משה   תפלה

 

ויצעק משה אל ה' לאמר, א-ל נא רפא נא לה. (במדבר יב יג)

תפלה למשה איש האלקים, א-דני מעון אתה היית לנו בדור ודור... שבענו בבקר חסדך ונרננה ונשמחה בכל ימינו. שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה. יראה אל עבדיך פעליך והדרך על בניהם. ויהי נועם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו, ומעשה ידינו כוננהו. (תהלים צא א, וראה שם עוד)

זהר:

מי הוא היודע לסדר התפלה לרבונו כמו משה, בשעה שהיה צריך לו לסדר תפלתו באריכות הסדר, ובשעה שהיה צריך לו לקצר בתפלתו ידע גם כן לקצר, בשעה שהיה צריך להאריך כתיב ואתנפל וגו' ארבעים יום וארבעים לילה, ובשעה שהיה צריך לקצר כתיב א-ל נא רפא נא לה. ופנימיות הדברים הוא, כי על ידי תפלה ממשיכים מוחין להנוקבא, הנקראת תפלה, והמשכת הארת החכמה הוא באריכות התפלה, כי מדת האורך רומז תמיד להארת החכמה. והמשכת אור החסדים היא בקיצור התפלה, כי מדת הקיצור דבוק במדת הרוחב, הרומזת על אור החסדים... (בראשית ב ס, ועיין שם עוד)

אבל תא חזי, משה כשסידר תפלתו בשביל ישראל האריך בתפלה זו, משום שהיא תפלה העומדת למעלה (בז"א), וכשסידר תפלתו בקצרה, (דהיינו כשהתפלל על אחותו), לא האריך בתפלה זו, משום שעומדת למטה, (במלכות), שכתוב א-ל נא רפא נא לה, ולא האריך יותר, משום שהוא אדון הבית (שהיא המלכות הנקרא בית, ומשה היה מרכבה לז"א שהוא אדונה), ועל כן פקד ביתו כראוי, ומשום זה לא האריך יותר בתפילתו, וכל הסידורים שאמרנו בהיכלות) הם להשרות השכינה בעולם... (פקודי תעג, ועיין שם עוד)

תלמוד בבלי:

...באותה שעה היה משה מאריך בתפלה, אמר לו הקב"ה ידידי טובעים בים ואתה מאריך בתפלה לפני, אמר לפניו, רבונו של עולם ומה בידי לעשות, אמר לו דבר אל בני ישראל ויסעו... (סוטה לז א)

דדריש רבי שמלאי, לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך יתפלל, מנלן, ממשה רבינו, דכתיב ה' אלקים אתה החילותה להראות את עבדך וגו', וכתיב בתריה, אעברה נא ואראה את הארץ הטובה, רבי יהושע סבר ילפינן ממשה, ורבי אליעזר סבר לא ילפינן ממשה, שאני משה דרב גובריה. (ע"ז ז ב)

מדרש רבה:

ויאמר אליו משה כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה', מכאן שלא היה משה חפץ להתפלל בתוך מצרים, לפי שהיתה מטונפת בגלולים ובשקוצים. (שמות פרשה יב ז)

ויצא משה מעם פרעה את העיר, שעדיין היה בתחום העיר מיד לא שהה להתפלל עליהם אלא ויפרוש כפיו אל ה', וקבל הקב"ה את תפלתו, ויחדלו הקולות והברד. (שם שם ח)

...ועל כל פשעים תכסה אהבה, תפלה שנתפלל משה עליו, ומה נתפלל משה עליו, רבי מנא דישאב ורבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי, מתחילת הספר ועד כאן כתיב וערכו בני אהרן, וזרקו בני אהרן, ונתנו בני אהרן, אמר משה לפני הקב"ה הבור שנואה ומימיה חביבין, חלקת כבוד לעצים בשביל בניהן, דתנינן תמן, כל העצים כשרים למערכה חוץ משל זית ושל גפן, ולאהרן אי אתה חולק לו כבוד בשביל בניו, אמר לו הקב"ה, חייך, שבשבילך אני מקרבו, ולא עוד אלא שאני עושה אותו עיקר ובניו טפלים, צו את אהרן ואת בניו לאמר. (ויקרא ז א)

