(ראה גם: משה-וה'-ותורה)
ויהי ברדת משה מהר סיני ושני לוחות העדות ביד משה ברדתו מן ההר, ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו. וירא אהרן וכל בני ישראל את משה והנה קרן עור פניו, וייראו מגשת אליו... ויכל משה מדבר אתם, ויתן על פניו מסוה. ובבא משה לפני ה' לדבר אתו יסיר את המסוה עד צאתו, ויצא ודבר אל בני ישראל את אשר יצוה. וראו בני ישראל את פני משה כי קרן עור פני משה, והשיב משה את המסוה על פניו עד בואו לדבר אתו. (שמות לד כט)
ראה משה-כללי, בראשית שמט.
אמר לו הדרניאל למשה, משה איני יכול ללכת עמך מפחד שלא ישרוף אותי אש החזק של סנדלפון. בו בשעה נזדעזע משה, עד שהחזיק הקב"ה במשה, והושיבו לפניו, ולימד אותו תורה, וכסה את משה באור ההוא והזיו של אותו הנועם, והיה פני משה מאירים בכל הרקיעים וכל צבאות השמים היו מזדעזעים לפניו, בשעה שהיה יורד עם התורה. כיון שחטאו ישראל למטה, לקח הקב"ה ממשה אלף חלקים מאותו הזיו, בו בשעה רצו מלאכים העליונים וכל ההמונים לשרוף את משה, בשעה שאמר לו הקב"ה לך רד כי שחת עמך, נזדעזע משה ולא יכול לדבר עד שהרבה בקשות ותפלות לפני הקב"ה.
אמר לו הקב"ה, משה, אחוז בכסא שלי, עד שגער הקב"ה בכל אלו הממונים, בכל אלו הצבאות, (ואז) אחז משה בשני הלוחות אבנים והורידם למטה, וזה שאמר עיר גבורים עלה חכם ויורד עז מבטחה. ומזיו ההוא שנשאר בו היו מבריקים פניו של משה, ומה בזה שנשאר בו לא יכלו להסתכל בפניו, במה שנסתלק ממנו על אחת כמה וכמה. (בשלח שב, ועיין שם עוד)
...ואין מי שיראה את משה, כי מסוה ההוא שעל פניו פרושה עליו, וז' ענני כבוד סביב לו, אהרן עומד תוך הפרגוד שלמטה ממשה, והפרגוד פוסק ביניהם ואינו פוסק ביניהם, וכל ראשי הישיבות הם לחוץ מן הפרוכת... (שלח קיג, ועיין שם עוד)
וחמשה אורות יש בה (בבינה) הנקראים קרני החמה, (כי הבינה נקראת חמה, שהם מחסד) עד הוד, ומשם (מן הבינה) עד הוד היו מאירים בך רעיא מהימנא, וזה הוא שנתן ההוד למשה, להודיע שכל (חמש ספירות גח"ת נ"ה) נתנו לך, כי אפילו הוד (ניתן לך). ומשום זה פני משה כפני חמה, (דהיינו כבינה שנקראת חמה), ואלו חמש (ספירות) עולים לחמשים שערי בינה... (תצא פז, ועיין שם עוד)
ועל כן קרן עור פני משה, כי האיר מהקן העליונה (שהוא בינה), ומשך משמן הטוב על ראשו, ונשלם כל אחד מארבעה יסודות שלו, (אש רוח מים ועפר), בעשרה (שהם מ'), הרי ארבעים יום (מצד ז"א), וארבעים לילה (מצד המלכות), והמשיך שמן הטוב על ראשו, ואז האיר... (זהר חדש תרומה יט)
והאמר רב חמא בר חנינא הנותן מתנה לחברו אין צריך להודיעו, שנאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו, לא קשיא, הא במילתא דעבידא לאגלויי, הא במילתא דלא עבידא לאגלויי. (שבת י ב)
