(ראה גם: אלקים-מקום, ארץ, ארץ ישראל, בריאה, טבע, מציאות)
ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים. (בראשית כח יז)
ואם תאמר כשחוזרים הנשמות (מגן עדן העליון לגן עדן התחתון) בימות החול, במה מתפשטים המקומות לאורך ולרוחב ולרום בתוך הגן, (עד כי יכיל את כולן) ואינו ניכר, שהוא כעין ארץ הצבי, שהיתה נמשכת לכל הצדדים, ולא היה ניכר, וכמו הצבי שכל מה שגדל נגדל עמו עורו לכל צד ואינו ניכר... (תרומה קעט)
...ובספרו של רב המנונא סבא מפרש יותר, כי כל הישוב מתגלגל בעיגול ככדור, אלו למטה ואלו למעלה, (כלומר שהבריות של הכדור מסביב, נמצאים אלו כנגד אלו, וז' חלקים שבכדור הם ז' ארצות), וכל אלו הבריות (שבשש ארצות הן) משונות במראיהן על פי השינוי שבאויר שיש בכל מקום ומקום, ועומדים בקיומם כשאר בני אדם.
ועל כן יש מקום בישוב שבעת שמאיר לאלו שבצד זה של הכדור, ונמצא שלאלו יום ולאלו לילה, ושיש מקום בישוב שבעת שמאיר לאלו (שבצד זה של הכדור), הוא חושך לאלו, שלאלו יום ולאלו לילה, ויש מקום בישוב שכולו יום ולא נמצא בו לילה, רק בשעה אחת קטנה, וזה שאמר בספרי הראשונים ובספרו של אדם הראשון, שז' אוצרות הן, זה תחת זה, ורקיע מפריש (בין כל ארץ וארץ), כך הוא, (שאינו חולק עליהם במה שאמר, שכולן הן כדור אחד הנחלק לז' חלקים כנ"ל), כי כך כתוב, אודך על כי נוראות נפלאתי... (ויקרא קמא)
פתח ר' יהושע ואמר, גם צפור מצאה בית ודרור קן לה, אשר שתה אפרוחיה את מזבחותיך ה' וגו'. גם צפור, שם למדנו עשה הקב"ה בארץ מקומות ושטחים קדושים, שהם יותר עליונים משאר מקומות הישוב... כך נטל הקב"ה שלג מתחת כסא כבודו, (שהוא סוד דינין דשמאל), ושלג ההוא היה מתחמם בכמה אופנים, והטילו לתוך המים של האשה (שהיא המלכות)... לאחר שהטיל הקב"ה (את השלג) לתוך המים, ברר אותו וניפץ אותו, ועבד מתחילה את הטבור, שהוא נקודה אחת מתוך מה שנתברר מן השלג, והטבור ההוא הוא נקודת ציון.
ומשם נתפשטו ד' חוטים לד' רוחות העולם, מזרח מערב צפון ודרום, (שהם סוד ת"ת ומלכות וגבורה וחסד). מהחוט הזה שנמשך מצד מזרח (שהוא ת"ת) נעשה ממנו גוף, התחיל המזרח וכלה במערב (שהוא מלכות), הגוף הוא ארץ ישראל, והוא נרשם באותיות אד-ני, דהיינו אדון ורבון כל העולם.
מאותו החוט הנמשך לצד דרום, שהוא הברור ביותר מכל השלג, והוא תוקפו, נעשתה ממנו זרוע ימנית, שהיא בנבחרת בתענוגים, וזו היא גן עדן שאדם הראשון נכנס בו, והוא עומד לתענוג הנשמות, וזהו מכוסה וחבוי, והוא הימין של כל העולם.
מאותו החוט הנמשך מצד צפון נעשתה ונבראה ממנו זרוע שמאלית, וזהו גיהנם, מפסולת של השלג, והוא לענוש נשמות הרשעים.
הראש של העולם נתתקן בשמים, והיה העולם בלי ראש עד שנבנה בית המקדש, הפה של כל העולם שנתתקן בראש, הוא סיני (ששם ניתנה התורה), והוא רשם הפה הזה תוך המים מן הברור שבשלג, הירכים וכל שאר האברים הם בכל שאר הארץ... (זהר חדש שיר השירים כח, ועיין שם עוד)
ומשום זה שטחים ומקומות הם בעולם (שעולים) בשבחם אלו על אלו, גן עדן שהוא הזרוע הימנית של כל העולם, יש בו שטחים ומקומות שעולים בשבחם אלו על אלו, ושם הוא עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע.
רבי חזקיה אומר, מקום כל העולם כולו היא נקודה אחת, אשר עליה עומד הכל, והכבוד אינו מבורך אלא ממקומו, שכתוב ברוך כבוד ה' ממקומו. (שם רות נב, ועיין שם עוד)
רבי יוסי אומר, לא מקומו של אדם מכבדו, אלא הוא מכבד את מקומו, מכאן אמרו כל זמן שהשכינה בהר כל הנוגע בהר יומת, נסתלקה שכינה הכל רשאין לעלות בהר. (יתרו בחודש פרשה ג)
אמר רבי חלבו אמר רב הונא כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו, וכשמת אומרים לו אי עניו, אי חסיד, מתלמידיו של אברהם אבינו. ואברהם אבינו מנא לן דקבע מקום, דכתיב וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם, ואין עמידה אלא תפלה... (ברכות ו ב)
ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, כל הקובע מקום לתפלתו אויביו נופלים תחתיו, שנאמר ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה. (שם ז ב)
אמר ליה רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהני מילי מעליותא דאמרת משמיה דרב חסדא במילי דבי כנישתא, אמר ליה הכי אמר רב חסדא מאי דכתיב אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב, אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות, והיינו דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד. ואמר אביי מריש הוה גריסנא בגו ביתא ומצילנא בבי כנישתא, כיון דשמענא להא דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה בלבד, לא הוה מצלינא אלא היכא דגריסנא... ואמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא לעולם ידור אדם במקום רבו, שכל זמן ששמעי בן גרא קיים לא נשא שלמה את בת פרעה, והתניא אל ידור, לא קשיא, הוא דכייף ליה, הא דלא כייף ליה. (שם ח א)
אמר אביי ואיתימא רבי יצחק הרוצה ליהנות יהנה כאלישע, ושאינו רוצה ליהנות אל יהנה כשמואל הרמתי, שנאמר ותשובתו הרמתה כי שם ביתו, ואמר רבי יוחנן שכל מקום שהלך שם ביתו עמו... ואמר רבי יוסי ברבי חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב, אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל, אלא במקום נמוך ויתפלל, שנאמר ממעמקים קראתיך ה'... (שם י ב)
והאמר רב הונא תלמיד חכם אסור לו לעמוד במקום הטנופת, לפי שאי אפשר לו לעמוד בלי הרהור תורה... (שם כד ב)
אלא אמר רב נחמן בר יצחק מהכא, עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה, מאי וגילו ברעדה, אמר רב אדא בר מתנא אמר רבא במקום גילה שם תהא רעדה... (שם ל ב)
דאמר רבי אבהו מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים, שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב, לרחוק ברישא והדר לקרוב... (שם לד ב)
הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה, מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה אומר, ברוך שעקר עכו"ם מארצנו... (שם נד א)
תנו רבנן כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה היו שם רבי יהודה ורבי יוסי ור' נחמיה ור' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, פתחו כולם בכבוד אכסניא ודרשו. פתח רבי יהודה ראש המדברים בכל מקום בכבוד תורה... פתח רבי נחמיה בכבוד אכסניא ודרש... (שם סג ב, וראה שם עוד)
אלא אמר רבא ידו של אדם חשובה לו כד' על ד'... (שבת ה א)
...אלא כיון דקא מיכוין מחשבתו משויא ליה מקום... (שם קב א)
...והיינו דתנן רבי נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה, ולא תאמר שהיא תבא אחריך, שחבריך יקיימוה בידיך, ואל בינתך אל תשען. (שם קמז ב)
תנו רבנן מחנה היוצאת למלחמת הרשות... רבי יהודה בן תימא אומר אף חונין בכל מקום, ובמקום שנהרגו שם נקברין. (עירובין יז א)
אמר רב שמואל בר רב יצחק מקום יש בראש להניח בו שתי תפילין... הכא נמי מקום יש ביד שראוי להניח בו שתי תפילין. (עירובין צה ב)
מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין, מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין. ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין, או ממקום שאין עושין למקום שעושין, נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם, ואל ישנה אדם מפני המחלוקת. (פסחים נ א)
...דאמר שמואל אין קידוש אלא במקום סעודה... מיתיבי שינוי מקום צריך לברך, שינוי יין אין צריך לברך, תיובתא. יתיב רב אידי בר אבין קמיה דרב חסדא, ויתיב רב חסדא וקאמר משמיה דרב הונא, הא דאמרת שינוי מקום צריך לברך, לא שנו אלא מבית לבית, אבל ממקום למקום לא... (שם קא א)
מאי כי ליושבים לפני ה', אמר רבי אליעזר זה המכיר מקום חברו בישיבה... (שם קיח ב)
אמר רב יהודה אמר רב, בשעה שישראל עולין לרגל עומדין צפופין ומשתחוים רווחים, ונמשכין אחת עשרה אמה אחורי בית הכפורת, מאי קאמר, הכי קאמר, אף על פי שנמשכין אחת עשרה אמה אחורי בית הכפורת ועומדים צפופין, כשהן משתחוין משתחוין רווחים. וזה אחד מעשרה ניסים שנעשו במקדש... ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים. (יומא כא א)
מכאן אמר בן עזאי בשמך יקראוך, ובמקומך יושיבוך, ומשלך יתנו לך... (שם לח א)
...מיד פתח שלמה ואמר רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה, לאתר דמיתבעי תמן מובילין יתיה. (סוכה נג א)
ואמר רבי יצחק ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם... ויש אומרים אף שינוי מקום, דכתיב ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך, והדר ואעשך לגוי גדול. (ראש השנה טז ב)
תניא רבי שמעון בן יוחי אומר בא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שגלו שכינה עמהן, גלו למצרים שכינה עמהן, שנאמר הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים וגו'... בבבל היכא, אמר אביי בבי כנישתא דהוצל ובבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא, ולא תימא הכא והכא, אלא זימנין הכא וזימנין הכא... (מגילה כט א, וראה שם עוד)
דתניא רבי אילעאי אומר אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתעטף שחורים ויעשה מה שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא. (מועד קטן יז א)
אמר היינו דתניא אמר רבן שמעון בן גמליאל כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני... אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב מקום יש לו להקב"ה ומסתרים שמו... והאמר רב פפא אין עציבות לפני הקב"ה, שנאמר הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו, לא קשיא, הא בבתי גואי הא בבתי בראי... (חגיגה ה ב, וראה שם עוד)
תא שמע מצאן זקן ממרא אבי פגי והמרה עליהן, יכול תהא המראתו המראה, תלמוד לומר וקמת ועלית אל המקום, מלמד שהמקום גורם... (סוטה מה א)
אמר רבי חנין חן מקום על יושביו. (שם מז א)
לימא בהא קמיפלגי, דמר סבר חצר משום ידה אתרבאי, ומר סבר חצר משום שליחות אתרבאי, לא דכולי עלמא חצר משום ידה איתרבאי, מר סבר כידה, מה ידה בסמוכה, אף חצרה בסמוכה, ואידך אי מה ידה בדבוקה אף חצרה בדבוקה, אלא כידה, מה ידה משתמרת לדעתה, אף חצרה המשתמרת לדעתה... לא צריכה דאושלה מקום, דחד מקום מושלי אינשי, תרי מקומות לא מושלי אינשי... (גיטין עז ב)
דאיתמר, מקום, רבה אמר לא הוי סימן, ורבא אמר הוי סימן... (בבא מציעא כב ב, וראה שם עוד)
...אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר, רבי עקיבא אומר לכל רוח הוא עושה חוץ ממערבה, דתניא רבי עקיבא אומר לכל רוח הוא עושה ומרחיק חמשים אמה חוץ ממערבה, דאינו עושה כל עיקר מפני שהיא תדירא... אילימא תדירה ברוחות, והא אמר רב חנן בר אבא אמר רב ד' רוחות מנשבות בכל יום ורוח צפונית עם כולן... אלא מאי תדירא, תדירא בשכינה... ורבי אושעיא סבר שכינה בכל מקום, דאמר רבי אושעיא מאי דכתיב אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים וגו', שלוחיך לא כשלוחי בשר ודם, שלוחי בשר ודם ממקום שמשתלחים לשם מחזירים שליחותן, אבל שלוחיך למקום שמשתלחין משם מחזירין שליחותן, שנאמר התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו, יבואו ויאמרו לא נאמר, אלא וילכו ויאמרו, מלמד שהשכינה בכל מקום... (בבא בתרא כה א, וראה שם עוד)
תנא משום רבי יוסי, מקום מזומן לפורענות, בשכם עינו את דינה, בשכם מכרו אחיו את יוסף, בשכם נחלקה מלכות בית דוד... (סנהדרין קב א)
...מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין, ואפילו כל רוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, אלא הוא הולך ובא עמהן, כיון שדוממו הרוחות עומד במקומו, אבל בלעם הרשע ברכן בארז, מה ארז זה אינו עומד במקום מים ושרשיו מועטין ואין גזעו מחליף, אפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו, כיון שנשבה בו רוח דרומית מיד עוקרתו... (שם קה ב)
