מקוה

(ראה גם: בור, טבילה, טהרה, מעין)

 

אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור, ונוגע בנבלתם יטמא. (ויקרא יא לו)

וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים לטהרתו וכבס בגדיו, ורחץ בשרו במים חיים וטהר. (שם טו יג)

ספרא:

אילו אמר מקוה מים יהיה טהור, יכול אפילו מילא בכתיפו ועשה מקוה בתחילה היה טהור, תלמוד לומר מעין, מה מעין בידי שמים, אף מקוה בידי שמים. אי מה מעין שאין בו תפיסת ידי אדם, יצא המניח קנקנים בראש הגג לנגבן ונתמלאו מים, תלמוד לומר בור, יכול אף בור שבספינה יהא טהור, תלמוד לומר מעין, מה מעין שעיקרו בקרקע, אף מקוה שעיקרו בקרקע, אי מה מעין מטהר בכל שהוא אף מקוה מטהר בכל שהוא, תלמוד לומר אך מעין, המעין מטהר בכל שהוא, והמקוה בארבעים סאה...

אי מה מעין מטהר בזוחלים ואף מקוה מטהר בזוחלין, תלמוד לומר אך, המעין מטהר בזוחלים והמקוה באשבורן, מקוה מים, לא מקוה כל משקים, פרט לשנפל לתוכו מי כבשים ומי צבעים ושינו את מראיו, דברי רבי מאיר, שהיה רבי מאיר אומר כל הפוסלו בשלשת לוגים פוסלים אותו בשינוי מראה, מי כבשים ומי צבעים פוסלים אותו בשלשת לוגים מים ופוסלים אותו בשינוי מראה. (שמיני-יין ושכר פרשה ט)

תלמוד בבלי:

...דתנן המניח כלים תחת הצינור לקבל בהן מי גשמים, אחד כלים גדולים ואחד כלים קטנים ואפילו כלי אבנים וכלי אדמה וכלי גללים פוסלין את המקוה, אחד המניח ואחד השוכח דברי בית שמאי, ובית הלל מטהרין בשוכח. אמר רבי מאיר נמנו ורבו בית שמאי על בית הלל, ומודים בית שמאי בשוכח בחצר שהוא טהור, אמר רבי יוסי עדיין מחלוקת במקומה עומדת... (שבת טז ב, וראה שם עוד)

אבוה דשמואל... ועביד להו מקואות ביומי ניסן ומפצי ביומי תשרי... מסייע ליה לרב, דאמר רב מטרא במערבא סהדא רבה פרת, סבר שלא ירבו הנוטפין על הזוחלין, ופליגא דשמואל, דאמר שמואל נהרא מכיפיה מיבריך, ופליגא דידיה אדידיה, דאמר שמואל אין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי בלבד. (שם סה א)

...דאמר רב חסדא תרדין שסחטן ונתנן במקוה פוסלין את המקוה בשינוי מראה, והא לאו בני סחיטה נינהו, אלא מאי אית לך למימר כיון דאחשבינהו הוה להו משקה, הכי נמי כיון דאחשבינהו הוה להו משקה, רב פפא אמר משום דהוי דבר שאין עושין ממנו מקוה לכתחילה, וכל דבר שאין עושין ממנו מקוה לכתחילה פוסל את המקוה בשינוי מראה... (שם קמד ב, וראה שם עוד)

מפירין נדרים בשבת... ומודדין את המקוה... (שם קנז א)

חציצין דאורייתא נינהו, דכתיב ורחץ את כל בשרו במים, שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים, במים, מי מקוה, כל בשרו מים שכל גופו עולה בהן, וכמה הן, אמרו אמה על אמה ברום ג' אמות, ושיערו חכמים מי מקוה מ' סאה... (עירובין ד ב)

...ואומר מקוה ישראל ה', מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקב"ה מטהר את ישראל. (יומא פה ב)

...ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוואות המים... (מועד קטן ב א)

...דתניא יוצאין לקווץ את הדרכים ולתקן את הרחובות ואת האסטרטאות, ולמוד את המקואות, וכל מקוה שאין בו ארבעים סאה מרגילין לתוכו ארבעים סאה... (שם ה א)

מתיב מר זוטרא מעשה בשוקת יהוא שהיתה בירושלים והיתה נקובה למטה, וכל טהרות שהיו בירושלים נעשים על גבה, ושלחו בית שמאי והרחיבוה, שבית שמאי אומרים עד שתיפחת ברובה, ותנן עירוב מקואות כשפופרת הנוד בעוביה ובחללה כשתי אצבעות חוזרות למקומן, שמע מינה עשו, התם הרואה אומר לאפושי מיא הוא דקא עביד. (יבמות טו א)

והא תנן מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות נתן סאה ונטל סאה כשר, ואמר רבי יהודה בר שילא אמר רב אסי אמר רבי יוחנן עד רובו, מאי לאו דנשתייר רובו, לא דלא נשקול רובו... (שם פב ב)

דתניא רבי דוסתאי בר יהודה אומר כשם שבני ישראל מקוה טהרה לחללות, כך בנות ישראל מקוה טהרה לחללים... (קדושין עז א)

אמרו לו לרבי אליעזר, ומה מקוה שמעלה את הטמאין מטומאתן אין מציל על הטהורים מליטמא... (נדרים עה ב)

והתניא צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה, קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל את המקוה... שאני שאיבה דמדרבנן היא, אי הכי דרישא נמי, התם איכא תורת כלי עליו בתלוש, הכא אין תורת כלי עליו בתלוש. (בבא קמא סז א)

ואמר רב יהודה אמר רב שלשת לוגין מים שנפל לתוכן קורטוב של יין ומראיהן כמראה יין ונפלו למקוה לא פסלוהו, מתקיף לה רב כהנא וכי מה בין זה למי צבע, דתנן רבי יוסי אומר מי צבע פוסלין את המקוה בשלשת לוגין, אמר ליה רבא התם מים דצבעא מקרי, הכא חמרא מזיגא מקרי, והתני רבי חייא הורידו את המקוה (מהכשרו), אמר רבא לא קשיא, הא רבי יוחנן בן נורי והא רבנן, דתנן שלשת לוגין מים חסר קורטוב שנפל לתוכן קורטוב של יין ומראיהן כמראה יין ונפלו למקוה לא פסלוהו, וכן ג' לוגין מים חסר קורטוב שנפל לתוכן קורטוב חלב ומראיהן כמראה מים ונפלו למקוה לא פסלוהו, רבי יוחנן בן נורי אומר הכל הולך אחר המראה...

