משה   והלוחות

(ראה גם: דור המדבר-חטא, לוחות, משה-מתן תורה)

 

ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחולות, ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר. (שמות לב יט)

ויאמר ה' אל משה פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים, וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת. (שם לד א)

זהר:

תא חזי, בשעה ההיא ששבר משה את הלוחות שכתוב וישבר אותם תחת ההר, צף אוקיינוס ממקומו, ועלה להטביע את העולם, מיד ויקח את העגל אשר עשו וישרוף אותו באש וגו', ויזר על פני המים, קם משה על מי אוקיינוס ואמר, מים מים מה אתם רוצים, אמרו הרי לא נתקיים העולם אלא על התורה דלוחות, ועל התורה ששקרו בה ישראל ועשו עגל זהב, אנו רוצים לשטוף את העולם, מיד אמר להם, הנה כל מה שעשו בעון העגל מסור לכם... (משפטים שסא, ועיין שם עוד)

בשעה ההיא נשברו ב' לוחות האבנים הראשונים, והרי העמדנו, שהם הכבידו על ידו של משה, ונפלו ונשברו, מהו הטעם, משום שפרחו האותיות מן לוחות האבנים, (ונשארו האבנים בלי רוח שהוא האותיות, ועל כן הכבידו). (ויקהל יא)

תלמוד ירושלמי:

חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב. בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות... ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחולות, רבי חלקיה בשם רבי אחא מיכן שלא יהא אדם דן אומדות, דרש משה מקל וחומר, מה את פסח, שהיא מצוה יחידית, נאמר בו כל ערל לא יאכל בו, התורה שכל המצות כלולות בה, על אחת כמה וכמה. ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר, תני רבי ישמעאל, הקב"ה אמר לו שישברם, שנאמר ואכתוב על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת, אמר לו יפה עשית ששיברת. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן, הלוחות היו אורכן ששה טפחים ורחבן שלשה, והיה משה תפוש בטפחיים, והקב"ה בטפחיים, וטפחיים ריוח באמצע, כיון שעשו ישראל אותו מעשה ביקש הקב"ה לחוטפן מידו של משה, וגברה ידו של משה וחטפן ממנו, הוא שהכתוב משבחו בסוף ואומר, ולכל היד החזקה, ייא שלמא על ידה דגברת עליה מינאי. רבי יוחנן בשם רבי יוסה בר אביי אמר הלוחות היו מבקשין לפרוח והיה משה תופשן, דכתיב ואתפש בשני הלוחות, תני בשם רבי נחמיה, הכתב עצמו פרח, רבי עזרה בשם רבי יהודה בי רבי סימון, הלוחות היו משאוי ארבעים סאה, והכתב היה סובלן, כיון שפרח הכתב כבדו על ידיו של משה ונפלו ונשתברו. (תענית כב ב)

פרקי דרבי אליעזר:

...לקח משה את הלוחות והיה יורד, והיו הכתובין סובלין את עצמן ואת משה עמן, וכשראו את התופים ואת המחולות ואת העגל ברחו הכתובים ופרחו מן הלוחות, ונמצאו כבדין על ידי משה, ולא יכול משה לסבול את עצמו ולא את הלוחות, והשליכן מידיו ונשתברו, שנאמר וישבר אותם תחת ההר... (פרק מה)

אבות דרבי נתן:

...שבר את הלוחות כיצד, אמרו בשעה שעלה משה למרום לקבל את הלוחות שהן כתובות ומונחות מששת ימי בראשית, שנאמר (שמות ל"ב) והלוחות מעשה אלקים המה... נטלן וירד, והיה שמח שמחה גדולה, כיון שראה אותו סרחון שסרחו במעשה העגל, אמר היאך אני נותן להם את הלוחות, מזקיקני אותן למצות חמורות ומחייבני אותם מיתה לשמים, שכן כתוב בהן לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, וחזר לאחוריו, וראו אותו שבעים זקנים ורצו אחריו, הוא אחז בראש הלוח והן אחזו בראש הלוח, חזק כחו של משה מכולן, שנאמר (דברים ל"ד) ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל, נסתכל בהן וראה שפרח כתב מעליהן, אמר היאך אני נותן להם לישראל את הלוחות שאין בהם ממש, אלא אאחוז ואשברם, שנאמר (שם ט') ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם.

רבי יוסי הגלילי אומר אמשול לך משל, למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שאמר לשלוחו צא וקדש לי נערה יפה וחסודה ומעשיה נאין, הלך אותו שליח וקדשה, לאחר שקדשה הלך ומצאה שזינתה עם אחר, מיד היה דן מעצמו ואמר, אם אני נותן לה כתובה מעכשיו, נמצא מחייבה מיתה ונפטרוהו מאדוני לעולם, כך היה משה הצדיק דן מעצמו, אמר, היאך אני נותן להם לישראל את הלוחות הללו, מזקיקני אותן למצוות חמורות ומחייבני אותן מיתה, שכך כתוב בהן, (שמות כ"ב) זובח לאלהים יחרם, אלא אאחוז בהן ואשברם, וחזרן למוטב, שמא יאמרו ישראל היכן הלוחות אשר הורדת, אין דברים אלא בדאי.

