(ראה גם: דור המדבר, משה-תפלה)
ויצעק משה אל ה' לאמר מה אעשה לעם הזה, עוד מעט וסקלוני. ויאמר ה' אל משה עבר לפני העם וקח אתך מזקני ישראל, ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך והלכת... (שמות יז ד)
ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה וקרא לו אהל מועד, והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה. והיה כצאת משה אל האהל יקומו כל העם ונצבו איש פתח אהלו, והביטו אחרי משה עד בואו האהלה. והיה כבא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל, ודבר עם משה. וראה כל העם את עמוד הענן עומד פתח האהל, וקם כל העם והשתחוו איש פתח אהלו... (שם לג ז)
וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כן עשו, ויברך אותם משה. (שם לט מג)
ותקעו בהן, ונועדו אליך כל העדה אל פתח אהל מועד. ואם באחת יתקעו, ונועדו אליך הנשיאים ראשי אלפי ישראל.. (במדבר י ג)
וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו איש לפתח אהלו, ויחר אף ה' מאד ובעיני משה רע. ויאמר משה אל ה' למה הרעות לעבדך ולמה לא מצאתי חן בעיניך, לשום את משא כל העם הזה עלי. האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו, כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק על האדמה אשר נשבעת לאבותיו. מאין לי בשר לתת לכל העם הזה, כי יבכו עלי לאמר תנה לנו בשר ונאכלה. לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה, כי כבד ממני. ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג אם מצאתי חן בעיניך, ואל אראה ברעתי... (שם יא י)
ויפל משה ואהרן על פניהם לפני כל קהל עדת בני ישראל. (שם יד ה)
ויבא משה ואהרן מפני הקהל אל פתח אהל מועד ויפלו על פניהם, וירא כבוד ה' אליהם... ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע, ויאמר להם שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים... (שם כ ו והלאה)
וידבר משה לפני ה' לאמר. יפקוד ה' אלקי הרוחות לכל בשר, איש על העדה. אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם, ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה... (שם כז טו)
אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן, במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב... (דברים א א)
ואומר אליכם בעת ההיא לאמר, לא אוכל לבדי שאת אתכם. ה' אלקיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב. ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים, ויברך אתכם כאשר דבר לכם. איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם... (שם שם ט)
וילך משה, וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל. ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבא, וה' אמר אלי לא תעבר את הירדן הזה... חזקו ואמצו אל תיראו ואל תערצו מפניהם, כי ה' אלקיך הוא ההולך עמך לא ירפך ולא יעזבך. (שם לא א)
אמר רבי ייסא, למה הסמיך כאן אלה ראשי בית אבותם, אלא אמר לו הקב"ה דברו להם לבני ישראל בנחת, כי אף על פי שהם נמצאים בעבודה קשה, מלכים בני מלכים הם, ומשום זה כתוב אלה ראשי בית אבותם, אלו שאתה רואה ראשי בתי אבות הם... (וארא פג)
כאן אמר משה עוד מעט וסקלוני, אמר לו הקב"ה, משה, אין עתה הזמן לנשות פגיעה בכבודך אלא עבור לפני העם, ונראה מי יושיט ידו כנגדך, וכי ברשותם אתה עומד או ברשותי... (בשלח תכג)
פתח רבי יצחק ואמר, ויקהל משה את כל עדת וגו', למה הקהיל אותם, כדי למסור להם שבת כמקודם, כי מקודם מטרם שעשו ישראל את העגל, מסר להם את השבת, וזה הוא שלא שמרו הערב רב, כיון ששמעו ביני ובין בני ישראל, ואמרו, ואנו נמנע ממנו דבר הזה, מיד ויקהל העם על אהרן וגו', ונמשכו אחריהם רבים, ואחר שמתו אלו שמתו, הקהיל משה את בני ישראל בלבד, ונתן להם השבת כמקודם... (ויקהל קנז)
פתח רבי חייא ואמר, ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וגו', תא חזי, כל זמן שמשה היה חי בעולם היה מוחה בידיהם של ישראל, שלא ימצאו בחטא לפני הקב"ה כמותם, שהם השיגו מה שלא השיגו דורות אחרים... אחר שמת משה מה כתוב, וקם העם הזה וזנה וגו'... (ויקרא שפה)
עוד אמר ר' יוסי, כתוב, אם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג וגו' וכי משה שהיה ענו מכל בני העולם, משום ששאלו ממנו ישראל לאכול מסר עצמו למיתה, למה, אמר רבי אבא דבר זה למדתי, וסוד עליון הוא, משה לא חרה לו, ולא שאל למסור עצמו למיתה משום זה ששאלו ממנו ישראל (לאכול בשר). תא חזי, משה מתאחד למעלה, והיה עולה במה שלא נתאחד נביא אחר, ובשעה שאמר לו הקב"ה למשה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, שמח משה ואמר ודאי עתה שלימות הזה תהיה נמצאת בי, כי בזכותי נמצא המן לישראל. כיון שראה משה שחזרו לרדת למדרגה אחרת ושאלו בשר, ואמרו, ונפשנו קצה בלחם הקלוקל, אמר, אם כן הוא, הרי מדרגתי היא פגומה, שהרי בזכותי יאכלו ישראל מן במדבר, הרי אני פגום ואהרן פגום ונחשון בן עמינדב פגום... לפיכך אמר ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג, כי נהייתי כנוקבא (שהיא מלכות), והמאכל שלה (דהיינו בשר שהם שואלים), ואני יורד מן השמים, שהוא מדרגה עליונה (דהיינו ז"א), על ידי זה שמאסו בלחם מן השמים, לרדת למדרגת הנוקבא (לאכילת בשר, והלא) אני מעולה מכל שאר נביאי העולם... ועל כן אמר ואל אראה ברעתי, (שנחשב) למת ודאי, לרדת למדרגה תחתונה... (בהעלותך קמז, ועיין שם עוד)
...ואיפה הוא השם רע שהוצאת עליה, אלא אחר (שהמלכות) ניתנה לישראל, כל מי שמוציא שם רע על ישראל, הוא כמוציא שם רע על (המלכות), והשם רע היה במה שאמרת להקב"ה, למה ה' יחרה אפך בעמך, (דהיינו ישראל). והקב"ה אמר, וכי אתה הוצאת שם רע על ישראל שעשו את העגל, לך רד כי שחת עמך, דהיינו העם שלך, שהם הערב רב ודאי, שאתה גיירת אותם, הם עשו את העגל, ומשום זה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל, ועל כן ולו תהיה לאשה כנ"ל... (כי תצא כג)
...ועם כל זה שמשה הוכיח לישראל, כל דבריו באהבה היו, שכתוב, כי עם קדוש אתה לה' אלקיך ובך בחר ה' אלקיך להיות לו וגו', בנים אתם לה' אלקיכם, ואתם הדבקים בה', ועל כן ושמעת בקול ה' אלקיך, כי מאהבת ה' אתכם, וזה שאמר פתחי לי אחותי רעיתי (בלשון חיבה). מה כתוב קמתי אני לפתוח לדודי, אמרו ישראל, בעוד שהיינו מוכנים ליכנס לארץ ולקבל מצות התורה על ידי משה, מה כתוב, דודי חמק עבר, שכתוב, וימת שם משה עבד ה', בקשתיהו ולא מצאתיהו, שכתוב, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה...
רבי יצחק אמר, קמתי אני לפתוח לדודי, זה הקב"ה בימיו של משה, שכל ימיו לא רצה שמלאך ושליח ינהג עמו, שכתוב, אם אין פניך הולכים וגו', אשרי חלקו של משה, שהקב"ה הסכים לרצונו... (האזינו ב)
שלמדנו, למה מת משה בחוצה לארץ, הוא להורות שבזכותו יקומו לתחיה מתי המדבר. ואמר אביו, אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אכנס לארץ לקיים מצוותיך, כי כתוב, כי תבואו אל הארץ והיה כי תבואו אל הארץ, ששם קיום המצוות. אמר לו מה שהזהרת (לעשות המצוות בארץ) משלים אותך, ומה שיעשו ישראל בארץ ישראל יהיה חלקך עמהם, זה שאמר, לכן אחלק לו ברבים (היינו שיקח חלקו בין) צדיקי ישראל, ואת עצומים יחלק שלל, אלו הם האבות, ולמה, תחת אשר הערה למות נפשו. רבי חייא הזקן אמר, לא מצאנו רועה שימסור נפשו על צאנו כמו משה, שאמר, ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת, מהו מחני נא, היינו מן העולם הזה ומעולם הבא, לקיים, תחת אשר הערה למות נפשו. היינו שנקבר עם מתי מדבר, שהיו רשעים לפני הקב"ה, והוא חטא רבים נשא, היינו, שלא זז משם עד שמחל להם הקב"ה, ולפושעים יפגיע, היינו שהרבה תפלתו עליהם... (זהר חדש בראשית תריב)
בא משה והגין על כל הדור, כיון שאמר הקב"ה למשה, ישראל חטאו, סרו מהר מן הדרך, מה כתיב ביה, ויחל משה, מהו ויחל, מלמד שהתפלל עד שאחזתו חלחלה. רבנן אמרי, לא הניח משה להקב"ה עד שנתן נפשו עליהם מן העולם הזה ומן העולם הבא, שנאמר ועתה אם תשא חטאתם, ואם אין מחני מספרך אשר כתבת, אמר רבי יוסי מהכא, ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו... (שם נח קיז)
ועל ידי שמשה שנולד באדר נסתלק (יוסף) משם, (ממצרים), שכתוב ויקח משה את עצמות יוסף עמו וגו', והיתה להם לישראל נשיאת ראש, ומשום זה נותנים באדר השקלים האלו, להרים ראשם למעלה ולקרב האורות הקדושים של המלך למקומם, וצד ימין (שהוא חסד) נתעורר בעולם... (שם תשא ט)
ובקול ההוא (שהמלכות מבקשת רחמים על ישראל) הוא עולה למעלה (לז"א), משום שרצונו הוא במי שמלמד זכות על בניו, מאין לנו זה, ממשה, שנתעלה בעליה בשביל שלימד זכות עליהם על ישראל, זה שאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו, מתי נתעלה לכבוד הזה, הוא כשחטאו ישראל ולימד עליהם זכות. (שם שיר השירים קב)
וכן תמצא האבות והנביאים היו נותנין עצמם על ישראל, במשה מה הוא אומר, ועתה אם תשא חטאתם, ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת. אם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי... (בא הקדמה)
...מיד אמר להם משה אל תיראו, הרי משה מזרז להודיע חכמתו של משה היאך היה עומד ומפייס לכל אותם האלפים והרבבות והיו נשמעין לו, עליו יפורש בקבלה והחכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים וגו', התיצבו וראו וגו', אמרו לו ישראל אימתי, אמר להם משה, היום השרתה שכינה עליהם רוח הקודש, שאין יציבה בכל מקום אלא רוח הקודש... (בשלח פרשה ב)
