(ראה גם: אהרן, משה, משה-כהונה)
ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה המדברה, וילך ויפגשהו בהר האלקים וישק לו. ויגד משה לאהרן את כל דברי ה' אשר שלחו ואת כל האותות אשר ציוהו... וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר ה' אל משה ויעש האותות לעיני העם... (שמות ד כז)
ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלהים לפרעה, ואהרן אחיך יהיה נביאך. אתה תדבר את כל אשר אצוך, ואהרן אחיך ידבר אל פרעה ושלח את בני ישראל מארצו. (שם ז א)
ומשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה לפני פרעה, ויחזק ה' את לב פרעה ולא שלח את בני ישראל מארצו. ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר... (שם יא י)
ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה. ויאמר אהרן אל יחר אף אדוני, אתה ידעת את העם כי ברע הוא... (שם לב כא)
ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם, וירא כבוד ה' אל כל העם. (ויקרא ט כג)
וידבר אהרן אל משה הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם לפני ה' ותקראנה אותי כאלה, ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה'. וישמע משה וייטב בעיניו. (שם י יט)
והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו שומרים משמרת המקדש למשמרת בני ישראל, והזר הקרב יומת. (במדבר ג לד)
הוא אהרן ומשה וגו' הם אהרן ומשה היה צריך לומר, אלא לכלול אותם זה בזה, הרוח (שהוא משה), במים (שהוא אהרן), הוא משה ואהרן, הוא לכלול מים (שהוא אהרן) ברוח (שהוא משה, כי משה הוא בחינת הרוח, דהיינו תפארת דז"א, ואהרן בחינת מים דהיינו חסד דז"א). ועל כן כתוב הוא (אהרן ומשה), ולא הם, (כי נכללים זה בזה כמבואר). (וארא פח)
רבי אבא אמר, מה שהשינוי שמשה (שהוא ת"ת) משח את אהרן, (שהוא חסד, הגבוה מת"ת), אלא משום שהוא בן לאותו מקום שהוא מקור החיים (שהוא בינה), וכתוב מוליך לימין משה זרוע תפארתו. ומשה שמש כל אלו ז' ימי מילואים להשרות הכל עם אהרן. (צו קעא, ועיין שם עוד)
תא חזי, בשעה שאמר הקב"ה למשה יאסף אהרן אל עמיו, נחלש כחו, וידע שנשבר זרוע הימין שלו (שהוא החסד), ונזדעזע בכל גופו, כיון שאמר קח את אהרן ואת אלעזר בנו, אמר לו הקב"ה משה, הרי זרוע אחר השאלתי לך, והפשט את אהרן וגו' ואהרן יאסף, הרי אלעזר יהיה אצלך ימין הזה תחת אביו, ועם כל זה לא מילא מקום בזמן ההוא כאביו, שהרי ענני יקר נסתלקו, ולא חזרו אלא בזכותו של משה ולא בזכות אלעזר...
מהו הטעם שמשה (פשט את בגדיו של אהרן), אלא משה הלבישם את אהרן בשעה שעלה לכהונה, זה שאמר וילבש משה את אהרן את בגדיו, וכתוב וילבש אותו את המעיל, עתה הסיר משה ממנו מה שנתן לו, והקב"ה הסיר ממנו מה שנתן לו (דהיינו נשמתו), ושניהם הפשיטו את אהרן מכל, ומשה הסיר מה שבחוץ, והקב"ה מה שבפנים, וכל עוד שלא הסיר משה הקב"ה לא הסיר, אשרי חלקו של משה... (חקת סב והלאה)
משה ואהרן הם שני הכרובים, שהקול של מעלה נשמע ביניהם, (שהוא סוד הכרובים שעל הכפורת), ועל כן ניתנה התורה על ידיהם, זה שאמר ונועדתי לך שם ודברתי אתך וגו', ואלו ב' הכרובים שלמעלה הם נצח והוד, והם ב' הסומכים של הגוף... (זהר חדש תולדות יא, ועיין שם עוד)
ולאחר כך בא אהרן, ושנה לו שיעורו, דהיינו שהוריד לו אותה ההארה שלו על זקנו, והיינו שתי טפי מרגליות שירדו על זקן אהרן, והאירו הארה גדולה, (שהוא סוד הארת חכמה). והן רמז לתורה שבכתב ושבעל פה, (שהם ז"א ומלכות, שהם בחינת ימין ושמאל), שנתחברו בזקנו, (דהיינו שעל ידי המסכים המוכנים שערות דיקנא, שהם בחינת קו האמצעי, מתחברים ימין ושמאל, שהוא סוד ז"א ומלכות, ומיחודם קבל ב' טפין, א' מז"א וא' ממלכות), והחיבור שלהם תלוי במזל העליון... ואז מה טוב ומה נעים, טוב זה תורה שבכתב, וזהו צדיק (שהוא יסוד דז"א), נעים, זה זמירות ישראל (שהיא מלכות), הנקראת נעים בעת ששורה עליה נועם שלמעלה של העולם הבא, (שהוא סוד בינה), והכל על ידי אהרן שחיבר (ז"א ומלכות) יחד על ידי קרבן... (שם תרומה כ, ועיין שם עוד וערך אהרן)
ואם תאמר הרי כתוב והלבשת את אהרן וגו' ואפדת לו ושמת המצנפת על ראשו וגו', הנה כל זה הוא עבודתו של משה, והוא כבודו של אהרן, אינו כן, אלא כבוד של משה הוא, כי הקב"ה לא רצה בעבודתו של אהרן, אלא (אם כן שתהיה) על ידי משה, ובכל דבר היה אהרן צריך למשה, וכל זה כבוד משה הוא. (שם לה)
דברו אל כל עדת וגו' רבי ישמעאל אומר וכי שניהם מדברים היו, והלא כבר נאמר ואתה תדבר אל בני ישראל לאמר, ומה תלמוד לומר דברו, אלא כשהיה משה מדבר היה אהרן מרכין אזנו לשמע באימה ומעלה עליו הכתוב כאילו שומע מפי הקב"ה, רבי אחיה ברבי יאשיה אומר וכי שניהם מדברים היו, והלא כבר נאמר ואתה תדבר אל בני ישראל ומה תלמוד לומר דברו, אלא כיון שמשה מדבר היה אהרן מימינו ואלעזר משמאלו, ואיתמר מימינו של אהרן, והדבור יוצא מביניהם כאלו הג' מדברים, רבי שמעון בן יוחאי אומר משה היה חולק כבוד לאהרן ואומר למדני והדבור יוצא מביניהם, ואהרן היה חולק כבוד למשה ואומר לו למדני, והדבור יוצא מביניהם, כאלו שניהם מדברים. (בא פרשה ג)
