(ראה גם: יתרו, משה-ובניו-במדין, צפורה)
ויואל משה לשבת את האיש, ויתן את צפורה בתו למשה. (שמות ב כא)
ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך, ואשתך ושני בניה עמה. (שם יח ו)
ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האשה הכשית אשר לקח, כי אשה כושית לקח. (במדבר יב א)
ועם כל זה, משום שרצה משה לכסות על ערות אביו, לקח לו לאשה את בת יתרו, שנאמר בו ובני קיני חותן משה, ולמה נקרא יתרו קיני, משום שנפרד מקין, כמו שכתוב וחבר הקיני, (פירוש ואף על פי שקין הרג להבל, שהוא משה, מכל מקום חזר משה לתקן את קין שנתדבק בו הערב רב, שהם ערות אדם הראשון, מחמת החטא דעץ הדעת, ורצה משה למחוק הזוהמא הזו שהיא ערות אביו אדם הראשון, ועל כן לקח לאשה את בת יתרו, שיתרו היה גלגול קין, שעל כן נקרא קיני, ובזה שלקח את בתו תקן אותו, ודחה ממנו את הזוהמא שהיא הערב רב)... (בראשית רפו, ועיין שם עוד)
אלה פקודי המשכן, רבי חזקיה פתח ואמר, אל תקרב הלום של נעליך מעל רגליך, מקרא זה הרי העמידוהו, שהפרידו הקב"ה מאשתו, כדי שיתדבק בהשכינה, שכתבו כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא, אדמת קדש זו היא השכינה, דבקות קדושה שנתדבק משה בשעה ההיא למעלה. (פקודי לד)
ויהי ביום כלות משה, (היינו השכינה הנקראת כלת משה), שהיא כלת של משה, ודאי שלמדנו אמר רבי שמעון, מה שכתוב עלית למרום שבית שבי וגו', אלא בשעה שאמר לו הקב"ה של נעליך מעל רגליך, נזדעזע ההר, אמר מיכאל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, רצית לסתור (בנין) אדם, והרי כתוב זכר ונקבה בראם ויברך אותם, ואין ברכה נמצאת אלא במי שהוא זכר ונקבה, ואתה אמרת (למשה) להפרד מאשתו, (כי של נעליך מעל רגליך פירושו שיפרד מאשתו, שהכתוב מדבר בלשון נקיה), אמר לו הרי קיים משה פריה ורביה, עתה אני רוצה שישא את השכינה, ובשבילו תרד השכינה לדור עמו... (נשא קצד)
ואם תאמר הרי כתוב של נעליך, (דהיינו שציוהו לפרש מאשתו), ודאי צוה אותו לפרוש מאשתו מכל וכל, אבל זווג אחר לא נמסר לו עתה, בשעה שאמר לו הקב"ה והיה שם, או מסר לו שם חקוק, כי והי"ה (הוא אותיות הוי"ה), וחקק אותו אצל משה בארץ. (זהר חדש שיר השירים תקעה)
ויקח יתרו חותן משה את צפורה אשת משה אחר שלוחיה, רבי יהושע אומר אחר שנפטרה ממנו בגט, נאמר כאן שילוח, ונאמר להלן שילוח, מה שילוח האמור להלן גט, אף כאן גט. רבי אלעזר המודעי אומר מאחר שנפטרה ממנו במאמר, שבשעה שאמר הקב"ה למשה לך הוצא את עמי בני ישראל ממצרים, שנאמר לכה ואשלחך אל פרעה, באותה שעה נטל אשתו ושני בניו והיה מוליכם למצרים, שנאמר ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור וישב ארצה מצרים, באותה שעה אמר לו לאהרן לך לקראת משה, יצא לקראת משה וחבקו ונשקו, אמר לו משה, היכן היית כל השנים הללו, אמר לו במדין, אמר לו מה טף ונשים אלו עמך, אמר לו אשתי ובני, ולאן אתה מוליכם, למצרים, אמר לו על הראשונים אנו מצטערים ועכשיו נצטער גם באלו, באותה שעה אמר לצפורה לכי לבית אביך, ובאותה שעה הלכה לבית אביה ונטלה שני בניה, לכך נאמר אחר שלוחיה. (יתרו פרשה א)