...נתן נפשו על ישראל נקראו על שמו, שנאמר לך רד כי שחת עמך, והלא עם ה' הם, שנאמר והם עמך ונחלתך, ואומר באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו, הא מה תלמוד לומר לך רד כי שחת עמך, לפי שנתן נפשו עליהם נקראו על שמו, והיכן מצינו שנתן נפשו עליהם, שנאמר ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם, וכתיב ויפן כה וכה, הא לפי שנתן נפשו עליהם נקראו על שמו... (שם פרשת שירה פרשה א)
...רבי יוסי הגלילי אומר, כל זמן שישראל מבקשין לרגום את משה ואת אהרן מיד וכבוד ה' נראה בענן, ולהלן הוא אומר, ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים, וכאן מהו אומר, וכבוד ה' נראה בענן... (שם ויסע פרשה ג)
ויצעק משה אל ה', להודיע שבחו של משה, שלא אמר משה הואיל והם מדיינין עמי איני מבקש עליהם רחמים, אלא ויצעק משה אל ה' לאמר מה אעשה לעם הזה, אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, בינך לבינם אני הרוג, ואתה אומר לי אל תקפיד כנגדן, כי תאמר אלי שאהו בחיקך והם רוצין להרגני, כאן המקום ממיך ומשה מגביה, ובמקום אחר המקום מגביה ומשה ממיך, כענין שנאמר ועתה הניחה לי, ואחריו מה הוא אומר ויחל משה. ויאמר ה' אל משה עבור, עבור על דבריהם, רבי יהודה אומר עבור מהם שאתה מוצא להם את המים, רבי נחמיה אומר עבור על חטא שלהם, דבר אחר עבור לפני העם ודגיישה ליה ימלל... (שם שם פרשה ז)
ויאמר משה לחותנו וגו', אמרו הדבר הזה שאל יהודה איש כפר עכו את רבן גמליאל, מה ראה משה לומר כי יבא אלי העם, אמר לו אם לאו מה יאמר, כשהוא אומר לדרוש אלקים יפה אמר, כי יהיה להם דבר בא אלי בין טומאה לטהרה, ושפטתי בין איש זה הדין שאין בו פשרה, בין רעהו זה הדין שיש בו פשרה, מגיד ששניהם נפטרין זה מזה כרעים, והודעתי את חוקי האלקים אלו מדרשות, ותורותיו אלו ההוראות... (יתרו פרשה ב)
...רבי יהודה אומר מנין אתה אומר שאמר הקב"ה למשה הריני אומר לך דבר ואתה מחזירני ואני מודה לך שיהו ישראל אומרים גדול משה שהודה לו המקום... (שם בחודש פרשה ב)
...וכיון שכילו ישראל את מלאכת המשכן בא משה וברכם, שנאמר וירא את כל המלאכה ויברך אותם משה, מה ברכה ברכן, אמר להם תשרה שכינה במעשה ידיכם, רבי מאיר אומר כך ברכן, ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים, והם אמרו לו ויהי נועם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו, ועל אותה שעה הוא אומר צאינה וראינה בנות ציון, בנים המצויינים במלך שלמה... (שמיני הקדמה)
וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל, מלמד שהיה משה אומר להם לישראל הלכות הפסח בפסח, והלכות עצרת בעצרת, והלכות החג בחג, בלשון שהיה שומע בו בלשון הוא אומר להם לישראל... (אמור פרק יז)
ויאמר משה אל ה' למה הרעות לעבדך וגו', והיכן דבר לו כן, בשעה שאמר לו לך נחה את העם אל אשר דברתי לך, לפיכך הדבר תלוי בך או לא תלוי בך, תלמוד לומר וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל, אמר להם היו יודעים שסרבנין וטרחנין הם, אלא על מנת שתקבלו עליכם שיהו מקללים אתכם וסוקלים אתכם באבנים... אם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג, לפי שהראה הקב"ה למשה סדר פורענות העתידה לבא עליהם, היה רבי שמעון אומר משל למה הדבר דומה, לאחד שיצא ליהרג הוא ובניו, אמר לספקלטור הרגני עד שלא תהרג את בני... (בהעלותך צא)
...בעבר הירדן, מלמד שהוכיחם על מה שעשו בעבר הירדן, במדבר, מלמד שהוכיחם על מה שעשו במדבר, מלמד שהיו נוטלים בניהם ובנותיהם קטנים וזורקים לתוך חיקו של משה, ואומרים לו, בן עמרם, מה אנונא התקנת להם, מה פרנסה התקנת להם... (דברים א וראה שם עוד)
לא אוכל לבדי שאת אתכם, אפשר שלא היה יכול משה לדון את ישראל, אדם שהוציאם ממצרים וקרע להם את הים, והוריד להם את המן והגיז להם את השלו, ועשה להם נסים וגבורות ולא היה יכול לדונן, אלא כך אמר להם, ה' אלקיכם הרבה אתכם על גבי דייניכם... (שם ט)
...כך אמר להם משה לישראל, ה' אלקיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים, זו משלי יש לכם, ויברך אתכם כאשר דבר לכם, כחול ימים וכצמחי אדמה וכדגי הים וככוכבי השמים לרוב. (שם יא)
איכה אשא לבדי, אמר להם לא מעצמי אני אומר לכם, טורחכם מלמד שהיו טורחנים, היה אחד מהם רואה שנוצח חברו בדין, אומר יש לי עדים להביא, יש לי ראיות להביא, למחר אני דן, מוסיף אני עליכם דיינים, לכך נאמר טרחכם, מלמד שהיו סורחנים. משאכם, מלמד שהיו אפיקורסים, הקדים משה לצאת, אמרו מה ראה בן עמרם לצאת, שמא אינו שפוי בתוך ביתו, איחר לצאת אמרו, מה ראה בן עמרם שלא לצאת, מה אתם סבורים יושב ויועץ עליכם עצות ומחשב עליכם מחשבות... וריבכם, מלמד שהיו אפיקורסים והיו רגזנים, וריבכם, היה אחד מוציא סלע בשביל ליטול שתים, שתים בשביל ליטול שלש, לכך נאמר וריבכם, מלמד שהיו רוגנים. (שם יב)
...משיב משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, הואיל ואני נפטר ביבסיס גדול מן העולם, הראיני אדם נאמן שיעמוד על ישראל שיוצא ידיהם לשלום, וכן הוא אומר אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם... (נצבים דש)
...נתקבלו כולם אצל משה, ואמרו לו היכן אהרן אחיך, אמר להם אלקים גנזו לחיי עולם, ולא היו מאמינים בו, אמרו לו יודעים אנו בך שקפדן אתה, שמא אמר לפניך דבר שאינו הגון וקנסת עליו מיתה... (שם שה)
וזאת הברכה, לפי שאמר להם משה לישראל דברים קשים תחילה, מזי רעב ולחומי רשף... חזר ואמר להם דברי נחומים, וזאת הברכה אשר ברך משה, וממנו למדו כל הנביאים... (ברכה שמב)
ראה משה-כללי, ברכות סג ב.
תא שמע ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש ה', רב שמואל בר יצחק אמר, מלמד שכל אחד קינא לאשתו ממשה, התם משום שנאה הוא דעבוד. (מועד קטן יח ב)
...והתניא וכן מצינו במשה רבינו כשהשביע את ישראל בערבות מואב, אמר להם הוו יודעים שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעתי ועל דעת המקום, שנאמר ולא אתכם לבדכם וגו', מאי אמר להו משה לישראל, לאו הכי קאמר להו, דלמא עבידתון מילי ואמריתון על דעתינו, משום הכי אמר להו על דעתי... (נדרים כה א)
אמר רבי יוסי ברבי חנינא לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו, שנאמר כתב לך, פסל לך, מה פסולתן שלך, אף כתבן שלך, משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל, ועליו הכתוב אומר טוב עין הוא יבורך וגו', מתיב רב חסדא ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם, ואתי צוה ואני לכם... אלא פלפולא בעלמא (להבין דבר מתוך דבר הוא דניתן למשה, ונהג בה טובת עין ונתנה לישראל). (שם לח א)
והביטו אחרי משה עד באו האהלה, רבי אמי ורבי יצחק נפחא, חד אמר לגנאי וחד אמר לשבח, מאן דאמר לגנאי, כדאיתא (במדרש ר' תנחומא, ראו כמה עבים שוקיו וכו' הכל משלנו), מאן דאמר לשבח, אמר חזקיה אמר לי רבי חנינא בריה דרבי אבהו אמר רבי אבהו אמר רבי אבדימי דמן חיפה, חכם עובר, עומד מלפניו ד' אמות, וכיון שעבר ד' אמות יושב... נשיא עובר עומד מלפניו מלא עיניו, ואינו יושב עד שישב במקומו, שנאמר והביטו אחרי משה עד בואו האוהלה. (קידושין לג ב)
ואמר רבי לוי, בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, הקב"ה ברך את ישראל בעשרים ושתים וקללן בשמנה, ברכן בעשרים ושתים מאם בחקותי עד קוממיות... ואילו משה רבינו ברכן בשמונה וקללן בעשרים ושתים, ברכן בשמונה מוהיה אם שמוע תשמע עד לעבדם, וקללן בעשרים ושתים מוהיה אם לא תשמע עד ואין קונה (מוא"ו עד ה"א כל האלפא ביתא). (בבא בתרא פח ב)
ראה עוד משה-כללי, שבועות כט א, משה-וה' סנהדרין קיא א.
אמר רבי לוי ששים רבוא תינוקות עיברו נשותיהן של ישראל בלילה אחת, וכולן הושלכו ליאור ועלו בזכותו של משה, הוא שמשה אומר (במדבר י"א) שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו, כולן לרגלי עלו... (בראשית צז ה)
ויהי בימים ההם ויגדל משה, בן כ' היה משה באותה שעה... וירא בסבלותם, מהו וירא, שהיה רואה בסבלותם ובוכה, ואומר חבל לי עליכם מי יתן מותי עליכם, שאין לך מלאכה קשה ממלאכת הטיט, והיה נותן כתיפיו ומסייע לכל א' וא' מהן, רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר, ראה משוי גדול על קטן ומשוי קטן על גדול, משוי איש על אשה, ומשוי אשה על איש... והיה מניח דרגון שלו והולך ומיישב להן בסבלותיהם, ועושה כאילו מסייע לפרעה, אמר הקב"ה אתה הנחת עסקיך והלכת לראות בצערן של ישראל, ונהגת בהם מנהג אחים, אני מניח את העליונים ואת התחתונים ואדבר עמך... דבר אחר וירא בסבלותם, ראה שאין להן מנוחה, הלך ואמר לפרעה מי שיש לו עבד אם אינו נח יום אחד בשבוע הוא מת, ואלו עבדיך אם אין אתה מניח להם יום אחד בשבוע הם מתים, אמר לו לך ועשה להן כמו שתאמר, הלך משה ותקן להם את יום השבת לנוח. (שמות א לב)
וילך משה וישב אל יתר חותנו, הדא הוא דכתיב (תהלים כ"ד), מי יעלה בהר ה' וגו', נקי כפים ובר לבב וגו', מי יוכל לעלות בהר ה', מי שיש בו מדות הללו, וכולן נאמרו במשה, נקי כפים זה משה, שנאמר (במדבר י"ד) לא חמור אחד וגו', אם נטל חמור משלהן מאי שנא מן הלסטים, אלא כך אמר משה כל אותן המסעות שהיינו נוסעים במדבר, לא אמרתי לאחד מהן שיטול דבר משלי ויטעון על חמורו... (שם ד א)
ויאמרו אליהם ירא ה' עליכם וישפוט, אם באמת באתם משמו של הקב"ה ישפוט בינינו ובין פרעה, ואם מעצמכם באתם ישפוט ה' בינינו וביניכם... כך אמרו ישראל למשה, משה, ריח היה ביד מצרים שאנחנו עתידין ליגאל, ובאתם ועכרתם אותו. לתת חרב בידם להרגנו, אמר רבי יהודה הלוי בר רבי שלום, אמרו למשה, למה אנו דומין, לשה שבא הזאב ליטול אותו, רץ הרועה אחריו להצילו מפני הזאב, בין הרועה ובין הזאב נבקעה השה, כך אמרו ישראל משה מבינך לבין פרעה אנו מתים. (שם ה כה)
