משה   לידתו, וביא­ור

(ראה גם: משה-כללי)

 

וילך איש מבית לוי, ויקח את בת לוי. ותהר האשה ותלד בן, ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו שלשה ירחים. ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו תבת גמא ותחמרה בחמר ובזפת, ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאור. ותתצב אחותו מרחוק, לדעה מה יעשה לו. ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור ונערותיה הולכות על יד היאור, ותרא את התבה בתוך הסוף ותשלח את אמתה ותקחה. ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בוכה, ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה. ותאמר אחותו אל בת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות, ותניק לך את הילד. ותאמר לה בת פרעה לכי, ותלך העלמה ותקרא את אם הילד. (שמות ב א והלאה)

זהר:

ראה משה-כללי, שמות קפט.

מהו ותקח לו תבת גומא, שצפתה אותו בסימנים, שיהיה נשמר מאלו דגי הים השטים בים הגדול (הקליפות והמזיקים), שכתוב שם רמש ואין מספר, והיא צפתה אותו להיות נשמר מהם, על ידי צפוי יקר של שני צבעים לבן ושחור, והניחה את משה ביניהם, שיהיה נודע עמהם, כי עתיד לעלות ביניהם בזמן אחר לקבל התורה. 

ותרד בת פרעה וגו', זו היא באה מצד שמאל של דין הקשה, כמו שאמר לרחוץ על היאור, על היאור הוא בדיוק, ולא על הים, (כי הים רומז על המלכות דקדושה, אבל היאור הוא בחינת דין הקשה שמצד שמאל, שהמצרים עשו אותו לע"ז שלהם)... ואם תאמר הרי כתוב, ומטך אשר הכית בו את היאור, ומשה לא הכה רק את הים, והכתוב קוראו יאור, הרי שיאור אינו בדיוק, אלא יאור הוא שהכה אהרן על ידי משה, והשוה הכתוב כמו שהוא עצמו עשה זה... ונערותיה הולכות על יד היאור, הם שאר המחנות הבאים מצד ההוא (של היאור).

ותפתח ותראהו, ותרא היה צריך לומר, מהו ותראהו, אמר רבי שמעון אין לך דבר בתורה שאין בו סודות עליונים ויקרים, אלא כך למדנו, שרושם של המלך והמלכה (ת"ת ומלכות) נמצא בו, שהוא רושם של ו' ה', (שו' הוא ת"ת וה' מלכות, ועל כן נאמר ותראהו עם ה' ו' יתרות), מיד ותחמול עליו וגו', עד כאן מדבר הכתוב למעלה (בעולמות עליונים), מכאן והלאה מדבר למטה חוץ מבכתוב הזה, ותתצב וגו'. 

ותתצב אחותו מרחוק וגו', אחותו של מי, אחותו של מי שקרא את כנסת ישראל אחותי, (דהיינו ז"א), כמו שאתה אומר פתחי לי אחותי רעיתי, (דהיינו השכינה נצבה על משה לשמרו, ומה שאומר) מרחוק, הוא כמו שאמר מרחוק ה' נראה לי, (כלומר, שאין השמירה בגלוי אלא בסתר, מרחוק). (שמות קצד, ועיין שם עוד)

למדנו באותה שעה שהגיע זמנו של משה הנביא הנאמן לרדת לעולם, הוציא הקב"ה רוח קדוש ממחצבת של ספיר האבן הטוב, (שהיא המלכות), שהיה גנוז ברמ"ח אורות, והאיר עליו, ועטר אותו בשס"ה עטרות, ועמדו לפניו, והפקיד אותו על כל אשר לו, ונתן לו מאה ושבעים ושלשה מפתחות, ועטר לו בחמש עטרות, וכל עטרה ועטרה עולה ומאירה באלף עולמות המאירים ונרות הגנוזים באוצרות מלך הקדוש העליון...

אז העבירו בכל האורות שבגן עדן, והכניסו להיכלו, והעבירו בכל הצבאות והמחנות שלו. אז נזדעזעו כולם פתחו ואמרו, הסתלקו מסביבתו, כי הקב"ה העיר רוח לשלוט להרגיז העולמות. יצא קול ואמר, מי הוא זה שכל מפתחות הללו בידיו, פתח קול אחד ואמר, קבלו אותו בתוככם, זהו שעתיד לרדת בין בני אדם ועתידה התורה הגנוזה מכל גנוז להתמסר בידיו, ולהרעיש העולמות שלמעלה ושלמטה על ידי זה. בה בשעה התרגשו כולם ונסעו אחריו, פתחו כולם ואמרו הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים... (בשלח רז, ועיין שם עוד)