ומשה לא ידע כי קרן עור פניו, ומהיכן נטל משה קרני ההוד, רבנן אמרי מן המערה, שנאמר והיה בעבור כבודי וגו', רבי ברכיה הכהן בשם רבי שמואל אמר הלוחות היה ארכן ו' טפחים ורחבן ו', והיה משה אוחז בטפחיים באמצע, ומשם נטל משה קרני ההוד. רבי יהודה בן ר' נחמן בשם רבי שמעון בן לקיש אומר, עד שהיה כותב בקולמוס נשתייר קימעא, והעבירו על ראשו, וממנו נעשו לו קרני ההוד, שנאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו. (שמות מז יא)
בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך, הלכה אדם מישראל שקידש אשה, מי צריך ליתן שכר כתב קדושין, כך שנו חכמים אין כותבין שטרי ארוסין ונשואין אלא מדעת שניהן, והחתן נותן שכר, וממי למדנו, מהקב"ה בשעה שקדש לישראל בסיני, דכתיב (שמות י"ח) ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר, ומי כתב השטר הזה, משה, מנין, שנאמר (דברים ל"א) ויכתוב משה את התורה הזאת, ומה שכר נתן לו הקב"ה זיו הפנים, דכתיב (שמות ל"ד) ומשה לא ידע כי קרן עור פניו, אימתי, בדברו אתו. אמר ריש לקיש בשעה שכתב את התורה נטל משה זיו הפנים, כיצד, אמר ריש לקיש התורה שנתנה למשה עורה של אש לבנה, וכתובה באש שחורה וחתומה באש ומלופפת באש, ועם שכותב קינח את הקולמוס בשערו, ומשם נטל זיו הפנים, רבי שמואל בר נחמן אמר מן הלוחות נטל משה זיו הפנים, עם שנתנו לו הלוחות מכפים לכפים, משם נטל זיו הפנים, כיון שעשו ישראל אותו מעשה נטלן ושברן, אמר לו הקב"ה כשסדרת לישראל נתתי לך שכרך זיו הפנים, ועכשיו שברת את הלוחות, אמר רבי יצחק שנו רבותינו, נשברה החבית נשברה לסרסור... (דברים ג יג)
ומשה לא ידע כי קרן, מנין זכה משה לקרני ההוד, אמרו רז"ל מן המערה, שנאמר והיה בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור, נתן הקב"ה כף ידו עליו, ומשם זכה לקרני ההוד, וכן הוא אומר קרנים מידו לו ושם חביון עוזו (חבקוק ג'), ויש אומרים שבשעה שהיה הקב"ה מלמדו תורה מניצוצות שיצאו מפי השכינה נטל קרני ההוד, ורבי שמואל בר נחמן אמר, הלוחות ארכן ששה טפחים ורחבן שלשה טפחים, והיה משה מחזיק בשני טפחים והקב"ה בשני טפחים, וטפחים ריוח באמצע, משם נטל משה קרני ההוד, רב שמואל אמר עד שמשה כותב את התורה נשתייר בקולמסו קמעא והעבירו על ראשו, וממנו נעשו לו קרני ההוד, שנאמר ומשה לא ידע כי קרן. כל הוד שנטל ממתן שכר, אבל הקרן קיימת, שנאמר וקרנים מידו לו ושם חביון עוזו... (תשא לז)
...מה עשה משה, ישב לו בנקרת הצור עד שהקב"ה עובר, באו מלאכים לפגע במשה, מה עשה הקב"ה הגין ידיו עליו, ומשם נטל משה קרני ההוד, שנאמר (חבקוק ג') וקרנים וגו', מהיכן, מידו לו. וכיון שירד משה לקראת ישראל ראו אותו דבר מעולה ומשובח, כמו שאין אדם יכול להסתכל ביום כשהוא עולה, כך לא היה אדם יכול להביט במשה, אלא אם כן נותן סודר על פניו, שנאמר ויתן על פניו מסוה (שמות ל"ד), באותה שעה היה רע על ישראל, אמרו אנחנו בירידה מפני שעשינו אותו מעשה, ואף הקב"ה נתרצה וסלח לעונותינו, ואף אתה משה היית עמנו, וקרניו של משה זקף וקרנינו שפלות, מיד בא לו משה אצל הקב"ה... (פרשה י)
