(ראה גם: דור המדבר-תלונה, משה-וישראל, תוכחה)
ויאמר משה ואהרן אל כל בני ישראל, ערב וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים. ובקר וראיתם את כבוד ה' בשמעו את תלונותיכם על ה', ונחנו מה כי תלינו עלינו. ויאמר משה בתת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבקר לשבע, בשמע ה' את תלונותיכם אשר אתם מלינים עליו, ונחנו מה לא עלינו תלנותיכם כי על ה'. (שמות טז ו)
ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם אתם חטאתם חטאה גדולה, ועתה אעלה אל ה' אולי אכפרה בעד חטאתכם. (שם לב ל)
ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע, ויאמר להם שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים. (במדבר כ י)
ואומר אליכם בעת ההיא לאמר, לא אוכל לבדי שאת אתכם. ה' אלקיכם הרבה אתכם, והנכם היום ככוכבי השמים לרוב... איכה אשא לבדי, טרחכם ומשאכם וריבכם... (דברים א ט, וראה שם עוד)
ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' אלקיכם. ההולך לפניכם בדרך לתור לכם מקום לחנותכם, באש לילה לראותכם בדרך אשר תלכו בה ובענן יומם. וישמע ה' את קול דבריכם ויקצוף וישבע לאמר... (שם שם לב, וראה שם עוד)
וה' התאנף בי על דבריכם, וישבע לבלתי עברי את הירדן ולבלתי בא אל הארץ הטובה אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה... כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ, והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל ועשיתם הרע בעיני ה' אלקיך להכעיסו. העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ כי אבוד תאבדון מהר מעל הארץ אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה, לא תאריכון ימים עליה כי השמד תשמדון. והפיץ ה' אתכם בעמים, ונשארתם מתי מספר בגוים אשר ינהג ה' אתכם שמה... (שם ד כא)
זכר אל תשכח את אשר הקצפת את ה' אלקיך במדבר, למן היום אשר יצאת מארץ מצרים עד באכם עד המקום הזה ממרים הייתם עם ה'. ובחרב הקצפתם את ה', ויתאנף ה' בכם להשמיד אתכם... (שם ט ז)
והיה אם לא תשמע בקול ה' אלקיך לשמר לעשות את כל מצותיו וחקתיו אשר אנכי מצוך היום, ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך... (שם כח טו)
כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון וסרתם מן הדרך אשר ציויתי אתכם, וקראת אתכם הרעה באחרית הימים כי תעשו את הרע בעיני ה' להכעיסו במעשה ידיכם. (שם לא כט)
וישמן ישורון ויבעט שמנת עבית כשית, ויטש א-לה עשהו וינבל צור ישועתו. יקניאוהו בזרים, בתועבות יכעיסוהו. יזבחו לשדים לא אלה אלהים לא ידעום, חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם. צור ילדך תשי, ותשכח א-ל מחוללך... (שם לב טו)
...אל כל ישראל, אילו הוכיח מקצתם, הרי אלו שבשוק היו אומרים כך הייתם שומעים מבן עמרם ולא הייתם משיבים לו דבר כך וכך, אם היינו יושבים שם היינו משיבים לו ארבעה וחמש פעמים על כל דבר ודבר. דבר אחר מגיד שכינסן משה מגדולם ועד קטנם ואמר להם, כל מי שיש לו תשובה יבא ויאמר. דבר אחר אל כל ישראל, מלמד שהיו כולם בעלי תוכחה, ויכולים לעמוד בתוכחות.
