משה   תפלה במרגלים

(ראה גם: דור המדבר-מרגלים)

 

ויאמר משה אל ה', ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו. ואמרו אל יושב הארץ הזאת שמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה, אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה. והמתה את העם הזה כאיש אחד, ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר. מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם, וישחטם במדבר. ועתה יגדל נא כח א-דני, כאשר דברת לאמר. ה' ארך אפים ורב חסד נושא עון ופשע, ונקה לא ינקה פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים. סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך, וכאשר נשאת לעם הזה ממצרים ועד הנה. (במדבר יד י)

זהר:

תא חזי, כשמאיר עתיקא הסתום (שהוא מוחא סתימאה דא"א), במוח, (שהוא אבא), והמוח מאיר ללב, (שהוא ז"א), בדרך נעם ה', (דהיינו דרך הבינה הנקראת נעם), והעמדנו שזה הוא כח ה', דהיינו כח ההוא הבא מעתיקא קדישא הסתום מכל הסתומים, יגדל נא, שיתגדל ויתרבה למעלה למעלה, ויזל והיה נמשך למטה, כאשר דברת, הוא כמו שהעידוהו, (שהוא ארך אפים בין לצדיקים בין לרשעים), לאמר, היינו שילמדו מכאן כל דורות האחרונים לעולם ולעולמי עולמים, לאמר, היינו לומר זה בעת צרה, ולומר זה בשעת הרוחה, ומה הוא, היינו ה' ארך אפים וגו'.

אמר רבי יצחק, אמת למה חסר מכאן, ואמת, אמר רבי חייא הם (המרגלים) גרמו לו שיסתלק מכאן (השם ואמת), משום שנהגו את עצמם בשקר, באותה מדה שאדם מודד מודדים לו, וכן שאר המדות נסתלקו, שמשה לא יכול לאומרם, (כי אין כאן אלא ט' מדות הרחמים ולא י"ג), משום שהם (המרגלים) גרמו. סלחתי כדבריך, היינו כדבריך ממש... (שלח צא ועיין שם עוד)

תלמוד בבלי:

תניא כמאן דאמר ארך אפים ראה, דתניא, כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וכותב ארך אפים, אמר לפניו, רבונו של עולם, ארך אפים לצדיקים, אמר לו אף לרשעים, אמר לו רשעים יאבדו, אמר ליה השתא חזית מאי דמבעי לך. כשחטאו ישראל אמר לו לא כך אמרת לי ארך אפים לצדיקים, אמר לפניו רבונו של עולם, ולא כך אמרת לי אף לרשעים, והיינו דכתיב ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר. (סנהדרין קיא א)

מדרש רבה:

אמר משה, רבונו של עולם, הבט לברית אבותם שנשבעת להם שתעמיד מהם מלכים נביאים וכהנים, אמר לו הקב"ה ואין אתה מבניהם, (במדבר י"ד) ואעשה אותך לגוי גדול, כיון שראה משה כך, עמד במדה אחרת, ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים ואמרו אל יושב הארץ הזאת, מאי יאמרו, שלא היה בו כח לזון אותם, אמר לו והלא ראו נסים וגבורות שעשיתי להם על הים, אומרים בנו היה יכול לעמוד, בשלשים ואחד מלכים אין יכול לעמוד, רבון כל העולמים עשה בשבילך, ועתה יגדל נא כח א-דני, תנצח מדת רחמים למדת הדין. כאשר דברת לאמר, אני אמרתי לפניך באיזה מדה אתה דן את עולמך, (שמות ל"ג) הודיעני נא את דרכיך, ומדת הדין העברת ממני, ויעבור ה' על פניו ויקרא, אותה המדה שאמרת לי קיים, ה' ה' א-ל רחום וחנון, סלח נא, קבל הקב"ה את דבריו והודה לו... (במדבר טז יד)

...אמר לו משה, שמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה, והמתה את העם הזה כאיש אחד, שלא יהיו אומות העולם אומרים, אלהי כנען קשים הם מאלהי מצרים, אלהיהן של מצרים שקר הם, אבל של כנען של בעל הם. ואמרו אל יושב וגו' מבלתי יכולת ה', מפני שלא היה לו יכולת להוסיף להם מזונות הוציאם להמיתם במדבר, ואין לשון יכולת אלא מזונות, כמו דכתיב (מ"א ה') אלף כור חטים מכולת לביתו.