ותצפנהו שלשה ירחים, אלו הם ג' ירחים שדין קשה שורה בעולם, ומה הם, תמוז אב וטבת, (ועל כן השכינה הצפינה אותו). מה משמיענו בזה, שמטרם שירד משה לעולם היה נמצא למעלה, ועל כן נתחברה עמו השכינה מיום שנולד (ושמרה אותו), מכאן אמר רבי שמעון, שהרוחות של הצדיקים נמצאים למעלה מטרם שירדו לעולם. ולא יכלה עוד הצפינו, ותקח לו תבת גמא, שצפתה אותו בסמנים, שיהי נשמר מאלו דגי הים, (דהיינו מלאכים עליונים), השטים בים הגדול, שכתוב שם רמש ואין מספר, והיא כסתה אותו, שיהיה נשמר מהם, בצפוי מצד יובל היקר, (שהיא בינה), בב' גונים, לבן ושחור... והניחה את משה לשוט ביניהם (בין המלאכים), ולהיות נודע ביניהם משום שהוא עתיד לעלות ביניהם בזמן אחר, לקבל התורה.

ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור, זו שבאה מצד שמאל של דין הקשה, כמו שאמר לרחוץ על היאור, על היאור הוא בדיוק, ולא על הים, (כי הים רומז על המלכות, אבל היאור הוא דין קשה מצד השמאל, שהמצרים עשו אותו אלוה שלהם)... (שלח שיג, ועיין שם עוד)

תלמוד בבלי:

תנא, עמרם גדול הדור היה, כיון שראה שאמר פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אמר לשוא אנו עמלים, עמד וגירש את אשתו, עמדו כולן וגירשו את נשותיהן, אמרה לו בתו, אבא, קשה גזרתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות... אתה צדיק בודאי שגזירתך מתקיימת, שנאמר ותגזר אומר ויקם לך, עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן. ויקח, ויחזר מיבעי ליה, אמר רבי יהודה בר זבינא שעשה לה מעשה ליקוחין, הושיבה באפריון ואהרן ומרים מרקדין לפניה, ומלאכי השרת אמרו אם הבנים שמחה. את בת לוי, אפשר בת מאה ושלשים שנה הויא וקרי לה בת, דאמר רבי חמא ברבי חנינא זו יוכבד, שהורתה בדרך ולידתה בין החומות, שנאמר אשר ילדה אותה ללוי במצרים, לידתה במצרים ואין הורתה במצרים, אמר רבי יהודה שנולדו בה סימני נערות.

ותהר האשה ותלד בן, והא הות מיעברא ביה תלתא ירחי מעיקרא, אמר רבי יהודה בר זבינא מקיש לידתה להורתה, מה הורתה שלא בצער, אף לידתה שלא בצער, מכאן לנשים צדקניות שלא היו בפיתקה של חוה. ותרא אותו כי טוב הוא, תניא רבי מאיר אומר טוב שמו, רבי יהודה אומר טוביה שמו, רבי נחמיה אומר הגון לנביאות, אחרים אומרים נולד כשהוא מהול, וחכמים אומרים בשעה שנולד משה נתמלא הבית כולו אור, כתיב הכא ותרא אותו כי טוב הוא, וכתיב התם וירא אלקים את האור כי טוב, ותצפנהו שלשה ירחים, דלא מנו מצרים אלא משעה דאהדרה, והיא הות מיעברא ביה תלתא ירחי מעיקרא. ולא יכלה עוד הצפינו, אמאי, תצפניה ותיזיל, אלא כל היכא דהוו שמעי מצראי דמתיליד ינוקא ממטו ינוקא התם, כי היכי דלישמעינהו ומעוי (צועק) בהדייהו, דכתיב אחזו לנו שועלים שועלים קטנים וגו'.

ותקח לו תבת גומא, מאי שנא גומא, אמר רבי אלעזר מיכן לצדיקים שממונם חביב עליהן יותר מגופן, וכל כך למה, לפי שאין פושטין ידיהן בגזל. רבי שמואל בר נחמני אמר דבר רך שיכול לעמוד בפני דבר רך ובפני דבר קשה. ותחמרה בחמר ובזפת, תנא חמר מבפנים וזפת מבחוץ, כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע. ותשם בה את הילד ותשם בסוף, רבי אלעזר אומר ים סוף, רבי שמואל בר נחמני אמר אגם, דכתיב קנה וסוף קמלו...

