונותנים עליו הבשר, ומקריבים הקרבנות לאלו המינים הרעים, ואלו המינים הרעים מתאספים ומתקרבים יחד, ומתרצים עמהם בהר ההוא... (אחרי רמט)
אמר רבי יצחק מעשה מצרים הוא שיהיו עובדים לשפחה, (דהיינו הקלפה הנקראת שפחה). מעשה כנען הוא, עובדים (למקום) ההוא שנקרא השבי אשר בבית הבור, ועל כן כתוב עבד עבדים יהיה לאחיו, ומשום זה היו כולם משקרים בדברים קדושים ועשו מעשים (של עבודה זרה) בכל. משום זה כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה... (שם רפט, ועיין שם עוד)
אמר רבי יהודה הרי העמידו שהמצרים היו עובדים למזל טלה, ומשום זה עבדו לשה, אמר רבי יוסי אם כן לטלה היו צריכים לעבוד (טלה קטן) ולא לשה, אמר לו לכל היו עובדים, אלא מזל טלה יורד ועולה (פעם נראה) כטלה, (ופעם) כשה, ומשום זה היו עובדים לכל. אמר לו כך שמעתי שכל בהמה גדולה היתה אלוה שלהם, ועל כן הרג הקב"ה כל בכור בהמה. וכבר למדנו, שאלו היו מדרגות שלמעלה (דהיינו רוחניים עליונים של הטומאה) שנקראים כך, (בכור בהמה, ועל כן היו עובדים להם). (פנחס תשכט)
תא חזי, במצרים שולטת אותה (חית קנה), וממנה יוצאים כמה ממשלות למיניהן, וכולם הם בסוד חמץ, כיון ששיבר אותה הקב"ה והוציא חמץ והכניס מצה, במה (שבר), היינו בחוט דק וקטן מכל שיבר את הח' דחמץ, ועשו אותיות מצה, והיינו ששיבר אות ח' של חיה הזו הנקראת חמץ, ועל כן נקראת חית קנה מפני שקל לשבור אותה כמו קנה זה... (שם תשמא ועיין שם עוד)
פתח ואמר ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה, ולא עליהם תהיה המגפה וגו', מה שינוי של מצרים כאן מכל שאר העמים, שבכולם כתוב ולא עליהם יהיה הגשם, וכאן לא (כתוב כן), אלא הרי העמידו החברים אשר ארץ מצרים אינה צריכה לגשם, (כי שותה ממימי הנילוס), ועל כן אין היא בכלל של אותם הצריכים לגשם, אבל הם יבא עליהם דין אחר... (ואתחנן קסא)
ומפני מה לא נדבר עמו תוך הכרך, מפני שהיתה מלאה שיקוצים וגילולים... (בא הקדמה)
הפה שאמר גם את ישראל לא אשלח, הוא שאמר אנכי אשלח אתכם, מה שכר נטלו על כך, לא תתעב מצרי, הפה שאמר לא ידעתי את ה' הוא שאמר אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים, מה שכר נטלו על כך, ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים ומצבה אצל גבולה לה'. הפה שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו, הוא הפה שאמר ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים, על כן נתן להם מקום קבורה, שנאמר נטית ימינך תבלעמו ארץ. (בשלח הקדמה)
ויקח שש מאות רכב בחור, משל מי היו הבהמות, אם תאמר משל מצרים היו, והלא כבר נאמר וימת כל מקנה מצרים... אלא משל מי היו, של הירא את דבר ה', נמצינו למדין המקנה שהניס הירא את דבר ה' הם היו תקלה לישראל, מכאן היה רבי שמעון אומר, טוב שבגוים הרוג, טוב שבנחשים רצוץ את מוחו.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, בא וראה עושרה וגודלה של מלכות חייבת זו, שאין נומירין אחת בטלה שכולן רצות ביום ובלילה, וכנגדן של מצרים כולהון עומדות בטלות... (שם פרשה א)
...ללמדך שלא היתה מלכות ירודה משל מצרים, אלא שנטלה שררה לשעה בשביל כבודן של ישראל, וכשהוא מושל את המלכיות אינו מושל אלא בארזים... וכשהוא מושל את המצרים אינו מושלם אלא בקש, שנאמר יאכלמו כקש, וכשהוא מושל את המלכיות אינו מושלן אלא בכסף וזהב... וכשהוא מושל את המצרים אינו מושלן אלא בעופרת, שנאמר צללו כעופרת. וכשהוא מושל את המלכיות אינו מושלן אלא בחיות, שנאמר וד' חיון רברבן, וכשהוא ממשל את המצרים אינו מושלן אלא בשועלים, שנאמר אחזו לנו שועלים.
שאל אנטונינוס את רבינו הקדוש אני מבקש לילך לאלכסנדריא של מצרים, שמא יעמוד מלך ונצחני, אמר לו איני יודע, מכל מקום כתוב לנו, שאין ארץ מצרים יכולה להעמיד לא מלך ולא שר, שנאמר מן הממלכות תהיה שפלה, ולא תנשא עוד על כל הגוים... (שם שירה פרשה ו)
...כי גדול ה', אמרו מתחלה לא היה עבד יכול לברוח ממצרים שהיתה סוגרת ומסוגרת, ועכשיו הוציא ששים ריבוא בני אדם ממצרים, לכך נאמר כי גדול ה' מכל האלהים. (יתרו פרשה א)
מניין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מן המצריים, תלמוד לומר כמעשה ארץ מצרים לא תעשו, מניין לדור אחרון שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם, תלמוד לומר כמעשה ארץ מצרים לא תעשו, מניין למקום שישבו בו ישראל שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם, תלמוד לומר אשר ישבתם בה לא תעשו, ומניין שישיבתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו, תלמוד לומר אשר ישבתם בה לא תעשו. (אחרי פרשה ח ג)
לא כארץ מצרים היא, ארץ מצרים שותה מן הנמוך, ארץ ישראל שותה נמוך וגבוה, ארץ מצרים נמוך שותה גבוה אינו שותה, ארץ מצרים גלוי שותה שאין גלוי אין שותה, ארץ ישראל גלוי ושאינו גלוי שותה. ארץ מצרים שותה ואחר כך נזרעת, ארץ ישראל שותה ונזרעת נזרעת ושותה... ארץ מצרים אם אינו עמל בה בפסל ובקורדום ונודד שנת עיניו עליה אין לו בה כלום, אבל ארץ ישראל אינה כן, אלא הם ישינים על מטותיהם, והמקום מוריד להם גשמים... מצרים שותה מן הנילוס, ובבל שותה מן הנהר יובל, ארץ ישראל אינה כן, אלא ישינים על מטותיהם והקב"ה מוריד להם גשמים... אתה אומר לכך הוא אומר לפי שארץ מצרים פסולת כל הארצות הקישה הכתוב לארץ ישראל, תלמוד לומר כגן ה' כארץ מצרים, כגן ה' לאילנות, כארץ מצרים לזרעים... או אינו מקישה אלא לשעת גנותה, תלמוד לומר אשר יצאתם משם, כשהייתם שם היתה בשבילכם מתברכת, ולא עכשיו שאין ברכה עליה כדרך שהייתם אתם שם... ארץ מצרים בין עושים רצונו של מקום בין שאין עושים רצונו של מקום הרי לכם ארץ מצרים, ארץ ישראל אינו כן, וכן הוא אומר ולא תקיא הארץ אתכם... (עקב לח)
...מניין אפילו סוס אחד והוא בטל כדיי הוא שיחזיר את העם למצרים, תלמוד לומר רק לא ירבה לו סוסים ולא ישוב, והלא דברים קל וחומר, ומה מצוה שהברית כרותה עליה עבירה מחזירתם לשם, שאר ארצות שאין הברית כרותה עליה על אחת כמה וכמה. (שופטים קנח)
אמר רבי אלעזר בן עזריה המצרים לא קבלו ישראל אלא לצורך עצמם, וקבע להם המקום שכר, והרי דברים קל וחומר, ומה אם מי שלא נתכוון לזכות וזכה מעלה עליו הכתוב כאילו זכה, המתכוון לזכות על אחת כמה וכמה. רבי שמעון אומר מצרים הם טבעו את ישראל בים, ואדומים הם קידמו את ישראל בחרב, ולא אסרם הכתוב אלא עד ג' דורות, עמונים ומואבים מפני שנטלו עצה להחטיא את ישראל אסרם הכתוב איסור עולם, ללמדך שמחטיא האדם קשה לו מן ההורגו... (תצא רנב)
בנים ולא בנות, דברי רבי שמעון, וחכמים אומרים אשר יוולד להם, לרבות את הבנות, אמר רבי שמעון קל וחומר הדברים, ומה במקום שאסר את הזכרים לעולם התיר את הנקבות מיד, מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד ג' דורות, אינו דין שנתיר את הנקבות מיד... אמר רבי יהודה בנימין גר המצרים היה לי חבר מתלמידי רבי עקיבא, ואמר אני גר מצרי ונשוי אשה גיורת מצרית, והריני הולך להשיא את בני אשה בת גיורת מצרים כדי שיהא בן בני כשר לבא בקהל... (שם קנג)
פתח רבי יוסי בכבוד אכסניא ודרש, לא תתעב אדומי כי אחיך הוא, לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו, והלא דברים קל וחומר, ומה מצרים שלא קרבו את ישראל אלא לצורך עצמן, שנאמר ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על אשר לי, כך, המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו על אחת כמה וכמה... (ברכות סג ב)
תניא אמר להם רבי אליעזר לחכמים והלא בן סטדא הוציא כשפים ממצרים בסריטה שעל בשרו... (שבת קד ב)
ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, למה נמשלו מצרים במרור, לומר לך מה מרור זה שתחילתו רך וסופו קשה, אף מצריים תחילתן רכה וסופן קשה. (פסחים לט א)
תא שמע מצרים היה ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, ומצרים אחד מששים בכוש... (שם צד א)
ועוד עתידה מצרים שתביא דורון למשיח, כסבור אינו מקבל מהם, אמר לו הקב"ה למשיח קבל מהם, אכסניא עשו לבני במצרים, מיד יאתיו חשמנים מני מצרים... (שם קיח ב)
תניא רבי יהודה אומר מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריא של מצרים לא ראה בכבודן של ישראל... (סוכה נא ב)