אמר רבי אלעזר בג' מקומות הופיע רוח הקודש, בבית דינו של שם, ובבית דינו של שמואל הרמתי ובבית דינו של שלמה... (מכות כג ב, וראה שם עוד)
...פריש רבי ואמר אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ... אמר רבא לעולם ילמוד אדם תורה במקום שלבו חפץ, שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו... (עבודה זרה יט א)
אמר רבי יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן במקומו של רבי מאיר היו עובדין אותה פעם אחת בשנה, ורבי מאיר דחייש למיעוטא גזר שאר מקומות אטו אותו מקום, ורבנן דלא חיישי למיעוטא לא גזרו שאר מקומות אטו אותו מקום. (שם מ ב)
הלל אומר... ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו... (אבות ב ד)
ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש... (שם שם ה)
אמר רבי יוסי קסמא, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד, ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום, אמר לי, רבי, מאיזה מקום אתה, אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני, אמר לי, רבי, רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דנרי זהב ואבנים טובות ומרגליות, אמרתי לו, בני אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם איני דר אלא במקום תורה... (שם ו ט)
כי אתא רב דימי אמר רבי בשלשה מקומות שרתה שכינה על ישראל, בשילה, ובנוב, ובגבעון ובית עולמים, ובכולן לא שרתה אלא בחלק בנימין... (זבחים קיח ב)
...אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו... (חולין ז א)
רבי הושעיא רובא אזל לחד אתר וחזא אביליא בשובתא, ושאיל בון, אמר לון אני איני יודע מנהג מקומכם, אלא שלום עליכם כמנהג במקומינו... (ברכות יט ב)
כתיב סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו, בקשהו במקומך ורדפהו במקום אחר... (פאה ד א)
מה בין לינה מה בין שביתה, אדם מגלגל בלינה ואין אדם מגלגל בשביתה, בכל מקום אדם לן, ואין אדם שובת בכל מקום. (מעשרות ט ב)
אמר רבי לוי בג' מקומות השטן מצוי לקטרג, המהלך בדרך בעצמו, והישן בבית אפל לעצמו, והמפרש בים הגדול... (שבת יט ב)
...ואמר ליה שני אתריך, פעמים ששינוי השם גורם, פעמים ששינוי המקום גורם... (שם לט א)
בנוהג שבעולם אדם מפנה כלי מלא בתוך כלי ריקן, שמא כלי מלא בתוך כלי מלא, כל העולם כולו מים במים ואת אומר אל מקום אחד, אלא מכאן שהחזיק מועט את המרובה... ודכוותה ויקהילו משה ואהרן, אמר רבי חנינא כמלא פי כברה קטנה היתה בה, וכל ישראל עומדין בה, אלא מכאן שהחזיק מועט את המרובה, ודכוותה (שמות ט') ויאמר ה' אל משה ואל אהרן קחו לכם וגו', אמר רב הונא וכי חפנו של משה היתה מחזקת שמונה קמצים, אתמהא, לא דמי ההוא דחפן לההוא דקמץ... אלא מכאן שהחזיק מועט את המרובה. ודכוותה אמר רבי יוסי ברבי חלפתא (שמות כ"ז) אורך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים, וכל ישראל עומדים שם, אתמהא, אלא מכאן שהחזיק מועט את המרובה. ודכוותה (יהושע ג') ויאמר יהושע אל בני ישראל גושו הנה וגו', רבי הונא אמר זקפן בין שני בדי הארון, אמר רבי אחא בר חנינא צמדן בין שני בדי הארון, רבנן אמרין צמצמן בין שני בדי הארון, אמר להן יהושע ממה שהחזיקו שני בדי הארון אתכם אתם יודעים ששכינתו של הקב"ה היא ביניכם, הדא הוא דכתיב (שם) ויאמר יהושע בזאת תדעון כי א-ל חי בקרבכם. אף בירושלים, דתנן עומדים צפופים ומשתחוים רוחים, רבי שמואל ברבי חנא בשם רבי אחא אמר ארבע אמות לכל אחד ואמה מכל צד, כדי שלא יהא אדם שומע תפלתו של חברו... (בראשית ה ו)
ואתם פרו ורבו, אמר ריש לקיש ברית נחלקה לאוירות, רבי שמעון בן לקיש הוה יתיב לעי באורייתא בחדא אילטיס דטבריא, נפקון תרתין נשין מן תמן, אמרה חדה לחברתה בריך דאפקן מן הדין אוירא בישא, צווח להון ואמר להון מה הן אתון, אמרין מן מזגא, אמר אנא חכים מן מזגא, ולית בה אלא תרתין עמודין, אמר ברוך שנתן חן מקום על יושביו. חד תלמיד מן דבי יוסי הוה יתב קומוי הוה מסבר ליה ולא סבר ליה, אמר ליה למה לית את סבר, אמר ליה דאנא גלי מאתראי, אמר ליה מהיכן את, אמר ליה מן גובת שמאי, אמר ליה ומה אינון אוירא דתמן, אמר ליה כד ינוקא מתיליד אנן גבלין ליה אדמדמני (גובלים עיסה מענבים שלא נתבשלו) וטשין מוחיה (ומושחין בו את ראשו) דלא יכלוניה יתושא, אמר ברוך שנתן חן מקום בעיני יושביו... (שם לד כא)
ואנכי לא אוכל, רבי ברכיה בשם רבי לוי מן הן תנינן כשם שהנוה הרעה בודק, כך הנוה היפה בודק, מן הכא, ואנכי לא אוכל להמלט ההרה פן תדבקני וגו', וסדום בעומקא היא, לפום כך הוא אומר ואנכי לא אוכל להמלט ההרה, שרי בעומקא ואינון אמרין ליה פוק לטורא והוא אמר הכין, הדא אמרה אפילו מנוה הרעה לנוה היפה, הרי שהנוה היפה בודק. (שם נ כ)
ויפגע במקום, רבי הונא בשם רבי אמי אמר מפני מה מכנין שמו של הקב"ה וקוראין אותו מקום, שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו, מן מה דכתיב (שמות ל"ג) הנה מקום אתי, הוי הקב"ה מקומו של עולם ואין עולמו מקומו... (שם סח י)
ויברך ה' אותך לרגלי, כל מקום שהצדיקים הולכים ברכה משתלחת, ירד יצחק לגרר באת ברכה לרגלו, שנאמר (בראשית כ"ו) ויזרע יצחק בארץ ההיא, וימצא בשנה ההיא וגו'... (שם עג ו)
...הדא אמרה שאדם צריך להחזיק טוב למקום שיש לו הנאה ממנו... (שם עט ו)
ויקן את חלקת השדה וגו' במאה קשיטה, אמר רבי יודן ברבי סימון זה אחד מג' מקומות שאין אומות העולם יכולין להונות את ישראל לומר גזולים הן בידכם, ואלו הן מערת המכפלה ובית המקדש וקבורתו של יוסף... (שם שם ז)
...אלא למה מתוך הסנה, ללמדך שאין מקום פנוי בלא שכינה, אפילו סנה. (שמות ב ט)
רבי עקיבא מתני לה בשם רבי שמעון בן עזאי, רחק ממקומך ב' ג' מושבות ושב עד שיאמרו לך עלה, ואל תעלה שיאמרו לך רד, מוטב שיאמרו לך עלה עלה, ולא יאמרו לך רד רד... (ויקרא א ה)
מכאן אמר רבי אלעזר צריך אדם שיהיה לו מסמר או יתד קבוע בבית הקברות כדי שיזכה ויקבר באותו מקום... (שם ה ה)
כיון שעמד לילך, אמר לאילן מה לי לברכך ומה יש לי לומר לך... שתהא עומד במקום חביב, במקום חביב אתה עומד... (במדבר ב יא)
ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע, וכן הוא אומר (ויקרא ח') ואת כל העדה הקהל אל פתח אהל מועד, מלמד שכל אחד ואחד ראה עצמו עומד על פני הסלע, וכן כשעברו את הירדן נכנסו כל ישראל בין שני בדי ארון, שנאמר (יהושע ג') ויאמר יהושע אל בני ישראל גשו הנה ושמעו את דבר ה'... (שם יט ח)
...מה יונה זו נכנסת לקנה ומכרת בת קנה ושובכה וגוזליה ואפרוחיה וחלונותיה, כך הן ג' שורות של תלמידי חכמים כשהן יושבין לפניהם כל אחד ואחד מכיר את מקומו... (שיר א סג)
...נתכנסו למקום ועשו כל צרכיהן, כיון שהגיע זמנם להפטר, אמרו מקום שנתקבלנו בתוכו אנו מניחים אותו ריקם, חלקו כבוד לרבי יהודה שהיה בן עיר, ולא שהיה גדול מהם בתורה, אלא מקומו של אדם הוא מכבדו... (שם ב טז, וראה גם בסוף בבלי ברכות)
רבי יודן בשם רבי בון אמר הלומד תורה שלא במקומו נוטל שכר אלף, ובמקומו נוטל שכר מאתים וממי את למד, משבטו של יששכר ומשבטו של נפתלי, שבטו של נפתלי על ידי שהיו למדין תורה שלא במקומן נטלו שכר אלף, הדא הוא דכתיב ומנפתלי שרים אלף, אבל שבטו של יששכר על ידי שהיו למדין תורה במקומן נטלו שכר מאתים, שנאמר ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם. (שם ח יד)
וירא את המקום מרחוק, והיאך נראה מרחוק, מלמד שמתחלה היה מקום עמוק, כיון שאמר הקב"ה לשרות שכינתו עליו ולעשות מקדש, אמר אין דרך מלך לשכון בעמק, אלא במקום גובה ומעלה ומיופה ונראה לכל, מיד רמז הקב"ה לסביבות העמק שנתקבצו ההרים למקום אחד לעשות מקום השכינה, לפיכך נקרא הר המוריה, שמיראתו של הקב"ה נעשה הר. (וירא כב)
ואת כל העדה הקהל, אמר לו להיכן, אמר לו אל פתח אהל מועד, אמר לו משה, רבונו של עולם, ששים רבוא אנשים וששים רבוא בחורים, היאך אני יכול להעמידן אל פתח אהל מועד ואינו אלא בית סאתים, אמר לו הקב"ה ועל דבר זה אתה תמיה, השמים האלו לא כדוק של עין הם, ואני הוא שעשיתים מראש העולם ועד סופו, שנאמר (ישעיה מ') הנוטה כדוק שמים וימתחם כאהל לשבת, ואף לעתיד לבא כך אני עושה בציון, כל אותן האוכלוסין מן אדם הראשון עד שיחיו המתים היכן הם עומדים, והם עתידים לומר צר לי המקום גשה לי ואשבה, מה אני עושה להם, אני מרחיבה, שנאמר (שם ס"ד) הרחיבי מקום אהלך, מהיכן אתה לומד, מהר סיני, כיון שנגלה הקב"ה עליו מיד נרחב, שנאמר (תהלים ס"ח) רכב אלקים רבותים אלפי שנאן. (צו יב)
דבר אחר למה זכו ליכתב בתורה כל המסעות האלו, על שקבלו את ישראל עתיד הקב"ה ליתן שכרם, שנאמר (ישעיה ל"ה) ישושום מדבר וציה וגו', ומה מדבר כך על שקבל את ישראל, המקבל תלמיד חכם לתוך ביתו על אחת כמה וכמה. את מוצא שעתיד המדבר להיות ישוב והישוב להיות מדבר, המדבר להיות ישוב, שנאמר (שם מ"א) אשים מדבר לאגם מים וגו', ומנין שהישוב עתיד להיות מדבר, שנאמר (מלאכי א') ואת עשו שנאתי וגו'... (מסעי ג)
...ולמה כינס את עפרו מארבע פנות העולם, אלא אמר הקב"ה אם בא אדם ממזרח למערב או ממערב למזרח, או בכל מקום שילך ובא קצו להפטר מן העולם, שלא תאמר הארץ שבאותו מקום אין עפר גופך משלי, ואיני מקבל אותך, חזור למקום שנבראת משם, אלא ללמדך שכל מקום שילך אדם ובא קצו להפטר מן העולם משם הוא עפר גופו ולשם הוא חוזר... (פרק יא)
...ולמה נקרא שמו מקום, אלא בכל מקום שהצדיקים שם הוא נמצא עמהם, שנאמר (שמות כ') בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'... ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה (בראשית כ"ח), מכאן אתה למד שכל המתפלל במקום הזה בירושלים כאלו התפלל לפני כסא הכבוד, ששער השמים הוא פתוח לשמע תפלה, שנאמר וזה שער השמים. (פרק לה)
ה' מעון אתה היית לנו, אמר רבי אין אנו יודעים אם הקב"ה מעונו של עולם, ואם העולם מעונו, בא משה ופירש, (דברים ל"ג) מעונה אלקי קדם. אמר רבי יוסי בר חלפתא, ואין אנו יודעים אם הקב"ה טפל לעולמו אם עולמו טפל לו, בא משה ופירש (שמות ל"ג) הנה מקום אתי, הוי עולמו טפל לו ואין הוא טפל לעולמו. אמר רב הונא בשם רבי אמי, ולמה מכנין שמו של הקב"ה מקום, שהוא מקומו של עולם, שנאמר הנה מקום אתי, דבר אחר למה נקרא שמו מקום, שבכל מקום שצדיקים עומדים שם הוא נמצא עמהם, שנאמר (שמות כ') בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך... (תהלים צ)
דבר אחר ברכי נפשי את ה', מה הנפש הזאת אין אדם יודע אי זהו מקומה ובאיזה מקום היא נתונה, כך הקב"ה אין שום בריה יודעת אי זהו מקומו, שאפילו חיות הקדש שהן טעונות בכסא הכבוד אינן יודעות אי זהו מקומו, ובאיזה מקום הוא נתון ומה הן אומרים (יחזקאל ג') ברוך כבוד ה' ממקומו... (שם קג, וראה שם עוד)
ומשה נגש, מבית הבחירה נדבר עמו, כמה דאת אמר וירא את המקום מרחוק, מלמד שנכנס למקום שאין רשות למלאכי השרת ליכנס, שנאמר ומשה ניגש אל הערפל, וכן שלמה אמר, ה' אמר לשכן בערפל. וכן הוא אומר ויהי שם עם ה'. (שמות פרק כ, שא)
כי אם לפני ה' אלקיך תאכלנו זו שילה, במקום אשר יבחר ה' זו ירושלים. (דברים פרק יב תתפד)
רבי יודן בשם רבי אלעזר אמר שלשה דברים מבטלים גזירות רעות.... ר' הונא בשם רבי יוסי אמר אף שינוי השם ומעשה הטוב... ויש אומרים אף שינוי מקום, שנאמר ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך (בראשית י"ב א')... (תהלים כ ג)
