(ראה גם: משה-וה'-נבואה)
ומשה היה רועה את צאן יתרו חותנו כהן מדין, וינהג את הצאן אחר המדבר ויבא אל הר האלקים חורבה. וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה, וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל. ויאמר משה אסורה ואראה את המראה הגדול הזה, מדוע לא יבער הסנה... ויאמר אל תקרב הלום, של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא... ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, והוצא את עמי בני ישראל ממצרים. ויאמר משה אל האלקים מי אנכי כי אלך אל פרעה, וכי אוציא את בני ישראל ממצרים... (שמות ג א, וראה שם עוד)
ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי, כי יאמרו לא נראה אליך ה'... ויאמר משה אל ה' בי א-דני לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך, כי כבד פה וכבד לשון אנכי. ויאמר ה' אליו מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש או פקח או עוור, הלא אנכי ה'... ויאמר בי אד-ני שלח נא ביד תשלח... (שם ד א, וראה שם עוד, ומשה-אותות)
ויבא אל הר האלקים חורבה, הוא לבדו, בלא צאן, אמר רבי יהודה האי אבן המושך ומקבל ברזל, כאשר רואה אותו (ברזל) קופץ עליו, כך משה והר סיני, כשהתראו זה לזה דלג עליו, זה שאמר ויבא אל הר האלקים חורבה. אמר רבי אבא, מוכנים היו מששת ימי בראשית, זה אל זה. ואותו היום נתרגש ההר למול משה, וכיון שראהו שנכנס לתוכו ודלג בו, עמד ההר, מלמד ששמחים היו זה עם זה.
אמר רבי ינאי יודע היה משה, שאותו הר, הר האלקים הוא, דכתיב ויבא אל הר האלקים, דתנן מה ראה משה באותו הר, ראה עופות שהיו פורחים ופורשים כנפיהם ולא היו נכנסים בו. רבי יצחק אומר ראה העופות פורחים וטסים משם ונופלים לרגליו של משה, מיד הרגיש בענין, והעמיד את הצאן אחר המדבר, והוא לבדו נכנס.
וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה, רבי תנחום אומר, שעת המנחה היתה, שמדת הדין שולטת בו, רבי יוחנן אמר, והא כתיב יומם יצוה ה' חסדו, מדת חסד קאמר, ולא מדת הדין, אמר רבי יצחק, משיוצא האור עד שנוטה לרדת נקרא יום, והוא מדת חסד, משנוטה לרדת נקרא ערב, והוא מדת הדין, והיינו דכתיב ויקרא אלקים לאור יום. (שמות שעט)
תנו רבנן בשעה ההיא שנכנס משה להר סיני, מה הטעם שנגלה לו בשלהבת אש, שהוא דין, אמר רבי יעקב, אז השעה היתה גורמת, (כלומר שהיה אז שעת הדין, דהיינו בשעת המנחה). רבי יוסי אומר הכל (דהיינו לבת אש, והשם חורב, והסנה), לגזע אחד נשרש, כתיב ויבא אל הר האלקים חורבה, וכתיב ובחרב הקצפתם את ה', וכתיב וירא מלאך ה' אליו, בלבת אש מתוך הסנה, (שפירושו מתוך שהם עתידים להיות כסנה, כזה שכתוב קוצים כסוחים באש יצתו. (היינו שהמקום גרם, שהיו ישראל עתידים לחטא שם, ולהיות כסנה, ועל כן נגלה בלבת אש שהיא דין, השורף את הרשעים)... (שם שפח)
אמר רבי יוחנן אמר רבי יצחק, משה היה מהרהר ואומר אולי יכלו חס ושלום ישראל בעבודה קשה הזו, זה שאמר וירא בסבלותם. לפיכך וירא מלאך ה' אליו בלבת אש וגו', וירא והנה הסנה בוער באש וגו', כלומר משועבדים הם בעבודה קשה, אבל והסנה איננו אוכל... (שם שצו)
אלה פקודי המשכן, רבי חזקיה פתח ואמר אל תקרב הלום של נעליך מעל רגליך וגו', מקרא זה הרי העמידוהו, שהפרידו הקב"ה מאשתו כדי שיתדבק בהשכינה, שכתוב, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא, אדמת קדש, זו היא השכינה, דבקות קדושה שנתדבק משה בשעה ההיא למעלה, כי אז קשר אותו הקב"ה בחביבות של מעלה, ונתמנה ממונה עליו על הבית (שהוא המלכות, כלומר, שנעשה מרכבה לז"א, שהוא עליון על המלכות), והוא גוזר והקב"ה עושה, שכתוב, ופצתה האדמה את פיה וגו', וכתיב ויהי ככלותו לדבר ותבקע האדמה... (פקודי לה)
רבי ייסא פתח ואמר, אל תקרב הלום של נעליך מעל רגליך, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא, ומה משה שמיום שנולד לא הוסר ממנו זוהר הקדוש העליון, כתוב בו אל תקרב הלום, אמר לו הקב"ה, משה עד עתה אין אתה ראוי להשתמש בכבודי, של נעליך. ומה משה כך, (אף על פי) שהיה קרב ביראה ובקדושה, כתוב בו כך, מי שקרב בדרך בזיון אל המלך, על אחת כמה וכמה. (אמור שכה)
...ומה כתוב בהם, ויפן כה וכה וירא כי אין איש, (דהיינו שראה) שכולם חייבים, ולא נמצא בהם איש שיהיה זוכה לצאת מן הגלות, ומשום זה מיאנת ללכת שם, ואמרת שלח נא ביד תשלח, והרי אתה (עתה) כמו בזמן ההוא של יציאת מצרים), בך עם ישראל יתקיים, כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, ובגלות האחרון ישלח עמך ב' משיחין... (תצא נו, ועיין שם עוד)
וחלצה נעלו, כמו שאתה אומר חלץ מהם, רבי יהודה אמר רבי חייא כתוב אל תקרב הלום, של נעליך מעל רגליך, וכי מנעל מטהר את המקום או מטמא את המקום, אלא אמר רבי אבא, מלמד שצוה לו הקב"ה בדרך כבוד להתפרש מאשתו מכל וכל, במשה כתוב נעליך, וביהושע כתוב נעלך, (דהיינו רק נעל אחת), היינו שלא יתפרש מאשתו מכל וכל, אלא לעתים מזומנות. (זהר חדש תצא לד)
ראה גם משה-כללי, נשא קצו.
ירידה חמישית שירד לסנה, שנאמר (שמות ג') וארד להצילו מיד מצרים וגו', והניח כל ההר וירד לתוך הסנה, והסנה צרה וצוקה, וכלו קוצים ודרדרים, ולמה שכן בתוך צרה וצוקה, אלא שראה את ישראל בצרה גדולה, לקיים מה שנאמר (ישעיה ס"ג בכל צרתם לו צר... (פרק מ)
ונהג את הצאן עד שבא לחורב, שנאמר (שמות ג') וינהג את הצאן אחר המדבר, ושם נגלה עליו הקב"ה מתוך הסנה, והאש איננה אוכלת את הסנה, והסנה אינו מכבה את שלהבותיו של אש, והסנה אינו נצמח בארץ, אלא אם כן יש מים תחתיו, וראה משה והיה תמה בלבו הרבה מאד, אמר מאן יקרא אית לה בגויה, אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה, מדוע לא יבער הסנה, אמר לו הקב"ה משה משה, עמוד על עמדך, ששם אני עתיד ליתן את התורה לישראל שנאמר אל תקרב הלום, של נעליך מעל רגליך, אמר לו הקב"ה לך ואשלחך אל פרעה, אמר לפניו רבון כל העולמים, לא כך אמרתי לך, אין בי כח שאני נפגם בלשוני, שנאמר ויאמר משה אל ה' לא איש דברים אנכי, ולא עוד אלא שאתה משלחני ליד אויבי ומבקשי רעתי, לא על כן ברחתי מפניהם, שנאמר ויברח משה מפני פרעה, אמר לו אל תירא מהם, שכבר מתו כל האנשים המבקשים את נפשך...
אמר לו לך ואשלחך אל פרעה, אמר לפניו רבון כל העולמים, שלח נא ביד תשלח, ביד אותו האיש שאתה עתיד לשלח, אמר לו לא אמרתי לך לך ואשלחך אל ישראל, אלא לך ואשלחך אל פרעה, ולאותו האיש שאתה אומר אני שולח לעתיד לבא אל ישראל... (שם, וראה עוד יציאת מצרים-אותות)
רבי שמעון בן יוחאי אומר, כשנגלה הקב"ה למשה מתוך הסנה, שלחו למצרים, אמר משה לפני הקב"ה, רבון העולמים, השבעה לי, שכל מה שאני מבקש לעשות אתה עושה, שלא אדבר דבר לפני פרעה, ולא תעשה ויהרגני, ונשבע לו שכל מה שהוא מבקש הוא עושה, חוץ משני דברים מלהכנס לארץ ומיום המות... (פרק מה)
כל שבעת הימים היה הקב"ה מדבר עם משה בסנה, שנאמר (שמות ד') ויאמר משה אל ה' בי א-דני וגו' גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך, ג' ימים, וג' גם, ויום שהיה מדבר הרי ז' ימים, ופרק הפסח היה ומכוונין אותו לט"ו בניסן, ובאותו הזמן לשנה הבאה יצאו בני ישראל ממצרים... (פרק ה)
וירא מלאך ה' רבי יוחנן אומר זה מיכאל, רבי חנינא אמר זה גבריאל, רבי יוסי הארוך כל מקום שהיו רואין אותו היו אומרים שם רבינו הקדוש, כך כל מקום שמיכאל נראה, שם הוא כבוד השכינה. אליו, מהו אליו, מלמד שהיו אנשים עמו ולא ראו אלא משה בלבד, כשם שכתוב בדניאל... דבר אחר בלבת אש משני חלקיו של סנה ולמעלה, כשם שהלב נתון משני חלקיו של אדם ולמעלה. (שמות ב ח)
מתוך הסנה, שאל גוי אחד את ר' יהושע בן קרחה, מה ראה הקב"ה לדבר עם משה מתוך הסנה אמר לו אילו מתוך חרוב או מתוך שקמה כך היית שואלני, אלא להוציאך חלק אי אפשר, אלא למה מתוך הסנה, ללמדתך שאין מקום פנוי בלא שכינה, אפילו סנה.
בלבת אש, בתחילה לא ירד אלא מלאך אחד, שהיה ממוצע ועומד באמצע האש, ואחר כך ירדה שכינה ודברה עמו מתוך הסנה, רבי אליעזר אומר, מה הסנה שפל מכל האילנות שבעולם, כך היו ישראל שפלים וירודים למצרים, לפיכך נגלה עליהם הקב"ה וגאלם, שנאמר (שמות ג') וארד להצילו מיד מצרים. רבי יוסי אומר כשם שהסנה קשה מכל האילנות וכל עוף שנכנס לתוך הסנה אין יוצא בשלום, כך היה שעבוד מצרים קשה לפני המקום מכל השעבודים שבעולם... (שם שם ט, וראה שם עוד)
וירא והנה הסנה בוער באש, מיכן אמרו האש של מעלה מעלה לולבין ושורפת ואיננה אוכלת, והיא שחורה, האש של מטה אינה מעלה לולבין, והיא אדומה ואוכלת ואינה שורפת. ולמה הראה לו הקב"ה למשה בענין הזה, לפי שהיה מחשב בלבו ואומר, שמא יהיו המצריים מכלין את ישראל, לפיכך הראהו הקב"ה אש בוערת ואיננו אוכל, אמר לו כשם שהסנה בוער באש ואיננו אוכל, כך המצריים אינן יכולין לכלות את ישראל.
דבר אחר לפי שהיה הקב"ה מדבר עם משה, ולא היה מבקש לבטל ממלאכתו, הראה לו אותו דבר, כדי שיהפוך פניו ויראה וידבר עמו, שכך אתה מוצא מתחלה וירא מלאך ה' אליו, ולא הלך משה, וכיון שבטל ממלאכתו והלך לראות, מיד ויקרא אליו אלקים. (שם שם י)
ויאמר משה אסורה נא ואראה, רבי יוחנן אמר, ה' פסיעות פסע משה באותה שעה, שנאמר אסורה נא ואראה, רבי שמעון בן לקיש אמר הפך פניו והביט, שנאמר וירא ה' כי סר לראות, כיון שהביט בו הקב"ה אמר נאה זה לרעות את ישראל. אמר רבי יצחק מהו כי סר לראות, אמר הקב"ה סר וזעף הוא זה לראות בצערן של ישראל במצרים, לפיכך ראוי הוא להיות רועה עליהן, מיד ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה. (שם שם יא)
מי אנכי, אמר רבי יהושע בן לוי משל למלך שהשיא את בתו ופסק ליתן לה מדינה ושפחה אחת מטרונית, ונתן לה שפחה כושית, אמר לו חתנו לא שפחה מטרונית פסקת ליתן לי. כך אמר משה לפני הקב"ה רבון העולמים, כשירד יעקב למצרים לא כך אמרת לו אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, ועכשיו אתה אומר לי לכה ואשלחך אל פרעה, לא אנכי הוא שאמרת לו ואנכי אעלך גם עלה.
דבר אחר מי אנכי, רבי נהוראי אומר, אמר משה לפני הקב"ה, אתה אומר לי לך והוציא את ישראל, היכן אני משכים בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצינה, מנין לי לספק במאכל ובמשתה, כמה חיות יש בהן, כמה מעוברות יש בהן, כמה תינוקות יש בהן, כמה מיני מזונות התקנת להם, לחיות שבהן, כמה מיני רכוכין התקנת למעוברות, כמה קליות ואגוזין התקנת לתינוקות...
דבר אחר מי אנכי, אמר לפניו, רבונו של עולם, היאך אני יכול ליכנס למקום לסטים ולמקום הורגי נפשות, הוי מי אנכי כי אלך אל פרעה וגו' וכי אוציא את בני ישראל, מה זכות יש בידם שאוכל להוציאם, אמר לו הקב"ה כי אהיה עמך... וכל מה שתרצה אעשה אני... מה שאמרת באי זה זכות אוציאם ממצרים, הוי יודע שבזכות התורה שהן עתידין לקבל על ידך בהר הזה הם יוצאים משם. (שם ג ה, וראה עוד משה-נבואה, ויציאת מצרים-אותות)
ויאמר משה אל ה' בי א-דני, אמר משה להקב"ה, אתה אדון העולם, וכי אתה רוצה שאהיה שליח, הרי לא איש דברים אנכי וגו'. אמרו חכמים ז' ימים קודם היה הקב"ה מפתה למשה שילך בשליחותו, ולא היה רוצה לילך, עד מעשה הסנה, הדא הוא דכתיב, לא איש דברים אנכי חד, מתמול ב', גם ג', משלשם ד', גם ה', מאז ו', דברך ז'. אמר רבי פנחס הכהן, אמר משה אני איני איש של דברים, ואיני רואה כאן דברים, כי האדם שאני הולך אצלו עבד הוא ואינו מקבל מוסר, שנאמר (משלי כ"ט) בדברים לא יוסר עבד, אם איני הולך לרדותו איני הולך, מיד ויאמר ה' אליו מי שם פה לאדם, אמר לו אם אין אתה איש דברים אל תחוש, הלא אני בראתי כל פיות שבעולם, ואני עשיתי אלם מי שחפצתי... ואם אני חפצתי שתהיה איש דברים היה כמו כן, אלא לעשות בך גם אני חפץ בעם שתדבר שיהיו דבריך נכונים, שאני אהיה עם פיך, מהו והוריתיך, רבי אבהו אמר מורה אני דברי לתוך פיך כמו חץ, כמו דאת אמר (שמות י"ט) או ירה יירה. רבי סימון אומר, בורא אני אותך בריה חדשה, כמו דאת אמר (שם ב') ותהר האשה. (שם שם כ)
שלח נא ביד תשלח, אמר רבי חייא הגדול אמר לפניו, רבונו של עולם בי אתה רוצה לגאול בניו של אכרהם שעשה אותך אדון על כל בריותיך, שלח נא ביד תשלח, אמר לפניו איזה חביב לאדם, בן אחיו או בן בנו, הוי אומר בן בנו... שלח ביד המלאכים שאתה רגיל לשלח... ורבנין אמרי סבור אתה שהיה מעכב משה לילך, אינו כן, אלא כמכבד לאהרן, שהיה משה אומר עד שלא עמדתי היה אהרן אחי מתנבא להם במצרים פ' שנה, הוא שכתוב (יחזקאל כ') ואודע להם במצרים... אמר משה עכשיו אכנס בתחומו של אחי ויהיה מיצר, בשביל כך לא היה מבקש לילך.
