(ראה גם: מרתא בת בייתוס)
ומעשה ביהושע בן גמלא שקדש את מרתא בת ביתוס ומנהו המלך להיות כהן גדול וכנסה... דאמר רב אסי תרקבא דדינרי עיילה ליה מרתא בת בייתוס לינאי מלכא עד דמוקי ליה ליהושע בן גמלא בכהני רברבי. (יבמות סא א)
מעשה במרים בת בייתוס שקידשה יהושע בן גמלא ומינהו המלך להיות כהן גדול, ונכנסה פעם אחת לראות, ואמרה אלך ואראה אותו כשהוא קורא ביום הכפורים, והוציאו לה טפטיות מפתח ביתה עד פתח בית המקדש כדי שלא יתיחפו רגליה. ואף על פי כן נתיחפו רגליה, וכשמת יהושע בעלה פסקו לה חכמים סאתים יין בכל יום, והא תניא אין פוסקין יין לאשה, רבי חייא בר אבא אמר לשום זנות, כמו דאת אמר (הושע ד') זנות יין ותירש יקח לב, רבי חזקיה ורבי אבהו בשם רבי יוחנן אמרו לתבשיליה... אמר רבי אלעזר ברבי צדוק אראה בנחמה אם לא ראיתיה שקשרו שערותיה בזנבי סוסיהם של ערביים והיו מריצין לה מירושלים ועל לוד, וקראתי עליה הפסוק הזה, (דברים כ"ח) הרכה בך והענוגה וגו'. (איכה א נ)
מעשה במרים בת בייתוס נחתום שנשבית ופדאוה בעכו, זבנין לה חלוק א' אזלת למישטפיה בימא אתא גלא ונסביה, זבנין לה אוחרין, אזלת למישטפיה בימא, ואתא גלא ונסביה, בעון עוד למיזבן לה אוחרן, אמרה להון הניחו לו לגבאי שיגבה את חובו, כיון שצידקה עליה את הדין רמז הקב"ה לים והוציא כליה. (שם שם נב)