בעבר הירדן, מלמד שהוכיחן על מה שעשו בעבר הירדן, במדבר, מלמד שהוכיחם על מה שעשו במדבר, מלמד שהיו נוטלים בניהם ובנותיהם קטנים וזורקין לתוך חיקו של משה, ואומרים לו, בן עמרם, מה אנונא התקנת להם לאלו, מה פרנסה התקנת להם... (דברים א, וראה שם עוד)
...דבר אחר ויהי בארבעים שנה וגו', מלמד שלא הוכיחם אלא סמוך למיתה, ממי למד, מיעקב, שלא הוכיח לבניו אלא סמוך למיתה, שנאמר ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. אמר לו ראובן בכורי אתה, אומר לו בני, אומר לך מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו, כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי... (שם ב)
אחרי הכותו את סיחון, משל למה הדבר דומה, למלך שיצא הוא וחיילותיו למדבר, אמרו לו היילותיו תן לנו גלוסקאות חמות, אמר להם אני נותן לכם... אמר להם האיפרכוס, בשביל שהמלך כשר, אם לאו, מאין לו רחיים מאין לו תנורים במדבר, כך אמר משה, מוכיחני את ישראל תחלה עכשיו יאמרו בשביל שאין בו כח להכניסנו לארץ ולהפיל סיחון לפנינו הוא מוכיחנו, הוא לא עשה כן, אלא לאחר שנכנסו לארץ והפיל סיחון ועוג לפניהם, אחר כך הוכיחם, לכך נאמר אחרי הכותו את סיחון מלך האמורי... (שם ג)
דבר אחר אלה הדברים, זה שאמר הכתוב (משלי כ"ח) מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון. רבי פנחס בשם רבי חמא בר חנינא אמר, מוכיח אדם זה משה, אדם אלו ישראל, שנאמר (יחזקאל ל"ד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, מהו אחרי, אמר הקב"ה בשביל להביאן אחרי... דבר אחר מוכיח אדם אחרי, אמר רבי יהודה ברבי סימון, מהו אחרי, אמר הקב"ה כביכול משה הוכיחני אחר ישראל והוכיח ישראל אחרי, לישראל אמר (שמות ל"ב) אתם חטאתם וגו', להקב"ה אמר (שם) למה ה' יחרה אפך בעמך... וכשהלך אצל ישראל אמר להן, עד אימת אתם מכעיסים אותו, קדמותיכון הוא, תניינותיכון הוא. (דברים א ב)
דבר אחר אלה הדברים, אמר רבי אחא ברבי חנינא, ראויות היו התוכחות לומר מפי בלעם והברכות מפי משה, אלא אילו הוכיחם בלעם היו ישראל אומרים שונא מוכיחנו, ואילו ברכם משה היו אומות העולם אומרים אוהבם ברכן, אמר הקב"ה יוכיחם משה שאוהבן, ויברכן בלעם ששונאן, כדי שיתבררו הברכות והתוכחות ביד ישראל. דבר אחר אילו אחר הוכיחן היו אומרים זה מוכיחנו, משה שכתוב בו (במדבר ט"ז) לא חמור אחד מהם נשאתי, לזה נאה להוכיח את ישראל. (שם שם ד)
דבר אחר אמר רבי סימון, כיון שאמר לו הקב"ה למשה שישנה התורה, לא היה מבקש להוכיחן על מה שעשו, אמר רבי סימון למה הדבר דומה, לתלמיד שהיה מהלך עם רבו וראה גחלת מושלכת, סבור שהיא אבן טובה, נטל אותה ונכווה, לאחר ימים היה מהלך עם רבו וראה אבן טובה, היה סבור בה שהיא גחלת והיה מתיירא ליגע בה, אמר לו רבו, טול אותה, אבן טובה היא. כך אמר משה, בשביל שאמרתי להם שמעו נא המורים נטלתי שלי מתחת ידיהם, ועכשיו אני בא להוכיחן, אמר לו הקב"ה משה אל תתיירא. (שם שם ו)