מיד ויחר אף ה' במשה, מה חרון אף היה שם, שבטלה כהונה ממשה ונתנה לאהרן. (שם שם כא)
את מוצא בשעה שנגלה הקב"ה למשה מתוך הסנה היה מסתיר פניו ממנו, שנאמר ויסתר משה פניו וגו', אמר הקב"ה לכה ואשלחך אל פרעה וגו', אמר רבי אלעזר ה"א בסוף תיבותא, לומר שאם אין אתה גואלם אין אחר גואלם... (ויקרא א ה)
אמר רבי שמואל בר נחמן, כל ז' ימי הסנה היה הקב"ה מפתה את משה שילך בשליחותו למצרים... ובשביעי אמר לו שלח נא ביד תשלח, אמר לו הקב"ה, משה, אתה אומר שלח נא ביד תשלח, חייך שאני צוררה לך בכנפיך, אימתי פרע לו, רבי ברכיה אמר רבי לוי ורבי חלבו, רבי לוי אמר כל שבעת ימי אדם היה משה מבקש תפלה ותחנונים שיכנס לארץ ישראל, בשביעי אמר לו כי לא תעבור את הירדן הזה, רבי חלבו אמר כל ז' ימי המילואים היה משמש בכהונה גדולה, וכסבור שלו היא, בז' אמר לו לא שלך היא אלא של אהרן היא. (שם יא ו)
ויוסף אברהם, זה שאמר הכתוב והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד (איוב ח') מדבר במשה, אמר רבי שמואל בר נחמן ז' ימים היה הקב"ה מפתה למשה בסנה והוא בורח, שנאמר (שמות ד') שלח נא ביד תשלח, וכתיב לא איש דברים אנכי וגו', ואומר ויסתר משה פניו. ואחריך ישגה מאד, דכתיב (במדבר י"ב) ותמונת ה' יביט. אמר רבי שמעון בן יוחי שהיה רואה את הדמות מיד. (חיי שרה ו)
...וכשהקב"ה חפץ אף אלו שהן ברשותו אינן ברשותו, מנין, ממשה ובלעם... משה מנין, דאמר רבי שמואל בר נחמן, שבעה ימים היה הקב"ה מפתה למשה בסנה, שנאמר (שמות ג') ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, והוא משיבו לא איש דברים אנכי וגו'... והוא אומר לו שלח נא ביד תשלח, אמר לו הקב"ה מה אתה סבור, שרגליך ברשותך, עמד והלך שלא בטובתו... (תולדות יב)
...וכיון שהגיע לחורב, מיד וירא מלאך ה' אליו בלבת אש, למה בלבת אש, כדי ללבבו כשיבא לסיני ויראה אותה האש, שלא יתירא ממנה. דבר אחר, ולמה בלבת אש, משני חלקיו של סנה ולמעלה, שהלב נתון משני חלקיו של אדם ולמעלה ולמה מתוך הסנה ולא מתוך אילן גדול, ולא מתוך תמרה, אמר הקב"ה כתבתי בתורה עמו אנכי בצרה (תהלים צ"ח), הם נתונים בשעבוד, ואף אני בסנה ממקום צר, לפיכך מתוך הסנה שכולו קוצים. (שמות יד)
ויאמר משה אסורה נא ואראה, רבי יוחנן אמר שלש פסיעות פסע משה, רבי שמעון בן לקיש אמר לא פסע אלא צוארו עקם, אמר לו הקב"ה נצטערת לראות, חייך שאתה כדאי שאגלה עליך, מיד וירא אליו ה' מתוך הסנה. אמר לו הקב"ה אתה אמרת הנני, חייך שתבוא השעה ותתפלל על ישראל, ומיד אני עונה אותך בלשון הזה, אז תקרא וה' יענה וגו' (ישעיה נ"ח). (שם טו)
ומשה ברח מן השררה, בשעה שאמר לו הקב"ה (שמות ג') ועתה לך ואשלחך אל פרעה, ויאמר בי אד-ני שלח נא ביד תשלח, אמר רבי לוי, שבעה ימים היה הקב"ה מפתה למשה בסנה לשלחו... אמר לו הקב"ה, חייך שסופך לילך, כיון שהלך, ואמר (שמות ט') כה אמר ה' אלקי העברים שלח את עמי ויעבדוני, אמר אותו רשע מי ה', התחיל משה אומר אני כבר עשיתי שליחותי, הלך וישב לו, אמר ליה הקב"ה ישבת, לא בא דבר אל פרעה מלך מצרים, וכן על כל דבור ודבור... ללמדך שהיה בורח מן השררה... (ויקרא ג)
בא וראה, כשאמר הקב"ה למשה לך ואשלחך אל פרעה, אמר לו משה, בייא אתה מעביר עלי, לא איש דברים אנכי, אמר לו שבעים לשון עומדין בפלטרין של פרעה, שאם יבא אדם אחד ממקום אחר מדברים עמו בלשונו, ואני הולך בשליחותך, והם בודקין אותי לומר שאני שלוחו של מקום, וגלוי לפניהם שאיני יודע להשיח עמהם, אין שוחקין עלי, לומר ראו שליח של מי שברא העולם, ואת כל הלשונות אינו יודע לשמוע ולהשיב, הוי בייא לא איש דברים אנכי, הן אני ערל שפתים. אמר לו הקב"ה והרי אדם הראשון שלא למדו בריה, מנין היה יודע שבעים לשון, שנאמר ויקרא להם שמות... ואתה אומר לא איש דברים אנכי. בסוף ארבעים שנה כשיצאו ישראל ממצרים, התחיל מפרש התורה בשבעים לשון, באר את התורה הזאת. (דברים ב)
ר' אליעזר אומר מפני מה נגלה הקב"ה משמי מרום והיה מדבר עמו מהסנה, אלא מה הסנה הזה שפל מכל אילנות שבעולם, כך ירדו ישראל למדרגה התחתונה והקב"ה ירד עמהם וגאלם, שנאמר וארד להצילו מיד מצרים.
ר' יהושע אומר מפני מה נגלה הקב"ה משמי מרום והיה מדבר עם משה מהסנה, אלא כשירדו ישראל למצרים שכינה ירדה עמהם, שנאמר אנכי ארד עמך וגו' וכשיצאו נגלה שכינה עמהם... שכל זמן שישראל נתונים בצער צרה כביכול לפניו, שנאמר בכל צרתם לא (לו) צר (ישעיה ס"ג ט')...
ר' יוסי הגלילי אומר מפני מה נגלה הקב"ה משמי מרום והיה מדבר עם משה מהסנה, מפני שהוא טהור, שאין אומות העולם עושין אותו ע"ז. ר' אליעזר בן ערך אומר וכי מפני מה נגלה הקב"ה משמי מרום והיה מדבר עם משה בסנה, והלא היה לך יכול המקום שידבר מגבהי עולם מארזי הלבנון ומראשי ההרים ומראשי הגבעות, אלא השפיל הקב"ה את שכינתו ועשה דברו כדרך ארץ שלא יהו אומות העולם אומרים מפני שהוא א-לוה ובעל עולמו עשה דברו שלא כדין, לפיכך כבש הקב"ה את משה ששה ימים, ובשביעי אמר לו שלח נא ביד תשלח...
משלו משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו עבד והיה אוהבו אהבה גמורה ובקש המלך לעשותו אפטרופיוס שלו להיות מפרנס בני פלטין של מלך. מה עשה המלך, תפס את העבד בידו והכניסו לבית גנזיו והראהו כלי כסף וכלי זהב אבנים טובות ומרגליות וכל מה שיש לו בבית גנזיו, ומאחר כן הוציאו והראהו אילנות גנים ופרדסים וקרפיפות וכל מה שיש לו בשדות, לאחר כן כבש העבד את ידו ואמר, איני יכול לעשות אפטרופוס להיות מפרנס בני פלטין של מלך. אמר לו המלך, הואיל ולא היית יכול לעשות אפטרופוס למה הטרחתני כל הטוב הזה, וכעס עליו המלך וגזר עליו שלא יכנס לפלטין שלו. כך כבש הקב"ה למשה ששה ימים, ובשביעי אמר לו שלח נא ביד תשלח, נשבע לו הקב"ה שלא יכנס לארץ ישראל, שנאמר לכן לא תביאו וגו'... (שמות ג ב, וראה שם עוד)
...באותה שעה ראה משה את מזלו של רבי עקיבא בפרגוד של הק' שהיה יושב ודורש אותיות של תורה ועל כל תג של כל אות ואות אומר עליו שלש מאות ששים וחמשה טעמי מדרש, מיד היה משה מפחד ומזדעזע ואומר, אין לי עסק בשליחותו של מקום, ואין לי עסק בדברי תורה, שנאמר ויאמר בי א-דני שלח נא ביד תשלח, גלוי וידוע היה לפני הקב"ה מה בלבו של משה, מה עשה הקב"ה, שגרו לסגנזגאל שר של כל החכמה והתבונה שתפשו למשה והוליכו למקום אחד והראהו לו בפרגוד של מקום ריבי רבבות מזלין של חכמים ושל נבונים ושל סופרים שיושבין ודורשין טעמי תורה מקרא ומשנה מדרש הלכות ואגדות שמועות ותוספות, ואומרים הלכה למשה מסיני, מיד נתקררה דעתו של משה, וכיון שראה הקב"ה שנתקררה דעתו אמר לו הרי אהרן אחיך יהיה נביאך, יהא מתורגמן שלך לפני פרעה... באותה שעה נפתחו לו למשה דלתי דבור ופתחי שיחה ומצא חכמה, ומצא משה פתחון פה ומענה לשון יתר מכל באי העולם, שנאמר (משלי כ"ד) שפתים ישק משיב דברים נכוחים.
בלבת אש מתוך הסנה, רבי שמעון בן יוחאי אומר, מפני מה נגלה הקב"ה משמי מרום והיה מדבר עם משה מתוך הסנה, מה הסנה הזה קשה מכל אילנות שבעולם, וכל צפור שנכנסת לתוכו אין יוצאת הימנו בשלום, אלא נחתכת איברים איברים, כך שעבוד מצרים קשה לפני מקום מכל שעבודין שבעולם, מעולם לא יצא עבד או שפחה בן חורין ממצרים, אלא הגר בלבד, שנאמר (בראשית י"ב כ') ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו.
בלבת אש מתוך הסנה, רבי יהושע אומר, מפני מה נגלה הקב"ה משמי מרום, והיה מדבר עם משה מתוך הסנה, שכל זמן שישראל בצרה כאלו צרה לפניו, שנאמר בכל צרתם לו צר... דבר אחר מתוך הסנה, רבי יוסי אומר, מפני מה נגלה הקב"ה משמי מרום והיה מדבר עם משה מתוך הסנה, מפני שהוא טהור, ואין אומות העולם עושין אותו עבודה זרה... דבר אחר אמר רבי יוסי ולמה מתוך הסנה, אלא מה דרכו של סנה אדם מכניס ידו לתוכו אינו ניזק, מפני שקוציו כפופין למטה, ואם בקש להוציא את ידו הקוצין תופסין אותה, כך כשירדו ישראל למצרים קבלו אותן, שנאמר ארץ מצרים לפניך היא במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך (בראשית מ"ז ו'), וכיון שבקשו לצאת תפשו אותן, שנאמר וגם את ישראל לא אשלח.
דבר אחר מתוך הסנה, נס גדול ראה משה שראה את הסנה והוא מלבלב ועולה מתוך האש, ואם תמיה אתה על הדבר הזה, בא וראה ממקלו של אהרן שהוא לא עץ יבש, והוציא שקדים ופרחים. רבי אלעזר בן ערך אומר, מפני מה נגלה הקב"ה משמי מרום, והיה מדבר עם משה מתוך הסנה, לפי שיכול המקום שידבר מראש הרים ומראש הגבעות מגבהי עולם, אלא השפיל עצמו ודבר מתוך הסנה, ועליו אמר שלמה ושפל רוח יתמוך כבוד (משלי כ"ט כ"ג), אי אתה מוצא מן האילנות שפל מן הסנה... ולא עוד אלא אמר הקב"ה אני מדמה בעולמי בכל מה שארצה, פעמים מלא העולם, דכתיב הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' (ירמיה כ"ג כ"ד), פעמים אמה על אמה, דכתיב ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים (שמות כ"ה כ"ב) ופעמים מלא אצבע, שנאמר בלבת אש מתוך הסנה, בלבו שלסנה.
דבר אחר בלבת אש מתוך הסנה, הראהו שלהבת עולה מתוך הסנה ואינו אוכל, אמר לו זה רמז שאם חס ושלום יעברו העם הזה שאני מוציא על ידך על תורתי המשולה באש, הריני מוסר אותם ביד ארבע מלכיות המשולים באש, ואינן כלין בידם. דבר אחר למה מתוך הסנה, אלא ללמדך שגדול הוא השלום, שלא נגלה הקב"ה על משה רבינו תחלה, לא בחיות ולא בכרובים ולא באופנים, אלא מתוך דבר שהוא שלום, שנאמר וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה, הראהו האש בוערת בירקות ואינה אוכלתן ואינן מכבין אותה. דבר אחר מתוך הסנה, דורשי רשומות היו אומרים מפני מה נגלה עליו בהסנה, שרמז לו כמה הן שנותיו. (שמות ג ב)
ואמרו לי מה שמו, נתבייש משה מלומר ואמרו לי מה הוא, כלומר הכל יודעין שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא הכל, כענין שנאמר מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך (ירמיה י' ז'), אלא אם יאמרו לי מה שמו, ביקש משה לעמוד על סוד השם. (שם שם יג)
ושמעו לקולך - נתן לו אות שהן שומעין ומכירין את השם, ויודעין מה שאומר להן, דבר אחר, ושמעו לקולך, אם שמעו לקולך, ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים, ידע משה שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי ומהרהר, והיה נשמט מלילך עד שאמר לו בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה. (שם ד יח)
כי כבד פה וכבד לשון אנכי, אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, יודע אני בעצמי שאתה הוא אדון כל העולם, ולא בראת אדם אלא לכבודך, ולא עשית בריה אלא ליקרך, שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו (ישעיה מ"ג ז'), וכל אבר ואבר שבראת לא בראתו לבטלה... ולא בראת לשון אלא לשיחה, ולשון זה שלי למה, לא לשיחה ולא לדבור, עכשיו תן לי שיחה תן לי דבור להשתמש בהן בפה ובלשון. (שם שם י)
ויאמר בי א-דני שלח נא ביד תשלח, ויחר אף ה' במשה, אמר רבי אלעזר בן ערך לא דבר הקב"ה עם משה אלא בדרך ארץ, שלא יהיו באי העולם אומרין מפני שהוא א-לוה ובעל עולם עשה דבריו שלא כדין, לכך היה הקב"ה מכביש את משה כל ששת הימים שילך בשליחותו למצרים, ומנין שהיה הקב"ה מכביש בו כל ששת הימים, דכתיב גם מתמול וגו'... מושלו משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו עבד, והיה אוהבו אהבה גמורה, בקש המלך לעשותו אפוטרופוס לפרנס בני ביתו שלמלך, מה עשה המלך, תפש עבדו בידו, והכניסו לבית גנזיו, הראהו כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות וכל שיש לו בבית גנזיו, הוציאו לשדה הראהו גנות ופרדסים וכל שיש לו בשדה, פשט העבד את ידו ואמר, איני יכול להעשות אפוטרופוס לפרנס בני ביתו שלמלך. כעס המלך, אמר לו אם אי אתה יכול להעשות אפורטופוס למה הטרחתני כל אותו טורח, נשבע לו שלא יכנס לפתח פלטרין שלו. כך היה המקום מכביש את משה כל ששת הימים שילך בשליחותו למצרים, ובשביעי אמר לו שלח נא ביד תשלח, אמר לו הקב"ה משה אתה אומר לי שלח נא ביד תשלח, יהושע תלמידך קטן ורך ורבוייך הוא יכניס את ישראל לארץ, אתה אי אתה נכנס עמהן לארץ...
