משה   מיתה וקבורה

(ראה גם: משה-וארץ ישראל-מי מריבה-תפלה לעצמו)

 

ויאמר ה' אל משה עלה אל הר העברים הזה, וראה את הארץ אשר נתתי לבני ישראל. וראיתה אותה ונאספת אל עמך גם אתה, כאשר נאסף אהרן אחיך. (במדבר כז יב)

וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה לאמר. עלה אל הר העברים הזה הר נבו אשר בארץ מואב אשר על פני ירחו, וראה את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל לאחוזה. ומות בהר אשר אתה עולה שמה והאסף אל עמיך, כאשר מת אהרן אחיך בהר ההר ויאסף אל עמיו. על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי מריבת קדש מדבר צין, על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל... (דברים לב מח)

ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו ראש הפסגה אשר על פני ירחו, ויראהו ה' את כל הארץ את הגלעד עד דן. ואת כל נפתלי ואת ארץ אפרים ומנשה, ואת כל ארץ יהודה עד הים האחרון... וימת שם משה עבד ה' בארץ מואב על פי ה'. ויקבר אותו בגי בארץ מואב מול בית פעור, ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה. ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו, לא כהתה עינו ולא נס ליחה. (שם לד א והלאה)

זהר:

ראה משה-כללי, בראשית קנג.

כיון שחטאו ישראל בעגל, חזרה הלבנה להפגם כמקודם מתן תורה, ושלט בה הנחש ונאחז בה, ומשך אותה אליו. וכאשר ידע משה שחטאו ישראל, ונעבר מהם אותם העדיים הקדושים העליונים, ידע בבירור אשר הנחש נאחז בה בהלבנה שהיא הנוקבא להמשיכה אליו, ונפגמה, אז הוציא אותה לחוץ, דהיינו כמו שכתוב ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה וגו' ואהל היא השכינה כנ"ל.

וכיון שעומדת להפגם, אף על פי שיהושע עודנו עומד בעטרת העדיים שלו, מכל מקום כיון ששורה בה פגם, וחזרה לפגמה כמו שנפגמה בחטאו של אדם הראשון, על כן לא יכול עוד בן אדם להתקיים בנצחיות, זולת משה, שמותו היה בצד אחר עליון, דהיינו מיתת נשיקה מז"א, כמו שכתוב וימת שם משה על פי הוי"ה... (בראשית ב שג, ועיין שם עוד)

אמר רבי ייסא אם כן הוא, שמי שלא חטא לא ימות, אם כן למה מת משה, אמר לו ודאי מת, אבל רק שאין מלאך המות שולט בו אמרנו, והוא לא מת על ידו לא נטמא בו, ועל כן נבחן שודאי לא מת אלא שנתדבק בשכינה והלך לחיי העולם. (חיי רכא)

משה נסתלק מן העולם, בשעה ההיא של תפלת המנחה של שבת, בשעה שעת רצון נמצא, ובשעה ההיא רצון היה למעלה וצער למטה (על פטירתו של משה), ועל כן ננעלו בשבת השערים משעת המנחה ולמעלה, מי הם השערים שננעלו, היינו שערי בית המדרש כדי להזכיר את משה רועה הנאמן, שהתורה נתבטלה בשבילו, בזמן ההוא (שנפטר), נתבטל בית המדרש של משה, כל שכן אחרים, מי ראה שערי בית מדרשו של משה שננעלו ולא ננעלו האחרים כולם, התורה של משה אבלה עליו בעת ההיא, מי לא אבל, משום זה כל שערי בית המדרש ננעלו, והכל צריכים להצדיק את הקב"ה בדרך שבח, והיינו צדקתך כהררי א-ל (שאנו אומרים אז). (תרומה תקמח)

אז נאסף הכל בזמן ההוא, תורה שבכתב (שהוא משה), ותורה שבעל פה (שהוא דוד), ועל כן בזמן ההוא ננעלו שערי תורה וננעלו שערי כל העולם בזמן ההוא, בשעה שמת יוסף הצדיק יבשו המקורות והמבועים, וכל השבטים נפלו בגלות, פתחו העליונים ואמרו צדקתך כהררי א-ל משפטיך תהום רבה וגו', בשעה שמת משה, נחשך אור השמש בצהרים, וננעלה תורה שבכתב, שהוא אור המראה המאירה, (שהוא ז"א), בשעה שמת דוד המלך אספה הלבנה (שהיא המלכות) את אורה, והתורה שבעל פה אספה אורה... (שם תקנא)

ואם תאמר, הרי משה, שעלה מעלתו על כל בני העולם, איך מת שמה, אינו כן, כי משה לא היה ברשותו (של הסט"א), אלא בהר העברים, מהו העברים, מחלוקת (מלשון עברה וזעם), שנחלקו עליה השליטים העליונים שלמעלה (שרצו לשלוט על ההר), ולא נמסר ביד ממונה ושליט אחר, ונשאר כך, עד שבא משה עבד הנאמן ושלט עליו, ונקבר שם, ולא עסק בקבורתו אלא הקב"ה לבדו, שכתוב ויקבר אותו בגי.

כתוב ויקבר אתו, מי הוא, ההוא שכתוב בו בדרך סתם ואל משה אמר, ולא כתוב מי הוא, וכן ויקרא אל משה, ולא כתוב מי הוא, אף כאן ויקבר אותו, ולא כתוב מי הוא, אלא ודאי מקום זה ידוע הוא לחברים, (שהוא השכינה הנקראת מקום, שבכל מקום שנאמר סתם הוא השכינה), ועל כן בהר הזה לא שלט עליו חוץ ממשה לבדו, והוא נקבר שם, ומשום שידעו כל דורות העולם אחרים, שמתי מדבר האלו יקומו (לתחיית המתים), השרה הקב"ה בתוכם את הרועה שלהם, שיהיו כולם בהתעוררות הקיום לעולם הבא. (תרומה תקסג, ועיין שם עוד)

...אלא כך למדנו, מי יכול להכלל ולהשיג מה שגנוז במבוע הזה (שהוא יסוד), שהרי משה לא גילה זה בימיו כשגילה סודות עמוקים לישראל, (דהיינו שער החמשים), ואף על פי שהכל היה מתגלה על ידו, אלא באותה שעה, שרצה הקב"ה להעלותו לישיבה הקדושה העליונה, ולהסתירו מבני אדם שכתוב בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, היום ממש, כי ביום ההוא נשלמו ימיו לקרב למקום הזה, (לשער הנ'), שכתוב, הן קרבו ימיך, קרבו ממש, (שקרבו לשער הנ'), שלמדנו אמר רבי שמעון, משה לא מת, ואם תאמר, הרי כתוב, וימת שם משה, וכן בכל מקום קורא בצדיקים מיתה, מהו מיתה, מצדינו נקרא כן, (אבל מצד העליונים אדרבה, שנתוסף לו חיים), דתניא אמר רבי שמעון, וכן למד, שמי שהוא בשלמות, שהאמונה הקדושה תלויה בו, אין מיתה תלויה בו, ואינו מת, כמו שהיה ביעקב, שהיה בו אמונה שלמה, (ועל כן יעקב לא מת)... (שם תתפז)

ויאמר ה' אלי רב לך, אמר רבי חייא אמר לו הקב"ה למשה, משה, רב לך שנתחברת בשכינה, מכאן ולהלאה אל תוסף. רבי יצחק אמר, רב לך באור השמש שהיה אצלך, אל תוסף, כי הגיע זמן הלבנה (שהיא יהושע), והלבנה אינה יכולה להאיר עד שיאסף השמש, אבל וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו, אתה שהוא השמש צריך להאיר אל הלבנה, וכבר למדנו. (ואתחנן טו)

רעיא מהימנא, בפרשה זו נזכרת האסיפה שלך לעולם ההוא, שכתוב, עלה אל הר העברים הזה הר נבו וגו', וראית אותה ונאספת אל עמך וגו', כאשר נאסף אהרן אחיך וגו'. ובפרשה זו יש לך לחזור לעולם ולחיות וליכנס לארץ ישראל, ולהתחבר בפרשה זו בכלה שלך) שהיא ארץ ישראל, (דהיינו מלכות), שכתוב בה, הנני נותן לו את בריתי שלום, (שהיתה שלו ונתנה לפנחס, והוא אינו חסר), ומשום זה לא אמר לך כאן הקב"ה רד, אלא עלה (אל הר העברים), כי מן ההר הזה תכנס לארץ ישראל. ומה שאמר בך, ולא ידע איש את קבורתו וגו', אוי לאלו אטומי הלב, סתומי העינים, שאינם יודעים קבורה שלך, כי היית מבקש רחמים לפני הקב"ה, שלא יכניסו לך באותה קבורה שבו אתה נקרא מת, זה שאמר משה עבדי מת, ואלו הטפשים היו אומרים, וכי משה היה מפחד ממיתה כשאר הבריות לצאת מעולם הזה לעולם הבא, והם אינם יודעים איך היה הקבורה שלך והמות שלך...

אלא כאן סוד גדול, כי הקבורה (של משה) היתה בצלם שאינו הגון לו, שהוא ארץ ציה ועיף בלי מים, דהיינו במדבר, ואין מים אלא תורה, (כלומר שהמדבר הוא מקום הקליפות), ובה לא תואר לו ולא הדר, ומי שראה אותו בצלם ההוא (נאמר), ונראהו ולא מראה ונחמדהו ומשום זה נבואת ישעיה (המתחלת הנה ישכיל עבדי) רומזת עליו.

ומשום קבורה זו היה מבקש רחמים שלא ימות שם בחוץ לארץ, מפני מה שהיתה בארץ ציה ועייף בלי מים, שהם התורה, ומשום זה נאמר עליו עלה אל הר העברים הזה, משפלותו הראה לו מעלתו, דהיינו אף על פי שאתה קבור במקום שאינו הגון לך, בלי הלבושים שלך, שהם עור ובשר, נע ונד מהמקום שלך, ומטולטל וגולה, הרי פנחס, שעשית חסד עמו, שנאמר עליך הנני נותן לו את בריתי שלום, הרי הוא יעשה חסד עמך, ובו תתעלה בפרשה שלו, (כי פנחס הוא אליהו מלאך הברית, שהוא יעזור למשה להתחבר עם ב' משיחין להוציא את ישראל מן הגלות, כמו שכתוב בכל מקום)...

כי אתה, אם לא היית קבור לחוץ מארץ הקדושה, לחוץ מן הכלה שלך, לא היו ישראל יוצאים מן הגלות, ובשבילך נאמר והוא מחולל מפשעינו, כי נהיית חול בקבורה שלך, בשביל עון ופשע של ישראל, שנאמר בך, ויקבור אותו בגיא, ומה כתוב בקבורה שלך, כל גיא ינשא, דהיינו כל שפל ונמוך ינשא בשבילך, שהם ישראל שהם שפלים מכל אומה ולשון, וכל הר וגבעה ישפלו, הם הרשעים ועזי הרוח... (תצא עט, ועיין שם עוד)

כתוב ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי וגו', והעמדנו, אמר הקב"ה למשה, משה אתה רוצה שישתנה העולם, ראית מימיך שהשמש יעבוד אל הלבנה, ראית מימיך שהלבנה תשלוט בעוד השמש נמצא, אלא הן קרבו ימיך למות קרא את יהושע, יאסוף השמש ותשלוט הלבנה, ולא עוד, אם אתה תכנס לארץ תאסוף הלבנה בשבילך, ולא תוכל לשלוט, ודאי שליטת הלבנה הגיעה, ואינה יכולה לשלוט כל עוד שאתה נמצא בעולם... (וילך יב)

 רבי יצחק פתח, ויקבור אותו בגיא בארץ מואב מול בית פעור, וכתוב ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה, אמר הקב"ה שוטים הם המחשבים קצים של המשיח, שהוא דבר שלא גליתי לעולם, שנאמר כי יום נקם בלבי, הלב אינו מגלה לפה, והם משתדלים לדעת הקץ. בזה בקבורתו של משה עבדי נראית, ג' סימנים כתבתי והראיתי לדורות העולם, ואלו הם, בגיא, בארץ מואב, מול בית פעור, אחזתי ונתתי סימנים לכל העולם, (ועם זה) ולא ידע איש את קבורתו, דבר שלא גיליתי ולא הראיתי איך הם אומרים שטות ושקר בזה לפני הקב"ה. (זהר חדש בראשית שמז)

דתנן, למה מת משה בחוצה לארץ, הוא להורות שבזכותו יקומו לתחיה מתי המדבר, ואמר אביי אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם אכנס לארץ לקיים מצותיך, כי כתוב, כי תבואו אל הארץ, והיה כי תבואו אל הארץ, ששם קיום המצות, אמר לו מה שהזכרת (לעשות המצות בארץ) משלים אותך, (כלומר, שנחשב לך כאילו קיימת אותם בפועל). ומה שיעשו ישראל בארץ ישראל יהיה חלקך עמהם, זה שאמר לכן אחלק לו ברבים, (היינו שיקח חלקו בין צדיקי ישראל), ואת עצומים יחלק שלל, אלו הם האבות (שיקח חלקו עמהם), ולמה, תחת אשר הערה למות נפשו.