...או שמא יחשוב על מקום הארץ ויאמר אי זה דבר היה במקומה זה, ולא בא בדבריו אלה אלא מתוך אי ידיעתו הגדרת המקום, ומפני שחשב כי ענין המקום הוא מה שהוא מונח תחת הדברים, ולפיכך מחפשת דעתו מונח למונח. ויראה את זה ללא סוף, ולכן הוא נבוך. לפיכך ראוי שאבאר שאין אמיתות המקום כפי שחשב, שאינו אלא מפגש שני גופים הנוגעים זה בזה, שטח נגיעתם יקרא מקום, ואף יהיה כל אחד מהם מקום לחברו, והנה הארץ עתה בהיקפה מקצתה מקום למקצתה, וכאשר לא היתה ארץ ולא גופים אין לדבר על מקום בשום אופן. (מאמר א פרק ד)
ואומר על המקום, לא יתכן שיהא הבורא צריך למקום שיהיה בו, מכמה פנים, תחלה מפני שהוא בורא כל מקום, ועוד לפי שהוא הקדמון לבדו, ועדיין לא היה מקום, ולא ישתנה מחמת שברא את המקום, ועוד כי הזקוק למקום הוא הגוף שהוא ממלא, כל הנפגש בו ונוגעו, ויהיה כל אחד מן הנוגעין זה בזה מקום לשני, וזה נמנע מן הבורא. וזה שאומרים הנביאים שהוא בשמים הוא על דרך הגדולה והרוממות, כיון שהשמים אצלינו גבוהים מכל מה שידוע לנו, כמו שפירשה "כי האלקים בשמים ואתה על הארץ" (קהלת ה' א'), וכן "כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוך" (מלכים א' ח' כ"ז). וכך מה שאמרו שהוא שוכן בבית בבית המקדש, "ושכנתי בתוך בני ישראל" (שמות כ"ט מ"ה), כל זה כבוד לאותו המקום ולאותה האומה. ועם זאת הרי כבר הראה בו זהרו הנברא שהזכרנו לעיל הנקרא שכינה וכבוד. (מאמר ב פרק יא)
ואומר, והיאך תקבע בדעתנו מציאותו בכל מקום, עד שלא יהיה מקום ריק ממנו. מפני שהוא הקדמון לפני כל מקום, ואלו היו המקומות מפרידים בין חלקיו לא היה בוראם, ואלו היו הגופות תופסים לו המקום או מקצתו, לא היה ממציאם, וכיון שהדבר כך, הרי מציאותו אחר שברא את כל הגופות כמציאותו לפני כן בלי שנוי בלי פירוד בלי הסתר בלי חלוקה... ואקרב את הדבר להבנה ואומר, אלמלא שכבר נוכחנו שמקצת הקירות אינם חוצצין בפני הקול, והורגלנו שהזכוכית אינה מסתירה את האור, וידענו שאור השמש אין הלכלוך שבעולם מזיקו, כי אז היינו מתפלאים על כך... (שם פרק יג)
ואומר על דרך הדיוק, מה הוא אופן החכמה בבריאת שמים וארץ חדשה, והלא אפשר לגמלם במקום הזה הידוע. ואבאר כי מפני שהארץ הזו לא נועדה אלא לצרכי המזון על הרוב, ולפיכך יש בה שדות לזריעה ואדמות לגנות ונהרות ותעלות להשקאת האילנות והצומח... הוצרכנו בעולם הזה לכל הדברים הללו, מפני שאנו זקוקים למזון ולרכוש, אבל העולם הבא כיון שאין בו לא מזון ולא רכוש אין ענין לאדמות ולא לצומח ולא לנהרות... אבל צריכים בני אדם אז למרכז וגבול בלבד יבראהו להם כפי שירצה... אבל אמרו "כי כאשר השמים החדשים" כיון שהוא לעולם הבא, הרי הוא מקום מוגדר באמת יבראהו לבני אדם, ויאפיס המרכז המוגבל הזה, כמו שבאר שם "לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים, המה יאבדו בני עבדיך ישכונו" (תהלים ק"ב), והנה אמרו ישכונו אחר אפיסת השמים והארץ מחייב בריאת מקום אחר שישכנו בו... (מאמר ט פרק ט)
ויירא - ודחיל ואמר מה דחילו אתרא הדין, לית דין אתר הדיוט, אלהין אתר דרעוא בה מן קדם ה', ודין תרע קבל שמיא. (בראשית כח יז)
וזה שער השמים - מקום תפלה לעלות תפלתם השמימה, ומדרשו שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה. (שם)
טעם ומפניך אסתר - שיש מקום יקבל כח ותראה בו גבורת השם, ואם הכל מלא כבודו. (בראשית ד יד)
כי אם בית אלקים - שיתפלל אדם בו בשעת צרכו ותשמע תפלתו, כי המקום נבחר. (שם כח יז)
אכן יש ה' - הטעם בעבור שימצאו מקומות יראו שם נסים, ולא אוכל לפרש למה, כי סוד מופלא הוא. (שם כח יד)
והחליפו שמלותיכם - מהמקום הזה נלמוד שחייב כל ישראל כאשר ילך להתפלל למקום קבוע להיות גופו נקי ומלבושיו נקיים. (שם לה ב)
פעלת ה' - שאתה כוננתו מקדם מכון לך, כי המקום הנזכר הוא כנגד המקום הנכבד מהעליון, כי מקומות הארץ משתנים כנגד הכוכב העומד על ראשם, וחכמי המזלות יבינו זה. (שמות טו יז)
לה' הארץ - שיש מקומות בארץ שיקבלו כח עליון, כמו וזה שער השמים. (תהלים כד א)
והוא יכוננה - כי כח ה' בפעלים ומקום כזה בו חכמים רבים ה' יכוננהו. (שם פז ה)
לכסף מוצא - הכל תלוי במזל, בני אדם והמקומות. (איוב כח א)
ואם יקשה עלינו היאך הנפש נגבלת במקום ההוא הנקרא גיהנם או שאול, נשיב להם עם כל עומק דברי פילוסופי היונים ופתויי הכשדים והתגרים, שאומרים אין הנפש נגבלת במקום ואין לה משכן במוח או בלב, רק שהם מקומות נרמזים לשמוש השכל ההוא, ואנחנו עם כל זה לא נשים שכלנו שלא יהיה בגוף ראובן מן הבריה הדקה הזו הנקראת נפש יותר ממה שיש מן הנפש ההוא במוח החמור או בענף האילן... ויהיה משכנה בו במקום או שלא במקום מפני שהיא אינה גוף, ואין מקום על דקדוק לשונם לדבר שאין לו גוף, אבל על כל פנים נפש שוכנת בו, ויהיה חבורה בגופו כדברי קצת חוקריהם שאומרים כי נקשרה הבריה הדקה הזאת הרוחנית המאירה ברוח החיים, והיא אצלם נפש אחרת באדם, ויצמדו שתי הנפשות הדקה הקיימת בגסה ממנה בעלת התנועה הנמסכת בחום הטבעי בדם. (תורת האדם)
...ועשה ביום שני הגבלת המקום, ובעבור זה לא נאמר "כי טוב" בשני, שלא נשלמה עדיין מלאכת מדת טובו של הקב"ה... (שיר השירים סודות מעשה בראשית)
מקום - מעלה ושבח, כמו "ברוך כבוד ה' ממקומו"... (ישעיה נו ה)
...וכבר היתה עקדת יצחק אבינו בהר שלא היה בו ישוב, הוא הר המוריה, ונתגלה הדבר בימי דוד כשהיה מיושב כי הוא המקום המיוחד המוכן לשכינה... ושם מבלי ספק המקומות שראויים להקרא שערי השמים, הלא תראה יעקב אבינו שלא תלה המראות אשר ראה, לא בזכות נפשו, ולא באמונתו ובר לבבו, אבל תלה אותם במקום, כמו שאמר (בראשית כ"ח י"ז) "ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה", ואליו אמר קודם לזה "ויפגע במקום", רצה לומר המקום המיוחד. והלא תראה כי הועתק אברהם אבינו מארצו כאשר הצליח, והיה אז ראוי להדבק בענין האלקי, והיה לב הסגולה ההיא, וההעתק היה אל המקום אשר בו תגמר השלמתו, וכאשר ימצא עובד האדמה אילן שפריו טוב במדבר ומעתיקו אל אדמה נעבדת, מטבעה שיצליח בה השרש ההוא ומגדלו שם,וישוב פרדסי אחר שהיה מדברי, וירבה אחר שהיה מעט. וכן שבה הנבואה בזרעו בארץ כנען... (מאמר ב יד)
...ורומזים על מה שיוגבל במקום דרך העברה, כמו שאמר "יושב ציון", "יושב הכרובים", "שוכן ירושלים"... והצורך מביא להרחיב מעט בדברים כאן, בעבור שהוא מקום טענה, איך רומזים אל מקום מי שאין לו מקום? ונאמין כי הנרמז אליו הוא הסבה הראשונה? ואנחנו מציעים בתשובת זה הצעה, ונאמר, כי החושים אינם משיגים מן המוחשים כי אם מקריביהם לא עצמיהם, ואינם משיגים מן המלך על הדמיון זולתי המראים והתבניות והשעורים, ואיננו זה אמיתת המלך שהם מקבלים עליהם לרוממו... וברא האדם בצורות מלאכיו ומשרתיו הקרובים אליו במדרגה, לא במקום, כי התעלה מן המקום. ועל שני הדמיונים לא יתכן שתהיה דמותו אצל הדמיון אלא צורת הגדול שבבני אדם, שממנו יוצא התוכן והסדר לשאר בני אדם על מדרגות, כאשר יוצא ממנו יתברך סדר העולם ומתכונתו, ורואים אותו בעת שהוא מהעדה (מסיר) ומהקים ודן את המלכים, "עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתב". ובעת הכעס והמחשבה לנסע יושב על כסא רם ונשא, ושרפים עומדים ממעל לו... (מאמר ד ג, וראה שם עוד)
...כן הפקח באור האלקי יש לו עתים ומקומות בהם רואה האור ההוא, והעתים הן עתות התפלה, כל שכן בימי התשובה, והמקומות הם מקומות הנבואה.
אמר הכוזרי, אם כן אני רואה אותך שאתה מודה ברבי השעות והימים והמקומות (שיש יתרון לשעות ולמקומות ידועים) כחוזים (בכוכבים)?
אמר החבר, וכי אנו דוחים שיש לעליונות מעשה (השפעה) בארציות? ...והחוזה טוען שהוא יודע לחלק ולהבין, ואנחנו מכחישים אותו בזה, ונגזור שאין בשר ודם משיג לזה, ואם נמצא מן החכמה ההיא דבר סמוך אל חכמה אלקית,תוריית נקבלהו... אם כן מי שיראה האורות ההם הוא הנביא באמת, והמקום אשר יראה בו הוא מקום הכוונה באמת, מפני שהוא מקום אלקי, והתורה אשר תבא על ידו היא תורת אמת. (שם ז והלאה)
אמר הכוזרי, אבל התורות אשר אחריכם, כאשר יודו באמת ולא יכחישוהו, כולם משימים יתרון למקום ההוא, ואומרים כי הוא מקום עליית הנביאים בשער השמים, ומקום מעמד הדין, ושהנפשות נקבצות אליו... וחוגגים אל המקום הנכבד ההוא.
אמר החבר, אמנם הייתי מדמה אותם לגרים אשר לא קבלו כל תולדות המצות אך שרשיהן, לולא שמעשיהם סותרים את דבריהם, ושכבודם למקום הנבואה בדברים עם מה שהם מכוונים אל מקומות היו לאליליהם באיזה מקום שיקרה שיהיה בהם המונם, לא נראה בו מעשה אלקי, עם השאירם חוקי העבודות הקדומות וימי חגיהם ומועדיהם... ומנהיג כל אחד משתי הכתות (הנוצרים והמוסלמים) אמר כי השיג האורות האלקיות ההן במוצאן, רצה לומר אדמת הקדש שמשם העלוהו אל השמים, וצוה ליישר אנשי העולם כולו, והיה המקום כוונתם הארץ ההיא, ולא נתעכב הענין כי אם מעט, עד שהשיבו כונתם אל המקום אשר המונם שם, (רומי ומכה)... (שם י ויא)
...אחר כך אמר שבע כפולות שש צלעות לששה צדדים והיכל הקדוש מכוון באמצע, ברוך כבוד ה' ממקומו, הוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו. רמז לענין האלקי המחבר בין ההפכים. ודמהו בהנקודה והמרכז מגוף בעל הששה צדדים ושלשה המשכים, ובעוד שלא יקבע התווך לא יקבעו הקצוות, והעיר על הערך אשר בין אלה ובין הכח הסובל לכל, שבו יתחברו ההפכים בערך הנקבע בעולם ונפש ושנה, כי שם לכל אחד מהם דבר כולל את חלקיו ומסדר אותו... (שם כה)
מקום, זה השם עיקר הנחתו למקום המיוחד ולכולל, ואחר כן הרחיבו הלשון ושמהו שם למעלת האיש ולערכו, רצוני לומר לשלמותו בענין אחד, עד שיאמר פלוני במקום פלוני בענין הפלוני. וכבר ידעת רוב עשות בעלי הלשון זה, כאמרם "ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה", ואמרם "עדיין מחלוקת במקומה עומדת", רוצה לומר במדרגתה. ועל זה הצד מן ההשאלה נאמר "ברוך כבוד ה' ממקומו", רוצה לומר כפי מעלתו ועוצם חלקו במציאות. וכן כל זכרון מקום שבא באלקים, אמנם הכוונה בו מדרגת מציאותו יתעלה אשר אין ערך לה ולא דומה, כמו שיעמוד עליו המופת אחר זה... (חלק א פרק ח)
...ואמנם הענין הוא מה שהעירוני עליו, כי כל מקום נשאו האלקים וייחדו באורו וזהרו במקום או השמים הנקרא כסא. (שם פרק י)
...ופנים גם כן הוא כלי מקום שענינו לפיך או בין ידיך... (שם פרק לז)
אמנם שהשם יתעלה אין יחס בינו ובין הזמן והמקום, זה מבואר (חלק ב' פרק י"ג), כי הזמן מקרה דבק לתנועה, כשיביטו בה ענין הקדימה ואחור ותהיה נספרת... והתנועה ממשיגי הגשמים, והבורא יתעלה אינו גשם ואין ייחס בינו ובין הזמן, וכן אין יחס בינו ובין המקום... (שם פרק נב)
...והשני, כי הלב מכל בעלי חיים שיש לו לב באמצעיתו, ובתוכו ושאר האברים אשר תחת ידו מקיפים בו, בעבור שתכללהו תועלתם בשמירתו והסתרו בהם עד שלא ימהר אליו היזק מחוץ. והענין בעולם בכללו בהפך, הנכבד שבו מקיף בפחותו, בעבור שבטוח עליו מלקבל מעשה מזולתו, ואפילו אם היה מקבל אין נמצא חוצה לו גשם אחר יעשה בו, והוא ישפיע על מה שבתוכו, ולא יגיעהו מעשה כלל ולא כח מזולתו מן הגשמים. ויש הנה קצת דמיון, וזה כי האבר הראש בבעל חי כל מה שירחיק ממנו מן האברים הוא קטן במעלה מן הקרוב לו, וכן הענין בעולם בעצמו, כל אשר יקרבו הגשמים לנקודת המרכז התעכרו והתעברו עצמם וכבדה תנועתם וסר אורם ובהירותם לרחקם מן הגוף הנכבד המאיר הבהיר המתנועע הדק הפשוט (רוצה לומר הגלגל), וכל אשר יקרב לו גשם יקנה ממנו מעט מאלו המדות כפי קרבתו... (שם פרק עב, וראה שם עוד)
אדמת קודש הוא - בכל מקום בו שכינה מקדמת לדבר אל נביאו כמו כאן וביריחו ליהושע. (שמות ג ה)
אם ראית שאין בניו מתקיימים, דע כי השם גורם להם אם אחיו קורין שם לבניהם אותו שם ומתקיימים, ולזה אין מתקיימים, דע לך שהמקום גורם, יש לו לצאת ולילך למדינה אחרת. (רמו)