...רבי נחמיה מתריץ להו הכי, מדוע לא אכלתם, אמר לו משה לאהרן, שמא נכנס דמה לפני ולפנים, אמר לו הן לא הובא את דמה, שמא חוץ למחיצתה יצאת, אמר לו בקדש היתה, ודלמא באנינות אקריבותה ופסלתוה, אמר לו משה וכי הם הקריבו אני הקרבתיה, ואמר לו הן לא הובא את דמה ובקדש היתה, אכול תאכלו אותה כאשר צויתי באנינות יאכלוה, אמר לו ותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה', שמא לא שמעת אלא בקדשי שעה, דאי בקדשי דורות קל וחומר ממעשר הקל, ומה מעשר הקל אמרה תורה לא אכלתי באוני ממנו, בקדשי דורות לא כל שכן, מיד וישמע משה וייטב בעיניו, הודה ולא בוש משה לומר לא שמעתי, אלא אמר שמעתי ושכחתי... (זבחים קא א, וראה שם עוד)
חכם אינו מדבר לפני מי שגדול ממנו בחכמה ובמנין, זה משה, שנאמר (שמות ד') וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר ה' אל משה ויעש האותות לעיני העם, וכי מי ראוי לדבר, משה או אהרן, הוי אומר משה, שמשה שמע מפי הגבורה, ואהרן שמע מפי משה, אלא כך אמר משה אפשר שאדבר במקום שאחי גדול ממני עומד שם, לפיכך אמר לו לאהרן דבר, שנאמר (שמות ד') וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר ה' אל משה (שם). ואינו נכנס לתוך דברי חבירו, זה אהרן, שנאמר (ויקרא י') וידבר אהרן וגו', אלא ששתק עד שסיים משה את דברו ולא אמר לו קצר דבריך, ואחר כך אמר אל משה הן היום הקריבו וגו' ואוננים אנחנו. ויש אומרים משכו אהרן מתוך הצבור לחוץ, ואמר לו, משה אחי, ומה מעשר הקל אסור לאונן לאכול ממנו, חטאת חמור לא כל שכן שתהא אסורה לאונן, מיד הודה לו, שנאמר וישמע משה וייטב בעיניו... (פרק לז יב)
...בכל מקום הוא מקדים משה לאהרן, ובמקום אחד הוא אומר הוא אהרן ומשה, מלמד ששניהם שקולים זה כזה... (בראשית א כא)
וילך ויפגשהו, הדא הוא דכתיב (תהלים פ"ה) חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו, חסד זה אהרן, שנאמר (דברים ל"ג) וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידיך, ואמת זה משה שנאמר (במדבר י"ב) לא כן עבדי משה וגו', הוי חסד ואמת נפגשו, כמה דתימא וילך ויפגשהו וגו' צדק זה משה, שנאמר (דברים ל"ג) צדקת ה' עשה, ושלום זה אהרן, שנאמר (מלאכי ב') בשלום ובמישור הלך אתי, נשקו, שנאמר וישק לו... מהו וישק לו, זה שמח בגדולתו של זה, וזה שמח בגדולתו של זה. דבר אחר וישק לו, נטל כהונה ולויה, זה נוטל כהונה ונותן לויה, וזה נוטל לויה ונותן כהונה...
אבל נשיקה של אהרן ומשה היתה נשיקה של אמת, ועליהן הוא אומר חסד ואמת נפגשו. רבי יהודה ברבי סימון אומר, חסד זה אהרן, ואמת זה משה, ורבי עזריה אומר חסד זה משה שעשה חסד עם יוסף, ואמת זה אהרן, דכתיב (מלאכי ב') תורת אמת היתה בפיהו, הוי חסד ואמת נפגשו זה משה ואהרן. וישק לו, אין אנו יודעין למי חלק הקב"ה כבוד, אם לאהרן אם למשה יש אומרים לאהרן, שהיה במצרים ומתנבא להן לישראל שעתיד הקב"ה לגאול אותם כדי שיבא משה ויעיד על דבריו של אהרן, ויהיו ישראל אומרים אמת היה מתנבא אהרן, ויש אומרים למשה, כדי שיבא משה ויאמינו לדבריו. (שמות ה יא-יג)
ויבא משה ואהרן אל פרעה, והלא אהרן היה לו ליכנס תחלה, שהרי גדול היה ממנו בשנים, ולמה משה, שהיה גדול ממנו בארץ מצרים, שנאמר (שמות י"א) גם האיש משה וגו'. דבר אחר לפי שעשה הקב"ה אלהים למשה על אהרן, שנאמר (שמות ד') ואתה תהיה לו לאלהים, ודרך ארץ הרב נכנס תחילה. (שם ט ג)
דבר אחר החודש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (זכריה ד') אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ. אמר רבי לוי מלמד שהיה הקב"ה חוזר ומבקש באיזה דבר לגאול את ישראל, ולא היה מוצא עד שמצא זכותו של משה ואהרן, והיא עמדה להם, הדא הוא דכתיב אלה שני בני היצהר. למה הדבר דומה, למלך שבקש לישא אשה, ובאו ואמרו לו עניה היא, אין לה בעולם אלא ב' נזמים בלבד, כך אמר הקב"ה דיין לישראל שיגאלו בזכות משה ואהרן, לכך נאמר ויאמר ה' אל משה ואל אהרן. (שם טו ד, וראה משה-כללי, שמות לז ב)
אמר רבי לוי בשם רבי חמא צער גדול היה לו למשה בדבר הזה, כך הוא כבודו של אהרן אחי להיות רואה את הנגעים, אמר לו הקב"ה ולא נהנה ממנו כ"ד מתנות כהונה, במתלא אמרי דאכל בהדי קורא ילקי בהדי קילא, (מי שאוכל עם העוף קורא, יפול עליו הפח). (ויקרא טו ח)
לטוב ולטהור ולטמא, לטוב זה משה, שנאמר ותרא אותו כי טוב הוא, רבי מאיר אומר שנולד מהול, ולטהור זה אהרן, שהיה עוסק בטהרתן של ישראל, שנאמר בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעוון... (שם כ א)
וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר, בי"ח מקומות אתה מוצא משה ואהרן שוים, כנגד י"ח ברכות... בי"ח מקומות משה ואהרן מזדווגין, רמז לי"ח ברכות כנגד י"ח אזכרות שכתובות בשמע ישראל... (במדבר ב א)
לדבר אתו, אמר רבי יהודה בן בתירא י"ג דברות נאמרו בתורה למשה ולאהרן, וכנגדן נאמר י"ג מיעוטין, ללמדך שלא לאהרן נאמר, אלא למשה שיאמר לאהרן, ואלו הן, ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו... הרי י"ג מיעוטין, מיעט אהרן לכולם. רבי יוסי הגלילי אומר, בג' מקומות נאמר בתורה דבור למשה, בארץ מצרים, ובהר סיני, ובאהל מועד. בארץ מצרים מהו אומר, ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים, מיעט את אהרן מדברות ארץ מצרים, בהר סיני מהו אומר (במדבר ג') ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ה' את משה בהר סיני, מיעט את אהרן מדברות הר סיני, באהל מועד מהו אומר (ויקרא א') וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר, מיעט את אהרן מדברות אהל מועד. (שם יד לג)