מפני מה זכה משה למאור פנים בעולם הזה, מה שעתיד הקב"ה ליתן לצדיקים בעולם הבא, מפני שעשה רצונו של הקב"ה ומתאנח על כבודו של הקב"ה ושל ישראל, וכל ימיו היה מחמד ומתאוה ומצפה כדי שיהא שלום בין ישראל לאביהן שבשמים, ומנין לך, תדע לך כשהיו ישראל במדבר וסרחו במעשיהם, אמר הקב"ה למשה, ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם, ואעשה אותך לגוי גדול. מיד היה פתחון פה למשה להשיב, ויחל משה וגו'... לזה נדמה משה הצדיק, כיון שעמד בתפלה בארבעה וחמשה מקומות והציל את ישראל מן המיתה, כתר היפה שהיה מונח לישראל שיהא להם ולבניהם עד עולם בשביל התורה שקבלו ואמרו נעשה ונשמע, אותו הכתר יהא מונח בראש משה לעולם, שנאמר וראו בני ישראל את פני משה כי קרן עור פני משה (שמות ל"ד), ושמא תאמר הואיל ונכנס משה לבית עולמו שמא בטל ממנו אותו הכתר של מאור פנים, תלמוד לומר ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים, מה אור פנים שלמעלה קיים לעולם ולעולמי עולמים, כך מאור פניו של משה נכנס עמו לבית עולמו... (פרק ד)
ומשה לא ידע כי קרן עור פניו, ומפני מה בלוחות הראשונות לא קרן עור פניו, לפי שהראשונות מכתב אלקים היו, שנאמר כתובים באצבע אלקים, אבל השניים כתבם משה מפי הגבורה, לכך הוקרן עור פניו, וכן אמר החכם חכמת אדם תאיר פניו (קהלת ח' א'). ויראו מגשת אליו, לפי שהקרן מן התורה, והתורה אש, שנאמר מימינו אש דת למו, לפיכך יראו מגשת אליו. (שמות לד כט)
אור שברא הקב"ה בתחלה אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו, וכשראו בדור אנוש גנזו ונתנו למשה באותן ג' חדשים ותצפנהו, וכשהלך אצל פרעה ניטל ממנו, ובהר סיני החזירהו וראה מגלעד ועד דן, שלא יכלו להסתכל בו עד דיהב על פניו מסוה. (בראשית)
ראה משה-כללי, מאמר ט פרק ה.
...ומשה לא חכים ארום אשתבחר זיו איקונין דאנפוי דהות ליה מן זיו איקר שכינתא דה' בזמן מלליותיה עמיה. (שמות לד כט)
כי קרן - לשון קרנים, שהאור מבהיק ובולט כמין קרן. (שם)
ויתן על פניו מסוה - ...ולכבוד קרני ההוד שלא יזונו הכל מהם היה נותן המסוה כנגדן, ונוטלו בשעה שהיה מדבר עם ישראל, ובשעה שהמקום נדבר עמו עד צאתו, ובצאתו יצא בלא מסוה. (שם שם לג)
כי קרן - הטעם בדבר אתו השם, וזה בעבור שנראה הכבוד על פניו, על כן הזהירו כזהר הרקיע. ומלת קרן, מגזרת קרנים מידו לו... ישתחקו עצמות חוי הפושע שאמר, כי בעבור שלא אכל לחם שבו פני משה יבשות כמו הקרן, ואיך לא פקח זה המקולל את עיניו, כי לא יירא האדם לגשת אל האדם רק בעבור דבר פלא שנתחדש בו, שלא ראה כמוהו, ואין אדם שלא ראה פני המת, ולא יירא מגשת אליו, ועוד אילו היה ככה, למה לא היה תמיד המסוה על פניו, ולמה היה מסיר אותו תמיד בדברו עם ישראל, והלא ראה כי בהיותו בן מאה ועשרים שנה לא כהתה עינו ולא נס לחה, ואף כי כאשר היה בן שמונים. (שם שם כט)