רבי יהודה בן בתירא אומר, לא שבר משה את הלוחות אלא שנאמר לו מפי הגבורה, שנאמר פה אל פה אדבר בו, פה אל פה אמרתי לו שבר את הלוחות. ויש אומרים לא שבר משה את הלוחות, אלא שנאמר לו מפי הגבורה, שנאמר (דברים ט') וארא והנה חטאתם לה' אלקיכם, אינו אומר וארא, אלא שראה שפרח כתב מעליהם. אחרים אומרים לא שבר משה את הלוחות שלא שנאמר לו מפי הגבורה, שנאמר (שם י') ויהיו שם כאשר צוני ה', אינו אומר צוני, אלא שנצטוה ושברן.

רבי אלעזר בן עזריה אומר, לא שבר משה את הלוחות אלא שנאמר לו מפי הגבורה, שנאמר אשר עשה משה לעיני כל ישראל, מה להלן נצטוה ועשה, אף כאן נצטוה ועשה... (פרק ב ג)

מדרש רבה:

ויאמר ה' אל משה פסל לך, הדא הוא דכתיב (איוב י"א) ויגד לך תעלומות חכמה, אתה מוצא בשעה שאמר לו הקב"ה לך רד כי שחת עמך, היה תופס בלוחות, ולא היה מאמין שחטאו ישראל, אמר אם איני רואה איני מאמין, שנאמר (שמות ל"ב) ויהי כאשר קרב אל המחנה וגו', שלא שברן עד שראה בעיניו... דבר אחר שפרחו הכתובים מן הלוחות לכך שברן, שנאמר (דברים ט') וארא והנה חטאתם לה' אלקיכם, ראה משה שחטאו ושבר את הלוחות. משל למלך שנטל אשה וכתב לה כתובה ונתנה ביד השושבין, לאחר ימים יצא עליה שם רע, מה עשה השושבין, קרע את הכתובה, אמר מוטב שתהא נידונת כפנויה ולא כאשת איש. כך עשה משה, אמר אם אין אני משבר את הלוחות אין לישראל עמידה, שנאמר (שמות כ"ב) זובח לאלהים יחרם, מה עשה שברם, אמר לו להקב"ה לא היו יודעין מה יהיה כתוב בהם.

דבר אחר, וארא והנה חטאתם לה' אלקיכם, ראה שאין לישראל עמידה וחבר נפשו עמהם, ושבר את הלוחות, ואמר להקב"ה הם חטאו ואני חטאתי, ששברתי את הלוחות, אם מוחל אתה להם אף לי מחול, שנאמר (שם ל"ב) ועתה אם תשא חטאתם, כן לחטאתי מחול, ואם אין אתה מוחל להם אל תמחול לי, אלא מחני נא מספרך אשר כתבת... כיון שפנה חטייה שלהם, אמר משה, הרי היה לישראל מי שיבקש עליהם, אני מי יבקש עלי, התחיל מצטער על שבור הלוחות, אמר לו הקב"ה אל תצטער בלוחות הראשונות, שלא היו אלא עשרת הדברות לבד, ובלוחות השניים אני נותן לך, שיהא בהם הלכות מדרש ואגדות, הדא הוא דכתיב (איוב י"א) ויגד לך תעלומות חכמה כי כפלים לתושיה... (שמות פרשה מו א)

דבר אחר עת להשליך אבנים, ויחר אף משה וישלך מידיו, ועת כנוס אבנים, פסל לך, הפסולת שלך, משם העשיר משה. אמר הקב"ה, דין הוא שיטול אותן פסולת משה, למה, אלא ישראל שלא נתעסקו במצוות נתתי להן כל טוב ארץ מצרים, שנאמר (שמות י"ב) וה' נתן את חן העם, והעשירו, ומשה שעסק בעצמותיו של יוסף יהא עני, אתן לו את הפסולת שיעשיר. זה אחד מג' דברים שעשה משה מדעתו, והסכימה דעתו לדעת הקב"ה... ועוד דרש ואמר מה הפסח שהוא קדשים קלים, נאמר (שמות י"ב) כל בן נכר לא יאכל בו, לוחות מעשה אלקים יהו עובדי ע"ז משתמשים בהם, לכך שברם, ראה שבחו של משה, אהרן וע' זקנים אוחזים בידיו של משה ולא יכלו לו, ולא אלו בלבד, אלא אף רצונו של הקב"ה היה שלא ישברם, שנאמר ולכל האותות והמופתים וגו', אמר לו הקב"ה יהא שלום באותו היד, שנאמר (דברים ל"ד) ולכל היד החזקה. (שם שם ב)