דאמר רבי חייא סבא, לא מצאנו רועה שימסור נפשו על צאנו כמו משה, שאמר, ועתה אם תשא חטאתם, ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת, מהו מחני נא, היינו מן העולם הזה ומעולם הבא, לקיים תחת אשר הערה למות נפשו. ואת פושעים נמנה, היינו שנקבר עם מתי מדבר, שהיו רשעים לפני הקב"ה, והוא חטא רבים נשא, היינו שלא זז משם עד שמחל להם הקב"ה, ולפושעים יפגיע, היינו שהרבה תפלתו עליהם. ומשום זה שלשתם, (משה אהרן ומרים) חקוקים למעלה. (שם שם תריג)

מכילתא:

רבי חנינא בן עקביא אומר, חביבה ראייתו של אברהם אבינו יותר מראייתו של משה, שבאברהם לא לבטוהו ומשה לבטוהו, באברהם מה הוא אומר, שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וקדמה וימה, ובמשה מה הוא אומר, עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך, עלה והביט וראה. ומנין לכל הבקשות כלן שבקש משה הראהו הקב"ה, שנאמר ויראהו ה' את כל הארץ את הגלעד עד דן, ארץ ישראל בקש לראות, בית המקדש והראהו, שנאמר ואת כל הגלעד, ואין גלעד אלא בית המקדש, שנאמר גלעד אתה לי ראש הלבנון, מנין שהראהו אף שמשון בן מנוח, שנאמר עד דן, ולהלן הוא אומר ויהי איש אחד מצרעה ממשפחת הדני ושמו מנוח... ומנין שהראהו ברק, שנאמר ואת כל נפתלי, ולהלן הוא אומר, ותשלח ותקרא לברק בן אבינועם מקדש נפתלי, ומנין שהראוהו יהושע במלכותו, שנאמר ואת ארץ אפרים ומנשה, ולהלן הוא אומר למטה אפרים הושע בן נון. ומנין שהראוהו גדעון, שנאמר ומנשה, ולהלן אומר הנה אלפי הדל במנשה, ומנין שהראוהו דוד במלכותו, שנאמר ואת כל ארץ יהודה, ולהלן הוא אומר ויבחר בי מכל בית אבי להיות למלך על עמי, כי ביהודה בחר לנגיד. ומנין שהראהו כל המערב, תלמוד לומר עד הים האחרון, ומנין שהראוהו אף קברי אבות, תלמוד לומר ואת הנגב, למדנו על קברי אבות שהם בנגב, שנאמר ויעלו בנגב ויבא עד חברון, ומנין שהראהו מהפכת סדום ועמורה שנאמר ואת כל הככר, ולהלן הוא אומר ויהפוך את הערים האל ואת כל הככר, ומנין שהראהו גוג וכל המונו, שנאמר בקעת ירחו, ולמדנו שעתידין גוג וכל המונו לעלות ולנפול בבקעת יריחו... ומנין שהראהו לדבורה, שנאמר עיר התמרים עד צוער, ולהלן הוא אומר והיא יושבת תחת תומר דבורה, ומנין שהראהו אשת לוט, שנאמר עד צוער, ולהלן אומר ולוט בא צוערה. (בשלח-עמלק פרשה ב)

ספרי:

...אמר לו אכנס דרך אויר או דרך חלל, אמר לו ושמה לא תבא, אמר לו אם לאו עצמותי יעברו את הירדן, אמר לו כי לא תעבור את הירדן הזה, אף עצמותך אינם עוברים, שנאמר כי אנכי מת בארץ הזאת אינני עובר את הירדן, וכי המת יכול לעבור, אלא אמר משה אף עצמותי לא יעברו את הירדן. אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה, אמר לו בדבר הזה אל תבקש ממני, אבל בדבר אחר גזור עלי ואני אעשה... אמר לו אם לאו הראיני, אמר לו בדבר זה אני עושה, עלה ראש הפסגה, מגיד הכתוב שהראה המקום למשה את הרחוק כקרוב, את שאין גלוי כגלוי, את כל הקרוי ארץ ישראל, שנאמר ויראהו ה' את כל הארץ וגו', ואת כל נפתלי וגו', ואת הנגב ואת הככר.

ויאמר ה' אליו זאת הארץ, רבי עקיבא אומר, מגיד הכתוב שהראהו המקום למשה את כל חדרי ארץ ישראל כשולחן ערוך, שנאמר ויראהו ה' את כל הארץ, רבי אליעזר אומר, נתן כח בעיניו של משה, וראה מסוף העולם ועד סופו... ונמצא אתה אומר ב' ראיות הן, אחת ראיה של נחת, ואחת ראיה של צער, באברהם הוא אומר, שא נא עיניך וגו', זו היא ראיה של נחת, במשה הוא אומר עלה אל הר העברים, עלה ראש הפסגה, זו היא ראיה של צער. (פנחס קלה וקלו)

על אשר מריתם פי וגו', רבי שמעון בן אלעזר אומר אף משה ואהרן בהכרת מתו, שנאמר על אשר לא קדשתם אותי, הא אם קדשתם אותי עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר... (שם קלז)

...באותה שעה אמר לו הקב"ה למלאך המות, לך והבא לי נשמתו של משה, הלך ועמד לפניו, אמר לו משה, במקום שאני יושב אין לך רשות לעמוד, ואתה אומר לי תן לי נשמתך, גער בו ויצא בנזיפה, הלך מלאך המות והשיב דבריו לפני הגבורה. אמר לו המקום למלאך המות, לך והבא לי נשמתו, הלך למקומו, בקשו ולא מצאו, הלך אצל הים אמר לו ראית את משה, אמר לו מיום שהעביר את ישראל בתוכי שוב לא ראיתיו, הלך אצל הרים ובקעות, אמר להם ראיתם את משה, אמרו לו אלקים הכין דרכו, אלקים גנזו לחיי העולם הבא, ואין כל בריה יודעת בו, שנאמר ויקבור אותו בגיא, כיון שמת משה היה יהושע בוכה וצועק ומתאבל עליו ימים רבים, עד שאמר הקב"ה ליהושע, יהושע עד מתי אתה מתאבל והולך, וכי לך לבדך הוא, והלא לי מת, שמיום שמת אבל לפני, שנאמר ויקרא ה' אלקים למספד ולבכי, ולא עוד אלא שהוא מובטח לחיי העולם הבא, שנאמר ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך. (נצבים שה)

ומה ראה לומר כאן בעצם היום הזה, לפי שהיו ישראל אומרים מכך ומכך, אם אנו מרגישים בו אין אנו מניחים אותו, אדם שהוציאנו ממצרים, וקרע לנו את הים, והוריד לנו את התורה והוריד לנו את המן, והגיז לנו את השליו, ועשה לנו נסים וגבורות, אין אנו מניחים אותו, אמר המקום הריני מכניסו למערה בחצי היום, וכל מי שיש בו כח יבא וימחה, לכך נאמר בעצם היום הזה לאמר. (האזינו שלז)

...רבי אליעזר אומר באצבעו היה מראה מטטרון למשה והראהו את כל ארץ ישראל, עד כאן תחומו של אפרים, עד כאן תחומו של מנשה, רבי יהושע אומר משה בעצמו הוא ראה אותה, כיצד נתן כח בעיניו של משה וראה מסוף העולם ועד סופו. (שם שלח)

ומות בהר, אמר לפניו, רבונו של עולם, למה אני מת, לא טוב שיאמרו טוב משה ממראה, טוב משה משמועה, לא טוב שיאמרו זה משה שהוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והוריד לנו את התורה והגיז לנו את השליו, ועשה לנו נסים וגבורות, משיאמרו כך וכך עשה, כך וכך אמר, אמר לו כלך משה, גזירה היא מלפני שוה בכל אדם, שנאמר, זאת התורה אדם כי ימות באהל...

אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם, למה מת אדם הראשון, אמר להם שלא עשה פיקודי, והרי משה עשה פיקודיך, אמר להם גזירה היא מלפני שוה בכל אדם, שנאמר זאת התורה אדם כי ימות. והאסף אל עמיך, אצל אברהם יצחק ויעקב אבותיך, אצל קהת ועמרם אבותיך, אצל אהרן ומרים אחיך. כאשר מת אהרן אחיך, מיתה שחמדת לה, מהיכן חימד משה מיתתו של אהרן, בשעה שאמר לו המקום קח את אהרן ואת אלעזר בנו... אמר לו הכנס למערה ונכנס, עלה למטה ועלה, פשוט ידיך ופשט, פשוט רגליך ופשט, קמוץ פיך וקמץ, עצום עיניך ועצם, באותה שעה אמר משה אשרי מי שמת במיתה זו, לכך נאמר כאשר מת אהרן אחיך, מיתה שחמדת לה. (שם שלט)

כי שם חלקת מחוקק ספון, זה קבר של משה, שנתונה בחלקת גד, והוא לא מת אלא בחלקו של ראובן, שנאמר עלה אל הר העברים הזה הר נבו, ומה תלמוד לומר כי שם חלקת מחוקק ספון, מלמד שהיה משה מוטל מת בכנפי שכינה ארבעה מילין מחלקו של ראובן לחלקו של גד, ומלאכי השרת מספידים אותו, ואומרים יבא שלום וינוח על משכבו, וזה אחד מן הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות... וקברו של משה... (ברכה שלה)

ויעל משה מערבות מואב, עליה היא ואינה ירידה, מערבות מואב, מלמד שהראהו הקב"ה המלכים שעתידים לעמד מרות המואביה, זה דוד וזרעו. אל הר נבו ראש הפסגה, מה פסגה מופרשת מן האשכול ואינה, כך קבורתו של משה מותאמת מן ההר ואינה מותאמת והגיא ביניהם. אשר על פני יריחו, מלמד שהראהו ארץ ישראל מיושבת על שלוותה, וחזר והראהו מציקים לה. ואת הגלעד, מלמד שהראהו בית המקדש מיושב על שלותו, וחזר והראהו המחריבים לו, ואין גלעד אלא בית המקדש, שנאמר גלעד אתה לי ראש הלבנון, עד דן, מלמד שהראהו ארץ דן מיושבת על שלותה, וחזר והראהו מציקים המחזיקים לה. דבר אחר עד דן, מלמד שהראהו זרעו של דן שהוא עובד ע"ז, כענין שנאמר ויקימו להם בני דן את הפסל, וחזר והראהו גואל ישראל שעתיד לעמוד הימנו, ואיזה, זה שמשון.

ואת כל נפתלי מלמד שהראהו ארץ נפתלי מיושבת על שלותה, וחזר והראהו מציקים לה. דבר אחר מלמד שהראהו ברק בן אבינועם עושה מלחמה עם סיסרא וחיילותיו, נאמר כאן ואת כל נפתלי, ונאמר להלן ותשלח ותקרא לברק בן אבינועם מקדש נפתלי. ואת ארץ אפרים, מלמד שהראהו ארץ אפרים יושבים בשלותם, וחזר והראהו מציקים לה, דבר אחר ואת ארץ אפרים מלמד שהראהו יהושע עושה מלחמות עם הכנענים, נאמר כאן ואת ארץ אפרים, ונאמר להלן למטה אפרים הושע בן נון, ומנשה, מלמד שהראהו ארץ מנשה יושבת בשלותה, וחזר והראהו מציקים לה. דבר אחר ומנשה, מלמד שהראהו גדעון בן יואש שעשה מלחמה עם מדין ועמלק. דבר אחר לפי שהיה אפרים צעיר סמכו הכתוב, וכן הוא אומר הנה אלפי הדל במנשה. ואת כל ארץ יהודה, מלמד שהראהו ארץ יהודה מיושבת בשלותה, וחזר והראהו מציקים המחזיקים בה. דבר אחר ואת כל ארץ יהודה, ונאמר להלן ויבחר אלקי ישראל מכל בית יהודה.

עד הים האחרון, מלמד שהראהו פני כל המערב יושב על שלוותו, וחזר והראהו מציקים המחזיקים בו, דבר אחר עד הים האחרון, אלא היום האחרון, מלמד שהראהו את כל העולם כולו מיום שנברא עד יום שיחיו המתים. ואת הנגב, מלמד שהראהו דרום יושב על שלוותו, וחזר והראהו מציקים המחזיקים בו. דבר אחר ואת הנגב, מלמד שהראהו מערת המכפלה שאבות שוכבים בה, נאמר כאן ואת הנגב, ונאמר להלן ויעלו בנגב ויבא עד חברון. ואת הככר, מלמד שהראהו שלמה בן דוד שעושה כלים בבית המקדש, שנאמר בככר הירדן יצקם המלך. בקעת יריחו, מלמד שהראהו גוג וכל המונו שעתידים ליפול בבקעת יריחו. דבר אחר מה בקעה זו כמות שהיא ושדה זרוע שעורים כמות שהיא, כך הראהו כל העולם כולו. בבקעת יריחו עיר התמרים, מלמד שהראהו גן עדן וצדיקים מטיילים בה, וכן הוא אומר צדיק כתמר יפרח. דבר אחר מלמד שהראהו סמוכה מצירה גיהנם שהיא קצרה מלמעלה ורחבה מלמטה, וכן הוא אומר עיר התמרים עד צוער אלו מציקי ישראל, כגון אלו הבלשים הדרים עם המלכות ועתידים לאבד עמהם...