אמר רבי יצחק טובה פרשה שנאמרה על פי שנים, מפרשה שנאמרה ביחיד, בשנים שנאמר (שמות י"ב) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר החודש הזה לכם וגו', מפרשה שנאמרה ביחיד, שנאמר וידבר ה' אל משה לאמר, והחוט המשולש (ויקרא י"א) וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אליהם, לבניו לאלעזר ולאיתמר. דבר אחר טובים השנים זה משה ואהרן, מן האחד זה לעצמו וזה לעצמו. את מוצא כשבא משה וברך את ישראל לא שרתה שכינה על ידו, וכשבאו שניהם וברכו את ישראל מיד שרתה שכינה על ידיהם, הדא הוא דכתיב (ויקרא ט') ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם, ואחר כך וירא כבוד ה' אל כל העם, שרתה שכינה על ידיהם. (קהלת ד יד)
נאוו לחייך, מה לחיים הללו לא נבראו אלא לדבור, כך משה ואהרן לא נבראו אלא לדבור, בתורים, בשתי תורות, שבכתב ושבעל פה, דבר אחר... בתורים בשני תארים, בשני אחים זה משה ואהרן שתוארן טובה זה על זה, זה שמח בגדולתו של זה וזה שמח בגדולתו של זה. אמר רב פפא כתיב (שמות ד') ודבר הוא לך אל העם, והיה הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים, לתורגמן. ואתה תהיה לו לאלהים, וכי עבודה זרה נעשה משה לאהרן, דאת אמרת ואתה תהיה לו לאלהים. אלא כך אמר הקב"ה למשה, משה, כשם שמוראי עליך, כך יהיה מוראך על אהרן אחיך, והוא לא עשה כן, אלא (שם) וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל, וידבר אהרן את כל הדברים, הקיש כתפו לכתפו, שעדיין היה שמח זה בגדולתו של זה וזה בגדולתו של זה. ומנין שהיה אהרן שמח בגדולת משה, שנאמר (שם) וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו. תני רבי שמעון בן יוחי, לב ששמח בגדולת משה אחיו ילבש אורים ותומים... ומנין שהיה משה שמח בגדולת אהרן, שנאמר (תהלים קל"ג) כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן, אמר רבי אחא, וכי שני זקנים היו לאהרן, דכתיב על הזקן זקן אהרן, אלא כשהיה רואה משה שמן המשחה יורד על זקנו של אהרן היה דומה עליו כאילו יורד על זקנו של משה, והיה שמח. (שיר השירים א נא)
שני שדיך, אלו משה ואהרן, מה השדים הללו הודה והדרה של אשה, כך משה ואהרן הודן והדרן של ישראל, מה השדים הללו נויה של אשה, כך משה ואהרן נוין של ישראל, מה השדים הללו כבודה ושבחה של אשה, כך משה ואהרן כבודן של ישראל, מה השדים הללו מלאים חלב, כך משה ואהרן ממלאים ישראל מן התורה, ומה השדים הללו כל מה שהאשה אוכלת התינוק אוכל ויונק מהן, כך כל תורה שלמד משה רבינו לומדה לאהרן, הדא הוא דכתיב (שמות ד') ויגד משה לאהרן את כל דברי ה'. ורבנן אמרי גילה לו שם המפורש, מה השדים הללו אין אחד מהם גדול מחברו, כך היו משה ואהרן, הדא הוא דכתיב (שם ו') הוא משה ואהרן, וכתיב (שם) הוא אהרן ומשה, לא משה גדול מאהרן, ולא אהרן גדול ממשה בתורה... אמר רבי חנינא בר פפא ברוך המקום שבחר בשני אחים האלה שלא נבראו אלא לתורה ולכבודן של ישראל... אבל אומות העולם מכה אותן ואחר כך מרפאן, שנאמר (ישעיה י"ט) ונגף ה' את מצרים נגוף ורפוא, נגוף על ידי אהרן ורפוא על ידי משה, אשריהם שני אחים הללו שלא נבראו אלא לכבוד ישראל, והדא היא דאמר שמואל הנביא (שמואל א' י"ב) ה' אשר עשה את משה ואת אהרן, הוי שני שדיך אלו משה ואהרן. (שם ד יב)
תאמי צביה, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, מה התאומים הללו כיון שפורש אחד מהן מדדיהן דדן נסתם, כך כתיב (זכריה י"א) ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד, והלא לא תמו אלא בשנה אחת, אלא בירח אחד נגזרה עליהם גזירה על שלשתן, הדא הוא דכתיב (תהלים מ"ז) נדיבי עמים נאספו... (שם שם יג)
דבר אחר לך לקראת משה המדברה, זה שאמר הכתוב מי יתנך כאח לי (שיר השירים ח') ישראל אומרים לפני הקב"ה, מי יתנך כאח לי, את מוצא כל האחים שונאים זה לזה, קין שונא להבל, שנאמר (בראשית ד') ויקם קין על הבל אחיו וגו'... ובאיזה אח אמרו ישראל להקב"ה, כמשה ואהרן, שנאמר הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד (תהלים קל"ג), שהיו אוהבין ומחבבין זה את זה, שבשעה שנטל משה את המלכות ואהרן את הכהונה לא שנאו זה את זה, אלא היו שמחים זה בגדולת זה, תדע לך, שבשעה שאמר הקב"ה למשה שילך בשליחותו אצל פרעה, ואמר לו שלח נא ביד תשלח, את סבור שמא עכב משה שלא רצה לילך, אינו כן, אלא כמכבד לאהרן, אמר משה עד שלא עמדתי היה אהרן אחי מתנבא להם במצרים שמונים שנה, הוא שכתב (יחזקאל כ') ואודע להם בארץ מצרים, ומנין שאהרן היה מתנבא להם במצרים, שכך הוא אומר (שמואל א' ב') ויבא איש אלקים אל עלי ויאמר אליו כה אמר ה' הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים וגו', אמר משה כל השנים האלו היה אהרן אחי מתנבא, ועכשיו אני נכנס בתחומו, והיה מיצר, לכך לא היה רוצה לילך, אמר ליה הקב"ה למשה לא איכפת לאהרן בדבר זו, לא די שאינו מיצר אלא עוד שמח, תדע לך שאמר ליה וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו, אינו אומר ושמח בפיו או ושמח בלבד, אלא ושמח בלבו... כיון שאמר ליה כך קבל עליו לילך. מיד נגלה הקב"ה על אהרן ואמר לו לך לקראת משה, הוי מי יתנך כאח לי, משה ואהרן, אמצאך בחוץ אשקך, ויפגשהו בהר האלקים וישק לו. (שמות ז') וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל פרעה וגו' עשה אותן שוים, אמר להם הקב"ה היו נוהגין בו כבוד למלך, שאני צריך לעשות בו את הדין... (וארא ב)