...אלא שאמר המקום למשה לפרוש מן האשה... (שם פרשה ג)
דתניא, ג' דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה עמו, הוסיף יום אחד מדעתו, ופירש מן האשה, ושבר את הלוחות... מאי דריש, נשא קל וחומר בעצמו, אמר, ומה ישראל שלא דברה שכינה עמהן אלא שעה אחת וקבע להן זמן, אמרה תורה והיו נכונים וגו' אל תגשו, אני שכל שעה ושעה שכינה מדברת עמי, ואינו קובע לי זמן, על אחת כמה וכמה. ומנלן דהסכים הקב"ה על ידו, דכתיב לך אמור להם שובו לכם לאהליכם, וכתיב בתריה ואתה פה עמוד עמדי... (שבת פז א)
אמר הקב"ה למשה בלשון נקי, לך אמור לישראל לכו איש לאהלו, שנאמר לך אמור להם שובו לכם לאהליכם, יכול אף אתה תשוב, אלא מלמד שמיום שנתנה תורה לישראל לא קרב משה אצל אשתו, שנאמר ואתה פה עמוד עמדי. (פרק מו)
...רבי יהודה בן בתירא אומר, לא פירש משה מן האשה אלא שנאמרה לו מפי הגבורה, שנאמר פה אל פה אדבר בו, פה אל פה אמרתי לו פרוש מן האשה ופירש, יש אומרים לא פירש משה מן האשה עד שנאמר לו מפי הגבורה, שנאמר (דברים ה') לך אמור להם שובו לכם לאהליכם, וכתיב בתריה ואתה פה עמוד עמדי, וחזר לאחוריו ופירש, והסכימה דעתו לדעת המקום. (פרק ב ג)
ויצאו נוגשי העם ושוטריו, כיון שגזר כן, הלך משה למדין, ועשה ו' חדשים, ואהרן היה יושב במצרים, ואותה שעה החזיר משה אשתו ובניו למדין. (שמות ה כג)
ויקח יתרו חתן משה את צפרה אשת משה אחר שילוחיה, ר' יהושע אומר אחר שפטרה בדבר, ר' אלעזר המודעי אומר אחר שפטרה באגרת, נאמר כאן אחר שלוחיה, ונאמר להלן וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושילחה מביתו, מה שילוח האמור להלן גט, אף שילוח האמור כאן גט. אימתי שלחה, בשעה שאמר לו המקום למשה לך והוציא את ישראל ממצרים... (שמות יח ב, וכבמכילתא)
תורה שבעל פה היה עם ישראל במדבר, וכן אתה מוצא, ממעשה פנחס שהרג את זמרי ואת המדינית, ולא אסר הכתוב אלא בנות שבעה עממים לבד, ואם כן למה נענש. ודע אחר שנשא משה רבינו ע"ה את צפורה נאסרו המדינים, וראה והבן שמשה שלא באיסור נשאה, וגם זה תדע שקבלה בידינו שלא בא עליה משה עד שנתגיירה, ויש להקשות מה ראה משה ולא הרחיק עצמו מן הכיעור, וכי נפסדו הבנות של ישראל, להודיע במצרים ולשלוח לו אשה, אבל נשא צפורה וטעו אחריו, הלא תראה כשבא זמרי על כזבי תפסה בבלוריתה והביאה לפני משה, ואמר לו זו אסורה או מותרת, ולא המתין למשה להשיב, אלא אמר לו מיד ואם תאמר אסורה, בת יתרו מי התירה לך, זו מדינית וזו מדינית, ובאותה שעה נעלמה הלכה ממשה, ומי גרם לזה, משה שנשא המדינית, וגם מפני מה נעלמה ממשה הלכה זו, ונהי שנעלם ממנו כל הבועל ארמית וכו', מכל מקום ישיבנו בדברים ויאמר לו ניתנה התורה ונתחדשה הלכה, ועוד יאמר אני גיירתיה, ושמא השיב, וישיב