ויצעק משה אל ה' לאמר, מהו לאמר, אמר לפניו, רבונו של עולם הודיעני אם הורגים אותי אם לאו, אמר לו מה איכפת לך, עבור לפני העם. מהו עבור, אמר לו עבור על דבריהם, רבי מאיר אומר מהו עבור, אמר הוי דומה לי, מה אני משלם טובה תחת רעה, אף אתה הוי משלם טובה תחת רעה... רבי יהודה אומר עבור על חטייא שלהם, ורבי נחמיה אומר עבור לפני העם, מי שיש בו גאוה יבא וידבר כנגדך... (שם כו ב)
...ומשה יקח את האהל, כיון שראה משה המתנה טובה שהיתה בידם ואבדוה, אף הוא כעס עליהם, שנאמר ומשה יקח את האהל. כמה היה רחוק, אמר רבי יצחק מיל... (שם מה ד)
והיה כצאת משה אל האהל יקומו כל העם, עומדין מכאן ומכאן ומכבדין אותו, שנאמר (שמות ל"ג) ונצבו איש פתח אהלו. והביטו אחרי משה, מה היו אומרים, אמר רבי יצחק אשרי יולדתו, מה רואה בו... (שם)
...ולמה עשה עמהם חשבון, הקב"ה ית"ש מאמינו, שנאמר (במדבר י"ב) לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, ולמה אמר להם משה באו ונעסוק במשכן ונחשבו לפניכם, אלא ששמע משה ליצני ישראל מדברים מאחריו, שנאמר (שמות ל"ג) והיה כבא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל ודבר עם משה, והביטו אחרי משה, ומה היו אומרים, רבי יוחנן אמר אשרי יולדתו של זה, ומה היא רואה בו כל ימיו, והקב"ה מדבר עמו כל ימיו, הוא משולם להקב"ה, זהו והביטו אחרי משה. רבי חמא אמר היו אומרים חמי קדל דבריה דעמרם, וחבירו אומר לו אדם ששלט על מלאכת המשכן אין אתה מבקש שיהא עשיר, כששמע משה כך, אמר להם משה, חייכם נגמר המשכן אתן לכם חשבון, אמר להם באו ונעשה חשבון... (שם נא ד)
דבר אחר כי פועל אדם ישלם לו, זה משה, דכתיב ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם, מה ראה, ראה שמשוי איש על אשה ומשוי גדול על קטן ומשוי בחור על זקן, ישב ויישב להם סבלותם, בין איש לאשה, בין גדול לקטן, בין בחור לזקן, אמר לו הקב"ה אתה יישבת לבני סבלותם, חייך שאת עתיד ליישב ולפרש לבני נדריהם בין איש לאשה בין גדול לקטן... (ויקרא לז ב)
וישלח משה מלאכים, זה שאמר הכתוב (תהלים ט"ו) לא רגל על לשונו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו, בנוהג שבעולם אדם עוסק בפרקמטיא עם חבירו והקפידו, פורש ממנו ואינו רוצה לראותו, ומשה אף על פי שנענש על ידי ישראל, שנאמר (תהלים ק"ו) ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם, לא פרק משאן מעליו, אלא וישלח מלאכים... (במדבר יט ז)
ויראו כל העדה כי גוע אהרן, כיון שירדו משה ואלעזר מן ההר נתקבצו כל הקהל עליהם, ואמרו להם, היכן אהרן, אמרו להם מת, אמרו היאך מלאך המות יכול לפגוע בו, אדם שעמד במלאך המות ועצרו, ודכתיב (במדבר י"ז) ויעמד בין המתים ובין החיים, אם אתם מביאין אותו מוטב, ואם לאו נסקל אתכם... מיד פתח הקב"ה את המערה והראהו להם, שנאמר ויראו כל העדה כי גוע אהרן... (שם שם יא)
...תדע לך שהוא כן, שכן משה מבקש מן הקב"ה בשעת מיתה, אמר לפניו, רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך דעתן של כל אחד ואחד, ואין דעתן של בניך דומין זה לזה, וכשאני מסתלק מהן, בבקשה ממך מנה עליהם מנהיג שיהא סובלם לאחד ואחד לפי דעתו, שנאמר יפקד ה' אלקי הרוחות, אלקי הרוח אינו אומר, אלא אלקי הרוחות. (שם כא ב)
...כך משה, לפני הקב"ה שברא את הפה ואת הדבור אמר לא איש דברים אנכי (שמות ד'), אבל אצל ישראל כתיב בו אלה הדברים. דבר אחר, אמר רבי סימון, כיון שאמר לו הקב"ה למשה שישנה התורה, לא היה מבקש להוכיחן על מה שעשו, אמר רבי סימון למה הדבר דומה, לתלמיד שהיה מהלך עם רבו וראה גחלת מושלכת, סבור שהיא אבן טובה, נטל אותה ונכוה, לאחר ימים היה מהלך עם רבו וראה אבן טובה... כך אמר משה בשביל שאמרתי להם שמעו נא המורים נטלתי שלי מתחת ידיהם, ועכשיו אני בא להוכיחן, אמר לו הקב"ה משה אל תתיירא. דבר אחר אלה הדברים רבנין אמרין אמר לו הקב"ה למשה, הואיל וקיבלו עליהן תוכחותיך צריך אתה לברכן, מיד חזר וברכן... (דברים א ו)
ה' אלקי אבותיכם וגו', אמר רבי אליעזר בן יעקב, להביט בברכותיו של משה יש בה מסוף העולם ועד סופו, מה כתיב אלף פעמים, אלף פעם אין כתיב כאן, אלא פעמים. דבר אחר יוסיף עליכם ככם, אמר רבי אחא יכולין היו ישראל לומר לו, רבינו משה, אנו יש בנו אחד מכל הדברים שאתה מוכיחנו, וקבלנו תוכחותיך, אלא שתקו, לפיכך הוא אומר ככם, צדיקים כיוצא בכם, מקבלים תוכחות ושותקים... (שם שם יא)
...אמר רבי יצחק מן הלוחות שניים ריצה משה את הקב"ה לישראל, מה עשה, עלה לו אצל הקב"ה כעוס, אמר לו בניך חוטאין, ואת נותן עלי קטריקי, עשה עצמו כאילו כעוס על ישראל, מנין, שנאמר (שמות ל"ב) וישב משה אל ה' ויאמר, אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב, ועתה אם תשא חטאתם, ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת, כיון שראה הקב"ה כך, אמר לו משה, שתי הפנים בכעס, אני ואת כועסין אליהן, מיד (שם ל"ג) ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו, ושב אל המחנה, ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל, אמר לו הקב"ה לא יהיו שתי הפנים בכעס, אלא כשתראה אותי נותן רותחין הוי נותן צונן, וכשתראה אותי נותן צונן הוי נותן רותחין, אמר משה, רבונו של עולם והיאך יהא, אמר לו הוי חל אתה רחמים, מה עשה, מיד ויחל משה את פני ה' אלקיו... (שם ג טו)
...ואלו עמד נביא וחכם אחר לומר (דברים ל"ב) הצור תמים פעלו וגו', אלא משה רבינו לפי שכתוב בו (תהלים ק"ג), יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו, לזה נאמרה לומר הצור תמים, אילו אדם אחר בא והוכיח את ישראל, הייתי אומר אדם שאכל ושתה מהן ונהנה מהן מוכיחם, אלא משה שכתוב בו (במדבר ט"ז) לא חמור אחד מהם נשאתי וגו', לזה נאה להוכיחן לישראל, הדא הוא דכתיב (דברים א') אלה הדברים אשר דבר משה וגו'. (קהלת א יג)
ויצעק משה אל ה' ויאמר מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקלוני, אמר משה לפני הקב"ה, רבון העולם, בינך לבינם אני הרוג, אתה אומר לי אל תקפיד כנגדן, כי תאמר אלי שאהו בחיקך (במדבר י"א), והם בקשו לסקלני, כאן הקב"ה ממיך ומשה מגביה, ובמקום אחר הקב"ה מגביה ומשה ממיך... אמר ליה הקב"ה למשה כך אתה אומר עוד מעט וסקלוני, עבור לפני העם נראה מי סוקל אותך, התחיל לעבור, עמדו כל ישראל לפניו ונהגו בו כבוד ומורא, אמר ליה הקב"? למשה, כמה פעמים אני מצוה אותך עליהם שלא תקפיד כנגדן, אלא הנהיגם כרועה הצאן, שבשבילן העליתי אותך, ובשבילם תמצא חן וחסד וחיים וכבוד לפני. (בשלח כב)
ומשה יקח את האהל, אמר רבי שמעון בן לקיש, משה דרש קל וחומר, אמר המנודה לרב מנודה לתלמיד, אמר כיון שבלבו של הקב"ה עליהם אף אני פורש מהם... ושב אל המחנה, אמר לו לא אמרתי לך כשאהיה אני בכעס עליהם אתה הוי ברצון, וכשאתה בכעס אני ברצון... אמר לפניו, רבונו של עולם, ראה שאפילו בכעסך אתה מפייסני עליהם... (תשא כז)
...אמרו לו ומי יעשה כל זאת, אמר להם בצלאל, התחילו ישראל מרננים על משה, ואמרו, לא אמר הקב"ה למשה לעשות את המשכן על ידי בצלאל, אלא משה מעצמו ממנה אותו על שהוא קרובו, משה מלך, ואהרן אחיו כהן גדול, בניו סגני כהונה, אלעזר נשיא הלוי, בני קהת נושאי המשכן, וזה שליט על מלאכת המשכן, כל הגדולה הזא מבקש משה לכוין. אמר להם משה, אני לא עשיתי כלום מדעתי, אלא הקב"ה אמר, והוא מראה להם ראו קרא ה' בשם בצלאל... (ויקהל ג)
ויאמר אל ה' אל תפן אל מנחתם, אל תקבלם בתשובה היה צריך למקרא לומר, אל תפן אל עבודתם, ומהו אל מנחתם, כך אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, יודע אני באלו שיש להם חלק באותה מנחה שישראל מקריבים לפניך בכל יום, הואיל ופירשו אלו מבניך, אל תסתכל בחלקם, תניחנו האש לא תאכלנו. לא חמור אחד מהם נשאתי, מה שהיה דרכי ליטול לא נטלתי מהם, בנוהג שבעולם אדם שהוא בהקדש נוטל שכרו מן ההקדש, ואני בשעה שהייתי יורד ממדין למצרים היה דרכי ליטול מהן חמור שבשביל צרכיהם ירדתי, ואף על פי כן לא נטלתי... (קרח ז)
...באו ואמרו למשה הגיעה שעה שאתה נפטר מן העולם, אמר להם המתינו לי עד שאברך את ישראל, שלא מצאו ממני קורת רוח בעולם מפני אזהרות ותוכחות שהייתי מוכיחן, התחיל לברך כל שבט ושבט בפני עצמו, כיון שראה שנתקצרה השעה כללן כלן בברכה אחת, באו ואמרו לו הגיעה השעה שאתה נפטר מן העולם, אמר להם לישראל הרבה צערתי אתכם על התורה ועל המצוות, ועכשיו מחלו לי, אמרו ליה רבינו אדונינו מחול הוא לך, אף ישראל עמדו עליו ואמרו לו, משה רבינו, הרבה הכעסנוך והרבינו טורח, מחול לנו, אמר להם מחול לכם... (ואתחנן ו)
...יבא משה שעיניו יפות לברכן, הוא יברך את ישראל, ועליו אמר שלמה טוב עין הוא יבורך (משלי כ"ב), אל תיקרי יבורך אלא יברך. טוב עין זה משה רבינו, שעיניו יפות לברך את ישראל, שברכן ארבע ברכות... וזאת הברכה, למשה נאה לברך את ישראל, שנתן נפשו עליהם בכל שעה ושעה, לכך נאמר וזאת הברכה... (ברכה א)
משה הקנא והתרה... הקניא להם לישראל שיהו קורין בתורה בשבתות וימים טובים ובראשי חדשים ובחולו של מועד, שנאמר (ויקרא כ"ג) וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל. (פרק י א)
וירב העם על משה וגו', שעברו על שורת הדין, ויאמר אליהם משה מה תריבון וגו', אמר להם כל זמן שאתם מידינין כנגדי הרי אתם מנסין את המקום. דבר אחר אמר להם כל זמן שאתם מידיינין כנגדי הרי המקום עושה לכם נסים וגבורות ושמו מתגדל בעולם. (בשלח יז ב)
את מוצא הרבה נביאים והרבה צדיקים נתפללו לפני הקב"ה ולא בא הכתוב לייחס אלא למשה בלבד, ולמה כן, לפי שהיו מעשיו משונים מבכל הבריות, כיצד, אדם עומד ומתפלל שעה אחת או שתי שעות, וכשהוא מתפלל הרבה מתפלל יום אחד, אבל משה רבינו ארבעים יום וארבעים לילה, אמר הקב"ה למלאכי השרת ראיתם גבורתו, שנאמר (תהלים ק"ג) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח, זה משה שהיה מגיד להן ישראל דבריו של הקב"ה, שנאמר (שמות כ') דבר אתה עמנו ונשמעה, מה שלא היו יכולין לשמע ששים רבוא, ומגיד להן, הוי תפלה למשה... (מזמור צ)