משיב משה ואומר לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אתה אומר לי רד למצרים והוציא את בני ישראל ממצרים, בודאי אני שליח וידי שליח, שתי שליחות באדם אחד בפעם אחת, רבוני אין שליחות זה יפה אלא בשני בני אדם כאחד, כענין שנאמר טובים השנים מן האחד (קהלת ד' ט'), ואומר על פי שנים עדים יקום דבר, משיב הקב"ה ואומר לו למשה, משה יודע אני בך על מי אתה אומר ומבקש רחמים שתלך אתה והוא בשליחותי למצרים, כבר שרת עליו רוח הקודש והוא יוצא ומשמר לך בשבילי מצרים, ובעת שרואה אותך הוא שמח...
משיב הקב"ה ואומר למשה, בתחלה כשנגליתי עליך בסנה היית מסתיר פניך ממנו, כענין שנאמר ויסתר משה פניו (שמות ג'), עכשיו אימתי ניתן לך פתחון פה לדבר בפני כעבד בשר ודם שיש לו רשות לדבר בפני רבו, משה דברן את, אין לי שלוחין, אין לי גדודין, אין לי שרפים ואופנים, אין לי מלאכי שרת, ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים, שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח, מן הדין הוא אתה ראוי לשטיפה מיד, אבל מה אעשה לך, בעל הרחמים אני, בעל אמנה אני. וחכמים אומרים אמר לו הקב"ה למשה, משה זכות עמרם אביך עמדה לך, שעשה דבר גדול בישראל...
רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא אומר, משיב משה ואומר לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אתה אומר לי רד למצרים והוציא ששים רבוא מתחת סבלון מצרים, אלו על מאה בני אדם או על מאתים בני אדם אתה אומר לי עדיין הדבר קשה לי, אלא שאתה אומר לי הוציא ששים רבוא מתחת סבלון פרעה ממצרים, ואלו התרית בהן שנה או שתים לפני הדבר, כבר עשויין, אלא שנשתעבדו בהן מאתים ועשר שנים, יאמר לי פרעה מי שעבדו עבד עשר שנים ולא מיחה בו כל ברכה, יבא אחר ויוציאו מתחת ידו... רבונו של עולם כבדים ומכובדים דברים הללו שאתה אומר לי, כי כבד פה וכבד לשון אנכי...
דבר אחר שלח נא ביד תשלח, כשנגלה הקב"ה על משה בסנה, הראה לו דור דור ופרנסיו, דור דור וכלכליו, דור דור וחכמיו, עד שראה רבי עקיבה וחכמתו, אמר בודאי ראוי הוא שתנתן גאולה על ידו... (שם שם יג)
רבי אליעזר אומר, אמר לו הקב"ה למשה, אני שאמרתי והיה העולם, שנאמר א-ל אלקים ה' דבר ויקרא ארץ (תהלים נ' א'), אני שאמרתי לאברהם אביכם בין הבתרים ידע תדע כי גר יהיה זרעך (בראשית ט"ו י"ג), עכשו הרי שבועה מבהלת ובאת לפני שלא כדרך ארץ, שאוציא את בני ממצרים, ואתה אומר לי שלח נא ביד תשלח...
רבי יהושע אומר, וידבר אלקים אל משה, אמר לו הקב"ה נאמן אני לשלם שכר יצחק בן אברהם שנתן רביעית דם על גבי המזבח, ואמרתי לו כגודל זרועך הותר בני תמותה (תהלים ע"ט י"א), ואני מבקש להוציאן ממצרים, ואתה אומר לי שלח נא ביד תשלח. רבי שמעון אומר וידבר אלקים אל משה, אמר לו הקב"ה למשה, נאמן אני לשלם מה שאמרתי לו ליעקב, והיה זרעך כעפר הארץ, עכשיו הרי שבועה מבהלת ובאת לפני שלא כדרך ארץ שאוציא את בניו ממצרים, ואתה אומר לי שלח נא ביד תשלח...
רבי יהושע בן קרחה אומר וידבר אלקים אל משה, אמר לו הקב"ה למשה, לא היו ישראל ראויין לתת להן מן במדבר אלא רעב וצמא ערום ועריה, אבל מה אעשה משלים אני להם שכר אברהם אוהבי, שעשה לפני מלאכי השרת, שנאמר והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו (בראשית י"ח ח'), והריני מבקש להוציאן ממצרים, ואתה אומר לי שלח נא ביד תשלח. רבי עקיבה אומר, וידבר אלקים אל משה, אמר לו הקב"ה למשה באמירה ובגזירה ובשבועה מלפני שלא תכנס לארץ, וכן הוא אומר, לכן לא תביא את הקהל הזה (במדבר כ' י"ב), ואין לכן אלא שבועה. (שם ו ב)
וירא מלאך ה' אליו בלבת אש, למה בלבת אש, כדי ללבבו שיבוא לסיני ויראה אותן האישות שלא יתיירא מהם, דבר אחר לפי שהיו ישראל בכור הברזל במצרים. דבר אחר, לפי שהיו ישראל עתידין לקבל התורה שנמשלה באש, שנאמר מימינו אש דת למו. מתוך הסנה, למה מתוך הסנה, לפי שהיו ישראל בשעבוד בתוך קוצים, סנה, על שהיה עתיד ליתן תורה לישראל מהר סיני, הסנה לשון שנאה, שירדה לעובדי כוכבים שנאה. דבר אחר הסנה מנינו מאה ועשרים כנגד שני חיי משה רבינו... (שמות ג ב)
ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם, מה ראה משה רבינו לומר כדבר הזה, לפי שאמר בדעתו המלאך נתאבק עם יעקב אבינו ובא להפרד ממנו, אמר לו מה שמך, אני מדבר עם שכינה על אחת כמה וכמה. דבר אחר ואמרו לי מה שמו, כלומר עוצם גבורתו, כמו ה' איש מלחמה ה' שמו. (שם שם יג)
ויחר אף ה' במשה, אמר לו לא היה רצונך אלא לשאול מה שמי ולדבר עמי כל אלו הימים, כי היה לך מתחלה לומר שלח נא ביד תשלח, אלא אחר כל העסקים הללו תאמר שלח נא ביד תשלח... (שם ד יד)
...וזה שנתיירא משה בסנה, כי זכר עונשו שבא מתוך האש, כי ירא מהביט, ואין הכוונה שאף אם לא חטא בהציצה לא היה מתקיים העולם, כי הוא אש רחמים חלילה, שהרי הביאו תוך יצר הרע שהורידה חוה, ומחוה נולד, אלא צופה ומביט שלא יעמוד בנסיונו ויזדקק בהכרח בעיבור השני. (בראשית, וראה עוד ערך הבל)
המלאך שנגלה אל משה בסנה נשמתו של משה היה, כי לא ירדה נשמתו העליונה אליו עד ששל נעלו מעל רגלו...
הראה הקב"ה למשה שהוא מנהיג העולם בחסד ובאמת, לכן בתחלת שליחותו הראה הקב"ה למשה מלאך בלבת אש, שהוא מנהיג העולם בשני מדות שהם חס"ד ואמ"ת, ומלת לב"ת נרמז בחס"ד וגבור"ה, לכן נקרא עולם תב"ל, שכלולה מן החסד פני אריה, ומן גבורה שהוא דין. (שמות)
מראות הסנה היו בט"ו בניסן, ואחר כך התראה לפרעה וגו', ונכסה מהם ג' חדשים מן ראש חודש אייר עד ראש חודש אב, ואז שמשה המכה ז' ימים...
אמר רבי יהודה אמר רבי יחייא כתיב אל תקרב הלום של נעלך מעל רגלך, וכי הנעל מטמא את המקום או מטהר את המקום, אמר רבי אבא, מלמד שצוה לו הקב"ה בדרך כבוד להתפרש מאתתיה מכל וכל, אלא לעתים מזומנים. כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא, מקום יש לך במעלה יותר משאר בני אדם במדריגה הנקרא קדוש, ועל כן צוה לפרוש מאשתו בדרך נעל.
כל מה שאירע למשה אירע לחנוך, כמו שמשה היה הבל והיה ג' לבריאה, וכן חנוך מהללאל ירד חנוך, ולכן אירע למשה כל הגלגולים האלו עד שבא במעמד הסנה, והפשיט מעליו כל קליפות הנחש, כמו שאמר בבירור מן הפסוקים של נעלך מעל רגלך, והפשיטו מן הקליפות, והלבישו בשרו הראשון אשר בגן עדן, וראיה מאות הנחש שנפך למטה...
הבל נחשב לו עוון מה שהציץ בשכינה בשעה שנתקבל קרבנו, ומשה תיקן החטא, ויסתר משה פניו. (שם)
משה בקש להדמות עצמו לשם בן נח, שהיה מלך וכהן, אמר לו אל תקרב הלום וכו', והאמת לא נתרחק משניהם, אלא שלא לנחול לבנו, כי הוא עצמו היה מלך וכהן, אין שער נעול לפניו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, ולא עוד שמלך על העם הנבחר במדריגות ישורון, שלא זכה אדם זולתו לאותו מלכות, דכתיב רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים... (דברים)
בלבת אש - בשלהבת אש, לבו של אש... (שמות ג ב)
מי אנכי - מה אני חשוב לדבר עם המלכים, וכי אוציא - ואף אם חשוב אני, מה זכו ישראל שיעשה להם נס ואוציאם ממצרים. כי אהיה עמך - השיבו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, שאמרת מי אנכי כי אלך אל פרעה, לא שלך היא, כי אם משלי, כי אהיה עמך, וזה המראה אשר ראית בסנה לך האות כי אנכי שלחתיך ותצליח בשליחותי, וכדאי אני להציל, כאשר ראית הסנה עושה שליחותי ואיננו אוכל, כך תלך בשליחותי ואינך ניזוק. וששאלת מה זכות יש לישראל שיצאו ממצרים, דבר גדול יש לי על הוצאה זו, שהרי עתידים לקבל התורה על ההר הזה לסוף ג' חדשים שיצאו ממצרים. דבר אחר, כי אהיה עמך, וזה שתצליח בשליחותך לך האות על הבטחה אחרת שאני מבטיחך, שכשתוציאם ממצרים תעבדון אותי על ההר הזה, שתקבלו תורה עליו, והיא הזכות העומדת לישראל. (שם שם יא ויב)
את המראה הגדול הזה - זה אות ראשון כתוב בתורה, שעשה השם על ידי נביאו משה, על כן אמר לו וזה לך האות כי אנכי שלחתיך... (שם שם ג)
...ובעבור שאמר מי אנכי שאוכל להוציא גוי גדול שהם בני ישראל, ויאמר כי - אני אהיה עמך, ותבא אל פרעה ותוציא את בני ישראל, והנה נתתי לך אות כי אנכי שלחתיך, וטעם להוציאם, שיעבדוני על ההר הזה שהראתי לך בו זה המראה הגדול, וכך הכתוב אומר המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים, וכן אמר משה לפרעה דרך שלשת ימים נלך במדבר וזבחנו לה'... (שם שם יא)
ויאמר - עתה בקש משה מה שם יאמר לישראל משמותיו, כי בשם ש-די לא יעשה אותות, רק בשם הנכבד. ואמר רבי ישועה כי קבלה היתה לישראל מאבותם, כי המושיע לישראל יגלה שם חדש שלא נשמע... ולא דבר נכונה... (שם שם יג)
לא איש דברים - יודע לדבר צחות שאיננו מתעכב בלשונו בדבורו, או מגמגם, או שיכבדו על פיו אותיות ידועות... גם מאז דברך - מעת דברך, כמו ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, כי לא סר כובד לשונו, רק נשאר כאשר היה. והאומר ששכח לשון מצרים אינו נכון, כי הוא ב' דברים כבד פה וכבד לשון. ועוד נלמד מתשובת השם, מי שם פה לאדם וגו'... וזה הוא טעם "ואנכי אהיה עם פיך והוריתיך", שיורנו אשר ידבר מלות שאין שם מאותיות הכבדות על פיו. (שם ד י)
אנכי אלקי אביך - לרבי אברהם ידבר השליח בלשון שולחו, ואיננו נכון, כי משה גדול הנבואה לא יסתיר את פניו מן המלאך. ורבותינו אמרו בבראשית רבה מלאך זה מיכאל... נתכוונו לומר שמתחלה נראה אליו מיכאל, ושם כבוד השכינה, והוא לא ראה הכבוד, כי לא הכין דעתו לנבואה, וכאשר כיון לבו וסר לראות, נתגלה אליו מראה השכינה. (שם ג ב, ועיין שם עוד)
אל תקרב הלום - לא הגיע עדיין למעלתו הגדולה בנבואה, כי בהר סיני נגש אל הערפל אשר שם האלקים, וכן ענין הסתרת הפנים, שעדיין לא עלה למה שנאמר בו "ותמונת ה' יביט", כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא, אף על פי שהיה רחוק מן הסנה, הזהירו בזה, כי נתקדש כל ההר ברדת השכינה אל ראש ההר, כאשר בשעת מתן תורה, ומשה בהר היה כי שם עלה, שנאמר "ויבא אל הר האלקים חורבה", והסנה היה בראש ההר, והנה כולו קדוש, ואסור בנעילת הסנדל, וכן אמרו בכל מקום שהשכינה נגלית אסור בנעילת הסנדל. (שם)
מי אנכי - אני שפל אנשים רועה צאן, והוא מלך גדול, ואם אומר אליו לעזוב את העם כלל יהרגני... ואמר עוד מי אנכי כי אוציא את בני ישראל ממצרים, כמו שאמרת לי להעלותם אל ארץ כנען, כי עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, ולא יחשבוני ללכת אחרי אל ארץ עמים גדולים ועצומים מהם... ועל שתיהן ענהו ה', אמר לו אל תירא מפרעה כי אני אהיה עמך להצילך, וזה לך האות אל העם כי אנכי שלחתיך אליהם, כי בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, ומאז יקבלו עבודת השם ללכת אחרי מצותו, וגם בך יאמינו לעולם, ואחריך ירוצו לכל מקום אשר תצום.