ואמר רב יהודה אמר רב חבית מלאה מים שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה, חיישינן לשלשה לוגין שלא יהו במקום אחד, ודוקא לים הגדול דקאי וקיימא, אבל נהרא בעלמא לא. תניא נמי הכי, חבית מליאה יין שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה, חיישינן לשלשה לוגין שאובין שלא יהו במקום אחד... (מכות ג ב)

אמר ריש לקיש כל המשלים למי מקוה משלים למי כיור, לרביעית אינו משלים, למעוטי מאי, אילימא למעוטי טיט הנרוק, היכי דמי, אי דפרה שוחה ושותה ממנו, אפילו לרביעית נמי, ואי אין פרה שוחה ושותה ממנו אפילו למקוה נמי אין משלים, אלא למעוטי יבחושין אדומין, אפילו בעינייהו נמי, דהא תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שתחילת ברייתו מן המים מטבילין בו, ואמר רב יצחק בר אבדימי מטבילין בעינו של דג, ואמר רב פפא למעוטי נתן סאה ונטל סאה, דתנן מקוה שיש בו מ' סאה מכוונות, נתן סאה ונטל סאה הרי זה כשר, ואמר רב יהודה בר שילא אמר רב אסי אמר רבי יוחנן עד רובו. אמר רב פפא אם קדח בו רביעית מטבילין בו מחטין וצינוריות, הואיל ומהכשירא דמקוה אתיא.

אמר רבי ירמיה אמר ריש לקיש מי מקוה כשירים למי כיור, למימרא דלא מים חיים נינהו, והתניא במים ולא ביין, במים ולא במזוג, במים לרבות שאר מים, וקל וחומר למי כיור, מאי קל וחומר למי כיור, לאו דמים חיים נינהו, לא דקדיש... (זבחים כב א)

תנן התם נתן ידו או רגלו או עלי ירקות כדי שיעברו המים לחבית פסולין, עלי קנים ועלי אגוזים כשרה, זה הכלל דבר המקבל טומאה פסולין, דבר שאינו מקבל טומאה כשרין, מנא הני מילי, דאמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בר אבא אמר קרא אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור, הוייתן על ידי טהרה תהא... (שם כה ב)

...אמר להם כל מדות חכמים כן, בארבעים סאה הוא טובל, ובארבעים חסר קורטוב אינו יכול לטבול בהן... (מנחות קג ב)

התמד עד שלא החמיץ אינו ניקח בכסף מעשר ופוסל את המקוה, משהחמיץ ניקח מכסף מעשר ואינו פוסל את המקוה... (חולין כה ב)

...ואין המים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון... מאן תנא, אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן רבי אליעזר בן יעקב היא, דתנן רבי אליעזר בן יעקב אומר מקוה שיש בו עשרים ואחת סאה מי גשמים ממלא בכתף תשע עשרה סאה ופותקן למקוה והן טהורין, שהשאיבה מטהרת ברבייה ובהמשכה, מכלל דרבנן סברי דברביה ובהמשכה לא, אלא דכי אתי רבין אמר רבי יוחנן שאובה שהמשיכוה כולה טהורה מני, לא רבנן ולא רבי אליעזר, אלא אמר רבה לפי חשבון כלים, ויוסף בן חוני היא, דתניא שלשת לוגין מים שאובין שנפלו למים בשנים ושלשה כלים, ואפילו בארבעה וחמשה כלים פוסלים את המקוה, יוסף בן חוני אומר בשנים ושלשה כלים פוסל את המקוה, בארבעה וחמשה כלים אין פוסלין את המקוה. (תמורה יב א)

תלמוד ירושלמי:

...וכן שני מקואות, בזו עשרים סאה ובזו עשרים סאה, ונפלו שלשת לוגין מים שאובין לתוך אחת מהן ואינו יודע לאיזה מהן נפלו, רצה להוציא קוויה פסולה מזה מוציא, מחצה מזה ומחצה מזה מוציא... (תרומות כד ב)

תמן תנינן, מי הצבע פוסלין אותו בשלשת לוגין ואין פוסלין אותו בשינוי מראה, אבא בריה דרב נחמן רבי מאיר משום שאיבה ניכרת, (הואיל ושינוי מראה ניכר פוסל בשאיבה, אפילו אין בהם ג' לוגין)... (ערלה יב ב)

כל הימים כמקוה, שנאמר ולמקוה המים קרא ימים, דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר הים הגדול כמקוה, לא נאמר ימים אלא שיש בו מיני ימים הרבה. רבי יוסי אומר כל הימים מטהרין בזוחלין ופסולין לזבים ולמצורעים ולקדש מהן מי חטאת. המים המוכים פסולים, אלו הן המוכים, המלוחים והפושרים, המים המכזבים פסולין (למי חטאת)... (פרה ח ח)

שש מעלות במקואות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו. מי גבאים שתה טמא ושתה טהור טמא, שתה טמא ומילא בכלי טהור טמא... (לפי שנפלה טפה מפיו של טמא לתוך הגבא ושמא שתה אותה הטהור)... אחד מי גבאים מי בורות מי שיחין מי מערות מי תמציות שפסקו ומקואות שאין בהן ארבעם סאה, בשעת הגשמים הכל טהור, פסקו הגשמים, הקרובים לעיר ולדרך טמאים, והרחוקים טהורין עד שיהלכו רוב בני אדם... (מקואות א א, וראה שם עוד)

למעלה מהן מי תמציות שלא פסקו, (ההרים מזחילתן, ועדיין מבצבצין ממי הגשמים שירדו עליהן, אלו מבטלים הטפה הראשונה הטמאה), שתה טמא ושתה טהור טהור, מלא בכלי טמא ושתה טהור טהור... כשרים לתרומה וליטול מהם לידים. (שם שם ו)

למעלה מהן מקוה שיש בו מ' סאה, שבו טובלין ומטבילין, למעלה מהן מעין שמימיו מועטין ורבו עליו מים שאובין, שוה למקוה לטהר באשבורן (ולא בזוחלין), ולמעין להטביל בו בכל שהוא (משום מים שאובים שבו שוה למקוה לטהר באשבורן, ולא בעי מ' סאה כמקוה). למעלה מהן מים מוכין, שהן מטהרין בזוחלין, למעלה מהן מים חיים שבהן טבילה לזבים והזייה למצורעים וכשרין לקדש בהם מי חטאת. (שם שם ז והלאה)

מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו למפרע בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים, טמאות, במה דברים אמורים בטומאה חמורה, אבל בטומאה קלה, כגון אכל אוכלים טמאים ושתה משקין טמאים, בא ראשו ורובו במים שאובים, או שנפלו על ראשו ועל רובו ג' לוגין מים שאובין וירד לטבול, ספק טבל ספק לא טבל, אפילו טבל ספק יש בו מ' סאה ספק אין בו, ב' מקואות אחד יש בו מ' סאה ואחד שאין בו, טבל באחד מהן ואינו יודע באיזה מהן טבל ספקו טהור, רבי יוסי מטמא... (שם פרק ב ב)

רבי אליעזר אומר רביעית מים שאובין בתחלה פוסלין את המקוה, ושלשה לוגין על פני המים, וחכמים אומרים בין בתחלה בין בסוף שעורו שלשה לוגין. מקוה שיש בו שלש גומות של מים שאובין של לוג לוג, אם ידוע שנפל לתוכו ארבעים סאין מים כשרין עד שלא הגיע לגומא השלישית כשר ואם לאו פסול, ורבי שמעון מכשיר, מפני שהוא כמקוה סמוך למקוה. (שם שם ד, וראה שם עוד)

מקוה שיש בו מ' סאה מים וטיט, רבי מאיר אומר מטבילין במים ואין מטבילין בטיט, רבי יהושע אומר במים ובטיט, באיזה טיט מטבילין, שהמים צפים על גביו... (שם שם י)

רבי יוסי אומר שני מקואות שאין בהם מ' סאה ונפלו לזה לוג ומחצה ולזה לוג ומחצה ונתערבו כשרים, מפני שלא נקרא עליהן שם פסול, אבל מקוה שאין בו מ' סאה ונפלו בו ג' לוגין ונחלק לשנים פסול מפני שנקרא עליו שם פסול, ורבי יהושע מכשיר, שהיה רבי יהושע אומר כל מקוה שאין בו מ' סאה ונפלו לו ג' לוגין וחסר אפילו קרטוב כשר, מפני שחסרו לו ג' לוגין, וחכמים אומרים לעולם הוא בפיסולו עד שיצא ממנו מלואו ועוד... (שם פרק ג א, וראה שם עוד)

השוקת שבסלע, אין ממלאין ממנה ואין מקדשין בה, ואין מזין ממנה ואינה צריכה צמיד פתיל ואינה פוסלת את המקוה, היתה כלי וחברה בסיד ממלאין בה ומקדשין בה, ומזין ממנה וצריכה צמיד פתיל, ופוסלת את המקוה. ניקבה מלמטה או מן הצד ואינה יכולה לקבל מים כל שהם כשירה, וכמה יהיה בנקב, כשפופרת הנוד, אמר רבי יהודה בן בתירא מעשה בשוקת יהוא שהיתה בירושלם והיו כל הטהרות שבירושלים נעשות על גבה, ושלחו בית שמאי ופחתוה, שבית שמאי אומרים עד שיפחות רובה. (שם ד ה)

מעין שהעבירו על גבי השוקת פסול, העבירו על גבי שפה כל שהוא כשר חוצה לה, (כי שוקת זו כלי ולא שוקת שבסלע), העבירו על גבי ברכה והפסיקו הרי הוא כמקוה, חזר והמשיכו פסול לזבים ולמצורעים ולקדש בהן מי חטאת, עד שידע שיצאו הראשונים... 

מעין שהוא משוך כנדל, (שמימיו זוחלים במקומות הרבה), ריבה עליו והמשיכו הרי הוא כמו שהיה, היה עומד וריבה עליו והמשיכו שוה למקוה לטהר באשבורן, ולמעין להטביל בו בכל שהוא, (אם נתגדל המעין עד שמימיו נזחלים אילך ואילך מחמת המים שאובין)... (שם שם ד, וראה שם עוד)

כל המעורב למקוה כמקוה, חורי המערה וסדקי המערה מטביל בהם כמה שהם, עוקת המערה (גומא שבשולי המקוה) אין מטבילין בה, אלא אם כן היתה נקובה כשפופרת הנוד, אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהיא מעמדת עצמה, אבל אם אינה מעמדת עצמה מטבילין בה כמה שהיא...

שלשה מקואות, בזה כ' סאה ובזה כ' סאה מים שאובין והשאוב מן הצד, וירדו שלשה וטבלו בהן ונתערבו, המקואות טהורים והטובלים טהורים, היה השאוב באמצע וירדו ג' וטבלו ונתערבו, המקואות טהורים והטובלים טהורים, היה השאוב באמצע וירדו ג' וטבלו ונתערבו, המקואות כמות שהיו והטובלים כמות שהיו. 

הספוג והדלי שהיו בהן ג' לוגין מים ונפלו למקוה לא פסלוהו, שלא אמרו אלא ג' לוגין שנפלו...

ערוב מקואות כשפופרת הנוד כעוביה וכחללה כשתי אצבעות חוזרות למקומן, ספק כשפופרת הנוד ספק שאינה כשפופרת הנוד פסולה, מפני שהיא מן התורה, וכן כזית מן המת וכזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ כל שיעמוד בשפופרת הנוד ממעטה, רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שהוא מבריית המים טהור... (שם פרק ו א, וראה שם עוד)

יש מעלין את המקוה ולא פוסלין, פוסלין ולא מעלין, לא מעלין ולא פוסלין. אלו מעלין ולא פוסלין, השלג והברד והכפור והגליד והמלח והטיט הנרוק, אמר רבי עקיבא היה רבי ישמעאל דן כנגדי לומר השלג אינו מעלה את המקוה, והעידו אנשי מידבא משמו שאמר להם צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחילה... כיצד מעלין ולא פוסלין, מקוה שיש בו מ' סאה חסר אחת, נפל מהם סאה לתוכו והעלהו, נמצאו מעלין ולא פוסלין.

אלו פוסלין ולא מעלין, המים בין טמאים בין טהורים, ומי כבשים, ומי שלקות, והתמד עד שלא החמיץ. כיצד פוסלין ולא מעלין, מקוה שיש בו מ' סאה חסר קרטוב ונפל מהם קרטוב לתוכו לא העלהו, ופוסלו בשלשה לוגין, אבל שאר המשקין ומי פירות והמורייס והתמד משהחמיץ, פעמים מעלין ופעמים שאין מעלין...