וידבר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר, וכי לא היה הדבור אלא למשה בלבד, ומה תלמוד לומר אל משה ואל אהרן, כשם שהיה משה כלול לדברות כך אהרן, ומניין שלא דבר עם אהרן, דכתיב ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים, למשה ולא לאהרן, אף כאן למשה ולא לאהרן, ומפני מה לא דבר עם אהרן, בשביל כבודו של משה, אם כן נמצאת ממעט כבוד אהרן, לא ששניהם שוים... (בא ה)
ויקרא אל משה, זה שאמר הכתוב ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו, לשמע בקול דברו (תהלים ק"ג), ברכו ה' מלאכיו אלו משה ואהרן, שנקראו מלאכים, שנאמר (במדבר כ') וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים... (ויקרא א)
ירעם א-ל בקולו נפלאות עושה גדולות ולא נדע (איוב ל"ו), רבי פנחס בשם רבי ראובן אומר ראית מימיך אדם אחד יוצא מן הצפון ואדם אחד יוצא מן הדרום ומזדווגין זה לזה אלולא שעשו סיסמא ביניהון, כך משה במדבר ואהרן במצרים, ושניהן יוצאים בשעה אחת ומזדווגין זה לזה, אלולי שיחסן הדבור, אינו כן, אלא בשעה שאמר לו הקב"ה לאהרן לך לקראת משה המדברה, שמע משה בדיבור אחד לך שוב מצרים... (פרשה ט)
...אבל כשהיה משה מדבר עם אהרן לא היה מדבר עמו חוץ לכרך, תלמוד לומר ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים, מקיש דברות אהרן לדברות משה, מה משה חוץ לכרך אף אהרן חוץ לכרך. מה משה בכה אמר, אף אהרן בכה אמר, מה משה אלהים לפרעה אמר דבר ולא ירא, אף אהרן אלהים לפרעה אמר דבר ולא ירא, מה משה גזבר על הפרה ועל המאור ועל שמן המשחה ועל קטורת הסמים, אף אהרן גזבר על הפרה ועל המאור ועל שמן המשחה ועל קטרת הסמים, תלמוד לומר ויאמר ה' אל משה ואל אהרן, מקיש גדולתו שלאהרן לגדולתו של משה. (בא יב ב)
ויאמר ה' אל משה ואהרן זאת חוקת הפסח, משונה פסוק זה מכל שאר המאמרות שלא נאמר בו אל משה ואל אהרן אלא אל משה ואהרן, ללמדך אל משה אמר ואהרן שומע עם משה, לכך נאמר ואהרן. (שמות יב מג)
ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה וגו', אמר אהרן למשה בי אדוני משה, להרגני אתה מבקש, בני מפני מה שהקריבו אש הדיוט נשרפו, ולי אתה אומר קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח להוציא מן הקדש חוץ, אמר לו עד שאתה מדבר הם מתים, אלא והולך מהרה, כיון ששמע אהרן כך, אמר אפילו אני מת על ישראל איני חושש. (קרח)
ויקח משה את אשתו ואת בניו, באותה שעה נאמר לאהרן לך לקראת משה המדברה, יצא לקראתו והיה מגפפו ומחבקו ומנשקו, אמר ליה משה אחי היכן היית כל השנים הללו, אמר ליה במדין, מה טף ונשים אלו עמך, אמר ליה אשתי ובני, אמר ליה להיכן אתה מוליכן, אמר ליה למצרים, אמר ליה על הראשונים אנו מצטערין ועכשיו הבאת את האחרונים, באותה שעה אמר לה לכי לבית אביך, לכך נאמר אחר שלוחיה. (שמות פרק ד, קעד)
ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים, שומע אני שהיה הדבור למשה ולאהרן, כשהוא אומר ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים, אל משה היה הדבור ולא לאהרן, אם כן מה תלמוד לומר אל משה ואל אהרן, אלא לומר כשם שהיה משה כלול לדברים, כך היה אהרן כלול לדברות, מפני מה לא מדבר עמו, מפני כבודו של משה, נמצאת ממעט אהרן מכל הדברות שבתורה חוץ משלשה מקומות לפי שאי אפשר. דבר אחר אל משה ואל אהרן למה נאמר, לפי שהוא אומר ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלהים לפרעה, אין לי אלא משה דיין לפרעה, אהרן מניין, תלמוד לומר אל משה ואל אהרן, מקיש אהרן למשה, מה משה דיין לפרעה, אף אהרן דיין לפרעה, מה משה אמר דבריו ואינו ירא, אף אהרן אמר דבריו ואינו ירא, יכול כל הקודם במקרא קודם במעשה, תלמוד לומר הוא אהרן ומשה, ללמדך ששניהן שקולין זה כזה. (שם פרק ו קעט)
למה נאמר כאן קח, אמר לו הקב"ה למשה חייב אני לפרוע לו לקיחה, קום אתה וגדלו בלקיחה, ואימתי לקח אהרן, בשעה שיצא הקצף אמר לו משה קח את המחתה ותן עליה אש, אמר לו אהרן מרי משה, הלהרגני אתה מבקש, בני מפני שהקריבו לפני הקב"ה אש הדיוט נשרפו, ואתה אומר קח את המחתה, בני הכניסו אש זרה ונשרפו, ואני אוציא אש קודש לחוץ אני מת או נשרף, אמר לו משה לך ועשה מהרה שמתוך שאתה משיח הן מתים, אלא הולך מהרה אל העדה וכפר עליהם, וכיון ששמע אהרן כן אמר, אילו אני מת על ישראל איני כדאי, מיד ויקח אהרן כאשר דבר משה, לכך אמר הקב"ה למשה קבלהו, מה אהרן עתיד להציל בני בלקיחה, אף אתה גדלהו בלקיחה, לכך נאמר קח את אהרן. דבר אחר קח את אהרן, פתה אותו בדברים, לפי שהוא בורח מן השררה, אין קח אלא לשון פיתוי... (ויקרא פרק ח, תקיד)
...היה אהרן עומד ותוהא, ואומר אוי לי כך עבירה בידי, ויאבד בני שכך הגעתני, נכנס משה אצלו והיה מפייסו, אמר לו אהרן אחי, מסיני נאמר לי עתיד אני לקדש את הבית הזה באדם גדול אני מקדשו, והייתי אומר או בי או בך הבית הזה מתקדש, עכשיו נמצאו בניך גדולים ממני וממך שבהן הבית נתקדש. כיון ששמע אהרן צדק עליו את הדין ושתק, שנאמר וידום אהרן...