מסוה - ...יש אומרים שהאור היה מתחדש בפני משה בכל עת שהיה בא אל אהל מועד וידבר עם השם, והיה יוצא, והאור עומד כל זמן שהיה מדבר אל בני ישראל דברי השם, ובכלותו ישים המסוה, שידע שיסור האור ושישובו פניו כאשר היו, וזה יהיה גרעון למשה, אם יראו ישראל פניו בלי אור, על כן היה משים המסוה, ובבאו לדבר אל השם ישים המסוה לקבל האור. והגאון אמר כי האור לא סר מפניו עד יום מותו, על כן לא כהתה עינו, וזהו הנכון, רק אמר כי טעם המסוה בעבור שלא יפחדו ישראל בריבם זה עם זה. ולפי דעתי כי שם המסוה בעבור כבוד האור שחדש השם בפניו, שלא יראוהו ישראל בכל רגע, רק כאשר ידבר אליהם דברי השם, ויסיר את המסוה בבואו אל אהל מועד שידבר עם השם פנים בפנים... (שם שם לג)
וידבר משה אליהם - ...ואינו כן, אבל יאמר הכתוב כי בצאת כל ישראל לקראתו ראו קרני ההוד, ופחדו מגשת אליו, וחזרו אחורנית, אולי חשבו שהיה שם כבוד השם או מלאכי עליון עמו, ופחדו פן יפרוץ בהם ה', וקרא להם משה, ושבו אליו אהרן וכל הנשיאים ההולכים לפניהם, ודבר משה אליהם דברי שלום ובשרם בסליחת עונם... ואחרי כן אמר כי כלה לדבר אתם כל הענין הנזכר ונתן על פניו מסוה, כי התבונן בשובו אחור כי קרן עור פניו, או הגידו לו, ואחר שסר מעשה היום ההוא אמר ובבא משה, וזהו הענין ההווה, לומר שנהג כן כל ימיו עמהם. (שם שם לא)
כי קרן - לשון הוד, והמדמהו לקרני ראם קרניו אינו אלא שטות, כי שתי מחלוקות הם ברוב תיבות שבתורה, וגם מנחם פירש כן. (שם שם כט)
כי קרן - ...ולפי שלוחות שניות נתנו בחשאי, ולא היו אומות העולם מאמינים שניתנו לו מהקב"ה. דבר אחר לפי שרצו להעמיד מנהיג אחר במקום משה, הראה להם שהוא מלא זיו שכינתו, ואין להעמיד במקומו אחר. וייראו - לפי שהיו סבורים שהוא מלאך. (שם)
ובבא משה - כשהיה הדבור עם משה, או כשהיה מדבר עם בני ישראל, לא היה נותן המסוה על פניו, שלא יראוהו תמיד, ויהיה דומה להם שהוא חול, ושלא יזונו עיניהם מזיו השכינה. (שם שם לד)
והנה קרן - מיני האור חלוקים, יש אור חכמה, ויש אור שיצא מן החושך, אור חכמה שבו נברא הכל, והוא שדרשו בו רז"ל כבר היה לפי שקדם למאמר יהי אור, והוא שנקרא ראשית, והאור הזה השיג משה בלבו, ובו נבדל משאר הנביאים ונתעלה על כולם, אור שיצא מן החושך הוא האש היסודי, הוא הנקרא אור מורגש, והוא אשר חל על משה וקרן עור פניו. ומעלת הקרון שזכה בה עתה בלוחות שניות, מה שלא זכה בלוחות ראשונות, כשאמר "ויפן וירד משה מן ההר", לפי שכל ישראל היו שם במתן תורה בלוחות ראשונות וכלם עדים בדבר, אבל כאן בלוחות שניות, שהוזהר (שמות ל"ד) "ואיש לא יעלה עמך", נתן לו מעלת הקרון, כדי שיהא אות לישראל על מתן תורה. או נאמר כי משה ראוי לקרון עור פנים מן הראשונות, גם מוחזק היה בעיני כל ישראל לנביא לה', שלא יצטרך לאות עמהם, אבל לפי שהיה גלוי וידוע לפניו יתעלה שעתידין הראשונות להשתבר, לכך אחר לו מעלה זו על השניות הקיימות... ונראה לי בביאור המדרש הזה, כי הקרון בהיות פניו כפני חמה, שהם הפירות בעולם הזה, היה בדמיון הפרי הנופל מן האילן, אבל לעולם הבא, הקרן קיים לו אורה של מעלה, הוא אספקלריא המאירה, וזהו שאמרו נובלות אור של מעלה גלגל חמה, ועשה המדרש מלת קרן כוללת הקרן והפירות. (שם שם ל)