רבי שמואל בר נחמן אמר מן הלוחות נטל משה זיו הפנים, עם שנתנו לו הלוחות מכפים לכפים משם נטל זיו הפנים, כיון שעשו ישראל אותו מעשה נטלן ושברן, אמר לו הקב"ה כשסדרת לישראל נתתי לך שכרך זיו הפנים, ועכשיו ששברת את הלוחות. אמר רבי יצחק שנו רבותינו, נשברה החבית נשברה לסרסור, אמר לו הקב"ה אתה היית סרסור ביני לבין בני, אתה שברת אתה מחליף, מנין שכך כתיב ויאמר ה' אל משה פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים, וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת וגו'. (דברים ג יג)

דבר אחר עת להשליך אבנים, רבנן אמרי מדבר במשה, עת היה שישליך משה את הלוחות, דכתיב (שמות ל"ב) ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחולות, ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר, ועת כנוס אבנים, עת היה שיחזירן לישראל, שנאמר (שם ל"ד) פסל לך שני לוחות אבנים. דבר אחר פסל לך, זה שאמר הכתוב (קהלת ז') אל תבהל ברוחך לכעוס, כי כעס בחיק כסילים ינוח, ומי היה זה שכעס, זה משה, שנאמר (שמות ל"ב) ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות, אמר לו הקב"ה, הא משה, אתה מפיג חמתך בלוחות הברית, מבקש אתה שאפיג את חמתי ואתה רואה שאין העולם יכול לעמוד אפילו שעה אחת, אמר לו ומה יש לי לעשות, אמר לו לתת עליך קטריקי, את שברת אותן, ואת מחליף אותן, הדא הוא דכתיב, פסל לך שני לוחות אבנים. (שם שם יד)

דבר אחר פסל לך, אמר רבי יצחק כתיב (ויקרא ה') והיה כי יחטא ואשם, והשיב את הגזילה אשר גזל וגו', אמר לו הקב"ה הלוחות לא היו מופקדים אצלך, אתה שברת אותן ואתה מחליף אותן, אמר רבי יצחק מן הלוחות שניים ריצה משה את הקב"ה לישראל, מה עשה, עלה לו אצל הקב"ה כעוס, אמר לו בניך חוטאין ואת נותן עלי קטריקי... כיון שראה הקב"ה כך אמר לו, משה, שתי הפנים בכעס, אני ואת כועסין עליהן... (שם שם טו)

מדרש תנחומא:

דבר אחר ברכת ה' היא תעשיר, זו ברכת משה, שאמר לו הקב"ה פסל לך שני לוחות, והראה לו הקב"ה מחצב של סנפירינון בתוך אהלו, ופסל ממנו, ואמר פסל לך, הפסולת שלך, ומשם נעשה מלך, מכאן את למד שכל העוסק בתורה פרנסתו מן התורה ומתעשר ומצליח... ולא יוסיף עצב עמה, שלא נצטער לילך למקום אחר, אלא מתוך אהלו זימן לו הקב"ה. (תשא כט)

פסל לך, זה שאמר הכתוב חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה (משלי ט"ז), חמת מלך מלאכי מות, זה הקב"ה, שבשעה שעשו את העגל נזדווגו למשה חמשה מלאכי חבלה, כיון שבקש רחמים והזכיר זכות אבות נסתלקו ממנו, כיון ששבר את הלוחות נתקררה דעתו של משה, ומה ראה משה לשבר את הלוחות, משל למלך שהלך למדינת הים, והניח אשתו עם השפחות, ומתוך שהיתה עמהם יצא עליה שם רע, שמע המלך ובא ובקש להורגה, שמע שושבינה עמד וקרע כתובתה, אמר אם יאמר המלך כך וכך עשתה אשתי, נאמר לו עדיין אינה אשתך. בדק המלך אחריה ולא מצא בה ערות דבר, אלא השפחות הם היו שקלקלו, מיד נתרצה לה. אמר לו שושבינה, מרי, עשה לה כתובה אחרת שנתקרעה הראשונה. אמר לו אתה קרעת אותה, לך והביא את הנייר משלך, ואני כותב כתב ידי... ולמה שברן, אמר רבי ישמעאל דרש משה קל וחומר, ומה פסח שהיא מצוה אחת לא נתנה לעכו"ם, שכן כתיב (שמות י"ב) וכל בן נכר לא יאכל בו, כל התורה כלה על אחת כמה וכמה אינו דין שלא תנתן לעובדי ע"ז, לכך שברן. רבי עקיבא אומר הקב"ה אמר לו לשברן, אמרו רז"ל כל הימים שהיה הכתב על הלוחות לא היה משה מרגיש בהם, כיון שפרח הכתב נמצאו כבדים על ידיו והשליכם ונשתברו. דבר אחר למה שברן, כיון שראה משה שנתחייבו כליה בקש עלילה להצילן, אמר כתוב בלוחות זובח לאלהים יחרם, אמר הריני משברן ואומר לפני הקב"ה עד עכשיו לא היו יודעין עונש ע"ז, שאילולי כן לא היו עושין. (שם ל)

תנא דבי אליהו רבא:

דבר אחר העטופים ברעב וגו', אמרו חכמים, כשירד משה מהר סיני וראה את הסרחון שסרחו ישראל במעשיהם, נסתכל משה בלוחות וראה את כתבן שפרח מעליהם, מיד שברן משה תחת ההר, ומיד נתאלם משה ולא היה יכול להשיב דבר. באותה שעה נגזרה גזרה על ישראל שילמדו תורה מתוך הצער ומתוך השעבוד ומתוך הטלטול ומתוך הטירוף ומתוך הדוחק, ומתוך שאין להם מזונות, ובשכר אותו הצער עתיד הקב"ה לשלם שכרם... (פרק כא)

ילקוט שמעוני:

בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך וגו', זה שאמר הכתוב עת להשליך אבנים, בשעה ששבר משה את הלוחות היה הקב"ה מתרעם עליו, אמר לו הקב"ה אילו חצבת הלוחות ויגעת בהן ונצטערת לא היית משברן, אני חוצב להבות, שנאמר קול ה' חוצב להבות אש, ואתה משברן, עכשיו תדע מה היא כחן, אתה פסל אותן, עת כנוס אבנים, פסל לך שני לוחות אבנים, אמר לו משה מאין אני מביא לוחות אבנים, אמר לו אני מראה לך את המחצב, אמר רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא מתחת כסא הכבוד הראה לו הקב"ה למשה את המחצב, שנאמר ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, וכתיב ביה והלוחות מעשה אלקים, ועליו נאמר תמשילהו במעשי ידיך, אמר ליה הקב"ה חצוב מכאן שני לוחות אבנים כראשונים, מה הראשונים ארכן ו' טפחים ורחבן ג' אף אלו כן, מה הראשונים של סנפירינון, אף אלו, מה אלו נתנו בפומבי, אף אלו נתנו בפומבי, אמר ליה לאו אמרת ואיש לא יעלה עמך מפני כבודן של ישראל... אמר לו הקב"ה אתה חוצב ואני כותב, שנאמר פסל לך וכתבתי, ואני מסייע אותך באצבע כבודי, כמו שסמכתיך בים בימיני, שנאמר מוליך לימין משה, משל למה הדבר דומה לזהבי שאבד חתנו קוזמין של בתו, אמר לו אני נתתי קוזמין ואתה אבדת אותה, נהיה אני ואתה שותפין, אתה מביא את המרגליות ודייקונין, ואני מביא את הזהב ועושה אותה... (דברים פרק י, תתנד)

מדרש הגדול:

ואשברם לעיניכם, כבר צפה הקב"ה מקודם שעתידין הלוחות להשתבר, לפי כך בשעה שנתן תורה לישראל, היו מלאכי השרת שמחים והקב"ה צועק, אמרו לפניו, רבונו שלעולם, מפני מה אנו שמחים ואתה צועק, אמר להן שאני יודע מה יהיה בסוף הדבר, משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שנתן בתו לאחד מגדולי מלכות, והתנה עמו, ואמר לו, אתה יודע שמלך אני ובתי רכה וענוגה היא, ורוח רעה אינה יכולה לסבול, אל תעש בסחורת רבב ונפט, שמא יפול עליה, ואל תעסוק בדבר עבירה שבתי שונאה. כך קיבל עליו כל התנאין הללו, ומסר בתו לשושבינין, כיון שהביאוה והעמידוה בחצר החיצונה, ראה חתנו שלמלך שזונה יושבת בחיקו, אמר כל אחד מהן לחבירו, מה נעשה, אם אנו מחזירין אותה לאחוריה, היא אומרת לאביה והורג לאהביו, אלא נשחוט אותה. אף כשנתן הקב"ה תורה לישראל מסרה למשה, מצא את ישראל משתחוים לעגל, אמר מה אעשה, אם אני מחזיר לוחות לאחוריהן, הקב"ה כועס והורג את ישראל, אלא אשבר אותן, לכך נאמר ואשברם לעיניכם. (דברים ט יז)

ילקוט ראובני:

לולי סרחנו בעגל, לא הוצרכו הלוחות להיות נגנז בארון, אלא ידיו של משה היה להם תשמיש קדושה לכסא כבודם ומושב יקרם, משסרחנו בעגל הוצרכנו ללוחות שניות, ולתקן שברי לוחות הוצרך משה רבינו ע"ה לפסול מחצב סנפרינון ללוחות שניות, לתיקון דומם ולתיקון צומח עפצים לספר תורה וקנים לעשות קולמוס, ולתיקון בעלי חיים הוזקק לעבד עור בהמה אפילו מנבלות וטרפות שלנו, דהיינו נפולה ושבורה ליודע סודה, שכנגדם כתיב וישלך אותם מידו... (שמות תשא)

תרגום יונתן:

והוה כד קריב משה למשריתא וחמא ית עגלא וחנגין בידהון דרשיעיא... ומן יד תקף רוגזיה דמשה וטלק מן ידוי ית לוחיא ותבר יתהון בשפולי טוורא, ברם כתבא קדישא די בהון הוה פרח וטייס לאויר שמיא, והיה צוח ואמר חבל על עמא דשמעו בסיני מן פום קודשא לא תעבדון לכון צלם וצורה וכל דמו, ולסוף ארבעין יומין עבדו עיגל מתכא דלית ביה מששא. (שמות לב יט)

אבן עזרא:

וירא את העגל - ...ומרוב קנאת משה שבר הלוחות שהיו בידיו כמו שטר עדות, והנה קרע שטר התנאים, וזה היה לעיני כל ישראל, כי כן כתיב. (שם)

רשב"ם:

וישלך מידיו - כשראה את העגל תשש כחו, ולא היה בו כח להשליכם רחוק ממנו קצת שלא יזיק את רגליו בנפלם כדרך כל משליכי משוי כשאין בהם כח לשאת... (שם)

מבעלי התוספות:

וארא והנה - מה ראה, שפרח הכתב מעליהם, לכך ואתפוש וגו', משל לסרדיוט שהיה מהלך בדרך וחותם המלך בידו, ובא ליכנס למדינה, עבר בנהר ונפל החותם במים ונמחק, קרע את הניר ושבר את החותם... (דברים ט טו)

רבינו בחיי:

...ומכל מקום יש לתמוה על משה עבד ה' נאמן ביתו, איך ערב לבו לשבר הלוחות שהיו מכתב אלקים, ואם ישראל חטאו ולא היו ראוים אל התורה, היה לו להחזיר התורה לאכסניא שלה, ולבקש מאת הקב"ה מה יעשה בה... אבל שבירת הלוחות למשה היתה, מפני שראה שפרח הכתב מן הלוחות כשנתקרב בגבול העגל במקום הטומאה והחטא, וכיון שפרח הכתב בכאן נסתלק חותמו של מלך, וידוע כי היה הכתב בלוחות דוגמת הנפש בגוף, ובהסתלק הכתב נשארו הלוחות גוף בלא נפש, וגוף בלא נפש ראוי לקברו תחת הקרקע, ועל כן הסכימה דעתו לשבר אותם תחת ההר... (שמות לב טז)

ספורנו:

לוחות העדות בידו - אולי ישובו בשובו אליהם, ואם לאו ישברם לכלות עיניהם, וישובו. (שם שם טו)

וירא את העגל - כשראה שהיו שמחים בקלקול שעשו... ובזה התקצף ונואש שיוכל לתקן את המעוות באופן שיחזרו לתמותם ויהיו ראויים לאותם לוחות. (שם שם יט)

אור החיים:

וישלך מידיו - באומד גדול, ולרז"ל מפי הגבורה, כי קודם לעגל פסקה זוהמתן, ועשה להם על ידי הלוחות חרות ממלאך המות, ועתה דבקה שוב זוהמת החטא, וצריכים למלאך המות, ודין שלא יהיו עוד בני חורין ממלאך המות ושעבוד מלכיות. (שם שם יט)

ואתפוש - אולי כשלא חטאו היו הלוחות גבוהות ולא היתה ידו משגת לקחת אותם, שכתוב "ושני לוחות הברית על שתי ידי"... והיו נושאות את עצמן, ואחר שראה את העגל הוסר כח קדושתם והוצרך לתופסם בידו. (דברים ט יז)

העמק דבר:

וישלך - בכח, תחת ההר - רץ לצד ההר ושברם, וישראל לא יכלו להכנס לגבול ההר למחות. (שמות לב יט)

וההר בוער באש - ומזה היה לי הוכחה דרצונו יתברך ליתן לי לוחות ב', ומסתמא רצונו שישברו לוחות אלו. (דברים ט טז)

משך חכמה:

וישבר - כי ראה טעותם, שיש קדושה בדבר מחמת עצמו, ובאחת אין קדושה בעולם, רק השי"ת שמו קדוש ממציאותו, ולו נאוה תהלה ועבודה, והקדושות רק מצד שציוה לבנות משכן וכו', ולזבח בו, וכן בכרובים אין קדושה, ועשאם רק לסימן להודיע אם ישראל עושים רצונו של מקום, שאז פניהם איש אל אחיו, ואם היה מביא הלוחות היו מחליפים העגל בלוחות, ובשבירתם הראה שאין בהם קדושה מחמת עצמם, רק מצד שמירת ישראל התורה... (שמות לב יט)

תורה תמימה:

אשר שברת - תנא רבי ישמעאל, הקב"ה אמר לו שישברם... יפה עשית ששברת, ירושלמי תענית ד' ד', משום דבדרך ארץ אין להזכיר לאדם דבר שעשה בחפזו ובכעסו, ומשהזכירו, סימן דניחא ליה. (דברים י א)

שפת אמת:

ראה משה-כללי, שמות תשא תרל"ז.