...מיד נזדעזע משה מפני המחלוקת, מפני שכבר היה בידם סורחן רביעי, משל לבן מלך שסרח על אביו ופייס עליו אוהבו פעם ושתים ושלש, כשסרח רביעית נתרשלו ידי אוהבו של מלך, אמר כמה פעמים אטריח את המלך. אף כאן משה, חטאו בעגל, (שמות ל"ב) ויחל משה, (במדבר י"א) ויהי העם כמתאוננים - ויתפלל משה, במרגלים (שם י"ד), ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים, במחלקותו של קרח אמר, כמה אוכל להטריח את המקום, לפיכך וישמע משה ויפול על פניו. (במדבר יח ה)

ויאמר משה אל ה' אל תפן אל מנחתם, אל תקבלם בתשובה, היה צריך למקרא לומר אל תפן אל עבודתם, מהו אל מנחתם, כך אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, יודע אני שיש לאלו חלק באותה מנחה שהקריבו, שנאמר מלבד עולת התמיד ומנחתה, והיתה של כל ישראל קריבה, הואיל ופירשו אלו מבניך, אל תסתכל בחלקם, תניחנו האש ואל תאכלנה... (שם שם ט, וראה שם עוד וערך קרח)

דבר אחר ולא נתן ה' לכם לב לדעת, אמר רבי שמואל בר נחמני, בשביל עצמו אמר לו משה הדבר הזה, כיצד, שני דברים גזר הקב"ה, אחד על ישראל ואחד על משה, אחד על ישראל, בשעה שעשו אותו מעשה, מנין, שנאמר (שמות ל"ב) הרף ממני ואשמידם, ואחד על משה, בשעה שביקש משה ליכנס לארץ ישראל, אמר לו הקב"ה לא תעבר את הירדן הזה, ומשה ביקש מן הקב"ה לבטל את שתיהן, אמר לפניו, רבונו של עולם, סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך, ובטלה של הקב"ה ונתקיימה של משה, מניין, שנאמר (במדבר י"ד) ויאמר ה' סלחתי כדבריך. כיון שבא ליכנס לארץ ישראל, התחיל אומר, (דברים ג') אעברה נא ואראה את הארץ הטובה, אמר לו הקב"ה, משה, כבר בטלת את שלי וקיימתי את שלך, אני אמרתי ואשמידם, ואתה אמרת סלח נא, ונתקיים שלך, ואף עכשיו מבקש אני לקיים את שלי ולבטל את שלך, אמר לו הקב"ה, משה, אין אתה יודע מה לעשות, אתה רוצה לאחוז את החבל בשני ראשין, אמר לו אם אעברה נא אתה מבקש לקיים בטל סלח נא, ואם סלח נא אתה מבקש לקיים בטל אעברה נא. אמר רבי יהושע בן לוי כיון ששמע משה רבינו כך, אמר לפניו, רבונו של עולם ימות משה ומאה כיוצא בו, ולא תנזק צפורנו של אחד מהם... (דברים ז יא)

מדרש תנחומא:

א-ל נא רפא נא לה, בא הכתוב ללמדך דרך ארץ, שהשואל דבר צריך שיאמר שנים או שלשה דברי תחנונים ואחר כך יבקש שאלותיו, לאמר, מה תלמוד לומר, אמר לו השיבני אם מרפא אתה אותה אם לאו... ומפני מה לא האריך משה בתפלה זו, כדי שלא יהיו ישראל אומרין אחותו נתונה בצרה והוא מרבה בתפלה. (צו יג)

רש"י:

מה תצעק אלי - ...דבר אחר מה תצעק אלי, עלי הדבר תלוי ולא עליך, כמו שנאמר להלן (ישעיה מ"ה) על בני ועל פועל ידי תצוני. (שמות יד טו)

ויצעק העם אל משה - משל למלך בשר ודם שכעס על בנו, והלך הבן אצל אוהבו של אביו, ואמר לו צא ובקש עלי מאבא. (במדבר יא ב)