הדיח בו סלי זיתים וסלי ענבים ושנו את מראיו כשר, רבי יוסי אומר מי הצבע פוסלין אותו בג' לוגין ואינן פוסלין אותו בשנוי מראה. נפל לתוכו יין ומוהל ושנו את מראיו פסול, כיצד יעשה, ימתין לו עד שירדו גשמים ויחזרו מראיהן כמראה היין, היו בו מ' סאה ממלא בכתף ונותן לתוכו עד שיחזרו מראיהן למראה המים.

נפל לתוכו יין או מוחל ושנו מקצת מראיו, אם אין בו מראה מים מ' סאה הרי זה לא יטבול בו. שלשה לוגין מים ונפל לתוכן קרטוב יין והרי מראיהן כמראה היין ונפלו למקוה לא פסלוהו, ג' לוגין מים חסר קרטוב ונפל לתוכן קרטוב חלב והרי מראיהן כמראה המים ונפלו למקוה לא פסלוהו, רבי יוחנן אומר הכל הולך אחר המראה. (שם פרק ז א, וראה שם עוד)

ארץ ישראל טהורה ומקואותיה טהורים, מקואות העמים שבחוצה לארץ כשרים לבעלי קריין אפילו נתמלאו בקילון, (שפכו מים בכתף לתוך גומא ומאותה גומא יש דרך שהולכים המים למקוה). שבארץ ישראל שמחוץ למפתח (לפתח המדינה) כשרים אף לנדות, מלפנים מן המפתח כשרים לבעלי קריין ופסולים לכל הטמאים, (שממלאים בכתף לכבס ולרחוץ), רבי אליעזר אומר הקרובים לעיר ולדרך טמאים מפני הכביסה, והרחוקים טהורים. (שם פרק ח א)

תוספתא:

בחמשה עשר בו (באדר) שלוחי בית דין יוצאין וחופרין את הבורות ואת השיחין ואת המערות ואת המקוואות ואת אמות המים, כל מקוה שיש בו ארבעים סאה כשר להקוות עליו, וכל מקוה שאין בו ארבעים סאה ממשיכין לו אמת המים, ומשלימין לו ארבעים סאה, כדי שיהא כשר להקוות עליו. (שקלים פרק א)

מדרש רבה:

שיעור מי מקוה מ' סאה, כל מי באר שכתוב בתורה, וכמה ביצים במקוה, ה' אלפים וז' מאות וששים, כל סאה קמ"ד ביצים. חלה מ"ג ביצים וחומש. ומנין למקוה שצריך מ' סאה, (ישעיה ח') את מי השילוח ההולכים לאט, בגימטריא מ'. (במדבר יח יז)

רבי חלבו שאל את רבי שמואל בר נחמן, אמר לו מפני ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה, מהו דין דכתיב סכותה בענן לך מעבור תפלה, אמר לו נמשלה התפלה כמקוה ונמשלה תשובה כים, מה מקוה זו פעמים פתוחה פעמים נעולה, כך שערי תפלה פעמים נעולים פעמים פתוחים אבל הים הזה לעולם פתוח... (איכה ג לד)

שוחר טוב:

תנא בשם רבי אחא בר יעקב, (ירמיה י"ז) מקוה ישראל ה', מה המקוה הזה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל, ומי ראוי לילך אצל מי, הוי אומר הטמא צריך לילך אצל המקוה לטבול בו... (תהלים ד)

תנא דבי אליהו רבא:

דבר אחר שפכי כמים לבך, מה מים הללו מקוה טהרה הן לישראל ולכל אשר נברא בעולם, שנאמר כל דבר אשר יבא באש וגו' וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים, כך דברי תורה מקוה טהרה היא לישראל בכל מקומות מושבותם... (פרק יח)

ילקוט שמעוני:

...מה המקוה הזו אדם מבקש לטבול ומצא שם אביו או רבו מתבייש והולך לו, אבל הים הזה מפליג קמעא ויורד וטובל. (תהלים סה, תשפט)

תרגום יונתן:

ולמקוה המים - ולבית כנישות מין... (בראשית א י)

ורחץ את בשרו במים - ויסחי ית בישריה בארבעין סאווין דמוי... (ויקרא טז כו)

רש"י:

אך מעין ובור - המחוברים לקרקע אין מקבלין טומאה, ועוד יש לך ללמוד טהור - הטובל בהם מטומאתו, ונוגע בנבלתם יטמא - אפילו הוא בתוך מעין ובור ונוגע בנבלתם יטמא. (שם יא לו)

מקוה ישראל ה' - תוחלת. (ירמיה יד ח)

משנה תורה:

כל מקום שנאמר בתורה רחיצת בשר וכיבוס בגדים מן הטומאה, אינו אלא טבילת כל הגוף במקוה, וזה שנאמר בזב וידיו לא שטף במים, כלומר שיטבול כל גופו, והוא הדין לשאר הטמאין, שאם טבל כולו חוץ מראש אצבע הקטנה עדיין הוא בטומאתו. וכל הדברים האלה אף על פי שהן מפי השמועה, הרי נאמר "במים יובא וטמא עד הערב וטהר", בניין אב לכל הטמאים שיבואו במים... (מקואות א ב)

הזב אין לו טהרה אלא במעין, שהרי נאמר בו במים חיים, אבל הזבה ושאר הטמאין, בין אדם בין כלים, טובלים אף במקוה... (שם שם ה)

דין תורה שכל מים מכונסין טובלין בהם, שנאמר מקוה מים, מכל מקום, והוא שיהיה בהן כדי להעלות בהן כדי טבילה לכל גוף האדם בבת אחת, שיערו חכמים אמה על אמה ברום ג' אמות, ושיעור זה הוא מחזיק מ' סאה מים בין שאובין בין שאינן שאובין.

מדברי סופרים שהמים השאובין פסולין לטבילה, ולא עוד אלא מקוה מים שאינן שאובין שנפל לתוכן שלשה לוגין מים שאובין פסלו הכל, אף על פי שפיסול מים שאובין מדברי סופרים למדוהו בהיקש, שהרי הוא אומר אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור, המעין אין תפיסת יד אדם כלל, והבור כולו בידי אדם, שהרי כולו מים שאובין, אמרו חכמים המקוה לא היה כולו שאוב בבור, ואין צריך להיות כולו בידי שמים כמעין, אלא אם יש בו תפיסת יד אדם כשר.