מעשה באחד שאמר אני רוצה לשבת אצל הארון שתהא תפלתי יותר נשמעת, אמר לו החכם הרי כתב (משלי כ"ה ו') אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמד, כי טוב אמר לך עלה הנה מהשפילך לפני נדיב, וסמוך ליה אל תצא לריב מהר (שם שם ח'), וכשתשב אצל הארון יתקוטטו עמך היושבים ומוטב לך לשבת ברחוק כדי שלא תהא מריבה, ויותר תהא תפלתך נשמעת... ולא שמע לעצתו, ונגזר שנתגלגל הדבר שישב באבילות, ולא ישב מעולם שם... "מימינו אש דת למו" (דברים ל"ג ב') מלמד שצריך לצדיקים מקיימים התורה לישב מימין הנכבד ומימין התורה, שנאמר (משלי ג' ט"ז) "אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד", וכן בימין הארון, אבל בעבור שלום לא יהא שום צדיק מקפיד אנה ישב, כי לא מקומו של אדם מכבדו, ואם משימים אותו למטה ואחרים שאינם טובים כמוהו למעלה ממנו אל יקפיד. (תשנט תשס)
צריך אדם שהוא ירא שמים כשמתפלל לא יעמוד ולא ישב בתפילה אצל אדם רשע, מפני שכשעומד אצל אדם רשע בתפלה יהרהר הרהורים רעים ושכינה מתרחקת ממנו, וכתיב (ירמיה י"ב ב') "קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם"... אוי לרשע אוי לשכנו, שהרי יהושע הכהן הגדול לקה קצת כשהלך עם אחאב בן קוליה וצדקיהו בן כנענה והחרך שעריו. (תשע)
אין יכולים מדין תורה לקבוע מקום בבית הכנסת לירשו, וראיה דאמר רבי יונתן לא שנו אלא שבידם למכור בית עם, אבל בית הכנסת לא, כיון דמעלמא אתי הוי של רבים ולא מצי לזבוני ליה, ומה שיושבים במקום אבותיהם כדי שלא יעשו מחלוקת, וזה לא יתכן שיאמר אחד יש לי שני מקומות בבית הכנסת, אחד מאבי ואחר מאבי אבי, אמכור אחד מהם או אני לא אתן לאדם לישב שם אלא למי שאני חפץ, לאו כל כמיניה, ישב במקום אחד, ואין לו רשות במקום אחר. (תתיא)
...ואף על פי שישראל לקחו הארץ לפי חרב, מצינו ג' מקומות המעולים מכל קנו בכסף, מערת המכפלה, הר גריזים ועיבל, והר המוריה... (בראשית כג כ)
...ואפשר שירמוז אמרו "למקום המים הרעים", להיות מקומות מוכנים להצליח בהם רוח הטומאה ההיא היפך הארץ הקדושה אשר עיני ההשפעה בה. (אבות א יא)
...הנה ביאר, שהאלוהות כולם מלבד השי"ת נכרים בארץ ההיא, ולהיות ישראל יודעים זה, יהיו יותר קרובים לטעות בעבודת אלילים בהיותם בחוצה לארץ, כמו שאמרו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו, יותר ממה שיטעו בזה בארץ ישראל מצורף שיותר ראוי שיהיו דבקים בשם הנכבד בארץ הקדושה מבחוצה לארץ, וגם כי ראוי לחוש פן ישיגם הכליון בהמרותם דבר ה' יותר במדבר מבארץ ישראל, מצד היות המדבר מקום סכנה נחש שרף ועקרב וצמאון, והמקום עלול שם יותר לקבל הכליון משאר המקומות, ולא כמו אותם שמתחסדים לומר כי יכולת ה' שוה בכל מקום להטיב ולהרע כי אין הענין כן, אבל השי"ת הטביע המציאות בענין שיהיו מקומות הסכנה יותר קרובים להפסד משאר המקומות, מפני שאם לא יתמיד שם השגחתו על האיש המצויין ההוא ויעזבנו למקרה הזמן ישיגנו הרע... (דרוש ד)
"מקום" נאמר על הדבר המקיף בגשמים ומגביל אותם, ומה שאינו גשם לא יאמר עליו שהוא במקום, כי לא יפול שם המקום אלא על דבר המתמלא מגשם אחר בעל מרחקים, שיכנס בו והוא מוקף ממנו, ולזה אי אפשר שנאמר על ה' ולא על השכלים הנבדלים שהם במקום, לפי שאינם גשם בעלי מרחקים שיקיף המקום בהם. אמר הכתוב ומבאר זה "הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך" (מלכים א' ח') כלומר שאינך צריך אל המקום שתעמוד בו. ומה שאמר הכתוב "ושכנתי בתוך בני ישראל" (שמות כ"ט), וכן "והיה המקום אשר יבחר ה' אלקיכם בו לשכן שמו שם" (דברים י"ב), לא שיהיה צריך אל מקום שישכון בו, אבל בעבור כי הראות הכבוד יהיה באמצעות גשם הנראה לחוש, כמו אש או עמוד ענן, אמר הכתוב "ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר" (שמות כ"ד)... לכן ייחס הכתוב אל שכינת הכבוד במקום מיוחד, לא שיצטרך הכבוד אל מקום ולא אל גשם שיעמוד בו, ולפי שהמקום מעמיד הדבר ומקיימו, נקרא הא,ל מעון, אמר משה "מעון אתה היית לנו" (תהלים צ') כלומר שאתה מעמיד העולם ומקיימו במקום שמעמיד הדבר ומקיימו, ובעבור זה קראוהו רבותינו ז"ל מקום, "ברוך המקום שנתן תורה", וכן "והניף ידו אל המקום ואסף המצורע" (מלכים ב' ה'), ונקרא עצם הדבר מקום, כאמרם ז"ל "ממקומו הוא מוכרע" (שבועות ז' ב'), וכן "ברוך כבוד ה' ממקומו", כלומר כי כבוד השי"ת הנראה לנביאים מושפע מעצמותו יתברך בלי שום אמצעי, לא שיהיה מקום אל הכבוד חלילה. אבל מה שיש בו עיון הוא, אם אפשר לייחס אליו הצד... (מאמר ב פרק יז, וראה עוד אלקים,מקום)
והנה לפי שהאומרים בריקות, דמו שתנועת ההעתק בלתי אפשרית אם לא היה הריקות נמצא, הוא לקח תחילה בביאור שקרות הדמוי ההוא. עוד סדר ארבעה מופתים בביטול מציאות הריקות. והנה באור שקרות הדמוי הוא כן, אם היה הריקות סבת התנועה, יחוייב שיהיה פועל או תכלית, אבל אינו פועל או תכלית יוליד סותר הקודם. והנה חיוב התדבקות הנמשך לקודם מבואר, למה שהתבאר שסבות הדברים ארבעה, והם החומר הצורה והפועל והתכלית, והוא מבואר שאין הריקות חומר התנועה ולא צורתה, נשאר אם כן שיהיה פועל או תכלית, וחיוב סותר הנמשך יתבאר כן, לפי שאנחנו נראה גשמים מתחלפים מתנועעים תנועת ההעתק מקצתם אל המעלה ומקצתם אל המטה, וכבר יראה שסבת ההתחלפות אם טבע הדבר הנעתק, והוא המניע והפועל, ואם טבע המקום אליו התנועה, והוא התכלית מה, לפי שהיה הריקות מתדמה החלקים, ואי אפשר שיתחלף בו בענין שיהיה לקצתו טבע מה שממנו וקצתו מה שאליו (לא ימלט הענין מחלוקה, אם שיהיה לו טבע מה שממנו, או טבע מה שאליו, או שלא יהיה לו לא טבע מה שממנו ולא טבע מה שאליו). ואם הנחנו לו טבע מה שממנו, כאשר הונח גשם מה בריקות חוייב שיהיה נח לעולם, לפי שאין התנועה לצד אחד ראויה יותר מהתנועה לצד אחר, ואם הנחנו שאין לו טבע מה שממנו ולא מה שאליו, וכמו שהוא האמת בעצמו, למה שהוא רוחק נבדל מהדברים הטבעיים, חוייב גם כן שיהיה הדבר נח לעולם, וזה התבאר שאין הריקות פועל ולא תכלית, וזהו מה שכוון באורו במופת הזה... (מאמר א כלל א פרק א, וראה שם עוד)
לפי שהונח שההשגחה היותר שלמה שבמין האנושי היא ההשגחה בכלל אומתנו, האם שם דבר מיוחד זולת התורה הזאת כולל באומה יהיה בו יתרון השגחה, או אם אין שם דבר מיוחד, הב' אם יש יתרון ההשגחה במקום זולת מקום, לפי שכבר יראה מקצת כתובים ומקצת מאמרים לרז"ל שיש חלוף בזה במקומות... הנה באו בתורה כתובים מורים חלוף גדול במקומות, אמר יעקב אבינו רומז אל המקום אשר שכב שם בדרך, "מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלקים וגו'", ונאמר בתורה "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים"... "והיו עיני ולבי שם כל הימים"... (מאמר ב כלל ב פרק ו)
אל מקום אחד - שגלגל הירח הוא מקום כולל, ולכל יסוד מקום מיוחד אליו יתנועע. (בראשית א ט)
במקום הזה - ...ותלה הכל בקדושת המקום, אף שבאמת נתקדש רק על ידי העקדה, על ידי יעקב עצמו, ועל ידי מקדש ישראל, ואמר שהמקום מיוחד, מיועד להורדת השפע, כבחז"ל שמקדש של מטה מכוון כנגד מקדש של מעלה. (שם כח טז)
הנה מקום אתי - מיועד לקבלת השפע, והוא הר סיני. (שמות לג כא)
יצב גבולות - משעת חלוקת הארץ יחד להם הארץ המיוחדת בה תדבק ההשגחה ביותר, כמו שבגלגל המרכז מיוחד להנעה, וזה אף על פי שימצאהו במדבר, הארץ הפחות מיועדת להשגחה... (דברים לב ח)
הנה ארץ ישראל כולה יותר מושגחת ומושפעת בדביקות האלקית מכל שאר הארצות, וזה דבר נעלם מאתנו סבתו. (שמואל ב כד כד)
אכן יש ה' - המקום מוכן לנבואה, אחר שנבא בלי להתכונן לכך, כי תכונות משמשי העצם השכלי המתנבא ישתנו לפי השתנות הארץ והאויר, כאמרם אוירא דארץ ישראל מחכים... (שם כח טז)
לך לך - כי ידענו מחכמי האמת שדבר רוחני אינו נעתק ממקומו כי אם ישאר שם עיקר שורשו, ויחפץ אל המקום שחפץ, ונפשות ישראל שהן חלק א,לוה ממעל ישאירו שורשיהן למעלה, היא הארץ העליונה שלעומת הארץ הקדושה, ולכן ארצות החיים יקראו, נמצא הצדיק דבק על ידי זה באלקיו ויקרא חי. יוצא מזה שהישראל השוכן בארץ ישראל דבק בשורשו, כי אויר ארץ ישראל קודש, וימשך בו בדרך ישרה איכות שורש נפשו, נמצא שהוא שלם בלי פירוד, ובחוצה לארץ ימשך בדרך עקלתון, בדרך אויר טמא, וזה שאמר לך לך, כי נפרד אתה משורשך. מארצך , ואל תחשוב שסדנא דארעא חד הוא, כי שם כאילו בגוף ארץ אחרת אתה. וממולדתך , על עולם הגלגלים, מה שיגזור מולדתך פה, לא יגזר לך בארץ ישראל, כי תלך מתחת שליטת המזלות, וכן מבית אביך , כי הבית האמיתי הוא למעלה... (בראשית יב א)
...וזה שאמרו רז"ל אדם ממקום כפרתו נברא, ואמרו גם כן שצבר עפרו מכל העולם ובראו, כי מקום המזבח כולל את כל העולם, כי שם ראשי בחינות חלקי העולם, ועל כל זה אמר לך אתננה ופרצת ימה וקדמה וכו'... (שם כח יג)
קום עלה - יעקב היה מתיירא, ואמר לו שילך למקום קדוש, שקדושת המקום תגן עליו, כי בכל מקום ששורה בו פעם שכינה גם בהסתלקה משם נשאר ממציאותה שם... (שם לה א)
ויעל מעליו - להראות לו כי באמצעותו שרתה שכינה במקום ההוא, ולא שהמקום גורם, וקרא המקום בית אל, לומר שהוא קבוע לא,ל יתברך, נמצא ג' מקומות שנתיחדו לקביעת שכינה, הגדול שבכולם הר המוריה, שקראו בית אל, המזבח שבנה בלוז ושנעתק לשם הר המוריה, וקראו א,ל בית אל, והמקום שדבר אתו ובנה שם מצבה וקראו בית אל. (שם שם יג)
אולי אוכל נכה - אני אעשה אחר כך העקר, כי בלעם היה יודע השעות ובלק המקומות, ויחד אולי יצליחו. (במדבר כב ו)
על ידי קנין המקום שמשם נברא אדם הראשון, והוא מקום הכולל כל העולם, שמשם מתפשטים חלקי הארץ למיניהם, נעתר ה' לארץ. (שמואל ב כד כד)
...שמאיכות המקום המיוחד לשכינה גורש אדם הראשון מגן עדן, והמקום כבודו מונח, אלא שאדם איבד, וכן גירשם ממקום הקודש ולא יכול זכות המקום לעזר להם לשוב... (איכה א א)
...ויותר מזה אמרו רבותינו על ארץ הצבי, בהיותם יושבים עליה מרווחת, וכאשר אין יושבים עליה צרה, והנה לפי בעלי הטבעים הדבר הזה מן הנמנעות, הכנס גשם בגשם, איך תרווח הארץ בהיותם יושבים עליה ויכנס גשם בגשם כאשר אין יושבים עליה. אבל על דעת בעלי התורה הכל הוא אמת ונכון, שודאי לפי הטבע אי אפשר, אבל לפי הדבר שלא בטבע נמצא כי הטבעי דבר בפני עצמו, שהוא לפי טבעו, והדבר שאינו טבעי גם כן בפני עצמו, כלל הדבר, מפני שנעלם מהם ענין הנסים שאינם טבעיים הוקשה להם דברים אלו, והיה רחוק להם להשיג... (גבורות ה' הקדמה א)
...ולפיכך בשכר זה יירשו הארץ הקדושה, כי לפי הענין האדם יש לו מקום, לכך כשנתן הקב"ה הארץ הקדושה לישראל, בודאי מפני שהם ראויים לה, וכן לכל אומה ואומה נתן ארץ כפי מה שהם, כל דבר יש לו מקום לפי טבעו ומעלתו, ולכך לפי מעלת ישראל שיש להם מעלה נבדלת קדושה יש להם ארץ קדושה... (שם פרק ח)
וזה כי על ידי מעשה הטבע או גזרת השמים אין לומר שכל שעה ושעה מיוחד יהיה דבר זה, כי הטבע פועל לפי מנהגו בזמן אשר טבעו לפעול, וכן גזרת שמים לפי מהלך המזל, וכאן אמר למתי אעתיר, ובשעה שהיה קובע נעשה נראה ברור כי הקב"ה מיוחד מכל הנמצאים ונבדל מהם, ולכך מייחד ומבדיל זמן מיוחד לעשות בשעה שהוא מייחד ומברר. וכן כאשר היה מבדיל ארץ גושן לבלתי היות שם ערוב, מה שהבדיל וייחד את ארץ גושן מורה על שהוא יתברך מיוחד ונבדל מכל הנמצאים, וכמו שהוא מיוחד כך מיוחד ונבדל מקום זה מבין שאר מקומות, שהיה ערוב בכל ארץ מצרים חוץ מארץ גושן... כי הטבע וגזרת השמים אינם מיוחדים בדבר מיוחד, שאף על גב שיש לגזירת השמים זמן מיוחד לפעולתם, דבר זה אינו נקרא זמן מיוחד, לפי שהוא פועל בזמן הראוי לו לפי מצב הכוכב, ולא נקרא מיוחד... כי אם מן השי"ת שהוא מיוחד, ובשביל כך מייחד הזמן, כי מצד הזמן ומצד המקום אין כאן יחוד... (שם פרק לב)
...דע כי הזמן יש לו יחוס אל הגשם, ודבר זה מבורר למי שעיין בחכמה, כי ההמשך והחלוק אשר יש לזמן הוא דומה להמשך וחלוק הגשם, שכל גשם יש לו משך והוא נחלק. ועוד כי הזמן נתלה בגשם, וכי הזמן מתחדש מן התנועה והתנועה היא לגשם, והמעיין ידע כי הזמן והתנועה והגשם משתתפים, מתיחסים בכל דבר.