והנה נגליתי לך בהר הזה בלבת אש, כי כן יהיה בעיני כל העם בעבדם אותי בהר הזה, והנה למשה אות במה שלא יפחד מפרעה, כיון שהבטיחו להצילו, ולישראל יהיה להם אות שלא יפחדו מן העמים בבואם אל הר סיני, כי לצאת ממצרים ברצון פרעה אל מקום קרוב דרך ג' ימים לזבוח לאלקים בודאי ישמעו... (שם שם יא, ועיין שם עוד)
ואמרו לי מה שמו - הפסוק הזה אומר פרשני, כי לא יתכן שיאמר משה ואמרו לי מה שמו, להיות להם לאות שיאמינו בו, כי שאלת שמו ואמירתו להם אינה אות למי שלא יאמין בו מתחילה, שאם ידעו ישראל אותו השם גם משה ידע אותו, ואינו אות ומופת כלל, ואם לא שמעו אותו, מה הראיה שיאמינו בדבריו כלל... ולפי דעתי היה משה גם בעת ההיא אב בחכמה, גדול במעלת הנבואה, ודרך שאלה בקש שיודיעהו מי השולח אותו, כלומר באי זו מדה הוא שלוח אליהם, כענין שאמר ישעיה "ועתה ה' אלקים שלחני ורוחו", והנה אמר ישאלוני על שליחותי אם היא במדת א-ל ש-די, היא שעמדה לאבות, או במדת רחמים עליונה שתעשה בה אותות ומופתים מחודשים ביצירה. וזה בעבור שאמר לו "אנכי הא-ל אלקי אביך, אלקי אברהם", ולא פירש שם משמותיו הקדושים כלל, ושמע משה שהבטיחו על מעמד הר סיני ומתן תורה, והוא הידוע כי התורה לא תנתן בשם א-ל ש-די הנזכר באבות, רק השם הגדול שבו היה העולם, ועל כן שאל מה אומר אליהם. ורבותינו נתעוררו על זה... והכונה להם בזה, כי משה אמר לפניו יתברך ואמרו לי מה שמו - שיגיד להם ה' שיורה הוראה שלמה על המציאות ועל ההשגחה, והקב"ה השיבו, למה זה ישאלו לשמי, אין להם צורך לראיה אחרת, כי אהיה עמהם בכל צרתם יקראוני ואענה, והיא הראיה הגדולה שיש אלקים בישראל...
ועל דעתי לא יסתפקו זקני ישראל במציאות הבורא כאשר אמר הרב (במורה הנבוכים), חלילה, אבל זה השם תשובת שאלתו שפירשנו לך, הודיעו שהוא שלוח אליהם במדת הדין אשר במדת הרחמים. ואמר כה תאמר לבני ישראל, אהיה שלחני אליכם, שיזכיר להם ה' האחד לבדו ולהורות על האחדות, ולכך צוהו עוד כה תאמר אל בני ישראל ה' שלחני, כי השם הזה הוא מדת רחמים, וידעו כי יוליך לימין משה זרוע תפארתו, ויחדש אותות ומופתים בעולם... (שם שם יג, וראה שם עוד)
ביד תשלח - ...והנכון בעיני, שלח נא ביד כל אשר תשלח, כי אין אדם בעולם שלא יהי הגון יותר ממני לשליחות, והסבה למשה בכל הסרבנות הזאת, ענותו הגדולה מכל האדם אשר על פני האדמה, שלא היה מוצא את לבו להתגדל ולדבר אל המלך, ושיתפאר לאמר ה' שלחני, ולא על ישראל להוציאם ממצרים, ולהיות עליהם מלך. (שם ד יג)
ומשה היה רועה - ונראה לו הקב"ה וצוהו לשוב למצרים, ולא היה משה רוצה, כי היה מתיירא, עד שאמר לו הקב"ה "כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך", זה פרעה שמת... (שם ג א)
איננו אוכל - אפילו במקום יציאת הלהבה מן הסנה לא היתה גחלת כלל. (שם שם ב)
מי אנכי - מי שרוצה לעמוד על עיקר פשוטו של מקראות הללו ישכיל בפרושי זה, כי הראשונים לא הבינו בו כלל. משה השיב על שני דברים שאמר לו הקב"ה, ללכת אל פרעה, וגם להוציא את בני ישראל על ידי מצות פרעה. ומשה השיב על ראשון ראשון, מי אנכי כי אלך אל פרעה, אפילו להביא לו מנחה ודורון, וכי ראוי אני ליכנס בחצר המלך איש נכרי כמוני. וכי אוציא את בני ישראל - כלומר ואפילו ראוי אני ליכנס אל פרעה, שוטה אני לשער דברים איזה דבר המתקבל לפרעה אומר לו, וכי שוטה הוא פרעה לשמע לי, לשלח עם רב שהם עבדיו חפשי מארצו, ואיזה דבר המתקבל אומר לו שעל ידי אותו דבור אוציאם ממצרים ברשות פרעה. והקב"ה השיב לו על ראשון ראשון, ואמר כי אהיה עמך, ואתן חנך בעיני המלך, ותלך ולא תירא. וזה לך האות - הלא אתה רואה בתבערת הסנה כי שלוחו של הקב"ה אני, וזה האות לך הוא להיות בטוח שאהיה עמך. ועל מה שאתה אומר וכי אוציא - כלומר באיזהו טענה שאומר לפרעה ישמע אלי להוציאם, אני מצווה לך עכשיו שתעבדו את האלקים על ההר הזה ותקריבו עולות, וטענה זו תוכל לומר כי לזבוח לאלקים ויניחם ללכת... (שם שם יא)
...והזיקו אף על פי שהקב"ה הבטיחו ושמרתיך, לפי שנתיירא מעשו, וכן משה בדרך במלון, לפי שהיה מתיירא מפרעה, ואמר שלח נא ביד תשלח. (בראשית לב כו)
מתוך הסנה - יש אומרים מפני שאינו יכול לחרוש בו פרצוף ופסל. (שמות ג ב)
של נעליך - שלפעמים דורס במקום טנוף, והוצרך לומר מעל רגליך, שגם של יד נקראת נעל. (שם שם ה)
אלקי אביך - גילה לו בזה שאביו מת, שלא יסרב ליטול גדולה בפניו, שהרי גם בפני אחיו סירב לקבל. (שם שם ו)
גם מתמול - דברתי לך לא איש דברים אנכי. גם מאז דברך - שלא תאמר שמאז למדתי לדבר צחות. כבד פה - שברחתי ממצרים בקטנותי, ושכחתי לשון מצרי, אבל אהרן יודע לשונם. (שם ד י)
ומשה - ...ועל דרך הפשט ענין הפרשה הזאת, כי משה השיג שלשה ענינים, ואלו הם, האש, והמלאך והשכינה, תחלה ראה האש שהיתה מתלקחת בסנה, ואין הסנה נשרף, וראה זה בעין הבשר ממש בהקיץ, כי כשראה הסנה בוער באש, הכיר שהוא אש, והיה סבור שהוא אש גפרית של מטה, ומשהיתה דעתו כן, ולא היה הסנה אוכל, על כן רצה להתקרב, זהו שאמר "אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה", כלומר אראה הפלא הזה אם נשתנה הסנה משאר העצים או נשתנה האש משאר האשות, שלו היה סובר שהיה האש של מעלה לא היה מתקרב. ואחר שראה האש הזאת נתחזק שכלו בראיית המלאך, וזה שאמר "וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה", משמעות הכתוב, כי לבת אש ראה בתחילה, ואחר כך המלאך מתוך האש, ואחר שנתחזק שכלו בראיית המלאך, ראה במראה הנבואה כבוד השכינה, וזהו שאמר "וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלקים". ומפני שעתה היתה תחלת נבואת משה, רצה הקב"ה לחנכו מעט מעט ולהעלותו ממדרגה למדרגה עד שיתחזק שכלו...
ועל דרך השכל, ענין הסנה ירמוז למציאות החומר השפל הבוער באש העליונית, והיה ראוי שיכלה החומר, כיון שהוא ואשיו הווים ונפסדים, ולכך בראותו המופת הזה היה ראוי להתקרב בהשגה מדוע לא יבער הסנה, וזה הודיעו המלאך, כי אש אלקים הוא ומופת גמור, ויתבאר מזה עיקר האמונה בחידוש העולם בחדוש המופת... (שמות ג א, ועיין שם עוד)
וירא ה' כי סר לראות - קבלנו כי יש שם בן מאה אותיות ויוצא מפסוק זה, והוא מסורת רבינו שמואל הכהן ז"ל שקבל מרבו, ורבו מרבו מפי רב הונא. מתוך הסנה - דרשו רז"ל הוא סנה הוא סיני. (שם שם ד)
של נעליך - על דרך הפשט הזהירו בשלילת הנעל לקדושת המקום, וכדי שלא יקל את ראשו כנגד השכינה, וזה דומה למה שאמר לו (שמות כ"ג) "השמר מפניו ושמע בקולו" וגו'. ועל דרך השכל, של נעליך, לא אמר חלוץ ולא שלוף... אך בענין הנבואה הזכיר של מלשון שלילה, הזהירו שישלול ממנו החומריות, שהמשילם לנעלים, לפי שהחומר דבק בגוף כמו שהמנעל דבק ברגל, וכשם שיש ביד האדם לשלול נעלו מעל רגלו, כן בידו שישלול ממנו החומריות, כדי שיהיה מוכן לנבואה וראוי להדבק באור השכל... ועל דרך הקבלה, של נעליך ירמוז שנגלית השכינה בשני גוונים, אש שחורה ואש לבנה, שכן השכינה כלולה דין ורחמים... (שם שם ה)
בי א-דני - כבר נתבאר למעלה כי משה רבינו ע"ה היה שלוח לישראל במדת הדין אשר במדת רחמים, ועל כן יתחנן לפניו בכאן בשם הזה שהוא מדת הדין, כי מדת הדין נתון בתוך האל"ף והיו"ד משני שמות הקדושים שהוא נקמץ מהם, ששניהם מדת רחמים, והבן זה, ואמר ביד תשלח, ביד הראוי לשלוח כי אני אינני ראוי לדבר אל המלך... (שם ד יג)
ויסתר משה פניו - ב' במסורה, הכא, ואידך "ויסתר עמל מעיני" (איוב ג'), שאילו היה מביט בזיו השכינה בתוך הסנה, והיה מבקש רחמים על ישראל לא היו גולים יותר, כי הסנה הוא סימן עמו אנכי בצרה... (שם ג ו)
ראה עוד משה-כללי, שמות ג יא.
...ועל זה הדרך עצמו הוא מה שעשה משה רבינו ע"ה במראה הסנה, כי בתחלה שחשב שהיה הנראה דבר גשמי, אמר, "אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה" (שמות ג'), וכשנאמר לו "אנכי אלקי אביך", וידע שלא היה דבר גשמי, נתברר לו שהגוונים ההם הנראים בלבת אש בסנה אינו כן על דרך האמת, ובעבור זה הסתיר משה פניו כי ירא מהביט, והיתה היראה לפי שהחושים לא די שלא יעזרו להשגת הרוחניות, אבל יטרידו מהשגת האמת... ולזה הסתיר משה פניו, להורות שאין לחושים עסק בהשגה הזאת כלל, לפי שאין בה מקרים, ועל כן שבחו רז"ל ההסתר הזה... (מאמר ב פרק כט)
מתוך הסנה - והנראה שהוא לפי שבא למדרגה העליונה, ולכן נראה אליו ענין מבהיל שיפלא עליו מאד, ויוודע לו שיש הנהגה עליונה על אותה שגדל עליה מנעוריו, והראה לו שבהנהגה זו אין שום כח להקדמה המונחת מחכמת הטבע, אלא נמשך אליו האיכול המחויב בדרך הטבע. ואז נכנס בלבו ספק גדול, שלא ידע אם נתאמת מציאות הקודם, ורצה לחקור אם הוא אש ממש, או אם יש שם סבה שלמענה לא יתאכל הסנה. ואמר לו של נעליך - משל נמרץ למה שרצה, כי המנהג לעשות המנעל לפי מדת הרגל, והוא כינוי לענינים הטבעיים, שהם ימשכו המסובבים אחר הסבות ומדתן, ובהנהגה העליונה יתהוו ויתחדשו הסבות לצורך המסבבים, לכן אמר לו של נעליך וכו', רוצה לומר צא מאצטגנינותך ודעתך זו, ולזה רומז בסוף מ' שנה, (דברים כ"ט) "לא בלו שלמותיכם וגו' לחם לא אכלתם" וגו', כי השתמש בהנהגה זו לנצחון האויבים ולפרנסתם במדבר, ולכן שלף ב' נעליו, אבל ביהושע שלף רק אחת, כי השתמש בה רק במלחמות. (שמות ג א והלאה)
מי אנכי - כי היה מוכתב למלכות, וכי אוציא - אחר שאין אתה מזכיר לי העליה לארץ. ואמר כי אהיה עמך - להצילך, וכן אמר לו אחר כך "כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך", וזו היתה הסבה שקרא לבנו השני אליעזר. בהוציאך - ועל השאלה שניה ענה על צורך היציאה, שיעבדו את האלקים. ואז נתחזק אצל משה החשש שהוא יוציאם ואחר יביאם לארץ, שעוד לא הזכיר לו העליה, וחשב שההוא שיביאם גם יוציאם, ומשלא הזכיר לו שם המיוחד, חשב שלא יוכל להשתמש בו, ולא יאמינוהו. והשיב לו אהי"ה אשר אהי"ה - אני הקיים בעצמותו ונאמן במאמרו, ואל תוסף לשאול על זה, ולענין שם הוי"ה אמר לו שלא מנעו מלהזכירו... (שם שם יא והלאה)
לא יאמינו לי - שאיש כמוהו ינבא, ולכך נתן בידו האותות, והנה הדבר נסי מג' פנים, שהוא נמנע אצל הטבע בכלל, כמו ההפך ברזל לצמר, או שנמנע זמן מה, אבל לא בהחלט, כגון ההפך חטים לאפרוח, וזה על ידי שיאכלו מהתרנגולת ויהפכו לטפה הזרעית וכו', או שהנס מורכב משניהם, שיתהוה מביצת תרנגול חצי תרנגול וחצי צפרדע... (שם ד א)
לא איש דברים אנכי - אחר שהשליחות אל פרעה מתמשך מפני כובד לבו, וגם אל ישראל צריך לדבר, טען זאת, והשיב לו מי שם פה לאדם - והיה לך לבקש ממני שאתקן את דבורך. ועתה לך - ואינני מתקן את דבורך, כדי שיוודע לכל שאני תמיד עם פיך, כי לא על צחות לשונך אתה בוטח. שלח נא ביד תשלח - הבין מדברי ה' שאמר לו אהיה עם פיך שישלח אחר עמו, ואמר לו שישלח רק הנביא ההוא, ומשמע גם שישלח ביד השליח שיכניסם לארץ. (שם שם י)
ויבא אל הר - הוא לבדו להתבודד ולהתפלל, על דרך "ויבא עד חברון". וירא מלאך - במראה הנבואה, כי אמנם כאשר יגלו המלאכים בדמות אנשים לבלתי נבואה, כענין לאברהם וללוט ולבלעם וזולתם, לא יאמר עליהם "וירא", אבל יאמר עליהם וירא, כמו "וירא והנה שלשה אנשים". והנה הסנה בוער - דולק, וזה דרך חידת הנבואה, שהיה המלאך בתוך הסנה, והאש בוערה סביבו, להורות שבהיות צדיקי ישראל, שהם מלאכי ה', בתוך הסנה של עם מצרים, שהיו להם סרבנים וסלונים, הסנה יבער באש בצרת עשר מכות, אבל לא יכלו באותן הצרות, כמו שהורה, "והסנה איננו אוכל"... כי לא היתה נבואת משה רבינו ע"ה אז כמו שהיתה אחר כך, כפי שהעיד באמרו "כי ירא מהביט אל האלקים", על היפך "ותמונת ה' יביט"... (שמות ג א וב)
ראה ראיתי - צדיקי הדור הנאנחים והנאנקים על כוונות הדור ועל ענים ומתפללים, ונגדם נגלה מלאך ה' תוך הסנה... ואף על פי שעל צריהם אשיב ידי, כמו שהורה האש בסנה, מכל מקום לא יסופו המצרים הצרים אותם בכל מכות שאשלח בם, כמו שהורה ענין "והסנה איננו אוכל", כי אמנם אין הכונה במכות שאביא עליהם להכריתם ולהושיב ישראל במקומם, אבל להציל ישראל מידם ולהושיבם במקום אחר, וזה טעם "וארד להצילו וגו' ולהעלותו מן הארץ ההיא". (שם שם ז)
מי אנכי - איך יחשוב את התראתי. וכי אוציא - שאזכה להוציא את בני ישראל שהם עתה בלתי ראויים לכך. (שם שם יא)
כי אהיה עמך - שתגזר אומר ויקם לך בכל אשר תפנה שם, ובזה יכירו הכל ששלחתיך, ויחשיבו אותך ואת דבריך, כענין "גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים". בהוציאך את העם ממצרים תעבדון - אף על פי שאינם ראוים, מוכנים הם לעבוד את האלקים על ההר הזה בהוציאך אותם מבין הפושעים. (שם שם יב)
ראה גם משה-נבואה, שמות ג א.
