מקלל אביו ואמו

ראה גם: אב, אם, כבוד אב ואם, מקלל, קללה)

 

ומקלל אביו ואמו מות יומת. (משפטים כא יז)

מכילתא:

ומקלל אביו ואמו וגו', למה נאמר, לפי שהוא אומר איש איש אשר יקלל את אביו וגו', אין לי אלא איש, אשה מנין, תלמוד לומר ומקלל אביו ואמו, ומקלל אביו ואמו אין לי אלא אביו ואמו, אביו שלא אמו ואמו שלא אביו מניין, תלמוד לומר אביו ואמו קלל מכל מקום, דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר משמע שניהם כאחד ומשמע אחד אחד בפני עצמו עד שיפרט לך הכתוב אחד, ומה תלמוד לומר ומקלל אביו ואמו, לפי שנאמר איש, אין לי אלא איש, אשה טומטום ואנדרוגינוס מנין, תלמוד לומר ומקלל אביו ואמו, אין לי אלא בחיים, במתים מניין, תלמוד לומר ומקלל אביו ואמו מכל מקום. ומקלל אביו ואמו בשם המפורש, או אינו אלא בכינוי, שאין תלמוד לומר בנקבו שם יומת, להביא המקלל אביו ואמו אינו חייב עד שיקללם בשם המפורש, דברי רבי אחאי, רבי חנינא בן אידי אומר הואיל ואמרה תורה השבע אל תשבע, קלל ואל תקלל, מה השבע בשם אף אל תשבע בשם, מה קלל בשם אף אל תקלל בשם. 

מות יומת בסקילה, אתה אומר בסקילה, או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה, הרי אתה דן, נאמר כאן דמיו בו, ונאמר להלן דמיהם בם, מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה... (משפטים פרשה ה)

ספרא:

איש, אין לי אלא איש, אשה מניין, תלמוד לומר איש איש כי יקלל אלקיו. אביו ולא את אבי אביו, ואת אמו לא את אבי אמו, אביו ודאי ולא הספק, אמו ודאית ולא הספק.

אביו ואמו קלל מה תלמוד לומר, לפי שנאמר ומקלל אביו ואמו מות יומת, יכול לא יהיה חייב עד שיקלל שניהם בבת אחת, תלמוד לומר אביו קלל, אמו קלל, אפילו אחד מהם. והלא הגר חייב על אמו ואינו חייב על אביו דברי רבי יוסי הגלילי, רבי עקיבא אומר אביו ואמו קלל, את שהוא חייב על אביו חייב על אמו, ואת שאינו חייב על אביו אינו חייב על אמו. מודה רבי עקיבא בשתוקי שהוא חייב על אמו אף על פי שאינו חייב על אביו.

אביו ואמו קלל, אפילו לאחר מיתה, והלא דין הוא, הואיל והמכה חייב והמקלל חייב, מה המכה אינו חייב אלא בחיים, אף המקלל אינו חייב אלא בחיים, תלמוד לומר אביו ואמו קלל ואפילו לאחר מיתה. דמיו בו - בסקילה. (קדושים פרק ט)

תלמוד בבלי:

תנו רבנן הכה זה וחזר והכה זה, קלל זה וחזר וקלל זה (ספק בן ט' לראשון ספק בן ז' לשני), קלל שניהם בבת אחת הכה שניהם בבת אחת חייב, רבי יהודה אומר בבת אחת חייב בזה אחר זה פטור, והתניא רבי יהודה אומר פטור בבת אחת, תרי תנאי אליבא דרבי יהודה, מאי טעמא דמאן דפטר, אמר רבי חנינא נאמר ברכה למטה ונאמר ברכה למעלה, מה למעלה שאין בה שותפות, אף למטה שאין בה שותפות, ואיתקש הכאה לקללה. (יבמות קא א)

המקלל אביו ואמו אינו חייב עד שיקללם בשם, קללם בכנוי רבי מאיר מחייב וחכמים פוטרין... (סנהדרין סו א, וראה שם עוד כמו במכילתא)

תא שמע היוצא ליהרג ובא בנו והכהו וקיללו חייב, בא אחר והכהו וקיללו פטור, מאי שנא בנו ומאי שנא אחר, ואמר רב חסדא במסרבין בו לצאת ואינו יוצא... (שם פה א, וראה שם עוד)