מתיב רב יוסף ויתחתן שלמה את בת פרעה מלך מצרים, גייורי גיירה, והא לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה, מידי הוא טעמא אלא לשולחן מלכים, הא לא צריכא ליה. ותיפוק ליה דהא מצרית ראשונה היא, וכי תימא הנך אזלי לעלמא והני אחריני נינהו, והא תניא אמר רבי יהודה מנימין גר מצרי היה לי חבר מתלמידי רבי עקיבא, אמר אני מצרי ראשון ונשאתי מצרית ראשונה, אשיא לבני מצרית שניה כדי שיהא בן בני ראוי לבא בקהל... מצרי ואדומי אינם אסורים אלא עד שלשה דורות, אחד זכרים ואחד נקבות, רבי שמעון מתיר את הנקבות מיד, אמר רבי שמעון קל וחומר הדברים, ומה אם במקום שאסר את הזכרים איסור עולם התיר את הנקבות מיד, מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות, אינו דין שנתיר את הנקבות מיד, אמרו לו אם הלכה נקבל, ואם לדין יש תשובה, אמר להם לא כי הלכה אני אומר... (יבמות עו א, וראה שם עוד ועז ב)
תנו רבנן, בברכותיה של ארץ ישראל בית סאה עושה חמשת ריבוא כורין, בישיבתה של צוען בית סאה עושה שבעין כורין, דתניא אמר רבי מאיר אני ראיתי בבקעת בית שאן בית סאה עושה שבעין כורין, ואין לך מעולה בכל ארצות יותר מארץ מצרים, שנאמר כגן ה' כארץ מצרים, ואין לך מעולה בכל ארץ מצרים יותר מצוען דהוו מרבו בה מלכים, דכתיב כי היו בצוען שריו, ואין לך טרשים בכל ארץ ישראל יותר מחברון, דהוו קברי בה שיכבי, ואפילו הכי חברון מבונה על אחת משבע בצוען, דכתיב וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים... (כתובות קיב א)
והאמר רבא שלשה כוסות האמורות במצרים למה, אחת ששתת בימי משה, ואחת ששתת בימי פרעה נכה, ואחת שעתידה לשתות עם חברותיה... (סוטה ט א)
עשרה קבים כשפים ירדו לעולם, תשעה נטלה מצרים, ואחד כל העולם כולו... (קדושין מח ב)
תניא אמר רבי אלעזר ברבי יוסי פעם אחת נכנסתי לאלכסנדריא של מצרים, מצאתי זקן אחד ואמר לי בא ואראך מה עשו אבותי לאבותיך... (סנהדרין קיא א)
...הלך לאלכסנדריא של מצרים ובנה שם מזבח והעלה עליו לשם שמים, שנאמר ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים ומצבה אצל גבולה לה'... לכדתניא, לאחר מפלתו של סנחריב יצא חזקיה ומצא בני מלכים שהיו יושבין בקרונות של זהב, הדירן שלא לעבוד עבודת כוכבים, שנאמר ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען ונשבעות לה' צב-אות, הלכו לאלכסנדריא של מצרים ובנו מזבח והעלו עליו לשם שמים, שנאמר ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים עיר ההרס יאמר לאחת, כדמתרגם רב יוסף, קרתא דבית שמש דעתיד למיחרב... (מנחות קט ב)
תמצית כוש מצרים שותה, נמצאת אומר מצרים מהלך ארבעים יום וכוש מהלך שבע שנים... (ברכות ה א)
הדא אמרה גר מלובי צריך להמתין ג' דורות, הדא אמרה היא לוב היא מצרים. (כלאים לח ב)
...גר עמוני ומואבי ומצרים ועבד וממזר וחלל נתין כותי וגוי שבאו על בת ישראל, על בת כהן, על בת לוי פוסלה מן הכהונה, רבי יוסי אומר כל שזרעו פסול ביאתו פוסלת... (יבמות מב ב, וראה שם עוד)
...אמר רב יוסי בי רבי בון על דרבנין צריכה אין יסבור רבי יהודה גרים פסולים בקהל ה' אינון, לישא עמונית אינו יכול שהיא קהל ה' אצלו, לישא מצרית אינו יכול שהוא קהל ה' אצלה, אמר רבי תנייה משחררין שפחה ומשיאין לו, ודכוותה מצרי לא ישא מצרית, נישמעינה מן הדא תנא תני רבי אבהו קומי רבי יוחנן אמר רבי יהודה בנימין גר מצרי היה מתלמידי רבי עקיבה אמר אני גר מצרי נשוי גיורת מצרית, בני בן גר מצרי ואני משיאו לגיורת מצרית, נמצא בן בני כשר לבא בקהל, אמר לו רבי עקיבה לא בני, אלא אף אתה השיאו לבת גיורת מצרית, כדי שיהו ג' דורות מיכן ושלשה דורות מיכן... (קידושין מד ב)
...השיב רבי טרפון מצרים חוצה לארץ עמון ומואב חוצה לארץ, מה מצרים מעשר עני בשביעית, אף עמון ומואב מעשר עני בשביעית... אמר רבי טרפון מצרים שהיא קרובה עשאוה מעשר עני שיהיו עניי ישראל נסמכים עליה בשביעית... מצרים מעשה חדש (שהזקנים אחר עזרא תיקנו להפריש מעשר במצרים)... מצרים מעשה זקנים ובבל מעשה נביאים... (ידים ד ג)
ומצרים ילד את לודים וגו', אמר רב אבא בר כהנא אמר רבי יהושע בן קרחה כל מוניטא של מצרים אינה אלא בים, לודים לודי ים, ענמים ענמי ים כשמן... (בראשית לז ח)
...והוריד את השכינה למצרים עמו, רבי פנחס בשם רבי סימון אמר מנא לן שירדה השכינה עמו, מדכתיב ויהי ה' את יוסף. (שם פו א)
והנה מן היאור, רמז רמז לו, שאין השובע בא למצרים אלא מן היאור, ודכוותה אין הרעב בא אלא מן היאור, והנה מן היאור וגו'. (שם פט ה)
וניצלתם את מצרים, עתידים לעשות מצרים כמצולה שאין בה דגה. (שמות ג יד)
אמר רבי שמעון בן פזי דכתיב (ירמיה מ"ו) קולה כנחש ילך, מה הנחש מלחש והורג, אף מלכות מצרים מלחשת והורגת, כי הוא נותן בבית האסורין ומלחש עליו להורגו. דבר אחר מה ראה הקב"ה להקיש מלכות מצרים לנחש, מה הנחש מעוקם, אף מלכות מצרים מעקמת דרכיה... (שם ט ב)
דבר אחר בארץ מצרים, משל לאחד שמצא נחש ורצץ את ראשו באבן וחתך את זנבו, ומעכשיו מהו טוב, כך המצריים עמדו ושעבדו את ישראל מה שאי אפשר, וכן אדום, מה עשה הקב"ה במצרים פרע מהם, שנאמר (תהלים קל"ו) ונער פרעה וחילו בים סוף... אמר רוח הקודש (יואל ד') מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה... (שם טו יח)
...אמר הקב"ה אלך למצרים, שנאמר (ישעיה י"ט) משא מצרים, אמרו לו מלאכי השרת למצרים אתה הולך, למקום טומאה, אמר להם אלך ולא יתבייש שלוחי משה... (שם שם יט)
...כך ירד יוסף למצרים וקבלו אותו ועשו אותו מלך עליהם, שנאמר (בראשית מ"ב) ויוסף הוא השליט על הארץ, כבדו את יעקב, שנאמר (שם שם נ') ויבכו אותו מצרים שבעים יום, אמר הקב"ה ומה כבוד אני עושה למצרים, הריני קורא אותה בשבחה של גן עדן, שנאמר (שם שם י"ג) כגן ה' כארץ מצרים. כשחזרו ושעבדו בהם אמר הקב"ה ועברתי בארץ מצרים, חוזר אני מאותו כבוד ואעשה אותה שממה, שנאמר (יואל ג') מצרים לשממה תהיה... (שם יח ו)
...ומהו והנה מצרים נוסע אחריהם, שרן של מצרים היה שמו מצרים, שאין הקב"ה מפיל אומה עד שהוא מפיל שרן תחלה. (שם כא ה)
...וכשהוא מושל את המצריים אינו מושלן אלא בשועלים, מה שועל זה קטן מן ד' חיות כך מצרים קטנים מן המלכיות, שנאמר (יחזקאל כ"ט) מן הממלכות תהיה שפלה. אמר רבי אלעזר בר שמעון ערומים היו המצרים, לפיכך הוא מושלן כשועלים, מה שועל זה מהלך ומביט לאחוריו, כך המצריים מהלכין ומביטין לאחוריהם, ומה אמרו, הבה נתכחמה לו... בואו נידונם במים שאינו יכול להביא אותם עלינו, אמר להם הקב"ה רשעים, כבר נשבעתי שאיני מביא מבול לעולם, אבל מה אעשה לכם, אני מביא אתכם למבול וכל אחד ואחד אני גוררו למבולו... (שם כא א)
אמר רבי יוסי ברבי חנינא כל המלכיות נקראו על שם מצרים, על שם שהיו מצירין לישראל. (ויקרא יג ה)
מצרים לא נתגאו לפני המקום אלא במים, שנאמר ויצו פרעה לכל עמו וגו' כל הבן הילוד וגו', אף המקום לא נפרע מהם אלא במים, שנאמר (שמות ט"ו) מרכבות פרעה וגו'. (במדבר ט כג)
עושה משפט לעשוקים (תהלים קמ"ז) מדבר בישראל, אמר רבי פנחס בר חמא מלמד שהיו במצרים יותר מע' אומות, ומכולן לא היו משעבדין אלא בישראל... (דברים ד ט)
כשהוא מושל את המלכיות אינו מושלן אלא באש, הדא הוא דכתיב (יחזקאל ט"ו) ונתתי את פני בהם מהאש יצאו והאש תאכלם, וכשהוא מושל את המצרים אינו מושל אלא בדבר שכבה באש, הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"ג) דעכו כפשתה כבו... (שיר ב לג)
ומצרים מהלך מ' יום, והיא ת' פרסה על ת' פרסה... (שם ו יד)
פעם אחת באו שונאין ושלחו אצל פרעה נכה כשהוא מפרש בים הגדול, רמז הקב"ה לשלדותיהן והיו שטין על פני המים, אמרו אלו לאלו מה טיבן של שלדות הללו, אמר להם אבותיהם של אלו תחת אבותיכם עמדו, ועמדו והטביעו אותם במים, אמרו וכך עשו לאבותינו ואנחנו הולכים ומסייעין להם, מיד חזרו, הדא הוא דכתיב (ירמיה ל"ז) הנה חיל פרעה היוצא לכם לעזרה שב לארצו. (איכה ד כא)
דבר אחר עיר קטנה זו מצרים, ואנשים בה מעט אלו ישראל, שנאמר (דברים י') בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה וגו', ובא אליה מלך גדול זה פרעה, וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים, שגזר גזרות קשות זו מזו, שמנען מתשמיש המטה, ומשך להם בערלה, וגדל להם בלורית, ומצא בה איש מסכן וחכם זה משה... (קהלת ט יח)
...ומשנפלה מצרים ביד נבוכדנצר לא נתנשאת עוד על הגוים עד היום, שנאמר (יחזקאל כ"ט) מן הממלכות תהיה שפלה וגו'... (פרק כ)
מנין אתה אומר כשמצרים מתרככין פרעה מתקשה, תלמוד לומר ואני אקשה את לב פרעה, וכשפרעה מתרכך מצרים מתקשין, תלמוד לומר ואני הנני מחזק את לב מצרים, וכשאלו ואלו מתרככין המקום מחזק, תלמוד לומר כי אני הכבדתי את לבו וגו'... (בא יג יג)