וימת שם משה, אפשר שמת משה וכתיב וימת שם משה, אלא עד כאן כתב משה, מיכן ואילך כתב יהושע, רבי מאיר אומר הרי הוא אומר ויכתוב משה את התורה הזאת, אפשר שנתן משה את התורה כשהיא חסרה אפילו אות אחת, אלא מלמד שהיה משה כותב מה שאמר לו הקב"ה כתוב, כענין שנאמר ויאמר אליהם ברוך מפיו יקרא אלי. רבי אליעזר אומר בת קול יוצאה מתוך המחנה שנים עשר מיל על שנים עשר מיל, והיתה מכרזת ואומרת מת משה, סמליון אמר וימת שם משה, מנין אתה אומר, מחילה היתה יוצאה מקבורתו של משה לקבורתן של אבות, נאמר כאן וימת שם משה, ונאמר להלן שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו. ויש אומרים לא מת משה, אלא עומד ומשרת למעלה, נאמר כאן שם, ונאמר להלן ויהי שם עם ה'.

ויקבור אותו בגי, למה נאמר בארץ מואב, ואם נאמר בארץ מואב למה נאמר בגיא, לומר שמת משה בתוך נחלתו של ראובן ונקבר בשדה נחלתו של גד, ולא ידע איש את קבורתו, יש אומרים אף משה אינו יודע מקום קבורתו, שנאמר והאיש משה עניו מאד, וכבר שלחה מלכות של בית קיסר לכו וראו קבורתו של משה היכן הוא, הלכו ועמדו למעלה וראו אותו למטה, ירדו למטה וראו אותו למעלה, נחלקו חציין למעלה וחציין למטה, עליונים ראו אותו כלפי מטה, תחתונים ראו אותו כלפי מעלה, לכך נאמר ולא ידע איש את קבורתו... (שם שנז)

תלמוד בבלי:

ראה משה-כללי, פסחים נד א.

תניא אידך, בשבעה באדר מת משה ובשבעה באדר נולד, מנין שבשבעה באדר מת, שנאמר וימת שם משה עבד ה', וכתיב ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום, וכתיב ויהי אחרי מות משה עבד ה', וכתיב משה עבדי מת ועתה קום עבור, וכתיב עברו בקרב המחנה וצוו את העם לאמר הכינו לכם צידה כי בעוד שלשת ימים תעברו את הירדן, וכתיב והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון, צא מהן משלשים ושלשה ימים למפרע, הא למדת שבשבעה באדר מת משה... (קידושין לח א)

ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, שאין תלמוד לומר היום, היום מלאו ימי ושנותי ללמדך שהקב"ה משלים שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש, דכתיב את מספר ימיך אמלא. לא אוכל עוד לצאת ולבא, מאי לצאת ולבא, אילימא לצאת ולבא ממש, והכתיב ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא נס ליחה, וכתיב ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו, ותניא שתים עשרה מעלות היו שם, ופסען משה בפסיעה אחת, אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן לצאת ולבא בדברי תורה, מלמד שנסתתמו ממנו שערי חכמה... אמר רבי יהודה אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, היכן משה מת, בחלקו של ראובן, דכתיב ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו, בחלקו של ראובן קיימא, דכתיב ובני ראובן בנו וגו' ואת נבו וגו', והיכן משה קבור, בחלקו של גד, דכתיב וירא ראשית לו וגו', ומחלקו של ראובן עד חלקו של גד כמה הוי, ארבעה מילין, ואותן ארבעה מילין מי הוליכו, מלמד שהיה משה מוטל בכנפי שכינה, ומלאכי השרת אומרים צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל, והקב"ה אומר מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און. ושמואל אמר מי כהחכם ומי יודע פשר דבר, ורבי יוחנן אמר החכמה מאין תמצא, ורב נחמן אמר וימת שם משה וגו', סמליון אמר, וימת שם משה ספרא רבה דישראל. תניא רבי אליעזר הגדול אומר שנים עשר מיל על שנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל בת קול משמיע ואומר וימת משה ספרא רבה דישראל, ויש אומרים לא מת משה, כתיב הכא וימת שם, וכתיב התם ויהי שם עם ה', מה להלן עומד ומשמש, אף כאן עומד ומשמש... ואמר רבי חמא בר חנינא מפני מה נקבר משה אצל בית פעור, כדי לכפר על מעשה פעור, ואמר רבי חמא בר חנינא מאי דכתיב אחרי ה' אלקיכם תלכו, וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה, והלא כבר נאמר כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא, אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה, הקב"ה קובר מתים, דכתיב ויקבר אותו בגיא, אף אתה קבור מתים... (סוטה יג ב)

תניא כמאן דאמר ח' פסוקים שבתורה יהושע כתבן, דתניא, וימת שם משה עבד ה', אפשר משה מת וכתב וימת שם משה, אלא עד כאן כתב משה, מכאן ואילך כתב יהושע, דברי רבי יהודה, ואמרי לה רבי נחמיה, אמר לו רבי שמעון, אפשר ספר תורה חסר אפילו אות אחת, וכתיב לקח את ספר התורה הזה, אלא עד כאן הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב, מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע... (בבא בתרא טו א)

אמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו אלקיכם כהן הוא, דכתיב ויקחו לי תרומה, כי קבריה למשה במאי טביל, וכי תימא במיא, והכתיב מי מדד בשעלו מים, אמר ליה בנורא טביל, דכתיב כי הנה ה' באש יבא, ומי סלקא טבילותא בנורא, אמר ליה אדרבא, עיקר טבילותא בנורא הוא, דכתיב וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים. (סנהדרין לט א)

פרקי דרבי אליעזר:

ראה משה-כללי, פרק מט.

אבות דרבי נתן:

...באותה שעה בקש משה למות כמיתת אהרן, מפני שראה מטתו מוצעת בכבוד גדול, וכתות כתות של מלאכי השרת סופדות אותו... ושמע הקב"ה לחישותו, שנאמר (דברים ל"ב) כאשר מת אהרן אחיך בהר ההר... באותה שעה אמר לו למלאך המות לך הבא לי נשמתו של משה, הלך מלאך המות ועמד לפניו, אמר לו משה תן לי נשמתך, גער בו והוציאו בנזיפה, עד שאמר לו הקב"ה למשה, משה, דייך העולם הזה, שהרי העולם הבא שמור לך מששת ימי בראשית, שנאמר ויאמר ה' הנה מקום אתי ונצבת על הצור, נטל הקב"ה נשמתו של משה וגנזה תחת כסא הכבוד, שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, כשנטלה לא נטלה אלא בנשיקה, שנאמר (דברים ל"ד) על פי ה'...

שוב אמר לו הקב"ה למלאך המות לך והבא לי נשמתו של משה, הלך למקומו בקשו ולא מצאו, הלך אצל הים הגדול... אף יהושע היה יושב ומצטער על משה שלא ידע היכן הוא, עד שאמר לו הקב"ה יהושע למה אתה מצטער על משה, משה עבדי מת. (פרק יב ה)

מדרש רבה:

אף כך אמר משה רבינו, הרי גזרת עלי למות במדבר עם הדור הזה שהכעיסוך, שנאמר (תהלים ע"ה), כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון ועכשיו יאמרו עלי לדורות שאני כמותם, יכתב עלי על מה שנענשתי, לפיכך כתב יען לא האמנתם. אמר לו הקב"ה למשה באיזו פנים את מבקש ליכנס לארץ, משל לרועה שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן, בקש הרועה ליכנס לפלטרין של מלך, אמר לו המלך אם את נכנס עכשיו מה יאמרו הבריות, שאת השבית הצאן, אף כאן אמר לו הקב"ה למשה, שבחך הוא שהוצאת ס' רבוא וקברתם במדבר ואת מכניס דור אחר, עכשיו יאמרו אין לדור המדבר חלק לעולם הבא, אלא תהא בצידן ותבא עמהן, שנאמר (דברים ל"ג) ויתא ראשי עם צדקת ה' עשה, לכך כתיב לא תביאו את הקהל הזה, אלא שיצאו עמך. (במדבר יט ו)

זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה, מלמד שהראה הקב"ה למשה כל מה שהיה ועתיד להיות, הראה לו מדן עומד שמשון, וברק בן אבינועם מנפתלי, וכן כל דור ודור ודורשיו, דור דור ושופטיו, דור דור ומנהיגיו, דור דור ופושעיו, דור דור וצדיקיו, שנאמר ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה, הראיתיך בעיניך, מלמד שהראהו גיהנם, אמר משה מי נידונין בו, אמר לו הרשעים והפושעים בי, שנאמר (ישעיה ס"ו) ויצאו וראו בפגרי האנשים וגו', התחיל משה מתיירא מן גיהנם, אמר לו הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבור, ומהו זאת הארץ לאמר, אמר לו הקב"ה למשה לך אמור להם לאברהם ליצחק וליעקב שבועה שנשבעתי לכם קיימתי לבניכם, לכך נאמר לאמר. (שם כג ד)

דבר אחר אמר לו משה, רבונו של עולם, אחר כל אותו הכבוד ואותו הגבורה שראו עיני אני מת, אמר לו הקב"ה, משה, מי גבר יחיה ולא יראה מות, מהו מי גבר יחיה אמר רבי תנחומא, מי גבר כאברהם שירד לכבשן האש וניצל, ואחר כך (בראשית כ"ה) ויגוע וימת אברהם... מי גבר כמשה שדבר עם בוראו פנים בפנים ואחר כך הן קרבו ימיך למות. דבר אחר כל הבריות יורדין לקבר ועיניהם כהות, אתה לא כהתה עינך, כל הבריות מטפלים בכלים מעשה בשר ודם, ארון מטה ותכריכין, אבל אתה בתכריכי מעשה שמים, ארון מעשה שמים, מטה מעשה שמים. דבר אחר כל הבריות כשהן מתין מטפלין בהן קרוביהן ושכניהם, אבל אתה אני ופמליא שלי מטפלין בך, מנין שנאמר (דברים ל"ד) ויקבור אותו בגיא.

דבר אחר הן קרבו ימיך, למה גזר עליו מיתה בזה לשון הן, רבנן אמרי, למה הדבר דומה, לאחד שכיבד את המלך והביא לו דורון חרב, אמר המלך התיזו את ראשו בה, אמר לו אותו האיש אדוני המלך, במה שכיבדתיך אתה מתיז את ראשי, כך אמר משה, רבונו של עולם, בהן קילסתיך, שכן כתוב (דברים י') הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים וגו', ובהן אתה גוזר עלי מיתה, אמר לו הקב"ה שכן רע רואה את הנכנסות ואינו רואה את היוצאות, אמר לו אי אתה זכור בשעה ששלחתיך לגאול אותם ממצרים ואמרת לי (שמות ד') הן לא יאמינו לי, הוי הן קרבן ימיך...

כך אמר משה, רבונו של עולם, ל"ו כריתות הן, שאם יעבור אדם על אחד מהן חייב מיתה, שמא עברתי על אחת מהן, למה אתה גוזר עלי מיתה, אמר לו בחטייה של אדם הראשון אתה מת, שהביא מיתה לעולם, הן, מהו הן, בעון אותו שכתוב בו הן, (בראשית ג') הן האדם היה כאחד ממנו וגו'.

דבר אחר מהו הן, אמר סימא היום קובל לפני הקב"ה אמר, רבונו של עולם, איני זז ואיני שוקע ומשה קיים, דבר אחר רבנן אמרי, כיון שידע משה שהיה לו למות באותו היום, מה עשה, אמר רבי ינאי כתב י"ג תורות, י"ב לי"ב שבטים, ואחת הניח בארון, שאם יבקש אחד לזייף דבר, שיהיו מוציאים אותה שבארון. אמר משה, מתוך שאני עסוק בתורה שכולה חיים, היום שוקע והגזרה בטלה, מה עשה הקב"ה, רמז לשמש והיה עומד ומתקשה כנגדו, אמר איני שוקע ומשה קיים בעולם, לפיכך איוב מפרשה, (איוב כ"ט) אם לא בכיתי לקשה יום, שנתקשה היום כנגדו. הן, מהו הן קרבו ימיך, כאדם שאומר לחבירו פלוני קבל עליך לפני המלך. (דברים ט ד)

קרא את יהושע, אמר לפניו, רבונו של עולם, יטול יהושע ארכי שלי ואהא חי. אמר הקב"ה עשה לו כדרך שהוא עושה לך, מיד השכים משה והלך לביתו של יהושע, נתיירא יהושע, ואמר משה רבי בא אצלי, יצאו להלוך, הלך משה לשמאלו של יהושע, נכנסו לאהל מועד, ירד עמוד הענן והפסיק ביניהם, משנסתלק עמוד הענן הלך משה אצל יהושע, ואמר לו מה אמר לך הדבור, אמר לו יהושע כשהיה הדבור נגלה עליך יודע הייתי מה מדבר עמך, אותה שעה צעק משה ואמר מאה מיתות ולא קנאה אחת, ושלמה מפרשה, (שיר ח') כי עזה כמות אהבה, קשה כשאול קנאה, אהבה שאהב משה ליהושע, ומה שקינא משה ביהושע. כיון שקבל עליו למות התחיל הקב"ה מפייסו, אמר לו חייך בעולם הזה הנהגת את בני, אף לעתיד לבא על ידיך אני מנהיג אותן, מניין, שנאמר (ישעיה ס"ג) ויזכר ימי עולם משה עמו. (שם שם ה)