כיצד, המניח קנקנים בראש הגג לנגבם וירדו להם גשמים ונתמלאו, אף על פי שהיא עונת הגשמים הרי זה ישבור את הקנקנים או יכפם, והמים הנקווים מהם כשרים לטבול, ואף על פי שכל המים האלו היו בכלים, שהרי לא מלאן בידו, לפיכך אם הגביה את הקנקנים והערם הרי כל המים שבהם שאובין... (פרק ד א והלאה, וראה שם עוד)

כיצד פוסלין המים השאובין את המקוה בשלשה לוגין, שאם היה במקוה פחות ממ' סאה ונפל לתוכן שלשה לוגין והשלימום לארבעים סאה, הכל פסול, אבל מקוה שיש בו מ' סאה מים שאינן שאובין, ושאב בכד ושפך לתוכו כל היום כולו כשר, ולא עוד אלא מקוה עליון שיש בו מ' סאה מים כשרין, והיה ממלא בכלי ונותן לתוכו עד שירבו המים וירדו למטה התחתון מ' סאה הרי התחתון כשר.

מקוה שיש בו מ' סאה מכוונות ונתן לתוכו סאה מים שאובין, ונטל אחר כך ממנו סאה, הרי זה כשר, וכן נותן סאה ונוטל סאה והוא כשר עד רובו.

אין המים השאובין פוסלין את המקוה בשלשה לוגין עד שיפלו לתוך המקוה מן הכלי, אבל אם נגררו המים השאובין חוץ למקוה, ונמשכו וירדו למקוה אינן פוסלין את המקוה, עד שיהיו מחצה למחצה, אבל אם היה רוב מן הכשרים הרי המקוה כשר. כיצד, מקוה שיש בו כ' סאה ומשהו מים כשרין, והיה ממלא ושואב חוץ למקוה והמים נמשכין ויורדין למקוה, בין שהיו נמשכין על הקרקע או בתוך הסילון וכיוצא בו מדברים שאינן פוסלין את המקוה, הרי הוא כשר, ואפילו השלימו לאלף סאה, שהשאיבה שהמשיכוה כשירה אם היה שם רוב מ' סאה מן הכשר, וכן גג שהיה בראשו כ' סאה ומשהו מי גשמים, ומילא בכתיפו ונתן לתוכו פחות מכ' שנמצא הכל פסול, ופתח הצינור ונמשכו הכל למקום אחד, הרי זה מקוה כשר, שהשאובים שהמשיכוה כולה כשירה, הואיל והיה שם רוב מן הכשר.

הורו מקצת חכמי המערב ואמרו, הואיל ואמרו חכמים שאובה שהמשיכוה כולה טהורה, אין אנו צריכין שיהיו שם רוב מים כשרין, וזה שהצריך רוב והמשכה דברי יחיד הן, וכבר נדחו, שהרי אמרו בסוף, שאובה שהמשיכוה כולה טהורה. לפי דברי זה אם היה ממלא בכלי ושופך והמים נזחלין והולכין למקום אחד, הרי זה מקוה כשר, וכן כל אמבטי שבמרחצאות שלנו מקואות כשרין, שהרי כל המים שבהן שאוב ונמשך הוא, ומעולם לא ראינו מי שעשה מעשה בענין הזה... (שם שם ו והלאה, וראה שם עוד)

מקוה שנפלו אליו שלשה לוגין מים שאובין מכלי אחד או משנים ושלשה כלים מצטרפין, והוא שיתחיל השני עד שלא פסק הראשון, מד' כלים אין מצטרפין, במה דברים אמורים, בזמן שלא נתכוון לרבות, אבל אם נתכוין לרבות את מי המקוה אפילו נפל משקל דינר בכל שנה מצטרף לשלשה לוגין בין שקדמו השאובים את הכשרים, בין שקדמו הכשרים את השאובים, או שנפלו שתיהן כאחת, כיון שנפלו שלשה לוגין שאובין לתוך מ' סאה (קודם שנפלו ובו מ' סאה, או לפחות ממ') נפסל הכל ונעשה שאוב...

בור שהוא מלא מים שאובים, והאמה נכנסת לו ויוצאת ממנו, לעולם הוא בפיסולו, עד שתחשב שלא נשארו מן השאובין שהיו בבור שלשה לוגין. מקוה שנפל לתוכו מים שאובין ונפסל, ואחר כך ריבה עליו מים כשרים עד שנמצאו הכשרים ארבעים סאה, הרי הוא בפיסולו עד שיצאו כל המים שהיו בתוכו, ויפחתו השאובין משלשה לוגין... 

מקוה שאין בו מ' סאה ונפל לתוכו פחות משלשה לוגין מים טמאין שאובין, הרי זה כשר לחלה ולתרומה וליטול מהן לידים. ופסולין להקוות עליהן. ירדו עליהן גשמים ורבו עליהן, הרי אלו כשרים להקוות עליהם. נפל לתוכו שלשה לוגין מים שאובין, הרי זה פסול לחלה ולתרומה וליטול ממנו לידים, ופסולין להקוות עליו. ירדו גשמים ורבו עליהן, הרי הן כשרים לחלה ולתרומה וליטול מהן לידים, ופוסלין להקוות עליהן, עד שיצאו כל המים הראשונים שנעשו כולן כשאובין, ולא ישאר מהן אלא פחות משלשה לוגין. וכן מקוה שיש בו מ' סאה חסר דינר, ונפלו לתוכו שלשה לוגין מים שאובין טמאין, הרי זה פסול לחלה ולתרומה וליטול ממנו לידים, ופסולין להקוות עליהן. נפל לתוכו פחות משלשה לוג מים, אפילו כולן טמאין, ואחר כך נפל לתוכו משקל דינר מי גשמים שהשלימו כשר, כשם שטהור לטבילה כך טהור לכל דבר. (שם פרק ה א והלאה, וראה שם עוד)

אין המקוה נפסל לא בשינוי הטעם ולא בשינוי הריח אלא בשינוי מראה בלבד, וכל דבר שאין עושין בו מקוה לכתחלה פוסל את המקוה בשינוי מראה, כיצד, היין או החלב והדם וכיוצא בהן ממי כל הפירות אינן פוסלין את המקוה בג' לוגין, שלא אמרו אלא מים שאובין, ופוסלין בשינוי מראה, אפילו מקוה שיש בו מאה סאה ונפל לו לוג יין או מי פירות ושינה את מראיו פסול, וכן מקוה שיש בו כ' סאה מים כשרים או פחות מזה, ונפל לתוכו סאה יין או מי פירות ולא שינו את מראיו, הרי אלו כשרים כשהיו, ואין הסאה שנפלה עולה למדת המקוה, ואם נוסף על הכ' כ' אחרים מים כשרים הרי זה מקוה כשר. 