וכאשר תעיין ותמצא שהגשם יש לו חלופי שש צדדין, והם המעלה והמטה ימין ושמאל פנים ואחור, וכל שש צדדים אלו מתיחסים אל הגשמיות, בעבור שכל צד יש לו רחוק, וזהו גדר הגשם, אמנם יש בו שביעי, והוא האמצעי שאינו נוטה לשום צד, ומפני שאינו מתייחס לשום צד דומה לדבר שהוא בלתי גשמי, שאין לו רוחק, ולפיכך יש גם כן לזמן המתייחס ומשתתף עם הגשם ששה ימים, והם ימי חול, אבל השביעי קדוש... (שם פרק מו)
במה שכל הדברים לפי ענינם ולפי מעלתם בעצם יש מקום להם, שבשביל כך שם מקום הונח אל המעלה, כמו ממלא מקום אבותיו, כי המקום מורה ברוב על המעלה של העומד בו, שאם הדבר חשוב יש לו מקום חשוב לפי ענינו, והענין הזה מבואר נגלה מאד. ואל החבור הקדוש הזה, שהוא חבור השי"ת עם הנמצאים התחתונים, שאמרנו לך שהוא חבור נבחר יותר מן חבור העליונים כמו שהארכנו, אי אפשר שלא יהיה לזה מקום קבוע, שאם היה דרך עראי, כל דבר ארעי הוא במקרה ואינו בעצם, והדבר הוכחנו למעלה שאין חבור הזה מקרה... ולא יתכן שיהיה כל מקום ראוי אל החבור הזה כמו שאמרנו, כי לכל דבר יש לו מקום לפי מעלתו, ואם כן צריך גם כן שיהיה אל החבור הקדוש הזה מקום מיוחד כפי מעלתו, ואם כי הוא יתברך מצד עצמו אין לו מקום וגבול מקיף אותו, מכל מקום דבר זה הוא מצד המקבל, כי המקבל אינו מקבל החבור רק במקום מיוחד, שהוא מוכן לו אל הקבלה, ואף על גב שהשמים ושמי השמים לא יכלכלו כבודו, מכל מקום מצד המקבל שייכים כל אלו הדברים... (שם פרק ע, וראה עוד ערך מציאות לכאן)
ארץ צבי, יש מקשים וכי איך יתכן לפי שכל הכנס גשם בגשם, ולפיכך הם תמיהים... ובודאי לפי טבע הגשמי היה קשה, אבל נס הוא דבר זולת טבע הנהוגה, והנס הוא לפי שעה ולא בהנהגת העולם שהוא תמידי, וכמו שבדרך הטבע שעור הארץ כך וכך, כן שלא בדרך הטבע הארץ יותר גדולה, ואין כאן הכנס גשם בגשם. שאם היתה נשארת כך תמידית בטבעה היה קשה, אבל ענין זה לא היה טבעי כלל, כי חוזרת היא לכמות שהיתה והדבר שהוא לפי שעה שלא בטבע הוא ענין זולת הטבע, וכעין זה הכנס גשם בגשם, והיינו שאמר שנקראת ארץ הצבי, כי צבי מלשון פאר, והדבר שהוא פאר אינו גשם כלל... (נצח ישראל פרק ו, וראה עוד ארץ ישראל)
ודבר זה ענין עמוק ומופלג, ארמוז לך דבר מה להודיע לך כי כל דברי חכמים בחכמה עמוקה מאד מאד. וזה כי המקום שהוא מקום פרטי של אדם הוא ד' על ד' כמו שאמרו בכל מקום, וד' אמות על ד' אמות מקיפין אותו ט"ז אמות, ודבר זה ראוי אל מקום רבים, שהרבים עוברים בו, דהיינו שמתפשט זה מקום שהוא המקום היחיד, שהוא מספר ארבע בלבד, להיות מקום הרבים, דהיינו שמתפשט בכל ארבע צדדין שהוא שש עשרה, שהוא מקיף מקום היחיד, כן יהיה מתפשט למקום הרבים בצד אחד, ולכן מספר ט"ז על ט"ז הוא שייך אל השוק, שהוא מקום רבים מפולש, ומזה הטעם עצמו מקום היחיד ארבע אמות, כי המקום יש לו שטח, וכל שטח יש לו התפשטות, אבל אמה על אמה אין לו התפשטות, כי היא אמה אחת מרובעת, וכאשר תתן לדבר זה התפשטות מתפשט היקף אמה על אמה עד שהם ד' אמות לצד אחד, וכאשר הוא מתפשט בצד אחד הוא ד' אמות על ד' אמות, וזהו מקום היחיד, ומקום הרבים שש עשרה כי מתפשט היקף ד' צדדין שהם ליחיד שש עשרה אמות לצד אחד, כמו שהתבאר. (שם פרק יז)
...לכך נחשב עמידת ישראל בין האומות שלא כטבע, וכל הדברים בעולם שאינם עומדים במקום הטבעי להם, והם יוצאים מן המקום המיוחד לכל אחד הוא שינוי, ודבר זה הוא הפסד נחשב, כי המקום הוא קיום אל אשר הוא מקום אליו, כאשר מעיד עליו מלת מקום, שהוא לשון קיום, והיציאה מן המקום שהוא קיומו הוא אבוד אל אשר הוא מקום אליו... (שם פרק כד)
ובמקום אחר פירשנו, כי האדם שהוא עיקר הנבראים ומקומו בעולם הזה תחת השמש, וזהו ביתו ומקומו, וכמו שאמרנו שעל כל הדברים שהם בעולם יאמר שהם תחת השמש, וכל דבר בעולם יש לו מקום, כמו שאמרו אין לך דבר שאין לו מקום, כאילו היה המקום שייך לאדם עד שהמקום נכנס בגדר של כל דבר, ולכך צריך לכתוב בגט שם המקום. ודבר זה הארכנו במקום אחר, כי המקום שייך לאדם ונכנס בגדרו, ולפיכך מצות התורה אשר נתן לאדם כנגד האדם ועולמו, אשר דר בו האדם והוא מקומו, והאדם בעצמו יש לו רמ"ח אברים שהם שלמות האדם... ויש לו מקום אשר הוא בו, אשר המקום מגביל הדבר שלא יצא, וכבר אמרנו כי מקומו של אדם הוא תחת החמה, וכך נתן לאדם שס"ה מצות לא תעשה כנגד החמה שיש לה שס"ה ימים, ואלו שס"ה מצוות מגבילין את האדם שלא יצא חוצה ויעבור אלו שס"ה מצוות, והם מקומו, כמו שהחמה שס"ה ימים שנה הוא מקומו של אדם, והבן הדברים האלה... (תפארת ישראל פרק ז)
...ולפיכך אמר הקב"ה אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה, רוצה לומר כי יש לאדם מדרגה בין העליונים מיוחדת לעצמו, ובפרט בכסא הכבוד, שכשם שהמלאכים סובבים כסא כבודו לשרת לפני השי"ת אשר הוא יושב על הכסא, כך יש לאדם מקום תחת כסא הכבוד בעצמו... ומדרגה הזאת היא למעלה מן המלאכים, כי המלאכים הם סובבים את כסא כבודו, ובזה הם נבדלים מן השי"ת, אבל האדם מצד אשר נברא בצלם אלקים, הוא תחת כסא הכבוד... (שם פרק כד)
כאשר התבאר למעלה שזמן התורה אינו במקרה, כך מה שנתן התורה במדבר אינו במקרה, כי הזמן והמקום ענין אחד, כאשר ידוע למבינים... (שם פרק כו, וראה עוד מתן תורה)
ודבר זה ביארו במסכת סוכה, כי אין מקום חשוב פחות מד', כלומר שאין מקום שיהיה נחשב מקום בפני עצמו בפחות מד', לפעמים ד' טפחים ולפעמים הוא ד' אמות שיהיה נחשב מקום בפני עצמו, הכל לפי הראוי, וכאן אין שייך ד' טפחים רק ד' אמות, כי שייך למוד התורה בד' אמות, ואין כאן מקום זה, והתבאר לך כי התורה בגלותנו מקום מקדשנו... (שם פרק ע)
...אבל עיקר הפירוש כמו שאמר אחר כך בלי מקום, שהדבר שיש לו מקום הוא מוגבל, שזה ענין המקום אשר הוא מקיף ומגביל אשר הוא מקום לו, אבל הדבר אשר הוא בלי מקום, כמו ענין העבודה זרה שאין לה מקום כלל בעולם, שהוא יוצא חוץ מסדר העולם, ומאחר שאין לו מקום אינו מוגבל, ולפיכך כל השולחנות שלהם מלאו קיא צואה, כלומר שאין כאן דבר מגביל... וכל הדברים האלו יש להבין ממה שהשי"ת נקרא מקום, ופירושו שהוא יתברך מקומו של עולם בכלל, ודבר זה שהוא תקרובת של עבודה זרה, והוא יוצא מן השי"ת שהוא מקומו של עולם, הוא בלי מקום בודאי... וכל המקומות תחת המקום הוא השי"ת, אשר הוא כולל כל המקומות, ואין לקרבן שלהם שהוא עבודה זרה, מקום... (דרך חיים פרק ג ג)
ואמר המהלך בדרך יחידי, ודבר זה גם כן, כי השי"ת נתן האדם שיהיה בישוב עם שאר בני אדם, ואשר אינו בישוב יוצא מסדר העולם, וכך אמרו בפרק אין עומדין, "ארץ אשר לא עבר בה איש, ולא ישב אדם שם", אמר רבי יוסי בר חנינא מאחר שלא עבר האיך ישב, אלא לומר לך כל ארץ שגזר עליה אדם הראשון לישב נתישבה, וכל ארץ שלא גזר עליה ישוב לא נתישבה. ויש לשאול למה גזר על זו ולא גזר על זו. ופירוש דבר זה, כי המקום אשר לאדם מתיחס הוא לאדם, כי כל הדברים בעולם יש להם מקום מיוחד אשר הוא טבעי להם, ואי אפשר לומר שכל הארץ בכללה היא מקום ישוב לאדם, דהיינו למין האדם בכלל, שכל מקום הוא מקום אל הדבר שהוא מקום לו, שוה לו ואינו עודף עליו, ואין המקום לבטלה בשום דבר, ומאחר שמצאנו כי מקומות הרבה הם חרבים מאין יושב, אי אפשר לומר שתהיה הארץ בכללה נחשבת מקום למין האדם... ואי אפשר לומר גם כן שלא יהיה מקום מיוחד לאדם, שדבר זה לא יתכן, שהרי האדם אינו גרוע משאר הנבראים שיש להם מקום מיוחד... ומפני כי יש לכל אדם מקום נכנס המקום בהכרת האדם, לומר פלוני ממקום פלוני, ואם שינה שם עירה ושם עירו הוא נחשב כמו שינה שמו ושמה, כי יש לאדם מקום מיוחד. ולפיכך הגזרה שגזר עליה אדם הראשון, פירוש הגזרה כלומר החלק מן הארץ אשר הוא מתייחס למין האדם בכללו נתיישב... (שם שם ד)
...הזהירו על קביעות מקום התפלה, ויש לך לדעת כי אברהם היה קובע מקום לתפלתו, והיה לו הדביקות בו יתברך בקביעות ולא במקרה, דכתיב "אל המקום אשר עמד שם", ולכך היה השי"ת עמו תמיד בקביעות... ודבר שהוא בקביעות אין לו הסרה כלל, הפך המקרה... (נתיב העבודה פרק ד)
אשר ישבו במצרים - כיון דסופם להיות משועבדים במצרים ולרדת שמה, הרי הם כאדם שעיקר דירתו בארץ אחרת, אף שיוצא ממנה לפעמים, ודר באחרת. ודע כי הארץ שאדם יושב בה הוא מתייחס אחריה, שכל דבר מתייחס אמר מקומו, כאשר מקומו לפי ענינו וטבעו, ואז גם כאשר הוא חוץ למקומו הוא מתיייחס אל מקומו הטבעי. (גור אריה שמות יב מ)
מפני שלא גלו- דע כי הדבר שהוא יושב על מקומו הוא הדבר שהוא מקוים, כי הדבר שהוא גולה ממקומו אין לו חוזק, ולפיכך נקרא הישוב מקום, והמ' נוספת, ושורש המלה קום, כי מקומו הוא קיום שלו, והוא יתברך שהוא חוזק כל הנמצאים וקיומם נקרא בשביל זה מקום, על שם שהוא נותן קיום לכל... (חידושי אגדות שבת קמה ב)
...ואלו ד' דברים משתנה בו עצם הדבר והוא נעשה איש אחר, והוא דבר עמוק ליודע אלו ד', גם כן רומז לשם אדנות, והמקום הוא גם כן לשם אדנות, מכל מקום יש הפרש כי שנוי מקום מצד שהוא מקום לזולתו ואינו מצד עצמו, כמו שינוי מעשה, ויש הפרש גדול למבין, כי השכינה נקראת מקום, לפי שהיא מקומו של עולם, ומצד שהיא מצטרפת אל המרכבה להיות אל אחד מן המרכבה נקרא שנוי מעשה, ומצד צרופה אל העולם נקרא זה מקום, כמו האשה מצטרפת אל בעלה. ולפיכך יש מחלוקת בשנוי מקום, לפי שאף על גב שגם מקום הוא שורש שמורה על עצם הדבר, אינו כמו שאר מדריגה, והוא ידוע למבין. ויש מפרשים כי אדרבא המקום רומז אל השכינה שהיא מקום הכל, ושם יגיע הכל והיא מקומו של עולם, ושנוי הזה הוא גם כן מביא שנוי בעיקר עצם הדבר מפני מעלות מדרגות המקום... ושינוי מקום פירש הר"ן משום דכשהוא גולה לבו נכנע בתשובה, ואין צריך לפירושו, רק כמו שפירשנו אנחנו, כי המקום הוא כמו שנוי שם, כי יקרא האדם על שם מקומו, כמו שכותבין בגט פלוני ממקום פלוני, למי שיודע סוד המקום, ולפיכך משנה הגזרה... ואל תתמה אם כן למה יש מחלוקת במקום, שהרי לפי המדרגה הוא יותר המקום מן שנוי השם, ואין זה קשיא כי בודאי יש המחלוקת מפני כי המקום למעלות המקום אין השנוי שלו... (שם ראש השנה טז ב)
הקשו בתוספות, איך אפשר לומר דירושלים באמצע ארץ ישראל, דהא ארץ ישראל מהלך ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה, וכאן לא היה רק ל"ב מילין עד סוף ארץ ישראל. ותירץ דירושלים אמצע ארץ ישראל, לומר דמקום ירושלים הוא אמצע ארץ ישראל, לומר שזה נקרא אמצעותו, ולא אזלינן בזה אחר שטח הארץ לומר דנקודה אמצעית היא ארץ ישראל, אלא לומר לך כי מקום ירושלים הוא אמצע ארץ ישראל, שכך הוא נחשב, כמו שאמר כי הלב של אדם באמצע הגוף ממש, רוצה לומר שהכל מצטרף ומתחבר אליו...
וגם זה נאמר דלא קשיא, דודאי ארץ ישראל ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה, לפי שמקום מדרגתה הוא כך, כי אין ספק שמקום כאשר יש לה שלימות מדרגתה הוא יותר עליון ממקום אשר הוא חסר, שאין מדרגתו כל כך גדולה במעלה עליונה, כמו שהוא גדול המקום אשר שלם, והמקום אשר שלם הוא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה, כי חשבון ד' על ד' הוא חשבון מרובה ושלם מן המקומות. (שם כג א)
...דע כי יש בארץ מקומות מיוחדים ומסוגלים לדבר אחד, יותר ממקום אחר, ובבקעת ידים מקום מיוחד למדת הדין להתגבר שם, ולכך נקרא בקעת ידים... שכמו שמנין ששים רבוא מורה על רבוי, כמו שהתבאר לעיל, כך מנין ארבע מאה רבוא מורה על מקום המיושב בחוזק, לפי שמנין ארבע הוא שטח המתפשט לד' צדדים, וכל מקום משוער בד', שכן נתנו לאדם מקום ד' על ד', וכל מקום הוא מרובע... (שם גיטין נז ב)
...והמקום נותן קיום לדבר שהוא במקום, ודבר זה יתבאר בסמוך, ולכך נקרא מקום שהוא מקיים הדבר שעומד בו, וכאשר גולה ממקומו וכאלו בטל קיומו. ועוד מפני כי כל הדברים יש להם מקום, עד שנכנס המקום בגדר ובשם האדם... ומי שגולה ממקומו כאלו בטל עצם האדם. (שם סנהדרין לז ב)
פירוש כי המקום הזה מתייחס לעבודה זרה ביותר, כי יש מקומות בארץ מוכנים לדברים מיוחדים, כמו שהיתה ירושלים מוכנת להיות עיר אלקים, כך יש מקומות מיוחדים לצאת מן אשר הוא אחד, ודבר זה היה מקום דן, ולכך שם עשה ירבעם את העגל... (שם צו א)
אין מושחין את המלכים וכו', יש בני אדם מתמיהים על זה, ומכל שכן מן האומות ששואלין על זה, כי נראה שהוא כעין ניחוש, ואין זה ניחוש כי הרבה דברים תלויים במקום, כי הכל כאשר המקבל מוכן, ולפיכך כאשר מוכן המקום שיקבל המקבל אז מקבל הדבר הטוב, וכן אם המקום רע, אין מקבל המקבל דבר טוב, ולפיכך אמר שאין מושחים המלכים אלא על המעין, שזה המקום מוכן לקבל המשך, שהרי המים מושכין... (שם הוריות יב א)
עתה עת לדבר מקדושת המקום, וכן הוזכר בפסוק "וזכרתי את בריתי יעקוב וגו' והארץ אזכור", הרי הזכיר קדושתם וקדושת המקום. קדושת המקום נוהג בארץ, זכר לדבר בבריאת אדם שהיה קודש ויניחהו בגן עדן, וכשקלקל וגורש מגן עדן ונתקן באומה הישראלית הנקרא אדם על ידי התורה, נתן להם ארץ הקדושה שהיא מקודשת מעין קדושת גן עדן, וכמו שכתוב ביחזקאל, "הארץ הלזו תהיה כגן עדן", ואף עתה בחורבנה מכל מקום היא בקדושתה... (שער האותיות וראה עוד ארץ ישראל)
דע כי אלו לא חטא אדם הראשון אז לא היה שייך לומר להיות נבדל מקום קדוש, כי הכל היה ענין גן עדן והכל היה קודש, וכמו שכתוב בירמיה לעתיד לא יאמרו עוד ארון ברית ה' וגו'... וכן לא היה נבדל זמן מן הזמנים לקדושה, כי כל העתות היו שוים לקדושה, כמו שיהיה לעתיד עולם שכולו שבת... (תורה שבכתב תחלת ויקרא)
בבחינת ההשפעה הנפשית שזכרנו, נמצאו עוד גבולים, בבחינת הזמן והמקום ושאר התנאים. כי הנה חקק וסידר האדון ב"ה להיות נמצא ומתגלה בעתים מן העתים, בדרכים ידועים, זולת מה שיתגלה בעתים אחרים, וכן במקום זולת מה שיתגלה במקום אחר, וכל זה בבחינות רבות ופרטים, משוערים בתכלית הדקדוק כפי הראוי לתיקונן של הבריות... (דרך ה' חלק ב פרק ח ה)
...והנה העולם הוא גלגלי עד שאי אפשר להזכיר לא מזרח ולא מערב, לא צפון ולא לדרום, לא מעלה ולא מטה בקביעות, כי משתנים כל הקצוות לפי המקום והיושבים במקום ההוא. אך האמת הוא שעליונו של עולם הוא הצד הזה שאנחנו בו, דהיינו צד ארץ ישראל, כי משם הושתת העולם, ומשם יורד השפע תמיד ומתחלק לכל הצדדים, על כן זה הצד הוא העיקר לכל הדברים, ועל פי זה נשער חצי העולם בחשוב ארץ ישראל לטבור העולם, דהיינו עליונו של גלגל, וירדו המעלות מכאן ומכאן עד תשלום האופק הכללי, פירוש בהבדל הארץ כולה לשני אופקים, והאמת כי כל זה בסוד העליון והתחתון, שאין התחתון מקבל אלא מסוף העליון, כמבואר במקום אחר.