שם משמואל:

וישלך מידיו את הלוחות וגו', להבין למה לו לשבר אותם, הלא היה ביכלתו להחזיקם אצלו שלא ליתנם להם... והענין דהנה כתב חרות על הלוחות, ודרשו חז"ל (ש"ר ל"ג) חירות ממלאך המות, ולכאורה זה היה תיכף בעשרת הדברות, אך כוונתם ז"ל דהלחות אף שמעשה אלקים המה היו אבנים גשמיות, וכתובים באצבע אלקים, והיו חקוקים משני עבריהם, והיינו שלא היו כשאר כתב, שהכתב שמלמעלה רק נחקק, להורות שהכתב והאבנים אחת היו, וישראל היו אז במעלה העליונה... והיו הם גם כן החומר והצורה בקדושה אחת כעין הלוחות, ולכך לא היתה שייכת אצלם מיתה, וידועין דברי האריז"ל דענין מיתה שבאדם הוא, שמאחר ששורה על הגוף טומאת מלאך המות, בורחת ממנו הנשמה הקדושה, שאינה יכולה לסבול את הטומאה, וישראל שהיו אז בדוגמת הלוחות והיה הכל הקדש, לא היה מקום לשרות טומאת מלאך המות, כדי שעל ידי כך תברח הנשמה, גם לא היו צריכין לתיקון המיתה, שהרי כבר נתקדש הגוף בקדושת הנשמה, אבל אחר מעשה העגל שאבדו המעלה הלזו, ושוב צריכין לתיקון המיתה, וכל עוד שהיו הלוחות קיימין לא היה אפשר לשלוט בהם המיתה, על כן הצריך לשבר את הלוחות שלא יהיה החומר והצורה אחת, ואז יתוקן הגוף על ידי העפר שיקבר, והבן. (שמות תשא תע"ר)

ברש"י (במדבר י"ט ב') תבא פרה ותכפר על מעשה העגל. הנה כתיב בלוחות הראשונות וישבר אותם תחת ההר, ואמרו ז"ל שאמר משה מוטב שתדון כפנויה ולא כאשת איש, ויש להבין, הלא כבר נעשו כאשת איש בקבלת התורה, ומה הועילה שבירת הלוחות. ונראה דהנה בש"ס שבת פ"ז שבר את הלוחות, מה דריש, אמר, פסח שהוא אחד מתרי"ג מצוות אמרה תורה כל בן נכר לא יאכל בו, התורה כולה כאן וישראל מומרים על אחת כמה וכמה. ויש לתמוה הלא מומר דאסור בפסח הוא במזיד ולא בשוגג ומוטעה, וישראל בעגל היו שוגגים ומוטעים... והיתכן לומר שחס ושלום כל ישראל מומרים שיהיה קל וחומר מפסח. ואי אפשר שמשה כאשר קרב אל המחנה וראה את העגל ומחולות היה סבור שחס ושלום רובם מזידין, דאם כן למה הסכים ה' על ידו.

...והנה ישראל שאמרו נעשה ונשמע, והקדימו עשיה לשמיעה, באו למדרגה שאף הגופים שלהם יהיו גופי קדושה, ולא שיהיו משמשי קדושה, כמו שהם נמשכים אחר השי"ת אף בלי הוראת השכל... והנה זכו לתוספת מעלה מנתינת התורה, שהרי נתינת התורה היא לשכל בלבד, כמו שהתורה היא ענין שכלי לבד, ומה שנכתבת על הקלף זה הוא מה שהאדם כותב, ובהקדמת עשיה לשמיעה, שגם הגופים נעשו גופי קדושה, זכו נמי להשיג מן השמים דבר הנרגש, והוא שני לוחות הברית, והלוחות מעשה אלקים המה, והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות, ועל כן אף כי מדיני התורה אין השוגג העושה בגוף לבד בלי הארות השכל נדחה, מכל מקום מן המעלה הגדולה שהשיגו ישראל על ידי הלוחות שנתן גם לגופים שיהיו גם מעצמם קודש ונמשכים אחר השי"ת כחמה ולבנה שלא ישנו את תפקידם, מן המעלה הזו נדחו גם השוגגין ומוטעין, שהרי שוב אינם נמשכין אחר השי"ת בלי הוראת השכל, ואינם ראויים ללוחות הברית, וזה שאמרו ז"ל במדרש, אבדתם נעשה שמרו נשמע, שמעלת נעשה אבדו.

ולפי זה שפיר הקל וחומר שדן משה מפסח, שמזידין נדחין מפסח, ואף שעדיין לא עלו ישראל אז במעלה שעלו בשעת מתן תורה, ואמרו נעשה ונשמע, ולא היו נמשכין אחר השי"ת בלי הוראת השכל עדיין, ומכל מקום באשר נתנכרו מעשיו לאביו שבשמים במזיד נדחה מפסח, התורה כולה כאן, שבלוחות נכלל הכל, גם תכלית כוונת התורה שיהיה גם גופו קודש, וישראל מומרים היינו לעומת מעלת הלוחות שצריך שיהיה נמשך לרצון השי"ת אף בלי הוראת השכל, נקראו גם השוגגין ומוטעין מומרים... אבל לגבי מעלת הלוחות שגם הגוף צריך להיות גופי קדושה, שוב גם השוגג ומוטעה נקרא מומר, שהוא חילוף ממה שראוי להיות. ולפי זה שפיר מובן התועלת ששיבר הלוחות, מוטב שידונו כפנויה ולא כאשת איש, שמחמת קבלת התורה בלאו הכי אינם נדחין, אלא הטענה היתה עליהם מחמת מעלת הלוחות, ובאשר לא נתנם להם, יש להם התנצלות במה שלא הגיעו למדה זו בשלימות, ואלמלי היו להם הלוחות לא באו לכלל טעות כמו ענין פנויה... (שם תרע"ב)