ותרא את התיבה בתוך הסוף, כיון דחזו דקא באו לאצולי למשה, אמרו לה, גבירתנו, מנהגו של עולם מלך בשר ודם גוזר גזירה, אם כל העולם כולו אין מקיימין אותה, בניו ובני ביתו מקיימין אותה, ואת עוברת על גזירת אביך, בא גבריאל וחבטן בקרקע. ותשלח את אמתה ותקחה, רבי יהודה ורבי נחמיה, חד אמר ידה, וחד אמר שפחתה, מאן דאמר ידה, דכתיב אמתה, ומאן דאמר שפחתה, מדלא כתיב ידה. ולמאן דאמר שפחתה, הא אמרת בא גבריאל וחבטן בקרקע, דשייר לה חד, דלאו אורחא דבת מלכא למיקם לחודה. ולמאן דאמר ידה ליכתוב ידה, הא קא משמע לן דאישתרבב אישתרבובי, דאמר מר, וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה, וכן אתה מוצא בשיני רשעים, דכתיב שיני רשעים שברת...

ותפתח ותראהו את הילד, ותרא מיבעי ליה, אמר רבי יוסי ברבי חנינא שראתה שכינה עמו. והנה נער בוכה, קרי ליה ילד וקרי ליה נער, תנא הוא ילד וקולו כנער, דברי רבי יהודה, אמר לו רבי נחמיה, אם כן עשיתו למשה רבינו בעל מום, אלא מלמד שעשתה לו אמו חופת נעורים בתיבה, אמרה שמא לא אזכה לחופתו. ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה, מנא ידעה, אמר רבי יוסי ברבי חנינא שראתה אותו מהול... רבי חנינא בר פפא אמר אותו היום עשרים ואחד בניסן היה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם, מי שעתיד לומר שירה על הים ביום זה ילקה ביום זה. רבי אחא בר חנינא אמר, אותו היום ששה בסיון היה, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם, מי שעתיד לקבל תורה מהר סיני ביום זה ילקה ביום זה...

 

ותאמר אחותו אל בת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות, ומאי שנא מעבריות, מלמד שהחזירוהו למשה על כל המצריות כולן ולא ינק, אמר, פה שעתיד לדבר עם השכינה יינק דבר טמא, והיינו דכתיב את מי יורה דעה וגו', למי יורה דעה ולמי יבין שמועה, לגמולי מחלב ולעתיקי משדים...

ותקח מרים הנביאה אחות אהרן, ולא אחות משה, אמר רב עמרם אמר רב, ואמרי לה אמר רב נחמן אמר רב, מלמד שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן, ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל, וכיון שנולד משה נתמלא כל הבית כולו אור, עמד אביה ונשקה על ראשה, ואמר לה בתי נתקיימה נבואתיך, וכיון שהטילוהו ליאור עמד אביה וטפחה על ראשה, אמר לה, בתי היכן נבואתיך, והיינו דכתיב ותתצב אחות מרחוק לדעה מה יעשה לו, לידע מה יהא בסוף נבואתה. (סוטה יב א)

פרקי דרבי אליעזר:

רבי נתנאל אומר, ראו אבותיו של משה תארו של משה כמלאך אלקים, מלו אותו לח' ימים וקראו שמו יקותיאל, רבי שמעון אומר טוב קראו אותו, שנאמר ותרא אותו כי טוב הוא. ותחביאהו בבית תחת הארץ ג' חדשים, שנאמר ותצפנהו שלשה ירחים, ואחר שלשה ירחים לא יכלה עוד הצפינו ושמתהו בתיבה והשליכתהו ליאור, והכל צפוי לפני הקב"ה, והיתה בתיה בת פרעה מנוגעת ולא היתה יכול לרחוץ בחמין, וירדה לרחוץ ביאור, וראתה נער בוכה, ושלחה ידה והחזיקה בו ונתרפאה, ואמרה הנער הזה צדיק הוא, וקיימתו לחיים... וכל בני פלטין של פרעה היו מגדילין אותו, שנאמר ויגדל משה ויצא אל אחיו... (פרק מח)

מדרש רבה:

ולמה שהשליכה אותו ביאור, כדי שיהיו חושבין האסטרולוגין שכבר הושלך למים ולא יחפשו אחריו... (שמות א כה)

ורבנן אמרין כל הפסוק הזה על שם רוח הקודש, ותתצב על שם (ש"א ג') ויבא ה' ויתיצב, אחותו על שם (משלי ז') אמור לחכמה אחותי את, מרחוק על שם (ירמיה ל"א) מרחוק ה' נראה לי, לדעת מה יעשה לו, על שם (ש"א ב') כי א-ל דעות ה'.