...מהו לפני מותו, רבנן אמרי, מה עשה משה, נטל את מלאך המות והשליכו לפניו, והיה מברך השבטים כל אחד ואחד לפי ברכתו. אמר רבי מאיר, הלך מלאך המות אצל משה, ואמר לו הקב"ה שלחני אצלך, שאתה מסתלק ביום הזה, אמר לו משה, לך מכאן שאני מבקש לקלס להקב"ה מנין, שכתוב (תהלים קי"ח) לא אמות כי אחיה ואספר מעשה י-ה, אמר לו, משה, מה אתה מתגאה, יש לו מי שיקלסהו, השמים והארץ מקלסין אותו בכל שעה, שנאמר (שם י"ט) השמים מספרים כבוד א-ל, אמר לו משה ואני משתק אותן ומקלס אותו, שנאמר האזינו השמים ואדברה וגו', כיון שבא אצלו פעם שניה, מה עשה, הזכיר עליו שם המפורש וברח, מנין, שנאמר כי שם ה' אקרא, כיון שבא אצלו פעם שלישית, אמר הואיל ומן השם הוא צריך אני לצדק עלי את הדין, מנין, שנאמר הצור תמים פעלו. אמר רבי יצחק היתה נפשו של משה מתקשה לצאת, והיה משה מסיח עם נפשו ואמר, נפשי תאמר שבקש מלאך המות לשלוט עליך, אמרה לו, לא יעשה הקב"ה כן, כי חלצת נפשי ממות, ותאמר שראית אותן בוכין ובכית עמהן, אמר לו את עיני מן דמעה, אמר לה ותאמר שבקשו לדחות אותך לגיהנם, אמרה לו את רגלי מדחי, אמר לה ולהיכן את עתידה להלוך, אמרה לו אתהלך לפני ה' בארצות החיים. כיון ששמע משה כך נתן לה רשות, אמר לה שובי נפשי למנוחיכי וגו'. אמר רבי אבין כיון שנסתלק התחתונים היו מקלסין אותו ואומרים תורה צוה לנו משה, ועליונים מקלסין אותו, ואומרים צדקת ה' עשה וגו', והקב"ה מקלס אותו, (דברים ל"ד) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. (דברים יא ד)

...מיד עמד משה על שפת הנחל ואמר יוסף יוסף... לקח אותו על כתפו והיה סובל אותו וכל ישראל אחריו... אמר לו הקב"ה אתה אומר שדבר קטן עשית, חייך החסד הזה שעשית גדול הוא, ולא השגחת לכסף ולזהב, אף אני אעשה עמך החסד הזה ואתעסק עמך. בשעה שהגיעו ימי משה ליפטר מן העולם, אמר לו הקב"ה הן קרבו ימיך, אמר לפניו, רבונו של עולם, אחר כל היגיעה הזאת אתה אומר לי הן קרבו ימיך, (תהלים קי"ח) לא אמות כי אחיה ואספר מעשה י-ה, אמר לו אי אתה יכול כי זה כל האדם, אמר משה רבונו של עולם, דבר אחד אני מבקש ממך לפני מותי, שאכנס וידעו כל השערים שבשמים ותהומות ויראו שאין זולתך, מנין, שנאמר (דברים ד') וידעת היום והשבות אל לבבך וגו', אמר לו הקב"ה אתה אמרת ואין עוד, אף אני אומר ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגו' לכל האותות והמופתים וגו', ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל. (שם שם ה)

הן קרבו ימיך למות, אמר רבי איבו אמר משה, רבונו של עולם, בדבר שקלסתיך בתוך ס' רבוא מקדשי שמך בו קנסת עלי מיתה, שנאמר הן קרבו ימיך למות, כל מדותיך מדה כנגד מדה... אמר לו הקב"ה למשה, אף זו מדה טובה היא שאמרתי לך הן, שנאמר הנה אנכי שולח מלאך (שמות כ"ג), הן צדיק בארץ ישולם (משלי י"א)... וכשם שעילית אותי על ס' רבוא, כך אני מעלה אותך לעתיד לבא בתוך נ"ה רבוא צדיקים גמורים, שנאמר הן, הן בגמטריא הכי הוי. אמר רבי יוחנן י' מיתות כתובות עליו על משה, ואלו הן, (דברים ל"א) הן קרבו ימיך למות, (שם ל"ב) ומות בהר, (שם ד') כי אנכי מת, (שם ל"א) כי ידעתי אחרי מותי, (שם) ואף כי אחרי מותי, (שם ל"ג) לפני מותו, (שם ל"ד) בן מאה ועשרים שנה במותו, (שם) וימת שם משה עבד ה', (יהושע א') ויהי אחרי מות משה, (שם) משה עבדי מת, מלמד שעד י' פעמים נגזר עליו שלא יכנס לארץ ישראל, ועדיין לא נתחתם גזר דין הקשה, עד שנגלה עליו בית דין הגדול, אמר לו גזירה היא מלפני שלא תעבור, שנאמר כי לא תעבור את הירדן, ודבר זה היה קל בעינו של משה, שאמר ישראל חטאו חטאות גדולות כמה פעמים וגין שבקשתי עליהם רחמים מיד קבל ממני... וכיון שראה הקב"ה שהדבר קל בעיניו של משה ואינו עומד בתפלה, מיד קפץ ונשבע בשמו הגדול שלא יכנס לארץ ישראל, שנאמר (שם כ') לכן לא תביאו את הקהל הזה, ואין לכן אלא שבועה, שנאמר (ש"א ג') לכן נשבעתי לבית עלי...

מלאך סמאל הרשע ראש כל השטנים הוא בכל שעה היה מספר מיתתו של משה, ואומר מתי יגיע הקץ או הרגע שבו ימות משה שארד ואטול נשמתו הימנו, ועליו אמר דוד (תהלים ל"ו) צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, אין לך רשע בכל השטנים כולו כסמאל, ואין לך צדיק בכל הנביאים כמשה, שנאמר ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים... כך היה סמאל מצפה ואומר מתי יהיה מיכאל בוכה ואני ממלא פי שחוק, עד שאמר לו מיכאל מה רשע אני בוכה ואתה משחק, (מיכה ז') אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי, כי נפלתי מפטירתו של משה קמתי מפרנסתו של יהושע בשעה שהפיל ל"א מלכים...

עד כאן עלתה למשה שעה אחת, באותה שעה אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם אם אין אתה מכניס אותי לארץ ישראל הניח אותי בעולם הזה, ואחיה ולא אמות, אמר לו הקב"ה למשה, אם לא אמיתך בעולם הזה, היאך אחייך לעולם הבא, ולא עוד אלא שאתה עושה תורתי פלסתר, שכתוב בתורתי על ידיך, ואין מידי מציל, אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם אם אין אתה מכניס אותי לארץ ישראל, הניח אותי כחיות השדה שהן אוכלין עשבין ושותין מים וחיין ורואין את העולם, כך תהא נפשי כאחת מהן, אמר לו רב לך, אמר לפניו רבונו של עולם, ואם לאו הניח אותי בעולם הזה כעוף הזה שהוא פורח בכל ד' רחות העולם ומלקט מזונו בכל יום, ולעת הערב חוזר לקינו, כך תהא נפשי כאחת מהן, אמר לו רב לך, מהו רב לך, אמר לו רב לך אשר דברת. כיון שראה משה שאין בריה יכולה להצילו מדרך המות, באותה שעה אמר הצור תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט, א-ל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא, מה עשה משה, נטל את המגילה וכתב עליה שם המפורש, וספר השיר עדיין לא מלא לכתוב, עד שהגיע הרגע שבו ימות משה.

באותה שעה אמר הקב"ה לגבריאל, גבריאל צא והבא נשמתו של משה, אמר לפניו, רבונו של עולם, מי שהוא שקול כנגד ס' רבוא איך אני יכול לראות במותו, ומי שיש בו דברים אלו, איך אני יכול לעשות לו קצף, ואחר כך אמר לו למיכאל צא והבא נשמתו של משה, אמר לפניו, רבונו של עולם, אני הייתי לו רב והוא היה לי לתלמיד, ולא יכול אני לראות במותו. ואחר כך אמר לסמאל הרשע צא והבא נשמה של משה, מיד לבש כעס וחגר חרבו ונתעטף אכזריות והלך לקראתו של משה, כיון שראה אותו שהוא יושב וכותב שם המפורש, וזוהר מראהו דומה לשמש והוא דומה למלאך ה' צב-אות היה מתיירא סמאל מן משה, אמר ודאי שאין המלאכים יכולין ליטול נשמתו של משה, ומטרם שהראה סמאל את עצמו למשה, היה משה יודע שבא סמאל, וכיון שראה סמאל את משה אחזתו רעדה וחיל כיולדה, ולא מצא פתחון פה לדבר עם משה, עד שאמר משה לסמאל (ישעיה מ"ח) אין שלום אמר ה' לרשעים, מה תעשה בכאן, אמר לו ליטול נשמתך באתי, אמר לו מי שיגרך, אמר לו מי שברא כל הבריות, אמר לו אין אתה נוטל נשמתי, אמר לו כל באי העולם נשמתן מסורין לידי, אמר לו יש בי כח מכל באי העולם, אמר לו מה כחך, אמר לו אני בן עמרם שיצאתי ממעי אמי מהול, ולא נצרכתי למוהלני, ובו ביום שנולדתי מצאתי פתחון פה והלכתי ברגלי ודברתי עם אבי ואמי, ואפילו חלב לא ינקתי, וכשהייתי בן ג' חדשים התנבאתי ואמרתי שעתיד אני לקבל תורה מתוך להבות אש... מי יש בכל באי עולם שיכול לעשות כן, לך רשע מכאן, אין לך לומר כן, ברח מלפני, איני נותן נשמתי לך. מיד חזר סמאל והשיב דבר לפני הגבורה.

אמר לו הקב"ה לסמאל, בא והבא נשמתו של משה, מיד שלף חרבו מתערה ועמד על משה, מיד קצף עליו משה, ונטל את המטה בידו שחקוק בו שם המפורש, ופגע בו בסמאל בכל כחו, עד שנס מלפניו, ורץ אחריו בשם המפורש, ונטל קרן הודו מבין עיניו ועיוור את עיניו, עד כאן עלתה למשה.

סוף רגע יצתה בת קול ואמרה, הגיע סוף מיתתך, אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם, זכור אותו היום שנגלית עלי בסנה ואמרת לי (שמות ג') לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים, זכור אותו היום שהייתי עומד על הר סיני מ' יום ומ' לילה, בבקשה ממך אל תמסרני ביד מלאך המות, יצתה בת קול ואמרה לו אל תתירא, אני בעצמי מטפל בך ובקבורתך. באותה שעה עמד משה וקדש עצמו כשרפים, וירד הקב"ה משמי שמים העליונים ליטול נשמתו של משה, וג' מלאכי השרת עמו, מיכאל וגבריאל וזגזגאל, מיכאל הציע מיטתו של משה, וגבריאל פירס בגד של בוץ מראשותיו, וזגזגאל מרגלותיו, מיכאל מצד אחד, וגבריאל מצד אחד, אמר הקב"ה למשה, משה, השקף עיניך זה על גב זה, והשקיף עיניו זה על גב זה, אמר לו הנח ידיך על החזה, והניח ידו על החזה, אמר לו הקף רגליך זה על גב זה, הקיף רגליו זה על גב זה, באותה שעה קרא הקב"ה לנשמה מתוך גופו, אמר לה, בתי ק"כ שנה קצבתיך היותך בגופו של משה, עכשיו הגיע קיצך לצאת, צאי, אל תאחרי. אמרה לפניו, רבונו של עולם, יודעת אני שאתה א-לוה כל הרוחות וכל הנפשות, נפש החיים והמתים מסורין בידך ואתה בראתני ואתה יצרתני ואתה נתתני בגופו של משה ק"כ שנה, ועכשיו יש גוף טהור בעולם יותר מגופו של משה, שלא נראה בו רוח סרוחה מעולם, ולא רמה ותולעה, לכן אני אוהבת אותו ואיני רוצה לצאת ממנו. אמר לה הקב"ה, נשמה, צאי אל תאחרי, ואני מעלה אותך לשמי שמים העליונים ואני מושיבך תחת כסא כבודי אצל הכרובים ושרפים וגדודים. אמרה לפניו, רבונו של עולם, מאצל שכינתך ממרום ירדו שני מלאכים עוזה ועזאל וחמדו בנות ארצות והשחיתו דרכם על הארץ, עד שתלית אותם בין הארץ לרקיע, אבל בן עמרם מיום שנגלית אליו בסנה לא בא לאשתו, שנאמר (במדבר י"ב) ותדבר מרים ואהרן במשה על אדות האשה הכושית וגו', בבקשה ממך תניחני בגופו של משה. באותה שעה נשקו הקב"ה ונטל נשמתו בנשיקת פה, והיה הקב"ה כביכול בוכה, מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און, ורוח הקודש אומרת ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, שמים בוכין ואומרים (מיכה ז') אבד חסיד מן הארץ, ארץ בוכה ואומרת (שם) וישר באדם אין. וכשבקש יהושע רבו ולא מצאו היה בוכה ואומר, (תהלים י"ב) הושיעה ה' כי גמר חסיד פסו אמונים מבני אדם, ומלאכי השרת אומרים צדקת ה' עשה, וישראל אומרים, ומשפטיו עם ישראל, אלו ואלו היו אומרים, (ישעיה נ"ז) יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו, (משלי י') זכר צדיק לברכה ונשמתו לחיי עולם הבא. (שם שם ו)

מדרש תנחומא:

נקום נקמת, רבי יהודה אומר, אלו רצה משה לחיות כמה שנים היה חי, שאמר ליה הקב"ה נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף, תלה הקב"ה מיתתו בנקמת מדין, אלא להודיעך שבחו של משה, שלא אמר בשביל שאחיה אעכב נקמת בני ישראל מאת המדינים, מיד וידבר משה אל העם... (מטות ג)

...אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, בשעה שאמר יהושע ברוך אשר בחר בצדיקים, נטלו מסורת חכמה ממשה ונתנו ליהושע, ולא היה יודע משה מה היה יהושע דורש, אחר שעמדו ישראל מישיבה אמרו למשה סתם לנו את התורה, אמר להם איני יודע מה אשיב לכם, והיה משה רבינו נכשל ונפל, באותה שעה אמר משה רבון העולם, עד עכשיו בקשתי חיים, ועכשיו הרי נפשי נתונה לך. כיון שהשלים עצמו למיתה פתח הקב"ה ואמר, (תהלים צ"ד) מי יקום לי עם מרעים, מי יעמוד לישראל בשעת כעסי, ומי יעמוד במלחמתן של בני, מי יבקש רחמים עליהם בשעה שחוטאים לפני, באותה שעה בא מטטרון ונפל על פניו, ואמר לפניו, רבונו של עולם, משה בחייו שלך ובמותו שלך הוא, אמר ליה הקב"ה אמשול לך משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו בן ובכל יום ויום כועס עליו ומבקש להרגו, שלא היה מתנהג בכבוד אביו, והיתה אמו מצילתו מידו, לימים מתה אמו והיה המלך בוכה, אמרו לו עבדיו, אדוני המלך, מפני מה אתה בוכה, אמר להם לא על אשתי בלבד אני בוכה, אלא עליה ועל בני, שהרי כמה פעמים כעסתי עליו ובקשתי להרגו ומצילתו מידי, אף כך הקב"ה אמר למטטרון, לא אני מתאונן על משה בלבד, אלא עליו ועל ישראל, שהרבה פעמים הכעיסוני וכעסתי עליהם, ועמד בפרץ לפני להשיב חמתי מהשחיתם.