משה (במדבר ט"ז) לא חמור אחד מהם נשאתי וגו', רבי חניא בר שלדא ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, וכי מה הניח משה לקפחין ולגנבין, אלא אמר משה בשעה שהיו ישראל מתנדדין ממסע למסע לא אמרתי לאחד מהם טול כלי זה על חמורך, נשאתי בעצמי ונטלתי וטענתי, כמו דאת אמר (שמות ד') ויקח משה את אשתו ואת בניו וגו', אמר רבי יודן גדול הדור בשעה שהוא הולך לעשות צרכי צבור, ממי הוא צריך ליטול את החמור, לא משל צבור, ברם הכא, ויקח משה את אשתו וגו'... (פרשה יד)
...וארבעים יום האמצעיים של משה נטל משה את האהל ונטה לו מחוץ למחנה, שנאמר (שמות ל"ג) ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה, והיו ישראל מתאבלין ונוהגין אבילות בעצמן כל אותן ארבעים יום, עד שנגלה מלך מלכי המלכים הקב"ה יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים, ופתח לו למשה פתח של רחמים, ואמר הקב"ה למשה, משה, מה עושין אותם עניים, מנודין לרב מנודין לתלמיד, אלא חזור בך והכנס את האהל לתוך המחנה, שנאמר (שם ל"ג) ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו, מקרא זה איני יודע מהו, כשהוא אומר אחר כך ושב אל המחנה, מלמד שהקב"ה התיר לו למשה את נדרו, ואמר לו למשה להכניס את האהל לתוך המחנה. משלו משל למה הדבר דומה, למלך שהוא כועס על בנו, והיה אחד מגדולי המלכות לפניו ומתיירא להציל אותו, כיון ששמע שאמר המלך לבנו, את ריקה, אלמלא פלוני אוהבי יושב לפני כבר הכיתיך מכות גדולות, אמר אותו אוהב בלבו, דבר זה תלוי בי, מיד הוא עומד ומציל אותו, וכן לכך נדמה משה באותה שעה... (פרק ד)
משה ובני ישראל, משה שקול כישראל, וישראל כמשה, בשעה שאמרו שירה. דבר אחר משה ובני ישראל, מגיד שהיה משה שקול כנגד כל ישראל, לפי שכל העולם כלו שלך, ואין לך עם אלא ישראל, שנאמר עם זו יצרתי לי וגו'... (שמות פרק טו, רמא)
ומשה יקח את האהל, ריש לקיש אמר כשראה משה שאבדו מתנה טובה, אף הוא כעס עליהם, שנאמר ומשה יקח את האהל וגו'... (שם פרק לג, שצד)
...התחילו לומר משה יודע חק הסלע, אם הוא מבקש יוציא לנו מים מזו, ונמצא משה עומד בספק אם שומע להם מבטל דברי המקום והקב"ה לוכד חכמים בערמה, לפי שהיה משה משמר עצמו כל אותן ארבעים שנה שלא להקפיד כנגדן, שהיה מתיירא מן השבועה שנשבע הקב"ה, אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע זה. אמרו לו והרי סלע, כשם שאתה רוצה להוציא מסלע אחר תוציא מזו, צווח עליהם שמעו נא המורים, סרבנים, ויש אומרים שוטים, שכך בכרכי הים קורין לשוטה מורה... (במדבר פרק כ, תשסג)
...למה היה משה דומה, למלך שמסר את בנו לפדגוג, אמר לו אל תהי קורא לבני מורה, מהו דין לישנא מורה, אמר רבי ראובן כהדין לישנא יוני צווחין לשטיא מורה, פעם אחת הקניטו וקרא אותו מורה, אמר לו המלך, כל עצמי הייתי מצוה אותך ואמרתי לך אל תהא קורא אותו מורה, ואתה קורא אותו מורה. כך כתיב וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל, מהו ויצום, אמר לו אל תהיו קורין לבני מורים... נמשלו ישראל לאגוז, שנאמר אל גנת אגוז ירדתי, האגוז הזה חלק, מי שאינו אומן לעלות בו מיד הוא נופל, שצריך לשמור שלא יפול ממנו, כך כל מי שמשרת ישראל צריך לשמור עצמו שלא יטול את שלו מתחת ידיהם... (שם תשסד)
אל כל ישראל, אלו הוכיח מקצתן, היו אלו שבשוק אומרים, כך הייתם שומעין מבן עמרם ולא הייתם משיבין לו דבר כך וכך, אלו היינו שם היינו משיבין ארבעה וחמשה פעמים על כל דבר ודבר. דבר אחר אל כל ישראל, מלמד שכנסן משה מגדולם ועד קטנם, ואמר להם הריני מוכיחם, כל מי שיש לו תשובה יבא ויאמר. דבר אחר אל כל ישראל, מלמד שהיו כולם בעלי תוכחה ויכולים לעמוד בתוכחות... מול סוף, מלמד שהוכיחן על מה שעשו על הים, והמרו בתוך הים, והפנו עורף כלפי משה שלש מסעות... (דברים פרק א תשפט ותשצ)
...כך בסוף ארבעים שנה כשבא משה להוכיח את ישראל התחילו ישראל מהרהרין לומר, תאמר שהוא בדעת שפוי, כיון שהרגיש אמר להם, חייכם שאיני אומר לכם דבר עד שאומר לכם באיזה מקום אני ואתם נתונים, והוא אומר במדבר, באיזה מדבר, והוא אומר בערבה מול סוף... מיד כששמעו ישראל שברר להם הדברים, אמרו לו אמור כל מה שאתה רוצה, שדבריך נראים... (שם תשצג)
כתיב מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון, מוכיח זה משה, אדם אלו ישראל, שנאמר ואתנה צאני וגו', אחרי, אמר הקב"ה בשביל להביאן אחרי, חן ימצא זה משה, דכתיב וגם מצאת חן בעיני, ממחליק לשון זה בלעם, שהחליקן בנבואתו, וגבה לבן ונפלו בשטים. דבר אחר מהו אחרי, כביכול משה שהוכיח אותי אחר ישראל והוכיח לישראל אחרי, לישראל אמר אתם חטאתם חטאה גדולה, להקב"ה אמר למה ה' יחרה אפך... (שם תשצה)
אחרי הכותו את סיחון, משל למלך שיצא הוא וחיילותיו למדבר, אמרו לו חיילותיו תן לנו גלוסקאות חמות, אמר להם אפרכוס, בשביל שהמלך בשר ודם מטריחין אתם עליו, מאין לו רחים, מאין לו תנורים במדבר. כך אמר משה, אם מוכיח אני את ישראל תחלה עכשיו, יאמרו ישראל אלי, בשביל שאין בו כח להכניסנו לארץ ולהפיל סיחון ועוג לפנינו הוא מוכיחנו... (שם תתא)
רבי פנחס אומר, אחר ארבעים שנה רצה משה לומר להן לישראל, זכורים אתם מה שאמרתם היש ה' בקרבנו, אלא אמר משה אם אני אומר להם כך, הרי אני מלבין פניהם, ומלבין פנים אין לו חלק לעולם הבא... כך אמר משה, הריני אומר לישראל זכור את אשר עשה לך עמלק, לא דומה כוס של קונדיטון לכוס של חומץ... (שם פרק כה תתקלח)
תשובו לתוכחתי, אלו ישראל, שהוכיחם משה על מעשה העגל, הנה אביעה לכם רוחי, בשעה שפרש להם משנה תורה אודיעה דברי אתכם, מלמד שהודיע להם דקדוקיה ופרושיה טומאה וטהרה איסור והיתר... דבר אחר יען קראתי זה משה, שהיה קורא להם דברי תורה, והם לא היו מאמינים, שנאמר עד אנה מאנתם... (משלי פרק א תתקלב)
ויאמר משה אל העם אל תיראו, להודיע חכמתו שלמשה, שהיה עומד ומפייס כל אותן אלפים וכל אותן רבבות, ועליו מפורש בקבלה, החכמה תעז לחכם (קהלת ז' י"ט). (שמות יד יג)
נבל תבל - רבי יהושע אומר יחללו אותך ויקנתרו אותך, רבי אלעזר המודעי אומר ינבלו אותך וינשרו אותך כתאנה זו שעליה נושרין, וכן הוא אומר כנבל עלה מגפן וכנבלת מתאנה... כי כבד ממך הדבר, אמר לו הסתכל בקורה זו כשהיא לחה כל זמן שבני אדם נכנסין תחתיה אחד אחד אין יכולין לעמוד בה, שלשה וארבעה יכולין לעמוד בה, לכך נאמר כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשוהו לבדך. (שם יח יח)
שובה ה' רבבות אלפי ישראל, רבי יהודה אומר, אמר משה איני מניח שתרד שכינה בארץ עד שתברך את עמך ישראל, ובמה אני רוצה שתברכם, שיעשו אלפים ורבבות, ושב ועשם אלפים ורבבות, על כל מסע ומסע שיהו נוסעים יהא אלף נעשה רבוא... (במדבר י לו)
בקש משה לכנוס לארץ ישראל, לתקן ע"ב סנהדרי גדולה, וזהו א-ל א-דני כמנין סנהדרי גדול וכו', לכן אמר אעברה נא, אתקן ע"ב ראשי סנהדראות, השיב הקב"ה רב לך, לא די שאתה שקול נגד סנהדרי גדולה וקטנה, אבל אתה שקול נגד כל ישראל שהם ס' רבוא, ומזה הטעם כתוב שם של משה תקצ"ב פעמים, וכן שם ישראל נזכר גם כן בתורה תקצ"ב פעמים... (ואתחנן)
ויירא משה - כפשוטו, ומדרשו דאג לו על שראה בישראל רשעים דלטורין, אמר מעתה שמא אינם ראויין להגאל. אכן נודע הדבר - כמשמעו, ומדרשו, נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו, מה חטאו ישראל מכל ע' אומות להיות נרדים בעבודת פרך, אבל רואה אני שהם ראויים לכך. (שמות ב יד)
וכי אוציא את בני ישראל - ואף אם חשוב אני, מה זכו ישראל שיעשה להם נס ואוציאם ממצרים. (שם ג יא)
ויהי לנחש - רמז לו שספר לשון הרע על ישראל ותפס אומנותו של נחש. (שם ד ג)
והאמינו לקול האות האחרון - משתאמר להם בשבילכם לקיתי על שספרתי עליכם לשון הרע יאמינו לך, שכבר למדו בכך, שהמזדווגין להרע להם לוקים בנגעים, כגון פרעה ואבימלך בשביל שרה. (שם שם ח)
וישב משה וגו' ויעמד העם - יושב כמלך וכולן עומדים, והוקשה הדבר ליתרו שהיה מזלזל בכבודן של ישראל, והוכיחו על כן, שנאמר מדוע אתה יושב לבדך וכולם נצבים. (שם יח יג)
אשר תשים לפניהם - אמר לו הקב"ה למשה לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתם, ואיני מטריח את עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו, לכך נאמר אשר תשים לפניהם, כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם. (שם כא א)
לך רד - רד מגדולתך, לא נתתי לך גדולה אלא בשבילם... שחת עמך - שחת העם לא נאמר, אלא עמך, ערב רב שקבלת מעצמך וגיירתם ולא נמלכת בי, ואמרת טוב שידבקו גרים בשכינה, הם שחתו והתעיבו. (שם לב ז)
כי תאמר אלי שאהו - והיכן אמר לו כן, (שמות ל"ב) לך נחה את העם, ואמר (שמות ו') ויצום אל בני ישראל, על מנת שיהיו סוקלים אתכם ומחרפים אתכם. (במדבר יא יב)
וידבר - כי הוא המליץ, על כן משה לא דבר עם ישראל לעולם רק על ידי אהרן. ובמותו היה כמו כן מליץ תחתיו אלעזר בנו. (שמות ד ל)
טרחכם - להבין אנשים פתאים המצוות, ומשאכם - שבקשו לחם ומים ובשר, וריבכם - זה עם זה. (דברים א יג)
וילך משה - הלך אל כל שבט ושבט להודיעו שהוא מת, שלא יפחדו, וחזק לבם בדברי יהושע, על כן כתוב אחריו "ואתה תנחילנה אותם", ולפי דעתי כי אז ברך השבטים ואם ברכותיהם מאוחרות במכתב. (שם לא א)
הן בני ישראל לא שמעו אלי - כי לא עשיתי להם שיהיו דברי נשמעים להם... ויתכן לפרש שחשב משה אולי כי מפחיתותו לא שמעו אליו, כי הוא ערל שפתים, ולא יבין לדבר על לבם דברים טובים דברים ניחומים, אף כי ידבר לפרעה... (שמות ו יב)