תנו רבנן, אביו ואמו קלל לאחר מיתה, שיכול הואיל וחייב במכה וחייב במקלל, מה מכה אינו חייב אלא מחיים אף המקלל אינו חייב אלא מחיים, ועוד קל וחומר ממכה שעשה בו שלא כעמך כבעמך לא חייב בו לאחר מיתה, מקלל שלא עשה בו שלא בעמך כבעמך (למעוטי כשאינו עושה מעשה עמך), אינו דין שלא חייב בו לאחר מיתה, תלמוד לומר אביו ואמו קלל, לאחר מיתה... (שם פה ב, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

...אזהרה למקלל אביו ואמו מניין, איש אמו ואביו תיראו, עונש וכרת מניין, ומקלל אביו ואמו מות יומת, ואומר כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו. (סנהדרין מ א)

מדרש רבה:

...ומה ראה להפסיק קללת אב ואם בין הקידוש לניאוף, שכן בתחלה כתוב איש איש אשר יקלל את אביו, לפי שכך אמר הקב"ה מי גרם לבן שיקלל אביו, הניאוף, לפי שהוא סבור בבעל אמו שהוא אביו ומכבדו, וסבור בנואף שאינו אביו ומקללו...

ולמה הזכיר קללת אם, והלא אמו מכיר הוא, אימתי בזמן שהממזר הוא מניאוף אשת איש, לפי שהנואפת תולה אותה בבעלה, אבל בשאר עריות פנויות הן משליכות את בניהן בשווקים מפני הבושת ואחרים מגדלים אותם, ואותן ממזרים אינן מכירין לא אביהם ולא אמותיהם... (במדבר ט ד)

מדרש תנחומא:

כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת, וכן הוא אומר ומקלל אביו ואמו מות יומת (שמות כ"א),וכן אמר שלמה (משלי כ') מקלל אביו ואמו ידעך נרו וגו', רבותינו אמרו חם על שראה ערות אביו אף על פי שלא קללו נתרחק הוא ותולדותיו עד סוף כל הדורות, המקלל את אביו על אחת כמה וכמה... (קדושים טו)

מדרש שמואל:

מקלל אביו ואמו ידעך נרו באשון חושך (משלי כ'), יודה בר רב נחמן ורבי לוי, חד מנהון אמר, לאחד שקנה לו סכין להיות חותך בו בשר, נפלה על אצבעו וחתכה, אמר לא קניתי אותה אלא להיות מחתך בה בשר, שמא להחתך בו. אין אדם מוליד אלא לכבודו, והן מקלין אותו, הדא הוא דכתיב מקלל אביו וגו'. ואחרינא אמר, לאחד שהדליק לו את הנר להיות נאות לאורו, נפל על בגדו ושרפו, אמר לא הדלקתי אותו אלא להיות נאות לאורו, שמא להשרף בו, כך אין אדם מוליד בנים אלא לכבודו, והן מקללין אותו... (פרשה ז)

תרגום יונתן:

ודילוט לאבוי ולאמיה בשמא מפרשא אתקטלא יתקטיל באטלות אבנין. (שמות כא יז)

רש"י:

ומקלל אביו ואמו, למה נאמר, לפי שהוא אומר איש איש אשר יקלל את אביו, אין לי אלא איש שקלל את אביו, אשה שקללה את אביה מניין, תלמוד לומר ומקלל אביו ואמו סתם, בין איש ובין אשה, אם כן למה נאמר איש, להוציא את הקטן. מות יומת, בסקילה, וכל מקום שנאמר דמיו בו בסקילה, ובנין אב לכולם באבן ירגמו אותם דמיהם בם, ובמקלל אביו ואמו נאמר דמיו בו. (שם)

אביו ואמו קלל - לרבות לאחר מיתה. (ויקרא כ ט)

אבן עזרא:

וגונב איש - אמר הגאון למה נכנס זה הפסוק בין מכה אביו ובין מקלל אביו, והשיב הכתוב לא ידבר רק על ההווה, כי הגנבים היו קטנים וגדלו בארץ נכריה, לא הכירו אבותיהם ויתכן שיכום ויקללום והעונש על הגנב... ומקלל - מצאנו קללה בזכירת השם, כמו ויקללם בשם ה', גם בלא זכרון השם. (שמות כא טז ויז)

רמב"ן:

כי איש איש אשר יקלל - יחזור לראש הפרשה שאמר איש אמו ואביו תיראו, ואמר כאן כי איש איש אשר לא ישמע וכו' ומקלל אביו ואמו מות יומת, ועל דרך האמת בעבור שאמר והתקדשתם והייתם קדושים כי אני ה' אלקיכם, ואמר אני ה' מקדשכם כי השם הנכבד הוא המקדש אותנו, כי הוא אבינו וגואלנו מעולם, והוא שמו, אם כן המקלל את המשתתפין ביצירה חייב מיתה... (ויקרא כ ט)

משנה תורה:

המקלל אביו ואמו נסקל, שנאמר אביו ואמו קלל דמיו בו, ואחד המקל בחייהן או לאחר מיתתן הרי זה נסקל, וצריך עדים והתראה כשאר כל מחוייבי מיתות בית דין, ואחד האיש ואחד האשה, וכן הטומטום ואנדרוגינוס והוא שיהיו גדולים שהגיעו לכל העונשין.