והיו שמיך - ...הקיל משה בקללותיו לאמרן בלשון יחיד, וגם כן בקללה זו הקיל, שבראשונות הוא אומר את שמיכם כברזל וארצכם כנחושה, שלא יהיו השמים מזיעים כדרך שאין הברזל מזיע, ותוך כך יהא חורב בעולם, והארץ תהא מזעת כדרך שהנחשת מזיע, והיא מרקבת פירותיה, וכאן הוא אומר שמיך נחשת וארצך ברזל, שיהיו שמים מזיעין אף על פי שלא יריקו מטר, מכל מקום לא יהיה חורב של אבדון בעולם, והארץ לא תהיה מזיעה כדרך שאין הברזל מזיע, ואין הפירות מרקיבין, ומכל מקום קללה היא... (דברים כח כג)
והוא יהיה לך - ומדרש אגדה, למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות, לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים, חוץ ממ"ט שבתורת כהנים, הוריקו פניהם, ואמרו מי יוכל לעמוד באלו, התחיל משה לפייסם, אתם נצבים היום, הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלייה, והרי אתם קיימים לפניו. היום - כהיום הזה שהוא קיים, והוא מאפיל ומאיר, כך האיר לכם, וכך עתיד להאיר לכם, והקללות והייסורין מקיימין אתכם ומציבין אתכם לפניו... (שם כט יב)
גם בי התאנף ה' בגללכם - ויאמר הנה חטאתכם אשר עשיתם בעת ההיא במרגלים מנעו מכם הארץ הטובה, ועוד הוספתם לחטא בפעם אחרת, עד שמנעתם גם אותי מלעבור, כי רצה להזכיר יחד עונש כל הנמנעים מעבור אל הארץ, כי הכל בגרמת עונותיהם, וכדי שיזכיר כאן ענין יהושע כי הוא יעבור מפני שמלא אחרי ה'... והנה הזכיר כל מעשה ההוא זולתי מגפת המרגלים עצמם, וגם לא הזכיר הדבה, כי לא ידבר בגנאי היחידים, אבל יוכיח את הרבים שכולם חטאו, וכולם נענשו... (שם א לז, וראה שם עוד)
ובחרב הקצפתם את ה' - קודם שיפתח להם בביאור התורה כלל הוכיח אותם בעונות אשר גרמו להם ולא נמחלו, והזכיר להם ענין המרגלים ומי מריבה, ואחר כן ביאר עשרת הדברות ופרשת יחוד השם, והזהירם בענין עבודה זרה אזהרות רבות, והזהיר במצות בכללם ויאמר שהן כלם טובות ובעבורם תבא להם כל הטובה, ועתה בא להתחיל בפרטי המצוה, וקודם שיזכיר אחת מהן בפרט יחזור להוכיח אותם ולפקוד עליהם את כל עונותיהם שעשו מעת שקבלו התורה והלאה, כי התלונות שעשו קודם מתן תורה שהמרו על ים בים סוף, וילונו במרה ובאלוש לא יזכירם להם, כי מעת שקבלו התורה היו יותר חייבים לשמע בקול השם אשר כרת עמם ברית, ולפיכך פתח כאן "ובחורב הקצפתם", והזכיר להם מעשה העגל. (שם ט ח)
ואפן וארד - כבר פירשתי במקומו, כי קודם שירד מן ההר התפלל עליהם... אבל לא הזכיר זה עתה, מפני שהוא רוצה להסדיר להם הטורח הגדול והעמל שטרח עליהם כי הביאו אותו לשבור הלוחות ולהתנפל עליהם ארבעים יום וארבעים לילה... וטעם ואתפוש בשני הלוחות - גם זה מן התוכחות, יאמר היה עונכם גדול מנשא, עד כי בראותי אתכם משחקים לפני העגל לא יכולתי להתאפק, ושברתי הלוחות, והוצרך להזכיר זה בעבור שירצה להודיעם ענין הלוחות השניות... (שם שם טו)