אסורה נא - מעסקי העולם ואתבודד, ואראה מראות אלקים. בלבת אש - שמצרים היו אש הממרקת את ישראל מזוהמת נחש, כאש המזקקת הכסף בכור, ונבחרו מקצתם להגאל, והרוב להשאר שם, כסיגים דבקים לחלאת מצרים, וגם הנבחרים לא גמרו להטהר, אלא רחמיו יתברך, וכמו שאמרו הללו עובדי ע"ז והללו, והראה לו שאין אלו כקוצים משוללי שורש, כי אם כסנה שהוא אילן קוצים, והלהבה לא תבער בהם מרחמי ה'. אמנם ה' לא עזב האש לשלוט לגמרי גם בקלי הזוהמא, ועליהם נאמר לדעתי... "ובאו האובדים מארץ אשור והנדחים מארץ מצרים". (שם שם ב)
של נעליך - שהנבואה רק במקום קדוש, והראה לו שישראל כסנה, שיש לו שורש עד המים, שיגאלו בזכות התורה, וכמו שאמרו שעמרם היה ראש ישיבה במצרים, ובזכות האבות שרשם. (שם שם ה)
מי אנכי - מצד עצמי, כי אלך אל פרעה - שברחתי מחרבו, ויראה שאיני מן מות מאז, כי אני מתעתד להציל את ישראל. וכי אוציא את - לרבות שכינה ופמליא של מעלה, בני ישראל - שהיו עובדי עבודת גלולים, ובמה יזכו. ממצרים - שצריך לשדד המערכה, כי עבד לא יצא ממצרים. (שם שם יא)
מה שמו - אם יאמר רק אלקי אבותיכם, ישאלוהו על שמו, ולא יוכל לומר ה', כי יאמרו לא טוב אתה מהאבות, שלא נראה להם בהוי"ה, ואם יבא בשם אלקים, יאמרו שבמדת הדין אין להם תקומה... (שם שם יג)
לא יאמינו לי - מיד באמרי שה' נראה אלי. ולא ישמעו - כלל מה שאומר עוד על זכות אבות ומלים פקד פקדתי. והראה להם על ידי האותות: ויהי לנחש - נגד תמיה א' של ישראל, מדוע נשלח דוקא משה שברח מפני פרעה והיתה לו שנאה עליו, נגד זאת הראה המטה, שבהיותו משולח ממנו היה לנחש, וכאשר חזר לשלח בו יד היה למטה, כעץ דומם. הבא ידך - על תמיהתן השניה, איך יגאלו בלי זכות, הראה על ידי היד שישובו לטהרתם מצרעת ע"ז, על ידי דם מילה ופסח. והיו לדם - על תמיהתם השלישית, מה עם ק"ץ שנה שנותרו לשעבוד, הראה להם שיהפכו לדם על המצרים על השעבוד ששעבדום בקושי. (שם ד א)
ראה משה-נבואה, גבורות ה' פרק כד.
מתוך הסנה - על שם "עמו אנכי בצרה", שהוא יתברך אסור בזיקים בישראל, והוא עמהם תמיד, לכך כאשר הם בצרה אין מלכותו בשלמות, אכן כל זה מצד העולם הזה, אבל מצד עצם כבודו, ברוך כבוד ה' ממקומו, רק כאשר אנו בוחנים מלכותו העולם הזה, כאילו אינה בשלמות. (גור אריה שמות ג ב)
וזה לך האות - לא היה משה מסופק שהקב"ה שלחו, אלא אם השליחות משלו, רוצה לומר שיהיה הכל מאתו (שיגמור הוא את כל השליחות). (שם שם יב)
כה תאמר - ...ויש לך לדעת כי משה אמר שישראל ישאלו מאיזה ענין באה להם התשועה, שאם תבא מהשם הגדול והקדוש, יודעים שתהיה שלמה, ולא יבא להם צער, כי הוא ברחמים, כי הוא יתברך נקרא לפי פעולותיו... ואמר אהי"ה, שהוא נמצא וחוזר ונמצא להם, ואין זה שהוא נצחי עמהם תמיד, ומזה ידעו שחוזר להיות סר מהם, וישתעבדו, לכן ראוי לומר אהי"ה לבד. ומתחלה יאמר להם שהוא המצוי שיוציאם ויושיעם מצרה, ואחר כך יאמר עוד אלקי אבותיכם וגו', כי בשם הא' אין הגאולה שלמה, אלא תשועה, אבל בשם הוי"ה ב"ה בו גאולה שלמה, שמורה על שהוא נבדל מכל הנמצאים... (שם שם יד)
פקוד פקדתי - ...ונראה שמזה פחד משה, "והן לא יאמינו", ויחשבו אותו מכזב, שיודע גם כן הסוד, ולא יתבוננו בדבריו לבא אל האמת, ואחר הסימן לכל הפחות יתבוננו בדבריו... (שם שם טז)
מתוך הסנה - ...ולפי שפירשתי לעיל "ויקוצו", שהמצרים נמשלו לקוצים, שהיו לישראל כקוץ מכאיב, על כן הראהו שהקוץ פרעה, אף על פי שאש הצרות מתלקחת סביבו, הקב"ה יתן לו כח לסבול כל המכות, דבר אחר מפני ישראל, שהם בצרה יותר מכל האומות, מפני שיש בהן קלטורין משמיעין קול, כקוצים הללו המשמיעים קול כשהם בוערים... ולכן כתב הסנה בוער באש, ולא האש בוער בסנה, שהרי האש הפועל, אלא שהסנה מבעיר הצרות. (שם שם ב)
אסורה נא - ענינו להתרחק, כי כל עוד שיתרחק מהמקום שלטא בה עינא, כאור השמש כשהיא במזרח ובמערב הכל מסתכלים בה, לגודל המרחק, כי אור זה שבסנה, לגודל אורו, לא היה יכול להסתכל בו. לא יבער הסנה - שהיה בוער בעצמו, ומדוע לא יבערו גם שאר חלקי הסנה שסביבו... או מתחלה היה סבור שבוער ממש, וכאשר סר לראות ראה שאינו בוער כלל, על כן אמר מדוע לא יבער הסנה. ואמר לו ה' אל תקרב - קריבה לראות, שאילו היתה קריבה במקום, היה צריך לומר כי סר לבא, ומנעהו מהביט אל האלקים. (שם שם ג)
מי אנכי - נראה שמב' דברים אמר משה איני כדאי, הן מצד שפלות השליח, הן מצד מעלת ישראל, כי משה היה עניו מכל אדם, ובעיניו היה שפל אנשים, ומצד בני ישראל שהם בני אברהם יצחק ויעקב, ועל שניהם השיב לו כי אהיה עמך, ולא אתה המדבר אלא אני, גם לא אחריך ילכו ישראל, כי אם אחרי ה', ואם כן למה יהיה הקב"ה עמו דוקא, על זה נתן לו אות, שכך מדתו של הקב"ה, שהוא בוחר ביותר להתחבר עם הנמוכים, שהרי בהוציאך את העם ממצרים תעבדון על הר סיני, שהוא נמוך שבהרים. אמנם צריך ישוב דעת מה שאמר ממצרים, ולא מארץ מצרים, גם מלת עמי מיותר, על כן נראה שהוצאה זו אינה מדברת מיציאתם מהארץ, אלא שיצאו מהמעשים של מצרים... ואף על פי שנטמאו עדיין עמי המה, וזה היה קשה בעיני משה מאד, כי ידע שלא שמעו אל השלוחים אליהם, לכן אמר וכי אוציא וגו', ועל זה השיב תעבדון את האלקים וגו', כי על ידי שיקבלו את התורה תפסוק הזוהמא. (שם שם יב)
אל תקרב - צריך לדעת למה לא הקדים לומר לו מכשול שכבר הוא נתון בו, שעומד במנעלו על אדמת קודש, דע כי בכל התורה גילה ה' דעתו ורצונו, כי עיקר הקפדתו על מצות לא תעשה, כי זה יחבול בנפש, והוא טעם אמרו והרוח תשוב וגו', ואמרו רז"ל תנה לו כאשר נתנה לך, אבל מצות עשה הם השגת הטוב כשיהיו בו, ובהעדרם אין עונש, זולת על פרטים ידועים כגון פסח ומילה... לזה הקדים החמור אל תקרב, ואחר כך העשה של נעליך. אלא שיש לנו לדעת דעת עליון למה לא קרא אליו קודם שיעמוד במקום קדוש לבל יקרב בנעלו על אדמת קודש, ואולי כי אין ראוי הדבר להתיחד הדבור אליו, אלא בצירוף אזהרה של "אל תקרב". ואפשר לומר שלא נתקדש המקום שבו עמד עד אחר כך, שכשרצה ה' לדבר עמו שם במקום עמידתו רצה לקדשו, והזהירו קודם, ואולי לזה דקדק לומר אדמת קודש הוא. (שם ג ה)
ואשלחך - טעם לאמר לכה ועוד ואשלחך, והקדים ההליכה, לומר כי לא הליכה זו לבד היא השליחות, אלא לאחר ההליכה תהיה התמדת השליחות, שהיה שולחו עוד פעם אחר פעם, עוד רמז לו שלא בהליכה זו בלבד יוציאם, שלא יתרצה פרעה לשלחם תכף ומיד. או על דרך אומרם בדרך שאדם רוצה מוליכים אותו, אם אתה חפץ במצוה זו ללכת אשלים חפצך ואשלחך, ואולי לזה היה משה משיב בטענות, כיון שלא ראה דבר מלך שלטון אלא אם ירצה, והיה מגלה דעתו שיש לו טענות מונעות, והיה ה' משיבו על כל טענה, כדי שילך מרצונו. או פירוש לכה, ואל תחוש למקרה רע. ואשלחך - שלוחי מצוה אינם ניזוקין, והיא שעמדה לו בדרך במלון. (שם שם י)
כי אהיה - צריך לדעת מה תשובה השיבו, שהרי ודאי ידע כי מכחו הוא, וטען רק ממיעוט ערכו ועוד. אכן כוונת הפסוק לבא להשיבו ראשון ראשון, כנגד מה שאמרת מי אנכי, דע כי שם אהי"ה עמך, ומעתה גדולתך גדולה מגדולתו, ואימתך מוטלת עליו, וראוי להיות בעיניך כהדיוט. גם בזה סתר מה שאמר שאינו ראוי להוציא, כי הראהו ה' שהשגחתו גדולה. ואומרו וזה לך האות - שאתה ראוי לעשות דבר גדול כזה, כי אני שלחתיך - אילו לא היית ראוי לא הייתי שולחך. ואומרו בהוציאך וגו' נתכוון לומר, כי תעלה בידו המצוה עד תכליתה, ומעתה תמה טענת "וכי אוציא", ועוד וזה לך האות - מה שאתה מקטין עצמך, כי באמצעות קנייתך מדה זו שלחתיך. (שם שם יב)
אני ה' - ותסמוך על שליחותי, ותדבר אתה אל פרעה, וכדפירשנו, שה' חפץ שאהרן ידבר רק אל העם ומשה אל פרעה, וחזר ואמר הן אני ערל שפתים וגו', ואז אמר ה' ואהרן אחיך יהיה נביאך. והראני ה' כי הקפיד על הדבר, וזה שאמר ויהי ביום דבר וגו', לשון צער, שיתרון גדולה היה אם משה היה עושה הכל, ולכן השתדל עמו, ולכן ההפסק בפרשה, שאם משה היה עושה המצוה לבדו היה נכנס לארץ, ולא עברו על ישראל הרפתקי במדבר ובארץ. (שם ו כט)
וירא מלאך ה' אליו - ובכל מקום תפס הלשון, וירא אליו ה', וירא אליו מלאך ה', ופה תפס מלת אליו בסוף, כי התבאר אצלי שבכל מקום שהחדוש הוא במלת אליו יקדים המלה, ועל כן בכל מקום יקדים מלת אליו, שזה עקר החדוש שחל עליו הרוח, אבל במשה לא היה זה חדוש, כי היה מוכן למדרגה יותר גדולה, וההפך החדוש שמלאך התראה אליו... זאת שנית שראה מחזה ודמיון, כי המלאך נראה אליו בלבת אש מתוך הסנה. ואין פירושו שהאש היה ענין אחר, והמלאך היה בתוך האש, שאם כן למה התפלא על מחזה האש ולא על המלאך עצמו, רק פירוש שהלבת אש עצמו היה המלאך, וכמו שכתב במדרש איוב, שפעמים שהקב"ה עושה מלאכיו אש, ופעמים הם לפידים, ופעמים ברקים... אתה תמצא הנביאים יראו המלאכים כאלו הוא איש מן האנשים וכו', ומהם שיראוהו אש, רוצה לומר שהאש הוא מלאך ממש... על כל פנים ראה מחזה ודמיון. זאת שלישית שהיתה הנבואה במשל וחידה, שראה הסנה בוער באש, והסנה איננו אוכל, שהוא משל וחידה שעדיין לא הסכימו המפרשים על אמיתת הנמשל. ויש הבדל בלשון בין פעל דלק, בער אכל... ועל פי זה תמהו המפרשים, איך אמר מדוע לא יבער הסנה, הלא ראהו בוער, והיה לו לומר מדוע לא יאוכל הסנה. אבל עם העיון היטב דרך הלשון לומר שהאש בוער בדבר, לא שהדבר בוער באש... אבל הלשון "הסנה בוער באש" מורה ההפך, שהסנה איננו בוער רק שהאש בוער... ועל כן תמה משה, מדוע לא יבער הסנה עצמו, וראה אש בוער ואיננו פועל בו... אבל נבואת משה שהיתה מהשפעת האין סוף בלא אמצעי, שעל זה מורה שם הוי"ה שמורה על עצמו, לא שייך ביה ראיה, רק ידיעת השכל לבד... ואולם בתחילת נבואתו של משה היתה נבואתו באספקלריא שאינה מאירה, וראה גם כן מחזה ודמיון... (שם ג ב)
אסורה נא - השיג שזה אינו אש פשוט כפי הנראה לעינים, שאם כן ראוי שיבער הסנה עצמו, לא שיבער באש והאש אינו פועל בו, ועל כן רצה להשיג ענין המראה הזה בעצמותו, כפי שהוא בידיעת השכל, לא כפי מחזה החוש והדמיון, ובאשר המראה הזה בא על ידי שהוא משיג על ידי הדמיון והחוש, אמר אסורה, ואמרו חז"ל בתנחומא, ג' פסיעות פסע משה באותה שעה, רבי שמעון בן לקיש אומר הפך פניו והביט. רוצה לומר, שמה שאמר "אסורה נא", אין פירושו שיסור ממקומו אל מקום האש, שכבר ידע משה שהוא ענין נבואי, רק כאשר ראה שהשיג משל וחידה ודמיון מפני ששפע נבואתו עוברת דרך מסך המדמה, שהוא ענין גופני, רצה משה הפנימי השכלי, שהוא עקר עצמותו של משה, להתפשט מן הגויה ולהסיר את כתנתו החומרית, ועל זה אמר "אסורה נא", מן מאסר הגויה והחומרים, ובזה אשיג המראה וענינה במראית השכל, ואדע סבתה וענינה. ודעת רבי יוחנן שהתחיל להפשיט כל כחות נפשו בכל חלקיה שהם נפש רוח נשמה, והם הג' פסיעות שפסע, ודעת רבי שמעון בן לקיש שנפש משה כבר היתה מופשטת מן הגויה רק פניו שהיו כפני חמה, שהאור עצמי לה היו פונים עדיין לצד הגויה, ולא הוצרך רק להפך פניו מן הפנים אל החוץ, והביט ועיין בדבר, שמבואר אצלי שההבטה תבא על שימת הלב והעיון השכלי. (שם שם ג)