יש מעלין את המקוה ולא פוסלין, פוסלין ולא מעלין, לא מעלין ולא פוסלין. ואלו מעלין ולא פוסלין, השלג, והברד, והכפור, והגליד, והמלח, וטיט הנרוק, כיצד, מקוה שיש בו מ' סאה חסר אחת, ויפל לתוכו סאה מא' מאלו, הרי זה עולה למדתו, והרי המקוה כשר ושלם. ואלו פוסלין ולא מעלין, מים שאובין בין טהורין בין טמאים, ומי כבשים, ומי שלקות, והתמד עד שלא החמיץ, והשכר. כיצד, מקוה שיש בו מ' סאה חסר משקל דינר ונפל מאחד מאלו משקל דינר לתוכן אינו עולה למדת המקוה ולא השלימו, ואם נפל מאחד מהן שלשה לוגין מהן פוסלין את המקוה.

ואלו לא פוסלין ולא מעלין, שאר המשקין, ומי פירות והציר והמורייס והתמד משהחמיץ. כיצד, מקוה שיש בו מ' סאה חסר אחד, ונפל מאחד מאלו סאה לתוכן לא העלהו, והרי המים כשרים כשהיו, שאין אלו פוסלין אלא בשינוי מראה כמו שביארנו. ופעמים שאלו מעלין את המקוה, כיצד, מקוה שיש בו מ' סאה ונפל לתוכו סאה מאחד מאלו, וחזר ולקח סאה ממנה הרי המ' שנשארו מקוה כשר.

מקוה שהדיח בו סלי זיתים וענבים ושינו את מראיו כשר, מי הצבע פוסלין את המקוה בשלשה לוגין, ואין פוסלין אותו בשינוי מראיו... מקוה שנשתנה מראה מימיו מחמת עצמו ולא נפל לו דבר, הרי זה כשר, לא אמרו אלא שנשתנה מחמת משקה אחר. (שם פרק ז א והלאה, וראה שם עוד)

כל המעורב למקוה הרי הוא כמקוה ומטבילין בו. גומות הסמוכות לפי המקוה ומקום רגלי פרסות בהמה שהיו בהם מים מעורבין עם מי המקוה כשפופרת הנוד, מטבילין בהן. חורי המערה וסדקי המערה מטבילין בהן, אף על פי שאין המים שבהן מעורבין עם מי המקוה אלא בכל שהוא...

כמה הוא שיעור הנקב שהוא כשפופרת הנוד, ברוחב שתי אצבעות בינוניות של כל אדם וחוזרות בו, ואינן בגודל אלא שתי אצבעות ראשונות מן הד' שבפס היד. כל שיעמוד בשפופרת הנוד ממעט, ואפילו מדברים שהן מברייתו של מים. ספק יש בנקב כשפופרת הנוד ספק אין בו אין מצטרפין, מפני שעיקר הטבילה מן התורה, וכל שעיקרו מן התורה אף על פי ששיעורו הלכה, ספק שיעורו להחמיר... (שם פרק ח א והלאה, וראה שם עוד)

שש מעלות במקואות זו למעלה מזו... החופר בצד הים ובצד הנהר ובמקום הבצין הרי הן כמי תמצית שלא פסקו, החופר בצד מעין כל זמן שהיו באין מחמת המעין אף על פי שפוסקין וחוזרין ומושכין, הרי הן כמי מעין, פסקו מלהיות מושכין, הרי הן כמי גבאין.

למעלה מהן מקוה שיש בו מ' סאה מים שאינם שאובין, שבו טובל כל אדם טמא חוץ מן הזב הזכר, ובו מטבילין את כל הכלים הטמאים ואת הידים שמטבילין לקודש.

למעלה מזה המעין שמימיו מועטין והרבו עליו מים שאובין, שוה למקוה שאין מטהרין במים הנמשכים ממנו אלא במים הנקוין ועומדין באשבורן, ושוה למעין שהוא מטהר בכל שהוא, שהמעיין אין למימיו שיעור, אפילו כל שהן מטהרין.

למעלה מזה המעיין שלא נתערב בו מים שאובין אבל מימיו מוכים, כגון שהיו מימיו מרים או מלוחים, שהרי הוא מטהר בזוחלין, והם המים הנגררים ונמשכין מן המעין. 

למעלה מזה המעין שמימיו מים חיים, שבהן בלבד טובלים בו הזבים הזכרים, ולוקחין מהן לטהרת המצורע ולקדש מי חטאת. מה בין מעין למקוה, המקוה אינו מטהר אלא במ' סאה והמעין מטהר בכל שהוא, המקוה אינו מטהר אלא באשבורן, והמים הנזחלים ממנו אינן מטהרין, והמעין מטהר בזוחלים, המקוה לא תעלה בו טבילה לזבים, והמעין אם היו מימיו מים חיים הזב טובל בהן... (שם פרק ט א וראה שם עוד)

מעין שהיו אמות קטנות נמשכות ממנו, ורבה עליו מים שאובין לתוך המעין עד שגברו המים שבאמות ושטפו, הרי הן כמעין לכל דבר. היו מימי המעין עומדים ואינן נמשכים, ורבה עליו מים עד שמשכו ממנו אמות המים, הרי המים שמשוכין שוין למקוה לטהר באשבורן בלבד, ושווין למעין לטהר בכל שהוא.

כל הימים מטהרין בזוחלין ופסולין לזבים ולמצורעים ולקדש בהן מי חטאת.

המים הזוחלין מן המעין הרי הם כמעין לכל דבר, והמנטפין מן המעין אף על פי שהן טורדין הרי הם כמקוה, ואין מטהרין אלא בארבעים סאה עומדים, ופסולין לזבים ולמצורעים ולקדש בהן מי חטאת. היו הזוחלין מן המעין מתערבין עם הנוטפין ממנו, אם רבו הזוחלין על הנוטפין הרי הכל כמעין לכל דבר, ואם רבו הנוטפים על זוחלין, וכן אם רבו מי גשמים על מי הנהר, אינן מטהרין בזוחלין אלא באשבורן, לפיכך צריך להקיף מפץ וכיוצא בו באותו הנהר המעורב עד שיקוו המים ויטבול בהן... נוטפין שעשאן זוחלין כגון שסמך למקוה המנטף טבלא של חרס חלקה, והרי המים נזחלין ויורדין עליה הרי הן כשרין, וכל דבר שמקבל טומאה ואפילו מדברי סופרים אין מזחילין בו... (שם שם יא, וראה שם עוד)

ספק מים שאובין שטהרו חכמים כיצד, מקוה שנסתפק לו אם נפלו לתוכו מים שאובים או לא, ואפילו ידע בודאי שנפלו, ספק יש בהן שלשה לוגין ספק אין בהן, ואפילו ידע בודאי שיש בהן שלשת לוגין, ספק שהיה מקוה שנפלו בו ארבעים סאה ספק לא היה, הרי זה כשר.