לרחוץ על היאור, לרחוץ מגלולי בית אביה, ונערותיה הולכות, אמר רבי יוחנן אין הליכה האמורה כאן אלא לשון מיתה, וכן הוא אומר (בראשית כ"ה) הנה אנכי הולך למות. (שם שם כו וכז)

ותפתח ותראהו, ותרא לא נאמר אלא ותראהו, אמר רבי יוסי בר חנינא שראתה עמו שכינה, כלומר ותראהו לשכינה עם הילד, והנה נער בוכה, קרי ליה נער וקרי ליה ילד, תני הוא ילד וקולו כנער, דברי רבי יהודה, אמר לו רבי נחמיה אם כן עשיתו בעל מום למשה רבינו, אלא מלמד שעשתה לו אמו חופת נעורים בתיבה, היה בוכה ואומר שמא לא אזכה ואראה אחותי הממתנה לי, דבר אחר והנה נער בוכה, ילד היה ומנהגו כנער, בא גבריאל והכה למשה כדי שיבכה ותתמלא עליו רחמים, ותחמול עליו, כיון שראתה אותו בוכה חמלה עליו. (שם שם כח)

ויגדל הילד, כ"ד חודש הניקתהו ואתה אומר ויגדל הילד, אלא שהיה גדל שלא כדרך כל הארץ, ותביאהו לבת פרעה וגו', היתה בת פרעה מנשקת ומחבקת ומחבבת אותו, כאילו הוא בנה, ולא היתה מוציאתו מפלטרין של מלך, ולפי שהיה יפה הכל מתאוים לראותו, מי שהיה רואהו לא היה מעביר עצמו מעליו, והיה פרעה מנשקו ומחבקו והוא נוטל כתרו של פרעה ומשימו על ראשו, כמו שעתיד לעשות לו כשהיה גדול, וכן הקב"ה אמר לחירם (יחזקאל כ"ח) ואוציא אש מתוכך הוא וגו', וכן בת פרעה מגדלת מי שעתיד ליפרע מאביה... והיו שם יושבין חרטומי מצרים, ואמרו מתייראין אנו מזה שנוטל כתרך ונותנו על ראשו, שלא יהיה זה אותו שאנו אומרים שעתיד ליטול מלכות ממך, מהם אומרים להורגו, מהם אומרים לשורפו, והיה יתרו יושב ביניהן ואומר להם הנער הזה אין בו דעת, אלא בחנו אותו, והביאו לפניו בקערה זהוב וגחלת, אם יושיט ידו בזהוב יש בו דעת והרגו אותו, ואם יושיט ידו לגחלת אין בו דעת ואין עליו משפט מות, מיד הביאו לפניו ושלח ידו ליקח הזהוב, ובא גבריאל ודחה את ידו ותפש את הגחלת והכניס ידו עם הגחלת לתוך פיו, ונכוה לשונו, וממנו נעשה כבד פה וכבד לשון... (שם שם לא)

מדרש תנחומא:

ראה משה-כללי שמות ח.

ילקוט שמעוני:

וישלח ה' שרב ושמש וחום בארץ מצרים, ויבער בשר האדם עליו כאשר יבער השמש בתקופת תמוז, ויצר להם מאד, ותרד בת פרעה לרחוץ מפני החום והשרב, ותשלח את אמתה ותקחה... דבר אחר והנה נער בוכה זה אהרן, דבר אחר המלאך שהיה מתלוה עמו, שמלאך נקרא נער, שנאמר רוץ דבר אל הנער הלז לאמר וגו', ותחמול עליו, מלמד כשאמרו לה נערותיה הניחתו, וזרק הקב"ה רחמנות בלבה והחזירה אצלו, ותאמר מילדי העברים זה, שעל ידו יהיו ישראל עתידין לאמר זה א-לי ואנוהו, ותלך העלמה, שהעלימה דברים, שלא אמרה שהיא אמו. היליכי את הילד הזה, מלמד שהראתה לה כל אבריו של משה, ואמרה לה, ראי והזהרי בו שתחזיריהו לי שלם... 

ויהי מקץ שנתים ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן, ותקרא שמו משה, כי מן המים משיתיהו, ואביו קרא לו חבר, כי בעבורו חובר עם אשתו אשר גרש, ואמו קראה לו יקותיאל, כי קותהו אל שדיה, וישיבהו האלקים אליה, ואחותו קראה לו ירד, כי בעבורו ירדה אחריו אל היאור לדעת מה יהיה בסופו, ואחיו קרא לו אבי זנוח, לאמר זנח את אבי את אמי והשיבה בעבור זה, וקהת ומניקתו קראו לו אבי סוכו, לאמר כסוכה הוצפן שלשה חדשים מפני בני חם, וכל ישראל קראו לו שמעיה בן נתנאל, כי בימיו שמע אלקים את נאקתם מיד דוחקיהם...