דבר אחר, ויאמר משה הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש, זה דבור נאמר למשה בסיני, ולא ידעו עד שבא מעשה לידו, וכיון שבא מעשה לידו אמר לו משה לאהרן, אהרן אחי, לא מתו בניך אלא בשביל קדושת שמו של מקום, שנאמר ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי, וכיון שידע אהרן שבניו ידועי המקום הן שתק, וקבל שכר על שתיקתו... (שם פרק י, תקכה)
עלו משה ואהרן ואלעזר להר ההר, והיה משה מתבייש לומר לאהרן הגיע זמנך ליפטר מן העולם, אמר לו אהרן אחי, רצונך לידע מה שכתוב בו באברהם, אמר לו הן, אמר לו ואתה תבא אל אבותיך בשלום, ולא הרגיש. אמר ליה אהרן אחי אם יאמר הקב"ה לאחר ק' שנה שתמות מה תאמר, אמר צדיק הדיין, ואם יאמר לך היום מה תאמר לו, אמר לו צדיק הדיין, נאמן הוא עלי, אמר לו הואיל וקבלת עליך נעלה לראש ההר, שכן אמר לי הקב"ה. היה אהרן הולך אחריו כשה לטבח יובל, אמר הקב"ה למלאכי השרת, הייתם תמהים על יצחק כשעלה על המזבח ולא סירב, בואו וראו את הגדול הולך אחר אחיו הקטן לקבל מיתה. ולא היה משה יודע כיצד יפשיט... והיה משה מפשיטו ואהרן מתבלע בהר, וחכמים אומרים משה מפשיטו ומלאכי השרת מלבישין אותו... והיו משה ואלעזר מנשקים את אהרן, משה על לחיו אחד, ואלעזר על לחיו השני, ויש אומרים משה מפשיטו מן קרסוליו, ועלה ענן הכבוד וכיסה אותו, אמר לו משה מה אתה רואה, אמר לו איני רואה כלום, אלא שענן הכבוד מלביש את אברי שאתה מפשיט... (שם פרק לג, תשפז)
הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם, ולהלן הוא משה ואהרן, הקדים אהרן לייחוס והקדים משה לדבור... (שמות ו כו)
דבר אחר וישמע משה, מלמד שהשמיע לכל ישראל היום למדתי מאהרן אחי. (ויקרא י כ)
...ולבסוף כמה דורות צירף הקב"ה מחשבת הבל למעשה, כי משה הוא גלגול הבל, והניף אהרן שהוא גלגול קין, כי נו"ן של קין מרומזת בו, ותיקן אותו. (בראשית)
ויגד משה לאהרן וגו', כל התורה שלמד משה רבינו ע"ה למדה לאהרן... ורבנן אמרי גילה לו שם המפורש. אמר רבי חנינא בר פפא ברוך המקום שבחר בשני אחים האלו, שלא נבראו אלא לתורה ולכבודן של ישראל... (שמות)
ותדבר מרים ואהרן במשה, כך היה משה אומר, מרים שדברה כך הוא דרכן של נשים דברניות הן, אהרן הצדיק אף הוא צריך לדבר בי, אמר משה ותדבר מרים, שמא ואהרן, כיון שידע משה שאף אהרן דבר, התחיל לצווח גם איש שלומי אשר בטחתי בו הגדיל עלי עקב, מהו איש שלומי, זה אהרן שמשים שלום, שנאמר וישם לך שלום. אשר בטחתי בו, בשעה שעצר המלאך המות, אוכל לחמי אלו כ"ד מתנות כהונה שאוכל מישראל... (במדבר בהעלותך)
וילך משה וגו', מאי וילך,לאן הלך, אלא כגופא בלא דרועא, כמו דאמר וילכו בלא כ"ח לפני רודף, דהא אהרן מית שהיה דרועא ימינא, ובעה לאסתלקא בגופא. (דברים וילך)
וישמע משה - ושמע משה ושפר קדמוי, ואפיק כרוזא במשריתא למימר אנא הוא דאיתעלמת הלכתא ממני ואהרן אחי אדכר יתה לי. (ויקרא י כ)
הוא אהרן ומשה - הקדים אהרן למשה כי הוא גדול בשנים, ועוד כי הוא התנבא לישראל קודם בא משה. הם - עתה מעת שדברו אל פרעה הקדים משה בעבור גודל מעלתו, והשם דבר עמו פנים אל פנים, ונגש אל הערפל אשר שם השם, ולא כן אהרן, והכתוב מעיד לא כן עבדי משה, ואהרן אמר לו פעמים בי אדוני, על כן לא תמצא בכל התורה מתחלת זה הפסוק שלא יקדים משה לאהרן, וככה בנביאים וככה בכתובים. ואין טענה ממלת ואלה תולדות אהרן ומשה, גם ותלד לו את אהרן ואת משה, כי כאשר נולדו הזכירם. (שמות ו כו וכז)
ויעש משה ואהרן - עתה כלל כי על ידי אהרן גם על יד משה נעשו האותות, ואחר כן יפרש כל אות ואות. ומשה - הזכיר שנותיהם, ולא מצאנו בכל המקרא נביאים שהזכירם הכתוב שהתנבאו בזקנותם רק אלה, כי מעלתם גדולה מכל הנביאים, ולהם לבדם היה מדבר השם בעמוד ענן, ואל יעלה על לבך כי שמואל עמהם בעבור שכתוב "בעמוד ענן ידבר אליהם", כי כבר פירשתי במקומו כי לאלה לבדם נתנה התורה... (שם ז ו וז)
וישק לו - אהרן נשק למשה, כי משה הענו נהג כבוד באחיו הגדול, ולכן לא אמר וישקו איש לאחיו. וטעם את כל דברי ה' - שהגיד לו כל הדברים שהיו בינו ובין הקב"ה וכל אשר היה מסרב בשליחות, וכי על כרחו נשתלח, וזה טעם "כל"... (שמות ד כז וכח)