כי יבא אלי העם - השיב משה לחותנו צריכים הם שיעמדו עלי זמן גדול מן היום, כי לדברים רבים באים לפני, כי יבא אלי העם לדרוש אלקים - להתפלל על חוליהם ולהודיעם מה ידבר להם, כי זה יקרא דרישת אלקים... ועוד שאני שופט אותם, כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי, ועוד אני מלמד אותם תורה - והודעתי את חקי האלקים ואת תורותיו. (שם יח טו)
ובידוע כי היו עם משה שוטרים נוגשים בעם, להביא הנתבעים לפניו לנגשם בדבר המשפט, והרבה מהם עם השופטים האלו, ולכך אמר במשנה תורה "ושוטרים לשבטיכם", ואין צריך להזכיר זה בכאן, כי לא היה מעצת יתרו. (שם שם כ)
לא אוכל אנכי לבדי - לא שיעזרוהו הזקנים לתת להם בשר, כי מאין להם, ועוד אפילו בהיות להם פרנסים רבים לא יתלוננו רק על משה רבינו שהוציאם ממצרים, כמנהגם לאמר לו למה העליתנו ממצרים, והוא שיתן להם בתפלתו כל משאלותם ותאותם יביא להם, אבל חשב משה כי בהיות להם מנהיגים רבים, ישככו חמתם וידברו על לבם בתלונותם, ואפשר כי כאשר התנבאו הזקנים שנאצל עליהם מן הרוח, וידעו העם כי נאמנים הם לנביאים, לא יתאספו כולם על משה, וישאלו תאותם גם מהם. (במדבר יא יד)
ויפל משה ואהרן על פניהם - שראו שהיו העם נועצים לעשות ראש ולשוב מיד, וקמו הצדיקים והשתחוו לאפם ארצה, לאמר להם אל נא אחי תרעו, ולא יהיה זאת לכם לפוקה, על כן אמר "לפני כל קהל עדת ישראל", כי להם השתחוו על אפים... (שם יד ה)
לא חמור אחד מהם נשאתי - אמר מה שררה אני משתרר עליהם, כי מעולם לא לקחתי מהם אפילו חמור אחד לעשות צרכי כדרך המלכים או השרים, כי זה משפט המלוכה, דכתיב ואת חמוריכם יקח ועשה למלאכתו... וחזר ואמר ולא הרעותי את אחד מהם לשומו במרכבתי ובמלאכתי כאשר יאות למלך, או להטות דינו ולבזות על כבודו, כי כלל כל הרעות כולן. (שם טז טו)
...וטעם טרחכם וגו' על דרך הפשט רמז משה רבינו להם שלשת הדברים שאמר ליתרו שהיה הוא עושה לעם... טרחכם כנגד והודעתי את חוקי האלקים ואת תורותיו, כי טורח גדול היה ללמד ליוצאי מצרים החוקים והתורות ופירושם וביאורם וסודם, והזכיר משאכם כנגד לדרש אלקים, שהוא ענין תפלה שמתפלל עליהם, והוא מלשון ונשאת תפלה, וריבכם כפשוטו עניני המשפטים... (דברים א יג)
ויאמר אליהם בן מאה ועשרים - זה לנחם אותם על ענינו, כלומר אני זקן ואין לכם עוד תועלת ממני, ועוד כי השם צוני שלא אעבור שם, ואל תפחדו ואל תיראו כי ה' יעבור עמכם, לא יסלק שכינתו מכם בעבורי... ואף על פי שמשה רבינו היה בתקפו ובבריאותו, כאשר העיד הכתוב... אמר להם כן לנחמם... ורבותינו אמרו שנסתתמו ממנו מעינות החכמה, והיה זה במעשה נס שלא ידאגו לתת גדולה ליהושע בפניו. (שם לא ב)
היה אתה לעם מול האלקים - נגד האלקים להתפלל בעבורם, כלשון הכתוב (תהלים פ"ח) יום צעקתי בלילה נגדך... והזהרת אתהם - הודה לו גם במה שאמר והודעתי את חוקי האלקים ואת תורותיו, אבל במשפט שאמרת ושפטתי בין איש ובין רעהו שים לך שופטים עמך... (שמות יח יט)
ושמעו לקולך - חסר, רוצה לומר שאינך צריך להרבות בקול, כי מיד ישמעו לך. (שמות ג יח)
ויאמן העם - ויאמן אכיש בדוד (ש"א כ"ז י"ב), שני פרנסים טובים עמדו לישראל, משה ודוד, משה אמר "מחני נא מספרך", ודוד אמר "ואלה הצאן מה עשו תהי נא ידך בי" (ש"ב כ"ד י"ז), שני פרנסים נאמנים היו, ולכך האמינו בהם. (שם ד לא)
לאות לבני מרי - מכאן למד משה שקראם ממרים. (במדבר יז כה)
...ומשה כעס על ישראל ואמר להם שמעו נא המורים וגו', ובמקום הזה, כבודו במקומו מונח, לא היה ראוי שיכעוס עליהם, שהרי ראינו שהלחם מפני ששאלוהו כהוגן נתנו השי"ת אליהם בפנים מאירות, וכל שכן המים שהוא הכרחי לאדם יותר מן הלחם... (דרוש ח)
...באלה ב' דרכים הישיר משה את ישראל, ראשונה פתח בדברי תוכחות, והוכיח בקצרה את כל אשר העוו, וכל זה כולל ספר אלה הדברים, ואחר כן הודיעם כדי שלא תתרפינה ידיהם ויאמר נואש מהדבק בהשי"ת לבשתם ממנו, ועל כן כל אשר העוו הודיעם בפרשה זו, כי עודם נרצים אצל השי"ת יותר ממנו, אשר היה אב בתורה ובחכמה ובנבואה, והראה להם זה שהציע לפניהם, שמצד שהוא שגה בדבר מה, והקל בכבודם של ישראל, עם היות ישראל חוטאים בדבר ההוא בעצמו, עם כל זה לא רצה למחול עונו, וזה שאמר "ויתעבר ה' בי למענכם"... (דרוש ט)
אבל יש כאן שאלה, שלאחר קריעת ים סוף מצינו כתוב, "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", ואם כן נראה שקודם זה לא היתה אמונתם שלימה עליהם. ויש לומר בזה, שתכף שעשה משה האותות האמינו בו אמונה גמורה, כמו שאמר "ויאמן העם", כי לא האמינו בו יותר בקריעת ים סוף ממה שהאמינו בו בכל האותות שעשה במצרים, שכלם היו יוצאים מטבעו של עולם ומנהגו... אבל לאחר מכאן ראו בעיניהם דברים של תימה, שצריכין להתבאר ראשונה, שאחר אשר פקד ה' את בני ישראל ורצה להצילם מיד מצרים ולהנחילם את הארץ, וצוה למשה שיאמר אל זקני ישראל כמו שאמר לך ואספת וגו', מאי טעמא לגנוב דעתו של פרעה כלל, שיאמרו לו אלקי העברים נקרה עלינו נלכה נא דרך שלשת ימים, והנה זה דרך העבדים שאין ידם תקיפה... ושמה שכתוב בקריעת ים סוף "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", הוא מה שהותרו מהם הספקות ונבררו להם המבוכות שנפלו באמצע, כי דרכי ה' נשגבים מאד... (דרוש יא)
ויצום אל בני ישראל - מינם לשרים, כמו "ויצוהו" דיהושע. להוציא - מנם לשרים להוציאם, וישראל ופרעה ישמעו בעל כרחם. (שמות ו יג)
האנכי הריתי - האב יוכל להנהיג בניו, אף שהם חלוקי הדעות, כי כולם יחשבוהו לאוהב ומשתדל להיטיב, אבל אלה אינם בוטחים וחושדים בי. (במדבר יא יב)
מאין לי בשר - הנה אין ספק אצלם שאין לי בשר לתת להם ואם כן כשהם בוכים עלי ואומרים תנה לנו בשר כאלו יש לאל ידי ושעל ידי בכיתם אעשה רצונם אין זה אלא לנסות אם הנהגתי במצותך ומה אשיג מאתך בעדם. (שם שם יג)
אל תפן אל מנחתם - לשום קרבן שיקריבו לכפר עליהם, כי אינני מוחל על עלבוני, ועונות שבין אדם לחברו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו, לא חמור - אפילו במה שיהנה הדיוט מחברו לא נהניתי מהם, אפילו לקחת חמור בהשאלה, ואם כן שררתי עליהם רק לתועלתם ולתקן עניניהם, ומתרעמים רק על שהם כפויי טובה. ולא הרעותי - לא קרה שיבואו לפני לדין באופן שאחייבם. (שם טז טו)
ויתא ראשי עם - ושם בעבר הירדן אתא המחוקק בראשי העם לכבוש, צדקת ה' - ושם עשה המחוקק צדקת ה', שבאר משפטיו לישראל ונשפט והתווכח עמהם. (דברים לג כא)
מה שמו - אם יאמר רק אלקי אבותיכם, ישאלוהו על שמו, ולא יוכל לומר ה', כי יאמרו לא טוב אתה מהאבות, שלא נראה להם בהויה, ואם יבא בשם אלקים, יאמרו שבמדת הדין אין להם תקומה... כה תאמר - אך בעצם לא טובה עצתך, אלא תאמר להם ה' אלקי אבותיכם שלחני, והצטרפה זכות האבות לזכותך... (שמות ג יג)
אשר הוא עושה לעם - שמטריחם, וחס עליו שהוא יושב לבדך - וילאה, ומבקר עד ערב - ודי בחלק של היום, והשיב לו שבאים לדרוש אלקים - ולא לפניו הם עומדים. כי יהיה להם דבר בא אלי - ורק הוא יכול לשפט ברוח הקדש כשאין עדים, והדבר בעצמו בא לפניו, בין איש - שיודע מה שבלבו, והודעתי - וכדי ללמד באים אלי כל היום... (שם יח יד)
למה הרעותה - כי בהיותו יחידי תפול אשמת כל מדותיהם הרעות רק עליו... (במדבר יא יא)
...וידענו שנשמת משה רבינו ע"ה כללה כל ס' רבוא מישראל, והיתה להם כשורש האילן המריק שפע, ויכול להוריק גם לעדת ה', למובחרים שבעדה, כי הוא למעלה מהם, והשיב לו איש אשר רוח בו - שגם נפש יהושע תשפיע על ידי למודך, וכאילו מרוחך בו, וסמיכת ידך עוד תועיל להפליג יותר מרוחך בו, ועוד יכוון בסמיכה להשפיע בו הוד מלכות, כך שישמעו לו גם הגדולים... (שם כז טז)
ואומר אליכם - מלך בשר ודם שהבטיח מתנה לעבדיו, יחזיקו לו טובה, או לפחות יענו שמוכנים לקבלה, והם לא עשו כך, ועל כן אמר "לא אוכל לבדי שאת אתכם", כי מעתה יתחילו לקנות עוד מדות רעות, והאשמה על ראש המנהיג, ואינו מפני מספרם הרב, שהרי כבר הרבה אתכם... (דברים א ט)
בחר לנו אנשים - לפרסם צדקת משה, כי לא רק שמחל על עלבונו, אלא עוד התאזר לעמוד בפרץ... (שמות יז ט)
ויעמד העם על משה - כי עוד לא היו להם דיני משפטים, והוצרך לשפוט לפי שקול דעתו וסברתו, ואם כן לא היה יכול למנות דיינים תחתיו, כי לא יסמוך שיכוונו אל היושר כמוהו, או לא יקבלום הכתות עליהם... לדרוש אלקים - דרך ענוה, כי רוצה לומר שבאים לדרוש פניו ולבקרו. (שם יח יג)
ובעיני משה רע - כי לא ידע כוונתם הפנימית, כי אם דבריהם שהיו תאוה משולחת שלא לצורך, ולכן רעה עינו בהם, ובקש מה' פרנסים שיוכיחום על כך. (במדבר יא י)
ולא הרעותי - ואם קבלתי מנחה ששלחו אלי, לא היה מהשתררות, אלא שלא להשיב פניהם ריקם כיוהרא. (שם טז טו)
ובמועד קטן פרק אלו מגלחין, ובתנחומא, ויקנאו למשה, אמר רבי יצחק מלמד שכל אחד ואחד קנא למשה מאשתו, דכתיב "וישמע משה את העם" וגו', מה שמע, שחשדוהו מאשת איש. וזה כאשר אמרנו, כי משה משלים ישראל כולם, ובזה הוא צורת ישראל, ובמה שהוא צורת ישראל חשדו אותו מאשת איש, שהרי משה הוא כמו צורה אל האומה, והצורה יש לה משפט הזכר, וזכר זה ידוע לכל, ואין צורה לצורה רק שהוא צורה לחומר, ולפיכך אין חבור למשה, שהוא כמו צורה, כי אם לנשותיהם, שהן כמו חומר... ואם תאמר אם כן מה חטאו בזה שהיו אומרים כי משה הוא צורה לישראל, בודאי חטאו, וזהו כמו שאמרנו, שמשה לא היה חבור לישראל, אבל הוא כמו צורה נבדלת בלבד, ואין כאן חבור כלל להם, כי לא היה משה משותף להם, וזהו החטא הגדול, שחשבו כי משה רבינו ע"ה איש אינו נבדל מכל וכל, ומאחר שאינו נבדל מכל וכל יש לו משפט צורה המוטבעת, וזאת הצורה באה על אשת איש לגמרי, שהיא צורה לדבר שיש לו צורה, וכך היה משה צורה לדבר שיש לו צורה...