ויהי בשנה השלישית ללדת משה, ופרעה יושב על כסאו והגבירה יושבת מימינו ובתיה יושבת משמאלו, והנער יושב בחיקה, וכל שרי המלוכה יושבים אצלו, ויהי הם יושבים אל השלחן ויושט הנער את ידו, ויקח את העטרה מעל ראש המלך וישם אותה בראשו, ויבהלו המלך והשרים על זה ויתמהו תמיה גדולה מאד... וישלח אלקים מלאך ממלאכים קדושים ושמו גבריאל, וידמה כאחד מהם, ויען המלאך ויאמר אם על המלך טוב יביאו אבן שהם וגחלת אש וישימו אותם לפני הילד, והיה אם ישלח ידו אל השהם דע כי מחכמה עשה זאת ונהרגהו, ואם על הגחלת ישים ידו, דע כי לא מחכמה עשה זאת ונחייהו. וייטב הדבר בעיני המלך והשרים... ויחדלו המלך והשרים מהמית את הילד, והיה בבית פרעה אחרי כן שנים חמש עשרה, ויהי בהיות הילד בבית המלך בבגדי ארגמן לבושו ויגדל בקרב בני המלך, ויהיה מקצה שנים חמש עשרה לבא בית המלך, היא שנת שמונה עשר ליום הולדו, ויתאו הילד אל אביו ואל אמו וילך אליהם, ויצא אל אחיו וירא בסבלותם... ((שמות פרק ב, קסו)

מדרש הגדול:

ולא יכלה עוד הצפינו, כששלמו תשעה חדשים מליל חלומו של פרעה, יצאו לחפש בכל המקומות, מיד ותקח לו תבת גומא, בששה בסיון הושלך משה ליאר, ובששה בסיון נתעלה, ומשה עלה אל האלקים (שמות י"ט ג'), שהוא יום מתן תורה... (שמות ב ג)

ילקוט ראובני:

וכאן הבן שואל, אם לא חטאו ישראל בעגל, ואם כן במה היתה מתקיימת ברית בין הבתרים, שדרשו ז"ל ד' מלכיות וכו', אלא הכל נאמר על גלות מצרים, דור המבול שהושלך משה ליאור, ועלטה היה לו מאסר התיבה כאלו שמש וירח קדרו, והכו בסנוורים כאנשי סדום, ותחמרה בחמר, שהיו עושים דור המגדל, ותחת בלבול לשונם הוצרך משה רבינו ע"ה להיות כבד פה וכבד לשון...

כל ענין משה שהצפינו אותו ג' ירחים ושמו אותו בתיבה עד ותקרא את אם הילד, מפורש הכל על מתן תורה, שהיה הירח הג', והתיבה היא הארון, ותרד בת פרעה לרחוץ, כשיפסקו ישראל מן התורה, מיד ותרד בת פרעה לרחוץ בדמן של ישראל בגלות, והנה נער בוכה, שיצאו מן הגלות על ידי בכיה... (צפורה היתה בת זוגו של משה מששת ימי בראשית, שהנחש נתנה לו, לכן הוצרך משה להטמין בתוך התיבה שתהיה מכוסה בזפת ובחמר דאינון מסאבא, ובאה בת פרעה דאיהו נחש והוציאו משם, כי כבר נתן ביד סטרא דקליפין, ועל כן סיבב הקב"ה בת פרעה הנחש הקדמוני, והוציאה אותו מן המים הזדונים, וכשבא משה לפני פרעה ועשה כל כך משפטים ונסים ונפלאות על ידו, הלך סמא"ל לפני בית דין העליון, והיה צועק לפני הקב"ה והיה אומר זו תורה וזו שכרה, בתיה שהיתה בת פרעה גדלה זה משה האיש והוציאה אותו מן המים ולא הניחה לאבדו... ועתה חזר ממקום שברח ועשה כל כך רעות למצרים שתקפו ומעלתו הוא מתמן. השיבו לו בית דין העליון מי התיר מי השיאה לבת פרעה שתגדלהו ותצילהו מיד אביה, אמר אני הוא שחמלתי על הנער והשיאתו לבת פרעה להצילו מיד אביה, השיבו לו בית דין העליון רחמי רשעים אכזרי, כשם שחמלת על זה למה לא חמלת על כל בני יעקב חבירך שהיית עמו בחבורה כל כך זמן בבטן ובבית לבן עשרים שנה. בא בני יוסף ועשה כל כך טוב עם סטרא דילך, וכשבא יעקב למצרים עלה נילוס לקראתו... ואתה הגמול שנתת לבניו אתה וסטרא דילך היה להם עבודת פרך... לכן שתוק כי אתה גרמת כל זה...