דבר אחר שלא יהיו אומות העולם נוהגין בך כאכזרי, לומר בא דור המבול ואבדן, בא דור הפלגה ובאו סדומיים ואבדן, אף אלו שקראן בני בכורי הרי הוא מכלה אותן... מהו כי עין בעין, אמר ריש לקיש, הרי מאזנים מעוין, אתה אומר אכנו בדבר, ואני אומר סלח נא, נראה של מי עומד, שנאמר ויאמר ה' סלחתי כדבריך... (שם שם טו)

מדרש תנחומא הקדום:

דבר אחר עד מתי לעדה, אמר הקב"ה למשה, מכלה אני אותם מלפני, שכן הוא אומר אכנו בדבר ואורישנו, מיד עמד לו משה מבקש רחמים מן הקב"ה, כיצד, בשעה שעשו ישראל את העגל, עמד לו משה, באותה שעה היה מבקש עליהם, אמר לו בבקשה ממך הודיע אותי באיזה מדה אתה נוהג בעולמך, שכן הוא אומר הודיעני נא את דרכיך ואדעך (שמות ל"ג י"ג), אמר לו הקב"ה במדת רחמים אני נוהג בעולמי, שנאמר ויעבר ה' על פניו ויקרא, ה' ה' א-ל רחום וחנון וגו' (שם ל"ד ו'), כיון שראה משה שאמר לו הקב"ה ארך אפים, התחיל אומר להקב"ה רבון העולמים זאת שאמרת ארך אפים כך אתה מאריך רוחך, אמר לו הקב"ה אף על פי כן עתיד אני לפרע להם, לא עשה, אלא כיון שביקש הקב"ה לכלותם כאן, שנאמר אכנו בדבר ואורישנו, עמד משה והיה מבקש רחמים לפני הקב"ה, ואמר לו בבקשה ממך, אותן התנאים שהתניתה ואמרת ארך אפים, כאן קיים דבריך, ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר, ומה אמר ה' ארך אפים ורב חסד וגו' אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, עבד אם יהיו מעשיו טובים, והיה רבו מסתכל בו בסבר פנים יפות, אין מחזיקין לרבו טובה, ואימתי הן מחזיקין לו טובה, בזמן שהעבד של תרבות רעה ומעשיו רעים, ורבו מסתכל בו בסבר פנים יפות, כך אף את רבונו של עולם, אל תבט בקשי ערפם, שנאמר (דברים ט' כ"ז) אל תפן אל קשי העם ואל רשעו ואל חטאתו. במדבר שלח יד)

ילקוט שמעוני:

ויאחז צדיק דרכו, בשעה שהכעיסו המרגלים את הקב"ה אמר משה, רבונו של עולם, תפוס אומנותך, שכל הצדיקים תפשו אומנותם, אברהם תפס את המילה, יצחק את התפלה, יעקב את האמת, תתן אמת ליעקב, יוסף את החסידות, ויט אליו חסד, משה את הענוה, והאיש משה ענו מאד, אהרן את השלום, בריתי היתה אתו החיים והשלום, פנחס את הקנאה, בקנאו את קנאתי בתוכם, אף אתה תפוס אומנותך, ומהו אומנותי, אמר לו א-ל רחום וחנון, הדא הוא דכתיב ועתה יגדל נא כח ה' וגו'. (איוב פרק יז, תתקז)

רש"י:

כי העלית - כי משמש בלשון אשר, והם ראו אשר העלית בכחך הגדול אותם מקרבם, וכשישמעו שאתה הורגם, לא יאמרו שחטאו לך, אלא יאמרו שכנגדם יכולת להלחם, אבל כנגד יושבי הארץ לא יכולת, וזו היא, ואמרו אל יושב הארץ - כמו על יושב הארץ הזאת, ומה יאמרו עליהם, מה שאמור בסוף הענין, מבלתי יכולת ה', בשביל ששמעו כי אתה ה' שוכן בקרבם ועין בעין אתה נראה להם, והכל בדרך חבה, ולא הכירו בך שנתקה אהבתך מהם עד הנה... (במדבר יד יג)

רמב"ן:

ושמעו מצרים - רש"י, ולפי דעתי אין הכונה למשה רבינו בטענה הזאת מפני שהכנענים חזקים וגבורים במלחמה, כי השם הכה את המצרים בדבר והמית בכוריהם ברגע, והביא עליהם מכות גדולות מן השמים, ונקל זאת בעיני ה' להכות בדבר הגבורים והחזקים כדלים וכחלשים, אבל הכוונה בתפלה הזאת, לאמר יחשבו מצרים ויאמרו כי יש כח באלהי כנען להציל מידך, כי עשית במצרים ובאלוהיהם שפטים עד שהוצאת העם הזה מקרבו, ולא יכולת לעשות כן בכנען ובאלהיה, והנה יהיה בזה חלול השם, ויחזקו ידי עובדי ע"ז... (שם)

ועתה יגדל נא - רש"י מדברי אגדה, ודרך האמת תכיר מפני שהשם במקום הזה כתוב באל"ף דל"ת, ויאמר שיהיה הגדולה בכח רחמים, כי מדת הדין היא שמתוחה כנגדם, והזכיר במקום ארך אפים ורב חסד, ולא הזכיר אמת, כי במדת אמת יהיו חייבין, ולא הזכיר נוצר חסד לאלפים, כי לא בזכות אבות נתפלל משה עכשיו, ולא הזכיר בתפלה הזאת לאברהם ליצחק וליעקב כלל, והטעם בעבור שהארץ ניתנה לאבות, ומהם ירשוה, והם מורדים באבותם, ולא היו חפצים במתנה שלהם, אשר האבות היו בוחרים בה מאד, והיאך יאמר אשר נשבעת להם בך... ולא הזכיר "וחטאה", בעבור שאלו מזידים ופושעים, ולא ידעתי למה לא הזכיר רחום וחנון, אולי ידע משה, כי הדין מתוח עליהם ולא ימחול לעולם, לכן לא ביקש רק אריכות אפים, שלא ימיתם כאיש אחד, ולא ישחטם כצאן במדבר, שימותו במגפה, וכסבור שלא בקש עתה אלא אריכות אפים, אמר לו סלחתי כדבריך, שאהיה להם ארך אפים ורב חסד. והזכיר פוקד עון אבות, לאמר שאם יראה שלא למחול עונם יפקוד עון אבות על בניהם, ולארך אפים יקחם, ומזה היתה הגזרה לקבוע להם בכיה לדורות בלילה הזה... והנה במשנה תורה הזכיר משה במעשה העגל תפלתו אשר התפלל עליהם, ואמר ואתנפל לפני השם כראשונה וגו', ופירש שם תפלתו, והזכיר גם תפלתו על אהרן, ולא הזכיר להם למרגלים שהתפלל עליהם כלל, וכל זה מן הטעם שהזכרתי, כי הוא לא התפלל למחול להם, אלא שישא להם ויאריך אפו, ופוקד עון אבות על בנים, ולא היתה תפלתו עליהם שלמה, ועל כן לא הזכירה להם, כי היו יכולים לטעון עליו. (שם שם יז)

חזקוני:

יגדל נא - מדת הרחמים תנצח למדת הדין לכבוש כעסך וזהו כח, כדכתיב טוב ארך אפים מגבור. דבר אחר, הראה כוחך שאתה יכול להכניסם ולהפיל לפניהם ל"א מלכים, ארך אפים - לא אמר א-ל שמשמעו לשון חוזק, ולא רצה שיראה עתה כחו לישראל, רחום וחנון לא הזכיר, דשייכי גבי מתנה, דכתיב וצדיק חונן ונותן, ולא בקש שיחנם לתת להם כלום, אלא שיסלח, ולא אמר ואמת, שהוא קו המשפט, אלא שיעשה לפנים משורת הדין, דבר אחר שלא יאמת מה שאמר אכנו וגו', ולא אמר נוצר חסד, שלא עשו חסד שינצרהו, וחטאה לא הזכיר שהוא שוגג, והם פשעו. (שם)

עקדה:

ושמעו מצרים - הליץ מצד כבוד ה', ולא למען העם, כי העמים לא יאמינו שלא אבו ללכת אחריך בכל, אחר האותות שעשית להם, ויתלו בחוסר יכולת ה', שלא יגבר על יושבי הארץ. או באופן שני כפי שאמרו מצרים ברעה הוציאם, כי ה' ברא הכל בצורת משפיע ומושפע, עילה ועלול, הנקראים זכר ונקבה... והגוים יאמרו כי ה' עשה זאת כל זמן שהשפיע עליו שום כוכב או מזל, וכשפסקה ההשפעה לא יכול עוד, ועל זה אמר ועתה יגדל נא כח - להודיע לכל שלו הגדולה והגבורה. והנה הליץ מצד כבודו יתברך ולא כמתפלל עליהם, לכך נאמר ויאמר משה, ולא בלשון תפלה. ודבר גדול הוא, כי הוא הענין השמור לגאולתנו, כמו שכתוב (יחזקאל ל"ו) "לא למענכם אני עושה בית ישראל, כי אם לשם קדשי המחולל"... (שם)

אלשיך:

את העם הזה מקרבו - לא יאמרו שהרגת אותם על חטאם, שהרי גם במצרים היו בקרבו, רוצה לומר עובדי עבודת גלולים ומגדלי בלורית כמותם, ויאמרו מבלי יכולת - כי ז' עמים קשים מעם אחד, ולכבוש ארץ קשה מלהעלות מתוכם. ה' - השמיט השם השני, שהוא לשבים, והמדות התלויות בתשובה, א-ל רחום וחנון, שא-ל הוא חסד פשוט לשבים, ולשאינם שבים צריך רב חסד, שיטה כלפי חסד, ולא אמר ואמת, כי הוציאו דבה ושקר ולא האמינו, וכן לא אמר נוצר חסד, כי הוא לאוהביו... (שם)

אברבנאל:

ושמעו - משה לא התפלל, כי אם בדרך עצה, על כן לא כתוב ויחל או ויתפלל. כי העלית בכוחך - שעל ידי זה הם שונאים אותך וירצו לפרסם גנותך. ויאמרו כי אתה ה' - לא ייחסו הריגתם לעונש, שהיו דבקים בך כל כך, ומהסתם לא חטאו, כי אם מבלתי יכולת, ועל כן אמר לו שיענישם באופן שלא ייחסו האומות להעדר יכלתו, וגם יגדל נא כח - שבכל זאת יביאם לארץ, אלא שיפרע מהם במשך הזמן. וכאשר נשאת - שכן עשה גם בעגל, כאמרו "וביום פקדי ופקדתי", ועל כן הזכיר רק מדות אלו... (שם)

של"ה:

ועל דרך זה נראה לי לבאר פסוקים בפרשת שלח לך, ועתה יגדל נא כח וגו', יש להתעורר מה זה שאמר ועתה יגדל וגו', שהוא לכאורה תמוה, כי גדול כח א-דני לעולם אמן ואמן. על דרך הפשט בהמשך הפרשה הוא כך, הקב"ה אמר למשה אכנו בדבר ואורישנו, ואעשה אותך לגוי גדול, ואחר כך התפלל משה ואמר עשה למען שמך שלא יחולל, כי יאמרו מצרים מבלתי יכולת חס ושלום לא יכול לעמוד נגד ל"א מלכים, וחשב משה בלבו, הלא יתגלה יכולת ה' לאחר זמן שיהיה למשה גוי גדול יוצאי חלציו, והמה ירשו את הארץ ויראוה יכולת ה', על זה אמר משה, ועתה יגדל נא כח א-דני, כלומר אמת הוא שלאחר זמן כשיצאו מחלצי עם רב וירשו את הארץ יהיה נודע יכולת ה', אבל ביני וביני יאמרו מבלתי יכולת, כי בודאי יהיה זמן רב קודם שיצאו מחלציו עם רב, ועל זה אמר ועתה יגדל נא כח א-דני, כך הוא על דרך הפשט.

עוד יש להתעורר מה זה שאמר כאשר דברת לאמר, תיבת לאמר היא מיותרת, עוד יש להתעורר במה שהזכיר קצת מי"ג מדות וקצתם לא הזכיר, ועוד... ביאור הענין פשט הגאונים אמת, כל זמן שבני עושין כסדר הזה, שילכו ויעשו מעשה י"ג מדות, מכל מקום גם זה אמת, שהזכרת י"ג מדות הוא טוב כפי משמעות פשוטו, מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ וכו', שזה קאי על הזכרת המדות וכו', ומשה רבינו ע"ה לא עלתה על מחשבתו להתפלל עתה שימחול להם הקב"ה עונם לגמרי, כי ראה עונם גדול מנשא, רק תפילתו היתה, שלא יכלה אותם כרגע, רק יהיה מאריך אף וגבי דיליה, לכך הזכיר אלו המדות, כברמב"ן. ולא ידעתי למה לא הזכיר רחום וחנון, אולי ידע משה כי הדין מתוח עליהם, ולא ימחול לעולם, על כן לא בקש רק אריכת אפים... (בעשרה מאמרות מאמר ז')

כלי יקר:

ושמעו - ...אלא רוצה לומר המצרים יתמהו על שהורגם בבת אחת, כאיש המפחד פן ימות שונאו לפני נקמתו, או פן יברח שונאו, והגוים הרחוקים שלא שמעו נפלאותיו יאמרו מבלתי יכולת, ועד שיגדלו בני משה יהיה העולם בלא א-ל. (במדבר יד יג)

אור החיים:

ושמעו מצרים - ...ונראה שהכונה היא במה שנעיר על משה ע"ה למה לא הזכיר טענות שטען לפני ה' במעשה העגל, והגם שפירשתי בפסוק "עד אנה ינאצוני" וגו', שה' סתר טענה זאת בטענת נלאיתי נשא, גם לצד שאין לניאוץ זה קצבה, עם כל זה היה למשה להזכיר זכות אבות, בצירוף הטענות שהזכיר כאן, שבהם ניצח הדין. אכן משה ע"ה נתחכם בנועם דבריו, שאמר "ושמעו" בתוספת וא"ו, לומר מלבד טענות הראשונות, שאמר כשהתפלל על מעשה העגל, שחוזר הוא וטוען להשיב על מאמר ה'. והוא אומרו ושמעו מצרים וגו', ונתן טעם לדבריו, שאמר הדבר בהחלט, שישמעו, ואם תאמר מי אמר לך שישמעו, לזה אמר כי העלית בכחך וגו', ודקדק לומר "מקרבו", לומר שהגם שנסי מצרים היו ידועים לכל, עם כל זה ישתנה הדבר לאותם שהיו בקרבם, ואומה כזו לא תמנע מחקור מהנעשה מישראל, ולזה אני מחליט שידעו אשר יעשה מהם בדקדוק... נמצאת אומר מתוך דברי משה ב' דברים מוכרחים, האחד שישמעו מצרים הנעשה מישראל, והב' כי מצרים ידעו שישראל אין בהם כח לעמוד במלחמות גדולות זולת כחו יתברך. (שם שם יג)