וירא ה' כי סר לראות - אחר שלאספקלריא שאינה מאירה שנבא בה עתה לא היה צריך שום הכנה, והמחזה שחזה עתה שהיה במשל וחידה ובאמצעות כח המדמה לא היה צריך על זה שתתפשט נפשו מגופו, כי לא נתבטלו כחות גופו בעת ההיא, כי לנבואה זו היה מוכן בטבע מאבותיו, אבל אחר שסר לראות, והנפש התפשטה מגופו, שאז ישיג באספקלריא המאירה, ובזה לא יתכן מה שסר לראות, כי באספקלריא המאירה לא יראני האדם וחי, ולכן ויקרא אליו אלקים וגו', ויאמר משה משה... רוצה לומר כי כל הנביאים שלא היו מוכנים אל הנבואה בטבע, היה צריך קריאה אחת לעורר את החומר שיוכן שתתפשט הנפש ממנו, והקריאה השנית אל בתי הנפש והלחשים, ולכן יש פסיק טעמא בגווייהו, אבל במשה שכבר היה החומר מוכן אל ההפשטה הזאת בטבע, ולא חרד ולא זע ממנו, לא נמצא פסיק ביניהם, כי חלו הקריאות תיכף אל הנפש פנימה... ומשה השיב הנני, רוצה לומר שהוא מזומן ומוכן אל הדבור האלקי. (שם שם ד)
ויאמר ה' - התחיל להודיע לו פתרון המראה, שהסנה הם ישראל שהם ירודים ושפלים, והמצרים מכאיבים אותם כמו שהקוצים מכאיבים את הסנה, והוא בוער באש הכליון שהמצרים רוצים לכלותם, והסנה איננו אוכל, כי מלאך ה' חונה סביבם לשמרם ולהגן עליהם... וארד - לכן ירדתי משמי מרום לשכון בתוכם ולשמרם ולהצילם, שעל זה מורה המראה שמלאך ה' שוכן בתוך הסנה, אולם אחר שעל ידי כן ראה כי באה עת לגאלם, אמר וארד, רוצה לומר שלפעמים יושיע ה' משמי מרום, רוצה לומר שיושיע על ידי סבות ומסבבי הטבע, שישנה לב מלך ושריו לטובה עליהם, או שיהום את העם המעבידים אותם על ידי גלגולי הטבע... (שם שם ז וח)
ויאמר משה - נגד מה שאמר ואשלחך אל פרעה, השיב מי אנכי, שהאמצעי צריך שיהיה מוכן אל התכלית, ואם כן ראוי שתשלח איש גדול או מלך גדול בחיל עצום וכבד, לא איש רש ונקלה מן הגולים, ובפרט שאני מוכתב למלכות... (שם שם יא)
כי אהיה עמך - אינך כשליח שהמשלח יותר במקומו, שאז צריך לשלוח איש גדול ונשוא פנים, רק כשליח שהמלך הגדול משלחו הולך אתו, והמשלח עצמו שנמצא עמו הוא לאות לו שהוא שלוחו, וכזה אין צריך לשלוח איש גדול ונכבד, כי מי גדול מן המשלח, וכן אין לך לירא כי אהיה עמך להפיל מוראך עליו. ועל מה שאמרת "וכי אוציא", אמר לו "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים", ואז יבדלו מטומאת מצרים על ידי שיקבלו התורה מפי, וימשכו אחריך כעדר במדבר, כי מאז יאמינו בך לעולם. (שם שם יב)
ויען משה - באשר לא נתן ה' ביד משה עדיין איזה אות או מופת בשינוי הטבע, חשב משה שיאמינו לו ישראל שהוא נביא אמת על ידי שהיעוד שמיעדם שפרעה ישלחם מארצם יתקיים תיכף, שבבואו עם זקני ישראל אל פרעה יתרצה תיכף למלאות בקשתם, אבל אחר שהודיע לו ה' שפרעה לא יתן אותם להלוך, אם כן כשיראו ישראל שבא אל פרעה ולא אבה לשלחם יאמרו תיכף שהוא נביא שקר, וכבר כתבו שמה שאמר לו ה' ושמעו לקולך, אין פירושו שיעשו כל אשר יצום, שעל זה צריך לומר ושמעו בקולך, רק רוצה לומר שישימו לב לדבריו לבחנם... (שם ד א)
ויאמר לו - לכן מסר ה' בידו ג' מופתים, שישנה הטבע לעשות מן העץ היבש בעל חי מתנועע, שהוא להחיות מתים, ולהמית היד הבריאה על ידי צרעת שחשוב כמיתה, גם ההפך ששב הנחש מטה והיד המתה חיתה, וגם להפוך היסוד הפשוט לדם, שאין לכל זה מבוא בדרך הטבע והתולדות, אמנם היו לאותות האלה גם איזה יחוס אל משה בדרך הרמז... (שם שם ב, ראה עוד משה-אותות)
לא איש דברים אנכי - ...בזה בא בג' טענות, א', אם אני הנבחר מאתך לשליחות הזה, היה ראוי שאהיה איש דברים ובעל לשון מתולדה, כמו שכתוב, (ישעיה מ"ח) ה' מבטן קראני וגו', וישם פי כחרב חדה, ואני לא איש דברים מתולדה. ב', גם אם תאמר שבעת שנולדתי לא הייתי מוכן לשליחות, רק זה התחדש אצלך עתה שתשלחני, על כל פנים היה ראוי שתתקן פי ולשוני יום או יומים טרם תשלחני, ועל זה אמר גם מתמול גם משלשום. ג', ואם גם זאת לא נעשה בי להכין אותי אל השליחות, היה ראוי על כל פנים שתתקן פי ולשוני עתה בעת השליחות. (שם שם י)
ויאמר משה - אחר שה' לא הודיע בפירוש הטעם מדוע רוצה דוקא שהשליח יהיה ערל שפתים, טען משה, הלא יותר טוב הוא שתשלח השליחות ביד איש שיוכל לדבר מעצמו בטבע, ובזה הוא שליח הבא בשם משלחו ודובר בשמו, מה שאינו כן כשאני אלך, שצריך שאתה תלך עמי, ותשים הדברים בפי, איני שליח מאתך, אחר שאתה בעצמך הולך ומדבר, וטוב יותר שתשלח ביד תשלח - כלומר ביד איש שיהיה שליחו וידבר מעצמו בשם משלחו. ויחר אף ה' במשה - מפני שעל ידי הדבור הזה גרם שצרף אליו את אהרן בשליחותו אל ישראל, חרה אף ה' בו, כי תחלה רצה ה' שמשה ילך בשליחות הזה לבדו, והוא ידבר אל העם, ואז היו מקבלים דבר ה', בלא אמצעי, כי שכינה היתה מדברת מתוך גרונו של משה אל העם, מה שאינו כן מעתה יקבל אהרן הדבור באמצעות משה, והעם יקבל הדבור מאהרן, שבזה ירד הדבור ממדרגתו, שהיה ראוי להיות מה' בלא אמצעות אהרן... ועל זה אמר "כי דבר ידבר הוא", שיען שהוא איש לשון ובעל שפתים ייחסו הדברים אליו, שהוא הוא המדבר, ואני רוצה דוקא בשליח שהוא לא יוכל לדבר, רק שאני אהיה המדבר מתוך גרונו, כדי שיהיה הדבור נסי, וגם שלא יוכל להוסיף אף דבור אחד מדעתו... (שם שם יב ויד)
ורצון שוכני סנה - ואף על פי כן רצה להשכין שכינתו בסנה, בעת שנגלה אל משה, וענין שנגלה בסנה הוא, שמשה חשב שאינם ראוים לגאולה, א' שארץ מצרים היא ערות הארץ, ואינה ראויה שיתגלה ה' בה. ב' שלא היו מעשים טובים בישראל. ג' שנדבקו מעט בתועבת מצרים. ולכן הראה ה' לו בזה שהשכין שכינתו על הסנה, שיש בו גם כן ג' דברים לרעה, א' מצד המקום, שגדל בארץ ציה, ב' שלא יגדל פרי, ג' שהוא מלא קוצים, אבל מצד אחר יש בו ג' דברים לשבח, א' שהוא במדבר, שמסוגל להתבודד ברוחניות, ב' שהוא טוב להאחז בו האש מהר, ג' שהקוצים שיועילו לו שיזקין בארץ גזעו. כן בענין גאולת ישראל ג' דברים לשבח, א' שעל ידי שנגלה כבוד ה' במצרים נראה כי מלא כל הארץ כבודו, שאף במקום שפל כמצרים הראה כבוד מלכותו, ב' כי אור ה' היא התורה אין מסוגל להנתן רק לישראל, ג' שהיה בהם כענין הקוצים שיש בסנה, שמרחיק מלהדבק בו, כן לא נתדבקו במצרים, והיו שונים מהם בכל עניניהם... (דברים לג טז)
בלבת אש - לבת וכן לב גזורים משורש לבב, מרכז האש, המלאך הופיע איפוא במרכז האש, והאש היתה במרכז הסנה, לא האש ליהטה מסביב לסנה, ולא נתקבל רושם של סנה המוקף באש מבלי לבעור, ולפיכך גם לא תהיה המשמעות ישראל לא יאבד בגולה, אלא האש שרויה היתה בתוך הסנה, והמלאך היה ממוצע ועומד באמצע האש, וכן נאמר בדברים ל"ג ט"ז "ורצון שוכני סנה"... כן השכינה בכל מקום שהיא שורה עלי אדמות, תופיע בדמות אש, התורה עצמה אינה אלא אש דת גלופה להיות לחוק, ייעודה כדרכה של אש, לבא בקרבנו לצרפנו, ולהחדיר בנו חום וחיות... המשמעות מבחינה כללית של הופעת אלקים בסנה, היא אמת חשובה זו: אין מקום פנוי בלא שכינה, אפילו סנה, אף המקום השפל ביותר אינו פחות מלהיות משכן לרוח אלוקי, וכל קיום ארצי אפילו הנחות ביותר בעיני האדם, נועד והוכשר לתפקיד אלקי. והסנה איננו אוכל - כל שנפתח לבו להשפעה אלקית, היא לא תהרסנו, כי מצותו לדבוק בה, ובמישור הלאומי משמעותו: "עמו אנכי בצרה", כביכול, אני שותף בצערן. (שמות ג ב)
מי אנכי - משימה כפולה ועצומה הטלת עלי, להתגבר על שנים: למגר את פרעה, ולהנהיג את ישראל, לכן לא אמצא בקרבי אף שמץ כח, אף צל של כשרון... משה היה עניו מאד מכל האדם, היטיב לדעת שלא היה בו מאומה מטבעם של מסיתי המונים, מנהיגי צבאות ועמים, גבורים ושליטים, ולשליחות זו הוכשר פחות מכל אדם. מותר היה לו לאיש כזה להרתע מתוך תמהון, אפילו יצאה התביעה מאת ה', כלום לא יכול המבצע להכשל בגלל אזלת ידו, חוסר זריזותו, הססנותו וחולשתו לעומת פרעה... (שם שם יא)
ואמרו לי מה שמו - רק אם נשים אל לבנו עקרי שליחותו, נבין שאלה זו, הן ידועים היו להם מאבותיהם שמותיו של הקב"ה, אולם מכל האמור עד כה, ברור היה למשה, כי שליחותו היתה כפולה, אחת אל פרעה להציל, והשניה, העיקרית והקשה לאין ערוך, אל ישראל, להכינו על ידי חינוכו לקראת המטרה הנעלה, להיות עם ה'... לא היו לו ספקות באשר יאמר לפרעה, אבל ביחס לשליחות אל ישראל, בקש הבהרה. שליחות זו הרי אומרת בשורה חדשה, על תפקיד חדש, על יחסי קרבה חדשים, ואמרו לי מה שמו, עצם השם מן הראוי שיבהיר יחס חדש זה העתיד לקום ביניהם לבין ה'... (שם שם יג)
אחר המדבר - שהיה משתדל להנהיג במקום שהוא יותר מדבר, כדי שיוכל להתבודד ולחקר אחר אלקות וכדומה. אליו - ביחוד לו, כי היו עמו עוד משרתים מאנשי יתרו. מתוך הסנה - מאמצעו דוקא, ראה שבתוך הסנה שלהבת חזקה כדרך האש בשעה שנאחז בתקפו, וענפי הסנה שלמים ואין האש נוגעת בהם, וזהו הסנה בוער באש, שהסנה מכלה האש, שראה מתחלה בלבת, וכרגע נעשה האש חלש מעט מעט... ואחר כך נראה אליו המלאך להבין שנראה אליו בזו הצורה ללמדו בינה. (שמות ג א וב)
מדוע לא יבער - על הבערה עצמה לא סר, כי הבין שבא להראותו שאש הדין בוערה בסנה, שהם עמו ואחיו הנדכאים, אמנם על הראיה השניה לא יכול להבליג רוחו, איך הגזרות נפחתות, שהרי ישראל עצמם אינן כלים, וזוהי השאלה, "מדוע לא יבער הסנה", מי מעכב את המלכות לכלות את ישראל חס ושלום, ובקש לראות בסנה מי מעכב, שהאש לא תהיה נאחזת בסנה... מתוך הסנה - מאותו מקום שהשלהבת שם, להשכילו, שההשגחה שורה גם במקום גזירת המלכות, להטותם ברסן כשהשעה צריכה... ולא שהשכינה שומרת מבחוץ... (שם שם ג וד)
אל תקרב - אל תקוה לעיין בענין הנשגב, אם לא באופן זה, של נעליך - ככל הדברים הגשמיים מורה על ענינים רוחניים, שהוא ענין התפשטות הגשמיות... וכאן הודיע למשה מדוע לא יבער הסנה. אלקי אביך - שהיו הצדיקים מושגחים בפרטות, וגם על ישראל כולם באו הגזרות הללו בהשגחה, ועוד היה למשה מקום להסתכל באש, איך נעשה הדבר שהאש אינו נאחז בסנה, והיה מבין דרכי השגחתו, איך שומר את ישראל מכליון, אבל אחר ששמע שמעשה אלקים בעצמו הוא, ויסתר משה פניו, כי לא מצא לב להסתכל איך הקב"ה מנהיג את עולמו. (שם שם ה וו)
מי אנכי - מה כחי בגשמיות נגד מלך אדיר כמוהו, וכי אוציא - מה כוחי ברוחניות להוציא את בני ישראל, שנצרך איש אשר רוח בו, להלוך נגד רוחו של כל אחד ואחד... בהוציאך - וידעו הכל כי אתה הולך רק בשליחותי, ולא יסרבו על דברי, כי הסרבנות היתה רק כשחשבו שמשה מדבר מפי עצמו. (שם שם יא ויב)
ראה עוד משה-כללי, שמות ד א.