באו ואמרו למשה הגיעה שעה שאתה נפטר מן העולם, אמר להם המתינו לי עד שאברך את ישראל שלא מצאו ממני קורת רוח בעולם, מפני אזהרות ותוכחות שהייתי מוכיחן. התחיל לברך כל שבט ושבט בפני עצמו, כיון שראה שנתקצרה השעה כללן כלן בברכה אחת. באו ואמרו לו הגיעה השעה שאתה נפטר מן העולם, אמר להם לישראל הרבה צערתי אתכם על התורה ועל המצוות, עכשיו מחלו לי, אמרו ליה רבינו אדוננו מחול הוא לך, אף ישראל עמדו עליו ואמרו לו, משה רבינו הרבה הכעסנוך והרבינו עליך טורח, מחול לנו, אמר להם מחול לכם. באו ואמרו לו הגיע רגע שאתה נפטר מן העולם, אמר ברוך שמו חי וקיים לעולם ועד. אמר לישראל בבקשה מכם כשתכנסו לארץ זכרו אותי ואת עצמותי, ותאמרו אוי לבן עמרם שרץ לפנינו כסוס, ונפלו עצמותיו במדבר. באו ואמרו לו הגיע חצי רגע, נטל שתי ידיו והניחן על לבו ואמר לישראל, ראו אחרית של בשר ודם, ענו ואמרו ידים שקבלו את התורה מפי הגבורה יפלו בקבר, באותו רגע יצאת נשמתו בנשיקה, שנאמר (דברים ל"ד) וימת שם משה וגו', ולא נתעסקו בקבורתו לא ישראל ולא המלאכים, אלא הקב"ה, שנאמר (שם) ויקבר אותו בגי וגו', ומפני מה נקבר בחוצה לארץ, כדי שיהיו המתים שבחוצה לארץ חיין בזכותו, שנאמר (שם ל"ג) וירא ראשית לו וגו', ואימתי מת משה רבינו, בשבעה באדר, דכתיב (שם ל"ד) וימת שם משה עבד ה'... (ואתחנן ו)

לפני מותו, וכי תעלה על דעתך שלאחר מותו ברך את ישראל, ומהו לפני מותו, לפני מלאך המות, שבשעה שאמר לו הקב"ה עלה ומות, היה מלאך המות סבור בדעתו, ואומר כבר נתן לי הקב"ה רשות על נפשו של משה, בא ועמד למעלה הימנו, אמר לו משה, כבר הבטיחני הקב"ה שלא ימסרני בידך, אמר לו הקב"ה שלחני אליך, שאתה מסתלק ביום הזה, אמר לו משה לך מכאן, שאני מבקש לקלס להקב"ה, לא אמות כי אחיה ואספר מעשה י-ה (תהלים קי"ח), אמר לו מפני מה אתה מתגאה, יש לו מי שיקלסנו, השמים מספרים כבוד א-ל (שם י"ט), אמר לו משה אני משתק אותם ומקלס, שנאמר (דברים ל"ב) האזינו השמים וגו'. בא אצלו פעם שניה, מה עשה משה, הזכיר שם המפורש וברח, שנאמר (שם) כי שם ה' אקרא, בא אצלו פעם שלישית, אמר משה הואיל ומן השמים הוא בא, צריך אני לצדק עלי את הדין, מיד פתח ואמר (שם) הצור תמים פעלו.

אמר רבי יצחק היתה נפשו של משה מפרכסת לצאת ממנו, והיה מסיח עמה, אמר לה, נפשי מה תאמרי, שבקש מלאך המות לשלוט בך, אמרה לו לא יעשה, כי הקב"ה הבטיחני שלא ימסרני בידו, אמר לה ותאמרי שראית אותם בוכיה ובכית עמהם, אמרה לו כי חלצת נפשי ממות, את עיני מן דמעה (תהלים קט"ז), אמר לה ותאמרי שבקשו לדחות אותך בגיהנם, אמרה לו את רגלי מדחי (שם), אמר לה ולהיכן את עתיד לילך, אמרה לו (שם) אתהלך לפני ה' בארצות החיים, כיון ששמע ממנה כך אמר לה משה, (שם) שובי נפשי למנוחיכי... (ברכה ג)

ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות, זה שאמר הכתוב הן צדיק בארץ ישולם וגו' (משלי י"א), כנגד מי אמרו מקרא זה, לא אמרו אלא כנגד משה הצדיק, שלא היה כמוהו בכל נביאים ולא בכל החכמים, שהרי הקב"ה העיד עליו לאחר מותו ולא קם נביא עוד, ואף על פי כן לא היתה ספיקה בידו להציל את עצמו מן המיתה, כל שכן שאר בני אדם, וכן דוד אמר כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו, כצל ימינו עלי ארץ ואין מקוה... (שם ו)

ילקוט שמעוני:

...ולפי שנתעצל משה לא ידע איש את קבורתו, ללמדך שצריך אדם להיות עז כנמר וקל כנשר רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון קונו (כענין מעשה זמרי). (במדבר פרק כה, תשעא)

וידבר ה' אל משה וגו'... מדה שניה למה דבר עמו בלשון עז, שהיה הקב"ה מבקש עלבונן של ישראל מיד מדין, לפיכך אמר למשה נקום נקמת וגו' אחר תאסף אל עמיך, התחיל מפייס להקב"ה על מיתתו ואינו מתפייס, אמר לפניו רבונו של עולם, לי ראוי מיתה שראיתי דרכיך ומעשיך ואורחותיך, שנאמר לא אמות כי אחיה ואספר מעשה י-ה, משיבו הקב"ה ואומר למשה, אילו חיים ארוכים יפים לבני אדם, כבר לאבותיך הראשונים לא הטעמתי אותן טעם מות, אלא גניזה יפה לך מן הכל, שנאמר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, ועדין לא נתפייס עד שפייסו הקב"ה בשני דברים, אמר לו, משה אם אתה רוצה שתחיה שנים הרבה, או אלף שנים לא יראו ישראל בשונאיהם ולא תכבש מדין לפניהם, מיד נתפש משה, אמר בין היום בין מחר הכל בא לידי מיתה, שנאמר מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה, מוטב שיראו ישראל בשונאיהם, ותכבש מדין לפניהם, וכיון שנתפש משה, היה קשה לפני הקב"ה שנקנס לו מיתה... (שם פרק לא, תשפה)

אל הר העברים הזה, שהוא קרוי ארבע שמות, הר העברים, הר נבו, הר ההר, ראש הפסגה, ולמה נקרא שמו הר נבו, שנקברו בו שלשה מתים הללו, שמתו שלא מידי עבירה, משה, ואהרן ומרים. אשר על פני יריחו, רבי אליעזר אומר באצבעו של משה היה מטטרון מראה למשה, והראהו את כל ארץ ישראל, עד כאן תחומו של אפרים עד כאן תחומו של מנשה, רבי יהושע אומר משה הוא בעצמו ראה אותם, כיצד נתן בו כח בעיניו של משה, וראה מסוף העולם ועד סופו... (דברים פרק לב, תתקמט)

...ומפני מה נקבר משה רבינו מול בית פעור, כדי לכפר על מעשה פעור, מה עשה משה, חפר בארץ כבית דירה גדולה בנחלת בני גד, וטמה חמה בארץ כאדם שהוא חבוש בבית האסורין, וכל פעם ופעם שהיו ישראל חוטאין, היה עולה ופוער את פיו לנשוף ברוחו ולהשחית, לפיכך נקרא שמו פעור, והיה משה מזכיר עליו את השם ומורידו למטה, וכשמת משה מה עשה הקב"ה, נתן את קברו כנגדו, וכל זמן שישראל חוטאין והוא פוער את פיו לנשוף ברוחו ולהשמיד את ישראל, והוא רואה את קברו כנגדו, חוזר לאחוריו, שנאמר ויקבר אותו בגי מול בית פעור. (שם פרק לד תתקסה)

ילקוט ראובני:

ראה משה-כללי ויחי דף קפ.

נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים וגו', הטעם שהוצרך משה להקבר בעבר הירדן דקיימא לן לא תחסום שור בדישו, וכשנותנים רשות למשחית צריך ליתן חלקו, כדאיתא בזוהר פרשת בא... והשיב הקב"ה נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים, רוצה לומר מה שניתן רשות למשחית בבני ישראל, ורצה השטן להשחית אותם, אותה נקמה תנקום מאת המדינים, רוצה לומר המדינים יהרגו עבור ישראל, ומקשה הלא אין השטן מרוצה אפילו מאלף עכו"ם נגד יהודי א', והשיב הקב"ה אחר תאסף אל עמך, אחר כפרתן של ישראל, שאתה שקול נגד ס' רבוא. (במדבר מטות)

משה העביר ט' קליפות בחייו, והקליפה עשירית שהיא חרון אף, לא יכול משה להכניע בחייו רק במותו, כי גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, וזהו תפלת משה ואתחנן, רצה להעביר הקליפה חנם, וזהו שאמר נאכל במצרים חנם, והשיב לו הקב"ה רב לך, רב החובל שהוא ראש לעשרה קליפות הוא קבור נגד בעל פעור, וצריך אתה להיות קבור כאן כדי להכניע רב החובל. לכן אל תוסף דבר אלי עוד, כי בכאן צריך להעלות ולהכניע ראש הפסג"ה, שהוא בגימטריא מחיצ"ה של ברזל המפסקת בינינו וכו'. (דברים ואתחנן)

משה וצפורה נקברו במערת המכפלה, כי אומר ואתה לא תבא, אבל המלאכים יביאוך שמה, ואחר כך אלו הח' זוגות רומזים לעשר ספירות, הזכרים לה' ספירות רחמים, והנקבות לה' ספירות דין, שהם בן זוגות זה לזה וספירה יסו"ד הוא בת זוגו של כתר. (שם וילך)

ויקבר אותו בגי בארץ מואב וגו', כשם שנטה אהלו מחוץ למחנה, כך קברו בארץ מואב מאביו שבשמים. בית פעור הוא תכלית הזוהמא והמרכז שבה נקשרו אף וחמה, כדברי רז"ל, וקברו של משה תכלית הטהרה, שפעור והיו שוקעים בפניו, והוא הר העברים שכל פנימיות הקדושה וכל עבריה אליו ישובון, ונקרא הר נבו שכל הנביאים מושפעים שם. 