...כך מצרים לא היה בהם ממש מפני פורעניות, לפי שהוא אומר ויקח שש מאות רכב בחור, שומע אני יש בהן ממש, תלמוד לומר יאכלמו כקש, מה קש אין בו ממש, אף מצרים לא היה בהן ממש מפני פורענות... (בשלח טו ז)
אמר רבי יצחק אין שרה של מצרים נופל אלא ביום, מה טעם, דכתב ובתחפנחס חשך היום בשברי שם את מטות מצרים, ואמר ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען ונשבעות לה' צב-אות עיר ההרס (ישעיה י"ט י"ח), עיר השמש, נוא אלכסנדרי, נוף תנפנחס, חופיינס ועיר ההרס ועיר שמש... (פרק יז)
רבי יוסי ברבי נחמיה בר חנינא ורבי יצחק בר חייא אמרי לעתיד לבא אומר לפרעה שתה כוסך, והוא אומר לו רבונו של עולם ולא שתיתי כוסי בעולם הזה, והוא אומר לו מה ששתית כמין אוגרה אחת היתה, שנאמר ויגר מזה, אבל עכשיו אך שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ, שתית אותו ולא מצית... (תהלים עה)
ומה שנתנה מצרים מכל מדינות העכו"ם כולם שנכנסו ישראל לתוכן, משום שבאותה שעה היו שולטין המצרים מסוף העולם ועד סופו, והיו מלוכלכין בעבירות הרבה, ואין לך אומה בעולם שהיא היתה שטופה בדברים מכוערים ודברים שאינן ראויין וחשודין בכשפים ובזימה ובכל מעשים רעים אלא המצריים בלבד, לפיכך בא להם למצרים תקלה על ידם של ישראל, והקב"ה מבקש לעשות קורת רוח לשמו הגדול במצרים... (פרק ז)
...אמר לו יוסף מצרים לא כשכם, אם תחריב מצרים תחריב את כל העולם, דכתיב כגן ה' כארץ מצרים... (בראשית פרק מד, קנ)
דבר אחר ויהפוך, מגיד הכתוב שכשיצאו ישראל ממצרים בטלה מלכותן של מצרים, שנאמר מעבדנו, אמרו עכשיו כל האומות מקישות עלינו בזוג, לומר מה אלו שהיו ברשותם הניחום והלכו להם, עכשיו היאך אנו שולחים לארם נהרים ולארם צובא להעלות לנו מסים, להביא לנו עבדים ושפחות, ללמדך שהיה פרעה שולט מסוף העולם ועד סופו, והיו לו שולטנות על כל העולם כולו בשביל כבודן של ישראל... (שמות פרק יד, רל)
דבר אחר נטית ימינך, מגיד שהים זרקן ליבשה ויבשה זרקתן לים, אמרה היבשה ומה אם בשעה שלא קבלתי אלא דמו של הבל יחיד נאמר לי ארורה האדמה, ועכשיו היאך אני יכולה לקבל דמן של כל אלו אוכלוסין, עד שנשבע לה הקב"ה שאינו מעמידה בדין, שנאמר נטית ימינך. (שם פרק טו, רנא)
כמעשה ארץ מצרים וגו', מקיש מעשה ארץ מצרים למעשה כנענים, מה מעשיהם של מצרים שטופים בעבודה זרה ובמשכב זכור ובהרבעת בהמה... (ויקרא פרק יח, תקצ)
ותזני אל בני מצרים שכניך גדלי בשר, דרש לוי בר סיסי מהו גדלי בשר, וכי יש לזה רגל אחד ולזה שלשה רגלים, אלא שהיו כלם ערלים, וכן הוא אומר וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו, רבי אמי אמר כלם בעלי גבורה היו, ולא היית כזונה לקלס. (יחזקאל פרק טז שנו)
ויהי בשלח פרעה, אין שילוח אלא לויה... מה שכר נטלו על כך, לא תתעב מצרי... (שמות יג יז)
אל יקשה בעיניך דארץ מצרים מוציאה חטים על ידי מים נקבות, כמו הירקות, שאין הענין כן, אלא כמו שאמרו רז"ל שבכל שנה ושנה בימי תקופת תמוז הקב"ה מטיל טפה אחת כמו שאור לעיסה, ונעשה כל מי נילוס זכרים, ואינם צריכין למי גשמים, וזאת הטפה אינה נמנעת לבא בכל שנה ושנה, לפי שנתנה במצרים בשביל תפלת אברהם, והענין רמוז בפסוק וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים וגו', והענין ששר של ישמעאל הוא רה"ב שרו של מצרים, ולפי שהמצרים היו שניים לארץ ישראל. (בראשית וירא)
דע כי מצרים שני לארץ ישראל, לפיכך היה במצרים פי החירות, היודע סוד זה יודע כמה נסתרות בענין פי החירות, ויבין סוד ואנכי אעלך גם עלה, וסוד מה שאמרו אלמלא לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובני בנינו משועבדים לפרעה, לפיכך וחמשים עלו בני ישראל, וכתיב ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי. (שם ויגש)
ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל וגו', כי תחלה אמר הנה עם בני ישראל, ואחר כך ויקוצו מפני בני ישראל, וסוד הענין כי עבדיו היו אותם שנימולו, והיו נוהגים בעריהם מנהג ישראל, ואמנם ראה פרעה אלו הנקראים עם בני ישראל ואינם ישראל ממש עצמם, וזהו הנה עם בני ישראל וגו', וזהו ויאמר אל עמו וגו', פירוש כי הנה גם אלו היו מצרים, רק שלא היו עמו של פרעה רק עם של בני ישראל, ואחר כך ויקוצו מפני בני ישראל, שהם ישראל ממש, ובזה תבין קצת טעם למה גלו ישראל למצרים בשביל ניצוצות אלו שלוקטים חיות במצרים, ובשביל אותן ערב רב להוציאן ממצרים היה צריך יד חזקה, ולא בשביל ישראל. (שמות)
דע שכבר אמרו חז"ל שארץ מצרים היא שניה לארץ, ושר של מצרים מגדולי שרי האומות הוא, עד שנטל חלקו הבכורה ראש המזלות, והוא טלה, וצומח בניסן שהוא ראש לחדשים... ולפי שפרעה היה אדוק ודבק בשר שלו, ולא היה לו חלק בהשי"ת לפי שהשר שלו מיוחד לו, הוצרך השי"ת לשלוח לו ביד משה רבינו, שיודיעהו שיש בעולם אדון מושל על כל השרים ועל כל המזל כולם... (שם)
עשו מצרים כלבים של זהב בכשפים, שאם יבא אדם לשם היו נובחים, וקולן היה הולך בכל ארץ מצרים מהלך מ' יום, ומשה שותקן, שנאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, לפיכך חייבים אתם לכלבים, שנאמר לכלב תשליכון אותו. (שם בא)
אמר רבי אליעזר שר של מצרים שה היה, וצוה הקב"ה לעשות בו שפטים, לשרוף אותו באש, כדאמר פסילי אלהיהם תשרפון באש, כדי שיהיה ריחו נודף, ועוד ראשו על כרעיו ועל קרבו, ועוד שיהיו עצמותיו נשלכים בשוק, וזאת היתה קשה למצרים מכולם, הדא הוא דכתיב שפטים. (שם)
עתיד הקב"ה להשיב שבות מצרים, מפני שרומז לבינה, לכן ישיב שבות מצרים ולא עמה, שהוא עתיד להיות מעם ישראל כל ארץ מצרים, ותבטל ותשומם זרע מצרים, שעליו נאמר לא ישוב עוד בביתו. (שם בשלח)
עשרה מיני חכמה ירדו לעולם, תשעה נטלו מצרים ואחד כל העולם כולו, ומנייהו הוי ידעי מצרים לעשות כשפים על כל בני עלמא, וכד מצראי בעי למיעבד כנופיה בחרשייהו לעובדיהון הוי נפקא לחקלא לטורי רמאה וזבחין דבחין ועבדין גומא בארעא וסחרין ההוא דמא סוחרנא דהאי גומא... (ויקרא אחרי)
ותחום ארעא דמצרים מהלך ארבע מאה פרסי הות, וארעא דגשן דתמן משה ובני ישראל במציעות ארעא דמצרים הות, ופלטרין דבית מלכותא דפרעה בריש ארעא דמצרים הות, וכד קרא למשה ולאהרן בליליא דפסחא אשתמע קליה עד ארעא דגושן... (שמות יב לא)
עגלה יפיפיה מצרים - מלכותא יאתא... (ירמיה מו כ)
הנה נא ידעתי - ... ופשוטו של מקרא, הנה נא הגיע העת שיש לדאג על יפיך... ועכשיו אנו באים בין אנשים שחורים ומכוערים, אחיהם של כושים ולא הורגלו באשה יפה. (בראשית יב יא)
על היאר - כל שאר נהרות אינם קרויין יאורים חוץ מנילוס, מפני שכל הארץ עשויין יאורים בידי אדם, ונילוס עולה בתוכה ומשקה אותם, לפי שאין גשמים יורדין במצרים תדיר כשאר ארצות. (שם מא א)
עבד - ...וכתוב בנימוסי מצרים שאין עבד מולך ולא לובש בגדי שרים. (שם שם יב)
ויברך יעקב - ומה ברכה ברכו, שיעלה נילוס לרגליו, לפי שאין מצרים שותה מי גשמים אלא נילוס עולה ומשקה, ומברכתו של יעקב ואילך היה פרעה בא על נילוס והוא עולה לקראתו... (שם מז י)
ונהפכו לדם - לפי שאין גשמים יורדים במצרים, ונילוס עולה ומשקה את הארץ, ומצרים עובדים לנילוס, לפיכך הלקה את יראתם ואחר כך הלקה אותם. (שמות ז יז)
תועבת מצרים - יראת מצרים, כמו ולמלכם תועבת בני עמון, ואצל ישראל קורא אותה תועבה, ועוד יש לומר בלשון אחר תועבת מצרים דבר שנאוי הוא למצרים זביחה שאנו זובחים, שהרי יראתם אנו זובחים. (שם ח כב)
מוליכים שוחד חנם מצרים, ומסתכנים בדרך... (ישעיה ל ו)
מצבות בית שמש - מזבחות שעשו שם שבויי סנחריב שהתגיירו בימי חזקיה, כבישעיה... (שם מג יג)
שכיריה - גייסות ששכרו להלחם, כעגלי מרבק - מתפטמים ואינם יוצאים להלחם. (שם מז א)
התנים - לפי שכל גדולתה ועשרה של מצרים ביאור, דימה מלכה לתנים ועמה לדגת יאור. לי יאורי - ואיני צריך להעליונים. (יחזקאל כט ג)
משענת קנה - סמכו עליך בימי סנחריב ונבוכדנצר ולא הועיל להם, כסומך על קנה רך. (שם ו)
ארבעים שנה - מ"ב שנות רעב נגזרו בחלום פרעה, נגד ג' פעמים שנכתבו פרות רעות בפרשה, בחלום, בספורו ליוסף ובפתרון, ולא באו אז אלא ב' עד שירד יעקב למצרים, ונפרעו להם כאן. (שם שם יא)
אצמיח קרן - לא מצאתי מהי צמיחת קרן זו, ולפי החשבון כלו מ' שנה של מצרים בשנה למלך בלשאצר, ובאותה שנה התחילו מלכי פרס להתחזק ונגזרה מפלה על בבל, שמצרים ניתנה ביד נבוכדנצר בכ"ז לנבוכדנצר, נשארו לו י"ח, וכ"ג דאויל מרודך, ושנה שנבלעה ביניהם. (שם שם כא)
וכבותך - לא תכבה תבערתך, יעלה העשן ויכסה השמים ויחשכו המאורות, כלומר יתאבלו וידאבו גם עליו יעמד המשחית. (שם לב ז)