פסל לך וגו', ברש"י, הראהו מחצב סנפירינון מתוך אהלו, ואמר לו הפסולת תהיה שלך, משם נתעשר משה הרבה. ויש להבין מה צורך היה למשה רבינו בעשירות, הלא עשירות בעצמה היא הבל שבהבלים... ונראה לפרש, דהנה במדרש (פרשה מ"ו) אמר הקב"ה דין הוא שיטול משה אותן פסולת, למה, אלא ישראל שלא נתעסקו במצות נתתי להם כל טוב ארץ מצרים... ומשה שעסק בעצמותיו של יוסף יהא עני... והנה בש"ס פסחים קי"ט, כל כסף וזהב שבעולם יוסף לקטו והביאו למצרים, וכשעלו ישראל מממצרים העלוהו עמהם, וידוע בספרים הקדושים שאלה היו ניצוצי קדושה שהיו מפוזרים בכל העולם... והנה מה שלא נטל משה מביזת מצרים מפורש מפני שהיה עסוק בעצמות יוסף, מכל מקום בודאי לא היה הדבר במקרה, ואילו היה צריך לזה בודאי היה בא לידו מאליו... אבל הדברים יובנו על פי דברי הש"ס ברכות ל"ג "יראה לגבי משה מילתא זוטרתי היא", אם כן לא היה לו צורך בניצוצי קדושה אלו המלובשים בכסף וזהב של מצרים... אך הנה ידוע שיראה ואהבה הן תוצאות החכמה והשכל שבאדם, שלעומת גודל החכמה שבאדם כך תגדל אצלו יראת שמים, כי יראה היא אותיות ראיה... והחכמה משכנה במח, ואהבה משכנה בלב, ושניהם הם תוצאות נפש רוח ונשמה המלובשים בגוף, אבל משה רבינו ע"ה זכה לבחינת חיה שאינה מלובשת באדם... מכל מקום אותם ניצוצי קדושה השייכים לבחינת חיה בודאי גם למשה רבינו ע"ה מילתא היא, אבל יש לומר כי אותן ניצוצות בלתי אפשר שיהיו מלובשים בכסף, שהרי באדם אינם מלובשים אלא בחינת מקיף, כידוע, ואיך יהיו מלובשים בחומר עב וגס של כסף וזהב, מכל מקום יש לומר שבסנפירינון שנחצבו מהם הלוחות שהיו גוף נסי, כבמדרש, ששל אבן היו והיו נגללין... שוב יש לומר שהיו נמי כלים ולבושים לניצוצי קדושה המתיחסים לבחינת חיה, ושוב היה לתועלת למשה רבינו ע"ה שזכה בעשירות כזו... ועל כן אחר שאמר "מחני נא", ומסר נפשו עבור ישראל, שבשביל זה זכה לבחינת חיה, נעשה בשבילו נס, ונבראה עבורו עשירות זו. (שם תרע"ט)

...ונראה לומר דמשה רבינו ע"ה השכיל מראש שישראל הם מוטעין, כמו שהיו באמת, ומכל מקום להיות ראויין ללוחות שהם כריתת ברית ממשית בפועל, שהם מעשה אלקים ממש, ולהנתן לישראל היה צריך להיות גם גופם דבוק בהשי"ת, אפילו מבלעדי השכל, ואם היה כה, בלתי אפשרי היה לטעות בעגל, ועל כן הלוים שלא טעו בעגל נמנו מבן חודש, אף שעדיין אין בהם בחינת השכל, נקראו שומרי משמרת הקודש, ועל כן כאשר טעו בעגל, שוב לא היו ראויים לקבלת הלוחות, וזהו "מוטב שידונו כפנויה" בענין הלוחות, אבל מכללות התורה בלאו הכי לא נדחו, כי מוטעין היו... (שבועות תרפ"ג)

והנה כתיב ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחולות וגו', ויש להבין מה נתחדש לו עתה שנתפעל בדבר, הלא שמע זה מהקב"ה עוד בהיותו בהר, ולא עוד אלא בהר הכניס עצמו לחטוף הלוחות מידיו של הקב"ה, כבירושלמי תענית ד' ה'... וכאשר ראה את העגל ומחולות נהפך הדבר, עד שהוא עצמו מרצונו שברן...