את פני משה - ראוי שתתעורר בכן למה הזכיר הכתוב משה שלש פעמים, ועל דרך הפשט אפשר לפרש, כי זה כנגד ג' פעמים מ' יום שהיה מעמדו בהר, וידוע שבכל מעמד ומעמד נתווסף בו יתרון השגה ותוספת אורה, ועל כן הזכירה בו הפרשה שלש קרינות, כי נאצל עליו הוד והדר בכל ארבעים יום, ומהם ראשונים שניים ושלישיים, ובא הרמז כאן בפרשה הזאת בג' קרינות, ובכתוב הזה ג' פעמים... להורות כי בכל פעם היה עולה מדרגה שראוי להקרא עליה משה... (שם שם לה, ועיין שם עוד)
...ואפילו אור השמש עצמו אמרו רז"ל כי הוא מתלבש באור אחר, כי לולי זה לא היתה בריה יכולה לעמוד בו, ומאותו מלבוש נטל משה רבינו ע"ה, ובהיותו עם בני אדם לא היו יכולין להסתכל באותו מלבוש, רק בנותנו המסוה על פניו להלביש המלבוש ההוא, ובבא משה אל אהל מועד היו פניו נשללות מאותו מלבוש, כי אין לו עסק בתחתונים... (וירא)
וירא אהרן וכל בני ישראל את משה והנה קרן עור פניו ויראו מגשת אליו, הרמז בקירון פני משה, כי נסתכל באספקלריא המאירה, כי לא נדבר עמו אלא ביום, ועל כן זכה לקירון עור פנים מדה כנגד מדה. אף לפי הפשט כל הדבק ביוצרו ומתלבש ברוח הקודש יראה אות הנפש על גוף האפל... וטעם וייראו מגשת אליו כי כשראו קרני ההוד פחדו וחזרו אחורנית, אולי חשבו שהיה שם כבוד השם ומלאכי עליון עמו ופחדו פן יפרוץ בהם השם. וכתב ה"ר אלעזר ז"ל הזקנים הראשונים כשקראו בספר תורה וחוזרין ויושבים היו מכסין פניהם, ואמרו השומע מפי קורא כשומע מפי משה, דכתיב ויצא ודבר ויתן את המסוה על פניו... (כי תשא, בסוף)
..וקרון הפנים הוא זיו עליון וזוהר עליון וזוהר אלוקי המושפע על האיש שמלאו רוח אלקים, ובקהלת ח' חכמת אדם תאיר פניו, ופירשנו כי ממה שהיה שותף להקב"ה במעשה הלוחות נטל הפעם קירון הפנים, ואולי היתה גדולה מזו בירידה ראשונה, ולא נזכר מפני טירוף השעה. ויתן על פניו מסוה - היה נותנו רק בזמן המועט שלא היה לומד ומלמד, שאז היה מסירו לחזק כח המשפיע והמושפע. (שם שם ל)
כי קרן - בטבע יחשך האדם על ידי רעב, וכאן היה ההפך, כדי שיכירו שיד ה' עשתה זאת, ושאין מעצור ביד ה' מברא אדם שחומרו דומה בזוהר גשמות לשמי השמים, ובזה העלה מדרגת משה על כל ילוד אשה, שזכה לידבק בעליונים, וזכה להזהיר כאחד הכוכבים, והשיג שלמות זו במ' יום כמספר ימי התהוות העובר, שאז נעשה שכלו רוחני במעלה העליונה, וגופו כאחד מצבא מרום, וזה שאמר "אשר ידעו ה' פנים בפנים". טעם נוסף, על ידי זה ישתלמו נפשות ישראל, כי שלמות הנותן יכין וישלים אל המקבל, וגם ידעו שרק הוא ראוי להנהיגם ולא עגל, וידוע שאין הדברים האלקיים כגשמיים, כי בהביט אדם בשמש יחלשו עיניו, ומשה בהביטו באור האלקי הוסיף אור בפניו... וייראו מגשת אליו - כי נצטוו פן יהרסו לעלות, ופחדו מהתקרבות אל הקודש, או פחדו להתעוור כהמביט בשמש, או שהדבר הבלתי נהוג יבהיל הרואים. (שם שם כט)