אמנם עיקר הפירוש שהיו אומרים כי יש למשה זיווג וחבור אל אשת איש, וזה כי השי"ת הוא שמזווג ומסדר זיווגין, כמו שאמרו במדרש... ואמרו הם חס ושלום, כי למשה אין זיווג פרטי, אשר הוא ראוי, כי אם שזיווג שלו הוא אשת איש של כל אחד ואחד, וזה כי מפני שמשה הוא שקול נגד כל ישראל, ואינו צורה פרטית, ואם היה צורה פרטית, בודאי היה לו חבור פרטי, אבל בשביל שמשה הוא צורה כללית, והוא שקול נגד כל ישראל, אמרו שאין לו זיווג פרטי, וזיווג שלו לאשת איש של כל אחד ואחד...
אבל באמת משה לא היה לו שתוף עם ישראל רק נבדל מהם, ולכך לא היה מצטרף להם כלל, וזה שאמר לא חמור אחד מהם נשאתי, פירוש שאם היה משה רבינו ע"ה משתתף להם היה נושא חמור אחד מהם, אבל מה שלא השתמש בשלהם כלום, זה בשביל שאינו צריך להם אינו משתתף עמהם, ורמז במה שאמר לא חמור אחד מהם נשאתי, שאין למשה שהוא צורה לישראל משפט צורה חמרית המשתמש בחומר ומקבל החומר לשמושו, ואם היה משה משתתף להם, והיה משה כמו הצורה שהיא מוטבעת בחומר, אז בודאי היה מקבל חמור מהם, אבל אין למשה רק משפט צורה הנבדלת, שאין לה דביקות בחומר, ולכך אמר "לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעותי את אחד מהם", כל זה מורה שאין למשה השתתפות עם ישראל, כי המשתתפים בדבר ביחד מריעים זה לזה בעבור שהם צרות צרורות מעיקות זה את זה, אבל משה אמר "ולא הרעותי את אחד מהם", מורה שאין לו השתתפות עם ישראל... (גבורות ה' פרק יט)
למשה ולישראל - שקול משה כנגד כל ישראל, שהוא המשלים, רוצה לומר נותן הצורה, ועוד שהוא נבדל מכל ישראל כידוע, והנבדל אין בו חלוק פרטי, ולא ישתתף עם ישראל, ועוד למעלה שקול נגד ישראל שכולל כל הדעות שיש בס' רבוא. (שמות יח א)
ומשה יקח את האהל - קשה למה היה אהלו חוץ למחנה אחר יום הכפורים שכבר נתרצה להם, ואפשר לומר שאף על פי כן עדיין היו מנודין, שהרי כפרתם היתה פר לחטאת ועגל בן בקר ופרה אדומה, כך דעת רש"י, ולרז"ל וכן ברש"י לא היה אהלו שם אחר יום הכפורים, שהקב"ה אמר לו אני בכעס ואתה בכעס ומי יקרבם, ואחר יום כפורים לא שייך אני בכעס. (שם לג ט)
כל בית ישראל - ודאי גם משה היטיב לישראל שפרנס את כולם, אבל ההטבה היתה לכולם ממין אחד, מה שאינו כן באהרן, שרודף שלום בין איש לאשתו, ובזה עשה ענינים מתחלפים... (במדבר כ כט)
לך ואספת - נראה שרוצה לומר פעם שניה, כי קודם יאמר לכל אחד שהוא שליח מה' ועל ידי זה יתקבצו אליו, ואחר כך יאסף הזקנים לצד הכבוד. (שמות ג טז)
כי יבא אלי העם - מעצמם, ולא שמכריחם לדון רק לפניו, והטעם כי בא אלי הדבר עצמו, ויצטדק הדין לאמיתו, וזה לא יהיה באחר, ועל זה אמר היה אתה לעם מול האלקים, ואם יהיה להם המשפט רצוי, לא יטרחו לבא עוד לפניך. (שם יח טו)
לזקני העם - נתחכם לעשות שליחותו בהתבוננות, פן תארע תקלה, וקרא לזקנים והושיבם לפניו, וכל ישראל שומעים, והועיל שלא יתחילו להשיב אלא הזקנים, שמובטח בהם שתשובתם תהיה כהוגן, ואחר כך יטו העם אחריהם, ואולי בני א-ל חי נודעה להם התחכמות משה, והוציאו עצמם מן החשד, ולא הניחו לזקנים לענות, והראו עוצם אחדותם, שס' רבוא אמרו בדבור אחד ובנוסח אחד... (שם יט ז)
האנכי הריתי - על פי חז"ל שכל המלמד בן חברו תורה כאילו ילדו, וכל נשמות דור המדבר היו ענפי נשמתו של משה רבינו, ובכל זאת אמר שאינו חייב בטיפולם כהבן הבא דרך לידה. או שאינו עושה מעשה האב והאם יחד... (במדבר יא יב)
כי לא מלבי - איך חשד שעדיין לא האמינו בו לנביא אמת ועוד. ואולי צד החשד היה כי לצד שמצא חן בעיני ה', כשהיה משה רוצה לתת גדולה לאחד מקרוביו הנה נמלך בה' ומסכים על ידו, ולא לצד שיש עכוב בדבר, כי הוא זה הראוי, לזה אמר כי ה' שלחני לעשות, ולא שעשיתי והוא הסכים על ידי... (שם טז כח)
אלקי הרוחות - ...והמלך אשר ישים ה' עליהם לא ישתוו ברצונם אליו זולת האיש משה, שאמרו ז"ל שהיה שורש כל הנשמות של דור המדבר... וזו היתה סיבה שהפקיד והנפקדים נמזגו לגדר ההשתוה, וזה גם כן הטעם שצוה ה' לעשות שופטים לשבטיך, לפי שהשבט יתקרב בתכונה לענפיו, וזה ידע משה... (שם כז טז)
אלה הדברים - ...כל מ' שנה שהיה רועה ישראל לא דבר להם קשות זולת אלה הדברים, והגם שמצינו שאמר "שמעו נא המורים", לא אמר זה לכללות ישראל, אלא לחלק שהיו מורים הוראה. עוד ירמוז חשבון ימים אשר הוכיח לישראל, שהם אל"ה, כי בא' בשבט התחיל לדבר אליהם, והוא נצפן בז' באדר הרי ל"ו... (דברים א א)
וזאת הברכה - נראה שנתכוון לשבח איש האלקים, בפרשה הקודמת סמוך לוזאת הברכה אמר הכתוב החלט הגזרה על משה למות, ואמר עלה אל הר וגו', ואם יאמר האומר שהיתה בלבו טינה על מיתתו אשר היו בני ישראל סבה לה... וטבע אנוש ירחיק הסובב רע, והגם שידוע הצדיק לסבלן, אבל קורבה היא נמנעת, לזה בא דבר ה' בתורתו והעיד על הצדיק כי מלבד שלא שנא אותם עוד לו זאת הברכה... (שם לג א)
ויצעק משה - לא על ישראל, אלא מה אעשה, כיצד ארווה צמאונם, ולכן כתב "אל ה'", ולא שמסר דין לה'. עוד מעט - אם יצמאו עוד לא ירע בעיני אם יסקלוני, ראוי שיעשו זאת שאין אדם נתפס על צערו. (שמות יז ד)
לדרוש אלקים - כדי לדעת הפרטים ופרטי פרטים של הדינין, ב' יבואו על המשפט בין אדם לחברו, וג' לדעת דרכי עבודת ה' והמוסר התלויים בלב, ורק ה' יראה ללבב. (שם יח טו)
תורה צוה לנו - ...לכן נראה לומר כי שתי פסוקים אלה אמרו עדת ישראל אחרי שומעם הדברים הנעימים היוצאים מפי רועם הנאמן, וספר בשבחם מהתנהגות אהבתו ית' עמהם ומהכנעתם לפניו לקבל עול מלכותו עליהם, נתפעלה כל העדה לדבר מגודל מדרגת משה ונכנסו בתוך דבריו לקרא בהתלהבות נפשותם לאמר, תורה צוה לנו משה וגו' ויהיה בישורון מלך וגו'... שנתברר לכל העדה גודל מעלת משה, שבו לבד בחר ה' מכל ישראל, כי ראו שלא היה בכחם לסבול קבלת התורה רק משה לבדו... (דברים לג ד)
ויפול משה - פה לא נזכר מה שאמרו להם, ונזכר זה במשנה תורה, "ואומר אליכם לא תערצון ולא תיראון" וגו'. הודיע להם שהכבוש הזה לא היה בכח על ידי מלחמה רק בדרך נס ופלא על ידי ה'... אולם מדוע לא שמעו ישראל לדבריו אחר שכבר ראו מעשי ה' ונפלאותיו אשר עשה נגדם עד הנה, כי היה פלא בעיניהם מדוע לא הנחילם את ארץ מצרים שהיתה גם כן ארץ טובה והם ענו אותם ועבדום, והיה ראוי שתחת זה יירשו את ארצם, ועל כן חשבו עתה שהכבוש יהיה טבעי בדרך מלחמה, ושהיה בלתי אפשר שיכבשו את מצרים בדרך מלחמה, כי היו גבורים ועצומים וממלכה עצומה וגדולה, מה שאינו כן ארץ כנען יוכלו לכבוש בדרך מלחמה כי חלשים הם מהם, אבל עתה ששמעו שגם ארץ כנען לא יוכלו לכבוש בדרך מלחמה רק על דרך הפלא והנס, אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה, שאם ירצה ה' לכבוש הארץ לפנינו בדרך נס יוכל לכבוש גם ארץ מצרים... (במדבר יד ה)
ובעיני משה רע - בעיני משה היה בכך עדות על כשלון שליחותו, היה עליו לרכוש את לב העם לאידיאל העליון של שלמות אנושית רוחנית ומוסרית, והעם בוכה על חוסר חציר ובצלים! (במדבר יא י)
ראה עוד משה-כללי שמות יד יא.