ולפי דרכנו הנ"ל נתפרש בטוב, דעד כה לא ידע רק מהשתחאוה וזביחה ואמירה שאמר לו השי"ת, שהם בגוף ונפש ושכל, הוה ידע שפיר שזכות ג' האבות תעמוד להם, ועל כן התאמץ בכל עוז לחטוף את הלוחות, באשר חשב שסוף כל סוף יתרצה הקב"ה להם בזכות ג' אבות, ואז ימסרם להם, אך כאשר ראה את העגל ומחולות, והיינו השמחה שהיתה להם, אז נתייאש מלתקן שיהיו ראויים ללוחות אלו...

בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך וגו' ועשית לך ארון עץ, ויש לדקדק למה לא נצטוה קודם עלייתו לקבל הלוחות הראשונים לעשות לו ארון עץ? ...אך יש לומר בעיקר שבירת הלוחות טעמים הרבה נאמרו בזה, ויש לומר עוד על פי דברי האלשיך, שהאותיות בלוחות היו כמו נשמה בגוף, והיו הלוחות כמו חי נושא את עצמו ולא הכבידו על ידיו של משה, אך כשפרחו האותיות מהם נעשו כמו גוף בלי נשמה, והרגיש משה רבינו ע"ה שהכבידו ידיו. ואף אנו נאמר הואיל ואתה מקישן לאדם חי, תקישן מכל צד, דכמו האדם שיצאה ממנו נשמתו מטמא, ובזוהר הקדוש הטעם, באשר הגוף היה כלי ונרתק לנשמה, כשנתרוקן מתאוים כחות הטומאה לדבוק בו, כן יש לומר נמי בלוחות, אחר שפרחו האותיות מהם ונתרוקנה החיות מהן חשש משה רבינו ע"ה שלא ידבקו בהן חס ושלום כחות חיצוניים, על כן שיברם, וכלים אף שהיו כבר טמאים, כשנשברו נטהרו. ועוד היתה תועלת בשבירתם לפועל דמיוני לישראל, שאף שנשתאבו בהם כחות רעים מחמת חטא העגל ונטמאו, ישברו לבם בתשובה, ושבירת לבבם תהיה טהרתן, ויתפרדו מהם כחות הרעים... ולפי האמור יש לומר דהיינו עין הרע ששלטה בלוחות הראשונות אלו בעודן, אלא אחר שפרחו האותיות מהם היתה שליטה לכחות הרעים להדבק בהם, אלמלא נשתברו, אבל בעודן במעלתם עם האותיות חס ושלום שתהיה שום שליטה לעין הרע בלוחות הברית. ומעתה נתיישב מה שהקשינו, מאחר שגלוי וידוע לפניו שתשלוט בהן עין הרע, למה לא צוה שיהיו בצניעות, דבעודן בחיותן לא היה חשש עין הרע, אלא תאמר על אחר שיפרחו האותיות מהן, אם היה מזהירו על צניעות היה כמורה באצבע שסוף שתצא חיותן שהן האותיות מהן, וזה לא יתכן להגיד מראש שעתידין לחטא ותהיה שליטה לרע עין בעוד אין בהם שמץ דבר...

והנה כל זה היה בלוחות הראשונים, שהיו מעשה שמים, אבל האחרונים שהיו מעשה בשר ודם, מה גם אחר שנתפשטה מסאבותא בעלמא, היתה יכולת עין הרע לשלוט בהם בעודם, על כן נצטוה בהם על הצניעות. ולפי האמור יש לומר דהא דועשית לך ארון עץ, לאו לפקדון והנחה בעלמא, אלא שיהיה מוצנע לגמרי מפני שליטת עין הרע, כי האור בוקע ומאיר... (דברים עקב תרע"ה)

שעורי דעת:

ולכל היד החזקה אשר עשה משה לעיני כל ישראל - ששיבר את הלוחות. התמיה היא, מהו אותו הגודל והפלא שבמעשה שבירת הלוחות, עד שהתורה נחתמה בזה, ושבחו של משה נסתיים בזה... ביאור הדברים, כל משאת נפש משה היתה נתינת התורה, לזה הכין את העם למיום צאתם מארץ מצרים עד שקרבם לפני ההר. בהר שהה ארבעים יום וארבעים לילה... עד שבאה השעה לרדת ולמסור את לוחות אלקים לעמו. חזיון הנצח קום יקום! מכתב אלקים בידו, עוד מעט יתגלה לארץ ולדרים, אבל פרוע העם, מה לעשות, מהו דין הלוחות עתה? משה רבינו הבליג על כל רגשות אנוש, לא נשמע להרהורי סנגוריא, והראה ידו החזקה בשברו את הלוחות, הוא שם לאל כרגע כל עמלו עד הנה, מטרתו ומשאת נפשו. הסח לא הסיח את דעתו אף לרגע מן התכלית העקרית של עבודת ה', ודן קל וחומר, ודעתו הסכימה לדעת המקום, כי לא נטתה לשום מטרה ליחס לה ערך עצמי, בזה באמת סוף גדולתו של משה... (חלק א עמוד ריג)