ויצום - רש"י... ואין כן דעתי, אבל כאשר צוה השם את משה לדבר אל בני ישראל, לכן אמרו לבני ישראל, ועשה כן ולא שמעו אליו, וחזר וצוה אותו שיבא אל פרעה ויצוה אותו לשלחם, ואז ענהו "הן בני ישראל לא שמעו עלי", והקב"ה צוה את שניהם לדבר אל העם ואל פרעה, וחשב משה כי שניהם יתנבאו בכל האותות ושניהם יבאו אל בני ישראל ואל פרעה, ודי שידבר האחד, כי כן דרך של שנים שלוחים, וחזר השם ואמר אליו "אני ה'" הנגלה אליך לבדך לדבר בשמי הגדול, "דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דובר אליך", כי לך יהיו הדברות כולם לא לאהרן עמך, ואותך עשיתי שליח אל פרעה, אז ענה משה פעם אחרת "הן אני ערל שפתים", והשם אמר אליו "ראה נתתיך אלהים לפרעה", כי אתה תבא לפני עם אהרן ושם תצוה אתה את אהרן ולא ישמע פרעה דבריך, ואהרן בשליחותך ישמיענו דבריך כאשר האלקים מצוה לנביא, והנביא משמיע דבריו ומוכיח בהם. והנה זו מעלה גדולה למשה... (שם ו יג)
...והזכיר במשנה תורה "וגם באהרן התאנף וגו'", ולא הזכיר כאן זה כלל לכבוד אהרן, כי לא רצה משה להזכיר בחייו שהוצרך לתפלתו, שלא יבוש... (שם לב יא)
מה עשה לך העם - רש"י... והנכון בעיני כי הוא כמו מה עשיתי מה פשעי ומה חטאתי, יאמר מה שנאה היתה לך עם העם הזה כי סבבת להשמידם ולכלותם, ומפני שהיה אהרן להם לאיש מוכיח ולמכפר, וראוי שיחוס וירחם עליהם, אמר לו כן, כלומר נהגת עמהם כאויב החפץ ברעתם לא פשעו ולא חטאו לך. והנה היה ראוי למשה להאשים אותו תחילה על חטאתו אשר חטא הוא, ואחרי כן יאשים אותו על אשמת העם, ויאמר איך חטאת החטאה הגדולה הזאת לאלקים, וגם הכשלת רבים והבאת עליהם חטאה גדולה, אבל משה בענותנותו נהג כבוד באחיו הגדול ממנו, ולא הזכיר לו רק מכשול העם. ויתכן שגם משה נכון לבו בטוח בצדקת אחיו שכוונתו לא היתה רעה, אבל על אשמת העם האשים אותו, כי היה ראוי להוכיחם והם נכשלו על ידו, והוא השיב שהטעוהו בדבריהם. (שם שם כא)
משה ואהרן ובניו - יש פסיק בין משה לאהרן, לומר משה במקום אחד לבד, ואהרן ובניו חונים במקום אחד לבד. (במדבר ג לח)
ויאמר ה' אל משה ואל אהרן וגו', עם היות שהתורה האלקית כלליה ופרטיה ודקדוקיה נאמרה מפי משה, במצוה הזאת שהיא ראשונה שנצטוו בה ישראל, היה הדבור לשניהם, מאשר נתעסקו שניהם בגאולת מצרים, ולכן ראוי שישתתפו במצוה אשר סבתה הגאולה ושהוא מענינה. ועוד כי נבואת אהרן קדומה בזמן לנבואת משה ע"ה, כמו שאמר לעלי "הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה" (שמואל א' ב')... (דרוש ג)
הוא אהרן - הם הנכבדים מכל בית אבותם, ובדין שאמר ה' להם הוציאו וגו', שראוים להיות דבריהם נשמעים לכל ישראל. הם המדברים - ראויים להשמע על ידי פרעה. (שמות ו כו וכז)
ומשה ואהרן - הם התעסקו לעשות המופתים, ועתה כשיגזר הא-ל להעניש את מצרים ולהציל את ישראל מהעונש עם היות קצתם ראוים לו, ולהפיל אלהי מצרים כדי שיחול העונש, וכל זה בזבח הפסח, רצה שתהיה מצותו זאת לישראל על ידי משה ואהרן יחדיו, שיזכו שניהם להוציא לפועל פרי השתדלותם. (שם יא ט)
ואתה תהיה לו לאלהים - שעל ידך ישתלשל השפע לאהרן. (שם ד טז)
ויצום אל בני ישראל - באמת היה רק משה מוכשר לגאולה, ועל ידי סירובו הגדול במשך ז' ימים נתרצה ה' לעשות את אהרן אמצעי לדבר אל העם ואל פרעה, ומשראה משה בדברו אל העם שהוא מצליח והם מאמינים, לא רצה עוד למנע עצמו מהשליחות כרצונו יתברך, ולכן דבר הוא עם אהרן לפני פרעה, כמו שאמר "ויאמרו אל פרעה", ואחר כך שלח רק אותו אל בני ישראל, וכשראה כאן שלא שמעו מקוצר רוח חזר להפצרתו הראשונה, וחזר הדבור אל שניהם. (שם ו יג)
כי הבאת עליו חטאה גדולה - או בראותו את אהרן שותה (מעפר העגל) ואינו נפגע, שאלו מה האונס הגדול שהביאו עליו. (שם לב כא)
...ואילו משה ואהרן אמרו ונחנו מה, מפני כי משה ואהרן היו עיקר ישראל, כמו הלב באדם שהוא עיקר, והלב עיקר מעלתו שבו תלוי השכל והדעת, אבל אין הדבר זה ענין ממש, רק הוא שכל, ולכך אמרו ונחנו מה, כי אין דבר גוף שיש בו ממש כלל. והבן ההפרש שיש בין אברהם ובין משה ואהרן, כי אברהם היה תחלת ישראל, ואילו משה ואהרן היו עיקר ישראל, כמו לב שיש בו השכל ויש לו הפשיטות הגמור, ולכך אמר שאין העולם מתקיים אלא בשביל משה ואהרן, שנאמר "תולה ארץ על בלימה"... (נתיב הענוה פרק ב)