ותפתח ותראהו את הילד, ותפתח השכינה את מאסר התיבה, ותראהו הילד ראתהו סובל על כלל כל היהודים שקול בכולם ומצער בצרתם, והנה הנער בוכה, הנער היודע פירוש מט"ט, כי משה ראשי תיבות מ'טטרון ש'ר ה'פנים, שר העולם בוכה עמו עליהם, ומיד ותחמול עליו, בשבילו שכל העולם ניצולו וניזון בזכותו, ואפילו חלב אמו בא בשכרה של בת פרעה. מילדי העברים זה, ולא אמר מילד, אלא מלמד דיוקנא דיוסף הראה עמו, שנקרא זה... (שמות וראה עוד משה - כללי)

תרגום יונתן:

ותהר - ואיתעברת איתתא וילידת ביר בסוף שיתא ירחין וחמת יתיה ארום בר קיומי הוא ואסתרתיה תלת ירחין דסכומהון תשעה. (שמות ב ב)

אבן עזרא:

הצפינו - ...ואין צורך לבקש למה לא צפנתהו עוד, אולי השכנות המצריות שמעו קולו, כי לא היו לבדם דרים בארץ רעמסס, וכתב "ושאלה אשה משכנתה". ותקח לו - ...ויוכבד עשתה כן כי אמרה אל אראה במות הילד, ואולי אחותו נתנבאה לעשות כן, ומחשבות השם עמקו ומי יוכל לעמוד בסודו, ולו לבדו נתכנו עלילות, אולי סבב השם זה שיגדל משה בבית המלכות, להיות נפשו על מדרגה העליונה בדרך הלימוד והרגילות, ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים, הלא תראה שהרג המצרי בעבור שהוא עשה חמס... ועוד דבר אחר, כי אלו היה גדל בין אחיו ויכירוהו מנעוריו לא היו יראים ממנו, כי יחשבוהו כאחד מהם. (שם שם ג)

רשב"ם:

ותהר האשה - בעת גזירת פרעה בהשליך הזכרים ליאר ותלד בן, ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו - המפרש לפי שראתהו שטוב הוא הטמינתהו שקר הוא, שכל הוולדות אמותן מרחמות עליהם, אם כן צריך לפרש ותרא כמו וירא אלקים את כל אשר עשה, הסתכל והביט כל מעשיו וכל פעולותיו שעשה אם יש לתקן שום דבר בהם, והנה כולם יפים ומתוקנים, אף כאן לפי שמשה נולד לסוף ששה חדשים כמו שמצינו בשמואל שנולד לתקופת הימים, שני תקופות וימים, ולפיכך יכלה להצפינו שלשה חדשים, שהמצריים היו מבקרים למעוברות לסוף תשעה חדשים, לכן נסתכלה ­ בשעת לידה אם הוא נפל ולא תטרח בהטמנתו, וראתהו כי טוב ויפה הוא כי גמרו סימניו שערו וציפורניו, וידעה שהוא בר קיימא, ותצפנהו ג' ירחים... וכשבאו לבודקה אמרה להם נפל היה, או השליכוהו המצרים ליאור. (שם שם ב)

ותשם בסוף - אשר סמוך לשפת היאר, והטמינתו יפה שההולכים על שפת היאר לא יוכלו לראות התיבה, אבל הרוחץ בתוך הנהר יכול לראותה, כי יוכבד לא נכנסה בנהר להצפינו מכל צדדיו היטב, ולכך ראתהו בת פרעה שהיתה רוחצת בתוך היאר, אבל נערותיה שהיו הולכות על שפת היאור לא יכלו לראותה. (שם שם ג)

מבעלי התוספות:

ותחמרה - שלא יכירו, שגם הסוף בשפת היאור מלוכלך בחומר, אמנם רש"י פירש להיפך, (שהחמר היה מבפנים). (שם)

רבינו בחיי:

...ועל דרך הקבלה "כי טוב הוא", היה מספיק לפי המדרש הזה שיאמר ותרא אותו כי טוב... אבל הוסיף מלת הוא, כי הוא שמו של הקב"ה, שנאמר (תהלים ק') הלא הוא עשנו, ומה שדרשו רז"ל בה"א נברא העולם, הכונה בה"א וא"ו של השם מפני שהשכינה כללולה מו' קצוות... ולפיכך הזכיר כאן במשה כי טוב הוא, רמז במלת כי טוב שנתמלא הבית אורה, גם במה שהוסיף מלת הו"א רמז לשכינה שראתה עמו, וזהו שדרשו רז"ל ותפתח ותראהו את הילד, ותרא מיבעי ליה, מלמד שראתה עמו שכינה, הרי לך מפורש שהוציאו לנו חכמי האמת רמז לשכינה מתוספת ה"א וא"ו של ותראהו, וכן אני אומר בתוספת כי טוב הוא, הרי הדין נותן, אם בתיה בת פרעה זכתה לראות פני השכינה לכבוד משה, כל שכן הצדקת אמו שתזכה לזה. (שם שם ב)