ובמשה עבדו - שעד כה היה עדיין מקום לחשוב שכח משה בכשוף או בידיעת שמות הקודש, ועתה כשראו הגמול בהשגחה פרטית האמינו כי אך יד ה' היא, ואין משה עושה מדעתו. (שמות יד לא)
לדרוש אלקים - אינו תפלה כברמב"ן, אלא לדעת מה יהיה אחרית דבר. (שם יח טו)
והזהרתה אתהם - בה"א בסוף, רוצה לומר אם אתה לא תזהיר ותשגיח על קיומם לא יועיל פעולת אחרים. והודעת להם - גם הליכות דרך ארץ ומנהגים עליך להנהיג בעצמך, ולא חכמי ישראל... (שם שם כ)
ויצאו מלפני משה - משמע שיצאו לאחוריהם, ומשמע כאן שכל העם ולא רק התלמידים נהגו כבוד זה. (שם לה כ)
שאת אתכם - מלוי צרככם, לפי שראה שדעתם שונה מדעתו, ואז אין האומן יכול לישא היונק ולהנהיגו, וכן היה במרגלים, שלא רצו ליכנס בנס לארץ, בנגוד לדעת משה. (דברים א ט)
כי דברנו בה' ובך - בקרח לא היה משה יכול למחול על כבודו, דנשיא שמחל אין כבודו מחול, כי מעלתו מהסכמת המנשאים אותו, וכאן להיפך הגדילו מעלות שהשווהו להבורא, ושפיר יכול למחול. (במדבר כא ז)
...וכתוב וכי אוציא, פירש רש"י מה ראוין ישראל לגאולה, וכי משה רבינו ע"ה דבר סרה על ישראל, הלא מסר נפשו על אחד מישראל כל ימיו, אבל אמר שאין הגאולה יכולה להיות רק על ידי השי"ת בעצמו, וכאשר שמע שעלתה צעקת בני ישראל לפניו יתברך ורוצה לגואלם... ובודאי משה רבינו ע"ה שנבחר לגואל היו כל דבריו לטובת ישראל, ומסר נפשו לומר מה שאינו ראוי לזכותן של ישראל... (שמות תרל"א)
...וזה נראה גם כן הענין ששאל משה רבינו ע"ה מה שמו מה אומר וכו', אחר כך אמר שלח נא וגו', רק על ידי שראה מתשובת ה', אהי"ה אשר אהי"ה, שזאת הגאולה היא שורש כל הגאולות, לכן אמר שלח נא שאין סופי להכניסם, כי בודאי הרגיש משה רבינו ע"ה אשר הוא מוכן לגאול את ישראל, אך כי ראה שהיא גאולה לדורות, וגם ראה שבסוף לא יתמשכו בני ישראל אחר מדרגתו, והוא מה שנעשה אחר כך בחטא העגל, ומשה רבינו ע"ה לא היה בכלל החטא, ולכן לא קיבל השליחות. ולכן הראה לו הקב"ה מתן תורה... שבעת מתן תורה עמדו בני ישראל באמת במדרגת משה רבינו ע"ה, ואופן הנהגתו כראוי, רק אחר כך קילקלו, אבל כיון שכבר היו במדרגה זו, יש להם לבטח כי ישובו למדרגה זו אחר התיקון... (שם תרל"ז)
אך בני ישראל לא יכלו (לשמע) מרוב עבודה קשה וטומאת מצרים, וזה שאמר משה רבינו ע"ה בני ישראל לא שמעו ואיך תהיה הגאולה, אכן בודאי היו בתוך בני ישראל הרבה שקבלו הדברים, ולכן כתב אחר כך אלה ראשי בית אבותם, דרשו רז"ל שיצטרף עמו הראשים של בני ישראל, וכמו כן וידבר וגו' אל משה ואל אהרן ויצום, כפירוש שנעשו המה שלוחים בעבור הכלל, וקבלו הם המאמר, ושיתף הקב"ה מעשה הצדיקים שיהיה קבלת מלכות שמים שלהם מפתח הגאולה לכל בני ישראל. ובלשון הפסוק הן בני ישראל וגו' ואני ערל שפתים, יתכן לפרש כי כפי קבלת ושמיעת בני ישראל למשה רבינו ע"ה, כך נפתח פיו ולשונו, ועל ידי שלא שמעו היה ערל שפתים, ולכך אחר קריעת ים סוף דכתיב ויאמינו בה' ובמשה, אז ישיר משה, הרי שנפתח פיו על ידי קבלת בני ישראל... (שם וארא תרמ"ו)
בפסוק וידבר וגו' וישובו וגו', ויש לדקדק כי על פי הענן היו הולכים, ולמה הוצרך לצוות למשה רבינו ע"ה, אל מקום שהענן ילך ילכו בני ישראל. אבל נראה כי השי"ת רצה שיאמינו בני ישראל למשה רבינו ע"ה לחזור לאחוריהם, ולא הראה להם על ידי הענן, רק האמינו למשה רבינו ע"ה כמו שכתב רש"י, להגיד שבחן, ולכן הרהרו אחר כך אותן שאמרו המבלי אין קברים וגו', שסברו שמשה רבינו אמר כן מדעתו, אף על פי כן הואיל והאמינו מתחילתו בכל לב, לכן זכו אחר כך לישועה וחזרו והאמינו במשה גם כן. (שם בשלח תרל"ח)
בפסוק והיה כאשר ירים משה... לכן תירצו כי ידיו של משה היו מתגברין כשבני ישראל מסתכלין כלפי מעלה, ואם לאו היו נופלין... כי משה רבינו ע"ה הגם כי הוא היה מושיע לבני ישראל, אבל הכל היה תלוי בהכנת בני ישראל, כי כל נשיאי ישראל בכחן של בני ישראל הם נושאים... (שם זכור תר"נ)
במדרש וישבר אותם וגו', כיון שראה משה רבינו ע"ה שאין לישראל עמידה, חבר עצמו עמהם וכו'. ואין מובן, וגם קשה דאיתא שראה אותיות פורחות באויר, לכן שיבר אותם. ונראה ביאור הענין, כי בודאי התורה תלויה בהכנת בני ישראל, שהם מקבלי התורה... רק כפי שנחרת הארת התורה בלבות בני ישראל, כך נחקקו האותיות בלוחות גם כן... ולכך כשחטאו בני ישראל אותיות פורחות וכו'. אמנם משה רבינו ע"ה לא חטא באמת, והיה בכחו להחזיק התורה, כמו שאמר לו הקב"ה ואעשה אותך לגוי גדול, אך כי מסר נפשו בעבור בני ישראל ולא רצה לפרוד עצמו מהם, ועל ידי זה שחבר עצמו עמהם ולא נפרש מהם, שהיה חביב אצלו כללות בני ישראל מהלוחות, שהיה יודע רצון הבורא שכנסת ישראל חביבין מהכל, ועל די זה גופא היו האותיות פורחות... (שם תשא תרל"ז)
ובמדרש ויביאו את המשכן אל משה, רבות בנות עשו חיל וכו', דהנה מקודם היה התעוררות מן השמים, ומשה רבינו ע"ה הביא התורה מן השמים, והמשיך לבן של ישראל לשמים, ועתה הוצרך להיות התעוררות מלמטה, ועשו בני ישראל המשכן והביאו אל משה רבינו ע"ה, וזה שאמר רבות בנות עשו חיל, כי לא היה יכול משה רבינו ע"ה לתת כחו עד שתיקנו בני ישראל בעצמותם תיקון הצריך, וכשנתקרבו להיות אחד אז חל כחו של משה רבינו ע"ה... (שם פקודי תרמ"ג)
...ובדרך זה נבאר כל הענין, דכתיב ודברתם אל הסלע לעיניהם, והיינו שהיה מוכן לעשות זה בכוחן של ישראל, כמו שכתוב אסוף את העם ואתנה להם מים, ובאמת מדריגת משה רבינו היה למעלה מזה, אבל בני ישראל לא נמשכו אחר הנהגתו, שהתחיל עתה הדור של באי הארץ, אכן אם משה רבינו ע"ה היה יכול לבטל עצמו להנהגה שהיה נצרך להם, היה יכול לבא לארץ ישראל, אכן זה היה העדות שאינו מוכן לההנהגה, דהנה יש כלל הצריך לפרט, ויש פרט הצריך לכלל, פירוש שיש צדיקים גדולים ומשה רבינו ע"ה על כולם, שהם ממשיכין כל הכלל אחריהם, ויש צדיקים שזכות הצבור מסייעתן, והוא פרט הצריך לכלל, וכזה מצינו שאמר משה רבינו על יהושע שידע להלוך נגד כל רוחו של כל אחד ואחד, והוא מדריגה פחותה ממעלת משה שהמשיך הכלל אחריו, ולכן אמר להם המורים את מוריהם, שהיא מדרגה הנ"ל... ומשה רבינו ע"ה לא היה יכול לרדת ממדרגה שלו, ולכן הקפיד נגדו... (במדבר חקת תר"נ)
בפסוק וייטב בעיני הדבר, והקשו, למה אמרו בתוכחות, אבל נראה כי גם על זה הוכיחן, דגרמו להיות היטב בעיניו, דכתיב איכה אשא לבדי וגו', פירש רש"י הרים אתכם על דייניכם, ופירש מו"ז ז"ל כי הדיינים תלויין במעשיהן הן של ישראל, ולכן כשהיה משה רבינו ע"ה בעצמו מנהיג הכל, היה חטא שלהם נוגע גם בו, לכן העמיד שרים כנ"ל, ובכאן כתיב ותקרבון אלי כולכם, פירש"י בערבוביא וכו', ולכן שהיו כולם באים אליו נשלחה וכו', גרמו שהוטב בעיניו... (דברים תרל"ה)
במדרש תורה מרפא הלשון... ושמעתי מפה קדוש אמו"ז ז"ל פירוש כבד פה וכבד לשון, כי לא היה יכול להוציא תעלומות ופנימיות רצונו מכח אל הפועל וכו', פירוש גם כן בעבור כי לא היו בני ישראל מוכנים עדיין להיות נמשכין אחר רצון משה רבינו והנהגתו אותם, אמנם כאן כתיב דבר משה וכו', ככל אשר צוה וכו' אותו אליהם, שהיה יכול לדבר עמהם כרצונו, והיה מזה סימן כי הם מוכנים לבא לארץ ישראל, לכן נגמר אז הנהגת משה רבינו ע"ה, ונמשכו בני ישראל אחריו... (שם תרל"ז)
בפסוק ועתה ישראל וגו' כי אם ליראה, ואמרו בגמרא אטו יראה מילתא זוטרתא היא, אין לגבי משה מילתא זוטרתא. ומקשים שהרי אמר זאת לבני ישראל, אך יש בכל איש ישראל חלק וניצוץ מכחו של משה רבינו ע"ה, כמו שכתוב תורה ציוה לנו משה מורשה, כמו שהתורה מורשה ויש לכל ישראל חלק בה, כן משה מורשה, ובשבת מוריש משה רבינו ע"ה חלק זה לבני ישראל, ולכן עם הארץ אימת שבת עליו, כי בשבת הוא מילתא זוטרתא... (שם עקב תרס"ד)
במדרש רבה (פרשה ה') בן שתים עשרה שנה נתלש משה רבינו מבית אביו, למה כן, שאילו גדל בבית אביו ובא ואומר להן לישראל המעשים לא היו מאמינים בו, שהיו אומרים אביו מסרה לו... ויש לדקדק התינח אם בא לבדו מארץ מדין, אבל מאחר שבא בצירוף אהרן שגדל בבית אביו, עדיין לא יצאנו מידי החשד, שמא עמרם מסר לאהרן, ואהרן מסר לו. אך בזה יש לומר שעל אהרן לא היה אפשר להיות חשד, כי היה נאמן לנביא מאז, ואין לחשוד אותו שעשה קנוניא עם משה... (שמות תרע"ז)
ונראה עוד לומר, דישראל שזכו לתורה באופן זה שהיו בעצמם נביאי התורה, כמו שכתוב בדברים ה', פנים בפנים דבר ה' עמכם, ובמעמד הנכבד הזה קבלו עשרות הדברות... הכל היה באמצעות משה רבינו ע"ה, שבאמצעות משה זכו גם הם לבחינת ביטול באופן הנ"ל, שנאמר במשה, ועלו מדרגה אחר מדרגה, בעת היציאה נאמר לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה... וכל זה מחמת עצם הביטול, עד מתן תורה שאמרו נעשה ונשמע, והיו כמלאכי השרת... וכל אלה היה באמצעות משה, וכאשר היה משה רגע אחד מרימם מהם היינו בעת קבלת הלוחות, נפלו ממדרגתם ואבדו נעשה... (שם וארא תרע"ד)
ובזה יש לפרש דברי המדרש (פרשה מ"ג) שמשה לימד זכות על ישראל, ואמר לא אמרת אנכי ה' אלקיכם, אלא אלקיך, לי צוית, כלום עברתי על הציווי. והדברים מתמיהים, שחס ושלום לומר שאמר משה רבינו שכל המעמד הנכבד והדברות הקדושים לא היו לישראל כלל אלא לו לבדו... אך לפי דברינו הנ"ל יש לומר, שטענת משה היתה שהציווי להם היה רק כשהיה משה רבינו ע"ה בקרבם כנשמה בגוף, וכמו שכל המצות שנצטוה אדם הוא רק להנשמה שבו, וכשמת האדם נעשה חפשי מן המצוות, כן כלל ישראל שנצטוו היה רק כשהנשמה דהיינו משה בקרבם, וכשנסתלק משה מקרבם הם כאחרים, ואינם אותם האנשים שהיו בעוד משה רבינו ע"ה בקרבם, וזה הפירוש אותי ציוית וכו'... (שם ויקהל תרע"ו)
ונראה דהנה במדרש (לקמן פרשה נ"ב) עוז והדר לבושה זה משה, שנאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו ותשחק ליום אחרון, אלו ליצני ישראל שמליצין אחריו, ואומרים אלו לאלו, אפשר שהשכינה שורה על ידיו של בן עמרם, לא עשה אלא כיון שאמר לו האלקים להקים את המשכן התחיל שוחק עליהם וכו', ולא היו יודעים לישבו, מה עשו, נטלו כל אחד ואחד מלאכתו ובאו להם אצל משה... וכיון שראה משה אותם, מיד שרתה עליו רוח הקדש והקימו. ויש להבין, אחר שראו שקרן עור פניו, פלא שלא היה כמוהו בעולם, מזה עצמו היה הדין נותן להאמין בו ביותר שיעשה פלא כזה שתשרה שכינה על ידו. ונראה דהנה במדרש (בראשית רבה פרשה י"ט) עיקר שכינה בתחתונים היתה, ומפני חטא דורות הקודמים נסתלקה שכינה... עד משה שהורידה לארץ, ומשמע דזכות משה קא גרים, ולאו זכות ישראל, וכמו הצדיקים שקדמוהו מרקיע לרקיע, שודאי בזכותם היה... אך ליצני ישראל אמרו אפשר שהשכינה שורה על ידיו של בן עמרם, לא שהיו סבורין שאי אפשר שתשרה השכינה בישראל, כי כבר ראו מתן תורה וכו', אלא שהיו חושבין שזה בזכות ישראל ולא בזכות משה...