...וכן אהרן היה סובר ענין התגדלות משה להיות גואל ישראל הוא ענין מיותר, רק חסד הוא מהשי"ת שמגדל את יראיו וחלק מכבודו להם, אבל אין תועלת מזה, כי גואלנו ה' צב-אות שמו. וכן היה סובר משה רבינו ע"ה בעצמו מתחילה כששלחו השי"ת לילך בשליחות הגאולה, אמר "מי אנכי כי אלך", ואמרו בבראשית רבה, מי אני הוא שכתב דן אנכי וגו', כלומר רומז לאנכי ה' אלקיך, ורצה לומר שאתה בעצמך תגאלם ומה אני לעשות, אבל כוונת הקב"ה היתה להגדילו, כמו שכתוב "ראה נתתיך אלהים לפרעה וגו', שאחר כך תנתן התורה על ידו ויגדיל תורה ויאדיר, כמו שכתוב "וזה לך האות כי אנכי שלחתיך וגו'", שהוא מתן תורה, ואהרן לא ידע באותו הפעם אותו הענין, וסבר שעשה לפנים משורת הדין, ואלו היה יודע שהתורה מכתיבה עליו כך, ממילא היה מבין ענין זה, שמוכרחה הגאולה להיות דוקא באמצעיתו, אז היה הולך נגדו בתופים ובמחולות, כמו שמצינו בעת הגאולה, "ותקח מרים הנביאה את התוף בידה וגו'", כי כן היה עושה אהרן מאחר שהוא הכרח להיות גואל... (תורה שבכתב וישב)
הן בני ישראל לא שמעו - ...ועוד אהרן נשלח רק אל בני ישראל, ואל פרעה דבר משה בעצמו, הגם שאמר ויאמרו אל פרעה, כי אהרן עמו ושותק, וזה שאמר "ודבר הוא לך אל העם", "וידבר אהרן וגו'", וכאן דייק בישראל "שמעו אלי", ובפרעה "ישמעני". (שמות ו יב)
הם המדברים - כמלך הגוזר על עבדיו, הוא אהרן - שקולים, ולענין הדבור הם המדברים - אינם שוים, ביום דבר - אז השוה הכתוב אהרן למשה לדבור. (שם שם כו וכז)
אני ה' - ותסמוך על שליחותי ותדבר אתה אל פרעה, וכדפירשנו, שה' חפץ שאהרן ידבר רק אל העם ומשה אל פרעה, וחזר ואמר הן אני ערל שפתים וגו' , ואז אמר ה' ואהרן אחיך יהיה נביאך. והראני ה' כי הקפיד על הדבר, וזה שאמר "ויהי ביום דבר", לשון צער, שיתרון גדול היה אם משה היה עושה הכל, ולכן השתדל עמו, ולכן ההפסק בפרשה, שאם משה היה עושה המצוה לבדו היה נכנס לארץ, ולא עברו על ישראל הרפקתי במדבר ובארץ. (שם שם כט)
ואתה הקרב - אהרן נתכהן על שמשה מאן כמה פעמים ללכת בדבר ה', ואמר לו שיקריבנו כאילו הוא עצמו חפץ בו, ויהיה לו לכפרה על שהעיז... (שם כח א, וראה שם עוד)
ויהי - לשון צער... ואולי גם על צער משה, שראה גדולתו וגדולת זרעו ביד אהרן לצד שהפציר בשליחותו אל פרעה, הגם שעצם מאד בצדקות וענוה, ודאי היה מרגיש בדבר מצוה יקרת הערך... לאהרן ולבניו - שבזה יגדל העצבון, שראה הגדולה נמשכת גם לבניו... (ויקרא ט א)
וידבר אהרן - לרז"ל אין דבור אלא לשון עז, ואיך יוצדק ענין זה באהרן עם משה. ואולי כי לצד שאמר משה לבניו הנותרים, שהוא דבור דומה לקללה, והוא עדיין בחרדת לב על ב' בניו שמתו בו ביום והשטן מקטרג, ונכמרו רחמיו על בניו. (שם י יט)
במכילתא פרשה זו, ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים וגו', שומע אני שהיה הדבור לאהרן ולמשה, כשהוא אומר ויהי ביום דבר ה' אל משה, למשה היה הדבור ולא לאהרן... חוץ משלשה מקומות מפני שאין אפשר. ופליאה היא ואין פותר, והמעיין במפרשים שם יראה, כי כל אחד מביא פסוקים אחרים ואין הכרע מכולם. ויש לומר דהם אלו השלשה פסוקים שרמזה עליהם המכילתא בלשונה הקדושה, חוץ מג' מקומות שאי אפשר, היינו ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה המדברה, ואם כן הלא אי אפשר שיאמר ה' אל משה שיאמר לאהרן, ב', ויאמר ה' פתאום אל משה ואל אהרן ואל מרים צאו שלשתכם, והכא נקראו שלשתם בדבור אחד (במדבר י"ב)... ג' ויקרא אהרן ומרים (שם) וזה גם כן אי אפשר לומר שעל פי משה היתה האמירה לאהרן, שהרי הקב"ה הוכיח אותו ואת מרים כי דברו על משה... (קול אליהו בא)
הוא אהרן - בהנהגת בני ישראל והוצאתם באופן גופני ורוחני היה אהרן העיקר, שנמשכו אחריו, כבחז"ל, אבל לפני פרעה באותות והמופתים היה משה העיקר. ויהי ביום דבר - אז צירף את אהרן לשליחות, ועל ידי זה היו הנסים פחותים במעלה. (שמות ו טו)
להוציא את בני ישראל - שאחר ההוצאה שוב לא הוזקק לאהרן. (שמות ו יג)
הוא אהרן - בעיני ישראל היה אהרן גדול, שלא ידעו ערך משה שגר בפלטרין של מלך ובמדין, הוא משה - בעיני פרעה היה משה הגדול... הם המדברים - להלחם עם פרעה היה משה הגדול, שבא בכח התורה חרבן של ישראל, ומפני שישראל זקוקים תמיד לשניהם, לפרנסה ולהגנה, אמרו חז"ל ששני הצדיקים האלה שוים. (שם שם כו וכז)