ותקח לו תבת גמא - לו לתועלתו והצלתו, ודבר חכמה עשתה יוכבד אמו ותחבולה גדולה שהניחתו על שפת היאור, כדי שיראו אצטגניני פרעה ויאמרו כבר הושלך המושיע ביאור, כי ידעו זה מכח אצטגנינותם, ויגידו הדבר לפרעה, ואז תבטל הגזרה, כי לא יחקורו אם ימות אחר השלכתו ליאור אם לא, ולא יחפשו אחריו. (שם שם ג)

אלשיך:

כי טוב הוא ותצפנהו - ראתה שנתמלא הבית אור, רוצה לומר בזכות התורה שהיא אור ראתה שתוכל להצפינו ג' ירחים עד יום מתן תורה. תבת גומא - להזכיר התורה שיקבל, וישים בארון מצופה מבית ומחוץ, ועשתה הכל היא ולא בעלה, לשתף זכות ידיה שבהם טפלה בילדי העברים. בסוף - להזכיר זכות קריעת ים סוף שעל ידו, ועוד טעם לתבת גומא, שהרך עומד בפני הרך ובפני הקשה. והגומא גדל במים, ואינו חציצה מהמים, ועל כן יאמרו אצטגניני פרעה שמושיען של ישראל כבר נתון במים. (שם שם ב)

והנה נער - שילדי העברים היו גדולים, כמו שכתוב "ויעצמו מאד", וזה שאמרה "מילדי העברים", קטן ובוכה, אבל נער בגופו. או רצתה להשליכו, כי איך תגדלהו בבית אביה, ומיד אמרה אחותו שתוכל לגדלהו בבית המינקת. היליכי והיניקיהו - ולא מיד, שלא ירגישו בדברך, אבל היא חמלה עליו ותקח ומיד ותניקהו. (שם שם ו)

ספורנו:

כי טוב הוא - יפה יותר מהרגיל, וחשבה שזו תכלית מכוונת מיוצרו, שיופי התבנית יורה טוב מזג החומר ושלמות הכח המצייר. (שם שם ב)

מהר"ל:

ותרא אותו - צריך לומר שהיו הורגין המצפין הילד, ואם לא היה נעשה נס לא היתה מצפינה אותו, דמאי חזית דדמך דידך סומק טפי (דמך אדום יותר), אבל ראתה שהקב"ה עמו. (גור אריה שם)

...אבל במדרש רבות (שמות פ"א) כך גרסינן, ותתצב אחותו מרחוק, רבנן אמרי כל הפסוק הזה על שם רוח הקדש, ותתצב על שם ויבא ה' ויתיצב... פירוש זה כאשר הושלך ליאור היתה סבה אלקית שומרת אותו שלא יהיה נזוק, ולכך כתיב ותתצב, ולשון זה בא על דבר שהוא חוזק העמידה והקיום, והסבה האלקית הוא חוזק הקיום והעמידה, לכך כתיב לשון זה ולא כתיב ותעמוד. וכתב אחותו, כי התורה שהיא היתה הסבה המקיימת אותו, לפי שראוי להיות ניתנת התורה על ידו, ולזה הדבר מוכן היה משה רבינו ע"ה, וזאת הסבה מקיימתו... ויש לפרש כי מפני כי משה היה עומד ומוכן לצאת ממנו בית הלוים, ודבר זה היה שומר אותו גם כן כמו שהיה שומרת אותו התורה, ויבא לשון עשיה שהוא עשיה גמורה כאשר יעשה ממנו בית נאמן... (חידושי אגדות סוטה יא א)

כלי יקר:

ותצפנהו - שלא יראו המצרים האור ההוא, ואולי חשבה שלכך נברא האור עמו שתלמד להצפינו, כמו האור הא' שנגנז, ומשה היה משולל מהחמריות, והיה מאיר מב' חלקיו, וזה יוכיח על מהותו לעתיד. ונראה שעל אור זה נאמר אחר כך ותפתח ותראהו את הילד, שראתה שכינה עמו, והיה קולו כנער שתחשוב שנולד מזמן רב. (שמות ב ב)

העמק דבר:

כי טוב הוא - לא כדרך היולדות זקנות, והיתה בטוחה בהשגחה פרטית. ותצפנהו - שלא ידעו על ידי המילדת, שהרי מרים בתה היתה המילדת, והיו בבית אחד. ולא יכלה - מפני המשגיחים ובכל זה בטחה בהשגחה אלא שהרחיקתו ממקומו, כבבבא קמא, רעב בעיר פזר רגלך, שההשגחה וההצלה באופן נסתר מוכן יותר כשיהיה מתפשט חוץ למקומו, או הבינה ממה שלא נעלמה הולדתו מהמחפשים שרצון ההשגחה שיהיה שלא במקומו. (שם)

שם משמואל:

...דהנה יש לומר, דמה שדימו חרטומי פרעה שכבר מת משה רבינו ע"ה כשהושלך ליאור, ולא ראו שעדיין חי, ולא התחכמו עוד עליו, היינו משום שהשיג באמת אז חיים נסיים חדשים, שעל פי הטבע אי אפשר לתינוק לחיות בתיבה סתומה, כמו שכתוב ותחמרה בחמר ובזפת, ולא היה נחנק, אלא שבאו בו חיים חדשים, חיים נסיים שלא על פי דרך הטבע, וכל מה שלמעלה מהטבע לא היה ביכולת החרטומים לדעת. והנה במדרש (פרשה א') שבת פרעה מצורעת היתה וכיון שנגעה בתיבה נתרפאה, ויש לומר הטעם כי מצורע הוא כמת, ואיתא בספרים הטעם מה שאמרו (בבא קמא צ"ב) כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה, כי הישועה היורדת מן השמים למתפלל עליו עוברת דרך המתפלל, והוא כעין צנור, והישועה פוגעת בו תחלה, ועל דרך זה יש לומר בבת פרעה, שבאמצעותה נשפעו החיים החדשים חיים נסיים למשה רבינו ע"ה, אם כן נעשתה היא כמו צנור לחיים, על כן נתרפאה נצרעתה. ובאשר משה רבינו ע"ה היה כולו שכלי, והחיים שנשפעו בו באמצעות בת פרעה היו חיים שכליים, קנתה נמי מעלת השכל... (שמות בשלח תרע"ג)

ר' צדוק:

ותקרא את שמו משה כי וגו', ובדברי רז"ל כמה גדולים גומלי חסדים שכמה שמות היו לו ולא נקרא אלא בשם שקראתו בתיה. כי שם בכל מקום מורה על עצם מכוון הדבר ההוא, ועצם משה הוא התורה שקרויה מתנת חלקו, הוראת חלקו ששייכת לו, וידוע מטעם האריז"ל על לשון רז"ל משה שפיר קאמרת שהוא שורש הדעת שבכל התלמידי חכמים שבכל הדורות מישראל, כי נפש משה היא הכוללת ענין התורה כלל, ואמרו ז"ל אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל, וזהו ענין נפילת משה רבינו ליאור והמשכתו ממנו. וביאור זה כידוע מטעם חכמי האמת כת הקודמין ז"ל כי התורה נפלה בגלות מצרים והוצרכו בני ישראל לגלות לשם ולהוציאה משם... (חלק א אור זרוע לצדיק ו עמוד יט, וראה עוד משה כללי)

...וכן מצינו במשה, שקראו לו בר בתיה ולא בן יוכבד, כי אמרו חז"ל על הפסוק ויצו פרעה לכל עמו, שביום שנולד משה אמרו איצטגניני פרעה היום נולד מושיעם, אבל אינם יודעים אם מישראל אם ממצרים, ולכן ציוה להשליך ליאור אף ילדי מצרים. והנה האצטגנינים רואים ואינם יודעים מה רואים, כי מחמת שהיו ישראל משוקעים במצרים כעובר בבטן אמו, ולא היה ביכולת להוציאם מחשכות הזה רק באופן שמושיעם יהיה גם כן משוקע בעומק הזה, ולכן סיבב הקב"ה שיתגדל משה רבינו ע"ה דייקא על ידי מצרית, היינו בתיה בת פרעה, וכל המגדל בן אדם כאילו ילדו, כמו שאמרו (סוטה י"ב ב') שהלכה לרחוץ מגלולי בית אביה, שנעשית יהודיה, ילדה את ירד זה משה, וזה שאמרו איצטגניני פרעה שאינם יודעים אם מישראל אם ממצרים, שבאמת נולד מישראל, ונחשב כאלו ילדתו בתיה, ומחמת שנחשב כאלו גם הוא היה משוקע בבטן מצרים, לכן היה יכול להוציא את ישראל מכל טומאת מצרים, ועל ידי זה היה בכחו לגייר את הערב רב, אף שגרמו קלקולים, אף על פי כן נשארו בין ישראל... (פרי צדיק פסח כג)