מצרים - וסמך לה אדום, כי לולא מצרים לא היתה אדום, שבבא יואב להכריתם ברח הדד ואנשיו אל פרעה וכו', אמר הקב"ה אני אכלה זו וזו. (יואל ד יט)
ולא עליהם יהיה הגשם - שלהם, כלומר שנילוס לא יעלה, המגפה - רעב. (זכריה יד יח)
ויצברו בר - ...והאומר כי אויר מצרים לח בעבור היאור ולא יעמוד שם דגן ז' שנים, יוכל לערבנו עם דברים שיעמידוהו. (בראשית מא לה)
כי תועבת מצרים כל רועה צאן - לאות כי בימים ההם לא היו המצרים אוכלים בשר, ולא יעזבו אדם שיזבח צאן, כאשר יעשו היום אנשי הודו, ומי שהוא רועה צאן תועבה היא, שהוא שותה החלב. (שם מו לד)
כי תועבת מצרים - ...והוא אומר כי היה אלהיהם על צורת טלה, כי היו חושבים על מזל טלה שהוא מושל בארצם, ובעבור זה לא היו אוכלים בשר. ואילו היה כן למה לא יאכלו בשר שור או בשר גדיים. ולפי דעתי כי אנשי מצרים בימי משה היו על דעת אנשי לדיאה, שהם יותר מחצי העולם, וכלם הם בני חם ואינם אוכלים בשר עד היום, גם דם וחלב ודג וביצים כל דבר שיצא מן החי... ואין טעם לשאול אם כן למה היה להם מקנה, כי כן יש לאנשי לנדיאה, כי הסוסים והחמורים והגמלים למשא ולרכוב, והבקר לחרוש והצאן לצמר... (שמות ח כב)
המעט - הדבר קל כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש, כי מצרים בנגב ארץ ישראל, והבא ממצרים לארץ כנען באמת הוא עולה. (במדבר טז יג)
שלישיה - שיהיו באשור אנשים שיכירו ה', ובמצרים יהיו יותר... (ישעיה יט כד)
מצרים ואדום - היו שממה בימי נבוכדנצר ואינה מצרים של היום. (יואל ד יט)
מתחלת ויחזק מלך הנגב מלחמות שעברו בבית שני... ויחזק לב מלך הנגב - מצרים, ממלך ארם... (דניאל יא ה)
ומצרים ילד - יזכיר למצרים תולדותיו ולא הזכיר מושבם כמו שהזכיר באחרים, כי בבני יפת הזכיר איים, ובבני כוש ארץ שנער ואשור, ובבני כנען הזכיר תחומי ארצם, והיה זה כי מצרים ארץ מושבו ידוע, כי היא נקראת על שמו, והיו כל בניו יושבים סביבות מצרים, ושם ארצם גם כן כשמם... (בראשית י יג)
...וירא מפשט הכתובים כי שרה לא קבלה עליה לאמר כן, אבל המצרים היו רעים וחטאים מאד, וכאשר ראו אותה והיללו אותה אל פרעה לוקחה אל ביתו, ולא שאלו בהם כלל אם אשתו היא או אם אחותו היא... (שם יב יא)
הביא לנו איש עברי - כי העברים שנואי נפש המצרים המה, ולא יוכלו לאכל אתם לחם כי תועבה היא להם, ולא יקנו מהם רק לכורמים ויוגבים, ולא יבאו בביתם, ולכן אמרה הנה עשה עמנו רעה להביא בביתנו עברי ועשאו פקיד ונגיד וראוי לו שיצחק בנו... (שם לט יד)
אשר בשדה - ...ויתכן כי בעבור היות תועבה למצרים כל רועה צאן היו מפרישים אותם מן הערים, בלתי בעת השתמשו בסוסים לרכוב ובחמורים למשא, והנה היה המקנה רחוק ממצרים בשדה גבול גושן... (שמות ט ג)
...ויתכן כי בעבור היות ארץ מצרים לחה מאד ביאור לא היה ארבה גדול שם, כי דרכו לבא בשני עצירת המטר, וכאשר הוא מוזכר ביואל. וכתב רבינו חננאל בפירוש התורה שלו, מעת עתירת משה רבינו ועד עכשיו אין ארבה מפסיד בכל גבול מצרים ואם יפול בארץ ישראל ויבא ויכנס בגבול מצרים אינו אוכל מכל יבול הארץ כלום עד עכשיו... (שם י יד)
...ועל דעת רבותינו בתורת כהנים היו גם המצריים שטופים בזמה בכל העריות ובזכור ובבהמה, והוא האמת, כי גם קדש היה בארץ בזכור מאז ועד עתה, והכתוב מעיד בהן בני מצרים ערלי בשר, ואומר אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם... (ויקרא יח ב)
ויאבדם ה' - לא הבינותי טעם עד היום הזה, כי כל המתים בים אבדן עולם הם אובדים, ויתכן שהוא חוזר לסוסיו ולרכבו, שאבד ה' סוס ורכב מצרים בכל הדור ההוא... אבדו כולם, והיתה ממלכה שפלה בלא רכב סוס וחיל. ואמר רבי אברהם שלא קמו עוד בניהם תחתם להיות כמוהם... (דברים יא ה)
והמצרים לא היו מאמינים שיש לעולם בורא, וזהו שאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו, לא ידעתי את ה', ולא היתה להם ידיעת אלקיות מצד חדוש העולם ובריאתו, והיו עובדים לצורת הצאן, שהוא על צורת מזל טלה, לפי שהשמש אז הוא ראש השנה לימות החמה, והוא בית כבודו, ולפיכך היו עובדים אותו. ועל דרך פשט המקראות אני אומר שלא היה להם א-לוה לא מצד גלגל המזלות ולא מצד הכוכבים, ולא מצד בריאת העולם, אלא מצד הטובה שכל מי שמיטיב להם היה אצלם ראוי לעבדו, ועל זה הענין היו עובדים לצורת הצאן, כדכתיב כי תועבת מצרים נזבח לה' אלקינו, בעבור שהיתה טובה גדולה מגעת להם מצד הצאן, יותר מכל שאר בעלי חיים, ואין בני אדם משעבדין אותם בגופם כמו שוורים לחרישה וסוסים לרכיבה, והחיות שאינן תחת ידם שאין נוחות להכבש כמו הצאן, והן מזיקות לבני אדם, ואשר אינן מזיקות אינן מועילות כלום לבעליהן זולתי דבר אחד לבדו שהן מאכלן. אבל מין הצאן היה נכבד בעיניהם וראוי לעבוד, ומזה הטעם היו המלכים עושין עצמן אלוהות, ורוב גדלן וממשלתן, והיכולת להרע או להיטיב יותר משאר בני אדם... (האמונה והבטחון פרק יט)
וירד אברם מצרימה - שברוב שם שובע, לפי שאינה שותה ממטר אלא ממי נהר... (בראשית יב י)
כי יראו אותך - שהמצרים דרומיים כעורים ושטופים בזמה, ואילו ידע זאת קודם לא היה הולך לשם. (שם שם יב)
ויאהב שלמה - ...ונראה שגיירה, ובכל זאת אסורה לו כמצרית ראשונה, ויש אומרים שמצריות מותרות מיד, ונראה שאף על פי שאין הלכה כמוהו נראין דבריו, שלא נמצא שחטא שלמה בכך שלקחה, רק בזה שהרבה נשים בתאות לבו... (מלכים א ג ג)
מצרים - בסוף מלכות העמים במלחמת מלך הצפון והדרום, כבדניאל. (ישעיה כז יב)
ממגדול סונה - גבול מצרים מפאה אחת, משם תחל החרב לאכול עד גבול כוש. (יחזקאל ל ו)
ארץ צפתך - ...ולחז"ל נקראת ארץ מצרים כך, כי היאור מציפה. (שם לב ו)
מצרים - זכרה בשביל הישמעאלים ואדום בעבור רומי, ותגבורנה עד עת הגאולה, שהם חיה ד' בדניאל, ואשת ישמעאל היתה מצרית, ומלכות רומי בעיקרה אדומים, וב' אומות אלו הרעו לישראל שגלו ביניהם. (יואל ד יט)
כי תועבה היא - נבזים היו בעיניהם, ומצרים גסי רוח, וכן הצאן מאוס למצרים. (בראשית מג לב)
ואתה צוויתה - כי אין להוציא ממצרים עגלות, ובתלמוד: אין פרה וחזירה יוצאת מאלכסנדריה וכו'. (שם מה יט)
ומביא חבל מצרי, כדי להזכירה מעשה מצרים שעשתה... (סוטה ג יא)
אבל אמרו וחזקתי את לב פרעה ואחר ענשו והמיתו, יש בו מקום לדבר, ויעלה ממנו בידינו שורש גדול על מה שלא חשבו כל המפרשים... אלא שאין הענין כן, אבל פרעה וסיעתו מרו בבחירתם בלי הכרח, וחמסו הגרים אשר היו בתוכם ועוולו עליהם עוול גמור, כאשר נאמר בבירור (שמות א' ט') "ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו, הבה נתחכמה לו", זאת הפעולה היתה בהם בבחירתם מבלי הכרח, רק ברוע לבבם והיה עונש השי"ת להם על זה למנעם מן התשובה, עד שיחולו עליהם מהעונשים מה שהיה ראוי להם מן הדין... (פרק ח, וראה עוד פרעה-חזוק לבו)
המצרים היו מלחשים באוזן הטלה, והשד עולה מתוך האוזן ומגיד עתידות, לכך צוה הקב"ה משכו לבזיונם צאן לשחיטת הפסחים. וכיוצא בזה היו נוטעים אילן אחד, שבשעה שהיו יודעין על פי הכשוף לאחר שנה היו קוצצין אותו בדרך שהיו יודעין לנחש ולכשף, עד שהיה בא השד והיה יושב בראש האילן ומדלג ומרקד עליו כשעיר והיה מגיד עתידות, וזהו "לשעירים אשר הם זובחים על פני השדה"... (תתשנה)
תועבה היא - לאכול עם נכרי, שהמצרים גסי רוח ולכן נקראים רהב. (בראשית מג לב)
ויך את המצרי - ראוי היה משה לכך מו' ימי בראשית, כי המצרי היה כחו של קין מצד הטומאה, וההכאה בלשון בשם של מ"ב אותיות... (שמות ב יב)
ויסר את אופן - על דרך השכל הגלגל שממנו כח מרכבותיו הסירו מגבורתו, והוא גלגל מאדים בו היו ראויים לנצח, וכח הגלגל הוא סמאל, ומלת אפן חסרה כחשבונו, ולא שהמזל שר של מצרים, כי שמו עזא. (שם יד כה)
...ואמרו רז"ל (יבמות ע"ח) מצרית מעוברת שנתגיירה בעודה מעוברת בנה הוא נקרא שני, אף על פי שהורתו בעוד שהאם מצרית... שורש המצוה נגלה, כי הוא להודיענו שלא נתנהג באיסור... אדומים ומצריים שצערו כל כך את ישראל על אחת כמה וכמה, על כן באתנו האזהרה עליהם שלא להמנע מהתחתן בם, כי השעבודין ששעבדו הם בנו גזרת הא-ל היתה עלינו, ואין לנו לקבע עליהם שנאה בלבבנו על כך, ואחינו יקראו בהתגיירם ובואם לחסות תחת כנפי השכינה... וגר עמוני שנשא מצרית הוולד עמוני, גר מצרי שנשא עמונית הוולד מצרי, זה הכלל באומות לבדם הלך אחר הזכר... (כי תצא מצוה תקסג)
שנמנענו שלא להרחיק ולתעב המצרי מהתחתן עמו בדור השלישי אחר שיתגייר, ועל זה נאמר לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו... ואל תשמע מדברינו שנהיה מצווים להתחתן עם המצרי או האדומי אחר שלשה דורות, שאין כוונת הכתוב לצוותנו להתחתן עמם חלילה, והמשפחות המיוחסות שבישראל לא ירדו ממעלתן להתחתן עמהם, אבל ימנענו הכתוב מהרחיק חתונם בטענת איסור. (שם מצוה תקסד)