מי אנכי וגו', כי השי"ת הבטיח אנכי ארד וגו', כי משה רבינו ע"ה שטען כל כך, אף כי ידע מעצמו התשובה "מי שם פה לאדם", והפשוט נראה, כי רצה לברר זה מפי השי"ת בעצמו, שאין השליחות רק מהשי"ת בלי תערובת כח משה רבינו ע"ה, כי היה עניו וירא שלא יהיה חס ושלום קלקול על ידי שנעשה על ידי בשר ודם. וזה שהבטיחו אנכי, ועל ידי שהשיבו השי"ת "כי אהיה עמך", וגם "מי שם פה לאדם" וגו', מזה ניתוסף בירור וידיעה גמורה שיוכל להבטל מכל וכל שיהיה מעשה השי"ת בעצמו, דכתיב "ואשלחך", וזה דבר גדול, כי שליח של אדם כמותו, (ואפשר מזה זכה להיות עניו מכל וגו', על ידי שבקש לבטל עצמו לגמרי), ונתקיים אנכי ארד כנ"ל. (שמות תרל"ב)
מה שאמר והן לא יאמינו לי וגו', יש לומר כי גלות מצרים היתה שורש לכל הגליות, לכן מזכירין בכל יום יציאת מצרים, וגאולת מצרים היתה הכנה לכל הגאולות, לזאת בקש משה רבינו ע"ה להיות הגאולה אף כשיהיו מחוסרי אמנה. ויש לומר דהוציא זה ממה שאמר "אשר אהיה" בצרות אחרות, היה לרמוז לו שכל הצרות תלוין בגאולה זו. (שם תרל"ג)
בפסוק וישב משה אל ה' וגו', כי משה רבינו ע"ה תלה הכל במעשיו, שעל ידי שהיה השליחות על ידו, לכן הרע להם פרעה, והאמת כן היה. וביאור הענין, כי משה רבינו הוא בחינת התורה ממש, והוא מדת הדין והמשפט, והוא ע"ה היה באמת על פי המשפט בכל פרטי מעשיו... וכמו כן היה ביציאת מצרים שלא היו יכולין בני ישראל לקבל הדין, והיה בהכרח להשתתף עמו אהרן שהוא החסד, ואז הוקל מעליהם. כי בודאי לעשות נקמה בגוים צריכין בני ישראל מקודם לתקן מעשיהם כראוי, וכיון שלא היו זכאין כל כך היה עליהם גם כן מדת הדין, ומכל מקום אם היו עומדין בנסיון וקבלו באהבה, נראה שהיה מתוקן הכל. ועל זה כיון משה רבינו ע"ה באמרו "והן לא יאמינו לי" דייקא, כי אף שהאמינו בפקודת ה' כמו שכתוב ויאמן העם, אבל להיות נמשך אחר משה רבינו ע"ה לא היה בכוחם כנ"ל, ומשה רבינו ע"ה תלה בחסרון עצמו, ולכן "וישב אל ה'", הוא תשובה, שבכח תשובת משה רבינו ע"ה המתיק הדינין, ונתקן הדבר על ידי צירוף מדת החסד כנ"ל, כי צדיק הדור צריך לשוב בעבור כל הדור, כמו שאמרו בני ישראל ערבין זה לזה, וזה וישב משה. (שם תרל"ז)
בלבת אש מתוך הסנה, במדרש אני ישנה ולבי ער, פירוש שהקב"ה הראה למשה מראה גדולה זו מתוך חושך הגלות עצמו, וזה היה התימה מדוע לא יבער הסנה, מאחר שנמצא באמת התלהבות הגדול הזה, איך יש קיום לקליפה המחשכת אורות הגדולים הללו. אך זה באמת רצה הקב"ה להראות לו, כי אדרבא, לפי גודל החושך והגלות נסתר בו אור גדול גנוז, והוא בחינת הגאולה, כי הגלות הוא סימן על הגאולה, וכפי רוב קישוי הגלות מורה על תוקף הגאולה... (שם תרל"ח)
במדרש, אילולא שהסתיר פניו, היה מראה לו מה למעלה וכו', אף על פי כן בשכר ויסתר וכו' זכה לתמונת ה' יביט. פירוש, כי בודאי גם משה רבינו ע"ה ידע זאת, כי היה מראה לו וכו', וכל אלה ההשגות הניח בעבור להסתיר פניו בשביל יראת ה', ולכן השיג בשכר יראה זאת תמונת ה' יביט, והטעם כי מעט אשר משיג אדם בזכות מעשיו שקול נגד הרבה השגות הבאות במתנה, ודבר הבא בעבודת האדם הוא קיים לעד... (שם תרמ"א)
במדרש, יודיע דרכיו למשה וכו'... והנה בחינת משה רבינו ע"ה הוא כמו שהיה בראשית, שהוא נקרא ראשית, כמו שאמרו חז"ל וירא ראשית לו, ולכן הודיע לו הקב"ה דרכיו, שהוא הגאולה בבחינת מדת הדין, ולכן סירב משה רבינו ע"ה ורצה שישלח על ידי אהרן במדת החסד, אבל הקב"ה השיב, ידעתי כי ידבר הוא וגו', כי גם מתחילה היה רצונו יתברך לשתף אחר כך במעשה את אהרן, וזה "לבני ישראל עלילותיו", כי סוף המעשה, הגאולה, יהיה בבחינת חסיד כנ"ל... (שם תרנ"ז)
ויוציאנו ה' וכו'... ובמדרש על פסוק מי אנכי כי אלך אל פרעה, פירוש שמשה רבינו ע"ה אמר איך יתקיים הבטחת דן אנכי, שרצה משה רבינו ע"ה להיות הגאולה בכבודו ובעצמו, ובאמת משה רבינו ע"ה שהיה עניו גדול, ונתבטל ממציאות אליו יתברך, לכן היה שליחותו כמו על ידי הקב"ה בעצמו, והוא לא חשב על עצמו זאת, וזה שאמר מי אנכי... (פסח תרל"ה)
...ובזה נבא בביאור מקראי קדש הנצבים פתח דברינו, שאמר משה מה זכות יש לישראל שיעשה להם נס להוציאם ממצרים, היינו כנ"ל, דמאחר שחטאו בחיים אין להם חיים, הגם דלסלק מהם השיעבוד לא קשיא ליה, דאף שהבין ברוח קדשו, שהם היו בדור המבול וצריכין מירוק, וזה שאמר "אכן נודע הדבר", שהפירוש אצלי במה שראה שהיו בהם דלטורין, אף שאין זה מדת ישראל, מזה השכיל והבין ברוח קדשו בשורש נשמתם, שבודאי בא זה מכח החטא בגלגול הקודם בדומה לו, והוא חטא דור המבול. ובזה יתישב מה שלכאורה קושיא עצומה, וכי בשביל חטא יחיד יענשו כל ישראל, אך הפירוש הוא שהשכיל על ידי זה בשורש נשמתם, ונודע לו מי המה אלה, ובשורש כל ישראל אחד, על כן הבין שכל ישראל צריכין מירוק, וחשש שמא מעתה אינם ראויים להגאל, כי מאחר שעדיין יש בהם דלטורין, שנצמח מחמת החטא הקדום, מזה נראה שעדיין חטא זה לא נתמרק לגמרי. אך אחר כך כשעבר זמן רב כזה בצרות גדולות כמו אלה, לא היה אצלו ספק כלל, שבודאי נתמרק חטאם, וראויין להגאל מעבודת פרך, כי מה נשתנו מכל ע' אומות, מה גם ששמע מהשי"ת שרצונו לגאלם. אך במה שאמר השי"ת ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ זבת חלב ודבש, שהיא חיות דקדושה כנ"ל, מזה תמה, מאין תהיה להם חיות, כי מאחר שחטאו בחיים, אין להם חיים. וזה שדקדק מה זכות יש להם שיעשה להם נס... וידיעה זו היא ידיעת עקרי הגאולה, והיה רוצה לידע מה היא הזכות, ולא חס ושלום כמקטרג, רק להתברר על עסקיו... וזהו שהשיבו השי"ת בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו'... (שמות תרע"ב)
ונראה לפרש על פי מה דאיתא בספרים הקדושים, שלפי מדריגת משה היה נחות דרגא לפניו להניח הדרגין שלו, שהיה משוטט בעולמות העליונים, ולילך לבית פרעה ערל וטמא ומקום טינופת ע"ז, ומפני זה היה מבקש לשלוח ביד זולתו, ולפי זה יש לומר דהחטא היה למשה, שלתועלת ישראל לא היה לו להשגיח על עצמו כלל, אך הוא ע"ה בענותנותו הגדולה, לא מצא תועלת בו יותר מבזולתו, וכמו שאיתא ברמב"ן שלח נא ביד תשלח, היינו ביד כל אשר תשלח, כי אין אדם בעולם שלא יהיה הגון יותר ממני לשליחות, ומכל מקום סוף סוף היה דורש נמי לתועלת עצמו, שלא רצה להשפיל את עצמו כנ"ל, ולפי גודל מעלתו גם זה נחשב לחטא. והנה זהו היפך מדת הכהן, להשפיל עצמו להגביה השפלים והנחשלים להחזירם בתשובה... (שם תרע"ה)
...ונראה דהנה בעיקר סירובו של משה יש לומר, הלא במדרש רבה (שמות פרשה ב'), בפסוק ויאמר הנני, הנני לכהונה ולמלכות, ולמה לכהונה ולמלכות היה מוכן, ולשליחות סירב, וכמו שהיה מכבד לאהרן דבר השליחות, היה לו לכבדהו גם בדבר הכהונה והמלכות... ונראה דהנה בזוהר הקדוש שמשה היה במלולא, ואהרן בעובדא. ונראה שמשה ואהרן היו כמו נשמה וגוף, מלולא נתייחס אל הנשמה, כמו שכתוב (בראשית ב') "ויהי האדם לנפש חיה", ומתרגם לרוח ממללא, ועובדא מתייחס אל הגוף. ויש להסביר הדברים על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה, שיש שני מיני ענוה והכנעה, יש שמבין בשפל מצבו מאין בא מטפה סרוחה... על כן הוא שפל בעיני עצמו ונכנע, ויש ענוה והכנעה שאף על פי שיודע ומכיר את מעלתו, מכל מקום לגודל השגתו באלקות, אין מציאותו נחשבת מציאות, אפילו אם היה לו מעלות רמות ונשגבות אלף פעמים ככה. וכבר אמרנו שאף שמשה ואהרן שניהם היו ענוים ונכנעים ביותר... מכל מקום היו חלוקים בענותנותם, אהרן היתה לו שפלות ממין הראשון, ומשה ממין השני... ותדע שבמשה ממין ענוה זו מדבר, שהרי דרשו ז"ל, (אבות דרבי נתן ט') ענו מאד, יכול אפילו ממלאכי השרת, תלמוד לומר מכל האדם, ולא ממלאכי השרת, שאצלם לא שייך מין הענוה הראשונה... והנה לפי האמור מובן, אשר הדברים שמתייחסים לשכל צריכין להיות על ידי משה, והמתייחסים לעובדא על ידי אהרן, ולפי זה יש לומר דהא שאמרנו לעיל בשם המדרש, שמשה סירב בשליחות משום שהיה מכבד את אהרן, זה שייך רק בדבר שהיה אהרן נמי ראוי לזה, אבל בדבר שאין אהרן ראוי לו אין שייך בכאן כיבוד. ולפי זה ניחא מה שמשה אמר תיכף עתיד אני להעשות סרסור בינך ובינם כשתתן להם את התורה, ולא מיאן בזה לכבד בזה את אהרן, דבענין להוריד את התורה ממעלה למטה, שמתייחס לשכל, מובן שנצרך לזה דוקא איש שמעלתו מעלת השכל, אבל אהרן שמעלתו מעלת הגוף בעובדא, אין ענין להורדת התורה. ומעתה יש ליישב נמי הא דאמר הנני לכהונה ולמלכות, דהנה כהונה יש בה שני ענינים, יש שהוא בעובדא עבודת הקרבנות, אך יש בו נמי המשכת השפע מלמעלה למטה, וזה מתייחס ביותר לשכל, ויש לומר שביותר מתייחס זה לכהן גדול... על כן יש לפרש, שהא שמשה אמר הנני לכהונה, היינו כהונה גדולה... וכן הא דאמר הנני למלכות, נמי יש לומר, דענין מלוכה היא להרים דת האמת והתפשטות גבול הקדושה... ומתייחס ביותר לכח שכלי, על כן אמר הנני למלכות, ולא כיבד בזה את אהרן. אך בענין השליחות להוציא את ישראל ממצרים, שהיו שקועים במ"ט שערי טומאה, והיה נצרך להגביהם ממטה למעלה, זה היה יכול גם אהרן, ובאמת כך היתה מדתו של אהרן להרים את הנכשלים משפל מצבם, מה גם לעשות אותות לעיני ישראל ולעיני פרעה, שזהו בעובדא, היה אהרן נאות לזה, על כן סירב וכיבד את אהרן. ומכל מקום היה עליו חרון אף, כי בהדי כבשי דרחמנא למה לו, והיה לו להשיב אל לבו שבאשר כך הוא רצון ה' שהוא יהיה הגואל ולא אהרן, בודאי כך טוב וכך יפה, והוא בכלל מדת בטחון...
ולפי זה יתפרשו בטוב טעם דברי המדרש הנצבים פתח דברינו, שעל ידי שסירב בשליחות, אמר לו הקב"ה, חייך, שאני צוררה לך בכנפיך, דכמו שהעוף מתרומם לעוף למעלה על ידי הכנפים, וכשצרור לו דבר בכנפיו מונעו מלעוף ולהתרומם, כן משה רבינו, שלולא שסירב היה מתעלה ומתרומם מעל כל ההפכים כנ"ל... דהנה בזוהר הקדוש דמעלת משה היתה גבוהה מארץ ישראל ועל כן לא נכנס, אך זה יתכן באם היתה מעלתו מוגבלת, אבל אם מתעלה ומתרומם מכל הפכים לא היה זה נחות דרגא למשה, וכמו שאין נחות דרגא להשי"ת להשגיח בשפלים, כי הוא נעלה ומרומם... וזה שהיה משה מתחנן שבעה ימים, כדי לבא למדרגה הכוללת כנ"ל, דאם לאו הכי, אחר שנודע לו שזה גרעון אליו, למה היה עוד מבקש... אבל לא השיג עוד מעלה זו, ומטעם סירובו אז פגם בה כנ"ל.