טעם שהוצרך משה להקבר בהר נבו, לפי שמשה הוא פני חמה, וממנו יניקת כל הנביאים וכו', וצריך משה להיות נקבר במזרחה שמש, שיהיה הוא זורח לכל הנביאים לכל הדורות הבאים... (שם הברכה)

 

לקח טוב:

ויעל משה, עליה היתה לו למשה, מערבות מואב אל הר נבו, אף על פי שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, חכמי ישראל דורשין את המקרא מדרשות הנשמעות באוזן והמתקבלות בדעת, מהו מערבות מואב, וכי לא ידענו שמערבות מואב אדם עולה אל הר נבו, אלא מלמד שהראהו הקב"ה למשה המלכים העתידים לעמוד מרות המואביה, זה דוד וזרעו. אל הר נבו ראש הפגה, מה הפסגה הזו מופרשת מן האשכול ואינה מופרשת, כך קבורתו של משה מותאמת מן ההר ואינה מותאמת והגיא ביניהם... (וזאת הברכה)

תרגום יונתן:

וסליק משה מן מישרי מואב לטוורא דנבו ריש רמתא דעל אפי יריחון, ואחזויי ליה מימרא דה' ית כל תקיפי ארעא, ית גבורן דעתיד למעבד יפתח דמן גלעד, ונצחנין דשמשון בר מנוח דמן שבט דן... (דברים לד א)

וית מליך דרומא דמתחבר עם מליך ציפונא לחבלא יתבי ארעא, ועמונאי ומואבאי יתבי משרא דמעיקין להון לישראל, וית גלות תלמידי אליהו דגלן מן בקעתא דיריחו, וית גלות תלמידי אלישע דגלו מן קרוות דקליא על ידי אחוהון בית ישראל מאתן אלפין גוברין, וית עקת כל דר ודר, ופורענות ארמלגוס רשיעא וסדרי קרבא דגוג, ובעידן צערא רבא ההיא מיכאל יקום בדרעא לפירוקא. (שם שם ג)

בשבעה יומין לירחא דאדר אתילד משה רבהון דישראל, ובשבעה יומין לירחא דאדר אתכניש מגו עלמא, ברת קלא נפלת מן שמיא וכן אמרת, אתון כל עללי עלמא וחמין בצערי דמשה רבהן דישראל, דטרח ולא אתהני ואתרבי בארבעת כלילן טבין, כלילת דאורייתא דידיה, דשבא יתה משמי מרומא, ואתגלי עליו איקר שכינתא דה' בתרין אלפין ריבון דמלאכין... (שם שם ד)

בריך שמיה דמארי עלמא דאליף לן ארחתיה תקני... אליף יתן למקבר מיתיא מן משה, דאתגלי עליו במימריה ועמיה חבורן דמלאכי שיריתא, מיכאל וגבריאל אצעון דרגשא דדהבא, מקבעה ביורכין וסנדליכון ובורלין (אבנים טובות), מתקנא בבסתרקי מלת וסוכנין דארגוין ואיצטלין חיורין (מיני בדים), מטטרון ויופיאל ואוריאל ויפיפיה רבני חכמתא ארבעון יתיה עלה, ובמימריה דבריה ארבעתי מילין וקבר יתיה בחילתא כלו קביל בית פעור, דכל אימת דזקיף פעור למדכר לישראל חוביהן מודיק בבית קבורתיה דמשה ומתכביש, ולא חכים בר נש ית קבורתיה עד זמן יומא הדין. (שם שם ו)

רש"י:

עלה אל הר העברים - למה נסמכה לכאן, כיון שאמר הקב"ה נתן תתן להם, אמר אותי צוה המקום להנחיל, שמא הותרה הגזרה ואכנס לארץ, אמר לו הקב"ה גזרתי במקומה עומדת. דבר אחר כיון שנכנס משה לנחלת בני גד ובני ראובן שמח, ואמר כמדומה שהותר לי נדרי, משל למלך שגזר על בנו שלא יכנס לפתח פלטין שלו, נכנס לשער והוא אחריו, לחצר והוא אחריו, לטרקלין והוא אחריו, כיון שבא לקיטון, אמר לו בני, מכאן ואילך אתה אסור להכנס. (במדבר כז יב)

כאשר נאסף אהרן אחיך - מכאן שנתאוה משה למיתתו של אהרן, דבר אחר אין אתה טוב ממנו. על אשר לא קדשתם אותי - הא אם קדשתם אותי עדיין לא הגיע זמנכם להפטר מן העולם... (שם שם יג)

כי שם חלקת מחוקק ספון - אותה חלקה ספונה וטמונה מכל בריה, שנאמר ולא ידע איש את קבורתו. (שם לג כא)

ויקבר אותו בגי - הקב"ה בכבודו, רבי ישמעאל אומר הוא קבר את עצמו, וזהו אחד משלשה אתין שהיה ר' ישמעאל דורש כן... מול בית פעור - קברו היה מוכן שם מששת ימי בראשית לכפר על מעשה פעור. וזה אחד מן הדברים שנבראו בין השמשות בערב שבת. לא כהתה עינו - אף משמת. (שם לד ו)

אבן עזרא:

ויעל משה - לפי דעתי כי מזה הפסוק כתב יהושע, כי אחר שעלה משה לא כתב, ובדרך נבואה כתבו, והעד, ויראהו ה', גם ויאמר אליו, גם ויקבור. ויקבור אותו - הוא קבר עצמו, שנכנס במערה בגיא... ודע כי העברים שהוא הר נבו, שהוא צלם כוכב, הוא בעצמו הגיא שהוא ראש הפסגה, שהוא מול בית פעור, והעד שאמר הכתוב כי נסע ישראל מבמות אל הגיא אשר בשדה מואב ראש הפסגה, וכתוב ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו ראש הפסגה, ושם מת ושם קבורתו, וכתוב ונשב בגיא מול בית פעור... והנה דבר ברור כי במקום שמת משה שם קבורתו. (שם לד א וו)

רמב"ן:

ראה משה-כללי, שמות מ לה.

עלה - שם ההר הר נבו, כאשר פירשנו בסדר האזינו ובוזאת הברכה, אבל יקרא אותו הר העברים, מפני שהוא על מעברות הירדן, ומשם יעברו אל ארץ כנען כאשר אמר כאן אשר על פני ירחו, ושם עברו את הירדן... ואינה מצוה שיצוונו הקב"ה לעשות כן עתה... אבל טעמו תעלה אל הר העברים וראית את הארץ, כי בעבור שצוהו לאלה תחלק הארץ, כי לא על ידך תחלק, כי אתה תעלה לראש הר העברים טרם יסעו בני ישראל מארץ מואב, ותמות בו ולא יגיעך מן הארץ לבד הראיה... (במדבר כז יג)

ויראהו ה' - ...והכלל שהראהו כל נחלת ישראל, דכתיב זאת הארץ אשר נשבעתי וגו', ולרבותינו בספרי מדרשים במקומות האלה אשר יזכיר בכתוב. וטעם המראה הזאת אשר הראהו בעבור שהיתה הארץ מלאה כל טוב, צבי לכל הארצות, ומאשר היה גלוי לפניו רוב האהבה שהיה משה רבינו אוהב את ישראל, שמחו ברבות הטובה בראות עיניו. (דברים לד א)

חזקוני:

ולא ידע איש את קבורתו - אף על פי שנתן בקברו ג' סימנים, והטעם לפי שלא קברו איש, וכדי שלא יקברו אצלו, ושלא ידרשו בו שואלי מתים. (שם שם ו)

רמב"ם:

ראה משה-כללי, שמונה פרקים פרק ז', ומורה נבוכים חלק א' פרק כ"א.

רבינו בחיי:

כי לא תעבור את הירדן - אפילו עצמותיך אינם עוברים, זהו שהזכיר משה בסמוך הנה אנכי מת בארץ הזאת אינני עובר, אף עצמותי אינן עוברין, שאם לא היה יודע בכך, היה ראוי לו למשה לצוות לאלעזר ויהושע שיכניסו עצמותיו לארץ, או שישביע לישראל בכללם כשם שעשה יוסף, והנה יעקב החוט המשולש באבות המרכבה זכה שנקברו בארץ גופו ועצמותיו, ויוסף לא זכה בגופו, אלא בעצמותיו, ומשה הגדול מכלן לא בגופו ולא בעצמותיו, והיה רצון הקב"ה שלא יכנסו עצמותיו לארץ לכבודן של ישראל שמתו במדבר ולא נכנסו עצמותיהם לארץ, ועוד לכבוד כל אותן שמתו בגלות בחוצה לארץ, והיתה נפשם לה' משומרים לבקר הגאולה, לבאר שיזכו הכל לתחית המתים בזכותו, ושיקומו עמו. (דברים ג כז)

בן מאה ועשרים שנה אנכי היום - יתכן לומר כי היו ימיו ק"כ שנה כנגד ק"כ יום שעבד בהר, ארבעים יום ראשונים לקבל הלוחות. ארבעים יום שניים להתפלל על עוון העגל, ארבעים שלישיים לקבל לוחות שניות, וזה טעם אנכי, ולא אמר אני. ודרשו רז"ל היום מלאו ימי ושנותי, היום נולדתי והיום אמות... והכל היה ביום מיתתו, והיום הזה ז' באדר... (שם לא ב, וראה שם עוד החשבון)

...והנה מלת נשיקה לשון דביקות... וזאת היתה מדרגת משה רבינו ע"ה שהיתה מיתתו בנשיקה, שכן דרשו רז"ל וימת שם משה עבד ה' בארץ מואב על פי ה', מלמד שמת בנשיקה, ומלת נשיקה היא דביקות החושק בחשוק, ומתוך כך הנפש נפרדת מן העולם הזה שלא בהרגש טעם מיתה, ושלא על ידי כח המשחית הוא מלאך המות... (כד הקמח אהבה)

בעל הטורים:

וילך משה - לעיל מיניה כתיב לאברהם ליצחק וליעקב, שהלך אליהם להגיד להם כי קיים הקב"ה שבועתו והכניס ישראל לארץ, ואיתא במדרש (ברכות י"ח ב' ויקרא רבה כ"ה ד') מכאן שהמתים מספרים זה עם זה. (דברים לא א)

בגי - חסר אל"ף, שלא ידע איש את קבורתו, ואפילו משה רבינו ע"ה לא ידע, אלא יחידו של עולם. (שם לד ו)

עקדה:

ראה משה-כללי, דברים לד א.

אברבנאל:

עלה אל הר - מה מקום הפרשה כאן? ונראה שאמר לו שיעלה יום יום להר נבו לראות את הארץ, ועוד יראנה ראיה אחרת לפני מותו. גם הודיעו מיתתו, שיבאר כל הנחוץ לפני מותו. (במדבר כז יב)

אשר מריתם פי - הוא הטעם הנגלה, אשר לא קדשתם אותי - הטעם הנסתר, באהרן שלא נהרג על העגל, ובמשה שגרם שלא האמינו באמרו למרגלים וראיתם את הארץ מה היא וגו'. ומה שלא זכה אהרן לראות את הארץ, יש לומר כי חטאו עצום וחמור מחטא משה, וגם ראייתו הנבואית של משה עצומה מאד, והתפלל שיראה בנבואתו שלמותם בארץ, ולאהרן הכהן לא מתייחסת כל כך הראיה. (דברים לב ג)

ויראהו ה' את כל הארץ - צריך לומר שה' חזק מאור עיניו שיראה ממרחק גדול, וכבר כתבתי שהנבואה תחול בשכל ויראה דברים ברורים בלי משל... וראה כל הפרטים, והחלוקה לשבטים וכו', וזה היה הפיוס האמיתי למשה רבינו, וברך את השבטים כפי חלקם שראה בארץ ואיכותו...

בענין מיתת משה, מדוע לא זכה לחיי עד כאליהו, ועוד. הנה שלמה אמר "והרוח תשוב אל האלקים", רוצה לומר תכלית ושלמות האדם שיפרדו חלקיו, והנפש תפרד מהגוף לגמרי, אך לפי שלרוב לנפש נטיה לחומר שעסקה בו, והכח הגופני הוא השטן הוא יצר הרע שולט עליה, נשארים בה ענינים רעים ממנו, והם כחות הטומאה, ועולה ויורדת י"ב חודש. ואליהו התפשט מהחומר מאד, וכרד"ק שנשרפו בגדיו ושאר גופו כשעלה בסערה, טוב מזה שתעלה הנפש בלי שום עכוב, וזה היה במשה, ולא היה בו שום טומאה, ועל כן נתעסק בקבורתו השי"ת... או משה רבינו ע"ה שנדבק כבר בחייו בעליונים דבוק נמרץ, כהעלול הראשון בסבה הראשונה, כל שכן שהתדבק אחרי מותו, ולא ראוי שתתמיד נפשו עם גופו, מה שאינו כן באליהו. או אחר שראה ממקום זה הראיה הנפלאה, ראוי שיקבר שם לכבוד ולתפארת, כדרך המלכים הנקברים במקום שקנו במלחמה, ואליהו לא היה לו דבר מזה, כי התפלל על עונש הארץ, וכל חפצו עם האש שהוריד בכרמל ועוד, על כן לא נקבר בארץ. 