אינו חייב סקילה עד שיקללם בשם מן השמות המיוחדים, אבל אם קללם בכינוי פטור מן הסקילה, ולוקה כדרך שלוקה על קללת כל אדם כשר מישראל, וכן המקלל אבי אביו ואבי אמו הרי זה כמקלל אחד משאר הקהל.

אזהרה של מקלל אביו ואמו מנין, עונש שמענו בפירוש, אבל האזהרה הרי היא בכלל לא תקלל חרש, הואיל והוא מוזהר שלא לקלל אדם מישראל הרי אביו בכלל ישראל...

שתוקי חייב על אמו ואינו חייב על אביו, אף על פי שנבדקה אמו ואמרה בן פלוני הוא אינו נסקל או נחנק על פיה, אבל בנו מן השפחה ומן העכו"ם אינו חייב לא על אביו ולא על אמו, וכן גר שהורתו שלא בקדושה, אף על פי שלידתו בקדושה אינו חייב על מכת אביו וקללתו. כשם שאינו חייב על אביו כך אינו חייב על אמו, שנאמר ומקלל אביו ואמו, את שהוא חייב על אביו חייב על אמו, וזה שאינו חייב על אביו אינו חייב על אמו.

הגר אסור לקלל אביו העכו"ם ולהכותו, ולא יבזהו, כדי שלא יאמרו באו מקדושה חמורה לקדושה קלה, שהרי זה מבזה אביו, אלא נוהג בו מקצת כבוד, אבל העבד אין לו ייחוס, אלא הרי אביו כמי שאינו אביו לכל דבר, אף על פי שנשתחררו.

מי שהיו אביו ואמו רשעים גמורים ועוברי עבירות, אפילו נגמר דינן להריגה והם יוצאים ליהרג אסור להכותן ולקללם, ואם קלל או חבל בהן פטור, ואם עשו תשובה הרי זה חייב ונהרג עליהן, אף על פי שהרי הן יוצאין למיתה...

לכל אין הבן נעשה שליח להכותו ולקללו חוץ ממסית ומדיח, שהרי אמרה תורה לא תחמול ולא תכסה עליו.

מי שנתחייב שבועה לבנו, כך ראינו בו תמיד שאינו משביעו בשבועת האלה, שהרי זה בא לקללת אביו, אלא משביעו שבועה שאין בה אלה... ולא על הקללה בלבד הקפידה תורה, אלא אף על הבזיון, שכל המבזה אביו או אמו אפילו בדברים ואפילו ברמיזה הרי זה ארור מפי הגבורה, שנאמר ארור מקלה אביו ואמו, והרי הוא אומר "עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם וגו'", ויש לבית דין להכות על זה מכת מרדות ולענוש כפי מה שיראו. (ממרים פרק ה א והלאה)

ספר החינוך:

שלא לקלל אב ואם, שנאמר איש איש אשר יקלל וגו' והאמת שעיקר האזהרה בקללת אב ואם אינה מן המקרא, כי בכאן לא יזכיר רק העונש במקלל, וכן מה שכתוב בסדר משפטים ומקלל אביו ואמו מות יומת שם גם כן לא דבר אלא בעונש, וזה שאמרו במכילתא עונש שמענו אזהרה מניין, תלמוד לומר אלהים לא תקלל, אם נשיא הוא הרי הוא בכלל ונשיא בעמך לא תאור, ואם בור הוא הרי הוא בכלל לא תקלל חרש, הרי אתה דן בנין אב משלשתן וכולי, עד הצד השוה שבהן שהם בעמך ואתה מוזהר על קללתן, אף אביך שבעמך אתה מוזהר על קללתו... (קדושים מצוה רס)

העמק דבר:

ומקלל אביו - אף על פי שאינו מכירו, שהרי נגנב ונמכר, אלא אומר יקולל אבי ואמי. (שמות כא יז)

משך חכמה:

אביו ואמו קלל - כבר, ואין מועיל מחילה כבבן סורר ומורה הנידון על שם סופו. (ויקרא כ ט)