(ראה גם: אדם-טבע-מדות, כבד)
מחלות יש בבני אדם, דהיינו ירוקין וקסטירין (שהם מיני מחלות, ונראה שהם מחלת המרה, שפניהם משתנים לירוק), שהרפואה שלהם אינה תלויה אלא במראה אחד של ברזל קלל הנוצץ לעינים, (דהיינו מראה העשויה מברזל מלוטש), ויש לבעל המחלה להסתכל בו, ואינו מתרפא עד שמעביר המראה לצד זה ולצד זה... (תרומה תתמ, ועיין שם עוד)
מן הכבד ויותרת (שהם סמאל ולילית) יוצאת מרה, שהיא חרבו של מלאך המות, שיוצאות ממנה טפות מרות להרוג בני אדם, זה שאמר ואחריתה מרה כלענה, תלויה על הכבד, כל המחלות והמות תלוים בה (בקליפה שנקראת מרה). וביום ההוא של ראש השנה משוטטת בעולם לאסוף כל חטאים שבעולם, וזה כל האברים שהם ישראל הם בצרה, כי (ישראל) הם אבי השכינה... (פנחס שסד)
עוד אמר בחבור הראשון אמר רעיא מהימנא, והרי העמידו עליו חכמים הטחול שוחק... הכעס של הכבד שהוא מרה, הרצועה של הקב"ה, רצועה להכות בה את הצדיקים בעולם הזה במחלות רעות בנגעים, (היא טובה יותר) משחוק שצוחק לנו הטחול (שהיא לילית), בלכלוך של עולם הזה... ועוד ארס של החול, הוא זוחל עפר, שהוא חזק יותר מן הארס של המרה. (שם שעו)
... ואחר שהלב שהוא יעקב (דהיינו ז"א) לוקח הברור שבדם שהוא למעלה, ונשאר הכבד שהוא עשו, (דהיינו סמאל) בפסולת (הדם), הוא כועס עליו במרה, שהיא הגיהנם שנברא ביום ב', (דמעשה בראשית, שהוא) מות הגדולים, והיא (המרה) היא נוקבא רעה (שם סמלא), וקוראים לה אש זרה, עבודה קשה, עבודה זרה.
ומשום שממנה מתעורר הכעס אל הכבד, העמידו חכמים במשנה, כל הכועס כאלו עובד עבודה זרה, ולא עוד אלא שאין שריפה וחמימות בכל המחלות של אברי הגוף, אלא ממרה, (שבשעת מחלה) היא מדלקת בלהבות על עורקי הכבד, ורוצה לשרוף כל הגוף, והיא כמו הים כשהוא זעוף, שגלי הים עולים עד לרקיע... אם לא השכינה שהיא לחולה, כמו החול המסבב את הים שלא יצא מפיו... ולרשע גמור מלאך המות מסבב אותו מכל צד וזה הוא יצר הרע, והחרב שלו (שהיא מרה כנ"ל), שפניו מוריקות בטפה אחת מאלו ג' טפות (שהמרה) שזורקת בו, זה שאמר ואחריתה מרה כלענה... (שם תיג, ועיין שם עוד)
ותניא מחלה זו מרה, ולמה נקרא שמה מחלה, ששמונים ושלשה חלאין יש בה, מחלה בגימטריא הכי הוו, וכולן פת במלח שחרית וקיתון של מים מבטלן. (בבא קמא צב ב)
והסיר ה' ממך כל חולי... רבי אלעזר אמר זו מרה, תניא נמי הכי, מחלה זו מרה, ולמה נקרא שמה מרה, שהיא מחלה כל גופו של אדם... (בבא מציעא קז ב)
אלו טרפות בבהמה... נקבה המרה... אמר רבי חייא בר רבא ח' טרפות יש בנקובה, אם תאמר ט', מרה רבי יוסי ברבי יהודה קתני לה... ואמר רבי יצחק ברבי יוסף אמר רבי יוחנן מאי אהדרו ליה חבריה לרבי יוסי ברבי יהודה, ישפוך לארץ מררתי, ועדיין איוב קיים, אמר להם אין מזכירין מעשה נסים... דאמר רבי יצחק ברבי יוסף אמר רבי יוחנן מרה שניקבה וכבד סותמתה כשרה... (חולין מב א והלאה)
ובני אדם גם כן שונים זה מזה, כי רובם טבעיהם נוטים ויטה שכלם עם הנטיה ההיא, אם יטה עם המרה האדומה עמו המהירות והקלות, ואם יטה עם המרה השחורה עמו המתון והישוב. (מאמר ה י)