או משה נדבק לגמרי בעולם העליון, ולכן עזב גופו לגמרי, אבל אליהו רצה הקב"ה להראותו לפעמים לנביאים ואנשי מעשה, ולעשותו שליח למשיח צדקנו, ועל כן נלקח בהרכבתו גוף ונפש, ונעשה גופו נצחי ואינו מצטרך למאכל ולמשתה, ולפי שנטה לגמרי אל הדברים הרוחניים, בהפך אדם הראשון, זכה לכל מה שנשלל מאדם הראשון, נצחיות וגן עדן וכו'. וימת שם - גויעה נאמר על החולשה והתכת הכחות, ומיתה על בטול ההרגש וההפסד הגמור, ואסיפה אל עמיו נאמר על הנשמה השבה אל האלקים, ולכן לא אמר במשה שלא נס ליחה ויגוע, אם כן לא מת מיתה טבעית וגם לא מקרית, אלא בהיותו דבק באלקים ומתבודד בראית הארץ הוסר ממנו החומר, ונפשו נשארה מתמדת בדבוקה, וזה שאמר שמת בנשיקה, בנחת. ויקבר אותו - אמרו חז"ל לא כהתה עינו אף משמת, כי איך יבא הגוף שהיה מעון לשכינה לרקבון, וקנה בעמידתו בהר האלקים מקשיית הטבע כאילו היה מכסף וזהב, ויש אומרים שנשתנה טבעו לטבע הגרמים השמימיים, ואינו כפשט וכמאמר חז"ל. ולדעתי נפרדו חלקיו מיד ליסודות הראשונים והעפר הזך נכנס בבטן האדמה, והיא הקבורה. ויקבר אתו - כדי שלא יראוהו בשעת מיתתו ויפריעו דבקותו, ושלא יראוהו כפגר מובס, וכפי שהיתה נבואתו בלי אמצעי, כן הפרדתו לחלקיו בלי זמן כטבע, אלא בפתע, וזה שאמר שקברו נברא בערב שבת בין השמשות. ולא ידע איש - שלא יהנו בו האויבים, כמערת המכפלה שביד הישמעאלים, ושלא יוכלו לבזותו ולדרוך על קברו, וכפי שגם מדרגת נפשו ונבואתו נעלמה מכל חי, ורמז לזה באמרו בגי - בגאות ורוממות הכבוד... (דברים לד ה וו)

ספורנו:

וילך משה - התעורר לזה, לנחם את ישראל על מיתתו, שלא לערבב שמחת הברית הראויה להם. (שם לא א)

וראה את ארץ - לתת שם ברכתך. (שם לב מט)

ומות - קבל עליך המיתה לכפרה על אשר מעלתם. והאסף אל עמך - ובזה תאסף בצרור החיים עם הכשרים כמותך. (שם שם נ)

ויקבר אותו - אם קבר עצמו כדברי קצתם עשתה זאת נפשו הנבדלת, כי מת בראש ההר, וקבורתו בגי. (שם לד ו)

רמ"ע מפאנו:

...ואין ספק שראויה כל התורה ליכתב באותו דמע אלא שלא זכינו להשתמש בו, כי האיש משה שכתיב בו "מן המים משיתיהו" ליודעי סודו חזר ליסודו, בהעלותו מן המדומע לשמי מרום, יעוין מאמר אם כל חי חלק ג' סימן י"א, ועם כל זה לא כהתה עינו מקירון עור הפנים כמראה אש בית לה לתורה שהיא ברית אש מדת הדין, ולא היה העולם מתקיים בה אלא בהשתתף אליה מדת רחמים כדכתיב במשה "וירא ראשית לו", ולא נס לחה כטבע המים הנגרים תמיד במורד, ועל אותה העלאה כתיב וימת שם, ואמת היה באותה שעה, על הדרך שאמרנו כי כבר נאמר לו "עלה אל הר העברים ומות שם" צווי ממש על המיתה לרצונו, וכאן העידה תורה עליו שקיים עשה כמו שקיים שאר המצוות, ואז הקב"ה היה אומר "וימת שם משה", והוא מתמותת וכותב בדמע, כטעם "עוברי בעמק הבכה מעין ישיתוהו" שנבאר בחלק ה' פרק ו'. והיה זה לעורר רחמים תכף ומיד על מתי מדבר העם אשר אתו. ואין לך על פי ה' כפשוטו יותר מדוקדק מזה...

כתיב "וימת שם משה עבד ה'" עבד בגימטריא ניח"ח, בא"רץ מו"אב בגימטריא בש"ם, דהיינו בספ"ר. ע"ל פ"י ה' בגימטריא רי"ו והוא עלה לבעל החוט' של מלא קומתו, דהיינו יסוד אבא עילאה בארץ מואב דרשינן מא"ב להיות שם רי"ח ניח"ח בגימטריא בא"רץ עם המלה, עבד ה' בארץ מואב בגימטריא תמ"ד, דהיינו ב' פעמים ברך, על כן כופל הכתוב וזאת הברכה אשר ברך משה, עיין לקמן פרק ט"ו...

אמת שבזוהר מוכח שמשה רבינו נסתלק בשבת, וכן נמצא בתשובות הגאונים. אמנם אנא דאמרי כר' ינאי במדרש רבה וכתנא דסדר עולם זכרו הר"אש בערבי פסחים דמהתם מוכח שהיה בערב שבת. ויש לי ללמוד שאין הזוהר חולק, שהרי אמר בפרשת תרומה כי במנחת שבת בי מדרשא דמשה אתבטיל, ולא יצדק לומר כן במי שידיו עסקניות באותה שעה להוסיף ח' פסוקים בספר התורה, וזה לא היה ודאי בשבת, דליכא למימר בכהאי גונא במתים חפשי. הוא מאי אית לן למימר שבערב שבת היה כותב ומתמותת, כמו שנזכיר בסמוך, ולא נסתלק לגמרי עד יום שבת שעת המנחה, ויש סמך לזה בפרשת יתרו, שאמר תא חזי בכל שית יומי דשבתא כד מטאת שעתא דצלותא דמנחה דינא תקיפא שלטא וכל דינין מתערין, אבל ביומא דשבתא כד מטא עדן דצלותא דמנחה רעוא דרעוין אשתכח עתיקא קדושה גליא רצון דיליה וכל דינין מתכפיין ומשתכח רעותא וחדו בכלא, ובהאי רצון אסתלק משה נביאה מהימנא קדישא מעלמא בגין למנדע דלא בדינא אסתלק. וההיא שעתא ברצון דעתיקא קדישא נפקת נשמתיה ואתטמר ביה וכו'. עד כאן. אלמא ראוי היה להסתלק בחול אלא שנתעכב גמר סלוקו עד יום השבת בגין למנדע וכו'. ונבארהו בסמוך.

והנה משה רבינו ע"ה קרא עצמו מחוקק ספון, שאלו היה תאר לחלקה היה צריך לומר ספונה, וזה כי בשעה שהיה מחוקק ב' הפסוקים האלה וימת ויקבור גם קבורה היתה לו, שהרי הקב"ה אומר ויקבור אותו, ומשה כותב וקובר באהלו על הדבר אותה הקומה מאור לבושו שבה כתב שאר התורה. וכל זה היה בערב שבת, ויצדק עם זה שהקב"ה קברו במאמר והוא קבר עצמו במעשה שבכתיבה ומסירה לקבל יובל, ועוד נשוב נדבר בו.

ומכאן ואילך בכתיבת שאר הפסוקים עד סוף התורה כבר היה ספון ועודנו מחוקק בספר המיוחד שזכרנו, והקומה הנכבדת הזאת שבה כתב שמונה פסוקים לא נגנזה עד יום שבת. וקרוב לשמע מה שאנו בבאורו עם המפורש אצלנו יפה יפה במאמר הנפש פרק ט"ו שיש לכל א' מצדיקי ישראל צלם ודמות עליון, והוא לא נסתלק למשה אדוננו עד יום שבת, וצלם ודמות תחתון שנסתלק ממנו בערב שבת. ולא ירחיקו שלמי העיון היות הקומה העליונה של משה רבינו ע"ה מאחרת לצאת מן העולם הזה בהזדכך אליה גולם נראה לעינים כג' אנשים דאלוני ממרא או כר' נחוניא בן הקנה ושאר הרוגי מלכות שאחרי נמכרו ונגמר הדין עליהם בפועל לכפר על בני ישראל גאולה היתה להם ממה שירד דמות דיוקנם ונדמה לשודדיהם לעשות בהם שפטים, ובסוף בהרג הרוגיהם הורגו, כדאיתא בפרק היכלות... או יהיה ההתלבשות למשה באופן יותר רוחני ושלם.

וכל שכן שיוסיפו אהבה בדרוש הזה עם המוזכר במדרש רבה לסוף פרשת וילך כי אחרי שכתב י"ג ספרים השכים לפתחו של יהושע, ואין השכמה אלא למחרת בבקר, וכשנכנסו לאהל מועד הפסיק ביניהם עמוד הענן, כי אין מלכות נוגעת בחברתה, כדאיתא התם. והא קאמינא דלא אשתהי משה אלא בגין למנדע דלא בדינא אסתלק, והיינו דקרו ליה בזוהר נביאה מהימנא קדישא שכבר נתקדש באותה שעה להתקבל ברצון העליון עם מה שפשט הצלם ודמות תחתון מערב שבת כאמור. ומאז הרגישו כל ישראל באותו ההפשט והסלוק והסכימו לבכות שלשים יום. ומשעת ההסכמה כתיב ויתמו, שהימים קבלו תמימות ממה שקבלום ישראל עליהם ועלתה הסכמתם לרצון לפניו יתברך ללמד עליהם זכות מצורפת למעשה כאלו כבר עשוהו... (מאמר חקור דין חלק ב פרק יג)

מהר"ל:

מערבות מואב - שעלה בפסיעה אחת וכו', זה מורה על המדרגה הגדולה שהיתה לו לאחר מיתתו, שהיה דבק במעלה שאין שם גשם, ולכך אין שם חלוק מעלות, ולכך פסען בפסיעה אחת. (גור אריה דברים לד א)

ופסען בפסיעה אחת, זה ענין מופלג... כי אלו י"ב מעלות הוא מספר ז"ה, שנקרא משה בשם זה, "כי זה משה האיש" (שמות ל"ב), כי זה מורה על כי היה למשה מעלת הצורה, כי מלת זה מורה על דבר הרמוז הנגלה, שיש לו מציאות בפועל לגמרי, וזהו ענין הצורה שיש לה מציאות בפועל לגמרי, ולבסוף הגיע משה אל מדריגה זאת, כי זהו ענין הצורה שמגיעה בתכלית, ולכן פסען בפסיעה אחת... ותדע כי חיי משה היו מאה ועשרים שהוא גם כן י"ב במספר קטן, וזהו סוף חייו של משה שהגיע אל מספר זה, ומשה במספר קטן הוא זה...

העומדים למעלה וכו', דבר זה עמקי החכמה, אי אפשר לפרש דבר זה על עומקו כפי מה שהוא. דע כאשר היה משה רבינו ע"ה בחייו לפי מדרגתו שהיתה לו, מדרגת הצורה הנבדלת... וכאשר היה חי היתה לו מדריגה זאת, וכאשר נגנז האיש משה שנקרא "זה", אשר לשון זה מורה על דבר הרמוז הנגלה, אז לא נודע קבורה שלו, כי הקבורה היא הגניזה, וזהו היפך מדתו של משה שנקרא זה, ולכך לא היה משה מתחבר אל הקבר, ומפני שאין מתחבר אל הקבר לא נודע קברו. וגם משה עצמו אינו יודע היכן הוא קבור, מפני שאין לו חבור אל הקבר. והעליונים נדמה להם קברו למטה, והתחתונים למעלה, הכל בשביל מדתו של משה שהיה צורה נבדלת, ואינו במקום מוגבל. ומכל מקום מורה דבר זה על העדר קצת, כאשר היה נגנז ולא נודע קבורתו כמו דבר שהוא נאבד, ואמר כי אף משה לא ידע היכן הוא קבור, מפני כי בסלוק דבר שנקרא זה, אינו יודע היכן הוא קבור, כי הגניזה הפך מדתו שלו הוא זה, ומה שאמר כי העליונים נדמה להם שקברו למטה, והתחתונים נדמה שקברו הוא למעלה, דבר זה שהקבר שלו נבדל מן הבריות, ולכך העליונים היו רואים קברו למטה נבדל מהם, והתחתונים רואים קברו למעלה נבדל מהם. ומה שאמר בסמוך כי לכך לא נודע קברו של משה שלא יבואו להתפלל על קברו של משה ויבטלו הגזרה, אף על גב שכך ראוי שלא יהיה נודע קברו של משה, כבר אמרנו כי נראה זה קצת העדר, מה שלא נודע קברו של משה, ולא היה ראוי זה, רק מפני שאם היה נודע קברו של משה יבאו על קברו ויבטלו הגזירה, אף על גב שנודע קברי אבות, לא קשיא, כי משה הוא עצם ישראל, ונקראו ישראל על שמו, ויזכור ימי עולם משה עמו (ישעיה ס"ג), וכמו שאמרו במדרש (שמות רבה ל'), ולפיכך היה משה מתפלל עליהם כמו שעשה... ועוד דלא דמי תפלת משה רבינו ע"ה שאמרו במדרש ואתחנן כי היה נקרא איש האלקים, ולפני איש אלקים שעלה שמים וירד לא ננעל לפניו שום מחיצה, ולכך תפלתו נשמעת ביותר, והיה מבטל הגזירה.

...אבל הצורה הנבדלת אין לה מקום מיוחד, ואף כי היה בודאי גוף למשה, לא היתה הצורה מוטבעת בגוף, רק הצורה הנבדלת, ולפי שהקבר הוא יחוד מקום אל אותו שנקבר שהוא במקום הזה, לכך לא היה מתיחס אל משה דבר זה כלל, ואילו היה לו מקום ידוע מיוחד, שהוא קברו, היה דבר זה יוצא לגמרי מגדר הצורה הנבדלת שאין לה מקום מיוחד, ולכך לא ידע איש את קבורתו... לכך העליונים רואים את קברו למטה לא אצלם... וכל זה שלא היה מקום מיוחד ניכר לקברו, והוא מתיחס למדת משה רבינו, שהיה לו מעלת הצורה הנבדלת שאין לה מקום מיוחד...