רמב"ן:

כצאתי את העיר - על דרך הפשט יתכן לומר שהיה משה מתפלל בביתו, רק בפעם הזאת ראה להיות כפיו פרושות השמים, ויחדלו הקולות והמטר מיד, ולא יתכן לעשות כן בעיר, על כן אמר כצאתי את העיר, וכן נאמר עוד ויצא משה מעם פרעה את העיר... אם כן נאמר כי בעבור שהיה פרעה מבקש עתה שיסור הברד מיד, הוצרך משה לפרש לו כי יצטרך לצאת את העיר, ואחרי כן יפרוש כפיו אל ה' ויסור בתפלתו, והוא האמת. (שמות ט כט)

רבינו בחיי:

ועל דרך המדרש, ויהי ידיו אמונה, קפץ משה להתפלל בזכות האבות אברהם יצחק ויעקב, אמונה זה אברהם, שנאמר (בראשית ט"ו) והאמין בה', עד בא זה יצחק, שנאמר (שם כ"ד) ויצחק בא מבוא, השמש זה יעקב, שנאמר (שם ל"ב) ויזרח לו השמש. וענין המדרש הזה לפי דעתי, כי כלפי שהיה עמלק בוטח ונשען על כחו של עשו הרשע זקנו, המתברך מכחו של יצחק, הוא מדת הגבורה, ורצה להתגבר על ישראל בכח זה, על כן הוצרך משה להתחכם עליו, והזכיר בתפלתו שלשת אבות, כי הוא בן יעקב, והוא החוט המשולש בזכות שלשתם.... (שמות יז יב)

מכה רבה מאד - דבר היה, ומה שלא התפלל משה עליהם, כמו שהתפלל במכת האש, יתכן לומר כי אולי נתבייש מפני חטא הגדול ומעוט אמונתם בהקב"ה, כי היו כפויי טובה, והוסיפו עון על עונם, אחר שהיו מתאוננים ביציאתם אל המדבר, והתאוו תאוה ולא לקחו מוסר מן הראשונים נשרפו באש, ועוד נתבייש ממה שנתרעם כלפי שכינה, ואמר למה הרעת לעבדך, כי פחד ממדת הדין שהזכיר למעלה ויחר אף ה' מאד. (במדבר יא לג)

בעל הטורים:

מ"ה תצעק אלי - רמז לו אתה עתיד לצעוק אלי מ' יום בהר להתפלל על ישראל, וה' תיבות על אחותך מרים, כי עת לקצר ועת להאריך, אבל עתה אין עת להתפלל כלל, אלא דבר אל בני ישראל ויסעו. (שמות יד טו)

ויפלו על פניהם - ולא התפלל כמו למעלה, שלא היתה תפלה שגורה בפיהם, על כן אמר (במדבר י"ז י"א) כי יצא הקצף, כדאמר רבי חנינא בן דוסא (ברכות ל"ד) כשהיה מתפלל על החולים, אם אין תפלתי שגורה בפי יודע אני שהוא מטורף. (במדבר יז י)

אור החיים:

א-ל - לצד שראה תגבורת הדינים, הזכיר חסד למתק הדינים. אלקי הרוחות - החפץ שכל הרוחות יקבלו אלקותו עליהם בעודם בבשר בעולם הזה... ועוד ידע חפץ שיש לבורא הוא שבח והלל שיתנו לו צבא מעלה ונשמות הצדיקים מב' אוצרות החיים, אלו שעוד לא באו לעולם הזה, ואלו שבאו וחזרו, וכולם נותנים שיר ושבח בסוד כל פועל ה' למענהו, ולמעלה מהם השיר והשבח העולה מהנשמות שהם בעולם הזה, בתוך הבשר המונעם מהכיר את ה', והם מתעצמים לאהב ה' ולשבחו... ולזה נתחכם משה וריצה בדבר שהוא חפץ בו, שאתה חפץ שאלקותך תהיה ברוחות בזמן שהם בבשר, ואם תמיתם אתה חסר רצון זה... (במדבר טז כב)

העמק דבר:

כצאתי את העיר - בשאר התפלל בבית הכנסת המיוחד, אבל כאן נדרש פרישת ידיו תחת השמים. (שמות ט כט)

ויפלו על פניהם - בכל מקום לתפלה, והועילו שלא מתו כרגע, כי אם במגפה, והיה שהות להביא קטורת. (במדבר יז י)

שפת אמת:

...ואבן עזרא ורמב"ן מקשים על צעקת משה רבינו ע"ה, הלא הקב"ה הבטיחו שאכבדה בפרעה וגו', וצעקת בני ישראל יש לומר שלא ידעו מזה, כי אין מפורש שמשה רבינו ע"ה הגיד להם, ויש לומר שאמר להם רק שישובו... אך נראה כי מדרך הצדיק לצעק אף על מה שהובטח, שמאמר השי"ת הוא אחר שלימות פעולותיו של האדם, ותפילה וצעקה בכלל פעולת אדם השלם לאלקיו, ולזאת מה שיהיה נושע על ידי תפלה וצעקה הוא הישועה שנבטח עליו. ונראה שאין מבטיחין באמת, רק למי שיודע זה שצריך צעקה גם אחר ההבטחה... (שמות בשלח תרל"א)

תפלת משה רבינו ע"ה לכנוס לארץ ולא נענה, נראה שהיא להעלות כל תפלות בני ישראל אשר אינם יכולים לעלות, כל אותן התפילות הפסולות יש להם תיקון ועליה על ידי תפלה זו, והכל במדה אשר משה רבינו ע"ה מסר נפשו בעבור בני ישראל... לכן הועילה תפלתו זאת לבני ישראל, אף שלא נעשה בקשתו לא היתה לבטלה חס ושלום התפלה. (דברים ואתחנן תרל"ה)

...והגם כי בכל עת צרה צריכין להתפלל לבורא יתברך, ונקרא תפלה לעני, כענין שאמרו שערי דמעות לא ננעלו אף לשפלים, שאינו יכול לסדר שבחו של מקום כראוי, אבל תפלה למשה היא לכוון פתיחת שערי תפלה כנ"ל, ובודאי לא היה תפלת משה ע"ה לשוא, אך היתה הכנה ומתנה טובה לבני ישראל בגלות ללמדם סדר תפלה, ועל ידי הכנה זו פתח כח לכל בני ישראל בגלות, כי הנה הפצרת משה רבינו ע"ה לכנוס לארץ היתה בעבור כי ידע, אם הוא יכניסם לארץ לא היו באין לידי חטא וגלות כלל, וכיון שלא הכניסם לארץ, הניח לנו סדר תפלה שהוא במקום הקרבנות, והוא כנ"ל לכוון פתיחת שערים עליונים, כענין התמידים... (שם תרל"ח)

שם משמואל:

...ומעתה נבא לדברי רש"י הנצבים על פתח דברינו, דאין הפירוש כפשוטו, דודאי אין לומר דגלולי מצרים היה להם כח לעכב תפלתו של משה, שאפילו להבדיל מלאכי השרת לא היה להם כח לעכב, כבמדרש (וזאת הברכה), מה גם להבדיל בין טומאה לטהרה גלולי מצרים, וכל הגוים כאין נגדו, וגם אין לפרש שהיה כעין צואה המעכבת בטהרת המקום, הלא צואה בכיסוי תליא מילתא, וכיון שנכסה מעין הרואה אינה מעכבת, מה גם הע"ז שלא היתה עמו בבית אלא באותו כרך, שבודאי אינה מעכבת בטהרת מקום התפלה.

אך יש לומר דודאי תפילתו של משה המשיכה רב קדושה והתגלות אלקות במקום תפלתו... ואם היה אור כזה בתוך הכרך שהיא מלאה גלולים בודאי היו כל גלולי מצרים נמסים, והיתה נדחית כל טומאת מצרים בפעם אחת, ולא כן היתה הכונה, כמו שלא שלח תיכף ברק אחד להחריב את מצרים... על כן לא התפלל בתוך הכרך, ומעתה יובן הקל וחומר לדיבור חמור כזה. (שמות בא תרע"ג)