(ראה גם: יום טוב)
רבי אבא אמר מקראי קדש, מזומנים של קדש, וכשהם מוזמנים (למקום ההוא שנקרא קדש), הם מזומנים מן הנחל הנמשך ויוצא... כך מקראי קדש, כיון שהם מזומנים לסעודת המלך הם גם מזומנים ליין הטוב והיפה המשומר, ועל זה מקראי קדש כתוב, אשר תקראו אותם במועדם. אשר תקראו אותם וגו' כתוב ואנשי קדש תהיון לי, ישראל למטה נקראים אנשי קדש, משום שמזומנים מקדש שלמעלה... אתם אנשי קדש למטה הזמינו אותם (החגים שהם סוד חג"ת, במועדם), תתקינו סעודה ושמחה, כי לכם הוא ראוי, משום שאתם נקראים אנשי קדש, ויהיו כולם מזומנים בכל בחינות הקדש למעלה... (אמור קג ועיין שם עוד)
מקרא קדש זה הקריאה וצפצוף (התפלות) שאנו עושים לצפור הקדושה ההיא (מלכות) בתחלה, ואחר כך כיון שנאחזים בה שאר הימים (חג"ת נה"י) הם נקראים מקראי קדש... ומשום שהיא קדש (מלכות), היא קוראת לכולם ובאים אליה, ומשום זה הם נקראים מקראי קדש... היא קראה (לחג"ת נה"י), וישראל מצפצפים עמה, ואף הם קוראים, ועל כן המה באים אליהם ומתאחדים בהם, משום זה כתוב אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אותם מקראי קדש (היינו על שם) הצפצוף שלהם, ועל שם אותה הצפור הקדושה שהיא קדש הקורא אותם. (פנחס תשפה, ועיין שם עוד)
ביום הראשון מקרא קדש, כבדהו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה, אין לי אלא יום טוב הראשון והאחרון שהם קרויין מקרא קדש, חולו של מועד מנין, תלמוד לומר מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש... (בא פרשה ט)
בני ישראל מקרא קדש, ואין הגוים מקרא קדש... רבי אליעזר אומר שבתון זו קדושת היום, מקרא קודש קדשהו, אמר לו רבי עקיבא אינו אומר שבתון אלא שבות, שכן הוא פותח בשביתת ראשון, אלא זכרון אלו זכרונות, תרועה אלו שופרות, מקרא קדש זה קדושת השם. (אמור פרשה יא)
אשר תקראו אותם - דאתרעון יתהון מארעי קדיש. (ויקרא כג ב)
ביום השמיני מקרא קדש - כנשין תהון לצלאה קדם ה' על מטרא... (שם שם לו)
...והנכון בעיני, כי פירוש "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש אלה הם מועדי" על הנזכרים למטה בפרשיות בחדש הראשון וגו', ולכן חזר שם פעם אחרת אלה מועדי ה' בעבור שהפסיק בענין השבת, והנה אמר אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש אלה הם מועדי במלאכת עבודה, אבל השבת תשמרו לעשות אותה שבת שבתון, מכל מלאכה שבעולם... וטעם מקראי קדש, שיהיו ביום הזה כולם קרואים ונאספים לקדש אותו, כי מצוה היא על ישראל, להקבץ בבית האלקים ביום מועד לקדש היום בפרהסיא בתפלה והלל לא-ל בכסות נקיה ולעשות אותו יום משתה, כמו שנאמר בקבלה "לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו"... והנה מקרא קדש לשון "קרואי העדה", "ואחרי כן יאכלו הקרואים", וכן "על מכון הר ציון ועל מקראיה", המקומות שנקרים שם שיתקבצו בהם קרואי העדה. ואונקלוס עשאו מלשון אשר יקרא אתכם באחרית הימים, לשון מאורע, בכל יום שיארעו תעשו אותם קדש, ורוצה לומר אמרו ארעם במאכל ובמשתה ובכסות נקיה, כלומר שלא יהא חוקה אצלך כחק שאר הימים, אבל תעשה להם מקרא כל קדש לשנות במאכל ובמלבוש מחול לקדש. (ויקרא כג ב)
אשר תקראו אותם - אשר תזמנו אותם זמני קדש, כל לשון קריאה שאצל מועדים לשון קביעת זמן היא, כמו "קרא עלי מועד", וכן התרגום מערעי קדיש, ולשון "כמקרה הכסיל". (שם)
מקרא קדש - בגימטריא משתה, בגימטריא במאכל בכסות נקיה. (שם)
מקרא קדש - אסיפות עם לעסקי קודש, כי אספת העם תקרא מקרא, כמו "חודש ושבת קרא מקרא". (שם)
...ולשון חג יורה על תנועת השמחה בנסעם למעון קדשו, מועד על הנאספים כחברים, מקראי קדש על ההכנה הנפשית לדרכי קדש, ורגל על הכונה להוליכם על ידי זה לאושר נפשי. (שמות כג יד)