שני מקואות אחד שיש בו ארבעים סאה ואחד אין בו, נפלו שלשת לוגין מים שאובין לאחד מהן, ואין ידוע לאיזה מהן נפלו, ספיקו טהור, מפני שיש לו במה יתלה, היו שניהן פחותין מארבעים סאה ונפלו לאחד מהן ואין ידוע לאיזה מהן, כל אחד משניהן פסול שאין לו במה יתלה, אם לזה נפלו נפסל ואם לזה נפלו נפסל.

מקוה שהניחו ריקן ובא ומצא מלא, כשר, מפני שזה פסק מים שאובין למקוה זה. צינור שמקלח למקוה, והמכתשת נתנה בצדו, ספק מן הצינור למקוה ספק מן המכתשת למקוה, הרי זה פסול מפני שהפסול מוכח, ואם יש במקוה רובו מים כשרים הרי זה יכשר, שזה ספק מים שאובים הוא, שהרי יש שם מקוה כשר קבוע... (שם פרק י א, וראה שם עוד)

ספר החינוך:

שנטבל במי מקוה ואז נטהר מאיזה מין ממיני הטומאות שנטמאנו בו, שנאמר ורחץ את בשרו, ובא הקבלה (פסחים ק"ט ב') במים שכל בשרו עולה בהן, ושיערו חכמים שהן ארבעים סאה, וזהו שיעור מקוה. ומן התורה בין שיהיו המים שאובין או שהמשיכו אותן מן המעיינות או מן הגשמים הכל כשר, שהתורה אמרה מקוה מים מכל מקום, אבל חכמים פסלו כל מקוה שמימיו שאובין, ולא עוד אלא אפילו עברו בכלי שלם בעת שממשיכין אותן לתוך החפירה פסלוהו.

וזה שיעור של ארבעים סאה בעינן במי מקוה, אפילו להטביל בו מחט, אבל במים נוסעים, כלומר היוצאים ממעינות אין להם שיעור כלל, אלא כל זמן שיתכסה האדם כל גופו בהן ביחד או שיתכסו בו הכלים הטמאים ביחד ראוי לטבל בו...

ודיני מקואות רבים, ודין מים שאובין בכמה פוסלין המקוה, וכיצד, ובאיזה כלי יקראו המים שאובין, שאילו שאבוה בכלי נקוב במוציא רימון אין אלו נקראים מים שאובין, שאין עליו תורת כלי מעתה. ואפילו סתמו הנקב סתימה שאינה יפה, כגון שנתנו בו אבן או פרי לפי שעה שאינו סותמו סתימה יפה, שעדיין ישארו בו נקבים וסדקים בכונס משקה, גם בזה שמעתי ממורי שלא תקרא שאובה וראויה לטבול בה. ודין חקק הכלי עד שלא קבעו או קבעו ואחר כך חקקו, וכמה חקק ראוי לפסול, והחילוק שבין כלי חרס לשאר כלים, שכלי חרס אינו פוסל עד שיהיה החקק כדי לקבל רביעית, וכל עץ פסול בכל שהוא, ומה שאמרו שאין מקוה נפסל לא בשינוי הריח ולא בשנוי הטעם אלא בשינוי מראה בלבד, וכל דבר שאין עושין בו מקוה לכתחילה פוסל את המקוה בשנוי מראה, כגון היין והחלב והדם, ומי כל פירות גם כן, אבל נפלו מהם למקוה ולא שינו מראיו אינם פוסלין, דדוקא במים שאובין גזרו ואמרו דשלשה לוגין פוסלין, אבל לא מי פירות עד שישתנה מראה המים בעבורם... (מצורע מצוה קעה)

מהר"ל:

ומה שאמר ארבעים סאה קצוצי תפילין, ידוע כי ארבעים סאה הוא שיעור מקוה טהרה, אשר כל מקוה מקבל שפע המים אשר נקרא מים חיים... (חידושי אגדות גיטין נח א)

מלבי"ם:

אך מעין ובור מקוה מים - ...והנה שם מקוה מים יפול על כל מקום שנתקבצו שם מים, בין על ידי שמים "ולמקוה המים קרא ימים", בין על ידי אדם, "ועל כל מקוה מימיהם", שכולל גם הנקוים על ידי אדם. ואם היה הכוונה שגם הנקוה על ידי שאיבה יהיה כשר, היה לו לומר מקוה מים יהיה טהור, ולמה הוסיף מעין ובור, אך שבא ללמד מקוה מים הנעשה על ידי מעין ובור. והנה המעין מתמלא בידי שמים ולא חלו בו ידי אדם כלל, והבור הוא מים מכונסים על ידי גשמים וחלו בו פעולת אדם, ומזה ידעינן שהמקוה תהיה על ידי שמים ממי גשמים, ולא יוזק אם חלו בו פעולת אדם, כמו המניח קנקנים לראש הגג לנגבן ונתמלאו מים. והוא פלוגתא דרבי אליעזר ורבי יהושע, משום דיש בו תפיסת יד אדם, כשר. ודעת הרמב"ם ותוספות פסחים ק"ט והר"ן בשם ר"י מיגש והרמב"ן בשם הדר"י וכן דעת הגאונים שכל מה שנאמר פה הוא אסמכתא, דפסול מים שאובין מדרבנן... (ויקרא יא לו)