...כי כן מצינו בישראל, שהיו נוכחים מפי משה רבינו ע"ה והיו מעלין חן לפני הקב"ה, לרוב תוכחותיו של משה, שהיה מוכיחם תמיד בדברים קשים, כמו שמצינו במי מריבת קדש, שאמר להם שמעו נא המורים, וכן בענין המן, שאמר להם (שמות ט"ז) ונחנו מה כי תלינו עלינו. ובמדרש: מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון, מוכיח זה משה, אדם אלו ישראל, שנאמר (יחזקאל ל"ד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, הוכיחן להביאם אחריו, לפיכך חן ימצא, שנאמר (שמות ל"ג) כי מצאת חן בעיני... כי כל מה שהיו ישראל מרבים לחטוא היה משה מרבה להוכיחם ומתפלל עליהם, עד שהיו מתרצין אצל הקב"ה והיו מוצאין חן בעיניו, וכן מצינו עוד שהוכיחם בעבר הירדן, ודבר אתם קשות, והיה מגלגל להם בתוך דבריו קצת עבירות שעשאום כבר, והיה מזכיר להם בשמם המקומות שחטאו בהם להקב"ה, והם ערבות מואב, בשטים, ובים סוף וכיוצא בהן... (דברים הקדמה)
אלה הדברים - ספורים, תוכחות וטענות שדבר מעצמו, וציוה ה' שיכתבם בתורה. אשר דבר - הוכיחם בשעתו על כל דבר ולא פחד, והתורה מרחיבה כאן מה שקיצרה במקום אחר. (דברים א א)
במדבר - לא הזכיר מסה מריבה וקברות התאוה, כי במסה ומריבה נענש גם הוא, ובקברות התאוה היו רק מעטים, וזה שאמר אל כל ישראל. ומה שדבר ברמז, כי רצה קודם לתהות על קנקניהם אם נכונים לקבל מוסר באהבה, ואחר כך יוכל להקשות להוכיח, כגון ממרים הייתם. והתחיל במדבר, כי אם יתחיל בים סוף יאמרו שאז עוד לא הטהרו מעבודת גלולים, ואין יראת שמים בלבם, ועל "במדבר" יאמרו, אין אדם נתפס על צערו בחסרון לחם, על כן סמך בערבה - בשטים שאז שמנו מביזה, ואם יאמרו רוב טובה גרם, הוכיח מול סוף - בעת צרה גם לא בטחו, ואם יאמרו כי חשבו שאינם ראוים להנצל, אמר להם בין פארן - במרגלים, שכבר ראו כי ה' עמהם, ואם יאמרו המרגלים שפיתום אשמים, אמר להם תופל ולבן - מי פיתה אותם שם. ואם תאמר שלא הכרתם טבע המן הנבלע באברים, וחצרות - יוכיח שנאספתם במחלוקת קרח נגדי, ואת טבעי כבר ידעתם על ידי האותות, ואם תאמרו חטאת משפחתי היתה והם שהקהילו, ודי זהב - העגל יוכיח, שלא עשאהו מכסף שהרבה להם, כי אם מזהב. (דברים א א)
בארבעים שנה - שאז אדם יורד לסוף דעת רבו, בעשתי עשר חודש - כברש"י שהיה סמוך למיתתו, ואחר שהשתרשו עד אז באמונה, לא יבעטו בתוכחתו ולא יקפידו עליה כל כך. (שם שם ב)
רב לכם שבת בהר - התחיל תוכחתו במרגלים, כי חשש שאחרי מותו יחטאו וישארו עוד במדבר, כבמרגלים... (שם שם ו)
ההולך לפניכם - מקום הפסוק הוא לפני הקודם, אלא רוצה לומר אם יטענו שאחרי קברות התאוה שנא אותם, ונסי המדבר נמשכו מפני היותם לטבע, אין הדבר כן, שהליכתו לפניהם לא נעשית לטבע, ומזכיר כאן טענותיו עם כת זו, משום שראה שיגלו ובגלות לא ירצו להפרד מהשגחת ה', אבל יטענו גם כן שה' שנא אותם. (שם שם לג)
ובתבערה ובמסה - במקומות אלו בין סיני וקדש ברנע, שהייתם מתנהגים בבחינה עליונה, כולם קרובים אל ה', מכל מקום מקציפים הייתם... ולא האמנתם - שרצונו להטיב עמכם, והייתם סבורים שבשנאתו אתכם עשה כל זאת. ולא שמעתם - זו כת שניה, שהאמינו שרוצה להשגיח וגם יכול, אלא שלא רצו להשתעבד תחת השגחתו, שתלויה פרנסת הארץ בתורה ומצוות... (שם ט כב וכח)