ואל אהרן - מבואר בתרגום יונתן בפסוק ויהי ביום דבר, דהוי אהרן מצית אודניה ושמע, וזה רק במצרים, אבל במדבר לא שמע כלל. (שם ז ט)
ולפני אהרן - להלן ביארנו שהיו ב' ראשי סנהדראות, משה למד הלכה חדשה מתוך הפלפול והחדוש על פי חוק התלמוד, ואהרן היה מורה מתוך הסברא מדמי מילתא למילתא. (במדבר ט ו)
אל משה ואל אהרן - והלא בדיני נפשות אין מצטרפים, אלא דמשה ואהרן היו שני ראשי סנהדראות... (שם טו לג)
ואל אהרן - מכאן מבואר שהדבור רק אל משה שיאמר לאהרן, דכתב אחר כך "קח את אהרן". (שם כ כג)
והנה לישראל היו שני גואלים, משה ואהרן, וכבר אמרנו שמשה הוא בחינת השכל והמוח שהשפיע בישראל, ואהרן בחינת הלב, והוא לב נשבר, כמדתו, שהיה מתירא ואומר שמא לא הייתי ראוי ומעלתי בשמן המשחה. אבל לב נשבר לבדו בלתי צירוף חוזק השכל שמגביה את הלב להיות לבו אמיץ בגבורים במקום הצריך חיזוק, אלא שבירת הלב לבד, אין בו שבח, שהרי יכול ליפול במחלת היאוש והמרה השחורה או להתבטל ולהתבייש מפני המלעיגים עליו... וזהו הענין שהיו שני גואלים, כי תרוייהו צריכי, משה מדת המוח והשכל, וכמו שבת שמתייחס למשה, כמו שאנו אומרים בתפלה ישמח משה במתנת חלקו, ואהרן מדת לב טהור ולב נשבר, ועל כן הכהונה הגדולה היתה לאהרן כנ"ל במדת גדול... (ויקרא צו תרע"ז)
ונראה דהנה בזוהר הקדוש שמשה היה במלולא ואהרן בעובדא. ונראה שמשה ואהרן היו כמו נשמה וגוף, מלולא מתייחס אל הנשמה, כמו שכתוב (בראשית ב') "ויהי האדם לנפש חיה", ומתרגם לרוח ממללא, ועובדא מתייחס אל הגוף. ויש להסביר הדברים על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה, שיש שני מיני ענוה והכנעה, יש שמבין בשפל מצבו, מאין בא מטפה סרוחה, והוא חומר גס ועכור... ולאן הוא הולך במותו למקום עפר רימה ותולעה, על כן הוא שפל בעיני עצמו ונכנע. ויש ענוה והכנעה שאף על פי שיודע ומכיר את מעלתו, מכל מקום לגודל השגתו באלקות אין מציאותו נחשבת מציאות, אפילו אם היו לו מעלות רמות ונשגבות. וכבר אמרנו שאף שמשה ואהרן שניהם היו ענוים ונכנעים ביותר... מכל מקום היו חלוקים בענותנותם, אהרן היתה לו שפלות ממין הראשון ומשה ממין השני. ונסתייענו מהכתוב (במדבר י"ב) "והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה", אף שגם אהרן נכלל במאמר "ונחנו מה", ובשלילה, דהיינו שלא היתה להם אפילו מציאות גרועה אין שייך פחות ויתר, אלא ודאי דשם מדבר מהענוה ממין השני, שמחמת השגה באלוקות, ובזה היה משה גדול מאהרן. ותדע שמדבר ממין ענוה זו, שהרי דרשו ז"ל (אבות דר' נתן פרק ט') יכול אפילו ממלאכי השרת, תלמוד לומר מכל האדם ולא ממלאכי השרת, שאצלם לא שייך מין הענוה הראשונה, ועל כן מדבר ממין ענוה שעל ידי השגה, שבזה יש לומר שמלאכי השרת הם יותר ענוים מפני שמשיגים יותר... והנה כאשר נדקדק בענין שני מיני הכנעות וענוה אלה, נמצא שמין ההכנעה הראשון הוא מפאת הגוף שמתבונן בשפלותו, והמין השני הוא הכנעה וענוה מחמת השכל. והנה כ"ק אדמו"ר זצללה"ה פירש מה שנאמר מגביה שפלים עד מרום, שמטבע השפל בעיני עצמו כשמגביהין אותו מתבייש ונעשה שפל עוד יותר... ועל כן משה שענתנותו מתיחסת לשכל נתרומם ונתעלה שכלו עד מרום, ואהרן שענותנותו מתיחסת לגוף נתרוממה ונתעלתה ונגבהה בחינת גופו להיות גם גופו קדש קדשים. ויש לומר עוד דמהאי טעמא שזכה אהרן לזרעו אחריו להתקדש בקדושתו, כמו שמברכים "אשר קדשנו בקדושתו של אהרן", שהבנים מתייחסים לגוף ולא לשכל...
והנה לפי האמור הדברים שמתייחסים לשכל צריכין להיות על ידי משה, והמתייחסים לעובדא על ידי אהרן, ולפי זה יש לומר דהא שאמרנו לעיל בשם המדרש שסירב משה בשליחות משום שהיה מכבד את אהרן, זה שייך רק בדבר שהיה אהרן נמי ראוי לזה, אבל בדבר שאין אהרן ראוי לו אין שייך בכאן כיבוד. ולפי זה ניחא מה שמשה אמר תיכף עתיד אני להעשות סרסור בינך ובינם כשתתן להם את התורה ולא מיאן בזה, ולא סירב לכבד בזה את אהרן, דבענין זה להוריד את התורה ממעלה למטה שמתייחס לשכל, מובן שנצרך לזה דוקא איש שמעלתו מעלת השכל, אבל אהרן שמעלתו מעלת הגוף בעובדא, אין לו ענין להורדת התורה ממעלה למטה, ועל כן לא היה שייך לכבד בזה את אהרן... (שם שמיני תרע"ה)