והנה הפנימיות של השמש הוא העושה השפעה חזקה אשר הוא עושה בעולם, בסוד "ישיש כגבור לרוץ אורח", אך פעולות הפנימיות עד סוף האופק היא פעולה האחת, כי באופק הוא השקיעה, ואם זורח לצד האחר לא יהיה עוד המדרגה והבחינה של זה שלמעלה, כי ישתוה לזה האחר ויקבל שם כח אחר. והאמת כי הרקיע הסובב העולם כולו הוא העושה את זה, ויש בו מקומות המוכנים להתגלות דרך שם הפנימיות הזה ולהכנס ולהתלבש בשמש, וגם להחזיר ולהסתלק ממנו, ונמצא שבהגיע השמש אל נקודת המזרח, הנה שם יצא הפנימיות הראוי לו, והוא הנקרא בעצם חמה ושמש, כי כל השמות שיש לה הם מורים בתחלת הוראתם על הפנימיות, ובהשתלשלם מורים על החיצוניות. ועל כן זה השמש הוא היוצא ביציאה מתגלה מן הרקיע ולחוץ, ומתלבש בשמש העובר דרך שם, וזה מתלבש בו עד הגיע אל נקודת המערב, שאז מסתלק ממנו, אך אותה הנקודה עצמה היא מזרח לאופק התחתון, והאמת כי שם יקבל השמש פנימיות אחרת הראויה לאופק הב', והדברים האלה אי אפשר לחכמי התולדה לדעתם. ועל כל הדברים האלה אמר רבי שמעון בן יוחי לאו למפלגי תחומין אתמסר (ויקרא י' א'), כי הם אינם רואים אלא דרכי החיצוניות... (אדיר במרום דף סו, ועיין שם עוד)
הנה אין שום דבר מוכרח המציאות אלא מציאותו יתברך, וכל הנמצא זולת זה אין לו מציאות אלא בחפצו יתברך, ונמצא תלוי ועומד רק ברצונו... וכל הענין הוא הדבר אשר דברתי, כיון שאין המציאות המחודש ממנו יתברך מוכרח אליו כלל, אם כן הרי הוא נתמך רק על מה שרצונו הפשוט רוצה בו, ותביני מאד שרק רצונו וגזרתו זאת הוא המקום לכל הנמצאים, וזולת זה לא היה מקום כלל... (דעת תבונות נח, וראה עוד ערך מציאות)
...ותדעי עוד, שאף על פי שהכבוד בכל מקום, אמנם מתגלה במקום אחד יותר ממקום אחר, והוא מקום מיוחד לו, ששם ידרשוהו הרוצים לידבק בו, הוא ענין "לשכנו תדרשו ובאת שמה" (דברים י"ב ה'), וכמה סדרים ומערכות יצטרכו לענין זה בהדרגה רבה, עד שיגיע לידבק בקדושתו זאת יתברך, ועל ענין זה עומד כל תבנית המשכן והמקדש, מקום לפנים ממקום עד לפני ולפנים ששם הכבוד שורה לידרש ולימצא למבקשים להדבק בו. וכן יש מקדש למעלה מכוון למקדש של מטה, והנה כל צבא מעלה מעלים שבחו של הכבוד הזה, ואומרים מלא כל הארץ כבודו, כי הוא לבדו כח כל הנמצאים כמו שזכרנו... (שם קסא)
ועתה אודיעך סוד גדול בענין תיקון העולם, כי הנה כתוב (ישעיה נ"ד ב') "הרחיבי מקום אהלך וירעות משכנותיך יטו אל תחשוכי", והוא סוד גדול, כי בזמן בית המקדש היתה הקדושה מצומצמת בארץ הצבי ולא היתה יוצאת החוצה, ובזמן הגלות נצטמצמה יותר וחזרה להיות נקודה קטנה, והנה בזמן הגאולה במהרה בימינו תשוב להתרחב על הארץ הקדושה, שגם היא תהיה עוד רחבת ידים מאד, ועל זה נאמר הרחיבי מקום אהלך, ואמנם מן המדרגה התחתונה החיצונה במלכות יתפשטו ענפים לכסות על פני האדמה, כי כבר נטהרה מטומאתה, ואז תהיה כל הארץ טהורה ולא קדושה, כי אין קדושה אלא לארץ ישראל, ושאר כל העולם יהיה כסוריא כיבוש יחיד, ורק כי כיבוש יחיד הוא בסוד השכינה, שהיא הבת היחידה הפורשת כנפיה ממקום כבודה ומכסה על המקומות ההם, אך ארץ ישראל עצמה נקראת כיבוש רבים, כי כל עשרת המאורות העליונים מאירים הם שם עליה... ועל זה כתיב האריכי מיתריך, וכל יתר מן היסוד הוא, והענין כי בכל המקום שנפרשו שם הכנפים האלה יתלווה אליהם מאור היסוד, כי הייחוד עצום ולא יבדל בשום מקום. וכן ימצאו מלאכים ממונים להוציא פעולות הארצות ההן, הכל מצד הקדושה ולא כראשונה בזמן עבודת כוכבים ומזלות, שהיתה אדמה טמאה בשלוט עליה שרי הטומאה, ואלה הפקידים נקראים יתדות... (מאמר הגאולה ועיין שם עוד)
המקום הוא היותו הוא ית"ש נותן מקום לנמצאים, ותומך מציאותם. והוא ענין מחודש, שהרי קדמות מציאותו הפשוט לא היה נותן מקום לזולתו, והוא חידש לעצמו ענין זה, שגזירתו בנבראים יהיה מקום להם, ומשם והלאה יש להם לימצא, ולא קודם לכן. וכשהוא מקום לנמצאים, אז צריך שימצאו נמצאים להשלמת ענין זה, וזולתם היה המקום חלל. והנה לפי ההדרגה, בתחילה נברא המקום, והוא עצמו חלל, כדאי להכיל נמצאים, ואחר כך נמצאו נמצאים, ונמצאו סדרי ההנהגה אשר להם לשורש. (כללים ראשונים סימן ד)
...והנה גדר ובחינת שם עולם נופל על בחינת מקום ובחינת זמן דוקא, בחינת מקום הוא מזרח ומערב, צפון דרום, מעלה ומטה, בחינת זמן עבר הוה ועתיד. והנה כל בחינות אלו אין להן שייכות במדות הקדושות העליונות, כי אם במדת מלכותו יתברך לבדה שייך לומר שהוא יתברך מלך למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית, וכן לד' סטרין, וכן בבחינת זמן ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך, ונמצא שחיות המקום וכן חיות הזמן והתהוותם מאין ליש וקיומם כל זמן קיומם הוא ממדת מלכותו יתברך ושם אדנות ב"ה, ולפי שמדת מלכותו יתברך מיוחדת במהותו ועצמותו יתברך בתכלית היחוד כמו שיתבאר, הלכך גם בחינת המקום והזמן בטלים במציאות ממש לגבי מהותו ועצמותו יתברך, כביטול אור השמש בשמש, וזהו שילוב שם אדנו"ת בשם הוי"ה, כי שם הוי"ה מורה שהוא למעלה מן הזמן, שהוא היה הוה ויהיה ברגע אחד כמו שכתב, וכן למעלה מבחינת מקום, כי הוא מהוה תמיד את כל בחינת המקום כולו מלמעלה עד למטה ולד' סטרין, והנה אף על פי שהוא יתברך למעלה מהמקום והזמן, אף על פי כן הוא נמצא גם למטה במקום וזמן, דהיינו שמתייחד במדת מלכותו שממנה נמשך ונתהוה המקום והזמן, וזהו יחודא תתאה (שלוב הוי"ה באדנות ב"ה), דהיינו שמהותו ועצמותו יתברך הנקרא בשם אין סוף ברוך הוא, מלא את כל הארץ ממש בזמן ומקום, כי בשמים ממעל ובארץ לד' סטרין הכל מלא מאור אין סוף ב"ה בשוה ממש, כי כך הוא בארץ מתחת כמו בשמים ממעל ממש, כי הכל הוא בחינת מקום הבטל במציאות באור אין סוף ב"ה המתלבש בו על ידי מדת מלכותו המיוחדת בו יתברך, רק שמדת מלכותו היא מדת הצמצום וההסתר להסתיר אור אין סוף ב"ה שלא יבטלו הזמן והמקום ממציאותם לגמרי, ולא יהיה שום בחינת זמן ומקום במציאות אפילו לתחתונים... (שער היחוד והאמונה ז, ועיין שם עוד)
אמנם פנימיות ענין מקומו של עולם הוא ענין גדול מאד, כי מה שכנוהו ית"ש מקומו של עולם, אין ערך כלל לענין המקום הנושא כל חפץ העומד עליו, שעצמות ההתהוות וקיום הכלי יש לה מציאות בפני עצמה, והמקום רק מצלת אותה שלא תפול ותשבר, וכן ענין חיות וקיום הגוף על ידי הנשמה, הגוף יש לו מציאות בפני עצמו, ואינו מתבטל ממציאות גם בצאת הנשמה ממנו. אבל העולמות כולם, כל עיקר התהוות מציאותם כל רגע הוא רק מאתו ית"ש, ואלו היה מסלק רצונו ית' מלהוות אותם כל רגע היו לאין ואפס ממש. ורק מחמת שאין בכח שום נברא, אף עליון שבעליונים להשיג מהות הענין, איך כל העולמות וכל צבאם המה בעצם אין, ורק כל רגע המה מתהווים למציאות ממנו יתברך, לזאת בחרו להמשילהו יתברך ולהסביר לאוזן שומעת בקרב חכמים בתיבת מקום... שכמו שהכלי העומד על איזה מקום, הגם שהכלי הרי יש לו באמת מציאות בפני עצמה, עם כל זה אם לא היה להכלי מקום שיעמוד עליו היה כלא היה, כן אף שהעולם כולו מורגש כמציאות בפני עצמו, הוא ית"ש מקומו, שאלמלא היה מקום ברצונו להתהוות העולמות על אחת כמה וכמה שהיו כולם כלא היו...
הגה"ה, שכמו שהמקום על ידו מתקיים הכלי, אף אם אינו שוה בערך עם הכלי, וגם המקום אף אם על ידו מתקיימים כמה וכמה כלים שונים זה מזה, אין גורמים על ידי זה שום שינוי במקום, והמקום מקיים וסובל כולם בהשואה אחת, כך הוא ית"ש מקיים כל העולמות אף שאין ערך כלל בינו וביניהם, דאך כולי עלמא אוכמא איהו לגביה דאין סוף... (שער ג פרק ב, וראה עוד ערך מציאות ואלקים-מציאות)
...וזה גם כן בכלל מאמרם ז"ל שהוא יתברך מקומו של עולם ואין העולם מקומו, היינו שאף כל המקומות שמורגשים לחוש במציאות אין המקומות מקומות עצמיים, אלא הוא ית"ש הוא המקום של כל המקומות, שמצדו יתברך נחשבים כולם כאלו אינם במציאות כלל גם עתה כקודם הבריאה... (שם פרק ג)
אבל עם כל זה הן הן גבורותיו ונוראותיו ית"ש, שאף על פי כן צמצם כביכול כבודו יתברך, שיוכל להמצא ענין מציאות עולמות וכוחות ובריות נבראים ומחודשים, בבחינות שונות וענינים מחולקים, וחילוקי מקומות שונים, מקומות קדושים וטהורים, ולהיפך טמאים ומטונפים, והוא הבחינה אשר מצדינו, היינו שהרגשתנו אינה משגת בחוש רק ענין מציאותם כמו שהם נראים, שעל פי זאת הבחינה נבנו כל סדרי חיוב הנהגתנו... (שם פרק ה)
ויקח תרח את אברם - כחז"ל ששינוי מקום משנה מזל, ובראותו שלא ילדו יצא עבורם, להודיע חשיבותם. (בראשית יא לא)
הנני עומד לפניך - כי מלא כל הארץ כבודו, ויש מקום בו תגדל השארת שכינתו או כמעלת הכנת המקום או כמעלת השרויים בו. (שמות יז ו)
במדבר סיני - למה התחיל במקום בכלל ואחר כך הפרט... שהמדבר פרט לאוהל מועד מקומו של הקב"ה שכל מקום אחר טפל לו, תדע כמה מופלג מקום ה', שבין בדי הארון עמדו ס' רבוא. (במדבר א א)
אלה מסעי - ...יתבאר על פי אנשי אמת שהליכת ישראל במדבר היתה לברר ניצוצות הקדושה, שאנס איש בליעל החונה במדבר, ולכן חנו במקום אחד שנה אחת, ובמקום אחר י"ב שעות, כפי מה שצריך לברר, ובירור זה אין כח שיוכל לעשותו זולת הקדושה השלמה... (שם לג א)
הנה מקום אתי - סבה, כמו "רווח והצלה יעמד ליהודים ממקום אחר", ולהיותו יתברך מקור הסבות וקדמון נקרא מקום, רוצה לומר מקום העולמות... (שמות לג כא)
...וכן ברוך כבוד ה' ממקומו, אינו מגבילו לעולם, אלא רוצה לומר שאין מקום פנוי מכבודו המתפשט בכל. (דברים ח י)
...ובבראשית רבה הודיענו סוד הצמצום, שהוא הראשית בבריאה... שצמצם אורו, והמליצה שצמצם ממחשבתו ענין עצמותו, שהוא אין סוף לברא עולמות שיש להם סוף, ומדד והגביל האור בשם אלקים הנותן גבול וצמצום, ובזה נתן מדת הדין, אם כן ברא הוא שעשה המקום... (בראשית א א, וראה שם עוד)
...ואמרו מאן דביש ליה בהאי מתא אזיל למתא אחריתא, אף על פי שכתוב כי לא לאדם דרכו, נשאל על זה הרשב"א בתשובה, והשיב שזה מפני שני דברים, א' שיוכל להיות שמזל המקום גורם, רוצה לומר שנגזר הרעב על כלל המקום, ובעוד האיש הפרטי במקום נכלל בגזרת המקום, וכשיוצא אל מקום אחר יצא מכלל הגזרה. ב' שיוכל להיות שאף שהיתה הגזרה עליו היה כדי שיוכרח לצאת כי נתחייב גלות וטלטול... (שם כו א)
ויירא ויאמר - הנה הנבואה לא תחול על הנביא רק אם מכין את עצמו אליה, אבל בבלי הכנה לא יצוייר שינבא רק מצד סגולת המקום, כמו שהיה בבית המקדש, שמשם שאבו רוח הקודש... ומזה ידע שמקום הזה יש בו קדושה יתרה מאד, שגם בלי ידיעתו את מעלתה וקדושתה מלאה את כל בתי נפשו אורה... (שם כח טז)
...וכתב בעץ חיים בתחלתו, תחלת הכל היה מציאות אור פשוט, ונקרא אור אין סוף, ולא היה שום חלל ושום אויר פנוי, וכשעלה ברצונו להאציל ולברא וכו', צמצם את עצמו באמצע האור שלו בנקודת המרכז, ונעשה חלל עגול שהוא המקום לכל העולמות אשר עשה, ופירושו, שלהוציא את העולמות שהם בעלי גבול ותכלית ומתקוממים במקום, מאת הבלתי בעל תכלית והאין סוף, מוכרח ששער את עצמו בדרך מוגבל, ושער את כל העולמות שיהיו בעלי גבול ושיתקוממו במקום, כי בהיותו בלתי בעל תכלית, ונמצאו בכחו כל האפשריות עד בלי תכלית, ימצא גם בו גם כן האפשרות להמציא עולמות שהם בעלי גבול ותכלית... היינו שסילק את אורו הבלתי בעל תכלית, ונעשה חלל ומקום שיתקוממו שם ברואים בעלי גבול, שצריכים מקום המגביל אותם, ובכל זה גם צמצום זה נמצא בכחו הבלתי בעל תכלית, שעל זה אמר הנה מקום אתי, שכפי מה שהוא אין סוף ובלתי בעל תכלית, בהכרח נמצא בכחו גם אפשריות הצמצום, ומקום הזה היה מרכז שבו יעמדו כל היצור, ועל זה אמר "ונצבת על הצור", שבהתגלות הצמצום הזה והחלל הפנוי, נמדד ונגבל בתוכו כל היצור שרצה לבראות. (שמות לג כא, וראה שם עוד)