ורבי חלבו אמר כל שבעת ימי המלואים על דרך הנ"ל, כדי לזכות לבחינה הכוללת, ואז היה במעלה גדולה יותר. ואף שאהרן זכה לכהונה גדולה גם כן, מפני שזכה בו מחמת העגל כנ"ל, נוסף על מעלת כהן הדיוט שהיתה לו מאז, מכל מקום לא היה מחמת המעלה הכוללת בשלימות כל כך... ובודאי היתה מעלת כהונתו של משה גבוהה יותר ויותר, ושוב לא שייך לכבד את אהרן, כי במה שאהרן אינו יכול, אינו שייך כיבוד, וגם לא רצה ליטול מאהרן את כהונתו... אלא שתהיה עוד מעלה בישראל גבוהה מאלה, והיינו מעלת הכולל, ואך לא הגיע לזה מחמת הסירוב כנ"ל. (ויקרא שמיני תרע"ה)
ועתה לכה ואשלחך וגו', תיבת לכה לכאורה אין לו פירוש, דאנה ילך קודם השליחות, גם למה לכה בה"א? אך למעלה כתיב אל תקרב הלום וגו', וכתב הרמב"ן ז"ל עדיין לא הגיע למעלתו הגדולה בנבואה... וכן כאן לכה בה', ה' עילאה שמורה על בינה, שזכה משה לזה, כמו שנאמר בכל ביתי נאמן הוא, דאשתלים בכל עשר דרגין, ולפיכך כתוב לכה לדרגא דילך, ואחר כך ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי וגו', והיינו שתוכל להשפיע על ישראל בחינת מהימנותא שלימתא, והוא על פי מה שאמרו (ברכות ו') כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין, וכבר אמרנו דיראת שמים נקרא לב, וכמו שדרשו ולב אין על מי שאין בו יראת שמים, ובינה לבא היינו כשנכנס היראה בעומק נקודה שבלב... ומי שזוכה לבחינת בינה לבא דבריו נשמעין יותר ויותר... (שמות ט)
והן לא יאמינו וגו', במדרש רבה (פרשה ג'), באותה שעה דבר משה שלא כהוגן, הקב"ה אמר לו ושמעון לקולך, והוא אמר והן לא יאמינו לי, מיד השיבו הקב"ה הכל בשטתו, ונתן לו אותות וכו'... ולמה הוצרך לג' האותות, כיון שאמר השי"ת שהם מאמינים, עד שענש משה רבינו על שחשדם. אך נראה שבאמת היו מאמינים, רק על ידי שאמר משה רבינו "והן לא יאמינו לי", על ידי זה נכנס בלב ישראל שלא יאמינו, כעין שאמרו (ערכין י"ז) דור לפי פרנס, שהפרנס או מלך לב ישראל. ולהבין דעת משה רבינו, כיון ששמע מהשי"ת ושמעו לקולך, איך אמר ולא ישמעו בקולי? נראה שבודאי על עיקר הגאולה לא עלה על דעתו חס ושלום שלא יאמינו, שהרי מגילות היו בידן שהיו משתעשעין בהן משבת לשבת, לומר שהקב"ה גואלן, והיה סבור שעל זה נאמר "ושמעו לקולך", אך היה סבור שיאמרו, שהם אינם ראוים לגאולה... ועל זה אמר השי"ת למשה שיעשה להם ג' אותות כנגד ג' הקליפות, הקנאה והתאוה והכבוד, ומהם מסתעף ג' עבירות, ע"ז, גילוי עריות ושפיכות דמים. ושורש קליפת מצרים היתה התאוה... והיתה קליפת מצרים כוללת כל הג' קליפות, וישראל היו מוקפים בקליפת מצרים כעובר בבטן אמו, וכנגד זה צוה לעשות להם ג' אותות, מתחלה הראה לו נגד קליפת התאוה, שורש הסתת הנחש, והראה לו שהמטה שבידו שנקרא מטה אלקים... והיינו שהיצר הרע הזה נברא לתכלית שיהיה חדוותא דשמעתא... (שם י)
וארא אל אברהם וגו', במדרש ובגמרא, חבל על דאבדין וכו'... ואתה אמרת לי מה שמך בתחלה. וצריך להבין, למה לא אמר לו חטא זה בשעה ששאל מה שמו וגו', ובאמת משה רבינו לא שאל מה שמך, רק אמר "ואמרו לי שמו מה אומר אליהם", היינו שישראל ישאלו, אך אומרים מרבינו רבי בונם זצוק"ל, שאמר שהמכוון שלו היה לידע השם, שהרי אחר כך אמר לא איש דברים אנכי וגו'. אך ענין השאלה מה שמו הוא, כיון שידעו שישראל היו משוקעים בקליפת מצרים כעובר במעי אמו, ונצרך להופיע בהם אור, ועל זה אמר ואמרו לי מה שמו, היינו באיזה שם יופיע בהם האור, ועל זה אמר לו השי"ת אהי"ה אשר אהי"ה, דהיינו דשם אהי"ה מורה כ"ע ובינה... ולישראל ציוה ה' לומר אהי"ה שלחני אליכם, דהיינו לתקן הכל שיתגלה אור העתיד, ולא יאמר להם שיקלקלו, משום דיה לצרה בשעתה... והנה משה רבינו ע"ה האיר בלבו אור אהי"ה בשלימות... ומשה רבינו ע"ה זכה למדרגתו משנולד, ואחר כך כשראה שעדיין לא נגאלו, ואדרבה, ומאז באתי וגו' הרע לעם הזה, תלה הדבר בחסרונו, שמקודם זכה לראות, ועתה נתקלקל, שאינו כדאי לראות ולהשיג מעשה ה', ובאמת הוא מפני שהוא קודם המעשה וההתגלות, ולכן לא האיר לו עוד. והנה האבות השיגו שם הוי"ה באספקלריא דלא נהרא... ועל כן כשראו שלא נתקיים לא הרהרו אחר מדותיו, דעל ידי מהימנותא שלימתא תלו שגרם החטא, ואף שלא נאמר להם על תנאי, האמינו ולא הרהרו אחר מדותיו... מה שאינו כן משה רבינו, שהשיג באספקלריא דנהרא אחר מעשה... ולכן כעת שראה שאינו רואה הישועה צעק למה זה שלחתני, אף שתלה בחסרונו, מכל מקום אמר אתה היודע שאתקלקל, למה זה שלחתני, ועל זה אמר השי"ת חבל על דאבדין וכו', שהאבות לא אמרו לי מה שמך, והשיגו רק באספקלריא דלא נהרא... ולא הרהרו אחרי מדותי... (וארא ב, ועיין שם עוד)
...ויכול להיות, כי לכן משה רבינו ע"ה לא רצה לקבל השליחות להוציאם ממצרים, כי בשביל שהיה ענו גדול ידע חלק שפלות האדם יותר מזולתו, והיה ירא לנפשו לקבל רבנות, כענין שאמרו שנא את הרבנות... (חלק א לה)
וזה הענין היה במשה, כי הנה נראה שמתחילה כאשר נראה אליו השי"ת ואמר לו לכה ואשלחך אל פרעה, לא אמר משה אלא רק מי אנכי, ואחר כך באחרונה אמר כי כבד פה וכבד לשון אנכי, הענין, כי מתחלה היה סבור כי ילך ויוציאם בעל כרחם, ולא יהיה צריך לדבר בדרך ריצוי, אבל אחר כך כשנאמר לו "לך ואספת וגו' ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרתם אליו וגו', ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים", בלשון בקשה ובנחת, ובהתרוממות הנפש, היה סבור כי הוא אינו מוכשר לכך... ולכן היה סבור משה כי אהרן מוכשר לזה יותר, על כי היה נחמד לכולם... ובאמת המצוה צריכה להעשות בגשמיות כפי מה שנראה בדרך הטבע קרוב יותר לצאת התכלית הנרצה... מה השיב לו הקב"ה, מי שם פה וגו', כי פה היה רוצה דוקא על פי משה היפוך הטבע, (משלי ט"ז) לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון... (חלק ב רלז)
הנה ענין חדוש המציאות שהוא בטול חוקי הטבע נראה במראה הסנה, "ויקרא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה" וגו', (מלאך ה', הכונה כאן הוד השכינה, כמו שנראה להלן מן הכתוב וכמבואר במפרשי התורה, שלפעמים נכתב מלת ה', אף שהכונה על הוד השכינה), כי במעשה זה היה ניכר שדוד כל חקי הטבע והבריאה ובטולם, ונתגלה בו הנהגת שם הוי"ה בעולם, כי בסנה הרי אין לומר כי יש לסנה זה הסגולה שמחמת כן ימצא בחק הבריאה שלא תוכל האש לשלוט עליו, ואין כאן שום סבה לשדוד הטבע, ומדוע לא יבער הסנה, פה התבלטה הנהגת חדוש המציאות, היינו שאין קיום לחקי וגדרי הבריאה כלל, ולא ניתן לכחות הטבעיים שום שליטה בפני עצמם, רק רצון ה' הוא כח הכל, וזהו היתה התפעלותו של משה, כמו שכתוב, "אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה, מדוע לא יבער הסנה"... והיינו כי אחרי שהתבונן משה בהתחדשות הזאת, והשיג בהכרה ברורה ובהירה את המציאות האמיתית, כי אין חוקי וגבולי בריאה כלל, רק ה' לבדו ואפס זולתו, והוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, ולית אתר פנוי מיניה, אם כן לפי רוממות השגתו עתה המקום קדוש הוא, ולכן של נעליך. ועוד נוכל לומר, כי נמצא כאן עוד ענין, כידוע בספרים הקדושים, דנעל הוא סמל הגופניות, של נעליך התפשט מגשמיותך ומחומריותך, אחרי ההכרה שקבלת, כי אין חומר וגשם כלל, רק הכל קדושה, אם כן של נעליך, אין כאן גשמיות, לא בך ולא בסביבותיך...
מצינו מסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול (בבא מציעא פ"ז), והביאור בזה, כי סרבנות מדה יפה היא באדם כי יאות לסרב מעט כשאחד מבקש לכבדו או להיטיב עמו... אבל לגדול אדרבה, עדינות הרגש של בן ישראל דורשת, שכשגדול מכבדו לא ירגיש, כי הגדול נותן לו כבוד, והוא המתכבד מסרב לקבלו, כי גם זו יהירות יותר מדי...ולפי זה האיך סירב משה במצות הקב"ה מפני ענותו, שלא רצה ליטול גדולה לעצמו, הלא כיון שהקב"ה מצוהו, עליו לקיים ציוויו ולמלאות רצונו יתברך בזריזות?
אך הנה מבואר בספרים הקדושים, שגם חיזיון הנבואה המתגלה לנביא הכל לפי המצב של עכשיו, כי גם הנביאים החוזים באספקלריא המאירה רואים את העתיד להיות על פי המצב הנוכחי, לפי שרשי הבריאה העליונים, והסבות והמסובבים הנשאים, אבל עלול שישתנה המצב על ידי בחירת האדם, כי היא חפשית ומשפעת על הנהגת הבריאה. ולכן אין פלא אם סרב משה, בהכירו כי גם הוא עלול להכשל ולחטא, כי מה שהאדם גדול יותר, מכיר הוא יותר בחסרונו, ובכח הרע השולט באדם, ולכן הרגיש כי אינו יכול להאמין בעצמו, והיה ירא מאד לקבל עליו את התפקיד הנשגב הזה שגאולת עם ישראל תהיה על ידו ובשליחותו, ואף שהקב"ה שלחו להוציא את בני ישראל מארץ מצרים, ידע שזהו רק לפי המצב שהוא נמצא בו עתה, וחשש שמא יגרום החטא, ויפול ממדרגתו ולא יהיה ראוי להיות לגואל לעם ישראל, וכי כלום הרבה צריך לו לאדם למען יפול ממדרגתו, וכמו שאירע באמת למשה רבינו ע"ה, "ויהי בדרך במלון" וגו'... ונמצא שמעמיד בסכנה את גאולת עם ישראל הנמסרת לו והתלויה במצבו, ולכן בקש מהקב"ה שלא ישלח אותו, ושישלח ביד אחרים הרגילים בשליחות ה', שהם יחזיקו מעמד ובטוחים במצבם. ועל זה השיבו ה' "כי אהיה עמך", שאין גאולה זו תלויה בשום אמצעים אחרים, רק אנכי בעצמי אהיה הגואל, כי מהסנה שאיננו אוכל אתה רואה ומכיר, כי יש בהנהגת הבריאה ענין התחדשות המציאות שממנה ניכר ומתבלט, שיש בבריאה הנהגת מציאותו יתברך לבדו, שאיננה תלויה בשום חוקים וגבולים, ותדע כי הגאולה הזאת תהיה על ידי הנהגה זו, ועל כן אין לך לחוש... (חלק א עמוד פח, השגחה)
...ולפי מה שנתבאר לנו בע"ה, מרשה אנכי להגיד, כי בשאלה זו דן משה רבינו ע"ה, (כי גם ברמב"ן מצינו שפירש בזה, כי שאלתו של משה לדעת דרכי השם משמו, כענין שחזר ואמר "הודיעני נא את דרכיך ואדעך"), וזהו מה שאמר משה לפני הקב"ה (שמות ג' י"א), "מי אנכי כי אלך אל פרעה" וגו' כי היה הדבר תמוה בעיני משה, שבשעה שגאולת מצרים צריכה להיות על ידי שם הוי"ה ב"ה, נדרש גם שילך הוא אל פרעה, ושיוציא את בני ישראל ממצרים, כי הלא לא היו בני ישראל ראויים להגאל על פי חקי הבריאה שעמדה תחת השם ש-די, וכיון שהנהגת שם הוי"ה מתנהגת על פי הרצון הפנימי והתכליתי של הבורא ב"ה, השתומם על הדבר, למה רוצה ה' בשליחותו. וזו היתה שאלתו, "מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים", כי הלא הגאולה תהיה על ידי שמך הגדול, ואיפה יש מקום בהנהגה זו לפעולות בני אדם וסיועם. ועל זה השיבו הקב"ה "כי אהיה עמך", כלומר אף כשההצלה תהיה על ידי שם הוי"ה ב"ה, שזה נרמז בשם אהי"ה, מכל מקום תהיה זאת עמך, כי בשית אלפי שנין של העולם הזה, גם הנהגת שם הוי"ה מקושרת עם מעשי בני אדם והשפעתם. (שם עמוד קלז, משפט)
...ויצא לנו מזה לימוד, לבל יעלה האדם במעלה שאינה ראויה לו, אף כי יש בה צדדים הרבה לטוב, שיתעלה ממנה מעלה מעלה, אכן אחרי כי יש בה אחיזת היצר, כמו גאוה וכבוד, אין הדבר כדאי, ומוטב לו שלא יתעלה, וזה היה הענין שמשה רבינו ע"ה היה מסרב כל כך, ולא רצה להיות פרנס ישראל, אף כי ידע היטב את כל ההצלחות, אכן ירא מצד אחיזת היצר שיש בזה, והוא ברב ענותנותו ירא מזה מאד מאד, ולא רצה בכל המעלות... (דעת חכמה ומוסר חלק ג עמוד צז)