ורחץ במים - פירש בספרא ומובא בגמרא במי מקוה, פירש רש"י בחגיגה י"א משום דכתיב במים בפתח, היינו מים הידועים ומיוחדים. והנה תראה גודל חכמת חז"ל, שכבר נאמר בפרשה זו עשרה פעמים ורחץ במים ולא דרשי עליהם מאומה, אבל שים לבך שכל במים שנאמר עד כה בא בו טפחה או אתנח וסוף פסוק, שהם טעמים המפסיקים, וידוע שבכל הפסק מאמר דין הב' של בכל"ם להנקד בפתח, ואם כן אין ראיה מן פתח של במים שהוא מורה על הידיעה, לכן לא דרשו מאומה, רק פה מצאו שתחת מלת במים נקוד תביר, שאינו מן הטעמים הפסיקים, והוא ראוי שינקד הבי"ת בשו"א, ומוכרח שנקוד בפתח להורות על הידיעה, ומה שכתב את כל בשרו במים, מים שכל גופו עולה בה, זה נדרש ממלת כל, כי בכל המקומות כתוב את בשרו. (שם טו טז)

רש"ר הירש:

אך מעין ובור - תיבת אך מלמדת שדין מעין בור מקוה מים מנוגד לדין מים ומשקה בכל כלי... הם מסוגלים לקבל טומאה ומכשירים אוכלים לקבל טומאה, בניגוד לכך נאמר כאן שמעין ובור מקוה מים יהיה טהור, הוה אומר, מעיינות וכל מים הדומים למעינות אינם מקבלים טומאה ולא מכשירים לטומאה, כללו של דבר, כל מים שאינם שאובים בכלי אלא מחוברים לקרקע בלא תפיסת יד אדם טהורים מלקבל ומלהכשיר את הטומאה...

אולם מי מעיינות וכל מים הדומים למעיינות המכונסים בקרקע בלא תפיסת יש אדם, הם נגוד למים שאובין בכלי, לא די שאינם מקבלים ומכשירין את הטומאה, אלא הם גם אמצעים להחזרת הטהרה, הם טהורים בעצמם ואף מטהרים אחרים, כדרך שגם טמא איננו מציין רק מצב של טומאה, אלא גם את הכושר לטמא אחרים.

כבר נאמר במקום אחר ורחץ במים וטהר וגו', ולמדנו משם שאדם וכלים מטהרים על ידי טבילה במים, ואילו הפסוק שלנו בא להגדיר אלו הם המים המחזירים את הטהרה. אין המים מטהרים אלא אם כן הם דומים למעין ובור מכונסים בשקע המחובר לקרקע, ולא בכלי כגון אמבטיא, אף אין הם מטהרים אם היו שאובין והיתה בהם תפיסת יד אדם בטרם הגיעו לאותו שקע שבקרקע... (ויקרא יא לו, וראה שם עוד)

שם משמואל:

...והענין דשני מיני טהרה הם, טהרה במקוה וטהרת מים חיים, דלא מצינו רק בזב בלבד, והענין דטהרת המקוה היא במי שהטומאה חופפת עליו ופורחת ממנו על ידי מקוה, אבל זב שנתקלקל מעינו ומקורו לא סגי במה שהטומאה פורחת ממנו, רק צריך תיקון שיתקן מעינו ומקורו, לזה צריך מים חיים שבאה עליו חיות ממקור החיות, וזה שאמר הזוהר הקדוש דכיו עילאה, היינו טהרה ממקור מים חיים, וכלשון הזוהר הקדוש, אתר דמיין נבעין, ועיין שם... (שבועות תע"ר)

ונראה דהנה כתוב מקוה ישראל ה', ואמרו ז"ל יומא פ"ה מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקב"ה מטהר את ישראל, וכ"ק אדומו"ר זצללה"ה פירש, דבאשר אדם אי אפשר לו לחיות במים, ועל כן כשבא במים הוא כאילו איבד את חיותו, וכשיצא מן המים כקטן שנולד דמי, ככה היא טהרת התשובה, שהרי שב למקורו כאילו עבר ונסתלק מן העולם, והשי"ת נותן לו חיים חדשים וכקטן שנולד דמי. והנה ידוע דטהרת המקוה היא רק כשכל גופו מכוסה במים, ואפילו אם רק נימא אחת מבחוץ לא עלתה לו טבילה, והוא מטעם הנ"ל שצריך שיהיה כאילו איבד כל מציאותו, ויתחיל לגמרי מחדש... 

והנה מצינו עוד אופן טהרה והוא מים שנטמאו משיקן והן טהורין, ואין צריך אלא שתהיה להם נגיעה קלה במי המקוה, ולא שיהיו לגמרי תחת המים, והטעם מפני שנעשו מחוברים למקור המים הטהורים, ולעומת זה בטהרת התשובה כיון שנעשה מחובר להשי"ת מקור החיים פרחה טומאתו ממנו, ומסתברא שטהרה זו היא רק לנפש ישראל ששרשה במקום טהרה, ויש לה דביקות בעצם בהשי"ת... על כן יכול להתחבר כמו מים במים ונעשו טהורים... (שבת תשובה תרע"ד)

ר' צדוק:

...אבל לעתיד יתמו חטאים דהם עצמם כשלג ילבינו, שיחזור העולם לשרשו כמו שהיה בתחלה כולו מים, שזהו ענין טהרת המקוה כמ"ש (בספר החנוך)... וזה היה כונת שלמה המלך ע"ה בים שעשה שמחזיק ק"נ מקוה טהרה, וידוע דבכל דבר יש מ"ט פנים טהור וטמא, שהוא נגד ז' ימי הבנין דעולם הזה, כל אחת כלולה מז', ושער הנ' הנעלם בעולם הזה הוא מה שחוזר הכל למקור להיות כולו טהור... (חלק ה תקנת השבין עמוד קסא)

מכתב מאליהו:

גדר המקוה הוא, שיוצאים לגמרי מעולם השקר, יוצאים מעולם הזה לגמרי, דאפילו השערות יהיו בתוך המים, והמים בחינת תורה כידוע, וכניסה למקוה היינו כניסה לגמרי אל התורה, ולא זה בלבד אלא בהיותו בתוך התורה צריך להיות בדבקות גמורה, שלא תהיה אפילו חציצה קלה בינו ובין התורה. והתורה שנכנס לתוכה צריכה להיות רוחנית לגמרי, בלי שום מחשבת עולם הזה, על כן פוסל הכלי את המים, ואפילו אם הכונה היתה למען המקוה, שהיא רק לטהר, ופעמים שפוסלין גם את שאר המים שלא היו שאובים. וכן נפסלת המקוה בזוחלין, שהמים מתמעטים, ואף שהם עדיין כשיעור, מכל מקום בחינת התמעטות המים בהם, ורק במי מעין אשר תמיד מתחדשים לא שייך פסול זוחלין... (חלק א עמוד רסא)