וכן ראוי שיציין המקום, ואחר כך תנאי המקום או ההוראה באיזה זה צד מן המקום, לכן במה שכתב מחוץ לפרוכת העדות באוהל מועד אינו כראוי, והיה לו לומר כמו שכתב בפרשת תצוה באוהל מועד מחוץ לפרוכת... (אילת השחר קצח)
...ונעמוד על הטעם שאסרה תורה מחשבת הזמן לא מחשבה זולתה, והוא כי ידוע שגם אם נפשיט מחשבותינו מכל הדברים נשאר אצלינו מחשבת הזמן והמקום, כי טרם נעלה שום דבר במחשבה, כבר נדע שלא יצויר לחשבו בלתי שיהיה מקושר בזמן ובמקום, עד שמצד זה נשיג מחשבת הזמן והמקום מן הקודם אל המאוחר בהשגה הגיונית, רק הזמן כולל יותר מן המקום, כי ציורים הנפשיים נוכל לחשבם מופשטים מן המקום ולא מן הזמן, וכל זה מבואר בחכמת מה שאחר הטבע, ובזה נבין שלכן הקפידה תורה ביותר על מחשבת הזמן שהיא ראש המחשבה ותנאי כל מחשב... (ויקרא ז יח)
בזאת תדעון - ...והדרש שצמצמם רוצה לומר שהשכינה בקרבם כלב מוקף מהגוף, או כמח המקיף כולו, ואם הוא כלב ינהיג בהנהגה נסתרת טבעית, ואם כמוח ינהיג בהנהגה שכלית בחירית נסית, וזהו הבדל ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, וכן כאן היו מוקפים ממנו, והמקום שהוא מתנאי הגשם לא חצץ בעבורם. (יהושע ג י)
מקום - יש הבדל בין מקום ובין תחת (הבא על המקום), כי שם מקום כולל גם גבול המיוחד לאיזה דבר, לא רק מקום המצומצם תחת איזה גוף או גשם, כמו "ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה", שגם גבול העיר מסביב קולט, ובא שם מקום על העיר בכלל, כולל גם האלפים אמה מסביב לה, ושם תחת מציין רק המקום שתחת הגוף או הדבר המתקומם עליו, כמו שאמרו במכילתא "שבו איש תחתיו", אלו ד' אמות שהם תחת גופו, כדי לפשוט ידיו ורגליו, אל יצא איש ממקומו אלו אלפים אמה, כי מקומו יכלול גם המקום שיצא שם לפרקים לטייל. (הכרמל)
והיו לאותות ולמועדים - לקביעת המקום והזמן. (בראשית א יד)
ולא תשא למקום - יש מקום המורה על סביבה שלמה, אפילו על ארץ שלמה, כך "נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה'" (במדבר י' כ"ט), ובהוראת סביבה "והנה המקום מקום מקנה" (שם ל"ב א'). (שם יח כו)
ולא תעוננו - בסנהדרין (ס"ה ב') זה המחשב עתים ושעות, כפי שהמקום הוא שכנותם של הדברים זה לזה, כן הזמן הוא סדרם זה אחר זה, סדר זה הוא פיסי, וחוץ מהתנאים הפיסיים תלויה הצלחת מעשינו בדעת התורה ועזרת ה' ולא בסדר זמנים של מעוננים. (ויקרא יט כו)
ומקדשי תיראו - ...המקום שה' בחר בו לשכן שמו שם הוא קודש לעד לייעוד זה, נמצא שעדיין מקום זה מהווה קשר בלתי נראה בין כל המקיימים תורה ומצוות, כי הוא קושר ומלכד את כל שומרי התורה שמקום זה נתקדש למקום מקדשה, ולמקום זה קשורות גם תפילותינו ותקוותינו לעתידנו, וגם תקות העתיד של כלל האנושות קשורות למקום זה, שהרי משם תבא גאולה לעולם בכח התורה... (שם שם ל)
מועדי ה' - לכולם משותף המושג מועד, הם משמשים לזמן, מה שהמקדש משמש ביחס למקום, באמרו לאדם דרכך אל ה' מותווית בזה, המועדים אומרים, בזמנים אלו היתה קרבת ה', ובחזרתם חלילה, ה' מחכה לאיחוד מחודש. המקום הוא המושג הקבוע, וכן המקדש סמל התורה, ויחסי אנוש אל החפץ מוטבעים בזמן החולף, ועל כן מסמל הזמן את היחסים האנושיים והלאומיים לטבע ולהסטוריה... (שם כג א)
הלוך ונסע הנגבה - המסוגל יותר לקרבנות, ומכל שכן לתורה. (בראשית יב ט)
אל מקומי - לערכי שלא אהיה עובד לאחרים. (שם ל כה)
בכל המקום אשר אזכיר את שמי - לבבלי מקום לימוד, ולירושלמי מקום תפלה, ובפשט שרשות או מצוה להזכיר את שמי שם... (שמות כ כא)
והיתה תל עולם - שמקום בו שלט כח הטומאה הוא מסוכן לעולם. (דברים יג יז)
המה יעלו בהר - שלא ידמו כי יש בהר קדושה ובסבתה נגלה ה' שם, וכן בבית עולמים שקדושתם קדושת עולם מותר אף לטמאי מתים ליגע מאחוריו, להראות שרק ממי ששיכן שמו בבית עליך לירא. (שמות יט יג)
ויבא שכמה - מקום מוכן לפורענות, דאם לא כן קשה איך ניזוק בהיותו שליח מצוה של כבוד אב. (בראשית לז יד)
ודע שהיסורים שיש לאדם בדרכים היא בסבת גלגלי הרקיע, כי אין לך דבר מלמטה שאין לו כוכב מלמעלה. יש כוכבים שהם מגדלים מיני עשבים באיזהו מקומות שהם מאירים, ויש שהם מחייבים שיהא דרך בני אדם במקומות שהם מאירים, ויש שהם מחייבים שיהיה מדבר, ויש שהם מחייבים שיהא ישוב במקומות שהם מאירים. ולפי ההתנוצצות הכוכבים על המקום כן המקום מתנהג. וזהו בחינות (איכה א') "דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד", מועד זה בחינות גלגלי הרקיע שעל ידם נחשב הזמן. וזהו (משלי ד') "דרך רשעים כאפילה", שאין כוכבים ומזלות מאירין להם, ועל ידי זה נכשלים, והכל תלוי בברית, בבחינות אם לא בריתי וגו'... (לא ד, וראה עוד ערך דרך)
במדרש ואתה את בריתי תשמור, אם ישמרו בניך בריתי ירשו הארץ וכו'... הענין הוא כמו שכתוב בכמה מקומות, כי ארץ ישראל הוא המקום הכולל כל המקומות, כדכתיב מציון מכלל יופי, והוא בחינת אבן שתיה, שמשם הושתת העולם, ולכן חל עליו שמו יתברך, והוא כלי מחזיק ברכה בעולם ונקרא שלום... (בראשית לך תרמ"ח)
...וכמו שיש נפשות מיוחדים לראות כבוד מלכותו יתברך, כן יש מקומות מיוחדים בעולם, שמתגלה שם כבודו ית"ש, ולכן אמר לך לך וגו' הארץ אשר אראך, ששם יתגלה לו המבוקש... (שם תרנ"ב)
במדרש ואברהם זקן וגו'... אכן נראה עוד לפרש אל המקום אשר עמד, שבאמת צריך האדם לתקן גם המקום והזמן, בבחינת עולם שנה נפש, וכולן נרמזו בקרא, וישכם אברהם בחינת נפש, בבוקר בחינת זמן, אל המקום בחינת עולם, וזה שאמרו חז"ל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו, דכתיב "עד אמצא מקום לה'", והאבות ודוד המלך ע"ה הוציאו מכח אל הפועל מקום המיוחד, והוא בית המקדש, וזכו להמשיך השכינה בעולם, ועל זה כתיב "בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'"... (שם חיי שרה תרנ"ב)
בענין הבארות... וכתיב "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא וגו'", פירש רש"י השנה קשה והמקום קשה, אף על פי כן נפתח לו בגודל צדקתו מאה שערים, והכל להראות כי בכל מקום יש הארה גנוזה, ואדרבא אם נסתר יותר נמצא שם גנוזין כמה מקורות... (שם תולדות תר"נ)
בפסוק "הארץ אשר אתה שוכב עליה וגו'", אמרו חז"ל קיפל הקב"ה כל ארץ ישראל תחתיו. כבר כתבנו במקומות רבים כי יש בעולם שנה נפש נקודה פנימיות הכולל הכל, כמו שכתוב "בכל המקום אשר אזכיר את שמי", והוא בית המקדש שכולל כל המקומות, לכן נקרא כל המקום, שכל המקומות נקפלין תחת זה המקום, ואיתא בפסוק "וייצר את האדם עפר מן האדמה", כינס עפרו מכל הד' רוחות... כי זה העפר כולל כל האדמה... (שם ויצא תרנ"ח)
איתא בתורת כהנים, מנין שישיבת בני ישראל גרמה להם, דכתיב אשר אני מביא אתכם שמה, נראה הטעם כי בני ישראל היו מוכנים לארץ ישראל, דכתיב עמד וימודד ארץ וגו', שכל מקום יש לו נפשות מיוחדים, וכמו שכתוב חן מקום על יושביו. והנה ארץ ישראל הוא מקום קדוש דבוק בשורש עליון ואינו יכול לסבול רק אנשים הדבקים בקונם, כמו שכתוב תביאמו ותטעמו וגו' וכמו שנמצא בגמרא הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, כמו כן יש במקומות כפי רוב הקדושה מסובב שם כמה קליפות והסתרות ויצר הרע, לכן על ידי שהיה המקום מוכן לבני ישראל היה שם נסיונות גדולות, ולכן זה גרם להם שיחטאו, וקאה אותם הארץ. (ויקרא אחרי תרמ"ח)
...דיש ג' בחינות עולם שנה נפש, דצריך כל אדם בפרט ומכל שכן כלל ישראל לתקן המקום והזמן שמיוחד לו בתיקון נפשו, ובני ישראל תקנו המקום בכח ארץ ישראל, ולכן מתחלק להם הארץ, ולשבט לוי לא היה חלק, והלוים מוכנים לתקן בחינת שנה, לכן הלוים נפסלים בשנים ולא במומים... (במדבר בהעלותך תרנ"ג)
בפסוק אלה מסעי וגו', תלה הכתוב המסעות ביציאת מצרים, כי ידוע שכל אלה המקומות היו צריכים תיקון על ידי הליכות בני ישראל שם, ויש לומר כי אלה הנ' מסעות, מ"ב וח' שחזרו לאחוריהם הם המה הנ' פעמים יציאת מצרים שנזכר בתורה, להודיע שהיו צריכין לצאת משערי טומאה לשערי טהרה, ובמצרים היה כלל כל אלה המקומות, ואחר כך הוצרכו לעבור שם בפרט, ותיקנו המקומות כדאיתא במדרש, שעל ידי שקיבלו בני ישראל נתעלו. ויתכן לפרש מסעי בני ישראל אשר יצאו, כי גם המקומות יצאו ממצרים, והענין כי אחר שיצאו אבותינו ממצרים הוציאו משם רכוש גדול, והמה ניצוצי קדושה שהיו במצרים, ולכן הוצרכו אחר כך לברר אלה הניצוצות בכל אלה המסעות... (שם מסעי תרמ"ב)
...הרמז הוא, כי אלה המסעות שכתב משה רבינו ע"ה על פי ה' הוא שבמדבר תקנו בני ישראל כל אלה המקומות לדורות, וכל הדרכים שהיו מסוכנים ומשוקעים תחת הסט"א, ובהליכת בני ישראל נתיישרו... והקדושה היתה מוסתרת, והם הוציאו מכח אל הפועל הרמזים וניצוצות קדושה שהיו טמונים שם, ועשו מזה סדר וישוב, וזהו נחית וגו'... וכמו שהיה בכלל ישראל כן כל פרט צריך לעבור כל התקונים מיציאת מצרים עד לבא לארץ ישראל ולבית המקדש... וכשמזכירין הנסים הללו שעשה לנו הקב"ה כמו שכתוב וזכרת וגו' כל הדרך וגו', אין צריך לקיים בפועל כל אלה המסעות... (שם תרמ"ו)
...ובני ישראל יכולין לעשות ממדבר ישוב, דאיתא שליש מדבר שליש ישוב, וכל אחד יד לו חלק בכל הג', ומי שזוכה לתקן מעשיו עושה ישוב מחלק המדבר, ואם כי אינו מתקיים עתה בפועל, עתיד לבא לידי ישוב, וכלל ישראל בכח התורה שנקראת דרך ופרשת דרכים תיקנו כל אלה המקומות שהיו חרבין ועתידין להיות ישוב, ועשו הרשע אפילו חלק ישוב שהיה לו עתיד להיות מדבר... ובני ישראל הם מתקנים המקומות, כמו שכתבנו במקום אחר, שדומין לבוראם דכתיב מעונה אלקי קדם, דרשו חז"ל הוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו, כן בני ישראל הם מתקנים המקום והמקום טפל להם, ואלה המסעות אחר התיקון ובירור הפסולת יהיו קדושים ביותר, כמו שכתוב ודרך הקדש יקרא וגו', כי באמת כולם בחכמה עשית, ורק הטבע מסתיר... (שם תרנ"ג)
לא תעשון כן וגו', ויש לפרש דקאי על מה שכתוב קודם "ואבדתם את שמם מן המקום ההוא", אבל סטרא דקדושה נודע כי בכל מקום שיש השראת קדושה נשאר לעולם רשימה, לכן אף שבית המקדש חרב, מכל מקום לשכנו תדרשו, על ידי זה ובאת שמה, כי על ידי הזכירה שמבקשין בני ישראל תמיד בפה ובלב בכל יום תמיד בנין בית המקדש, על ידי זה יתעורר כח הרשימה הנשאר קיים לעולם, ויהיה הגאולה על ידי זה במהרה בימינו אמן. (דברים ראה תרל"ז)
בפסוק לשכנו תדרשו אמרו חז"ל דרוש על פי נביא, דרוש ותמצא ואחר כך יאמר לך נביא, כמו שכתוב בדוד המלך, עד אמצא מקום לה' וגו', עיין שם בספרי. דהנה כתיב "אשר יבחר ה"' ולא גילה להם המקום מיד, רק שיהיה בכח דרישת בני ישראל, כי ארץ ישראל ובית המקדש תלוים בעבודת בני ישראל, וזה שאמרו חז"ל דבעי דרישה... ומקודם כתוב אבד תאבדון, לנקות ארץ ישראל מכל פסולת, ואחר כך לשכנו תדרשו, כי הנה המקדש כתוב מנוחה ונחלה, דכמו דיש בשבת מנוחה שהיא הקדושה המתגלה בזמן, ומתעברין מיניה כל חשכות הזמן, לכן נקראת מנוחה, כמו כן יש בעולם מקום בית המקדש דהוא מנוחה, שסט"א אין לה שליטה שם... והאדם צריך לדרוש לאותן המקומות והזמנים והנפשות שהקדושה מתגלה בהם, וזה לשכנו תדרשו. ובאמת כל זו המצוה שייכת בכל אדם, שצריכין מקודם לעקור מנפשו כל הסט"א, ואחר כך לשכנו תדרשו... (שם תרמ"ח)