ומעתה תובן סמיכות של קירון עור פניו של משה, דהנה במדרש... משכר הסרסור נתוודע מה לקח, מפורש שקירון עור פני משה הוא שכר סרסרות מהמקח שלקחו ישראל, ומובן שעיקר המקח גדול מן השכר הסרסרות... ועל כן מזה עצמו שפטו כי השראת השכינה בישראל לא בזכות משה היא אלא בזכות ישראל... אבל ותשחק ליום אחרון, שבאשר לא היו יכולין להקימו והביאוהו למשה ושרתה רוח הקודש והקימו, מזה מוכח שכל ענין המשכן לשרות השכינה בו, הוא בזכות משה... (שם פקודי תרפ"א)
...והנה איגלאי מילתא למפרע שמדרגתם הנעלה שהיתה להם בראשונה לעשות הכל לצורך גבוה לא מהם היתה, אלא מפאת שהיו דבוקים במשה רבינו ע"ה, והוא ע"ה התורה העידה עליו בכל ביתי נאמן הוא, ועל פי מה שהגיד כ"ק זקיני זצללה"ה מקאצק שנאמן הוא בלשון אשכנז "טריי", שאינו חושש לטובתו אלא לטובת משלחו, ומייתי לה מקרא, "וכל מעשהו באמונה" (תהלים ל"ג)... כן יש לפרש מה שנקרא משה רבינו ע"ה נאמן בית, שהוא ע"ה לא חשש לצורת וטובת עצמו כלל, אלא לצורך גבוה וצורך ישראל, וכמו שאמרו ז"ל (מכילתא יתרו פ"ג) מלמד שלא היה משה פונה לעסקיו, אלא מן ההר אל העם. וידוע כי לא היו למשה רבינו ע"ה במדבר עסקים גשמיים, אלא הפירוש השלמת נפשו, והוא ע"ה לא חש לזה כלל, אלא שם כל מגמתו להיישיר את ישראל לצורך גבוה... (במדבר תרע"ג)
ונראה לפרש, דהנה כתיב אלה הדברים אשר תדבר, פירש רש"י, לא פחות ולא יותר, ויש להבין, בשלמא לא פחות ניחא, אבל לא יותר למה, ומה אכפת ליה אם היה מוסיף לדבר אתם להמשיך לבם של ישראל לאביהן שבשמים... ונראה הטעם, משום דיש באלה הדברים ענינים פנימיים נעלמים, ואם יגרעו או יוסיף בתיבות אף שלא תתחלף הכוונה החיצונית, מכל מקום הכוונה הפנימית שבדברים תשתנה או תשחת בהכרח כמובן, אך עדיין יש לשאול מה תועלת בכוונה הפנימית שבדברים אחרי שהם נעלמים ובלתי מובנים לישראל?
ונראה דהנה מהות משה איתא בספר הגבורות ששמו מורה עליו, שהוא צורה נבדלת מחומר, וזה שאמרה בת פרעה כי מן המים משיתיהו, שהמים הם חומריים, והוא משוי ונבדל מהחומר. והנה מה שדברים פנימיים אינם נודעים לכל הוא, מפני שהחומר מאפיל ומחשיך, ועל כן משה שהיה נבדל מחומר היה משיג מה שלא נודע לזולתו, ועל כן נמי כשהיה צריך שיהיו פנימיות הדברים מובנים לכל ישראל הוצרך מקודם להגביה את ישראל למדרגתו, והנה כבר אמרנו בשם כ"ק אבי זצללה"ה בהפרש שבין ויקר לויקרא, שלשון ויקרא משמע שהדיבור הושפל ממדרגתו עד מקום מעמד הנדבר, אבל ויקרא משמע שקרא והגביה את הנדבר שיתקרב הלום, ולפי זה יש לפרש הא דויקרא משה אל זקני העם, היינו שקירב אותם למדרגתו, ומחמת זה הבינו פנימיות הדברים... זה עצמו היה סיבת הימשכות ישראל אחרי המקום ב"ה וברוך שמו. (שבועות תרע"ו)
ובמדרש מפורש במי מריבה שהיה משה משמר עצמו כל מ' שנה שלא הקפיד כנגדם, שהיה מתיירא מן השבועה שנשבע הקב"ה אם יראה איש באנשים האלה, הרי שמנבואת אלדד ומידד לא ידע, אלא שהיה מתיירא מהמאמר אם יראה איש באנשים האלה וגו', וכן הוא מפורש בזוהר, אם יש בה עץ דא אנא אעיל לתמן, על כן לא היה ביכולתם להשיב תשובה למשה, ונשארו במחשבת לבם, ודברי משה לא עשו אצלם רושם, שהוא הביא ראיה מהנהגתו שהיתה בשם הוי"ה ב"ה על ידי נסים גלוים, וזו אינה ראיה על הנהגת יהושע... (במדבר שלח תרע"ב)
ומכל מקום נכתבו דברים אלו בתורה, כי כל מה שמשה רבינו ע"ה לא נכנס עמהם לארץ, יש לומר דהנה בזוהר הקדוש שהיתה נחשבת ירידה למעלת משה, שמשה הוא בעלה דמטרוניתא, והוא גבוה ממעלת הארץ, אך הלא גדולה מזה עשה משה לטובת ישראל, וכל השליחות ליכנס לבית פרעה מקום טנופת ע"ז היתה ירידה למשה, וגם התעסקו עם ישראל נחשבת ירידה אליו לגודל מעלתו, ואיתא בספרים הקדושים, שזהו הענין שסירב משה מתחילה בשליחות, ומכל מקום לטובת ישראל לא השגיח על ירידתו, וגדולה מזה עשה, שנתן נפשו עליהם, ואמר ואם אין מחני נא מספרך, ואיתא בספרים הקדושים, דבאם היה משה נכנס עמהם לארץ לא היו עוד גולים ממנה לעולם ועוד מעלות רמות,ואם כן אף שלגבי משה נחשבת ירידה, מכל מקום לא היתה זאת מניעה באשר היה נצמחת מזה טובה גדול לישראל... אבל יש לומר, שמאחר דלדידיה היתה נחשבת ירידה, אלא שהיתה לטובת ישראל, שוב צריכין זכות ישראל לזה, והיינו דישראל היו דור דעה, ואם בטלו את דעתם והלכו בתמימות והיו כמו בתחילה על הים שנכנסו לים עד חוטמיהם, ואמרו אין לנו אלא דברי בן עמרם, היה זה יחוד מח ולב, דור דעה בתמימות, ולעומתו היה חיבור עליונים בתחתונים, והיה גורם ביאת משה שהוא בעלה דמטרוניתא בארץ. אך מאז שאלת הבשר פגמו במדת התמימות... ועל כן דוקא אז אבדו את משה מליכנס עמהם לארץ, ועל כן אז דוקא התנבאו אלדד ומידד נבואה זו בעתה, לעוררם על האבידה שאבדו, אולי יתנו לבם לעשות תשובה... אך לא חלו ולא הרגישו, לכן הביא השי"ת אותם בנסיון מרגלים, ואם הלכו בתמימות או על כל פנים קבלו תוכחת משה, אף שבעיניהם היו דבריו נחשבים בלתי צודקים, מכל מקום אם קבלו דבריו בתמימות והיו אומרים לנפשם אין לנו אלא דברי בן עמרם... והיה תיקון על פגם התמימות בשאלת הבשר, ושוב היו דור דעה עם תמימות יחוד עליונים בתחתונים כנ"ל, והיה משה נכנס עמהם לארץ, ולא היו צריכין כלי זיין כלל... (שם שם תרע"ז)
ונראה לפרש, שלפי רוממות משה בעת הזאת שנתעלה מישראל, כאשר בא לומר להם דברים לעורר את לבם, היה צריך מקודם לירד ממדרגתו להתקרב אליהם, וזהו הפירוש של וילך משה שאיננו הילוך גשמי, אלא הילוך רוחני ממדרגתו הנעלה למדרגת ישראל, והיה זה עצמו הוא תוכחה שהרגישו את מהותם ומצבם כמה הוא נמוך ולאן הוא נוטה, עד שמשה רבינו ע"ה לא היה יכול לדבר אתם, עד שהיה מוכרח לירד מקודם ממדרגתו, (ואולי היה ניכר בקירון עור פניו), לעומת שלרגלי דביקות שהיו צריכין להיות דבוקים במשה, צריכה להשפיע גם עליהם רוממות מדרגה, אבל לא היה כן, ואם כן באין אומר ואין דברים היה להם ענין זה תוכחת שלמה... (דברים וילך תרפ"א)
...ונראה על פי מה שכתוב (ש"ר פרשה א') וירא בסבלותם, הלך משה ותיקן להם יום השבת לנוח, והיינו שתיקן להם שיועיל להם שביתת השבת, שעל ידי זה יוכלו לצאת מאפילה לאורה, שבמצרים היו בתוך הקליפה מוקף ומוסגר מכל צד כעובר בבטן אמו, ותיקן להם השבת, שעל ידי כן יוכלו לצאת לאורה... ועל זה צעק משה רבינו אל ה', למה הרעותה וגו', שנתיירא שחס ושלום יתקלקלו עוד כיון שנתבטל מהם השבת והדברי תורה... והראה לו השי"ת שזה הוא כעין קדרותא דצפרא, ואדרבא, מזה יהיה עיקר ההכנה למה שנאמר ויהי אור. (שמות א)
בזוהר הקדוש (פרשה זו קע"ו ב') ויפלו על פניהם וגו', תא חזי, משה ואהרן מסרו גרמייהו למיתה וכו'... וזה הוא נפילה מהמדרגות, וכמו שמצינו כשאמר משה מאין לי בשר וגו', כיון שזה אינו ממדרגתו, שהוא מסטרא דאילנא דחיי... ואמר ואל אראה ברעתי, היינו שהיה מפחד פן יגע הרע חס ושלום בו גם כן, וכן כאן כשנאמר להם הבדלו מתוך העדה וגו', ויפלו על פניהם, שאמרו משה ואהרן שלא טובים אנחנו מהם, דדור המדבר היה דור דעה, ומשה רבינו הוא הכולל כל נשמות ישראל... וכן כשאמרו ניתנה ראש ונשובה וגו', כתיב גם כן ויפלו משה ואהרן על פניהם, כיון שנתקלקל חס ושלום כל דור המדבר, בטח אין אנו טובים מהם, ומסרו גרמייהו למיתה, ויהיה נפילת המדרגות, וזה פירוש ויפלו, ואחר כך לא כתיב הבדלו, רק הרומו מתוך העדה וגו', היינו שאמר להם השי"ת שיתרוממו עליהם שאינכם שוים להדור, לכן לקחו קטורת לכפר על העם... (קרח ז)
והנה מצינו במשה רבינו ע"ה בפרשת שמות ויגדל משה וגו' וירא בסבלותם, ופירש רש"י נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם, פירוש הרגיל עצמו בציור כאלו קרה לו זאת, ולכן הלך לראות, כידוע, כי כח הציור בא מהתקרבות החוש, כמו חום האש וכו', וכל כך הרגיל עצמו בציורים עד שהרגיש בצערם כמו שהוא עצמו היה בצער הזה, וממילא נשא בעולם עמהם יותר מצערו הוא, כי הם הרבים, ובפרט כלל ישראל... (חלק א סימן א)
...פירוש בשירת הים כתוב אז ישיר משה ובני ישראל וגו', כי משה רבינו ע"ה ראה את חסדיו יתברך באספקלריא המאירה שלו, ועל ידו נתעלו בני ישראל והגיעו למדרגת השירה בבחינת "אשירה לה'", שראו גם הם ראיה ברורה את חסדי ה' בכל העולמות, כמו שאמרו ז"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי, אולם בבאר לא יכלו ישראל לעלות למדרגת השירה בבחינה המעולה הזאת, מפני שגם משה רבם לא היה יכול לראות את החסד שבנס הבאר באספקלריא המאירה שלו, עד כדי בחינה זו, כי על כל פנים הרגיש בו גם פגיעת מדת הדין... (חלק ב עמוד רנא, עשה לך רב)
ראה גם משה-כללי, חלק ג עמוד רכח.