גם את הפעם בתשובה, והקב"ה מקבל שבים. ועוד דע מה שעשה משה ונשא מדינית כדין עשה, ועל פי הדיבור היה, ודע שכל מלך ומושיע צריך שיהיה מלך שלם בדוגמא עליונה, שכן מלך עליון כל השלשלאות ממנו נאחזים, והנה יתרו הוא שר חיצוני, ולו ז' בנות, היפך ההיקף, והיה כולו קשה, ואי לאו שקילקל משה בדינו הקשה בלקחו מבנותיו, שר של מצרים היה מתחזק, וגם להיות נאחז ממנו צד החיצון ולהגביר כחו על כח החיצון על ידי שהוא מושל בה, כענין והוא ימשל בך, ולהיות כחו החיצון מתפרנס ממנו כמו שהוא למעלה... ומה שנתעלמה ממנו הלכה בעבור שזמרי הכניס טומאה בהיכל, ומדתו של משה, שהיא הנצ"ח נתמלא רוגז וחימה ונסתם המשנה מן משה, ולא ידע משה... (במדבר פנחס)
וישב ארצה מצרים - כי הוא לבדו שב, כי כאשר פגש השם את משה נימול אליעזר, ובהתרפאו שבה צפורה עם בניה אל אביה, ומשה הניחם ושב למצרים. (שמות ד כ)
...ולכן לקח אשתו ובניו, כי היה זה עצה נכונה להוליכם עמו, כי בעבור זה יבטחו בו ישראל יותר, כי בהיותו בן חורין במדין יושב בביתו בשלום עם בניו ועם אשתו חתן כהן הארץ לא יביא אותם להיות שם עבדים וימררו את חייהם בעבודה קשה, רק אם היה נכון לבו בטוח שיצאו בקרוב ויעלה עמהם לארץ כנען, ולא יצטרך בצאתם לשוב למדין לקחת אשתו ובניו משם. (שם שם יט)
..גם אפשר שהלכו למצרים, וכאשר נתעכבו שם נכספה אל אביה ושלחה עם הבנים, וזה טעם שלוחיה, כי פחד יתרו שלא היה דעתו לגרש אותה. ובאלה שמות רבה: וילך משה, להיכן הלך, שהלך ליטול אשתו ובניו, אמר לו יתרו להיכן אתה מוליכן, למצרים, אמר לו משהם מבקשים לצאת אתה מוליכן למצרים, אמר לו למחר עתידין לצאת ולעמוד על הר סיני ולשמוע מפי הגבורה אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, ובני לא ישמעו עמהם, אמר לו יתרו לך לשלום. ועל דעתם צריך לפרש, אחר שהסכימו בכך צוהו הקב"ה שישלים עצתו וישוב למצרים עם בניו ואשתו. (שם שם כ)
ויואל משה - מה ראה משה ליטפל ביתרו עובד עבודת גלולים, אלא היה משה בורח מפני פרעה ומתירא ממנו שמא יגלגל עלילות בכל מקום שהוא כדי שיהרגוהו, ועל כן הלך להתחתן עם אחד הכהנים שהם כומרים לעבודת גלולים, מפני שהיו כל נכסיהם בני חורין אין למלך עליהם שום נגישה ולא שום תביעה... ועל כן רצה להתחתן עם אחד מהם ושישא בתו אחר שתתגייר. ומה שבחר יתרו מן הכהנים מפני שהיו לו בנות רבות, כדי שיעשה לו זול, וירצו בו לאלתר ולא ידקדקו עמו... (שם ב כא)
ולכהן מדין וגו', נתעוררו רז"ל במדרש רבות, והלא הקב"ה שונא את הע"ז, ולמה נתן הקב"ה מנוח לצדיק אצל עובד ע"ז, אלא שפירש מע"ז וכו'... ופירוש חזק הוא, אך שעדיין קשה, למה לא נשא משה בת ישראל מן המיוחסים, כמו אהרן, שאין עליך לחשוב כמו שיחשבו הפתאים כי דברים כאלו הם במקרה... ודבר זה היה סבה שלא היו בני משה במדרגת בני אהרן, ומזה למדו רז"ל שיהיה האדם דבק במשפחה מיוחסת, ואם כן מה היתה הסבה שיהיה דבר זה, שדבק משה בבת אומה אחרת.