ואמרו אל יושב - ...אכן כונת המאמר כשישמעו מצרים יתלו הדבר לטעם יושב הארץ, פירוש לצד מה היה הדבר, ולהיות שיש כאן ב' דרכים, האחת הוא שלא היה העם ראוי לכל כך מעלה בעיני ה' להאביד לפניו יושבי הארץ גוים גדולים ועצומים, והגם שאבדה מצרים בשבילם, אין למדין ממצרים ליושב הארץ, ז' גוים גדולים ועצומים, ולא היו אהובים כל כך אצלו עם בני ישראל, אז לאבד מפניהם עמים רבים. והב' הוא שה' היה חפץ בעם ואוהבם, אלא שלא השיגה ידו חס ושלום ליושב הארץ, לזה אמרו שמעו כי אתה ה' בקרב וגו'... הרי נפלאה אהבתם לה' ופרסם כי שמו הגדול נקרא עליהם, ואלו היה יכול לעשות עמהם טובות לא היה נמנע ממיחוש אומות שלא באו לכלל חלק מריבוא מאהבת ישראל, ומעתה כשתמית את העם הזה לא יתלו הדבר לצד מיעוט אהבתך בהם, אלא ואמרו וגו'. (שם שם יד)

והמתה - גילה דעתו ע"ה בזה, שאינו מבקש שיסלח ה' על החטא, אלא שלא יבא לידי חילול השם, ורמז בדבריו כי ההרגש שממנו ימשך האמור בדבריו הוא דוקא אם ימיתם כאיש אחד. ואמרו הגוים - פירוש לא מצרים לבד, אלא כל הגוים ששמעו שמעך. לאמר - לשון מעלה ורוממות, רום יכולת ה', עתה יאמרו מבלתי וגו' ויתהפך קידוש ה', לחילול חס ושלום בפי כל העמים... (שם שם טו)

מבלתי יכולת - שאין בו כח חס ושלום כנגד יושבי הארץ, או על דרך אמר נבל בלבו אין אלקים, ויש בזה חילול ה' גדול. העם - בא לסתור טענת הכנסת זרעו של משה, ואמר כי חילול ה' יהיה גם בזה, שלא מכניס העם הזה... וישחטם - טעם שדבר בלשון זה, לרמוז את אשר יגשימו הדברים באלקי עולם, והטעם כי כשתהיה הסיבה כי חס ושלום הוגבל בכח, הנה הוא בגדר הגשם חס ושלום. (שם שם טז)

ועתה יגדל - ...הוסיף לדבר כי עתה יש יתרון לגדולתו יתברך, אם ישוב מחרון אפו ויכנסו ישראל לארץ, מה שלא היה מקודם ענין זה, והוא שאחר שספרו המרגלים הפלאת תוקף הארץ וגבורת הגבורים, ואף על פי כן הורישם לפני ישראל, בזה יגדל כח ה'... וכפל לומר ב' פעמים "ועתה", על פי דבריהם שאמרו אין ועתה אלא תשובה, ולפי שאמר משה לפני ה' דברים שאין כדאי ליאמר על האדון, הגם שהיה אומר אלה דברי הגוים... התודה ועשה תשובה על שהוציא מפיו דברי זלזול כנגד הבורא ב"ה. גם רמז במאמר "ועתה" שיקח תשובתם של ישראל, ואומרו יגדל נא - על דרך אומרם ז"ל, במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, שיותר מתקדש שמו יתברך כשמטיבים הרשעים את דרכיהם... עוד יתבאר על זה הדרך, ועתה יגדל נא - לא להחליטו המחילה לכל המנאצים, אלא ועתה יגדל נא כח ה', פירוש להתנקם מהמנאצים הרשעים, שהם המרגלים, כי כשה' עושה משפט ברשעים שמו מתגדל ומתרומם... עוד נתכוון משה במאמר "ועתה" וגו' על מה שאמר ה' אליו ואעשה אותך לגוי גדול, שהגם שה' ינחם מהרעה אשר אמר, לא מפני זה ישוב ה' מדברו הטוב... (שם שם יז)