ויתן על פניו מסוה - לאבן עזרא שלא ישכחו בעלי הדין הבאים לפניו את טענותיהם, והוא טעם חלוש, אלא לא רצה שישתמש בזוהר בדבר חולין, כי רק בעת קרב לו השפע, או תתו השפע לבני ישראל... (שם שם ל)
עוד אמרו שקודם העגל היו פניו מבהיקים אלף פעמים יותר מקרני ההוד ולא היו זקוקים למסוה, ועליו נאמר "כימי צאתך מארץ מצרים" שהוא לנכח אל משה, וכתיב לעיל מיניה רעה עמך בשבטך אראנו נפלאות לכלל העם שזכר הורה השקול הכולל אשר אמרנו... (מאמר חקור דין חלק ב פרק לב)
ויהי ברדת - צער על שנכוו כל הצדיקים ממעלת משה. ברדת - בהיותו בהר חשב שהקירון מזיו ה' המדבר עמו, וברדתו חשב שהוא מהלוחות אל מול פניו יאירו, ותכף כשהרגיש שם מסוה, בסוד כבוד אלקים הסתר דבר. ובמדרש רבי יהודה בר נחמן אומר כשכתב משה התורה נשתייר בקולמוס קמעה והעבירו על ראשו וכו', אולי רוצה לומר, שכתב ענו מאד בלי יו"ד בענותו, ובשכר זה זכה לקרני הוד. (שם שם כט)
ושני לוחות העדות - וחשב שהאור מהלוחות, וקודם בדברו אותו לא הרגיש, כי לפני ה' היה כאור הנר בפני החמה. וייראו מגשת אליו - כי אור זה מטיל אימה על לבושי חומר, כנביאים בעת הנבואה, והוצרך לאור עתה כאשר נכתבה התורה על ידו, למופת שתורתו תורת אלקים, ולא תשונה כל עוד לא יבא אדם כמוהו באור אלקי. (שם)
כי קרן - ענין המסוה הוא, שלא יסתכלו בפניו תמיד, ויוכל להיות דבק במחשבתו באלקות, או שבאמת היה אסור להסתכל, כדאיתא בחגיגה ט"ז על הנשיא, ורק בשעת מצוה ודבר תורה לא הזיק. (שם שם לה)
כי קרן עור - נראה כי בפעם הראשונה ברדתו מן ההר לא קרן עור פניו, דאם לא כן מדוע לא יראו אז מגשת אליו, ואם באמת היה גם אז קירון פניו שוב לא יתחדש להם דבר, ומדוע נתייראו עתה. ונראה דענין קירון עור פניו הוא אור החוזר מזיו השכינה, כמו שרואין במראה מלוטשת אור הנר העומד נגדו, ומובן שזה תלוי בליטוש המראה, אם היא מלוטשת יותר מאירה יותר, ועל כן יש לומר שבמה שאמר מחני נא מספרך ומסר נפשו עבור כלל ישראל, עבור זה עצמו שב גם גוף שלו מלוטש ומאיר ביותר, מה שלא היה כן בלוחות הראשונות, אף שלעצם מעלתו היה אז אלף פעמים יותר... (שמות כי תשא תרע"ב)
...ותשחק ליום אחרון, אלו ליצני ישראל שמליצין אחריו ואומרים אלו לאלו, אפשר שהשכינה שורה על ידיו של בן עמרם, לא עשה... ויש להבין, אחר שראו שקרן עור פניו, פלא שלא היה כמוהו בעולם, מזה עצמו היה הדין נותן להאמין בו ביותר שיעשה פלא כזה, שתשרה שכינה על ידו, ואם אין שייכות זה לזה, ומדסמכן הכתוב, משמע דאדרבא, אחר שראו שקרן עוד פניו היו ליצני ישראל מליצין אחריו, אתמהה... אך ליצני ישראל אמרו אפשר שהשכינה שורה על ידיו של בן עמרם, הפירוש, לא שהיו סבורין שאי אפשר שתשרה השכינה בישראל, כי כבר ראו מתן תורה אשר פנים בפנים דבר ה' עמהם, ואם כן אין השראת שכינה בישראל כל כך פלא ורבותא יתירה, אלא שהיו חושבין שזה בזכות ישראל, ולא בזכות משה, וזה שאמרו אפשר שתשרה השכינה על ידו של בן עמרם, היינו שזכותו לבד תגרום.