הירא - ב' במסורה, הירא את דבר ה', ואיש הירא ורך הלבב (דברים כ' ח') מה התם הירא מעבירות שבידו, אף הכא נמי היו יראים מעבירות שבידם, מכאן אמרו טוב שבגויים הרוג, שהרי כתיב הירא את דבר ה', וסמיך ליה וירד עליהם הברד ומתו. (שמות ט כ)
והשיבך ה' - בגימטריא זה יהיה בימי ירמיהו. (דבירם כח סח)
כי תועבת מצרים כל רועי צאן - יחזיקו הרועים לקדושים ויושיבום במיטב הארץ. (בראשית מו כט)
כמעשה ארץ מצרים - שהיו פרוצים באכילת הדם. (ויקרא יח ג)
ויתחתן פרעה - נראה שאיסור החיתון היה רק לז' עממין, ומהאחרים מותר אם נתגיירו, ודור ג' במצרים ולא במצריות, כביבמות ע"ז, אף על פי שאין ההלכה כן, אך יש אומרים שההרחקה היתה רק עד דור ג' ליציאת מצרים. ואומר לפי הפשט לא נאסרו כלל אם יתגיירו, והרי ראינו שהרבה גרים יצאו אתם ממצרים ונשאו ישראליות ולהיפך (?), והנביא עובדיה מאדום, ודוד נשא את מעכה בת מלך גשור... אך חז"ל קבלו אמיתת המצוות התוריות, ואמרו שבכל האומות איסור לא תתחתן בם, ואם יתגיירו הם בכלל ישראל... מצרי ומצרית אסורים עד ג' דורות, ואם כן עבר שלמה על כך כשנשא בת פרעה, ושגג בזה, ולכן סמך לכך "ויאהב את ה'"... (מלכים א ג א)
בנים סוררים - על הושע מלך ישראל ששלח לעזרת מצרים מבלי לשאול בה'... (ישעיה ל א)
אמון מנוא - שם יבא פרעה לעצור הכשדים ויברח משם. (ירמיה מו כה)
הילילו - התנבא שאין חורבן מצרים זה כלום נגד חורבנה לעתיד לבא ביום ה', יום קבוץ גליות. (יחזקאל ל א)
כל מאורי אור - על ההוראות השמימיות שיחשיכו עליהם, אשקיע מימיהם - לא יציף נילוס את הארץ שהיא קללה רבה, והיתה שממה מ' שנה - כל ימי נבוכדנצר ובנו. (שם לב ח ויד)
...וכדי להתיש עוד את כח מצרים אמר להם יוסף למול, כי הארץ יש לה אברים כמו לגוף, בחינת מצרים ושר שלה היא השפלה הנקראת ערות הארץ. (בראשית מא כה)
ויחי יעקב - כי אין טומאת מצרים יכולה לשלוט בו, ועל בניו אמר בפסוק הקודם וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן, כי על ידי שנכתבה לשרה היתה לה קדושה ולבני ישראל אחיזה בה, ולא עמדו תחת שר מצרים כי אם ויפרו וירבו. (שם מז כח)
...והנה מה שבחר השי"ת במצרים למקום הגלות, ונקראה כור הברזל ועוד... והנכון אצלי שאין צורך בהכנות לנבואה, כי אם מצד זוהמת נחש הדבקה בו, וישראל בהר סיני פסקה זוהמתם... והנה ראה הוא יתברך כי להתיך הזוהמא צריך אלף דור, כבבראשית רבה פ"א, אך ראה שמרוע הבחירה לא נתמעטה הזוהמא... ולכן ניסה את אברהם י' פעמים להתיך חלק רב מהזוהמא... ועל כן הניחם כזהב בכור המפריש הסיגים מהזהב לצד אחר, כי מצרים היא תוקף החיוניות המוזהמת, ערות הארץ, לעומת אשר ישרה עשה האלקים, והיא משכה את הזוהמא כשגברה בהם, והם המתים בחושך במצרים, וכשגברה קדושתם יצאו ממנה... (שמות א א)
ועלה מן הארץ - כל זמן שהם במצרים מזל הארץ גורם שלא ירימו ראש, אך אם נפחד פעם פן תהיה מלחמה מבית ומחוץ ונניחם לצאת יערב לבם להלחם בנו, או יצטרף מזלם עם מזל האויבים שמבחוץ וילחמו... (שם שם י)
לראותם עוד - וגם השר ומצרים יצא רק היום בעוז, ככל דבר המתגבר לפני נפילתו, אולי יוכל להועיל עוד. (שם יד יג)
כי טוב לנו במצרים - מקום שליטת החיצוניים, ושם יקבלו בשר גשמי, וכן הזכירו הדגה וכו' דברים גשמיים בעצם, ושם יקבלו מיד השר אבל בארץ ישראל יהיה גם הבשר רוחני, כי ארץ ישראל מול הארץ העליונה, ואין נגדה חיצוניים מצד הטומאה... (במדבר יא יח)
לעיני כל מצרים - ומה שלא קטרג השר של מצרים ביציאת מצרים כי אם על הים, כי משם יצאו ביד ה'. (שם לג ג)
ומושב בני ישראל אשר ישבו מקורות נשמותיהם במצרים של מעלה מצרנית לשכינה במדת אחוריים, שכן מצרים וחמש אותיות בגימטריא שפ"ה שלשים שנה וארבע מאות שנה בגימטריא נפ"ש לבית יעקב, שמעת הנבואה התחיל הצרוף, והוא טעם "ואתם ידעתם את נפש הגר" באמת וישר שהיא המרגלית שהיתה תלויה בצוארו של אברהם, ומצרים היא הצואר לאנדרטי רבתא של מלכים. ופרעה הוא העורף אחורי הצואר לפי שגם את זה לעומת זה עשה האלקים... והמקונן אמר "היו צריה" קליפות מצרים שהן במצר הצואר לראש, קלפות בבל, והיה זה שכר עברה, כי אחרי שנשא שלמה את בת פרעה נפתה למלכות שבא ויצא מביניהם נבוכדנצר... (מאמר אם כל חי חלק ג סימן כז)
וביאור זה כמו שאמרנו, כי מצרים כחם היה תולה בבכורות, וזה מפני שהיו עובדים למזל טלה, שהוא ראשית המזלות, והוא ידוע לחכמים למה מצרים היו עובדים למזל טלה במה שמצרים נקראים חמור, דכתיב אשר בשר חמורים בשרם, וכל מדריגתם חמרי, והחומר הוא ראשון, וכמו שהתבאר אצל וירכיבם על החמור שהחומר ראשון, וכל אשר נוטה אל הצורה הוא אחרון, ולפיכך כח מצרים כח בכור שהוא ראשון, לכך עובדים למזל ראשון... (גבורות ה' פרק לז)
...אמנם מה שנתנו מדריגה הראשונה למצרים והשניה לכוש, דברים אלו אי אפשר לפרש רק לאיש חכם גדול ונבון, והוא ידוע כי מצרים כח שלהם כח המים, ולכך היו עובדים את המים, מזה תראה שיש להם התיחסות אל המים, וכושיים יש להם התיחסות אל האש, שהם שחורים מכח חום השמש, ובשביל כח המדרגה הראשונה ארץ מצרים, השניה כוש כולל עליו, ואחר כך העולם... (באר הגולה באר ו, ד"ה אמר רבא שיתא אלפי)
ג' כוסות וכו', פירוש כי מצרים בכלל זה ולא חזרו כמו בראשונה, אבל אין זה כליון גמור, רק בלבול בלבד, ואחת שעתידה לשתות עם כל האומות הוא הפסד גמור המגיע לאומות, והבן אלו ג' כוסות שמקבלת מצרים, ולכך כתב ג' פעמים כוסות, כי מצרים מיוחדת לקבל עם כולם, כי היא ראש האומות, לכך היא שותה עם כולם. (חידושי אגדות חולין צא ב)
...ועתה אפרש סברת מצרים, אמת שהשי"ת חידש ומשגיח ומשדד, מכל מקום נתן לצבא השמים כוכב ויכולת, והעולם כמנהגו נוהג, וכביכול זזה ידו מהם כל זמן שאינו משדד, אז הם מנהיגים בכח שהושם להם בעת הבריאה. אבל אמיתת הענין הוא כמו שכתבנו, שרגע אחד אין הקב"ה מונע שפעו מהם, ולא זזה ידו מהם, רק כח וגבורה נתן בהם כלומר כח הכנה, זה מוכן לזה וזה לזה, והכל דוקא כשירצה הבורא... ועל כן הוקשה להם אמתת דינו של הקב"ה, הלא הדין והסברא הוא כדי רשעתו, משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות, כדאיתא בכתובות ובמכות, ואם כן למה נענשו מיתה וממון, המצריים על הים מיתה, ומלקות וממון אותם שנשארו במצרים, כי אף היו נלקין כמו שכתב רש"י בפרשת בשלח. בשלמא לפי אמונתו האמיתית לא קשה, דהא לא זזה ידו ותמיד יתברך שופע ולא שייך לומר במוחלט שענשם ולקח מהם ממון רק מנע מהם ממון, והמצרים רצו להוכיח דאין הענין כן, ואם כן למה כתב וה' נתן את חן העם, שזה הלשון אין שייך אלא כשהוא קנוי למצרים, על כן הוצרך למציאות חן שישאילום... (בעשרה מאמרות מאמר א)
...ולכך נאמר אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, כי כור הברזל זיכוך של מצרים עבודת החומר להיות הדביקות בשם ה' לצדיקים ילכו בה... והמקיים את התורה בלימוד ובמעשה דבק בשם ה', וזה אי אפשר בלי זיכוך החומר שיפסוק זוהמת הנחש, וזה היה בכור הברזל במצרים, על כן תלה התורה ביציאת מצרים... ויובן אם לא חטא אדם לא היה במצרים וכיוצא בה, כי לא היה צריך לזיכוך, ועתה החטא הוצרך לזיכוך, על כן היה מצרים, ואלו לא היה מצרים בעולם היה הזיכוך על ידי אחר, רק מאחר שהיה מצרים היה זה זיכוך על ידי מצרים שהיא מרכבת המשנה, מצרנים לארץ ישראל, ארץ אשר ה' דורש, ודי בזה למשכיל. (מסכת פסחים)
ועתה אפרש לך סוד אחר גדול מאד, והוא מה שכתוב (ישעיה כ"ז י"ג) "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים". והסוד עמוק, ותדע כי כאשר היה במצרים כן יהיה בגאולה העתידה. וסוף גאולת מצרים היה קריעת ים סוף, ששם נאמר (שמות י"ד ט"ו) מה תצעק אלי. ועתה אבינך הסוד הזה כי רב הוא. דע שאחיזת הקליפות ויניקתן היא למטה, אבל תוקפן מאחרי הבינה, והבן היטב, כי מלכי אדום הראשונים מן הבינה יצאו, על כן משם הם מתחזקים למטה להתקיים. והבן היטב, כי הבינה דינין מתערין ממנה מינה, ומשם מתחזקים אלה למטה, אבל ממנה ולמעלה הכל רחמים גמורים.
והנה כשיצאו ישראל ממצרים בראשונה מתוך תגבורת המאורות היה שלא יכלה הקליפה לעמוד ברוב אורם, אבל אחר כן חוזרת ומקשה ערפה ורוצה להתדבק. והאמת שיותר מבראשונה היתה רוצה להתחזק, כי כבר יצאו מתחת ידה פעם אחת. ואז נתעורר העתיקא, ונגלה למטה, וקרע את הים העליון לפניו, ובקעו הים הזה שהוא הבינה, הנה נכרתו הקליפות שלא יעצרו עוד כח כאשר עשו בראשונה...