והנה דבר זה קושיא גדולה מאד, וכאשר תבין דבר חכמה תדע, כי לא על חנם היה דבר זה, אלא על ענין מופלא מאד. וזה כאשר תדע, כי שקול משה רבינו ע"ה נגד כל ישראל, בעבור שהוא הצורה המשלים את כל ישראל, ולפיכך אמר הכתוב וישמע יתרו וגו' אשר עשה אלקים למשה ולישראל, שקול משה כנגד כל ישראל... ודבר זה כאשר תדע מדריגת משה רבינו ע"ה, תדע להבין זה, שהיה שקול נגד ס' רבוא מישראל, ומפני שכל אשה עזר לאיש ובת גילו, כדכתיב אעשה לו עזר כנגדו, משמע בת גילו, ולא יתכן שתהיה אשה אחת מס' רבוא בת גילו, שהוא לבד שקול נגד ששים רבוא, אבל הגרים שהם חוץ מישראל, ואינם בכלל ס' רבוא מישראל, יותר מזדווג למשה, בעבור השווי הזה, כי משה נבדל מישראל, אינו נכנס תחת מספר ס' רבוא מישראל, וכן הגיורת גם כן אינה נכנסת תחת מספר ישראל, וכאשר נפש גיורת זכה, אז ראויה למשה שנבדל מישראל, ולפיכך נשא משה אשה מאומה אחרת, אף על פי שישראל הם עיקר העולם, יש באומות עולם תוספת על ישראל, הם הגרים, שמתגיירים ונוספים על ישראל, וזה היתה הסבה שנשא משה רבינו ע"ה גיורת...
ואם תאמר מה היתה הסבה עדיין להיות מתחתן משה רבינו ע"ה במי שפטם עגלים לע"ז ולא נתחתן בשאר גרים? ובמדרש תנחומא נתנו טעם שהע"ז מאוסה בעיני עובדיה, וביאור ענין זה, כי הפורש מדבר שחטא בו, כאשר הוא מואס בדרכיו הראשונים ופורש מהם הוא יותר נקי וטהור מהם מאלו לא עשה, וזהו על דרך שאמרו חכמים במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד.