הכתב והקבלה:

ושמעו מצרים - ויהיו כל התורות והאמונה שלמדו מי' המכות לריק, כי יאמרו שרק מקרבם יכולת להעלות את העם, וירוממו את אלילי כנען, כאילו נגדם לא יכולת. (שם שם יג)

מלבי"ם:

ושמעו - ובעגל טען, להרוג אותם בהרים וגו', שאז היו עדיין רחוקים מגבולות הארץ, ואם ידע מרחוק שלא יכול להביאם, מדוע הוציאם, ואז עוד לא נודעה אהבתו להם, ומצרים חשבו שיש ב' אלהיות, ופועל הרע שהכם הוציא גם את ישראל להכותם, וכל זה תוך חצי שנה. שזה זמן צמיחת המזל. כי העלית בכוחך - ויאמרו שהוציא כל כחו במכות מצרים. בקרב העם - ואם כן אי אפשר לתלות בחסרון ידיעתו והשגחתו עליהם. ובעמוד ענן - וגם לא בשנאתו להם, שמרחם עליהם כאב. והמתה - וגם אי אפשר לתלות שחטאו, שכבר סבל מהם הרבה, וה' דכולי עלמא דיליה יכול למחול על כבודו, כפי שגם הולך לפניהם בעצמו... (שם שם יג)

רש"ר הירש:

יגדל נא - ...כל גודל הנסים והעוצמה שהראית עד כה במצרים ובמדבר, כל זה לא יגיע לאותו הכח שיתגלה עתה אם תשא לעוונם, שהרי כוחך בורא עולם ונושא עולם, ולצורך התגשם מטרותיך הוא מתגבר על העולם ומעצב את העולם, כל זה כלול במושג כח, כח הזה יתגלה עתה אם תנהג כמידותיך מול המעל הזה, ותפעל על פי ההנהגה שגילית לי... (שם שם יז, וראה שם עוד)

העמק דבר:

שמעו - לא יהיו תולים הכליון הנפלא הזה בעון הדור, כמו דכתיב בפרשת נצבים, שיאמרו האומות "על אשר עזבו" וגו', אבל כאן יאמרו ששמעו גם כן כי כבודך עמהם בגלוי שכינה, אם כן ניכר להם שגם עתה אתה מחבבם והמה לא חטאו. (שם שם יד)

ואמרו הגוים - המצרים לא יוכלון לומר עתה מבלי יכולת וגו', שהרי המה ראו מה שנעשה על ידי גילוי שכינה בהעברת ה' בהם ובאלהיהם... אבל כאן במעמדם בקדש ברנע, וכבר שמעו כי ה' בקרב העם הזה בגלוי שכינה, אם כן לא היו יכולין המה לומר כלל, אף על גב שיהיה הדבר לפלא, אבל הגוים אשר שמעו שמעך - ולא ראו היד הגדולה כמצרים... (שם שם טו)

כח אד-ני - שזה השם מסוגל לעשות נפלאות וגבורות, כמו שביארנו בפרשת תשא... משום הכי אמר שיהיה כח זה השם מתגבר על כח הדין שקבע הקב"ה בהם... וכמו שכח אד-ני מתגבר על הליכות הטבע שקבע הקב"ה את עולמו, כך יגדל זה הכח על כח מדת הדין המתוח עליהם. (שם שם יז)

מכתב מאליהו:

ראה דור המדבר-מרגלים.