והנה כן יהיה יעשה עוד לעתיד אחר שישובו האומות ויתיצבו על ה' ועל משיחו, כי יתקע בשופר גדול, שהוא הבינה, והתוקע למה לא נזכר, אלא שהוא פלא ולא נזכר שמו. והנה אז יאבד כל כח מהקליפה לגמרי... וכבר ידעת שאשור ומצרים הם שני ראשי הקליפה... (מאמר הגאולה)
כי לגוי גדול אשימך - אשימך שם לצורך גוי גדול, וכמו שאמר הרבי שמעון בר יוחאי ואנשי סודו, שטעם הגלות לברר חלקי הקדושה המפוזרים בקליפה, ומצרים מלאה גלולים ושם תוקף הטומאה, שם שבית חלקי הקדושה הרבים והעצומים, כי לערך הטומאה יהיה בקרבה חלקי קדושה, ועל זה אמר "הנה העם היוצא ממצרים", "ומי גוי גדול" וגו', וזולת ירידת יעקב אין תקוה לזה, כי בעוצם קדושתו ישאב כל ענפי הקדושה אשר שם, ולזה אמרו לא מת יעקב אבינו ע"ה עד שראה ס' רבוא יוצאי חלציו, אותם ס' רבוא נתענו אחר כך ונצרפו בכור הברזל ויצאו מזוקקים. וממוצא דבר הרגיש יעקב שרצונו יתברך שישב שם. (בראשית מו ג)
ואשר לא שם לבו - במכות הקודמות, הוסיף כאן חטא, אפילו בדבר שאין לו בו הפסד, לומר שאין כוונתם להחזיק בישראל כעבדים כי אם להכעיס, ולא האמינו שיש לו כח להוריד הברד. (שמות ט כא)
מבית עבדים - מה שלא המשילם בארץ מצרים על שונאיהם, כי היא בית עבדים, רוצה לומר שייכת לשרים עבדי ה', ונתן להם הארץ שהיא בית אלקים. (שם כ ב)
כאזרח מכם - כאן גילה ה' סודו שכל נפשות עם קדושו היו טבועים במצרים באומות בקליפת מצרים, וכדפירשנו אשר הוצאתיך וגו'... (ויקרא יט לד)
ימצאהו בארץ מדבר - שעשו את מצרים כמצולה שאין בה דגים, ובתוהו - ומלבד שאין בה ניצוץ קדושה גם מלאה טינופת וטומאה, ואמרו בזוהר הקדוש שתוהו וילל ישימון בחינת קליפות משום מושלל מהטוב ומוכלל מהרע, ולכן סיבבם שמירה והוציאם לפני שנטמאו שם. (דברים לב י)
מצרים - הזכיר מצרים ואשור שהם תחלת הגלויות, ומאשור נחלק לד' גלויות. (ישעיה ז יח)
כספכם בא אלי - כי מה שה' הקדים הרעב לפני בני ישראל, כי מצרים היתה עניה, ועל ידי הרעב בא כל הכסף למצרים, ואחר כך יוכלו לקחתו ביציאת מצרים, ואם כן הכל כבר כספם. (בראשית מג כג)
ארבעים יום - כי החניטה לדעתם יצירה מחדש של הגוף, והנשמה תחזור אליו אחר ג' אלפים שנה. (שם נ ג)
ארץ טובה ורחבה - אבל מצרים היתה ארץ גרועה מצד אוירה ומזגה וצרה מצד מקומה, ומצד שארץ ישראל ארץ זבת חלב מרוב מרעה הצאן והבקר, ודבש מרוב התמרים והפירות המתוקים, שזה לא היה במצרים שאינה מקום מרעה, ולא יגדלו שם הפירות הטובים. (שמות ג ח)
והנוגשים אצים - ...וכבר אמר במדרש שגם זה היה מאת ה', שבזה לא נשאר להמצרים לאמר שהם לא הרעו לישראל רק המלך לבדו, ובזה נודע כי הם עזרו לרעה, ונתחייבו עונש בדין. (שם ה יד)
ויושע ה' - העיד הכתוב כי עד עתה לא נושעו מיד מצרים תשועת עולמים, כי המכות לא פעלו עליהם רק לפי שעה, וכמו שמבואר ממה ששבו וירדפו אחריהם, ועל ידי נסי הים ומפלתם לא הרימו ראש להלחם עם ישראל עד ימי שישק שמסרם ה' לידו בחטאם... (שם יד ל)
כמעשה ארץ מצרים - מבואר מזה, כי ארץ מצרים כללה בתוכה כל התועבות שבעולם, עד שבמה שאמר שלא יעשו כמעשה ארץ מצרים וכן כמעשה ארץ כנען כבר יזהרו מכל מיני התועבות והגלולים שכולם התקבצו שמה, וכן מבואר עוד שהתועבות האלה כולם נעשו בזמן שישבו שם ישראל במצרים ובזמן שבאו לכנען... (ויקרא יח ג)
...שהיה קשה בעיניהם מדוע לא נתן להם את ארץ מצרים תחת כנען ובאר התשובה מפני שארץ מצרים אינה עומדת תחת ההשגחה רק תחת הטבע והמערכת, וארץ ישראל היא הארץ המיוחדת להשגחת ה' הפרטית, והמופת לזה הוא ממה שארץ מצרים אינה צריכה למטר השמים, שהמטר הוא השגחיי, רק הנילוס עולה ומשקה אותה, וכיון שעלה הנילוס והשקה אותה אינה צריכה עוד להשגחת ה', כי אז יש לה מים כל השנה... (במדבר יד יז)
מצרים - הבקיאים בחכמת הטבע, עד שיכלו להפוך הדברים. (מלכים א ה ט)
ההולכים לרדת - ששואל עצה, ובינתיים השתקעו שם נגד ציווי התורה לא לשוב למצרים, עירים - צעירי גמלים, ונשאו זמן רב מנחה למצרים עד שהזקינו הגמלים ונשחת גבם לדבשות. (שם ל ב וו)
להרבות חורב - בפעם שלישית שבא נבוכדנצר בשנת כ"ז והחריבה לגמרי. (יחזקאל כט י)
מן הממלכות - כולם ירימו ראש נגדה, וגם הגוים - שאין להם מלכות, כדי שלא יהיו עוד לבני ישראל למבטח. (שם שם טו)
מצרים - שהיתה מהאומות שבאו עם גוג, ותחזור עליהם המגפה דלעיל, ומהם על שאר העמים שלא עלו לירושלים. חטאת מצרים - עונשם גדול, כי היו עם גוג ולא לקחו מוסר. (זכריה יד יח ויט)
שם מצרים אינו שם עצם סתם בלי טעם, שאז היה נגזר היחס בשם מצרימי ומצרימים, ומה שנגזר מצרי, זה מורה שמצרים הוא שם הקיבוץ, ורוצה לומר מדינה קשה של מצירים ומעיקים רבים. (הכרמל)
פוטיפר היה פקיד בחצר המלך, הוא היה שר הטבחים, טבח ראשי להוד מלכותו מלך מצרים. הנה נפתח לנו שער למדינה העתיקה החשובה ביותר, שרב היה חלקה בעיצוב דמותן של האומות העתיקות, ואפייני הדבר שכבר בהתחלה אנחנו מוצאים שר של טבחים, אופים ומשקים, רשאים אנחנו לומר לעצמנו, כי גם בזמני השפל של דברי ימי ישראל, אין אנחנו מוצאים שררות כאלה, מי שהגיש את הכוס ואת הצלחת למלך היה ונשאר אדם רגיל בהחלט, רק במדינות שבהן, כדוגמת מצרים העתיקה, הוד אלהי היה נסוך על פני המלך, שם כל הבא במגע עם האישיות הקדושה זוכה גם הוא למעין אותו זיו. (בראשית לז לו)
איש מצרי - כמה פעמים הוא מדגיש כי פוטיפר היה איש מצרי, אם כי דבר זה מובן מאליו ביחס לפקיד בחצר המלכותית במצרים, ואולם מכירים אנחנו את הניגוד שהיה קיים בין המצרים לבין כל שאר האומות, מכירים ביחוד את הגאוה בהתיחסם אל שבטי נוודים, ניגוד גדול עוד יותר היה קיים בין המוסר ואורח החיים של המצרי לבין הנער העברי, כפי שהוא נראה להלן, המלה "מצרי" מדגישה את הנגוד הזה, ומבהירה את הנסיונות שהנער עמד בהם כדי לשמור על טהרתו, בתוך בית מצרי אצל אדון מצרי... (שם לט א)
לפרעה לחומש - האדמה היתה של פרעה בשביל החומש, היא היתה רכושו להבטחת החומש, מי שלא הרים את החומש, הרשות ביד הכתר ליטול מידיו את הכל. לאמיתו של דבר היו כל המצרים רק אסירים על הקרקע, הנוטלים מהיבול למחצה לשליש לרביע... (שם מז כו)
הרי כאן ניגוד מענין בין ההשקפה המצרית הבאה לידי בטוי בחניטת המתים לבין ההשקפה היהודית. יש לעמוד על ניגודים כאלה כל מקום שהם נמצאים, וכדאי להבליט אותם בייחוד מול אלה הכופרים בתורה משמים, וביצירתו שלמשה רואים רק את פרי גאונותו שינקה מחכמתם של כהני מצרים ע"ל. מה רב הניגוד המתגלה כאן, המצרי חנט את הגוף למען יעמוד ביחודו הפרטי, ואילו הנשמה לא עמדה באישיותה המיוחדת, היא נדדה מגוף לגוף, ועברה גם בגופי בהמות. אך לדידן עמדת הנשמה לעד, ואילו הגוף נודד משעה שהנשמה נאספה אל עמיה, דבר אין לגוף עם האישיות... (שם נ ב)
...כמעט והסקנו מכאן כי כבר בחוג שושלת מצרים קדומה זו לא תפסה הדת המוצהרת כלפי חוץ חשיבות יתרה, לתפש מקום רציני בלב. כדחליל פוליטי שימשה להשתלט בעזרתו על העם, אחרת היה פרעה נעתר למשה מפחד האלים. מקום שחולקים בו כבוד לתשעים אלים, יותן יקר גם לאל התשעים ואחד, ומה גם בשעה שרומזים לכח שהוא עליון על כל האלים, ומשהו מתרחש שלא אירע זה מאות בשנים... (שמות ג יט)
...שם שם לו חוק ומשפט - אולם כאן נזכרים בשורה הראשונה משפטים ומצוות, וטעמו של דבר, הכתוב מכוון אל הניגוד שבין התורה ובין ההשחתה שבני ישראל ראו במצרים, ושם בלטה השחיתות בחיי החברה שממנה סבלו במיוחד, ואמנם השחיתות הזאת גם היא לא צמחה וגדלה פרע, אלא מתוך ההשחתה המוסרית של היחיד. (שם טו כו)
עבדים במצרים, מה מזעזע הדבר, הלא אפילו בני החורין במצרים לא נהנו כלל מחירות, כי שם לא היה קיים בכלל המושג של כבוד האדם, אמנם עד היום קיימות תעודות רבות המעידות על תרבותה הגבוהה של מצרים באותה תקופה, אבל יחד עם זאת מצביעות אותן העדויות על שפלותה האנושית והמוסרית של מצרים, שהפכה את כל עמה לעם עבדים, רק שלטון שהיה לו הכח להחליט על חיים ומות, לשעבד בשרירות לב את כחותיהם ותכונותיהם של עמים שלמים, אשר לא הכיר בתכלית האדם בתור אדם, וראה בו רק מכשיר להגדלת שלטונו ופארו, רק שלטון דיכוי כזה היה מסוגל לבצע מפעלים כה כבירים... ורק עם אשר התפצל לכתות ולמעמדות ולא הגיע לכלל הכרה כי כל בני האדם נבראו בצלם אלקים, על ידי בורא אחד ובני אב אחד, הוא היה מסוגל לראות במלך בשר ודם את אלילו. זה היה טיבו של העם המצרי, המפוצל לכיתות מכיתות שונות, כל חכמתו וידיעתו נוצלו כאמצעי לתחום תחומים בין כת לכת, ללחום אחת בשניה לפי חוקים עוורים, להשליט משטר שרירותי, תוך השתעבדות גמורה לכחות הטבע והחברה, היצר הטבעי החושני הטבוע בכל בעל חיים הוא היה הרעיון הנשגב ביותר, אשר לו סגדו והקימו לו מזבחות. האדם לא נולד להיות אדם, אפילו לא מצרי, העבודה הפכה כאילו להיות יצר טבעי, תכונה טבעית של אנשים מסויימים המשתייכים לכת מסויימת. כל אחד חי רק למען הכת בה נולד. הכל התנהל לפי כפיה זו של עבדות. אפילו המלכים בכבודם ובעצמם, כפי שמעידים ממצאים עתיקים כרעו והשתחוו לפני הפסל של דמות עצמם, ועם עבדים זה, המפוצל לכתי-כיתות השפיל את בני אברהם החופשים לדרגת עבדים באמצעי כפיה של כח ומדיניות... (במעגלי שנה חלק ג עמוד מא)
במצרים העתיקה הגשימו בעת ובעונה אחת את הרעיון של שעבוד האדם מצד אחד, והאלהת האדם מאידך. מלכי מצרים לא מלכו בחסדי אליליהם, אלא ראו את עצמם כאלילים. עד היום מצויות מצבות ממצרים העתיקה, המתארות את המלך המצרי כורע לפני פסל דמותו שלו. חכמי מצרים היו בקיאים בחכמת היקום, חוקי מהלכם של גרמי השמים היו נהירים להם עד כדי כך, שגם אנו משתמשים בחכמת מצרים לצורך חישובי לוח השנה, הם התעמקו בחוקים המיכניים של העולם הדומם במדה כזאת, שמדעני זמננו משתאים ומשתוממים לנוכח פלאי האמנות המיכנית המתגלים בעתיקות מצרים. בקיאותם בחיים האורגניים הגיעה עד כדי כך, שידעו את סודות יצירת כל בריה, ובני דורם האמינו כי החרטומים מסוגלים ליצור חיים אורגניים בלטיהם, דהיינו בבקיאותם המדעית.
לא היתה מדינה אחרת בעולם, מלבד מצרים העתיקה, אשר בה היה השגשוג החומרי של תושביה מסור בידי אנשים מומחים, שם לא היו מצפים לגשמי ברכה, וגורמי מזג האויר לא היתה להם כל השפעה על הצלחת יבול השדה, גיאות הנילוס שהיתה ניתנת לחישוב מראש, סיפקה את מי ההשקאה... כל תקותם היתה שהשטפונות יבואו במועדם המחושב. וכיון שנתמלאה תקוה זאת, היתה ברכת השנה תלויה רק בשקידתם ומרצם של עובדי השדות. השלטונות הקימו רשת תעלות ובריכות כדי להזרים את ברכת הנילוס לכל מקום שהמדינה היתה זקוקה לו, סדרי המדינה נקבעו לפי כללים בלתי משתנים, בדומה לחוקי הטבע שאינם משתנים.
כך היו האזרחים נאלצים לתכנן את מהלך חייהם לפי מערכת כללית זו, דהיינו לפי תכנית, בלתי ניתנת לשינוי, שנקבעה על ידי המלכים האלילים, וכך נשללה מהם הזכות להתפתחות עצמית, לחיות חיים חפשיים לפי רצון ומטרה עצמיים, כל המעמדים השונים במדינה נקבעו לפי סדר מגבוה.