ובמדרש תנחומא בפרשת פנחס, אמר שם ויקם מתוך העדה ויקח רומח בידו, ולפי שנתעצל משה מן המצוה, לכך לא נודע קבורתו, שצריך אדם שיהיה עז כנמר וקל כנשר וכו'. ויש שדחו מדרש זה, ואמרו שאין ראוי לקבל דבר זה, כי משמע מזה מה שלא נודע קבר משה הוא בשביל חסרון שנמצא בו חס ושלום, ואינו כך, רק הוא לגודל מעלתו, ואלו האנשים לא ירדו להבין דברי המדרש, והן הן הדברים אשר אמרנו, כי היה למשה משפט הצורה, שנקרא איש, ולכן לא נודע מקום קברו כמו שהתבאר. ומכל מקום אם היה למשה משפט הצורה הנבדלת לגמרי, וזה היה למשה אם היה זריז לגמרי, שאז היה נקרא איש לגמרי, אשר האיש שהוא צורה זריז ביותר ואין בו מכבידות החמרי כמו שהוא באשה... ואם היה זריז לגמרי במצוה היה משה צורה הנבדלת לגמרי, עד שאף אחר מיתה לא היה לו הטמנה, והיה קברו נודע, וכאשר היה נבדל הצורה מן הקבר היה נודע הקבר, כי עיקר מה שלא נודע הקבר, מפני כי היה למשה הטמנה בקברו, ולכך לא היה נודע קברו, מה שלא היה אם היה לו צורה נבדלת לגמרי, ולא היה לו צירוף אל הקבר... (חידושי אגדות סוטה יג ב)

אור החיים:

גם אתה - שגם הוא יחפוץ וירצה לאסוף כשיראה עריבות המושל בשעת מיתה, וזה לך האות כאשר נאסף אהרן, שהוא אמר לך, שאם היה יודע בדבר היה רוצה בדבר מקודם לכן. או ירצה להעירו במצוה המוטלת על הצדיקים לעשות בשעת מיתה, להצדיק עליו את הדין, ויחפץ בגזרת מלך שתתקיים. (במדבר כז יג)

אחר תאסף - שקודם אין התיקון שלם, ויהיה לו מונע בדין מלגשת נפשו למקום מושבה הקרוי עמיו, לפי שהתרפה במעשה זמרי, וזה מחסדי ה' ואהבתו לידידיו. (במדבר לא ב)

ונשב בגיא - ורומז שנקבר שם לבל יקטרג פעור על ישראל. (דברים ג כט)

וה' התאנף בי - כפל ממה שהזכיר בדברים גם בי התאנף ה', לומר שגם עצמותיו אינם עוברים. על דבריכם - כדי שיכניס לעתיד לבא דור המדבר עמו לארץ. (שם ד כא)

ומות - התרצה למות, שאין הקב"ה לוקח נפשות חסידיו אלא לרצונם, ואומרו והאסף - על דרך אומרם שיוצאים הצדיקים להקביל פני צדיק... או כי בא לתת ג' טעמים למיתת איש האלקים... בהר - על דרך אומרם ז"ל למה נקבר משה בהר נבו, בשביל עון פעור, כי בכל זמן שיזקוף ראשו פעור ימצא כנגדו משה, ונכנע. אשר אתה עולה - כדי שיוכל להשיג האושר שהשיג באמצעות מעשים טובים הנוראים, מה שאין יכול להשיג בעודו משותף עם הגוף, והוא אומרו "אשר אתה עולה שמה", פירוש בעולם העליון. ג', והאסף אל עמך - על דרך אומרם ז"ל בפסוק ויתא ראשי עם וגו', שבאמצעות משה יזכו דור המדבר והם מתייחסים אליו, כאומרו "כי שחת עמך", והוא אומרו והאסף אל, פירוש לסבת עמך להביאם לעולם הבא... (שם לב נ)

ויראהו ה' את כל הארץ - הפעיל ה' בו ראות מה שאין גבול בעין לראות בא' מב' דרכים, או יאיר עיניו מאור זרוע לצדיק, שהוא אור ששת ימי בראשית הגנוז לצדיקים, שאמרו רז"ל שבו יביט האדם מסוף העולם, או הקריב הארץ למול עינו והראה אותה לו לפניו. (שם לד א)

ושמה לא תעבר - אולי לומר לו שלא יצטרך לעבור שם, לעלות דרך שם משער השמים שהוא שמה, ואמרו רז"ל שאין הנפשות עולות אלא דרך שם, ומשה לפי שנאסף אל השכינה הנה מקומו בקודש במקום שהוא שם... וימת שם - פירוש שם לבד הוא שמת, אבל חי הוא במקום אחר קדוש ועליון על פי ה'. (שם שם ה)

מלבי"ם:

ויאמר ה' אל משה - אחרי שמנה את אנשי המלחמה שהיא הכנה לכניסתן לארץ, הודיע שנית למשה שהוא לא יכנס לארץ, ושבכל זאת יראה אותה, נגד שבקש אעברה נא ואראה את הארץ, אמר שתפלה עושה מחצה שיראה את הארץ אבל לא יעבור שמה... (במדבר כז יב)

על פי ה' - רוצה לומר מיתת משה לא היתה על פי הטבע בתם לחות השרשי והתכת היסודות וכחות הגוף, כי לא שלט בו הכליון וההתכה, רק מיתתו היתה על פי ה' ומצותו בלבד. (דברים לד ה)

רש"ר הירש:

בעצם היום - בהתמסרות מלאה לרצון ה', למרות הקושי שהיה לו בדבר. (דברים לב מח)

ולא ידע איש - גדולה נוספת של משה, אם נתחשב במה שעשו מקברם של גדולים אחרים. (שם לד ו)

העמק דבר:

וראיתה אותה - לומר שעליו לעלות רק כשתגיע עת רצון לראיית הארץ. (במדבר כז יג)

וילך משה - שעתה החל כחו להקטין, ולא נשמע עוד קולו לכל ישראל כמו ששכינה מדברת מתוך גרונו, ולכן הלך לכל שבט, כדי שיגיעו דברים אלה לכולם. (במדבר לא א)

על פי ה' - שציוהו לילך ממקום עמידתו לצד יריחו לעבר השני ולמות שם, בצד השייך למואב. בגי - בשפולי ההר, ולא ידע איש - נמנע ממנו מקום קבורה יפה, א' הקנוי לו, ב' שיש למקום זכות כארץ ישראל או מקום תורה, ג' או אצל האבות ומי ששמשו בחייו, וזה כדי להגן בפני פעור ולזכות הרבים. (שם לד ה וו)

משך חכמה:

ויהס כלב את העם אל משה - הטעם שנתפחדו היה, כי אלדד ומידד נתנבאו משה מת ויהושע מכניס, ומשה לא גער בהם, ועל זה אמר יהושע שהאומה ראויה להשגחה גם בלי משה, ויעלו בלעדו, וזה שאמר להם יהושע "בזאת תדעו כי א-ל חי בקרבכם", והוחלט בנבואה כי משה מת, להוציא מלב דורות הבאים הטעות שהוא אלקי המסבב מערכות ומשדדם. (במדבר יג ל)

שם משמואל:

ונראה שמשה רבינו ע"ה במה שקבל על עצמו למות, כמו שכתב האבן עזרא בפסוק ומות בהר, תיקן זה בשביל כל ישראל, וכענין יחיד ששב מוחלין לכל העולם כולו, וזולת זה לא היה אפשר לישראל לכנוס לארץ, שהיא מקום גן עדן, וזהו שבמדרש (דברים רבה ז') שאמר הקב"ה למשה אתה רוצה לאחוז את החבל בשני ראשים, אם אעברה נא אתה מבקש לקיים בטל סלח נא, ואם סלח נא אתה מבקש לקיים, בטל אעברה נא. ולפי דרכנו הדברים כפשוטן, שמשה רבינו ע"ה תיקן חטא מרגלים, ויומתק יותר לפי מה שכתבנו במקום אחר, שחטא העגל והמרגלים הכל נמשך ונסתעף מחטאו של אדם הראשון, והוא היה המעכב ביאתן של ישראל לארץ, ומשה רבינו ע"ה תיקן זה, בקבלו המיתה על עצמו, ובודאי כמו שהיה תיקון על הענף המסתעף מחטאו של אדם הראשון, היה נמי תיקון על חטא אדם הראשון עצמו. (בראשית תר"פ)

ונראה דהנה ברש"י דהראהו את שמשון עומד מדן, והיינו דהראה לו שני מראות כאחד, בני דן עובדים ע"ז, ואף על פי כן עומד מהם שופט, אשר יעקב אבינו ע"ה סבור עליו שהוא משיח, ובזה הראה לו שישראל אינם נעשים חס ושלום אבודין לעולם... וזה היה תנחומין גדולים על הסתלקותו מהעולם, שחשש על ישראל מה תהא עליהם, ובמראה זה נתקררה רוחו ונתישבה דעתו... (שמיני עצרת תרע"ו)

ויראהו ה' את כל הארץ וגו', וברש"י וראה בעיניך, בקשת ממני ואראה את הארץ הטובה, אני מראה לך את כולה וכו'. משמע שמתנה מיוחדת ניתנה למשה רבינו ע"ה שהראהו את הארץ, ויש להבין מה רבותא היא זו למשה, שהיתה רוח הקודש שורה עליו תמיד, והיה רואה בעין הנבואה את הרחוק כקרוב, וגם בזמננו זה ראינו ושמענו מאנשי רוח הקודש, שהיו רואין גם את הגשמיים הרחוקין כרואה בעינים הגשמיות את הקרוב... ונראה דלאו ברוח הקודש שעליו ראה את הארץ, אלא בראיה גשמית, שחיזק ה' את כח ראות עיניו, ועל כן הצריכהו לעלות אל ראש ההר, דבמראה נבואה היה יכול לראות אפילו בתוך אהלו. אך בעיקר הדבר יש להתבונן, מה יתרון היה לראיה גשמית מראיה במראה הנבואה, שלכאורה משמע בפשיטות שמראה הנבואה עדיף...

ולפי האמור, שיש לפרש נמי ענין הראיה, שבקש ואראה את הארץ הטובה, היינו היות ידוע מכחות הראיה שעושה חיבור לרואה עם הנראה, כמו שסיפרו הטבעיים, שקוי אור יוצאים מן העין ומכים על הדבר הנראה... וכל אלה היה למשה רבינו ע"ה, והכוונה להיות מחובר עם הארץ, וכמו שאיננו בעל שינוי, כך לא יהיה שינוי למהות הארץ, והוא מתאים עם רצונו לקיים המצוות התלויות בארץ, הכל לכוונה אחת, אלא שזה בהעלם, כי חיבור הראיה הוא רק בהעלם, וקיום המצוות התלויות בה הוא בפועל, ומעתה מיושב שמה שהראה לו הקב"ה את הארץ מנגד היא הודאה ממין הטענה, ואף שלא היה בזה כדי בקשתו, שתהיה נעשה הארץ בלתי בעלת שינוי כלל, כמו באם היה מקיים בה המצוות התלויות בארץ, מכל מקום על כל פנים הועיל חיבורו בה על ידי הראיה, שהיא חיבור נעלם, שעל כל פנים בהעלם לא תהיה חסרה לקדושתה. ולפי האמור יובן מה שנתבקש שתהיה ראייתו ראיה גשמית, ולא במראה הנבואה לבד, שהראיה הנבואית איננה עושה חיבור כלל, שהרי היא ראיה שכלית, ואין כאן קוי אור יוצאים כלל. (שם תרע"ח)

ר' צדוק:

...ומיתתו היתה חוקה גמורה שגם לו לא נגלה הטעם, דאף על פי שנתפרש חטאו הרי אין לך דבר שעומד בפני התשובה, ואף על פי דהכל במשפט למאן דאמר (שבת נ"ה א') אין מיתה בלא חטא, ואף משה ואהרן וכו', ומשום דלא האמנתם להקדישני נחשב לגבי דידהו כחילול השם דתלוי כפי מה שהוא אדם, כמ"ש סוף יומא כגון אנא וכו', ובחילול השם אין כח בתשובה ויום הכפורים ויסורים לכפר לגמרי אלא בצירוף המיתה, מכל מקום אמרו על זה נורא עלילה לבני אדם, שנחשב לעלילה מה שיהיה זה בגדר חילול השם, וזהו טעם לא ידע איש את קבורתו היינו שלא היה מושג לשום אדם ענין מיתתו וקבורתו כלל, אבל דבר זה הוא מעטיו של נחש דנאמר ועתה פן ישלח ידו וגו', ואז"ל (בר"ר כ"א) אין ועתה אלא תשובה... והשי"ת לא רצה שיעשה תשובה על חטא זה ושישלח ידו וגו' שיזכה (אדם הראשון) לחיי עולם. וזהו שורש העלילה שבא על בני אדם שסגר מהם דלתי התשובה הגמורה ושיכול לזכות לחיי עולם מיד בעולם הזה... (חלק ד מחשבות חרוץ עמוד לו)

...וקברו של משה (נברא בין השמשות), כי הנה נאמר ביעקב אבינו ע"ה ויאבק איש עמו, הוא הס"מ, ההיפך של חיים, וירא כי לא יכול לו, לעצמו, מפני שהוא שורש החיים, כנ"ל ויגע בכף ירכו, ואיתא במדרש (ב"ר ע"ז) נגע בנביאים ובנביאות שעתידין לעמוד ממנו. וכונתו על תרין ירכין קשוט נצח והוד, שמשם יניקת הנביאים, והם משה רבינו ע"ה ואליהו, הגם שהם היו הנבחרים שבנביאים, עם כל זה לא הגיעו לשורש החיים בתכלית, וזה מרמז קברו של משה, היינו שעל כל פנים משה מת ונקבר מפני שהיה בו עוד איזה שמץ מעטיו של נחש, וכמו שנאמר "ולא ידע איש את קבורתו", פירוש שלא היה בזה השגת שכל אנושי, מפני מה שנאמר בו לשון מיתה וקבורה... ומיתת משה גם בחכמה ומחשבה לא נתגלה, כי הוא נסתלק בהאי רצון דעתי"ק, שהוא רישא דלא אתיידע, ועל כן לא ידע איש את קבורתו... (פרי צדיק במדבר מטות ח, וראה גם משה-כללי מטות יב)