עצרת - ...והנה כונת המועדים ללמדנו שלא נרבה בתשוקת הקנינים הזמניים כי אם נשתדל להשגת התכלית האמיתית, ולכן נקראו מקראי קדש, הכנה והזמנה אל הקדש... (במדבר כט לה)
יהיה לכם קדש - במועדים אמר תמיד מקרא קדש יהיה לכם, ובשבת אמר תמיד קדש הוא לה', כי מועדים תלוים בקדוש בית דין ושבת מקודש בעצמו... (שמות לה ב)
מקרא קדש - ...ורבי אליעזר ורבי עקיבא מחולקים במה שבכתוב שבתון מקרא קדש, לרבי אליעזר מציין איסור מלאכה, ושבתון הוא שם היום טוב, ולרבי עקיבא מלת שבתון מציין איסור המלאכה, ומקרא קדש הוא מענין קריאה ממש... (ויקרא כג כד)
מקרא קדש - הקדושה היא ההבדלה שיבדיל יום זה משאר הימים ומלאכה נזכר ביחוד, ועל כן בא על שיבדיל אותו במאכל ובמשתה וכסות נקיה... (במדבר כח יח)
מקרא קדש - כפי שהערנו לעיל קובעת נציגות קהל עדת ישראל את ימי המועד, ומקדשתם להיות למיפגש מחודש עם ה', על ידי קביעה זו נקרא כל יהודי בתור חבר הקהל אל הקדש, הוא נקרא איפוא להאסף בגופו, ואם נבצר ממנו - ברוחו, מסביב למרכז יעודם המשותף והקדוש... ולאידך נועדה הקריאה התקופתית אל העדה לשם חידוש בריתה עם ה' ועם קדושו, לקדם את תפקיד העם הזה, קבלת הדרכה מאת ה' בכל חליפות חייהם, לכן כל המועדים שמקורם בתולדות העם הינם מקראי קודש, המיפגש עם ה' מיפגש הוא עם קודשו. בימים אלה כל יהודי הוא קרוא אל ה' במקדשו, ורעיון זה מוצא את ביטויו המוחשי בהופעה מרוממת של כל אחד בלבושו, בארוחתו ובמקום מגוריו... (שמות יב טז)
מקרא קודש - כאמור השבת איננה טעונה הכרזה, אלא הרי זה אופייני לשבת שקדושתה איננה תלויה בהכרזת בית דין, משום כך מקרא קדש האמור כאן ובכל מקום איננו יכול להתפרש כשם פעולה משורש קרא, במשמעות הכרזה, וגם אשר תקראו אותם מקראי קדש איננו יכול להתפרש שתכריזו עליהם כעל קודש, אלא משמעות המקרא בלשון מקרא קדש היא כמשמעותו בלשון למקרא העדה, קריאה למקדש, או יותר טוב, קריאה לקדושה...
והנה מועדי ה' הם ימי זכרון, הם מזמינים אותנו להתאחד עם ה', על יסוד התגלותו בטבע ובהסטוריה, ובעצם דרישתם המופנית אלינו הרי הם נעשים מקראי קדש, והם קוראים אותנו אל הקודש, רק משהכריזה עליהם האומה, אשר תקראו אותם מקראי קודש, ואילו השבת היא כשלעצמה מקרא קודש, היא אב טיפוס ומקור לכל קדושת האדם... (ויקרא כג ג)
מקרא קדש - נכלל בזה אכילה ושתיה ולבוש, ותפלה והזכרת היום, כפירוש רש"י שבועות י"ב. (שמות יב טז)
...אך עם כל זה תלוי קדושת המועדות בישראל, שהם מכניסין הקדושה בימים ההם על ידי קביעת הראש חדש, וזה הוא למעלה מתפיסה שיוכלו להכניס קדושה בהזמן, ואתם אפילו שוגגין, אפילו מזידין, אפילו מוטעין (ראש השנה כ"ה), ושוגגין ומוטעין בודאי נקרא מקרה אשר תקראו אותם, דרך מקרה והזדמן, מכל מקום מכניסין קדושה להזמנים האלו, ומזידין גם כן מהסתם יש להם טעם, וכמו שאמרו (שם כ') מאיימין על העדים על החודש שנראה וכו', וכפי שיזדמן להם היום יכניסו בו קדושה, ולכן נקראו מערעי קודש, וכל המועדות זכר ליציאת מצרים, שהיה גם כן בלא הכנה ולא היה שום השגה איך יהיו נגאלין... (ויקרא אמור ג)
...אבל אף שעיקר קדושת שבת הוא הקדושה דקביעא וקיימא מהשי"ת, דהתגלות אור הגנוז כנ"ל, מכל מקום ציוה השי"ת זכור וגו' לקדשו, שהאדם צריך לקדשו בקדוש היום בפה, וכן אמרינן במה מקדשו במאכל ומשתה, כי השי"ת רוצה שיהיה הכל בבחירת אדם ועל ידי האיתערותא דלתתא, ועל שם זה נקרא גם שבת מקרא קודש, ועיקר מקרא קודש דמועדות הוא מה שאמר אשר תקראו אותם, וכמו שאמרו ישראל מקדשו לזמנים... (שם ח)