במצרים לא היה איש נולד בתור אדם גרידא, כבר בצאתו לאויר העולם היה תפקידו קבוע מראש, להיות איכר או בעל מלאכה, או חייל או כהן דת. מלידה הוחזקו האזרחים בכבלי ברזל, בהתאם לצרכי המדינה, וההכרה בהסדר זה מצד כל הכתות והמעמדות מנעה מראש כל רעיון מהפכני. כל כתה סבלה ברצון את לחץ הכתה שמעליה, כי ניתן לה להביט בגאוה נעימה על הכתה שמתחתיה. ואילו הכת התחתונה, ברור שלה לא היה הסיפוק להביט מלמעלה למטה על כת נמוכה יותר, היתה זו כת משוללת זכויות, שאינה נהנית מכל הגנה משפטית וכל חסות שהיא.
הנסיון להשלים את הבנין המלאכותי הזה של המדינה על ידי יצירת כת מנודים חסרי כל זכויות אדם נכשל. עד כדי כך לא הגיעו חכמתם וכחם של שליטי מצרים, ופרשת הנסיון הזה שנכשל הונצחה בחג הפסח שלנו...
מדינה עיקשת זו, שהתייחסה גם לאדם וגם לטבע כנושאים לחישובים מדוייקים ונוסחתיים כמו הפירמידות, ואשר מלכה התרברב "לי יאורי ואני עשיתיני" (יחזקאל כ"ט ג') אותה הדביר ה' והכריע בקראו "אני ה'" (שמות ו' ח'), ובזה הוכיח ה' את עליונותו על עצמאות האדם ועל כל מסקנות החישובים של חוקי הטבע על התפתחות האנושות, ועל המגמה לכונן מדינה השוללת את קיום ה' בשאלה מי ה', ואת עקרונות החרות של האדם... (שם עמוד פד)
ראש לויתן - פרעה ומצרים הם סמל ממשל הכח והערמה, וכחם התבסס על המים, ובמים שברת את ממשלתו ותקפו. (תהלים עד יד)
בתוך השדה - כי מצרים היתה אז עיקר הישוב. (בראשית לז ז)
אלקי אביך - כשם שהתפללת לשפע פרנסה, וזה היה במצרים, שבבואו לשם עלה הנילוס ובני ישראל התפרנסו שם גוי עצום בהשגחה נפלאה. לגוי גדול אשימך - שלא ישתקעו במצרים, הגם שאין שם עבודת הקרבנות, ואינה מיוחדת כארץ ישראל לחכמת התורה. (שם מו ג)
ואת העם העביר - לפנות את גושן, לערים - לא הפרידם זה מזה לאבד את החברה, כי אם העביר כל העיר יחד. (שם מז כא)
ומושב בני ישראל - ההכנה למושב, כי מעת שעלה בדעת ה' להוציא מאברהם האומה הנבחרת ולהגלותם למצרים הגדיל ורומם את מצרים. (שמות יב מ)
כמעשה ארץ מצרים - פרצו הגדרים בתאותם, ובכנען עשו אותם גם כן לחוקים, ובמקום פרצה כזאת צריך לגדור ביותר. (ויקרא יח ג)
והרביתי את אותותי - שמצרים היתה הממלכה היותר כבודה ומחוכמת, ועל ידי זה תתפרסם מציאותו בכל העולם. (שמות ז ג)
מחר יעשה ה' - והמצרים מכרו בהמתם לישראל כדי שלא ימותו, ומשנהגו בהם טובת עין בכך בושו אחר כך שלא להשאיל להם כליהם. (שם ט ה)
...והענין הוא, כי באמת כן עשה הקב"ה להיות אז עליה ממש עד כל השורש שלהם, ואחר כך נאבדו, הם עם השורש, וזה פירוש סוס ורוכבו, וזה שכתב רמה וגם ירה, כי נתעלו מקודם הירידה שיפלו עם השורש... (שמות בשלח תרנ"ד)
בפסוק כמעשה ארץ מצרים וכו', הענין הוא דלעולם יש לבני ישראל התנגדות, שעל זה נבראו בעולם לתקן כל אלה המקומות, וכמו שפרט כל איש ישראל אין לו מנוחה, ונקרא מהלך, כן בכללות בני ישראל, ויתכן לומר כי עיקר טומאות מצרים היה בעבודה זרה, וטומאות ארץ כנען היה בעריות, כמו שכתוב "את כל התועבות האל עשו אנשי וגו'", לכן הקדים לפרשה זו כמעשה ארץ כנען לא תעשו. וכשבני ישראל עוברין אלה המקומות זוכין אחר כך למדרגות בקדושה המכוונים מול אלה ההסתרות, כי זה לעומת זה עשה אלקים, כאשר ראינו כי אחר יציאת מצרים זכו לתורה, ואחר מלחמת מלכי כנען זכו לארץ ישראל ובית המקדש. ויתכן לומר שעל ידי שיציאת מצרים היה בכח משה רבינו ע"ה, והיה בתיקון השלימות, לכן התורה נשארה לנו לעולם, וכן זכינו אחר כך לבטל יצרא דעבודה זרה מכל וכל, אבל במלכי כנען חטאנו ולא החרימו כולם, לכן חרב בית המקדש, ולא נתבטל כל יצרא דעריות כנ"ל... (ויקרא אחרי תרמ"א)
כמעשה ארץ מצרים... וכמו כן היתה הגאולה ממצרים, שהוא ראש לכל עבודה זרה שבעולם, והיא ערלת החיתוך שמשליכין לעפר, וארץ כנען שהיה מיוחד לקדושה, רק שהכנענים הסתירו אור הצפון שם, ובני ישראל איבדו אותם שהוא בחינת גילוי עריות, והוא עור הפריעה שצריכין להסירו כדי לגלות העטרה, ולכן איתא כי מצות פריעה ניתנה ליהושע, ומולים היו העם היוצאים ממצרים בחיתוך... (שם תרנ"א)
...נראה דהנה גלות מצרים היתה ללקט את כל חלקי הקדושה וכל הנשמות הקדושות שהיו טבועים בחיצוניים, וכשיצאו ממצרים עשו אותה כמצולה שאין בה דגים, היינו שלא השאירו שמה שום חלק מחלקי הקדושה שלא ינטלו עמהם, ולהיפוך, כל חלקי הרע שהתגנבו בתוך ישראל נדחו מהם ונדבקו בתוך מצרים, ועל כן אסור לדור עוד במצרים, כמו שכתב האריז"ל הטעם, מפני שלא נשאר שם עוד מה להתברר. ויש להוסיף שבאשר חלקי הרע שהיו בישראל נדבקו במצרים, אם כן נקבצו באו שמה מרבית כל חלקי הרע שבעולם, ויש לחוש שלא ידבקו באדם הדר שמה, כי לפי טעם האריז"ל לבד, עדיין אינו מובן למה יהיה אסור, ודי שלא תהיה מצוה, ובודאי כיון למה שכתבתי. והנה הבירור נעשה על ידי הצרות והעינויים שעשו להם המצריים, וכך היא המדה, שגוי המכה ומיצר לישראל שואב הגוי מישראל כל חלקי הרע, וישראל שואב מהגוי כל חלקי הטוב, בסוד (קהלת ח') "אשר שלט האדם באדם לרע לו"... (שמות תרע"ו)
...כי הנה אמרו ז"ל (בראשית רבה ט"ז) כל המלכיות נקראו על שם מצרים, על שם שהן מצירות לישראל. ומובן שכמו שכל המלכיות נקראו על שם מצרים, כן נמי מצרים היא כוללת כל המלכיות, היינו שכל התכונות הרעות שנמצאו בכל המלכיות, כולן היו יחד במצרים. ובמדרש נשא, שש מלכיות הן, מצרים אשור בבל פרס ומדי יון ואדום, ופירשנו שהם נגד ששת הקצוות, אם כן מצרים שיש בה כנגד כולן, היא כוללת כל התכונות הרעות מכל צד, ועל כן הגואל ממצרים היה צריך נמי שיהיה כח כללי, ולא נביא דעלמא שהוא רק כח פרטי... (שם וארא תרע"ד)
ונראה, דהנה מצינו שלשה לשונות בכתוב, פרעה, מלך מצרים, מצרים. ובזוהר הקדוש (י"ז) שמלך מצרים סתם קאי על השר של מצרים, ויש לומר דשלשה שמות אלו מהם שלשה כחות טמאים לעומת גוף ונפש ושכל, ומושכים לקנאה תאוה וכבוד. פרעה הוא לעומת השכל, שבזהר הקדוש שפרעה בקדושה הוא מקום שמשם מתגלין כל נהורין, וזוהי פעולת השכל המגלה כל נעלם, ומובן אשר לעומתו להבדיל פרעה בטומאה הוא שכל הטמא ומושך לכבוד, וממנו מסתעפין גיאות ושניות ועבודה זרה וכישוף. מלך מצרים הוא השר של מצרים, הוא לעומת הנפש הקדושה, כמו שפירש רש"י (הוריות י"ג) בגר שסורו רע, יצר הרע שלו רע, ודייק לה כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה מדברי רש"י אלו, שהשר של אומה הוא היצר של האומה, והיצר מתייחס לנפש...