בראשונה דברנו טעם סוכות אחר ראש השנה ויום הכפור, כי הבעלי תשובה אין להם מקום, והקב"ה נותן לו מקום והוא הסוכה, כי בני ישראל המה עתה בעלי תשובה ויושבין בצלו של מקום, וכפי מה שיודע האדם שאין לו מקום מצד עצמו, נותן לו הקב"ה מקום, ומקום זה גבוה ממה שזוכה במעשיו, ועל זה אמרו במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד, כי בעלי תשובה יושבין במקום שניתן להם משמים כנ"ל. (סוכות תרל"ו)
במצות סוכה הוא תיקון המקום, דיש עולם שנה נפש, ובכולם מיוחד לבני ישראל, בשנה זמנים מיוחדים, שבתות וימים טובים שהם אות לבני ישראל שהם פנימיות הזמן, ובנפש אות המילה והתפילין, ובעולם הוא ארץ ישראל ובית המקדש, ובגלות אין לנו רק מצות סוכה, הדירה והמקום שייחד לנו השי"ת, ובכל מקום שנבדלין בני ישראל בפנימיות המיוחד להם מתגלה הקדושה להם, כמו שכתוב "בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'"... (שם תר"נ)
...ובדוגמא זו יש לומר בכל קדושת המקום לא אתגליא אלא למאריה, וטיטוס שנכנס להיכל בודאי לא הרגיש שמה שום שינוי מקום זה ממקום אחר, ועל כן יעקב אבינו ע"ה שהיה אז בעיני עצמו בתכלית השפלות, לא צייר בנפשו שתפעל קדושת המקום עליו שירגיש בו שום שינוי, וזה שאמר "ואנכי לא ידעתי", היינו שלא עלה בלבי שארגיש שיש ה' במקום הזה... (בראשית ויצא תרע"ו)
...ובאשר הכח הרוחני השורר על מקום זה כך היתה מדתו, נכנסה מדה זו בלב החונים שמה בצד מה, והיינו שאמרו ז"ל שיש ארץ מגדלת בעלי מדה זו ויש בעלי מדה זו, שדבר זה אינו נרגש באויר ולא בפירות הארץ ומימיה מצדם גורמים זה, אלא הכל הוא מפאת הכח הרוחני השולט במקום זה, ולפי האמור תובן מעלת ארץ ישראל וטומאת ארץ העמים... (ויקרא בהר תרע"ג)
ונראה לפרש דהנה ענין הרחבת גבול של כל אחד ואחד וכן מן שאמרו ז"ל (גיטין נ"ז) שהיא רווחא וגמדא, שהוא ענין יוצא מגדר וגבול הגשם, יובן על פי מה שהגיד כ"ק זקיני האדמו"ר הגדול מקאצק בפסוק (שמות כ"ג כ') "ולהביאך אל המקום אשר הכינותי", שהיא תמיד לפי ההכנה, והיינו כי מציאותה היא כפי מסת התפשטות הקדושה והענין האלקי בתוכה, וכשישראל מכינים את לבבם אליה בזה ממשיכים לתוכה הקדושה והענין האלקי שמכין אותה אליהם לפי הצטרכותם, וזהו שבמדרש שהרחבתה היא בזכות מה שאמר "השמר לך פן תעזוב את הלוי", שפירש רש"י אם אין לך מעשר ליתן לו הזמינהו על שלמיך, והיינו כשהנתינה היא יותר מן החיוב והגבול שהגבילה התורה ליתן לו מתנותיו, בזה ממשיך להארץ קדושה וענין אלקי יותר מן הגבול והשטח של הארץ, ועל כן מתרחבת והולכת... (דברים ראה תרע"ו)
ונראה דלאו דוקא בנבראים בעלי חיים היו במחשבה תחילה שישובו להדבק בשרשם, אלא כל שלשת סוגי הנבראים היו כן, והם עולם שנה ונפש, בנפש היה אדם הראשון, בשנה היא שבת, שכל העולמות שבו לשרשם, והוא משיב גם כל הזמן לשרשו, שהזמן הוא גם כן נברא, בעולם הוא מקום גן עדן ומקום המקדש, שהיתה הכוונה שבאמצעות שלשה מטיבי צעד אלה יתעלה ויתדבק כל העולם לשרשו, וכולם היו בבחינה ירידה צורך עליה, וסוף המעשה במחשבה תחילה. אך אדם הראשון בחטאו קלקל את כל אלה... (ראש השנה תרע"ט יום א)
יש מקום מוכן לצער חס ושלום, כמשז"ל בחלק ק"ב בשכם מקום וכו', וכן זמן כמשז"ל עת וכו'... ואיך יצוייר זה שמוכן מתחלת בריאה לרע חס ושלום, והלא מפי עליון לא תצא הרעות? אבל באמת לשון חכמים מרפא, שאז"ל מוכן לפורעניות, לשון פרעון, רק דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא (קידושין ל"ט) רק פירעון העבירות אם לא שזכה לטעום מפרט מעשיו בעולם הזה או מאותן מצות שיש להם פירות. ואותו הזמן מקום ונפש הוא מוכן לקבל פירעון מה שנשתכר... ובאותו מקום זמן נפש שנשפע הפירעון ושכרו של השי"ת מצד רבוי השפע נעשה חס ושלום פורעניות לרע כידוע בסוד שבירתן של כלים זוהי מיתתן על ידי רבוי האור... והשי"ת מלאכתו הוא מיום שנברא העולם כמשז"ל (ב"ר ס"ח) לזווג זיווגים אלו של מקום וזמן ונפש כל אחד בהפכן, דיש מקום מכון להיפך ממש שלא לקבל שום שכר מעשים רק לבטוח בבעל הבית שנאמן לשלם שכר ובזיווגם מתמתקים יחד. וידוע נגד כ"ב ימים שבין המצרים הם מראש השנה עד שמיני עצרת... (חלק ב צדקת הצדיק קעא עמוד נח)
כמו שיש במקום אבן שתיה שממנו הושתת העולם והוא שורש כל העולם, וכך בנפש יש נפש א' שכוללת כל הדור, והוא פרנס הדור... וכל אחד מאלו חלוק לב', במקום יש מזבח וקדש קדשים, ובזמן שבת ויום טוב, ובנפשות מלך וכהן גדול... והמתקת כל דבר בשרשו... והמתקת המקומות הוא על ידי "והתפללו אליך דרך ארצם" ודרך בית המקדש, ועל ידי זה אין מתדבקים בו גם כן מאויר ארץ העמים המטמא חס ושלום... (שם שם קעב עמוד נט)
כל ענינים חלוקים בעולם שנה נפש כידוע מספר יצירה, ובנפשות ידוע דאין שום נפש דומה לחברתה... ומסתמא הוא הדין בעולם אין שום מקום דומה לחבירו, כד"ש (מכות ט ב') בגלעד ושכם שכיחי רוצחים, ואוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנ"ח), ובבל ובורסיף סימן רע לתורה (סנהדרין ק"ט), ובקידושין ט' קבין וכו' ע"ש דכל אומה יש לה כח מיוחד והוא גם כן מצד המקום אותן שנקראים על שם מקומן... (חלק ה רסיסי לילה לט עמוד סח)
ויקן את חלקת השדה וגו', ואיתא במדרש רבה זה אחד מג' מקומות שאין אומות העולם יכולין להונות את ישראל וכו', והיינו שלקבע מקום קדושה צריך להיות בכסף ובמחיר, וכמו שאמר בזוהר הקדוש אשתדלותא דקוב"ה דקיימא בעובדא וכו' לאמשכא עליה רוח דקודשא באגר שלים. וכאן שבא לשכם וכתוב "ויחן את פני העיר", שאמרו שקבע תחומין, דהיינו שקבע המקום בקדושה מעין קדושת שבת, וזה היה בשכם בראשית כניסתו לארץ הקדושה, ועל כן קנה מקום באגר שלים... ויעקב אבינו בא לתקן את המקום בקדושת הארץ, להשריש בה קדושת הג' אבות שהם השורש של חיי העולם, וממילא בהכרח לתקן ג' הפגמים הקנאה התאוה והכבוד, שהם מנוגדים לקדושת ג' האבות, והם מוציאין את האדם מחיי העולם, ובשכם היה ביחוד המקום המוכן לג' פגמים אלו, עינו את דינה פגם התאוה, ומכרו את יוסף בא מקנאה, וגם איתא בשכם שכיחא רוצחים (מכות י')... והגם שכל הקלקולים היו אחר שקנה יעקב שכם וקבע בה קדושה, אמנם פעל בזה יעקב אבינו ע"ה להכניעם שיהיה בכח נפשות ישראל להתגבר ולהתעצם בכדי להגיע לשורש החיים, וזה על ידי כח קדושת השבת.
וזכר מערת המכפלה ובית המקדש שקנאו בדמים בית המקדש שהוא לעשות מקום ה', צריך להיות באגר שלים, וכמו שהיה בעשיית המשכן צוה השי"ת "כל איש אשר ידבנו לבו"... וכן אמר דוד לארונה כשקנה מקום המקדש "לא כי קנה אקנה מאותך במחיר וגו'", ומערת המכפלה שאז לא נתקדש עדיין מקום המקדש, היה השראת השכינה במקום קבורת הצדיקים... (פרי צדיק בראשית וישלח ט)
אמנם לפי מה שאמרנו בענין העולמות ולפי מה שביארנו היום נוכל להבין ולהרגיש דברי חז"ל הקדושים ונראה אור גדול בע"ה. הנה לפי המקובל אצלנו ומצטייר לנו נמצאים העולמות העליונים במקום אחר מעולמנו, בשמים ממעל וכדומה, וכן כל ענין העולמות הרבים, שמדובר אודותם בספרים הקדושים, כל עולם נמצא במקום אחר זה למעלה מזה. אבל באמת טעות הוא לאמר כי ענין עולמות העליונים היא במעלות המקום, וזהו רק משפל מדרגתנו שקשה לנו להשיג באופן אחר עולמות משונים זה מזה תכלית שנוי אם לא במקומות שונים, אבל באמת אין הדבר כן, כי הלא לפי המציאות האמיתית אין ענין מקום וזמן כלל, שכל ענין מקום וזמן הוא דבר שנתחדש בבריאה ונמצא רק במושגינו אנו לפי טבע יצירתנו, שנטבע בנו אופן השגה כזו, שאי אפשר לנו לצייר שום דבר כי אם בגבולי מקום וזמן, אבל באמת לאמיתו אין ענין מקום כלל, ואם כן ודאי שאין ענין העולמות העליונים ותחתונים במציאות המקום זה למעלה מזה, רק ענינם הוא במעלות הרוחניות, שכל העולם הוא במעלה יותר עליונה... (חלק ב עמוד פח)
...טועים אנו בכל הבנתנו בסוד הטבע ודרכיו, מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית הלא נאמר גם על טבע, מורגלים אנו כי מקום של ארבע אמות המחזיק איזה שהוא מספר אנשים, ואנו דומים כי זה ענין החלטי, שכמות כזו או כזו הוא מחזיק ויותר מזה אין בדרך הטבע כל מציאות ואפשרות להחזיק, כל מחשבותינו אלו באים מרוב עם הארצות שלנו בסוד המקום, לו ידענו באמת מסתרי הטבע של מקום, היה נוח לנו שפיר בלי כל תמיהות להבין, שכמו שהמקום של מדה המחזיק מאה אנשים מסוגל להחזיק מספר של מאה אנשים, כמו כן אותו המקום ממש יכול להחזיק אלף פעמים ככה, ובלי כל התמתחות עצמיות המקום אלא אותה המדה ממש יש ביכולתה להחזיק כמות כפי החק שלה, וכמו כן בכמות מרובה הרבה יותר, כי מי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ וידלוק, והוא עדיין בסוד הטבע וחכמתו המרובה.
הנה מצינו אמרם ז"ל על פסוק (שמות ב' ה') "ותשלח את אמתה ותקחה", נשתרבבה אמתה אמות הרבה, הנה ברוב גסותנו אנו מגשימים את הדבר, ודומה לנו כפשוטו, שממש התמתחה ידה והלכה עד מקום התבה, טעות היא לחשוב כן, אף אם אמנם נס הוא, ובעינינו גם נס נגלה הוא לכאורה, אבל סוף כל סוף גם כאלה עדיין בדרכי הטבע מושבותם. (דעת תורה שמות עמוד קעח)
וזהו ענין המערכה, שנערכו שמה כל הדינין, וכל מערכה ומערכה ישנם שמות מיוחדים, המזון והבריאות והטוב, ולהיפוך מלות שוות וכל אחד למינהו... והכל לפי המערכה, אף כי שלוחים המה, כידוע ענין חליים רעים ונאמנים בשליחותן, ואף כי טבע המה, אכן זהו סוד המערכה, שנערך שמה כל הדינין בשליחות השי"ת, וזהו גדולת האצטגנינין, שראו לפי המערכה מה יולד יום יום אם טוב אם רע, אם שלום אם מלחמה... וגם ענין ג' דברים מקרעין גזר דינו של אדם, שינוי השם שינוי מקום וכו' (ראש השנה ט"ז), ולכאורה מה שייכות הוא שינוי מקום? אין זאת כי אם שזאת הוא סוד המערכה, וממילא המקום גם כן במערכה, ואם האדם משנה את שמו או מקומו נשתנה גם כן המערכה, עד היכן גדול כח הטבע, שכל הנבראים ואף בני אדם תלויים בה... (דעת חכמה ומוסר חלק ג קכא)
בהנחל עליון גוים וגו' הקב"ה שם לכל עם ועם גבולו במקומו. כשמתבוננים בסוד ענין המקום רואים בזה נפלאות גדולות. ובקצרה, רואים כי ישנם מקומות מקומות, וכל מקום ומקום יש לו אקלים מיוחד, וכל אקלים ואקלים יש לו סגולות מיוחדות. אנשים הדרים במקום אחד שונות הם תכונותיהם מאלה הדרים במקום אחר, המקום משפיע על הדרים בו. צמחים של כל מקום ומקום שונים בטיבם, לא כל מה שצומח במקום אחד יצמח במקום שני. וכן בכל מקום יש לו מיוחדות בהמינרלים שלו, ואשר לאחר גם לא נמצא בהם מינרלים בכלל. ולכל אדם הדברים האלה פשוטים מאד ואין מתמיה ולא שואל כל קושיא על אלה השינוים, כי כל אחד מבין זאת פשוט, כי כן הוא הענין, כי אמנם נמצאים בהבריאה מקומות מקומות בסגולות מיוחדות, אשר לא כולם שוים הם.
זהו סוד הבריאה כי הכל, בכל מכל כל, מונחים תחת סוד המקום... אם כן ודאי כי האדם הגדול, בחיר כל הבריאה, הלא אין ספק כי מונח הוא מתחת סוד המקום, וכי יש לו מקום אשר שמה גידולו באמת... (דעת תורה דברים ב עמוד קל, וראה עוד ארץ ישראל)
הקב"ה נקרא "מקום" - שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו (ב"ר ס"ח ט'). מקום פירושו מקיים. הוא מקומו של עולם - כי הוא המקיים הכל ברצונו. ואין העולם מקומו - כי אין לו מקיים חוץ לעצמו...
אז"ל "הקובע מקום לתפלתו"... ברכות ו', משום דהיינו מקיים, כנ"ל. מצוות במעשה פועלות בפנימיות, ופנימיות האדם נראית במעשים שהוא עושה, אפילו דקות הפנים מבצבצת במעשיו. כל דבר שהוא מכובד אצלנו קובעים לו מקום, שזה המקום נשמר אך בשבילו. מה שאינו קובע לו מקום - אינו יקר בעיניו. אם התפלה קבועה בלבו בהכרח יקבע לה מקום למעשה. ולהיפך, הקפדה על מקום קבוע תפעל על פנימיותו להגדיל ערך התפלה בלבו, והיינו בחינת "מקיים"... (חלק ה עמוד תכו)