ומעתה תובן הסמיכות של קירון עור פניו של משה, דהנה במדרש (ריש תרומה) יש לך אדם לוקח מקח ובני אדם אינם יודעין מהו, אבל משכר הסרסור נתוודע מה לקח, כך התורה, אין אדם יודע מה היא, אלא משכר שלקח משה, שנאמר "ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו", הנה מפורש שקירון עור פני משה הוא שכר סרסרות המקח שלקחו ישראל, ומובן שעיקר המקח גדול משכר הסרסרות, ואם כן הם, כשראו קירון עור פני משה, שזה שכר הסרסרות, הבינו גודל ויקרת עיקר המקח שזכו ישראל, ועל כן מזה עצמו שפטו, כי השראת השכינה בישראל לא בזכות משה היא אלא בזכות ישראל. ומעתה מובנת הסמיכות, עוז והדר לבושה, זה קירון עור פני משה, ומזה נצמח ותשחק ליום אחרון, שבאשר לא היו יכולין להקימו והביאוהו אל משה, ושרתה רוח הקודש והקימו, מזה מוכח שכל ענין המשכן לשרות בו השכינה הוא בזכות משה. (שם פקודי תרפ"א)
ראה עוד: משה-כללי, תצוה תרע"ג, ויקרא תרע"א.
ראה משה-כללי, שמות י.
ובמה שלמדנו מדברי חז"ל אלה, יובנו לנו דברי הכתוב, חכמת אדם תאיר פניו וגו' (קהלת ח'), ובאמת גם לנו מורגש ונראה, כי תואר פני חכם מעיד על חכמתו הניכרת מתוך זיו קלסתר פניו, ומנין הוא זה, מפני שהחכמה הנמצאת בפנימיות נפשו של החכם מתפרצת דרך כל מציאותו, ובברק אורה מזהירה דרך פניו ומאירה כל מהותו... לפי דברי כולם מתבאר כי קרני ההוד הם תולדה מאור החכמה הפנימית שהיתה אצורה בנפשו של משה, שאין לה אומר ודברים, אלא מתפרצת ומזהירה דרך דמותו ומאירה את פניו, ומאותו הענין של חכמת אדם תאיר פניו, אלא שאור החכמה אצל משה רבינו גדל כל כך, עד שהתפרץ באור גדול בזוהר קרני הוד, ומחלקותם הוא רק איזה מקור חכמה וחלק מחלקי התורה הוא שהזהיר כך כך בנפש משה, והאיר פניו בקרני הוד.
והנה לפני דברי רבי ברכיה נראה לבאר הדבר באופן זה, התורה יש בה שלשה חלקים, אחד בידו של משה, הוא חלק הנגלה לנו... אחד בידו של הקב"ה, הוא שער בינה היותר עליון, שאי אפשר לאדם, ולו גם היותר נעלה וקדוש כמשה רבינו, להשיג אותו, כי הוא שורש התורה הקשור בידיעת הבורא ב"ה, עוד יש חלק אמצעי ממוצע בין שני חלקי התורה, וזהו חלק התורה שלא נמסר לאדם בידו, אינו יכול להשיגו על בוריו ולשאת ולתת בו כמו בדבר הנמצא אצלו, אבל עם כל זה ניתנה האפשרות להציץ בו ולראותו מזהיר לפניו, ולהרגישו בנפשו כמרחוק, וזוהי המליצה, "והיה משה אוחז בטפחיים, והשכינה בטפחיים, ושני טפחים באמצע, ומשם נטל משה קרני ההוד". כלומר מאלו הב' טפחים באמצע, כי משה מסר לישראל רק את חלק התורה שאחזו בידו, זהו החלק שאפשר למוסרו באותיות התורה בכתב ובדבור, אבל משה לעצמו נטל גם מהטפחים האמצעיים שבינו לבין הקב"ה, ואור התורה שהאיר בו מחלק התורה הזה, שאין לו שום מלים ואותיות, ואינו נתפס בדבור ובמחשבה, רק הבריקה בלבו ונשמתו של משה, ואור חכמה עילאה זו היא שהאיר בנפשו והזהיר על פניו בקרני הוד, אבל רבי יהודה ברבי נחמן בשם ריש לקיש אומר, כי קרני ההוד לא נעשו על ידי חלק התורה שהוא בינו לבין הקב"ה, אלא מאותו חלק התורה עצמו שמסרו לישראל נשאר בקולמוסו קמעא, כי אחרי כל כחו הרב של משה רבינו ללמד את ישראל בינה, ואחרי כל יגיעתו הרבה להסביר את דברי התורה, עדיין נשארה צורת החכמה בלבו, שלזה כל בטוי ולשון לא יספיקו, והאירו על ראשו, כלומר, הרגישה רק הוא במחשבתו, והיא שהתפרצה דרך פניו בזוהר קרני הוד... (חלק א עמוד לה, חומר וצורה).