והנה ישראל במצרים שהיו כעובר במעי בהמה ולא היתה להם מציאות בפני עצמם אלא שהיו טפלים למצרים, ולא היה שייך לומר שינתן בהם כח להתנקות מקנאה תאוה וכבוד, שמהות מצרים היתה פועלת בהם תמיד... ולפי זה מובן אשר טענת משה ללכת דרך שלשה ימים במדבר להתנקות מקנאה תאוה וכבוד, אי אפשר אלא שיצאו לגמרי למציאות חדשה בפני עצמם, ולזה סירב פרעה. ומכל מקום יש לומר שאחר ז' המכות הראשונות נשתנה הענין, דכל מכה ומכה היתה דו פרצופין, נגוף למצרים ורפוא לישראל, ומספר ז' מתייחס לטבע, וכן מדות האדם ז' הן... ולפי זה יש לומר ששלשת המכות האחרונות נתנו כח ואומץ לישראל לעומת קנאה תאוה וכבוד שמקור מוצאם הגוף ונפש ושכל... (שם בא תרע"ה)
ובתנחומא ריש הפרשה איתא, הפה שאמר לא אשלח חזר ואמר אנכי אשלח, לכך פתח ויהי בשלח, ומה שכרו, לא תתעב מצרי... וענין לויה הוא חיבור, והיינו שרצה פרעה שיהיה לו חיבור עמם, אף שטובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים, וכמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שחשב שעל ידי החיבור יחזירם למצרים, מכל מקום מאחר שבפשטות היא מדה טובה, מקבל עליו שכר מצד אחד ועונש מצד אחר... זכה נמי שיהיה למצריים צד חיבור בישראל אחר שלשה דורות שניתכה הזוהמא, ועונש מצד אחד שנטבע בים. (שם בשלח תרע"ח)
כמעשה ארץ מצרים וגו', ובמדרש רבה פרשה כ"ג שמצרים היו בעלי זנות, והכנענים היו בעלי זנות וכשפים, שהוא ענין עבודה זרה, ובמצרים ערות הארץ אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם, והיתה מלאה נמי עבודה זרה וכשפים כמו שכתוב "ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים", הרי שהיו גם בעלי עבודה זרה ומכשפים... מכל מקום עיקר הדבר שהיו שטופים בו ביותר היו מצרים בזנות וכנענים בעבודה זרה, כי אחרי לבבכם ואחרי עיניכם שכנים, זה מושך את זה וזה מושך את זה. ומהר"ל בספר הגבורות שמצרים היו חומר, וכנענים היו צורה מקולקלת וארורה, היינו כי השכל הוא הצורה לגבי החומר, ובעלי עבודה זרה היו גם כן על פי שכלם, אבל היה שכל מעוקם... ומצרים היו שטופים בזנות ביותר הם חומריים לגמרי, כמו שאמרו ז"ל בסוטה י"ד כשם שמעשיה מעשה בהמה... (ויקרא אחרי תרע"ג)
כמעשה ארץ מצרים וגו', וברש"י מגיד שמעשיהם של מצרים מקולקלים מכל האומות... ויש להבין למה ישיבת ישראל גרמה להם. ויש לומר דהנה ידוע שאין להסט"א חיות אלא מהקדושה, ומחמת עוונות ישראל נתרבה אצלם השפע, ואם כן מובן אשר הם תמיד משתוקקים ומתאמצים להכשיל ולהחטיא את ישראל חס ושלום... והנה כתיב (תהלים ק"ו) "ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם", וכבר פירשנו שלאו דוקא שהתערבו עמהם וראו בפועל מעשיהם הרעים, אלא אפילו היו יושבים סגורים נמי, כי אומות העולם מקלקלין את האויר במעשיהם המתועבין, כי אפילו מחשבה נחקקת באויר, על היפוך אוירא דארץ ישראל מחכים...ועל כן מובן שזהו מתחבולות הסט"א להכניס מחשבות רעות ללבם של האומות שישראל יושבין בקרבם לעשות מעשים יותר מכוערים, כדי לקלקל את האויר בכדי ללכוד בהם איזה נפשות מישראל, אם כן שפיר שישיבת ישראל גרמה להם. (שם תרע"ד)
והתחלת בנין מדרגה זו היה גלות מצרים ולכן התחיל אחר מיתת יוסף וכנ"ל מהזוהר דמאז התחילה מלכות ושולטנות מצרים, דענין מצרים כולה כשפים כמו שאמרו ז"ל, והיינו כמו שאמרו ז"ל בחולין דכשפים מכחישים פמליא של מעלה. והוא כמו ששמעתי על פסוק "ה' יתן אומר המבשרות צבא רב" כי כשהשי"ת מחדש דבר בעולם הוא מתפשט בכל הנבראים בכל אחד לפי דרכו, וכשהשי"ת רצה לחדש דבר זה שיהיה ממשלה לתחתונים כבי' בפמליא של מעלה נתפשט מדרגת הכשפים במצרים (שהם ההיפך מן התורה כנ"ל)... (חלק א אור זרוע לצדיק עמוד יא)
ובאופן שבמצרים היה כל דבר חכמה ומדע שנתן השי"ת בכח שכל אנושי לדעתו, רק שהם לא זכו ונעשית להם סם המות, והיו חכמים להרע, והם האומרים לרע טוב וכו' כנ"ל מהרמב"ם, דאצלם כל העבירות מצות, שהם השיגו בחכמתם גם כן כל עניני המצות כולם התוריות גם כן והתחכמו לדעת ענין הכלאים והדם וכיוצא. רק שענין התורה הוא להזהיר האדם שיהיה דבוק בחיי עד ובלתי משוקע בחיי שעה של עולם הזה, והם תשוקת לבם ממש להיפך להשתדל בתשוקות והצלחות המדומות של עולם הזה ככל האפשר. ולכך הם נשתמשו בחכמתם לצורך הצלחת העולם הזה לבדו, ושבו אצלם כל המצות עבירות והעבירות מצות... (שם שם עמוד כ)
...וחשק מצרים היה לחכמות, כמ"ש בזוהר (ח"א קכ"ה א') דלא היה חכמה כחכמתם ולכן אמרו דהדעת היה בגלות, דכפי תוקף החשק לרע באותו דבר מאפיל חשק הטוב... ובודאי כל רכושם היו מוציאים להשיג חכמות כפי תוקף חשקם, ונקבע אותו חשק ברכוש כידוע, דקניני האדם יש להם שייכות עם האדם, דלכן אמרו (פסחים קי"ב) הנוטל פרוטה מאיוב מתברך... (חלק ב צדקת הצדיק עמוד קכט)
...דכיון שיהיה בנו החשק לעבודת השי"ת באמת, בודאי השי"ת יזמין לנו פרנסה, ויעזור לנו להתגבר נגד היצר הרע וכל ענפי היצר הרע המעיקים לנו. ונגד זה באו הד' ענינים בפרשה זו, נגד מה שאמרו שלא יוכלו לעסוק בתורה מצד המקטרגים הענפים מיצר הרע, נגד זה הראה השי"ת קריעת ים סוף שטבעו מצרים, ומצרים השורש מכל ע' קליפות העכו"ם, וכמו שכתוב (ב"ר פרשה ט"ז) שכולם נקראו מצרים על שם שמצירות לישראל, והיינו שמעיקים ומצירים לנקודת ישראל, כי טומאת מצרים ענין תאוה, כי היא ערות הארץ, כידוע, והתאוה היא התחלת כניסת היצר הרע, כמו שהיה באדם הראשון, והוא השורש מג' דברים שמוציאין את האדם מן העולם, כי מתאוה באים לקנאה וכבוד גם כן. והנה אף שיצאו ישראל ממצרים מטומאתם, לא נעקר השורש שלהם עד קריעת ים סוף, דכתיב "אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד". כי במצרים היו שקועים כעובר במעי אמו, ואף אחר יציאת מצרים מה שרדפו אחריהם שעדיין לא נעקר השורש מלב ישראל לגמרי, עד קריעת ים סוף, דאז נעקר שורש זה, ונשאר רק הענפים שאדם יכול לינצל מהם בקל, וזהו מצות זכירת יציאת מצרים וקריעת ים סוף בכל יום ולילה... (פרי צדיק בשלח יג)
...והנה פירוש מצרי מה שהאומות מצירות לישראל, כמו שאמרו (ויקרא רבה פרשה י"ג) כל האומות נקראות על שם מצרים, על שם שמצירין לישראל, שבמצרים העיקו והצירו ביותר, שהקליפה הקיפה את ישראל, והיו שם כעובר במעי אמו, רק גלות מצרים היה הכנה למתן תורה, שעל זה היו היסורים שיזכו לתורה על ידם, כמו שאמרו בברכות ה', ואז כשבא התגלות התורה בעולם היה מקודם חכמת מצרים שהיה החכמה שם בגלות, והוציאו שם הקדושה והחיים, שזה המכוון במה שנאמר "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", וזכו למתן תורה... (שם דברים יד)
...מצוה ראשונה באה לנו אשר הוצאתיך מארץ מצרים, אשר אין עבד היה יכול לברח ממצרים ברוב חכמתם בכשפים, מהסתם כבר שמעת מאתנו לברר גודל חכמתם, עד שאמרו במדרש וארא פרשה ט' על פסוק ויעשו גם הם, מהו גם, אפילו התינוקות של ד' וה' שנים קרא ועשו כן... הרי כמה גדולה חכמת מצרים. הנראה כי היה כן כדי להטעות את פרעה ויכבד את לבו, כי הבא ליטמא פותחין לו, וזה היה פתח לפניו למפלתו. (חלק א כ)
מכאן היה ר' שמעון אומר כשר שבמצרים הרוג, אין הכוונה כי הדין להרוג אותם, כי אפילו לתעב אותם לגמרי מוזהרים עליהם, כמו שכתוב "לא תתעב מצרי", ומכל שכן שמוזהרים בהריגתם, אלא הכוונה היא להורות לנו עד כמה שלחסרון בעצם אין עצה ואין תקנה, האומנם יש וחסרון הוא רק חסרון במקרה, כמו שדרשו חז"ל על הכלל ישראל את הפסוק (שיר השירים א' ו') "אל תראוני שאני שחרחורת וגו'"... לא כן אומות העולם, אשר חסרונותיהם שלהם הנם בם ובעצמם, ולכל צד שתזרקם ותהפכם על עיקרן קיימו, המצרים אשר ראו מעשי ה' ויראו ממנו, ואשר לפיהם כן גם התנהגו תמיד, כלשון הכתוב "הירא את דבר ה'", הנה כי יראים היו תמיד, ואיך זה לבסוף נתנו בהמותיהם לרדוף את ישראל, אלא שזה כמו הנחש, שאף אם לפעמים יהיה טוב, אבל נחש הוא, וכל זמן שלא רצצת את מוחו אל תסיח דעתך ממנו, כי אינך בטוח בו לעולם, כן הוא חסרון בעצם, אל תאמין להתכשרותו ואל תסיח דעתך ממנו אלא הרוג אותו... ורק אז יכנע, כי הקב"ה יעזור לך ותוכל לו. (דעת תורה שמות בשלח יד ז)
...השם מצרים נגזר מהשורש "מצר", ומובנו דוחק וגם גבול, וכבר ידענו שמעולם לא היה עבד יכול לברח ממצרים, וזה סימן על גודל הדוחק וחוזק הגבול שלהם, הרי שמצרים הוא המקום המיוחד לגלות בדרגה היותר כבדה. וכן הוא בגלות הנפש, כי טומאת מצרים היא חזקה עד מאד, כמאמר ז"ל ששרו של מצרים הוא שר של גיהנם, וידוע ששר של אומה הוא התוכן הפנימי שלה, ומבואר במהר"ל שגיהנם הוא ההעדר הגמור של רוחניות, וידוע שהמצרים כפו את שלטונם גם על רוחם ונפשם של ישראל, כאמרם ז"ל שהגיעו שם למ"ט שערי טומאה, ולו שהו שם עוד מעט שוב לא היה להם תיקון חס ושלום. מלכה של מצרים, פרעה, הוא בחינה מיוחדת בפחיתותה, וענינה מרומז במעשה העגל, (שגם הוא נמשך מבחינת עוצם טומאתם של מצרים, כאמור עגלה יפיפיה מצרים), שנאמר "וירא משה את העם כי פרוע הוא, כי פרעה אהרן" (שמות ל"ב כ"ב), ופירש רש"י ז"ל פרוע מגולה, נתגלה שמצו וקלונו, הרי שבחינת הנהגת הטומאה שבמצרים היא פתיחת הגבול ליצר שיוכל ליכנס ולהתפשט כאוות רצונו, וזהו הטעם הפנימי לקריאת כל מלכיהם בשם פרעה... (חלק ב עמוד יז)
שונה היתה גלות מצרים מכמה גלויות אחרות, גלות נוראה היתה, הבה נתבונן בזה. עשו שרו הוא השטן, פירוש שזהו תוכנו, אך תוכן מצרים היא המרכבה הטמאה בכללותה. כמו שבקדושה יש בחינת כבודו יתברך, ויש בחינת נושאי הכבוד, דהיינו הצדיקים, וכמאמרם ז"ל האבות הן הן המרכבה, כן להבדיל גם בטומאה, השטן שהוא שרו של עשו, הוא עצם הרע, וכאמרם ז"ל הקב"ה קראו רע, ומצרים המה ראשי נושאי הרע, וזה ביאור אמרם ז"ל שמצרים היא המרכבה הטמאה, מרכבה של הסטרא אחרא, הרשות השניה, והרמז "מרכבת המשנה אשר לו".
המצרים היו מתגאים הרבה בחכמתם ובבניניהם וחרטומיהם וכשופיהם, והיו חצופים ביותר ומבזים כל אומה ולשון בלבבם, וזה היה עיקר קושי גלותם. הן אחר כל ההכנות ירדו ישראל במצרים למ"ט שערי טומאה, למה פעלו מצרים כל כך עליהם? מפני כי סבל הגלות תחת יד גאוה משפיל וגורם ביטול לבבות, ופועל שמות נוראות. משום זה אנו מצווים בכמה מצוות לשים זכר ליציאת מצרים, וגם במצות "זכור את יום צאתך מארץ מצרים וכו'", למען נדע את ערך היציאה מחושך נורא כזה... (שם עמוד רלג)
שבעים נפש היא בחינה של כלל, בגדר של עם, לכן רק כשהגיעו לשלמות זו זכו ליציאת מצרים וקבלת תורה, כשהגיע בית יעקב לשלמות זו של בחינת כלל ירדו לגלות מצרים, כדי לתקן את חטא אדם הראשון בשלמות, בחינת כלל, היה צריך לנסות אותם אם השגתם ודבקותם בשלמות הרוחנית היא קנין אמיתי בנפשם. זה היה גדר גלות מצרים, לעומת שלמותם הרוחנית וקדושתם הוטלו למצרים ששקעה בטומאה עד גמירא, המצרים עסקו ברוחניות המושחתת של צד הטומאה, מכשפים "שמכחישים פמליא של מעלה", עובדים לבהמות משום שסברו שגלגולי אבותיהם בהם, ומתקשרים עם נפשות מתים ושדים ועוסקים בחכמה כדי לשעבד את כל הטבע לרצונם, ולהפיק כל הנאות העולם הזה, ברדפם אחר התאוה והזימה. את גודל חכמתם אנו לומדים מהכתוב "ותרב חכמת שלמה מחכמת בני קדם ומכל חכמת מצרים" (מלכים א' ה' י')... (חלק ג עמוד ריב)