ולכהן מדין שבע בנות, ויש לדקדק למה הוצרך לומר מנין הבנות, ויראה לומר כי השביעית מקודשת מן השאר, ולכך תמצא כי השביעי מקודש בימים ובחדשים ובשנים, ובשביל זה היתה צפורה מיוחדת להדבק בגוף קדוש כמו משה. ובמדרש: צפורה שטהרה כל בית אביה כדם הצפור, פירוש, בית אביה היו עובדים מתחלה ע"ז, שנמשלה למת, שנאמר ויאכלו זבחי מתים, והמצורע גם כן כמת, דכתיב "אל נא תהי כמת", וצפורה היתה מטהרת כל בית אביה מן הע"ז, שנקראת מת, כמו שצפרי מצורע מטהרין את המצורע שנקרא מת. ויש למדרש זה טעם נפלא, כי דם צפור ראוי דוקא לטהר מצורע שנקרא מת, שראוי לטהרתו דווקא דם, שהדם הוא חיי הנפש, ובדבר שהוא חיים ראוי לטהר אותו מן המיתה, ודוקא של צפור, מפני שהצפור ביותר מתיחס אל החיים, בעבור קלות תנועתו, שהוא חי לגמרי, והוא הפך המת שאין לו תנועה, ועוד כי הצפור יש לו דקות וטוב החומר, שהרי לדקות החומר שבו פורח באויר, והצרעת מתהוה מן הפסד החומר, כי לחומר טוב ודק אין הצרעת נעשה בו, ולכך בדם הצפור ראוי לטהר המצורע, ולכך היתה נקראת צפורה גם כן על שם שהיה לה דקות וטוב החומר כמו הצפור, לא כמו שאר עכו"ם שסורם רע, ויש להם חומר רע, והיתה ראויה למשה שלא היה גוף קדוש ונקי כמו שהיה למשה, ומפני זה היתה מטהרת כל בית אביה כצפור, שבשביל דקות החומר של צפור ראוי לטהרת המצורע, וכך צפורה בודאי היתה ראויה להיות דבוקה בישראל שחומר שלה אינו כחומר של העכו"ם, ועל ידה היה לבית אביה חבור אל ישראל, והיתה מטהרת כל בית אביה להיות דבקים בישראל, כי שאר העכו"ם לפחיתות החומר שלהם אין להם דביקות בישראל.
ובמדרש: אמר להן יתרו למה זה עזבתן את האיש קראן לו, מיד רצתה צפורה אחריו כצפור והביאתו. ביאר בזה, כי צפורה בעבור שהיתה ראויה למשה, בשביל שהיה לה טוב החומר, ומפני שמאד היתה ראויה לו, לכך רצתה אחר משה כצפור, שדבר זה מורה על חוזק החבור שהיה לצפורה עם משה.
ועוד תדע דבר עמוק, בעבור שהצפור נבראה מן הרקק, אין לו ענין מיוחד, שהרי מן הרקק נברא, לא מן המים ולא מן העפר לגמרי, רק מן הרקק, ולכך אין הצפור מיוחד בדבר מה, ולפיכך אשת משה ראויה שתהיה נקראת צפורה, להורות כי אין ראוי שתקרא מדינית, אבל היתה משוללת מזה, שלא נתייחדה בדבר מן הדברים ששייך למדינית, וראויה היתה להתדבק במשה להיות נעשית גיורת, להתדבק בישראל, שאלו נתיחדה בענין מדינים, לא היתה ראויה למשה, שהיה ראש לישראל, ומפני זה טהרה בית אביה גם כן, אף על גב שהם מדינים, בעבור שצפורה היתה משוללת מאיכות שיש למדינים, וטהרה כל בית אביה, כי לה יש חבור לישראל, וכל בית אביה על ידה יש להם חבור... (גבורות ה' פרק יט)
אחר שלוחיה - כי גרשה כשראה שעוסק בשליחותו יתברך, ולא ידע שיעור הזמן, ומודיע שבח יתרו, שטרח בעצמו להוליכה לו, אפילו אחר שלוחיה. או אחר ששלחה לו שלוחים לדעת מקום תחנתו, והסכים על ידה. (שמות יח ב)
אחר שלוחיה - הגם ששלח אותה ונפרד ממנה לא חש לזה, כי לא עשה זה בעבור שמאס בה, כי היא עדיין אשת משה גם אחר שלוחיה, כי לא נפרד ממנה רק לפי שעה, עד יפקוד ה' עמו. (שם)
ויתן את צפורה בתו - לא כתב לו לאשה, דהיינו לכלכל חייו ולהיות לו לעזר, שמשה היה מובדל מאנשים. (שם ב כא)
וישב ארצה מצרים - במדרש, משראתה צערם בגזרת התבן חזרה, ובמכילתא כברש"י. (שם ד כ)